צריך עיון > בין הסדרים > "אבל אשמים אנחנו": צרות הגלות

"אבל אשמים אנחנו": צרות הגלות

התנהלות ציבור היראים מול מגיפת הקורונה מעלה מחשבות עגומות על מחירה היקר של אחיזה במידת הגלות.

ח' שבט תשפ"א

"אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ". מילים אלו, שאינן נשמעות תדיר ברחובותינו, מהדהדות בעוצמה בימים האחרונים. הן מהדהדות בשיחות הפשוטות בין בני משפחה ובין חברים; הן מהדהדות בתקשורת החרדית; ובעיקר, הן מהדהדות במחשבותינו, מנקרות בראשנו כאשר קול האנחה מבית האבל מתערב עם קול המשטרה הנכנסת אל בית השמחה. קולם של מוסדות שחבל שנפתחו ואירועים שחבל שהתקיימו מכים על לבנו "אשמנו" – מכים ולא נותנים מנוח.

באחד הימים השבוע השכמתי קום להשתתף בפאנל מקוון של בית כנסת לא-חרדי בחוף המערבי של ארה"ב. רב הקהילה הנחה את האירוע, ופתח את השיחה בשאלה הקשה ביותר שהיה יכול לבחור: "כיצד אתה מסביר את הזלזול של החברה החרדית בתקנות ובהנחיות של הקורונה?" הוא לא הסתפק בכך והמשיך: "אילו הייתי מגיש לאדם חרדי צלחת ובה בשר בצד אחד ודגים בצד השני, אני יכול לדעת מראש שהוא לא יאכל ממנה ואף ינמק: חמירא סכנתא מאיסורא! ואילו בהנחיות הקורונה, בסכנה אמתית, הוא מזלזל. הייתכן?"

כאשר אדם חרדי ניצב מול קהל שאינו חרדי, יש לו יצר מובנה – לא משנה כעת אם נגדיר אותו טוב או רע – לייפות את המצב, וכך עשיתי. דיברתי על משפחות גדולות, על צפיפות בדיור, על הרוב המציית, על הקושי להפסיק חיי קהילה, ועוד. אבל הוא בשלו. "הרוב הנחמד לא היה דומם מול חילול שבת, ואילו מול פיקוח נפש הוא דומם?! את חיי הקהילה והמוסדות הוא יודע לעצור כשהוא צריך, וכאן הוא לא יודע?"

כמובן שהוא צודק. לתקשורת אפשר לספר כל מיני סיפורים, אך השאלה שלנו היא כלפי פנים, ביננו לבין עצמנו: כיצד עלה כך בחלקנו? כיצד דווקא ציבור היראים, המתהדר בשמירה על המצוות התורה גם מתוך הדחק, הגיע למצב של זלזול במצווה הבסיסית של "וָחַי בָּהֶם – ולא שימות בהם"? כיצד ייתכן שמידי יום מתקבלים במשטרה מאות פניות מתושבים חרדיים המתחננים לאכיפה מול מוסדות ואירועים מפרי הנחיות, גם בזרמים המרכזיים ביותר?

***

אחת מאבני הפינה של ההתבדלות החרדית היא "תודעת הגלות". גלותיות. "הם ואנחנו". קום המדינה אתגרה את תודעת הגלות, ומאמצים גדולים הושקעו לשמר את תודעת הגלות למרות תופעת קיבוץ הגלויות, וחרף העובדה שיהודים בעולם כולו (לאחר קריסת ברית המועצות) הפכו חופשיים לעלות ארצה ולעבוד את ה' כרצונם. "מפני עוונותינו גלינו מארצנו", ומצב זה נמשך עד ביאת גואל צדק וחזרת השכינה להיכלה. הדגש על הגלות שומר על רצף בין העולם שלפני השואה לבין עולמנו כיום (מכאן הרתיעה מציון רשמי של השואה) ומבדיל אותנו מכל השאר. גם כאן, במדינת היהודים, המצב הוא "הם ואנחנו".

כמובן שגם קהילה בעלת תודעת גלות מתקיימת בתוך מסגרת של מדינה, ונהנית מרשויות המדינה השונות ומתשתיותיה. אולם, הניכור השורר בין הקהילה לבין המדינה גוזר שכאשר המדינה מבקשת להתערב בעניין הנתפס "פנימי", היחסים המתוחים בין השנים עלולים להגיע לפיצוץ. פרשת עמנואל, שכזכור הוציאה את הציבור החרדי בהמוניו אל הרחובות, היא דוגמה אחת מיני רבות לכך. נקודה זו נכונה ביחס למדינת ישראל, ותקפה באותה מידה גם למדינות אחרות, גם אם התגובות שם מתונות יותר; בשל גודל הקהילה, הכוח הפוליטי והעובדה שכולנו יהודים, רק בישראל זוכים החרדים לביטחון עצמי מופרז מול המדינה.

הקהילה החרדית – אם בישראל ואם בחו"ל – רואה בהנחיות משרד הבריאות התערבות של המדינה בתפקוד הפנימי של הקהילה. זה כמובן נכון: יש התערבות בוטה במוסדות קהילתיים כמו בתי כנסת, ובדרך כלל על מדינה מתוקנת להימנע מהתערבות כזו. התגובה האינסטינקטיבית של הקהילה החרדית – מהרגע הראשון ועד היום – היא אפוא לכפור בסמכות המדינה בכל הנוגע לענייניה הפנימיים. קבלת סמכות כזו דורשת הזדהות עם המדינה, אין לה היתכנות עבור קהילה בעלת תודעת גלות. ואולם, משבר הקורונה גילה, ועודנו מגלה, עד כמה העמדה הזו מול המדינה עשויה להיות מסוכנת.

גלוי וידוע שמידי יום, עם גידולו המבורך והמתמשך של הציבור החרדית, המדינה הופכת זקוקה יותר לשותפותנו. היא מדברת על כך ללא הרף – בעיקר במישור הכלכלית, אך אף במישורים רבים אחרים. אבל ראוי להכיר שגם הצד ההפוך נכון: ככל שאנו הולכים וגדלים, הופכים אנו זקוקים יותר לשותפותה. המנגנונים הקהילתיים המקובלים אינם מתאימים לציבור ענק; הוא צריך למדינה. משבר הקורונה יוכיח.

***

כבר היום, ניתן לראות שאנחנו נמצאים "בדרך אל המדינה". אמנם הפלגים הקיצוניים שלנו מסרבים לגמרי לציית להנחיות המדינה – "אין לנו חלק בה ובהנחיותיה" – אך חלק גדול מתוך הציבור מבין שעליו להישמע להנחיות משרד הבריאות, משום שהמדינה הורתה. כפשוטו. ראויה דרך זו לתשומת לבנו. היא דרך מורכבת, המאתגרת את יסוד ההתבדלות שעליו החברה החרדית מושתתת. כדאי לחשב איך לצלוח אותה בלי לאבד את נכסי הצאן וברזל שאותם מושא עלינו לשמר.

מדובר באתגר חינוכי, מוסדי, רעיוני ומנהיגותי. לעתים, כפי שאנו למדים כעת בדרך כה קשה, יש בו אפילו צד של פיקוח נפש. מסיבה זו, אך בהחלט לא רק בגללה, הוא קורא לנו בדחיפות שלא מאפשרת דחייה.

 

Photo by David Tomaseti on Unsplash

13 תגובות על “"אבל אשמים אנחנו": צרות הגלות

  • מאמר נוקב וכמה מאוד. אך לדעתי נקודת הגלויות היא שונה בתכלית. נכון,הגלויות גורמת להתבדלות הקהילה היהודית מן הממשלה ה'גוזרת גזירות' אך בעבר היתה כניעה מובנית לדברי הממשל. היו נגישים ושתדלנים שניסו כל יכולתם כדי להסביר/לרכך חוקים כאלה ואחרים בפני הממשל הגויי. אך משעלינו לארץ הקודש תחושת הגלותהזו נעלמה כלא היתה. מגיע לנו כזאת וכהנה, ואם הממשלה נוגעת בערכי היהדות אנו מזדעקים כי איך יתכן שערכינו יהיו נרמסים. מה קרה לשפלות הרוח? תרכינו את הראש, תורידו מעט מתחושת הנהגת מגיע לי' ותנסו להסתדר עם מה שהממשלה מביאה.
    זו לדעתי התנהלות הפוכה לגמרי מגלותיות. היא בתחושה שהמדינה חייבת לי והכל צריך להתנהל לפי תחושות והשקפות הציבור החרדי.
    אם נזכור שאנחנו בגלות נבין שגם הממשלה היהודית היא כמו כל ממשל שהיה צריך להסתדר איתו בעדינות בדורות הקודמים. לא מגיע לנו כלום.

    • דווקא בעניין הקורונה רואים שאין הבדל משמעותי בין ישראל לבין ארה"ב ואנגליה ושאר המדינות – בכולן ההתנהלות דומה.
      נכון אמנם שבישראל לקהילה החרדית יש יותר ביטחון עצמי (כי היא גדולה, יש לה כוח פוליטי עצום, והיא מכירה את מגבלות הריבונות הישראלית), אך הדגש בטור הוא על תחושת הזרות, תחושת ה"הם ואנחנו" – תחושה שלא קשורה לשאלת הביטחון העצמי.
      גם בישראל, אנחנו – חלקים לא קטנים מתוכנו – ממשיכים להתנהל בצורה בוטה של "הם ואנחנו", של "המדינה רוצה לסגור את החיידרים", של חוסר סולידריות ושל התעלמות מאחריות אזרחית. זו התנהלות גלותית.
      אגב, לא הגלותיות גורמת התבדלות, אלא הגלותיות היא חלק מההתבדלות – אבל זו נקודה שאפשר להאריך בה ואין מקומה בטור אישי קצר.

    • http://www.kikar.co.il/383974.html
      כנראה שגם מעבר לים לא ממש מורידים את הראש.

  • אכן מאמר משמעותי מאד. יישר כוח לכותב!
    ברצוני להפנות את תשומת הלב לנקודה שורשית ועמוקה יותר מאשר תופעת הגלותיות.
    כותב המאמר התייחס לגלותיות משני היבטים: האידיאולוגיה החרדית, וההשלכה החברתית בעקבותיה.
    לפי ההשקפה החרדית, עובדת היותינו בארץ ישראל לא משנה את כלל את התפיסה שעדיין נשארנו בגלות, ודבר זה גורר יחסי כוחות מורכבים עם "השלטונות", ובנוסף בדלנות קהילתית בדמות הקהילתיות בגלות שהחומות בה מוגבהות לעתים יותר מהחומות בגלות. וזאת משום שבחוץ לארץ ההבדלים בין יהודים לגויים או להבדיל למשכילים, היו ברורים ולא היה צורך בחומות כ"כ גבוהות. משא"כ בארץ ישראל החשש של ההנהגה החרדית מפני "התבוללות תרבותית" גבוה יותר ע"כ החומות הוגבהו יותר.
    אלא שלעניות דעתי הדבר נעוץ לא רק באידיאולוגיה, אלא בעיקר בעמדה נפשית – פסיכולוגית המאפיינת את תודעת הגלות. היהדות החרדית "מקדשת" את הפסביות. מתוך חרדה שמא נגיע ח"ו ל"כוחי ועוצם ידי" הם מדירים עצמם מכל שותפות אקטיבית בשינוי האופי היהודי של המדינה.
    מתוך עיסוק אובססבי בהגנות ושמירות על "הסטטוס קוו" הם שכחו לרגע שלפעמים ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה.
    זו לא רק אידיאולוגיה, אלא עמדה נפשית פסיכולוגית – שהרי הציבור החרדי מושתת על "כלל אשר יורוך" בכל תחומי החיים – כמה שפחות להחליט, ולהיות מעורב. דוגמה בולטת לכך אפשר למצוא ב"שידוכים" בחברה החרדית. השותפות של החתן והכלה בכל תהליך החתונה (בעיקר בראשיתו) נמוך משמעותית ממה שמצופה מהם. הרי זו החלטה מאד משמעותית בחייהם שלהם, ומשום מה ההורים מהווים חלק לא מבוטל בכלל בהחלטה. (ברור לי שזה נובע מרצון טוב, וההורים בוודאי מכירים את בניהם ובנותיהם טוב מאד ורוצים את הטוב ביותר עבורם.)
    אך זו עמדה נפשית החולשת על הרבה מתחומי החיים שלעיתים את ההחלטות המשמעותית – מישהו מעלי צריך לקבל ולא אני – כי כנראה הוא מבין טוב ממני.
    עמדה נפשית זו שוללת לחלוטין את אפילו ההוא אמינא שיש ביכולתינו לקום ולשנות את המציאות לטובה יותר. לא פלא שרבנים היו צריכים להורות על פסק הלכתי המחייב לעטות מסכה או לשמור על כלל הריחוק שמשרד הבריאות קבע. במקום שהשכל הישר ידריך את האנשים, הם החליטו פשטו "לוותר" עליו, שהרי אם יחליטו לשמור על ההנחיות בכך הם מכשירים את העמדה ההפוכה – שיש ביכולת אנשים בשר ודם לקבל החלטות מושכלות ונבונות גם אם אינם גדולי הדור. (כמובן בלי להמעיט בכהוא זה מהחובה ההלכתית לשמוע לגדולי הדור)
    נדמה הפסוק "ועשית ככל אשר יורוך" התרחב מעבר להקשר בו הוא נכתב – דווקא כאשר "כי יפלא ממך דבר". קודם כל מוטלת עלינו החובה להפעיל שכל ישר שבו הקב"ה חנן אותנו, ורק אם יש אי וודאות מוחלטת עלינו להיוועץ בתלמידי החכמים.
    זה יכול להישמע ח"ו כפירה בסמכותם של גדולי הדור, אבל לא זאת כוונתי, ברצוני לאזן את ההשענות המוחלטת על סמכות שיפוטית שנמצאת חוץ לנו במקום לסמוך על חונן לאדם דעת שחנן אותנו בשכל ישר. "לפעול עם אל" – אם הקב"ה מצפה זאת מאתנו כנראה אנו מסוגלים לכך.
    תפיסה זו תאפשר לאזן את היחס למדינה, ותמתן את הרצון האובססיבי לדחות כל יוזמה שבאה מהמדינה (כמובן חוץ מכסף) גם אם היא טובה וחשובה – בעיקר כשהיא נוגעת להצלת חיי אדם.

    • הפסיביות שלנו נובעת בעיקר מתוך הרגל – הרגל של אלפי שנות גלות שגזרו עלינו פסיביות, לצד חשש מניסיונות קודמים של פעולה אקטיבית שהביאה לידי מפח נפש. כתבים רבניים רבים של החצי הראשונה של המאה ה-20 חוזרים על נקודה זו פעמים רבות. ה"בעיה", אם אפשר לקרוא לכך בעיה, היא שהפרויקט הציוני הצליח, המדינה קמה ועומדת איתנה, ומכאן שעלינו לחשבן מחדש את דרכנו: מה עושים? להצטרף אי אפשר, כי המדינה היא הרי חילונית ולא "שלנו". אך להתבדל לגמרי אי אפשר, כי זאת המציאות החדשה ואנחנו חלק ממנה בעל כורחנו, מה עוד שכפי שכתבתי בטור אנחנו כיום זקוקים למדינה. לא מפתיע אפוא שאנחנו נמצאים "בדרך אל המדינה", וכדאי שהדרך תהיה מודעת ושנדע להתמודד עם האתגרים שהיא מעלה.

  • טוב
    אין לי מילה טובה להגיד על מה שכתבת
    חוץ מזה שכוונותיך טובות
    וגם שאתה מאמין במה שאתה אומר ואתה מדבר מהלב
    ואתה איש טוב ומענטש
    אבל אולי תבין שיש גם דיעות שפשוט חושבים לא כמוך וגם כן נגד חלק מהרופאים
    וזה לא רק דיעות של יהודים גלותיים אל עוד מיליונים של אנשים שבניהם רופאים ופוליטיקאים ואנשי מקצוע במלא תחומים שלא מסכימים עם צורת המלחמה בקורונה
    ואיני מתכוון למכחישי קורונה או למפיצי הקונספירציות
    אלא אני מתכוון לתחום שנקרא "ניהול סיכונים"
    שבו אתה לא חייב להיות איש רפואה
    כי ראש הממשלה הוא לא איש רפואה
    ואמשיל לך משל ששמעתי מראש אמ"ן לשעבר
    צריכים לעשות פעולה באיזו מדינה
    עכשיו כל משרדהומחלקה מציג את האינטרס שלו הפרטי ללא שום צד אחר
    המוסד מתנגד לפעולה כי יש להם קשרים לא דיפלומטים עם גורמים שם וזה יכול להיהרס ואז חלק מהמודיעין שלהם יהרס
    השב"כ ממליץ כי משם יוצאים גורמים שעושים להם בלאגן רציני ביו"ש ומבחינתם זה המטרה העליונה
    משרד החוץ מתנגד כי יש מדינה שלישית באירופה שיש איתה קשרים ושגרירות והיא תכעס מאוד וראש אמ"ן מתנגד כי יש פעולה אחרת במקום אחר שיותר נחרצת ולא סובלת דיחוי
    ותפקידו של ראש הממשלה זה לקחת את כל שקלול השיקולים ולהחליט מה לדעתו יותר נחוץ ממה , המודיען , האינתיפאדה ביו'ש או הקשרים הדיפלומטים עם אירופה ויש כאן לפעמים גם שעקולים של כסף ויצוא ויבוא שגם נלקחים בחשבון אפילו בשאלות בטחוניות שתלויים בה חיי אדם כי בטווח הארוך עסקאות נשק ביצוא הישראלי שווה למדינה כ 30% מהתל"ג שלה ואם היא מאבדת אתזה אז נהפכת למדינה חלשה שלא תוכל להתמודד בהרבה תחומים ומכאן הדרך לנזק פנימי של אנרכיה או חיצוני של מלחמה או טרור קצרה וזה מסתכם בסטץוף בחיי אדןם לא פחות
    טוב הארכתי מידי אבל זה בדיוק מה שקורה בקורונה ויש הרבה בעולם שחושבים שבניהול סיכונים של כל ההשלכות הן של הטווח הקצר והן של הטווח הארוך אין הצר שווה בנזק המלך (גם יש כאלו שחושבים כך בגלל שזה לא ריאלי כי הציבור מצביע ברגליים בכל העולם הגויי והחילוני נגד ההנחיות , ראתם את ההפגנטת שהיה בברלין,מדריד,פריז,לונדון נגד ההנחיות ? מדובר במאות מיליונים ובוא לא נדבר על מדינות ערב והודו ואפריקה שהם רשמי הרימו ידיים , תבינו הם מהווים שליש מהעולם !!!! ואנחנו חיים בכדור אחד קטן, ומה עם כל הצעירים הבליינים כאן ובכל העולם (ואיני בקטע של ויכוח מי יותר מפר את ההנחיות אלא רק בעניין שהרבה אנשים חושבים שבגלל כל המציאות הזאת זה חא ריאלי ובפרט שאתה מוסיף את כל המוטציות חדשים לבקרים שאז זה מביא לחשיבה (מציאות?) שאין לדבר סוף אז למה?? ובנוסף יש את האנשי מקצוע מכל העולם שמדברים מצד הניהול סיכונים שאמרנו למעלה
    והם לא מיעוט זניח !!!! ממש לא !!!! תגולל ביטיוב קצת ותראה מה הולך באמריקא ותבינו
    עכשיו תוסיף לכל זה עוד שיקולים רוחניים והמאזן יכול יותר ויותר להשתנות
    וזה כל כך דמגוגיה זולה להביא ראיה מחילו שבת לצורך ספק פיקוח נפש או מצלחת דגים ליד בשר
    נו, באמת איזה ניהול סיכונים יש כאן וכי אתה מאבד את הדת , או את הדעת, או החינוך או הנפש , הכלכלה , השמחת חיים , הדאגות והפרנויות והסיכוי שזו מציאות ארוכה שאיננו יודעים מה סופה ?????
    אני לא מחליט מה התוצאה של הניהול סיכונים אבל אין מה להשוות לצלחת דגים או בשר
    עכשיו עד כאן זה רק להאיר את עניך ועיני המגיבים כאן
    אבל מכאן אני גם בא בטענה , אתם כאתר דיעות שמכבד את עצמו הייתם צריכם גם להביא את הדיעות ששונים ממכם גם בעניין הקורונה , וזה ממש לא בוגר מצידכם רק לטעון אשמים אנחנו ולא לתת לנאשם מקום מכובד לביטוי , אם כבר חרצתם את דינו אז תנו לו זכות תגובה
    יש לי עוד הרבה מה לענות או רק להעלות את הנקודות שיפתחו לדיון עמוק
    אבל דבר ראשון תכבדו את עצמיכם ותתנו במה מכובדת במאמרים הפוכים מהמאמר של הכותב מכובד ככל שיהיה
    שבוע טוב אנשים יקרים

    • חיים, אין לי בעיה שיש הרבה אנשים חשובים בעלי דעות שונות. זה לגיטימי. השאלה היא האם יש ריבון: מי מקבל את ההחלטות? האם ההחלטות מחייבות? ייתכן שיש הרבה רופאים, חוקרים, פוליטיקאים וכו' שמתנגדים למדיניות של הממשלה, אך הם לא מחליטים בגלל חילוקי דעות להתנהל בצורה עצמאית, כל אחד עם המוסדות שלו, עם האירועים שלו, עם העקרונות שלו. לא משנה מה חושבים, צריכים ניהול – ניהול שכולל חשיבה אסטרטגית ומדיניות ציבורית ברמה הבסיסית של הביטוי, מה שהמודל הקהילתי לא מסוגל לספק.
      לגופו של עניין, אינני מבין מדוע חתונות ואירועים וטישים ועוד נחוצים כדי לשמר את הדת. גם בנוגע לתפילות ולימוד תורה אפשר הרי להתפלל בחוץ וללמוד בחוץ / בטלפון / בקבוצות קטנות / בזהירות וכו' במקום להתריס נגד ההנחיות ולחיות כרגיל. הנימוק של "הצלת הדת" שמשמש תירוץ לקיום חיים רגילים הוא עלוב מאד מול גופות מתים ר"ל ומשפחות אבלות.
      באשר למגוון מאמרים, אנחנו משתדלים מאד להציג מגוון דעות, למרות שלא תמיד קל להשיג מאמרים. אתה מוזמן בחום להגיש.

  • היום הייתי באוטובוס רוב האנשים עטו מסכות והיו כאלו שלא עטו צעקתי עליהם צעקות אימים רוצחים מחבלים מפיצים נשק ביולוגי דרך האף ועוד וכל נוסעי האוטובוס שתקו צעקתי גם עליהם מדוע כולכם שותקים ולא רק שלא הגיבו אלא אחד מהם אמר לי אתה רוצח בדיבורים כמובן שעניתי לו הבא להרגך השכם להרגו אבל כולם שתקו. הגמרא בשבת ס"ג ע"א [לא במקרה למדו אותה בתחילת ימי הקורונה] אומרת, אם עם הארץ הוא חסיד אל תדור בשכונתו. מה שקורה כאן אצל הציבור/הנהגה החרדית הוא ששמה שצרוב בקוד הגנטי שלהם הם מקיימים ומה שלא צרוב לא מקיימים ובפרט שיש להם הזדמנות ברשעות הזאת להראות שהם נגד הצייויינים [רק שני איסורים יש ציויינעס ואינטרנט]. סיפור דומה קרה לי לפני שנים רבות שחזרתי בטיסה לארץ המטוס היה מלא בנוסעים וכמה עמי ארצות חסידים החליטו לארגן מניין כעסתי עליהם מאוד ואמרתי להם כל השמונה עשרה וכל המנין זה בקושי דרבנן אבל אם ח"ו אשה תדחף לבין הגברים עלולים להגיע לאיסורי אביזרייהו דעריות שזה ייהרג ואל יעבור אף אחד לא הבין מה אני רוצה והעמי ארצות האלו אמרו לי שיהודי חרדי ימנע מנין?

  • לחיים, יש הלכה באבן העזר סימן ד' סעיף ל"ד וכן באורח חיים סימן תרי"ח בכמה סעיפים שאין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב ופקוח נפש דוחה כל התורה כולה חוץ מג' עבירות ואין כאן שום שעת שמד

  • שתי נקודות על המאמר המצויין
    1. מה שקצת סותר את התאוריה שלך היא מפלגת ג' שהיא פשוט ניגוד מובנה
    מצד אחד אתה אומר שהממשלה היא "הם" ולא "אנחנו" מצד שני הציבור החרדי הוא כבר מזמן חלק אינטגרלי מ"הם"…
    האבסורד מגיע לשיאו כשהח"כים של ג' במהלך התקופה האחרונה עלו שוב ושוב לנאום נאומי גלות מעל במת הכנסת.
    הלו אתם חלק מהממשלה!?
    מתי סוף סוף האסימון ייפול
    2. יש פה עוד בעיה חמורה שהיא לא ממש בעיה נוספת אלא קשורה. המאמר שלך הוא נכון ויפה אבל לא חדשני.
    אני שומעת את אותם דברים כבר הרבה זמן מהרבה אנשים בסביבה בה אני חיה.
    מתחיל להיות מצב שבו המונהגים כבר התפכחו ומבינים שחייב להיות חישוב מסלול מחדש אך ההנהגה לא וכך לאט לאט מתרחש ניתוק שמעמיק ומעמיק בין אימון הציבור בהנהגה וזה מצב מסוכן מאוד שייגמר מתישהו מקווה לא בפיצוץ אדיר והאמת שאנחנו כרגע כבר בתחילת הפיצוץ אם לא באמצעו

  • לנאוה, השאלה היא כבר לא כן או לא השאלה מתי ואיך יש כאן תהליך רציני שעובד לאט לאט אבל בטח שמתנטרלים מההנהגה הוותיקה היא החלה בתקופת המשפיעים [שלפי דעתי יותר גרועה מהנהגת האדמו"רים אבל גם היא תחלוף עם הרוח] וב"ה צמחו ב40 שנים אחרונות דור חדש של תלמידי חכמים שמכניסים את הגוורדיה הוותיקה בקצה הציפורן נכון תמונתם לא מופיעה בעיתונים ולא באינטרנט אבל מתחת לפני השטח העסק כבר מתחיל לפעול ביום בהיר אחר ההנהגה הוותיקה תרגיש כמו נפילת הקומוניזם שנפל ללא שום פיצוץ וללא שום כדור יש כבר הרבה תלמידי חכמים שציבור שלם סר למוצא פיהם ולא מעניין אותו המנהיגות הקיימת.

  • בקיצור בסוף תקבלו את תורת הרב קוק. כמובן לא תודו שטעיתם אלא תאמרו שרק אתם באמת מבינים איך ליישם את הדברים ורק אתם מסוגלים. או שתאמרו שזה לא בדיוק מה שהוא אמר ועוד פלפולים

  • אני אולי באותו צד ביחס לקורונה, אבל זה לא נראה לי 'אשמים אנחנו'. זה פלג מסוים שמאשים את הרוב ואומר 'אתם רואים אנחנו הצודקים' [ובטוח שזה ישכנע מישהו].
    סליחה על הציניות.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל