גיוס בני הישיבות. במידה רבה, זוהי הסוגיה שהובילה את הממשלה לקדם בדחיפות את הרפורמה המשפטית. ב־2018, אחר שבג"ץ פסל (שוב) ב־2017 את חוק הגיוס, פורקה הכנסת על רקע חוסר ההסכמה בעניין גיוס בני הישיבות. הממשלה הנוכחית ידעה שאם לא תצליח להסדיר את מעמד בני הישיבות היא תתפרק במהרה, ומול איום ביטול החוק על ידי בג"ץ לא נותרה לה ברירה אלא לקדם רפורמה.
ימים יגידו מה יעלה בגורלה של הרפורמה המשפטית, וכיצד יגיב בג"ץ לחוק הגיוס החדש. במאמר הנוכחי אבקש להתייחס בקצרה לחוק המוצע – לפשרות שמקדמת הקואליציה וליכולתן לרכך את השבר בציבור הישראלי.
שתי סוגיות מרכזיות עומדות על הפרק בחוק הגיוס שהקואליציה מנסה לקדם. האחת היא עצם ההסדרה בחוק של דחיית השרות ללומדי תורה, נורמה שבג"ץ קבע פעם אחר פעם שאינה חוקית (אף שהיא נוהגת מאז קום המדינה). סוגיה שניה היא הורדת גיל הפטור מגיוס. חוק הגיוס הנוכחי מציע להוריד את גיל הפטור כדי לאפשר לצעירים חרדים לעזוב את הישיבה ולצאת לעבוד מבלי להתגייס.
החרדים צריכים לתמוך בהצעה שתשאיר את הסטטוס־קוו על כנו, שבני ישיבות דוחים את שרותם, אך אל להם לנסות לייצר דרכים שיאפשרו לחרדים שאינם לומדים בישיבה להשתלב בשוק התעסוקה ללא שרות צבאי
מן הראוי לציין, שהמפלגות החרדיות עוסקות בעיקר בסוגיה הראשונה – הסדרה חוקית של דיחוי השרות. הדיון על הורדת גיל הפטור הוא פולמוס פנים־קואליציוני בין משרד האוצר, המצדד בהורדת גיל הפטור ל־21, למשרד הבטחון, המצדד בהורדתו ל־23. לעת עתה נראה כי למפלגות החרדיות חשוב בעיקר לאפשר ללומדים בישיבות לדחות את גיוסם, כפי שהיה עד היום. הורדת גיל הפטור מעסיקה אותן פחות.
להלן אבקש לדון בשתי סוגיות אלו מהזווית העקרונית, ולטעון כי החרדים צריכים לתמוך בהצעה שתשאיר את הסטטוס־קוו על כנו, שבני ישיבות דוחים את שרותם, אך אל להם לנסות לייצר דרכים שיאפשרו לחרדים שאינם לומדים בישיבה להשתלב בשוק התעסוקה ללא שרות צבאי.
מדוע חרדים לא משרתים
קשה מאד לדון בסוגיית השרות הצבאי של החרדים בקור רוח. מדובר בנושא הרגיש והטעון ביותר בחברה שלנו, והסיבות לכך מוצדקות לחלוטין.
מדוע החרדים אינם מתגייסים? התשובה לכך אינה קשה להבנה. עם הקמת צה"ל, הגיע בן־גוריון והכריז כי הצבא הוא כור היתוך שתכליתו הראשית להתיך מהיהודי את כל מה שחרדי בו. האם נצפה מהחרדים להפיל את עצמם לתוך כבשן האש? ברור שהם יעשו כל שביכולתם כדי שלא יתיכו אותם. (העובדה שיש גורמים המנסים להפוך את הצבא מכור היתוך חילוני־לאומי לכור היתוך חילוני־רב תרבותי אינה מעודדת את החרדים אלא מבריחה ממנו גם את הדתיים־לאומיים.)
עם הקמת צה"ל מגיע בן־גוריון ומכריז כי הצבא הוא כור היתוך שתכליתו הראשית להתיך מהיהודי את כל מה שחרדי בו. האם נצפה מהחרדים להפיל עצמם לתוך כבשן האש?
הצבא הוא מוסד חילוני. כיצד יכול יהודי חרדי להכניס עצמו תחת מרות של מוסד כזה? מדובר בתגובה אינטואיטיבית אצל האדם החרדי. במצב העניינים הנוכחי, גיוס כללי לצבא יהיה סופה של החרדיות.
איני אומר שמדובר בחוק בל יעבור. הצבא יכול להשתנות והחרדים יכולים להשתנות. למעשה, תהליך כזה כבר החל ב־2007, עם הקמת היחידות המיוחדות לחרדים. תהליך זה היה כה מוצלח, עד שבג"ץ היה מוכרח להתערב ב־2012 ולגדוע אותו באבו. בעקבות ביטול חוק טל על ידי בג"ץ פתחו לפיד וסיעתו בקמפיין המוני נגד עולם הישיבות, שחנק את ניצני הרצון הטוב וההבנה אצל החרדים. הרבנים שתמכו בשח"ר וביחידות הקרביות התנערו מכך, והפלג הירושלמי יצא במסע ג'יהאד נגד הגיוס. במצב העניינים הנוכחי, אמא מהמיינסטרים החרדי חרדה מכך שבנה יתגייס לצבא כמעט כמו אמא חילונית שבנה יוצא למשימה מיוחדת.
השאלה הקשה בעיני אינה מדוע החרדים אינם מתגייסים אלא מדוע החילונים אינם מבינים את החרדים. חילוני ששרת בצבא יכול להבין בקלות מדוע הצבא במתכונתו הנוכחית מאיים על בחורי ישיבות חרדים. לא צריך לעבור עשר שנים בישיבה כדי להבין זאת. לצבא היה קשה כקריעת ים סוף להתאים את עצמו לחרדים ביחידות שח"ר, והקושי של החרדים לא נפל מכך. אפילו עבור תלמידי ההסדר, המורגלים מאד בהווי החילוני הישראלי, השירות הצבאי הוא מסע זהות מאתגר. האם כל כך קשה להבין מדוע החרדים אינם מוכנים להתגייס?
החרדים בטוחים שהחילונים פשוט מיתממים. הם משוכנעים שכל החילונים הם יאיר לפיד. הם פשוט אינם סובלים חרדים, ורוצים שהם יהפכו להיות 'דתיים נורמליים', כמו בנט ומתן כהנא, והטענות על השתמטות הם רק תרוץ.
עמך ישראל כועס מאד על כך שהחרדים אינם מתגייסים. יהודים טובים, אוהבי ישראל בלב ונפש, נעלבים מכך עד עמקי נשמתם היהודית. מדוע הם אינם מגלים הבנה לחרדים?
תשובה זו לשאלה טוענת למעשה ששנאת החילונים לחרדים היא גרסה מרוככת של אנטישמיות. לא פחות. כשם שהרוסים במאה ה־19 שנאו את היהודים בשל סרובם לקחת חלק באזרחות, כך הישראלים שונאים את החרדים בשל סרובם להתגייס. המתח שבין האדם הישראלי לבין האדם החרדי הוא המתח שבין האזרח של המדינה המודרנית לבין המיעוט היהודי המסרב לסגוד למדינה ומתעקש לשמור על אורחות חייו המיוחדים.
זוהי תשובה אחת. לצערי הרב, אי אפשר לומר שהיא מופרכת לגמרי. דוברים ישראלים שונים אכן משמיעים נגד החרדים טענות הדומות באופן מבהיל לטענות של תעמולנים אנטישמים מודרנים נגד היהודים באירופה.
אולם גם אם יש אנשים ספורים מסוג זה, אי אפשר לומר זאת חלילה על הציבור הישראלי כולו. עמך ישראל כועס מאד על כך שהחרדים אינם מתגייסים. יהודים טובים, אוהבי ישראל בלב ונפש, נעלבים מכך עד עמקי נשמתם היהודית. מדוע הם אינם מגלים הבנה לחרדים?
התשובה היא אחרת.
הצבא: החיבור של הישראלי לעם היהודי
החיבור המרכזי של הישראלים לעם היהודי הוא השרות בצה"ל. השרות הצבאי הוא המקום שהאדם מניח בצד את טובתו האישית ועושה משהו למען העם היהודי כולו. באמצעות הקדשת שלוש שנים מהחיים להגנה על העם היושב בציון, פעמים רבות תוך סכנת חיים ממשית, מתחבר הישראלי שגדל בחינוך החילוני אל דבר מה שגדול ממנו, אל הקולקטיב היהודי שהוא משרת. זהו אפוא גם המעשה המשמעותי ביותר בחיי הישראלי החילוני וגם המעשה היהודי ביותר.
לפיכך, סרובם של החרדים לקחת חלק בשרות הצבאי היא הנחת ברזל מלובן על נקודת החיבור החילונית אל העם היהודי.
מה החרדים אומרים? איננו יכולים לשרת בצבא הישראלי כיוון שאנחנו חוששים ליהדותנו. בסאבטקסט של אמירה זו יש מסר ברור מאד למשרתים: לא רק שאינכם מגנים על העם היהודי, אלא שאתם והצבא שלכם מאיימים על העם היהודי. אנחנו, היהודים הנאמנים, מגנים על עצמנו בכך שאנו מתרחקים מהמחנות שלכם ונחבאים בישיבות.
מה שמטריד את הישראלי בסרוב של החרדים להתגייס אינו חוסר ההוגנות אלא הבוז שהם מפנים למעשה הכה־יהודי שלו. זהו הסאבטקסט שמאחורי סיסמאות כמו "שוויון בנטל"
כיצד מרגיש אפוא החילוני הישראלי כשהחרדים חוסמים לו את הצומת כדי לא להתייצב בלשכת הגיוס? כאילו חטף התזה לפנים ממכת"זית עם בואש; כאילו החרדים זורקים עליו דלי שופכין ביום חתונתו. החרדים אומרים לו שהמעשה היהודי ההירואי ביותר שלו אינו מעשה יהודי אלא דוקא משהו שיהודי נאמן צריך לברוח ממנו.
הישראלי המשרת בצבא שומר על החרדים, שהרי על מי הוא שומר אם לא על העם היהודי? ומי יותר יהודי מהחרדים, הטוענים כלפיו בהתנשאות שהם ורק הם היהודים הנאמנים? יוצא אפוא שהוא, החילוני, מקדיש שלוש שנים מחייו לשמור על החרדי, והחרדי אפילו אינו מכיר לו טובה בשל כך. הוא אפוא פראייר. הוא משרת את החרדי, והלה רוכב על גבו ובועט בטובתו.
מה שמטריד את הישראלי בסרוב של החרדים להתגייס אינו חוסר ההוגנות אלא הבוז שהם מפנים למעשה הכה־יהודי שלו. זהו הסאבטקסט שמאחורי סיסמאות כמו "שוויון בנטל". הישראלי אינו חסיד של ערך השוויון, וראיה לכך יחסו שווה הנפש אל הערבים. הפטור הגורף הניתן לערבים משרות צבאי אינו מעורר פרומיל מהאמוציות שדחיית השרות של בני הישיבות מעוררת. החילוני הישראלי מרגיש פראייר, כי מבחינתו הוא משרת את החרדי בשרות הצבאי שלו. הוא אינו מרגיש כך ביחס לערבי.
הורדת גיל הפטור: פיגוע לאומי
כיצד מתנהלים אפוא בתוך מצב מאתגר זה? יש כאן פלונטר שאין לו פתרון פשוט. כדי שהחרדים יתגייסו, צריכה החברה בישראל לעבור עוד כברת דרך. המושג "חרדי" צריך להיעלם בהדרגה, ובהתאמה גם המושג "חילוני". החרדיות תיעלם רק כאשר החילוניות תיעלם. רק כך יתמוסס המתח שבין החרדים למדינה. אני מניח שזה יקרה, אך אפשרות זאת מטריפה גם את החרדים וגם את החילונים…
מה עושים עד אז?
כמו בכל שאלה שאין לה פתרון, התשובה לכך פשוטה ביותר: לא עושים דבר. הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות בסיפור החרדי הוא לתת למצב הקיים להימשך, לתת לבני ישיבות לדחות את שרותם, עד שתנאי השטח ייצרו לאט לאט את השינוי המבוקש: הצבא יהיה יהודי יותר והחרדים יהיו חרדים פחות. מגמות אלו פועלות לאטן כבר היום. (וכאמור לעיל, ללא בג"ץ ויש עתיד הן היו מתרחבות הרבה יותר.) אולם כל עוד לא בשלו התנאים החברתיים לכך, הנסיונות לשנות בכוח את הסטטוס־קוו, כלומר להכריח את החרדים להתגייס או לתת להם פטור גורף, רק יעצימו את השבר.
ייווצר מצב שהחרדים לא ישלמו אף מחיר על התנזרותם מהאזרחות. תהיה קבוצה אחת העובדת והנהנית מכל מה שיש לאזרחות להציע אך אינה עושה דבר למען המדינה, וקבוצה אחרת הנדרשת לשרת ולסכן את חייה לפני שהיא נהנית מכל הטוב של מדינה בטוחה בעלת כלכלה משגשגת. זהו מצב איום
על רקע זה עולה השאלה הכלכלית. מעבר לפגיעה החברתית הקשה במצב הקיים, יש לדבר גם מחיר כלכלי כבד. אחד הזרזים המרכזיים לצמיחת עולם הכוללים היה חובת הגיוס. בעבר, גיל הפטור היה 41 (או קודם לאבות ליותר מארבעה ילדים). עד גיל זה, גבר חרדי לא היה יכול להשתלב בשוק התעסוקה ללא שרות צבאי. הדבר הביא למצב שיותר ממחצית הגברים החרדים אינם עובדים. משום כך, כבר ב־2014 הורידה הממשלה את גיל הפטור וכיום הוא עומד על 26. הדבר העלה במידת מה את שיעור ההשתתפות של גברים חרדים בשוק התעסוקה.
כעת עומדת על הפרק הצעה להוריד את גיל הפטור משרות עוד יותר, לגיל 21 או גיל 23. הורדת גיל הפטור אמורה לשחרר לשוק התעסוקה מוקדם יותר את הנשארים בישיבה או בכולל רק כדי להיפטר מגיוס.
הטענה בעד מהלך זה פשוטה. החרדים גם כך אינם מתגייסים, אומרים תומכי המהלך, אז שלפחות יעבדו ולא יהפכו לנטל כלכלי על המדינה. מה אנו מרוויחים מכך שאנו מדירים אותם משוק התעסוקה וגוזרים גם עליהם וגם עלינו עניות?
אף שטענה זו נשמעת משכנעת, ראוי להתנגד להורדת גיל הפטור, ובוודאי להורדתו לגיל 21.
הורדת גיל הפטור ל־21 תוציא את הצעיר החרדי והצעיר הלא־חרדי לשוק העבודה באותו זמן. השרות הצבאי מתחיל לרוב בגיל 18 ומסתיים בערך בגיל 21. כך, דה־פקטו ייווצר מצב שהחרדים לא ישלמו אף מחיר על אי־הנשיאה בנטל. תהיה קבוצה אחת העובדת והנהנית מכל מה שיש לאזרחות להציע אך אינה עושה דבר למען המדינה, וקבוצה אחרת הנדרשת לשרת ולסכן את חייה לפני שהיא נהנית מכל הטוב של מדינה בטוחה בעלת כלכלה משגשגת. זהו מצב איום, שייצר שנאה אמיתית כלפי החרדים ויפורר לאבק את שרידי הסולידריות הישראלית. הנזק שלו חמור הרבה הרבה יותר מהשתתפות נמוכה של חרדים בתעסוקה.
המצב בחברה הישראלית כעת הוא מצב של אי־שוויון באחריות על האזרחות, ובהתאמה, אי־שוויון בהנאה מפירותיה. החרדים אינם מתגייסים, אך משום כך הם מודרים מהאזרחות. החרדים אינם רוצים כמובן להיות עניים, אולם במצב הקיים הם גם לא רוצים להיות חלק מהמדינה. בהתחשב בכך, מן הראוי שישלמו את המחיר. בתנאים הקיימים, העובדה שראשי המשק מגיעים בדיוק מאותה קבוצה שאליה משתייכים ראשי הצבא היא המצב ההוגן ביותר שניתן לעלות על הדעת. כשם שיש אי־שוויון בהוצאה על השרות האזרחי, כך יש גם אי־שוויון בהכנסות.
במקום להשלים עם מכת המוות שהנחיתו בג"ץ ולפיד על גיוס החרדים, צריך להתחיל לבנות מחדש את האמון בין הצבא לחרדים, ולהחיות את מה שהתחיל להניב פירות טובים בזמנו
הגופים המקדמים את הורדת גיל הפטור, כמו המכון הישראלי לדמוקרטיה, מתאפיינים בתפיסת עולם פוסט־לאומית שאינה נותנת דעתה על הסולידריות הלאומית. בעיניהם, הדבר החשוב ביותר הוא השותפות בכלכלה. תרומה פטריוטית למדינה נמצאת אצלם נמוך מאד בסדר הערכי. הם אינם מבינים כי כניסה של החרדים לכלכלה מבלי שהם יהיו שותפים בצבא תייצר פיגוע לאומי שיפורר לרסיסים את החברה הישראלית.
חרדים צריכים להיכנס למשק הישראלי והם גם יעשו זאת, אך הם מוכרחים לעשות זאת דרך השער של השרות הצבאי. הם התחילו לעשות זאת ב־2007, עם הקמת שח"ר והיחידות החרדיות. במקום להשלים עם מכת המוות שהנחיתו בג"ץ ולפיד על גיוס החרדים, צריך להתחיל לבנות מחדש את האמון בין הצבא לחרדים, ולהחיות את מה שהתחיל להניב פירות טובים בזמנו.
מאלטלנה ועד סרבנות הטייסים
ברצוני לחתום את המאמר בהערה על הטעם לפגם בעיתוי של פולמוס הגיוס הנוכחי. צעקות ראשי האופוזיציה כי הסדרה חוקית של דחיית הגיוס לבני הישיבות תפגע פגיעה אנושה ב"צבא העם" מגיעות יום לאחר שהם עברו בשתיקה על סרבנות הטייסים.
בהקשר זה, אספר סיפור אישי על סבי זצ"ל, ר' גדליה נדל.
עם פרוץ מלחמת העצמאות, סבר סבי כי יש חובה הלכתית להתגייס, מדין "מלחמת מצוה". ואכן, באישורו של רבו המובהק, החזון איש, הוא הלך והתייצב בלשכת הגיוס. זמן קצר לאחר מכן התרחשה פרשת אלטלנה. סבי הכריז שבצבא כזה הוא אינו מוכן לשרת וערק מהשרות. (שמעתי סיפור זה פעמיים, פעם אחת מדודי, והוא חתם את הסיפור בכך ש"הוא היה בעצם עריק", ופעם נוספת מר' אברהם סלמון זצ"ל, המשגיח של ישיבת חברון, שהיה מיודד עם סבי עוד מימי בחרותם. היה זה בתקופת ההתנתקות. כשהוא הגיע לקטע על אלטלנה, הוא לא היה בטוח שאני מכיר את הפרשה, וכדי להסביר לי מה היה שם בדיוק הוא אמר לי: זה כמו היום, בהתנתקות. זו היתה ההערה הפוליטית היחידה שאי פעם שמעתי ממנו.)
הסיבה שחרדים אינם מתגייסים אינה אלטלנה אלא כור ההיתוך. אולם אני משוכנע כי לו היה צבא ההגנה לישראל אכן צבא שהכוח שלו מופנה אך ורק להגנה על העם היהודי, התביעה של "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה" היתה מצליחה להתגבר במשך הזמן על כל שיקול אחר
סבי היה רב חשוב בעולם החרדי. הוא היה במידת מה ממשיך דרכו של החזון איש. הוא מונה לממלא מקומו ברבנות שיכון חזון איש ולראש כולל חזון איש. לו היה משרת במלחמת העצמאות, היחס של החרדים לצבא היה נראה אחרת. גם אם הוא היה ממשיך להתנגד לשרות הסדיר, כל חרדי היה זוכר ש"ר' גדליה נדל שרת במלחמת העצמאות". אבל הוא ערק. והסיבה לכך לא היתה דתית אלא לאומית.
כפי שאמרתי למעלה, הסיבה שחרדים אינם מתגייסים אינה אלטלנה אלא כור ההיתוך. אולם אני משוכנע כי לו צבא ההגנה לישראל היה אכן צבא שהכוח שלו מופנה אך ורק להגנה על העם היהודי, התביעה של "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה" היתה מצליחה להתגבר במשך הזמן על כל שיקול אחר, לכל הפחות בשעת חרום.
אולם מהרגע הראשון היה צבא ההגנה לישראל גם צבא ההגנה על שלטון מפא"י, צבא שלא נמנע לפנות נגד האחים שלו כדי לשמר בידיו את השלטון. הפעם הראשונה היתה אלטלנה, הפעם השניה היתה הגירוש מגוש קטיף, והפעם השלישית היתה "מחאת הטייסים". בצבא כזה, אמר סבא שלי, איננו מוכנים לשרת.
ואחרי הסיום הזה, החרדים עוד מעזים להתלונן על סרבנות הטייסים? על זה נאמר: טול קיסם מבין שיניך? טול קורה מבין עיניך!
כל כך לא מסכים איתך שאני צריך לכתוב מאמר שלם…..
שטויות במיץ עגבניות.
הנחת היסוד של כותב המאמר היא שהצבא חילוני ואני מפריך את זה מין היסוד(כאדם דתי) כך שכל המאמר הזה מופרך לחלוטין.
אני מכיר המוני "חרדים" שלא מתגייסים לא בגלל דתיות הצבא אלא מתוך נוחות.
הצבא מאפשר לחרדים גם ללמוד לימודי קודש וגם להתאמן אבל יותר נוח להיות פרזיטים ולתת לאחרים לעשות את העבודה.
מאמר נפלא ומאיר עיניים
נקודה אחת שהפריעה לי:
אתה מתעלם מתפיסת העולם היהודית לפיה לימוד התורה הוא ערך שיש בו גם אנלמט של הגנה, 'תורה מגנה ומצלה'
לכן בעיני יש לראות בשנות הישיבה מעין שירות אזרחי- לאומי- צבאי בו בחורי הישיבה מהווים את חיל לימוד התורה.
וממילא ממלאים חובה לאומית כלפי העם.
ואת זה החילונים יצטרכו להבין
וגם בחורי הישיבות, שיש שלהם אחריות לאומית שזה הביטוי שלה
יישכ
יש מספיק בחורים שלא באמת לומדים בישיבה, ונמצאים שם רק כדי להפטר מגיוס.
ואם לא הטענות שהכותב העלה, אין סיבה שלא יתגייסו.
תורה מגנה ומצלה – שלא במקום סכנה.
הדסה, אין לנו יכולות להבין בחשבונות שמים, ולכן עלינו לשפוט אך ורק על פי מראה עינינו.
ומראה עינינו בשנות הזעת ת"ש-תש"ה הוכיח בבירור שאין לסמוך על "תורה מגנא ומצלה". גדולי תורה וארזיח הלבנון נלקחו כצאן לטבח את בורות הירי ואל המשרפות. תורתם של הגנה ולא הצילה – ואין לנו יכולות להבין מדוע ולמה?
לכן, לאחר הנסיון שחווינו בשנות הזעם, אני מציע ידידותית, הדסה, שלא לסמוך על הכלל הזה. איני כופר בקיומו, אבל לא בעולמנו זה, שבו אנו סובבים מיליוני ניאו-נאצים שכל חפצם הוא להוכיח את ההיפך מהעיקרון הנ"ל.
די היה לנו בנסיון אחד, רח"ל.
את מעוניינת שוב לנסות את זה?
וכבר אמר איינשטיין שמי שמבצע ניסוי שוב ושוב בתקווה שיישיג תוצאה שונה, נוחה יותר, אינו אלא אידיוט…
לקורצ'אק
רובו ככולו של עולם הישיבות דאז, ניצל מהשואה. דוק ואשכח.
לבחור הישיבה היקר. לצערי הרב עולם התורה האירופאי כמעט כולו הושמד בשואה. ישיבת מיר הצליחה להמלט לסין אבל כמעט כל עולם התורה הושמד. דווקא העולם החילוני שרד, כי חלק עלה לישראל.
ההשמדה היתה כל כך חמורה שעולם התורה האמיתי אחרי השואה היה בארה"ב ומיעוט לומדי התורה היו בארץ.
נראה לי להוסיף על כל הטיעונים הנכונים שהובאו במאמר .
הורדת גיל הגיוס עלולה לגרום לנשירה המונית מבית המדרש כאשר היום לפחות לחלק מחובשי בית המדרש המונע העיקרי לנטישת בית המדרש הוא הדרישה מכל נוטש להתגייס.
אני לא אומר שהדבר פסול אלא רק שצריך להביאו בחשבון
זה טענה מגוחכת,
כיון שלכל בחור יש בחירה האם להשאר ללמוד או לצאת לעבוד, ולאף אחד אין סמכות לקבל את ההחלטה הזאת בשבילו, (אפילו לא גדולי ישראל).
הכותב מצביע בכנות על הסיבה האמיתית לאי-התגייסות החרדים, לא תאוות לימוד התורה אלא החשש משהייה במסגרת לא מוגנת. אף אני בהיותי צעיר דתי לאומי הייתי בחרדות ממצב זה. אולם, בכך החרדים דומים לערבים שאינם מתגייסים כי אינם רוצים להלחם באחיהם, ועוד יותר מזה דומים לבנות דתיות, חרדיות או דרוזיות שאינן מתגיסות מסיבות שהציבור מבין ומקבל. במצב כזה, רצוי שבנים חרדים שרוצים בפטור בגלל חששות אלו יקבלו פטור בגיל 18, כמו הבנות הנ"ל וכמו הערבים. למה שהחרדים ידרשו גיל פטור מאוחר? האם המדינה צריכה להכריח חרדים צעירים ללמוד בישיבות כאשר זו אינה משאת נפשם? הרי החרדים בישראל הם כמו שאר החרדים בעולם, רק חלק רוצים ומסוגלים ללמוד בישיבה, בעוד שהשאר רוצים להשתלב בחיים. מה ההצדקה המוסרית של החרדים לדרוש מהמדינה לכלוא את צעירי החרדים בישיבות? יתכן שבגלל טענות השויון בנטל אי אפשר להוריד את גיל הפטור מגיוס, אך לא החרדים צריכים לשאת את התביעה לא להוריד את גיל הגיוס.
צודק בכל מילה.
חבל שישנה הפרדה בין "חרדים" לשאר. ההפרדה אמורה להיות בין "לומדי תורה" שמצדי יש להם חלק בכח המלחמה, לבין השאר.
הכותב לוקה בשגעון גדלות, וכדוגמא לכך ניתן לראות את זה שהוא מנסה להציג את סבו ר' גדליה [תלמיד חכם עצום שהדעה הציבורית עליו היא שכפי נראה דעתו קצת נתבלעה עליו בעקבות פטירת זוגתו בלא עת ונפילת כל העול של הבית עליו] כ'ממשיך' של החזו"א לא פחות ולא יותר! ואכן יתכן שבשלב מסוים היה מי שראה בו כך אבל בהמשך היו יותר שלא רצו לשתות את היין שהוא ייצר בטענה שזה יין נסך מאשר אנשים שחשבו שהוא 'ממשיך' של החזו"א.
לגופם של דברים הורדת גיל הפטור היא מצוינת שכן היא תוריד את מסת מקבלי הפטור כשמספר מקבל הדיחוי יפחת בחמישים אחוז ויותר זה דבר שיכול רק להועיל לחברה החרדית!
העובדה שכיום כשמדינת ישראל לא מאוימת במלחמה החברה הישראלית מודאגת מאד מ'הפנסיה' שלה ולכן היא רוצה שהחברה החרדית תצא לעבוד כדי שהם ששירתו את המדינה יקבלו את הפנסיה ולכן רק טוב יכול להיות מכך שהחרדים יצאו לעבוד מיד בגיל 21.
אך מאידך באמת אין שום סיבה שמי שיוצא לעבוד בגיל 21 שלא יעשה שירות אזרחי,
הכותב הנכבד מבלבל בין הטענות לפטור בני ישיבות בגלל לימוד תורה לבין פטור חרדים בגלל אי התאמת הצבא לחייהם, העובדה שבן גוריון הכריז על כך כצבא העם לא הפריע לחרדים להתגייס ובמשך שנים רבות חרדים היו מתגייסים בשלב ב' כך לדוגמא במלחמת יוה"כ התרוקן חצי מההיכל של ישיבת פוניבז' ממתפללים שיצאו לשדה הקרב כך שכל האגדה הזו שלחרדים יש אינטרס עקרוני נגד הצבא איננה נכונה והיא בנויה על רצון של כמה פרזיטים לשבת בבית ולעבור על המקרא 'האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה'?
למשה פרץ —
גם השמצת ת"ח, גם טענת שמדינת ישראל אינה מאויימת במלחמה (למעשה מאויימת מאד ואינה ערוכה כראוי), גם העדת שחצי מהיכל פוניבז' שירתו בשדה-הקרב במלחמת יו"כ…
פחות מתחבר לדיונים על בעיות בלי פתרון ןלדיונים על חרדים בכלל… מה שכן – ההחלטה להפציץ את אלטלנה, לא נועד כדי לשמור על שלטון מפא"י אלא כדי שלא נהפוך למדינה עם מילציות כמו חמאס, פת"ח, ג'יאהד וכל הצדיקים האחרים. קל להפנים את התוצאה במקרה האחר וזו כנראה הייתה אחת ההחלטות הטובות של בן גוריון. צר לךי על הטעות של סבך.
מלבד כמה בריסקרס יינו של הרב נדל היתה מקובלת על כל החזונאישניקים והגר"ח קניבסקי היה נוהג לשתות ממנו בתדירות
כיהודי חילוני אני רוצה לציין כמה דברים. הדרישה שלי כישראלי, דור שני בארץ, היא שיהיה שיוויון בנטל לא רק כלפי החרדים אלא גם כלפי יתר אזרחי המדינה – הערבים. לדעתי חייב להיות חוק שירות לאומי ובהתאם ימלאו חובתם למדינה כל אזרחיה. מעולם לא הצבעתי ליש עתיד מהסיבה שהתנגדתי להשתלחות של יאיר לפיד כנגד הציבור החרדי. כבורר ומגשר, דעתי הייתה, ועדיין, שניתן להגיע להבנות והסכמות בין הציבור החרדי לבין הציבור החילוני בהדברות. יש לא מעט חרדים שתורמים למדינה בדרכים שונות ובהדברות ניתן, לדעתי, להגיע להסכמות.
תשכח מזה, הערבים, גם הטובים שבהם, הם אויבים מסוכנים שבכל תרחיש מלחמתי רב זירתי, יצטרפו להשמדתנו. היל"ת
המאמר ממצה היטב את הטיעונים והחששות של הצדדים במאבק.
הכותב מפגין דעות, אשר מחוץ לקופסת החשיבה השגרתית החרדית. בהחלט הולם את הסבא ר' גדליה נדל זצ"ל, אשר חשיבתו מחוץ לקופסה זעזעה (ועדיין מזעזעת) רבים משוכני הקופסה…
אילו זכינו, וחרדים שאינם ממש לומדים (כולנו מכירים מקרוב המונים כאלה) היו מתגייסים בקבוצות מגובשות לצבא, בסגנון ישיבות-הסדר, אך מגובשות-מוקפדות אפילו יותר – המדינה, הצבא והעולם החרדי היו נראים אחרת!
שח"ר, נצח-יהודה ויוזמות רבות נוספות היו צעדים נכונים ומבטיחים, אבל קמו להם אויבים טיפשים-מרושעים משני הקצוות: מצד אחד מנהיגות חרדית, אשר חלקה מתייחס לשירות בצבא ישראל כמו לשירות קנטוניסטים בצבא הצאר ובנוסף חושש להתרופפות שליטתו בקהילתו, ומהצד האחר (סטרא אחרא) – הבג"צ, שרוממות השוויון בגרונם וחרב העויינות ליהדות בידם.
הפתרונות המוצעים לחוק הגיוס הם פתרונות שטחיים-מכניים לבעיות שורש של חשיבה מעוותת וערכים עקומים. לפיכך הם לא יועילו.
הערה לגבי 3 השורות המסכמות את המאמר: לא ניכנס לדקויות של 3 הדוגמאות, אבל גירוש קטיף (כמו פינוי ימית) ודאי לא נעשו כדי לשמר את שלטון מפא"י…
היחס של גורמים חרדים לצבא כפי שהזכרת, גם הוא בא מהס"א.
היעלה על הדעת שבעיר גבול כמו צפת לא יהיו כמעט מתגייסים חרדים????
וכן במקומות כמו בית"ר, תל ציון, קרית ספר. איך חש בחור חילוני או מסורתי שבא לעשות מילואים בגזרת בנימין ורואה שתושבי קרית ספר , עיר בת 80000 איש, אינם לוקחים חלק בהגנתה. סיפור מטורף!
עם קצת רצון טוב הנציגים החרדים היו יכולים לסדר מקום בצבא לחרדים. זה לא יותר קשה מלהשיג פטור. הסיבה שהם לא רוצים להתגייס היא פרזטיות ופחדנות גלותית מאוסה. הורדת גיל הגיוס יפרק את החברה הזו, זו המטרה של המכון לדמוקריה, עם ההצמיחה הכלכלית יגיע שינוי.
בלי להיכנס לדיון אם החרדים צריכים להתגייס או לא,נראה לי שהכותב לא קורא את הכתובת על הקיר,הבעיה העיקרית או הטענה העיקרית שיש לציבור החילוני ולא המסורתי היא לא שאלת הגיוס וכי אם החרדים יתגייסו לצבא וישרתו שירות סדיר ומילואים כחבריהם החילנים ובא לציון גואל,אלא שורש הבעיה היא נגד החרדים באשר הם ממלאים תפקיד בהנהלת המדינה והשפעה על אורחות חייהם, ויש להם מספיק סיבות להדיר אותם מכל השפעה ציבורית גם אם בחורי הישיבות יתגייסו , הם ימשיכו לצעק שלא מלמדים לימודי ליבה בישיבות והם חסרי השכלה, והם יצעקו נגד כפיה דתית,תחבורה בשבת , כשרות,גיור ,נישואין אזרחיים וכו' כך שגיוס חרדים לא יביא מזור ולא פתרון לחברה החרדית ולא ירצה ולא יביא לפיוס בין חלקי החברה החרדית והחילונית.אז בואו לא נהיה תמימים.
זה מצחיק שהכותב מסביר ובמיוחד בשלוש השורות האחרונות. שהבעיה היא בצבא.
זה אולי הסבר בשביל החילונים שפעם קנו את זה והיום פחות אבל כולם יודעים אצל החרדים שהסיבה שלא הולכים לצבא זה משיקולי נוחות וכדי שהאמהות בבני ברק יישנו יותר בשקט בלילה אם היה חשוב לח”כים ולעסקנים (וגם לרבנים .מה לעשות…) שנלך ל”צבא השמד” הם היו מוצאים פתרונות בקלות (מה הבעיה לפתוח ישיבת צבא) רק הכנסת כבר לא ”כנסת המינים” כשהחרדים רוצים משהו הם יודעים לסדר אותו יפה מאד רק שזה לא חשוב…
מאמר נחמד. הכותב מתעלם מההתייחסות של רבים מרבותינו גדולי ישראל למוסד המדינה הציונית בכלל כמדינה חילונית אפיקורסית האחראית על עקירת הדת. ועינינו הרואות כמה ה'יהודית' נחלשת וה'דמוקרטית' מתחזקת.
אני חושב שאם שני הצדדים היו באמת רוצים אפשר למצוא פיתרון של תרומה קולקטיבית לחברה ע"י החרדים. גם אם נניח בצד את הסיפור של תורה מגינה ומצילה.
היו שלום.
בזמנו בשנת 1948 החזון איש אישר לחרדים להתגייס לצהל
אבי ז"ל שהיה תלמיד ישיבת ויזניץ בתל אביב הפסיק את לימודיו בישיבה
ןבברכת רבו ששלח אותו לקבל את ברכת החזון איש זצל ואכן החזון איש נתן את ברכתו למהלך.ואבי זל
אכן התגייס להגנה ובהמשך לצהל ושירת שירות מלא בגולני.
כמובן שלאחר שהשתחרר הוא חזר ושב לקהילת ויזניץ.
הכותב מתעלם מכמה אקסיומות חרדיות אינן נתונות לויכוח
1 ישנם מכתבים מגדולי הרבנים שהגיוס לצבא הוא ביהרג ואל יעבור הבעיה בצבא היא לא רק מצד היותו כור היתוך חילוני אלא גם מהיותו מתנהל שלא על פי ההלכה אדם חרדי לא מוכן לחרף נפשו בפעולה שע"פ ההלכה לא צריכה להעשות
2 הכותב מצדד בהעלמת החרדיות שהיא בעצם ההתבדלות דבר שכל גדולי ישראל החל מהחתם סופר ועידן הנאורות עד ימינו אנו רואים בזה חובה גמורה
א. ישנם הרבה בחורי ישיבות שמתגייסים כולם יחד ואינם עוברים שום עבירות שם.
אפשר בקלות להתגייס למקומות בלי נשים, ולא תפגוש שם נשים בכלל.
החרדים אמורים לרצות לקיים מצות עשה מדאורייתא כמ"ש הרמב"ן בשכחת העשין ד. ואכמ"ל.
תמוה שהם מתעלמים ממצוה עצומה זו.
ב. כיום נוהגת היהדות החרדית לשמור מרחק מהיהדות החילונית, להסתגר ולא לנסות להחזיר את החילוניים בעבותות של אהבה. יסודה של גישה זו בחשש להיווצרותה של הזדהות עם החילונות.
הזוהר בפרשת נח מספר על נח שיצא מן התיבה והתלונן לפני הקב"ה על החורבן העצום שעשה בעולם. ה' ענה לו – 'רועה שוטה, עכשיו אתה נזכר? היו לך 120 שנה לפני המבול לבקש רחמים על דורך'. מדוע באמת לא ביקש נח רחמים על בני דורו? – הזוהר מסביר שנח חשש שיושפע מהם. משמעות הדבר היא שאדם הרוצה להתפלל על חברו, צריך להזדהות עמו ועם בעיותיו, להבין אותו, ונח חשש להביע הבנה לחטאי הדור. כך גם היהדות החרדית חוששת ליצור קשר עם זו החילונית, מכיוון שבכך היא תביע הזדהות מסויימת עם דרכה של היהדות החילונית.
הבסיס של גישה זו הוא אמיתי, אך למרות זאת חייבים לנסות להבין את היהדות החילונית ולהידבר עמה. עלינו לזכור שהקב"ה שופט את האדם לפי התנאים שהיו לו והסביבה שבה חי. אדם שלא שמר תורה ומצוות משום הדרך בה חונך, כלל לא בטוח שהקב"ה ישפוט אותו בחומרה. גם אנו לא בהכרח היינו שומרים תורה ומצוות, אילו לא נולדנו וגדלנו במשפחות כאלו. חייבים להידבר עם היהדות החילונית וליצור איתה קשר, אם ברצוננו להשפיע על החברה החילונית ולקרבה בעבותות של אהבה.
תשובה לי'ח
לא מתווכח עם טענותיך, אבל כנגד זה יש להעמיד את המציאות שאחוזים מפחידים מהמגזר הדתי המתגייס הם דתלשי"ם.
ואת המחיר הזה היהדות החרדית לא תוכל לשלם.
מה גם שלידיעתך יש גם יש ארגונים העוסקים בקירוב לבבות באופן מבוקר כדי לא להינזק
תגובה לחכם שלמה
אני מסכים עקרונית, אבל לא מציאותית.
אני אכן מסכים שהצבא הוא לא מקום פשוט ליהודי שרוצה לשמור תורה ומצוות ולשמור על טהרת הקודש.
זו כבר שאלה של אידיאלים וסדרי עדיפויות. יתכן שהצבא אינו מקום נוח, אבל הוא מאידך מצוה עצומה.
ושלוחי מצוה אינם ניזוקים. אכן יש ללכת לשם מצוה, וגם אז למקום שלא שכיח היזיקא, ואני מאמין שיש.
תוכל לשאול אנשים שעברו שם במקומות תורניים יותר.
מי שבאמת רואה בצבא מצות כיבוש א"י ובאמת רוצה לקיים מצוה עצומה זו שכ"כ הרבה שנים לא היתה רלוונטית, כבר ישקול זאת ברצינות ביחס של מצוה עצומה מול סכנה רוחנית, וזה כבר שיקול אישי כמה אדם חזק. אבל לאסור זאת ולומר "יהרג ואל יעבור" זו הגזמה פרועה לענ"ד.
איידי דטריד למיפלט לא בלע.
אני רואה מאות בחורי ישיבות הסדר וגבוהות שיצאו משם בשלום, ויש שאף התחזקו משם (כמובן שלא בשביל זה הולכים…), אין סיבה שבחור ישיבה חרדי יהיה פחות מזה.
הדתלשי"ם בד"כ אינם מהמקומות האלה, ולכתחילה הם אנשים שלא היו תורניים כ"כ.
ולגבי הארגונים לחזרה בתשובה
החילונים ה"אמיתיים יותר" וה"איכותיים" יותר שהם ששונאים את הדתיים בעלי הקרניים והזנב, ומלאים בסטיגמות איומות על הדתיים וכו', אינם מגיעים לשם בכלל אם בכלל שמעו על זה. ולצערנו מדובר באחוזים גדולים של העם.
וזה שיש ארגונים, שכוייח, אבל הסיבה שהחרדים לא הולכים כי הצבא הוא כור היתוך וכו' מזה זה נובע, לא סגי בארגונים, גם אנשים פרטיים אל להם להתעלם מאחיהם.
החינוך הזה גורם לילד החרדי לשנוא את אחיו החילונים והמזרוחניקים וכך הוא גדל עם זה. על בשרי חויתי.
צריך לחנך לאהבת ישראל, לא לשכוח את אחינו התועים, ולקרבם בעבותות אהבה. עדיין יש הרבה יותר חילונים מאשר דתיים לדאבוננו. אסור להפנות להם את הגב, וצריך להראות להם את הפרצוף האמיתי שלנו, לעשות פא"פ וכדו'.
שנזכה להרבות כבוד שמים ואהבת ישראל!
התשובה הפשוטה היא
א. שרות אזרחי לכולם, יש עוד מקומות התנדבות מלבד הצבא כמו בתי כלא, מד"א, מכבי אש וכד' כל בחור צריך לתת למדינה כמו שקיבל עד גיל 18 בחינוך, בבריאות וכד'.
ב. להוריד את גיל הפטור לגיל 21 על מנת לשחרר תלמידים לשוק העבודה כי גם הנטל הכלכלי מכעיס את החילונים לא פחות ואולי אפילו יותר.
לדעתי זה די מגוחך שהחרדים יתרמו לכלכלה בגיל מאוחר יותר בגלל שהם לא מתגייסים לצבא כטענתו
כחילוני אני יכול להעיד שהשרות הצבאי קשה לרוב הצעירים המתגייסים וגם משפיע עליהם בצורה קשה לפעמים. המראות שאנו נחשפים להם והאירועים משפיעים מאד במיוחד שמדובר באנשים מאד צעירים שעד לא מזמן היו ילדים מפונקים של אבאמא בבית. אני מבין שאין סיכוי לגייס חרדים כי יש קהילה ענקית של מליון ומשהו בני אדם שמסרבת לכך, ואי אפשר להילחם בזה. אבל לפחות אפשר לצפות שהחרדים לא ינסו לשלוט על החילונים באמצעות התמיכה שלהם בחוקי ההפיכה המישטרית.
כתבה עשויה היטב. יישכוח. איברא, שהכותב הנכבד לא התייחס מספיק לנושא מסויים ובנושא אחר לא נגע כלל.
כפי שצויין ולא בהרחבה, ישנם חרדים שמקבלים פטור או דחיה אבל אינם לומדים. רחוק מזה. אבל יש מערכת משומנת שמספקת להם דרכי מילוט ואני סבור שזה מעשה נבלה. אפשר למצוא פתרון לשירות צבאי מבלי לפגוע באורח החיים ההלכתי אבל הפוליטיקאים החרדים לא פועלים בעניין. לדעתי בגלל הבריונות של כל מיני גורמים מוכרים וד"ל.
מה שכלל לא הוזכר פה זו התופעה, שלא לומר המגפה שתופסת תאוצה בחברה החרדית. ואני מדבר על הדה- חרדיזציה של הדור הרביעי של המגזר.
כל מי שחי בחברה החרדית או בסמוך לה, יודע על מה אני מדבר. בני ה 13 עד ה 20 לא דומים לחרדים שהכרתי לפני 40, 30 או אפילו 10 שנים. מי שלא ידאג לאופציה מכובדת מעבר ללימודי בכולל יפסיד אותם. זאת עלולה להיות טרגדיה של ממש.
אני מגיב לשמואל —
אתה מאשים את הפוליטיקאים החרדיים במצב שאתה מכנה: "מעשה נבלה".
רק הפוליטיקאים אשמים? האם למנהיגות החרדית אין חלק בכך? על פניו הנימוקים הם: "שמא יתקלקלו בצבא", או "שמא יתמעטו לומדי הכוללים", אבל יש סיבה נסתרת, אמיתית, יותר משמעותית – שמא שליטתם בקהילותיהם תתרופף.
הביטוי שלך "דה-חרדיציה" הוא מעודן מידי, כי קבוצות של בחורים/אברכים, מצויידים בסיגריה ופחית שתיה, המתבטלים כאשר הם שעונים על מכונית, הן חזון נפרץ בכל קהילה חרדית. חבל שלא מפנים אותם למסגרת צבאית-חרדית ולאחריה ללימוד-מקצוע – הם היו יכולים לתרום לעצמם, למשפחותיהם ולמדינה.
הדור החרדי עובד חרדיזיציה קיצונית בהרבה ממש שחלמו הדורות הקודמים לכל מקום שתביט תראה הקצנה, קבוצות שלמות נסגות ונהפכות לכת, וקבוצות האחרות אפילו הגדולות ביותר משוכנעות שהלבן והטיטולים שאנחנו קונים מחזיקים את המדינה, להשערתי זה יילך לקראת פיצוץ
תגובה ליהודי ישראלי,
לא יודע מה זה 'הנהגה חרדית'. מדובר באוקיסמורון. למעשה, יש שכבה של עיתונאים, דרשנים, פונקציונרים וכו' שמחליטים מה טוב לציבור בן 1.2 מליון איש.
כל השינוי שצריך להתרחש מתחיל בהבנה שהציונות התחילה עם תלמידי הגר"א והרב אלקעלאי ומאחר שהעם היהודי לא נענה לקריאתם, הרצל ובן גוריון לקחו את המושכות.
תגובה ליאיר,
צודק חלקית. אחרי פטירה של גדולי הרבנים, הסתיימה תקופה. אין כמעט דמויות שמקובלות על כל הציבור ואז יש סכנה שכל אחד יבנה במה לעצמו.
בתור אחד שרוב שנותי אהדתי את הציבור החרדי ועדיין חושב שמדובר בחברה למופת בהרבה פרמטרים, אני נעשה יותר ויותר מוטרד ממה שמתרחש לעינינו.
לא מאמין במהפכה אבל כן ניתן לשפר ע"י שיגדילו יחידות כמו נצח יהודה וכל מיני מיזמים דומים
יום-הזיכרון מחזק את הצורך לדון ולהידבר בנושא. בפרט כאשר יום-הזיכרון הנוכחי גדוש בהתלהמות ובהקצנה.
באותו עניין התראיין אתמול מנכ"ל "נצח יהודה", יוסי לוי, ב"כיכר השבת" והדגיש שגם חיילים חרדים נפלו במלחמות. כדוגמא ציין שבמלחמת יום-הכיפורים נפלו 12 חיילים חרדים הי"ד מכל רחבי הארץ.
כל חלל הוא עולם מלא, אבל יש משמעות למספרים מדוייקים, וחובה לעיין בהם למען הפרופורציות הנכונות (ולא נגלוש כרגע למסקנות/דעות/השקפות אישיות).
כאמור, נפלו במלחמת יוה"כ 12 חיילים חרדים מכל רחבי הארץ.
מתוך סה"כ 2656 חללים במלחמת יום-הכיפורים – הנה לקט של חללים (לא חרדים) באותה מלחמה:
11 בני קיבוץ בית-השיטה,
7 בוגרי סניף בני-עקיבא בירושלים,
8 בוגרי ישיבת-ההסדר "הר עציון",
11 בוגרי ישיבת-ההסדר "כרם ביבנה",
73 (אין זו טעות – שבעים ושלושה!) בוגרי בית-הספר הריאלי בחיפה.
כולם הי"ד, ותו לא מידי…
מאמר יפה, אבל לא מסכים.
אנחנו לא אמורים לרקוד לפי החליל של החילונים.
אנחנו צריכים לעשות מה שנכון לעשות.
שום דבר לא יספק את החילונים עד שנעשה בדיוק מה שהם עושים.
אם הם עושים 32 חודש צבא, הם לא יסתפקו אם נעשה 31 חודש.
עד לא מזמן – חרדי לא יכל לצאת לעבוד עד גיל 40+, וגם אז זה לא מצא חן בעיניהם.
גם אם יורידו את גיל הפטור ל-22, הם יכעסו. אותו דבר. אז כבר תורידו ל-21, או ל-18…
במאמר מוסגר, ברוב העולם המערבי אין חוק גיוס חובה, ורוב האנשים הולכים בגיל 18 ללימודים אקדמיים. בהחלט שווה בדיקה לעבור לצבא מקצועי יותר, מתוגמל יותר, ואז – אולי לא יהיה בכלל את העליהום.
צבא העם? בן-גוריון אמר…?
בן-גוריון זה לא קודש, צריך לחשב מסלול מחדש.
ונקודה אחרונה, מעניין מאד איך היה נראה החברה החרדית אילולי הרב גדליה נדל היה עורק מהצבא… נקודה היפותטית למחשבה…
להבנתי מקריאת המאמר (אני צודק?)
בגלל שהחרדי רוצה לא להרגיש מקופח אז החילוני מצידו צריך פעמיים לדפוק את עצמו פעמיים.
פעם הראשונה בלהתגייס במקומו, ובשנייה לא לאפשר לו לפחות לתרום במובן הכלכלי.
ובשביל מה? רק כדי שהחרדי ירגיש עם עצמו טוב!!! זה הזוי!!!!!!!!!!!!!
לעומת זאת, די ברור שהחילוני כדי להשוות את המצב, צריך להתנהל חכם ולהוריד את המסכה לגמרי,
בפטור מלא בגיל 18 .
יתירה מכך, ככל שהוא יתן יותר תגמול לחרדי העובד והכשרות בחכמה כמות החרדים שילמדו בישיבות תצנח אקספוננציאלית,
בגלל שמבנה החברה בנוי על הגנה ושהייה בתוך החומה (מה שבהמשך יקרא כחממה) אך ברגע שאנשים מתוך החומה יוצאים מהחומה (פריזים) כבר אין לה אפקטיביות כמשל מלחמת טרויה.
כמו כן, ברגע שיהיה פטור מלא אני מניח שרבים יתגייסו כי חוסר השיווין כאבן מקיר יזעק.
בעוד שבמצב הנוכחי אני זוכר כיצד כבחור ישיבה אתה מרגיש שהמדינה רק דופקת אותך וחונקת אותך בישיבה.
כל שנה צריך להיות מושפל בתל השומר ולהשפיל.
לכן המזל הכי גדול של החברה החרדית זה השמאל החילוני שמאפשר אותה ברוב טיפשותו. ועל זה הצרפתים אומרים שהקצוות הרבה פעמים מאוד דומים (כי הדעות הם כמו מעגל).
אני זוכר שבישיבה ששהיתי בה איך כל הסיבה של אנשים רבים היה רק איום של הר"י שיסלקו אותו מהישיבה ולא יקבל דחייה לצבא. זה היה גם איום אפקטיבי עבור אלו שלא שילמו בזמן.
אני זוכר גם את התחושה של מי שהגיע לגיל הפטור, ותחושת החופש והשמחה ששררה עליו.
וזוהי קורת רוח של מעין עולם הבא.
כל זה נכון כשמדובר בבודדים שמתגייסים, אבל אם עשרות אלפי חרדים יתגייסו לצה"ל זה כבר לא היה כור היתוך של בן גוריון. רק צריך הוראה גורפת פשוטה ממנהיגי הציבור ולהפוך את הישיבות להסדר ובא לציון גואל.
1. גיוס לצבא לא יוריד את המתח חברתי. הוכחה לכך שלמרות שרוב ”דתיים לאומים” מתגייסים עדיין קוראים להם ”משיחיים”, ”קיצונים”, ”שונאי נשים וערבים” ו”למה צריך לשמור על מתנחלים” וכו'. 2. צה”ל במתכונתו הנוכחי לא מתאים לגיוס חרדי המוני ויחידות קרביות כמו ”נצח יהודה” לא מתאים לכל אחד מצד כישוריו וכדו' ולכן כל דיבורים על גיוס כללי זה דיבורי סרק. 3. ”תרומה למדינה” זה מושג מזוייף. יש תרומה לחברה, לעם, ל”מולדת”. כל חלקי חברה תורמים בתחומם. לימוד תורה במשך הרבה שנים מבחינה חברתית יהודית לא פחות תורם משירות צבאי של כמה שנים בודדות. אין פה שום מקום לרגשי נחיתות וכדו'. 4. ברור שיש חובה על פי תורה להגן על עם ישראל בשעת הסכנה ולהיות ערוכים לכך . גם צעיר חרדי צריך להיות מוכן בשעת הצורך להגן על עמו . אולי פטרון הוא כך. בשעתו בברית המועצות למרות שהיתה חובת גיוס כללי, מי שלמד במוסד להשכלה גבוהה, היה פטור מגיוס. אבל במסגרת המוסד היה קורס הכנה צבאית בסיסית . וכך שלמרות שלא התגייסו לצבא רכשו כישורים שאפשרו להשתלב בצבא בשעת הצורך.אולי ניתן ליישם את זה גם במסגרת ישיבתית בלי צורך גיוס למסגרת צבאית רגילה.
צודק לחלוטין.
הרעיון שהצעת בסוף הוא גם לדעת אלוף במילואים גרשון הכהן הטוב ביותר לביטחון ( למרות ההתקדמות הטכנולוגית חייבים מסות.)
במאמר החשוב והמפורט – לא נאמר על שירות אזרחי חובה – לכולם וגם צעירים וצעירות חרדים יכולים למצוא את המקום לתרומת שירות לחברה , עצם "ההיתממות" שהלימוד בישיבה / נישואים תוך כדי וכו, שווה לגיוס וחוסר מוכנות כלשהו לצאת מהשבלונה המחשבתית ליצירת שירות לכולם הוא החשוב.
אליהו שלום וברכה,
ראשית התנצלותי כמנהג אימי ז"ל התפניתי לקרוא בפעם השלישית את מאמרך רק בליל שבת ולכתוב תגובה.
סבך, אחיה הקטן של סבתי שהייתה נשואה למפקד ביתר שאבלי. ואחיו הקטן של אברהם נדל ז"ל אשר נמצא ירוי בעמדת השמירה בבלפוריה ויש לו דף יזכור באתר היזכור הלאומי עשה מעשה
עת פרצה מלחמת העצמאות והוא היה בן 25.
האם אנחנו יודעים לאן הוא התגייס? מה ההכשרה שעבר? כמה זמן היה בין התגייסותו למעשהו השני בעת אירוע אלטלנה.
כיצד פירש את אירוע זה בזמן שקרה?
כיצד פירש ארוע זה בשנת 67 ושנת 73, בה הוא בר לבקר את אבי ואימי לאחר מלחמת יום הכיפורים.
מה הייתה השיחה ביניהם ומה סיפר לי אבי על שיחתו זו עם דוד אשתו הגאון הגדול תלמידו של החזון.
אבי ואמי הנחילו לי מספר דברים מאירוע מפגשם עם גדליה לאחר המלחמה.
קודם כל הוא בא עד לירושלים לאוניברסיטה העברית לדרוש בשלומם.
ואת השאר בעזרת השם נמשיך בשיחה בעל פה
על סרוב פקודה, סרבנות, השתמטות, שירות, פטור ועוד כפי שאני ואבי חווינו אותם בשרות צבאי בן 20 שנה בסדיר ובמילואים…
תודה על מאמר מעניין ומאלף שמצריך עיון אך יותר מכך מצריך עיון משותף בעיניי, לימוד ושיחה בנושא.
אסף רג'ואן – נדל 😉
יש לי שאלה לקוראים החרדים. איך תושבי ביתר, עמנואל, קרית ספר ועוד יישובים ביו"ש, מסבירים לעצמם את ההימנעות מגיוס בעוד שביום יום הם נתקלים בחיילים לא-חרדים שמגינים עליהם?
אני מנסה להבין איך עובד מנגנון החשיבה שלהם. אני בא להתריס, רק מנסה להבין את התופעה. אשמח לתשובות ענייניות ולא מתלהמות
שהצבא יהיה חרדי, החרדים גם ילכו לצבא, החרדים תורמים למדינה בדרכים אחרות השאר פולטיקה, במוקדם ובמאוחר עם ישראל ילמד שכולנו עם אחד חזקים ומאוחדים באמונה שלמה לביאת משיח צדקנו, אמן ואמן.
הכותב טועה ומטעה,
ידיעותיו קלושות ומכאן כל האמור במאמר תלוש.
רק לדוגמא,
נקודת המוצא שלו כי דחיית השירות אינה חוקית.
דחיית השירות היא חוקית לחלוטין, בהתאם לסעיף 26(ה) לחוק שירות הביטחון (ובגרסאות הקודמות של החוק – בניסוח שונה, שגם הוא מאפשר לשר הביטחון לפטור ציבורים מסוימים על פי שיקול דעתו).
השאלה העולה בפני בג"ץ היא אם מדובר בחוק שהוא חוקתי או לא.
אבל אין בזה כדי להטיל חובה חוקית על תלמידי הישיבות, אלא מקסימום כדי לקרוא למחוקק לחוקק חוק שוויוני שיעמוד במבחן בג"ץ.
השתרשותה של שגיאה חמורה זו מעוותת את פני החברה החרדית לשווא וחבל שהכותב לא טרח לבדוק מה שכתב.
יש שגיאות גסות נוספות ולא כאן המקום לפרטן.
בתור חילוני אף פעם לא הצלחתי להבין את האובססיה של למידת התורה. כן, התורה מקנה כל מיני לקחים ומשלים שמעצבים אותנו להיות אנשים טובים, אבל כמה אפשר להתעמק בדבר כזה בחיים, מאשר להיות נוכח עם אחיך ואוהבי מדינתך וללמוד מעשייה. אבל גם אם לא אצליח להבין, עדיין רואה אני בצבא כגוף דיי דתי. נותנים לדתיים לגדל זקן, שומרים שבת, בכל מקום שתלך לשרת בו יתנו לך את החופש הדתי. למה שלא ילמדו תורה בזמן השרות הצבאי, כמו שיש לנו עתודאים שלומדים תואר שלם בזמן השירות? כי משלמים להם? הרי להם גם משלמים ללמוד את התורה בכל מקרה.
מה כבר ביקשנו?
החרדים מתגייסים למלחמה …?! לא תרצח! אין דוחין נפש מפני נפש