שמחת תורה תשפ"ד. השעה 6:29 ואנחנו מתעוררים לקול אזעקות עולות ויורדות, שיגורים בלתי פוסקים לערי הדרום ובהמשך לכל הארץ. עם הזמן, כשרחש של שמועות איוב מהדרום מתחיל להגיע, אנחנו מבינים שהפעם זה משהו אחר.
באותן שעות קשות, כשאנחנו לא ממש מבינים עדיין מה קורה ולאן זה הולך, צפים בתוכי קולות. אני מכירה את התסריט הזה. נשמע מפחיד אבל מוכר. אני חוזרת לאחור, לכל מיני פרשנים ונביאי זעם שהזהירו מפני הנורא מכל: ד"ר מרדכי קידר, ד"ר יאיר אנסבכר, צבי יחזקאלי, האלוף בריק ואחרים. ופתאום הדברים מתבהרים מתוך הכאב המצמית.
הרוב קובע והמיעוט צודק
מהי בעצם אותה קונספציה שבה כל העם ומנהיגיו היו שבויים? בפשטות, תנועה נפשית של אימוץ אמונות נוחות במקום התבוננות במציאות הלא נוחה. בסיטואציה כזו משגשגים מומחי הקונספציה שמהדהדים לעם את מה שהוא רוצה לראות.
הם מעוניינים לחיות ביישובים יפים ונעימים, להתפרנס בנחת, לטייל בחו"ל פעמיים בשנה, ומה לעשות, המחבלים מעזה מפרים כל פעם את התענוג הזה. מן הסתם, הם סבורים, זה קורה כי גם הם רוצים חיים יפים ולא יכולים להשיג אותם כי הם כבושים תחת מצור. אז בואו נעשה אתם 'שלום' כפי שאנחנו מבינים אותו, והם בטח יקבלו אותנו בזרי פרחים ובא לציון גואל
הרב נויגרשל הסביר שמניעי תנועת "שלום עכשו" ודומיה הם רצון לחיים שלווים ומשגשגים במובן הגשמי. הם מעוניינים לחיות ביישובים יפים ונעימים, להתפרנס בנחת, לטייל בחו"ל פעמיים בשנה, ומה לעשות, המחבלים מעזה מפרים כל פעם את התענוג הזה. מן הסתם, הם סבורים, זה קורה כי גם הם רוצים חיים יפים ולא יכולים להשיג אותם כי הם כבושים תחת מצור. אז בואו נעשה אתם 'שלום' כפי שאנחנו מבינים אותו, והם בטח יקבלו אותנו בזרי פרחים ובא לציון גואל.
ויש מי שקורא את המפה של ודואג להדהד את הפנטזיה של החיים היפים. באקלים כזה, גם אם אי מי חושב אחרת, הדרישה החברתית הקולקטיבית עושה את שלה. איך אמר מומחה אחר: בכל חברה או קבוצה יש אנוסים. רוב החושבים אחרת לא מעזים לבטא את מחשבותיהם בקול פן יבולע להם. כך נוצר קול קבוצתי שלא מאתגר את עצמו.
עם זאת, לרוב עדיין נמצא מומחים בעלי חשיבה עצמאית ואומץ להשמיע את מה שצריך להאמר גם אם הוא לא פופולרי. לעתים די קרובות הם משלמים מחירים גבוהים (ראו ערך תא"ל עופר וינטר, האלוף יניב עשור, האלוף אדי נחמה ואחרים). גם מחוץ לצבא, תקופה ארוכה לפני מתקפת השבעה באוקטובר היו מומחים, כפי שהזכרתי, שהתריעו מפני מה שמחכה לנו מעבר לפינה. התגובה הציבורית לתופעות האלה היתה לכנות אותם נביאי זעם ממורמרים במקרה הטוב ולראות בהם קונספירטיביים במקרה הרע.
המציאות לימדה אותי תובנה חשובה: הרוב קובע אבל המיעוט צודק. אמנם הכרעות ציבוריות והלכתיות נגזרות מבחירת הרוב, אך אם אנו רוצים לקרוא מפה ולדעת מה נכון, לעתים קרובות כדאי להקשיב למיעוט
המציאות לימדה אותי תובנה חשובה: הרוב קובע אבל המיעוט צודק. אמנם הכרעות ציבוריות והלכתיות נגזרות מבחירת הרוב, אך אם אנו רוצים לקרוא מפה ולדעת מה נכון, לעתים קרובות כדאי להקשיב למיעוט. השמעת דעת מיעוט דורשת הרבה ביטחון, כוח ואומץ, כך שלרוב מדובר באנשים שיודעים על מה שהם מדברים ויודעים על מה הם נלחמים. גם אם לא נוח לשמוע את הדברים, כדאי להתייחס אליהם ברצינות, ולכל הפחות להקשיב להם.
הקונספציה של יהדות התפוצות
בימים אלה אנו עדים לאנטישמיות הולכת וגוברת בעולם. האיסלאמיזציה הגואה בארצות אירופה ואמריקה, המלובה בקשר האבסורדי עם תנועות הפרוגרס העולמיות, הולידה גל אנטישמיות שרבים מתקשים לזכור כמוהו. אפשר להציע כאן שמות של כמה וכמה מומחים: אלדד בק, צבי יחזקאלי, ד"ר עידית בר, סמדר מורג, ירון אלקלעי ועוד, שמדברים על סכנה גוברת והולכת. גם מומחים בינלאומיים כמו דגלאס מאריי נותנים ציוני דרך לתופעה מדאיגה שמחכה לנו מעבר לפינה. אנו שומעים אזהרות על התארגנות לקראת פוגרומים ביהדות הגולה, ואף על מלחמת אזרחים בין המערב לאסלאם. היהודים יהיו, כמו תמיד, באמצע.
בתור צופה מהצד על יהדות העולם ובעיקר על היהדות החרדית, אני חווה אדישות גדולה למצב. איני שומעת את הדהוד הדאגה הזאת. החיים ממשיכים כרגיל, אולי בפיהוק כלשהו: "אה, זאת הבעיה של ישראל, הציונים, איך זה קשור אלינו?" האם מדובר בהעדר חשיפה לקולות האזהרה, או באותו מצב הכחשה שלפני השבעה באוקטובר? הרגשנו אז די רגועים. חשבנו שגם אם תהיה הרעה במצב נדע על כך מראש. נבואות הזעם בוודאי לא יתממשו. זה לא יכול להיות!
אז כן, הדברים הנוראים ביותר יכולים חלילה לקרות. גם זה שיעור חשוב שלמדנו בשבעה באוקטובר.
כיהודים מאמינים, אנו גורסים כי מה שקורה בתקופה האחרונה אינו תמורות גיאופוליטיות בלבד אלא תהליך אלוקי המתגלה בהיסטוריה. חשוב שנצלול לנקודת המשמעות ונראה מה המקורות שלנו אומרים על התקופה שלנו. האם האיום המתגבר על יהדות הגולה הוא עניין מקומי או יש לו סיבה וייעוד?
בימים הראשונים למלחמה הבנתי שכחלק מחיפוש המשמעות לסבל עלינו לעסוק בשאלת החיבור שלנו לארץ ישראל. פרשיות השבוע באותה תקופה לקחו אותנו לשאלות הללו: הברית שהקב"ה כורת עם אברהם אבינו, הייעוד והבטחת הארץ, ושורשי הסכסוך שבין ישמעאל לישראל.
אם הבנים שמחה: הבחירה בארץ
כחלק מהמסע פניתי ללמוד בספר "אם הבנים שמחה" על מצות יישוב ארץ ישראל. גילוי נאות: הכותב הוא סבא רבא שלי, הרב יששכר שלמה טייכטל הי"ד. אם בעניין "נבואות הזעם" עסקינן, הרי שאני זוכרת נכוחה את הסיפורים שסיפרה לנו סבתנו ברכה ע"ה, בת הזקונים של מחבר הספר הנ"ל. היא סיפרה על השנים טרם פרוץ מלחמת העולם השניה, איך בהיותה ילדה קטנה אביה הגדול היה לוקח אותה לטיול על שפת הנהר בעיירת מגוריהם, פישטיאן, הולך שקוע בשרעפיו, פניו חרושות קמטי דאגה, ואומר לעצמו בקול: "אני רואה עננים שחורים מגיעים, אני רואה עננים שחורים מגיעים…" סבתא הצליחה להעביר אלינו את עוצמת הדאגה שאפפה אותו. נראה שגם הוא היה מבין אותם אנשים שחוננו ביכולת לקלוט תמונת מצב לפני שהיא מתגשמת במציאות.
אינני יודעת מה הוא עשה בנוגע לתחושות מבשרות הרע, אבל אנחנו יודעים על העשייה שלו בשנות השואה; על ההתפכחות שהתחוללה בתוכו בעניין הצורך לעלות ליישב את ארץ ישראל; על כתיבת הספר בלילות הבריחה שלו בשנות המלחמה; ועל הקול שהשמיע למרות הכעס וההתנגדות העזים שדבריו עוררו. יש אומרים שכשהוא דיבר כבר היה מאוחר מדי ושערי אירופה כבר היו נעולים, אולם בדרך נס נותר לנו הספר העוסק בשאלת מצות יישוב ארץ ישראל מתוך ההתנגשות של הציבור החרדי עם הציונות. באופן רשמי היהדות החרדית לא אימצה את ספרו, יש טוענים שבשל החיבוק העז שחיבקה אותו הקהילה הדתית־לאומית, תנועת המזרחי. אבל במשפחתנו ידוע על כמה וכמה מגדולי עולם התורה והחסידות שבחדרי חדרים משבחים ומעריכים את היצירה התורנית הזאת ונותנים לה תוקף.
לעניין הדיון במאמר זה, אציג בפני הקוראים את מה שהרב טייכטל כותב בספרו על עניין ההתמהמהות של יהדות הגולה לשוב לארץ ישראל וליישבה עוד מימי עזרא הסופר, ואת מה שיקרה באחרית הימים אם יהדות הגולה לא תעלה לחונן את עפר ארץ ישראל מתוך בחירה. בספרו הוא מביא הרבה מקורות לטענתו. אביא כאן ציטוט מתוך הדברים הרלוונטיים לדיוננו [אם הבנים שמחה, פרק ראשון, הגלות והגאולה]:
[…] שסוד הגלות היה כדי שירצו לצאת למדבר לקבל את התורה, דאילו היו שרוין בטובה מיאנו היו לצאת למדבר שממה ולקבל את התורה ולאסור עליהם מה שהיו רגילים מקודם. וע"פ זה גם אנו נאמר בטעם הצרות שיהיו לנו קודם ביאת המשיח, דידוע דגאולה זו האחרונה יהיה נצחית ולא אחריה גלות ושעבוד, והקב"ה רוצה דאף נפש אחת ישראלית לא ילך לאיבוד בין העמים דכתיב (ישעיהו כז, יב) "ואתם תלוקטו לאחד לאחד", ו"לא ידח ממנו נדח" (ע"פ ש"ב יד, יד). ועתה אם הגאולה היה מתוך טובה ושלוה והשקט בין העמים, היו נמצאים הרבה והרבה מאחינו בני ישראל שלא היו רוצים לצאת, כי מה חסר להם פה בגלות, המה עשירים וחשובים ושרים בין העמים, כמו הראטהשילד'ס והבאראנען מישראל שהשיגו גדולה וכבוד ונתרוממו לשרים וחורי ארץ. מה להם ולמשיח ולארץ ישראל, להם יש פה משיח וירושלים, ואינם צריכים למשיח יותר טוב ממה שיש להם פה, וכאשר עשו באמת כן עשירי ישראל שהיו יושבים בשלוה בבבל בימי עזרא, כאשר כתב רש"י בקידושין (ס"ט ד"ה ואבינה) דאפילו כשרים שהיו בשלוה ובעשירות בגולה לא עלו עמו ורק העניין והמדוכאים הלכו אתו, עי"ש.
צרות הגלות, לפי הרב טייכטל, הם הטריגר לבחירה חדשה: הבחירה בארץ.
בקריאה או במקל
הרב טייכטל מביא עוד מקורות המדברים בעד השיבה לארץ מתוך בחירה, ומציג שתי אלטרנטיבות העומדות בפני יהודי התפוצות.
ונחזור לראשונות למה שכתבתי למעלה שכל המכות שלקינו הוא רק לעורר אותנו לשוב לארצנו הקדושה, ושמעתי בזה דבר נאה משמא דרבנו איש אלקים הגאון הקדוש רבי בונם מפשיסחא, בפסוק "משכנו אחריך נרוצה" (שה"ש א, ד), דביארו כך, דהנה בקניית בהמה יש שני מיני משיכה, האחת קורא אותה והיא הולכת אחריו, והשני הכישה במקל ורצתה לפניו (קידושין כב, ב). בכל אחת מאלו המינים הוא קונה אותה במשיכה. רק החילוק הוא באילו שני מינים הוא, דבמין הא' דהמשיכה הוא בדרך קריאה הבעל בית הולך לפניו והבהמה אחריו, ובמין הב' דהמשיכה הוא הוא בהכשת מקל אז הבהמה הולכת לפניו והבעל בית בא מאחריה. ואיזה משיכה עדיף לבהמה, ודאי המשיכה בדרך קריאה, דאין לבהמה שום כאב, משא"כ המשיכה דהוא דרך הכאה כואב לה וסובלת יסורי דהכאה.
כן אנחנו לפני הקב"ה בענין קריאתנו לשוב לא"י, דאם נשמע לקול הקורא אותנו בשם דהקב"ה לשוב לא"י, אז נהיה בבחינת משיכה דקורא אליו והולכת אחריו, ולא נסבול שום צער ושום הכאה רק נלך מרצוננו הטוב בלי איזה הכרח מבחוץ, והשי"ת ילך לפנינו ואנחנו אחריו. משא"כ אם לא נשום לבנו לשוב לארצנו מעצמנו רק נמתין עד שיבוא המקל ויכה אותנו, אז יהיה המשיכה בבחינת הכישה במקל ורצתה לפניו, ונסבול כאבים ויסורים של המקל מאויבינו עד שהם יכריחו אותנו לרוץ לפניו יתברך לא"י. וזה שאנו אומרים לפני השי"ת "משכנו אחריך נרוצה", היינו שיקנה אותנו בקנין משיכה כזו שאחריו נרוצה, בבחינת קורא לה והיא הולכת אחריו, שתתן בלבנו להמשך אחריך לשוב לארצנו הקדושה ע"י קול קורא קריאתך לחוד, שאתה קורא אותנו על ידי צדיקי הדור שקוראים אותנו בשמך לשוב לאחוזת אבותינו, ולא תקנה אותנו במשיכת המקל שלא יהיה ברצוננו לשוב רק המקל יכריח אותנו לשוב, דאז צריך ריצה לפניו שאנחנו נהיה לפניך ואתה אחרינו, עכ"ד ודפח"ח.
ברוח דברי הספר, גם בדור האחרון ישנם רבנים וגדולי התורה, חלקם חיים אתנו וחלקם כבר לא, שמדרבנים את יהדות הגולה לעלות לארץ ישראל. למרבה הצער, בימים אלה המלצה זו נשמעת להם אבסורדית. לעלות לארץ ישראל, עכשו, בתוך מצב המלחמה? משום שאולי מחכים לנו פוגרומים בחו"ל?
אך מעבר להבטחה האלוקית על כך שארץ ישראל מושגחת ומוגנת, ארץ אשר עיני ה' בה מראשית השנה ועד אחריתה, דברי "אם הבנים שמחה" מעניקים לנו תובנה הפוכה. זה לא שיהדות הגולה צריכה לעלות בשל התגוננות מפני הפוגרומים, אלא שהפוגרומים נועדו להיות זרז לעלייה לארץ ישראל, כמו שהצרות במצרים היו זרז לעם ישראל לצאת למדבר לקבל את התורה. מאחר שיהודי הגולה שמרגישים ביטחון ושררה בארצות בגולה הם יתקשו לוותר על כל הנוחות שבחו"ל בעוד ארץ ישראל נקנית בייסורים, הם עלולים חלילה למצוא עצמם נאלצים לעזוב מתוך הצורך להגן על נפשם.
הטרגדיה של השבעה באוקטובר לימדה אותנו שדברים יכולים להתהפך בן רגע, בלי שום הכנה. כדאי לשמוע לקול ה' המתגלה במציאות והקורא לנו לשוב ולחונן את עפרה של ארצנו הקדושה, והלוואי שנהיה ראויים שגלי העלייה יקרו מתוך הטוב ולא הצער, שהרי מקובלנו שנבואות פורענות אינן חייבות להתגשם. לפיכך, אחינו ואחיותינו בגולה, קומו ועלו לציון. אם נבואות הזעם בתפוצות לא יתגשמו – נודה להשם בשמחה, ואתם תדעו שזכיתם במצוה הגדולה של יישוב ארץ ישראל מתוך בחירה. ואם חלילה הסערה תגיע – אתם תהיו כבר כאן, בארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה.
קרדיט תמונה: BIGSTOCK
כמה אפשר להפך את היוצרות
האסון הגדול ביותר מאז השואה קרה דווקא פה בארץ ה"בטוחה" בשלטון הימין ה"חזק" עם שר משטרה ש"לא ממצמץ מול החמאס".
מסכנים, לא העירו אותם, הם טעו בקונספציה.
לא נורא, יש לנו מספיק פריארים שימשיכו לקנות את תקוות השוא של הגאולה המלאכותית והמהונדסת שיצרנו.
החרבנו את תרבות יהודי ארצות ערב
גידלנו מיליוני חילונים שרק מכעיסים את הקב"ה בפלטין של מלך
אבל אנחנו מיישבים את א"י
ע"י מלחמות עקובות מדם
שגם מסכנות את יהודי התפוצות
עוד יותר טוב, ככה הם גם יגיעו למין מסקנה שכזאת שאנחנו המצילים.
וככה נולד הזיוף הגדול ביותר ביהדות
שגם כ"מ דתיים נסחפים אחריו.
אני דווקא מכיר מדרשים שלפני הגאולה האמיתית ישלטו כאן הערב רב וזה נראה יותר מציאותי מאשר לנסות לנחש מה הקב"ה מנסה לרמוז.
באמת עכשיו השלטון נתון בידי הערב רב שהם השמאל הקיצוני שבטוח שהמדינה שלו בלבד ואינו מוכן לשותפות עם יתר חלקי העם. האם זה סימן לגאולה? אני מקווה. רוב העם ימני ודתי או מסורתי וזה התגלה חזק בזמן המלחמה. אבל השמאל כבש כל חלקה בשלטון והכניס את אנשין לכל מקום של מקבלי החלטות. עכשיו תורנו להעמיד אותו במקומו ולא לתת לו בלעדיות.
מי שיקרא אותך יחשוב שבאירופה לפני השואה לא היו חילוניים.
אם לא היה שואה ולא היו עולים לישראל- לא היו חרדים בכלל.
ועובדה שאלה שעלו ניצלו
תקרא את הספר לאן של הרב מילר
למירי
מי גילה לך רז זה, שדווקא השמאל הוא הערב רב?
האם המנהיג הימני שטוען שאנחנו נציגים של ה"ציוויליזציה היהודית נוצרית" מדבר בשם איזו מסורת?
האם שר הביטחון שרוצה ב"הידברות" להטיל סנקציות על מוסדות שלא ימסרו לו סחורה אנושית של בחורי ישיבה כדי שיהפכו ל"רכוש צה"ל" שומע לאיזו דעת תורה?
האם הפנדמליסטים שעולים להר הבית באמת מקיימים איזו מצווה?
הרשימה עוד ארוכה…
ההבדל הוא שיש כאלו שנלחמים בתורה ויש כאלו שמשתמשים בתוה"ק כדי לקדם אינטרסים אימפריליסטים וכוחניים ואפשר בקלות להראות באצבע את כל המניפולציות שלהם לאורך כל הדרך.
"נראים כאוהבים בשעת הנאתם ואין עומדים לו לאדם בשעת דחקו".
לישראל
איפה כתבתי כזה דבר?
ומה הטענה בכלל?
זו עובדה גלויה שמערכת החינוך החילונית מחנכת לכפירה ופריצות.
מה זה משנה מה היה לפני?
זה אומר שאפשר להמשיך?
גם אלו שהיגרו לאמריקה ניצלו
מה זה אומר בכלל?
כנראה שיש לך רוה"ק ולכן איני יכול להתווכח אתך אם אתה יודע בכזה ביטחון מה היה אם…
ד"א, זה התירוץ הקבוע של אלו שנכשלו "היה יכול להיות יותר גרוע"
אתה טוען שאין עדיפות לגור בישראל מכל מיני סיבות.
שאלתי אם יש מקום אחר לגור? איפה הגויים יסכימו לקבל אותך ?
ובא"י הסכימו לקבל אותך?
לא, פשוט השתלטו עליה בכוח וקבעו עובדות בשטח.
מהלך שכל יהודי העולם סובלים ממנו עד היום.
ובעיקר הוא נגד רצון ה' כמו שמוכח מהרבה מקומות.
ועדיין אתם מסרבים להודות בעובדה הפשוטה והגלויה שכמות הנפגעים הגדולה ביותר היא דווקא באותו מקום שהבטיחו שיהיה מקלט בטוח.
אך תירוצי הקש לא נגמרים והססמאות נכנסות ללב השומעים שבאמת רוצים להאמין שהם אכן מוגנים יותר, אך המספרים לא מאשרים את התחושות הללו ולכן, לפני שמחפשים פתרונות, צריך להבין את המצב כמו שהוא באמת.
ולבדוק איפה הוא בסקאלה של איסור והיתר.
ה' מסכים לנו.
תקרא את התורה והתנך, רש"י על הפסוק הראשון ותבין.
הבעיה היא לא אם "מסכימים" לנו או לא, הבעיה שערב רב שמאלני מנהל את המדינה והצבא.
היהודים שהגיעו ממזרח אירופה אחרי השואה בוודאי לא סובלים, ההפך… ולראיה הם נשארים כאן כי הבינו שכאן הבית וטוב להם!!
ומי שחושב שלא מוזמן לחזור לאירופה, המסילות עדין קיימות גם המשרפות ח"ו
סליחה על הגסות אבל זה נצרך
סליחה על הבורות, אך לא מצאתי מקור לכך שה' מסכים לשת"פ עם המסיתים והמדיחים הגדולים בהיסטוריה – גם לא בתנ"ך, וכדאי לא להיכנס לנושאים שמוזכרים בתנ"ך כגון "עיר הנידחת" או יתר דיני מסית ומדיח, כי זה לא מציג את המציאות שלנו באור כ"כ חיובי.
ואחרי עצימת העיניים לרווחה מכל הפשעים שנעשים כאן נגד האמונה, אתה עוד מנסה לקבל סיוע מרש"י הק' שמדבר על ירושת הארץ.
רש"י עצמו חי בגולה וקיבל את גזירת הגלות בהכנעה, כפי שהוא מפרש בכתובות.
ה' נתן לנו את הארץ ברצונו אך גם הגלה אותנו ממנה מפני חטאינו עד שנחזור בתשובה, וכל עוד זה לא קורה, לצערנו אנחנו רק שוקעים יותר עמוק.
אם לשיטתך, איפה שהיה חורבן יש סכנה, אז בא"י היו כבר שני חורבנות – והמצב היום הוא שבכל העולם יותר בטוח מאשר כאן.
זו לא גסות אלא מניפולציה רגשית מוכרת מאד.
חלקו הראשון של המאמר כתוב מזווית צרה, חד צדדית,
כמעט הייתי אומר ילדותית.
נבאי זעם היו משני הצדדים..
בצד השני ימצאו טוענים שגישת הימין של "חמאס הוא נכס" (מילים מדוייקות של איש ימין בכיר, לפי כמה שנים..), היא שהביאתנו עד הלום… ולא אכנס עוד לטיעונים.
אז ישנם טיעונים טובים לשני הצדדים, וכנראה בשניהם יש קצת אמת, כי מה לעשות המציאות מורכבת.
אבל אפילו המילים "רוב" "מיעוט", שבעיניך ברורים, לא כל כך ברורים למתבונן מן הצד, הרוב הוא לא מי ששולט כאן כבר עשור וחצי ? הרוב הוא לא מי שהצליח לעשות שהמילה "שמאלני" היא מילת גנאי (באוזני רוב העם…)?
ולסיום, אנקדוטה חשובה שמצליחה להפתיע אנשים ששומעים אותה בפעם הראשונה:
מחקרים מקיפים מאוד, שנארכו שנים ובדקו מגוון עצום של תחזיות של מומחים בתחומים שונים, בדקו ומצאו כי התחזיות שלהם אינן בהכרח מדויקות יותר מאשר ניחושים מושכלים….
מצטרפת להמלצה של הרב אינהורן, מתוך התגובות ניכר שלא למדו את הספר הנ"ל, יש שם תשובות לסוגיות שהועלו. לדעתי, זאת חובת השעה לעסוק בשאלת מצוות יישוב ארץ ישראל במיוחד בתקופה הזאת כשאנחנו נמצאים במאבק מול ישמעאל על הזכות על ארץ ישראל….
לא ראיתי תשובת משקל
בתקופה זו כאשר חושך יכסה ארץ, כדאי לאחוז באמת היחידה שנשארה לנו.
לא כתוב באף מקום שיש לנו זכות אוטומטית על א"י אלא רק ברצון הבורא כשיגיע הזמן.
וכל הצרות שלנו כאן הן בעקבות אותו ניסיון לחטוף את א"י לפני הזמן.
הרב טייכטל הי"ד ראה בא"י מקלט וכנראה חשב אז כמו עוד הרבה יהודים שבאמת יהיה כאן בטוח.
המציאות היא שכיום הכי לא בטוח זה בא"י.
וזו עובדה שאף אחד לא יכול להכחיש, לא משנה כמה שנים הוא למד מזרחנות ואיזה תואר יש לו וכמה זמן הוא שירת בשב"כ.
מאמר חשוב, ומקיף בכמה מילים תפיסת עולם שלימה, ממליץ מאוד למי שלא הבין את המאמר (כמו 2 המגיבים לפני) שפשוט ילמדו פעם אחת את הספר הזה, אם הבנים שמחה, רוב גדולי הדור אהבו את הספר מאד, יצא עם הסכמת הגרי"ש אלישיב, והגר"ח קנייבסקי, ובליווי של הגרז"ן גולדברג, מספיק פעם אחת נחמדה ללמוד את הספר, ופשוט להבין, דרך אגב למגיב הקנאי שמשום מה פתוח לו צריך עיון… שמכיר מדרשים שיהיה שלטון ערב רב, תקרא שוב, ותראה שזה לא קשור לעניין, אדרבה אם לדעתך (שיתכן והיא נכונה) שהשלטון העכשוי במדינת ישראל הוא ערב רב, הרי יש חלק שני לנבואה הזו, והיא שזה יהיה בארץ ישראל, כך שאי אפשר לאחוז את החבל מ2 צדדיו, ולהתנגד לקריאה לבוא לארץ, בשם המדרשים, (ובאמת זה גר"א בהבנת דברי הזוהר)
כדאי בשביל האיזון ההוגן, למי שהאמת חשובה לו, לקרוא גם את "ויואל משה" של אדמו"ר מסאטמר שיצא עם הסכמות של בד"ץ העדה החרדית והרב וואזנר ולשים לב בעיקר למקורות עליהם הם נשענים
ד"א, למגיב ה"מתון" שמשום מה בוחר לעסוק גם ברמת החסימה שלי והלוואי שבאמת הייתי קנאי לאמת כפי שצריך להיות, הייתי שמח לדעת באזו נבואה מדובר ואלו מדרשים קוראים לבוא לא"י בחומה לפני הגאולה.
אני מתקשה להבין את ההגיון כאן. אם כבר הייתי מסיק מהטבח מסקנה הפוכה – שהקב״ה לא מעוניין שעם ישראל יחיה בנחת בארץ ישראל בשלב הנוכחי, בודאי כשאינו מקיים את התורה. המסקנה הכי בסיסית היא שאנחנו עדיין בגלות, גם עם צה״ל ומדינה.
הרב טייכטאל וויואל משה יצאו מאותו בית מדרש וכל אחד מהם הבין אחרת את המאורעות. "אלה ואלה דברי אלוקים חיים" מי שלמד את 'ויואל משה' כדאי שילמד גם את 'אם הבנים שמחה'
אין כאן התייחסות למדינת ישראל אלא קריאה לעלות לגור בארץ ישראל, עניין של מצוות יישוב ארץ ישראל גרידא.
נכון שמן ההגינות צריך ללמוד את שתי הדעות
כבר ציינתי בתגובה למאמר אחר שויו"מ לא מתנגד לעצם מצוות יישוב א"י, הוא הקדיש לה חלק שלם בחיבור וכתב בתחילת דבריו שלא בא לפסוק בעצם המצווה אלא רק להביא שיטות שונות.
הדגש הוא בתנאים בההם מותר לקיימה ולכן הקדים את 3 השבועות לחלק הראשון.
לגבי הגאולה שתגיע בב"א, הוא מציב תנאי הכרחי והוא תשובה כללית של ע"י וזה עדיין לא מתנגש עם כך שהגאולה יכולה להגיע בדור שכולו חייב מכיוון שאין דבר העומד בפני התשובה.
כמו שאנחנו קוראים בפרשת התשובה: "ושבת עד ה' אלוקיך והשיבך…"
אך ללא תשובה וכש"כ במצב של כפירה גמורה וגאולה בזרוע בשר, איפה יש איזשהו מקור שיכולה להיות גאולה? וגם מסברא זה קשה, איך אפשר לגאול את מי שכלל לא מעוניין בגאולה?
הרי גם במצרים נגאלו רק אלו שהאמינו וחיכו לגאולה האמתית.
תכל'ס, אותם אלו שהבטיחו לנו גאולה, בינתיים לא פתרו שום בעיה, לא בחו"ל ובטח שלא בא"י.
אלא רק יצרו סכנות חדשות ואויבים חדשים.
אז מה בעצם המוצר שאתם משווקים?
זה שאפשר לחיות כאן איכשהו?
ואם תגידו לי לחכות בסבלנות, אז את זה כבר עשינו כמה אלפי שנים גם בלעדיכם.