קנה לך חבר: מצב החברוּת בקרב גברים חרדים

לפני כשנתיים התחלתי בהקמת סטארט-אפ בתחום התוכנה. "סטארט-אפ" ובעברית "חברת הזנק", היא חברה שמנסה לזנק ולתפוס במהירות נתח שוק גדול, אף ללא רווח שמכסה את ההוצאות, וזאת בעזרת גיוס הון ממשקיעים.

לצורך כך היה עלי ללמוד את עולם התוכן הזה. עד מהרה גיליתי שמתכון קלאסי להצלחת עסקים במתכונת סטארט-אפ הוא בשותפות של שניים לפחות, כשצד אחד עם כישורים ויכולות מהתחום העסקי, כולל הכנת תכנית עסקית, גיוס הון, גיוס לקוחות, וכן הלאה, והצד השני מביא כישורים ויכולות בתחום הטכנולוגיה, ביניהם פיתוח תוכנה, מסדי נתונים, אוטומציה, ניהול שרתים ועוד.

על פי נתונים מוכחים, הצורך בשותף הוא קריטי להצלחת המיזם. מצד שני, הדבר מצריך בטחון בשותף שהוא מסוגל וכשיר למשימה, שכן פיתוח בזמן קצר על בסיס השקעת הון מחייב התמסרות מלאה למיזם. בנוסף, המייסד צריך לרכוש אמון רב בשותף ולא לחשוש שמא ינסה להשתלט ולדחוק את הצד השני החוצה (כפי שקרה לאחרונה באופן מתוקשר בחברת OpenAI).

הסיפור הקלאסי בעולם הסטארטאפים הישראלי הוא חברים שהכירו בצבא, ומתוך כך מכירים את הצד השני מי יותר ומי פחות במגוון תרחישים. במקרה האופטימלי, החברים ממש ראו האחד את השני במצבי לחץ, והיו עדים מקרוב לייושרה, מקצועיות ויכולות אלתור. במקרה הפחות אופטימלי, ההיכרות פחותה מכך, ועדיין רמת החיבור גבוהה.

הדבר הביא אותי לחשוב על חוסר ההיתכנות של בוגר המסלול החרדי שאינו כולל צבא למצוא שותף שהוא מכיר לעומק לצורך הקמת עסק יחד. משם התגלגלתי לחקור את עולם החברוּת בראיה תורנית, במיוחד בעולם החרדי הנוכחי. האם בכלל יש לנו כיום חברוּת עומק, ולו למטרות תורניות וצמיחה רוחנית?

במאמר הנוכחי ארצה לבחון את התייחסות התורה וחז"ל לנושא החברוּת, את החשיבה התורנית באשר לקשרי חברות לאורך הדורות, ואת הדרכים שבהן ניתן לממש ערך חשוב זה בדור הנוכחי. המצב כיום, כך נדמה לי, דורש שיפור.

 

תפיסת החברות בתורה ובחז"ל

המושג 'חברוּת' כמעט ולא קיים בחמשת חומשי תורה. המושג 'רעות' אמנם מופיע, אך נראה כי לרוב הוא מתייחס פשוט לזולת. כבר בדור הפלגה, אמרו: "איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים", וגררו עצמם לגזירת: "אשר לא ישמעו איש שפת רעהו". המשמעות הפשוטה היא "איש וזולתו".

אצל בני יעקב אנחנו מוציאים שכאשר יהודה פרש מהם הוא מצא חבר בשם חירה העדולמי. החברוּת ביניהם היתה קרובה, עד כדי שחירה הוא שהלך לטפל בנושא העירבון של יהודה לקדשה שעל הדרך, למרות הנושא הרגיש והחשש לבוז ציבורי. מעבר לכך, איננו מוצאים בתורה תיאורי ידידות כאלה.

בנביאים אנו כבר מוצאים חברוּת מפורשת, אף כי לא הוגדרה בתארים של רעות או חברוּת: הלא הם דוד ויונתן, שעל הקשר שביניהם מתבטא דוד באופן נדיר שלא מצאנו כמותו בשום מקום: "צַר לִי עָלֶיךָ, אָחִי יְהוֹנָתָן, נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד; נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי, מֵאַהֲבַת נָשִׁים".

בכתובים אנו מוצאים כבר את החבר במגוון תיאורים, וביניהם בצורך בחבר כשותף לדרך: "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם. כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ".

בחז"ל מרחיבים בנושא זה, עד כדי התיאור המלא באבות דרבי נתן:

"וקנה לך חבר" כיצד? מלמד שיקנה האדם חבר לעצמו: שיאכל עמו, וישתה עמו, ויקרא עמו, וישנה עמו, ויישן עמו. ויגלה לו כל סתריו: סתר תורה, וסתר דרך ארץ. שכשיושבין ועוסקין בתורה וטעה אחד מהם הלכה או ראש הפרק או שיאמר על טמא טהור או על טהור טמא [ועל אסור מותר ועל מותר אסור חבירו מחזירו. ומניין] שכשחבירו מחזירו וקורא עמו שיש להם שכר טוב בעמלן שנא׳ (קהלת י) טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם.

מדובר ברמת חברוּת בהשראת דוד ויונתן, עד כדי שינה משותפת וגילוי כל סתריו כולל סתרי דרך ארץ. דוגמה לחברוּת עמוקה כזו מתועדת בגמרא בסיפור אודות רבי יוחנן וריש לקיש, עד כדי שבעקבות פטירת ריש לקיש השתבשה דעתו של רבי יוחנן, וחכמים ביקשו עליו רחמים שימות.

לצד היכרות בחשיבות קשרי החברות, בחז"ל קיימת גם התייחסות לעוצמת ההשפעה של חברים, והצורך להתרחק מחבר רע, כיון שחברות היא רק כלי וחבר רע מקבל גישה ישירה לנפש האדם למשוך אותו לדרך רעה.

בעקבות חז"ל, עסקו בכל הדורות בקושי לאזן בין הדברים. הרמב"ם התייחס לחברות הרעה שהמדבר עדיף ממנה, וה'מסילת ישרים' מרחיב בעניין. ולאחר שמזהיר מחברים רעים, הוא מפרט מהו חבר טוב: "וְאֵין טוֹב לָאָדָם אֶלָּא שֶׁיְּבַקֵּשׁ לוֹ חֲבֵירִים תְּמִימִים, שֶׁיָּאִירוּ עֵינָיו בַּמֶּה שֶּׁהוּא עִוֵּר בּוֹ, וְיוֹכִיחוּהוּ בְאַהֲבָתָם, וְנִמְצְאוּ מַצִּילִים אוֹתוֹ מִכָּל רָע. כִּי מַה שֶּׁאֵין הָאָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת, לְפִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה חוֹבָה לְעַצְמוֹ, הֵם יִרְאוּ וְיָבִינוּ וְיַזְהִירוּהוּ – וְנִשְׁמָר".

 

דפוסי חברוּת לאורך הדורות

מטבע הדברים, חברות היא עניין אישי למדי, וקשה אפוא להבין מה היו יחסי החברויות בתקופת חז"ל ובזמן הראשונים ואף האחרונים. מתקופת חז"ל, השתמרו לנו עדויות על יחסי חברויות תורניות לאורך סוגיות בגמרא, לעתים כזוגות שתמיד חולקים האחד על השני, כאשר בחלק מהמקרים הדבר נובע בבירור מחברות קרובה ולימוד משותף לאורך שנים. בהקשר הזה נמצא הגדרת "תלמיד חבר", באופן שברור כי התלמיד התקרב כל כך לרבו עד שמתקיימים ביניהם יחסי חברוּת.

לאחר חתימת התלמוד, וככל שתלמידי חכמים יזמו כתיבת ספרים מטעם עצמם ולא כמכלול דברי בית המדרש, קשה יותר למצוא הדים לחברויות שהתקיימו לאורך הדורות. ניתן לעתים לראות בחליפת מכתבים תארים והתייחסות של חברוּת, אך מטבע הדברים, מכתבים שנשלחו מעת לעת מעידים בעצמם על חברוּת מרוחקת למדי.

בעולם החרדי של היום, קשרי חברות בין גברים נוצרים בעיקר על רקע תורני, עם קושי למדוד ולהבין את עומק הקשר. ניתן גם למצוא הבדלים משמעותיים בין הזרמים במידת הדגש על חשיבות החברות.

גם העולם החסידי וגם העולם הליטאי בצורתו הישיבתית הנוכחית התחילו מחבורויות קרובות, במקרה הראשון של תלמידי מקימי החסידויות השונות ובמקרה השני של תלמידי מייסדי הישיבות ותנועות המוסר. אולם, בזרם החסידי הקפידו לשמר את האופי האינטימי של בני חבורה שיודעים לשבת יחד גם על "דברים בטלים", לפתוח יחד בקבוק "משקה" (אלכוהול) וללגום יחד. "גדולה לגימה שמקרבת". בחלק מהחסידויות העניין התמסד לחלוטין ומקפידים בהן ליצור "חבורות" שנפגשות מדי שבוע לשילוב של קירוב לבבות ושירה יחד עם דברי תורה וחסידות.

בזרם הליטאי, לעומת זאת, צומצמו חיי החברה לד' אמות של הלכה בלבד. מקובל לספר על חברותא בין שני אברכים שאיש מהם לא ידע את שמו של זולתו. הם לא דיברו "דברים בטלים" וניצלו כל רגע ללימוד. והרי לשם מה צריך לדעת את שם החברותא? די בכך שהוא "החברותא".

 

חברויות בעידן המודרני

כבר אריסטו התבונן במהות החברוּת וחילק את סוגי החברויות לשלושה:

1. "חברות תועלת", דוגמת שותפים עסקיים.
2. "חברות הנאה", דוגמת חברים שאוהבים לשוחח או לבלות יחד.
3. "חברות מעלה", דוגמת חברוּת תורנית שמגיע מהכרת מעלת החבר והרצון לצמוח יחד.

בימינו נוסף מימד חשוב לסיווג החברויות: צורת קיום החברוּת. בעזרת תחבורה ותקשורת מהירה ניתן לקיים כיום חברוּת מרוחקת, כאשר מפגשים רק מפעם לפעם. בעזרת הרשתות החברתיות והאינטרנט ניתן לקיים גם חברוּת וירטואלית, בלי לדעת שמות ובלי להיפגש כלל.

באופן אישי, את האנשים שאני מיודד איתם כיום פגשתי באינטרנט תחת שמות בדויים בפורומים שונים. החברוּת התחילה באופן וירטואלי בתור "חברוּת של מעלה" ורצון לשפר את החברה החרדית. משם עברנו להיכרות פנים אל פנים ואף למיזמים משותפים.

הרבה לפני האינטרנט, עוד בימי הסוס והעגלה כאמצעי תחבורה, ההתקדמות בשירותי הדואר, בסלילת כבישים ובנסיעות בטוחות הובילו אנשים לגלות שיש להם רעיונות משותפים עם אנשים שחיים במקומות אחרים. יהודים שמעו על רבנים ובעלי שם בערים אחרות והצטרפו לנסיעות אל מקומות מרוחקים על מנת לשאוב וללמוד ממעיינות חכמה מרוחקים מהם. כך יכול היה אדם לחיות בתוך עיירה תוססת ולהיות בודד לנפשו, כיון שרעיונותיו ומחשבותיו הפליגו הלאה, למקומות אחרים וחבורות אחרות, והוא לא מצא דברים משותפים בינו לבין האנשים שביניהם הוא חי ומסתובב.

בדורנו, עם התחבורה המהירה והתקשורת המיידית, התופעה התגברה בכפל כפליים. אנשים יכולים לגור באותו בנין דלת ליד דלת, לאורך שנים, ולא לשוחח אפילו שיחה אחת של ממש, שכן רעיונותיו והלך הרוח של שכן א' מתאימים לקהילה אחת ואילו של שכן ב' מתאימים לקהילה אחרת.

לצד זאת, נכנסו לחיינו רכיבים נוספים שמשפיעים על עולם החברוּת.

המוניות: החיים כיום מייצרים טווח גדול של קשרים. אדם ממוצע נמצא בקשר עם מנעד רחב של אנשים, ויוצר סביבו מעגלים של קשרים: משפחה, קהילה, שכנים, עבודה, ועוד. הריבוי הזה מביא לצמצום המרחב לקיום קשרים קרובים מדי. אנשים יכולים להיות "חברים של כולם" ובפועל (לא) להיות "חברים של אף אחד".

פרטיות: ככל שהחיים מצולמים ומוקלטים יותר, הרכילות מתפשטת כאש בשדה קוצים. ככל שכל מילה שלא במקום יכולה להתפרסם תוך דקות ברחבי הוואצאפ ושאר הרשתות, אנשים נזהרים יותר במה שהם מוציאים מהפה ומספרים לאחרים. אנשים מגלים כיצד שיחות אישיות ואינטימיות מתגלות כמוקלטות ומופצות ברבים. התוצאה היא שנדרשים הרבה צעדים בוני אמון בכדי שאדם יוכל להשיח בחופשיות את אשר ליבו בפני זולתו.

התמקצעות: ככל שאנשים הופכים להיות מקצועיים יותר ומתמחים בנושא מסויים, הדבר גורר קשרים חברתיים מבוססי נושא. אדם יכול להיות בקשר קרוב עם חבר א' בנושאי טכנולוגיה, עם חבר ב' בנושאי פוליטיקה וחדשות, ועם חבר ג' בנושאים פנים-חרדיים. מגוון זה מצמצם את הרצון והצורך בחברות אישית כללית, שכן האישיות מתפצלת לנושאים שונים.

נישואים צעירים ומשפחות גדולות: כדי ליצור חברויות מעמיקות נדרשת הזדמנות להכיר ולאחר מכן היכולות לתחזק את החברות. לא לחינם הגדירו חז"ל את יצירת החברוּת במילים "וקנה לך חבר": יצירת חברות דורשת השקעה. ההזדמנות נמצאת בדרך כלל לאחר ההתבגרות, שהרי חברויות בגיל צעיר לרוב אינן בעלות משמעות לאחר תהליך ההתבגרות ובחירת סגנון חיים.

בציבור הכללי, הצבא מהווה מעניק את הזמן האידיאלי לשם כך. לאחר גיל 18 ולמשך מספר שנים, קיימת הזדמנות פז להכיר חברים מתאימים. גם לאחר מכן יש זמן לתחזק חברות, שכן גיל הנישואים הוא מאוחר יחסית, ואף לאחר הנישואים המשפחה קטנה יותר.

המסלול החרדי שכולל נישואים בגיל צעיר מצמצם את הזמן והמרחב להכיר חברים. גם עבור אלה שכבר יצרו קשרי חברות, למשל בשנות הישיבה, גידול משפחה גדולה הוא משימה שדורשת משאבים רבים וגורמת לעומס יתר על חיי היום יום, ובכך מביאה לצמצום היכולת לתחזק קשרי חברות משמעותיים.

 

יצירת קשרי חברות בחברה החרדית

כל הגורמים שתוארו לעיל, חלקם אוניברסליים וחלקם יחודיים לחברה החרדית, מביאים לכך שעבור החניך החרדי, המרחב להשגת חברים מצומצם ביותר. נתעכב קמעה ונתבונן בהזדמנויות הקיימות כיום עבור הצעיר החרדי לרכוש חברים.

הצעיר החרדי גדל לתוך מסלול מאוד קהילתי. החרדי הליטאי כמעט לא יזכה להזדמנות להכיר חרדי חסידי, החסידי לא יזכה להזדמנות להכיר ספרדי, וכן הלאה. בתוך קהילות חסידיות, המרחב מצטמצם עוד יותר: חסיד בחסידות א', אם היא גדולה דיה, יתקשה להכיר מקרוב חסיד מחסידות ב', וכן הלאה.

גם בתוך הקהילה המצומצמת, ההזדמנות להכיר אנשים בבגרות מקרוב מצטמצמת למרחב לימוד התורה. את רוב שעות היום יעביר הצעיר החרדי עם חבריו בישיבה או בכולל, בתקופה שבה הוא נמדד על שקידה והצלחה תורנית, כך שהרבה תכונות ונטיות נפש כלל אינן באות לידי ביטוי.

בישיבה, יש אמנם אלמנטים המביאים לידי ביטוי חלקים נוספים באופי ובנפש: חיים משותפים בפנימיה, שבתות, התארגנויות שונות, טיולים פה ושם וכדומה. אך גם אם אנשים מוצאים ענין משותף יחד, אין כמעט מקום להשקעה בקשר קרוב כאשר סדר היום והשגרה עמוסים. תהליך יצירת התחברות אינו בן יום בלבד, ועד שמוצאים עצמם בקשר חברי טוב האחד מתחתן ואחריו השני, זה עוקר לפה וזה מתיישב שם, ונמצאת החברוּת מתמוססת.

ההזדמנויות לקשרים חבריים במסגרת החרדית הקהילתית, אם כן, מצטצמות לכדי ה"חברותא" במידה ויש קשר מעבר ללימוד, החבורה (במידה וקיימת), הקהילה או החסידות.

מול מרחב מצומצם זה, גברים היוצאים לעבודה מקבלים מרחב חדש וענף להכיר אנשים חדשים.

בעבודה, המגזריות לרוב אינה קיימת, ופתאום ליטאי, חסיד וספרדי יכולים לשבת יחד. זו יכולה להיות תחילתה של בדיחה טובה, אך בפועל מדובר במציאות עגומה של חומות בלתי נראות המפצלות את החברה החרדית לפלגים מפולגים שכמעט אין להם יכולת לפגוש זה את זה אלא על בסיס נסיבות חומריות כמו היציאה לעבודה.

מצד שני, מי שהורגל להתחבר על בסיס תורני לא במהרה יתחבר לזרים שלא על אותו הבסיס, מה שמוביל אותי לדבר גם על הצד האפל של עולם החברוּת: החברויות הרעות. מדובר באנשים שמוצאים ענין משותף אך בפועל, לצד אחד יש השפעה לא טובה, ולעתים מזיקה ביותר, על הצד השני.

כל הסינונים, המגבלות וההבדלות הנהוגים בתוך החברה החרדית נובעים מרצון למנוע השפעה רעה כזו על החניך החרדי. כל חסידות מקימה לעצמה מוסדות כדי ליצור מרחב מוגן שניתן לשליטה על החינוך, האופי והתרבות של התלמידים בני החסידות. כך עניינו של הסינון מוסדות האליטה ושל כל קהילה המגדירה את עצמה "קהילת בני תורה", שבה מנסים לסנן תלמידים או משפחות שאינם תואמים את דרך החיים האידיאלית של המוסד או הקהילה. יש ניסיון תמידי למנוע את החשיפה לתרבות רחובית, שפה לא מעודנת, מושגים מעולמות הספורט, אלילי זמר, וכך הלאה, באופן שלכל קהילה ומוסד הקפדות שונות.

מאמצי סינון אינטנסיביים אלה נעשים מתוך הכרה שאנשים יכולים למצוא ענין ואופי משותף עם חברים בדרגה 'נמוכה' יותר רוחנית, ולכל הפחות במצב חברתי יותר חשוף. מטבע הדברים, בדומה לחוק כלים שלובים, הרוחניות תתמוסס מהמקום הגבוה יותר אל המכנה המשותף הנמוך יותר, מה שגורם לתלמיד להגיע למקום הרוחני הנמוך.

החרדה מפני "החברה הרעה" מכנסת את המשפחות החרדיות מאחורי חומות בלתי נראות ויוצרת הפרדה ממשית בין ילדים שגרים באותו בנין ואותה שכונה, באמצעי מוסדות לימוד נפרדים ודרך חיים נפרדת.

בשל רקע זה, גם מי שמצא את עצמו עם סדר יום מחוץ לכולל והישיבה, עדיין יחפש להתחבר לאנשים שהוא בטוח ברמה הרוחנית הגבוהה שלהם, ויחשוש ליצור קשרי של חברוּת עם אנשים שנראים כבעלי רמה רוחנית נמוכה יחסית. רבים ימצאו את עצמם קרחים מכאן ומכאן: החברים מן העולם התורני אינם מעוניינים יותר בחברתו של מי שיצא לעבוד, שמא ירד ברמתו הרוחנית; והוא עצמו, מתוך חרדה לרוחניותו, אינו חפץ בחברים שנמצאים בקומה רוחנית נמוכה עוד יותר. הכיצד אם כן ילכו שניים יחדיו אם לא נועדו?!

חשוב להדגיש: דווקא במצב של חשיפה לעולם המערבי המאתגר את עולמו היהודי, זקוק האדם לחברים טובים שעליהם דיברו הרמב"ם והמסילת ישרים, כאלה שיחזקו אותו וישמרו עליו. העדר ההזדמנות לרכוש חברים כאלה והקושי לתחזק חברוּת בחברה החרדית מובילים לבדידות שעלולה לגרום לחולשה גדולה.

 

האתגר הציבורי: הענקת הזדמנות

נמצא אפוא שבכדי לכונן חברה בריאה המאפשרת הזדמנות לרכישת חברים, האתגר הגדול הוא ליצור את ההזדמנויות.

לאור התובנות עד כה, ניתן לסכם שמה שנדרש הוא מסגרת המפגישה בוגרי חינוך חרדי מכל הגוונים, שמצד אחד תתן מענה רחב ומצד שני תבטיח רף רוחני בסיסי שמאפשר נתינת אמון ברמה של חברי המסגרת. מסגרת כזו צריכה להיות מוקדשת לא רק לתורה בלבד, בכדי לאפשר ביטוי של מגוון תכונות הנפש והאופי של החברים.

לכאורה, מדובר בבתי מדרש קהילתיים לתורה וחברה. החיבור לתורה מהווה מסגרת רוחנית, בעוד פעילויות חברה משותפות יוצרות את המסגרת החברית.

בשנים האחרונות ניתן למצוא בתי מדרש שמרחיבים את היקף הפעילות לחיי חברה, דוגמת "בית מדרש הגר"א" של הרב אוריה ענבל, המשלב שיעורי תורה לצד שבתות ואירועים שונים. כך ניתן להצביע על קהילות שנוצרו תחת ובסיוע ארגון "אחוות תורה" מיסודו של הרב דוד לייבל. לצדם, קיימות מסגרות קהילתיות בסגנון יותר אנגלוסקסי, שבהן מתקיימת אינטראקציה חברתית עמוקה בין חברי הקהילה, לצד המפגש יחדיו בבית הכנסת ובבית המדרש.

לצד הענקת ההזדמנות, האתגר הפרטי הוא בהשקעה הנדרשת לשם כך. ברמה הפרטית הדברים מורכבים יותר, כיון שאתגר ההשקעה מלווה את האדם לאורך ימים ושנים.

האתגר מתחיל בעצם הצורך בחברוּת. כפי שהוזכר למעלה, בימינו קל להרגיש הצפה בקשרי חברה והעדר צורך או רצון בחברוּת יותר אישית ואינטימית. מעבר לכך, אופי האנשים עצמם גם משחק תפקיד: העולם מחולק למוחצנים ומופנמים, כאשר בין המופנמים יש כאלה שפחות זקוקים לקשרי חברות קרובים ואוהבים את ה'בדד' כדרך חיים. מבחינתם, המילה "חבר" היא מעט "דביקה".

כדי לזקק כל אחד לעצמו, האם הוא רוצה או זקוק לחבר קרוב, חשוב לחזור למודלי החברוּת השונים: חברוּת לצורך תועלת, לצורך הנאה, ולצורך התעלות. חברוּת אינה מצב בינארי אלא מצב רב-שלבים, רבדים ורמות. גם מי שאינו מעוניין בחבר להתעלות, לדוגמה, יכול להפיק תועלת מחברוּת בדרגות האחרות.

ניתן להגדיר את דרגות החברוּת השונות על פי דברי חז"ל באבות דרבי נתן:

1. חבר עם תחומי ענין משותפים, שכיף לשבת איתו לארוחה (שיאכל עמו וישתה עמו)
2. חבר עם סגנון רוחני משותף שכיף ללמוד איתו (יקרא עמו וישנה עמו)
3. חבר לבטוח בו על מנת ליזום איתו פעילות משותפת (וישן עמו)
4. חבר לבטוח בו כדי לחלוק איתו השקפות ולבטים תורניים (יגלה לו סתרי תורה)
5. חבר לבטוח בו כדי לחלוק איתו מאתגרי החיים (יגלה לו סתרי דרך ארץ)
6. חבר עם ביטחון ופתיחות ברמה המאפשרת לקבל ממנו הערות לשיפור (שכשיושבין ועוסקין בתורה וטעה אחד מהם… שחבירו מחזירו וקורא עמו)

מומלץ לכל אדם לשבת ולהבין אילו מרמות החברוּת דלעיל מדברות אליו: האם הוא רוצה והאם הוא בשל להיות החבר שכיף לשבת איתו, כזה שכיף ללמוד איתו, וכן הלאה, כולל רמת שמירת הסוד שלו והמוכנות להשקיע זמן לטובת החברוּת. כל הגורמים האלה רלוונטיים בחיפוש אחר חברוּת אמת.

כאמור, מי שהגיע למסקנה שהוא רוצה לרכוש חברים אלא שאינו יודע כיצד להתחיל, נקודת התחלה טובה יכולה להיות מציאת בית מדרש קהילתי שמהווה הזדמנות למצוא מגוון אנשים בעלי ענין משותף. אכן, מדובר בתהליך שדורש השקעה, אולם הקושי הגדול הוא להתחיל. אחרי שנכנסים לבית מדרש כזה, במיוחד אם מוצאים בו חבר מתאים, קשה לדמיין את החיים בלעדיו.