צריך עיון > סדר שני > חינוך > הפרעת קשב והחשמונאים: תיעול הכוחות לטובה

הפרעת קשב והחשמונאים: תיעול הכוחות לטובה

כח החופש באדם יסודו משאיפה לחירות, והוא קשור גם להפרעת קשב. מחקרים מצאו שגנים הקשורים להפרעת קשב היו נפוצים גם אלפי שנים אחורה בשיעורים גבוהים. חז"ל תיארו את כוח החופש הזה, מהסוג השקט או מהסוג הסוער, במילה 'פזיזות'.

ההחלטה של החשמונאים למרוד ביוונים בידיעה שבאופן טבעי סיכויי ההצלחה קלושים מעוררת השתאות. בהקשר זה, מעניין לציין כי הכינוי "עם קשה עורף" שמוזכר בתורה מספר פעמים בתור ביקורת על הקושי של עם ישראל לקבל מרות (סנהדרין קד) מקבל דוקא פרשנות חיובית אצל חז"ל: "שלושה חצופים הם: חצוף בחיה – כלב, בעוף – תרנגול, ובאומות – ישראל. אמר רבי יצחק… אתה סבור שהוא לגנאי? ואינו אלא לשבחם!" (שמות רבה מב, ט). המדרש מסביר שהיכולת להתמרד ואף לסכן את החיים עבור היהדות טמונה בתכונת "קשי עורף".

כיצד יתכן שאותו כינוי מוזכר בתורה לגנאי ובחז"ל דוקא לשבח?

חז"ל מלמדים (שבת קנו) כי אדם שנולד בשעה ששולט בעולם מזל מאדים יהיה בעל תכונת אופי שתגרום לו לעשות דברים שקשורים לדם. אולם הגמרא מדגישה שיש לו יכולת בחירה אם להשתמש בתכונה זו בצורה חיובית או שלילית: להיות שופך דמים (שודד), איש רפואה, שוחט, מוהל או דיין. במילים אחרות, אדם שנולד עם אופי תקיף, יכול לפתח תכונה זו לכיוון שלילי ולהיות תוקפני, או לפתחה בכיוון חיובי ולהיות תקיף בדברים שנדרשות בהם גבורה ועמידה איתנה (ראו גם ביאור הגר"א על משלי כב, ו).

תכונות הנפש כשלעצמן אינן "רעות" או "טובות". הן "כלים" שהאדם יכול לעשות בהם שימוש לרעה או לטובה

מטעם זה, תכונות הנפש כשלעצמן אינן "רעות" או "טובות". הן "כלים" שהאדם יכול לעשות בהם שימוש לרעה או לטובה. הדגש אינו בתכונות אלא בשימוש שהאדם עושה בהן. כדברי הקדמת ספר חובת התלמידים: "אין מדה וטבע רע… רק שצריכים לדעת איך לשמש [להשתמש] בהם ולגדלם."

תכונת "קשה עורף" נזכרה לשבח כאשר נעשה בה שימוש חיובי, ונזכרה לגנאי כאשר נעשה בה שימוש לרעה. כשמדובר בחינוך ילדים, חשוב לחשוב על התנהגות של הילד, ולשאול את עצמנו מהי התכונה שבבסיס אותה ההתנהגות וכיצד יכול הילד להשתמש בה בצורה בריאה.

***

רעיונות אלה נכונים לכל ילד אך חשובים במיוחד בחינוכו של ילד עם הפרעת קשב (ADHD). כשמדברים על "הפרעה", מתמקדים בביטוי הלא תקין של תכונת נפש מסוימת, אך ניתן לראות את הצד החיובי שבאותה תכונה ולחשוב כיצד היא יכולה להתבטא בצורה בריאה. חשוב להבהיר: הפרעת קשב היא התמודדות אמיתית, לא עצלות או חיסרון ב"מידות". זוהי תופעה מולדת. עם זאת, יש לאדם יכולת בחירה כיצד לנהל את התכונות שאתן נולד (על תכונות מולדות ראו רמב"ם, הלכות דעות א, ב).

הפרעת קשב היא התמודדות אמיתית, לא עצלות או חיסרון ב"מידות". זוהי תופעה מולדת. ועדיין, יש לאדם יכולת בחירה כיצד לנהל את התכונות שאתן נולד

הפרעת קשב מורכבת מסגנון מסוים של תפקוד בשני תחומים עיקריים: התחום השקט – ריכוז וארגון, והתחום הסוער – איפוק ופעלתנות. לשניהם יסוד אחד: התגברות כח החופש שבאדם (עיגול שמקשיב לעולם הפנימי) על פני כח הכפיפות שבו (ריבוע שמקשיב למציאות החיצונית). בשני התחומים, האדם עם ההפרעה נוטה לתפקוד 'עגול' יותר.

ריכוז וארגון עגולים: הצד השלילי יכול להתבטא בפיזור הדעת וחוסר בהירות, אי־שימת לב לפרטים, קושי ללמוד או לעקוב אחרי המתרחש ומעבר מנושא לנושא בלי מיצוי. חוסר סדר, איחורים, דחיינות ואיבוד חפצים. הצד החיובי יכול להתבטא ביכולת לשים לב לפרטים רבים או לתמונה רחבה, ביכולת לעסוק בכמה משימות בו זמנית, בחשיבה יצירתית, בחוש הומור וביכולת לשקוע בנושא מעניין לעומק וביסודיות (היפר־פוקוס). באלתור, גמישות ויכולת להתמודד עם חוסר סדר או עם שינויים, ספונטניות ותחושת זרימה.

איפוק ופעלתנות עגולים: הצד השלילי יכול להתבטא בפזיזות, קבלת החלטות שגויה והתפרצויות רגשיות. קושי לשבת במקום, חוסר רוגע. הצד החיובי יכול להתבטא ביזמות, חדשנות, יצירתיות, זריזות, ייחודיות, אותנטיות, חיפוש משמעות ותוכן, חוויות עמוקות, חיבור עמוק, מרץ ויכולת התמסרות.

***

כח החופש באדם יסודו בשאיפה לחרות. מחקרים מראים שגנים הקשורים להפרעת קשב נמצאו גם אלפי שנים אחורה בשיעורים גבוהים. חז"ל התייחסו לכח החופש, ואף ספציפית בהקשר של הסוג השקט והסוג הסוער המוגדרים בימינו הפרעת קשב – שניהם תוארו במילה "פזיזות".

רבי זירא שאף לעלות לארץ ישראל, אך היו חסמים רבים בדרכו. בדרך לארץ ישראל הגיע לנהר, אך לא מצא מעבורת לחצות בה את הנהר. הוא לא היסס ומיהר להניח קורת עץ, וצעד על גבה לעברו השני של הנהר. צדוקי שנכח שם אמר לו: "עם פזיז אתם. הקדמתם את הפה לאזון כשאמרתם נעשה ונשמע, ועדיין פזיזים אתם" (כתובות קיא). בדומה לכך, רבא היה שקוע בתלמודו כשהוא יושב על כפות ידיו, ולא הבחין בכך שאצבעותיו נסדקו והיו שותתות דם. מין שנכח שם אמר לו, "עם פזיז אתם. הקדמתם את הפה לאוזן כשאמרתם נעשה ונשמע, ועדיין פזיזים אתם" (שבת פח).

ה"פה" מסמל תנועה מן הפנים לחוץ, אך מרכזו הוא העולם הפנימי (עיגול). האוזן מסמלת תנועה מן החוץ לפנים, שהמוקד שלה הוא העולם החיצוני, המעשי, הכפוף למגבלות המציאות (ריבוע). עם ישראל "הקדימו פה לאוזן", קיבלו את התורה בכח "פה": אמרו "נעשה ונשמע" וקיבלו את התורה מבלי לדעת מה כלול בה, בלי תכנית עבודה מסודרת (עיגול). רק לאחר מכן קיבלו אותה בכח האוזן, כאשר כפה הקב"ה עליהם הר כגיגית (ריבוע).

כך גם החשמונאים. הם יצאו למרד בצורה "עגולה", ללא שהיו להם צבא ותכניות מאורגנות מראש. הם השתמשו בכח העיגול למסירות נפש למען היהדות והקב"ה סייעם

הריכוז העגול שבו השתמש רבא כדי ללמוד תורה והאיפוק העגול שבו השתמש רבי זירא כדי לעלות לארץ ישראל אובחנו נכון על ידי הצדוקי/המין בתור "פזיזות". הללו לא קיבלו את מסורת חז"ל ולא הבינו שאין העניין שלנו נעוץ בתכונת הנפש אלא בבחירה לתת ביטוי לכל כח שבבריאה ולנתב אותו לכיוון חיובי. כח העיגול קיים אצל כל אדם, ורבא ורבי זירא השתמשו בו בצורה נכונה, כפי שכותב הכוזרי (מאמר שלישי) שהאדם המתוקן (החסיד) נותן ביטוי חיובי לכל כח מכוחות גופו ונפשו, במינון המתאים.

כך גם החשמונאים. הם יצאו למרד בצורה "עגולה", ללא שהיו להם צבא ותכניות מאורגנות מראש. הם השתמשו בכח העגול למסירות נפש למען היהדות והקב"ה סייעם. (וראו גם זוהר, ויחי רלה עם פירוש מתוק מדבש, על בני ראובן שנאמר עליהם "פחז כמים": "אינון יפקון ויגחון קרבין בעלמא".)

***

לסיכום, תכונות נפש יכולות להתבטא בצורה חיובית ובריאה, בהתאם לאופן שמנתבים אותן. מובן שיש תכונות שצריך גם למתן, אך בעיקר חשוב להצליח לנתב את כוחות האדם לכיוון הרצוי. לתובנה זו יתרון מעשי חשוב: כאשר הורה מצליח לראות את הפוטנציאל החיובי שמתחבא גם מאחורי התנהגות שלילית, המסר שלו אל הילד משתנה. הוא לא מתנגד לכוונה הבסיסית של הילד, הוא מכיר במניע החיובי שלו, ורק מדריך אותו כיצד להוציא אותו מן הכח אל הפועל בצורה ראויה. כאשר המסר לילד הוא "כוונתך רצויה גם אם מעשיך לא רצויים", ההורה נמצא "בצד של הילד". כמו כן, ההורה יכול להעביר את המסר שהביטוי החיובי של התכונות הוא ה"אני" האמיתי של הילד, ואילו הביטוי השלילי הוא תקלה נקודתית. מסר זה חשוב מאד לשמירת הדימוי העצמי הרוחני והמוסרי של הילד. אם הילד תופס את עצמו אדם חיובי בבסיס, אם אינו רשע בעיני עצמו, קל יותר לעזור לו להתחבר להתנהגות ראויה.

2 תגובות על “הפרעת קשב והחשמונאים: תיעול הכוחות לטובה

  • מקסים!!!
    בעולם שכולו עסוק באבחונים וסוגי כדורים.
    כל רבה או משגיח נהפך למומחה פרמצבטיקה!
    סוף סוף דיבורים נכונים בעניין האדם שמאחורי התופעה והכוונה והרצונות מאחורי הסימפטומים.
    הרבה מאד מגדולי הדור לאורך הדורות היו בטח מאובחנים באיזשהו קוד לטיני ואולי גם משמשים מקור פרנסה לביג פארמה שמשתלטת לנו על כל תחומי החיים בלי לתת לנו הזדמנות לנסות רק עם כוח הרצון ולפתח לבד משמעת עצמית ודביקות במטרה שיכולה להיות לגמרי טבעית אם מספיק רוצים.

    • מדהים

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל