צריך עיון > בין הסדרים > בנאות דשא ירביצני

בנאות דשא ירביצני

-
הרב בניהו טבילה איש חינוך, מלמד במסגרות שונות.

בתקופה האחרונה הולכת ונפוצה תופעת הטיולים בחו"ל. הרב בניהו טבילה ממשש את הדופק של הציבור ומעלה כמה תהיות על התופעה והשלכותיה.

י"ד אב תשע"ט
 

ימי שלהי דקייטא מפגישים אותנו בשנים האחרונות עם תופעת הטיולים לחו"ל. רפורמת השמיים הפתוחים שהנהיג השר ישראל כץ במשרד התחבורה והמגמה העולמית של טיסות חסך זולות הוסיפו גם הן דלק למדורותיהם של הנופשים בצפון איטליה, צ'כיה ורומניה, אם למנות כמה מהפופולריים שביעדים העממיים. שווייץ שייכת לליגה אחרת, זו של "נאות דשא", ושמורה בדרך כלל לאדמורי"ם, עסקנים ובעלי ממון (וטעם אנין) אחרים.

ההתייחסויות לתופעה זו בציבור התורני מורכבות. ברמה ההלכתית, עולה השאלה של היתר יציאה מן הארץ שלא לשם סיפוק אחד הצרכים שנשנו בחז"ל. שאלות של תפילה במניין, ארוחות כשרות וצרכי משפחה יהודיים אחרים גם הן עולות, ומטופלות טוב למדי יש לומר.

במישור החברתי, נסיעות אלה הן סימן נוסף של "התברגנות חרדית" והשתייכות למעמד ביניים ישראלי חוצה מגזרים, שאחד מסממניו הבולטים ביותר הוא חופשות בחו"ל.

מישור שלישי של דיון ביקורתי בתופעה נוגע למטרת הנסיעה. לרוב, אין מדובר רק ב"נופש" במובנו הרגיל של מנוחה והתרגעות מטרדות היומיום, אלא גם בביקור בתרבות, נופים וארכיטקטורה אחרים. כל אלה מעניינים מאוד עבור אנשים סקרנים. ביקור בתרבות זרה עוזר להבין טוב יותר את תרבות המוצא – כך אומרים. כשהתייר רואה מנהג שונה מזה שהורגל אליו, הוא חושב על מנהגו שלו. היבט זה של הטיולים לחו"ל, בפרט לערי אירופה הקלאסית, ראוי להיות נדון בכובד ראש בהקשר החרדי.

כך או כך, התופעה קיימת ואף מתעצמת משנה לשנה. מרתק לעקוב אחרי גלגולי פרסום הטיולים לחו"ל בעיתונות החרדית (הנה נושא למחקר בסוציולוגיה לסטודנט חרדי). המסלול עבר ממודעות מוצנעות, רומזות, מתביישות, בעיקר ב"שבועונים" הפסולים, ועד לפרסום גלוי, גדול ומפתה ביומונים המפלגתיים.

לצד כל האמור, מעניין להתבונן בתחושות שחש לא פעם תייר החוזר מארצות הצפון הקרות לארץ הקודש, ארצנו המדברית והצפופה.

מינקותינו אנו אמונים על דברי התורה שאנו מזכירים בברכת המזון, לפיהם אנו חיים ב"ארץ חמדה, טובה ורחבה". כשאין בסיס להשוואה, עומדת התמימות היפהפייה שבראיית הארץ כטובה וכרחבה שבארצות, בעינה. לחילופין, מי שישווה אותה למדבריות אדום ומואב, יסיק שהיא אכן טובה ורחבה מהן. כך עושה במפורש הנביא מלאכי בתחילת דבריו:

מַשָּׂא דְבַר השם, אֶל-יִשְׂרָאֵל, בְּיַד, מַלְאָכִי. אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה', וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ; הֲלוֹא-אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם-ה', וָאֹהַב אֶת-יַעֲקֹב. וְאֶת-עֵשָׂו, שָׂנֵאתִי; וָאָשִׂים אֶת-הָרָיו שְׁמָמָה, וְאֶת-נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר.

התבוננות בגיאוגרפיה של הארץ היא דרך לדעת מה הקב"ה חושב על העם שהוא העניק לו אותה – כך אומר לנו הנביא.

אולם, אחרי כמה טיולים באירופה מתחיל התייר לחשוב: ומה אם נשווה את הארץ שלנו, שחציה מדברית, עם הרי דרום צרפת המושלגים או צפון איטליה שופעת המים?

אנשים שונים מתמודדים עם השאלה בדרכים שונות. יש מי שירצו לחשוב שהמילים "טובה" ו"יפה" אינן באות במשמעות הפשוטה של חיי היומיום שלנו. כאן מדובר בטוב וביופי אחרים, רוחניים. במובן הזה, נתקשה עדיין בהשוואה שעורך מלאכי בין ארצנו לארצו של עשו. קשים גם דבריו של רש"י בפרשת המרגלים, לפיהם אזור חברון הטרשי אינו אזור העידית של ארץ ישראל, כנראה בהשוואה לאזורים הצפוניים יותר השופעים יותר צמחיה ומים. יש אפוא השוואה פשוטה בין גיאוגרפיות של ארצות, ויש לה משמעות. מה עושים עם משמעות זו?

בקיץ האחרון שלח עיתון משפחה את אחד מכותביו למשימה החשובה של סיקור נופש האדמורי"ם בשווייץ. הכתב האמיץ שאל כמה ממרואייניו את השאלה הזו, וקיבל תשובות מעניינות מאד. אחת תפסה את תשומת לבי במיוחד. ארץ הקודש, נאמר בה, אינה אותה ארץ שהיתה בזמן התנ"ך. יופייה ניטל ממנה והוגלה לארצות אחרות דוגמת שווייץ (כך כלי הקודש הנופשים שם בנאות דשא מקיימים מיניה וביה מצווה נדירה של יישוב, זמני למרבה הצער, של ארץ הקודש). זהו טעם יפהפה באפולוגטיות שלו וביכולת של מי שמקבל אותו לסגל תפיסת מציאות חליפית. לאנשים שכמותי, בעוונות, מתקשה תשובה זו לפרנס את השאלה.

כשלעצמי, בשובי מחו"ל אני מוטרד במשך כמה ימים מהשאלה. אחר כך אני מבין שמדובר, כנראה, בציון ממוצע. בהשוואה לכלל ארצות העולם, הקרובות והרחוקות, הצפופות והמרווחות, מקווי הרוחב האלה או האחרים, ארצנו באמת ארץ חמדה טובה ורחבה. אקלימה ממוזג יחסית (אם כי משבר האקלים עתיד לפגוע בה יותר מאחרות; על כך במאמר אחר); קיימים בה נופים מגוונים בשטח קטן; היא מפליאה לגדל מינים שונים של גידולים חקלאיים באיכות גבוהה מאוד; וכך הלאה. זה עוד לפני סגולותיה הרוחניות המיוחדות. ההשוואה, זאת אומרת, לא צריכה להיעשות לאלפים הצרפתיים דווקא. את השאלה מדוע נתן הקב"ה את האלפים הצרפתיים דווקא, ובכן, לצרפתים, אני מסווג במגירה של השאלות על "רשע וטוב לו". זו מגירה שאני מקפיד לא לפתוח מדי הרבה, כציווי העולה מדבריו של אותו נביא מלאכי, החותם את נבואתו בפרק העוקב:

הוֹגַעְתֶּם ה' בְּדִבְרֵיכֶם, וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה הוֹגָעְנוּ:  בֶּאֱמָרְכֶם, כָּל-עֹשֵׂה רָע טוֹב בְּעֵינֵי ה' וּבָהֶם הוּא חָפֵץ, אוֹ אַיֵּה, אֱ-לֹהֵי הַמִּשְׁפָּט.

אולי לקוראים יש תשובות טובות יותר לשאלה. אשמח מאוד ללמוד.

בברכת "בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני", בין אם בארץ הקודש ובין אם (לנוהגים היתר) בחו"ל.

 

 

6 תגובות על “בנאות דשא ירביצני

  • יפה מאוד! כתיבה יפה ומעוררת מחשבה! מזדהה עם הנאמר.

  • לא חכמה לנסוע לשוויץ באוגוסט ולהתפעל מיופיה, צריך לגור בשוויץ בחורף בטמפרטורה 10 מעלות מתחת לאפס, כאשר כל בוקר אתה צריך להרתיח מים בקומקום (במידה ולא קפאו המים בצנרת) ולשפוך אותם על תחת מכסה המנוע של רכבך כדי שתוכל להניעו. כאשר אתה לובש כל לבוש אפשרי ועדיין קופא מקור. כאשר השלג ליד דלת ביתך נערם ונערם.
    עכשיו תדמיין את כל זה בלי הסקה, בלי חשמל, בלי מפלסת שלג. בלי מעיל צמר איכותי.

    עוד תתגעגע לארץ שטופת השמש.

    לכל זה צריך להוסיף את העובדה ששטח מדינת ישראל אינו תואם לשטח ארץ ישראל כפי שהוא מתואר בפרשת מסעי.
    שטח הארץ כולל שטחים נרחבים משטח לבנון (וקצת סוריה), שטחים שופעי מים (נהר הליטאני!) הרים מושלגים (3000 מטר מעל פני הים) ומרחבי ירוק פוריים (מרג' עיון והבקעא).

    לכך נוסיף את העובדה שבעשרות השנים האחרונות אנחנו חווים אקלים שחון וחם ביותר. בין אם הסיבה לכך היא פליטת גזי החממה, ובין אם הסיבה אחרת, העובדות הם כי הממוצע הרב שנתי של הגשמים בארץ גובה הרבה יותר ממה שאנחנו מכירים בשנים האחרונות.

    כל זה מביא אותנו למסקנה כי אכן, טובה הארץ מאוד מאוד. אקלימה נעים – לא קר מידי בחורף ולא חם מידי בקיץ (אף אחד לא חייב לגור בבני ברק) ארץ שטופת שמש, כחולת ים, בהירת שמים.

    • ירושלים, יפה נוף משוש *כל* הארץ

    • תודה יואב. הדברים, ברובם, מתיישבים על הלב.

      באמת טובה הארץ מאוד מאוד. במפתיע, את המישור הרוחני של הדבר קל יותר להרגיש. בנוסח של הכוזרי, הארץ שמתאימה לעניין האלוהי, או בנוסחים אחרים (על צפת למשל נאמר ש'אויר העיר ההיא מועיל לזו החכמה (=קבלה)'.
      מן הבחינה הגשמית מתעוררת שאלה שתיארתי, ודבריך אמנם מסייעים לישבה.

      אנצל את ההזדמנות להוסיף נקודה שלא כתבתי בטור עצמו. לדידי, הארץ חמדה טובה ורחבה משום שהיא נתנה ע"י הקב"ה לעם ישראל היוצא מבית עבדים. לעבדים משוחררים מתנת הארץ היא בוודאי הרבה מעבר לטוב ורוחב טובים מעל הממוצע – אף שגם זה נכון, וכפי שכתבתי למעלה – עבורם מדובר בטוב מוחלט. לענ"ד התורה מדגישה את המסר הזה. הבסיס להשוואה עבורם-עבורנו הוא לא ארצות אחרות אלא בית העבדים (או הגלות ממנה שבנו לפני שבעים שנה). וצ"ע ליישב הפסוקים ממלאכי שהבאתי בטור עצמו.

  • עם כל מה שרוצים ללמד זכות זה בכלל לא פשוט מצד הדין ללכת למדינת הים לצורך קיט שלא במקום חולי הגוף או הנפש ה"י

  • בהמשך לתגובתי הקודמת, מוסיף שגם לעניין הצפיפות (שאי אפשר להכחיש, אנו כיום מהמדינות הצפופות בעולם) יש שני צדדים. כדברי הנביא ישעיה, הצפיפות היא מסימניה המשמחים של הגאולה, בהשוואה לריקנות החורבן. הנה שני פסוקים המדברים בעד עצמם –
    כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ (פרק מ)
    עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ צַר לִי הַמָּקוֹם גְּשָׁה לִּי וְאֵשֵׁבָה (פרק מט)
    אשרינו שזכינו לראות בשוב השם שיבת ציון ובהתגשמות נבואות אלו. נקווה גם ל'רחקו מבלעיך' ושאר ההבטחות במהרה.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל