צריך עיון > סדר שני > רוחות הזמן > הגזענות מתחילה בשידוכים

הגזענות מתחילה בשידוכים

קולר האפליה הגזענית בציבור החרדי אינו תלוי רק בראשי מנהלי המוסדות האשכנזים המסרבים לקבל ספרדים לשורותיהם. הביטוי העמוק יותר של הגזענות נמצא דווקא בבחירות האישיות של הורים, המסרבים להשתדך עם משפחות שאינן מהמוצא שלהם. הגיע הזמן להתיר שבטים לבוא זה בזה.

י"ב אלול, תשפ"ב

לאחרונה, כפי שקורה בעיקר סביב תחילת שנת הלימודים, עלה נושא אפליית הציבור הספרדי לדיון פנים-חרדי. לדברי הרב אורי זלזניק, רשם חרדי בעל ותק מרשים שדבריו פורסמו בעיתון "משפחה", מד הגזענות מעניק לנו ציון נמוך במיוחד:

נוצר כיום מצב שבו הציבור החרדי בארץ הפך סמל לגזענות שאין כמותה בשום ציבור אחר בעולם. […] במצב שנוצר […] אנשים פשוט מעדיפים לא לראות בדל"ת אמותיהם את אלו שהורי סביהם נולדו במדינות אחרות. אם זה לא היה עצוב כל כך, זה היה פשוט מגוחך. לעג וקלס בגויים.[1]

במסגרת דיונים אלו, רוב הפתרונות שמועלים הם מוסדיים. לדוגמה, באותה כתבה עלתה ההצעה שבציבור החרדי ינהג רישום אזורי לתיכונים לבנות ("סמינרים"), מה שימנע את אפשרות האפליה בין דם לדם. הפתרונות השונים כרוכים במחירים משמעותיים – רישום אזורי, למשל, ישלול לא רק את האפשרות למיון על בסיס עדתי אלא גם את המיון על בסיס רמה דתית או לימודית, ובכך הוא הופך פחות ישים. עם זאת, במאמר זה איני מבקש לדון בהיתכנותם של הפתרונות המוסדיים, אלא לנגוע ברובד עמוק יותר של הנושא, ולכפור בהנחה שפתרון הבעיה טמון בתכסיס מנהלי כזה או אחר.

אם ברצוננו לדון ברצינות על תופעת הגזענות הפושה במחננו, יש להתמקד פחות בתחום הפוליטי והמוסדי ויותר בתחום האישי. במילים אחרות, לא המוסדות הם הבעיה, אלא השידוכים

לדעתי, אם ברצוננו לדון ברצינות על תופעת הגזענות הפושה במחננו, יש להתמקד פחות בתחום הפוליטי והמוסדי ויותר בתחום האישי. במילים אחרות, לא המוסדות הם הבעיה, אלא השידוכים. זה המבחן הקובע באמת. ובעניין השידוכים, הגזענות קיימת גם קיימת. המצב כיום הוא כזה שגם במצב לחוץ ודחוק, כולל עוגמת הנפש של רווקות מאוחרת נמשכת, בנים ובנות למשפחות אשכנזיות יימנעו מלהשתדך עם משפחה ספרדית. אנחנו לא מוכנים "להתפשר", כלשון הרווחת, גם כשעל פניו אין לכך סיבה עניינית כלשהי.

פעמים אחדות אמרו לי מנהלי סמינרים גרסאות שונות של המשפט "אני בסך הכל כפוף למה שהציבור דורש"; גם אם הם אינם צדיקים גמורים, המנהלים אינם משקרים. הרבה יותר ממה שהחברה משקפת את המוסדות, המוסדות משקפים את החברה, ועיקר העיסוק במיגור הגזענות צריך אפוא להתמקד בנו, בחברה עצמה, ולא במוסדות ומנהליהם. במאמר קצר זה, אעיין אפוא בתופעת הגזענות אצלנו (ולא במוסדותינו), ולשם כך אעשה שימוש בשלוש השוואות: האחת לחברה המערבית הכללית, השנייה לחברה החרדית בחו"ל והשלישית לחברה הדתית-לאומית בארץ. בחברות אלו נגע הגזענות הולך ונעלם. אבאר מדוע אצלנו הדברים נראים אחרת, ואשתדל לשרטט דרך הפונה קדים.

 

אינדיבידואליות ומעמדיות

החברה הקדם-מודרנית הייתה מעמדית באופן רשמי. היה בה סולם חברתי ברור שזכה לביטוי חוקי – מלוכה, אצולה, אבירות, בעלי אחוזות, עובדי אדמה – באופן שכל קבוצה זכתה ליחס אחר בחוק ובחברה. ביטוי מרכזי לכך, כפי שמופיע בספרות רבה העוסקת בתקופה – הן ספרות היסטורית והן רומנים למיניהם – הוא עניין הנישואין. חתונות נערכו בין בני אותו המעמד בלבד, מה ששלל אפשרות של מעבר בין קבוצות שונות וקיבע את מעמדן של משפחות לאורך דורות.

בחברה כזו, אדם שאב את משמעות חייו מתוך היותו חלק מקבוצה מובחנת. כפי שהדגיש פיטר ברגר (במאמרו אודות ביטול מוסד הכבוד בעת החדשה[2]), הזהות הקדם-מודרנית הדגישה את האדם כשהוא לבוש בגדים המסמלים את מעמדו החברתי. האדם אינו מחפש להיות "עצמו" במובן האינדיבידואלי, אלא להיות חלק מהקבוצה: "אציל", "אביר", או במונחים הקרובים אלינו יותר "יהודי", "חסיד בעלזא", וכדומה. מנגד, האבטיפוס המודרני-ליברלי עומד מעורטל מסמלי סטטוס (או, במונחים של היום, עם אותם הג'ינסים שכולם לובשים) ופוגש את הזולת באופן בלתי אמצעי – האדם כמות שהוא. במקום הזהות הקבוצתית, הוא שואב את משמעות חייו מתוך היותו פרט, אינדיבידואל.

כאשר נשאל את האדם שהפנים את הלך הרוח הליברלי את זהותו – "מי אתה?" – תשובתו העיקרית תציין את שמו הפרטי. שם המשפחה, הבסיס של השתייכות קבוצתית, פחות מעניין. לאחרונה שאלתי ידיד חילוני שבנו עמד להתחתן את שם המשפחה של כלתו לעתיד. הוא לא זכר את השם, ומוצאה עניין אותו כשלג דאשתקד.

חברה ליברלית-אינדיבידואלית בוחרת כל אדם לפי מה שהוא ולא לפי קבוצת מוצאו, תוך ביטול הטאבו של "נישואי תערובת" למיניהם. הדבר נכון במידה רבה גם במדינת ישראל. בחברה החרדית, לעומת זאת, הדברים נראים אחרת

מנגד, האדם המסורתי, כזה שטרם הפנים ערכים אלו, חושב במונחים אחרים. לדידו, החברה אינה מתארגנת סביב היחיד אלא להפך: הקבוצה שאליה הוא משתייך – משפחה, קהילה, שבט ועם – מעניקה לו את משמעות קיומו העיקרית. כאשר נשאל אותו מיהו, תשובתו תציין את שם המשפחה, צד הזהות הקבוצתית העיקרית: אני טייטלבוים, חסיד בָּאבּוֹב.

חברה שהפנימה את הלך הרוח האינדיבידואלי תהיה חברה שוויונית יותר. ישתייר אמנם אי-שוויון בין פרטים בגין פערים טבעיים בין בני אדם, אך לצד זאת יתקיים ביניהם שוויון מהותי של כבוד אדם בסיסי (באנגלית dignity, לעומת כבוד מעמדי המכונה honor) המשותף לאדם באשר הוא אדם. לא פלא שבמדינות דמוקרטיות, שיטת הממשל המשקפת את הרעיון האינדיבידואלי השוויוני, יש נטייה לנישואין בין קבוצות שונות – אתניות, גזעיות, דתיות ועוד. חברה ליברלית-אינדיבידואלית בוחרת כל אדם לפי מה שהוא ולא לפי קבוצת מוצאו, תוך ביטול הטאבו של "נישואי תערובת" למיניהם. הדבר נכון במידה רבה גם במדינת ישראל. בחברה החרדית, לעומת זאת, הדברים נראים אחרת.

החברה החרדית הצליחה במידה רבה לשמר את הסדר הישן, זה ששם את ההשתייכות הקבוצתית והקהילתית במרכז. היא אמנם אינה מעמדית באופן שמי שנולד נגר מת נגר ומי שנולד נפח מת נפח, אך בניגוד לעולם המודרני, זהותו העיקרי של האדם החרדי אינה שמו הפרטי בלבד אלא "חרדי", "ליטאי", "חסיד ויז'ניץ", וכך הלאה. הדבר בא לידי ביטוי בלבוש האחיד, בקודים של שפה קבוצתית, במאכלים ותרבות הפנאי, וכן במוסדות קהילתיים ייחודיים. גם בתוך הקהילות, החברה נותרה מעמדית ביסודה, סוג של "אריסטוקרטיה רכה" בעלת מדרג חברתי הקובע עניינים כמו שידוכים, מנהיגות רבנית ופוליטית, חלוקת משרות וקבלה למוסדות. כמו בחברות קדם-מודרניות, חלק מרכזי של ערך האדם נגזר מתוך מעמדו הקהילתי-חברתי: שם המשפחה, אדיקות במנהגי הקהילה השונים, נישואין ונישואי הצאצאים, וכך הלאה.

אין פלא שבתוך תפיסה כזו, תופעת הגזענות לא נוטה להיעלם. אפליית הספרדים, היא תוצר לוואי מגונה אך כמעט הכרחי של תפיסת עולם זו – תפיסה שהינה מהותית עבור החברה החרדית

אין פלא שבתוך תפיסה כזו, תופעת הגזענות לא נוטה להיעלם. אפליית הספרדים, היא תוצר לוואי מגונה אך כמעט הכרחי של תפיסת עולם זו – תפיסה שהינה מהותית עבור החברה החרדית. החיים היהודיים מתקיימים בתוך סדר קהילתי המאפשר את העברת המסורת ואת קיום המצוות בדרך קולקטיבית – דרך חיים שהציבור החרדי אינו מעוניין לשנות. יתרה מכך, המבנה הקהילתי חיוני עבור הציבור החרדי, המבקש לשמר את המסורת המקובלת מפני רוחות השינוי המאיימות עליה באיום קיומי. אסטרטגיית השימור החרדית – אסטרטגיה, יש לומר, שהוכיחה את עצמה במשך עשרות שנות קיומה של מדינת ישראל – היא התבדלות מקסימלית מהמודרנה, על ערכיה, תרבותה ורעיונותיה. התבדלות זו יכולה להתקיים אך ורק במסגרת קהילתית. בתור אוסף של אינדיבידואלים אין לה היתכנות.[3]

הפתרון המערבי לבעיית הגזענות, שוויון הנובע מתוך תפיסה ליברלית-אינדיבידואלית, אינו אפשרי אפוא עבורנו בלי לאיים על היסודות הבסיסיים ביותר של הקהילה. אעבור מכאן לפתרון אפשרי נוסף, ואפתח בתובנה מתוך השוואה לציבור החרדי בחו"ל.

 

ישראל מול התפוצות

בתור בחור ישיבה בריטי העומד בפתח "תקופת השידוכים", זכורני שבין ההצעות שהוצעו עבורי היו גם בחורות מרקע עדות המזרח. לא נעלבתי מהצעות אלו – סגנון "מה פתאום מציעים לי בחורה ספרדייה?!" – ולהיפך, שקלתי אותן באותה רצינות ועל-פי אותן קריטריונים של כל הצעה אחרת. רק אחרי הנישואין וכניסה לתוך החברה החרדית-ישראלית הבנתי שבעיניים ישראליות מדובר (בשפה עדינה) ב"פשרה". ואמנם, במשפחות חרדיות מחו"ל הסטיגמה המפרידה בין אשכנזים לספרדים פחותה באופן ניכר מהמצב בישראל, ונישואין בין הקהילות—כמובן כאשר קיימת התאמה בין המשפחות (מה שנכון אצל משפחות בני תורה רבות, כפי שציין עדן אביטבול במאמרו)—הם תופעה שכיחה. לרב אהרן קוטלר זצ"ל יש נכדים ספרדיים, ואף אחד אינו מרים גבה.

במשפחות חרדיות מחו"ל הסטיגמה המפרידה בין אשכנזים לספרדים פחותה באופן ניכר מהמצב בישראל, ונישואין בין הקהילות הם תופעה שכיחה. לרב אהרן קוטלר זצ"ל יש נכדים ספרדיים, ואף אחד אינו מרים גבה

מדוע הדבר כן? מה נשתנה החרדיוּת בחו"ל מזו בישראל?

תיתכנה כמה תשובות לשאלה זו. אפשר לדבר על מספרם ועוצמתם הנמוכים יחסית של הקהילות הספרדיות בחו"ל, שמוריד את מפלס המתח בין הקבוצות. לצד זאת, ייתכן שבני עדות המזרח בחו"ל הופכים "חוּצְנִיקִים" במובן התרבותי, מה שמאפשר מיזוג בינם לבין הרוב האשכנזי. בכיוון אחר, ניתן להציע כי חרדים בחו"ל הפנימו יסודות אינדיבידואליים מבית המדרש המערבי במידה העולה על החרדיוּת הישראלית. אך נדמה שההסבר המרכזי קשור לקבוצת השייכות, שבה קיים שוני מהותי בין הקהילות בחו"ל לאלו בישראל.

בהכללה (הדבר תלוי בתתי-קבוצות שונות), חרדים של חו"ל הם "יהודים" לפני שהם "חרדים". אפילו המילה "חרדי", שיש בה קונוטציה של זהות נבדלת העומדת לעצמה, אינה שכיחה בחו"ל, וביהדות הליטאית משתמשים בכינוי הרך יותר "ישיביש". בשנות גידולי בלונדון, זהותי המרכזית הייתה ללא ספק "יהודי", שמא בתוספת של "יהודי שומר מצוות". גם בלובשי את "מדי החרדיות" של כובע וחליפה, הרגשתי יהודי הרבה יותר ממה שהרגשתי "חרדי" (מילה שכלל לא הייתה חלק מהלקסיקון). לדעתי, מדובר בנקודה מכריעה: זהות רחבה, "כלל-ישראלית", מבטיחה שלא תהיה מידה גדושה של אפליה וגזענות. כולנו הרי יהודים.

בפזורות הגולה, בחיים בין גויי הארצות, הגדרת ההשתייכות העיקרית היא יהודי מול מי שאינו. הזהות הבסיסית, גם עבור האדם החרדי, היא יהודית לפני הכל. בישראל, לעומת זאת, המצב שונה

בפזורות הגולה, בחיים בין גויי הארצות, הגדרת ההשתייכות העיקרית היא יהודי מול מי שאינו. הזהות הבסיסית, גם עבור האדם החרדי, היא יהודית לפני הכל. בישראל, לעומת זאת, המצב שונה. בניגוד לחרדיות של חו"ל, שם המכנה המשותף היהודי יוצר תחושת שייכות רחבה הכוללת את כל הקבוצות (ובוודאי את אלו האורתודוקסיות), בישראל העובדה שרוב אוכלוסיית המדינה הוא יהודי מחלישה את המשמעות של שותפות זו. אם כולנו יהודים, הזהות היהודית הופכת מטבע הדברים פחות מרכזית ודווקא הזהויות הפרטיקולריות בתוך היהדות – חרדי, חסיד גור, ספרדי, וכדומה – עולות לקדמת הבמה. התוצאה היא שבניגוד לחו"ל, החרדיוּת הישראלית אינה מדגישה זהות יהודית כללית.

ודוק: אינני טוען שהעדר זהות כוללת יוצר את האפליה והגזענות. תיתכן חלוקה בין קבוצות שאין בה ממד גזעני או מפלה, כמו לדוגמה היחס (באופן כללי) בין קהילות ליטאיות לקהילות חסידיות: אלה אינם נוהגים להתחתן עם אלה, אך כאשר אדם חסיד הופך ליטאי או אדם ליטאי מגלה נטיות חסידיות, אין בדרך כלל מניעה מנישואין בין הקבוצות. הציבור הספרדי, הסובל מתופעת הגזענות, נמצא במקום אחר. אפלייתו לרעה אינה דבר חדש; הגזענות היא עניין קמאי שנמשכת אתנו זמן רב, וקיימת גם כיום בגרסאות רבות בעולם כולו. אך אם בציבור החרדי בחו"ל אנו מוצאים מיתון של התופעה מכוחה של הזהות הכלל-יהודית, הרי שבחרדיוּת הישראלית אין הדבר כן.

 

לבחור נכון: בין לאומיות לליברליזם

ציבור שלישי שארצה להתבונן בו בקצרה הוא הציבור הדתי-לאומי, הציונות הדתית.

בדומה לציבור הכללי בישראל, ואולי אפילו במידה העולה עליו, הציונות הדתית הצליחה למגר את תופעת הגזענות בצורה מרשימה. לפי המצב כיום, נדמה שהמתח העדתי אינו מורגש, או מורגש במידה מעטה מאד, הן בתחום המוסדי והן באישי, עד שנישואין בין משפחות ממוצא שונה הפכו להיות דבר שבשגרה. לאור הניתוח דלעיל, לא קשה להבין מדוע. מצד אחד, הציונות הדתית אימצה השתייכות לאומית רחבה ועמוקה, הנתמכת הן בתיאולוגיה של הרב קוק זצ"ל והן בברית ייעוד עם הציונות החילונית והעם היושב בציון. נראה פשוט כי הזהות הראשונית של אדם מקרב הציונות הדתית תהיה פשוט "יהודי".

הציונות הדתית אימצה השתייכות לאומית רחבה ועמוקה, הנתמכת הן בתיאולוגיה של הרב קוק זצ"ל והן בברית ייעוד עם הציונות החילונית והעם היושב בציון. נראה פשוט כי הזהות הראשונית של אדם מקרב הציונות הדתית תהיה פשוט "יהודי"

בנוסף לכך, חלק ניכר (ואולי רוב ניכר) מתוך הציבור הדתי-לאומי (למעט, כמובן, החרדיות הלאומית, החרד"ל) אף אימץ במידה רבה את ערכי המודרנה, ובמרכזם תפיסה אינדיבידואליסטית – החיפוש אחר מימוש עצמי, קידוש האוטונומיה והאותנטיות – זאת בדומה לאורתודוקסיה המודרנית של ארה"ב. היחס בין השניים – הלאומיות מחד והאינדיבידואליזם מאידך – הוא מורכב. מצד אחד הם הולכים יחד במודל השכיח של מדינות לאום, ומהצד השני מובן שיש ביניהם מתח – נושא הראוי להרחבה בפני עצמה. כך או כך, זרם החיים הדתיים-לאומיים ליצור שילוב טבעי של לאומיות וליברליזם, שתוצאתו לענייננו הוא מיגור אפקטיבי במיוחד של תופעת הגזענות.

ומה קורה אצלנו, בחברה החרדית? באידיאל, כאמור לעיל, החרדים שוללים את שני היסודות, את המודרנה מחד ואת הזהות הלאומית הרחבה מאידך. אולם, כל מי שאצבעו מונחת על הדופק החברתי שלנו יודע כי קיימת דינמיקה חברתית ערה הנוגעת לשתיהן. בצד המודרני, האיזון שבין הקהילה לבין מקומו של הפרט נמצא בתזוזה תמידית, ויסודות מתוך החברה הליברלית חודרים גם חודרים לתוככי החברה חרדית. בחינוך הבנות, לדוגמה, לצד הדיבור אודות "מילוי תפקיד" (תמיכה בלימוד תורה של הבעל והגשמת החזון החרדי), נמצא יועצות המדברות על הצורך במימוש והגשמה עצמית. תפיסות מקובלות של קריירה, זוגיות, חינוך, מנהיגות, ועוד, נמצאות אף הן בדינמיקה המאתגרת את אושיות הקיום החרדי, ויצביעו על כך מאמרים רבים שנכתבו על התמודדות בנושאים אלו על גבי במת "צריך עיון".

במקביל לכך, הציבור החרדי הולך ומאמץ זהות רחבה יותר, יהודית וישראלית. האכפתיות המופגנת ביחס לנושאי מדינה כלליים, הן מצד הציבור החרדי הרחב ואפילו מצד הנציגות הפוליטית (שהולך בעקבותיו), משקפת שינוי. בין היתר, יעידו על כך ריבוי הבוחרים החרדים שנטשו את המפלגות החרדיות לטובת מפלגות הימין, וכן נהירת הצעירים אחר הלאומיות המופגנת של איתמר בן גביר. אין על כך מחקרים, אך אני מתרשם שבחלקים אלו של הציבור החרדי מפלס הגזענות והאפליה אכן נמוך יותר מאשר בחלקים אחרים של הציבור. זה כנראה סימן לבאות.

האם שינויים אלו הם חיוביים? יש בהם מצד אחד צמצום בעלות "המחירים" שהדרך החרדית גובה, כולל נגע הגזענות. אך מנגד, יש בהם ערעור על אושיות הקיום החרדי שמושתת על התבדלות מהחברה הכללית ודחיית ערכי המודרנה

האם שינויים אלו הם חיוביים? יש בהם מצד אחד צמצום בעלות "המחירים" שהדרך החרדית גובה, כולל נגע הגזענות. אך מנגד, יש בהם ערעור על אושיות הקיום החרדי שמושתת על התבדלות מהחברה הכללית ודחיית ערכי המודרנה, שחלקם מנוגדים חזיתית לאורחות החיים שהחברה החרדית מקדשת. האם הצר שווה בנזק המלך? בעניין הזה נראה שיש להתייחס לשתי המגמות בנפרד – ההשתייכות הלאומית מחד, ואימוץ ערכי הליברליזם מאידך. בנוסף לכך, אני סבור שבמקום לאפשר לתהליכים אלו לעשות את שלהם, להתקדם באופן אורגני ולהביא אותנו לאן שנגיע, ראוי לתת עליהם את הדעת ולעסוק – בחינוך, בהגות וספרות, במוסדות – בניתובם למקום חיובי.

במישור החברתי, עיקרון ההתבדלות של החברה החרדית שולל הן את הליברליזם והן את הלאומיות. ואולם, במישור המהותי והתורני ברור שאין לכרוך את שניהם יחד. הזהות הלאומית הרחבה היא יסוד מיסודות התורה, ושלילתה בחברה החרדית היא מחיר שאנו משלמים על אסטרטגיית ההתבדלות. ייתכן שהמחיר היה שווה, אך לענייננו די בהערה שמדובר במחיר ולא בערך ומעלה עקרונית. מנגד, ערכי הליברליזם מעלים מתח עמוק מול התורה וערכיה, הן במישור הלאומי והקהילתי והן במישור של מוסר התורה וקיום המצוות. מדובר בנושא מורכב שהרחבתי עליו במאמר נפרד, אך לעניינו העיקר להבין שדחיית ערכי הליברליזם, במידה רבה שאין כאן המקום לשרטוט גבולותיה, אינו מחיר אלא ערך תורני מהותי.

מול המגמה החברתית הכפולה של אימוץ זהות לאומית והפנמת ערכים ליברליים – מגמה שהינה בלתי הפיכה, ויש להניח שרק תלך ותגבר – נראה שראוי לנו לנווט את התנועה לכיוון של חיזוק ההשתייכות הלאומית, לצד חיזוק חינוכי-קהילתי שדוחה (ולכל הפחות מסנן בקפידה) את ערכי הליברליזם המסוכנים. נכון שבכך יוחלש במידה מסוימת יסוד ההתבדלות שעומד בבסיס החברה החרדית, אך יסוד זה הולך ונחלש מול עינינו בעקבות התפתחויות בלתי הפיכות, ובהיעדר מאמץ חיובי אנו עומדים למצוא את עצמנו במקום שאינו רצוי מתוך פסיביות ולא מתוך בחירה. בחסדי שמים, הפכה החברה שלנו לגדולה וחזקה, והיא נמצאת כיום במקום שמאפשר לנו להפוך את האתגר החברתי להזמנות של בחירה בטוב – בחירה בערכי התורה ובשלילת אלו המנוגדים לה.

אני קורא לכל מי שכואב את כאבו של הנגע הרע הזה להתמקד קצת פחות במוסדות וקצת יותר בעצמו ובסביבתו. היום המקודש לעיסוק במיגור הגזענות לא צריך להיות האחד בספטמבר אלא ט"ו באב, יום שבו בנות ישראל יוצאות לכרמים ומצפות לזיווגם

בין היתר, נזכה בכך לשלילת הגזענות. בכך אני קורא לכל מי שכואב את כאבו של הנגע הרע הזה להתמקד קצת פחות במוסדות וקצת יותר בעצמו ובסביבתו. היום המקודש לעיסוק במיגור הגזענות לא צריך להיות האחד בספטמבר אלא ט"ו באב, יום שבו בנות ישראל יוצאות לכרמים ומצפות לזיווגם (תענית לא, א). כל בנותינו, ללא הבדל קבוצה ומוצא, צריכות להיות חלק מהמחול.

***

כמה שנים לפני פטירתה, ניגשה אלי סבתא מרים ז"ל, שגדלה בקובנה שלפני המלחמה, וסיפרה לי בחצי לחישה: "תדע לך, שדי התביישתי ביום שהתחתנתי עם סבא שלך ז"ל, כי לא היה מקובל שליטאית תתחתן עם פולני". ומיד הוסיפה, "אבל תבין – לא היה משהו אחר".

אכן, עם ישראל לאורך שנות גלותנו, ואף שנים רבות לפני חורבן ירושלים, התחלק לשבטיו. אלו סרבו להינשא לאלו, ואלו סירבו להינשא לאלו. ואולם, המצב האידיאלי הוא מצב שבו אנחנו דווקא כן נישאים זה לזה. כך למדנו בדברי הגמרא במסכת תענית:

רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים. בשלמא יום הכיפורים – משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות. אלא חמישה עשר באב מאי היא? – אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. מאי דרוש? "זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד" (במדבר לו, ו) – דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה.

לשיטת רב יהודה אמר שמואל, שמחתו המופלגת של יום ט"ו באב הוא בכך שהותרו השבטים להינשא אחד עם השני – יום שבו עם ישראל זכה לאחדות.

אינני נביא, ולא בן נביא, ועדיין נדמה שלא חזרנו לארצנו כדי להישאר במצב של פירוד, קל וחומר במצב של סכסוך. אם סיבב הקב"ה את חזרת עמנו לחבל ארץ אחת – הליטאים והפולנים, המרוקאים והטוניסאים, וכל השאר – אזי מדובר בקריאת כיוון: לחזור ולהתיר שבטים לבוא זה בזה.

עד היום, עסקנו בהישרדות, במצב חירום שנגזר בעקבות השואה ובעטיו של הצלחת הציונות בקום המדינה. שרדנו, הפרינו, שגשגנו, אך שילמנו על כך מחירים כבדים. שמא כעת הזמן לצמצום המחירים, תוך סלילת הדרך לתיקון אותם חטאים שבגינם גלינו מארצנו וחרב מקדשנו, כדברי רבי ישראל מקוזניץ: "כשכל ישראל יתנו יד זה לזה / תצטרפנה הידיים ליד אחת / המגעת עד לכיסא הכבוד".

 


[1] שרה פרדס, "הכצעקתה" עיתון משפחה (21.7.2022) עמ' 34.

[2] ראו פיטר ברגר, "לאן נעלם הכבוד" השילוח (מאנגלית: צור ארליך) (2017); זמין כאן: https://hashiloach.org.il/%D7%9C%D7%90%D7%9F-%D7%A0%D7%A2%D7%9C%D7%9D-%D7%94%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93/.

[3] ראו בהקשר זה מאמרה של דבורה אייזנבך על החינוך בסמינרים: https://iyun.org.il/article/dissonance-in-haredi-women-education/.

56 תגובות על “הגזענות מתחילה בשידוכים

  • יש כאן או התעלמות מופגנת או בורות שמביאה את הכותב לא להתייחס לשורש המרכזי של הבעיה.
    הלכה! הלכה! הלכה!
    כחרדים, אורח חיינו נקבע קודם כל לפי השולחן ערוך.
    מאחר ולפני כאלף שנה נוצר נתק בין יהדות אשכנז וספרד, ובמשך כל אותם שנים התפתחו 2 פלגים עיקריים בקביעת ההלכה במאות ואלפי נידונים השפיעים באופן ישיר על דרך החיים, ממילא נוצר קושי רב לנישואין בין הפלגים.
    תשאל כל אשכנזי/ה וספרדי/ה מדוע מתקשים לתאר לעצמם נישואין בין מיגזריים? התשובה תהיה מיד שינוי אורח החיים ההלכתי!
    לדבר זה אין שום קשר לתופעות גזענות ברחבי העולם!
    כידוע, גם בקרב עדות המזרח יש פלגים שרק באופן נדיר יתחתנו אחד עם השנייה.

    דבר זה משליך באופן ישיר גם על סגנון החינוך במוסדות ומכאן לקושי לשלב בין הפלגים במוסדות החינוך.

    בני חו"ל היקרים, עם כל הכבוד ובהכללה גסה, אורח החיים אינו מבוסס בעיקר על ההלכה, ולכן פחות משפיע חילוקי ההלכות ןהמנהגים על הקמת בתים משותפים.

    אמנם מתוך כך צמחה גם התופעה הפסולה של תחושת עליונות של כל מגזר על חבירו, אשכנזים יאמרו תורתינו אמת והיא היא הדרך ילכו בה, וספרדים יאמרו (במיוחד לאחר הנהגתו של מרן הגר"ע יוסף, שהרים מאוד את קרנה של יהדות ספרד והחזיר עטרה ליושנה) מה לנו ולאשכנזים ולתורתם.

    על גישה זו אכן יש להצטער, אולם על עצם ההתפלגות, נדמה שאין להתנגד לכך וכמו שכלל ישראל תמיד שכן לשבטיו באין מפריע.

    • אני לא יודע מאיפה להתחיל את התמיהה על דבריך. מנהג ישראל הוא שאשה מקבלת עליה את מנהגי הבעל. אז איפה הבעיה בנישואין בין עדתיים, אתה שחשיבות ההלכה בפיך?
      הבעיה היא במנטליות, שום הלכה. אבל בחור ובחורה שגדלו במוסדות של אותו מגזר, בעלי אותה אוריינטציה והשקפה, לא אמורה להיות להם שום בעיה.
      אני קורא לך למחוק את דבריך כאילו יש בעיה הלכתית בנישואין עם עדה אחרת.

    • כמובן, אין בכך שום בעיה הלכתית, ואם כך הובנו דברי, וודאי לא זו הכוונה.
      אבל אין אפשרות להתעלם מהקושי הכרוך בשינוי אורח חיים דרסטי, ואני לא חושב שיש עניין לעשות זאת.
      קח לדוגמא משהו אקטואלי לימים אלו, תאר לעצמך אשכנזיה שתלך לתפילת ימים נוראים בבית כנסת נוסח ספרדי וכמובן גם להיפך, הגם שהלכתית אין בכך שום בעיה, המציאות היא שיש בכך קושי מנטאלי רב.

    • אני לא יודע מה הפריע לך כ"כ במאמר הנפלא הזה. רק דבר אחד ברור לי שהדבר האחרון שעומד בראש אב שלבתו מוצע בחור ישיבה ספרדי זו ההלכה כ"ש שאת הבחורה עצמה זה לא מעניין בכי הוא זה. שורש הבעיה היא נטו 'מה יאמרו' כלומר בעיה חברתית. אם זה היה לגיטימי לישא ספרדי וכמו שבאמת קורה כאן אצלנו בארה"ב היו רודפות אחרי הצעות של בחורים ספרדים שמתאימים בדיוק כמו שרודפות אחרי בחורים אשכנזים מתאימים.
      לכן אבי כ"ץ היקר לפני שאתה מגיב חשוב מאוד לבחון את הדברים בתוך תוכך מהי האמת לא מה יכול לשמש כתירוץ עלוב.
      הראיה הכי גדולה שיש לי לדבר הזה ותרשום את זה אצלך ואני מקווה שגם הרב פפר רואה את זה היא כזו. הגמרא ביבמות סב מביאה את המחלוקת החריפה ביותר בין בית שמאי לבית הלל שנוגעת ממש לאיסורי עריות והגמרא שם מביאה מיד לאחר מכן שבכל זאת לא נמנעו מלישא נשים זה מזה. וכי יש לך בעיה הלכתית יותר גדולה מזו של עריות ובכלל כל האורח חיים ההלכתי היה שונה ביניהם מרוב מחלוקות בעניינים שונים וגם הבדלי מנטליות חשובים היו שם שהרי בית שמאי היו קפדנים יותר מבית הלל ובכל זאת לא נמנעו מלישא נשים זה עם זה. אומרת שם הגמרא שעל זה נאמר "האמת והשלום אהבו". לכן אם כל יהודי יחפש את האמת ואת השלום בהנחה גמורה ש'הבעיה ההלכתית' לא תעלה על שולחן הדיונים אפילו לא בתורת הוא אמינא. כתיבה וחתימה טובה לכולם

    • נפוליאון תבע את הביטוי: המשרה פתוחה לכל מי שראוי לה.

      במאה ה18 הקצינים מונו מקרב האצולה, אבל נפוליאון הבין שבשביל לנצח נדרש למנות את מי שמתאים לתפקיד. די בקלות הוא הביס את הצבאות הכושלים באירופה.

      גם בקרב החברה החרדית כדאי להפסיק לחתור אחר השידוך הראוי.

    • אם התחלת ב"הלכה! הלכה! הלכה!" וסיימת ב"רגש! רגש! רגש!" אז כנראה שבתווך נמצא "גאווה! גאווה! גאווה!". במחילה, מנגינות הימים הנוראים משתנים כל הזמן (כבר קשה למצוא חזן שיבצע "אוחילה לא-ל" במנגינה המסורתית), ואם זאת הנקודה אז אפשר שהגבר ימשיך אצלו והאישה תלך לבית כנסת שלה, זה לא אסון.

    • האמת שאני מסכים על החלישות הדעת שקוראת אצל החרדים בחול , אבל מצד שני איין שום הגיון למה שאתה אומר שזה אך
      ורק סביב ההלכה , אני חושב שזו הקטנת ראש לגמרי משום שוודאי מדובר גם בכובד ראש שהאשכנזים נותנים על הצבע עור או על כול מה שמגיע ביחד עדתיות אני לא אומר יש דברים בגו' על כול הנושא של ההלכה אבל לא שייך להתעלם מכול השאר שכן יש נשואי תערובת וגוברים על הנושא של ההלכה יפה למדי , נכון שזה אישיו אבל וודאי שלא מספיק בשביל לנתק מגזר שלם .

    • איני חושב שטענתך ראויה לתשובה אך בקצרה אכתוב כך: הגם שיש משמעות רבה להבדלי התרבות, ודאי שיש בחברה החרדית גם גזענות, רובה בחוסר צדק (אם כי – ואפילו שזה לא פופולארי לומר זאת – פעמים אף בצדק). וכל נסיון להעלים את זה הינו או סילוף או היתממות.

    • וכי מעולם לא נשאו נשים שמנהג אבותיהם היה שונה ממנהג בעליהן בארצות אשכנז??
      בוודאי שהעניין ההלכתי לא יכול להיות פער הגורם לשבטי ישראל לבוא זה בזה, משום שההלכה עצמה קבעה שההלכה בבית המשותף תתקיים ע"פ מנהגי הבעל, ובזה כבר נפתר העניין.

  • שאלה לכותב המאמר: אתה צודק במאה אחוז. האם אישית תסכים שילדיך יתחנו עם ספרדים? ואם אתה מסכים, האעם גם חינכת את ילדיך לכך או שלהם לא יהיה נעים מהחברים שלהם?
    אם אתה וילדיך מסכימים אישית לנישואין בין עדתיים המאמר שלך צודק, ואם לא תמחק אותו.

    • תגובה למגיב יוחנן:
      ברור שזה לא אידיאל שבן או בת מתחתן עם מישהו שלא בצורה שבה חינכת אותו/ה, אבל, צריך תהיה פתיחות, אם מגיע לך משפחה שאמנם איננה אשכנזית, אבל המשפחות מתאימות, גדלו בצורה דומה, שלחו למוסדות דומים, נגיד גם דוברי אנגלית שמתאימים לאורח המשפחה, אל תהיה גזען. אל תתנגד רק בגלל שהם מעדה אחרת, תבדוק טוב טוב שיש התאמה, שהבן/בת שלך תקבל את מה שהיא צריכה, ועדיין תמשיך לקוות שיגיע מי שעוד יותר מתאים, אבל לא לסגור כל אופציה.. זה מהות המאמר. אני חושב שיש לזה סיכוי, ואני גם מבין שלפעמים פשוט אין שום חיבור ועדיף שלא יתחתנו.. לטובת שתיהם. כל מקרה לגופו.

    • סיפור שסיפר לי ספרדי שנשוי לבחורה אשכנזיה – שבשעתו הורי הבחורה הלכו לשאול את רבי משה שפירא האם זה דבר ראוי,
      והשיב להם שלא רק שזה ראוי אלא שזה יותר טוב

      מדהים !!!

      רבי משה שפירא טוען שיותר טוב נישואי תערובת !!!!

  • מאמר יפה אבל יש 2 עניינים שלא הוזכרו
    1. פתיחות מחשבית – שקיימת גם בחרדים בחו"ל וגם בציבור הדתי לאומי בארץ ושאינה קיימת אצל החרדים בארץ ( זה בנוגע להכול – כמו לימודי חול והיחס לצבא וכו', במקרה הזה מדובר בקשר בין אשכנזים וספרדים)
    2. פער של מנטליות – החרדים הספרדים בחו"ל, התרבות שלהם יותר מערבית מאשר מזרחית וגם הספרדים בציבור הדתי לאומי למדו בישיבות ואולפנות שברובם ההוואי היה יותר אשכנזי ולכן חלק גדול מהספרדים הם עם מנטליות יותר אשכנזית ולכן יש יותר נישואי תערובת כי הפער המנטלי תרבותי הצטמצם, ולראיה ראו את רשימת הציונות הדתית לכנסת, חצי ממנה ספרדים אבל ספרדים שהתחנכו במוסדות הציונות הדתית וזה מורגש.
    לעומת זאת, החרדים הספרדים בארץ במהלך השנים רק הלכו והאדירו את התרבות והמנטליות הספרדית ולכן הפער התרבותי נשאר כפי שהיה
    לראיה, תראו את החכי"ם מש"ס ואת ההבדל בינם לבין החכי"ם הספרדים ברשימת הציונות הדתית.

    • במילים פשוטות אתה מוכן להכיר ולקבל את השונה רק אם הוא ילבש עור אחר וישנה את מהותו.

    • מאיפה החתנים של אריה דרעי?
      מישיבות אשכנזיות.

      הוא לא מייצג ספרדי שחי כמו אבותינו בחו"ל, אם כבר הוא יותר גפני בצבע עור כהה אבל לא פחות מתנשא ממנו.

      אותי אישית מייצג מישהו שלא אכפת לו מהעדה אלא מהמעשים וזה דווקא בן גביר, שבמקרה הוא ספרדי, אבל הוא לא כמו דרעי שמדבר כל הזמן על יהדות ספרד המפוארה אבל מתבייש לקחת חתן מישיבה ספרדית.

    • בנוגע ל-2: פערי מנטליות קיימים היכן שקיימים, אבל הם לא גזירת גורל. כל הרעיון של המאמר הוא לדון כל אדם (וכל משפחה) לפי מה שהיא. גם בין משפחה עשירה לענייה יש פערי מנטליות, גם בין ישראל לחו"ל, גם בין פרומרים למודרנים, וכו' – ועדיין משתדכים, בוודאי בגילאים מבוגרים יותר וכו'.

    • לגבי הערה 2: יש מלא מקרים שאין שוםםםם הבדל מנטלי והשקפתי ותרבותי, ולא מתחתנים רק בגלל הנורמה המטופשת בציבור שלנו. עליהם מדובר. מה תגיד?

    • אם כבר המנטליות הישראלית משפיעה על הצעירים האשכנזים לא פחות משהמנטליות האמריקאית משפיעה במקומה. ומי שבמקום לשנוא מזרחים אתה שונא את המזרחיות, אינו בעל פתיחות מחשבתית כלל וכלל (וכך אכן נוהגים בצינות הדתי, ולכן הספרדים במיינסטרים הדת"ל 'משוכנזים' כמעט לחלוטין). מאידך, בניגוד לדבריך, הספרדים בחו"ל הם דווקא 'מזרחים' מאוד. לך לבקר בקהילות החלביות בארה"ב, או בקהילות הצפון-אפריקאיות בצרפת.

  • עוד מאמר שטחי, שבחסות של התייחסות למאמרים אקדמיים לא רלוונטיים, לא מתקרב לקרקע המציאות וכמובן לא מציעה פתרון ולו ברמת החלום. או התיאוריה. ברור לחלוטין כי כל יעוד לא תהיה אינטגרציה ברמה משמעותית במוסדות הלימוד ( ואני לא טוען שיש לעשות כן בהכרח) אין שום סיכוי לתיקון הגזענות הכללית.
    המחבר מתעלם לחלוטין מעתם הפערים הקיימים החברה הישראלית בכללה ( לעניין זה נא בחנו מי מצביעים לימין ומי מצביע לשמאל….. כך שהפערים קיימים באופן משמעותי, בלי כלך קשר להלכה, או למנהגים , מדובר בנורמות תרבותיות מושרשות, עכשיו בחברה הכללית והדתית לאומית קיימת אינטרגציה כמעט מלאה ועדיין הפערים משמעותיים. בחברה החרדית, ישנו תהליך די מטופש שדווקא החרדים הספרדיים, מתכנסים לעבר שמרנות ברמה התרבותית והדתית, ככה שפערי התרבות רק מתגברים, כל זאת מעבר לחוסר האינטגרציה הקיים בין הקהילות. סיכומם של דברים. קיימת גזענות ברמה העומרה בציבור החרדי, הפתרון לסכסון היהודי – ערבי צפוי להרדים את פתרון בעיית הגזענות בציבור החרדי, המחבר מפנה את הזרקור למרחב הפרטי, אני אתפלא עד מאד האם במשפחתו האישית יהי מי שיהי מוכן לשלם את המחיר הכרוך בנישואין בין עדתיים, ככה שהמאמר אינו מכוון לכלום. אקדמיה לשמה

    • זאת הסיבה שחלקים נרחבים מהציבור החרדי נוהרים להצביע לבן גביר ודומיו. . ההתנהלות הגזענית והאנוכית מאוד של החברה החרדית שדואגת רק לעצמה. השמיטה את הקרקע המוסרית לדרישה לבחור רק בנציגיה. כל המלל על קדושת המחנה על קידוש השם שכביכול מעדיף תפילות בנוסח אשכנז. מעוררות גיחןך ועצב בו זמנית.. החרדים הם כמו העבדים שמושלים בנו ואין מידם פורק. שופטי בג"ץ שבחרו את עצמם. מידה כנגד מידה.

    • המאמר מהווה קריאת כיוון חשובה מאד, בעיני. תקרא לו "אקדמי" אם תרצה, אבל הרבה מגמות ותנועות התחילו מתוך מאמרים "אקדמיים", בדוק ותראה. אולי הוא לא רלוונטי לך, ואולי גם לכותב הוא לא רלוונטי בפן המעשי, אבל הוא יוצר שיח, משפיע על הלך רוח, ויהיה בהחלט רלוונטי עבור חלק מקוראיו. אתה מסכים שקיימת גזענות בציבור החרדי, אז ההבדל בינך לבין הכותב שהוא שלפחות הוא מנסה להשפיע לטובה ואתה, איך לומר, לא.

  • דבריו הנוקבים מתוך סערת הנפש של הרב שטיינמן – כמים קרים על נפש עייפה
    https://youtu.be/u1dam34m2jY

    מזה שנים רבות הסטייפלר והרב ש"ך וגדולים רבים אחרים צווחים על זה מרה ואין שומע.
    יש כאן נקודת התבוננות חשובה מאוד: איפה הציות לדעת תורה? ההליכה לאורם של גדולי הדור? האם באמת הולכים אחריהם בדרכם או שרק מנפנפים בהם כשנוח? זו שאלה קשה שעולה כאן בנוסף לשאלת הגזענות.

    הרב שטיינמן מדבר על גאווה, לא על גזענות. אולי מפני שהוא מתייחס לאנשים שעובדים למחייתם או שאינם נחשבים במעלה הרוחנית היוקרתית של אתרוג ללא נקודות. והם הרי מאותו צבע (או משום שאז המילה "גזענות" לא היתה בשימוש בינינו).
    לעומת זאת בני עדות המזרח יכולים להיות במעלה הרוחנית הכי גבוהה ולהיות למדנים גאונים ומתמידים ועדיין ייחשבו מסוג ב' וזו כבר גזענות ממש. אולי זה גם משורש הגאווה אבל יש חילוק בין גאווה שנובעת מלימוד יום שלם ובין גאווה על צבע העור.

    כבר בזמן הגמרא היה צורך לחזק את הלומדים בענווה מול העוסקים במלאכה. ברכות י"ז ב':
    "מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה: אני בריה וחברי בריה (רש"י: אני – העוסק בתורה בריה אני, וכן חברי עם הארץ בריה הוא). אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה. אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו. כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו. ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים"

  • סיפורי סבתא.. זוהי גזענות לשמה. בניגוד להלכה. ובניגוד גמור להליכה בדרכיו של הקב"ה. שבוחר בשפלי הרוח. .ולמעשה לא נראה שיש אפשרות ריאלית שהאשכנזים יסכימו לוותר על תחושת העליונות. ושינוי מהותי יכול להיווצר על ידי משפיל גאים ומגביה שפלים.. כפי שאכן קרה בארץ ישראל. שהספרדים ירדו מטה מטה. לאחר היחס המחפיר שגילו כלפי היישוב האשכנזי בשלבי התפתחותו. לאור ההתנהגות האשכנזית הנלוזה. הגיעה העת שהקערה תתהפך חזרה.

  • לא מדובר בגזענות אלא בהתאמה. הפמפום בנושא הוא פוליטי בלבד

    • הגזענות העדתית היא במקורה ספרדית.. גם האשכנזים הגזענים השרופים. הם במקורם מספרד או פורטוגל. דוק ותמצא.

  • הערה לדיוק הדברים.
    הרעיון הבסיסי לחפש את האשמה במערכת האישית הוא מדויק, אבל ההבדלים בין החברה החרדית והדתית לאומית או החילונית אינו נובע מתפיסות עולם וערכים ליברליים (הגם שיש לדבר משקל מסוים). כל החברות בארץ היו גזעניות, ועד היום ישנם ביטויים מובהקים לכך באגפים מסוימים של האליטה הישראלית.
    מה שפתר את הבעיה במדה רבה בחברות הלא חרדיות הוא דפוס ההיכרות בין גברים לנשים, שכשהיא נעשית בספונטניות יחסית ומתןך ריבוי הניואנסים של המפגש האנושי, אזי הגורם העדתי משחק תפקיד משני, ואנחנו מוצאים את עצמנו כעבור כמה שנים בחברה הומוגנית. לעומת זאת, דפוס השידוכים בחברה החרדית, שבתחילתו אין בו מעורבות רגשית אלא פילוח ההצעות באופן קטגורי ומכליל, מונע את ההיתכנות של תהליך כזה.
    אני לא עוסק בשאלה האם הקטגוריה העדתית היא פרמטר מוצדק, כמו שטען המגיב הראשון, או שהיא שערורייה ושחיתות מוסרית, אלא מצביע על גורמי ההבדל בין הציבורים בארץ. הטפת המוסר היא אולי מוצדקת, אבל השימוש בדוגמאות מהחברה הלא חרדית אינן הוגנות ולוקות בחוסר בסיס להשוואה.

    • צודק לחלוטין, אוסיף שהחברה הדתית לאומית גזענית בדיוק כמו החרדית, רק שהם לא התרבו כמו החרדים ולכן הם עדיין צריכים את המזרחיים

  • בדרך כלל בנישואים יש קושי, עצם זה שזה גבר וזו אישה.
    תוסיפו הבדל בין משפחות.
    תוסיפו הבדלי מנהגים.

    זה יותר ויותר קשה

    למה להתחתן עם מישהו שלא יסתדר עם המשפחה שלי?

    ואל תאמרו שזה מנהג שאישה הולכת אחר מנהגי בעלה, כי זה צער גדול מאוד לאישה (פתאום לא לאכול קטניות, או פתאום לשמור 6 שעות בין בשר לחלב).

    דבר נוסף, עוד לא מצאתי את הספרדי שמסוגל לראות את הנכד שלו מבתו הנשואה לאשכנזי, אוכל פיצה עם טונה, ויותר מצאתי אשכנזי שרואה את נכדו מבתו הנשואה לספרדי שאוכל פרכיות אורז בפסח.

    למה הצד הספרדי יותר דומיננטי?
    למה בנישואים כאלה תמיד רוצים לעשות 'חינה' גם אם הכלה היא בכלל ליבוביץ?

    ההשוואה לציבור הדת"ל או לחילוני לא נכונה, כי שם לא מקפידים במצוות!!
    אני רוצה שנכדיי יקפידו על כל המנהגים והמצוות ולא יבואו להקל.
    סבא שלי מסר את הנפש לא לאכול קטניות בפסח
    , ואני לא מסוגל לחשוב שצאצא שלו יאכל.

    מאידך, לא אכפת לי שהחתן שלי יהיה כהה אבל נוהג מנהגי אשכנז.

    • לא נשמע שאתה מקפיד במצוות 'לא תגודדו', אבל יפה שאתה מעשר את התבן

    • יש לספרדים חומרות למשל בשחיטה, ובלבישת טלית למשל מהבר מצוה, שסבא שלך ז"ל לא מסר את נפשו עליהם. למה אתה מונע מהנכד שלך למסור נפשו עליהם? מאי שנא?

    • אני ספרדיה ונשואה לאשכנזי. הערבוב בין העדות באמת לא פשוט מצד אחד, גם מנטלית. בעלי הגיע מעולם שבו היה דגש ללמידה בעיון ושמירת הלכה לפי המשנה ברורה ובבית הורי הצד האמוני חזק יותר. וכון שבעלי לא אוכל קטניות, ושאבא שלי לא מבין כיצד אנחנו אוכלים פיצה עם טונה אבל זה שולי לעןומת ההפריה ההדדית כל כך יפה ומעשירה.
      בשבתות מתפללים בבית כנסת אשכנזי ובראש השנה ויום כיפור בבית כנסת ספרדי ואשכנזי לסרוגין. הבנים שלי זכו ומכירים בטוב של שני העולמות. הם זוכים ללמידה רצינית ועיונית של התורה ואבא שלהם נותן דוגמא אישית ומצד שני לפשטות ולתמימות של סבא וסבתא.
      נכון שיש חילוקי דעות וחוסר הבנה אחד של תרבותו של השני. ויש גם הלכות שונות ומנהגים שונים (החל מפסח ועד השאלה אם הבנים יקבלו טלית בבר המצווה או לא) אבל אם יש אהבה והערכה הדדית וענווה שזה הכי חשוב בעיני כולם מרוויחים והבית הופך עשיר יותר. בעיקר בעולם התורני והדתי- כולם מרוויחים בעיני. לצערי כמתבוננת מהצד על החברה החרדית אני רואה גזענות והתנשאות כלפי כל מי שהוא אחר. גם כלפי בני הציונות הדתית (ניתן להבין שאני חלק ממנה) אני לא מבינה מה דרך התורה כאן? וזו שאלה שהולכת איתי כבר שנים רבות

    • סבא שלך מסר את נפשו על איסור אכילת קטניות? אני סקרן לדעת באלו נסיבות – אמרו לו שאם לא יאכל קטניות יהרגו אותו? לא היה שום דבר אחר לאכול והוא מת ברעב? הוא היה חולה במחלה שרק אכילת חומוס יכולה לרפא אבל נמנע ובסוף מת מהמחלה? איך מגיעים למצב שמוסרים נפש על אכילת קטניות, ולמה – זה הרי לא איסור ייהרג ואל יעבור (למעשה, זה לא איסור בכלל).

  • הספרדים הם בעיני עצמם כחגבים. וכך הם משדרים לאשכנזים. שנהנים מאוד להיות עם תחושת עליונות..לספרדים יש עוצמה מיספרית פוליטית וגם פיננסית. עם עשירי עולם ספרדים. בצרפת. קנדה. ארה"ב. מקסיקו. פנמה. ברזיל.ארגנטינה ועוד.. אלא שאין בהם רוח להתנער ממצבם.. ולהפסיק להיות אינפנטילים וסמוכים על שולחן אחרים. ולכן אשכנזי המשתדך איתם. אין לו גיבוי וגאוות יחידה.

  • כשהציעו לאחותי לפני כעשרים וחמש שנה בחור ספרדי משתכנז, שאלנו את הרב שלנו, שהוא רב שמקובל על כל שכבות הציבור והוא פסק שבחור ספרדי צריך לחיות על פי השקפת הוריו מדורי דורות ושבחורה אשכנזיה תתחתן עם בחור אשכנזי.
    אז אולי ביסוד ההלכה, כשאין ברירה זה בסדר, אבל בוודאי לא פשוט לאדם לשנות את הדרך המסורה לו מדורי דורות. אo זה גבר בוודאי וגם אם זו אשה.

    • מי הרב? אתה מסתיר את שמו? מענין

    • אני לעומת זאת שאלתי את הרב שלי איזה רכב כדאי לקנות יונדאי i20 או סיאט איביזה והרב פסק שהסיאט אמנם יותר מהירה, אבל היונדאי חסכונית בדלק ויש לה מערכת מולטימדיה יותר טובה.

  • אם הרוב הגדול של הספרדים היו עשירים. ומאידך הרוב הגדול של האשכנזים היו עניים.. האשכנזים כבר היו מוצאים את הנימוקים ההלכתיים וההגיונים. למה דווקא כן ראויה ועדיפה השתדכות בן עדתית.

  • הרב פפר כותב "… וכן נהירת הצעירים אחר הלאומיות המופגנת של איתמר בן גביר". גם כשנושא הכתבה הוא "גזענות", היחס לבן גביר הוא כאל מנהיג ולא כאל גזען מהשורה הראשונה. בן גביר שייך לציבור המסיתים שלאורך הדורות פעלו כנגד בני עמנו. כעת יש לנו גזען משלנו וגם לרב פפר וגם לשני מגיבים לכתבה העניין שקוף. המגיב "יעקב" כמעט מתגאה באי-גזענותו כי ומנסה להוכיחה בכך שהוא אשכנזי שהולך עם בן גביר הספרדי. לדעתי השאלה המרכזית היא איזה מין חינוך מוביל חרדים רבים לתמוך בערכיו הגזעניים של בן גביר. לאן הגענו אם אכילת קטניות בפסח מהותית יותר משנאת הגר, משנאה לאחר, מאלימות? מחנכי הדור צריכים לפחות לבדק בית אם לא לקריעה של ממש.

    • בן גביר הוא ראש המפלגה הכי פחות גזענית. עם פתיחות לכולם כולל לערבים. והוא מבטיח אילו יעלה לשלטון. למגר את הרצחנות הערבית בישוביהם. . הגזענים האמיתיים הם אלו שפוסלים במומם ומאשימים אותו בגזענות.. כמה מזרחיים ישנם בבג'ץ ? כמה מזרחיים יש במערכות האקדמית הפיננסית התקשורתית המשפטית ועוד מערכות קריטיות. שהשמאל הצדקן ניכס לעצמו במיטב השיטות הבולשביקיות. ודחק את כל השאר החוצה בצורה טוטליטרית שלא מביישת פשיזם צרוף.

  • אם זה לא יתחיל מהרבנים החשובים שיתנו דוגמה לאחרים-זה לא יצליח אף פעם

    • אולי זה גם יקרב את הגאולה

  • לצערי חלק גדול מהציבור הספרדי בארץ הוא לא כ"כ תורני ודו"ק

  • נכון… כתוב בבראשית רבה. כו. . כל פירצה שאינה מן הגדולים. .אינה פירצה.

  • המאמר מבוסס על טענות לא נכונות

    בציבור הדתי לאומי הייתה ועדיין קיימת אפליה! לא אני אומר את זה אלא שלל מחקרים וכתבות של אנשים שגדלו בציבור
    במשך שנים הוצגה אחידות אבל זו הייתה אחידות של עליונות אשכנזית תוך רמיסת הספרדים ומורשת המזרח
    רק בשנים האחרונות יש שינוי וישנם ישיבות שלומדים את הלכות הספרדים ועושים מניין ספרדי בימים נוראים ואפי' יש ישיבה אחת שראשי הישיבה ספרדים
    לגבי נישואים בין עדות יש את הפער ההלכתי וזה לא קיים בציבור הדתי לאומי כיוון ששני הצדדים לא מקפידים על ההלכה… השאלה היא לא לאיזה רבע ניסע בראש השנה אלא לאיזו הפלגה

    השידוכין בין הצדדים זה אכן הפילוג הגדול שאין מכסות ואין יוצאים מהכלל… ואפי' לא ראינו שווער שמבקש 2 אשכנזים על חתן ספרדי אחד… ולדבר על זה לבנתיים זה סתם דיבורים בעלמא

    השאלה הגדולה היא למה יום לא ניתן ללמוד ביחד? טענת בעלי התשובה נעלמה מזמן! בעלי תשובה היום ברובם נשארים באזור החילוני ואלו שפעם היו בעלי תשובה היום מחתנים נכדים בוגרי ישיבות
    ספרדים חרדים כמה דורות שאין שום סבתא חילוניה או בן דוד שיכול להשפיע.. ההורים התחנכו במוסדות ליטאים והמנטליות של הבית אברכית אשכנזית ועדיין צריכים להתחנן על מקום בסמינר… אין שום הבדל בין הבנות למעט צבע העור!! כול אחת מתפללת לעצמה בסידור משלה… אפי' אין טלית כמו אצל הבנים… אז מה אכפת לי אם האבא שם בשבת תבשיל יבש על הפלטה או לא?

  • אז זה מה שעושים הדת"ל בחגים? יוצאים להפלגות? לא שכחת לספר שהם אוכלים בשר אחר בחלב אימו?
    אבל היי אתה 'חרדי בהייטק' אז בטח מאוד חכם ומשכיל

    • מדוע גדולי התורה לא השתדכו עם משפחת מרן הרב עובדיה יוסף ?

  • מאמר מעניין ורהוט

  • מאמר מאיר-עיניים.
    עיינתי היטב בתגובות וחלקן הזכירו לי השקפות שהיו נפוצות בעבר בדרום ארה"ב:
    ובכן, יש סדר בבריאה – לבן ממוצא פרוטסטנטי, לבן ממוצא קתולי, לבן יהודי, אסיאן-אמריקן (מוצא הודי, סיני וכדומה), מהגר ערבי, אפרו-אמריקן (שחורׂ) עשיר, אפרו-אמריקן (שחור) עני.
    הגזענות וההתנשאות מושרשות בעולם החרדי, ולכן כמה חרדים ספרדים כבר אימצו את החלוקה הליטאית בין "חרדים אברכים" לבין "חרדים עובדים"! כלומר, הם שואפים להוסיף עוד היררכיה בסולם האבולוציוני…

  • גזענות היא אפליה בלי סיבה רלוונטית לאפליה. הסירוב להינשא לבן קהילה אחרת יש בו מספיק שכל כך שאין זו גזענות.
    וכבר אמר אדם חכם: "אין גזענות גדולה יותר מסטטיסטיקה"..
    כלומר: אם אני כספרדי לא רוצה לעשות עסק עם אשכנזי או להיפך, זה רק בגלל שסטטיסטית הסיכוי להצלחה יורד בשל פערים מצויים.
    הציבור החרדי חותר להצלחה רוחנית והוא רגיש יותר לדברים הקשורים ברוח, לעומת הציבור הכללי החותר להצלחה גשמית והוא פחות רגיש להבדלים רוחניים ומנטליים. ודו"ק.

    • אילו הספרדים היו משכילים להיות עצמאים. הרי שקיים בהם להפוך את הקערה. ולחזור לימי זוהרם לפנים. ואז האשכנזים יפסיקו עם השטויות הכביכול הלכתיות.. וילכו בדרכם רבינו הרא'ש שנמלט לספרד. וצאצאיו התמזגו שם. צחוק הגורל. יש יותר מרוקאים מאשכנזים המתייחסים אליו.. כמו כן רבינו האר"י הקדוש ומרן החיד"א נולדו מנישואי תערובת. ועוד כמו רבי גרשון קיטובר גיסו של הבעש"ט. ורבי רפאל מיוחס. שנישאו לעדה אחרת. ועוד ועוד.

  • האם בחברה "המערבית" או הדתית לאומית מקובל נישואים בין אשכנזים/ספרדים לבין אתיופים? כמדומה שהתשובה היא לא (גם אם פה ושם אנו שומעים על נישואי "תערובת" כאלו). אם כך, נתחיל בזה שהגזענות קיימת בכל מקום, וכל השאלה היא כלפי מי היא מופנית.
    דבר נוסף, נדמה שהנושא כאן אינו גזענות בדווקא, כידוע לך (או שלא) גם ספרדי שיציעו לו להתחתן עם בחורה אשכנזית (או להיפך) לא יראה את הדבר בחיוב ברוב המקרים, ויראה בזה סוג של פשרה. כך שכמדומני שמדובר בנושא עמוק יותר מגזענות שטחית גרידא.

  • היות ובציבור החרדי נישואין הם על ידי 'שידוך' אז הגזענות לא מתבטלת.
    בכל חברה אחרת שהנישואין נעשים על ידי היכרות, במהלך השנים החברה מתערבבת יחד.

    הדרך להתמודד עם בעיית הגזענות
    נכון שאם היו מתחתנים יחד, אז האפליה תיעלם מאליה.
    אבל זה לא מציאותי לחייב מישהו להתחתן עם מישהו.
    הרבה פעמים אשכנזי היה מסכים לקחת ספרדי/ה, אבל בגלל שזה דבר כל כך משונה, אז לא נעים.

    ===
    הדרך להילחם בגזענות כן מתחילה דרך המוסדות.
    אם ניצור מציאות שכל העדות מתנהגות ומתחנכות אותו דבר.
    אז יש סיכוי שהגזענות תיעלם.
    ===
    ניצור שמוסדות חינוך יחנכו עם קו חינוך אחיד לאשכנזים וספרדים.
    ואז אולי זה ימתן את הגזענות.

  • יישר כח על המאמר הכל כך חשוב!
    רק לא הבנתי למה כבודו הלך להשוות את הציבור החרדי מול החרדים בחו"ל והדתיים הלאומים, כשיש פה בארץ מגזר חרדי שאצלו אין שום אפליות – לא מכסות בישיבות ובסמינרים ולא בשידוכים – והם חב"ד.
    אצלם כולם לומדים עם כולם, כולם מתחתנים עם כולם והחיים יפים ומאושרים בגשם וברוח.
    בואו תלמדו מחב"ד איך אפשר להיות יהודי שומר על קלה כבחמורה מצד אחד, ומצד שני מלא באהבת ישראל איש לרעהו!

    • נכון

  • לדעתי הדלה, כאשר אנו עוסקים בשידוכים, מדובר בתזוזות מאד קטנות. הרי ההורים בצדק חוששים. ילד שהוריו גרושים "יורד בניקוד", אז לחשוש להכניס את הילד לבית עם מנטליות אחרת וכד' זו בעיה.

    אם היו לומדים ביחד ומכירים ביחד או הכרויות עם שידוכים שלא דרך ההורים כמו בציבור הדתי – לאומי, זה היה שונה.

    נ.ב. בעבר גם פולנים והונגרים לא היו נישאים ביחד, הזמן עושה את שלו.

  • לדעתי יש כאן מהלך שמימי הברור למתבונן
    ותוצאתו ריבוי התורה בארץ ישראל שלא היה מעולם
    כי האשכנזים המציאו את הענין שצריך לשבת וללמוד כל היום גם אחרי החתונה ואחרי שזה השתרש זה נהייה
    מודל חברתי שכדי להשתייך אליו חייב להיות כך .
    ומכיוון שכך ספרדי שרצה להיות שייך למודל הזה חייב ללכת עם כובע וחליפה (דבר שלא היה אצל אבותיו) וגם
    ללכת לישיבה בין אם זה ישיבה אשכנזית או ספרדית ובכך גם לקבל תחושת שייכות למודל האשכנזי ליטאי תורני אירופאי.
    וכך נוצר מצב שייש ריבוי תורה שכמעט ולא היה מעולם .
    אינני טוען שהגזענות טובה אבל אולי יצא ממנה משהו אחד טוב
    בד בבד ולאחר השגת המטרה אינני רואה עוד שום ערך בגזענות וההפלייה . ודו"ק

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל