צה"ל אינו זר לרבנים. אינני מחזיק בנתונים מדויקים, אך מאות רבנים פועלים במסגרות שונות בתוך הצבא – חלקם חיילים סדירים, חלקם משרתים במילואים, ואחרים אזרחים בעלי אישור כניסה לבסיסים.
רבנים אלה נושאים על כתפיהם שורה ארוכה של תפקידים: חיזוק רוח יהודית וערכי תורה, מתן שירותי דת, מענה לשאלות הלכתיות גדולות וקטנות, פיקוח על כשרות המטבחים הצבאיים, זיהוי חללים והבאתם לקבורה, גיורם של חיילים המבקשים להתגייר, ועוד.
המקרה שלי, לעומת זאת, מעט שונה.
אחד מהחבר'ה
הרוב הגדול של הרבנים הצבאיים (גם אם לא כולם) שירתו בצבא בצעירותם, ובהמשך השתלבו בתפקידים שונים בתוך הרבנות הצבאית. ישנם כאלה שלא שירתו כחיילים כלל אך מבצעים שליחות עבור החיילים במסגרת אזרחית. אני, לעומתם, הגעתי לצבא כרב מבוגר (ועוד כרב חרדי) לטירונות של חודש ימים, תחת פיקודם של חיילים צעירים שגילם פחות ממחצית גילי. זהו מצב חריג משהו.
כמה מחברי הפלוגה זיהו אותי מעולם הרבנות ומעולמות התוכן שבהם אנו עסוק, אך הבהרתי כבר מהיום הראשון: כאן אני שווה בין שווים. יהושע, לא הרב יהושע. בחיי האזרחיים אני אמנם רב, אך בצבא אני פשוט חייל. בוודאי שאין בכוונתי לקבל יחס מועדף. הדבר עבד לא רע: אני כמובן מבצע את אותם תרגילים, ישן באותם אוהלים קטנטנים של שבוע השדאות, ומבצע את אותן מטלות כמו כולם.
אני מקפיד שבעתיים שלא למעוד, מתוך מודעות לכך ש'להעניש את הרב' יהיה מביך לכולם
גם עניין העונשים הקולקטיביים, אחד המאפיינים הידועים של תרבות צבאית, חל על כולנו במידה שווה: עמידה ב'מצב 2', ריצות (אינסופיות) סביב מבנים, שכיבות שמיכה, החזקת הנשק מעל הראש. כולנו – הפלוגה, המחלקה, הכיתה – מבצעים אותם יחד. אני מקפיד שבעתיים שלא למעוד, מתוך מודעות לכך ש'להעניש את הרב' יהיה מביך לכולם. בינתיים, ברוך ה', זה עובד.
כן הייתה נקודת רגישות אחת: אחד המפקדים נשוי לבתה של משפחה ותיקה בקהילה שלי, משפחה שאני קרוב מאד אליה. ברור היה לשנינו שיחסי רב־מתפלל אינם יכולים להתקיים בצבא, ולשם כך נרקם בינינו הסכם ברור, כזה שלא היה כל צורך לומר אותו במילים: הוא ינהג בי כאילו איננו מכירים, ואני לא אומר על כך מילה. וכך היה.
ובכל זאת, לא נותרתי אנונימי לאורך זמן.
"רב הפלוגה"
ביום הראשון לשירות, במהלך הפסקה שניתנה לארוחת הצהריים, התארכה המנוחה באופן בלתי צפוי בשלושים דקות ('קטנות'). מכיוון שכבר התכנסנו בכיתה, מישהו הציע לנצל את הזמן לדבר תורה – והעיניים נפלו עלי. נעמדתי, אמרתי דברי תורה בהתאם למעמד – תוכן מותאם למצבנו החדש – והדברים ב"ה התקבלו יפה.
מאותו היום הפכתי ל"רב הלא־רשמי" של הפלוגה. בכל פעם שהתאפשר שיעור קצר, שהתעוררה שאלה הלכתית, וכדומה, נהייתי הכתובת הטבעית. זו זכות גדולה עבורי, ואני מקווה שאני עומד בה בכבוד. החיסרון היחיד הוא שחרף מאמציי, הכינוי "הרב יהושע" די הפך לנורמה.
גם המפקדים נהיו מודעים לרקע הרבני שלי, ולעיתים אף ניצלו אותו לצורכיהם. חלק מהשיעורים ניתנו על פי בקשה כללית, אך אחרים נאמרו בהוראת המפקדים: דבר תורה של חמש דקות, בפקודה! אמנם הבאתי עמי מאגר יחסית נכבד, אך הוא הידלדל במהירות – היו ימים שבהם העברתי שלושה שיעורים קצרים באותו היום – והיה עליי להקפיד שתמיד יימצא אצלי "שיעור מוכן לשליפה".
דווקא מהמקום הרבני, מקום שמאופיין בלא מעט סמכות ואחריות, די נהניתי מכך שהמפקדים קובעים עבורי מה לעשות
רבים שואלים אותי – כולל ילדיי, שדי השתגעו מהסיטואציה – איך זה מרגיש לקבל פקודות (ועונשים) ממפקדים בני 20? שאלה זו ראויה לפוסט נפרד, ובע"ה אגיע לכך. אבל דווקא מהמקום הרבני, מקום שמאופיין בלא מעט סמכות ואחריות, די נהניתי מכך שהמפקדים קובעים עבורי מה לעשות. שמישהו אחר ייטול אחריות!
בין הרבנות ללוחמה
כעת, כשאני מתקרב לסיום הטירונות ושוקל כיצד אוכל לשרת במילואים, שתי אפשרויות ניצבות לפניי. הראשונה, רבנית: אני מניח שאוכל לתרום לרבנות פיקוד העורף, המטפלת בסוגיות הלכתיות רגישות הנוגעות לחירום אזרחי. זאת אופציה סבירה בהחלט.
אני מוצא את עצמי נמשך דווקא להצטרפות לאחד מגדודי הלחימה של פיקוד העורף
אך לאור החוויה שלי, אני מוצא את עצמי נמשך דווקא להצטרפות לאחד מגדודי הלחימה של פיקוד העורף. כך אמשיך את המסלול שלי – מסלול 03 שהכשיר אותנו ללוחמה (ברף הנמוך, כמובן) – למקומו הטבעי.
הצבא אינו זקוק רק לרבנות. בדומה לצבאו של יהושע בן־נון – כמובן שאינני מתיימר להשוואה כלשהי – יש צורך גם ב"רבנים לוחמים" (עי' מגילה ג, א, ובראשונים שם): תלמידי חכמים המשולבים בתוך יחידות הלחימה עצמן, הנושאים את רוח התורה מתוכן ולא מבחוץ.
חברי הקרוב (וקולגה לרבנות) מרמות ב', הרב אבי קנאי – בוגר נפלא של ישיבת הר עציון – עושה בדיוק זאת בשירות המילואים שלו, והוא עוד מבוגר ממני בכמה שנים. תהיה זו זכות גדולה להצטרף אליו במשימה הקדושה.
בתמונה: רב מעביר שיעור לחיילים (קרדיט: נצח יהודה)
כל הכבוד לרב יהושע!
כמוהו היו החיילים בצבא דהמע"ה.
הוא מופת לחיקוי, אכי"ר, בב"א.