צריך עיון > סדר שני > לאומיות ומדינה > סוגיית הגיוס: אין הדבר תלוי אלא בנו

סוגיית הגיוס: אין הדבר תלוי אלא בנו

בימים אלו, קבוצות חרדיות גדולות החליטו לעבור למערכת הממ"ח. כלומר, עבור אותן קהילות די בקשיים תקציביים כדי לגבור על החשש של כניסה לישראליות דרך ערוץ החינוך הממלכתי. בנושא הצבאי, ההשלכות הרבה יותר גורליות מתקציבים, והן תלויות בנו.

ח' תמוז תשפ"ד

חלפו אמנם חודשים ארוכים, אך עוד זכורות לנו היטב המהומות החברתיות שפקדו את ישראל בתקופה שלפני המלחמה. הממשלה, ברוב קולות מוצק, ניסתה להעביר רפורמות גורפות שעניינן צמצום הסמכויות של בית המשפט העליון בישראל. המהלך הצליח לעורר את הענק הנרדם של האליטות הישראליות, ואלו גייסו את כל כוחותיהן ומשאביהן כדי לסכל את המזימה לטובת הגנה על הדמוקרטיה השברירית של מדינת ישראל.

השבעה באוקטובר השעה את הלחימה הפנימית לטובת מלחמה נגד אויבינו המרים מבחוץ. אולם כאשר בית המשפט העליון החליט להתערב בסוגיה הציבורית העדינה של גיוס חרדים בפסיקה המאיימת לפרק בשעת מלחמה את הקואליציה הדקיקה שגם ככה מתקשה להחזיק מעמד, היה זה אך טבעי לצפות לתגובת נגד של הימין הפוליטי. התגובה מעולם לא הגיעה. פוליטיקאים ועיתונים חרדים השמחים להפנות את אור הזרקורים על הנמסיס המסורתי השמיעו זעקה יחינגד חוצפתו של בית המשפט. השאר, גם אלה שברור שלא הסכימו עם ניצול הכוח של בית המשפט לרעה, שתקו.

מדוע? כי במקרה הנוכחי, הסיפור המשפטי הוא הסחה בלבד. עלינו להתמקד בעיקר.

***

חודשים ארוכים של מלחמה הביאו לעם היושב בציון קשיים והתמודדויות משמעותיים לצד גבורה אצילה ותקווה. מאות רבות איבדו את חייהם בקרב. אלפים רבים נפצעו קשה. אינספור משפחות חוו את הקושי של אבות או בנים (ולעתים קרובות שניהם) נעדרים במשך חודשים ארוכים. חלקן התפרקו תחת המתח. רבים פנו לטיפול פסיכולוגי והחלו בטיפול תרופתי בסימפטומים של חרדה ומתח מתמשכים – הרטבת לילה, נדודי שינה, הפרעת קשב, דיכאון. גם אצל מי שלא חווה דבר מאלה, מדובר בנטל כבד ומורכב.

אלו אינם מקרים תיאורטיים. באופן אישי, שוחחתי עם הורים, ילדים ונשים חזקים ברוחם. פגשתי אלמנות צעירות, עוצמתיות ועצובות, שילדיהן לעולם לא יכירו את אביהם. בין חיילי הסדיר והמילואים ישנם אברכי כוללים ותלמידי חכמים מעמיקים, המנצלים כל רגע פנוי ללימוד תורה גם כשהם מסכנים את חייהם בהגנה עלינו. מתפללים, מסיימים מסכתות, מקפידים על קלה כחמורה, ולוחמים בעוז ובגבורה.

הם, ורבים כמוהם, אינם אויבים. להפך, הם אוהבים את התורה ותלמידיה בכל לבם. עם זאת, הם מסתכלים על החברה החרדית בבלבול ובתסכול ושואלים שאלה פשוטה: איפה אתם?

הם, ורבים כמוהם, אינם אויבים. להפך, הם אוהבים את התורה ותלמידיה בכל לבם. עם זאת, הם מסתכלים על החברה החרדית בבלבול ובתסכול ושואלים שאלה פשוטה: איפה אתם? איפה תחושת האחווה, השותפות והאחריות המשותפת שלכם? לא מדובר בבורים ועמי הארץ השונאים את לומדי התורה ונאבקים בהם אידאולוגית, כפי שבעלי טורי האפולוגטיקה רוצים שנאמין. במקרה הזה, במישור הערכי גם אם לא במוסדי, חלקים גדולים בעם תומכים בבית המשפט. לאחר שהקריבו כל כך הרבה למעננו במלחמה הנוכחית, הטענה שלהם ראויה להישמע.

אז בואו ונשאל את עצמנו: איפה אנחנו? כיצד אנו עומדים בפני הטענה, הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה? (במדבר לב, ו). במלוא הכנות יש להודות: זה לא קשור ללימוד תורה, ולא לדאגה למצבנו הרוחני. לעתים קרובות אנו אמנם משמיעים טענות אלו, אך הן לא הסיבה המרכזית להימנעות מגיוס. לכך יש סיבה אחרת.

***

ארחיב קמעה. קודם כל, הנושא אינו לימוד תורה. אילו כל צעיר חרדי היה משקיע את עתותיו בלימוד תורה בהתמדה, אזי היינו צריכים לדון במתח שבין לימוד תורה לבין שרות צבאי וביכולת לשלב בין שניהם. אולם המצב הוא שיש אלפי צעירים חרדים שאינם עוסקים בלימוד תורה במובן של "תורתו אומנותו" (או משהו שמתקרב לזה), ובכל זאת נמלטים משרות צבאי באמצעות רישום למוסד "ישיבה" המאפשר להם לעבוד, ללמוד או לעסוק בפעילויות נוספות. מחקרים שפורסמו לאחרונה גילו שאחוזים ניכרים של צעירים חרדים עובדים בחלקיות משרה משמעותית, גם בהיותם רשומים בישיבה – המחקר התייחס לעבודה מדווחת, וצירוף עבודות שאינן מדווחות יניב תוצאות קיצוניות יותר. ההתמקדות בגיוס אותם צעירים שאין תורתם אומנותם, שאותו הצבא מקדם כיום, מניח בצד את שאלת לימוד התורה. זה לא הנושא.

הנושא הוא אף לא הירידה במצב הרוחני. ראשית, עבור לא מעט צעירים, השירות הצבאי עשוי לשפר את רמתם הרוחנית בכך שיהיו חייבים (בפקודה צבאית) לקום בזמן לתפילה, לקיים סדר יום פרודוקטיבי הכולל אימונים קפדניים לצד שיעורים ולימוד תורה, ולהגיע להישגים ותחושת סיפוק. שנית, הצבא, לאחר השבעה באוקטובר, ערוך ללכת אפילו רחוק יותר מהסדרי נצח יהודה ולהקים חטיבה חרדית שתצמצם את הקשיים הקיימים, מטבע הדברים, כשמדובר בגדוד או יחידה אחרת בתוך חטיבה רגילה. ושלישית, האזהרות ביחס לירידה ברמה הרוחנית הן ספקולטיביות. כידוע, הציונות הדתית עשתה כברת דרך בתחום הזה עם היווסדות יחידות בני הישיבות וכניסתם של מפקדים דתיים לשדרות הפיקוד. נותרה דרך ארוכה, בהחלט, אבל אם לא ננסה, לא נדע.

חרף החשש הגלום בהם, אנו עושים זאת בגלל הצורך, אם צורך ציבורי של העם היהודי (במקרה של קירוב רחוקים) או של פרנסת הבית (במקרה של תעסוקה), ודואגים באמצעים חינוכיים ומעשיים לצמצום החשש ולהפיכתו להזדמנות

זאת ועוד, כולנו עוסקים במגוון תחומים שיש בהם חשש מפני ירידה רוחנית – מקירוב רחוקים ועד לעבודה במקומות עבודה הרחק מהחממה החרדית. חרף החשש הגלום בהם, אנו עושים זאת בגלל הצורך, אם צורך ציבורי של העם היהודי (במקרה של קירוב רחוקים) או של פרנסת הבית (במקרה של תעסוקה), ודואגים באמצעים חינוכיים ומעשיים לצמצום החשש ולהפיכתו להזדמנות. האם ניתן להסתכל סביב, לראות את המתרחש במדינתנו, ולא להפנים שהשרות הצבאי אף הוא צורך?

כאמור, לצה"ל יש כברת דרך ללכת לקראת בניית אמון עם החברה החרדית. אין בכך ספק, ואינני מזלזל בחששות של הכניסה לצבא עם חיל חינוך ואג'נדות הרחוקות מאורחות חיים תורניים. אך הסיבה האמיתית לכך שאנחנו לא משרתים היא פשוט היותנו חרדים. במשך עשרות שנים לפני ואחרי קום המדינה, המשוואה "חרדי ≠ ישראל" (או "חרדי ≠ ציוני") התקבעה בזהות הליבה שלנו. השרות בצה"ל, אפילו כשמדובר בגדוד או חטיבה חרדיים, אפילו בתנאי מהדרין, תערער את המשוואה: חיילים בצה"ל, בהגדרה, הופכים לישראלים.

ישראל מרתיעה אותנו. שנים רבות התנגד הממסד הרבני־חרדי לציונות; למרות זאת הצליחה התנועה להקים מדינה, לקבץ נדחי ישראל ולשגשג בקנה מידה חריג, כולל ביסוס עולם תורה עצום ונפלא. קשה לנו להכיל אותה – את הצלחתה ואת חילוניותה. בטיולים ארצה, חרדים המתגוררים בחו"ל ידברו על ביקור ב"ארץ ישראל" ולא ב"ישראל". במשך עשורים רבים סיפרנו לעצמנו שישראל היא לא "אנחנו", שיש לנו סיפור אחר, יהודי ולא ישראלי. בהצטרפות לצבא יש אפוא "מעבר צד". יש בה חשש עמוק וכן של איבוד בנים מהחברה החרדית – לא לחילוניות אלא לישראליות.

בעניין זה אני רוצה לציין שלוש נקודות קצרות.

***

ראשית, חרדים רבים כבר שם. ישראלים. יעידו על כך נגני ה-mp3 המיושנים של בנותיי במוסדות "בית יעקב", מכשירים שכבר אינם מלאים במוסיקה החסידית שהכרנו כילדים אלא באמנים ישראלים. MBD – אאוט; חנן בן ארי (ולצדו עקיבא תורג'מן, יובל דיין, עידן עמדי, ועוד רבים) – אין. וכך יעידו אינספור תופעות שמצהירות על חדירת הישראליות עמוק לתוך הזהות החרדית. חלוף הזמן, גודלה העצום של החברה החרדית, ועידן האינטרנט שהפך את חומות הקהילה לנקבוביות וסופגות, הפכו אותנו (ובעיקר את הנוער) לישראלים הרבה יותר ממה שאנחנו אוהבים להודות. השירות הצבאי, כמובן, לוקח את הזהות הזו למישור אחר, אבל בואו לא נעמיד פנים שאנחנו מה שאנחנו לא.

שנית, בתקופה שבה העולם כולו יודע שאנטי-ישראל (או אנטי-ציונות) היא פשוט הגרסה המודרנית של אנטישמיות, אולי הגיעה העת שגם אנחנו נתגבר על הפוביה הישראלית שלנו. האם יש הרבה בישראל שצריך לשפר? בוודאי! אבל כיום, בתור חברה חזקה ובטוחה בעצמה החדורה עמוקות בערכי התורה, הרי שהתייצבותנו למשימה העומדת בפנינו תוכל להביא התרוממות רוח וקדושה לכל היבט של מדינת היהודים.  – כולל הצבא.

העלות של ההימנעות מכך – לא רק למרקם החברתי של העם היושב בציון, אלא אף ליהדות, לחילול שם שמים, חלילה – הפכה מוגזמת, מופרזת

ואחרון חביב, נדמה שיפה התקופה הנוכחית, פוסט ה-7 באוקטובר, לבצע הערכה חדשה של העלות-תועלת של הימנעות משירות צבאי, גם במחיר של כניסה לישראליות. העלות של ההימנעות מכך – לא רק למרקם החברתי של העם היושב בציון, אלא אף ליהדות, לחילול שם שמים, חלילה – הפכה מוגזמת, מופרזת. אחריותנו, בסופו של יום, אינה לחרדיות אלא ליהדות, ובתור נציגים בולטים של היהדות התורנית והנאמנה, הבוז והאיבה שאותם אנו חווים על הסירוב לחשב מסלול מחדש – לא מחילונים שמאלנים אלא משותפים וידידים – משליכים על היהדות כולה.

בימים אלו, קבוצות חרדיות גדולות, כולל חסידויות מרכזיות, החליטו לעבור למערכת הממ"ח. כלומר, די בקשיים התקציביים של הרשתות החרדיות כדי לגבור על החשש של כניסה לישראליות דרך ערוץ החינוך הממלכתי. כמובן, יש המתנגדים לכך חריפות, ולא באתי להביע עמדה בסוגיה זו. אך בנושא הצבאי, ההשלכות הרבה יותר גורליות מתקציבים. את הכתם המוסרי על החברה החרדית יהיה קשה לנקות. והכתמתנו, נרצה בכך או שלא, היא הכתמת היהדות עצמה.

***

עבור רובה הגדול של ישראלים, אין דרישה שכל בחור חרדי יתגייס לצה"ל. בתקופה שבה אנו זקוקים בדחיפות לעיבוי צבא היבשה – הקבינט כבר הכריע על הרחבת תקופת השרות הסדיר, לצד הרחבה שרות המילואים – ישראל מצפה שנשתתף, שנכיר בכך שאנחנו אחים בכל מובן. גם לנשק. כן, עלינו להיות נוכחים בהלוויות, בבתי אבל, במרכזי ההתנדבות וארגוני חסד. אבל אנחנו צריכים להיות גם בצבא, לחלוק בו הן את הפריבילגיה והן את הנטל. כמו החסידויות והכניסה לממ"ח, לכל הפחות עלינו להקים פיילוט משמעותי.

רבים מגדולי הדורות הקודמים קבעו שעל מי שאין תורתו אומנותו להתגייס לצבא, והימנעות מכך מסכנת את עולם התורה כולו. עיני הבדולח ראו רחוק

יש אלפי צעירים חרדים שאינם עוסקים בתורה יומם וליל. אין הצדקה להימנעותם מהשרות הצבאי. אכן, כפי שביארתי במאמר אחר, רבים מגדולי הדורות הקודמים קבעו שעל מי שאין תורתו אומנותו להתגייס לצבא, והימנעות מכך מסכנת את עולם התורה כולו. עיני הבדולח ראו רחוק. אמת, יש קול מיעוט, קול שהושמע לאחרונה על-ידי בית המשפט העליון בישראל, הדורש שוויון מוחלט. כולם לצבא. אבל הפעם, כאמור לעיל, הנושא אינו בית המשפט. כלשונו של ר' אלעזר בן דורדיא, "אין הדבר תלוי אלא בנו".

 

תמונה: נצח יהודה

19 תגובות על “סוגיית הגיוס: אין הדבר תלוי אלא בנו

  • חותם על כל מילה . על העובדות על הטיעונים ועל המסקנה כמובן

    • הרב פפר!
      אודה ואבוש, בזמן האחרון אני מוצאת בעצמי קושי גדול באהבת ישראל. לפני המלחמה, כאשר דיברו איתי על אהבת עמנו הקדוש, חילוניים וחרדים, לא קמו בי קולות מחאה, אלא הסכמה גדולה ורצון רב.
      בתקופה האחרונה, מתוך חיבור גדול ללוחמים, כאשר מעגלי נופלים קדושים מקיפים אותי מכל צד, וברוב הבתים שאני מכירה ומסביבי, ישנם רבים המגויסים, אני מוצאת את עצמי כואבת על הנתק החרדי מאחריות לאומית, או מהרגשת ערבות כללית, שלא נאמר (במקרים מסוימים) התנכרות וחוסר רגישות. (וכמובן שלא כולם, אבל מספר מטריד.)
      אני נכנסת לכאן הרבה לאחרונה ומתמלאת נוחם וחיזוק. זה נותן לי תקווה שיש זרמי שינוי פנימיים בציבור החרדי, ובכלל מזכיר לי שמאחורי כל אמירה אידאולוגית קשה עומד ציבור המורכב מיחידים.
      רוצה להודות לך ולחבר הכותבים, על האכפתיות, המעורבות, ואהבת העם והארץ.
      שה' יצליח פועלכם!

  • מעניין שהוכחת הישראליות היא המוזיקה בנגנים של הצעירות בסמינר.
    ההוכחה הכי גדולה היא שהחרדים יושבים בממשלה, נלחמים לקבל את ועדת הכספים כדי לקבל תקציבים אדירים אבל חוץ מזה אנחנו לא ישראלים.
    ועוד לא דיברנו על ההשתלטות של החרדים על מוסד הרבנות הראשית ורבנויות הערים שהם בזו להם במשך שנים עד שהבינו איזו מסחטת כספים זו.
    זו הכל אחיזת עיניים וסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על תיבת נח ושמירת הגחלת ועוד כהנה שטויות שכבר לא משכנעות אף אחד!

  • One thing I don't understand, why do you make believe you are part of the חרדי community?

    • He’s a regular chareidi,like most of us in the diaspora ,the only difference is ,he’s not afraid to tell the truth ,while most of us are. we need many more voices like rabbi יהושע חזק ואמץ

  • הדברים שלך ברורים ובהירים, אפילו שכמובן ניתן לדון בהם.

    אני באמת תוהה.

    איפה גדולי התורה?

    האם הם מודעים למציאות או שהמציאות מתווכת אליהם דרך חלון קטנטן?

    הרי הטענה שנשמעת בציבור מהם היא "אסור ללגייס את בחורי הישיבה שיושבים יומם ולילה"
    כלומר כלפי חוץ מה שמשתמע זה, שיש התעלמות אלגנטית מהבעיה ( שהיא גיוס כאלו שלא לומדים) תוך הוזזה של החוק כאילו הוא מדבר על "גיוס עמלי התורה שלומדים יומם ולילה" ואז כמובן תקיפה חזיתית של המחשבה שרוצים לגייס כאלו עמלי תורה.

    אבל מה עמדתם ביחס למה שבאמת מתרחש?

    דור יתום!

    • יש אמת גם בדבריהם הרי היום כפשרה הצבא מאפשר מסגרת הסדר של שירות מקוצר במידה ויבוטל הפטור של תורתו אמנותו יבוטל גם ההסדר דווקא את עמלי התורה אפשר לגייס במסגרת יעודית ואין חשש שיתקלקלו כלל הבעיה הרצון לבולל את הדתיים שיושבים על הגדר שההורים שלהם מסכמים שילכו להסדר או ישיבה בתמורה לכך שיהיו פחות בשר תותחים בקו הדם ולכן מוכנים לתת כסף במידה ויבוטל הפטור הם עלולים להתגייס וכלל לבוא לישיבה ולהתחלן

  • מסכים איתך לגמריי.מילא אם החרדים היו כמו העדה החרדית שבאה ואומרת אידואלוגית אנחנו מתנגדים למדינה ולא רוצים שום שותפות איתה וגם לא לקבל תקציבים אז ניחא.
    הזרם המרכזי של החרדים ממש לא שם.הוא יושב על כסא הרבנות של המדינה הציונית,הם שרים בולטים בממשלתה- אבל כשזה מגיע לצבא הם נזכרים שהם בכלל נגד המדינה.בהחלט חילול השם
    אבל לדעתי מה שקורה עכשיו זה בדיוק זה.תהליך ההפנמה של המגזר שהם שם.עמוק בתוך הישראליות ולכן אתה רואה כבר הסכמה של חברי הכנסת החרדים לגיוס של שלושת אלפים כבר עכשיו.לפני שנתיים זה היה להם בלתי נתפס.עכשיו הם כבר מעכלים את זה שזאת המציאות

  • מסכים כמעט עם כל מילה.

    אבל לדעתי, אסור להתפשר ולגייס רק את אלה שלא לומדים. זאת גם כי הלומדים צריכים לשמש דוגמא, כמו בחילול שבת במקרה של פיקוח נפש, וגם כי זה ייצור שתי אוכלוסיות בעלות מעמד שונה בעולם שגם ככה יש לו קשיים עם הבדלי מעמדות.

  • לענ"ד יש כאן כמה נקודות חשובות שלא הוזכרו ולא הובלטו:
    1) הצבא הוא גוף מחנך זה נמצא בו חזק ויש חיל חינוך וקשה לסמוך על המערכת הצבאית כשמדובר במסה גדולה , בין השאר מחמת ניסיון…
    2) באמת בצבא אמורים להיות בעיקר הת"ח וכמה שיותר נקיים מעבירות…
    3) זה מצריך דבר לא פשוט של מצד אחד אמון (שזה לא פשוט בכלל מיותר מסיבה אחת) ומצד שני לא להיות תמים מדי במה שקשור ליראת שמים ולנסיון לעשות שטיפת מוח בכל מיני אמצעים הדרגתיים ומתוחכמים (ואני כותב מידע חלקי ועדויות על דברים שהיו ואמירות של ראשי הצבא ובכללי התנהלות עם מי שלא בדעותיהם).
    4) הצבא זו מערכת שמצריכה קבלת עול ואינה מאפשרת בחירה חופשית ולהשתחרר (יש מערכת לחצים ועונשים ארוכה עוד לפני הכלא) בקלות אלא אם זה בכיוון שמתאים לרוח המערכת… ומצד שני ובצדק אי אפשר לעשות שתי צבאות שונים חייבים צבא אחד אבל מי ששולטים כאן החל בבג"ץ ובראשי המערכת הצבאית יכולים תמיד להתהפך עליך
    5) חייבים הכנה חזקה ומיוחדת לפני (וזה לא מסתדר עם גיל 18) הציבור החרדי גדל (כדרך חז"ל) בצורה יחסית סגורה והעברה לצבא שזו מערכת בשליטה והשפעה של אחרים עם ראש ואוירה הפוכה ליראת שמים ומצוות זה לא כמו כל מערכת וכציבור זה כמעט בלתי אפשרי שלא להתרסק רוחנית אין מה להשוות לאזרחות שהאדם חופשי לעזוב מתי שבא לו.

  • הרב פפר,
    חוששני שכתבה זו לוקה בתמימות יתר. צה״ל נשלט על ידי השמאל החילוני והם לא יוותרו על השליטה הזו מהר, בפרט כשהזהות החרדית (והדתית) מאיימת על חזונם להיות ככל העמים.

    הפתרון היחיד הנראה לי ריאלי הוא הקמת
    גוף חרדי עצמאי שיספק שירותים בטחוניים למדינה ולצבא. אפשר לעבור בשיתוף פעולה עם צה״ל, אבל לא להיות כפוף לו בשום אופן.

    מדינות אחרות בעולם כבר עושות את זה עם חברות קבלן פרטיות בתעשיית הבטחון (גם בישראל יש את רפא״ל שהיא אמנם חברה ממשלתית אך אינה חלק מצה״ל)

    • על זק"א להפוך לחטיבה צה"לית ראשונה

      כיתות כוננות מחויילות הכפופות למשמר הגבול לא תהיינה תחת הצבא החילוני

      הקמת ישיבות ספר האמונות על הגנת הגבולות הן אפשרות נוספת

      פיילוט לא צריך להיות תחת הצבא הגדול, הגם שהוא בדרך להיות נשלט על ידי כיפות סרוגות

  • https://www.youtube.com/watch?v=8H3aWcsDtuY&t=1479s

    כנראה שינוי יבוא מלמטה – grass roots change

  • יהושוע תודה, ניכר כי כוונותיך טובות.

    הכתבה לוקה בחסר, אתה מדלג על ההתהוות וה- DNA של מה שמגדיר את הקהילה החרדית.

    הכתבה מנסה לצייר מוטיבים של אנטי ישראליות והבדלות ולא בטוח שההבדלות ממנה החרדיות ביקשה להבדל בהקמתה היא אותם חששות אבל היא עדיין רלוונטית.

    ההנהגה החרדית של ה- 200 שנים האחרונות מבקשת אוטונומיה בתוך עולם מודרני ומתפתח עם הסתייגויות ואורח חיים נפרד.

    על דעת זה הוקמה הקהילה בישראל עם קום המדינה, עם הבנה בסיסית על המשך קיום אוטונומי נפרד תוך ניצול מערכות מערביות קיימות.

    האידיולוגיה הציונית מעולם לא פגשה את זו החרדית, זו אינה רואה במדינה יישות התואמת את ערכיה ואת התגשמות הוויתה.

    במשך השנים השילוב למרות השוני השתלב, המחיר הופך להיות יקר מדי עבור החלק הציוני ומי שלא חישב את המחיר ואת השינוי הדמוגרפי שהולך וגודל אלו הם שני צידי ההנהגות זו החרדית וזו שאינה.

    ההנחה האמורה לבוא ולנצל את מערכות המדינה לצורך אוטונומיה היתה מוסכמת על שני הצדדים.

    ולכן לבוא ולעודד השתלבות בתוך גוף (הצבא) שמחנך אידאולוגית שונה (אין לו הכלה והכרה באוטונומיה החרדית ולאורח חייה כמעט גם לא למראית עין).

    אין סיבה לא להבין את ההנהגה החרדית שמעוניינת לשמר את ההנחה שעליה הוקמו ההבנות עם קום המדינה.

    ההנחה ונקודת המוצא וההשקפה על המדינה היהודית של ההנהגה החרדית אינה שונה מכל מדינה מערבית אחרת (ארה"ב, בריטניה, שוויץ וכו) בהם השתלבו קהילות חרדיות שלעולם לא היו חלק, הם היו יהודים אמרקאים או יהודים אנגליים שכיבדו את חוקי המדינה והמדינה נהתה לעיתים משילובם בכלכלה המקומית וכו'

    על המדינה לשאוף לרווחתה של הקהילה החרדית ושילובה בכלכלה ופחות לנסות לחבר אותה לישראליות במלוא גווניה.

  • ישר כח
    אם כי אני חולק על הצגת הבעיה
    הכותב טען כי משחר ימי המדינה התקבעה המשוואה כי צבא וחרדים הם תרתי דסתרי וזה כמובן לא נכון
    מקום המדינה ועד אמצע שנות השמונים מראה של חרדי במדים היה די מקובל. כל חרדי בן למעלה מ50 יוכל לספר לך על אבא שיצא למילואים מדי תקופה או על יום חופשי בתלמוד תורה כי הרב׳ה יצא למילואים ולא מצאו מחליף.
    תושבי בני ברק הותיקים יספרו לך כי במלחמת ששת הימים יום כיפור ואפילו לבנון הראשונה היו היעדרויות מהכולל כי אברכים כן אברכים הלכו למלחמה וחלקם לא חזרו. במהפך 77 בגין בטיפשותו מוריד את המגבלה על פטורים ומכאן מתחיל התהליך הזוחל שהיום אנו ניצבים בקצהו שבמסגרתו כל אדם שנולד למשפחה חרדית והיה רשום לפני עידן ועידנים באיזו ישיבה קיקיונית גם אם היום הוא מנהל אורח חיים של הוללות גמורה הוא פשוט פטור מגיוס פטור ממילואים ואפילו המחשבה על כיתת כוננות לא תעלה על הדעת למה? כי זה נוח.
    אני לא בא לגמד את הבעיות בגיוס לצה״ל אני רק טוען שהמציאות מוכיחה שכשחרדים רוצים לפתור בעיות הם יודעים לפתור אותן כאן הם פשוט לא רוצים.
    צה״ל של ימי ראשית המדינה היה מקום חילוני פי אלף מהיום שהיה אחוז באגרוף ברזל בידי הממסד המפא״יניקי ואין צורך להאריך על המתירנות ששררה בו וחרדים שירתו בו.
    אם תרצו אין זו אגדה.

    • במבצע קדש ב1956 נפל שלמה לווינשטיין בנו של דוד מאיר לווינשטיין ח״כ מטעם אגודת ישראל ומחותמי מגילת העצמאות ונקבר בקבורת ארעי במדבר סיני. שנה לאחר מכן הוא הובא לקבר ישראל בצמוד לקברו של החזו״א. ארונו ‏יצא מהיכל ישיבת פוניבז׳ בה למד שאת ההספדים הראשיים נושאים הרב כהנמן והרב פוברסקי ואלפים מתושבי בני ברק הקטנה של אותם ימים חולקים לו כבוד אחרון. על שמו קרוי אחיינו הדרשן החרדי הנודע ר׳ שלמה לווינשטיין.
      והיום ילדיהם ונכדיהם הבטלנים של עסקני יהדות התורה מרושתים לאורך ולרוחב במשרות מפנקות או במנגנון החרדי הרקוב והמושחת או במשרות ממשלתיות (. עם חילונים וחילוניות מזרוחניקים ומזרוחניקיות) במנגנון הממשלתי של המדינה שאיתה הם לא מזדהים.
      זו כל התורה על רגל אחת
      ומשהו רקוב בממלכת דנמרק.

  • המאמר כולו נכתב מתוך קונספציה ואי ראיית המציאות.
    הפיקוד בצה"ל הינו כופר באלוהים ומאמין בערכים פרוגרסיביים.
    לפיהם חיי האויב עדיפים על חיי חיילינו.
    במלחמה אמיתית האויב היה מוכרע מזמן.
    אני רק מציין שגם ברגע זה מדינת ישראל מספקת דלק ומזון לאויב….
    בזהירות ניתן לומר שרוב החללים בצבא במלחמה האחרונה לא נהרגו בהגנת עם ישראל אלא על הגנת תושבי עזה.
    אין לך שום זכות לדרוש מאף אחד לשמש בשר תותחים של פיקוד פרוגרסיבי.
    ולהתגייס לצבא הגנה לחמאס.

    • זה שטויות. אף חייל אינו משמש בשר תותחים. תתחבר למציאות

  • ישר כוח ודפח"ח
    אבל מה הלאה איך מיישמים?
    הרי הציבור הרחב אינו חשוף לאתר זה, והקול הדומיננטי סוחף לכיוון השני מאד חזק.
    אני מאמין שרוב הציבור חושב כך, וגם ראינו שאחרי שמחת תורה היו אמירות מצד פוליטיקאים חרדים שיש הבנה שצריך שינוי, ואז קורה שכשמגיע זמן והזדמנות לשינוי המיעוט הצעקני גורר את כולנו?
    כמו כן ראינו שהתחיל התגייסות לשלב ב, דבר שהתחיל מלמטה ובמקום שההנהגה תגבה, תנהיג ותסיע מיד גורמים קיצוניים התחילו לצעוק ולהרוס את הכל.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל