צריך עיון > סדר שני > בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר

בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר

-
חיים ברון

ממנהגו של עולם, ישנו פער בין הדור הצעיר לדור המבוגר. כאשר יש תקשורת בין הדורות, פער זה יוצר מתח מפרה. אולם כאשר התקשורת נפגמת, מרוב מתח עלול להתרחש נתק. עיון בפערים בין הדור הצעיר לדור המבוגר בחברה החרדית בימינו, והערה אחת על הדרך הרצויה לגשר עליהם.

י"א תשרי תש"פ
 

"…וישנם זקנים בעלי מידות תרומיות בבחינה זו. הללו אושר בניהם בחיים – אושרם. עינם יפה באושר של הדור הצעיר הבא אחריהם. הולכים הם ומפנים את מקומם לנוער מתוך לב שמח, ותקוה שבניהם אחריהם יהיו יותר מאושרים משהיו הם… כך מדבר איש שרוח אצילות מתלוננת בו, כך מדברים זקנים האוהבים את בני הנעורים ועינם יפה בחייהם.

ואמנם על זקנים הללו אמר רבי עקיבא: "למה נמשלו ישראל בעוף? מה עוף אינו פורח אלא בכנפיים, אף ישראל אינם יכולים לעמוד אלא בזקנים". כי הזקנים הללו אצילי הרוח הם. הם עמודי התווך שבבניין התרבות האנושית באשר עומסים הם על שכמם את קנייני המסורה ויודעים גם להנחיל אותה לבניהם אחריהם… יודעים הם לארוג את רקמת הנימים הדקה שעל ידה האדם קשור ומעורה במסורת אבות… ואם בתרבות החומרית, המסורה היא בבחינת יסוד וקרקע שעליה בונים בעל כורחם הדורות הבאים, הרי בתרבות הרוח הנה בחינת מקור חיים ושפע מתמיד של חיות, בחינת נשמה המחיה את הכל…

…יודעים אנו שיש סוג אחר לגמרי של זקנים, מי שפוריותם אינה מועטת מזו של צעירים לימים, מי שלא נתמעטו חפץ החיים וחדוות היצירה שלהם… וגם אנשים אלה מצטיינים ברוח של שמרנות, כי על צד האמת השמרנות על טהרת צורתה, לא ילידת החולשה היא, אלא סימן לתרבות ולבגרות הרוח.

…באדם צעיר מתגבר מאוד רגש התאווה והחשק, הרצון הכביר לעולל עלילות והחפץ לפתח את הכוחות החבויים ותוססים בו אינו נותן לו מנוחה… האדם הצעיר נכנס לעולם חדש בשבילו ורוצה לכבוש לו בו מקום… רוצה הוא לעצב את העולם על פי טעמו הוא. ועל צד האמת הוא הולך ונותן רק צורה לעצמו ולכוחותיו הוא…

…רק בהתעורר ובהתלכד כל כוחות האומה למטרה אחת תבָנה ירושלים: בעזותם הצעירים הצווחנים! ובעקשנותם הזקנים הבכיינים!"

(הרב יחיאל יעקב וינברג)[1]

המתח המתמיד בין הדורות, בין הזקנים לצעירים, ימיו כימי עולם. האדם הצעיר חושק תמיד לפרוץ את הגבולות אשר גבלו ראשונים ולסלול דרך חדשה בעולם. רוח היצירה מפעמת בו, ועל כן חפץ הוא ליצור את עולמו שלו, שיהיה מורכב מצורות חדשות. הזקן, לעומתו, אוהב את הישן ומכיר בערך המקום שממנו הוא בא. הוא רואה את נפתולי החיים כתמונה אחת גדולה ולא רק כפיקסלים בודדים, שלעתים נדמים לצעיר גדולים ממידתם האמיתית.

המתח הבין-דורי איננו בהכרח חסרון; יש בו גם בשורה מרעננת. במקום שהעייפות והניוון האנושי יעברו מדור לדור ויצטברו לכדי משא כבד מנשוא, בכל דור ודור מתחדש העולם, משיל מעליו את הלבוש הישן והלֵאה ומתלבש בלבוש חדש ורענן

המתח הבין-דורי איננו בהכרח חסרון; יש בו גם בשורה מרעננת. במקום שהעייפות והניוון האנושי יעברו מדור לדור ויצטברו לכדי משא כבד מנשוא, בכל דור ודור מתחדש העולם, משיל מעליו את הלבוש הישן והלֵאה ומתלבש בלבוש חדש ורענן. כך יכול כל דור להגשים את ייעודו: להתפתח ולצמוח, ולהפוך את העולם למקום טוב מעט יותר עבור הדור שיבוא. זהו מתח בריא: הוא יוצר את האיזון בין רוח ההתפתחות והיצירה של הצעירים, לבין שמירה על גבולות הסדר הטוב. הוא שומר על הגבולות החברתיים, באופן שמאפשר התפתחות יציבה ומונע התפתחות כאוטית.

דברים אלו רלוונטיים גם לעולם הדתי: שילוב הידיים של הזקן והצעיר מאפשרים את התפתחות עולם הרוח, את הפיכתו לעשיר יותר ורלוונטי לתנאי הזמן המשתנים. באופן זה, הצעיר נשאר נאמן לשלשלת הדורות, עם כל תהפוכות הזמן. הוא נשאר בתוך מסגרת המאפשרת לו להמשיך ולהשתלשל הלאה בנאמנות ובעקביות.

לכן אפוא עלינו לשים תמיד יד על הדופק ולשאול את עצמנו: האומנם הזקנים והצעירים משלבים ידיים או שמא מתקוטטים הם כאויבים מרים? כאשר מתגלע בקע ביחסי הצעירים-זקנים, זהו דבר כבד-משקל שיש לתת עליו את הדעת: בקיעים כאלו הם-הם אלה הגורמים להרס תרבויות ולחורבן דתי ואנושי.

כאשר מתגלע בקע ביחסי הצעירים-זקנים, זהו דבר כבד-משקל שיש לתת עליו את הדעת: בקיעים כאלו הם-הם אלה הגורמים להרס תרבויות ולחורבן דתי ואנושי

לעולם לא יהיה ניתן להאשים אך צד אחד בכישלון מסוג זה. ככל כישלון במערכת יחסים, ישנם שני צדדים למטבע, ישנו ריקוד משותף, ועל כן תמיד יהיו שני הצדדים אשמים כשהריקוד אינו עולה יפה.

במאמר זה – בתור צעיר תוסס בעצמי – אנסה ביומרנות-מה לשרטט את הפערים המצויים כיום בין הזקן לצעיר בחברה החרדית ואת האופן שבו ניתן לבנות גשר להבנה ולשותפות הדדית. שותפות זו תוכל להפוך מה שנראה כמצב על סִפו של כאוס, להתקדמות והתפתחות חיובית ומתוקה של חיי הדת. כזו שעשויה להצעיד אותנו צעד אחד קרוב יותר אל התשובה ואל הגאולה.

 

המתח הבין דורי

המתח הבין דורי נולד מכך שלכל דור ודור ישנן התמודדויות ומורכבויות המיוחדות רק לו, כאלו שלא היו ידועות לָעולם עד הנה. התמודדויות אלה מחייבות גם פתרונות חדשים אשר לא היו ידועים עד כה. המסורת אינה עוברת באותה תבנית מדור לדור, אלא בכל דור יש לה לבוש חדש – קנקן חדש מלא ישן.

כאן אנו פוגשים פרדוקס כלשהו: הדור החדש הוא שתיל רך. הוא איננו מסוגל להציע לעצמו את הפתרונות הנזקקים לו על מנת להתפתח. זהו תפקידו של הדור הישן, רב-השורשים. לעומת זאת, הדור הישן, מחמת היותו נטוע בעולם של אתמול, מתקשה להבין את ההתמודדויות של הדור החדש, והוא מנסה להציע להן את הפתרונות הישנים.

כאן אנו פוגשים פרדוקס כלשהו: הדור החדש הוא שתיל רך. הוא איננו מסוגל להציע לעצמו את הפתרונות הנזקקים לו על מנת להתפתח. זהו תפקידו של הדור הישן, רב-השורשים. לעומת זאת, הדור הישן, מחמת היותו נטוע בעולם של אתמול, מתקשה להבין את ההתמודדויות של הדור החדש

פרדוקס זה – המעורר שחוק ובכי גם יחד – אינו תומך ומקדם את הדור הצעיר, כמובן, אלא רק מתסכל אותו יותר. הוא עלול לגרום לדור הצעיר להרגיש תחושת ניתוק ואפילו ניכור מן הדור הקודם, כביכול הוא אינו מעוניין לעזור לו אלא רק להצר את צעדיו ולהפוך אותו לברייה אחרת משהוא: אדם מן הסוג הישן…

כך נוצר משבר אמון גדל והולך בין הדורות: הדור הישן מפרש את רצונותיו של הדור החדש בתור מרד במסורת אבות ובכל מה שהוא חושב לטוב, למרות כוונותיו הטובות של האחרון, שאינן מבקשות לכפור חלילה בערכים הישנים והטובים. כתוצאה מכך, הדור החדש נתקל באי-קבלה ובהעדר תמיכה בצרכיו הבסיסיים ביותר.

כאשר הפער בין הדור הישן והחדש כה גדול, עד שכמעט אפסה תקווה לבניית גשר וליצירת שיח בר-קיימא, עולה באוויר ריח מרד ופעמוני האזעקה מצלצלים ומבשרים על אסון מתקרב

תיאור זה אופייני לאדם באשר הוא אדם ולמורכבות החיים. המתח בין הדורות יכול להיות כוח מפרה כאשר הזקנים והצעירים מצליחים לבנות גשר ביניהם, או חלילה להסתיים בנתק והרס, כאשר התקשורת הבין-דורית פגומה. כאשר הפער בין הדור הישן והחדש כה גדול, עד שכמעט אפסה תקווה לבניית גשר וליצירת שיח בר-קיימא, עולה באוויר ריח מרד ופעמוני האזעקה מצלצלים ומבשרים על אסון מתקרב.

 

החרדה הבין-דורית בעולם היהודי

בעולם היהודי, המתח הבין דורי מקבל משקל מיוחד. העברת המסורת היהודית מאב לבן היא המשימה העליונה של כל בית יהודי. אימהות יהודיות בכל דור ודור שפכו דמעות כמים עבור ילדיהם, שימשיכו ללכת בדרך התורה המסורה לנו. הדור המבוגר בעולם היהודי חשש מאז ומעולם שמא הדור הצעיר לא עיכל יפה את המסורת והוא עלול חלילה לסטות מדרכה.

דא עקא, חשש זה עצמו הוא מקור לא אכזב לחרדות גדולות, אשר מעלות את המתח הבין-דורי במידה רבה. כאשר המתח עולה לרמות גבוהות מידי, הוא עצמו עלול להוביל לתוצאות הרסניות.

החשש של הדור המבוגר שמא הוא הולך ומאבד את הצעירים גורם לו להכביד את עולו ולהעלות את המתח הבין דורי. מתח זה הולך ומחניק את הגרונות, ועל כן מפלג, מגביר את הקולות הקנאיים, ומחשיך את האופק

אין צורך להכביר בדוגמאות היסטוריות למצבים כאלה. רק במאתיים השנים האחרונות חווה העם היהודי אסונות דתיים רבים: הרפורמה של ההשכלה ורוח החופש של התנועה הציונית ועוד מהפכות ממהפכות שונות, באירופה, בארצות המזרח, בארץ ישראל ובארה"ב. ככל שניטיב לעיין ולהעמיק במציאות ההיסטורית בעת משברים שכאלה, נראה כי התנהל בהם שיח חרשים בין הדורות: אלה התבצרו מכאן, ואלה התבצרו משם, ועוד חוליה בשלשלת המסורה הלכה והתדלדלה.

בחברה החרדית כיום, ישנה חרדה עצומה להעברת המסורת בשלמותה לדור הצעיר. הרוחות המנשבות בחוץ אינן עושות חיים קלים למחנכי דור זה. הם נדרשים לעמוד איתן מולן וליישר את הדור הצעיר אל המסילה. יש מן הצדק אפוא בחשש שמא המתח המוגבר בין הדור הצעיר לדור המבוגר יביא לנתק בשלשלת המסורה.

רבים בדור הצעיר מוצאים את תכסיסי הקרב של אבותיהם לא רלוונטיים. הדור הנוכחי נעשה יותר ויותר מתוחכם מבחינה טכנולוגית, ויותר ויותר מודע ומתמצא בהליכות עולם. הוא אינו מתבדל כאבותיו ואינו מוצא עוד טעם כה בלעדי דווקא בהווי המסורתי של הישיבות. החשש של הדור המבוגר שמא הוא הולך ומאבד את הצעירים גורם לו להכביד את עולו ולהעלות את המתח הבין דורי. מתח זה הולך ומחניק את הגרונות, ועל כן מפלג, מגביר את הקולות הקנאיים, ומחשיך את האופק.

דומני כי כולם יסכימו, שיש צורך גדול למצוא בימינו דרך ליצור שיח בין הדורות, על מנת שהמסורת העתיקה תימשך כמות שהיא, וערכי הקודש יונחלו הלאה לדור הבא ולכל הדורות הבאים בעקבותיו. במאמר זה ארצה לתת קווים ראשוניים להבדלים בולטים בין הדור הצעיר לדור המבוגר. תקוותי היא שבאמצעות שימת לב להבדלים נוכל לייצר שפה חדשה, כזו המסוגלת לדלג מן הישן אל החדש ומן החדש אל הישן.

 

זהות ומודעות

אובססיית הזהות האוחזת בצעירים בימינו אינה פוסחת על החברה החרדית. לרדיפה אחר הזהות פנים רבות. הבדלי מעמד ואורחות החיים בין קבוצות שונות באוכלוסייה היו מאז ומתמיד. אולם כיום, הרדיפה אחר הזהות מייצרת גבולות נוקשים יותר בין המגזרים השונים בחברה היהודית בישראל. ההזדהות עם קבוצה מסוימת מקבלת משמעות גדולה יותר מאשר הצורך הנפשי הפשוט בחברים. דבר זה נכון במיוחד בקשר לזהות הדתית. הזהות הדתית הספציפית של צעיר בן ימינו הופכת לשאלה גורלית – ההשתייכות למפלגה המדויקת, לזרם, לתנועה, לסגנון חיים ולהגדרה ישיבתית מסוימת. הכמיהה הזו יוצרת הקפדה יתרה על ניואנסים דקים של לבוש ושל שפה, ועיסוק מוגבר בשאלת ההגדרות החברתיות.

הזהות הדתית הספציפית של צעיר בן ימינו הופכת לשאלה גורלית – ההשתייכות למפלגה המדויקת, לזרם, לתנועה, לסגנון חיים ולהגדרה ישיבתית מסוימת. הכמיהה הזו יוצרת הקפדה יתרה על ניואנסים דקים של לבוש ושל שפה, ועיסוק מוגבר בשאלת ההגדרות החברתיות

יתכן כי הצורך המוגבר בזהות של האדם הדתי נובע דווקא מהישיבה בארץ, במרחב חופשי, שבו המעבר מקהילה לקהילה פתוח יחסית. היהודי הגלותי היה רגיל לחיות במרחב שבו היה דחוי ובמקרים רבים נרדף. אורח חייו הזר והשונה מסביבתו לא היה רק בחירה, אלא גם הכרח. כך הוא פיתח מסוגלות לנדוד בארצות ולשמור על אורח חיים דתי אף בקבוצות קטנות יחסית, ולהעביר את המסורת לדור הבא. היהודי החי בארצו, לעומת זאת, חש שייכות גדולה יותר לסביבתו. כולם סביבו יהודים והוא איננו נרדף עוד. כעת, כאשר העם היהודי יושב בארצו, נוצקה אפוא משמעות גדולה יותר להשתייכות המגזרית ולזהות העצמית והדתית. כך או כך, מדובר במאפיין מובהק של הדור הנוכחי, שיש לתת עליו את הדעת.

הבדל תודעתי נוסף בין התפיסה העצמית של הדור החדש והדור הישן הוא המודעות. התפשטותה של הפסיכולוגיה וחדירתה אל תוך מוסדות החינוך העלתה את רמת המודעות העצמית של הדור הצעיר. ברמה זו או אחרת, הדור הצעיר רגיל יותר לדבר על עצמו ועל רגשותיו. את פירותיה המתוקים של תופעה זו אנו חוזים בעינינו-אנו, בעוד את פירותיה המקולקלים עשויים אנו לראות רק כעבור דור או שניים. כך או כך, הפער בין ההורים לילדיהם בולט עד מאוד בתחום זה. לעתים קרובות, נוצר מצב שבו הילד מודע לעצמו, לצרכיו הנפשיים ולחולשותיו יותר מהוריו. פער זה עשוי לגרום לילד לזלזל בהוריו, ובעקבות כך לזלזל במסורת שהם מתאמצים להנחיל לו. יתרה מזו, המסורת עצמה עלולה להיתפס אצלו כלא-מודעת וכמנותקת מן הרגש. השפה שבה הצעיר לומד לדבר על עצמו ואל עצמו, שונה מהשפה שבה מוריו מעבירים לו את המסורת.

 

לאומיות

בשנים האחרונות עברה הלאומיות תמורה משמעותית. בשלהי המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים, התאפיינו התנועות הלאומיות בחילוניות. הלאומיות הייתה גלגל נוסף ברכבת החירות והנאורות, ורוב רובן של התנועות הלאומיות התרחקו מהממסד הדתי המסורתי. אולם כיום הלאומיות היהודית הינה בעלת אופי דתי מובהק, דתי מאוד לעיתים. פניה החדשות של הלאומיות הופכים את הצעיר החרדי לנמען טבעי שלה. הצעיר החרדי של היום גדל במקרים רבים חופשי מן הטראומות הדתיות של המחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה, ואף ללא צילם של המאבקים ההרואיים על קיום הדת במדינת ישראל בשנותיה הראשונות. מתוך כך, הוא מוצא כי השפה הלאומית דווקא מדברת אליו. היא מתאימה לאידיאלים הדתיים שלו ולרגש הנאמנות שלו לעם ולארץ. העיסוק בבניין הארץ וגאולת ישראל נתפס בעיניו דבר חיובי ורצוי.

אנו מוצאים בימינו צעירים חרדים רבים הנמשכים אל אידיאל ישוב הארץ – גם אם לא למעשה הרי שלהלכה – ואל הרוח האותנטית המצויה בחלקים הלאומיים של הציונות הדתית. הם מוצאים באידיאליזם ובחיבור אל הארץ ואל התקוות הגאוליות בשורה יהודית מרעננת

הגישה החרדית הישנה אל הלאומיות נבעה מן החילוניות של תנועת שיבת ציון, ומהרוח הכפרנית והאנטי-דתית שלה. באותם ימים, היה קשה לתפוס את פעולותיהם של אנשים פורקי עול כתהליך הגאולה עליו חלם עם ישראל. אולם הדור החדש, זה שגדל במנותק מחוויה זו, רואה בעיניו גאולה וחפץ להביא אותה לידי מימוש.

מסיבה זו, אנו מוצאים בימינו צעירים חרדים רבים הנמשכים אל אידיאל ישוב הארץ – גם אם לא למעשה הרי שלהלכה – ואל הרוח האותנטית המצויה בחלקים הלאומיים של הציונות הדתית. הם מוצאים באידיאליזם ובחיבור אל הארץ ואל התקוות הגאוליות בשורה יהודית מרעננת. אנקדוטה קטנה הממחישה זאת היא הזדהותם של חרדים רבים, לפעמים אפילו כאלה מזרמים קנאיים ואנטי-ציונים, עם הקצוות הימיניות ביותר של המפה הפוליטית. חרדים רבים מזדהים עם מרזל ובן גביר, ואינם רואים בכך כל סתירה לחרדיותם.

 

חשיפה לידע

האינטרנט העצים את פיזור הידע, והביא אותו אל כיסו של כל אדם. אם לפני חמישים שנה יכולנו למצוא ילדים אשר לא ידעו כלל על קיומו של עולם הפסיכולוגיה, קשה למצוא כאלה כיום בעולם המערבי. הוא הדין בנוגע לעולם הפוליטיקה וענייני המדינה: כמעט בלתי אפשרי למצוא ילדים אשר אינם מתמצאים בפרטי הפרטים של המצב הפוליטי, ובעקבות כך אף מגבשים דעה עצמאית על הנושאים העומדים על סדר היום. גם בעולם החרדי, למרות מאמצי הסינון, מגיל צעיר עשויים – ולעתים אף נדרשים – הילדים להיחשף למידע עצום ומקיף על העולם, לצורות החשיבה המודרנית, וכנגזרת מכך לערכי המערב.

רשת האינטרנט יצרה מציאות שונה לחלוטין. כעת, מרצון או שלא מרצון, ובקלות יתירה, יכול להיחשף הילד או הנער לעולם שמבחוץ, וכנגזרת מכך גם לתפיסותיו, דעותיו ואורח חייו

העולם היהודי ניהל תמיד אינטראקציה סבוכה עם הסביבה והשפעותיה. אולם האינטרנט, בתור מקור תוכן, מציב לו איום מסוג חדש. הזמינות של הידע והאופן שבו הוא חובק כול מאיימת על הסטריליות היחסית של עולם התורה היהודי. ערכי המערב החילוני שונים מערכי היהדות והמסורת, שלא לדבר על התרבות הכללית. באיזו מידה ובאיזה אופן? אלו הן שאלות חשובות. אבל כך או כך, רושם חיצוני חטוף מאורח החיים החילוני מראה לנו בחדות כי מדובר בעולם ערכים מאד שונה.

אין למעט כלל במשמעות המהפך שהביא האינטרנט לעולמנו ככלל, ולעולם החרדי בפרט. אחד הערכים המרכזיים של המגזר החרדי הינו התבדלות: התבדלות מן החברה הלא-דתית ואפילו הלא-חרדית. התבדלות זו אִפשרה לגדל ילדים במרחב בטוח מבחינה דתית, כך שהילד קיבל התפיסות והאמונות שלו אך ורק מהוריו ומחנכיו ומן הסביבה ההומוגנית מבחינה דתית שבה גדל. התבדלות זו התקיימה בזכות כמה תנאים, ביניהם בתי ספר נפרדים, חומרי קריאה נפרדים, עיתונים נפרדים, ואפילו מוזיקה נפרדת. כך, לא רק שהילד לא נחשף לעולם בחוץ, אלא שהוא גם לא נזקק לתרבות החיצונית באף היבט של חייו כמעט. כך היה יכול הדור הקודם להבטיח שהילד נחשף אל העולם בצורה מבוקרת, ושאינו פוגש באנשים או בתפיסות אשר עלולים לזעזע את עולמו הדתי.

רשת האינטרנט יצרה מציאות שונה לחלוטין. כעת, מרצון או שלא מרצון, ובקלות יתירה, יכול להיחשף הילד או הנער לעולם שמבחוץ, וכנגזרת מכך גם לתפיסותיו, דעותיו ואורח חייו. באינטרנט ניתנת במה לתרבות הרדודה ולתכנים האנטי-מוסריים ביותר לצד ידע מועיל ואיכותי. האינטרנט הוא שיקוף של כלל האנשים בעולם, ולאו דווקא של פלח אוכלוסייה מסוים. ניתן לפגוש בו הכול מכול. הסטריליות וההומוגניות של החינוך החרדי המסורתי מתערערות משמעותית בעקבות כך.

חשיפה זו יכולה להתרחש דרך המחשב הביתי, הטלפון של השכן או אפילו המחשב בספרייה. כל שנצרך הוא מכשיר עם גישה למרשתת, וכבר מצוי האדם בכל מרחבי עולם, דרך חומרי קריאה או מדיומים אחרים. עבור הצעיר החרדי, חשיפה זו מקבלת ביטוי הרסני אף יותר, הואיל ומעולם לא קיבל את הכלים המינימליים להתמודד עמה. להיפך, מרכיב מרכזי בחינוך בדלני, הוא ביטולן של שאר החברות.

פעמים רבות הילד החרדי גדל בתודעה שבכל חברה אחרת מצויים פגמים מוסריים והיעדר אושר אמיתי. תודעה זו היא המאפשרת לו להתבדל בקלות מן החברות האחרות, ולהיות גאה בזהותו. אולם, ישנו פגם מסוים בחינוך ילד לתודעה מסוג זה. במידה והילד אכן ייחשף לעולם שמבחוץ, הוא עשוי לחוות אותו באופן שונה לחלוטין מהאופן שחונך אליו

פעמים רבות הילד החרדי גדל בתודעה שבכל חברה אחרת מצויים פגמים מוסריים והיעדר אושר אמיתי. תודעה זו היא המאפשרת לו להתבדל בקלות מן החברות האחרות, ולהיות גאה בזהותו. אולם, ישנו פגם מסוים בחינוך ילד לתודעה מסוג זה. במידה והילד אכן ייחשף לעולם שמבחוץ, הוא עשוי לחוות אותו באופן שונה לחלוטין מהאופן שחונך אליו. הוא עשוי לחוות אותו כמושך ומלא אושר, ואפילו כמוסרי וערכי. חוויה זו תוביל אותו לחוסר אמון בחינוך שקיבל ובאמינות של מחנכיו ככלל.

האינטרנט הינו גורם מכריע על ההתפתחות התודעתית של הילד או הנער. באינטרנט הוא נחשף או מקבל נגישות קלילה אל התרבות הסובבת, אל המדיה, אל התפיסות ואפילו – במידה והוא מן המחוננים – אל התורות העמוקות העומדות בבסיס התרבות הכללית. באינטרנט הוא נחשף למידע אינסופי ולא מסונן, המערב בין ידע מדעי רציני לבין בדיות, דמיונות ודעות כוזבות. באינטרנט הוא נאלץ להתמודד מול שאלות אמוניות וערכיות כבדות משקל. האינטרנט גם מפתח בו את החשיבה הביקורתית והעצמאות המחשבתית, שעשויות לאיים על חינוך שאינו שורשי דיו. ילד או נער הנחשף לאינטרנט עשוי להפוך גם למתוחכם ביותר, לעתים הרבה יותר מהוריו.

עובדות אלו גורמות – באופן טבעי – לפער עצום בין הדור שלא גדל על האינטרנט לדור שגדל בצל השפעת האינטרנט. פער אשר מורגש בעולם הכללי, ומודגש אף יותר – באופן טבעי – בעולם החרדי.

בנוסף, האינטרנט עשוי להקשות על העברת המסורה משתי סיבות נוספות:

א. עיקר העברת המסורה נעשית דרך הספרים ומסורת הלימוד היהודית. מסורת זו שונה מאד מדרך כריית המידע בדור האינטרנט.

ב. המידע הרב המצוי ביד כל עשוי לגרום להתרחקות וניתוק מהרוח המסורתית, הן מחמת תכנים זרים והן מחמת אופן העברת המידע וזמינותו. אינו דומה דיון בין כתלי הישיבה לדיון בפורום אינטרנטי. מה גם שכעת כל בחור צעיר יכול ללקט מקורות מן הגורן ומן היקב, מתוך מבול הידע השוטף את הרשת, ולאבד את השלמות והיציבות של העברת הידע המסורתית.

 

שיבה לאנושיות, ושיבה לאמונה באמונה

במאה האחרונה התרחשו שני מאורעות היסטוריים שהשפיעו עמוקות על העם היהודי: שואת העם היהודי, והעזיבה ההמונית את הדת, שהתרחשה בעיקר במחצית הראשונה של המאה העשרים, ומוגדרת לא פעם כשואה הרוחנית של העם היהודי.

ראשית אתמקד בשואה. מעבר לשאר הממדים של השואה, ברצוני לכוון אלומת אור אל אובדן האמונה של הדור ההוא. נראה כי לצד ייסורי הנפש, השואה גרמה לאותו דור לאיבוד האמונה באנושות ולאיבוד תחושת הביטחון האנושי. שתי אמונות אלו הינן כה בסיסות לקיום האנושי, עד שקשה להבין איך ניתן לנהל חיים תקינים בלעדיהן, ועל אחת כמה וכמה להביא לעולם דור חדש ובריא. חוסר אמונה זה מוביל באופן טבעי לראיית העולם מתוך משקפת צרה ודיכוטומית: יש את מה שבטוח ויש את מה שלא. העושר והמורכבות של החיים האנושיים מושמים אפוא בקרן זווית, והדגש מושם על חיפוש ביטחון מוחלט בכל דבר. התוצאה מופיעה ברמת ההתנהגות וברמת השפה כאחד. דרך חיים שכזו עשויה להיות מאומצת מן הסתם גם על ידי הדור הבא.

באופן מקביל, פעלה ההשפעה של ה'שואה הרוחנית', כפי שאני מכנה אותה. המשבר שחווה העם היהודי, עת עזבו מירב בניו את הדת בתקופה כה קצרה של דור או שניים, צרב טראומה באותו דור. טראומה זו התבטאה בחוסר ביטחון ביכולת להעביר את המסורת לדורות הבאים, כפי שהיא עברה מדור לדור משך אלפי שנים. משהו בביטחון שהיה תמיד בחינוך – בבת עינה של האומה היהודית – נסדק. כעת, אבדה גם האמונה בגידולם של ילדים מאמינים במרחב המודרני. לכשנרצה: אבדן האמונה באמונה.

בדור החדש, חדוות החיים הטבעית פורצת ללא מורא. לעומת זאת, הדור הקודם, עשוי להיות נטוע עדיין בתבניות הישנות: הוא חרד לביטחונם הכללי ולשלומם הדתי של ילדיו באופן מוגזם, עם היותו מדבר בשפה נוסחתית התופסת את החיים בצורה דיכוטומית ואינה מפנה מקום למורכבות ולגמישות של החיים הבריאים

העולם החרדי, בהיותו נחוש לשמר את המסורת ולהמשיך את החיים בכל מחיר, הושפע עמוקות מאבדן האמונות המתואר לעיל, קרי: אבדן האמונה באנושות ואובדן תחושת הביטחון האנושי, ואבדן האמונה באמונה הפשוטה שניתן לגדל ילדים מאמינים גם כיום. אופני ההשפעה רבים הם, אולם ברצוני לציין שניים: חרדה מתמדת, ושפה לא-אנושית.

אני מתמקד דווקא בשני נושאים אלו, הואיל והם מרכיבים משמעותיים מאוד בפער הבין-דורי. הדורות מתחלפים להם, וכעת נולדים הדור השלישי והרביעי לשואה, דורות אשר גדלים בארץ ישראל, מתוך ביטחון, הן אנושי והן אמוני, הואיל חברת המאמינים משגשגת ותופחת, וזכר השואות – הפיזית והרוחנית, הופך רחוק יותר ויותר. בדור החדש, חדוות החיים הטבעית פורצת ללא מורא. לעומת זאת, הדור הקודם, עשוי להיות נטוע עדיין בתבניות הישנות: הוא חרד לביטחונם הכללי ולשלומם הדתי של ילדיו באופן מוגזם, עם היותו מדבר בשפה נוסחתית התופסת את החיים בצורה דיכוטומית ואינה מפנה מקום למורכבות ולגמישות של החיים הבריאים.

פער זה איננו רק בעיה חינוכית, אלא גם כשל של שפה: הדור הצעיר אינו תופס את העולם כקודמו, ומשכך אינו מבין את שפתו. הדור הקודם, בתורו, איננו מבין את שפתם של הצעירים, שפה אשר התחשלה מתוך חיים אמוניים, חיוניים, בריאים, מסופקים ושלוים.

 

והגדת לבנך: שאלה ודיאלוג

סקרנו אפוא ארבע זירות שבהם ניכר הפער הבין-דורי:  שוני בתפיסה העצמית, המתבטאת בזהות ובמודעות, שוני גישה לחברה, המתבטאת ברגשות לאומיים, שוני בגישה לידע, בעקבות האינטרנט והצפת המידע, ואחרון, עמידה בטוחה יותר, המתבטאת באמונה בחיים ואמונה באמונה. פערים אלו יוצרים נתק בין הדור הצעיר לדור המבוגר, והם עלולים לגרום לעליית מפלס החרדה של הדור המבוגר מפני כישלון בהעברת המסורת. חרדת המבוגרים עלולה להתגבר כל כך, עד שהיא עצמה תרחיק את הצעירים.

אי אפשר לנתח במסגרת זו את הדרכים השונות להתמודד עם הפערים הנקודתיים, אבל בכל אופן ארצה להצביע על כיוון כללי. דומני כי מתוך שיטתם של חז"ל להעברת המסורה, נוכל ללמוד שיעור חשוב על הדרך הנכונה לגשר על הפער הבין-דורי אם נעיין בהלכות הנוהגות באחד הלילות החשובים בלוח השנה היהודי: ליל הסדר.

חכמינו ז"ל מורים לנו כי הדרך הנכונה להעביר את ההגדה של ליל הסדר היא באמצעות שאלה. ההגדה לבן אינה הטחת דברים ותוכחה, אלא תשובה לשאלה. הם מבינים שהעברת המסורת נעשית מתוך הכנת הלב שיוצרת השאלה של הבן. השאלה מעידה על בקשה לשמוע, כך שהאוזן השומעת מצויה כבר בכוננות ספיגה

חכמינו ז"ל מורים לנו כי הדרך הנכונה להעביר את ההגדה של ליל הסדר היא באמצעות שאלה. ההגדה לבן אינה הטחת דברים ותוכחה, אלא תשובה לשאלה. הם מבינים שהעברת המסורת נעשית מתוך הכנת הלב שיוצרת השאלה של הבן. השאלה מעידה על בקשה לשמוע, כך שהאוזן השומעת מצויה כבר בכוננות ספיגה. הגדה כזו תממש את הפוטנציאל הטמון בה. אין אתה אומר לבנך כך או כך היה, אלא אתה מביא אותו לכדי שאלה, לכדי סקרנות, ואותה אתה ממלא עם ההגדה מלאת המשמעות, המיישבת את שאלותיו של הבן. אי אפשר להגיד לבן אם אינו שואל. העברת המסורה אינה נכפית על הבן כמשא שעליו לסחוב, אלא היא עוברת אליו באמצעות השאלה. ואם הוא אינו שואל – את פתח לו. רק כאשר הוא שואל, נפתח אצלו ערוץ האזנה המוביל לספיגת הדברים. ספיגה זו מטמיעה אצלו את התשובות, את המסורת, באופן שיאפשר לו בתורו להיות זה שיעביר אותו המסר באותו התהליך לבנו שלו.

חוויה זו חזקה פי כמה ממציאות שבה האדם בא אל בנו הקטון ומרצה בפניו דברים על עם שחי לפני כך וכך שנים ולפיכך עליו לקיים כך וכך דינים, שאם לא כן ייפול עליו אשם של ניתוק המסורת. פיתוח רגשות האשם של הילד אינו משכנע אותו להפוך לרצף בשרשרת הדורות, אלא גורם לו להתנתק. לעומת זאת, כאשר העברת המסורת בנויה על תשובה לשאלה, המסורת הופכת לחלק מהחיים האינטימיים של הבן.  הוא מציג את השאלות הבוערות והמאוד מוחשיות שלו, ודרכן מספר לו האב את סיפור יציאת מצרים.

למעשה,חז"ל הפכו את ההגדה לדיאלוג, וזאת מתוך שתי תפיסות אנושיות בסיסיות: א. אי אפשר "להנחית" מסר על אדם ללא שהוא יבקש לקבל את אותו המסר, ישאל. ב. כשיש צורך להעביר מסר מדור אחד למשנהו, מחמת הפער הבין-דורי, הכרח הוא להעבירו מתוך דיאלוג ולא על ידי מונולוג. רק כך הוא אכן יצליח לדלג על הפער ולעשות את דרכו אל הדור הבא.

השאלה של הדור הצעיר מכשירה אותו להקשיב לדור המבוגר, ולתרגם את השפה של האחרון לעולם הפנימי והמיוחד שלו. הדור המבוגר אינו צריך לדבר בשפת הדור הצעיר והדור הצעיר אינו צריך ללמוד את שפת הדור המבוגר. כאמור למעלה, העובדה שיש פער בין מבוגרים לצעירים אינה רעה כשלעצמה, אלא להפך – יש בה כוח מפרה. הבעיה מתחילה כאשר הם אינם מוצאים דרך לדבר אחד עם השני. הדרך ליצור תקשורת הוא באמצעות שאלה ודיאלוג.

 

אל העתיד

בסגנון האופייני לדור הצעיר ישנם היבטים חיובים רבים. הצמא לדעת ולהבין, המודעות, התחכום, החשיבה בעלת המעוף והחיוניות האופייניים לדור הצעיר עשויים להיות בשורה גדולה לעולם היהודי. תכונות אלה הינם כלים משמעותיים אשר בכוחם לתרום לעושרה של היהדות, לפוריותה ולשגשוגה.

הדור הצעיר אינו חפץ רשע ואינו מרדני מטבעו. הוא כוסף לעבוד את האלוקים מתוך אישיותו שלו, בסגנונו ובדרכו המיוחדת. כדי להעביר את המסורה אל הדור הצעיר, יש להבין לרוחו ולא לנסות לדכאה. יש לעודד אותו לחקור ולשאול, ומתוך כך להנחיל לו את מסורת הדורות. כאשר יבנה גשר בין-דורי יצאו שני הצדדים שבעי-רצון: הזקנים ינחילו את רוחם העתיקה אל דור העתיד, והייחור העדין והקטן של הצעירים יהיה מחובר ומעורה במסורת בעלת שורשים עמוקים.

מאמר זה נושא בקרבו קריאה רבתי אל אחינו שומרי הגחלת: הבה נשנס מותניים יחד, זקנים עם נערים. הזקנים יביאו את הרוח הנצחית המשומרת כיין ישן, והצעירים יביאו את רוח החיים המפכה בעוז. יחדיו ניצור עולם מתוקן יותר, ונשכיל לגדל דור נוסף אשר יקדם את העולם בצעד נוסף לקראת הגאולה השלמה.

 


[1] לפרקים, חלק א דרשה מט "הזקנים והצעירים בבניין".

3 תגובות על “בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר

  • מאמר יפה מאוד, נוגע בבעיה מצויה ורגישה.
    יש רק בעיה אחת: רק הצעירים [עם האינטרנט] קוראים אותו, הזקנים יושבים כעת בביהמ"ד ומתכננים את המתקפה הבאה שלהם על ההיינטיגע דור [-הדור של עכשיו], את המאמר ואת הפתרון שבסופו הם לעולם לא יקראו.

    • צריך שצעירים בקשר טוב עם הזקנים לאט לאט יחכימו את אותם רבנים זקנים על המצב העכשווי ויראו להם מה זה העולם שלנו בראיה ישירה

  • יפה מאוד

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל