צריך עיון > סדר שני > תכלה שנה ובחירותיה: לקחים משלוש מערכות הבחירות של תשע"ט

תכלה שנה ובחירותיה: לקחים משלוש מערכות הבחירות של תשע"ט

שנת תשע"ט היתה שנה עמוסת בחירות. בראשונה, בחירות מוניציפאליות, ולאחריהן, שתי מערכות בחירות ארציות מלאות מתח ואמוציות. התבוננות בפוליטיקה החרדית בשלש מערכות אלו מלמדת אתנו כמה מסקנות על האופן שבו הציבור החרדי בוחר, ועל הדרכים שראוי לפוליטיקאים שלו לנהוג בו.

כ"ח תשרי תש"פ

שלוש מערכות בחירות עברו על הציבור החרדי, יחד עם כלל הציבור הישראלי, בשנת תשע"ט. חלקנו, בערים בהן התקיים סיבוב שני לבחירת ראש העיר, הספקנו לבקר בקלפי לא פחות מארבע פעמים. בחינה מקרוב של מערכות הבחירות הללו מעניקה תובנות חשובות אודות התמורות שעובר הציבור החרדי – תובנות שחורגות בעומקן מהסיקור השגרתי של התקשורת החרדית, שאוהבת להתמקד באזהרות מלאות פאניקה מפני הצבעה למפלגות שאינן חרדיות, ולסכם כל מערכת בחירות בסיפוק על כך ששוב הוכח שהציבור החרדי מציית לרבניו.

בבחירות המוניציפליות, ההזדמנות הראשונה שבה הלכנו לקלפי בתשע"ט, נחשפו סדקים עמוקים באחדות השורות של הפוליטיקה החרדית. בירושלים הצביע הציבור החסידי למועמד החרדי יוסי דייטש, בעוד ששאר הציבור החרדי גיבה את המועמד המסורתי משה ליאון. מה שקרה בירושלים שוכפל במידה כזו או אחרת בערים רבות. שוב ושוב חזינו בסופו של עידן "המועמד המוסכם" על הקהילה החרדית. בפתח תקווה ובחיפה, באלעד ובצפת, התפצלו  הקולות החרדיים באופן מובהק, שהשתנה מאזור לאזור. בצפת עמדה דגל התורה מצידו האחד של המתרס, בעוד ש"ס ואגודת ישראל כורתות ברית מהצד השני, ואילו באלעד התאחדו דגל התורה וש"ס כנגד מועמד אגודת ישראל (שעדיין הצליח ניצח). בפתח תקווה דווקא שררה הרמוניה מופתית בין דגל התורה ואגודת ישראל – אולם ש"ס בחרה לתמוך במועמד אחר, שאכן ניצח לבסוף.

כך זכינו בשנה האחרונה לקרוא חדשות משני יקומים מקבילים המתקיימים באותה העיר ממש: בצד אחד עומדים החרדים באופוזיציה וצווחים כי הסטטוס קוו נשחט מול עיניהם, בעוד בצד השני מתרווחים החרדים שבקואליציה על כסאותיהם ומבטיחים כי לא היו ימים טובים כל כך לקהילת הקודש בעיר זו מאז קום המדינה

קווי שבר אלה לא התאחו עם הכרזת התוצאות הסופיות. קואליציות הוקמו כשרק חלק מהמפלגות החרדיות מיוצגות בהן. כך זכינו בשנה האחרונה לקרוא חדשות משני יקומים מקבילים המתקיימים באותה העיר ממש: בצד אחד עומדים החרדים באופוזיציה וצווחים כי הסטטוס קוו נשחט מול עיניהם, בעוד בצד השני מתרווחים החרדים שבקואליציה על כסאותיהם ומבטיחים כי לא היו ימים טובים כל כך לקהילת הקודש בעיר זו מאז קום המדינה.

אולם, פיצול הקולות החרדים באופן נרחב כל כך לא היה המאפיין היחיד של בחירות אלה. הבחירות בבית שמש, בניגוד לכל התחזיות, הסתיימו בהדחת משה אבוטבול, ראש העיר המכהן והמועמד החרדי היחיד, לטובת עליזה בלוך, מועמדת הציבור הדתי לאומי והחילוני. האוכלוסייה החרדית בבית שמש גדלה משמעותית מאז סיבוב הבחירות האחרון, שבו ניצח אבוטבול בעור שיניו. בבחירות אלו, גדולי התורה החרדיים, מכל המגזרים כמעט, תמכו באבוטבול, כך שהתחזיות לגבי נצחונו הצפוי היו זחוחות למדי – עד שהתבררו תוצאות האמת.

הפסדו של אבוטבול הראה כי קולם של תושביה החרדיים של העיר לא ניתנו אוטומטית לראש העיר החרדי שנתמך על ידי המפלגות הרשמיות. עם כל הכבוד למחויבות המפלגות החרדיות בכלל ומחויבותו של אבוטבול בפרט להתרחבות החרדית בבית שמש, התבררו כי ללא מעט חרדים איכפת מבורות מסוכנים הפעורים ברחובות העיר, משירותים לקויים, והעדר מוסדות מתאימים בסביבה ומהתנהלות עירונית לקויה, והעדיפו אפוא להצביע לעליזה בלוך – אישה דתיה שניהלה קמפיין נקי מפרובוקציה. בחירות אלו הראו כי חרדים מסוגלים לבחור "בניגוד להוראות", ככל שהם חושבים שהמועמד "הלא רשמי" ישרת את האינטרסים שלהם בצורה טובה יותר. בדומה לבית שמש, גם בבני ברק הצביעו אלפי חרדים לרשימת הליכוד, ובטלז סטון הצביעו 40% מהתושבים למועמד עצמאי – ולא למועמדים המוסכמים של המפלגות החרדיות.

הבחירות המוניציפליות חשפו אפוא אמת שרוב החרדים יודעים כבר מזמן: הציבור החרדי אינו גוש מונוליתי או עדר צייתני. פילוגים חדים ומרירים עשויים להיווצר לא רק ברמה המפלגתית, כפי שהיה בירושלים ובערים אחרות. גם כאשר החזית המפלגתית הרשמית נותרת מגובשת, בכוחן של מצוקות מקומיות לגרום לחרדים מהשורה להגיע להחלטה שונה

הבחירות המוניציפליות חשפו אפוא אמת שרוב החרדים יודעים כבר מזמן: הציבור החרדי אינו גוש מונוליתי או עדר צייתני. פילוגים חדים ומרירים עשויים להיווצר לא רק ברמה המפלגתית, כפי שהיה בירושלים ובערים אחרות. גם כאשר החזית המפלגתית הרשמית נותרת מגובשת, בכוחן של מצוקות מקומיות לגרום לחרדים מהשורה להגיע להחלטה שונה. חלק מהחרדים שהצביעו לבלוך בבית שמש מעולם לא חלמו שלא להצביע למפלגה חרדית ולמועמד המומלץ על ידה, אלא שהרגישו שהגיעו מים עד נפש.

נדמה שבמערכת בחירות זו הורגשה לראשונה נקיעת נפש מהאופן שבו המפלגות החרדיות מחלקות ביניהן את הארץ, תוך שהן מחליטות מי יעמוד בראשן של ערים לא בתור שיקול ענייני של טובת תושביהן אלא על-פי "מאזן" מתאים ובהתאם לבריתות ארציות. כך גילתה עיר אחת שאדם שמעולם לא התגורר בגבולותיה, ואף לא התכוון להתגורר בה, הפך להיות מועמד מוסכם לראשות העיר, בעוד בעיר אחרת ראש עיר מוצלח ופופולרי נשלח הביתה רק כי "עכשיו תורנו". ללא ספק, שיקולים יקרי-ערך של שלום ואחדות הדריכו במשך עשורים התנהלות זו, אלא שמידי הרבה חרדים כבר אינם רואים עניין בסידורי העבודה שהמפלגות החרדיות מבקשות לספק למקורביהן. גם אם רוב הציבור עדיין נכון להצביע לפי ההוראות בלי לשאול שאלות, התגלה כי חלקים הולכים וגדלים סבורים ש"מה שרואים מכאן (מהשטח העירוני) לא רואים משם (המטה הארצי של המפלגות)". אותם אנשים בחרו להצביע למי שלדעתם ישרת את האינטרס שלהם בצורה הטובה ביותר, ולא באופן שבטי.

 

הולכים לקלפי, פרק ב'

למערכת הבחירות הארצית שהתרגשה עלינו בחורף האחרון הגיע הציבור החרדי כשהוא נושא את צלקות הבחירות המוניציפליות. הקורבן הראשון של הצלקות הללו היה כנראה חזונם המענג של אי-אילו דמויות בכירות במגזר על "מפץ חרדי", איחוד בין כל המפלגות החרדיות. נתניהו עצמו, כך מסרו יודעי דבר, רצה את המהלך, בדיוק כפי שכפה הר כגיגית על מפלגות הימין כדי שירוצו יחד עם "עוצמה יהודית". אבל על אף שבשדרה הפוליטית החרדית הובעה לא מעט תמיכה לרעיון, הרחוב הכריע את הכף. בחורף תשע"ט, שבועות ספורים אחרי מערכת בחירות שבה שכנים חרדים שמתפללים באותו בית כנסת ושולחים את הילדים לאותם מוסדות הצביעו למפלגות שונות, ההיתכנות לאחדות פוליטית נראתה רחוקה. יותר מידי מרירות שרתה באוויר: השירה החרדית בשני קולות בערים רבות, ומנגינת שבחים ששילבה בתוכה לא מעט צעקות געוואלד, לא ממש העניקו רוח גבית לקונספט.

יהדות התורה אמנם רצה בסופו של דבר מאוחדת, כשדגל התורה משיגה לראשונה בהיסטוריה שוויון בייצוג מול אגודת ישראל, אך לכל סיעה היה מטה משלה שנדרש לטפל בבעיות משלו. באגודת ישראל היה זה החשש שחסידיות מסוימות יגלו אי רצון להצביע, בעיקר בגלל אי-אילו סצנות "משפילות" בביומם של תומכי דגל התורה בבחירות המוניציפליות. בדגל התורה, לעומתם, נאלצו להתמודד עם העובדה שקהל שהיה פעם קהל הבית שלהם כבר מציץ החוצה די הרבה זמן, מחפש לו בית אלטרנטיבי.

לראשונה, כך נראה, הבינו לעומק בדגל התורה שהזנחת ציבור העובדים עלולה לגבות מחיר אלקטוראלי. ח"כ משה גפני אף טרח להגיע לפתח תקווה למפגש מיוחד עם חרדים כאלה, שבו לא רק הבטיח אוזן קשבת לטענותיהם על אפליה בלתי מוצדקת, אלא אף הצהיר, כמעט בפאתוס, כי גם הוא איננו אלא "חרדי עובד"

בסיבוב הזה לא היה מדובר באנשי הפלג, אגוז קשה במיוחד שהפעם איש לא טרח מידי לפצח, אלא באותו מגזר המכונה "חרדים עובדים". החרדים העובדים הפכו בבחירות האחרונות לפלג מוגדר בציבור הליטאי. עצם התואר "עובדים" מעיד על ההשתייכות הליטאית בעיקרה של מגזר זה: בציבור החסידי, כמו גם בזה הספרדי, המילה "עובדים" אינה מהווה תואר טעון או שם קוד ל"אל תקבלו אותם לחיידר". לראשונה, כך נראה, הבינו לעומק בדגל התורה שהזנחת ציבור העובדים עלולה לגבות מחיר אלקטוראלי. ח"כ משה גפני אף טרח להגיע לפתח תקווה למפגש מיוחד עם חרדים כאלה, שבו לא רק הבטיח אוזן קשבת לטענותיהם על אפליה בלתי מוצדקת, אלא אף הצהיר, כמעט בפאתוס, כי גם הוא איננו אלא "חרדי עובד".

העובדה שהמפלגות החרדיות לא רק שמרו על כוחן במערכת הבחירות הזו אלא אף הגדילו אותו, היתה ללא ספק הישג משמעותי. ועדיין, בראיה ריאלית מדובר בהישג שהוא בעיקר תיקון נזקי העבר: בבחירות 2015 התמודדה "יחד" של אלי ישי, שלא עברה את אחוז החסימה אבל כן קיבלה יותר ממאה אלף קולות. חלק ממצביעי ש"ס שתמכו ביחד ב-2015 חזרו הביתה בתשע"ט, בעוד אחרים תמכו ביהדות התורה שהגיעה לסיכומים עם ישי על תמיכה בה.

ואז הגיעו הבחירות החוזרות.

 

הולכים לקלפי, פרק ג'

שלא כמו הסבב הראשון של הבחירות הארציות בתשע"ט, בסבב השני הפכו לפתע החרדים לנושא מרכזי במאבק הפוליטי. מהטרגדיה שהמיט ליברמן על ראשיהם של חברי כנסת שזה עתה הושבעו כשסרב להיכנס לקואליציה עם החרדים, עבור בהירתמותו של יאיר לפיד לשיח האנטי-חרדי, וכלה בהצטרפות בני גנץ לשבועה להקים ממשלה חילונית, הציבור החרדי מצא עצמו במשבצת הבעיה הפוליטית הבוערת ביותר במדינת ישראל. אם בחיי היומיום זה אולי לא הורגש, בשיח התקשורתי והפוליטי לא עבר יום בלי תזכורת לכך.

תחת איום זה, שינו המפלגות החרדיות אסטרטגיה. בסיבוב הקודם, המטרה שלהם הייתה למצות את ה"בייס" עד תום, להביא לקלפי כל מצביע טבעי שעלול לסבול מאדישות או מרמור. במידה רבה, המטרה הזו נחלה הצלחה. אבל בסיבוב השני כבר לא היה די בכך. נוכח חשש אמיתי מהתעצמות ישראל ביתנו ומהקמת ממשלה ללא חרדים – מושג בעל קונוטציות מבעיתות עבור חרדי ממוצע, המעלה זיכרונות משר האוצר יאיר לפיד – המפלגות החרדיות נקטו בשני צעדים נוספים: פנייה אל קהלים חדשים, והכפלת המאמצים ליצירת שיח מול חרדים שנטשו את המפלגות החרדיות כבר מזמן.

את הפנייה לקהלים חדשים ראינו לא רק בקמפיין של ש"ס, קמפיין שהוצג יפה בסרטון "בזכותיה דמרן עננו" – סרטון אפוף ניחוחות נענע, נוסטלגיה לבית סבא ונעימות מזרחיות מסורתיות. גם ביהדות התורה נלחמו הפעם בשדה הקרב החוץ-חרדי

את הפנייה לקהלים חדשים ראינו לא רק בקמפיין של ש"ס, קמפיין שהוצג יפה בסרטון "בזכותיה דמרן עננו" – סרטון אפוף ניחוחות נענע, נוסטלגיה לבית סבא ונעימות מזרחיות מסורתיות. גם ביהדות התורה נלחמו הפעם בשדה הקרב החוץ-חרדי. נעשו ניסיונות מובהקים להביא למפלגה אנשים שמעולם לא חלמו להצביע למפלגה חרדית, מהכנס התל אביבי בהשתתפותו של רבי חיים קנייבסקי ועד ההסכמים מול קהילות חרד"ליות כאלה ואחרות.

בזירה האחרת, מול החרדים שזה מכבר טרקו את הדלת, התנהלה בעיקר יהדות התורה. ש"ס, שמאז ומתמיד פנתה באופן רשמי לא רק לחרדים, מעולם לא הותירה את הרושם שהיא מדירה אי מי בגלל צבע חולצתו או חשבון האינסטגרם שלו. ביהדות התורה ניסו הפעם ללמוד מש"ס: להרחיב את דפנות האוהל ולחפור עמוק כדי למצוא את המכנה המשותף. כך ראינו קמפיינים דיגיטליים חסרי תקדים שבהם מככבים "חרדים חדשים" המשתלבים בחברה הישראלית ובעולם התעסוקה, שהחליטו להצביע הפעם ג' בגלל גל ההסתה. התסריטים הללו, כך נראה, לא התקיימו רק בדמיונם הקודח של היוצרים. בשבועות שלפני הבחירות נחשפנו ללא מעט הצהרות מחרדים המשתייכים לציבור כזה, לפיהן הפעם – בניגוד לפעמים קודמות – הם יצביעו למפלגה חרדית.

כשהסתיימה ספירת הקולות, התברר שהמפלגות החרדיות עבדו נכון. בין סיבוב א' לסיבוב ב' של בחירות תשע"ט, הוסיפו כלל המפלגות החרדיות למעלה מתשעים אלף קולות.

מה תהיה התועלת של הגידול? התשובה אינה ברורה. מספר המנדטים של המפלגות החרדיות יחדיו נותר זהה מהכנסת ה-21 קצרת הימים ועד הכנסת ה-22, שימיה לא בהכרח יהיו ארוכים יותר. בגלל אחוזי הצבעה גבוהים יותר, יהדות התורה ירדה במנדט, שמתקזז עם המנדט הנוסף שהרוויחה ש"ס. הכאוס הפוליטי הנוכחי גם מקשה לחזות אם היכולת של המפלגות החרדיות להגדיל את כוחן תועיל במשהו לקהל מצביעיהן. סיוט הישיבה באופוזיציה עדיין מרחף מעל – כמו גם הסיוט של בחירות שלישיות (איום פחות משמעותי עבור המפלגות החרדיות). אבל משתמה תשע"ט וקללותיה, נדמה שהשעה כשרה להתבונן בהשלכות אפשריות של התפניות והזיגזגים במסלולו הפוליטי של הציבור החרדי בשנה זו.

 

חטא היוהרה

בבחירות המוניציפליות היה נדמה כי הפוליטיקאים החרדים קיבלו שיעור טוב על מגבלות הכוח שלהן, על העובדה שלא לנצח יוכלו להמשיך לסמוך על הציבור שיבחר "נכון" גם אם הוא לא מרגיש שמתנהלים מולו בצורה נכונה והוגנת. מנגד, הבחירות השלישיות מאותתות על אפשרות של שכחת השיעור הנ"ל מנציגי הציבור, תוך נפילה לחטא היוהרה.

כששוחחתי עם שורה של פרשנים ישראליים ביום הבחירות האחרון, ניבאו כולם כי המפלגות החרדית יצליחו יפה: עצם העובדה שהציבור החרדי סומן באופן מובהק כל כך, קבע כל אחד ואחד מהם, תאחד את השורות ותעיר גם את החרדים המנומנמים ביותר. הקמפיינים של יהדות התורה וש"ס, שרר קונצנזוס, היו מושלמים לנסיבות. "המפלגות החרדיות עשו את המקסימום", אמר לי יאיר שרקי, כתב חדשות בערוץ 12. "כל מה שהן יכלו לעשות – הן עשו".

תחושת "עשינו את הכל" תוך מצוי מקסימלי של הפוטנציאל היא מסוכנת – מסוכנת לכולם, ובפרט למפלגות החרדיות. העובדה שהן התנהלו נכון באווירה שקיבלו על מגש של כסף לא אומרת שהן התנהלו נכון בכל השנים הקודמות לכך, בהן התרווחו עמוק בחיקה של הקואליציה

אולם, תחושת "עשינו את הכל" תוך מצוי מקסימלי של הפוטנציאל היא מסוכנת – מסוכנת לכולם, ובפרט למפלגות החרדיות. העובדה שהן התנהלו נכון באווירה שקיבלו על מגש של כסף לא אומרת שהן התנהלו נכון בכל השנים הקודמות לכך, בהן התרווחו עמוק בחיקה של הקואליציה. העובדה שחרדים שערקו למפלגות אחרות בעבר הצביעו הפעם ג' או ש"ס צריכה לעורר פחות חיוכי סיפוק ויותר חשבון נפש. האם המפלגות החרדיות יכולות לגדול רק כשמולן מתנהל קמפיין גרוטסקי על מדינת הלכה וציבור חרדי שהוא מקור כל הצרות? למה צריכים לאיים בגלוי על כל הקדוש והיקר ליהדות כדי שאדם חרדי יחליט להצביע למפלגה חרדית? האם עד היום, בכל מערכות הבחירות הקודמות, אנשים כאלה אכן האמינו שלציבור החרדי אין צרכים ייחודים שרק מפלגות חרדיות ידאגו להם? האם הם לא ידעו על שנאת חרדים, על שחיקת הסטטוס קוו, או על ההתערבות ההולכת וגוברת של החונטה המשפטית באורחות חייו של הציבור החרדי?

התשובה לכך, כמובן, היא שבמשך זמן רב מידי הסתמכו במפלגות החרדיות רק על מכתבי רבנים. הוראות של רבנים להצביע הן דרך מצוינת להביא מצביעים לקלפיות – כל עוד מדובר במצביעים שרואים עצמם מחויבים לרבנים. אנחנו חיים בדור שבו מידי הרבה אנשים, גם בציבור החרדי, לא מרגישים כפופים למרותם של הרבנים הקוראים להצביע. חלקם מוצאים להם רב שאינו מחווה דעתו בסוגיות פוליטיות; אחרים רואים בעצמם תלמידיו של רב שהסתלק מהעולם כבר מזמן; ורבים גם לא עושים לעצמם רב כלל ומסתפקים במו"צ השכונתי לשאלות על טהרה והכשרת כלים.

איך מצביעים אנשים שמכתבי רבנים לא בהכרח מספיקים כדי להביא אותם לקלפי? בבחירות המוניציפליות, כפי שצוין לעיל, הנטייה היא להצביע למי שצפוי לשרת טוב יותר את האינטרסים של סביבתך הקרובה. בבחירות ארציות, לעומת זאת, לשיקול האינטרסנטי הצר מצטרף הצורך בהזדהות רגשית… "חרדים חדשים", בהתאם לכך, רוצים גם הם להצביע למפלגה שאליה הם מרגישים חיבור רגשי

איך מצביעים אנשים שמכתבי רבנים לא בהכרח מספיקים כדי להביא אותם לקלפי? בבחירות המוניציפליות, כפי שצוין לעיל, הנטייה היא להצביע למי שצפוי לשרת טוב יותר את האינטרסים של סביבתך הקרובה. בבחירות ארציות, לעומת זאת, לשיקול האינטרסנטי הצר מצטרף הצורך בהזדהות רגשית:  זו הסיבה שהליכוד זוכה שנה אחרי שנה לרוב מוחץ ביישובי דרום מופגזים כמו שדרות, למרבה זעמם של פעילי שמאל. "חרדים חדשים", בהתאם לכך, רוצים גם הם להצביע למפלגה שאליה הם מרגישים חיבור רגשי. וכדי להרגיש חיבור רגשי למפלגה, על המפלגה להראות להם שהיא מכבדת את רגשותיהם שלהם.

 

ללכת עם הלב של השטח

הבשורה המשמעותית בפוליטיקה החרדית בתשע"ט הגיעה לדעתי בבחירות הארציות הראשונות, ודווקא בהיבט שלא דובר בו כל כך. המנצחת החרדית הגדולה בבחירות אלה הייתה מפלגת ש"ס. השלכתן העיקרית לטווח הרחוק של תוצאות הבחירות היא ביטול כל אפשרות ל"מפץ החרדי" בטווח הנראה לעין. ש"ס כמפלגה המסוגלת לגרוף שמונה מנדטים בבחירות שבהן נתניהו זועק הצילו איננה זקוקה לאיחוד כזה, ואף לא תרצה בו.

את השיעור הטוב ביותר ממערכות הבחירות ניתן אפוא למצוא בהתנהלותה של ש"ס בבחירות הארציות הראשונות. אני מסופקת מאד עד כמה אריה דרעי אכן משוכנע שהמשך כהונתו של בנימין נתניהו בראשות הממשלה חיוני לשגשוגה של מדינת ישראל. דרעי אולי נאמן לנתניהו, אבל מעולם לא הייתה סיבה לחשוב שהוא מעריץ אותו במיוחד. כל זה לא מנע ממנו לצאת לבחירות כשהוא מנופף בנתניהו בלי הרף: נתניהו, הוא דקלם, צריך אריה חזק. רוצים לעזור לביבי? תצביעו ש"ס.

האסטרטגיה הזו נבנתה מתוך הכרה אמיתית של נפש בוחריו. בקרב מצביעי ש"ס – בוודאי בקרב החרדים-פחות שבתוכם – קיימת אהדה עצומה לנתניהו. אהדה זו אינה עולה בהכרח בקנה אחד עם עקרונות הליבה של ש"ס, שכמו כל מפלגה חרדית מחויבת לרשימה ארוכה של ערכים ומוסדות, הרבה לפני נאמנות פרסונלית כזו או אחרת. אבל אי אפשר להילחם בשטח, ולכן דרעי לא רק שלא נלחם, אלא תגבר את רגש הלויאליות לנתניהו. ביבי? בטח ביבי. רק ביבי. עכשיו אני, כדי שיהיה ביבי. הוא לא ניסה להיות מתוחכם, לקרוץ, להשתמע לשני פנים או לחבק את נתניהו באופן שישאיר לו פתח מילוט. הוא חיבק את נתניהו עד חנק – של שניהם. וכך, בבחירות שבהן נתניהו שאב מנדטים מכולם וחיסל את "הימין החדש" של בנט ושקד, ש"ס לא רק שרדה אלא אף התעצמה.

את הסיפור הזה ייטיבו ראשי המפלגות החרדיות לשנן. דווקא אותו, ולא את נפלאות קמפיין הנגד לקמפיין ההשמצות של ליברמן. לא בכל מערכת בחירות יהיה אויב מוצלח כל כך, שנראה כאילו נתפר לפי הזמנה. ואף גוף פוליטי נורמלי לא אמור לרצות לנסוע רק על דלק השנאה שרוחשים כלפיו. במקום זאת, הגיע הזמן להפסיק לבקש מהמצביעים שיקשיבו – ולהקשיב להם.

צעדים בוני אמון כמו המפגש של גפני עם צעירים עובדים הם דבר מבורך, אבל הם לא מספיקים. חרדים כאלה צריכים להרגיש לא רק נסבלים, אלא מחובקים… אי אפשר לתחזק חיבור רגשי מול אנשים שמרגישים שהמפלגה מתעלמת מהם במקרה הטוב ונלחמת בהם במקרה הרע – אדישה למגמת ההשתלבות בשוק העבודה של חרדים מחד, וחוסמת הקמת מוסדות ממ"ח מאידך

צעדים בוני אמון כמו המפגש של גפני עם צעירים עובדים הם דבר מבורך, אבל הם לא מספיקים. חרדים כאלה צריכים להרגיש לא רק נסבלים, אלא מחובקים. העובדה שמפלגה חרדית מעמידה את לימוד התורה כערך עליון אין פירושה שמצביע שאינו אברך צריך להרגיש כמו בן חורג במפלגה. אי אפשר לתחזק חיבור רגשי מול אנשים שמרגישים שהמפלגה מתעלמת מהם במקרה הטוב ונלחמת בהם במקרה הרע – אדישה למגמת ההשתלבות בשוק העבודה של חרדים מחד, וחוסמת הקמת מוסדות ממ"ח מאידך.

אולם, גם הפגנת כבוד כלפי הדברים הפרקטיים החשובים למצביעים אלה – אין בה די. הזדהות רגשית היא עניין מורכב יותר. יהדות התורה אמנם הפיקה קמפיין בחירות בכיכובם של חרדים המשתלבים בחברה הישראלית הכללית, אך מה שבאמת ישמח את החרדים הללו הוא התנהלות שלא תגרום להם להסמיק כשהם נקלעים לשיחה פוליטית עם עמיתיהם שאינם חרדים. עם כל הכבוד לשיטת ייצוג הקהילות הנהוגה במקומותינו, בסופו של דבר כל חבר כנסת חרדי צריך לזכור שהוא נמצא בכנסת לא רק בזכות קולות החסידות או הישיבה שמהן הגיע, אלא גם בזכות קולותיהם של חרדים אחרים, שהרגישויות שלהם שונות. היה נחמד אם כל חבר כנסת חרדי שמעניק ריאיון לתקשורת (או מרשה לעצמו להתבטא בחופשיות בנוכחות מכשירי הקלטה) היה חושב לרגע איך יהדהד הריאיון הזה במשרד ישראלי שבו יושבים זה לצד זה חרדים וחילונים. טון לוחמני או שחצני, התבטאות שלא מתחשבת ברגישויות ישראליות נרחבות, או הבעת תמיכה בדמויות מפוקפקות מטעמי בחירות, הם כולם צפרדעים שחרדי משתלב ממוצע מתקשה מאד לבלוע.

שלשת מערכות הבחירות של תשע"ט קראו למצביעים החרדים "לחזור הביתה". בבחירות המוניציפליות נקרא כל אחד לביתו הקהילתי, התת-מגזרי, באופן שפתח פצעים של מחלוקות ישנות. בבחירות הארציות הראשונות נקראו כולם להיאסף שוב לביתם המפלגתי, למרות המרירות הבין-סיעתית. בבחירות הארציות השניות התבקשו גם בנים אובדים זה מכבר לחזור הביתה, לעזור בהגנה מפני האויב שבחוץ.

עד שיגיעו הבחירות הרביעיות, שמא הגיע הזמן להפנות אותה בקשה לנבחרי הציבור: לחזור הביתה, אל אותו בית שאליו ביקשתם לקבץ כמה שיותר חרדים, מכמה שיותר זרמים, בהבטחה שהוא גדול מספיק להכיל את כולם. נסו לראות את כל האנשים הללו גם אחרי תום ספירת הקולות, ולהבין את מורכבות הפסיפס שאותו אתם מייצגים בכנסת. רגע לפני שאתם נבלעים בקואליציה – או באופוזיציה – הבאה, נסו להתייחס לבית הזה לא כמבנה ארעי שהוקם בהוראת שעה לצרכי בחירות, אלא כמקום האמיתי שממנו ובמסגרתו אתם אמורים לתפקד. אם רבים כל כך נחלצו להגנת הבית, מוטב לדאוג שאכן ירגישו כי מדובר בבית של קבע.

 

תמונה:  (zeevveez (CC BY 2.0

תגובה אחת על “תכלה שנה ובחירותיה: לקחים משלוש מערכות הבחירות של תשע"ט

  • אני פשוט לא מצליח להבין על איזה יוהרה מדברת הכותבת הנכבדת. אני כתושב ירושלים מאז ומעולם הסכמתי עם כל החלטה שנעשתה במישור זה. יוסי דייטש עם כל הכבוד והערכה אינו יכול לייצג את כל גווני הציבור החרדי וזה בשונה מראש העיר שנבחר.
    אמת, תמיד אפשר יותר להשתפר, תמיד אפשר לקרב צעירים, חובה להכיל יותר חרדים עובדים, הכל אמת ויציב. אבל סוף פסוק אני מאמין שאם היו פריימריז למפלגות החרדיות הרי שהייתה נבחרת בדגל התורה בדיוק הרשימה הנוכחית הן בירושלים הן במישור הארצי.
    כמה מילים על מה שקרה בבית שמש. שם היה ראש עיר מצוין אלא שזה לא נראה בשטח, וזאת משום שהוא מאוד עסק באכלוס פרוייקטים החדשים וזה ע"מ לחסוך עלויות לדיירים. למותר לציין שדבר כזה גורם בהכרח לסוג של מראה פחות מטופח והכל באופן זמני. זה עדין כדאי ומשתלם.
    תמיד היו שהספידו את שלטון המרנים, אולם המגזר הוכיח בנאמנות גם במקומות בהם הכל היה מובן וגם שלא, כולנו הולכים אחר גדולי הדור ללא שום סייג, היה תקדים עלוב בבית שמש אבל כמדומני שכולם עכשיו מצרים על כך.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל