בחודש אב אנו מרבים להרהר בענייני גלות וגאולה. בשנתיים האחרונות קיבלו מושגים אלו חיים במובן העמוק והמרגש ביותר. אנו מצויים בעיצומה של מלחמה רבת חזיתות. מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים ומשברים רבים, והם מובילים לקרעים חברתיים מתמשכים.
כדאי להתבונן בהקשר הרחב יותר של מצבנו הנוכחי. עברנו שנים של בחירות חוזרות ונשנות שקרעו את הציבור, מאבק במגפה עולמית, עלייה בפיגועי טרור, משבר כלכלי עולמי, ומחלוקת פנימית חריפה סביב הרפורמה המשפטית – שגולשה לאלימות אזרחית של ממש.
לתוך כל זה באה מתקפת טרור אכזרית והטילה אותנו למציאות לאומית אחרת. תודעה חדשה החלה להתהוות – לפחות לכמה ימים. כמו במאבקים רבים בהיסטוריה היהודית, המנהיגים קראו לאחדות ולאיפוק, כדי שנוכל להתאחד מול האויב המשותף. "ביחד ננצח" היה למעין תפילה שגורה. רבים ניסו לאחוז בה בתוך הכאוס המשתולל.
יש שקיוו שככל שתודעתנו הלאומית תתפתח לנוכח איום קיומי ובידוד בינלאומי גובר, כך ייטשטשו המחלוקות הפנימיות, והמאבקים הפוליטיים יאבדו מחשיבותם. היו שראו בכך פתח גאולה. אולי תוביל המלחמה הזו לאיחוד העם, ומתוך אהבה זו תבוא הגאולה.
ואולם כצפוי, על אף סיפורי האחדות המחממים את הלב מן החזית, קווי השבר הישנים לא איחרו לשוב. השמאל והימין הטילו אשמה איש ברעהו על הכשלונות שהובילו לאסון. המחלוקת בנושא גיוס חרדים התלקחה עוד יותר, וכעת היא מאיימת להפיל את הממשלה.
כמה אירוני שהציבור הדתי־לאומי הטוען כי אחדות ואהבה הם התגובה הראויה לכל משבר, חש תסכול וכעס על מי שלא נושא בנטל.
ככל שמסר זה צובר פופולריות, כך הוא הופך למעין פתרון־לכל, תרופת פלא רוחנית לכל בעיה חברתית או מוסרית
כשאנו נשאלים כיצד נזכה לבניין המקדש, התשובה הנפוצה ביותר והכמעט בלעדית היא להרבות באהבת חינם ולמנוע שנאת חינם. המסר הזה – פשוט, נגיש וחוצה מגזרים – היה לקונצנזוס. שנאת חינם היתה למילה נרדפת לחורבן ירושלים.[1]
ככל שמסר זה צובר פופולריות, כך הוא הופך למעין פתרון־לכל, תרופת פלא רוחנית לכל בעיה חברתית או מוסרית. שמחות ואבלות, חגים היסטוריים או מועדים יהודיים – כולם סיבה לחזור ולשנן את המסר. תלמידי רבי עקיבא שנפטרו בימי הספירה, ימי הזיכרון והשואה ויום העצמאות זוכים לפרשנות מחודשת ברוח האחדות. תקופת אלול וימי הדין היו לזמן של סלחנות ואהבה בין איש לרעהו. ואכן, "ואהבת לרעך כמוך" הוא מסר יהודי על־זמני שהותיר חותם עמוק בעולם.
קריאתה הנשכחת של מידת הצדק
אולם, קיים רובד נוסף חשוב לא פחות מאהבה ואחדות, והוא כמעט לא נשמע. נביאינו אומרים כי היעדרו הבוטה של הצדק הוא אחת הסיבות המרכזיות לחורבן והוא התנאי לגאולה. אהבה היא נושא פשוט וקל להסברה. השאיפה לצדק מובילה לעיתים קרובות לשאלות לא נוחות, ואפילו לדילמות מוסריות מכאיבות. בין השתיים שורר ערפול. רבים סבורים שאם כולם יאהבו את כולם תהיה החברה צודקת והוגנת וכל בעיות העולם תיפתרנה. אך כפי הנראה, יש בעיות שלא ניתן לפתור באמצעות אהבה לבדה. לפעמים דוקא האהבה משמשת מסך עשן שמסתיר את הצורך להיאבק למען הצדק.
בין השתיים שורר ערפול. רבים סבורים שאם כולם יאהבו את כולם תהיה החברה צודקת והוגנת וכל בעיות העולם תיפתרנה. אך כפי הנראה, יש בעיות שלא ניתן לפתור באמצעות אהבה לבדה. לפעמים דוקא האהבה משמשת מסך עשן שמסתיר את הצורך להיאבק למען הצדק.
למשל, האם אהבה באמת יכולה לפתור את סוגיית הרפורמה המשפטית? שוב ושוב אנו שומעים את הטענה שאם רק נאחד שורות ונאהב את אחינו היהודים, הכל יסתדר. ואולי יש בכך גרעין של אמת – אהבת אחים עשויה להוביל לפשרה כלשהי, כדי למנוע התנגשות חזיתית. אך בסופו של דבר יש צורך בהחלטה. אם צד אחד משוכנע שהרפורמה תוביל לדיקטטורה – האם הוא רשאי מוסרית לוותר בשם השלום? האם טוב לחברה לחיות תחת שלטון דיקטטורי, גם אם הוא עטוף באהבה?
דוגמא נוספת היא המחלוקת העמוקה סביב נגיף הקורונה, בעיקר בתוך הציבור החרדי אשר מנהל חיי קהילה הדוקים. גם כאן, אהבה אינה הכלי לפתרון האתגרים הרבים שהמגפה הציפה. את מי עלינו לאהוב, את הסובלים מהסגרים או את הדואגים לבריאות הציבור? הסוגיה פילגה משפחות: מי יוזמן לחתונה, לארוע משפחתי או קהילתי, לארוחת שבת? בתי כנסת סגרו שעריהם בפני מתפללים שאינם מחוסנים. הסגרים הרסו נישואין. אפשר לאהוב את כולם, אך האם הדבר יפתור את הבעיות המורכבות הללו? והאם אהבה לבדה תוכל ליישב את שאלת גיוס החרדים?
מרכזה של מידת הצדק
הפרק השלישי בספר "אמונה וביטחון" של החזון איש נפתח בארוע קטן בעיירה שבה חלק מהתושבים מתפרנסים מהוראה. בהמשך מגיעים לעיר מורים חדשים, וההורים ממהרים אליהם לשלוח את ילדיהם ואינם מרוצים עוד מן המורים הוותיקים. באופן טבעי, המורים הוותיקים חשים מקופחים ומתחילים לתקוף את החדשים ולהשמיץ אותם.
מכאן מסקנתו של החזון איש: אהבה, תכונות טובות ואף כוונות טובות אין בהן די. בלי הלכה אדם עלול לטעות. אנו זקוקים לצדק, לא רק לאהבה
החזון איש מציין שאילו ההלכה היתה מצדדת בהגנה על משרות ותיקות במערכת החינוך, אזי היו אותם מורים זכאים בהחלט להיאבק בפולשים. אך ההלכה פוסקת אחרת: "קנאת סופרים תרבה חכמה", כלומר תחרות בין מורים מובילה לעלייה ברמת ההוראה ויש בה תועלת לציבור כולו. ומכאן מסקנתו של החזון איש: אהבה, תכונות טובות ואף כוונות טובות אין בהן די. בלי הלכה אדם עלול לטעות. אנו זקוקים לצדק, לא רק לאהבה.
מקורות רבים מדגישים את מרכזיות הצדק. קודם שה' מגלה לאברהם את החלטתו להשמיד את סדום, הוא אומר: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו. כלומר, בחירתו של ה' באברהם נובעת מהליכתו בדרך הצדק והמשפט. הארץ תישאר בידינו כל עוד נלך באותה הדרך. החסד, כך נראה, אינו הנקודה המרכזית.
הרעיון הזה מופיע בתורה שוב ושוב, פעמים רבות אף כמצות עשה, ובאופן הברור ביותר בפסוק צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ (דברים טז, כ). הצדק הוא התנאי לחיים בארץ ישראל – אפילו לעצם הקיום הלאומי שלנו: למען תחיה! התורה גם מדגישה: וְדַל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ (שמות כג, ג). המשפט המודרני נוטה להעדיף את החלש ואת הנזקק, גם כאשר הדבר פוגע באמת. בניגוד לכך, התורה מזהירה מראש מהבלבול האפשרי בין אהבה לצדק, וקובעת שאין להעדיף את העני במשפט, ממש כפי שאין להעדיף את העשיר. לא רק אסור להירתע מהמעמד החזק – אסור גם להיגרר לרחמים שאינם במקומם כלפי חסרי אונים כאשר הדין אינו עמם.
נביאי ישראל מכבירים דברי תוכחה על חוסר הצדק בקרב בני דורם. בפרק הפותח את ספר ישעיהו (שאנו קוראים בהפטרה של שבת חזון) מתוארת ירושלים כעיר מלאה שחיתות. בגאולה ישיב ה' שופטיה כבראשונה והיא תקרא "עיר הצדק".[2] את אותם הפסוקים ממש אנו אומרים בתפילת עמידה, כשאנו מתפללים על השבת השופטים ועל צמיחת ישועה לעם ישראל. ובעיר הצדק ישרה גם השלום. הסנהדרין העתידית, אותה "ערכאה עליונה", עתידה לשפוט בין אומות העולם ובכך למנוע מלחמות.[3]
יש המדמיינים את הגאולה שהתרחשות נסית, אך התורה אינה מציירת אותה כך. להפך, חלק ניכר מהאחריות מוטל על כתפינו. לכן אומר ישעיהו: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה (ישעיהו א, כז). לא די בזכויות של חסד ואהבה כדי שהקב"ה יביא את המשיח. נדרש מאתנו לייסד עולם של צדק, להפוך את ירושלים לעיר הצדק שאליה יישאו עיניהם כל עמי תבל. רק כך נוכל להביא שלום עולמי, כשנשפוט ונבער סכסוכים בכל העולם. לא נדרש כאן נס אלא לימוד, חקר, דיון ומאבק. זהו חיוב התורה: "צדק צדק תרדוף".
תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם (ברכות סד, א) – לא רק על ידי חינוך לאהבה וחסד, אלא בראש ובראשונה על ידי דין אמת שהם עושים בין איש לרעהו
הצדק, משום כך, הוא אחד משלושת העמודים שעליהם עומד העולם (אבות א, יח). אין קיום לציוויליזציה האנושית בלעדיו, ככתוב אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם (זכריה ח, טז). מדובר בבית הדין שעל פי התורה יש להקים בפתח כל עיר. מפתיע למצוא נביא הנותן הוראה כל כך מעשית לגאולה – והיא מדגישה את תפקידה הקריטי של המערכת המשפטית כיסוד בגאולה.
יתרה מכך, חז"ל מרוממים את לימוד התורה המוביל לדין צדק: "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית" (שבת י, א). ללא צדק העולם היה חוזר לתוהו ובוהו, והחברה האנושית היתה קורסת. לכן אומרים חז"ל שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם (ברכות סד, א); לא רק על ידי חינוך לאהבה וחסד, אלא בראש ובראשונה על ידי דין אמת שהם עושים בין איש לרעהו.
כולנו יכולים לפעול למען הצדק
אחת הסיבות לכך שהאהבה הפכה לערך כה פופולרי היא התחושה שלרבים אין יכולת להשפיע בשדה הצדק (ובתחומים אחרים של חיי המעשה), בעוד שלאהוב (ולפתור קונפליקטים פנימיים) כל אחד יכול. ואכן, יתכן שלא כל אדם יכול לחולל שינוי עולמי בתחום הצדק. אך במישור המקומי, כל אדם בסביבתו הקרובה יכול לקדם צדק, יושר והגינות.
מרקס היה אדם יחיד, ובכל זאת הצליח לחולל מהפכה של ממש. מתי יכתבו יהודים שומרי תורה ספר אחד שיחולל שינוי עולמי מיטיב?
יתרה מזו, הטענה הזו אינה נכונה לגבי יושבי בית המדרש. עליהם מוטלת שליחות זו במובהק. לכל הפחות, עלינו לנסח את התוכן שאחרים יוכלו לקדם. די באדם אחד לחולל שינוי אדיר. מרקס היה אדם יחיד, ובכל זאת הצליח לחולל מהפכה של ממש. מתי יכתבו יהודים שומרי תורה ספר אחד שיחולל שינוי עולמי מיטיב?
ניתן להביא כדוגמא את סיפורו של רפאל למקין. למקין, משפטן יהודי־פולני, טבע את המונח "רצח עם" והוביל להכרה בו כפשע בינלאומי. מסירותו הבלתי נלאית, שנבעה מהתנסויות אישיות וממחויבות עמוקה לצדק, והביאה לאימוץ אמנת רצח העם של האומות המאוחדות בשנת 1948. למקין ממחיש כיצד נחישות של אדם אחד, המונע מאמונה עמוקה ומחויבות אמיתית יכולה לחולל שינוי עצום בעולם. הסיפור שלו מזמין אותנו לעסוק בצדק תורני באותה רמת מסירות ותכליתיות. לימוד התורה אמור להביא לידי מעשה – לידי פעולה של צדק. ברוח זו, ברצוני להציע מספר רעיונות מעשיים.
יישומים מעשיים
ההצעות שלהלן הן בגדר התחלה בלבד.
תלמוד המביא לידי מעשה. תלמידי ישיבה רציניים יכולים להקדיש מזמנם הפנוי לחקר סוגיות מורכבות של צדק במגוון תחומים, להתייעץ עם תלמידי חכמים נוספים, ולהבין שהתשובות אינן תמיד פשוטות. עלינו לגשת לדיונים הללו ברצינות מקצועית, ללמוד כיצד לטעון טענות בבהירות ולנהל ויכוח איכותי. כפי שאוניברסיטאות כמו הרווארד וייל נחשבות בשל הכשרתן האינטלקטואלית המחמירה, כך גם ישיבות כמרכז הרב, חברון או מיר צריכות להיחשב זירות של הכשרה אינטלקטואלית עילאית. עלינו להכשיר את עצמנו לקרב הרעיוני ברמה הגבוהה ביותר.
סדנאות. ניתן לערוך סדנאות והרצאות קבוצתיות, בשיתוף פעולה עם רבנים מקומיים או אנשי חינוך. יש לעודד הפריה הדדית בין זרמים שונים במחשבה היהודית, תוך שמירה על ראש פתוח ורמת דיון גבוהה ומעמיקה.
פרסומים. יש לפרסם מקרים של עוול, ולהיחשף לדעות אחרות שיכולות לשנות השקפות קיימות. דילמות מוסריות עשויות להיות קשות הרבה יותר מהכרעות הלכתיות בתחומי רשות היחיד. כוונות טובות אינן נחשבות כאשר רעיונות אינם מצליחים בפועל. חוסר שכנוע של הסובבים אותך מלמד פעמים רבות שצריך לחזק את טיעוניך, במיוחד כאשר הצד השני מגיע לדיון מתוך יושר וכנות.
ככל שהמערב מאבד את גאוותו ואת תחושת הצדק שלו, מוטלת על כתפינו האחריות להציע את ההצדקה המוסרית והמשפטית לחיים תקינים, ולעצב עקרונות גלובליים לניהול מדינה.
ויכוח ציבורי. עלינו לנהל ויכוחים ציבוריים, לדבר ולכתוב, וללמוד את כללי ההיגיון. אנחנו זקוקים לאנשים שיכתבו מאמרים איכותיים וייעשו למומחים בצדק תורני – צדק שיזכה להכרה עולמית כשיטה רציונלית לפתרון סכסוכים. ככל שהמערב מאבד את גאוותו ואת תחושת הצדק שלו, מוטלת על כתפינו האחריות להציע את ההצדקה המוסרית והמשפטית לחיים תקינים, ולעצב עקרונות גלובליים לניהול מדינה. יהודים כמו יורם חזוני, בן שפירו, דניס פרגר ולואי ברנדייס כבר החלו לסלול את הדרך. אנו צריכים להמשיך בה.
העולם הכללי ממעט לייחס חשיבות לדברים, ומעטים מאמינים שדוקא התורה מחזיקה בתשובות לחלק מהשאלות המשפטיות הסבוכות ביותר. עלינו להוביל במחשבה ובמעשה של צדק
עלינו להקים כתבי עת ומגזינים דוגמת "צריך עיון" שיחקרו את התחום מנקודת מבט תורנית. הכרחי ליצור סביבה שקיימת בה קנאת סופרים אינטלקטואלית, שתדרבן תלמידי חכמים לחדד ולשפר את מחקריהם ואת טיעוניהם לרמה עולמית. אמנם ישנם כיום פרסומים תורניים העוסקים בצדק, אך עדיין קל מדי להשמיע טענות בלתי מבוססות ללא בירור ביקורתי אמיתי, שכן מעטים באמת מתעניינים. העולם הכללי ממעט לייחס חשיבות לדברים, ומעטים מאמינים שדוקא התורה מחזיקה בתשובות לחלק מהשאלות המשפטיות הסבוכות ביותר. עלינו להוביל במחשבה ובמעשה של צדק.
לעולם אין לדעת איזו יוזמה תישא פרי ותשפיע באמת. כדברי חז"ל "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה".
סיכום
אין בכוונתי במאמר זה לזלזל בצורך באהבה. ודאי שאהבה היא מפתח לחיים טובים, ויחסי אנוש תקינים הם צורך מרכזי בכל חברה ובכל תרבות. אני מבקש להצביע על כך שאהבה לבדה אינה מספיקה. יש הכרח בעשיית צדק, אך הוא מוזנח מאד באקלים הרוחני והחברתי הנוכחי.
אין בכוונתי במאמר זה לזלזל באהבה. ודאי שאהבה היא מפתח לחיים טובים, ויחסי אנוש תקינים הם צורך מרכזי בכל חברה ובכל תרבות. אני מבקש להצביע על כך שאהבה לבדה אינה מספיקה.
נראה כי החשש שלנו ממחלוקות כה עמוק, שאנו נמנעים מן הצדק כמו מאש ומדגישים רק את חשיבות האהבה. אך עובדה היא שאנחנו נלחמים בכל מקרה והקשיים לא נעלמים. הדבר מעיד שאין בכך כדי להביא עלינו את הגאולה.
[1] הרי התלמוד קובע: "מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עברות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים." (יומא ט, ב).
[2] יש להבין זאת כפשוטו: יום יבוא וכל העולם יקרא לירושלים "עיר הצדק", בדומה אולי לפריז שכונתה "עיר האורות" על היותה העיר הראשונה באירופה שהשתמשה בגז לתאורת רחובות. היעד הזה, להתמקד בצדק עד שכל העולם יביט אלינו בהערכה, הוא אחריות המוטלת עלינו, מעבר להמתנה למשיח שיביא אותו.
[3] ראה ישעיהו ב, ד: וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים, וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת; לֹא יִשָּׂא גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. שלום עולמי הוא תוצאה של הכרה בכך שעם ישראל הוא הסמכות העליונה לצדק. אין צורך לקבוע מה צודק בכח הזרוע, כאשר יש מערכת משפט עולמית מוסכמת ונאמנה. פסוקים אלו מופיעים באו"ם ומוצגים כמעין מניפסט אוניברסלי – אך למעשה הם משקפים שליחות יהודית, ועל עולם התורה להוביל להגשמת חזון זה.
המאמר ממש יפה ומחכים!
כותב המאמר כל כך צודק!!! והלוואי שירבו כמותו.
אנו צריכים לצאת ממצב של הישרדות למצב של השפעה.
ולוואי ונזכה לזרז את הפדיון של ציון על ידי משפט!
מאמר שלם על צדק בלי מילה אחת על חוסר הצדק בכך שהעם נחלק למוסרי נפש עבור אחרים וכאלה שמוסרים עבורם את הנפש. ניתוק מדהים.
לפי הבנתי את המאמר.
לנושא הזה בדיוק, כותב המאמר רומז.
ויש משהו שמבינים לבד ולא כותבים שחור על גבי לבן.
איך אמר אותו רב, שהדיון יגיע אלינו, נדון בו.
האיסור לחשוב איסטרטגית, לנסח ניירות עמדה וכו, הוא מיסודי החרדיות, כי גדול הדור יודעים את הכל.
מאמר יפה
מעולם לא התעניינתי בדמויות השמרניות המדוברות, אבל את בן שפירו מי לא מכיר – הרי הוא צץ בכל חור ברשת, יש לו פודקסט פרו טראמפיסטי \ ביביסטי, משפטן או משהו כזה וכנראה רהוט וידעני מאוד, יהודי דתי אם איני טועה, אבל מודל לאינטלקטואלזם עילאי ? איש רוח? פחחח… הוא לא יותר ייצוג מקוטב של פוליטיקת הזהויות של הימין היום, בדיוק כמו צ"ע.
כתוב שהשם הראה למשה רבינו את היכל האוצרות והיה שם אומר ללומדים התורה אומר לתומכי התורה והאוצר הגדול מכולם זה אוצר המעשים טובים ומתנות חינם בלי תנאי, כדי למשוך על עצמינו מאומר זה גם אנחנו צריכים להרבות אהבת חינם , זה לא סותר צדק שיכול להיעשות באהבה רבה
הפסקה הסוגרת את המאמר, החל מנבואת ישעיהו, מוזרה מאוד בעיניי.
לטעון ש: "שלום עולמי הוא תוצאה של הכרה בכך שעם ישראל הוא הסמכות העליונה לצדק"? נודף מזה ריח רע של התנשאות גזענית, שנראית רע שבעתיים במציאות הנוראה בת השנתיים שאנו חיים בתוכה
כדי שע"י יהיה הסמכות העליונה לצדק, הוא צריך להאמין שהקב"ה הוא הסמכות העליונה לכל.
ולהכנע לפניו ולפני גזירותיו ובכלל זה לחכות בסבלנות לגאולה השלימה שתבוא בב"א
מה שכן, צריך להציף מחלוקות אך דווקא כדי לפתור אותן ולא סתם כדי להתנגח.
כפי שנהגו בית הלל ובית שמאי שקיימו את הפסוק "האמת והשלום אהבו".