צריך עיון > סדר שני > חינוך > הורות חרדית: האם חדלנו לדאוג לרווחת ילדינו?

הורות חרדית: האם חדלנו לדאוג לרווחת ילדינו?

כאשר היסודות רעועים, המבנה כולו לא יציב. הקומה הראשונה של האדם לא תחזיק מעמד לאורך ימים, וגם לא הקומה השנייה. כאשר האידיאלים הגבוהים מכרסמים ביסודות הבניין, יסודות של אנושיות פשוטה ודרך ארץ, משהו בנפש שלנו מתעקם

ו' טבת, תשפה

במפגש של נשים חרדיות נחשפתי לשתי שיחות, שונות אך קשורות. באחת מהן, אשת אברך דיברה בכאב על גזרות הממשלה נגד האברכים. לדבריה, הבעל האברך בין כה ובין כך לא יצא לעבוד, והעול של ייקור המעונות נופל על האשה המפרנסת או על הילד שיישלח למטפלת גרועה.

בשיחה השניה, אשה הנשואה לאדם חרדי עובד שיתפה כי הוריה מאוכזבים מבעלה, שעזב את הכולל ועובד בהייטק. הכאב הגדול מבחינתה הוא העובדה שהוריה לא שמחים עבורה שיש לה בעל מפרנס וחיים ללא הלוואות וחובות, ולעומת זאת הם מאירים פנים לשאר הזוגות במשפחה שנותרו אברכים, מבלי להכיר במחיר שאותם זוגות משלמים על כך.

החוויות הללו משקפות את מה שעוברות משפחות רבות של חרדים באחד מתחומי החיים הרגישים ביותר: היחסים עם ההורים. החוויה הראשונה מייצגת את הזוגות שֶׁמְּרַצִּים את ההורים וסובלים מעוני, ואילו השניה היא חוויית החרדים העובדים, שנושאים באחריות לכלכלת משפחתם אך גורמים אכזבה להוריהם.

רבות דובר בסוגיה זו מהזווית הזוגית של חובת הבעל לפרנס את אשתו והיפוך התפקידים, על השלכותיו הרבות (ראו למשל במאמר הנושא את הכותרת הנאה "גברים ממיר, נשים מאינטל"). במאמר זה אבקש להתייחס לאספקט אחר בתופעה: הזווית ההורית.

 

נחת מהילדים

מהתבוננות במקרים הנ"ל ניתן לומר כי הנורמות החרדיות שוחקות משהו בקומת האדם הבסיסית. לא פחות. הבעל החרדי איבד את תחושת האחריות לפרנסת המשפחה, והמניע העמוק שלו לכך הוא הרצון להרוות את הוריו (לצד שאר המשפחה) נחת רוח. טענתי היא כי אצל ההורים החרדים נשחקה קומת האדם של ההורה הדואג לרווחתם של ילדיו.

כאשר החזון איש והרב וולף ייסדו יחד את הרעיון של יציאת נשים לעבודה כדי לפרנס אברך למשך שנים רבות, מי שנרתעו מהמודל היו הורים מודאגים לבנות במוסדות בית יעקב (פרידמן, 1991). ההורים היו חרדים ויראי שמים, אך היו רגילים למודל הנפוץ של טרום המלחמה (ולאורך הדורות), מודל כלל אנושי חוצה תרבויות: הגבר מפרנס את אשתו ואת משפחתו. כמובן, מודל זה מקבל ביטוי עמוק גם בהלכה, לרבות בכתובה שכל גבר חותם עליה.

אמנם תמיד היו בתרבות היהודית יוצאי דופן, כגון 'עשרה בטלנים' שהקהילה מממנת וחתנים שישבו ללמוד לתקופה קצובה על שולחן החותן העשיר, אך הבסיס נשאר זהה: רוב הגברים פרנסו את משפחותיהם, וגם הלמדן הנשוי לבת הגביר קיבל כספי נדוניה בסיום תקופת ה'קעסט' על מנת לפתוח עסק. משום כך, בחורי ישיבה שרצו ללמוד נמנעו מלהתחתן עד גיל מאוחר יחסית.

באורח פלא, הרצון ההורי, הפשוט והטבעי, שילדינו יחיו ברווחה כלכלית, נעלם. תחתיו, ההורה החרדי מצפה לסוג מאד ספציפי של נחת מהילדים, גם כאשר נחת זה באה על חשבון רווחתם הבסיסית

המשנה בסדר נזיקין קובעת כי "אבידת אביו ואבידת רבו, של רבו קודמת, שאביו הביאו לעולם הזה, ורבו שלימדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא". מכאן אנו למדים שאמנם חיי עולם הבא חשובים יותר, אך חלוקת התפקידים ברורה: אביו מופקד על חיי העולם הזה. הדבר כלול במהותה של הורות. בתור הורים חרדים, הדואגים מאד לכך שילדינו ישמרו תורה ומצוות בתוך עולם מחולן, עלינו לזכור עדיין שההורות שלנו קודם כל היא "מביאו לחיי העולם הזה".

כיום, קשה למצוא את האב (החרדי) המתווכח עם בתו על כך שהוא מבקש עבורה בעל מפרנס. ההורים החרדים בני זמננו מאירים פנים לחתנים האברכים ומחמיצים פנים לחתן שיצא לעבוד. הדבר נכון גם ביחס לבן, אך הדברים קל וחומר ביחס לחתן שעליו 'שילמו' במיטב כספם. באורח פלא, הרצון ההורי, הפשוט והטבעי, שילדינו יחיו ברווחה כלכלית, נעלם. תחתיו, ההורה החרדי מצפה לסוג מאד ספציפי של נחת מהילדים, גם כאשר נחת זה באה על חשבון רווחתם הבסיסית.

 

שחיקת קומת האדם

ניתן לדמיין את הנפש שלנו כבניין בעל יסודות תת־קרקעיים של 'להיות אדם'. היסוד הזה הוא אותה דרך ארץ שקדמה לתורה, מוסריות בסיסית. מחמת זאת הקדוש ברוך הוא ציפה מקין לא לרצוח את הבל, למרות שטרם ניתנה התורה. הוא כולל אינסטינקטים או אינטואיציות טבעיים של דאגה לצאצאים, יושר בסיסי, ושאר המרכיבים של ספר בראשית ('ספר הישר') המשלימים את 'האדם הטוב'. בהעדרם בא חורבן – המבול. מעל קומה זו של דרך ארץ ניצבת הקומה הראשונה של היותנו יהודים, שומרי תורה ומצוות. מעל קומה זו מגיעה קומה ב' של האידאלים, השליחות, מידת חסידות. כיהודים יראי שמים עלינו לגלם את המבנה כולו.

אולם כאשר היסודות רעועים, הבניין כולו אינו יציב. הקומה הראשונה לא תחזיק מעמד לאורך ימים, וגם לא הקומה השניה. כאשר האידאלים מכרסמים ביסודות הבניין של היותנו בני אדם, משהו בנפש שלנו מתעקם. הנושא של 'דרך ארץ' אינו מוגבל כמובן לשאלת פרנסת הבית לבדה; הוא חובק תחומים רבים של התנהלות אנושית תקינה. אך במאמר הזה אתמקד בשאלה הצרה של לעבוד, המובן הבסיסי ביותר של 'דרך ארץ'.

אוסיף שבעיה זו אינה נחלת הציבור הליטאי בלבד. האווירה התפשטה מזמן לשאר חלקי היהדות החרדית. גם בישיבה חסידית מצופה מבחור ירא שמים ומבריק להיות 'כלי קודש'. בקהילת חב"ד שאליה אני משתייכת את דמות האברך מחליפה דמות השליח, אבל ההבדל הסוציולוגי לא משנה: אם אתה בחור טוב עם יכולות, אין לך לגיטימציה לעבוד בעבודת חולין.

ציפיות אלו לא הגיעו משום מקום; יש להן סיבות טובות. אפרט להלן את הטיעונים בעדן, וגם את הפגמים שבטיעונים השונים.

  • כדי לגדל רבנים וגדולי תורה חייבים להציב רף גבוה לכולם: "אלף נכנסים למקרא… ואחד להוראה" (רש"י קהלת ז, כח)

עובדתית, גדולי תורה צמחו בכל הדורות גם כאשר הרוב עבדו. למעשה, הרבה גדולי תורה שאנו לומדים את תורתם עבדו בעצמם. כמו כן, אלף נכנסים למקרא פירושו שמי שלא הצליח להתקדם לשלב הבא, החל לעבוד. בימים עברו, כאשר גם ילדים בני שמונה עבדו בשדה, הכנסתם של אלף ילדים למקרא לא עשתה אותם לנערי רחוב מתוסכלים מכשלונות. הסללה של כולם ללמדנות גורמת לרבים לחיות בתחושת אכזבה במקום להצליח במגוון היכולות שהקב"ה העניק להם. משה רבנו נמדד בכך שסייע לכבש התועה לחזור לעדר ולא בכך שגידל את החזקים. נוסף לכך, לימוד תורה בלבד לכולם מנוגד לפסק הפשוט של התלמוד שהדרך לרבים אינה של רבי שמעון בר יוחאי.

  • ההכוונה למשרה תורנית מבטיחה את עתידו של האדם בתור ירא שמים המקפיד על קלה כעל חמורה, מתוקף תפקידו התורני

האם קיום מצוות למען התלמידים והקהילה נחשב עבודת ה'? והאם סביר שכל בוגר ישיבה יזכה למשרה תורנית? ומה יקרה כאשר אותו בן ישיבה המכוון למשרה תורנית לא יזכה בג'וב המיוחל? בסוף, מדובר בהכוונה לחיי עוני, וכמאמר הגמרא: "כל שאין מלמד את בנו אומנות כאילו לימדו ליסטות." עינינו הרואות שאברכים שאין להם משרה תורנית באופק נוטים ליפול בהשקעות עוקץ, או, חמור יותר, בדיווחים כוזבים למדינה ולרשויות כדי להרוויח הטבות. תופעות אלו יושבות על יסודות רקובים של בניין האדם, שאינם כוללים את היושר והאחריות הכלכלית לבני המשפחה. התוצאה היא תדמית של 'מקפיד על קלה כעל חמורה' המכסה על עברות גזל.

  • דאגה מפני הבורגנות ונזקיה הרוחניים ('וישמן ישורון ויבעט') וקיום 'פת במלח תאכל'

הקישור שנוצר בין דתיות לעניות הוא שגרם לילד שרצה חיים טובים לעזוב את הדת

מבחינה היסטורית, העוני הוא אחד הגורמים המרכזיים לחילון בעת החדשה. הקישור שנוצר בין דתיות לעניות הוא שגרם לילד שרצה חיים טובים לעזוב את הדת. כלומר, דוקא הדאגה לעתידם הרוחני של הילדים מחייבת אותנו לדאוג להם בגשמיות, כדי שיידעו שאין סתירה בין חיים טובים במישור הארצי לשמירת תורה ומצוות בהידור. קהילות החרדים בחו"ל מוכיחות כי אפשר לחיות חיי עבודה ופרנסה בשפע בהקפדה על קלה כעל חמורה, ואילו החינוך המעביר מסר המשווה בין תורה לעוני עלול לדחוף החוצה את הילד שרוצה לחיות חיים טובים ופשוטים.

  • הסללה אחידה מקלה על הבחורים והבחורות בשידוכים: שניהם רוצים להקים 'בית של תורה' במסלול ידוע מראש

המציאות מראה כי לא ניתן למנוע את גיבוש האישיות הייחודית של הבוגר החרדי. הוא נדחה לאחר הנישואין, ואז נוצרים פערים בין בני הזוג בשאיפות, ברמה הדתית ובתחומי העניין והתעסוקה. לו היינו מאפשרים לנערים חלומות שונים ומגוונים בגיל שבע עשרה, הם היו מגיעים עם כיוון כלשהו לתקופת השידוכים ומחפשים את מי שמתאים להם (ולא את מי שמתאים לשאיפות הסמינר). כמו כן, מבחינה נפשית, זוגית ואנושית, עיסוק בלימוד בלבד אחרי גיל שלושים עלול לפגוע בדימוי העצמי של הגבר ובקשר הזוגי (ראו אצל כרמל, תשפ"ב).

 

טובת ההורה וטובת הילד

פתגם חסידי (שאף אומץ בידי תנועת המוסר) אומר כי הגשמיות של הזולת היא הרוחניות שלנו. אך האם אנו חווים את ילדינו בתור 'זולת'?

בסוגיה הורית זו קיים ממד אוניברסלי. הביטוי אמנם משתנה, אבל חברות רבות קובעות את הנורמה שעל ילדים לממש את שאיפות ההורים עבורם, ובכך להרבות את כבוד ההורים. הם מתפארים בפני הסביבה בהישגי הבת הרופאה, הבן הטייס או הבן הרב. הילד עשוי ללמוד את המקצוע ולעבוד בו שנים לפני שישתחרר נפשית מציפיות הוריו ויתחיל לברר לעצמו מה הוא רוצה להיות. להורים אלו חסרה מובחנות מילדיהם. הם מתקשים לראות בילדם ישות נפרדת בעלת רצונות ומחשבות משלה.

'מובחנות של העצמי' היא מושג יסוד בפסיכולוגיה התפתחותית שטבע מוריי בואן (Bowen, 1976), והיא רכיב משמעותי בדרך לתפתחות בוגרת. רמות מיזוג גבוהות של הפרט עם הזולת במשפחה מובילות לשתלטנות או לחילופין לכניעות, שכן הגבולות בין בן משפחה אחד לאחר נעלמים. בואן ראה את שני הקצוות האלה, מיזוג עם אחרים ונתק רגשי, כשני ביטויים הפוכים של חוסר מובחנות. מנגד, במצב של מובחנות גבוהה מתקיימת שמירה על העצמי בתוך היחד, שלא כמובחנות נמוכה של איבוד העצמי או איבוד היחד. כתוצאה מכך, גם לילדים חסר משהו בבניית העצמי המובחן מההורה, והם מתקשים לקיים בעצמם 'על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו' ברמה הנפשית, גם בגיל מתקדם.

אם איתרע מזלו של האב להיות עובד או 'בעל בית' שאין להתחשב בדעתו, הוא עשוי לשאוף לשדרוג מעמד המשפחה על ידי בן או חתן אברך

ובחזרה להורה החרדי. עולם הישיבות בזמננו הציב את הניגוד הבא, המשמש גם דירוג מעמדי: 'דעת בעלי בתים הפך דעת תורה.' מכאן שאם איתרע מזלו של האב להיות עובד או 'בעל בית' שאין להתחשב בדעתו, הוא עשוי לשאוף לשדרוג מעמד המשפחה על ידי בן או חתן אברך. בכך הוא מוחק את המובחנות שמבדילה בין האינטרס האישי שלו לבין טובת הילד ומאבד את האחריות ההורית לרווחתם של ילדיו. פתרון לבעיה זו מחייב שינוי הן ביצירת מובחנות הורית וכבוד לילדינו בדרך שבחרו והן ביצירת לגיטימציה חרדית לחיי תורה ועבודה כדרך המלך לרבים, לכתחילה. בכך גם נפסיק להשתמש בתורה כדי לזכות במעמד חברתי גבוה, לעשותה 'עטרה להתגדל בה'.

אני מצפה ליום שנכריז כולנו על האחריות שלנו: אחריות כלפי המשפחה שהקמנו ושעלינו לפרנסה, אחריות כלפי הילדים שהבאנו ודאגה לעתידם הכלכלי והרוחני כאחד, אחריות לגבי העולם הזה ואחריות לגבי העולם הבא. הבה נחנך את ילדינו לרף רוחני גבוה של יראת שמים וקביעת עתים לתורה, בלי קשר לתחום שיבחרו לעסוק לפרנסתם. המסר שהם צריכים לקבל מאתנו הוא: אכפת לנו מכם, בגשמיות וברוחניות.

 

מקורות:

כרמל, ש' (תשפ"ב) משבר הגבריות של הגבר החרדי, אתר "צריך עיון". כ"א אב תשפ"ב. נדלה: 27/09/2024

פרידמן, מ' (1991) החברה החרדית, מקורות, מגמות ותהליכים. מכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים. ע' 58

קידושין כט, ב.

בבא מציעא פרק ב משנה יא.

רש"י על קהלת ז, כח.

רמב"ם, משנה תורה, הלכות אישות פרק יב, הלכה ב.

Bowen, M. (1976). Theory in the practice of psychotherapy. In P. Guerin, (Ed.), Family Therapy: Theory and practice (pp. 42-90). New York, NY: Gardner Press

צילום: bigstock

16 תגובות על “הורות חרדית: האם חדלנו לדאוג לרווחת ילדינו?

  • מאמר חשוב ומדויק!!

  • אם מסתכלים על ההעבר רוב הנשים גם לא ידעו קרוא וכתוב ובקושי יצאו מהבית שהרי "כל כבודה בת מלך פנימה" ובוודאי שלא למדו תורה ברמה שהרגישו שהן יכולות להתווכח עם החזון איש… כמו שהכותבת המלומדת ממתימרת לעשות…

    • אני בספק גדול אם החזון איש ראה בכל ימי חייו, כמות אברכים – בוגרים, בעלי משפחה, אישה וילדים – שסומכים על פרנסת האישה שלהם, כמו כמות האברכים שאני רואה כשאני נכנס לבית כנסת השכונתי שלי.

      ספק גדול אם ראה בחזונו הסללה אוטומטית – שגם מביאה לניוון (חברתי ואישי) – כמו מה שקיים בעשורים האחרונים בחברה החרדית ליטאית.

      ספק גדול אם בזה רצה.

    • בעבר רוב הגברים חרשו בשדה וצדו חיות אחרת היו מתים מרעב…
      אתה חורש וצד וחוטב עצים?
      הכותבת מתארת מציאות ואין קשר לחזוא ולימוד תורה.
      מרגיש לי שיש גברים חרדים שחשים חוסר סיפוק בחיים ולכן מרגישים מאוימים מכל אישה משכילה מהם ו"שמתימרת" להתערב בהלכה, הרי רק להם מותר לכתוב ולקרא

    • אם מסכלים על העבר שנשים לא יצאו לעבוד אז מבינים שזה היה התפקיד של הגבר ולא של האישה. ומכאן השגיאה של העולם החרדי היום. אם פעם אישה לא יצאה לפרנס למה היום כן? ואם כן אז למה היא לא יכולה היות למדנית עם תואר במשפטים או בהנדסה?

  • לגבי מה שאת כותבת שהעוני גורם לחילון נחיה ונראה היכן יהיה יותר חילון האם אצל אלו שמחנכים להיבדלות מוחלטת מהעולם החילוני שמה לעשות גם גורמת לחוסר השתלבות בשוק העבודה או אצל חרדים המתימרים להציג דרך חדשה כפי שמשתקף מהמאמר

    • לכאו' לא צריך לחיות ולראות, אפשר לבדוק זאת כבר עכשיו.
      ולהשוות בין שיעור הנשירה בקהילות החרדיות בישראל, לבין שיעור הנשירה בקהילות בחו"ל שנוהגות גם בהישתלבות בעולם העבודה (תואר אקדמאי ועבודה).
      לא יודע שאני יודע מה יותר או פחות, רק אומר שניתן לבדוק זאת.

    • אנחנו חיים ורואים. תדבר עם מומחים בתחום ויספרו לך על נערים שקצה נפשם מדקדוקי עניות וסגפנות בתרוץ של דת…
      יש חרדים שחושבים שעניות ויהדות כרוכות ביחד משמים ולא מבינים שאין עבירה לעבוד.
      עבירה לגדל ילדים בתחושה שהיהדות משתלבת בעוני

    • אין צורך להשתלב בעולם החילוני כדי לעבוד ולהתפרנס. רוב החרדים בחו״ל מנהלים עסקים או עובדים בעסקים בלי להשתלב בעולם הגויי ואפילו בלי לרכוש תואר (או שרוכשים אותו במקום חרדי או אונליין).

      ההתבדלות מהעולם החילוני אכן מוכרחת לשימור היהדות, אבל זה לא מונע מלהתפרנס.

  • מחיים והיכרות עמוקה עם הציבור המינסטריים הליטאי חרדי, אני חש ומאמין שהרוב הדומם מכיר ויודע שמשהו כאן עקום,
    שהחברה שלנו הלכה רחוק מדי עם האידיאלים הנשגבים,
    שישנם רבים מאוד שחיים בדרך העקומה להם ולמשפחותיהם, בגלל שנולדו לחברה שכך צריך לנהוג ואין אופציה ליגטימית אחרת.
    מאמרים כגון אלו שמסבירים חוסר הנכונות של דרך החיים הזאת, ולא מצעים פתרונות מעשיים (שאכן אינם?).
    לא מועילים הרבה מלבד אולי לצעירים שלראשונה חשים "אני לא לבד" בתחושות שלי.

    כדוגמא לדבר דומה אביא את הדירה לחתן בציבור הליטאי, ישנה הסכמה רחבה בציבור – ממש מפה לפה – שזה לא הגיוני, שזה לא נכון, אבל כולם עושים את זה.

    אז מה הפתרון? לא יודע, אני רק כותב מה לדעתי לא הפתרון.

    • הפתרון הוא להקים עסקים חרדיים וכך להתפרנס בלי להשתלב בעולם החילוני.

      ככה כמעט כל האנשים שאני מכיר במקום מגוריי בחו״ל עושים, וזה עובד מצויין!

  • יש הרבה אברכים שמתאמצים להישאר בלימוד כי הם אוהבים את התורה, מחוברים אליה ומתקדמים בידיעתה. לא כולם, אבל הרבה. אני אומר את זה מהיכרות אישית.

    • ודאי שיש! ברוך השם! אבל האם העובדה שאדם אוהב ומצליח ללמוד תורה כדבעי פוטרת אותו מחובתו לפרנס את משפחתו? בנוסף, האם הלימוד מחייב לא לעבוד כלל? או שמא הגנאי ליוצאים לעבוד הוא מנגנון חברתי חדש ומנוגד לרוח חז"ל שאמרו אהוב את המלאכה

  • מאמר חשוב ומשקף מציאות של חיים בפער בין ההשקפה למציאות..
    . לפעמים הפתרון מתחיל מעצם התסתכלות במראה ונתינת שם לתופעה, כמו בדיקה רפואית.
    לגבי הפתרונות? זה תלוי.
    ככל שלא משכיל ליצור שינויים ( כמו הדוגמא בקניית דירות, בציבור החסידי המצב השתנה בעקבות אנשים מובילים שעשו את השינוי למעשה…) ואם זה לא יקרה כך אז השינוי יגיע אחרי תשלום מחירים כבדים שיעלו ויבואו מהשטח… ככה זה עובד.

  • ההתחלה ממש מדוייקת !!! אני ב"ה עובד ומרוויח יפה אולם מעולם לא קיבלתי שקל מההורים למרות שהם עוזרים לכל האחים…
    אני שמח שאת מה שמגיע לי אני מקבל ישירות מהקב"ה ולא דרך שליחים אבל עדיין ההרגשה לא נעימה
    לפני החגים ההוצאות ממש גבוהות והם עוזרים לאברכים אבל בטוחים שמי שעובד עובר את החג בקלות… למרות שלא פעם זה בדיוק הפוך…
    נכון שאני עובד ומרוויח אבל אל תשכחו שמס הכנסה\בריאות לוקח נתח ואין לי הנחה בארנונה או במעון
    וכמגיע החג ההוצאות ממש גדולות אני לא מקבל ארגז בשר ועופות מהכולל ולא עזרה משום קמחא דפסחא וגם לא שוברים אלא משלם על הכל תבין ותקילין

  • הנקודות שהועלו במאמר אכן נכונות וראויות לדיון, אבל לא ברור מה קשורים ההורים. את החינוך לרצון לבנות ״בית של תורה״ במודל בו הבעל בכולל והאשה מפרנסת, מקבלות הבנות במוסדות החינוך, בסמינרים. זו בחירה ורצון שלהן.
    ואגב, בחו״ל, וגם באופן כללי בציבור החסידי, יש הרבה אנשים שמנהלים עסקים והם ממש עשירים, והם מקדישים שעות רבות בשבוע ללימוד. בסך הכל הם לומדים לא פחות שעות מאברך כולל ממוצע.
    כיום, בגלל שהנשים מפרנסות, ועדיין יש דוחק כלכלי אז אי אפשר לקחת עזרה בתשלום, האברכים נהיים עקרות בית, ומקדישים שעות ארוכות לטיפול בילדים, קניות, נקיונות, בישולים וכד׳. ממש עבודת נשים על האנשים.
    האם לא יותר הגיוני שאת השעות האלו הם יקדישו לעבודה שתפרנס בכבוד את משפחתם, ואז תוכל האשה למלא בנחת את תפקידה כאם?

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל