צריך עיון > בין הסדרים > סמיכה מארץ תצמח

סמיכה מארץ תצמח

על רבנים העושים דין לעצמם וחידוש מוסד הסמיכה באשכנז.

שלהי תקופת בעלי התוספות התאפיינה באקלים פוליטי רעוע שהביא על יהודי אשכנז וצרפת שורה של גזירות, פוגרומים וגירושים. אלו הביאו בתורם לדלדול בתלמידי החכמים באשכנז ומחסור במורי הוראה. עדויות רבות של מחברים בני הדורות הבאים מציינים את שכחת התורה שאפיינה את אותה תקופה. כך למשל, התבטא תלמידו של ר' ישראל איסרליין, בעל ה"תרומת הדשן" בהקדמה לספרו:

רבני הדור הם מסופקים בדברים שהם כל כך פשוטים, מכל שכן שאר העם.

דברים ברח דומה אנו מוצאים בהקדמות לספרי הלכה ומנהג אחרים בני התקופה, כמו למשל ספר המנהגים לר' איזייק טירנא וספר האגור לר' יעקב ברוך לנדא.

המצב המתואר הוביל באופן טבעי לשינויים משמעותיים במעמדם של תלמידי החכמים ורבני הקהילות; בין היתר הללו חדלו מלנהוג בהנהגות שונות של כבוד תלמידי חכמים שאפיינו את גדולי הדורות הקודמים, כמו למשל הטלת קנס כספי על המבזה תלמיד חכם או האפשרות לשמש כדיין יחידי בעל כורחם של בעלי הדינים. התופעה האמורה מתוארת היטב בתשובתו של מהר"י וייל (סימן קמו):

ועתה בזמן הזה בעו"ה נתקלקלו הדורות ונתמעטו הלבבות ונתעוותו הדיינים לא אשכחן שום למדן בעולם שהוא מומחה לרבים שהוא ראוי לכך שיהא נקרא מומחה לרבים […] וכתב האגודה וז"ל: 'ועתה בזמן הזה הת"ח מוחלין על זה ועוד שאין ת"ח שיודע אפילו מסכת כלה', עכ"ל. ואותו שתיקן האגודה היה קודם הגזירות, ואפילו הכי כתב שבאותו זמן אין ת"ח שיודע אפילו מסכת כלה, כל שכן בזמן הזה שאין אנו נחשבין כנגדם וצפורן שלהם היתה רחבה מכריסינו. ומזה הטעם כתב רבינו מהר"י מולין ז"ל, שבזמן הזה אין דנין דין ת"ח על שום למדן המבזה ת"ח לקנוס אותו ליטרא זהב.

אמנם מן הצד השני נוצר וואקום שאפשר לאנשים שאינם ראויים להתעטר באיצטלה דרבנן ולנהוג בעצמם שררה. למרבה האירוניה נראה שהם אפשרו לעצמם את מה שגדולים כמהר"י וייל בעצמו לא הרשו לתלמידי חכמים אמתיים, וכפי שעולה ממכתב אחר שכתב הלה:

אנא הפעוט החתום בקצה היריעה מהודענא לטיבותייכו שסמר שערת ראשי ובשרי אחזה פלצות על שוד ושבר וחמס וחילול השם המתנהג ומתגלגל עתה במדינה והמכשלה יוצא מתחת יד תופשי התורה – דהיינו מצד מקצת רבנים שזכו לשם – הם מחשבים עצמם כתלמיד חכם והעלו על רוחם שיש להם דין ת"ח […] ורוצים לקנוס אותם ליטרא זהב ובאים בעקיפים ומחפשים תואנה ועלילות להתגולל ולהתנפל על בעלי כיסים לצודם במכמרותם ולהפשיט עורם מעל בשרם, ונמצא שם שמים מתחלל באומרם ההמון עם וכי זו תורה וזו שכרה.[1]

מהר"י וייל עצמו מעיד שהוא נחלץ כנגד התופעה על מנת למגר את תופעת הבריונות בכסות-רבנית שהלכה והתפשטה לה. ככל הנראה, תופעות כאלו ואחרות הביאו את תלמידי החכמים שבאזכנז לחדש את מה שהיה מכונה "סמיכת מורנו". הייתה זו מסגרת הכרה פורמלית למחצה במעמד רבני, שנועדה להבדיל בין אלו הראויים להוראה לאלו שאינם. ר' דוד גנז בספרו "צמח דוד" מעיד שמהרי"ל ורבותיו היו הראשונים שכונו בשם "מהר"ר", וככל הנראה התחילה סמיכה זו בזמנם.

אלא שגם אמצעי זה לא הצליח תמיד למנוע מאנשים לא מהוגנים לטעון לכתר תורה; עם הזמן חלה שחיקה ו"אינפלציה" של תארים עד שגם נושאי כתבי סמיכה רשמיים לא תמיד היו ראויים לכך. ר' ישראל איסרליין עצמו הלין על כך ש"הנסמכים רבים אבל היודעים מועטים" וקרא לעשות תקנות "מחשש דיינים מקולקלים", ומהר"י קולון קבל על כך ש"רבו המורים בתורה שלא כהלכה" כתוצאה "מחטאת הסומכין והנסמכין".

אמנם לא תמיד המתינו בני הקהילות באזורים אלו לאותם תקנות על מנת לשמור עצמם מתלמידי חכמים בלתי מהוגנים; לפעמים היוזמה להגביל את הסמיכה הגיעה דווקא מלמטה, כאשר בני העיר ביקשו גיבוי חוקי מהקיסר להסדיר את ענייני הסמיכה באזורם. כך למשל בכתב הזכויות ליהודי שויידניץ משנת 1370 הובטח ליהודי העיר ששום "בישוף" יהודי לא יוכל להטיל מרותו עליהם, זולת ה"בישוף" שיבחר על ידי יהודי העיר עצמם. כמה שונה היה מצב זה מהמצב ששרר בסוף תקופת בעלי התוספות, כאשר בני קהילות שו"ם ניסו לכוף את מהר"ם מרוטנבורג לקבל את סמכותם; וזה האחרון, שמצודתו הייתה פרוסה ברחבי הגולה טען כנגדם בחריפות:

כמדומים אתם שאין לכל אדם להורות אי לא נקט רשותא מיידכו. לא! התורה הפקר, אך שיורה הלכה. 

לקריאה נוספת: מ. ברויאר, הסמיכה האשכנזית, ציון לג [א-ב] תשכ"ח.

 


[1] סימן קסג.

תמונה: Maurycy Gottlieb: The Torah Scribe

תגובה אחת על “סמיכה מארץ תצמח

  • אין חדש תחת השמש , שאל נא את מנלאוס את יזון שהיו כהנים גדולים בתוך קודש הקדשים ומה חז"ל אמרו עליהם . ועל נאמר שאפילו כהן גדול בן 80 שנה לא יאמין בעצמו.
    גם בזמן היעבץ והיערות דבש היו מריבות השתלטות על הרבנות בתוך משפחתם.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל