צריך עיון > סדר שני > מסלולים ללא מוצא: כשלון ההכשרה המקצועית בסמינרים

מסלולים ללא מוצא: כשלון ההכשרה המקצועית בסמינרים

אף שמספרם של המסלולים להכשרה מקצועית בסמינרים הולך ורב, רמתם המקצועית נותרת נמוכה מאד. עם סיום שנות הלימודים האינטנסיביות והיקרות מגלות בנות רבות כי ההכשרה שקיבלו אינה מסייעת להן מאוד בשוק העבודה. מדוע זה המצב וכיצד ניתן לשפרו?

ט"ז סיוון תשפ"א

על חשיבותם של הסמינרים בציבור החרדי ניתן ללמוד משמם בלבד. "סמינר" הוא שם שחל, באופן רשמי, רק על כיתות י"ג-י"ד (ה'-ו' בטרמינולוגיה הפנים-חרדית) במוסדות העל-יסודיים בהם לומדות נערות חרדיות החל מכיתה ט'. עדיין, כה עוצמתית הילת ההוד החופפת על הסמינרים, שהמוסד העל-תיכוני כולו נושא את שמם.

למרות יחס הכבוד הזה, ולמרות המעמד הציבורי המבוסס להפליא ממנו נהנים מנהלי הסמינרים, בשנים האחרונות נאלצים הסמינרים להתמודד עם אתגר שלא הכירו בעבר – תחרות. לימודי ההוראה שמציע הסמינר – במישור הרשמי, הסמינרים הם הרי "סמינרים למורות" – הם מזמן עניין שולי עבור רוב התלמידות; הן מתעניינות בעיקר במסלול המקצועי הנלווה שיאפשר להם פרנסה. בתחום זה, קיימים כיום מתחרים רבים לסמינרים: מקורסים שונים ועד המכללות החרדיות למיניהן.

אברכים מזילים מכיסיהם הריקים הון עתק על מנת להקנות לבנותיהם מקצוע מפרנס במסגרת השמורה של הסמינר, אך מגלים כעבור שנתיים שהתעודה שקיבלה בתם שווה את מחיר הנייר בלבד

לכאורה, הסמינרים מודעים לאתגר זה ומספקים לו מענה בכך שהם מציעים מסלולים רבים יותר ויותר להכשרה מקצועית. אולם, תחקיר עומק מגלה שלמרות ריבוי המסלולים, ההכשרה המקצועית שמציעים הסמינרים לוקה בחסר. אברכים מזילים מכיסיהם הריקים הון עתק על מנת להקנות לבנותיהם מקצוע מפרנס במסגרת השמורה של הסמינר, אך מגלים כעבור שנתיים שהתעודה שקיבלה בתם שווה את מחיר הנייר בלבד. לאחר שנתיים מתישות ויקרות, הבת יוצאת בידיים ריקות, ללא יכולת ממשית להשתלב במקצוע שלמדה.

מהם הכשלים הקיימים בנושא ההכשרה המקצועית שמציעים הסמינרים, מדוע הם נפוצים כל כך, והאם יש תקווה להתגבר עליהם? במאמר זה אנסה לתת מענה לשאלות אלה.

 

הכשרה מקצועית יקרה – וחסרת ערך

חוסר הרלוונטיות של לימודי ההוראה עבור צעירות רבות נהיר כיום להורים. כתוצאה מכך, אנחנו חוזים בשנים האחרונות בתופעה שפעם נחשבה חסרת תקדים: תלמידת מוסד המוגדר "סמינר למורות" שלמעשה פטורה מלימודי הוראה. לעתים ניתן פטור זה רק לתלמידות מגמות עמוסות במיוחד כמו תכנות, ולעתים הוא יוענק גם לתלמידה במסלול אחר, לפי בקשת הוריה. בין אם הן לומדות הוראה ובין אם לאו, רוב מוחלט של תלמידות הסמינרים מרכזות את מאמציהן במסלול המקצועי, כי בו הן תולות תקווה לפרנסה בכבוד בעתיד.

אולם, למרבה הצער, מאחורי הפרוספקטים המעוצבים על המסלולים השונים מסתתרות פעמים רבות הכשרות ברמה ירודה. כך למשל שני סמינרים מהגדולים בארץ פתחו בשנה האחרונה מסלול "מציאות מדומה". בסמינר אחד, המורה שמונתה לקורס עוסקת בתחום גרפי שונה לחלוטין. בסמינר השני נאמר להורים שטרחו להתעניין כי המורה המיועדת נרשמה לקורס מציאות מדומה מקצועי. מורי הקורס המקצועי ההוא בוודאי יופתעו לגלות שהתעודה שהם העניקו לתלמידה החרוצה הסמיכה אותה גם להוראת התחום.

ההכשרה הבלתי ראויה אינה מפריעה לסמינרים להבטיח תעודות על ימין ועל שמאל. חלק מהתעודות הן תעודות מטעם הסמינר בלבד – מסמכים חסרי כל תוקף ורלוונטיות בשוק העבודה. תעודות אחרות מובטחות מבית אשת המקצוע המלמדת את התחום

בסמינר מוכר במרכז הארץ משווקים בכל הכוח מגמה של "עיצוב גרפי". המורה היא בוגרת סמינר, שמימיה לא עבדה יום אחד בשוק החופשי. היא למדה גרפיקה בסמינר לפני מספר שנים, ואת מה שלמדה היא מלמדת בעצמה. מיותר לציין שהתלמידות קונות שליטה בתוכנות שכבר לא בשימוש, אינן יודעות דבר וחצי דבר על חיפוש במאגרים גרפיים ברשת, ולא יתקבלו לעבודה אפילו כמעמדות בעלון חינמי – פשוט כי לא יהיה להן אפילו הידע הבסיסי הנדרש כיום. התעסוקה היחידה שתהיה זמינה לבוגרות היא זו שמצאה מורתן: גם הן תוכלנה כמסתבר ללמד גרפיקה מיושנת בסמינר.

גם כאשר נעשה מאמץ להביא צוות הוראה בעל הכשרה רלוונטית, עדיין נוטים הסמינרים ליפול בפחים האורבים לחסרי ידע בתחום. לדוגמא, בסמינרים מסוימים מלמדים איור דיגיטלי – ומאיירת אחת ויחידה, אמנם מוסמכת, מעבירה את השיעורים. על אף שהקורס מתפרש באופן בלתי מוצדק על שנתיים (ובכך דורש תשלום גבוה הרבה יותר מקורס מקביל חוץ-סמינרי), במשך זמן זה נחשפות התלמידות אך ורק לסגנון איור אחד ולעיתים גם לתוכנת איור אחת בלבד.

מצב כזה, עם זאת, עדיין טוב יותר ממה שנוכל למצוא בסמינר ירושלמי גדול: שם הוכרז השנה על פתיחת מגמת איור דיגיטלי, אולם ההורים שביקשו לברר מי יהיה צוות ההוראה, וגילו כי אין כרגע צוות מתאים. לרכזת המגמה אין כל ניסיון בתחום, לפי הודאתה שלה. איך תגייס את המורות? מן השמים יעזרו.

ההכשרה הבלתי ראויה אינה מפריעה לסמינרים להבטיח תעודות על ימין ועל שמאל. חלק מהן הן תעודות מטעם הסמינר בלבד – מסמכים חסרי כל תוקף ורלוונטיות בשוק העבודה. תעודות אחרות מובטחות מבית אשת המקצוע שמלמדת את התחום. בוגרת קורס הדמיות, למשל, תסיים עם 'תעודה מבית שרה כהן'. רוב מוחלט של המעסיקים הפוטנציאליים, כמובן, לא שמע מעולם על שרה כהן ולא רוחש כל כבוד לתעודה מטעמה. לפעמים ההונאה גדולה אף יותר: לתלמידות מובטח לימוד מקצוע – הידרותרפיה היא דוגמה טובה – אשר בארץ ניתן לעבוד בו באופן מוכר ורשמי רק עם תעודה מטעם איגוד ההידרותרפיה בישראל. על אף שיש סמינרים שאכן מציעים את התעודה הזו, אחרים מבטיחים תעודה מגוף קיקיוני בלתי רלוונטי – תעודה שהיא פיסת נייר חסרת ערך.

כל זה לא מפריע לסמינרים לגבות על הלימודים בסמינר מחירים הגבוהים בהרבה מערך ההכשרה המקצועית, משל היו מכללה פרטית. עד לאחרונה הצדיקו הסמינרים את המחיר הגבוה בכך שהתלמידה מקבלת שתי תעודות: תעודה מקצועית ותעודת הוראה. אולם, לאחרונה, בהוראת הרבנים, נדרשו הסמינרים "להתיר" לתלמידות החפצות בכך לוותר על תעודת ההוראה, וללמוד במסלול המקצועי בלבד, מתוך כוונה למנוע הליכה לאקדמיה מחד, ולהקל על ההורים מאידך. האם עלויות הסמינר הוזלו בעקבות כך? מסתבר שלא. כך למשל, כמה וכמה הורים שביקשו לאחרונה לרשום את ביתם למסלול מקצועי בלבד בסמינרים גדולים, קיבלו תשובה כי הדבר אפשרי – אולם הבת חייבת ללמוד גם את כל לימודי הקודש. כשההורים הביעו הסכמה ושאלו על העלות, ננקב מחיר כמעט זהה למסלול הוראה מלא. הסמינרים הללו, בעצם, ביקשו ליהנות משני העולמות: להשאיר את התלמידה אצלם ולא להסתבך עם בתי גדולי ישראל, אך בד בבד לשמר את רווחיהם.

 

מערכת המתקשה להשתנות

למצבה העגום של ההכשרה המקצועית המוצעת ברוב הסמינרים תורמים מספר גורמים: התנהלות חובבנית עקבית, רצון לשמר את הפריבילגיות שמהן נהנים צוותי הסמינרים, והיעדר תמריץ אמתי להשתנות.

חוסר המקצועיות מתבטא, בין השאר, במינוי "רכזות מסלול" שכל קשר בינן לבין המקצוע הנלמד מקרי בהחלט. הרכזות הן מורות שהסמינר מעוניין לקדם ולתגמל. כך ניתן למצוא "רכזת מסלול עיתונאות" שמימיה לא כתבה אפילו מכתב למערכת, או "רכזת מסלול איור דיגיטלי", שלא ממש ברור לה מהו בכלל איור דיגיטלי. מינויים כאלה לא נעשים מתוך כוונה רעה בהכרח, אולם הם מאפיין של קליקה שדואגת קודם כל לחבריה, ואינה מבינה מהו הנזק שנגרם לתלמידות כתוצאה ממינויים לא מתאימים שכאלה.

רוב הסמינרים פשוט אינם רואים הצדקה להשקעה וטרחה מרובות כל כך, שיבואו גם על חשבון אנשי צוות קיימים שהסמינר חפץ ביקרם, ועלולות גם לקצץ משמעותית את שולי הרווח של הסמינר

העלאת רמתם של המסלולים הסמינריים איננה משימה קלה. היא דורשת מינויים ראויים, עבודה קשה יותר מכל הנוגעים בדבר והוצאות כספיות רבות. רוב הסמינרים פשוט אינם רואים הצדקה להשקעה וטרחה מרובות כל כך, שיבואו גם על חשבון אנשי צוות קיימים שהסמינר חפץ ביקרם, ועלולות גם לקצץ משמעותית את שולי הרווח של הסמינר.

במקרים מסוימים ניתן אף להצביע על אינטרס כספי מובהק בהתנגדות של הסמינרים לשינויים. כידוע, התעודות היחידות שמהן שומרים הסמינרים מרחק הן הנושאות ניחוח אקדמי. לסמינרים יש אמנם משנה סדורה נגד לימודי תואר, שפעמים רבות גם מגובה בדעת רבנים. עם זאת, גם כאשר הוצעו פתרונות שונים שיאפשרו הכשרה ברמה אקדמית ללא התואר עצמו, הסמינרים הערימו עליהם קשיים. כך למשל נבנה לאחרונה מיזם שהציע לסמינרים ללמד את תכנית הלימודים של האוניברסיטה הפתוחה בתואר למדעי המחשב, והתלמידות ילמדו סך קורסים השווה ל-72 נקודות זכות אקדמיות – רף שנמצא בחקר שוק כמספק עבור מציאת עבודה. במסגרת מיזם זה, כל דרישותיו של סמינר מסוים התקבלו, כולל אישור לעריכת הרישום בעצמו והעברת החומר על ידי מורות משלו. עדיין, לא היה ניתן להתחמק מהעובדה שהסמינר ירוויח פחות ממסלול התכנות שהוא מפעיל אם תיושם התכנית. וכך, לאחר שכבר הושג אישור רבני ליישום, הוצגה הדרישה הסופית והבלתי אפשרית: אי רישום נקודות הזכות של התלמידות על ידי האוניברסיטה הפתוחה. בכך נגזר כמובן סופו של המיזם: אין מוסד אקדמי שיכול לקבל אחריות על תכנית לימודים מבלי לרשום את הקורסים שנלמדו ואת נקודות הזכות שהושגו.

בשורה התחתונה, יהיו אשר יהיו המניעים העיקריים, אין ספק שהסמינרים הם דוגמא מצוינת למוסד המתקשה עד מאד להשתנות בצורה אפקטיבית. נטייה זו מתבטאת לעתים באופנים המגיעים לכדי אבסורד של ממש. סמינר אחד מתעקש שלא לפתוח מגמת אדריכלות, כי 'מדובר במקצוע גברי', ומעודד תלמידות באגרסיביות להירשם למגמת תכנות, מקצוע שסביבה הנשית רווחת בו. סמינרים אחרים טוענים שהכנסת לימודי ראיית חשבון היא בחינת ייהרג ואל יעבור – בעוד סמינרים חרדים ותיקים מציעים את המגמה כבר שנים בלי שום מחאה. לצד טיעונים כאלה, מתקיימת פרופגנדה החלטית הפוסלת כל החלטה של תלמידה לפרוש מהסמינר. נערה שפרשה לטובת הרשמה לקורס באווירה חרדית למהדרין, תקבל יחס דומה לזו שנרשמה ללימודים באוניברסיטת תל אביב. עזיבת הסמינר, היא עצמה הפשע שאין עליו מחילה.

 

האשמה רובצת על ההורים

למרות המציאות העגומה שתוארה לעיל, אי אפשר לתלות את כל קלקלת הסמינרים בהתייחסותם הבלתי מקצועית לכל נושא ההכשרה המקצועית. כל בר דעת מבין כי הסמינרים אינם הגופים היחידים המעדיפים לקפוא על השמרים, מעוניינים לקדם מקורבים או דואגים לרווחיות שלהם. מדוע, לפיכך, כשלים עמוקים כל כך בהכשרות המוצעות לתלמידות רווחים דווקא שם? את התשובה, מסתבר, יכול לספק כל זוג הורים לנערה מסיימת י"ב. הסמינר מאמין כי רוב מכריע של הורי התלמידות הוא בבחינת קהל שבוי הזקוק נואשות למוצר האמתי שמציע הסמינר – חינוך שמור, פך השמן הטהור. להורים כאלה, לכאורה, אין ברירה. גם אם ירצו רק להעביר את התלמידה לסמינר אחר – מערכת מסועפת של בריתות פנימיות תקשה עליהם לעשות זאת. אם יבחרו שלא לרשום את הנערה לסמינר כלל, חרב השידוכים תתנופף מעל ראשם, או כך לפחות תוזהר בתם השכם והערב.

מי שמעוניין בשינוי מהותי בגישת הסמינרים, משום כך, אין לו להתמקד בפניות למוסדות עצמם אלא בהבהרת הדברים לציבור. בסופו של דבר, ההורים הם המשלמים הון עתק על לימודים שאינם מובילים לשום מקום. הם הצריכים לעמוד בתוקף מול הסמינרים ולדרוש מקצועיות אמתית. כל עוד הם פותחים את הארנק בלי שאלות ובדיקות, שום דבר לא ישתנה.

בסופו של דבר, ההורים הם המשלמים הון עתק על לימודים שאינם מובילים לשום מקום. הם הצריכים לעמוד בתוקף מול הסמינרים ולדרוש מקצועיות אמתית. כל עוד הם פותחים את הארנק בלי שאלות ובדיקות, שום דבר לא ישתנה

פעם אחר פעם נשמעים סיפורים אבסורדיים לחלוטין מהורים לתלמידות סמינר. בסמינר בעיר שדה אחת נדרשה תלמידת י"ב לחתום על התחייבות שתמשיך באותו סמינר – שהיצע מסלוליו דל במיוחד, אחרת לא תקבל הדרכה. היא חתמה. ההורים לא התערבו. הם לא מתערבים גם עכשו, כשהיא עומדת להתחיל ללמוד במסלול שרק מחשבה עליו מציפה אותה ייאוש עמוק. זוג הורים אחר מספר ששלח את בתו ללמוד גם תכנות וגם מסלול יקר נוסף, בעלות של 24,000 שקלים לשנה – סכום עתק למשפחה אברכית שבתה אינה זכאית למלגות עבור לימודים בסמינר. הם נימקו את ההחלטה בכך שתכנות אף פעם לא מזיק ושהמסלול הנוסף יכול להיות השלמת הכנסה. הבת עצמה? היא רוצה בכלל להיות אחות. היא תקרע את עצמה עכשו שנתיים בלימודים קשים שאין לה שום כוונה לעשות בהם שימוש, ואז תתחיל מאפס, כמעט בגיל 21, את לימודי המקצוע שבו היא אכן מעוניינת.

דוגמאות מסוג זה מצביעות על כשל הורי, לא על כשל מוסדי. אנחנו כחברה, ככל הנראה, החלטנו לראות בשכר הלימוד הסמינרי דמי שמרטפות ותו לא (או שמא חלק מהוצאות הנישואים), ולפיכך לא אכפת לנו לאן הכסף הולך – גם אם מדובר בכסף שאנו זקוקים לו מאד.

חשוב לציין: דברים אלה אינם מכוונים להורים היכולים לקבל החלטה מושכלת להוציא את הבת מהסמינר לטובת מסגרת אחרת. דומני שרוב ההורים המסוגלים נפשית לקבלת החלטה זו, כבר עושים זאת כיום. רבים מהם גם מביאים את השאלה לפתחם של גדולי ישראל ויוצאים עם תמיכה ועידוד לכך שתלמידה שאינה מעוניינת בהוראה או במגמות הסמינר לא תמשיך ללמוד בו אלא תמצא את מקומה במסגרת חרדית אחרת.

אולם, ישנם הורים רבים המודעים לכך שהסמינר אינו עושה את מלאכתו נאמנה בתחום ההכשרות המקצועיות, ובכל זאת רוצים שבתם תמשיך בסמינר כמעט בכל מחיר. עדיין, גם עבור הורים שזוהי תפיסתם, יש דרך להפיק הרבה יותר משנות הסמינר. די בכך שעשרים הורים ילחצו על הסמינר, כדי שהוא יביא מורות מוסמכות יותר ותכנית לימודים רלוונטית יותר לקורסים שהוא כן מציע. אם פעם אחר פעם הסמינר מציע מגמות חובבניות עם מורות בלתי כשירות והדבר עובר בשתיקה – למה שמשהו ישתנה?

בחירת המסלול בסמינר היא דרך נהדרת ללמד את הבנות לקבל החלטות מושכלות. הנערה מגלה עניין במסלול? שלחו אותה לדבר עם בוגרות המסלול, לשמוע על תנאי העבודה ועל המשכורת. ערכו חקר שוק כדי לדעת האם מה שהסמינר מציע אכן עולה בקנה אחד עם דרישות השוק. אם אינכם עושים את הדברים המינימליים האלה, אתם מצהירים בעצם שאתם דנים את הבת לעבודה בהוראה או בשכר מינימום, ושאתם משלמים הון עתק שאין לכם על התענוג הזה בשם האיום של 'השידוכים'. מוטב לזכור שגם למטבע הזה יש שני צדדים: הורים לבנים בפרק השידוכים אינם רואים בעין יפה הצעות של בחורות שאינן עובדות או משתכרות שכר זעום ללא אפיק קידום, ובדרך כלל גם לא יתלהבו מהצעה של בחורה שרק עכשו, משסיימה ו' סמינר, התחילה במסע לימודים מייגע לקראת מקצוע שימושי.

 

להפסיק להיות קהל שבוי

למוסד הסמינרים החרדי יש היסטוריה מפוארת. עוד בשנות השלושים של המאה הקודמת הוקמו בארץ ישראל הסמינרים הראשונים (בתל אביב ובירושלים) כדי לתת מענה לצורך הנואש של החינוך החרדי במורות שהשקפתן הולמת את צביון בית הספר. מאוחר יותר, מה שהתחיל כשליחות חינוכית אמתית הפך למסלול הראוי היחיד לאשת אברך לעתיד: הכשרה מקצועית שתאפשר לה לפרנס בית בסביבה חרדית. השינויים הדמוגרפיים והכלכליים בציבור, עם זאת, עשו את שלהם. כיום, בכל שכבות הציבור שוררת תמימות דעים באשר לצורך במסלולי הכשרה רבים ומגוונים לנשים, שיאפשרו את המשך קיומו של עולם התורה.

למרות זאת, הסמינרים תמיד השתנו לאט מדי. גם כיום, כאמור, השינויים שהם נאלצים לעשות אינם מספקים, ומשדרים לא פעם רושם של 'לצאת ידי חובה' יותר מאשר מחויבות אמתית לעתידן התעסוקתי של תלמידותיהם. אכן, שינוי יסודי אינו דבר פשוט: אין ספק שקל יותר לכנס כנסי ענק בארנה ולחרוז המנונים הרואיים נגד האקדמיה. אבל הקל יותר אינו בהכרח יעיל יותר, גם מנקודת מבטם של הסמינרים. הנתונים מראים כי בין השנים תשע"ד–תש"פ צמח מספר הסטודנטיות החרדיות ב-43 אחוזים. בסופו של דבר, רבות מהבנות מוצאות את עצמן באקדמיה, גם אם באיחור של שנתיים. כל עוד לא יציעו הסמינרים מענה מספק לצורך להתפרנס, מספרן של הלומדות באקדמיה ילך ויגדל. המפסידים יהיו ההורים, שגם שילמו את הכסף, גם בזבזו שנתיים מחיי בתם לריק, וגם מצאו את בתם באקדמיה, לאחר שנה מתסכלת של אבטלה בבית, כשהיא מחפשת לשווא מעסיק שיכיר בחתיכת הנייר שהסמינר כינה "תעודה".

נכון, אין מוסד חרדי שקשה יותר לגרום לו לנהוג במקצועיות ובשקיפות מן הסמינרים. רבים מהמנהלים עדיין חיים באמונה שלחץ חברתי הוא הכלי הטוב ביותר להבטיח את הרישום למוסדותיהם. אולם הם אינם עיוורים וחרשים. כשהשיח הביקורתי על טיב ההכשרה המקצועית בסמינרים יישמע באופן נחרץ גם במשרדיהם, הם לא יוכלו להתעלם מהדברים. הסמינרים מודעים לכך – על אף שלא יאמרו זאת – שקיימות כיום מספיק אופציות חרדיות למהדרין, הזוכות לגיבוי רבני, שאליהן יכולה תלמידה לעבור מבלי שכתם 'האקדמיה הכופרת' ידבק בה. על ההורים – עלינו – לנצל את הפתח הזה, ולהפסיק להתנהג כמו קהל שבוי. עלינו לעמוד על כך שהסמינרים יחשבו על האינטרס התעסוקתי של התלמידות לפחות באותה רצינות שבה הם חושבים על שימור מעמדם.

תמונה: Bigstock

26 תגובות על “מסלולים ללא מוצא: כשלון ההכשרה המקצועית בסמינרים

  • מסכימה עם כל מילה. למדתי 3 שנים לימודי הוראת עם התמחות ספציפית, תוך שאני משלימה בדיסקרטיות את הבגרויות, ואז 3 שנים תואר ראשון.
    הלימודים היו מגוחכים, מטופשים וחסרי כל אתגר לתלמידה נבונה ממוצעת. כך לדוגמה, כחלק מלימודי הוראה היינו צריכות ללמוד שיעור "מלאכה", כלומר איך ללמד מלאכה בכיתות נמוכות. בפועל במשך שנה שלמה, שעתיים בשבוע, ישבנו וגזרנו וצבענו דפים בצבעי פסטל, והכנו קופסאות לטישו. בחורות בנות 20 שלא פוצות פה על ההשפלה. בתום השנה הראיתי למרכזת את "קלסר העבודות" של הקורס, היא אפילו לא ידעה שהיה לנו שיעור כזה. לימודי ההוראה היו מותאים לשנות ה -90 ולא למדנו בהם חומר פדגוגי בכלל. שיעור פדגוגיה במשך שנתיים כלל הקראה מונוטונית של ספרו של הרב וולף, שעם כל הכבוד לתוכנו הוא מכיל משהו כמו 100 עמודים וזו הפדגוגיה שיצאנו איתה.
    בשיעור פסיכולוגיה, שלא היה קשר בין שמו לבין תוכנו, למדנו דברים כל כך מגוחכים שכתלמידה אינטליגנטית כבר לא היה לי כח לתקן את המורה או לעדכן אותה לשנה הנוכחית.

    באוניברסיטה שילמתי סכום נמוך יותר לשנה ואת רובו כיסיתי במלגות, ויצאתי עם תואר משנה חיים, אותו למדתי בדם יזע ודמעות כאישה נשואה וכאם צעירה.

    אם הייתי נערה בסוף י"ב עם הידע והניסיון שיש לי היום, הייתי זועקת מרה.

  • מערכת צריך עיון נועדה כדי להצליף בציבור החרדי?
    זו מטרת קיומכם???
    ולכותבת הנכבדה, חוץ מלהכפיש את יודעת גם לבדוק עובדות באופן מקצועי ואמין?
    נכון, יש מגמות לא מקצועיות – וגם בלימודים במוסדות שאינם חרדים יש לא מעט לימודים חסרי ערך ורלוונטיות לשוק העבודה.
    אבל להכליל באופן גורף, רק כי יש מי שנתן לך במה?
    בוגרות מסלולי הנדסאיות אדריכלות מבוקשות מאד בתחום! הנדסאיות תוכנה נמצאות במקומות המבוקשים ביותר – גם ללא תואר. וגם במגמות העיצוב הגרפי לא מעט בוגרות משתלבות במקומות עבודה נחשקים ומבוקשים.

    כמי שלמדה גם בסמינר בית יעקב וגם בתוקף הנסיבות במוסדות שאינם סמינרים חרדים – אני יכולה להעיד כי בכל מקום פגשתי גם ידע וגם העדר ידע! גם מקצועיות – וגם שרלטנות לשמה.

    אבל בכל מקום הביקורת היא עניינית לגופו של מקום לימודים ולא באה להכליל ולפסול ציבור שלם!

    • לזו שאכפת לה!
      מעניין למה אני מכיר כמה וכמה נשים שלמדו מסלול תכנות בסמינר וגם עכשיו, שנתיים ושלוש אחרי שסיימו טרם מצאו עבודה?

    • האם בוגרות הסמינר הצליחו להשתלב בגלל הסמינר או למרות הסמינר?
      אל לסמינר להתהדר ביכולת בנות מוכשרות להתגבר על חולשות הסמינר

    • בטח הן משתלבות במקומות שמנצלים אותם ומקבלים רבע משכורת ממה שהיו יכולות לקבל אילו למדו במקום ראוי…. הציבור החרדי קפא על שמריו כל שינוי משגע אותו ואסור לזוז מילימטר ממה שהיה פעם. הגיע הזמן להתעורר וללמוד סמינר גומרים בי"ב ואח"כ יוצאים לחיים ולמקצוע שבו תוכלו להתפרנס בכבוד. מספיק עם הזחילה הזאת על הברכיים בדרך לעתיד…. אדב גם אסון מירון הוא תוצאה של אותה הבעיה. כל שינוי אסור. רק קפיאה על השמרים היא הדרך הנכונה.

    • צר לי, אבל דבריך אינם עומדים במבחן המציאות.
      וכמו שהגיב דוד: האם הבוגרות הצליחו בגלל, או למרות?

  • מאמר חשוב.
    נקודה נוספת. העדר הכשרה מקצועית בשנות הסמינר, מחייב את האשה להתחיל מסלול לימודים כנשואה/הרייונית/אמא טרייה. תהליך הלימודיים קשה שבעתיים, והמחיר הגבוה אותו משלמת המשפחה כולה, הזוגיות, והתסכול האישי של הבעל ההופך בעל כורחו לבייבי סיטר, זה שנועד להיות אברך, שעבור תכלית עלוינה זו, היפכו את היוצרות ושלחו את האשה לאותם לימודים על מנת שתוכל שתפרנס.

  • השנאה שלך לסמינרים מוצתה דיה בתגובה למאמר חרדים מאקדמיה.
    חושבני שלא אטעה אם אומר שהיה לך תקרית אישית בתוך אחד מהמוסדות הנ"ל… שאת רשמיה את נושאת עד היום.
    לגופם של דברים: אני מכיר אישית בנות מגמת תיכנות משלל סמינרים שעובדות במשטרה, בתעשייה האווירית ואפי' אחת בפייסבוק, ובוודאי גם אדריכליות מצליחות כמו גרפיקאיות וכו' , אז אולי יש מה לשפר אבל הדברים מוקצנים לחלוטין…

    • הרבה יותר קל לתקוף אישית, מאשר להגיב לגופן של טענות.

    • שלום לגבר שלא דרך מעודו בסמינר:
      העובדה ש'אתה מכיר בנות שעובדות במשטרה ובתעשייה האווירית', לא סותרת כלום ממה שנכתב במאמר. א', מי אמר כמה הן מרוויחות, וכמה היו יכולות להרוויח לו למדו לתואר רציני במדמח ולא רק לתעודת הנדסאים בינונית. ב', לא ציינת כמה הן נקרעו והתאמצו כדי להגיע למקום שהגיעו, מה שבמסגרת לימודית אחרת היה נחסך מהן בשל הכשרה נאותה. ג', מה עם האלפים שלא הצליחו. לא חוכמה לנופף באלו שכן הצליחו בשל כישורים טבעיים או ייחוס טבעי.

  • מאמר חשוב. בעיקר הקריאה להורים לנהל את חייהם וחיי בנותיהם בתבונה.
    שכל אחד יעשה את השיקול שלו כולל החלטה מושכלת האם להישאר ולשלם את מחיר ההכשרה בתמורה ליתרונות אחרים
    אבל לא לטמון את הראש בחול. חשוב מאד לקרוא את המפה ולהבין את המשמעויות.

  • מאמר מכונן, רהוט מנומק ושקול.
    כל הכבוד לצריך עיון על הרמת הכפפה הזו, הלוואי שיגיע לקהל שבאמת זקוק לו.
    כדאי מאד לשלוח אותו לבעלי עניין…

  • מאמר קריטי וחשוב להפליא.
    תודה בשם הורים רבים שנקרעים בשביל תשלומי שכר לימוד מטורפים וחסרי משמעות,
    רק כי אף אחד לא נתן להם ברירה אחרת.

  • אני מלמדת כ-17 שנה במסלולי עיצוב מדיה (תקשורת חזותית) בסמינרים שונים. חשוב לי להעלות בקצרה כמה נקודות חשובות שכדאי לתת עליהן את הדעת. אני כותבת אותן מניסיוני בעיצוב מדיה, אך להערכתי הן מייצגות את כלל המסלולים.
    1. הקושי בגיוס מרצות מוכשרות מהתעשייה – לא כל מעצב טוב הוא מורה טוב, ולא כל מורה טוב הוא מעצב טוב. נדיר למצוא אנשי מקצוע שהם גם מורים טובים. אם הם מעולים במקצוע – הם כבר עסוקים במשרה מלאה פלוס בתעשייה (ארט דיירקטורים, מנהלי סטודיו וכו). אין להם פנאי להוראה, ולרוב הם גם נעדרי סנטימנט פדגוגי.
    אתגר זה מלווה את כל החינוך המקצועי-טכנולוגי בארץ, על מסלוליו השונים. בחינוך המקצועי-טכנולוגי יש דרישה כפולה מהמרצה – להיות מורה טוב+איש מקצוע שמעורה בתעשייה. כמו"כ, המרצה נדרש ללמד את תחום ההתמחות הצר שלו שבד"כ מסתכם בשעות ספורות בשבוע. לרוב המעצבים לא שווב לבזבז יום עבודה על הוראה של כמה שעות שמלווה בבירוקרטיה רבה לכל אורך החודש. וזאת בשונה מהמערכת האקדמית שבה יש מסלולי קידום ותק ודרגה מובנים במערכת,
    כך יוצא מצב שתמצאי את אותן 10 מורות מוכשרות שמתרוצצות בין 5 סמינרים שונים וגם מתחזקות במקביל משרה חלקית בתעשייה כדי לשמור על רעננות ורלוונטיות. בתחומי ההייטק (אפיון ועיצוב אפליקציות) זה כמעט בלתי אפשרי. ממה ששמעתי ממכללות במגזר הכללי האתגר אצלם דומה, רק שאצלנו יש צורך גם למצוא מרצות נשים וגם חרדיות ומתאימות ערכית והשקפתית, ובחזות החיצונית.
    2. פיקוח: פיקוח מקצועי הוא ערובה לאיכות הלמידה והתוצרים, וגורם סמינר להפעיל שיקול דעת החל מבחינות הכניסה למגמה וכלה במשאבים המוקצים לגיוס מרצות והפעלת תכנ"ל מלאה. אין מה להשוות בין סמינר שמפעיל מסלול עיצוב/איור עם תעודה פרטית לבין סמינרים שפועלים תחת מה"ט, למשל. תלמידות שלומדות תחת פיקוח של מה"ט במסלולי העיצוב לרוב תהיינה הרבה יותר מקצועיות ומבוקשות בשוק התעסוקה (וכמובן שזה תלוי גם ברמה האישית שלהן, כמו בכל מוסד לימודים אחר),
    כמו"כ, פיקוח של מה"ט מאפשר לתלמידה לקבל הכרה כסטודנטית במלגות שונות, כגון מלגת משרד החינוך.
    3. אם הפתרון שאת מציעה הוא הפעלת תוכנית אקדמית עצמאית בסמינר – אני חושבת שיש כאן בעיה כפולה: האחת, בטיב המרצים שיגיעו. האחרת, בטיב התכנים. לא כל תלמידה ולא כל משפחה מעוניינים ומסוגלים (ובצדק) להיחשף לתכנים אקדמיים, ולרוב אין לכך גם הצדקה במשכורת, במיוחד בכל הנוגע לתחומים מקצועיים-טכנולוגיים, שבהם אפשר להצליח מאוד גם ללא תואר אקדמי.
    בהיבט זה יש לציין שהמדינה לא עושה מספיק במתן שוויון הזדמנויות בתנאי סף בתעוסקה בקבלת בוגרי חינוך מקצועי-טכנולוגי. כמו"כ, אין מערכת שמתגמלת ומכשירה מורים מעולים למסגרות אלו.

  • תוספת לתגובתי הקודמת:
    אני אישית מכירה מסלולי עיצוב מעולים עם מורות שעובדות גם בתעשייה וגם בהוראה, ומכשירות תלמידות במקצועיות רבה. מהיכרותי עם תוצרי שאר המכללות להנדסאים ברחבי הארץ, התוצרים של הסמינרים לא נופים (ואף עולים) על אלו שיש במגזר הכללי. סמינרים אלו מתמודדים עם כל הקשיים שהעליתי לעיל ועושים זאת בקושי רב.
    אני ממליצה לקרוא את המאמר המעולה "עלייתו ונפילתו (ועלייתו שוב?) של החינוך המקצועי בישראל" של דן פורת, מנכ"ל תעשיידע, המתייחס לצורך ההולך וגובר בבוגרי החינוך המקצועי-טכנולוגי.
    ושוב, מזמינה את קובעי המדיניות לחשוב שוב על מערך ההכשרות והתגמולים של המורים בהכשרה המקצועית ועל תמיכה במעגלי ההשמה לאחר תום הלימודים.

  • יש במאמר אוסף אנקדוטות שערורתיות. אני מניח שהן נכונות. אבל לא ברור האם הן מייצגות נאמנה את המצב.
    היה הרבה יותר מועיל אילו היו נתונים אודות תעסוקת בוגרות סמינר (כאלו שלא רכשו תואר אקדמי אח"כ).
    כהורה לבת בתיכון חרדי נחשב, חשוב לי שהבת שלי תלמד מקצוע שתוכל להתפרנס ממנו בכבוד. המאמר הזה לא הועיל לי אלא רק עשה אותי מוטרד. בסופו של דבר השאלה היא האם בוגרות הסמינרים מצליחות בעבודה.

    • בבקשה, הנה הנתונים של המכון החרדי למחקרי מדיניות באשר לשכרן של בוגרות הסמינרים החרדיים:

      ברוב מוחלט של התחומים, רוב המועסקות משתכרות מתחת ל-6,000 שקל (97% מהעובדות בתחום המזכירות, 82% מהעובדות בתחום החינוך, וכמחצית מהעובדות בתחום הנהלת חשבונות וייעוץ מס) בראיית חשבון, 50 אחוז מרוויחות פחות מ-8000 שקלים לחודש אחרי המסלול המפרך, ורק 20 אחוזים משתכרות מעל 10000 שקלים. בהייטק לעומת זאת 21% משתכרות בין 6,000 ל-8,000 שקל לחודש, כ-25% נוספות משתכרות בין 8,000 ל-10,000 שקל לחודש ו-44% משתכרות יותר מ-10,000 שקל לחודש. נשמע יותר טוב, עד שמגלים ששכר ממוצע של עובד לא חרדי בהייטק עומד על 22497 שקלים.

      במקביל, 37 אחוזים מכלל בוגרות סמינרים לא עובדות כלל בתחום שקשור למה שלמדו בסמינר (כמובן, גם מאלה שכן – רבות נדרשו ללימודים נוספים ויקרים).

  • אמרתי את זה לאשתי כשקיבלה את התעודה מהסמינר שלה. אבא שלה שילם 15000 שח כפול 3 שנים. בשביל תעודת גננת שאף מוסד לא מכיר בו. היא מרוויחה כמו קופאית בסופר ואפילו פחות. חבל שלא מרימים קול זעקה ונותנים לעסקנים לנהל את הציבור.

    • למעיין דוד

      ככלל המאמר נוגע בנקודות רגישות ונכונות, כולל היעדר הכשרה סבירה. וכבר ציינו המציינים (באירוניה) כי יותר משמרו הישיבות על החרדיות עשו זאת הסמינרים (בהטמעת אוירה של דת סוציולוגית ומיסטית) אבל יש כמה אי דיוקים
      השכר במזכירות והנהח"ש ויעוץ מס הינו נמוך מטיבעו ומי שהולכת למסלול כזה הולכת לכך במודע.
      ראיית חשבון – עם וותק של 3 שנים אחרי הסטאז השכר חוצה את ה 8,000 ובמקרים מסויימים מגיע גם ל 20,000 ומעלה.
      גם בהיי טק אחרי כמה שנים השכר הינו באזור ה 15000 ומעלה. לא חכמה לספור אחוזית כאשר אצל חרדיות השכר ההתחלתי נמוך מאוד יחסית ותמיד מצטרף מחזור חדש כך שיש עיוות מסויים של התמונה.
      ועל הכל – השכר הממוצע במשק נובע גם מנכונות לשעות נוספות ולא לעובד שב 3.30 מפיל את העפרון ורץ למעון.

  • למדתי שנתיים בסמינר, שנה אחת "מזכירות" ושנה אחת "עיצוב גרפי" (המרכאות בכוונה).

    ב"מזכירות" למדנו להקליד, כן כן, בחורות בנות 20 למדו להקליד, כאילו שלא ידענו את זה לפני זה.
    ב"עיצוב גרפי" למדנו תוכנות בלבד ולא שום דבר מעבר לזה.
    וכן, בדיוק כמו שכתבת, לימדה אותנו מורה צעירה שסיימה בעצמה לפני כמה שנים ללמוד בסמינר.

    על 3 שעות לימוד ביום הוריי שילמו לסמינר 1,000 שקלים בכל חודש!!!!
    וכשאחותי התחילה גם כן ללמוד בסמינר שנה אחרי שאני התחלתי, הוריי שילמו לסמינר
    2,000 שקלים בכל חודש!!!!

    כמובן שהתעודה של הסמינר לא שווה את הדף שעליו היא מודפסת, כי אף אחד לא מכיר בה.

    חייב לעצור את זה כמה שיותר מהר!!!!
    זה פשוט לא הגיוני שאנחנו מסכימים לשלם 1,000 שקלים ויוצר בחודש על לימודים לא שווים כלום.

    • אנשים חוששים והרבה פעמים בצדק להוציא את הבנות מהחממה… על זה הם משלמים… הפתרון בתגובה של "איש יהודי"… ראו להלן: הקמת אלטרנטיבות ברמה רוחנית ראויה.

  • תתעוררו הורים תתעוררו בנות…. חבל עם ההשקעה שלא נותנת פרי. לימודים במוסד מוכר לא יפילו בנות ברשת של חילונים ואם ארבע שנות סמינר לא הצלחתם לחנך אותן אז גם השנים האלו שוות לפח… הציבור החרדי צריך כבר להתעורר ולגלות שיציאה מחוץ לחומות לא הורסת משפחות… בטח לא מכיוון הבנות.

  • האיום האמיתי על הורי הבנות הוא לא השידוך שכן כאמור בחורים רבים יעדיפו בחורה עם פוטנציאל השתכרות גבוה אלא שלא יקבלו את האחיות הקטנות לסמינר במידה והבחורה תעזוב ללמוד במקום אחר

  • הבעיה אמיתית וכואבת. הפתרון לא יבוא מכל אותם מנהלים יקרים ועסקנים יקרים שמתפרנסים היטב מהמצב הקיים. הפתרון יבוא מכל אחד ואחת שכואב/ת את המצב ומוכן לקום ולעשות מעשה. לא למחות, לא לבכות, לא להתלונן באתר כזה או אחר. להקים מסגרות על תיכוניות "ברמה רוחנית ראויה לשמה עם מקצועות נדרשים" בהם תוכלנה הבנות להתפרנס בכבוד. זה לא כל כך מורכב… אל תפחדו מאף אחד. תקימו ותראו שאנשים יבואו. יש צמאון עז לזה. ומתן שכרה בצדה… תוכלו גם אתם להתפרנס מזה.
    אני מכיר את התחום היטב.
    קום אתה! קומי את! עשו מעשה ותבורכו מן השמים!

    • ראשית יש בעיה כבר במסגרות התיכוניות – הבניית תפיסת עולם שקרית שתיכון ללא בגרות עדיף. שהורים ילחמו בזה ולא בעל תיכוני. כשהורים יפנו עורף לבתי ספר תיכוניים (סמינר) ללא בגרות ויתייחסו אליהם כסוג ב' ולא כפרומקייט, זה יהא שינוי של התמונה.

      אבל מה לעשות שההורים רובם שבויים בתפיסות עולם אחרות, כך שהם יודעים שזה חינוך לשקר ושהבת רוצה/תאלץ להשלים את הבגרויות אחר כך לבד, אבל כידוע בין מה שרואים בעיניים לבין האמירה "המלך הוא ערום", צריך ביטחון עצמי שאין להרבה הורים (חרדה הרי זה ניגוד לביטחון עצמי, ולכן הכינוי "חרדים" כי אפשר לעשות עליהם מניפולציות בקלות).

  • מאמר אמיץ וחשוב.
    הלוואי ויהיה סימן דרך בהחזרת האחריות והסמכות לבית ולא למוסדות שהפכו מזמן לפרה קדושה שאסור לדבר עליה ובטח לא לבקר אותה

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל