בימים האחרונים החברה החרדית, ובעיקר המחוזות הליטאיים שבה, עוברת טלטלה קשה. פרסום הכתבה בעיתון "הארץ" בעניין איש ציבור מפורסם, מגוון עדויות שצצו בעקבותיה, והסתעפות הפרשייה בהמשך לכך, הצטברו לכדי רעידת אדמה של ממש. קבוצות המדיה החברתית רועשות וגועשות. מטפלות מפרסמות כללי מוגנות והנחיות למקרי חירום. ספרים מורדים ממדפים, לעתים בהוראת רבנים. עיתונים מקיימים התייעצות עם מועצת גדולי התורה. בקיצור, ובלי להביע עמדה כלשהי ביחס לעובדות שלא התבררו, מדובר בחתיכת פרשייה.
יש הרבה זוויות הראויות לדיון, אך אבקש להתמקד באחת בלבד: השאלה המערכתית.
מול כל האקשן שמתחולל בתוככי החברה, בולטת העובדה שבעיתונות החרדית הממוסדת – "יתד נאמן", "המודיע", וכדומה – לא נשמע ולוּ זכר קטן לפרשייה. אפילו לאתרי החדשות שנחשבים פתוחים ונועזים הרבה יותר לקח כמעט שבוע עד שהם הזכירו את העניין, וזאת לאחר שלא נותר עוד בית אב בחברה החרדית שלא שמע על הפרשייה לפרטיה. הפעילה הפמינסטית אסתי ביטון שושן, שדומיית התקשורת לא נעלמה מעיניה, אף פרסמה "בלדה לתקשורת החרדית", והנה ביתה הראשון: "בְּכִכַּר הַשַּׁבָּת קוֹלוֹת צַרְצָרִים / שְׁתִיקָה רוֹעֶמֶת בְּחַדְרֵי חֲרֵדִים / אֲפִלּוּ לֹא קוֹל חַי אֶחָד מְדַבֵּר / וְאֵין אַף קוֹל בָּרָמָה שֶׁאֵלֵינוּ יְשַׁדֵּר".
אין לתמוה על שתיקת התקשורת החרדית. כפי שאבהיר בהמשך, זו דרכה הלגיטימית: להימנע מפרסומים שמזהמים את הספרה הציבורית בתוכן שנחשב בלתי ראוי עבור הצרכן החרדי. במקומה, יש להציב שאלה גדולה וכבדה הרבה יותר, והיא: האם ראוי שאנחנו, בני תורה מתוך הציבור החרדי, נהיה סמוכים על שולחן התקשורת הכללית כדי שהיא תחשוף פרשיות קשות המתרחשות בתוך מחננו? האם הפרשייה – בלי קשר כעת למסכת העובדתית שטרם אומתה, וכמובן שלא באתי להביע בה עמדה – אמורה להטריד אותנו ברמה המערכתית? האם יש כאן כשל של מנהיגות, רבנית או אחרת, שאמורה לטפל בעניינים אלו בלי שנזדקק לתקשורת הכללית?
השאלה המרכזית איננה מדוע כלי התקשורת לא פרסמו את הפרשה לאחר התפוצצותה בעיתון "הארץ", אלא מדוע לא היה אף גוף חרדי שידע לחשוף את הפרשה או לטפל בה מלכתחילה. כמובן שאין תשובה ברורה לשאלה זו, וברור גם שאין פתרון הרמטי שיודע למנוע פרשיות קשות. למרות זאת, אעלה כאן קצת מחשבות ראשוניות.
שני מודלים של טיפול המערכתי
בהנחה שאין מעורבות של רשויות החוק – הנחה שמתחזקת במקרה החרדי, כאשר יש רתיעה מובנית משיתוף הרשויות – קיימים שני מודלים כלליים לטיפול בפרשיות קשות של פגיעות מיניות. מודל אחד הוא מודל ההסתרה וניסיון למצוא פתרון פנימי, שאותו אכנה "מודל הוותיקן" – המודל המקובל משך מאות שנה בכנסייה הקתולית. המודל השני הוא מודל השקיפות ו"אור השמש המטהר" (ניסוחו המפורסם של השופט ברדייס), שאותו אכנה "המודל המערבי" – מודל שמתאפשר בזכות תקשורת חופשית ועיתונות חוקרת. בתחרות בין השניים נדמה כי המודל המערבי ניצח בנוקאאוט, אך חשוב לעמוד על המחירים שהוא שילם על כך.
הכנסייה הקתולית, שמשך דורות רבים דאגה להסתיר אינספור פרשיות של כמרים שסרחו, סבלה וממשיכה לסבול מחשיפות תקשרותיות מביכות של התנהגות שערורייתית של כמרים בכל דרגות ההיררכיה הכנסייתית. גישת ההסתרה והטיפול הפנימי התבררה כשיטה כושלת שאינה יודעת למנוע פגיעות מתמשכות, כאשר אווירת ההשתקה יוצרת כר פורה לפוגעים – בפרט אלה הזוכים למעמד של כוח ושליטה. בעשורים האחרונים מעמד הכנסייה הממסדית ירד פלאים בעקבות חשיפת פרשיות קשות על-ידי גופי תקשורת שונים, וכתוצאה מכך נפגעה אמונתם הפרטית של מיליוני נוצרים. יש להניח כי שכיחות הפגיעות לא הייתה נמוכה יותר בעבר, אלא שפשוט לא היה מי שיחשוף אותן.
בצד השני, החברה המערבית הפתוחה זכתה בניצחונות מרשימות מול איום הפוגעים. המודל המערבי כמובן לא יודע למגר את תופעת הפגיעות – היא תמשיך להתקיים כל עוד ישנם אנשים אלימים, רעים וסוטים – אך הוא יודע לחשוף אותן, ולגרום אפקט הרתעתי שמצמצם את היקף הפגיעות. גם דמויות בעלות כוח והשפעה, דוגמת המפיק האגדי הארווי ויינסטין, נתפסו בקלונם על-ידי עבודה תקשורתית ובעקבות כך על-ידי רשויות החוק. המקרה הספציפי של ויינסטיין אף הצית את קמפיין "Me Too", שעודד קורבנות לחשוף את פגיעתם ואת זהות הפוגעים, גם כשהם בעלי השפעה. בנוסף להרתעה, למודעות הציבורית לאיום של פגיעות מיניות יש אפקט חינוכי: יודעים להיזהר ויודעים גם להתלונן.
מבחינות אלו, יש אכן עדיפות משמעותית למודל המערבי על-פני מודל הוותיקן. אבל האם הכל טוב במערב? ברור שלא. אווירת "Me Too" אמנם מעודדת קורבנות לצאת מהצללים, אך לצד זאת היא מחלישה (או מבטלת) את חזקת החפות ומאפשרת ביצוע אפקטיבי של רצח אופי על-ידי טענות שווא (לך תקן את הנזק אחרי שהאדם כבר נשחט על לא עוול בכפיו). משפטי השדה של המדיה החברתית אף מטשטשים את הגבולות בין הכשר והפסול, המותר והאסור, ומאפשרים חדירת שיקולים שלא מן העניין כמו מגדר, נטייה פוליטית ועוד.
בנוסף לכך, ואולי בעיקר – ככל שמדובר בציבור שלנו, הרי שהיהדות החרדית מבקשת לשמור על פרהסיה נקייה ולא לחשוף את ילדיה (ואף את בוגריה) לתופעות ותיאורים של מיניוּת בכלל ופגיעות מיניוֹת בפרט. העיתונות שלנו מקפידה על ניקיון הדעת וניקיון הטקסט, עד שאפילו מקרים של רצח בקושי מופיעים בה, קל וחומר אלה של פגיעות מיניות. זוהי העדפה לגיטימית, ומי שטוען נגדה טוען נגד ה-DNA הבסיסי של הציבור. לאור זאת, העיתונות החרדית לעולם לא תהיה עיתונות חוקרת החושפת פשעים בתחום המיניות, וברור גם שתופעת "Me Too" אינה יכולה לעלות על הדעת. בכל הנוגע לעניינים שהצניעות יפה להם, גישה הציבור החרדי שהוא שהצניעות אכן יפה להם. כאמור, זו לא העדפה בלבד; זוהי ליבת החרדיות.
נראה אפוא שאנחנו נמצאים בין הפטיש לסדן, בחינת "אוי לי מיוצרי, אוי לי מיצרי". מודל ההשתקה הוכח כמודל שאינו יעיל. איננו צריכים להפליג לקריית הוותיקן כדי לאשר עובדה זו, ודי לנו בשיחה קצרה עם מי שמעורב בתחום של פגיעות יותר קרוב לבית. אין לנו, ברוך ה', את הבעיות של הוותיקן, הכרוכות בתפיסות נוצריות ביחס למיניות ותופעות ייחודיות הנגזרות מכך. אך גם ביחס לעניינים שלנו, ההשתקה וההסתרה יוצרות כר פורה לפגיעות, ולעתים קרובות ניסיונות הטיפול באופן נקודתי אינם אפקטיביים. מצד שני, המודל המערבי אינו מתאים עבור רף הצניעות שאנו דורשים מהפרהסיה הציבורית שלנו. בצדק רב, אנחנו לא מוכנים לזהם את המרחב הציבורי בגין פושעי ישראל, גם כאלה שבקרבנו.
מה אפוא ניתן לעשות? האם עלינו להיות תלויים בתחקירי עיתון "הארץ" ועוד גופי תקשורת חילוניים – וכדי ביזיון וקצף?
פתרון ביניים
פתרון ביניים, כזה שיכול לשמור על כללי הצניעות והרגישויות מחד אך דואג שמקרים לא יטואטאו מתחת לשטיח ממסדי מאידך, הוא הקמת גוף פנימי שיהפוך לכתובת ידועה ומוסכמת לבירור וטיפול במקרים. כדי שהוא יהיה בלתי תלוי, על הגוף לכלול רבנים מכמה שיותר חוגים, כך שהוא יזכה באמון ציבורי ולא ייחשד בטאטוא של מקרים מסוימים מתחת לשטיח של שתיקה. כדי שיהיה אפקטיבי, עליו לכלול לא רק רבנים אלא גם אנשי מקצוע ומשפט (גברים ונשים) שיוכלו להעניק את מגוון הכלים הנדרשים לתפקוד יעיל של גוף מסוג זה.
גוף כזה ישמש כתובת זמינה לנפגעים ונפגעות העומדים בפני הדילמה הענקית: לחשוף את המקרה, תוך תשלום מחיר אישי לא מבוטל (בלשון המעטה), או להסתירו למרות אפשרות של הישנות וסבירות גבוהה שהפוגע יפגע באחרים. הוא ידע מתי חובה לדווח לרשויות, מתי קיים צורך לפרסם אודות סכנה מפני פוגע, ומתי להסתפק בהתפטרות שקטה ממשרות חינוכיות ועיסוק בנוער.
בדברי הראשונים אנו מוצאים דוגמאות למוסד מעין זה בתשובות שניתנו על-ידי גדולי הדור ביחס לשאלות שונות – שאלות המוכרות לנו וכבר היו מעולמים.
הריב"ש (רבי יצחק בר ששת, המאה ה-14) נשאל אודות אישה נשואה שטענה נגד בן קהילה שלדבריה עקב אחריה, הצהיר בפניה את אהבתו וטען שאם לא תיענה לו אזי ימות באהבתו, והמשיך במספר הזדמנויות להטריד אותה באופנים שונים. הקהילה הרלוונטית מינתה בוררים, שאף בדקו וחקרו את הדברים, אז לא הצליחו לברר את העובדות על אשורן.
בתשובתו, הריב"ש כותב שהיות שאין עדים על דברי האישה, "אין ראוי להאמינה בדבורה לבד ולחשדו בדבר כעור ולייסרו ולהענישו". מנגד, מכדי חשש לא יצאנו, ולכן "ראוי לצוות עליו בכח נדוי לבל ידבר עמה מטוב ועד רע, וכן שלא ידורו בשכונה אחת, וכן אם מוחזק בעיניכם בחשוד על העריות אף אם אין עדים בדבר ראוי לגעור בו בנזיפה ולאיים עליו שאם לא יתנהג כשורה שתבדילוהו מכם לרעה ושתדחוהו בשתי ידים".
כלומר, הריב"ש דן (בקצרה) במקרה לאור עקרונות של עדות, נאמנות ולשון הרע, וגוזר מכך מסקנות ביחס לקהילה הרלוונטית שפנתה אליו. הוא, ועוד ראשונים שהעניקו תשובות לשאלות דומות, יכלו לעשות כן כי היו להם הן את הכלים הרלוונטיים והן את האמון הציבורי הנדרשים לשם כך.
האתגר שלנו הוא ליצור מסגרת דומה שתמלא את התפקיד.
האם אנחנו ברי "תקנה"?
בקרב הציונות הדתית קיים קרוב לעשרים שנה גוף מעין זה, "פורום תקנה", העוסק בפוגעים שהינם "בעלי מרות וסמכות ניהולית, רוחנית או חינוכית". מנגד, בקרב הציבור החרדי, למעט בית הדין של הרב סילמן שנוקט צעד ראשון וקטן בתחום, טרם נוסד מנגנון מקביל. וכאן יש לשאול: מדוע?
בספר המצוות (לא תעשה רצז) מאריך הרמב"ם בחומרת איסור "לא תעמוד על דם רעך": "שהזהירנו מהתרשל בהצלת נפש אחד מישראל כשנראהו בסכנת המוות או ההפסד ויהיה לנו יכולת להצילו". לדעת הרמב"ם האיסור כולל אפילו עניינים של ממון – קל וחומר בעניינים של פגיעות בנפש שלעתים חורצות את עתידו של הקורבן. איך ייתכן שלא קם גוף, מעין "פורום תקנה" חרדי, לעסוק בכך במחנינו?
שתי תשובות, לדעתי, בדבר. האחת היא הקושי ליצור גוף שיזכה לאמון הציבור. הציבור החרדי, על גווניו הרבים, יודע להתאחד מול איומים חיצוניים – החילון, "גזירות" המדינה, ביצור חומות הדת, וכדומה. מנגד, אנחנו מתקשים להתאחד כאשר מדובר במפעלים פנימיים, בפרט כשיש בהם גוון שונה בין קהילה לקהילה, בין חצר לחצר. הפוליטיקה הפנים-חרדית, מתחים בין חצרות וקהילות, וקשיים אובייקטיביים של גישות שונות לנושאים רגישים, מקשים על הקמת גוף מוסכים שיזכה לאמון ציבורי רחב – תנאי בסיסי לפעילות יעילה של גוף כזה.
ואולם, נדמה שלא די בכך. כאמור, אנו יודעים להתאחד מול כאב משותף, ועם הזמן כולנו מפנימים שסיפור הפגיעות כואב מספיק. בנוסף, גם אם אין היתכנות של גוף אחד עבור הציבור החרדי, אין מניעה מהקמה מספר גופים, בהתאם לאוכלוסיות שונות. ברור שיש בכך קשיים ומורכבות, אך בהתאם למידת הצורך הרי שלא בשמים היא.
אך התשובה השנייה היא החשש פן כתובת ציבורית וגלויה לטיפול בנושא של פגיעות תגרום לפיחות מעמדו של הציבור החרדי, הן בעיני אחרים והן (ובעיקר) בעיני עצמנו. משך שנים רבות, ובעיקר כאן בארצנו הרוויה בקבוצות יהודיות שונות, דתיות ושאינן, דואגת התקשורת החרדית הממוסדת לשמור על תדמית של מושלמוּת. בחברה החילונית יש סמים ואלימות, מתירנות ונהנתנות, קנאה, כבוד ותאווה, שפל מוסרי וריק ערכי. וגם פגיעות מיניות. ואצלנו – אין. מאות מאמרי מערכת ב"יתד נאמן" מסכימים: אנחנו חברת מופת.
יש אמת בדבר. החברה שלנו רוויה בטוּב וחסד, בערכים נעלים ובמסירות מפעימה לתורה ולשמירת מצוותיה. אבל כפי שכולנו יודעים לומר לילדינו, המצוין הוא אויבו של הטוב והפרפקציוניזם הוא אויבם המושבע של הגדילה והצמיחה – שהרי אם מושלמים אנחנו, כיצד נוכל לצמוח? דברים אלו ברורים לרבים מאתנו במישור הפרסונלי, אך הם פחות ברורים במישור הציבורי. לדעתי, הפנמת היסוד הוא חלק חשוב בטיפול בבעיה: רק אם נוכל להודות בכך, באופן גלוי גם אם תוך שמירה על יסודות הצניעות, נוכל לטפל בתופעות קשות המזיקות לנו ולילדינו.
***
כשר' ישראל סלנטר ביקש להחדיר את לימוד המוסר לישיבת וולוז'ין כתריס בפני פורענות ההשכלה, הגיב הגר"ח מבריסק שלימודי המוסר הם כמו תרופה: אנשים חולים צריכים אותה, אבל בריאים שעוסקים בהוויות דאביי ורבא אינם נזקקים לה. לימוד מוסר אכן לא נכנס לישיבה, והשאר – כך, בכל אופן, טוענים בעלי המוסר – היסטוריה. על אותו המשקל, ידענו תמיד לומר לאנשי התיקון למיניהם: "פורום תקנה" נדרש לחברה שצריכה תקנה, ואילו אנחנו – לא צריכים. ב"ה, אנחנו בריאים.
האמת, ככל הנראה, היא שבתחום הזה אנחנו סובלים באותה מידה כמו כל חברה אנושית אחרת. סבל בלתי נסבל. עלינו להידרש אפוא לתיקון פרצה זו. ויפה שעה אחת קודם, פן גם עלינו יאמרו המושלים: "והשאר היסטוריה".
Photo by Nishant Kulkarni on Unsplash
ייש"כ על המאמר המצוין אך משנותר בדילמה מלמצוא פיתרון למתכונת מבנה הציבור החרדי אולי העצה היעוצה היא שהציבור החרדי 'ישכור' את שירותיו של 'פורום תקנה' הבלתי מעורב ונגוע בפוליטיקות הפנים חרדיות?!
רעיון מצויין
רק חושש שהם עמוסים בעבודה
פורום תקנה פסול לחלוטין.
הוא אינו בית דין, יש בו נשים, ואף אחד לא מינה אותו.
טוב עושה העיתונות החרדית שלא כותבת על כך, אלו דברים שהצנעה יפה להם ואין לנו להיות סמוכים על שולחנה של העיתונות החילונית וכל שכן לא על שולחנן של פמיניסטיות "חרדיות" שהן מראש לוקחות צד בעניין ואין להן בכלל ציות לדעת תורה, ועצוב שאתה בכלל מצטט אותן
לדעתי אין שום צורך בשום פורום ובשום תקנה, המיועד באופן ייחודי למגזר מסויים. כל אחד שחושש/חושד שפגעו בו או בבן משפחתו או במי ממכריו, הולך לרב הקהילה/השכונה/פוסק/דיין/גדול בישראל ומספר לו על חששותיו, מניסיון אישי ע"פ רוב יתירו לו ואף יחייבו אותו להגיש מיד תלונה לרשויות המדינה משטרה/רווחה, והרשויות יחקרו ויטפלו בכל האמצעים העומדים לרשותם (לאף בית דין או 'פורום' אין את האמצעים הללו) במקרי הפגיעה/התעללות. ככל ולא מדובר במעשים פליליים אלא במערכות יחסים (אפילו אשת איש) המותרים ע"פ חוק, אסור לאף אחד להתערב בזה, כי ממילא אין לנו בית דין המעניש ע"פ תורה. מערכות יחסים אסורות ע"פ הלכה ומותרות ע"פ חוק קיימים לצערנו בכל מקום עבודה וכד' ובכל מגזר, ואנו אין לנו מה לעשות אלא להתפלל השיבה שופטינו כבראשונה.
לרב יהושע פפר, שמעתי בשם הרב שלמה לוינשטיין שהרב מפוניבז' שאל את החזון איש מדוע אני יורק דם על כל דולר לישיבה ואילו לאוניברסיטת בר אילן שופכים כסף, ענה לו החזון איש בערי מקלט כתוב תכין לך הדרך, לעומת זאת לבית המקדש לא כתוב תכין לך הדרך, מדוע, אמר לו החזון איש, בן אדם רוצה ללכת לבית המקדש דופק בדלת יוצא מוישל'ה ושואל מה רצונך, אומר ההלך אני רוצה ללכת לבית המקדש, שואל מוישל'ה מדוע, עונה ההלך כי יש לי מעשר שני ונטער רבעי, אומר מוישלה לאביו גם לנו יש מעשר שני וכולם הולכים יחד לבית המקדש, שמתקיים הפסוק בבית אלוקים נהלך ברגש, לעומת זאת ח"ו כשדופק אדם בדלת ושואל היכן ערי מקלט ומוישלה רואה שלרוצח אין קרניים הוא מתקרר מחומרת הרצח ואת זה התורה לא רצתה. אמר לו החזון איש כעת אחרי השואה האיומה הקדוש ברוך הוא רוצה שכל העולם ידע שעולם התורה קם מהריסותיו לכן הוא מקשה עליך כדי שתגיע לכל העולם לעומת זאת בר אילן [בר מינן] הקדןש ברוך הוא לא רוצה שהם יתפרסמו לכן הוא מקל עליהם את השנור. ולגופו של עניין כשדשים בעבירות חמורות כרצח ועבירות מין זה מקרר אצל הנוער את חומרת העבירות והנזק לא שוה
החברה הערבית מתמודדת כעת עם גל רציחות, החברה החרדית מתמודדת עם גל חשיפות של עבירות מין.
האם בשם נקיות הרחוב מהשיח הציבורי החרדי היית מתיר שפיכות דמים כמו שאתה מתיר את הפגיעה הנפשית בשם טובת הכלל?!
הרי ברור שאם זה לא צף החוצה זה ממשיך וקורה כל הזמן!!!
התגובה הינה מענה לתגובת "חמודי"
ליוסף, איני מתיר שום דבר, אבל יש לנו כלל של אהלות פ"ז מ"ו, אין דוחין נפש מפני נפש, יש לעם ישראל מסורת על סמך המשנה הזאת שמובאת גם בגמרא חגיגה י"א ע"ב, אין דורשין בעריות בשלשה, קל וחומר לא ברשות הרבים ובכל אתרי הנייעס, מי שמדבר על זה מחוץ לבית דיו עובר על לשון הרע שזה שקול כמנגד עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, זה לשון הגמרא פסחים קי"ג ע"ב, טוביה חטא ואתא זיגוד לחודיה ואסהיד ביה קמיה דרב פפא נגדיה לזיגוד אמר ליה טוביה חטא וזיגוד מינגד אמר ליה אין דכתיב לא יקום עד אחד באיש ואת לחודך אסהדת ביה שם רע בעלמא קא מפקת ביה . יש לנו תורה ולא כל אחד ילך עם ההגיון שלו לכל הגיון יש כמובן הגיון נגדי, התורה אוסרת כאלו דברים לפרסם, עד שלא יוצא פסק דין [מרבנים חרדים רע-בני הציונות הדתית זה פורימשפיל אחד גדול] יש איסור חמור של לשון הרע שיותר חמור מאונס
לחמודי:
זה בדיוק הענין. המציאות עכשיו היא שיש רבים מאד שפוגעים באחרים, ואף אחד לא עושה בזה כלום, למרות שדיני עריות ע"פ תורתנו הם כרצח, פשוטו כמשמעו. לעומת זאת, כאשר פרשיה כן נחשפת – היא נחשפת לכולם, ומדברים עליה בכל מקום אפשרי. עכשיו אנחנו סובלים משתי הבעיות.
הפתרון הוא ליצור גוף, שיהווה מעין בית דין, הגוף הזה ישפוט וידון, ובמקרים שאין ברירה הוא יוכל גם לפרסם. אבל מטרת הגוף (לפחות כך זה ב'תקנה') אינה לפרסם מקרים כאלה אלא לתפוס את הפוגע (או פוגעת) ולגרום לו להפסיק.
וגם אם במקרים מסוימים יעברו על לשון הרע, לשון הרע הרבה פחות חמור מאשת־איש.
לחיזוק המאמר, ברצוני להוסיף משפט אחד,, חיפשתי בכל התלמוד והמדרשים, והמון שו"ת, ולא מצאתי מאמר נגד 'פגיעות מיניוֹת', כלומר, נכון שזו תופעה בעייתית, אבל לא מדברים עליה ברבים.
על זנות כן, משום שיש לחסום את מערך הבגידות וממזרים.
מאמר נוסף.
דברים כב, כג-כד: "כִּי יִהְיֶה נער[נַעֲרָה] בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ אֶת הנער[הַנַּעֲרָה] עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ"
יש אנשים, שכאשר הם קוראים את הפסוקים הללו, הם רואים לנגד עיניהם אונס אכזרי של בתולה תמימה, ושופטים אכזריים לא-פחות, שאומרים לאנוסה "לא צעקת – את אשמה – דינך מוות!", והם תמהים על כך שהתורה מאשימה את הקרבן.
נראה לי, שאנשים כאלה לוקים, בתפיסה שוביניסטית, שלפיה כל הנשים הן חלשות וחסרות-אונים, שיכולות רק להינזק ולא להזיק, רק להיגרר למצבים ולא ליזום אותם. על-פי התורה (ועל-פי המציאות), לא תמיד האישה היא הקרבן – לפעמים האישה היא שותפה לחטא. בפרשה שקראנו עכשיו, בכלל לא מתואר אונס אכזרי, אלא מעשה ניאוף שנעשה בהסכמת הנערה. לא נאמר שהאיש החזיק בנערה או תפש בה, אלא רק ש"עינה" אותה, ולמושג העינוי יכולות להיות משמעויות שונות:
1. גרימת כאב – מתאים למעשה שבו הנערה מאבדת את בתוליה, גם אם זה נעשה בהסכמתה.
2. השפלה ועוני – מתאים למעשה שבו כבודה של הנערה נפגע, וגם אם בסופו של דבר לא יוציאו אותה להורג – היא כבר לא תוכל להינשא לארוסה [ספורנו].
3. בנוסף לכך, גם אם משמעות המושג "עינה" כאן היא "אנס", לא כתוב כאן שהנערה נאנסה, אלא שהאיש אנס, כלומר, הוא התכוון בכל מקרה לשכב עמה, בין אם היא תסכים ובין אם לא; אך היא הסכימה, כפי שמעשיה מוכיחים [ רמב"ן: "נדון האשה כמתרצה, בעבור שהיתה יכולה להושע ממנו, ונחשב האיש כמענה אותה, כי לא פתה ולא דבר על לבה להשמע אליו"].
מצאנו דין דומה גם בדיני שומרים – ראו רמב"ם [הלכות שאלה ופקדון ה ד]: "המפקיד אצל חברו כלים או פירות, ובאו גנבים וגנבום בפניו, ואילו היה צווח, היו באין בני אדם ומצילין אותן–הואיל ולא צווח–הרי זה פושע, וחייב לשלם" – אם השומר אינו צועק לעזרה, הוא נחשב שותף לפשע.
רק בפרשה הבאה מתואר אונס – האיש מחזיק בנערה ושוכב עמה בכוח, דברים כב, כה-כז: "וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הנער [הַנַּעֲרָה] הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ . [וְלַנַּעֲרָה] לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין [לַנַּעֲרָה] חֵטְא מָוֶת: כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ, וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה. כִּי בַּשָּׂדֶה מְצָאָהּ; צָעֲקָה [הַנַּעֲרָה] המאורשה, וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ". הביטוי והחזיק בה, שנזכר בפרשה זו ולא בפרשה הקודמת, מוכיח שרק מכאן והלאה מדובר על אונס ממש.
על-פי התורה, שני מקרים אפשריים – ניאוף מרצון, ואונס. אך הנערה, כמובן, לא תודה שנאפה מרצון, אלא תטען שהיתה אנוסה, ולכן יש לקבוע קריטריון שיאפשר להבחין בין המקרים.
הקריטריון שהתורה קובעת הוא הצעקה, וכדי להבין את הקריטריון הזה, יש לשים לב שכל הפרשה מדברת על נערה בתולה. מכיוון שהנערה בתולה, המעשה גורם לה לכאבים עזים, והתגובה הטבעית שלה היא לצעוק. כדי שלא לצעוק, היא צריכה להתאמץ. אם היא לא צועקת, סימן שהיא מתאמצת להסתיר את המעשה, כלומר היא משתפת פעולה עם הנואף.
דבר דומה כתב ר' יעקב בעל הטורים: אישה לא בתולה יכולה לטעון שהיא לא צעקה כי פחדה מהאנס; אך אם היא בתולה, האנס בכל מקרה מצפה שהיא תצעק מכאב, ולכן אין היא יכולה לטעון שפחדה, אלא, אם היא לא צעקה, זוהי הוכחה שהיא שיתפה פעולה.
הקריטריון הזה בתוקף רק אם אכן ברור שהנערה לא צעקה – אם המעשה היה בעיר, במקום שאם הנערה היתה צועקת היו שומעים אותה. אך אם המעשה היה בשדה, אי-אפשר לדעת אם הנערה צעקה או לא: ייתכן שהיא צעקה ואף אחד לא שמע ("כי בשדה מצאה; צעקה הנערה המאורשה, ואין מושיע לה"), ולכן, מספק, מניחים שהנערה נאנסה ולא מענישים אותה, כפי שכתב רמב"ן: "ואם יראו אותה בשדה שיחזיק בה וישכבנה, הרי זו בחזקת אנוסה ופטורה. וטעם 'צעקה' – יתכן שצעקה. או טעמו – אם צעקה אין מושיע לה, כי אפילו שמעו שלא צעקה פטורה כיון שאין שם מושיעים לה. והכלל: אם יש לה מושיעים, בין בעיר בין בשדה, חייבת; אין לה מושיעים, בין בעיר בין בשדה, פטורה; שלא דבר הכתוב אלא בהווה:".
קריטריון הצעקה הוא, כמובן, רק דוגמה, כפי שכתב רמב"ן בהמשך דבריו: "אם ראינו נערה שהחזיק בה האיש והיא נלחמת בו בכל כחה ובוכה ואוחזת בבגדיו או בשערותיו להמלט ממנו ולא ידעה לצעוק – למה תסקל? אלא גם הצעקה בהווה, לדון בה מן הסתם בעיר מפותה ובשדה אנוסה".
המסר העיקרי שהתורה מלמדת בפרשה זו הוא, שבכל מעשה של ניאוף יש שתי אפשרויות – ניאוף באונס או ניאוף מרצון. לא תמיד האישה היא הקרבן, ולא תמיד האישה משתפת פעולה; שני המצבים אפשריים, ויש להבחין ביניהם לפי העובדות בשטח.
כמה מילים יפות והסברים למדניים לתפיסה כל כך אטומה. לא יאמן.
אפשר לדון את הכותב לזכות, שאינו יודע על מה הוא מדבר, שלא שמע ולא קרא אפילו עדות אחת, ורק בתום ליבו כתב.
או לדון את הציבור לזכות, שאם יש אנשים כאלה בתוכו, כנראה שהם שייכים לצד הפוגע.
מוטי,
לו היו מלמדים את התינוקות מיניות בריאה… כמו שמתואר בגיטין נ"ז ע"ב: מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון… "הרגישו בעצמן"… היה אפשר להתחיל לדון בדבריך
אלא שאת התורה עזבנו וסילפנו ומצנזרים ממנה דברים בשביל "נקיות הרשות הרבים".
במילים אחרות… הנואף של פעם ידע שהנערה תצעק. כי ההורים שלה לימדו וחינכו אותה חינוך מיני-יהודי טבעי וטוב. היום הנואפים בציבור החרדי יודעים שהיא לא תצעק כי היא כנועה וצנועה ותמימה. והרשעות והניצול זועקים עד לב השמים.
ועל התמימות הזו, שאנו מייצרים בהשתקה הרועמת, נאמר "פירצה קוראה לגנב" (רש"י שם בעניין אחר)
ואנוכי לא ידעתי…
ברור שצריך לקום בדחיפות גוף שיטפל בחוכמה ובעדינות
דיברתי עם אדם המעורה היטב בענינים ואמר לי שכבר חצי שנה הוא יודע
ברור שספרים חדשים שלו לא אקנה
עתה גם מגעיל אותי בכלל לראות את השם הזה
אבל עיקר הדבר להגן על בנינו ועל בנותינו
[וכמדומה הוא עצמו מביא סיפור על ילד שנפגע, ואומר שעל ילד במצב זה לספר להוריו,
ובמקרה הצורך יקבל גם עזרה מקצועית…]
תודה על מאמר שמנתח את ארועי החברה וציביונה.
לגבי הפיתרון שמוצע להקים פורום שאליו יפנו מי שניפגע יש בעיתיות נוספת.
מיהם הרבנים שיהיו שם? אישית מהרבה מקרים וסיפורים ועדויות עלה כי ישנם דווקא רבנים ואנשי ציבור שהורו להרחיק את הפוגע. לא לפרסם. לא למסור לשלטונות וכד. אין לי אמון ברבני קהילה כאלה. רבנים שמסתירים ומכחישים ומחביאים מהחוק את הפשע.
לכן עוד יותר יהיה קשה לבנות גוף כזה כי ההיסטוריה של ההשתקה מודל וותיקן עדיין כאן בתודעה של חוגים מסוימים ואנשי ציבור
מסכים עם כללל מילה. כל המאמר הזה משקף נאיביות וחוסר כבוד לנשים. פשוט בושה
שכוייח על המאמר, רציתי להעיר שבשעתו מרן הרב שך זצ"ל היה כתובת במינוח נועז הוא היה השריף שזרק מהעיר עבריינים בתחום כאשר הגיע אליו מידע אני יודע על בנ"א מסויימים שהוא זה שפעל לסילוקם ,חלקם חזרו לזירה לאחר פטירתו . יש להעיר שפורום תקנה אכן היה יעיל במקרים רבים אבל לא תמיד והיה צריך לערב משטרה וזו הנקודה שצריך להבין שכל עוד אין איום מעבר לחרם "משלנו" פורום כזה יתקשה מאד להיות פתרון יעיל ( כל עובד סוציאלי שעובד עם המגזר יספר שהבעיה של אי שיתוף הרשויות גורם לחזק עושי רעה מכל הסוגים ) העובדה שבמקרה ברלנד כל רבני ברסלב לא הועילו והוא נשאר עד שבאה המשטרה היא דוגמה לכך .בתקוה לימים טובים מאילו
עד מתי נטמון ראשינו בחול בשם הדת? עד מתי? דם הקרבנות תובע את עלבונו!!!
יש לי שאלה כללית: מדוע אדם מכובד ככל שיהיה, שסרח וגנב במרמה. עם שטיקים וטריקים ועקץ אנשים רבים והפשיטם מנכסיהם. ויש ע"כ תחקיר מפורט בעיתון בצורה הכי צבעונית שיכול זה די עובר לסדר כמעט לא דשים בזה כלל! רק קצת רכילות ובזה העסק תם. לעומת זאת בעבירות שחיים ולדר חשוד עליהם לא גומרים לדוש ולדוש מכל זוית ומכל פינה ומתלקקים בכל בדל מידע. האם הוא נשאר לעבוד ברדיו? והעיתון? האם הוא הולך ללכת לכיונו של משי זהב? (הי"ר) בקיצור הציבור נהנה מזה וחוגג ע"ז בלי סוף??? והתשובה היא כי מסיפורי מין אנחנו נהנים זה ממלא העקיפים את תאוותינו ולכן כל הצדקויות בנושא הנ"ל זה כסות עניים. כי גם גניבה וגזינה זה איסור דאורייתא אבל זה לא "אקשן" אבל סיפורי תאווה מספקים את תאותי, ולכן העיתונות החרדים מתעלמת מזה כמו מכל פרסום שגורמים שגורמים לספק את היצר! לעומת זאת בעתונות הדלי"ת אין להם בעיה עם הנ"ל.
אז האופציה היא להמשיך ולהיפגע ולשמש גן עדן לפוגעים…
אתה יודע מה הנזק לנפגע לפני שאתה מחליט להמשיך להתיר את סדום במחנה שלנו??? פגיעה מינית מבחינה נפשית חמורה מרצח! היכולת של נפגעת להתאושש מפגיעה ממושכת כמעט ולא קיים. אז נמשיך לטאטא מתחת לשטיח, לא נכין את ילדינו לזהות סכנות העיקר שאי מי לא יתקרר חלילה.
עירוב של טפשות ובורות. עצוב
למי את מגיבה?
איני יודע מה היה או האם היה, מה שבטוח הוא שהדבר החמור שאירע השבוע הוא משפט השדה והלינצ׳ הברברי שבוצע לחיים ולדר.
אני כותב את דברי כמי שמישהו קרוב אליו עבר פגיעה מינית חמורה, אני יודע מהי פגיעה מינית והאמינו לי זה יותר חמור מרצח, זה רצח מתמשך, זה מוות ללא מצבה. זה משפיע על כל תחומי החיים כל רגע ורגע.
ועדיין – מבלי להמעיט חלילה בחשיבות המאבק נגד פגיעות מיניות – בחברה מתוקנת הלינצ׳ הברברי הזה אסור שיתרחש, זה לא מוצדק ולא הגון, יש דין ויש דין ואיש לא מינה אותנו לשופט. כל זב וצרוע מוצא לו הזדמנות להתכבד בקלון חבירו ולהתבטא בחופשיות ברשת, כאילו הוא יודע בדיוק מה היה ואיך היה.
כיהודים אנו אמונים על הכלל הידוע: אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. אף אחד ממבצעי הלינצ׳ אינו יודע באלו נסיונות האיש עמד ומה גרם לו להיכשל, אף אחד לא עמד בניסיון שהוא עמד.
לפני שנים, היו אנשים בבני ברק שרצו להדיח את ראש השוחטים של הרב לנדא מתפקידו, שלחו לו אשה פרוצה שתפתה אותו, והוא לא עמד בניסיון וכשל תוך כדי שהכל מצולם, ניגשו אותם אנשים לרב וואזנר זצ״ל ותבעו שידיח אותו מתפקידו תוך שהם מראים לו הוכחות מצולמות שהאיש נואף. הרב וואזנר בחכמתו הבין מיד מה אירע כאן, וצעק עליהם: רשעים מרושעים, צאו מהבית שלי, טמנתם לו מלכודת?! כריתם לו בור ברשות הרבים?! וכי אני הועמדתי בניסיון הזה, האם אתם הייתם עומדים בניסיון הזה? ושילח אותם מעל פניו בבושת פנים.
זהו מבט אמיתי של תורה.
ספריו של חיים ולדר מצויינים, מצויינים היו ומצויינים נשארו, מי שמצא בהם ענין והפיק מהם תועלת והנאה ימשיך בכך גם מעתה והלאה, מי שהיה לו ביקורת על התוכן או על הסגנון הרי שהיה זה ללא קשר לענין הנוכחי, כל הטהרנות והצדקנות הזו אין לה מקום, יש לבחון כל דבר לגופו של ענין, לא מדובר כאן על פירוש לתורה או על מאמרי השקפה, בגדול זה מסרים חיוביים של מידות טובות, ביטחון עצמי, מודעות, התמודדות, חכמת חיים, מי שמתאים לו הסגנון יקח מי שלא לא.
כלום מישהו חשב השבוע על כך שישנם ילדים רבים שניצלו מפגיעה מינית בזכות ספריו ומסריו של חיים ולדר?
כלום מישהו חשב על פעילותו רבת השנים לרוווחתו של הילד בחברה החרדית?
כלום מישהו חשב על המפעל החינוכי האדיר שלו?
אם כבר עורכים משפט שדה קחו הכל במשקל, וגם אם גזרתם גזר דין מוות, אין צורך בכל ארבעת מיתות בית דין גם יחד, וגם אם כן, לא ברשות הרבים.
ועל אחת כמה וכמה שאיש לא מינה אותנו לשופטים ובטח לא לתליינים, מדובר בטרגדיה, בפרשייה כואבת, והמשכיל בעת ההיא ידום.
מה שלא יהיה, אין שום הצדקה למשפט השדה הזה.
לנו יש תורה ובתורה שלנו כתוב ברור מה דינו של מי שפשע, אם זה כלפי המקום ואם זה כלפי הבריות, אף פשע של האחר לא מתיר לנו לבצע פשע, ואין לזה שום קשר למתלוננות, זה לא סותר את האמינות שלהן ולא משתיק אותן,
הצורה הזו היא לא דרך התורה.
נראה שחיים ולדר או שליחיו עושים גם כאן את העבודה. מיותר אפילו להגיב.
די מסכים עם דבריך
מסכימה איתך.
המשטרה יודעת והיא תחקור. אבל משפט שדה כזה ואיל סוף דיונים על העניין לא מועילים כלל.
על מי המדווח חיים ולדר קיים יחסי אישות עם ילדה בת 13.
לא מדובר על זה שהוא לא עמד בנסיון, זה עניין שלו מול רבונו של עולם. מדובר על פשע של התעללות.
אפשר שלא להאמין לזה, אבל אי אפשר להשאיר דבר כזה ללא בירור ולומר ידינו לא שפכו את הדם.
פורום תקנה מטרתו למנוע רק משפט שדה. אם האדם אשם הפורום מפנה למשטרה את המתלוננות. אין בידו לעשות משפט . לעומת זאת אם הפורום השתכנע שהאדם זכאי הוא יכול פרסם או להודיע למי שצריך שמדובר בלשון הרע.
מאמר מצוין, בקשר לפתרון לגבי גוף שיטפל בדברים, זה בעייתי מאוד, שכן במיוחד בציבור החרדי קשה מאוד להגיע לרמה של גוף בלתי תלוי, ומה אם זה גוף של רבנים ואחיין של אחד הרבנים פגע בילדים? האם היחס אליו יהיה בלתי תלוי? קשה מאוד עד בלתי אפשרי לתת אמון בגוף שכזה
על דברים כאלו פונים לבית דין מסודר [ויש כמובן היתר לפנות למשטרה בכל מיני מקרים], אבל עד שלא יוצא פסק דין רשמי אסור להפיץ לשון הרע זה חמור יותר מכל האונס
1. כשל של מנהיגות רבנית – היכן ראית מנהיגות רבנית ממשית ואמיתית? הציבור שרשמית הוא המונהג ביותר אין לו הנהגה בפועל.
2. כולנו יודעים מה יהיה שווה גוף פנימי, איזה מאבקים לא עניניים יהיו על הרכבו ואיך תהיה התנהגות אנשיו באשר לאנשי שלומם ורעתם. ומי יודע אם לא יעורבו שלמונים בדבר. מי שאינו סומך על בירור פנימי בעניין פוניבז' ואץ לבית המשפט יסמוך על גוף כזה בעניינים אלו? ואם תקים מספר גופים תמצא כי גוף א חולק על גןף ב.
3. אגב – גם פורום תקנה יש בו בעיות וידוע לי מקרה בו הפורום הרס חייו של אדם. כאשר מתברר אחרי שנתיים שאין מאומה כבר מאוחר, שמו הטוב לא ישוב, משרתו נלקחה ממנו ועוד.
4. יש משטרה. נסיון להקים משטרה פרטאיזנית היה אצל ברלנד וצא וראה להיכן הגיעו
אז אתה מציע שנעבוד עם המודל המערבי? שכיכר השבת יעשו תחקירים ויפרסמו אותם ברבים לפני שבית הדין עבר עליהם? אם יש כישלון אחד או שניים לפורום תקנה, עדיין זה יהיה הרבה פחות מהכשלים של אתר חדשות.
אין ספק שהדרך של פורום תקנה היא הדרך היחידה האפשרית (אולי עם כמה שינויים והתאמות)
נראה שכותב המאמר נחת אך אמש מהחלל . כל המאמר כאילו תלוש מן המציאות וההויה החרדית האוטנטית כולו מוטה לטובת ההבל הפרימיטיבי של הוקעה פומבית של חשודים , בטח ובטח אם המדובר בהטרדות ומע'מ וודאי אם מדובר באדם מפורסם.
אז לטובת הנוחתים מהירח אעלה את הדברים הבאים.
לתקשורת החרדית יש קהל יעד שהוא הצרכן של הפרסומים ושל הרשימות שנכתבות שם. לדוגמה – צרכן שיעדיף את יתד יודע למה הוא רוצה את יתד, טעמו הספציפי גורם לו לרצות לקרוא יתד, והעיתון מצידו מנסה בהצלחה יש לומר לקלוע לטעמו , והראיה היא- שאותו צרכן ממשיך להקדיש זמן , כסף, ומשאבים אחרים, כדי לקרוא מה כתוב ביתד. כך גם צרכני המודיע הצופה ושאר שבועונים ויומונים מצביעים בכיסם וברגליהם . ישנם מאידך מי שלא צורכים כלל תקשורת חרדית מבחירה { למשל כמוני} ובנוסף ישנם כאלו שטעמם מוביל אותם לאתרי אינטרנט וצהובונים מגוונים ואפילו לשאולזון ולדומיו האינטרנטיים , כעובדה – יש קהל צרכנים שמעוניין בסחורה הירודה שאתרים אלו מספקים בשפע. זהו כוחו של השוק, וזהו כוחו של המגזר שידוע בהעדפותיו הצרכניות – במגבעות, בהלבשה, בטיטולים, בנופשונים, ובכל דבר . ולכן מי שצורך תקשורת מהסוג שאתה ושושן מבקרים הם אלו שלא מעוניינים לקרוא את הזוהמה והרפש , את זה ניתן למצוא בשפע בעיתון הארץ. או ברשתות החברתיות שמהוות את מוסד הלשון הרע והרכילות והשחתת הזמן הגדול בעולם .
דוקא צריך עיון הוא אי בודד של תוכן איכותי בתוך ים ההבל של האתרים החרדים, והנה העורך הגאון של צריך עיון תוהה האם לא כדאי להעלות את הרפש והזוהמה על ראש חוצותינו . וכעת לדבר המדהים – להעדפה הדמוקרטית שלי ושל רבים רבים מחבריי שלא לצרוך את הרפש הזה הוא מתיימר לייחס ל"גישת הוותיקן" ??? ואילו את גישת הצפת בורות הביוב בבתינו הוא מכתיר כגישה מנצחת גישת העיתונות החוקרת , אני תוהה האם הכותב התכוון שקולמוסו יפלוט את ההשמצות האלו או שזה פשוט חוסר ההיכרות איתי ועם אחי החרדים.
ההתייחסות הנכונה לטעמי לפרשיה מהסוג שפורסם ושהכותב העלה כאן היא ראשית מחייבת להזכיר את הריקנות המבהילה שפושה במחננו ומתבטאת בכך שקומיקאי לילדים נמצא במעמד של גדול הדור . שמעתי שמכתירים אותו כמי שדורות שלמים של ילדים התחנכו על ברכיו, מי שעיצב אישיותם של דורות וכו. הלו להירגע, פרופורציות בבקשה , עיתונאי כן , קומיקאי כן , איש קייטנות ואולי אפילו סופר , אבל עדיין רחוק מהתיאורים המופרכים הנ"ל .
אך הסכנה העצומה לחירותנו ולחיינו נעוצה דווקא בגישתו של הכותב והשאיפה לחזרה לתקופה הפרימיטיבית שקדמה לעליית המשפט הקלאסי ברומא בה היו דנים בככר העיר או למצער מתירים את דם הנאשם . תופעה חשוכה ומסוכנת שרק קניבליזם יכול לשוות לה , את סורא ופומבדיתא החליפו טוויטר ופייסבוק ככר העיר המודרני. שנו רבותינו בטוויטר, כה צייצו רבותינו, כך מזכיר הכותב במאמר בשמו את אחד מגדולי רבני הטוויטר שדן בשאלה האם להגדיר את ספרי הסופר הנ"ל כספרים חיצונים , אוי כמה נלעג , כך דנים אדם שלא בפניו?
מזכיר הכותב גם את פורום תקנה גוף שבעיני דומה להילולת השיכורים שטבלו את מטפחותיהם בדמו של לואי ה16 לאחר עריפת ראשו בגיליוטינה , הפורום תקנה היחיד שאני מכיר הוא בית הדין שבודק אם יש הוכחות ל'צעקה הנערה ללא צעקה הנערה ' שההבדל בניהם הוא שמים וארץ מבחינת אחריות הקרבן . אם איזה רב ממהר לחרוץ דין לפי כתבה בהארץ הוא לשיטת חז"ל דן שלא לאמיתו ומחריב עולם ברשעותו , וליצן לשיטתי.
לסיכום :
תפסיקו לתקן עולם . אף אחד לא זקוק להטפות מוסר ולהלקאות עצמיות המתחסדות האלו העדפות הציבור הם ואין בילתם מי שקובעות מה ראוי לפרסום ומה לא ראוי , אף אחד לא מונע ממך להיות מנוי להארץ ולשוטט בפייסבוק כל היום , אין לך זכות לבקר מי שבאופן דמוקרטי לא מעוניין לצרוך תקשורת שמפרסמת מעשי שוד רצח והטרדות .
ואם כבר דיברנו על העדפות אני רואה מקום להזכיר את את הנסיון המצחיק של הגב' שהכותב ציין ברשימתו ואת חברותיה להשתלב דוקא במפלגות החרדיות ולהבחר לכנסת , היות והם יודעות שאם ירוצו בנפרד הסיכוי שלהם לקבל אפילו את קולות ילדיהם ובני זוגם מוטל בצריך עיון גדול ואילו המצביעים למפלגות החרדיות מה לעשות מעדיפים חכים זכרים כנראה . ולכן, ללא נקיטת עמדה מצידי , המציאות מראה שמה שתמיד מכריע את הכף הן בצריכת תקשורת והן בחיים הציבוריים היא רק הכרעתו הדמוקרטית של הציבור ולא ההטפות ההתחסדות והצביעות.
הכותב דווקא מדגיש כמה פעמים שלא תיתכן תקשורת חוקרת בעיתונות החרדית, אז לא ברור מהי טענתך כאן. לא ראיתי כל הטפה אלא הצעה לסדר והסבר מדוע זה לא יהיה קל. לא המאמר הכי עמוק שראיתי מהכותב או מהבמה הנכבדת, אבל יש מקום גם לכאלה.
חכם כהן מעלה על נס את מערכת בתי הדין החרדית כמרפא לכל תחלואי החברה, אז אני כאן כדי להזכיר
א. בתי הדין החרדים וסמכות האכיפה שלהם כלפי אנשים חזקים ומקושרים היא בדיחה, ולראיה שכל סכסוכי הנדל"ן והממון הכבדים בציבור החרדי מתנהלים בבתי המשפט החילונים.
ב. הרב שמואל אליהו שאין לי שום סיבה להניח שהוא משקר טוען כי בידיו הוכחות חותכות למעשים חמורים מאוד של הסופר הנ"ל, כולל פרוטוקולים של בתי דין וכדומה. אין סיכוי שאפילו מעט מזעיר מהסיפורים האלה לא הגיעו לפתחם של רבני הציבור החרדי שלא טרחו לעשות דבר ואישרו לאיש הזה להמשיך ולטפל ורק תחקיר בהארץ עורר אותם לעשות משהו.
השנה וחצי האחרונות הוכיחו לכולנו שהחברה החרדית היא חברה בתת תפקוד מוחלט שלא מסוגלת לטפל בעצמה ברבדים הבסיסיים ביותר של חברה נורמלית ( קורונה מירון ועבירות מין) וזקוקה לאח גדול שיעזור לה לחצות את הכביש. רבנים חרדים לא מסוגלים לשלוט במנהלי סמינרים שעושים ככל העולה על רוחם אז שיושיבו בי"ד בלתי תלוי שיחקור ויבדוק אדם חזק ומקושר כמו ולדר שבוודאי גם אוצר באמתחתו המון סיפורים רגישים על בני משפחותיהם של אותם רבנים?
נו באמת.
נ.ב. וכבר טענה אחת העיתונאיות שבדקה את הטענות נגדו שאנשים מטעמו הציעו לה לרדת ממנו ובתגובה הם ידאגו לה לסיפורים מעניינים מתוך המגזר.
נכון יונתן .
אבל עדיין הקורא יוצא מבולבל היות והרושם העולה מהכתבה הוא שאי הצפת הנושאים האלו טעונה תיקון ואילו הדגש שלי הוא שזה הלכתחילה שבלכתחילה .
ולבסוף הביקורת שלי מכוונת לאיוולת החשוכה שבהצעתו להקים ועדת גיליוטינה .
מבין את החשש שלך, אבל בתור אדם חרדי שחי בסביבה מעורבת ומכיר קצת את הנושא, אני מבין שלפורום תקנה היו לא מעט הצלחות לצד כמה פשלות. לא יודע, אולי גרסה חרדית תחת חסותם של בתי דין כאלה ואחרים דווקא תוכל להשביח את המודל. לדעתך הכי טוב ונכון זה להרים ידיים ולעשות כלום?
יונתן כתבתי תגובה משום מה לא פורסמה אז כותב לך שוב .
השאלה שלך מאד בעייתית לדיון בטוקבק היות והיא יורדת ליסוד היסודות של המשפט .
השאלה היא מהו מקור הכח ומהו מקור הסמכות .
בעולם הטבע ובחברות פרימיטיביות החזק הוא השולט וכמובן שאתה לא תרצה שהבריון או העיתונאי ישלוט בכח הזרוע או העט.
ביהדות המשפט שואב את כוחו וסמכותו על ידי בית דין סמוכים , בהם הסמיכה משתרשרת עד מקור הסמכות – התורה . במדינות מתוקנות מאז התבססות של המשפט הקלאסי מקור הסמכות היא החוקה והשוויון בפניה . פורומים שונים מכל סוג שלא יהיה פועלים ללא שום מקור כח ולא עדיפים על חבורת חסמבה היות ואין להם מקור כח או שפיטה.
רק בית דין בשבתו ככזה יכול לשפוט אם מכח סמיכה אם מכח החוקה ואך ורק בתנאי ויש תובע ספציפי שמוכיח נזק על ידי ראיות . עולם שבו מתקני עולם תובעים בשם נתבע לא קיים או ללא הוכחת נזק הוא עולם חרב . לא היית רוצה לחיות בעולם שבן כל אדם יכול להאשים אותך בלי שהוא נפגע ממך וללא שהוא מוכיח נזק וללא ראיות שנידונו בבית דין מסודר מוסמך שיושב ככזה
תודה, חכם כהן, אבל הדברים עדיין צריכים הבהרה. כמו שידוע לך, יש סמכות רבנית של בית הדין אבל יש גם סמכות אזרחית של הקהילה, וכפי שמבאר הר"ן כשהוא מדבר על משפט המלך, וכאן השאלה היא עד כמה צריכים מנהיגות אזרחית, בשיתוף עם רבנים כמובן, כדי לטפל בתופעה. לפורום תקנה אגב אין סמכויות רשמיות כלשהן, אך הם מפעילים שיקול דעת מתי לפנות לרשויות ומתי לנקוט באמצעים אחרים.
אינני יודע מה עשה ולדר אבל דבר אחד אני יודע, אין לי גרם של אמון במערכת החרדית הפנימית שתטפל בזה לבדה.
מצחיק שהכותב ( אדון כהן) פתאום חרד כל כך להליך משפטי תקין כשאנחנו מדברים על חברה בה מחתימים רבנים על מכתבים שמרסקים אנשים על סמך סיפורי עליבאבא וכמובן בלי בכלל לחשוב שצריך לשמוע גם צד שני. חברה בה המון זועם מתאסף מחוץ לחנויות סלולר מכה את בעליה מהלך אימים על אשתו ומשגר איומים בסגנון קוזה נוסטרה לכל מי שלא מתיישר איתו, וכמובן הכל על סמך סיפורי אגדות. יחי ההליך התקין
נ.ב גם אני פוחד מחברה בה אפשר לגמור בן אדם אך ורק על סמך תחקיר עיתונאי ואין לי תשובה ברורה מה צריך לעשות, והייתי שמח מאוד שהיה לנו מנגנון פנימי שמאפשר לברר טענות כאלו אבל כל מי שקצת מעורה יודע שזה לא הולך לקרות בעשור הקרוב.
יונתן , אני מסביר לך שוב. – בכדי לשפוט אדם ולדון בעניינו חייב להיות מקור סמכות ממנו שואבים הדיינים את הכח לדון והשופטים את הסמכות לשפוט . אין כזה דבר סמכות קהילתית . פורום תקנה הוא המצאה של ר-בני המזרחי שנועדה למרק את מצפונם של הר-בנים ומספק את תאוות השררה שלהם כתליינים . ברור שאין להם סמכויות פורמליות אבל מי שמם בכלל להעלות על המוקד פלוני ? מי בכלל שמם לקבל ולבדוק עדים שמעידים ולחקור אותם? מי הם ומי שמם? אני בטוח שאצלנו לא יעיז אף עסקן ליטול לעצמו את היומרה לשפוט אנשים ללא סמכות. היום ישפטו את פלוני ומחר אותך. מקום בו שופטים אנשים ללא מקור סמכות וללא ניזק התובע ומוכיח בראיות את דינו בפני בית דין או בית משפט הוא גרוע מסדום.
חכם כהן, שלוש נקודות:
1. למה מתעוררות כאן בעיה של סמכות? פורום כזה או אחר לא צריך "לדון" אלא רק לנהוג לפי הלכות לשון הרע. לשמוע תלונות ולפרסם, לפי העניין, על פי כללי הלכות לשון הרע של החפץ חיים. האם נדרשת סמכות מיוחדת לשם כך?
2. הסמכות היא של העם. ככל שהעם אינו נותן אמון בפורום, הרי שלא יהיה לו סמכות לעשות כלום, וככל שהעם נותן בו אמון הוא יוכל לעבוד. מי נותן סמכות ביד גדולי ישראל? העם, ולכן יש להם השפעה. זה אותו רעיון.
3. שוב, מה אתה מציע? שנעשה כלום? כלומר, אדם דתי חייב על פי הלכה לחיות בחברה כושלת שאינה יודעת לטפל בתופעות הכי קשות. האם זוהי עמדתך?
1. אין שום היתר בעולם לאף אחד מלבד לבית דין לפרסם להשמיץ לנדות להרחיק להתריע או לעסוק בכל דבר שנוגע לזולת . כל התעסקות כזו נעשית בחוסר סמכות ואין לה סיכוי לעמוד במבחן הלשון הרע ושאר איסורים.
2. הסמכות של ה'עם' שאתה מדבר עליו הוא משפט הציבור הפומבי המסוכן והפרימיטיבי שמפניו אני כה חושש . כך נהגו הרומאים הברברים לשפוט ברחוב העיר את מי שבעיניהם עבר עבירה , כך ניתקו הצרפתיים המהפכניים הברברים אלפי ראשים מגופות של חשודים במרכז העיר וכך נהגו הברברים החולניים במהפכה ברוסיה ב1917 . אין כזה דבר משפט העם. ואין שום סמכות ביד גדולי ישראל או כל פורום אחר לדון אדם שלא במסגרת סדר הדין המקובל .
3. אני מציע דבר פשוט ביותר . כל מי שנפגע מזולתו יואיל נא לפנות לבית הדין או לבית המשפט , יוכיח בראיות את הפגיעה בו , יוכיח את הנזק שנגרם לו והעבריין ישלם על מעשיו במלוא חומרת הדין , ינודה בנידוי חמור ויפצה את קורבנותיו בכפל כפליים ובתשלומי ארבעה וחמישה.
כל אפשרות אחרת היא חורבן תמצית הרשע האנושי. תאר לך שמישהו שלא נפגע ממך משתמש באיזה פורום בכדי לפגוע בך ובילדיך, להוקיע אותך ברבים ולאבד את כבודך ופרנסתך וזאת ללא שניתן להוכיח איזשהו נזק שנגרם לו וללא שבכלל הוכח שפגעת בו , וללא שיש לך איזשהו כלי להתמודד מולו. זה משפט הציבור
שים את עצמך במקום הזה ומנקודה זו נמשיך את הדיון .
הכל שקר לא היה ולא נברא ואפלו משל לא היה זו שיטה ישנה של מפא"י ההיסוטרית שרק השמות השתנו להפיל אנשים עם תפירת תיק בסוף הוא יוצא זכאי אבל בנתיים מייבשים אותו, לפני למעלה מ70 שנה בן גוריון החליט להזיז את לורנץ מהפוליטיקה כי הוא היה חבר כנסת יותר מידי מוצלח, תפרו לו תיק שהוא פרט מטבע זר בשוק השחור, זה כמובן היה שקר [להזכירכם בתקופה ההיא זה היה עבירה חמורה על חוקי הציונים הארורים רבין עף מהשלטון בגלל חשבון דולרים, וגם שם הייתה טביעת אצבעות של אהרן ברק]. ואז רצו לעשות הצבעה בכנסת להסיר ללורנץ את החסינות, אמר החזון איש לא יקום ולא יהיה, והוא אמר ללורנץ תילחם שתישאר בחסינות, שאל אותו לורנץ איזה פנים יהיו לי כשאלחם על החסינות, ענה לו החזון איש תאמר שגדולי תורה אמרו לך, ובין לבין החזון איש איים בקללות איומות על המפד"ל אם הם יצביעו בעד הסרת חסינות, כמובן החסינות לא הוסרה. לאחר מכן שאל לורנץ את החזון איש הרי הייתי יוצא זכאי היו לי קבלות רשמיות שפרטתי את זה בבנק רשמי, ענה לו החזון איש גם אני יודע את זה וגם הם יודעים את זה, רק הם רוצים להעסיק אותך במשפט כדי שתהיה עסוק במשפט ולא תוכל להילחם בכנסת ואז אגודת ישראל יביאו ח"כ אחר דפוק שלא מוצלח כמוך. זה כאן המטרה של שופטי בג"ץ ימח שמם וזכרם ושל כל אוהדיהם ושיתפגרו כמה שיותר מהם במות מאוד אכזרי [איך אמר הגר"ע יוסף שיחטוף באנה בראש, ואז אריק שרון התחיל לנשום באופן עצמוני]. להזכירכם חיים ולדר היה הראשון שהעז לשחוט את הפרה הקדושה בג"ץ שלפניו אף אחד לא העז לעשות את זה, הם קלטו שעבירות של שוחד לא עובדות בציבור החרדי [עיין ערך אריה דרעי ויעקב ליצמן] ולכן הם מנסים לפברק עבירות מין, נראה לי שהם אמרו לעבריין ליברמן שהם יסגרו לו את התיק בתנאי שיילחם בתורה, וכעת הם משחקים אותה האיש הטוב והם דוחים את גזירת המעונות הכל כאן הצגה צריך להתפלל בולמלשינים שכל אלו יתפגרו כמה שיותר מהר כמו שאנטיוכוס מת בבזיון והקדוש ברוך הוא יעשה שוב נסים מהמתייוונים הארורים בני זמנינו, אמן כן יהי רצון.
תגובה לאיתי-
אין כזה דבר מערכת בתי דין חרדים . אין בכלל בתי דין בישראל כיום. היות ואין להם מקור סמכות לשאוב ממנו את הכח לדון, מהסיבה – שהחוק בישראל הוא ורק הוא הקובע והגובר על כל דין כולל על דין תורה . בתי דין הפועלים בענייני מעמד אישי עושים זאת בגלל פרצה או חלון קטן בספר החוקים המצמיד את דיני נישואין וגירושן לחוקי התורה וגם זה באופן מאד חלקי , כמו כן כל הערכאות הדנים בענייני ממון פועלים רק כבוררים בין הצדדים המאצילים את הכח לדון לבוררים, ובכל מקרה בסמכותו של בית משפט אזרחי גם לבטל פסק בוררות.
ולכן אני לא מעלה על נס שום דבר ולגמרי חושב שהמקום הנכון להכרעה ב"סכסוכים כבדים" כלשונך הוא רק בית המשפט היות ורק בו ניתן טכנית להכיר כטריבונל הפועל בסמכות , וזאת לצערי בניגוד למצב הראוי להיות בו יש בית דין מוסמך לדון בדין תורה .
שוב עולה פה השם של הרב שמואל אליהו. אין לי מושג מי האיש הזה חוץ מציוצים ופוסטים ברשתות שלו או בשמו , אינני מכיר שום ספר או מאמר שלו או מהו בית הגידול שלו {לא הביולוגי שבדרך כלל מהווה רק חיסרון} ולכן אין לי איזה דעה מסויימת עליו מלבד מה שכתבתי. אם מה שכתבת עליו נכון והוא מסתובב ומפיץ שיש בידו הוכחות על מעשים פליליים של וולדר והוא במקום לטפל בזה בדרך חוקית או הלכתית מסתובב כרוכל ומפזר שמועות שלו ברשות הרבים אז כנראה שהוא דמות הרבה יותר מסוכנת ממה שחשבתי עליו אבל עומדת לי הזכות לא לקבל את דברי הלשון הרע שלך עליו , אני רק כתבתי על ה"פסק" שלו בנוגע לספריו של וולדר שהם בעיני ליצנות צרופה ובעיני חזל הרבה יותר גרוע .
ההתנשאות שלך על הציבור החרדי שזקוק ליד מכוונת או לגאון כמוך שיפקח את עיניו מראה כמה אתה רחוק ממני ומהציבור החרדי ומוטב לך שתסתכל על הפגמים של הציבור שלך לפני שכמו רבני המזרחי תמהר להטיל מום באחרים , כאילו שרבני המזרחי כבר תיקנו את פגמי הרפורמה שפושה במחנם וכבר מהווים מופת ודוגמה לחיים מתוקנים שבאים הם לפה למגזין חרדי להטיף ולהתנשא .
ולסיום היות ואחרי כל תגובותיי נראה שאתה לא מבין אז אחזור על כך שההמון הזועם מכל סוג שהוא הוא משפט הציבור המסוכן והפרימיטיבי שאני מתריע מפניו , ואכן – אני בעד לברר את האמת במקום שמוסמך לדון אנשים ולא בפורומים ובטוקבקים
לאיתי, כרגע ראיתי את תגובתך, תתפלא לשמוע שאני מסכים אתך שאין שום סמכות משפטית נורמלית בציבור החרדי, אבל גם אם אין סמכות כזאת באופן עקרוני [ההפגנות החייתיות נגד הרכבת הקלה ונגד חנויות הסלולרי יוכיחו שיש פה עסק עם חיות דו רגליות בשם הדת], אבל זה לא נותן שום היתר לשפוך דם של בן אדם על סמך עיתון שכשהיטלר עלה לשלטון הוא פרסם עליו שהוא אדם הגון https://www.haaretz.co.il/misc/1.1321176 זה העיתון שעל פיו מי שקורא לעצמו רבה של צפת רצח בן אדם בלי אקדח, הוא יבוא על עונשו.
הרב שמואל אליהו המזרוחניק עם הכיפה סרוגה יכול להוקיע את הסופר סטאר החרדי חיים ולדר? בדיחה טובה.
הגם שאני אוחז בדעה שלא צריך לבער ספרים של אדם שסרח כל עוד התוכן אינו בעייתי. אני חושב שלקרוא לדעה כזו ליצנות היא ליצנות בעצמה משום שזו הטקטיקה המרכזית בה משתמש הציבור החרדי על מנת לפסול באופן קטגורי טיעונים שאינו רוצה או אינו מסוגל להתמודד איתם, מספיק רק שהטוען יסטה בכהוא זה מההשקפה הטהורה האופנתית באותו רגע על מנת להשליך את כל טיעוניו או תורתו אל פח הזבל.
ג. יפה שאתה כבר קובע מי אני, אולי תשקול לעשות הסבה לפוליגרף ומי יודע אולי יום אחד תבדוק את ולדר. ובכלל משעשעת קביעתך כי אני רחוק "ממך" מי כבודו שאני אמור לשאוף להיות כל כך קרוב אליו?
מאמר מצויין יישר כח
היות ועורכי צריך עיון צינזרו את הביקורת שהטחתי באחד מר-בני המזרחי שקפץ על המציאה להתגולל על הציבור החרדי ולהמרח במעשייה עסיסית וחמור מהכל בא לקלקל את שורת הדין על ידי חריצת דינו של החשוד תוך פגיעה בזכותו להליך הוגן, וזאת מבלי שאף אחד לא ביקש את עזרתו החלטתי להפסיק להגיב כאן . אך מוכרח במקביל להביא לידיעת הקוראים את דברי הספרא על דיים המקלקל את הדין וזאת בתקווה שלא יצנזרו כאן גם את הספרא , כמו כן אשמח אם הקוראים יפנו תשומת לב גם לתיקון החמישי לחוקת ארצות הברית המעגנת חוקתית את זכויות החשוד בעבירה להליך הוגן.
"לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפט עמיתך" (ויקרא יט,טו). '"לא תעשו עול במשפט" – בדין. מלמד שהדיין המקלקל את הדין קרוי עול, שנאוי, משוקץ, חרם, ותועבה. וגורם לחמשה דברים: מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה, ומפיל את ישראל בחרב, ומגלה אותו מארצו. "לא תשא פני דל" – שלא תאמר "עני הוא זה והואיל ואני והעשיר הזה חייבים לפרנסו אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות", לכך נאמר "לא תשא פני דל". "ולא תהדר פני גדול" – שלא תאמר "עשיר הוא זה, בן גדולים הוא זה, לא אביישנו ואראה בבשתו עד כמה שאני מביישו", לכך נאמר "לא תהדר פני גדול". "בצדק תשפט עמיתך" – שלא יהיה אחד מדבר כל צרכו ואחד אתה אומר לו "קצר בדברך". שלא יהא אחד עומד ואחד יושב
תשתה מים אחינו. התגובה שלך ודעתך על הרב שמואל אליהו מופיעות כאן אתה מוזמן להמשיך להגיב. אם כי כדור הארץ ימשיך להסתובב גם אם תפסיק האמן לי
https://www.haaretz.co.il/blogs/fromthearchives/BLOG-1.7372864
המקור ה"אמין" על "פשעי" חיים ולדר משלי י"ז, ט"ו, מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם:
חמודי
יש הרבה מה לבקר את הארץ, אבל ב1932 לאף אחד ביקום לא היה מושג מי הוא היטלר ולאן הוא יגיע. באותן שנים הוא היה מנהיג מיליציה של מופרעים שרבים כמוה הסתובבו ברחובות ערי אירופה.
לאיתי, אני רואה שלא הבנת את התגובה שלי, את מה שאתה יודע גם אני יודע, לידיעתך אני בן לניצולי שואה שידוע לי הכל שבזמנו אף אחד לא העלה בדעתו על שואה כזאת, התגובה שלי היא להראות שהארץ הם פראי אדם לא אחראים שהאמינות שלהם שווה פחות מאמינות של חתול אשפתות
חמודי
הרב אליהו אומר בקולו כי הוא אינו מסתמך על עיתון הארץ וכי בידו עדויות של אנשים שנפגעו ממנו, צילומים הקלטות ופרוטוקולים של בתי דין שדנו בעניינו.
תעשה עם המידע הזה מה שאתה רוצה.
לאיתי, כאחד שמתמצא בתוכנות מחשב יש תוכנה שמעתיקה את הקול
לאיתי, אני לא מאמין לו אף מילה הוא אצלי בדיוק כמו בנט לפיד וליברמן
תגובה למגיבים
משעשע לראות שגם כותב המאמר וגם המגיבים כאן מסכימים על הכל ועדיין מתווכחים בניהם . כולם מסכימים שצריך לבדוק עובדות לעומק ולא לתת להמון לכלות זעמו בחשודים . כולם מסכימים שאסור להביע סלחנות כלפי עבריינות מין. כולם מסכימים על הכל אז על מה בדיוק ניטש הויכוח כאן בין החכם לאיתי לחמודי וליונתן???
יש אולי דבר אחד מעניין – ההגנה האוטומטית שמקבל הרב אליהו מבני המגזר שלו. אני לא בטוח שהוא היה מחרים באותה מידה סופרי ילדים להטבי"ם לדוגמה מעצם היותם כאלו כמו שהוא מחרים את וולדר , אנקדוטה מעניינת על הרב אליהו שחשובה לציון היא שלהבדיל גם את ספריו של מרן הגר"ע יוסף זצ'ל הוא מחרים או כהגדרתו " לא מסוגל להחזיק אותם" בגלל הסכמי אוסלו {מקור- ויקיפדיה} אז כנראה שהוא מהיר חימה בענייני החרמת ספרים ואולי ככה זה כשהספרים שלך הם הגדה ליום העצמאות ווארטים לפרשת שבוע אתה לא לגמרי נותן משקל נכון לספרים
אינני בן המגזר של הרב אליהו אך מפאת מקרי עבירות מין בהם טיפל בעבר ללא מורא וללא משוא פנים אני נותן לו קרדיט בנושאים אלו.
עוד שני דברים שאני שם אליהם לב
1 אני דווקא רואה את הדיון הסוער בעניינו של וולדר כבגרות של הציבור החרדי שלשבחו ייאמר שהוא לא נוהה כעדר של זאבי ערב אחרי כל שמועה ואחרי כל כתבה אלא שואל ומבקש הוכחות ולא מרשיע ללא משפט
2. אני שם לב שגם בנו של הרב אליהו – עמיחי אליהו הצטרף למלחמה בוולדר וזה נראה שיש כאן יותר ענין פוליטי אישי מאשר דעת תורה בענייני טוהר הספרייה
למוישה קרמר, עצם הדבר שרק [הרב] שמואל אליהו אומר דרשני, גם רע-בני הציונות הדתית למרות שנאתם העיוורת לציבור החרדי ולמה שהוא מייצג עדיין לא שומעים אותם, לא מפני שהם כל כך זהירים בלשון הרע אלא הם פשוט חכמים שרואים את הנולד שהם עלולים להיות ללעג וקלס ולאבד את האמינות.
למוישה קרמר, העליהום על הספרים זו סתם פראות לשמה, הספרים שלו בכל מקרה לא יותר גרועים מספריו של דייל קארנגי
חמודי-
אני יודע שמדובר בהסטה של הדיון אבל התופעה של הרב אליהו והאוהדים שלו שמגיבים פה פשוט יכול להוציא מהכלים . באיזה שלב של החיים אנשים הופכים להיות כאלו סכיזופרנים שבטוחים שהם המשיח בעצמו שיושב על יסוד כסא ה' בעולמו ומטיפים מוסר ונוטפים צדקנות , בית הגידול של רבני המזרחי ידוע , אם אותנו לימדו להעריך אדם שיודע כל מהר"ם שיף במס ב"מ, אם אנחנו מחנכים את ילדנו להעריץ את מי שמדקדקים במצוות ובעיון ההלכה אצלם זה פשוט הפוך , מה זה החרפה הזו שהמגיב איתי ציין שהרב אליהו כובש תחת ידו עדויות צילומים והקלטות ??? יש לו גם צילומים והקלטות של הצד השני ? ובכלל מי בכלל מינה אותו לדון באיזשהו ענין ציבורי , האם יש לו בכלל את הסמכות ואת האחריות לדון בענייני נפשות? הניצול הציני של מוסד הרבנות הראשית שאביו עמד בראשו שגרם כנראה למינוי שלו כרב צפת מתעצם לכדי חוצפה ציבורית שלא היתה כדוגמתה ומצטרף אליו הבן פקועה שלו שמפרסם עוד פסק ועוד פסק , חכם כהן קרא לזה ליצנות האמת היא הרבה יותר גרועה . וכאמור לעיל מי שפסגת יצירתו הספרותית תורנית היתה כתיבת הגדה ליום העצמאות וסיפורי נוסטלגיה על אביו , מי שעמד והחרים את ספרי הגר"ע יוסף זצ"ל לא בגלל שחלק או לא קיבל איזה פסק אלא רק בגלל עמדותיו המדיניות . הוא יעמוד בשער ויטיף על אי אלו מעשים שנעשו או שלא???? איזו הידרדרות. איזה שפל .
גדולי הדור שלנו לא עובדים אצל הרב פפר ולא אמורים להגיב ולהתייחס לכל סוגיה שמציקה לו , אם יש ענין בהפיכה של סוגיות כואבות אלו לפרהסיה ציבורית אסור לשתף פעולה עם זה ולהעניק לזה נפח . צריך לטפל בזה באופן ראוי כדי שמי שעבר עבירה ייענש בכל חומרת הדין וימוצה איתו הדין עד הסוף כולל החמרה משמעותית של דינו אבל מפה ועד הוראות לציבור מפי משפחת אליהו??
שוב. איני אוהד של הרב אליהו ולא משנה כמה פעמים תחזור על זה, באותה מידה אוכל להאשים אותך שאתה מקבל כסף מחיים ולדר על מנת להגן על שמו, הרב אליהו טיפל כבר בכמה מקרי עבירות מין קשים במיוחד וההתרשמות שלי ממנו הייתה לטובה, זה כמובן לא גורם לי להוציא להורג את חיים ולדר אבל זה בהחלט מחזק את החשד.
שאלת מדוע הרב אליהו לא חושף את החומרים שברשותו וענית בעצמך את התשובה, אתה וחרדים רבים כמוך לא מסוגלים להתייחס עניינית לשום דבר. מה זה משנה אילו ספרים הוא כתב? אתה מלין על כך שהוא מחרים את ספרי הגר"ע יוסף בגלל דעות מדיניות, אם נכון, טיפשי ביותר אבל הוא למד מהטובים ביותר החרדים, שמצנזרים ספרים על ימין ועל שמאל בגלל קשקושים השקפתיים טיפשיים לחלוטין.
הרי גם אם היה חושף את החומרים שברשותו אתה ושכמותך הייתם מגיבים שמה פתאום מישהו שאומר הלל ביום העצמאות יטפל בסופר המהולל שלנו שכל גדולי ישראל סמכו את ידיהם עליו.
למוישה קרמר, דברים כאלו דנים בבית דין מה שנקרא בדלתיים סגורות זה לא אמור להיות מופנה לקהל הרחב, אתה מכיר את הגמרא פסחים קי"ג ע"ב, שלשה הקדוש ברוך הוא אוהבן מי שאינו כועס ומי שאינו משתכר ומי שאינו מעמיד על מדותיו שלשה הקדוש ברוך הוא שונאן אחד בפה ואחד בלב והיודע עדות בחבירו ואינו מעיד לו והרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי כי הא דטוביה חטא ואתא זיגוד לחודיה ואסהיד ביה קמיה דרב פפא נגדיה לזיגוד אמר ליה טוביה חטא וזיגוד מינגד אמר ליה אין דכתיב לא יקום עד אחד באיש. אצלי הרב אליהו לא רב ולא נעליים, הנושא מחוץ לויכוח המזרחי זו עוד כת כמו הצדוקים הבייתוסים וכו'.
נשפכים כאן נהרות של דיו דיגיטלי כדי לחפש את הפיתרון לתופעה של הפגיעות המיניות בציבור החרדי, הכל טוב ונצרך, אך אין זה כי אם בניית בית חולים מתחת לגשר ההרוס, וחטטנות תאוותנית.
יותר מועיל ואפקטיבי למניעה מוקדמת הוא חינוך נכון לאיזון מיני בין האדם לעצמו של כל אדם באשר הוא מילדות עד בגרות ועד זקנה.
עלינו להקים מערך בריא של הדרכה, לילדים לפי יכולת ספיגתם, לנערים בהתאם לחשיפה העצומה שקיימת כיום לתכנים מיניים – נרצה או נרצה – גם אם יתד והמודיע חפים מכך, ולאנשים נשואים, כהמשך ל'הדרכת החתנים' החד פעמית כיום, אנשים יקבלו מודעות שכל חוסר איזון בתחום המניות אצלם רצוי ואף מוכרח לבוא אל פתרונו אצל היועץ. ואף היועץ צריך להיות מודע שגם הוא לעיתים צריך איזון אצל יועץ אחר וחוזר חלילה.
רק דיבור – צנוע אמנם – ומודעות מגיל אפס, לכך שיתכנו שיבושים בתפיסת המיניות, ויש חובה לטפל בהם ללא מורא אצל מי שמוכשר לכך, לצד מערך ציבורי כלשהו – ועל זה דובר במאמר, הם הפיתרון האמיתי.
מה ש”משגע אתכם” הוא לא עצם העובדה שעוד לבנה בחומת הקדושה והטהרה המדומיינת נסדקה, אלא העובדה שעיתון הארץ – העיתון שמייצג בפוליטיקת הזהויות הימנית דתית את השטן בהתגלמותו, דווקא העיתון הזה הציל אתכם מעצמכם. ואם נבדוק אחורה נראה שגם פרשיית משי זהב התפוצצה כתוצאה מעדויות שנחשפו בהארץ, ושהופיעו שם עוד עדיוית בנושאים דומים . אז הכי נוח הוא לבטל את העיתון ולזעוק ל”חזקת החפות” המפורסמת (על חשבון קורבנות העבר והעתיד כמובן). בעולם המציאות, בסוף הכל תלוי במידת האמינות והאובייקטיביות של הכתבים והתחקירנים שאחראים לחשיפה. למרות שלא שכל מה שנכתב בהארץ הוא בהכרח חסר פניות, לעיתון יש רקוד יפה בחשיפות עיתונאיות כמו בענייני אולמרט, הביבי והשרה, פאינה קירשנבאום, קצב, פרשיות ליברמן (שבאופן מוזר מאוד נסגרו אחרי שביבי מינה את יהודה ויינשטיין ליוע”מ), פרשיות ליצמן, ההרפתקאות החדשות של דרעי, התעללויות ועווולות מהם סובלים אזרחים פלסטנים באופן יומיומי ממתנחלים קיצונייים וצבא, מקרי רשלנות שהובילו למות חיילים בצבא – כמו פרשיית גדס”ר גולני, וזה רק קצה הקרחון. חשיפות כאלה לא היו מגיעות הרי מעיתונות חרדית, לא מהביביתון, וואלה וטייקונו אלוביץ, ולא מהעלון הפירסומי של ניר מוזס בשם ידיעות אחרונות ויי נט.
אף אחד פה לא עשה ביקורת עיתונות. באת לפה עם בטן מלאה על ביבי ועם חשק לפרגן להארץ ואנחנו צריכים לסבול את זה? תבקש מעורכי האתר לכתוב מאמר בעד עיתון הארץ , אני בטוח שתחכים אותנו מאד , כמו שברור לי שעורכי האתר יאפשרו את זה באדיבות . כאן שוחחו על נושא אחר לגמרי.
אשר קהאן, המילה "הארץ" מופיע 13 פעמים לפני תגובתי, ורק באחד המקרים מדובר ב"כדור הארץ", וכמעט תמיד באותו הקשר (ביטול העיתון או חוסר שביעות רצון מה"תלות" בו). והנה מבחר ציטוטים
"אם לנצח נהיה תלויים בתחקירי עיתון "הארץ ""
"הם אלו שלא מעוניינים לקרוא את הזוהמה והרפש , את זה ניתן למצוא בשפע בעיתון הארץ"
"אם איזה רב ממהר לחרוץ דין לפי כתבה בהארץ הוא לשיטת חז"ל דן שלא לאמיתו ומחריב עולם ברשעותו , וליצן לשיטתי"
"התגובה שלי היא להראות שהארץ הם פראי אדם לא אחראים שהאמינות שלהם שווה פחות מאמינות של חתול אשפתות"
ובתגובה:
"הרב אליהו אומר בקולו כי הוא אינו מסתמך על עיתון הארץ"
בתוספת התייחסות לכתבת הארץ מ… 1932, לפני 90 שנה, בה נכתב שהיטלר הינו מנהיג ש "העולם לוטש עליו עין עכשיו, והדבר מוצא חן בעיניו", שמפורשת באופן חופשי כהתייחסות אליו כ "אדם הגון" . אגב מקור המידע הזה הוא מאמר אחר בעיתון הארץ מ 2008, שזה משעשע בפני עצמו
אוי חפרתם…
בעצם אני כעת נזכר שאחד המגיבים רק ציטט מעיתון הארץ וצירף גם מקור לכתבה אוהדת שהארץ הקדיש להיטלר .
בא לי לבכות….
אין אנשים נורמליים, זהו, העולם מלא בחכמים, מפולפלים, גאוניים, בעלי ידע מופלג, מארי מקרא משנה ותלמוד
וכו וכו וכו וכו
לא מצאתי תגובה אמפתית אחת! רגישה או מתחשבת! כלום….
אז … אולי מימיכם לא פגשתם מקרוב נפגעת או נפגע… אשמח לחדש לכם
בלי כל הפלפולים על צעקה הנערה כן או לא
ומה עם מדובר בילדה קטנה??
אני נפגעתי! בגיל צעיר מאד! פגיעה מתמשכת ואנושה לאורך שנים בידי קרוב משפחה.. וכן, הוא היום רב חשוב או מרצה דגול וכיוצא בזה וכו ולא כאן המקום להרחיב
אתם יודעים מה עובר על ילדה שנפגעה?? לאיזה עולם מעוות היא גדלה??? איך היא חשופה לפגיעות אחרות בעקבות זה??
אתם יודעים כמה נפגעתי לאורך השנים מכל מיני גברים שראו ילדה קטנה עם עיניים גדולות ועצובות ופה שתקן, סגור ושתקן. מאד.
את מסכת הסבל הנורא שעברתי בעקבות הפגיעה אחסוך ממכם זה לא המקום להרחיב…
רק תחשבו, לפני הפלפול הלמדני על צעקה הנערה, שלפעמים היא ילדה קטנה אחוזת אימה שלא מבינה מה קורה לה…. תחשבו על הלב השבור והכואב, כואב ממש!
אז נכון, ב״ה הגעתי לטפל בעצמי, ועברתי טיפול תקופה מסויימת וקצרה (הטיפול היה ככ יקר שגם לא התאפשר לי להמשיך…) זה אמנם שיפר את איכות חיי ונתן לי מעט מזור ומרפא ואני ב״ה במקום אחר וטוב יותר בחיים שבח לא-ל….
אבל הפצעים והצלקות העמוקות ישארו בנפשי כנראה עד ה120 שלי…. אתם אולי נורא ידענים וחכמים וכו וכו אבל הלב, הלב חסר מן הספר… הלוואי ותקראו את הדברים שלי ותקבלו על עצמכם להכיל, לאהוב, לקבל ולא לשפוט כי אתם אף פעם לא יכולים לדעת מי עומד/ת מולכם ומה עבר/ה בחיים…. קצת חמלה לא תזיק לכם…
אשה יקרה
תגובתך נוגעת ללב, אך אינני מבין בדיוק כלפי אילו מן התגובות היא מתריסה.
היחידות שעולות על דעתי הן אלו המנסות להגדיר את מתחם האונס והרצון של האשה על פי המבחן האמור בתורה "צעקה הנערה" או "לא צעקה".
ובכן, אם זה מה שקומם אותך (מבלי להביע דעתי לגבי העתקת המבחן בצורה גורפת אל מציאות ימינו, אין לי עדיין דעה מגובשת על כך), אז תנוח דעתך, שכן "פיתוי קטנה – אונס הוא", וגם לפי מבחן זה פגיעה בילדה היא אונס בכל מקרה, ואין בה שום אשמה.
מעבר לכך הדיון הוא בדרכים לזהות ולטפל במקרים בתוך המגזר, ואין בהצעה כזו או אחרת להשליך או להעיד על חוסר אמפתיה כלפי הנפגעת, ודאי לא נפגעת בגיל צעיר כפי שמתואר בתגובתך.
בשמחה ובהערכה על הכוחות שאזרת להתגבר על מה שעבר עלייך, ובברכה שתמשיכי להעצים את עצמך ולמחוק כל תופעת לוואי של מה שעברת, למענך, למען משפחתך וילדייך.
אילו המפגש כאן של כל המגיבים היה סביב סוגית האמפתיה והחמלה כלפיי נפגעי תקיפה חפים מפשע מכל סוג של אלימות וניצול את בהחלט צודקת , אבל הסוגיה שלפנינו עוסקת בסיכוי שמישהו תם וישר וחף מפשע , נגיד כמוך בדיוק , מובל אל גרדום החרפה על לא עוול בכפו , מה אם המדובר היה במישו קרוב אלייך אבא בן או אח מה היתה אז תגובתך אם היו מעלילים עליהם עלילות שוא וגומרים את חייהם?????
ואני לא מדבר על ולדר או קצב או משי זהב או ג'ק המרטש . אני מדבר על הקלות שבה ניתן להרוג אנשים על ידי כותרת בעיתון . אני מדבר על זה שאת הפושעים צריך להרשיע בראיות והוכחות. ולדעתי גם בזה יש ענין של חמלה אם את חושבת על זה .
לאיילי, פגיעה זה דבר חמור מאוד, חד משמעית, אין שום צידוק ושום פילפול למדני לא יצדיק פגיעה בילדה חסרת ישע, אבל הפשע הוא שיש כאן סבירות שהסיפור עם חיים ולדר הוא עלילת דם קלאסית וניצול רגישות הציבור לזה, לכל אדם יש חזקת חפות עד שלא הוכח בבית דין כשר [לא בטינופת השיפוטית של הציונים הארורים ימח שמם]
בינתיים אף רב חשוב שמקובל כסמכות גבוהה בציבור החרדי לא יצא נגד חיים ולדר וזה אומר דרשני שזה כמה חוליגנים, על ברלנד יצאו רבנים ידועי שם ושם גם חסידיו השוטים לא מכחישים רק אומרים שלצדיק מותר
אני חושב שלפחות לפי הרבה תגובות פה שמתייחסות לשאלה עד כמה הרב שמואל אליהו אמין, ובהנחה שהסיפור יתברר כנכון
המהלך שיקרה הוא שהרב אליהו ייתפס כגורם האחראי והוא יהיה כתובת לא רשמית לסיפורים כאלו
זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו.
וגם אם אשם, לא עליכם לרצוח אותו, יש מספיק דברים ראויים יותר שעליכם לעשות לפני שמבצעים לינץ במישהו.
למה דווקא במקרים כאלה עושים כ"כ הרבה רעש, כי מדובר בבנ"א ששמו מוכר בכל בית חרדי? לא חסרים בציבור אנשים שעושים באנשים אחרים ככל העולה על רוחם, להם מותר?
רוצים להעלות נושא לדיון? אם אפשר בבקשה להתבסס על מקרים שבהם נבדקו העדויות בדרך המקובלת ופסק הדין הוא אשם. (נכון, בית משפט זה לא הדרך האידאלית ולא בהכרח הצודקת אבל כולה תחקיר של הארץ!!! התקשורת מבוססת על ביקוש והיצע, ככה זה מתחיל וככה זה נגמר.. ובושה שהתקשורת החרדית זורמת עם הנושא במקום להעלות את הנושאים למודעות בצורה ראויה, סיפורי אימה לא מבוססי מציאות לא עובדים היום, הגיוני יותר להיאנס מאיזה עובר אורח תמים בפארק מאשר להיות מוטרד מאיש ציבור בחדר בבית מלון)
שיהיה ברור אני בטוח שהכול זה שקר וכזב ועלילת דם מהסוג הגרוע ביותר, החונטה השמאלנית רפורמית בג"צית, מחק את המיותר, הוציאה עליו חוזה כדי להשתיק אותו שלא ילחם בהם, הוא היחיד שהעז לשחוט את הפרה הקדושה ששמה בג"ץ, הכול מתוזמן ואני בטוח בטריליון אחוז ששילמו לנשים סכום כסף גדול שתדברנה נגד חיים ולדר, בעיני כמובן שהרבנים יהודה סילמן ושריאל רוזנברג הפכו למשת"פים של החונטה הזאת והקדוש ברוך הוא לא מתרגש גם מהם שיהיה להם ברור
אני לא מדברת על הטוקבקים, גם לגמרי לא משנה לי מה דעתו של כל אחד
אני מותחת ביקורת על התקשורת החרדית שאמנם לא מפרסמת מקרים כאלו אבל יודעת טוב מאד להתבסס על מקורות תקשורת כללים. השיח בציבור החרדי בנושא הפגיעות עולה בעיקרו בהקשרים של אנשי ציבור ומבוסס על מקרים שלא הוכחה בהם כל אשמה. תופעת הפגיעות היא תופעה שקיימת, ובאחוזים גדולים משהיינו רוצים – וזה מה שצריך להעלות לדיון ולחשוב על ההתמודדות מולה, העירוב של אנשי ציבור והטיימינג של ה"העלאה למודעות" לא הולם את הקו הראוי למחשבה ופעילות חרדית (כן, אני מדברת על המאמר הזה שפותח בתיאור מאד ברור וספציפי של תיק שלחלוטין עדיין לא אפוי משפטית (חברתית הגזר דין כבר נעשה))
חמודי-
אני לא יודע על מה אתה מתבסס ואין לי מושג איך אפשר להיות בטוח בטריליון אחוז. מה שאני יודע מנסיון הוא שהרב סילמן אדם מפוקפק ובודאי דיין שאינו הגון ושגם לא עשה גילוי נאות כנדרש בנוגע ליחסיו העכורים מזה שנים עם ולדר וספריו. מנסיון אישי שיש לי סילמן לא בפעם הראשונה שומע צד אחד ומחליט וגורם לעוות הדין , מורח את הזמן ופוסק באופן שרלטני.
כך שאם סילמן נגד ולדר כנראה ולדר צודק
לאשר קאהן, אני מתבסס על הגמרא מועד קטן י"ח ע"ב, ולא אמרן אלא דלית ליה אויבים אבל אית ליה אויבים אויבים הוא דאפקוה לקלא, איני יודע בן כמה אתה, אבל אני לא אדם צעיר כלל, אני זוכר לפני למעלה מ30 שנה שפעם באוטובוס תקפתי חזק את בית המשפט הנהג אמר לי שאני יכול להיכנס לכלא בגלל המילים האלו, חיים ולדר צינן לאלוהי בג"ץ את האמבטיה ולכן החונטה הארורה שונאת מאוד את חיים ולדר, ואם בהארץ כתוב כך זו הראיה מספיקה לי שזה שקר, ואני גם מכיר טוב את החונטה של ר' יהודה סילמן וחבירו קלמן זילבר, שיטת הסחבת של שני הפושעים האלו ידועה לי מכבר, לא חידשת לי כלום.
זהו אז גמרתם לזרק רפש על הרב אליהו ועברתם לרבנים חרדים. עכשיו גם אני יתחיל להנות.
המאמר מבייש את הכותב הבא בביקורת על ההחמנעות מכתיבה על הנושא בזמן שבתכלס – אין נושא . אין פרשיה. המשטרה חקרה ולא מצאה נכון אפילו לעצור את ולדר . אז למה שהעיתונות החרדית ( שכלפיה אתה יוצא מראש בהאשמה שהיא מתעלמת ) בכלל תכתוב על זה ?
למר יהושע פפר
כתבה מקצועית מידי, אנחנו גדלנו על התורה ועל העבודה ולא על הכנסיה הקתולית גם בשביל להסביר תזה.
חשיבה והגות אלילית
כותרת הכתבה והפסקה הראשונה הספיקה לי, חלקיק שקוף מהרוב הדומם שגועש כעת.
ליהדות החרדית ישנם כללים חביבים שמומלצים בחום, בשם "הלכות לשון הרע".
פרסום המידע שנמסר על ידי גורמים אנונימים כנגד אדם לא אנונימי, אינם עולים בקנה אחד עם הכללים הנ"ל.
שמירה על הלכות אלו, והעולם לא היה מאבד נפשות רבות.
נכון !!!
אבל יזכרו לטוב. קריימר. קאהן. חכם כהן . חמודי. ועוד רבים וטובים מהמגיבים כאן שלא התבהמו בפילוסופיות בחצי לירה של 'גישת הכנסייה' ושלא התרשמו מהאובססיה החולנית של שמואל אליהו שפתר את בעית משכב זכור בציונות הדתית ומתעלם ממנה ומתנפל כחיית טרף על פגמים בציבור החרדי. כשתוך כדי דיון בבית הדין המאפיוזי שלו הוא מחרף ומגדף בפייסבוק .
בשם רבים אני שולח חיבוק חם למשפחה הנפלאה של הנפטר זל. ומקווה שכחפים מכל פשע לא יינזקו עוד מרכלני פייסבוק רבנים ופילוסופים בגרוש.
חמודי, חבל, מאוד חבל, נכון כתוב אבות פ"ב מ"ד, ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, ואין אדם נתפס על צערו, אבל אם הוא היה בטוח בעצמו הוא היה מתעמת מול הנשים ושואל אותן כמה עיתון הארץ שילם לכן על התלונות, או לחילופין הוא היה מוסר את דינם של שמוליק אליהו ויהודה סילמן [בעיני הם רבנים כמו שרב קו ורב בריח רבנים] לשמיים בלי להתאבד, אני דווקא מכיר מקרה שדיין עיוות פסק דין והנתבע אמר אם אין דין למטה יש דין למעלה והתובע שילם מחיר יקר מאוד
קראתי את הכתבה והתגובות, עצוב מאוד
הכותב מעלה בעיה, רצינית. ויתכן שגם בלתי פתירה.
הרי אנו בציבור שומר תורה ומצוות גדלנו על סיפור רבי ישמאל כהן גדול בידיעה, אל תאמין בעצמך עד יום מותך.
זאת הזדמנות מצוינת לחזק ולחדד עד כמה נכון וחשוב להיזהר!
לא כי יש חולים, כי זה יכול לקרות לכל אחד במצבים מסויימים ולכן חובה לזהות שלבים מקדימים וסימנים אדומים!!
פתאום שמתפרסם סיפור כזה, כולם הופכים לפושעים לסוטים וכו,
אולי הגיע הזמן לנהל שיח איך מגבשים מנגנוני בקרה (לא כפי הזולת, כלפי עצמינו)
בלי להיכנס לעובדות הסיפור, לפעמים, במצבים מסוימים גבולות מיטשטשים
בתחומים טיפוליים במיוחד (התאהבות במושיע וכו) ואנשים בריאים יכלים בקלות לגלוש לסיטואציות לא תקינות (ללא הבדלי מגדר)
יתכן שלא ריאלי לגבש גוף מבקר שכזה ( מכל הסיבות שמנה כותב והוסיפו המגיבים)
אך אולי יתכן לחייב קורסים (כרציונל נהיגה מונעת)
בהוראה יש הישתלמויות וגמולים על מנת לשמור על הצוות רענן, למה שלא יקום גוף שיעביר השתלמות/ קורס חובה! אחת לכמה שנים?
יש מספר דרכים לתקן את המצב, אפשר לשפוט, אבל אפשר גם לחנך!
הרי אם סטטיסטית אחד מכל חמש ילדים נפגע (נתון לא מבוסס אך כך זכור לי) הרי הדיון במקרה זה פגש לצערינו יותר מידי אנשים שהיו בצד הפוגע,
אולי זה הזדמנות לנצל את הבמה ולדבר על הצד שאולי פגע? שעשה דברים מבלי להבין את חומרתם? וכן, גם אנשים נורמלים יכולים ליפול, בוודאי כשאין חינוך מיני הגיוני בציבור שלנו…
כותבת מתוך כאב רב לכל אלו שנפגעו, ופגעו
אחת שמכירה שתי צדדים למטבע האכזרי
לא להאמין שגם כאן נהפך השיח.
יש כאן בן אדם שיש נגדו עשרות עדויות!
מה עוד רציתם שיהיה?
הסרטות?
יש הוכחות שאי אפשר לפרסם.
הבן אדם הוזמן לבית דין, ובחר להתאבד.
בחירה שלו.
מה המסקנה הגאונית של עסקני הציבור?
ללמד ילדים שצריך להזהר מלשון הרע. (ואל תמציאו את זה בשם רבנים, בבקשה!!!)
נכנסות מורות לכיתות ומלמדות להזהר מהלבנת פנים.
מושלם!
גם ללמד שאין מוגנות בציבור, אם נפגעת, תשתקי. אסור, לשון הרע והלבנת פנים! והרי גם כך קשה לעודד נפגעות לאזור אומץ לדבר.
גם על הדרך למדנו שלהתאבד זה מעורר אמפתיה, שכחנו שזו עבירה.
בשורה התחתונה:
עומד אדם שמתקרא רב, ברחובה של בני ברק, ומספיד יהודי שעבר על שתיים מתוך שלש העבירות החמורות.
מה הוא מספיד אותו?
'הנחיל לנו את ההשקפה הטהורה'
זה אמיתי שהחברה שלנו בולעת דבר כזה?
מה נראה לכם יחזיק את החינוך של הנוער?
מה יגרום למבוגרים רציניים להשאר כאן?
אכן, השקפה טהורה.
אולי נעזוב את ההשקפה ונלמד קצת חומש.
תגובה כל כך נכונה.
לעשרות ואולי מאות נשים ובנים הוא רצח את נפשם,
ואתם מאשימים את הרב שמואל אליהו ובעצם את הקורבנות.
זה רק מראה כמה החולי הפנימי גדול. עצוב מאוד.
הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר.
כיצד נתמודד אם סתם יהודים רגילים שסרחו? מי יציל את הקורבנות? מי יטווה דרך להרחיק את הפוגעים?מהי דעת תורה?
כבר שנים שהלב שלי שותת דם. הבן שלי הילד הקטן האהוב שלי נפגע מבחור בן 14 בדרך חזרה מהחיידר.הוא היה רק בן 8 שזה התחיל. מרחק רחוב מהבית. והבחור שפגע היה בן של חברה טובה. אחד הבחורים המוצלחים ביותר בקהילה, במכינה לישיבה… שהבן שיתף למרות האיומים והמכות שחטף. הצוות לא עשה כלום מלבד לקרוא לו לשיחה ולהגיד לו לא להתקרב אליו יותר. אפילו לא הרחיקו אותו ליום אחד. רק מאיתנו ביקשו שלא נתלונן ולא נפרסם ונמשיך כאילו כלום לא קרה כדי שלא נהרוס לבחור הזה ושנבין שצריך להיות עדינים ורגישים שחלילה לא ירד מהדרך. ואז שכמעט שכנעו אותנו בשקר גילינו שכבר חצי שנה לפני זה התלוננו ילדים על מעשים שלא יעשו. וגם אותם השתיקו. והאבא שלו צעק לרבני הקהילה שהבחור שלו צדיק וזאת עלילת דם ושופכים את דמו וטאטאו את הכל מתחת השטיח.
המחשבה שחצי שנה של סבל היתה נמנעת מהילד שלי אם הם רק היו עושים משהו. הנפש של הילד נהרסה. אנחנו עדין בשיקום. אנחנו עברנו מקום. הנער ההוא חי את חייו. המשטרה לא טרחה להודיע לנו מה עשו עם התלונה.
גם הרבנים והמנהלים חיים את חייהם. אף אחד לא הציע עזרה. אף אחד לא ביקש מחילה. אף אחד לא התעניין. ועולם כמנהגו נוהג.