שורות אלו נכתבות בזמן שעדיין נחשפים ממדי האסון בבית שמש, אסון שמעמיד את הלב העולה על גדותיו בתהייה – מהי תנועת הנפש הראויה לרגעים גדולים אלו?
כדי להעמיק בשאלה זו אני מבקשת להתייחס למשפט שחוזר על עצמו בווריאציות שונות בימים האחרונים, ובכלל בשנים האחרונות: אנחנו ברגעים היסטוריים! אמנם נכון שאנחנו ברגעים היסטוריים, ודאי וודאי, אך לראות רגעים נוראים אלו כהיסטוריים ותו לא משמעו לא להבחין במציאות הגדולה של התלכדות הצירים ההיסטוריים כולם. הרגעים האלו אינם רק חלקים מרצף היסטורי של עם ישראל ושל העולם כולו, אלא גם ובעיקר רגעים שאליהם מתנקזת ההיסטוריה כולה. אנו קרובים אל היעד, שעינינו נשואות היו לו במשך אלפי שנים. אלו הם רגעים שעליהם קרינו ושנינו, דרשנו ולמדנו, האמנו בהתגשמותם ביום מן הימים ולבנו מצפה היה לראותם עין בעין.
ביציאת מצרים התגלה כי הבריאה כולה היא כחומר בידיו של הקדוש ברוך הוא, והוא מטה אותה כרצונו לכבודו. מגילת אסתר היא גילוי עמוק אף יותר: דרך סיפור התככים של מגילה רבת הסתר, דרך סיפור על מתירנות ורהב, גחמות ותאות כבוד, מתברר שגם בעלי בחירה הם מטה בידיו של הבורא, שגם מה שפועלים הם מכח הבחירה החופשית שניתנה להם – גם הוא חלק מעלילה מפותלת של גילוי כבוד ה' בעולם.
אותן בחירות ברוע וברשע, אותם מניעים נמוכים ואפלים, אותה התנגדות שחצנית להופעת אור ה' בעולם, כל אלו חומרי הגלם ליצירה פלאית של גילוי שם שמים בעולם.
אותן בחירות ברוע וברשע, אותם מניעים נמוכים ואפלים, אותה התנגדות שחצנית להופעת אור ה' בעולם, כל אלו חומרי הגלם ליצירה פלאית של גילוי שם שמים בעולם.
את אותו גילוי חושפים גם הימים האחרונים. תכניות משטמה בנויות היטב, שנאה עתיקה משומנת, פרויקט גרעין מהונדס על ידי מיטב המוחות, עקשנות. עקשנות מול אבדות מפוארות בידי עם אחד קטן ונרדף, כל אלו כלי זמר מדויקים המתחברים ליצירה הרמונית שאוזן לא תשבע משמוע. הכאב הנורא שאליו התעוררנו בבוקר שמחת תורה תשפ"ד התגלה כהתחלה של שרשרת ארועים מופלאה – מעין מפולת דומינו מרהיבה ומתוזמנת שסללה דרך אל שמיה הקודרים של איראן, האיום הקיומי הממשי והבלתי מנוצח של מדינת ישראל.
מבט אחורנית אל המערכה הקצרה – יחסית לארועים היסטוריים בסדר גודל כזה – תזכיר לנו רגעים של סיעתא דשמיא מופלאה, שבלעדיה כל זה לא היה קורה. החל מעקשותו של ראש החמאס להיכנס לבדו למערכה, עבור דרך התנהלותו הלא זהירה של חיזבאללה וחיסולי בכירי מערכות הטרור, ועד הצלתו של טראמפ, ידיד ישראל בעת הזאת, מנסיונות התנקשות. לזאת יצטרפו עוז רוחם של גיבורינו הקדושים, נכונותם למסור את הנפש (ונכונות בני משפחתם שבעורף לשאת בעול הרגשי והפיזי ללא תהילה), הטכנולוגיה המפעימה שבברכת ה' עלינו התפתחה כאן והחוסן הכלכלי שאפשר לנו להתחמש ולפעול. כל אלו יצרו מציאות שלמה אחת של צבאות שמים הפועלים עם צבאות הארץ למען תשועת ישראל. דרך בחירותיהם של בני האדם בטוב וגם ברע, ממשיכה התכנית האלוקית להתקדם ולהיטוות, ומתקיימים דברי ה' הנאמנים שהבטיח לנו בפרשת השבוע: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱ־לֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשׇׁכְנִי בְתוֹכָם.
ימי הפורים הללו שאנו בעיצומם אינם רק עוד צעד במסענו ההיסטורי אל עולם מתוקן במלכות ה': הם פסיעה במסוף של סוף הדרך, נגיעה במקום ההוא שהמציאות כולה מתהפכת לטובה. אל הרגע הזה מתנקזים כאבים קשים מנשוא ואבדות עד אין מספר, שיבושים וטעויות, רשעות ורוע, אך קמעה קמעה מתהפכת המציאות לטובה, והיא ברה ונהירה.
***
ובחזרה לאבדות הקשות של הימים האחרונים. המילים "איום קיומי" כה שגורות היו על לשוננו בנוגע לתכנית הגרעין האיראנית, עד שהיו למס שפתיים. לא באמת עצרנו לחשוב על משמעותן, ואולי טוב שכך. כרגע, כשאחוזים נרחבים מן האיום הוסרו ואנחנו צועדים בס"ד לקראת תשועה גדולה, עלינו להתבונן רגע במשמעות המילים הללו: איום. קיומי. לפי התכנית השטנית האיראנית לא אמור להשאר אף יהודי על אדמת ציון. השמדה וכליון היו המשימה הראשונה במעלה של המשטר האיראני, לא רק כמשאלת לב, אלא כתכנית עבודה, עם הספקים ומדדים ומשאבים ללא תחתית.
משמעות הדברים היא שהמחירים הקשים שאנחנו משלמים על המערכה שקטעה את השקט המדומה נמוכים לאין ערוך משהיינו משלמים לולא העזנו להעיר את הדוב האורב לנו במסתרים. אנחנו נבחנים ברגעי הקושי הללו ביכולתנו לראות תמונה רחבה, כדי לעמוד על האמת הנסתרת של העת הזו.
מה מגוחך הוא טיעון "אבל אין מסיבה" כשהוא נשמע מפי גדולים ובני דעת. מפי ילד קט, שראיית עולמו צרה וקטועה, תלונה זו מובנת. אך האמנם כולנו ילדים קטנים שאינם מסוגלים להתרומם אל גודלה האמיתי של השעה?
התרגלנו לפס הקול המתבכיין, המתקטנן, הרואה מול עיניו את חזות הרגע וכאבי הפרט. מה מגוחך הוא טיעון "אבל אין מסיבה" כשהוא נשמע מפי גדולים ובני דעת. מפי ילד קט, שראיית עולמו צרה וקטועה, תלונה זו מובנת. אך האמנם כולנו ילדים קטנים שאינם מסוגלים להתרומם אל גודלה האמיתי של השעה?
זכינו לחיות בדור הזה, זכות שגדולי אומתנו ביקשו לוותר עליה בשל התנודות והסערות, הסתר הפנים והשבר הכרוכים בה. זכינו לחיות בדור הזה ולראות עין בעין בהמתקת כל כך הרבה מן הצער של השנים האחרונות. זכינו לראות את יד ה' הויה באויבינו, מרוממת את קרננו וחובשת את פצעינו. נכון, יש גם ירידות בישורת האחרונה, ולא הובטחה לנו גאולה חפה מכאבים, אך המבט קדימה צריך שיהיה מלא בביטחון ובהירות: תשועתם היית לנצח, ותקוותם בכל דור ודור.
קרדיט תמונה: חשבון כאן חדשות ב-X (טוויטר)
המאמר מתהדר בגיבורים היוצאים לקרב, בטכנולוגיה שהתפתחה כאן ובחוסן הכלכלי. מה לציבור החרדי ולכל אלה? מאומה. המילים המפוארות והניסוחים הפתלתלים ומלאי הפאתוס, כל אלה משום מה?
אולי המאמר מתכוון, בין היתר, לעודד את מעורבות החרדים בכל התחומים האלה? מעורבות זו כבר קיימת, והיא רק תלך ותגדל.
הכרת הטוב לחיילים שמתים בקרב נלמדת בתורה.
תגובה לשלמה: שאלתך "מה לציבור החרדי ולכל אלה?", משקפת במדוייק את הבעיה של מה שכינית "הציבור החרדי" – עדיין נדיר למצוא אותו בין הגיבורים היוצאים לקרב, בטכנולוגיה ובחוסן הכלכלי…
במקום "הציבור החרדי" הנ"ל, אנו נאלצים, שלא בטובתנו, להסתמך על גיבורות היוצאות לקרב;
על המון רוקחים.ות-אחיות-רופאים.ות ערבים (חלקם מעולים);
על עובדות הייטק חרדיות (רובן מסורות ומעולות, אבל חלקן זכו לבעלים שבטלנותם אומנותם);
על מהנדסי.ות ומדענים.ות, שבד"כ כמעט אין ביניהם חרדי.
סיכמת יפה את הכשל המובנה בציבור החרדי, כשל המשליך על כל צורתה של המדינה.
המטאפיזיקה שלעיל כבר ממש בעומק הפיסכוזה – כוונתי במובן התודעתי – לא הקליני – לא לצנזר בבקשה.
בצ"ע משוכנעים שהם כבר פיצחו את הממשק דרכו האלהים שלהם פועל בעולם ואיך הוא ישנה את העתיד דרך ההווה. מאז חורבן המקדש ניתנה הנבואה בדיוק לאלו. אני מקווה שהמלחמה הזו תסתיים בהתקדמות אסטרטגית חיובית – גם זה לא בטווח חוץ מבקרב המתנבאים, אבל עתיד מדינת ישראל תלוי באופן העמוק יותר במערכה כנגד מה שהמייצג המחנה הפוליטי שצ"ע תומך בו – הבביביזם, השחיתות, הפונדמנטליזם, הגזענות, והמשיחיות, שנאת המדע והידע. זהו בדיוק אותו מאבק רעיוני וגם מעשי במה שהאייטולות באירן מייצגות
אני אשיב מדברי רבותי:
דיבורים כאלו בדיוק היו אחרי ששהי"מ.
אז ראה לנכון ר' יואל מסאטמר לדרוש כנגד הסחף שהיה בעקבות ההצלחה המסחררת של אותה מלחמה שממנה עד היום אנו סובלים.
אותן דרשות קובצו לספר "על הגאולה ועל התמורה" שמתאר איך היינו מתפללים על הגאולה וכעת אחינו מתפתים להחשיב את התמורה כש"כ "וימירו את כבודם בשור אוכל עשב".
וגם כעת אותו עגל עושה מופתים כפי הממשלה שניתנה לו כדי להטעות את אותם המחכים בקוצר רוח לראות עין בעין.
כפי שדרש בטוב טעם אדמו"ר אהרון טיטלבוים כיום.
אז הסיפור הוא ממש לא חדש תחת השמש.
כבר כמעט 40 שנה חלפו ועדיין אנחנו "קרובים אל היעד".
והוא?…
אז מתש"ח התקדמנו לששהי"מ ומשם ליו"כ ומשם לבוץ הלבנוני ומשם לאינתיפאדה ומשם לפרעות תשפ"ד ומשם לחרבות ברזל ומשם לעם כארי, שאגת אריה ומשם ל…
אולי עוד כמה מלחמות, יש עוד הרבה אפשרויות, העולם גדול.
חברה, תתפקחו, נכון שאף פעם לא מאוחר אך אנחנו מעדיפים את "אחישנה" מאשר את "בעתה".
אכן סיכום ממצה של ההיסטוריה המדממת של ע"י בארצו, עם כל מלחמות ה"יש ברירה" שפתחו בהן ממשלות מכל צידי המפה הפוליטית. החל מ"מבצע סיני" שסיפרו לנו שזה בגלל ה"פידאיון" ובעצם היה לבקשת בריטניה וצרפת שנאצר לקח להם את תעלת סואץ. בהמשך עם מלחמת "ששת הימים" שסיפרו לנו שזה בגלל שנאצר סגר את מיצרי טיראן ובעצם רק נועדה לכבוש שטחים חדשים, ועד היום שהתנפלו על איראן כי היא "רוצה להשמיד אותנו". כל אלו הבלי הבלים של מחרחרי מלחמות. לצערי לא צפוי שאיש יתפקח אלא להיפך, והציבור כולו נגרר לתמוך במחרחרי השינאה והמלחמה
הערה לשלמה בעניין מלחמת ששת-הימים (עליה כתבת: "רק נועדה לכבוש שטחים חדשים"):
דבריך התמוהים נראים כאילו הועתקו מפרסום פלסטיני או סאטמרי.
העובדות בקיצור הן כדלהלן: נאצר הטיל מצור ימי על ישראל מדרום, גירש את כוח-האו"ם (שנועד ל"שמירת-השלום"), ריכז את רוב הצבא המצרי בסיני, הלהיב את כל העולם הערבי בהצהרות מלחמתיות בסגנון נאצי והקים פיקוד צבאי משותף עם סוריה לצורך חיסול ישראל.
אגב, רבים מיוצאי-השואה בארץ הבינו את איומיו כפשוטם – כי שנתיים קודם הוא השתמש בגז רעיל בתימן.
בישראל התכוננו להמוני נפגעים, על כל הכרוך בכך – חפירה, ארונות, שקיות…
לגבי כיבוש יו"ש: חוסיין לא נענה לבקשת ישראל להימנע ממלחמה, תגובתו הברורה הייתה הפגזה על ירושלים המערבית, ומכאן הכל התגלגל כפי שתכנן הקב"ה (ולא מעשה שטן – כחידוש הסאטמרי).
אבל אלה בסה"כ עובדות, בעוד שפרסומים פלסטינים וסאטמרים בדרך-כלל סולדים מעובדות.
מזל טוב וסימן טוב
בשעה טובה ומוצלחת היו"ש (יהודי וישראלי) מגיב עם גיבוי של עובדות.
ולא אד הומינם- כך אפשר לדבר באמת כשרוצים לדבר.
בכל אופן אני אתן את זכות הקדימה לשלמה בתגובה, לא מתערב בינתיים…
איני פלשתיני או סאטמרי. עם העובדות איני מתווכח, אך יש לזכור שמלחמת סיני המיותרת היא אחת הסיבות בעטיין נאצר איים על ישראל
ללא פשוט, עם ישראל יצאו ממצרים על מנת להגיע לארץ ישראל ולהקים את בית המקדש. למעשה לקחו 480 שנה עד שהוקם בית המקדש ומלכות בית דוד. אותם שנים היו גרועות בהרבה גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה גשמית – בטחונית. מי שלומד את ספר שופטים בלי לדעת את הסוף עלול לשקוע בדיכאון. לעומת זאת 80 שנה זה כלום וודאי כשהיום ניתן לראות בקלות את ההתקדמות מלפני שמונים שנה.
נכון מאד
למעשה התשובה נמצאת בתחילת התגובה:
ע"י נכנס לא"י כי הוא היה מצווה ע"כ.
אם הקב"ה אומר לנו לעשות סולמות לשמיים (כדברי כלב בן יפונה) ולחכות בסבלנות גם 3000 שנה אז נחכה.
אך כאשר חבורת פורקי עול מפרים את השבועה ובנוסף מקימים מלכות שמטרתה להעביר את ע"י על דתם (וגם עושים זאת בפועל), אז אני צריך להאמין להם?
הרי כל הטענה שלהם הייתה כדברי המשוררת "אל תלחשו תפילה" אלא שירו "בצעקה גדולה".
וכדברי השרה "לא נס קרה לנו אלא ב 10 אצבעותינו בנינו", ועוד הרבה דוגמאות לכך שכל מטרתם היא להכחיש פמליא של מעלה ולהתריס כנגד הבטחת הגאולה והציפיה אליה שמלווה אותנו עד היום.
בנוסף, ספר שופטים גם מלמד אותנו שהמקור לכל הצרות הוא החטא "ויעשו הרע בעיני ה'".
והמקור לישועה הוא רק תשובה ותפילה!
אז קדימה הפועל! בוא נראה שינוי כיוון באידיאולוגיה ובחינוך, ותשובה על כל המהלך השגוי של הניסיון להביא גאולה בזרוע בשר ואח"כ נדבר על ניצחונות צבאיים ומלחמות.
החכם מכל אדם כבר הזהירני מדיון עקר עם "קנאים למיניהם", כי אפילו השימוש בעלי ובמכתש לא יועילו, לכן אסכם עם סיפור חסידי.
הרבי יקותיאל-יהודה מצאנז זיע"א (דרשות "שפע חיים", שו"ת "דברי יציב") היה אדם נשגב, ומי שראה אותו פעם – לעולם לא ישכח אותו, ללא הבדלי השקפה ומוצא.
הסאטמרים עיינו אותו (גם רדיפה פיזית ואכמ"ל), עד-כדי האשמתו בפשע הנורא ביותר: הוא ציוני…
סיפרו לו לאחר מלחמת ששת הימים, שהרבי מסאטמר אסר להגיע לכותל, כי הוא שוחרר ע"י הציונים.
ענה הרבי זצ"ל: אם כן, אסור להגיע גם לרבי מסאטמר, כי גם אותו הצילו הציונים…
ובכן, זהו כל הדיון כולו ואידך זיל גמור.
טוב, חשבתי שאולי דברים השתנו.
שאולי יו"ש שכ"כ מגן על אחיו יסכים לנהל דיון ענייני עם יהודי שחושב אחרת.
הוא כנראה לא מושפע מאותם רבנים שהוא מזכיר שלא מחלקים בין השקפה ומוצא.
למעשה הוא גם לא מושפע מערכי הדמוקרטיה שמעודדת שיח.
אז ממה כן?
חבל כ"כ לשמוע שוב את אותו סגנון שחוץ מהשמצות לא אומר כלום, כמדומני שזו בדיוק ההאשמה שלו.
בכל מקרה אני לא אכנס לניתוח סיפורי רגש ומחלוקות בין רבנים אלא שמי שרוצה להתעניין במניעים של אדמו"ר מסאטמר יכול לקרוא אותם בספריו הרבים.
ובנוסף גם לשמוע הרבה סיפורים מפתיעים עליו.
רק לפני כמה ימים, סאטמר התייצבו לצד חב"ד בתגובה להאשמת שוא של חב"ד ע"י איש תקשורת אמריקאי נגוע.
אז דברים לא כהווייתם…