צריך עיון > בין הסדרים > המלך יבוא לארוחת ערב

המלך יבוא לארוחת ערב

-
נועם פלאי - היסטוריה יהודית

על חייו של סר סלומון דה מדינה – האביר היהודי הראשון באנגליה, ומי שהשפעתו נמתחה מטרקליני האצולה ועד לשדות הקרב באירופה.

ט' אדר תש"פ
 

הדוכס ממרלבורו, סר גון צ'רציל, ידע ימי גאות ושפל, טלטלות ומהפכות, כאשר דמותו נעה בין גיבור לאומי לחשוד בבגידה. אולם חודש אוגוסט של 1714 סימן את סופם של צרותיו. בחודש זה הלכה לעולמה המלכה אן ונסתם הגולל על מלכותו של בית סטיוארט. כעת, לעת זקנה, הגיע תורם של ימי התהילה, והוא היה יכול סוף סוף לשכוח מאותו יהודי שסיבך אותו לפני שנים לא רבות.

היהודי האמור היה סר סלומון דה מדינה, סוחר ובנקאי ממולח שזכה להיות היהודי הראשון שמלך אנגליה סעד בביתו מאז גורשו היהודים על ידי אדוארד הראשון בשנת 1290, וכן היהודי הראשון שזכה לתואר אבירות. שילוב של חוש עסקי מפותח וכישורים פוליטיים סייעו לו לשרוד ואף לנצל את ההזדמנויות שימי התהפוכות הללו הביאו על יושבי אנגליה. הוא היה היהודי הראשון שהגיע לעמדת כח באנגליה שלאחר הגירוש, וסנונית ראשונה שהשפיעה לא מעט על היחס ליהודים.

דה מדינה נולד בבורדו שבצרפת בסביבות שנת 1650 למשפחה שמוצאה ממגורשי ספרד. כילד עברו הוריו ומשפחתו להתגורר באמסטרדם. בתחילת שנות השבעים החל לצאת ולבוא בשערי אנגליה, ובשנת 1672 עבר להשתקע עם רעייתו אסתר ד'אזבדו בממלכה.

בלונדון פתח דה מדינה עסק לבדים יוקרתיים שקירב אותו לחצרות האצולה מהדלת האחורית. בין לקוחותיו נמנו הדוכסית אליזבת מסומרסט – מנשות האצולה הבחירות של התקופה – והמלכה מרי. בהמשך החלו עסקיו של דה מדינה להתרחב לתחומים אחרים, והם כללו מתכות שונות ואף פחם – למרות שלא היה מדובר בעיסוק יהודי מסורתי.

דה מדינה התעשר במהירות, מה שהביא למינויו כגבאי הקהילה היהודית באנגלי בשנת 1676. העסקים שלו הלכו וקיבלו גוון משמעותי יותר כאשר במקום לספק מותרות החל לסחור באספקה צבאית ובהלוואות. ויליאם השלישי, מלך אנגליה היה לקוח של דה מדינה עוד בימיו בהולנד כנסיך מאורנג', כאשר לחם במלך צרפת לואי ה-14. (צחוק הגורל היה שבאותם הימים עמד ויליאם כמפקד הצבא ההולנדי כנגד הצבא הצרפתי, שהסתייע באותה העת בלא פחות מהצבא האנגלי, שלימים היה ויליאם מלכו). כמלך אנגליה הוא המשיך להיעזר בשירותיו הפיננסיים של דה מדינה, סעד אצלו לארוחת ערב ואף העניק לו תואר אבירות – מחווה שאינה מובנת מאליה באותם הימים.

עיסוקו של דה מדינה באספקה צבאית הניב לו גם כן קשרים רבים, ובפרט עם הדוכס ממרלבורו, שעמד אז בראש הצבא. ג'ון צ'רצ'יל היה ממנהיגי מהפכת האספקה הצבאית שהגדילה משמעותית את כושר התמרון של הגייסות האנגליים, והשניים נהלו קשרים עסקיים רציפים. קשרים אלו אפשרו לדה מדינה להיכנס למחנות הצבאיים ולהשתמש בידע שרכש שם לצורך ספקולציות בורסאיות. בנוסף, שימש דה מדינה כמקור מודיעיני עבור הצבא האנגלי, שבאותם השנים נלחם בצרפת כחלק ממלחמת הירושה הספרדית.

מסלולי החיים של שתי הדמויות החלו להצטלב זה בזה. אמנם, כל עוד קצר הדוכס ממרלבורו ניצחונות בשדה הקרב וזכה לתהילה בארמון המלכותי הייתה השפעתו של דה מדינה גדולה יותר ועסקיו הלכו והתרחבו, אך ברגע שהמלכה אן, מיודעתנו, חתרה להסכם שלום עם הצרפתים החל חנו של הדוכס ממרלבורו דועך. נחושה להביא להסכם שלום ולהסיר את הגורמים הניציים מדרכה תרה המלכה אחר דרך שתאפשר לה לסלק מן הדרך את גיבור המלחמה הפופולרי. הדוכס, שכבר מצא את עצמו מתמודד עם עלילות שווא בעבר, נאלץ הפעם להתמודד עם שיטה שככל הנראה מוכרת היטיב לקוראי השורות הללו: גורמי אכיפת החוק החלו לפקוח עליו עין מתוך מטרה למצוא רבב כלשהו בהתנהלותו.

הרבב נמצא – כמה מפתיע – ביחסיו של הדוכס עם דה מדינה. חקירה שהתנהלה בנושא חשפה שהדוכס קיבל עשרות אלפי לירות שטרלינג מספקים צבאיים שבקשו לשמור על היתרונות העסקיים שלהם. דה מדינה הוזמן להעיד בפרלמנט ואכן אישר שהעביר סכומים נכבדים למרלבורו. מרלבורו עצמו לא הכחיש, אך טען שהיה מדובר בחלק מנוהל מקובל באותו הזמן (אכיפה בררנית?). חלק מהסכומים שימשו אותו לרכוש ידיעות מודיעיניות, כאשר דה מדינה עצמו משמש כאחד ממקורות המידע – כך שנמצא שהלה החזיר בצורה ישירה חלק מהשקעותיו.

הדוכס ממרלבורו לא באמת ציפה למשפט צודק. האישום הספיק למלכה להדיח אותו מתפקידו ולאלץ אותו לגלות. העובדה שדמות נערצת כל כך הוכתמה בגלל עסקיו עם יהודי עוררו זעם נרחב באנגליה כלפי היהודים בכלל ודה מדינה בפרט. בנוסף לכך, גילה דה מדינה בדרך הקשה שליהודים לא תמיד משתלם לעשות עסקים עם מלכים; בית המלוכה אמנם שמח ללוות כסף מדה מדינה על מנת לכסות את הוצאות המלחמה הגדולות, אך התלהב פחות כאשר היה עליו לשלם. בשלב מסויים הפסיק דה מדינה להלוות כסף לממלכה מחשש שהחובות יביאו אותו לפשיטת רגל.

דה מדינה אמנם סיים את עיסוקיו הרבים במפח נפש גדול, אך את החותם שהשאיר אחריו היה קשה למחות. כך למשל, אישר בית המשפט באדניבורו כמה שנים לאחר משפטו של הדוכס לקבל את עדותו של יהודי, מתוך נימוק שאם יהודי רשאי לשאת תואר אבירות, כל שכן שאין לפסול אותו מלהעיד.

לקריאה נוספת: חגי אולשניצקי: "סוחר המלחמות", במגזין 'סגולה'; (O.K. Rabinowicz, Sir Solomon de Medina (1974

2 תגובות על “המלך יבוא לארוחת ערב

  • הפעם כתבה יפה

  • מרתק כתמיד, תודה רבה!

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל