ושוב זה קורה. קבוצה של אישי ציבור מתכנסת בחדר דיונים סביב אחד מהנושאים המדממים והמורכבים ביותר שיודעת מדינת ישראל מאז הקמתה: גיוס בני הישיבות.
לציבור המשרת אין שום ספק בצדקת דרכו, וגם לבני המגזר החרדי ומנהיגיו לא. אם משהו בעניין הזה ישתנה, החברה החרדית בסכנה. מעטים הנושאים שעליהם נכתב "ייהרג ואל יעבור"; מעטות הסוגיות המצליחות להוציא את הציבור החרדי להפגנות ברחובות העיר.
עם הזמן המתח רק מתעצם. עולם הישיבות מתרחב והולך, בלי עין הרע, ואילו האתגרים הבטחוניים גדלים. ברור לכל שמשהו חייב לקרות. ברור לכל גם שאין שום היתכנות שהוא יקרה
אם ירצה מישהו להבין את עמדת הציבור החרדי והחשש הכל כך מוצדק שלו – מומלץ לקרוא את מאמרו של אליהו לוי, שעליו אני מבקש להגיב. במאמרו מנתח לוי בכשרון את המצב ומסביר שהוא אינו מאפשר לחרדים אפילו לחשוב על שליחת בניהם לצבא. ברור להם שהם יחזרו משם לא חרדים. ועם כל הכאב והזעם של הצד השני, לאופציה הזו הם לא יכולים להסכים.
אולם עם הזמן המתח רק מתעצם. עולם הישיבות מתרחב והולך, בלי עין הרע, ואילו האתגרים הבטחוניים גדלים. ברור לכל שמשהו חייב לקרות. ברור לכל גם שאין שום היתכנות שהוא יקרה.
לוי מתייחס למתווה המסתמן בסבב הדיונים הנוכחי בכנסת: הציבור החרדי לא יתגייס, ובמקביל יזכו המתגייסים מהציבור החילוני לתגמול מוגדל. לצד זאת, ירד גיל הפטור.
לוי מוטרד מאוד מאפשרות זו. הוא טוען שהדבר רק יתסיס יותר את החילונים המשרתים. לטענתו, העובדה שהחרדי אינו משרת ושאין לו שום מניעה להשתלב במשק ולהתחיל את חייו המקצועיים – היא קיפוח כפול של הציבור המשרת.
ועל כך אני מבקש לחלוק.
לפני שאגש לגוף טענתו, אאריך במקום שלוי קיצר: באתגר הכלכלי המונח לפתחה של מדינת ישראל. אחת הנגזרות הישירות מבעיית הגיוס היא אי־השתלבות המגזר החרדי בשוק העבודה הכללי. גם בעיה זו הולכת ומכבידה ככל שהציבור החרדי גדל.
האתגר הכלכלי ותלותו באתגר הבטחוני
אחד החסמים העומדים בפני גבר חרדי המבקש לעבוד ולהתפרנס הוא חובת הגיוס. כל עוד מוטלת על האדם חובת גיוס, הוא אינו יכול לעבוד לפרנסתו. לפיכך, חרדי שאינו רוצה להתגייס אינו יכול לעבוד בצורה מסודרת גם אם הוא מעוניין בכך.
היה מקום לחשוב כי מדיניות זו תשמש תמריץ לגיוס חרדים. כל חרדי שירצה לצאת לעבוד ייאלץ להתגייס. בפועל, התוצאה של מדיניות זו הפוכה. שיעור החרדים המתגייסים לצה"ל רק הלך וירד, ובו בזמן ירד גם שיעור ההשתתפות שלהם בשוק התעסוקה. החרדים הרוצים להתפרנס יעשו הכל להימנע מגיוס: יישארו רשומים בכולל ויעבדו בשחור – העיקר לא ללכת להתגייס ולסכן את הרוחניות שלהם. וכך, ההתניה של עבודה בגיוס יצרה 'בעיה חרדית' חדשה: לא רק שלא משרתים, גם לא עובדים.
בשנים האחרונות התרבו הקולות הקוראים לשחרר את התלות שבין שתי הסוגיות, הצבא והעבודה. מתווה הגיוס החדש מבקש לטפל בבעיה, באופן חלקי לכל הפחות, באמצעות הורדת גיל הפטור
מעתה, לא רק שהחילוני נושא לבדו בעול הבטחוני אלא שנגזר עליו לשאת גם בנטל הכלכלי לבדו. מצב זה יצר הרגלים סוציולוגיים שרק מכבידים על שוק העבודה הישראלי. החרדים הלכו והתכנסו בתוך עצמם, ורבים ממי שכן עובדים עושים זאת בצורה לא מוסדרת בתוך הקהילה.
מציאות זו מטרידה כלכלנים מכל הצדדים. ואכן, בשנים האחרונות התרבו הקולות הקוראים לשחרר את התלות שבין שתי הסוגיות, הצבא והעבודה. מתווה הגיוס החדש מבקש לטפל בבעיה, באופן חלקי לכל הפחות, באמצעות הורדת גיל הפטור.
וכאן מגיע מאמרו של לוי בטענה כבדת משקל: הורדת גיל הפטור תגרום לחוסר שוויון בין חרדים לחילונים. ייווצרו כאן שני מעמדות. האחד משרת והשני משתמט – ואינו משלם על כך כל מחיר.
היה חכם – אל תהיה צודק
ראשית אומר את המובן מאליו: טענתו של לוי אכן צודקת. אולם במציאות מורכבת הצדק עשוי להיות אויבה של החכמה. הדוגמה עלולה להביס את הפרגמטיות.
בספרו "עימות בין השקפות" ניסח הכלכלן האפרו־אמריקאי תומס סואל את החלוקה הדיכוטומית של החשיבה הציבורית. בצד הימני של המפה מתייצבים בעלי ההשקפה ה'גדורה', המביטים על המציאות ומבינים שלמרות כל חסרונותיה היא כנראה האופציה הטובה ביותר. בצד השמאלי עומדים בעלי ההשקפה ה'לא גדורה', המבקשים להפוך את הסדר הקיים ולהוביל צדק ושוויון מבלי להתחשב בשום אילוץ פוליטי או סוציולוגי.
כאשר מתעלמים מהרגש, הורדת גיל הפטור אינה מגבירה אי־שוויון אלא מצמצמת אותו. די שכמה אלפים מבני המגזר החרדי יצאו לעבוד. הציבור החילוני לא יקופח אלא ירגיש כי לפחות אינו נושא בכל נטל המס
אם להשתמש בשפה של סואל, הטענה של לוי נובעת מהשקפה 'לא גדורה'. זוהי טענה המבקשת צדק, המייחלת לפתרון קסם שיחולל סוף סוף שוויון.
אבל התחשבות בהיסטוריה של שמונים השנה האחרונות מלמדת אותנו מספר שיעורים ברורים:
- רובו הגדול של הציבור החרדי אינו מתגייס לצה"ל, ולא משנה כמה סנקציות יטילו עליו.
- החשש מגיוס מונע מהציבור החרדי לעבוד ויוצר גם בעיה כלכלית המכבידה על המדינה.
- הציבור החילוני אינו מרוויח מהעובדה שהחרדים אינם יכולים לעבוד. להפך, הוא ניזוק קשות.
נכון שקשה ואולי בלתי אפשרי לצפות שהציבור המשרת יקבל בהבנה את סרובם של החרדים להתגייס, בוודאי לא בזמנים שהוא עסוק בתקיפת הממשלה ובחרדה מפני העתיד. אולם אם מתעלמים מהרגש, הורדת גיל הפטור אינה מגבירה אי־שוויון אלא מצמצמת אותו. די שכמה אלפים מבני המגזר החרדי יצאו לעבוד. הציבור החילוני לא יקופח אלא ירגיש כי לפחות אינו נושא בכל נטל המס.
הציבור החילוני טוען השכם והערב כי הוא "מממן את ההשתמטות" – הוא המשלם את עלויות הקיום החרדי, החל מתקציבי הישיבות והכוללים ועד מענקי איזון לערים חרדיות וקצבאות ביטוח לאומי והשלמת הכנסה. אם החרדים יעבדו יותר, לפחות טענה זו תרד מסדר היום. ציבור הנושא בנטל המס זכאי למימון מה שחשוב לו כמו כל קבוצה אחרת במדינה.
הפתרון הזה אינו מושלם. הוא עלול להכעיס מאד את הציבור המתגייס. ואולי, ברוח הימים, להזמין גלים נוספים של השתמטות הפגנתית. אלא שהחלופות המסתמנות – חוק יסוד לימוד התורה, פסקת ההתגברות ועוד – יכעיסו אותו כנראה הרבה יותר.
כיצד מנמיכים את הלהבות
לוי חושש שהורדת גיל הפטור תעצים את הקיטוב בעם.
כדי למזער את הזעם, ולו במעט, מוטב יהיה לו תנמיך הנציגות החרדית את הקול – כאשר החלה לעשות בתקופה האחרונה. לאפשר לגורמים בטחוניים כמו גלנט וחבריו להוביל את המתווה. ובעיקר, להיות צנועים ונכונים לתגמל את המשרתים בהטבות ייחודיות. (חשוב לציין שבשנת 2014, כאשר יצא יאיר לפיד בתכנית שתפטור משרתי צבא מתשלום מע"מ ברכישת דירה, סערה הציבוריות החרדית ותקפה אותו חזיתית. הפעם נראה שהחרדים בשלים להסדר מעין זה שייטיב עם המתגייסים.)
אין במתווה המוצע כעת בשורה למי שרוצה לראות חרדים משרתים בצה"ל. אולם לא רק שהוא אינו מסיג אחור את יחסי החרדים והמדינה אלא שהוא מקדם יותר את השוויון בתחום הכלכלי. כדברי הקלישאה, בחיים לא כדאי להיות צודקים אלא חכמים
אם רוצה מישהו להבין עד כמה עמוק העיוות של 'גיל הפטור', די להתבונן בקולות מתוך הישיבות הרואים בכך אסון. לא רק ח"כים מהצד השמאלי של המפה מתנגדים להורדת גיל הפטור אלא גם אישים חרדיים. לדבריהם, אסור להוריד את גיל הפטור, משום שהדבר יגרום לקבוצות של בחורים לעזוב את הישיבות.
כל אדם אוהב תורה יכול להבין את החשש ואת הכאב. אבל קשה שלא לגחך. הטענה הזו נשמעת כמו נכתבה באחד הפלייטונים של אפרים קישון: בשם ה'שוויון' מבקשים מצה"ל להיות ה'משגיח' שיאסור על בחורים לעזוב את הישיבה ואולי להתגייס…
אז נכון, אין במתווה המוצע בשורה למי שרוצה לראות חרדים משרתים בצה"ל. אולם לא רק שהוא אינו מסיג אחור את יחסי החרדים והמדינה אלא שהוא מקדם יותר את השוויון בתחום הכלכלי. בחיים, כדברי הקלישאה, לא כדאי להיות צודקים אלא חכמים.
תמונה: Johnny_Zoo, ויקפדיה
האם לא מדובר כאן בהעמדת "איש קש" בדמות הגיוס "על מלא"? מדוע לא, למשל, להמיר את הגיוס לצבא בשירות לאומי חרדי באותו המשך — בתפקיד/ים המשרתים את החברה הישראלית (כולה) אבל לא בתוך המסגרת הצבאית שלא תוכל להשתנות ולהפוך לכזו ששומרת על הבחורים כחרדים. כך יתרמו החרדים (והחרדיות) את חלקם למדינה וכך יוכלו להתחיל לעבוד מיד עם מילוי חובתם. אם כבר, ניתן להחריג מיעוט של תלמידים(ות) מצטיינים באותה המתכונת (הנדירה מאד) של ספורטאים או מוזיקאים מצטיינים. אבל עם זאת, אני מתקשה להבין מדוע וכיצד יכלו חרדים במלחמת השחרור להתגייס ולאף להלחם בחזיתות השונות. האם היו חזקים יותר באמונתם אז?
https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/876/635.html
צריך לקחת אחריות על המצב!
הציבור החרדי יודע טוב מאוד לקחת עניינים לידים, אפשר להתגייס כמו ישיבות ההסדר הדתיות לאומיות, וכמובן להציב תנאים קשוחים, מקווה, תפילה בנין, סדר בוקר, ארוחות בד"ץ, אפס נשים.
וודאי שזה אפשרי, רק צריך לקחת חלק בגאולה שקוראת לנו מול העיניים.
מאמר יפה אלא שחלקו דמוגגיה וחלקו בנוי על נתונים לא נכונים, א. מי אמר שבגיוס יש איסור של 'יהרג ואל יעבור'? להזכירכם בעל ה'הקהילות יעקב' התגייס לצבא הרוסי ולא מסר את עצמו להריגה, מדובר בהנפצה של השנים האחרונות כש'הפלג' איבד את השליטה במוסדות הציבור הליטאי הם המציאו איסור חדש על גיוס לצבא, עמדת המיינסטרים החרדי היתה בכל השנים שאין איסור בגיוס לצבא אם כי הדבר לא ראוי אבל גם לעבוד בכל חברה מעורבת הדבר לא ראוי ורבים שלא נמנעים מכך למרות שאין זה ראוי, 'יהרג ואל יעבור' נאמר אך ורק על גיוס בנות. ב. כותב המאמר משתמש בשיטת כמה שיהיה יותר רע יהיה יותר טוב, כך שכבר שמונים שנה הציבור החרדי לא מתגייס, להזכירכם המדינה קיימת רק 75 שנה ובימי המחתרות ובתחילת המדינה אין ספק שרבים וטובים מהציבור החרדי התגייסו, למעלה מכך לפני כשלושים שנה בזמן ההטבות המפליגות של קי"ץ התגייסו חרדים רבים במסלול ב' כדי לקבל את ההטבות האלה!
מאיפה היהרג ובל יעבור ? את זה אמרו לגבי גיוס נשים לא 400 בחורי ישיבה בזמנו
לדעתי אסור להוריד את גיל הפטור.
והסבה פשוטה.
כל מי שעיניו בראשו רואה את התהליכים שעוברים על צעירי הציבור החרדי (כולו. היוצא מן הכלל הוא הזרם שקורא יתד נאמן). הם מתמערבים. מי יותר ומי פחות. מי לאט ומי ומי מהר יותר, אבל זה לא פוסח על אף אחד מהם.
הפן הכלכלי הוא מרכזי בהתמערבות.
הפטור בגיל 24 ממש לא יתקע אנשים מחוץ לעולם התעסוקה. כבר היום זה לא ככה, וזה רק הולך ומתגבר.
אז חוץ מזה שאין שום סבה בעולם לתת פרס להשתמטות, זה גם לא באמת ישפיע על תעסוקת הצעירים החרדים.
אני חרדי עובד, ושירתתי במסלול בטחוני.
עצוב ומרגיז כאשר אנו צופים כיצד מנסים לפתור עיוות והערמה ע"י עוול ואי-צדק.
במקום לפעול לכיוון של שירות חרדי-לאומי בקהילה, ישיבות-הסדר חרדיות, שירות מקוצר (כמו "שלב ב'" ההיסטורי) וחיזוק המסגרות הקיימות של שירות צבאי-חרדי – העולם החרדי מתחכם כיצד לאחוז את החבל משני קצותיו, אפילו משלושת קצותיו:
גם פטור מלא מגיוס, גם יציאה לעבודה באישור, גם להמשיך לשמר את הדיקטטורה הקהילתית.
כדאי תמיד לזכור, שלדעת-הקהל יש עוצמה ושממשלות מתחלפות, לפיכך מי שמנסה לבלוע הכל – עלול לגלות שמתישהו יאלצו אותו להקיא את כל מה שבלע. אפילו לוין ורוטמן היהירים כבר מגלים זאת… לכן לא כדאי לחרדים ליפול למילכוד דומה בעניין הגיוס, עדיף תהליך אבולוציוני מוסכם והגון על-פני מאבק רבולוציוני בלתי-יציב ובלתי-צודק.
אני חייב להסכים איתך. הגורמים הבדלנים הללו מותחים את החבל יותר מידי
ליהודי ישראלי מתי תחשוף את עצמך או לחלופין תכתוב איזה מאמר
אתה מתגלה כאדם מעניין
לאחיה —
1) "אדם מעניין" – האם זו מחמאה או השמצה? חוששני שבעולם חרדי מקובע ומרובע זו השמצה… כי הרי בעולם החרדי אסור לחרוג מה"שטאנץ" – אפילו לגובה של השטריימל, או לקנייטש של הבורסלינו, או לצבע הגרביים, יש משמעות עמוקה על-דרך הפרד"ס… ואם נתחבר לפולמוס הגיוס שבאתר – אוסיף עוד דוגמאות ל"מקובע ומרובע": הכרתי חרדים שהיו מחליפים את בגדי הצבא לפני שחזרו לשכונתם. גם זכורני הזמנה לחתונה חרדית חשובה, בה הודגש לחברי החתן לא להגיע עם בגדי צבא. אני מכיר יהודי חרדי למהדרין ומיוחס למהדרין, אשר שואף להקים מעין "בית-החייל" לחיילים חרדים שמשפחתם מנדה אותם, כי זה שובר את ליבו. אני נתקל ללא-הרף בחרדים, שגדלו בתוך "שטאנץ" וטוענים: מדוע נטפלים דווקא אלינו בעניין הגיוס, בעוד שמניחים לערבים? (מזעזע שאינם רואים הבדל בין יהודי, האמור להגן על בני-עמו ועל ארצו ועל משפחתו, לבין ערבי, שבלתי-אפשרי, ואפילו מסוכן, לדרוש ממנו להתגייס כנגד בני-עמו).
2) כתיבת מאמר – לא כדאי, כי אם הייתי כותב מאמר – הוא היה תמציתי וקצר, פחות מעמוד. לענ"ד מסרים ברורים עלולים להתפוגג ונמהלים עם ריבוי השורות… הנה ראיה: בעבר הרחוק התבקשתי, ע"י הנהלה בינלאומית מסויימת, לסכם בעמוד אחד את הפילוסופיה שלי בתחום מסויים. כתבתי 7 סעיפים קצרים. נציגת ההנהלה התלוננה שזה קצר מידי. עניתי שאפילו הקב"ה הסתפק ב-10 דיברות תמציתיות… (היא בכ"ז פירסמה בחוסר-רצון, ודווקא היו שהגיבו שזו הפעם היחידה שהם קראו חיבור כזה במלואו, ואפילו זוכרים את מה שנאמר בו).
3) רעיון פרוע: "טוב מראה עיניים מהלך נפש" (קהלת ו'). כדי להתפלמס פחות ולהבין יותר – אולי כדאי שהאתר יארגן סיור לימודי בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בי-ם: מתש"ח ועד יום-הכיפורים (היסטוריה שרוב הקוראים רחוקים ממנה). ראיתי חרדים שחזרו מביקור בבית-קברות צבאי עם תובנות חדשות על המחיר הכבד ועל חלוקת הנטל…
4) אם בביטוי "אדם מעניין" לא התכוונת להשמצה – אני מתיר להנהלת האתר למסור לך אישית את המייל שלי.
"מספיק שכמה אלפים מבני המגזר החרדי ייצאו לעבוד, ולא רק שהציבור החילוני לא יקופח אלא שהוא ירגיש כי לפחות אינו נושא בכל נטל המס" מאיפה הבאת את הנתון המופרך הזה?
לפי כל המדדים גם החרדים העובדים מהווים נטל כלכלי על המדינה, וזאת רק בגלל איכויות העבודה שאנחנו עובדים בהעדר כלים בסיסים להתקיים בעולם הגדול נותר לחרדי העובד לעבוד בעבודה צווארון כחול- וזאת כשכמה פיות תלויות בו.
אין תרחיש בעולם שחברה שתופסת יותר ויותר נפח נפח אחוזי בחברה יוכלו להמשיך בעבודות כאלה ולקיים איתה מדינה מודרנית.
האם הכותב לוקח בחשבון כמה מהנדסים חסרים בישראל? מתכנתים? רופאים?
הבעיה אם אברכים שלא עובדים זה לא רק התקציב שהוא מקבל אלא כמה כסף המדינה מפסידה כשהיא לא מעודדת אותו לעבוד.
ככל שהזמן חולף הניתוק של העולם החרדי מהעולם האמיתי מהווה בעיה הולכת וגוברת של התערות בריאה בשוק העבודה.
לא פלא שדרייבר זה מקצוע מבוקש.
תגובה ליאיר —
שווייץ היא מדינה שאיננה אוהבת מהגרים, בנוסף (בניגוד לנו) אין בה לחץ חברתי לתואר אקדמי. לפיכך עובדי שדה-תעופה, נהגי אוטובוס, נגרים, מוסכניקים, שרברבים, חקלאים, פועלי תעשיה (ובכלל עובדי "צווארון כחול") הם שווייצים מבטן ומלידה. למרות זאת, שווייץ היא מדינה מודרנית (בלשון המעטה).
כלומר, בכלל לא נורא ולא מעליב אם גבר חרדי, שאישתו מזכירה בכירה או אחות או מתכנתת אקדמאית, יהיה נגר או מוסכניק או שרברב.
אם ירצה להשקיע מאמץ בלימודים באקדמיה (מילה מגונה), במסלולים אשר נועדו לחרדים, ושהמדינה וארגונים שונים מסבסדים בנדיבות (אין כאלה מסלולים לחרדים בשווייץ) – תבוא עליו ברכה.
א. ישראל איננה שוויץ משום בחינה היא לט מאותגרת ביטחונית, הם עם מגובש ןהומוגני
ב. הבעיה עפ הציבור החרדי זה הנפח שלו באוכלוסייה, בשווייץ השרברב ישמח שבנו יהיה רופא והמדינה אף תעודד אותו לעשות זאת לכן תמיד למדינה יהיה איפה להתפתח, בחברה החרדית היא החברה הצומחת ביותר במערב, מאידך היא מעודדת את ילדיה לא להתערות בחברה, לא ללמוד,
ג. שוויץ היא מדינה קפיטליסטית ביותר, אם ישראלים תאמץ את הקפיטליזם השוויצרי החרדים יהיו בבעיה.
ד. החברה החרדית רואה את עצמה כברת פלוגתא לחברה הכללית משהו שלא קורה בשווייץ.
ה. שווייץ קרובה לאירופה יש לה יתרון גאוגרפי לישראלים אין, כשיש מחסור ברופא קל לייבא אותם לשוויץ או לטוס למדינה שכנה בישראל לא צריך לעדכן כמה זה רחוק
תתגייסו ודי, מספיק עם הבאבע מיישעס
נו באמת.
האתר הזה הוא מבית מדרשו של קהלת, שנקדמים את הרעיון של צבא מקצועי (בהצלחה עם גיוס מפתחי תוכנה שיכולים להרוויח 40000 באזרחי).
אבל קהלת, בצביעותם כי רבה, לא הולכים עד הסוף עם המשנה הקפיטליסטית שלהם עם מינימום התערבות של המדינה: הם לא קוראים לביטול קצבאות ילדים וסובסידיות לחרדים ולמתנחלים.
אגב: יום ייפול לחרדים האסימון והם יבינו שהם לא עושים לאף אחד טובה בזה שהם מתגייסים לומדים ועובדים. להם זה כנראה יהיה מאוחר מדי. גם לילדים שלהם עכשיו, שמוסללים לנבערות בכל הקשור להלכות העולם הזה.
תזהר אתה על הקצה, צ"ע נוטה לצנזר דברים כאלה אם הם קצת יוצר חריפים ומושחזים
לא יודע מה כלכלי יותר, להעלות את גיל הפטור או להוריד אותו, אני כן בטוח שהשתמטות הקולקטיבית, גם של אלו שאינם למדים, היא מתכון לאסון חברתי. רק תחשוב על זה שחיילים לא חרדים יסרבו להגן על ביתר וקרית ספר. או שמא ישנו עת האלגוריתם של כיפת ברזל שלא תיירט טילים שמכוונים לריכוזים חרדים.
מדובר בטירוף הולך וגובר של עסקונה צינית וכפויית טובה
הטענה שהסיבה היחידה שהציבור החרדי לא משתלב בשוק העבודה רק בגלל שאינו רוצה להתגייס, ואי אפשר לעבוד בלי להתגייס , היא נכונה במקרה הטוב למעט מאוד מהציבור החרדי כיום. ההשקפה העיקרית בעולם הכוללים היום היא שלא יוצאים לעבוד בכדי לא להתערב בעולם החופשי, וכן שאם יש תורה לא צריך קמח, ממילא רק מעטי מעט שמסוגלים לחשוב שיתכן שיש להם חובה לעבוד קשה קצת בשביל לפרנס את משפחתם ייצאו לעבוד שיקבלו פטור.
ולואי שאני טועה והציבור יתאפס על עצמו ויבין שגם מבחינה הלכתית יש לו חובה לפרנס את עצמו