צריך עיון > סדר שני > שכר מצוה כנגד הפסדה: הקורונה ובעיית הקרונית

שכר מצוה כנגד הפסדה: הקורונה ובעיית הקרונית

רבים ניסו לתרץ את התנהגות החרדים בקורונה, אולם לרוב לא הוקדשה מחשבה רבה להנחות היסוד של התביעה המוסרית שהופנתה כלפיהם. עיון בתביעה זו לאור דברי החזו"א על "בעיית הקרונית" מגלה כי ההצגה הרווחת שלה מעוותת את התמונה.

י' אייר תשפ"א

התייחסותו של חלק ניכר מהציבור החרדי להנחיות הקורונה עוררה זעם לא מבוטל, והיא נידונה בארוכה כאן ועל במות חשובות אחרות. טענותיהם הענייניות של הזועמים פשוטות וברורות. אולם, במקרים רבים נלוותה לדבריהם אי הבנה של תפיסת עולמו של האדם החרדי.

כותבים והוגים חרדים שחשו מצוקה מחמת הביקורת חידדו את קולמוסיהם בתגובות יצירתיות יותר או פחות. ריבוי הדעות והטיעונים להפחתת חומרת המעשה הזכיר את דברי רבי יוחנן "כל מלה דלא מחוורא מסמכין לה מן אתרין סגיאין" – דבר שאינו מחוור יש לתומכו מהרבה כיוונים (ירושלמי עירובין פ"י ה"א). מוסכם עליהם כי הציבור החרדי אינו מופקר ואינו מסכן אחרים ביודעין מתוך שרירות לב, והם רק מנסים למצוא את ההסבר הקולע שיבאר למה וכיצד הוא התנהל באופן שאינו מתיישב עם הנחה זו.

הבה נדמיין את הקורונה כקרונית מלאה ביצורים אדומים קטנטנים, עגלגלים ומלאי קנוקנות, השועטת לקראת קבוצת אנשים המתקהלת בבית הכנסת. האם לפזר את האנשים במחיר ביטול תורה ותפילה, וכך להפחית את פגיעתה הרעה של הקרונית, או לאפשר להם להמשיך ללמוד, על אף הידיעה שכך ייפגעו אנשים רבים יותר?

מבלי להטיל דופי בערכם של התירוצים השונים, ברצוני להציע גישה אחרת לדיון בשאלה. כידוע, אם יש את נפשך להבין מישהו שחושב אחרת ממך, יקשה עליך לעשות זאת באמצעות הנחות היסוד שלך. לדוגמא, חרדים רגילים לשמוע את השאלה: "מדוע אתם משתמטים מחובת הגיוס?" כאשר השאלה מנוסחת באופן כזה, כל תשובה שתינתן לה תהיה בגדר "תירוץ". השאלה נובעת מהנחה שהיהודים החיים בארץ מחויבים בגיוס והם אינם מחויבים בלימוד תורה. לכן, מי שאינו מתגייס הוא "משתמט", ומי שעוזב את הישיבה לטובת שירות צבאי "ממלא את חובתו". אולם החרדי אינו חולק הנחות יסוד אלו. הוא רואה את עצמו מחויב לאורח חיים של לימוד תורה, אך אינו רואה את עצמו מחויב גיוס. אדרבה, אם הוא יעזוב את הישיבה וילך להתגייס – אזי הוא יראה עצמו "משתמט".

סבורני שגם במקרה של הקורונה, כל הנסיונות ליישב את ההתנהגות החרדית יצאו מנקודת מוצא שיש כאן קושיה, כלומר שמבחינה מוסרית פשוטה, מבלי לערב שיקולים כמו צפיפות הדיור, קשיי תקשורת, שמד רוחני של בני ישיבות וכיוצא באלה, היה על החרדים להשבית פעילות – שהרי כולם מודים שפיקוח נפש דוחה כל התורה כולה.

בטרמינולוגיה הישיבתית, ידוע ההבדל בין שאלת ה"למה" לשאלת ה"מה". עיסוק ב"מה" הוא נקי יותר, ולרוב גם מדויק יותר בהסבר יסודה של מחלוקת. ברצוני לעיין בהבנת ה"מה" החרדי, לפני שאנו שואלים עליו "למה" – מהן הנחות היסוד החרדיות שעיצבו את ההתנהלות בנוגע לקורונה. הבנת ה"מה" תגדיר מחדש את המעשה הנידון גופא, ומתוך כך את מידת מוסריותו. כך שיתברר שגם אם כל ה"תירוצים" להתנהגות החרדית נכונים, התשובה האמיתית לתמיהה היא ש"קושיא מעיקרא ליתא" – השאלה מנוסחת באופן לא נכון.

 

החזון איש ובעיית הקרונית

התמיהה המוטחת כלפי חרדים, באיזו זכות הם מחליטים לפתוח תלמודי תורה ולסכן חיים, מזכירה את "בעיית הקרונית" הידועה: אתה נהג של קרונית השועטת במהירות על הפסים ועומדת להתנגש בקבוצה של חמישה אנשים העובדים על המסילה ללא סיכוי לברוח. הבלמים אינם פועלים, ואין בידך אלא להסיט את הקרונית למסילה צדדית, שעליה עומד אדם אחד בלבד. האם נכון יהיה לתת לדברים להתרחש בלי התערבות ולאפשר את הריגתם של חמישה אנשים חפים מפשע, או שמא יש להטות את הרכבת ולהביא בידיים למותו של חף מפשע אחד?

McGeddonVector: Zapyon, CC BY-SA 4.0 <https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0>, via Wikimedia Commons

הדילמה מייצגת שתי השקפות בפילוסופיה של המוסר, דאונטולוגיה ותועלתנות. לפי ההשקפה התועלתנית יש למדוד פעולות רק על סמך התוצאה שלהן. על פי עקרון התועלת, הבחירה המוסרית היא זו שתביא לכמות הסבל הקטנה ביותר. לפיכך יש להסיט את הרכבת ולגרום שמספר מועט יותר של אנשים ייפגעו. לפי הגישה הדאונטולוגית, מוסריות הפעולה אינה נקבעת על פי שיקולים תועלתניים שניתן לכמת אותם, אלא על פי אחריות האדם לפעולה. אם יש פעולה מסוימת שב'תנאי מעבדה' (כאשר אנו מבודדים ממנה את השלכות הלוואי) מוגדרת כדבר שעל האדם להימנע ממנו, הרי שיאסר על האדם לעשות אותה. הריגת אדם חף מפשע היא דבר שעל האדם להימנע ממנו, ועל כן היא אינה מוסרית. לפיכך על האדם לנקוט 'שב אל תעשה' ולא להביא בידיים למותו של אדם, על אף שכפעולת לוואי, הריגה זו תציל את המרובים.

היה ניתן אולי לטעון כי היהדות החרדית נקטה גישה דאונטולוגית ולא גישה תועלתנית. על אף שפיקוח נפש דוחה תלמוד תורה ותפילה, לעולם אסור לסגור ישיבות ובתי כנסת. אי לכך, יש מקום לנקוט "שב ואל תעשה" בנוגע לסגירת הישיבות, ומבלי לשקול את התוצאות האפשריות. כמובן, אפשר לפלפל ולשאול אם סגירת המוסדות היא פעולה בקום ועשה והשארתם פתוחים היא שב ואל תעשה או דווקא להפך. בלא להכנס לכך, אינני סבור שהיהדות התורנית מחזיקה בגישה מוסרית דאונטולגית.

דומני שהגישה התורנית למוסר שונה מעט, וזאת נוכל ללמוד באמצעות דיון הלכתי בבעיית הקרונית. רבים יופתעו לגלות כי הראשון שהתייחס לבעיית הקרונית, עוד בטרם פורסמה לראשונה על ידי הפילוסופית פיליפה פוט בשנת 1967, הוא ה"חזון איש". וכך הוא כותב:

ויש לעיין באחד רואה חץ הולך להרוג אנשים רבים ויכול להטותו לצד אחר ויהרג רק אחד שבצד אחר, ואלו שבצד זה יצולו, ואם לא יעשה כלום יהרגו הרבים והאחד ישאר בחיים, ואפשר דלא דמי למוסרים אחד להריגה דהתם המסירה היא פעולה האכזרית של הריגת נפש ובפעולת זה ליכא הצלת אחרים בטבע של הפעולה אלא המקרה גרם עכשו הצלה לאחרים גם הצלת האחרים קשור במה שמוסרין להריגה נפש מישראל, אבל הטיית החץ מצד זה לצד אחר היא בעיקרה פעולת הצלה, ואינה קשורה כלל בהריגת היחיד שבצד אחר, רק עכשו במקרה נמצא בצד אחר נפש מישראל, ואחרי שבצד זה יהרגו נפשות רבות, ובזה אחד, אפשר דיש לנו להשתדל למעט אבדת ישראל בכל מאי דאפשר, והלא לולינוס ופפוס נהרגו בשביל להציל את ישראל כמש"כ רש"י תענית י"ח ב' ד"ה בלודקין, ואמרו שאין כל ברי' יכולה לעמוד במחיצתן, מיהו הכא גרע דהורג בידים, ולא מצינו אלא דמוסרין, אבל להרוג בידים – אפשר דאין הורגין (סנהדרין סי' סט).

נקודת המוצא לדיון של החזו"א היא האיסור למסור נפש אחת כדי להציל אנשים רבים. הלכה זו קובעת שאין לעשות חישוב מספרי ולמסור להריגה אדם אחד כדי להציל את המרובים. אולם, החזו"א מציין שבסיפור של לולינוס ופפוס אנו מוצאים שהשיקול המספרי הוא בעל משמעות. האיסור למסור אחד כדי להציל רבים אינו נובע אפוא ממוסר דאונטולוגי, המתייחס רק לפעולה ואינו מחשיב את התוצאה שלה, אלא משיקול אחר.

לפי גישת החזו"א, מה שמכתיב את מוסריות הפעולה הוא השם הניתן לפעולה, היחס אליה, והוא אינו זהה לשיקול הדאונטולוגי או התועלתני

הגישה של החזו"א להגדרת המוסריות של הפעולה אינה להתמקד באחריות או בתוצאה אלא לאפיין את הפעולה. האפיון של הפעולה נקבע, בין השאר, לפי התוצאה הישירה שלה. התוצאה אינה קובעת את מוסריות הפעולה דרך שיקול תועלתני, אלא דרך השם שהיא מעניקה לה. מסיבה זו, יש חשיבות לשאלה עד כמה התוצאה ישירה. פעולה של מסירה אסורה, כיוון שההצלה של המרובים על ידה היא עקיפה. הפעולה מוגדרת אפוא כהריגה, שרק במקרה, כתוצאה ממנה ינצלו אחרים. ההצלה היא מקרית לפעולה, ועל כן היא אינה מאפיינת אותה. במצב זה, הכרעת ההלכה היא לאסור: מעשה של הריגה אינו מקבל הכשר מכוח זה שעל ידו יינצלו רבים. לעומת זאת, במקרה של חץ, ניתן להגדיר את ההטיה שלו כפעולת הצלה ולא כהריגה. אף שהתוצאה היא אחת, העובדה שכאן החץ כבר שלוח לעבר המרובים הופכת את הסטתו לפעולת הצלה. מאחר שהתוצאה המידית של הסטת החץ היא הצלת המרובים, ההצלה אינה מקרית לפעולה אלא עצמית לה. כעת נולדת שאלה חדשה: האם מותר להציל אדם במחיר של פגיעה באחר? אולם, מוקד השאלה משתנה: אנו דנים על אדם שעושה פעולת הצלה שלה תופעת לוואי של הריגה ולא להפך. במצב זה, סבור החזו"א, השיקול התועלתני מקבל משמעות – אם תוצאת פעולת ההצלה גדולה מתוצאת הלוואי של ההריגה, הרי שיש מקום להתיר אותה.

גישה זו פותחת דיון רחב: מהם הקריטריונים לאפיון פעולה? ראינו שבמקרה זה החזו"א מגדיר את הפעולה לפי התוצאה המידית שלה, אך מה באשר לפעולה שיש לה שתי תוצאות: למשל, אדם גורר מיטה או ספסל על הקרקע ובו בזמן עושה תלם באדמה. האם נאמר שהוא חורש את האדמה או שהוא גורר את המיטה? כידוע, רבי שמעון ורבי יהודה נחלקים במקרה כזה בנוגע להלכות שבת. האם מה שתקף להלכות שבת תקף בכל מקום? האם יש שיקולים רלוונטיים נוספים בקביעת שם הפעולה? איני מכוון לענות על שאלות אלו כאן, אולם ברצוני להראות כי לפי גישת החזו"א, מה שמכתיב את מוסריות הפעולה הוא השם הניתן לפעולה, היחס אליה, והוא אינו זהה לשיקול הדאונטולוגי או התועלתני (אף כי החזו"א מזכיר גם את האכזריות שבמסירת נפש להריגה ואת המידיות של ההריגה בהטיית החץ כמאפיינים אפשריים של הפעולה). גישה זו מכתיבה לנו אופן דיון שונה בשאלות מוסריות: כאשר יש לנו ספק אם פעולה מסוימת היא מוסרית או לא, אין די בכך שנדון בתועלת העולה ממנה וגם לא בחובת ההימנעות ממנה כשלעצמה. השאלה הרלוונטית היא: מהו "שם הפעולה"?. כעין זה אנו מוצאים בדברי רבי אליעזר, על מצוה הבאה בעברה, על מי שגזל סאה של חיטים ואפה ממנה לחם ומבקש להפריש חלה בברכה, ש"אין זה מברך אלא מנאץ". השאלה כיצד לדון את הברכה היא שאלה לגבי אפיון הפעולה. לפי רבי אליעזר, אין מדובר בברכה אלא בנאצה – אין כאן פעולה של ברכה הכרוכה בעברה של גזל, אלא הפעולה עצמה היא בבחינת נאצה.

 

קורונה, קרוניות, ודרוג הצרכים האנושיים

התמיהה "כיצד אפשר להעז לסכן אנשים בשביל להמשיך ללמוד ולהתפלל?" מניחה אפיון מסוים של פעולת פתיחת המוסדות. תפילה בבית הכנסת אינה נחשבת תפילה אלא סיכון של בריאות הציבור. אפיון זה יושב על תפיסת עולם שבריאות הציבור היא חובה קדושה ואילו תורה ותפילה הן פריבילגיות שניתן לאפשר רק בתנאי שאינן מפרות אף חובה. ממילא, פתיחת מוסדות לימוד במקום שיש בכך סכנה לבריאות הציבור נתפסת עברה חמורה עם תוצאות לוואי חיוביות. השאלה אם לאפשר את פתיחת המוסדות מנוסחת אפוא באופן הבא: באיזה מצב מתירות תוצאות הלוואי של העברה החמורה לעבור עליה? מדובר בסוגיה של "עברה לשמה" ולא של "מצוה הבאה בעברה".

בדומה ללימוד תורה בישיבה או בכולל, שהופך ל"השתמטות" בעיני מי שרואה בגיוס לצבא חובה ובלימוד רשות, גם התפילה הופכת ל"סיכון חיים" בעיני מי שבריאות הציבור היא חובה בעיניו ואילו תפילה ושמירת מצוות אינן אלא רשות

בתפיסת עולם זו הצרכים מדורגים באופן הבא: קיום, השתייכות, צמיחה.[1] סיפוק רמת צרכים אחת משמשת קידום של האדם לשלב שמעליו. אין אפשרות לדלג בין שלב לשלב. בבסיס הפירמידה עומד כמובן הקיום הבסיסי. אדם הרעב ללחם, לא מעניינת אותו ההכרה החברתית בו. אדם שאין לו ביטחון פיזי וכלכלי, לא ישאף להכרה חברתית, כבוד והערכה. רק מי שאינו רעב, וגם צרכיו החברתיים מסופקים, מתפנה לעסוק ברוחניות ובצמיחה אישית. ברור אם כן שאין מקום לפתיחת מסעדות בעת שהן מסכנות את הקיום הבסיסי, וכך גם אין מקום לפתיחת בתי כנסת.

בדומה ללימוד תורה בישיבה או בכולל, שהופך ל"השתמטות" בעיני מי שרואה בגיוס לצבא חובה ובלימוד רשות, גם התפילה הופכת ל"סיכון חיים" בעיני מי שבריאות הציבור היא חובה בעיניו ואילו תפילה ושמירת מצוות אינן אלא רשות. אם קיום התורה הוא רשות וצווי המדינה חובה, הרי ש"אין זה מברך אלא מנאץ" – הפעולה אינה מוגדרת עוד כפעולה של מצוה אלא כפעולה של עברה, שממנה יש בוודאי להימנע.

אולם, התבוננות בתפיסת העולם של היהדות החרדית מגלה פירמידה שונה. דירוג הצרכים החרדי הפוך במאה ושמונים מעלות, לפחות בשאיפות ובהשקפה. האישים שהאדם החרדי מעריץ – גדולי ישראל ועובדי ה' בכל הדורות – השקיעו בחלק הרוחני תוך הזנחת הקיום הבסיסי הגשמי, והישגיהם הם מה שהחרדי מחשיב הצלחה. כך הוא גם מחנך את בניו. ידיעת מסכת יבמות נחשבת בעולמו צורך בסיסי הרבה יותר משליטה באנגלית ואף מיכולת נהיגה ברכב. הוא יעדיף לראות את בנו גדל להיות תלמיד חכם עני ולא עם הארץ מבוסס כלכלית. הוא יבחר מקום מגורים לפי קרבה למוסדות חינוך איכותיים, ולפי קהילה והשתייכות, הרבה לפני השיקול הכלכלי הבסיסי. הרוחני נמצא בבסיס הפירמידה, החברתי מעליו, בתור משרת לו, והרווחה הגשמית בקצה, כתוספת של רשות, לאחר שהובטחו בעיניו הקיום הרוחני וההשתייכות החברתית.

כעת, הבה נשוב ונבחן את הדילמה שהציבה הקורונה כבעיית קרונית מסוג מסוים: הבה נדמיין את הקורונה כקרונית מלאה ביצורים אדומים קטנטנים, עגלגלים ומלאי קנוקנות, השועטת לקראת קבוצת אנשים המתקהלת בבית הכנסת. האם לפזר את האנשים במחיר ביטול תורה ותפילה, וכך להפחית את פגיעתה הרעה של הקרונית, או לאפשר להם להמשיך ללמוד, על אף הידיעה שכך ייפגעו אנשים רבים יותר?

אם אנו יוצאים מתוך נקודת המבט החילונית, אי-פיזור של האנשים הוא בוודאי פשע מוסרי. הפעולה של ההישארות בבתי הכנסת נתפסת בראש ובראשונה "סיכון בריאות הציבור", ורק לאחר מכן נשאלת השאלה, מה המחיר שאנו מוכנים לספוג כדי להגן על הבריאות. מתוך הסתכלות זו, סביר להניח שכל ניסיון לשכנע שלימוד תורה ותפילה במניין הם ערכים שניתן לסכן למענם את הציבור, יישמע "תירוץ". אולם, אם נקודת המבט היא שתורה ותפילה הן חובה והן תכלית חייו של היהודי, הרי שעולה לפנינו שאלה מסוג שונה לחלוטין. כעת, ההישארות בבית הכנסת ובבית המדרש נתפסת קיום של חובתו הבסיסית ביותר של היהודי. ההישארות בבתי הכנסת אינה "סיכון בריאות הציבור" (פעולת הריגה) אלא קיום חובתו הבסיסית של היהודי (פעולת הצלה). מתוך כך, השאלה בנוגע להתנהלות בקורונה מנוסחת באופן אחר: איזה מחיר אנו מוכנים לשלם כדי לקיים את חובתנו הבסיסית ביותר? מהי תוצאת הלוואי שמותר ונכון לספוג כדי לקיים את מה שהוא חובתנו העליונה? לא מדובר בפעולה של הריגה שיש לה תוצאת לוואי חיובית (מסירה להריגה שתציל את הרבים), אלא בדיוק להפך, בקיום מצוה שיש לה תוצאה שלילית (הסטת החץ מהרבים שתפגע באדם יחיד).

כאשר מציבים את השאלה בצורה זו, פתאום התמונה נראית אחרת. חלק מגדולי ישראל הכריעו שמותר ונכון לבטל תורה ותפילה מפני המגפה וחלק הכריעו להפך (כמו שהכריעו אחרים), אולם קושיה מעיקרא ליתא. מדובר בדיון הלכתי ורעיוני חשוב ומשמעותי, ולא בזלזול בחיי אדם והתעלמות מהעיקרון ההלכתי הנעלה של "וחי בהם".[2]

 


[1] ע"ע תיאוריית קיום-השתייכות-צמיחה (שכלול תיאוריית הצרכים של מאסלו).

[2] תשו"ח לעורך אליהו לוי על דיוק ההגדרות מתחום האתיקה והפילוסופיה של המוסר.

Photo by Lucas Albuquerque on Unsplash

60 תגובות על “שכר מצוה כנגד הפסדה: הקורונה ובעיית הקרונית

  • אכן שאלה קשה – לבטל תורה ותפילה בגלל מגיפה (ספק פק"נ) או לא?
    הבחנו וקראנו וקלטנו שזו מחלוקת הפוסקים, טוב ויפה.
    אבל מדוע יפסוק פוסק/מנהיג כלשהו שהמסכה מיותרת ואפילו יתייחס אליה בבוז?
    ומדוע יפסוק פוסק/מנהיג כלשהו ללכת להלוויה המונית ללא מסכות וללא שמירת מרחק?
    ומדוע יטען פוסק/מנהיג כלשהו (בבורות מזעזעת) שהחיסונים מיותרים ואפילו מזיקים?
    אפשר היה להוסיף ולפרט דוגמאות, עכ"פ אין זה מדוייק (לשון המעטה) שההתלבטות הייתה אך ורק למען תורה ותפילה, כיוון שהיו גם פוסקים/מנהיגים שלמעשה זילזלו כלאחר-יד, למרבה הבזיון והקצף ושפ"ד.

    • זאת כבר שאלה אחרת האם מותר להסתמך על דעה מקצועית שהיא במיעוט לעומת הדעה הרווחת. ואם מותר בדברים בעלמא לפוסק לתת אמון ביחיד מול רבים האם מותר גם במקרה של פיקוח נפש?

    • ומכאן ראיה שגם ה'איסור' לבטל תורה ותילה (ממתי שמענו שיש דבר כזה ביטול תפילה??? אבל ניחא) בם תירוצים של אנשים רעים. רעים מאוד. גם דאעש פועלים בשם אל כלשהו וכך כל קבוצה הרסנית. לפעמים צריך לעצור ולשאול ולא לצטט ולהתחכם ללא הרף. על כן יאמרו המושלים – בואו חשבון. בוא ונחשב חשבונו של עולם.

  • לפני שאגיב על הנושא הזה הקדמה שמעתי ממכר אוסטרלי, לפני כ80 שנה כשישיבת מיר הייתה במזרח הרחוק נשאלה השאלה של שמירת שבת יומיים מספר ועוד החזון איש פסק את מה שפסק, לעומת זאת רבי בצלאל שטערן המחבר של שו"ת בצל החכמה כמובן לא קיבל את הפסק ואמר מעולם לא פסקו כגדול הדור אלא כהרוב יש לחזון איש הרבה פסקים שלא התקבלו, זה נכון שהוא היה גדול בתורה וגאון עצום [ספריו מוכיחם זאת] אבל מחוץ לחוג המקיף אותו פסקיו בציבור הרחב לא התקבלו למשל קדושות שביעית בפירות נכרים או מעמיד דמעמיד ועוד לנו יש הלכה בשולחן ערוך יורה דעה סימן קנ"ז סעיף א'. ובגמרא עבודה זרה ז' ע"א קתני לה גבי הלכתא פסיקתא כל המשנה ידו על התחתונה. לקחת שאלה של פיקוח נפש שדוחה איסור סקילה וזה לשון הגמרא כתובות י"ז ע"א, תנו רבנן מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת, ונפסק להלכה ביורה דעה סימן שס"א סעיף א'. איני חושב שבפרט בפקוח נפש אפשר עם סברות ללא ראיות מפורשות לפסוק. בתור שיעור למדני מבריק בישיבה זה יצירה גאונית בפירוש, אבל לפסוק על סמך זה, כבר סיפור אחר לגמרי, בסך הכל יש מספיק אפשרויות ללמוד בקפסולות בכיתות קטנות עם שמירת מרחק זה קשה מי אומר שהחיים צריכים להיות קלים. המאמר הזה מזכיר על משל שצלף הגיע לכפר וראה חץ בדיוק באמצע הנקודה שאל את בעל הבית איך עשית את זה הוא ענה קודם כול אני יורה חץ ואחר כך מצייר סביבו עיגול, קודם כול פותחים ישיבות בלי חשבון ואחר כך ממציאים כל מיני קרומע לומדעס להתיר את זה בשביל חבורה בישיבה זה גאוני לא כדי לפסוק שם צריך ראיה מוצקת בפרט שזה פקוח נפש. אחד מגדולי הדור הקודם [לא אזכיר את שמו] שהיה בפירוש בעד שימוש חשמל בשבת והקפיד על שימוש מחברת חשמל לא מגנרטור ולא ממצברים, תלמידו עבר לגור בבני ברק והוא שאל את רבו האם כאן בבני ברק זה נקרא אתריה של החזון איש הגאון הזה אמר לו לחזון איש לא היה כתב רבנות של בני ברק. הקרומקייט הישיבישיסטי הפכו את החזון איש למינימום חברם של אביי ורבא אם לא של הלל ושמאי או של שמעיה ואבטליון לפי שיטת בני ברק המשנה הראשונה מתחילה משה קיבל תורה מסיני ומסרה ל……………………..בעל החזון איש לא היה שום הפסק באמצע אפילו לא יהושע בין נון

  • זה לשון הגמרא כתובות י"ז ע"א, תנו רבנן מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת. ונפסק להלכה ביורה דעה סימן שס"א סעיף א'. אז בבקשה אל תכתוב את כל הקרומע לומדעס האלו אם כך אתה עורך את שוטנשטיין צדק הגרא"מ שך זצ"ל שאסר את הגמרות

    • מה עניין זה לכאן כלל?? האם אי אפשר ללמוד בקבוצות קטנות? או במרחבים פתוחים? ומה תגיד על פתיחת טישים המוניים?
      האם לא ראוי לוותר על קצת נוחות בשביל פיקוח נפש ולפחות עבור ספק היזקא?
      הנושא היה ונשאר אחד:
      איזור הנוחות הקבוע( חרדיות) מול הלכות מפורשות בשו"ע ( יהדות)
      כל ניסיון אחר ללמד סנגוריה נועד לכישלון.

  • איני מבין איך הכניסו מאמר זה באתר מכובד כמו "צריך עיון". הרי ברור כביעה בכותחא שאין שום היתר לסכן חיי אדם חוץ מג' עבירות אין שום דין בתורה שתלמוד תורה דוחה פקוח נפש חוץ משעת שמד. אין שום היתר חוץ מעבר ושנה אחרי שהם שקועים בעבירה הם מחפשים כל מיני קרומע לומדעס להתיר למפרע. זה לשון הגמרא יבמות צ"ח ע"א, אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו. על המזלזלים בקורונה נאמר עליהם פסחים מ"ט ע"ב, אמר רבי אלעזר עם הארץ מותר לנוחרו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת אמרו לו תלמידיו רבי אמור לשוחטו אמר להן זה טעון ברכה וזה אינו טעון ברכה אמר רבי אלעזר עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך שנאמר כי הוא חייך וארך ימיך על חייו לא חס על חיי חבירו לא כל שכן אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן עם הארץ מותר לקורעו כדג אמר רבי שמואל בר יצחק ומגבו, מותר לנוחרו זה מפני שאם אינו מכסה את האף במסכה צריך לגזור לו את האף ואסור להתלוות עמו כדי שלא ידביק אותך בקורונה. כנ"ל בנוגע למתנגדים לחיסונים.

    • לחמודי —
      אמנם אני סבור כמותך, כי על ספק פק"נ מחללים שבת ע"י גדולי ישראל, לכן עאכ"ו שצריך היה לערוך תפילה ולימוד בצורה שתמזער את הסיכון מהמגיפה. הוכח שזה אפשרי! יתר-על-כן, לאחר שהתברר שהמגיפה מחסלת בסיטונות ולפיכך מדובר בודאי פק"נ – אין שום היתר ליהרג, אא"כ מדובר ב-3 עבירות. כמובן אין גם היתר להדביק ולהרוג אחרים.
      אבל במחילה – הסיגנון שלך אינו מכובד ואינו מכבד, לא אותך ולא את אלה שאתה תוקף אותם. דברי חכמים בנחת נשמעים, ולמרות שלא כולנו ת"ח – ראוי שננהג כת"ח של א"י, "מקל נועם"…
      כאשר מדובר בתגובה עם עקיצות אישיות – לענ"ד עורך האתר צריך לפסול את התגובה. אסור שהאתר יחקה (בפרט בספירת-העומר) את התכתשויות השונאים-מחבלים בפוניבז', את היריקות בגור, את השנאה בסדיגורא ועוד קבוצות נפלאות. כל אלה ממלמלים פרק ממסכת אבות בשבתות הקיץ, אבל הם חזקים רק בתיאוריה.
      (אני למדתי בבימ"ד בסגנון אחר – לפני שנים רבות רה"י זצ"ל פסל מודעה שרצו להוציא כנגד ר' יואליש, שהרי מדובר בת"ח, והתיר להגיב אך ורק כנגד דעות, אך לא אישית כנגד ת"ח הטוען אותן).

    • אני לא מבין איך לא מחקו את התגובה הזאת. זה לא סגנון של תלמידי חכמים אלא התלהמות של אנשים שלא מסוגלים לשמוע תפיסת עולם אחרת משלהם והכל ברור ומוחלט אצלם והכל שחור לבן.
      הוא קובע אקסיומות שאינם מוחלטות ומי שלא מיישר קו איתם הוא מחוץ למחנה.
      לא זאת הדרך של צריך עיון

      המאמר מצוין ודן בלב הנקודה שהויכוח הוא ויכוח של ערכים ויש חברות שלא מאמינות ש"העיקר הבריאות" ועל זה צריך לדון. מה מוגדר כסיכון שמותר לאדם לקחת עבור ערכיו. אין מחלוקת על סיכון גבוה של מוות ב50% וגם לא ב20% שצריך לעשות הכל כדי להימנע וגם אין מחלוקת שלא מתייחסים לסיכון של 1 ל10000 אלא יש טווח אפור באמצע שעליו כל הויכוח מה עוצמת הערך ומה רמת הסיכון

    • לאברהם צ. כשמתים 6000 בני אדם ועוד עשרות אלפי נפגעי פוסט קורונה, כל הגיבובים לא רלוונטיים עם רוצחים [כן רוצחים דרך האף והפה בנשק ביולוגי] לא מתווכים ולא שומעים צד נגדי. כל מי שמעיז לכתוב או לומר שטויות או לא לעטות מסכה הוא אצלי בפירוש נגד התורה, גם אם יש לו פראק, וזה שהוא פעם ישב מול גמרא זה רק מוסיף לחובתו.

    • לאברהם צ. זו הלכה מפורשת בשלחן ערוך שאין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב ובספק הכי קטן מחללים שבת שזה איסור סקילה. כל אלו שזלזלו בקורונה אני משתדל לדון אותם לכף זכות שהם עמי ארצות, אין צד שני נקודה. שמעתי פעם ווארט חריף מדוע במחלוקת לשם שמיים אומרים הלל ושמאי ובשאינה לשם שמים אומרים קורח ועדתו ולא קורח עם משה כי לא היה פה צד שני הייתה רק אמת אחת עם משה רבינו. זהירות בהנחיות הקורונה היא ורק היא האמת אין כאן שום ויכוח כמו שאין ויכוח בין היהדות לנצרות או האיסלם. אני בכלל לא מבין את אתר צריך עיון שמשעלים את כל המגלי פנים בתורה שלא כהלכה שעוברים על התורה ומנסים לתרץ את הפשע האיום הזה – עם הקדוש ברוך הוא לא מתחילים. אני מאמין באמונה שלמה שבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרים מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו

  • ליהודי ישראלי, שאלו את רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל שהיה ידוע כאדם נוח לבריות [היכרתי אותו אישית מקרוב] איך להגיב כשאדם מדבר בחזרת הש"ץ, ענה כמו שמגיע מחבל, כשמחבל יורה נשק ביולוגי דרך האף והפה ועוד בשם התורה ופוסק שחייבים אי אפשר להיות אדיש, אינו דומה ויכוח אם יש איסור מרידה באומות או לא וכן אם להשתמש חשמל בשבת ועוד ועוד פה פשוט זו לא עוד דעה זה רצח

    • לחמודי —
      התכוונתי בעיקר לתגובתך כלפי מחבר המאמר: "…אז בבקשה אל תכתוב את כל הקרומע לומדעס האלו אם כך אתה עורך את שוטנשטיין צדק הגרא"מ שך זצ"ל שאסר את הגמרות" – העורך היה צריך לפסול תגובה כזאת, כי האתר הזה אינו אמור להתנהג כמו זורקי סטנדרים בישיבת פוניבז', מזילי-ריר בחסידות גור ושאר גברי אלימי של משלחת מלאכים רעים…

    • ליהודי ישראלי "קרומע לומדעס", אם יש בה גילוי פנים בתורה שלא כהלכה, הוא יותר גרוע מלזרוק סטנדרים – לזורק סטנדרים יש חלק לעולם הבא ולמגלה פנים בתורה אין לו חלק לעולם הבא

  • יהודי
    כנראה שהם לא קבוצות כ"כ נפלאות.

  • הוכיח את כוחו לטהר את השרץ בק"נ טעמים.

    • לדן עיין תוספות עירובין י"ג ע"ב ד"ה שיודע ותוספות סנהדרין י"ז ע"א ד"ה שיודע, ולכן לא כתבתי את זה בתגובה כי יש לזה משמעות זו לא סתם קלישאה לטהר את השרץ

  • חוששני שיש פה התעלמות מהמרכיב הפסיכולוגי חברתי. קיימת בציבור החרדי חוסר ערבות הדדית לאומית שבגללה הציבור לא מתגייס לצבא. זה האי בדיחה לומר שהחרדי הממוצע לא מתגייס כי הוא רוצה ללמוד תורה, הרי ברור שגם במקומות שלא לומדים אז התגייסות היא סוג של חטא. וגם לא מנסים לשלב את ההתגייסות בשום צורה. שווה בנפשך כמה זמן משקיעים בבחירת 4 מינים, קישוט סוכה או ניקיון לפסח. ברור שאם הגיוס היה בעל ערך היו מוצאים לו מקום.
    גם סיבת ההתקלקלות הייתה נפתרת לו רק היו רוצים.
    זה ברור שיש פה מרכיב של ערבות הדדית, שהציבור החרדי לא קושר בה את גורלו.

    מאותה סיבה בדיוק לא הקפידו על הקורונה, וכל השאר זה תירוצים בעלמא (צא לשטיבלך ובדוק כמה אנשים שמים מסיכה בתפילה, פחות מעשירית. אולי לשיטתך גם תפילה ללא מסיכה היא ערך עליון)

    • לאליהו היקר
      ציניות ודמגוגיה ושטחיות תמיד יש לו קונים ולכן אני מבין למה אתה מנסה למכור את זה.
      אבל אם כן נרצה להתמודד ברצינות לטיעונים שלך, אין לי מנוס אלא לדבר עם אותו שפה.
      ובכן אין ערבות הדדית במדינה קפיטליסטית. במדינה קפיטליסטית המושג "לאום" ריקה מתוכן ואפי' אסור לומר את המילה "לאום". כי לאומניות מקנה את האדמה ואת משאביה לבני הלאום, מה שאין כן קפיטליזם מפריטה הכל לכל המרבה במחיר. בכדי שתראה שזה לא רק נכון מחשבתית, אני הצטט לך את מילטון פרידמן הקפיטליסט האולטימטיבי, בדיוק בנושא הזה.

      "בעיני בן חורין, המדינה היא אוסף של בני אדם ולא ישות שמעל ומעבר להם, הוא רואה את השלטון כאמצעי, כמכשיר, ולא כמי שמעניק חסדים, כאדון או כאל שיש להעריצו ולשרתו בצורה עיוורת. אין הוא מכיר בשאיפה לאומית כלשהי, אלא באשר היא ההסכמה בין השאיפות שלהגשמתן פועלים האזרחים כל אחד לחוד. אין הוא מכיר במטרה לאומית כלשהי, אלא באשר היא ההסכמה לגבי המטרות שלמענן נאבקים האזרחים כל אחד לחוד" (קפיטליזם וחירות – מילטון פרידמן)

      ראה גם את מאמרי "הפרדוקס היהודי של מילטון פרידמן"
      https://socialrevolutioninhumanthinking.wordpress.com/2017/01/25/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%A7%D7%A1-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%98%D7%95%D7%9F-%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%93%D7%9E%D7%9F/

      והיות שכך, אם יש לך חוש ורגש של עריבות יהודית קלסית אפי' כלפי חילוניים, היית אמור להילחם נגד הגיוס החובה הכפייתית שיש במדינה קפיטליסטית, שברגיל אין שם גיוס חובה אלא שכירי חרב.
      גם בהגות הליברלית נשמעים לאחרונה ביקורת חריפה נגד הגיוס החובה במדינת ישראל שהיא כאמור מדינה קפיטליסטית מאז שנות השמונים. ראה לדוגמא:
      "צריך להכיר בכך שמודל גיוס חובה וחברה ליברלית דמוקרטית, אלה שתי ישויות שנמצאות בסתירה זו לזו ולכן המציאות הזאת לא יכולה לשרוד לאורך זמן" (פרופ' יגיל לוי)

      זה לגבי עריבות יהודית מול גיוס רווקים ורווקות יהודיות בחינם למולך.
      מה עם דיור? מה עם משאבי הארץ? כלומר אתה כיהודי לאומני שפרדוקסלי מאמץ את דת הקפיטליזם, אתה מונע מיהודי את ארץ ירושתו ודורש ממנו פרוטקשן על לינה ועל שימוש.

      נעבור לעריבות יהודית כלפי היהודים הכבושים:
      שבעים ושלוש שנה התרבות החרדית נמצאת תחת כובש מזרע היהודים שלא מכיר בכלל במסורת המסורתית כפי שהחרדים חושבים וטוענים ומתנהלים. אז איפה העריבות שלך כלפי היהודי האלה שנקראים חרדים? למה אתה וכשמותך נלחמים תמיד נגדם ועומדים לצד הכובש?

      התשובה הצינית תהיה (אם נלך בדרך שלך): "אין לך ושכמותך שום עריבות יהודית ולא לאומית". יש לך עבודה זרה שנקרא מדינת ישראל = ציונות. ומי שנגד זה, הוא לא יהודי ואפי' אנטישמי. ולכן קל לך לכתוב מה שכתבת כאן עליהם.
      מה שאירוני כאן שהעבודה זרה שלך היא פרדוקסלי כנ"ל. מצד אחד היא טוענת שארץ ישראל של היהודי, ומצד שני מחזיקה בדת הקפיטליזם ששוללת את המושגים הבסיסיים שלך כמו לאומניות וזכות על הארץ משום ירושה. כלומר אפי' בירושה הקפיטליזם לא מוכנה להסכים. מילטון פרידמן מציע לבטל את המושג ירושה מתודעת בני אנוש. כי רק ככה לדעתו האיוולת תהיה שוויון בכפית האדם להיות בחלוקת העובדה.

      בקיצור שהיהודי חוטא ורוצה כבר לעבוד ע"ז ועבודת אלילים כמו כל הגויים, הוא עושה את זה כפנאט. אז איזה עריבות אתה מבקש משאר היהודים?! אפי' אם נרצה להיות ערבים בשבילך, אתה לא תבין שאנו באים מתוך עריבות, כי פשוט אין לך את זה. הרי עצם אימוץ הציונות עם הפרדוקסליות כנ"ל, מוכיח את זה.

    • היעדר ערבות הדדית לא מתרץ הסתכנות עצמית, שבה דן המאמר – אי הישמעות להוראות בתוך הקהילה עצמה.

      לא נטען ש"החרדי הממוצע לא מתגייס כי הוא רוצה ללמוד תורה". רק הוסבר מה הוא רואה כהשתמטות מחובתו. ברור שאינו רואה חובה להתגייס (גם אם אינו לומד), הרי לא חונך לכך.

      והפתרון העלום לבעיית ההתקלקלות – חסר ביסוס . בינתיים אין ציבור שהצליח להמציא פתרון.

    • לאליהו אם אתה צודק המצב הרבה יותר חמור ממה שחשבתי והלוואי ולא תהיה צודק

    • אליהו שלום ,
      אתה סותר את עצמך.
      מחד גיסא – אתה טוען לחוסר הרגשת "ערבות הדדית לאומית ".
      ומאידך גיסא – אתה שולח אותנו לשטיבלך לראות שלא מקפידים על חבישת מסכה. ושם נפגעים
      המתפללים עצמם – לא האחרים. !
      התוצאות מראות לצערנו – שבמקומות שלא הקפידו – נפגעו יותר . לכן יש לחפש את מקור הזלזול
      במקום אחר .

  • לאליהו דרך אגב ההתנגדות לגיוס אצל חוגי העדה החרדית לא קשור ללימוד תורה אלא לאיסור מרידה באומות

  • אחד הדברים שא"א לקחת מהציבור החרדי היא היכולת הבאמת מופלאה לטהר כל תועבה בפלפול למדני ואז לשאת עיניים לשמיים בבכיינות צדקנית.
    א. הדוגמה מהגיוס לצה"ל היא כמובן דוגמה גרועה כי כולנו יודעים שהפטורים ניתנים באופן אוטומטי לכל אדם שיצא מרחם של אישה חרדית גםאם מדובר באדם שלא יודע קרוא וכתוב וממלצר בווגשל.
    ב. כותב המאמר מתנדב להסביר את ההתנהגות הזו באמצעות פלפול למדני פילוסופי אך האנשים שאותם הוא מתנדב להסביר יושבים וצוחקים אין להם שום צורך בהסברים מורכבים כאלה. כותב המאמר מניח שהם מסכימים איתו על העובדה שבכלל יש מגיפה רק חושבים שישנם ערכים חשובים יותר זהו שלא אפילו על עובדות הבסיס הם לא מסכימים איתו יש להם עובדות משלהם.
    ג. כהמשך לדבריי הכותב מניח שההתנהגות הזו היא תוצר של חשיבה פילוסופית עמוקה ורצינית שבסופה התקבלה הכרעה אחרי ח"י טבילות בקרח וצום במשך שבוע כמובן שלא הציבור החרדי ילדותי מדי בשביל זה. פשוט האינסטינקט החרדי הפבלובי "הם לא יגידו לנו מה לעשות" הוא זה שהכריע.
    ד. אני מוכן להמר בסבירות גבוהה מאוד שאילו מדינת ישראל הייתה נוהגת בטקטיקה של הכחשת מגיפה סטייל ברזיל החרדים היו סוגרים הכל כולל הכל וכל מת חרדי היה כמובן באשמת הציוייניים והיה הופך להרוג מלכות סטייל דה האן ופנחס סגלוב. המיתוס הזה היה מככב כמובן לצד שרופי הכבשנים מאשימים רצח דה האן ושאר ירקות וגם בעוד 500 שנה כל ילד חרדי היה שומע על החילונים הרשעים ששתו בירה בתל אביב וראו משחקי כדורגל בטדי ובגללם מתו אברכי משי ונשים צדקניות בירושלים ובבני ברק
    ד. כתבו את זה כבר אבל אחזור על זה נוח לחרדים להציג את זה כתורה ותפילה אבל זה לא נכון הכל היה פתוח כולל הכל (לפחות באיזור גאולה מאה שערים ממה שאני ראיתי)
    בקיצור מדובר באנרכיזם ילדותי ומתקרבן ושום פלפול בכתבי החזו"א לא יצליח להכשיר אותו.

  • לפי החזו"א הנקודה היא שבמסירה ההצלה ממילא והפעולה הינה מסירה. בהטיית חץ הפעולה היא גם הצלה וגם הריגה וכוונתו הצלה ולכן זה עיקרה ואינו דומה כלל למתקהל לצרכי מצווה לקורונה.
    אני מניח שלו היה מדובר במגיפת דבר שבה סכויי המוות גבוהים מאוד לא היה מי שחושב שמותר על אף החזו"א.
    הטענה שצורך הלימוד חשוב יותר היא טענה. הבעיות בה הן א. מי שמך לקבוע לציבור כולו, כולל חילונים. להיכן נגיע אם כל ציבור יעשה מה שברצונו. ב. מה עם שאר ההפרות? ג. ההרגשה (וקשה להוכיח) שיש כאן התרסה של עצמאות, גישה פרימיטיבית ואי הפנמה של פעולתה של עקומה עולה. ואגב, יש גם הרגשה שהעניין לא באמת נשקל ברצינות אלא היתה אמירה ב"שלוף".

  • האמת לאמיתה היא – שכולם מבינים שאם כולם היו מתנהגים כמו החרדים, זו הייתה הופכת למגפה אמיתית. כי ברגע שבתי החולים היו קורסים, מספר המתים היה מגיע בערך לחמש עשרה אחוז (עשו את הניסיון הזה באיטליה לתקופה..). הבחירה של החרדים הייתה שוב כמו תמיד לקחת מכולם את החירות ולא לתרום כלו משלהם. יפה אמר אותו פרופסור – ציבור שהתרגל לקחת ולקחת ולא לתת כלום. זו האמת וכל השאר התחכמויות ופלפולים של הבל. הגיע הזמן גם לעשור את שיטת העקמומיות של הסברות. כל דבר אפשר לטשטש וכל שרץ אפשר להכשיר. אעריך את הכותב יותר לו ישוב בו מדבריו הרעים ומחטאתו כי גדלה מאוד.

  • אני תוהה לעצמי
    בקריאת המאמר הרגשתי שאני נמצא בסביבה פתוחה שיכולה להביע את עצמה ולדון לעומק בלי דעות מוקדמות
    ובלי נסיון ליפות דברים שלא במקורם
    אבל מהתגובות האגרסיביות, אני מרגיש באחד השווקים, שהשוקאים צועקים חמס לבלי לתת להביע דעה ולדון על הדברים בצורה אובייקטיבית.
    והכוונה בעיקר למגיב בשם חמודי שהתעלה על עצמו הפעם בהתקפה בוטה זלזול וסתימת פיות שלא במקומה

    אסביר את דבריי
    המאמר בא למצא מקור חרדי תורני להתנהגות החרדית
    והוא הביא את המקור מהחזון איש בצורה תורנית טובה וחושבני נכונה
    הרוצה יכול לחלוק על החזון איש כמו שהטיב ה…חמודי לתקוף ולחלוק אבל טעית "חמודי" מטרת המאמר לא הגיעה להצדיק את המעשה אלא למצא לו מקור והסבר
    מגיבים נוספים החליטו לתת הסברים פסיכולוגיים למעשה, אבל תסלחו לי זה לא המקום, תגובה למאמר נועדה לדון עליו ולפרוך את מקורותיו ולהציע הסברים אחרים למקורותיו הוא.
    אבל בעקבות ה"חמודי" נשרכו אחריו כמה בהתקפות המוציאות את מערכת התגובות מהקשרם להם הם נועדו
    אני כותב את דבריי בצורה הזאת כי יצא לי לפגוש פעם את כותב המאמר איש נאור חריף שנון וחכם שדעתו האישית הרשו לי לערער היא נגד ההתנהלות שהיתה
    אבל בהיותו איש נאור ובקי גדול בתורת ישראל ידע לרדת לעומק הענין ולמצא את הדבר במקורותיו
    אקוה שתגובות לא עניניות אלו לא ימנעו ממנו לכתוב בעתיד עוד מפניניו ולא ימנע מפני כמה תגובות כאלו
    אם תשכילו תעיינו במאמריו האחרים שהתפרסמו במסגרת יפה זו ותבינו כמה טעיתם

    • היות ודעתו האישית היא נגד אז זה חמור שבעתיים, מדוע באמת הוא מתחיל עם כל הסברות, מחר הוא יתרץ את יהודה משי זהב … אותי לימדו אם ראית גנב ותירץ עמו לכל דבר ממציאים תירוצי סרק הנושא הזה היה אסור להעלות אותו בכלל הוא מחוץ לויכוח הדרך הטובה לנצח בויכוח הזה להימנע ממנו כתבתי כאן מדוע קרח וכל עדתו ולא קורח ומשה.

    • הסביבה לא פתוחה לרוצחים בנשק ביולוגי דרך האף נקודה

    • אני לא מוכן לקבל שהחזון איש התיר לרצוח בנשק ביולוגי דרך האף

    • ראש פתוח ,
      א. אני מסכים איתך בקשר לטענותיך נגד חלק מן המגיבים.
      וגם מסכים ש"המאמר בא למצא מקור חרדי תורני להתנהגות החרדית" – כדבריך.
      ברם , המאמר מסביר רק חלק מן ההתנהגות – תפילה בציבור , לימוד תורה , ואולי אפילו בדוחק "טישים " של אדמורים.
      אבל מנין הזלזול בחבישת מסכה בכל אותם מקומות ? מנין ההיתר לערוך חתונות של אלפים ?
      וממתי מצוות "ראש השנה באומן" דוחה פיקוח נפש ?
      כמו שכתב אחד מן המגיבים – הזלזול בהוראות נמשך גם במרכולים וברחובות –
      כך שאת ההסבר יש לחפש לא בדקדוקי הלכה .

  • כהמשך לראש פתוח היקר (שאגב מגיע לו לייק ענק אפי' שאני חולק עליו וכן חושב שצריך לתת לאדם לדבר אפי' שזה נשמע לא נכון ולא במקום וכו' וכו'. טענתי שאפשר וכדאי תמיד לנסות להסביר אפי' למי שצועק וכועס ולא מדבר לעניין.)

    ברצוני להסביר משהו חשוב כאן למגיבים החובבניים.
    אני לא יודע אם למדתם בישיבה קטנה, אבל סוג שיח כזה היה בישיבה קטנה (כמו כמה החזו"א מקובל). מאז התבגרנו ונאסף לפחות כפול שנים של לימוד והבנה וכו, ומי שמבין, "בתחום הלימוד" הכמות והאיכות גודל באופן מעריכי אקספוננציאלי.

    ובכן, בניגוד אצל בני המשטרים, או שהם מעריצים בעיוורון מוחלט, או שהם שוחטים פרות קדושות עם דמגוגיה זולה. תמיד הערצה או הזלזול, באים בעיוורון כי ככה אמרו במדיה או באקדמיה או ככה אמרו ההוגים הימנים או השמאליים וכו וכו' (כלומר בני המשטרים לא מכירים את מי שהם מבקרים ומזלזלים או את מי שהם מהערצים. כי לרוב בן משטר מכיר רק את תחומו = הוא לא רב תחומי). אצל היהודים הבני חורין אהבת הגאון הערצה הכבוד וכו', הם אישיים. אפי' הריב והמחלוקת והכעס כלפיהם, באים מתוך אהבתם והערצתם.
    יותר מיזה, תמיד הנערץ מקבל את הערצה בשוק החופשי. כלומר הוא לעולם לא יכול ואין לו את הכלים (אין משטר ואכיפה שאפשר לטעון מה שאני טוען על בני המשטרים שהם סובלים מתסמונת סטוקהולם) לכפות את עצמו על הבני חורין.
    יוצא שכל הערצתם היא טהורה ובא מהכרות אישית, אפי' כלפי בר פלוגתא בהלכה ובהשקפה. עד כדי כך שאותו חסיד או ליטאי בארון הספרים הפרטי שלו בבית, הוא מחזיק את ספריהם והגותם של כולם. ואותו דבר בבית המדרש בקהילה הליטאית או החסידית או הספרדית וכו' וכו'.

    תלמיד חכם מהבני חורין, מאוהב בהם אפי' שלא יסכים עם מילה אחת שלהם, כי הוא החבר הכי טוב שלו הידיד הכי טוב שלו הקרוב הכי קרוב עליו, כי עמו הוא צמח להיות מה שהוא = תלמיד חכם משכיל וצדיק ובן חורין.
    מי שלא טעם את זה לא מבין את היחסיים האינטימיים שיש בין תלמיד חכם עם רבו מלפני מאות או אלפי שנים.

    בן משטר שמיד שנולד מדרבנים אותו לחשוב שהוא הכי חכם והכי מבין וכו' וכו', לעולם לא יכול להיכנס למיטה עם מישהו חכם ממנו, כי אין כזה בנמצא. מה, אני החכם הכי שיש בעולם. ולכן לעולם אין לו חיבור אינטימי עם חכם ממנו. לא חכם מההווה ולא חכם מהעבר הרחוק.
    ולכן אייך המשטר ועבדיהם מהאקדמיה עובדים על החכמים האלה? פשוט, אומרים לו ש"זה לא חכם" "זה ילדותי לחשוב כך" וכו' וכו'. הוא לא יודע מזה חכם מזה לא חכם, הוא בהצגה של להיות חכם ואם האקדמאי או ההמון חושב שזה לא חכם, אז זה לא חכם. אם איזה מקובל וידוע בציבור יאמר שזה לא חכם, אז זה לא חכם.
    ואם שרלטני המשטר רואים שיש ערצה כלפי מישהו אצל ההמונים, אז נאמר להם שההוא לא חכם או לא מקובל וכו' וכו' (או נעשה עליו תחקיר או כתב אישום)

    אותו שיטה שחמודי עושה כאן כלפי החזו"א, עשו מבקרי המקרא בתקופת ההשכלה. הם יצאו מהנחה הפנאטית שאם רק ניקח מהם את "האמונה העיוורת" כלפי המקרא, אין יותר יהדות.
    המשכילים האלה במרכאות, לא הבינו את היחסים האינטימיים שיש לכל יהודי קלסי עם הנביאים עם הזקנים עם התנאים עם אמוראים עם הגאונים והראשונים וכו' וכו'
    לא מדובר בערצה עיוורת כמו שבני המשטרים העריצו את משי זהב. מדובר בהערצה מתוך הכרה אישית ואינטימית עם החיים והמתים מהעבר מאז אדם הראשון עד ימינו אנו.

    אני הדגים לכם את זה עם סיפור (בעצם כמה סיפורים קצרים)
    1, צודק חמודי שאצל ישוב הישן לגבי שביעית לא פסקו על פי החזו"א. אבל אני הייתי נוכח בוויכוח שהיה עם הרב הגאון ר' מאיר ברנדסדורפר זצוק"ל (הכי קנאי והכי ישוב הישן) ומישהו (צעיר וטיפש) עשה רק פרצוף קטן כלפי דברי החזו"א, ור' מאיר נהפך תוך רגע להר געש שכולנו פשוט ברחנו משם.
    2, הייתי פעם בבית של הגאון ר' ישראל יעקב פישר זצוק"ל (הכי קנאי והכי ישוב הישן) והנכד שלו (לא יוצא ירכו = חתן אצל אחד מבניו), הזכיר את הרב קוק בלי לומר "הרב" אלא "קוק". עד היום יש לי צילצולים באוזניים מהצעקות של הרב פישר על העזות מצח של הנכד לומר קוק בלי הרב קוק. אצלי בבית אומרים "הרב קוק" זעק על נכדו בלי חנפנות וצביעות (כן, בכל זאת זה נכד טרי שנאסף למשפחה רק עכשיו. אני מספר לכם את הפרטים בכדי שתבינו שהרב לא התחנף לנכד החדש והטרי שלו אלא זעק זעקה גדולה ומרה בלי חנפנות וצביעות)

    מנגד אני הדגים לכם את היחסים של תלמיד חכמים עם רבותיהם במצב שהשכל האלוהי אומרת הפוך לגמרי.
    3, שהורי שלחו אותי לארץ בגיל צעיר מאוד ללמוד במוסדות בארץ הקודש, הם שלחו אותי למשפחה ירושלמית מקורית. בראש חודש למדו בזמנו חצי יום. אב המשפחה לוקח אותי לבית המדרש בבתי נייטן במאה שערים ואומר לי כאן תלמד אחרי הצהרים בכל ראש חודש. הוא משכנע אותי שכאן בבית מדרש מסתובבים ש"ס אידן בין הספסלים (ביטוי ירושלמי כלפי תלמידי חכמים מופלגים שלא עושים מעצם כלום, כלומר לא רואים עליהם כלום), ולכן כדאי לי ללמוד כאן. בכל אופן ישבו שם באמת גדולי וענקי ישוב הישן שעד היום הם לא מוכרים אלא על ידי אלפי צאצאיהם (בלי גוזמה). לא הטריח אותכם עם שמות, רק מה שנצרך לסיפור. (ואגב ישבו שם הרבה זקנים וכל אחד מהם ש"ס איד כשלעצמו, ואנו הרבה ילדי השכונה שההורים שלחו אותו ללמוד אחרי הצהרים, משתוללים ומפריעים להם ללמוד ולעולם אף אחד מהזקנים לא הרים עלינו זעקה. רק שתבינו איזה סוג זקנים הם היו, שאצלם ילדי ישראל משחקים, זה גם לימוד תורה ואסור להפריע להם לשחק בבית המדרש. ולמי שיש חוש חש מבין למה הילדים ששחקו שם כולם יצאו יראי השם וראשי אב של אלפים, והילדים מבתי מדרשות שלא נתנו להם לשחק בבית המדרש רק שלחו אותם לשחק בחוץ, מהם משום מה יצא מה שיצא)
    בקיצור היה שם יהודי בשם ר' מנחם פישר זצ"ל. אני יושב עם חברי עם ספרים פתוחים חצי לומדים וחצי מדברים, ופתאום ר' מנחם לוקח את הגמרא הפתוחה שלו ודופק את הגמרא חזק על הסטנדר עשרות פעמים וזועק, התוס" לא נכון, זה לא יכול, זה לא נכון,,,, בוכה וזועק כועס ובוכה ולא נרגע. עד שניגש אליו ר' שניאור זלמן פרידמן זצוק"ל שגם היה ש"ס איד מהמופלגים בישוב והיה מחותן עם ר' מנחם (בנו של ר' שניאור עם בתו של ר' מנחם), ואמר לו, בוא נלמד יחד את התוס' וככה הרוחות נרגעו בבית המדרש.

    מה יוצא לנו מהסיפור? שהיחסיים האינטימיים שיש לתלמיד חכם עם רבותיו מכל הדורות, זה לא אהבה וערצה עיוורת, כי אם משהו נוגד לשכל האלוהי שנטוע מהקב"ה בבני אדם מראש, הוא לא ייתן לו לומר את דברו הלא נכונים. הוא יכעס וידפוק את הגמרא בסטנדר ואפי' יבכה ויזעק אייך התוס' יכול לומר מה שהוא אומר?!

    זה היחסים האינטימיים של הבן חורין עם רבותיהם מכל הדורות, בלי חנופה בלי צביעות, אלא שכל אלוהי מול שכל אלוהי. תדמיינו את היחסיים האינטימיים של "אליהו רבה" מול נביאינו ראש כל הנביאים משה רבינו שהיה אלפי שנים לפניו. שאליהו רבה לומד כמה פסוקים במקרא שמספרים (שמות פרק לב כו) וַיַּעֲמד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיּאמֶר מִי לַיקוָק אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי: (כז) וַיּאמֶר לָהֶם כּה אָמַר יְקוָק אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרבוֹ: (כח) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר משֶׁה וַיִּפּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ:

    אייך מגיב אליהו רבה על סיפור דברים שלא יכול להיות?! אין מצב שמשה רבינו מקבל נבואה להרוג בלי משפט !!
    וכך מגיב אליהו רבה: "מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שלא אמר לו הקב"ה למשה כך" לעמוד בשער המחנה ולומר מי לה' אלי (שם /שמות ל"ב/) ולומר כה אמר ה' אלהי ישראל (שם /שמות ל"ב/), אלא שהיה משה צדיק דן קל וחומר בעצמו, אמר, אם אני אומר לישראל, הרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו (שם /שמות ל"ב/ כ"ז), יהו ישראל אומרים, לא כך למדתנו, סנהדרין שהורגת נפש אחת בשבוע נקראת מחבלנית, מפני מה אתה הורג שלשת אלפים ביום [אחד], לפיכך "תלה בכבוד שלמעלה", שנאמר כה אמר ה' (בלי שאמר לו, ובאמת חז"ל שואלים איפה אמר לו ? ומתרצים "זובח לאלהים יחרם" (שמות כב' יט')ויש בחז"ל שמתרצים שאמר לו לך רד = מרדות כלומר רד מלשון מרדות הם צריכים (שמו"ר max ) מה ענין שלאחריו, (כלומר ראיה שבאמת לא האלוקים אמר לו max ) ויעשו בני לוי כדבר משה (ולא כתוב כדבר האלוקים max )
    (אליהו רבה (איש שלום) פרשה ד ד"ה מפני מה זכה)

    רק למי שיש רגש יהודי וחז"לי יכול להבין מה הולך כאן. בא יהודי = אליהו רבה אחרי עשרות מאות שנים ואומר על פסוק בתורה שזה לא נכון אלא משה נביאינו תלה כביכול באילן גבוה.

    פנאט שלא למד מימיו יאמר התורה צודקת ולא אליהו רבה. חוצפן יאמר שספרו של אליהו רבה ראוי להישרף רח"ל.
    אבל התלמיד חכם יענה לו: אמר רבא: "כמה טפשי שאר אנשי דקיימי מן קמי ספר תורה (שקמים מפני כבוד ספר תורה) ולא קימי מקמי גברא רבא (ולא קמים בפני תלמיד חכם) דאלו בספר תורה כתיב: "ארבעים יכנו", ואתו רבנן בצרי חדא" (בתורה כתוב ארבעים ובאים החכמים ומורידים)
    (מדרש הגדול)

    לסיכום:
    חמודי היקר אי אפשר לשחק בשוק החופשי של הבני חורין בלי להיות חלק ממנו. אי אפשר כנ"ל להקטין שום פוסק, ועם זה להשיג תלמידים או משוכנעים. אי אפשר לבוא אפי' עם משה רבינו או כל גאון מהעבר, ולטעון הנה הם פסקו ואמרו וכו', כי כנ"ל נאמר על כזה פנאט "כמה טפשי שאר אנשי דקיימי מן קמי ספר תורה (שקמים מפני כבוד ספר תורה) ולא קימי מקמי גברא רבא (ולא קמים בפני תלמיד חכם)"

    בשוק החופשי כמו בשוק החופשי כל אחד לומד ומתפלסף ופוסק, והשוק קובע את מי לאמץ בנושא זה או נושא אחר וכו' וכו'. כל השמות המקובלים בכל דור, כמו בהווה לדוגמא ר' חיים, אף אחד מהם לא קיבל את מעמדו בבחירות או מטעם מישהו, כל אחד קיבל את מעמדו בשוק החופשי על ידי בני השוק החופשיים.

    בטעות חושבים שרלטני המשטר (או בני המשטרים מהאקדמיה או מהארגוניים למיניהם), שיש איזה כללי משחק ואם רק נצליח לגייס איזה יוצא ישיבה או איזה רב חרדי קלסי שיודע את כללי המשחק, אז נוכל לגייס אותו והוא בוודאי יצליח לשכנע עם השפה שלנו ועם כללי המשחק שלנו, את בני החורין.
    הרב הזה או היוצא ישיבה הזה, יכול לכתוב חיבורים שלמים עם כל כללי המשחק שלנו, וחיבוריו ילכו לפח האשפתות.
    לא אתה חמודי ממציא לנו כאן את הגלגל, ראה את הספרות מאז קום הציונות שנכתבו על ידי רבנים מטעם יוצאי ישיבות וכו', האם זה שכנע מישהו? אולי שכנע כמה עם ארצים ותו לא!! הצמיחה החרדית מאז החורבן, היא הצמיחה הכי גדולה מכל שאר השבטים היהודיים. ולא רק זה, כל שאר השבטים אם רוצים או לא רוצים מבינים שבשוק?! הכי מקובל והכי פופולרי מבחינת יהדות, הם החרדים!!! ולא לחינם כל מי שמכבד את עצמו משאר השבטים לובש כיפה שחורה ולא סרוג או כיפה לבנה. תראה אפי' עכשיו בג'ונגל הפוליטי, כל המחנות מתנהגים כמו ילדים (לא כמו ילדים אלא פשוט ילדים בריונים) בלתי אחראים, שכל מגזר מצדו טוען שכל המדינה תלך לעזאזל אם לא יקבלו את דעתו, הפוליטיקאים החרדים האנטי ציונים, הם היחידים שמתנהגים באחריות כלפי המערכת. אזרחי המדינה מכל השבטים יתחלקו לשנים 1, כל השבטים לצד שמאל. 2, ההמון המסורתי הליכודניקים והחרדים. בדיוק כמו שהיה בסוף בית שני, שההמון העם הלך עם הפרושים ושאר השבטים והכתות הלכו יחד, ומי מהם שרד לדורי דורות?! ההמון העם והפרושים = המשנה ותלמודים וכו' וכו'.

    • וואו וואו וואו ביג ביג ביג לייק
      היטבת להגדיר את המצב
      ואני מודה בהחלט לדבריך שתמיד צריך לתת לענות ולכתוב

    • ל-maxmen —
      מסכים איתך לחלוטין בעניין סגנון הכתיבה הרצוי כאן, ובעניין כבוד ת"ח, ובעניין הצורך להגיב. אני עצמי הערתי בנושא זה כמה פעמים.
      הערה לדבריך, בקיצור (הגעתי למסקנה שתגובה קצרה היא קריאה יותר, גם חוסכים זמן בכתיבתה, ואז אפשר להאזין לרבנים זאיד/רוזנבלום על מוסר/פרה"ש – בדוק ומנוסה):
      טענת בסוף דבריך שבתקופה זו של פוליטיקה מטורפת "הפוליטיקאים החרדים האנטי ציונים, הם היחידים שמתנהגים באחריות כלפי המערכת". יפה ניסחת, אבל הסיבה לכך היא פשוטה: האינטרסים של הפוליטיקאים החרדים מוגבלים לתחומים מסויימים – חשובים ביותר, אך לא נוגעים לשלטון: תקציבים לחינוך, גיוס, גיור, דיור, זוגיות/להט"ב, שבת, תקציבים סתם… התמונה משתנה כאשר אינטרסים חרדיים כן נוגעים לשלטון – בישיבה, בחסידות, במוסדות, בנדל"ן, במינויים. ואז מתפרץ הר-געש של בזיון ת"ח, אלימות (גם כלפי ילדים), לה"ר, פנייה לערכאות, השחתת רכוש – חילול ה' לעילא! במקרים הללו אין שום "התנהגות אחראית". מיותר למנות כאן דוגמאות, בפרט בספירת-העומר.
      נער הייתי גם זקנתי, בתוך עמי החרדי אנוכי יושב, ושבעתי כבר מצדקנות ואידיאליזציה של העולם החרדי, המפולג לשבטי-שבטים (אפילו ה"פלג" כבר מפולג), כמו גם מהערצת ה"השקפה", אשר לה משקפיים מגדילים-מקטינים בצבעים שונים ומשונים…

    • יהודי ישראלי היקר
      סגולה לבריאות הלב היא לא לראות ישות דמיונית שנקראת "חרדים". זה נכון עובדתית שאין כזה ישות. זה נכון מבחינת התורה והיהדות שכל ישות דמיונית כזו היא ע"ז. זה נכון גם לך ולי אישית שאין לנו אחריות על כל מה שכל טיפש אחר עושה. ואין לנו צורך כל הזמן להציג בשביל אחרים את חיית המחמד שהם קוראים לו "חרדים".

      אני רק העליתי את זה לומר שהתוצאה של חופש וחירות האדם היהודית והחז"לית, התוצאות יותר טובות. הנה היהודים המשכילים במאות האחרונות חשבו לקבץ את היהודים לישות אחת עם דגל ועם תודעה אחידה בארץ ישראל בכוח החרב על חשבון רווקינו ורווקותינו וכו' וכו', והתוצאות לא ממש מרשימות.
      שפינוזה הבין את זה טוב טוב ולא סבל את חירותו של היהודי משום כך (ראה המאמר התיאולוגי מדיני שלו) ואפי' פילוסופי זמנינו מבינים את הטעות שהיהודים עשו:
      "ליהודים היה מקום גדול בתקופת הנאורות באירופה, וגם במהפכות הסוציאליסטיות והקומוניסטיות. בלעדיהם, אירופה לא הייתה מגיעה להישגים האלו. במקום שאנחנו נהפוך כולנו להיות כמו יהודים, היהודים הציונים הפכו להיות בדיוק כמונו. כלומר, הזהות של היהודים-הישראלים מחוברת לחלוטין לטריטוריה, וכרגע היא מוגדרת רק על ידי טריטוריה שבה הם רואים את עצמם – על פי חוק של מדינת ישראל – כגזע בעל פריבילגיות על פני הילידים".
      (סלבוי ז'יז'ק. הוא אחד הפילוסופים המשפיעים בימינו)

      שוב "במקום שאנחנו נהפוך כולנו להיות כמו יהודים, היהודים הציונים הפכו להיות בדיוק כמונו."

      ובכן יהודי ישראלי יקר, אם המחיר זה שהיהודים רבים ולא אחידים ובלי תודעה אחידה וכו' וכו', אז כדאי המחיר הזה, הרי הסימן המובהק של חוסר חירות, היא אחידות תודעתית כמו שנמצא בצפון קוריאה.
      כלומר אל גאוותינו = חמישים הגוונים, מבקרים אותנו?!

      סיפור קצר:
      עמדתי בתור בבית מרקחת בסופר פראם ולידי תמני זקן עם שני בניו הצעירים בגיל הבגרות.
      כישראלים טבעי שעומד אשכנזי לידם הם מיד צריכים להטיף לו מוסר ולומר לו "למה החרדים מפולגים וגזענים וכו' וכו' וכו'"
      הסברתי להם בטוב טעם שבלי החירות של יהודי תימן בזמן עזרה הסופר, לא היה יהודי תימן. כלומר אם לעזרה הסופר היה את הרצון ואת הכלים לכפות על יהודי תימן לעלות לארץ ישראל בשיבת ציון, לא הייתם קיימים.
      בקיצור הפכתי להם את התמונה ואת המשקפיים שלהם בכדי שיראו שזה דווקא יפה שיש כל כך הרבה גוונים. הרי זה מוכיח שהיהודי הוא בן חורין. נתתי להם דוגמא מחסידות גור: על פניו זה נראה שחסידי גור זה שטנץ אחת של רובוטים, אבל בעובדה אי אפשר לכנס יותר מעשר או עשרים חסידי גור בבית כנסת אחת. כלומר עקרונית חסידי גור מתפלגים לביתי כנסת קטנים. הם עושים את זה במחשבה תחילה.

      בקיצור יהודי ישראלי היקר, הגוונים היא גאוותו של היהודי ולא חסרונו. ואם זה מביא לפעמים לריבים ולמכות ומחלוקת וכו' וכו'?! טוב, אצל בני המשטרים זה עובד עם סכינים ונשקים, אפי' שיש שוטר עם רובה, אז מה היתרון שלהם?

      נ.ב. יהודי ישראלי היקר אני ממליץ לך לוותר על שיתוף ולהיקרא אלא "יהודי". ראה את מאמרי בשם: השילוש הקדוש "יהודי – חרדי – ישראלי"
      https://socialrevolutioninhumanthinking.wordpress.com/2021/01/31/%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a9-%d7%94%d7%a7%d7%93%d7%95%d7%a9-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%97%d7%a8%d7%93%d7%99-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99/

  • לאדון maxman אני לא מבטל את החזון איש להיפך דווקא מאוד התלהבתי מהגאונות שלו תראה מה כתבתי בתגובה הראשונה, אבל וזה אבל גדול, אולי הניסוח לא היה מדויק, קודם כל מה שהביאו פה בשם החזון איש זה חידוש עצום ולפסוק כזה דבר בעניני פקוח נפש אין לאף בן דורנו סמכות שיהיה ברור ובפקוח נפש לא מחדשים חידושים כאלו בפסק מי שלמד ביסודיות את כל ההלכות האלו, בתור שיעור מבריק בישיבה זה משהו משהו אבל לא מעבר לזה יש לחזון איש הרבה פסקים שלא התקבלו, בפסיקה יש הרבה כללים [עיין ש"ך יורה דעה סימן רמ"ג וחושן משפט סימן כ"ה] כך שדיון בכל פורום ומאמרים בעיתונים וסיפורים יפים אין להם שום סמכות לפסוק על פי זה בפרט בהלכות פקוח נפש, אני יודע שאני כותב מאוד חריף אבל האמת לא תמיד נעימה לעין ולאוזן כל אלו שכותבים כאן עם עמי ארצות לעילא ולעילא מאיזה שטיקל תוירע שלהם או מאיזה סיפור שהם שמעו הם כבר בונים תילי תילים של הלכות מגלי פנים בתורה שלא כהלכה קטן עליכם, אני רוצה לראות אותכם רק מהגמרא והשלחן ערוך כבר כתבתי כאן לא פעם ולא פעמיים שמראיה בש"ס אפשר לחלוק על גאון קל וחומר 1000 דורות של קל וחומר לפחות על בני דורנו עם כל הכבוד, כל ה"פסיקות" של ליצני הדור שזלזלו בקורונה והתנגדו לחיסונים הם בפירוש כמו המשל שקודים יורים חץ ואחר כך מציירים. אל תלמד אותי מה זה קנאות ומה זה פסק, אתה מגבב שטויות שאין כדוגמתם קשר של תלמיד לרב מסתכם בחיוב קריעה [גם זה לא לפי כל הדעות יש דעות שרק אם רוב חכמתו ממנו] אבל כל בר דעת מבין שלא שאולים מלמד בחיידר פסק הלכה וגם לא ראש ישיבה ובפירוש גם פוסקים שיודעים בהלכות שבת כשרות וטהרה ואפילו חושן משפט עדיין לא יכולים לפסוק בהלכות קורונה שזה מקיף כל ארבעת חלקי שלחן ערוך אין לאף אחד רשות לסמוך על פסק של שום רב יהיה גדול אשר יהיה כשמחמת הפסק הזה הוא מזיק לאחרים, אם אתה רוצה להתאבד כי הגודול עם הארץ שלך פסק שחייבים להתאבד [מה שכתוב בגמרא לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת גדולי הדור] אבל לך ולגודול שלך אין שום סמכות להזיק וקל וחומר להמית אנשים אחרים יש מקום מכובד בגיהנום לך ולגודול שלך על זלזלוכם בקורונה

    • חמודי היקר
      תשים לב שאנו לא דנים על אותו מישור. אני לא מדבר על מחויבות של תלמיד לרב, כי לבני חורין אין שום מחויבות לאף אחד, אלא מחויבות בחירית עצמאית אישית. הסברתי למה בני השוק החופשיים בוחרים את ר' חיים ולא למשל אותך חמודי היקר. זה לא משום מחוייבות אלא משום אימון\ערכה\אהבה וכו' וכו'
      זה הנקודה שאני מנסה להסביר לך כאן.
      אתה גם יוצא בהנחה שאם נתווכח בהלכות ואתה תנצח בוויכוח, אז אני ואתה מחויבים להתנהל לפי שיצא מהוויכוח.
      כלומר אתה מניח שיש איזה ישות אלילית שנקראת תורה\הלכה ורק צריך להגיע לאמת שלה, ואם רק נגיע אליו, כולנו מחוייבים לה. ובכן, לא מיניה ולא מקצתיה (כמה שו"תים וכמה חמורי נושאי ספרים שמכירים אלא שו"תים, יש לנו בכל הדורות ומה?!) כל התורה כולה הוא מבחינת על דרך "לכם הוא מסור ולא אתם מסורין בידו"
      גם את הנקודה הזה אני מנסה להסביר לך כאן.
      שני הנקודות החשובות כאן הן 1, יש שוק חופשי ובני חורין. הבני חורין קובעים למי ישמעו ולמי הם נותנים את האימון. מכאן החמישים הגוונים של היהודי. 2, התורה והלכה וההשקפה הם תמיד בידי חכמי הדור החיים שנבחרו בשוק החופשי על ידי בני החורין.
      ככה היהדות מתנהלת לה מאז ביטול הסנהדרין שזה כאלפיים שנה ושרדנו וצמחנו, הכל בזכות החופש והחירות. בלי זה לא היינו שורדים.

      עכשיו לכל מי מהתלמידי חכמים שיש לו מה לומר, הוא דורש בבית המדרש, לומד ומשמש את חכמי וענקי הדור ואפי' מתווכח עמם וכו' וכו'. כלומר יש לך – חמודי היקר – חוב מוסרי לומר את דעתך בשוק החופשי, אבל בזה נגמר תפקידך המוסרי לציבור. הציבור (אין דבר כזה ישות דמיוני שנקרא "ציבור" יש אלא פרטים) בוחרים לשמוע אותך או לשמוע את ר' חיים או דווקא את אדמור מקרלין.
      אתה לא מגייס את משי זהב שיאמר לבני המשטרים ולשלטונות: "קחו מקלות ותכנסו למאה שערים ותנו להם (לחרדים) מכות כי רק את השפה הזה הם מבינים", ואחר כך רוצה לתת לו פרס ישראל על האומץ לומר את זה.
      אתה לא מגייס את השלטונות מול הבני חורין ולא מסית ההמונים ואת בני המשטר הרובוטית (הציבור הכללי) נגד יהודים בני חורין.
      ביהדות מגרש המשחקים הוא אך ורק בשוק החופשי. כל מי שפונה לשלטונות ומסית את ההמונים נגדינו, תמיד לבסוף נכרת מעמיו. כי אוטומטית הוא או זרעו נהפכים להיות בני משטרים קלסיים ומתבוללים שם.

      לסיום אני אתייחס לעצם הנושא שאתה כל כך כעוס. ואני אשאל אותך כמה שאלות פשוטות:
      1, ניסית להבין את ר' חיים או את אדמור מבעלז ? האם הלכת לשאול אותם, או שאתה כל כך בטוח מהידע האישי שלך שאתה צודק שאתה לא חושב אפי' לברר מה דעתם ודרך חשיבתם.
      2, הידע הרפואי שלך טובה, או אתה מתנהג לי עכשיו כמו בן משטר שנותן אימון עיוור בפקידי המשטר?
      3, אתה מודע שיש את החלק הרפואי ויש את החלק של המדיניות. האם אתה נותן אימון מוחלט גם במדינות של המשטר? כלומר והיה שמבחינת רפואית אין חולק ויש דעה אחידה, אבל יש את החלק המעשי אייך לפעול מול המגיפה, בשביל זה יש מדיניות. יש מדיניות עם משקפיים של הגויים ויש מדיניות עם משקפיים של יהודי.
      אלה שבאים עם משקפים של הגויים, כופים עלינו את דעתם בכוח השוטר עם הרובה. אלה שבאים עם משקפיים יהודיות באים לשוק החופשי ואומרים את דעתם, וכל אחד בוחר במה שהוא רוצה. ויחי ההבדל.
      ואל תאמר לי מזה? זה מגיפה? הוא מסכן אותי וכו' וכו'. כי יש לך בחירה לרוץ למדבר. אלא מה, אתה לא רוצה, אתה רוצה לשלוח אותו ואת משפחתו למדבר, והוא כמובן לא רוצה. אז מה הדרך היהודית? נכנעים ונסגרים עד חלוף המגיפה או עד שמגיע החיסון (ואגב ככה בדיוק נהגתי אני ומשפחתי).

      לסיום: אתה יכול לקחת את מקרה קורונה ולאבד את החיי נצח שלך = כרת מעמיו = איבוד זרעך לטובת בני המשטרים. אתה יכול לעשות כמוני שהתנהגתי כפי שהמומחים הכי מחמירים פסקו ובלי שיפול שערה מהאימון שיש לי בענקי הדור. ואפי' שנהגתי כפי שנהגתי, הסברתי לבני ביתי בטוב טעם את כל השיטות, של ר' חיים ושל אדמור מבעלז ומנגד את השיטה של אדמור מקרלין. זה לא היה קל בכלל כי בני לומדים כל אחד איפה שליבו חפץ ובכל קהילה נהגו אחרת וכמובן וויכוחים על וויכוחים בכל ישיבה ובית ספר, אבל בני ובנותי ב"ה ידעו וידעו את כל השיטות ובקור רוח לבשו מסכה בתוך הישיבה עד שבוע אחרי החיסון השני, אפי' שהיו יחידים לגמרי בישיבה ובבתי הכנסת.

    • האם הרב חיים קנייבסקי ראוי מספיק לשאול אותו בעניני קורונה
      הרב משה שאול קליין ראוי מספיק לשאול אותו בעניני קורונה
      ולא אמנה כי רוכלא את אותם רבנים חשובים שהורו לפתוח ישיבות תלמודי תורה ובתי כנסת
      האם הכרעתך האישית שלא לסמוך עליהם ולבטל את דבריהם כעפרא דארעא
      תמנע מאחרים מלדון בדבריהם כשווי ערך בשביל נידון תלמודי נטו
      ואם מישהו ירצה לסמוך עליהם גם זו זכותו ולא אתה תעמוד בפרץ ותזעק רק אני יודע את מי לשאול
      ראה גם ראה את הרב יגאל רוזן בקובץ היכלא האחרון שדן ומשיב לדברי הרב משה שאול קליין
      ובבית המדרש יש שהסכימו איתו ויש שהסכימו איתו
      ראה גם ראה בקובץ ישורון האחרון שנדפסו מאמרים המביאים מקורות וסברות לצד זה ולצד זה ולא ראיתי אחד ששרף את הקובץ הזה בגלל שנתן במה לרבנים שסברו אחרת ממנו
      ומי שמך לאיש שר ושופט לשפוך גופרית ואש על כל מי שחושב אחרת ממך כאילו אינו קיים
      בפרט שמבין חכמי בית המדרש יש רבים וגדולים שסברו אחרת ממך וממי שבחרת ללכת אחריהם

      אני חוזר שוב אינני מביע דעתי על הסוגיא
      אלא על תרבות השיח שהנך מעמיד כאן

  • לחמודי —
    אני מצטט אותך: "אני יודע שאני כותב מאוד חריף…" – הבעיה היא שאתה לא רק חריף, אלא פרוע…
    סגנון כזה מרחיק קוראים, חבל!

    • לmaxman ולראש פתוח, אני חוזר שוב ואומר שאותי מעניין מה כתוב בשלחן ערוך נקודה מעבר לזה לא מעניין אותי אני לא חייב לאף מנהיג כהוא זה כתבתי כבר על זה במלא פוסטים כאן אני לא מתכונן למחזר ולספק לכם קיצורי דרך במקום לשאול מנהיג זה או אחר תעמלו בסוגיא למי יש נאמנות לא מה שאתם שומעים בשטיבלאך או קוראים בארבעת חלקי שולחן ערוך המודיע יתד המבשר והפלס ולקינוח העדה והחומה, יש ווארט חריף [כן חריף] מרבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווא [לא פעם ראשונה שאני מצטט אותו] עיין רואה שמנהיג זה נוהג כך ואוזן שומעת שמנהיג אחר נוהג אחרת וכל מעשיך ואיך שאתה תתנהג בספר נכתבים כמו שכתוב בשלחן ערוך ועל הקלישאה שתפמפמו עם הלא תסור [כמבואר בהרבה בד' חלקי שולחן ערוך הנ"ל] עיינו רמב"ם פ"א מהלכות ממרים ה"א, וליהודי ישראלי כשהחזירו את גוש קטיף. הרע-בנים שלכם היו יותר פרועים טול קורה מבין עיניך אין אדם רגוע ואין אדם פרוע כל אחד תוקף איפה שכואב לו כשכואב צועקים, לך אולי "כואב" יותר שעוברים על דינא דמלכותא דינא, ועיין הר"ן נדרים כ"ח ע"א ד"ה במוכס העומד. אני לא מתכונן למחזר על השטויות של שלשתכם ומעכשיו אני מקיים משלי כ"ו, ד', אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה. תמשיכו לגבב את כל הקרומקייט שלכם אני מבין שאתם מתעקשים אל השטויות שאתם בדיתם מלבכם איך אמר החכם אלברט איינשטיין יותר קל לפענח את נוסחת האטום מלשנות דעות של בני אדם. ולסיום לראש פתוח עד שאיני רואה תשובה מנומקת בכתב לא מעניין אותי כל פוסק ואני פשוט לא רוצה יותר מדי לעצבן אותכם אבל פטור בלא כלום אי אפשר, עיינו כולכם תוספות בבא בתרא י' ע"ב ד"ה עליונים. וד"ל

    • חמודי היקר
      הרגת אותי עכשיו עם המשפט "אותי מעניין מה כתוב בשלחן ערוך נקודה מעבר לזה לא מעניין אותי"

      אתה לא בדיון עם חברה שלא יודעים ומכירים את השלחן ערוך, שאתה יכול לעבוד כאן על מישהו. כולנו חכמים ונבונים ויודעים שביהדות בכלל ובהלכה בפרט אפשר להתיר\לאסור את השרץ במ"ט טעמים. ככה שהגאולה לעולם לא יכול לבוא לך מהכתובים. אתה תמיד חייב הכרעה לכאן או לכאן. זכותך להכריע לבד בכל שאלה ותחום, אבל אתה לא יכול לדרוש את זה מאחרים שלא רוצים להכריע לבד בשום תחום, במיוחד שזה מעלה לאדם מול גאוותנות וביטחון עצמי מופרז. כלומר העדיף לאדם שתהיה לו יראת שמים וישאל אפי' שהוא בטוח שהוא יודע.
      מאז שיצא השלחן ערוך לעולם, העולם היהודי מאות אלפים בכל דור, זה חמש מאות שנה עוסקים יום ולילה על כל פסיק ופסיק בשלחן ערוך, ואם זה כל כך פשוט כפי שאתה בקלות אומר את זה במשפט אחד, אז על מה כל הרעש? נווו באמת יש גבול לחובבנות ויש גבול כמה אפשר לזלזל באינטליגנציה של הקוראים כאן

      את זה אמרתי לעצם הדבר, אבל בשביל הפולמוס (הרי אמרת את זה רק בשביל הפולמוס הרי אין מצב ואין חיה כזו "שולחן ערוך" ואתה מסודר לכל החיים ומסודר בכל תחום), המשפט המבהיל הזה מזכיר את הצדוקים ואת שאר עובדי האלילים, כולל את השמאלניים הנאורים שאומרים את אותו משפט כלפי שלטון החוק. והסברתי לך כבר לעיל שביהדות הכלל הוא "לכם הוא מסור ולא אתם מסורין בידו". זה ההבדל בין הצדוקים ושאר עובדי אלילים לבין היהודים. ובגלל שהעמידו את דבריהם על הדין נחרב בית המקדש. כלומר ביהדות משפט מבהיל שכזה, אמור להפחיד כל יהודי. (כל זה אני אומר רק אם נזרום איתך שזה אפשרי מעשית ללכת אך ורק עם השלחן ערוך)

      ובשביל הפילוסופיה\החשיבה אני אומר לך רק זאת: אם יש תורה חתוכה, אז למה תורה של בעל פה? ואם תורה שבכתב עם תורה שבעל פה ביחד חתוכה, אז למה שלחון ערוך? אלא מאי אין פשוט תורה חתוכה כי א"ר ינאי "אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה". מה טעם וידבר ה' אל משה אמר לפניו רבונו של עולם הודיעני היאך היא ההלכה אמר לו [שמות כג ב] אחרי רבים להטות רבו המזכין זכו רבו המחייבין חייבו כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור מיניין ודגל"ו. וכן הוא אומר [תהילים יב ז] אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים ואומר [שיר השירים א ד] מישרים אהבוך:
      (תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סנהדרין פרק ד)

  • האם אפשר להבין מהמאמר שחרדי שאצלו הפירמידה הפוכה והוא מחשיב יותר את הצרכים הגשמיים לפני הלימוד והשאר הוא חייב ללכת לצבא? חייב לציית להוראות הקורונה? כי יש הרבה כאלו בציבור החרדי רק שמסתירים אותם

    • למירי, ערבת פה שני דברים שאין שום קשר בין שניהם [חוץ מזה שפקוד העורף קשור לשניהם] יש חרדים שמתנגדים לשרות צבאי בלי שום קשר לביטול תורה [לא כאן הזמן והמקום לכתוב על הנושא הזה שנשתברו עליו קולמוסים רבים] לעומת זאת יש גמרא כתובות י"ז ע"א, תנו רבנן מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ונפסק להלכה ביורה דעה סימן שס"א סעיף א'. קל וחומר שמבטלין תלמוד תורה למניעת מקרי מות ח"ו [והשאר כתבתי באריכות בכל המדורים כאן]

  • למר ראש פתוח
    כמעט כל הרבנים שהורו להתנהג כרגיל (מי מהם שפרסם את נימוקיו ולא נתלה בועשית ככל אשר יורוך) התבססו על תערובת של שמועות ווטסאפ תיאוריות קונספירציה פייק ניוז ובורות מדהימה בלוגיקה בסיסית והדוגמאות רבות. אפשר לנהל דיון עם מי ששולט בעובדות הבסיסיות שזמינות לכולם ברשת. מצטער אבל לא פגשתי רב אחד שמורה להתנהג כרגיל ושולט בעובדות הבסיסיות (אשמח אם תפנה אותי לאחד כזה)

  • לmaxman הזלזול בקורונה הוא גילוי פנים בתורה שלא כהלכה. הנושא מחוץ לויכוח תמשיך עם פילפולי הבל. לאיתי, צריך לנתק מגע עם עמי ארצות מגלי פנים בתורה שלא כהלכה.

  • האמת שאני לא מבינה מה הדיון.

    יש עניין של משקל החיים מול המטרות האחרות. אנו נותנים ערך לחיים וערך למטרות האחרות. בדרך כלל פיקוח נפש דוחה את התורה כולה. אבל יש איסורים של ייהרג ואל יעבור בהם הצבנו את המעבר על האיסור כעולה על ערך החיים. גם חייל בצבא יכול להיהרג, כי הפעולה שהוא עושה חשובה יותר מהחיים שלו.

    בסך הכל החיים של החרדי בעולם הזה שווים יחסית פחות (גם בעייני עצמו). הרי חרדי הוא לא אדם עוסק ביישובו של עולם, ואלו מהחרדים שכן עוסקים ביישובו של עולם, בדרך כלל דאגו לחיים שלהם באופן יחסי בדיוק כמו אצל שאר הקבוצות באוכלוסייה.

    לכן מובן שאם ערך החיים הוא קטן, סיבות קלושות יותר ידחו את ערך החיים של החרדי, מאלו שידחו את ערך החיים של קבוצות אחרות באוכלוסייה.

    • לשמרית גם אני לא מבין מה הדיון אין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב וחוץ מג' עבירות אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש [למעט מקרים חריגים כגון שמד]

  • חמור מאוד מה שקרה אתמול במירון הוכח שיש הרבה גדוילים עמי ארצות וחייבים חד משמעית ליצור אלטרנטיבה להנהגה הקוראת לעצמה חרדית להחזיר עטרה ליושנה לחיות על פי הגמרא [גם האגדתות כמובן] והשלחן ערוך לא לעזוב מקור מים חיים לחפור בארות בארות [ופרנצ'ס] נשברים

  • ראשית לא עיינתי די במאמר, אבל צפוי שיקרה מהלך של אידאליזציה להתנהגות.
    אבל סוף סוף אם הבנתי נכון, בוודאי שהשיקול הערכי פה הוא קודם להבנה, והיא שורש המחלוקת.
    ז"א שבזמן שלשיטת החילונים מעשה החרדים נקרא רצח, לשיטתך זהו בכלל פעולת הצלה, אבל למה שלהם קוראים הצלה מבחינתך זהו שמד.
    אבל אם מציגים זאת כך היכן החידוש הגדול? שלשיטתך יש לכך שם ""הצלה"" אז השאלה מעיקרא ליתא? הרי מהרגע הראשון זה היה העיקרון של חלק מן הקבוצות בתוך החרדים, להמשיך כרגיל כדי לא לספוג אבידות ברוחניות. ככה שהיכן החידוש? שלשיטת האדם המאמין החילוני טועה בשאלתו מבחינה הגדרתית? אבל זה ברור כבר מזה שהחרדי נוהג ככה. אלא הטעות מזה שהחרדי לא מפנים שהוא בכלל עסק במעשה הצלה בזמן שהוא בכולל ומדביק את שאר העולם?? [לי נראה לומר שאפילו אם אתה צודק (ושמא ח"ו) כלפי ההגדרה לגבי שם "המעשה", עדיין זה לא נכון כלפי ההתיחסות שלנו למעשה במובן הלא הלכתי].
    בכל אופן, לשיטתך ייתכן שזה דרך מעניינת להציג את הגישה החרדית לחילונים בזמן ראיון מצולם כמעין כך:
    יעמוד החרדי באולפן ויאמר: "בזמן שאתם החילונים סגורים בבית ופוחדים להדביק את המבוגרים והמשפחה ח"ו, אנחנו בכלל עסוקים במעשה חסד איום ונורא, הצלה שלא שיערו אבותינו (ושמא גם אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם) שאנחנו ברגע זה כולנו מתגייסים לכולל, במעמד של לימוד תורה חסר פשרות רק כדי לשמור על עולם התורה, ובזמן שאתם – בטלנים שכמותכם מנסים רק לשמור על הגוף, אנחנו שומרים על הרוח. צודקים ייתכן וכנראה שכך מישהו ידבק וידביק אבל תזכרו שזהו הרע במיעוטו.
    העניין הוא שלהבנתי בכל אופן, להרבה אנשים כנראה ברור שהסולם הערכי שאתה מציג הוא טעות. ולו רק בגלל שהם
    מקבלים את השאלה…

    ד"א, אני חושב שלשיטתך אולי עבור החילוני לשיטתו החרדים הם בכלל רודפים במזיד, ולעשות כלפיהם סגר זה אפילו בחינת להצילם באחד מהפעוט שבאיבריו… כמובן שבמידה והסגר לא כלי אפקטיבי, אז כבר אולי לשיטתך אפילו ראוי להתייחס לחרדי הממוצע בזמן מגפה כרודף ממש.

    ד"א אני חושב גם שאם נכניס את הרעיון הזה של פיקו"נ לא בטוח שנכון להשוות מילתא למילתא, כי כאן בוירוס קיימת אחריות ציבורית (אחרת כל אחד יטען שלפי הסולם הערכי שלו להעביר את הוירוס זו מצווה), והשאלה באיזה גובה מתקיימת קבלת האחריות הציבורית. לא מופקע לטעון שזהו ברמת המדינה ובפרט שהחכי"ם *בממשלה* הם מאנ"ש… ואם הם חושבים שזה טעות שפשוט יפרשו.


    כמו כן, לא ברור מדוע אתה משווה זאת לעניין החזו"א עם החץ ולא למקרה של פעולה שבטיבעה היא אכזרית של הריגה. וכמובן עולה השאלה אם ניתן לסמוך על דימוי מילתא זה לעניין כמו קורונה, ובפרט שכאן מדובר בהצלת נפשות מול רוחניות, ונאמר וחי בהם. ולמיטב ידעתי כתוב שרק בג' דברים…. ובפרט שפה אין קרונית אלא האדם בעצמו כל יחיד ויחיד כמציל היורה חיצים ומוות, ויאמר מציל אני….


    רק עוד דברים מכיוון טיפה אחר שאמרתי לעיל, לפי דבריך אחד יטען שמבחינתו יותר חשוב לבצע חתונה מאשר חשש למוות, והשני יטען שיותר חשוב ללכת לטיש מחשש למוות, והשלישי ללכת לביהכנ"ס מחשש מוות ועוד ועוד.

    כמו כן, רציתי לשאול, היכן גדר של מעשה ההורג בידיים שיהיה אסור, וכמה גופות נכון להקריב בשביל כמה אנשים שישמרו על רמתם הרוחנית, וכמה נכון עבור כל רמה ורמה (למשל ייתכן שאדם ישאר מסורתי רק לא יקפיד על כל התרי"ג, ייתכן אתאיסט ייתכן שרק ילמד דף היומי במקום שלושה סדרים, ייתכן שיקל בתפילה בציבור וייתכן שיחפף בחלק מן האיסורים ואולי דרבנן ועוד ועוד ככה שכמה אנשים שווה להרוג (אם בכלל) בשביל כל מקרה) ואולי גם עדיף להרוג כדי "להתעלות" רוחנית. למשל אם נהרוג (ככה בעקיפין בגרמא ע"י כלי שלא מזיק שיהיה מותר) ובזכות זה קהילה שלמה תתחזק אולי זה שווה?…
    כי למשל ידוע לנו שהעולם החילוני מהווה קצת בעיה תרבותית לציבור החרדי, ככה שבמידה והיה לנו בישראל מפעל לאנרגיה אטומית לצרכים אזרחיים, אולי היה כדאי לשלוח לשם איזשהוא "חרדי" קטן שחור עם כובע מעליו (כדוגמת הקורונה האדמדמה בקרונית שלא קיימת [כי האנשים שם הם הם שמייצרים את הקרונית]), שיתפוצץ ואיתו כל החברה החילונית.
    נשמע אולי כדאי ואפשרי 🙂 .
    אני רק חושב שאולי גם לחילוני המצוי לא רק ראוי לשנוא חרדים, אלא ייתכן שלישטתו בזמן מגפה ראוי לעשות מעשה "הצלה" בידיים… כמובן ע"י וירוס ולהדביק אחרים ולא ח"ו משהו אחר.


    רק לסיום אשמח לספר מקרה (אמיתי!!!!) ששמעתי,
    אני מכיר מישהו די מבוגר שהתפלל במניין סגור לאנשים מבוגרים בזמן קורונה, יום אחד הגיע איזהוא מישהו צעיר עם חיוב וביקש שיתנו לו לעמוד חזן כי יש לו חיוב, בלית ברירה הסכימו.
    בסוף התפילה הוא דפק על הבימה, ואמר רבותיי אני חולה קורונה מאומת, פשוט לא רציתי ללכת למניין שלי בגלל שהוא חולה. (לא יודע אם זה היה ממש על הבימה, אבל לפי מה ששמעתי זה הלך בערך כך).
    ובסוף אותו מבוגר כמעט נפטר וב"ה עכשיו יותר טוב.
    אם ככה, אולי שווה מבחינת אותו חזן לעשות את החיוב? הרי בסוף אותו אדם הבריא, ובכלל חיוב זה רוחניות זה נורא נוראות (לעומת זאת אותו אדם שהבריא זה קצת חומריות לא נורא), ואולי אם היום הוא יתרשל אז גם מחר הוא יתרשל ויתקלקל..

    אלא הפשט הוא שלא ברור שלאדם יש סמכות על הגוף של השני. ואף שיש את דברי החידוש של החזו"א (ודומני שיש עוד חולקים), לא צריך להגדיל זאת מעבר למה שזה. ובפרט ששם זה באותו מישור. פה זה להשוות בין מישורים.
    ולא סתם אמר ר' ישראל מסלאנט שאדם צריך לדאוג לעוה"ב שלו ולעוה"ז של חברו. אבל כנראה לא סתם מוסר זה קשה, כי אדם דואג לחיים שלו ומזלזל בחיים של חברו, העיקר לדאוג לעוה"ב.
    וכבר ירמיהו אמר (אף הקושיה מפשט הכתובים שזה לא נכון לכאורה):
    " כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוציא [הוֹצִיאִי] אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח. "
    "וּבָנ֞וּ אֶת־בָּמ֣וֹת הַבַּ֗עַל לִשְׂרֹ֧ף אֶת־בְּנֵיהֶ֛ם בָּאֵ֖שׁ עֹל֣וֹת לַבָּ֑עַל אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־צִוִּ֙יתִי֙ וְלֹ֣א דִבַּ֔רְתִּי וְלֹ֥א עָלְתָ֖ה עַל־לִבִּֽי׃"
    (ולא זכור לי עוד מקום שנאמר פרט מקורבן אדם לא עלתה על ליבי פרט לכך שזה חוזר על עצמו כמה פעמים באותו עניין)…

  • ד"א סליחה, אני חושב שזה היה קצת מתלהם, ובפרט עם הנושא עם הדוג' של האנרגיה גריעינית,
    וכן הפסוק האחד לפני האחרון שהבאתי יכול להיות לשיטתך שנאמר בהמשך " כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם. "
    כמובן שגם לשיטתי ובפרט שדרכיה דרכי נועם ולמען ייטב לכם…. (ושמא ליום שכולו ארוך…)
    אבל מה שניסתי להביא מהרעיון של ההקרבת אדם נשאר. שלא עלה על ליבו של הקב"ה להקריב אדם אחר כזה רק כדי להתחזק ברוחניות (ואף שניתן להקשות מאברהם אבל רק לשון עלייה כמבואר שיהיה מוכן עד כדי כך, ודומני שגם שם מובא ששאלו את יצחק שהיה חפץ בכך)

    בוודאי שיש ג' דברים כפי שמזכירים חז"ל אבל האם זה המקרה פה??…

    • למשה, לאחר האסון במירון שהתברר כמה חוסר אחריות ציבורית יש [לא אפרט אצל מי כי אין לי עניין לתקוף אישית בני אדם רק שיטות עקומות] כולנו צריכים לקיים את הגמרא יבמות ס"ה ע"ב, אמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע

  • למשה, אצל אברהם אבינו הקדוש ברוך הוא לא אמר לו אף פעם לשחוט רק להעלות לעולה והראיה שרק כשהוא לקח את המאכלת הגיע מלאך ה', אבל לפני כן הכול היה לפי הציווי, הקדוש ברוך הוא מעולם לא אמר דבר וחזר בו,

  • אם כוונתך להסביר את זה שאנשים כמו הר אדלשטיין וכדו' התירו דברים משום רוחניות ניחא
    אבל אם כוונתך לכל המזלזלים כחסידים וכדו' אינני מבין שהרי הם זילזלו בכול בלי קשר לדברים רוחניים
    [נקודה אחת אני מסכים איתך שהחרדי התרגל להעריץ רוח יותר מגוף ולכן קשה לו לבנות ערך שנקרא שמירת הגוף ולכן בעוד אם יפגעו בו במעט ברוחניות הוא יקפוץ הרי כשיש פגיעה בגוף בציבור החרדי הוא ישב רגוע רח"ל

    • לא'. יש הלכות מה דוחה פקוח נפש אין כזה דבר להקריב חיים בשביל רוחניות, והחושבים אחרת כתובים כבר בתוספות בבא בתרא י' ע"ב ד"ה עליונים. נקודה.

  • שתי שאלות לאלו הרואים את מפירי ההרחקות כרוצחים:
    א. אם כוונתכם גם למקרים בהם הרוצח והנרצח נפגשו בבית הכנסת ושם נדבק ה"נרצח", האם אתם מסירים אחריות מן הנרצח?
    ב. מה דינם של אלו שנדבקו זמ"ז במכולת מבעד למסכה. האם העובדה ששמרו על החוק (שהתיר לצאת למכולת) פוטרת אותם מאחריות, או שבפיקו"נ אין סמכות לדינא דמלכותא, ולמעשה כל מי שיצא מביתו למכולת מעבר לקניית לחם צר כדי קיומו המינימלי, נידון כרוצח?

    • לקורא ומעיין אני בכלל לא התייחסתי להוראות השלטונות כל דבר שאלתי את רופא המשפחה הוא אמר לי למשל ללכת לסופר בשעה שאין אנשים, אני לא מתייחס להנחיות הקורונה מדין דינא דמלכותא, כתבתי כבר הרבה פעמים את הר"ן בנדרים

    • ב. אני לא יודע בנוגע לעוה"ב, אבל נראלי סביר שזה הרעיון של מדינה להסדיר את ההתנהגות בשעת מגפה ע"פ מומחים ואנשי ציבור שקיבלו זאת. כפי שהחילוני רואה זאת כמחייב. ושוב לא יודע אם צריך להתייחס לכך באדיקות של 1000% אבל ברור שצריך להתייחס לחוקים הללו לפחות כפי שהחילוני הממוצע רואה אותו כמחייב (ושוב לא בעודף פרומריות).

      משל למה הדבר דומה, לנהיגה בכביש אם מישהו נהג לפי כל הכללים והזהריות ובמקרה עשה תאונה האם זה פוטר אותו מאחריות? או שבפיוק"נ אין סמכות לדינא דמלכותא?…..
      אלא ברור שכדי להתנהג בכביש יש נהלים ע"פ מערכת איזונים שבין הצד המחקרי לצד האנושי ובסה"כ מקבלים החלטה…. כך גם פה.
      ועוד מילא אם הציבור החרדי היה יושב באופזציה אז היה ניתן לדון שזה בעל כורוחו. אבל במקרה פה הוא ממש חלק דומננטי ביותר מהקואלציה והקבינט…

      אז אם אתה שואל מה שאני חושב? אז נראלי שמי ששמר על ההנחיות ז"א שם מסכה כראוי, הוא לא הרגיש לא טוב אלא בריא כמו החוק, הוא לא ידע שהוא צריך להיות בבידוד או חשב שנדבק והתנהג ושמר את ההנחיות של 2 מטר וכד', אז נראלי שאם כל הצער הוא סוג של אנוס…
      לעומת זאת, אם אדם הלך בלי מסכה לא שמר על מרחק ידע שהוא חייב להיות בבידוד והדביק, זה נשמע "קצת" אחרת. וכן אם הוא לא ידע שהוא חולה אבל הלך בלי מסכה ולא שמר על מרחק (שזה בסופו של דבר מיועד לכל המקרים הללו ממש גם זה סוג של בעיה…)

      ד"א אני גם חושב שבמעד לשורת החוק יש עוד הרבה מקום להחמיר, כמו אדם שחושש שהוא נדבק אז אולי ראוי שישים עליו עוד מסכה וישמור יותר מרחק, או שנפגש עם זקנים וכד'. ככה אני השתדלתי אפילו בזמנים שהיה לי קשה.
      וכן אדם שחושב שהוא חולה קורונה גם אם אין לו תסמינים ולא נפגש עם מישהו *מאומת* אז ראוי שיהיה בבידוד. וכך גם פה אני השתדלתי.

      ד"א אם אתה שואל למה התכוונתי שלא צריך פרומר ב10000%, התכוונתי לכל מיני מקרים שהגיוני מדוע ככה זה היה בחוק (כמעין לא פלוג דרבנן) אבל שלא ברור לי שהאדם הנורמלי נוהג ככה, כמו לשים מסכה בהליכה ברחוב ריק ב2 בלילה כשאין לידך אף אחד…

  • לאדון מ'. לצערי הרב השלטונות בגלל לחץ פוליטי הקלו יותר מדי ולכן שאלתי את רופא המשפחה אני סומך עליהם בענין ההנחיות רק לחומרא לא ח"ו לקולא

  • הכותב נופל בבדיוק אותו בור של שאר האפולוגטיקנים החרדים שהזכיר לגנאי בראשית דבריו. הוא סימן לעצמו מטרה להסביר את ההתהנהגות המופקרת של לא מעט חרדים (ביניהם מנהיגים) ואח"כ מצא לו הסבר. כשבוחנים את ההסבר באופן אובייקטיבי ההסבר לא מחזיק מים. הדימוי של המצב של סיכון חיי אדם בהפצת מגיפה כדי לא לפגוע בשיגרת החיים (חשובה ככל שתהיה) לדברי החזו"א על הקרונית נובע מחוסר הבנה בדברי החזו"א. כל סברת החזו"א מיוסדת על העובדה שהסטת הקרונית היא "פעולת הצלה" כיון שעניינה הצלת האנשים המרובים. אחר בקשת המחילה מכבוד הכותב, נראה ברור שאין לזה שום קשר לענייננו וק"ל.

    • ליצחק סברת החזון איש עם כל הכבוד טובה לשיעור מבריק בישיבה זו גאונות עצומה אבל מי שמעז ח"ו לפסוק על פי זה הוא רוצח הוא רוצח הוא רוצח הוא רוצח ואני מסתפק אם יטגנו אותו בגיהינום כמו כדורי פלאפל או כמו סופגניות אבל יטגנו אותו בגיהנום, ומעניין לעניין באותו עניין זה לשון הגמרא פסחים מ"ט ע"ב, אמר רבי אלעזר עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך שנאמר כי הוא חייך וארך ימיך על חייו לא חס על חיי חבירו לא כל שכן. ומכלל לאו אתה שומע הן שתלמיד חכם זה לא מאגר מידע [המחשב שלי יודע את כל התורה כולה אבל כשהוא מתקלקל אפילו לא קוברים אותו בקבר ישראל זורקים אותו לפח] זה בעיקר מי שיש לו ערך לחיי אדם ולמי שאין ו"פוסק" כל מיני "פסקים" שמזלזלים בחיי אדם מחכה לו טיגון עמוק בגיהינום על זה שהוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה ולפסוק בפקוח נפש על סמך הסברא המבריקה של החזון איש זה מגלה פנים בתורה שלא כהלכה חד משמעית הנושא מחוץ לויכוח

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל