למלא את החלל

לפני שבועות מספר פרסם אהרן קליגר טור דואב בעיתון משפחה, ובו קבל על מצבן של משפחות עם ישראל: עקרת הבית יוצאת לפרנס ונעשית משכילה ודעתנית, וכבודו של אבי המשפחה נרמס. במהרה מידרדר גם מצבה הרוחני של האשה, והבית מתפרק.

גם אם נחשף קליגר לסיפור אחד או יותר מסוג זה, דעתי היא שהוא פספס את הנקודה ובגדול.

לפי קליגר הבעיה של בתי ישראל היא שנשים יוצאות אל האקדמיה ולומדות, או עובדות לפרנסתן בעבודה שאינה טיפול בפעוטות. עולם המושגים החילוני הנפתח בפניהן ועולם הערכים השונה מערערים לדידו את אמות הספים של השקפת העולם היהודית ומחריבים עד היסוד את הבית, החל בקשר הזוגי, המשך בחינוך הילדים וכלה בהקפדה על שמירת המצוות.

ובכן, טיעון זה היה עשוי לשקף אמת כלשהי לפני עשרים או שלושים שנה. כיום כשנשות ישראל (וגם בעליהן) חשופות ממילא לעולם החילוני, וגרוע מכך – לעולם תוכן חרדי רדוד שכל קשר בינו לבין תורה הוא נורמות חברתיות קלושות, נקודת המבט שלנו צריכה להשתנות ומהר.

הבור ריק

בעולם החסידי הקלאסי (להוציא את חב"ד) לנשים אין כמעט גישה אל הקודש. כל הקשור אל הקודש מורחק פיזית, מנטלית ונפשית מעולמן של נשים. הדבר עושה את הנשים החסידיות לטרף קל למלכודת רעיונות או לחומרנות ריקה. הלא כך לימדנו רש"י על המילים "והבור רק אין בו מים" – אבל נחשים ועקרבים יש בו, כשהנפש חסרה, כשעולם הרוח דל ומדולדל, כשאין מעבר לרוטינת החיים החומרית מאומה, כשכל הנשגב חתום ונעול בפנייך ואין לחלוחית של מים, אז נחשים ועקרבים מוצאים להם משכן. הנפש צריכה להתמלא ממשהו, ואם אין רוח אז שיטות משונות וזרות ילהיבו את הנפש, ומותגי עגלות וסטים ייעשו חזות הכל.

אך הריקנות הזו, שאמנם נמצאת בעצימות גבוהה במחוזות חסידיים, אורבת לכל בת ישראל שלא בוחרת באופן מודע למלא את עצמה במשהו אחר. ככל שעולם החומר עשיר ושואב יותר, מבקשת הנשמה מלאות משלה, והחסר מקנן.

שנים רבות שקועות היו נשים, ובכללן נשות ישראל, בסיזיפיות חיים שאינה מבחירה, בישול, כביסות, גידול ילדים, החזקת בית – כל אלו מלאכות שתפסו את כל שעות היום והעסיקו את הדעת. אך ככל שהולך העולם ומשתכלל, משתחררות נשים מעולו של החומר ונשארים מרווחי זמן ופניות בנפש לעוד משהו. והעוד משהו הזה דורש את שלו. לא ניתן לסתום אותו בדיבורים יפים על מסורות והשוואה לסבות סבותינו. כבר בקראקוב של שרה שנירר התנפצה האשליה שאפשר לחנך בנות על ריק, ושום דבר אחר לא ימלא את החלל הפנוי.

בין מילותיו של קליגר צפה כמיהה לשובן של נשות ישראל אל המטבח והכביסות, געגוע אל היידישע מאמע שהרימה ראשה מטלאי הבדים ואמרה הן. כמה צר לגלות שתכניותיו של ה' יתברך שונות, והוא מוליך את עולמו באופן אחר.

בין מילותיו של קליגר צפה כמיהה לשובן של נשות ישראל אל המטבח והכביסות, געגוע אל היידישע מאמע שהרימה ראשה מטלאי הבדים ואמרה הן. כמה צר לגלות שתכניותיו של ה' יתברך שונות, והוא מוליך את עולמו באופן אחר, סולל דרך לנשות ישראל להביא עצמן אל מישורים של יצירה והשפעה, להשמיע את קולן ולהאיר את העולם באורו.

אולם לא ניתן להתעלם מכך שהשינוי (המבורך) הזה מביא אתו קשיים, נסיונות, בלבול ושאר מחירים כואבים. מה עושים? אם הפתרון הוא לא לשוב אל המטבח והחשיפה היא ברירת המחדל, מה עלינו לעשות?

בעיני התשובה היא פשוטה וברורה – חיבור מחודש אל המבוע היהודי, חיזוק היסודות הדתיים האיתנים, בירור פנימי, חיבור. אמונה. מלכות.

חיבור מחודש אל הקודש

נשות ישראל כמהות לחיבור אל הקודש, לפשר ולמשמעות. מחויבות חברתית לשמירת ההלכה אין בה כדי למלא את הנפש, ולמרבה הצער גם אין בה להחזיק יראת שמים.

נשות ישראל צריכות ידע. הן צריכות אומץ לגשת אל ארון הספרים היהודי ולהתמלא ממנו, הן צריכות מעגלי נשים שיהיה אפשר לדבר על מה שמעבר לסיזיפי, הן צריכות לקבל אחריות על מישור הדעת ועל עולמן הרוחני, לא לסמוך על כח האינרציה, לא להשלות את עצמן שמה שעבד לדורות הקודמים יעבוד גם להן. נשות ישראל צריכות להפנים כי התמורות שחלו במעמדן לא נועדו לאפשר תלוש שכר גבוה יותר, אלא לעלות קומה, להביא את הקול המיוחד שלהן בחיי תורה ובלימוד התורה.

לימוד תורה אינו רק עיסוק בסוגיות תלמודיות סבוכות וגם לא בקיאות בש"ס ופוסקים. לימוד תורה יכול להתקיים במישורים מגוונים, החל משיעורים ברשת ועד ספרות תורנית הכתובה בשפה שווה לכל נפש, לימוד תנ"ך ופרשת השבוע, חסידות ומוסר – רחבה היא מארץ מידה.

וזה המקום להביא את דבריו המפורסמים של בעל החפץ חיים בנוגע ללימוד תורה לנשים: "ונראה דכל זה דוקא בזמנים שלפנינו, שכל אחד היה דר במקום אבותיו, וקבלת האבות [מסורת האבות] היה חזק מאד אצל כל אחד ואחד, להתנהג בדרך שדרכו אבותיו, וכמאמר הכתוב 'שאל אביך ויגדך'; בזה היינו יכולים לומר שלא תִלמד תורה, ותסמוך בהנהגה על אבותיה הישרים. אבל כעת בעוונותינו הרבים, שקבלת האבות נתרופף מאד מאד, וגם מצוי שאינו דר במקום אבותיו כלל, ובפרט אותן שמרגילין עצמן ללמוד כתב ולשון העמים, בוודאי מצוה רבה ללמדם חומש וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז"ל, כגון מסכת אבות וספר מנורת המאור וכדומה, כדי שיתאמת אצלם עניין אמונתנו הקדושה; דאי לאו הכי עלול שיסורו לגמרי מדרך ה', ויעברו על כל יסודי הדת ח"ו." (לקוטי הלכות, סוטה פרק ג, עמ' 22-21)

בדבריו מתריע החפץ חיים שחוסר בחיבור אל הקודש לא רק שיכבה את הלהט הבוער בנשמות אלא עלול לפגוע במקומות הרגישים והקדושים ביותר ולערער את כל יסודי הדת רח"ל.

אין דרך טובה יותר להכין את עצמנו ליום הגדול של קבלת התורה, מן הבחירה לקבל אותה באמת אל תוכנו, להנכיח בחיינו את אוצרות הרוח של עמנו, לתת ביטוי לקשר עם נותן התורה. עלינו להעמיק במה שאנחנו עושות ממילא, לחבר את הלב למצוה המלומדה.

אין דרך טובה יותר להכין את עצמנו ליום הגדול של קבלת התורה, מן הבחירה לקבל אותה באמת אל תוכנו, להנכיח בחיינו את אוצרות הרוח של עמנו, לתת ביטוי לקשר עם נותן התורה. עלינו להעמיק במה שאנחנו עושות ממילא, לחבר את הלב למצוה המלומדה, לשאול על מה שמוקשה, להתעקש על תשובות שיתיישבו על הלב, לחפש את הנתיב שמשמח את הנפש ויוצק משמעות בחיי היומיום.

עק"ב תיבות ישנן בעשרת הדברות, עקב + י' – יעקב. בית יעקב אלו הנשים וכוחן הגדול בהורדת הי' האלוקית אל עקב הקיום היומיומי, בהארת חיי החומר והחולין באור תורה משמח ומרחיב לבב. אם מחפשים אנחנו אחר חיסון אמיתי נגד רוחות זרות, אין לנו אלא להוסיף בנו קודש. לא רק הבית הפרטי שלנו יתברך מכך ולא רק הקהילה החרדית. אם נתחבר אל שורשי האמת של התורה הקדושה ונאמץ לבבנו באמונתה, נזכה להפגיש גם נשמות רחוקות עם האור והטוב ולהביא גאולה לעולם.