צריך עיון > סדר שני > "לבקר בהיכלו" – אחר מיטת מרן הגראי"ל שטיינמן

"לבקר בהיכלו" – אחר מיטת מרן הגראי"ל שטיינמן

מערכת צריך עיון
מערכת צריך עיון

רשמים מאורחותיו של הגאון הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל מזווית של בן קהילה אחרת שבמסגרת עבודתו נועץ בו רבות. הנהגותיו של ראש הישיבה בסוגיות של "קירוב", הקשבתו המיוחדת, רגישותו לצרכיו של הזולת והבנתו העדינה. כיצד הצליח הרב להבין ללבו של הדור, מתוך ד' אמות של הלכה בהם היה ספון.

כ"ו כסלו תשע"ח

בשעה זו, עת אשר רבבות אלפי ישראל מלווים את הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן זצ"ל למנוחתו האחרונה, בקהילה שבה גדלתי ממשיכים החיים כרגיל. בטבעו של עולם, המצב אצלי היה אמור להיות דומה, והסתלקותו מן העולם הייתה חולפת ללא הד. כעת יושב אני, ביני לבין עצמי, ומהרהר בדמותו, אותה זכיתי להכיר כמעט במקרה.

***

גדלתי בקהילה חסידית המשתייכת לחוגי העדה החרדית. על הרב שטיינמן בקושי שמעתי. ידעתי אולי שיש ראש ישיבה בבני ברק הנושא את שמו – אבל לא מעבר לכך. דמותו לא הייתה חלק מכותל המזרח של בית מדרשנו, ושמו לא הוזכר על השולחן – לא בבית ולא בקהילה. בתקופת לימודיי בישיבה ספרי "איילת השחר" על הש"ס אמנם נכחו בבית המדרש (בניגוד לספרי "אבי עזרי"), אך מעבר לכך "הרב שטיינמן" היה שם שלא אמר לנו דבר.

דבר זה השתנה כליל מספר שנים לאחר מכן. עם הקמת הנח"ל החרדי התעוררה בקהילתנו התנגדות עצומה לרב שטיינמן. ספריו הוצאו מבית המדרש, ובאחת ההפגנות בבני ברק השתתף רב מפורסם מקהילתנו ודיבר נגדו בחריפות. הקרע מעולם לא אוחה. שמו נישא בקהילה שלא לתהילה. קירות מאה שערים רוססו בתדירות בכתובות נאצה המשמיצות אותו. לעתים אף ניטל ממנו תואר "הרב".

וכך, ירושלמי כמוני החל לשמוע שוב ושוב את שמו של הרב, בהקשרים אחרים מאד מאלה שאליהם הורגלתי בתוך קהילתי

מעולם לא הייתי צד פעיל במחלוקת זו, אך בתור חבר קהילה לא הייתה לי כל סיבה לחשוב אחרת. ואולם, נסיבות החיים הובילוני לאחר נישואיי להתעסק בענייני "קירוב רחוקים". במסגרת עיסוק זה התחלתי לעבוד באחד מארגוני הקירוב הגדולים שהיה תחת נשיאותו של הרב שטיינמן, והתנהג על-פי הדרכתו. בכל שאלה או התלבטות היו ניגשים אליו לקבל ממנו עצה ותושייה. וכך, ירושלמי שורשי כמוני החל לשמוע שוב ושוב את שמו של הרב, בהקשרים אחרים מאד מאלה שאליהם הורגלתי בתוך קהילתי. בהמשך, אף אנוכי הקטן, מתוקף עבודתי, החלתי לפקוד את בית הרב, לשאול אותו שאלות בענייני קירוב, וללוות אל חדרו חוזרים בתשובה עם שאלות והתלבטויות בדרכם.

כאמור, לא גדלתי על דמותו; גם כיום אני חי ונושם את העולם החסידי ומושפע מדרכו, מספריו ומ"גדוליו". כיוצא בו, מעולם לא שאלתי את הרב שטיינמן שאלות אישיות, ולכן אינני יכול להעריכו בתור רבי או מורה דרכי. עם זאת, ואולי דווקא בגלל זאת, אני יכול לספר על הרב מנקודת מבט של צופה מן החוץ, האמון על ברכי קהילה אחרת ומסורת שונה.

***

במפגשים הקצרים שהיו לי עם הרב, דמותו המרשימה כבשה אותי כליל. תשובותיו הבהירות בשאלות שאותן שאלתי, רובן כאמור בעניינים הקשורים לתחום הקירוב, הותירו עלי רושם עז. מצאתי בו חכמה עמוקה והתעניינות ערה. הייתה לו הבחנה ברורה ונדירה בין טפל לבין עיקר. גם החדות והמיקוד שמצאתי אצלו היו מעלות יוצאות דופן.

במפגשים האלה ראיתי איך יהודי שעבר את שנת המאה לחייו, החי בבית פשוט בבני ברק ואין לו בעולמו אלא תורה ומושגי עולם הישיבות, יושב ומשוחח בגובה עיניים עם צעיר חילוני בשנות העשרה

במפגשים האלה ראיתי איך יהודי שעבר את שנת המאה לחייו, החי בבית פשוט בבני ברק ואין לו בעולמו אלא תורה ומושגי עולם הישיבות, יושב ומשוחח בגובה עיניים עם צעיר חילוני בשנות העשרה, המתלבט עם אתגרים ובעיות הרחוקות מעולמו כרחוק מזרח ממערב. הוא אפילו צחק אתו! זה היה מחזה ייחודי, נהדר ומדהים.

בכל מפגש הרגשתי שנושא הקירוב בוער בקרבו, וכי שאלות הקשורות לתחום זה מקבלות אצלו בכורה בסדר העדיפויות. הוא תמיד שאל, בירר וענה כהלכה, ירד לעומק הבעיה של השואל וניסה להבין את התמודדות שלו, למרות המרחק כאמור בין עולם השואל לבין העולם שלו. שאלות רבות הבאתי לפתחו. להלן אבקש לספר על כמה מפגשים העולים בזיכרוני כעת.

בצוואתו ביקש הרב שלא לספוד לו בדברי שבח והלל. אך לגבי צדיקים נאמר כי דבריהם הם זיכרונם, ואף כאן יהיו דברי אלה, דבריו אלה, לזכרו ולעילוי נשמתו.

***

"מאיפה להתחיל?" שאלה זו, שאלת נקודת ההתחלה, היא אחת השאלות שנתקלנו בה רבות בארגוננו. השאלה חזרה וחוזרת שוב ושוב אצל צעירים המבקשים להתקרב לשמירת תורה ומצוות. כל אחד הוסיף לה את ההתמודדות האישית והאתגרים הייחודיים לו – אתגרים אישיים עם מצווה כזו או אחרת, או קשיים מצד הסביבה, המשפחה והחברים.

זכורני כי בשלב מסוים נכנסנו לרב והצגנו לו שאלה זו: כיצד מתחילים? הרב לא ענה מיד. הוא ישב עם עיניים סגורות במשך דקות ארוכות, כשהוא מרוכז במחשבות. ואז הוא אמר לנו כך: להתחיל בשלוש מצוות ותנאי אחד. שלושת המצוות הן תפילין, ציצית ושבת. התנאי הוא שמירת כשרות.

תפילין, הוא הסביר, זו מצווה שאפשר לקיים בכמה דקות, וגם מי שיש לו בעיות עם הסביבה יכול להניח תפילין בבוקר לפני העבודה, או לפני בית-הספר, בלי לחוש חוסר נעימות.

ציצית זו מצווה שמקיימים כל רגע ורגע. אך בשונה מכיפה – שאינה מצווה, וגם לא קל לכל אחד ללבשה בפרהסיה, בפרט בתחילת הדרך – ניתן ללבוש את הציצית מתחת לבגדים.

אולם המעניין ביותר היה דבריו אודות השבת. כאשר הוא הזכיר את מצוות השבת, היינו סבורים כי הוא בוודאי מתכוון לחשיבות שמירת השבת וההימנעות ממלאכה. אך הוא הסביר כי כוונתו אחרת. נקודת ההתחלה בשבת עבור אנשים החפצים להתקרב אל היהדות היא ההליכה לתפילות השבת בבית הכנסת. הוא הדגיש כי יש בכך חשיבות לא רק בערב שבת, אלא גם בתפילת שחרית בבוקר.

לקח לי זמן להבין מדוע התייחס הרב לשבת דווקא בהקשר של תפילות בבית הכנסת, ולא שם את הדגש על שמירת השבת עצמה.

לקח לי זמן להבין מדוע התייחס הרב לשבת דווקא בהקשר של תפילות בבית הכנסת, ולא שם את הדגש על שמירת השבת עצמה. לכאורה, הזהירות ממלאכה הרבה יותר בסיסית וחשובה מההליכה לבית הכנסת: הראשון הוא איסור סקילה, ואילו השני – מנהג יפה. אולם בהמשך הדרך פגשתי בעלי תשובה רבים שבתחילת דרכם קבלו על עצמם להיזהר בשמירת שבת, נמנעו משימוש בחשמל, בטלפון, במחשב ובטלוויזיה – ומהר מאוד נשברו. הם תיארו באוזניי את השבת כיום של מאסר, יום של קושי. בעוד שכל משפחתם וחבריהם יוצאים ונהנים, נוסעים ומטיילים או לחילופין צופים בתכניות וסרטים, הם מרגישים כלואים. "האם כך היא דרכה של תורה?" אמרו לי. "האם זו השבת הנפלאה שאותה הבטחתם לנו?" פעמים רבות תחושת הבדידות והצמצום שברה את רוחם.

יכולת הבנה דקה זו, לצד הזדהות עמוקה עם מצוקתו של בעל-התשובה, היא דבר יוצא דופן.

יכולת הבנה דקה זו, לצד הזדהות עמוקה עם מצוקתו של בעל-התשובה, היא דבר יוצא דופן. הרב הליטאי הקשיש, אשר למותר לציין את דקדוקו בהלכה, ועד כמה היה חשוב בעיניו כל קוצו של יו"ד בשולחן ערוך; אשר כמובן שהיה מוותר בעצמו על תפילה במניין לו גבל הדבר בחשש הלכתי –  דווקא הוא הצליח להבין ללבו של בעל-התשובה, ולדעת מהו סדר הדברים הנכון. הוא הבין כי השבת חייבת להתחיל אצל המתקרב דווקא בהליכה לבית הכנסת, שם הוא יוכל להתחבר לפן החיובי של "זכור את יום השבת לקדשו". כך הוא יפנים את רעיון השבת, שעיקרו לפנות זמן לעצמינו כדי לחזק את הקשר והברית "ביני ובין בני ישראל". דבר זה ייתן למתחזק את הכוח להמשיך גם ל"שמור את יום השבת לקדשו" – שמירת שבת כהלכתה – שהרי "זכור" ו"שמור" בדיבור אחד נאמרו. היה חשוב לו להדגיש את ה"עשה טוב" של שבת, לפני שמטילים על החפץ להתקרב את עולה של שמירה מעשיית מלאכה, שעלולה להשיגו אחור בצעדיו הראשונים.

אולם, הרב אף הוסיף תנאי אחד של "סור מרע": שמירת כשרות. כדי שהקדושה תפעל על האדם, אמר לנו, על המתקרב להיזהר ממאכלות אסורים המטמטמים את הלב.

הראיה החיובית, החיפוש של הטוב בגישות אחרות, היכולת להתנתק מדעות קדומות, לראות את הדבר דרך עיניו של הזולת ולברר כל דבר בצורה עניינית – כל אלו עוררו אצלי התפעלות רבה.

את הגישה הזו של הקשבה והתמקדות ב"עשה טוב" פגשתי אצלו בכל צעד ושעל. הראיה החיובית, החיפוש של הטוב בגישות אחרות, היכולת להתנתק מדעות קדומות, לראות את הדבר דרך עיניו של הזולת ולברר כל דבר בצורה עניינית – כל אלו עוררו אצלי התפעלות רבה.

במקרה אחד, באחת הישיבות לבעלי תשובה שהקמנו, הגיעה קבוצה של שבעה צעירים שהיו קשורים לרב חסיד ברסלב מעדות המזרח. ימי ראש השנה התקרבו, והתלמידים רצו לנסוע לאומן עם רבם. אלא שהרבנים בישיבה, שהשתייכו למגזר הליטאי, לא הסכימו לכך, ואיימו להרחיק מהישיבה את כל מי שייסע לאומן.

פנינו עם המקרה לרב ושאלנו אותו כיצד ראוי לנהוג. הרב פנה אל ראש הישיבה, שהתנגד בכל תוקף לנסיעה, ושאל אותו: "מה הבעיה באומן?" ראש הישיבה התחיל להציג טענות מטענות שונות, שכללן היה שרוחה של ברסלב שונה מאד מהגישה והדרך שאותה רוצה הישיבה להנחיל לתלמידיה, וטען לחשש קלקול עבור בחורים המבקרים במקום. הרב הקשיב, ואז אמר לראש הישיבה: "אם תרשה להם להקשיב לברסלב, יקשיבו לך וגם לברסלב. ואם לא תיתן להם להקשיב לברסלב, בסוף לא יקשיבו לא לך ולא לברסלב!" אני מבכר לא לספר את הסוף הכואב של אותו סיפור, שבו התברר עד כמה הרב צדק.

הרב שטיינמן הקשיב, ואז אמר לראש הישיבה: "אם תרשה להם להקשיב לברסלב, יקשיבו לך וגם לברסלב. ואם לא תיתן להם להקשיב לברסלב, בסוף לא יקשיבו לא לך ולא לברסלב!"

את סלידתו מגישה שלילית ראיתי במקרה נוסף. פעם אחת הגעתי אליו עם צעיר המתקרב ליהדות, וחיכינו יחד לאחר התפילה כדי לשאול אותו שאלה מסוימת. לפנינו עמד יהודי בעל חזות רבנית מכובדת עם בנו בן השלוש-עשרה. היהודי סיפר לרב שבנו קיבל על עצמו "קבלה טובה", והוא מבקש ברכה כדי שיצליח לעמוד בקבלתו. ומה הבן קיבל על עצמו? להעיר לכל מי שהתפילין שלו לא עומדים בדיוק באמצע הראש. לא פחות ולא יותר! הרב התחיל לצחוק ושאל: הרי חלק גדול מהציבור הם חסידים, וכידוע שיש חסידים שפחות מקפידים על זה.[1] האם הבן חושב ללכת לתקן את כל החסידים?!

רגישותו הרבה לעולמם, משפחתם וסביבתם של המתחזקים הייתה תכונה יוצאת דופן. פעם באתי אליו עם צעיר בן שבע-עשרה וחצי שרצה מאד להיכנס לישיבה, אך הוריו התנגדו לכך. הרב ענה לו: אם היית כבר בוגר הייתי יכול לומר לך להיכנס לישיבה. כל כמה שהבחור חזר וביקש שהרב יגיד לו שהוא צריך להיכנס לישיבה, הוא חזר וענה לו שוב ושוב את אותה תשובה.

פעם אחרת באתי אליו עם צעיר מתחזק בתחילת התקרבותו לשמירת תורה ומצוות. אותו צעיר למד במכינה קדם-צבאית, ורצה לעזוב את המכינה ולעבור לישיבה של בעלי תשובה. הצעיר שטח את התלבטותו לפני הרב: היות והוא כמעט הדתי היחיד שלומד במכינה, והוא מארגן שם תפילות, הוא מתלבט אם מותר לו לעזוב כדי לעבור לישיבה. הרב שאל אותו: "האם המכינה מעורבת?" "כן!" השיב הצעיר. שוב שאל אותו הרב: "האם יש לך הסכם עם היצר הרע, שאתך הוא לא עובד?" ואז הוסיף בצחוק: "וגם אם יש לך הסכם כזה, היצר הרע לא ידוע כמי שמכבד הסכמים…"

שוב שאל אותו הרב: "האם יש לך הסכם עם היצר הרע, שאתך הוא לא עובד?" ואז הוסיף בצחוק: "וגם אם יש לך הסכם כזה, היצר הרע לא ידוע כמי שמכבד הסכמים…"

כמובן שלא היסס להביע את דעתו כאשר חשב שיש בעיה שצריך להתריע עליה, אך גם במקרים אלו עשה זאת בדרך כבוד מתוך הדגשת הצדדים החיוביים של הנידון. בזמנו פנה אלינו איש מפורסם בעולם התשובה שרצה לפתוח ישיבה לבעלי תשובה, וביקש את העזרה שלנו. דיברנו עם הרב, והוא אמר לנו כך: כתוב בתהלים "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו". יש "יעלה", ויש "יקום". "יעלה" הם אלה שמקרבים יהודים לדרך התורה, כמו ארגוני התשובה. "יקום" הם אלה שמלווים את המתחזקים בהמשך דרכם, שמעצבים ומייצבים את התהליך, כמו ישיבות של בעלי תשובה. עליהם הכתוב אומר "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת". המשיך הרב ואמר: לא כל מי שעוסק ביעלה יכול לעסוק ביקום – וכן להיפך. יכול להיות שאותו יהודי מצליח מאוד בחלק של יעלה, אך החלק של יקום לא שייך אליו. לכן לדעתו כדאי שהוא ימשיך במה שהוא טוב בו.

יצאתי מפגישה זו נפעם מהדרך היפה והמחוכמת שבה הביע הרב את התנגדותו להקמת ישיבה על-ידי אותו אדם. במקום למנות את החסרונות והפגמים, הוא הדגיש את הצדדים החיובים שלו, והפך אותם לנימוקים שבגינם עליו לסגת מרעיון פתיחת הישיבה.

הוא היה גם בעל מבט ריאלי מאד בכל הנוגע למה נכון ולא נכון לדרוש מבעלי תשובה. כשנתקלתי בחוזרים בתשובה שהתקשו ללמוד כל היום, ולכן לא הסתדרו בישיבות לבעלי תשובה, אמר לי הרב: צריך להקים להם תכניות נפרדות. "זיי זאלן ארבעטן א גאנצן טאג און לערנען אביסל ביינאכט (תרגום: שיעבדו כל היום וילמדו "קצת" בערב). הוא הוסיף שצריך להיזהר לא לקרוא למסגרת כזאת בשם "ישיבה". (בהמשך הוא שאל אותי בבת שחוק: "יש לך הרבה כסף?" כשלא הבנתי את השאלה, הוא הסביר: "אתה יודע שבשביל להקים מסגרת כזאת צריך הרבה כסף!")

בצר לו פנה לרב, שהשיב לו: החששות שלה מוצדקות! האחריות לפרנס מוטלת עליך, ואתה צריך להתחייב לזה ולא להתחמק מאחריות.

במקרה אחר הציעו שידוך לבחור חוזר בתשובה. באחת הפגישות אמרה לו הבחורה שהיא מאוד מבינה את רצונו ללמוד תורה, אבל זה לא אפשרי (ללא עזרה מההורים). הבחור התלבט כיצד לנהוג, ורבני הישיבה אמרו לו שהוא לא צריך להסכים לדרישותיה. בצר לו פנה לרב, שהשיב לו: החששות שלה מוצדקות! האחריות לפרנס מוטלת עליך, ואתה צריך להתחייב לזה ולא להתחמק מאחריות. עם זאת, המליץ לו הרב להסביר לה שבהתחלה ילמד חצי יום ויעבוד חצי יום, ורק אם ההסדר לא יספיק לפרנסת הבית אזי יעבוד כל היום ויקבע שיעור תורה בערב.

***

לסיום ארצה לחתום באנקדוטה אחת, שאולי לא קשורה ישירות למה שתיארתי לעיל, אך היא עדיין אחד הרגעים הבלתי-נשכחים שאני זוכר מהרב.

פעם הגעתי אליו עם קבוצת צעירים מתחזקים ממדרשה, שזה עתה סיימו ללמוד את פרק כיצד הרגל. הגבאי של הרב הכין אותי מראש, ואמר לי שהרב חלש ולא מרגיש כל כך טוב, ולכן הוא רק ייתן להם ברכה. וכן היה: הרב נתן להם ברכה והם פנו ללכת.

אלא שאחד מרבני המדרשה (שכנראה לא ידע על חולשתו של הרב) פנה אליו וביקש שאולי הרב יבחן אותם על הפרק שלמדו. הרב התחיל לשאול שאלות בעל פה, והצעירים ענו, וכך עוד שאלה ועוד שאלה עד שהתחיל דיון סוער בסוגיות, ומרגע לרגע הרב מתחזק כארי ונכנס איתם לגמרי לסוגיא. לאחר שהדיון שכך נתן להם הרב שיחה קצרה על חשיבותו ומעלתו של לימוד תורה. ראיתי בחוש איך לימוד התורה מחייה אותו ממש.

אין לי ספק שהרב שטיינמן השפיע עמוקות על תלמידיו ועל ההולכים בדרכו. לבטח הם יודעים לספר עליו רבות, על הנהגותיו הציבוריות והאישיות בכל ימי חייו. אבל אלו הרגעים שלי, של "האורח לרגע". את אותם רגעים אנצור בליבי לעד.

 

קרדיט תמונה: באדיבות המצלם.

[1] עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב, סימן ו. גם ה"קהילות יעקב" במכתביו הורה לבחור שהיה לו ספיקות תמידיות בעניין לסמוך על פסק ה"דברי חיים" הנ"ל.

22 תגובות על “"לבקר בהיכלו" – אחר מיטת מרן הגראי"ל שטיינמן

  • גדולתו של הרב זצ"ל היה בהכרת האדם ,הכרת עולם המעשה , ולא כרבי שמעון בר יוחאי . שתי רגליו היו על הקרקע והרב הכיר את העולם הזה מבחינת הסתכל באורייתא וברא עלמא.

    • קצת צניעות כ שאתה מזכיר את רבי שמעון בר יוחאי.
      אין ספק ש לקרוא על הרב שטיימן גורם ל צער גדול שהוא איננו.
      על רבי שמעון נעשה אדם נאמר בעבורך

    • שמעתי שלישתוק הכי טוב והיום אני רואה כמה זה נכון ואמיתי המבין יבין!!

    • אני חייב לציין עד לפני עשר שנים הייתי חילוני גמור באמת כמו שהרב שטיינמן אמר התחלתי ללכת לבית הכנסת רק בערב שבת ולאט לאט התחלתי ללכת גם לתפילת שחרית תהליך ארוך . היום אני דתי ומאושר אם תודה להשם יתברך . מבין כל הרבנים הגדולים שניפטרו בשנים האחרונות .דמותו ענוותו. וצניעותו של הרב שטיינמן עולה במחשבותיי שוב ושוב . ואני ניזכר באהבתו של הקדוש ברוך הוא את משה רבנו הענו מכל אדם שכל כולו היה למען עם ישראל אפילו במחיר ביטולו העצמי .אי אפשר שלא לחשוב על האדם הצנום והעדין .אך ענק בשיעור קומתו ובמידותיו שכל כולו היתה אהבת עם ישראל על כל גוניו.יהי זיכרו ברוך

    • אני מבין שזכית להכיר את ר' שמעון בר יוחאי מקרוב.

  • צדיק יסוד עולם, נשא את הדור על כתפיו הצנומות, אי אפשר לתאר כמה הוא תרם לעולם התורה ולקיום העולם

  • מאוד מרגש.. אבל מה הפלא יהודי אמיתי זה היה הרב הזה.

  • כל כך יפה כתבת! שזכותו של הרב זיע"א תעמוד לך.

  • גאון עצום היה הרב, והכל בזכות התמדתו בתורה הקדושה.

  • צבא צבא צבא, בכל דבר דואגים לפמפם את נושא הצבא.
    כמה כסף אתם מקבלים, כמה? מיליונים? מיליארדים?

    • דברים משמעותיים ומשאירים רושם גדול ואף מרגישים השפעה וקרבה לצדיק זה שהוא יסוד עולם. קראתי את הדברים בקול לעצמי,כקורא בתורה. ישר כוח גדול לכותב.הרב עדיין חי וקיים בתוכנו. ילמד על עם ישראל זכות ורחמים וגאולה קרובה אכי"ר.

  • עוד זכיתי בנעורי ללמוד מאדם ענק מדור הקודם, וגם קיבלתי ממנו הרבה הדרכה בעבודת השם ודרך הלימוד, כולל לא מעט ביקורת על הרבה הנהגות של דורינו. והיות ולצערי הרב יש ירידה כ"כ גדולה במנהיגים של דורינו עד שברוב הדברים שצריכים תיקון ורוב העולם יודע את זה לצערינו חסרים מנהיגים שמקיימים "לא תגורו מפני איש" ויש להם האומץ להגיד את האמת, לכן בדרך כלל קשה לי למצוא רב אשר אני יכול לקבל את שיטתו ודעותיו בשלמות בלי קצת הרהורים. אך כאשר קראתי המאמר הזה, ולמרות כי השורשים והחינוך שלי הם מעולם החסידי (על אף שאני לא קשור לשיטת הקנאות האנטי-ציונית כלל), לא היה סיפור אחד שלא העלה על שפתי חיוך מרוב חכמתו ויראתו ועדינותו ופיקחותו ובינתו בעולם הרחב. לא היתה תשובה אחת שלא הייתי משוכנע כי לא היה שייך לתת תשובה יותר נכונה וחכמה וישרה. זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

  • כחילוני המעריך את מסורת ישראל, התענגתי על מאמר זה מקולמוסו של "זר" המלקט מ"טובו" של צדיק.

  • יישר כחכם על המאמר. אשריך שזכית. תמשיך לקרב יהודים עפ"י דרכו חכמתו וצדקתו …

  • הכי התפעלתי מצדיק נשגב זה שלאורך כל חייו מעולם לא הגיב נגד אלה שהשמיצו אותו וכתבו עליו דברי גנאי, מעולם לא נטר ולא נקם, כל חייו היה דבוק בהשי"ת ולא היה איכפת לו שום דבר אחר, מסר את נפשו למען הכלל והיה מוכן למכור חלקים מעולם הבא שלו בעד תורה, לא הניח כמותו, הרי החזון איש זצל קם לכבודו כשעוד היה צעיר והוא לא צריך את ההסכמה שלנו הוא כבר אז אמר עליו הגאון הצדיק רבי אהרן לייב ומה נענה אבתריה

  • בס"ד של נעליך מעל רגליך. אני מתכוון לעצמי היות והייתי הרבה אצל הרב זצוק"ל אין לי מילים לתאר ולהסביר את מהותו של הרב רק במילה אחת: תורה – כי לא היה לרב בעולמו רק התורה ודבקות בבורא עולם מתוך ביטול היש עד כלות הכוחות. אני זוכר מילדותי שהיה חוזר מתפילת ותיקין עם הטלית והתפילין ראו עליו את הקדושה והצניעות. יש לי חבר בארה"ב שלמד אצל הרב בכפר סבא לפני למעלה משבעים שנה והוא אמר לי את המילים האלו על הרב: כמו שהוא היום כך בדיוק התנהג לפני שבעים שנה, באותה אהבה לתלמידים באותם סיגופים ובאותי התמדה בתורה. אין מילים על הרב שהיה צדיק יסוד עולם ודוגמה איך צריך לאהוב את הבריות ואת התורה הקדושה. ת .נ .צ .ב.ה

  • אכן כל מילה נכונה ואפ' יותר מכך
    אמנם כמו בכל מקום יש מקום לבקורת כמובן מאנשי גדלות שנמצאים למעלה
    וביותר על הרב זצוק"ל שהיה מלא מלא בבקורת על חכמי דורו ודור שקדם לו

  • רק להיזכר בדמות של גדול ישראל גורם לי לדמעות בעינייים (זה מצחיק כי אני אדם מאד שכלי).
    פשוט ענק בענקים אנחנו הפסדנו את אחד ממלאכי עליון. הבין לליבו של כל בחור כל אדם בין חילוני בין חרדי. כשהייתי עובר אצלו בראש השנה המבט שהייתי מקבל היה חקוק בראשי למשך זמן רב, מבט של אדם שמחובר איתך בכל מה שאתה עושה…
    בצער רב ובבכי אני אומר על אבי הדור שלנו ברוך דיין האמת.
    ת.נ.צ.ב.ה.

  • There is a story about a boy who could not wake up for Shacharis in Yeshiva, and his Rabbanim tried everything but nothing worked. One day his rosh Yeshiva took him to the Rav, who told him "Onnes Rachmana Patrei, so whenever you wake up, just put on Tfillin, say Shma, and go to seder". The Bachur was so shocked that he is Pattur from Davening that from then on, to prove to himself that he can do it, he rarely if ever missed Davening B'tzibur.

  • עניין התשובה… מי שגודל לתוך מערכת מחנכת הדוקה כמו אצל החרדים
    יעביר את התכנות הלאה ויש בזה מין הטוב ויש בזה מין הרע.
    אמונה שלמה באמת קשה למצוא כשאתה נולד ומתוכנת לשיטה
    זאת אומרת אם נולדת מוסלמי הדוק סביר להניח שתמות מוסלמי הדוק
    החוק הזה חל גם על החרדים והבעיה כאן היא מגבלת הבחירה
    ולכן בעל תשובה שבחר ביהדות זה כבר עניין אחר לגמרי אבל האם הוא מנחיל את חופש הבחירה לבנו?
    (בהנחה שזה התחרד)
    ולמה בכלל היהדות נהגתה? לדעתי זה בגלל שהיו חוטאים, פושעים, עובדי אלילים
    והדת שלנו הייתה ההתפתחות של הציוויליזציה כמערכת חוקים שממנה למדו הגויים
    ואולי אף שכללו את זאת שלנו (רוב החוקים בעולם מגיעים מבתי הדין באנגליה)
    מה שמטריד אותי היום זה האיוולות בחברה החרדית בכך שהם מאמינים בשם הדת
    שהם חסינים מכל תרחיש. 6 מיליון יהודים מתו בשואה , סבל רב היה ב1492 באינקווזיציה
    תמיד רודפים והורגים בנו אנחנו לא חסינים ממוות לא רב כזה ולא רב אחר
    אבל במגפת הקורונה להשתמש בסמכות של רב כזה או אחר מדובר באיוולות דינה כדם על הידיים
    כי ירושלים לצערי תאלץ לשלם מחיר דמים עשיתם מצווה ללכת להלוויה אחת
    אבל ההדבקה בהלוויה הזאת תביא למאות ואם לא אלפי הלוויות… שטני כמו שזה נשמע
    ״ונשמרתם לנפשותיכם״ בריאות שלמה לעם ישראל אמן

    • 1 היהדות לא "נהגתה" כמו שנפוליאון לא נהגה… יש דברים מציאותיים עם שורשים היסטורים שלא ניתנים להכחשה או "להשחלה" לתוך ההיסטוריה. 2 לגבי בחירה, שאלתך מצוינת. יש לענות עליה בשני מישורים א' יש לזכור שעם ישראל הפך לעם ה' במעמד הר סיני. שם כולם היו במעמד זהה ובחירה שווה וכן היה כשנכנסו לארץ. עניין החילוניות קם עם הרפורמיות במאה ה18 ומילדיהם התחילה 'הבחירה הלא שוויונית' אך הם היו בזמן הגר"א שאמר שהוא הנשמה החדשה האחרונה וממנו והלאה כולם גלגולים. גלגול יכול להסביר למה אדם נולד סדיסט קלפטומן הומוסקסואל או חילוני או מסורתי (ללא השואה חלילה) הסיבה, זה פשוט "לא פייר" 'לאפס משחק' ולשחק שוב ושוב עד שפעם אחת תצליח ותהיה צדיק (ע"ע נהמא דכיסופא),אלא אתה צריך להמשיך מאותה נקודה שבבחירתך הגרועה דרדרת את עצמך אליה בגלגול קודם יצאת בשאלה ומתת אם תרד בגלגול תרד כחילוני, אסמכתא לזה תמצא בדברי חז"ל (קידושין פא) "לא נחשדו ישראל על משכב זכור" היום ידוע שהמצב שונה, אנשים שבחרו בזה ומתו, יוולדו עם נטיה שעוצמתה תהיה לפי מה שפעלו בגלגול הקודם. ב' יש כלל שה' לא מעמיד אדם בניסיון בו לא יוכל לעמוד, גם לחילוני ינתנו ה"כלים" שהם תכונות טובות (לעתים קרובות יותר מאשר לחרדים), הזדמנויות, רגעים מעוררים לתשובה. וחשוב לדעת שמכל אדם נדרש רק כפי הכלים שנתנו לו לדוגמה וסליחה על ההשוואה, מילד 0.7 ה' לא מצפה להיות גדול הדור, אבל הוא יכול להאיר את העולם עם חיוך מעשים טובים עזרה ועוד. 3 כיהודים אנו לא מאמינים שאנו חסינים ממות אנו מאמינים שהקב"ה יעשה עבורם את הטוב ביותר אם נקיים את חוקיו וכשחוקיו לא ברורים לנו אנו שואלים את הרבנים מתוך שזה רצונו שנונהג על פיהם. דמיין את הקב"ה בתור יועץ ההשקעות הטוב בתבל אתה מתייעץ איתו ופושט רגל. אתה שואל איך זה יתכן? והתשובה שאתה פשוט צריך להעיף מבט בחשבון הבנק שלך היית במינוס מיליארד ש"ח וניצלץ בנס מתביעות משפטיות המחייבות עונש מאסר ממושך ע"י פשיטת רגל. ככה זה היה עם השואה וככה עם חורבן הבית, כתוב בגמרא (גיטין נ"ו:) שבתקופת חורבן בית שני רבי יוחנן בן זכאי קיבל מאספסיאנוס אפשרות של בקשות שיענו ע"י הקיסר. הוא ביקש להציל את יבנה וחכמיה ביקש רופאים לרפא את ר' צדוק ועל שושלת רבן גמליאל, הגמרא שואלת למה הוא לא ביקש על ירושלים ? עונה הגמרא "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל" הקב"ה רצה להביא פורענות ו'חיסר את דעתו של רבי יוחנן' האם בגלל ר' יוחנן הפסדנו? ממש לא, רש"י במסכת קידושין דף לא: מביא את המדרש הידוע "מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך וגו' והשאלה זה לא מזמור זה קינה על חורבן הבית והתשובה כך שאסף אמר שירה על שכילה הקדוש ברוך הוא חמתו בעצים ואבנים שבביתו ומתוך כך הותיר פליטה בישראל שאלמלא כך לא נשתייר משונאי ישראל שריד… עם ישראל חטא בשנאת חינם והברירה הייתה או השמדה טוטאלית רח"ל או חורבן הבית ומיליוני הרוגים האופציה השניה הקלה ו'הטובה ביותר' היא זו שהשם בחר ולצורך זה רבי יוחנן שהתבלבל היה השליח הטוב ביותר בהתחשב בנתונים במצב החשבון הכללי של עם ישראל (שכידוע ערבים זה לזה ואם היה בא במשפט רק עם חילונים ולחרדים הייתה תוחלת חיים ארוכה יותר, אז לא הייתה בחירה… העולם כפרוזדור שמביא לאולם, וזמן מתן שכרם של צדיקים לעתיד לבוא). 4 כל הרבנים בכל הדורות אמרו שחובה להישמע לרופאים ופיקוח נפש דוחה את כל התורה (חוץ מעבודה זרה, רציחה, וגילוי עריות) ר' חיים קנייבסקי הורה רק בהתחלה לתלמודי התורה להמשיך ללמד שכן לימוד התורה מאוד חשוב בעיני השם וזה היה עוד כשהעבודות המשיכו כרגיל והמסעדות היו פתוחות כאילו אין קורונה ואין סכנה. מאז שמשרד הבריאות הכריז שיש סכנה ממשית הרבנים החמירו יותר מהרופאים. הראיה החותכת לזה, שהיום עוד לפני נאומו של נתניהו הרבנים ובראשם הרב קנייבסקי אסרו על תפילות במניין אפילו אם שומרים על כל הוראות משרד הבריאות ולמרות שע"פ ההנחיות זה היה מותר! 5 ההלויה בבני ברק נערכה ע"י הפלג הירושלמי שהוא פחות מ10% מהציבור החרדי שלא שומע לרבנים של שאר הציבור אמנם גם רבני הפלג פרסמו מיד לאחר ההלוויה הוראה להישמע להוראות, עובדה שגם מהפלג השתתפו רק 300 איש בהלוויה שבימים כתיקונם היו משתתפים בה כ90 אלף איש (ולא רק מהפלג) פי 300!!! נאחל לכל עם ישראל בריאות גשמית ורוחנית.

  • רק תוספת, הפסק של הרבנים לאסור תפילה במניין גם בכללים המותרים ע"פ הנחיות משרד הבריאות היה ב29 בצהרים. הקדימו את נתניהו ביותר מ24 שעות(שהרשה לעצמו לאסור מה שכבר אסור ע"פ הרבנים אחרי שידע שיש לו גיבוי מלא)

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל