אחדות מקבוצות הוואטסאפ שאני חברה בהן רעשו וגעשו בשלישי בערב. פוסט נוגע ללב שפרסם איש התקשורת הדתי יאיר שרקי שבו הצהיר על נטייתו ההפוכה עורר סערה רבתי. הרגישות שבה התנסח, מנת חלקו הכואבת, ההסתרה, הבושה, אהבתו לקדוש ברוך הוא שנכתבה מפורשות וכמיהתו לילד – צירופם של כל אלה גרמו לרבים וטובים להזיל דמעות, לכתוב לו תגובות אהדה ותמיכה ולחזק את ידיו.
ובכן, נראה שאם שרקי לא היה חותם את הפוסט במילים "ועכשו משפחה", לא היה נכתב המאמר הזה. אך היות והמלים נכתבו, וקול פנימי (שאני מקווה שיתבדה) לוחש לי כי יש כאן הכנת הקרקע הציבורית לשלבים הבאים של זוגיות אסורה ורכישת ילד שלא בדרך ארץ, אני חשה צורך להשמיע את קולי באומץ, כמו שכתבה יפה מישהי בפייסבוק (אלירז פיין): "זה לא כזה אמיץ… כולם יחבקו אותך, ואלו שלא – יינעלו במרתפים החשוכים של החברה עם תגיות בהתאם. אומץ זה להגיד את מה שלא יקבלו באהדה. כמו למשל שברית מקודשת זה רק בין איש לאשה, ושאם הנטיה המינית של אדם זה לא עניינו של הציבור, אז לשם מה הפרסום?"
בלי לדבר על שרקי הפרסונה ועל החלטותיו, הרגשתי שהפוסט הזה, ובעיקר התגובות של האנשים הדתיים, לצערי אפילו החרדים, שנחשפו לו, מגלים בעיה עמוקה עמוקה בתפיסה התורנית שלנו. משום כך, על אף שמדובר בנושא רגיש ונפיץ העוסק בדיני נפשות, לא עת להחשות. יש לדבר עליו, להבין את שורשיו ולנסות לשנות את הפוזיציה המסוכנת שבה אנו נמצאים.
האישי אינו הפוליטי
בפרשה שנקרא השבת מופיע הציווי "ודל לא תהדר בריבו". התורה מזהה נקודת תורפה שכפי הנראה נמצאת בכולנו, והיא החמלה המטשטשת את אמות המידה המוסריות. משפט צדק אמור אמנם להוציא את הצדק לאור, אך טבע האדם לרחם על החלש ולעוות למענו את שורת הדין, ולו במעט. והנה, מעבר להטיית המשפט שהיא עברה בפני עצמה, עובר הדיין על לאו נוסף שהוא כניעה לרחמיו, למניפולציה הרגשית שפעלה עליו.
לנו, יהודים יראים המשתדלים להביא את אור ה' לעולם, אסור בתכלית האיסור ליפול בפח הנוח הזה. להפך, עלינו להזכיר לעצמנו כי יש אמת ברורה, הנשארת בתוקפה גם כשהלב חומל
אכן, נראה כי אותם מנגנוני החמלה המוחקים את שורת הדין והמוסר, או לכל הפחות מטים אותה, מקודמים ללא הרף בתודעה הציבורית הליברלית. המוסר הציבורי הליברלי נשען באופן אבסורדי על סיפורים אישיים קטנים ומעוררי חמלה, שאינם מאפשרים לקולה של האמת להישמע. אך לנו, יהודים יראים המשתדלים להביא את אור ה' לעולם, אסור בתכלית האיסור ליפול בפח הנוח הזה. להפך, עלינו להזכיר לעצמנו כי יש אמת ברורה, הנשארת בתוקפה גם כשהלב חומל.
במבט חילוני, חוקי התורה נתפסים חוקים חברתיים־תרבותיים, הניתנים להגמשה בעת הצורך. מרגלא בפומייהו של בעלי נטיות ליברליות, ביניהם גם שומרי מצוות, כי "אם הרבנים רוצים, הם גם יכולים" (When there’s a rabbinic will, there’s a halachic way), משל היתה ההלכה עניין חברתי שניתן להכפיפו לרצוננו אם היא נעשית מעיקה מדי. כך הדבר לגבי הלכות גירושין, וכך גם כלפי היחס להומוסקסואלים. אולם עם ישראל נשאר נאמן לרצון האלוקים בכל שנות ההיסטוריה מכוח זה שהוא ראה בחוקי התורה אמת צרופה שעליו לעצב את עצמו לאורה, ולא להתאים אותה לצרכיו הוא.
התורה מעצבת את הטבע
לא זו בלבד שהתורה אינה אוסף חוקים חברתיים המשתנים לפי תנאי הזמן ורצון האדם, אלא שהיא קודמת לעולם. עם ישראל בכל הדורות ראה בתורה אמת נצחית שקדמה אף לחוקי הטבע, כמטבע חכמים המפורסם, "הסתכל באורייתא וברא עלמא." לעתים מקשים עלינו החיים את שמירת המצוות. יש עניינים טבעיים לכאורה הנוגדים את צו התורה. ואולם, עם ישראל החזיק מעמד בתנאים לא תנאים במשך דורות ארוכים של גלות בזכות החזקתו האיתנה בתורה.
במשך אלפי שנות היסטוריה עמדו יהודים, ונגד הטבע האנושי הפשוט ביותר – הדחף לחיות – הסכימו להישרף חיים או לשלוח את בניהם למיתה. רבים רבים הפסידו מקומות עבודה בשביל שמירת שבת וויתרו על כבוד ויוקרה למען קיום דבר ה'
במדרש תהלים, על הפסוק "הים ראה וינוס", שואלים חז"ל: מה ראה? הם משיבים: "ראה ארונו של יוסף יורד לים, אמר הקב"ה, ינוס הים מפני הנס מן העבירה, שנאמר וַיָּנָס הַחוּצָה." יוסף הצדיק מכניע את יצרו ומכופף את כוחותיו הטבעיים לרצון האלוקים. כשהים רואה זאת, מתבטל הטבע שלו ונכנע גם הוא בפני רצון האלוקים.
במשך אלפי שנות היסטוריה יהודית עמדו יהודים, ונגד הטבע האנושי הפשוט ביותר – הדחף לחיות – הסכימו להישרף חיים או לשלוח את בניהם למיתה. רבים רבים הפסידו מקומות עבודה בשביל שמירת שבת וויתרו על כבוד ויוקרה למען קיום דבר ה'. תכונות של איפוק, התגברות וביטול תאוות אסורות היו מאז ומתמיד תכונות נעלות בעם ישראל. שאפנו תמיד לרומם את טבענו, לקדש אותו, להשתמש בו אך ורק לרצון ה'.
אמנם לא קל להיות יהודי. פשוט הרבה יותר לחיות כמו שאני מרגיש כרגע ולומר שזו היהדות האמיתית; אך יהדות כזו לא תשרוד. זכינו להיות העם היחיד בהיסטוריה שחווה התגלות אלוקית: פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ (דברים ה, ד). הצלחנו לשמר ולהעביר הלאה את אותה התגלות רק בזכות פרשת השבוע שנקרא השבת, פרשת משפטים – אוסף של חוקים טכניים ויבשים כביכול, שאנו מקיימים במלוא הרצינות ומתנהלים במסגרת מגבלותיהם הנוקשות. פרשת השבוע שלנו אינה קובעת לנו נורמות תרבותיות. היא אינה אוסף מסורות חביבות של השבט היהודי אלא תביעה אלוקית מוסרית לאופן היחיד שיהודי צריך לחיות כאן בעולם הזה.
אל תחטאו בילד
על גבי היחס הראוי לאמיתות התורה ונצחיותה אני רוצה להוסיף עניין בסיסי, והוא הרגש האמהי של דאגה לילד. בעידן שלפני התפתחות הרפואה והטכנולוגיה, בני אדם שבחרו לממש את נטייתם שאינה רגילה קיבלו את האחריות עליה ושילמו את המחיר של העדר משפחה. כעת, עם השכלול הטכנולוגי והפער העצום בין העושר של העולם המערבי לעוני המחפיר של מדינות עולם שלישי, יש אפשרות לאדם ממעמד הביניים בעולם המערבי לבחור בדרך חיים עקרה, ועם זאת לחבוק ילד שקנה בעולם השלישי, בלי שיצטרך לראות בכלל את האם שנשאה ברחמה את הילד במשך תשעה חודשים ארוכים, על צער ההריון והלידה הנלווים (כולי תקוה שלא לכך התכוון שרקי באמרו "משפחה"; מצוה לדונו לכף זכות ולומר שכוונתו להורות משותפת בדרכים אחרות. כך או כך, אפשרות זו בוודאי ניצבת על הפרק עבור אחרים). כעת, מלבד השאלה המוסרית של ניתוק ילד מאמו בשל בצע כסף והפיכת אשה ל'רחם להשכיר', אנו נדרשים לשאלה: האם ילד הוא מוצר צריכה?
מלבד השאלה המוסרית של ניתוק ילד מאמו בשל בצע כסף והפיכת אשה ל'רחם להשכיר', אנו נדרשים לשאלה: האם ילד הוא מוצר צריכה?
סיפורים על אמהות באוקראינה הנוטשות את ילדיהן מיד לאחר הלידה כדי לקבל מענקים מן המדינה מסמרים את שערותינו. גם ילדים שמצאו להם משפחה מאמצת חמה עדיין מתהלכים בתחושת נטישה, עם משקעים בלתי מודעים מתקופת ההריון ועם תשוקה ביולוגית טבעית ופשוטה לחבור אל האם שרקמה אותם ברחמה במשך תשעה חודשים. כמה מחרידה אותנו המחשבה על תינוקות שאיבדו את אמם בלידתה אותם או התייתמו בגיל צעיר מאביהם. האם אנחנו יודעים איזה חוסר מנוחה יכול להיות בנפש שאינה יודעת מהיכן באה, דרך מי הגיעה אל העולם? האם הדרך החדשה להביא ילדים לעולם אינה גוזרת על אותן נשמות להתהלך בעולם בתלישות, ביתמות, ללא הקרקע הפשוטה שכל ילד זכאי לה? האם זה מוסרי, ראוי ונכון? האם על החברה לתמוך באופן כזה של גידול ילדים?
בעיני אין דבר מחריד מזה. האמנם ילדים הם מוצר צריכה שניתן לקנות ב"אמזון"? ילד הוא פרי אהבה וחיבור של הוריו. זוהי תודעה קמאית ובסיסית של בן אנוש.
אמנם לא כל ילד זוכה להיוולד באופן זה, והקדמה הטכנולוגית מאפשרת לבני זוג להיעשות להורים בדרכים חדשניות – אך לכל הפחות הילד חש שייכות טבעית. הסבתות שלנו היו אומרות כי דם סמיך ממים. נראה כי היום יש שאיפה הרסנית להכחיש את העובדה הביולוגית הבסיסית הזאת. אנו למדים כי דם הוא בסך הכל פונקציה של כסף, וניתן לרכוש אותו לצורך אינטרסים נרקיסיסטיים של חווית משפחה גם כאשר בחירות האדם הם בכיוון הסותר את המושג.
לא צריכים להיות מאמינים כדי שעניינים אלו יטרידו אותנו. האמנם יכולים אנו להרשות לעצמנו להכיל מנגנונים של השמדה עצמית, הן ברובד הביולוגי והן ברובד המשפחתי, בשם אותה חמלה קדושה? התשובה לכך היא לא רבתי
לא צריכים להיות מאמינים כדי שעניינים אלו יטרידו אותנו. האמנם יכולים אנו להרשות לעצמנו להכיל מנגנונים של השמדה עצמית, הן ברובד הביולוגי והן ברובד המשפחתי, בשם אותה חמלה קדושה? התשובה לכך היא לא רבתי. המבול (המזוהה עם הקשת בענן, שצבעי דגל הגאוה לקוחים ממנה[1]) לימד את האנושות שיעור קשה: השמדה עצמית של כח החיים ובזבוזו באפיקים של זנות והנאה עצמית, סופה כליה. יש תורה ויש גם דרך ארץ – הדרך האנושית הקמאית והבסיסית – שכידוע קדמה לתורה. גם יהודים שלדאבוננו התרחקו מהתורה אמורים להילחם עליה בכל הכוח.
אנו שומעים לפעמים אנשים דתיים הקובלים על הצביעות כביכול של עולם התורה, שמשכב זכור חמור אצלו יותר מחילול שבת. ובכן, שמירת שבת היא מצוה השייכת לעם ישראל, וגילוי עריות הוא חובה אנושית בסיסית המחייבת את כל באי עולם. יתרה מזו, אי שמירת שבת היא נזק רוחני עצום, אך אין לה השלכה ישירה על דורות העתיד. אנו מאמינים שבסופו של דבר, המאור שבתורה יחזיר את ישראל לצור מחצבתם, והם ישובו לשמור את השבת כהלכתה. הרס התשתית הקיומית של הבית היהודי לעומת זאת עלול לפרק את העם.
על המילים בפרשת שמות, "קחו לכם איש שה לבית אבות שה לבית", אומר הרש"ר הירש כי גאולתנו מן הגלות האחרונה תהיה בזכות הבתים שיהיו לעם ישראל, כשם שגאולת מצרים התחילה בזכות הבתים. דבריו אלו, שאולי היו תמוהים בשעתם, נעשים לדאבון הלב רלוונטיים יותר ויותר. בית הוא התשתית של העם הזה. קהל ה' הוא משפחות המורכבות מאיש ואשה. עם ישראל, שערך המשפחתיות והמסורת הוא בסיס קיומו וכל תקוותו, אמור בעת הזאת להניף בגאון את דגל גאוותנו: "מה טובו אוהליך יעקב."
[1] הרב ניר מנוסי הסביר בהלצה שאולי המשמעות העמוקה בכך היא שמנופפים בצבעי הקשת כדי לומר כביכול לקב"ה: אמנם אנו חוטאים באותם החטאים שבשלהם הגיע המבול, אבל הי, הבטחת על ידי הקשת שלא תביא עוד מבול, זוכר?
Photo by Tim Bish on Unsplash
מאמר נכון וחשוב וחובה עלינו להשמיע את הצד הזה יותר
בעיני חסר השיח על מודעות בעניין הזה
הציבור הליברלי חילוני הפך את הענין הזה לקודש הקודשים של דרך החיים שלו
חסרה ראיה מפוכחת על הענין עצמו חסר מחקר עומק חסר קולם של אלפים שהיו שם ויצאו
כמה עניינים:
1. ביטול התוקף והרצינות של מוסר ליברלי.
כתבת: "המוסר הציבורי הליברלי נשען באופן אבסורדי על סיפורים אישיים קטנים ומעוררי חמלה, שאינם מאפשרים לקולה של האמת להישמע".
איזו אמת? האמת שלך.
המוסר הליברלי שלי הוא לא בליל של חמלה ורגש. הוא תורה סדורה לא פחות משלך שנשענת על תפיסות פילוסופיות עמוקות ומנומקות שבבסיסם ערכים שונים משלך.
דומה שבעינייך יש אמת אחת ותורה אחת בלבד לכל, ושגם אני אמורה לקבל אותה באופן בלעדי.
2. מרבית המאמר – למעלה מחציו, נראה לי – מתייחס למוסריות של פונדקאות, עוד לפני שיודעים בכלל אם לזה שרקי התכוון (יש מודלים של הורות משותפת, לדוגמה).
ובכל מקרה זה דיון גדול, מורכב, ונפרד מנושא היציאה מהארון שלו, ואולי בדיון הזה דווקא נמצא את ואני נקודות הסכמה.
3. ציינת את נושא "השמדה עצמית" בהקשר להמעטת הולדת ילדים. ואילו בעיני המעטת ילודה היא דווקא שימור עצמי, ולא השמדה עצמית.
אנחנו מכלים וחומסים את מעשה הבריאה. כדור הארץ קטן מלהכיל אותנו, ועולם החי, הצומח והטבע עצמו – כל יפי הבריאה -כלה והולך לנגד עינינו.
מדהים מדהים
כל מילה!
במיוחד אהבתי את החמלה שכולנו מרגישים שעדין לא מצדיקה כיפוף התורה אל החמלה שאנחנו מרגישים.
בתניא פרק לב כתוב שהרחמנות מבטלת שנאה ומעוררת אהבה. העיתונאי שציינת מציג את עצמו כאדם מסכן, (אני לא קראתי מה הוא כתב) זה גורם לאנשים לרגש של רחמים, הרי במה הוא אשם שנולד עם נטיות הפוכות??? ואז הרחמים לאדם הזה מבטלים את השינאה שיש כלפי החטאים. הרחמנות משבשת אותנו.
ככה פועלת התקשורת, מעוררת רחמנות כדי לשנות ולשבש דיעות של אנשים. (לדוגמא, היחס כלפי ערבים)
כל כך משמח לשמוע קול בריא בים הטרללת בחוץ!!
לכל החומלים והמבינים, לשיטתכם נקבל טענה של גנב עני שנאלץ לגנוב אוכל בגלל מצבו הקשה. ברור שלצד ההבנה, לא נאפשר לו לגנוב בשום אופן.
תודה על הקול החשוב שהשמעת!
מספר הילדים האומללים במשפחות נורמטיביות גדול , כמו גם מספר הילדים המאושרים בהם.
מספר הילדים המאושרים במשפחות חד מ גדרות גדול וגם ביניהן ילדים לא מאושרים. המפתח לא מצוי בשאלה אם הנישואים בין איש לאשה או בין איש לאיש או אישה לאשה. השאלה היכן אוהבים והיכן מכבדים והיכן נוהגים לומר שוויון זה בזה.
דויד ויהונתן, הנאהבים והנעימים , בחייהם ובמותם…
בימים ההם חושך על פני תהום. כך יכתבו עליכם. ההיאחזות בתורה לפי פרשנותכם מביאה להרבה רוע ויותר מהכל רגשי העליונות שלכם על כל מה ששונה ואחר מכם שמובילה לגזענות פרימטיבית.
לגברת דהאן.
המוסר ההומניסטי והליברלי שלטענתך מבוסס על תובנות פילוסופיות עמוקות. לידעתך מבוסס על פילוסופיה ייונית. תרבות רנסנס הלניסטית, נצרות פרוטוסטנטית ורעיונות הנאורות החילוניים.
אלו ערכים המייצגים את תרבות עשיו-אדום היא תרבות המערב.
יש ברעיונות המערב חלקים וניצוצותצשל קדטשה חשובים שקאוי לבררם ולהעלותם לשורשם הקדוש. אך רובם הם ערכים המנוגדים לתורה הקדושה נקודה.
"נזם זהב באף חזיר" ערכים אלו מצטיירים נאורים מודרנים עדכניים. אך להם חיי מדף כפי הטרנד "המוסרי הנכון" שלרוב מייצג תפיסות עולם נוצריות במסווה של חילוניות פוסט מודרנית.
יפה ביותר.
חזק ועושה סדר בראש
דברים נכוחים ונכונים
מזכיר לי גם את הספר של הפסיכולוג פול בלום Against Empathy: The Case for Rational Compassion בתרגום לעברית "נגד אמפתיה: טיעון לחמלה רציונלית" (לא יודע אם הספר תורגם לעברית)
קישור לכתבות על הספר והנושא
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001221213
https://www.themarker.com/magazine/2017-03-29/ty-article/0000017f-e3f1-d568-ad7f-f3fbf6360000
קיצור הדברים אי אפשר לבנות מערכת מוסרית וחוקית יציבה וצודקת על בסיס רגשות של אמפתיה.
מאמר מעולה, צריך לקבל במה רחבה יותר.
הסוגייה של הבאת ילדים נכונה מאין כמותה, בשם החמלה החברה דורשת לאפשר גם לזוג גייז להביא ילדים בלי לחשוב על הילד עצמו שיגדל ללא אמא, תלוש וחסר שורשים.
ממליץ לקרוא קצת מחקרים בנושא ואשכרה לדבר עם ילדים להורים חד מיניים.
אתה אומר דברי הבל.
לא לחינם נשים יקרות היו אלה שהתנדבו להביא לבונה למוצאים להורג,
יקרות – עם כובד ראש (יקיר לב פרעה = כבד),
למה דוקא יקרות, נשים כאלה שהחמלה על המוצא להורג לא תטשטש את חוש המוסר והצודק.
מקור:
"ותו, הא דאמר רב חייא בר רב אשי אמר רב חסדא: היוצא ליהרג משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתטרף דעתו, שנאמר: תנו שכר לאובד ויין למרי נפש. ותניא: נשים יקרות שבירושלים היו מתנדבות ומביאות אותן. לא התנדבו נשים יקרות משל מי? הא ודאי מסתברא משל צבור כיון דכתיב תנו, מדידהו" (סנהדרין, מג ע"א).
כתבה ברמה גבוהה. תגובה מדויקת ונכונה. יישר כוח. האבסורד הוא שבאותו שבוע, אשה יהודיה יושבת שבעה על שני ילדיה הרכים שנרצחו, ולמרות הקושי הבלתי נתפס ממשיכה להאמין, להתחזק ולחזק באמונה.
חשוב מאוד
דברים חותכים ומדוייקים
יישר כח
למי שרוצה להעמיק עוד בנושא החשוב שלילדים יש זכות לאבא ואמא אני מציע לבדוק את האתר של הסופרת קייטי פאוסט
https://thembeforeus.com/
"זכויות ילדים לפני רצונות מבוגרים: מתן קול לילדים בוויכוח על מבנה המשפחה"
או את הספר שלה
Them Before Us: Why We Need a Global Children's Rights Movement
והנה קישור לראיון איתה בפודקסט של הפדרליסט על הנושא
https://ricochet.com/podcast/federalist-radio-hour/how-reproductive-technologies-often-put-parents-before-children/
כתבה יוצאת מהכלל.
ישר כוח.
חשתי בושה גדולה מפרסומו של שרקי. כעת אני מרגישה שאיזנת אותה. מאמר חשוב ואמיתי
הואיל וחמלה אינה מכשירה איסורים ואינה קובעת מצוות, אז אני מבקש מהכותבת הנכבדה שתמצא עמלקי מהודר.
מתבאסת על המאמר, כי לגמרי יכול להיות שיבחר להקים משפחה בדרך מסורתית (הורות משותפת, מה שהרבה להטבים עושים מתוך הבנה שהמבנה המשפחתי המוכר הוא הנכון), לכן לפעמים, אולי כדאי, מעט לחכות. לכל, זמן ועת. וזה שמישהו פרסם משהו, לא מכריח אותי להגיב לו כאן ועכשיו.
(לפרסם ללא שינויים או השמטות, אחרת לא לפרסם)
כתבה פשטנית, אטומה-מוסרית ודמגוגית שבעיקר מהווה גול עצמי לכותבת ולתפיסותיה הפונדמנטליסטיות. מחרידה מכל היא קריאתה של הכותבת להחניק את הרגש והחמלה לטובת דוגמה נוקשה ומרושעת, מה שמזכיר אטיקה ומוסר במדינות הטוטליטריות והמבין יבין. אישית הייתי קוברת את עצמי אם דבר כזה היה מתפרסם בשמי.
ולעצם טענותיה: פונדקאות רווחת בעיקר בקרב זוגות הטרוסקסואליים שבהן האישה סובלת מעקרות כך שלקשור זאת דווקא להומוסקסואליות זה משהו בין דמגוגיה שאינה מודעת לעצמה למניפולציה מפוקפקת, לא יודעת מה מביש יותר לבטא. שלא לדבר על כך שלא כל פונדקאות כרורה בניצול נשים בעולם השלישי ולא שהכתבת בהכרח מודאגת במיוחד מתופעה הזו. שנית, כהרגלה בקודש, הכותבת כלל לא מבינה את הקונטקסט הרחב במובן ההיסטורי והפוליטי של פגיעה בזכויות הפרט בכלל, והומוסקסואליות בפרט, ומתחפרת בעולמה הפונדמנטליסטי הצר.
הומוסקסואליות, מלבד היותה התבהמות מבישה, אסורה על פי התורה, והמאמר בא לומר שמצוקה לא מתירה את האיסור.
אם אדם יגנוב כי בגלל עוניו אין לו כסף לפרנס את משפחתו, האם החברה תתיר לו זאת בגלל חמלה?
עכשיו את מבינה?
רבי יהודה הנשיא נידון לייסורים כל חייו כאשר עגל פנה אליו לפני שחיטה וביקש חמלתו, והוא הגיב במילים ״לך כי לכך נוצרת״. בסיפור הזה חז״ל ביקשו להזהיר בדיוק מתגובות כמו אלו של הכותבת. שלא לדבר על כך שרבנים בכל הדורות עשו מאמץ רב לפתור קשיים אישיים, להתיר עגונות, לטהר ממזרים וכדומה ולא אמרו לאף אחד בקור רוח ואולי גם בסיפוק (על כך שהם מוכיחים את אדיקותם הדתית על חשבון הזולת) ״שב בשקט. נידונת לסבל ולחיים איומים״.
מאמר למופת!!
על כל אישה מוסרית (וגבר גם) להיות נגד פונדקאות בכסף, יש לאפשר רק פונדקאות אלטרואיסטית (כמו תרומת כליה וכשם שבארץ יש כל כך הרבה תורמי כליה, יוכלו כשצריך, למצוא גם נשים אלטרואיסטאיות שיסכימו לשאת ילד ברחמם תשעה חודשים ואם א"א למצוא נשים כאלו- סימן מובהק לכך שזה ניצול מיני וציני הכי נמוך של האישה!! לדעתי יותר מפגיעה מינית)).
מידיעה, גם בארץ אלו שמוכנות להיותת פונקאיות בכסף זה בעיקר נשים ממעמד סוציו אקונומי מאד נמוך שאין להם דרך אחרת לפרנס את עצמם.
מציעה לכולם לראות את תגובותו של אבא של יאיר, ואם מישהו חושב שיש מישהו שרוצה יותר מאבא את טובותו של ילדו אז שימשיך לחשוב לו לבריאות….
אני לא רואה כאן כתבות נזעמות על גזל (שהוא תועבה לא פחות, ומתואר באותן מילים במקרא), או על אי שמירת נידה. צאו לאנשים מהמיטה. תארי לעצמך חיים שלמים של נזירה רק כי מישהו החליט שאסור לך לממש את המיניות שלך. המקרא מתאר פרקטיקה פולחנית (כלומר, עבודה זרה) ואין לזה דבר וחצי דבר עם קשר זוגי אינטימי ופרטי בין שני גברים. בדיוק בגלל השטויות הללו אני (ואלפי אחרים כמוני) יצאתי בשאלה.
"לא זו בלבד שהתורה אינה אוסף חוקים חברתיים המשתנים לפי תנאי הזמן ורצון האדם"
דוגמה מאלפת לשינויים שההלכה עברה – פיקוח נפש דוחה שבת.
מספיק להיזכר באיסור להילחם בשבת על אף סכנת הנפשות שבכך, דרך ההיתר להילחם בשבת ועד הצלת גוי בשבת משום איבה.
ההלכה מתפתחת ומשתנה ומי שמאמין שההלכה עומדת סטטית עוד מלפני בריאת העולם – אינו מכיר את ההלכה וצע"ג
מה??? איפה יש מקור לכך שאסור להילחם בשבת כשיש פיקוח נפש??
אתה רב? כי אם לא בא נשאיר למומחי הלכה לומר מה "השתנה" ומה לא.
יוסיפון מספר על הכיבוש הרומאי של ירושלים (הרבה לפני החורבן, כשני האחים הכהנים הגדולים נלחמו בניהם ואחד הביא את הצבא הרומאי לעזרתו),
שמנהגם היה לתקוף בשבת את חומות ירושלים כי אז היהודים לא היו יכולים להילחם כנגד.
כלומר אז ההלכה היהודית (כפי שהיהודים של אותה העת – כמאה שנים לפני הספירה – הבינו אותה) אסרה להילחם בשבת על אף סכנת הנפשות.
מקורות כאלו זה לא מקור מספק,תמצא פסק דין הלכתי שאומר שפיקוח נפש לא דחה שבת ואז נדבר.
כתבה מאירת עיניים.
היא חושפת השקפת עולם נטולת רגש, רחמים או אמפטיה, כל כולה "יקוב הדין את ההר".
למקרא הכתבה נזכרתי בפתגם היהודי המופלא : "ועכשיו, כשהכול התבהר, נעשה לי חושך בעיניים"
אמיץ ומדוייק! שיטת הפרוגרסיב להחריב את העולם באמצעות סיפורים קטנים אינדיבידואליים שמעוררים חמלה ומרדימים את השכל. וכל כך הרבה נופלים לפח הזה.
קראתי את דברייך (ואת התגובות) ונהניתי מאוד, אני חושב שאנחנו חיים בעולם מערבי ולי אישית ממש קשה להחליט בדברים הללו, כי מצד אחד אני מקבל את מה שכתב פה אחד המגיבים שעל גזל למשל אנו לא נזעקים באותה צורה, אך מצד שני אני מבין שזו סטייה מוחלטת שאסורה למימוש (באותה מידה כמו גזל וכו), מצד שלישי, אם מחר יחליט מאן דהו לממש את מיניותו עם חתול, גם אז נקבל את זה?! בקיצור, אין לי אלא להיצמד לתורה שכתבה שזה אסור ולכן בטח שלא לחבק את יאיר שרקי, (בדיוק כמו אדם שמודיע שיתחיל לחלל שבת) ולכן מצטרף לכאבך על אותם סלבס חרדים שחיבקו אותו (אך עדיין דן אותם לכף זכות שחיבקו אותו על האומץ ולא על עצם המעשה..) בקיצור, אפשר לראות בדברים שכתבתי כמה אני מבולבל בנושא, בתקווה שה' יאיר את עיניי! אמן
כל המאמר איננו ממין העניין
האם שרקי אמר שהתורה בטלה?
הוא סיפר על ההתמודדות שלו ולא רצה לעשות מזה אידיאולוגיה