בתוך הדיון על גיוס בחורי ישיבה בשעה קשה זו, נדרש דיון הלכתי שאיננו תלוי בהצדקה פוליטית או השקפתית. במסגרת הדיון ההלכתי עולות שתי טענות עיקריות שבני הציבור החרדי נוהגים לטעון. האחת, שלימוד תורה שקול לשרות צבאי ואף עדיף עליו. הטענה האחרת היא ששרות צבאי עלול לערער את צביונו של הנער החרדי.
במאמר זה אתמקד בטענה הראשונה בלבד – מעמדו של לימוד התורה ולומדיה בהלכה. אעמוד על מאמר חז"ל המצוטט רבות: "רבנן לא צריכי נטירותא", תלמידי חכמים אינם זקוקים לשמירה. במוקד הדיון יעמוד ניתוח הסוגיה של החזון איש. הדיון ההלכתי על מאמר חז"ל זה עומד על יסוד כלכלי, והשאלה לענייננו היא אם ניתן להרחיב את הדיון ולכלול גם את דיני הנפשות שבהם אנו עוסקים כיום.
מדינת ישראל איננה קהילה בלבד ואף איננה מלוכה; היא מדינה דמוקרטית השואבת את סמכותה מאזרחיה. […] החלטותיה בנושאים ערכיים הן החלטות פוליטיות המשמשות עבורה מוקד של זהות
אכן, שני מקורות עיקריים צריכים להידון בסוגיה זו. האחד נשען על דיני קהילה וקובע שחכמים אינם זקוקים לשמירה, ולפיכך הם פטורים ממס ביטחון, והאחר נשען על דיני מלכות ישראל, עוסק במלחמת מצוה וקובע שאפילו חתן בחופתו צריך לצאת למלחמה. הדיון בשתי סוגיות אלה צריך להתחיל מדיון בסוגיות התלמודיות עצמן, אבל אסור שהוא יישאר שם. צריך לבחון את השלכותיו על ימינו אנו. מדינת ישראל איננה קהילה בלבד ואף איננה מלוכה; היא מדינה דמוקרטית השואבת את סמכותה מאזרחיה, שלא כולם שומרי מצוות ולא כולם בני ברית. החלטותיה בנושאים ערכיים הן החלטות פוליטיות המשמשות עבורה מוקד של זהות. מדינה איננה משמרת ערך אחד בלבד, כל החלטה ממשלתית היא עסקת חליפין המפשרת בין עקרונות וצרכים. כך גם לגבי ערכים רבי מעלה כמו הצלת נפשות ולימוד תורה.
האם רבנן זקוקים לשמירה?
אחל בדיון הקהילתי. הגמרא במסכת בבא בתרא עוסקת בפטור תלמידי החכמים מתשלום מס ביטחון, ובמהלך הדיון מנמק ריש לקיש את הפטור בכך שחכמים אינם זקוקים להגנת העיר: "רבי יהודה נשיאה רמא דשורא אדרבנן. אמר ריש לקיש: רבנן לא צריכי נטירותא [רבי יהודה נשיאה, נכדו של ר' יהודה הנשיא, הטיל מס ביטחון על תלמידי החכמים. אמר ריש לקיש בתגובה: תלמידי חכמים אינם זקוקים לשמירה]" (בבא בתרא ז, ב).[1] גמרא זו איננה מתארת ארוע היסטורי בלבד, והיא נפסקה להלכה על ידי הרמב"ם והשלחן ערוך:
כל הדברים שצריכין לשמירת העיר לוקחין מכל אנשי העיר ואפילו מן היתומים חוץ מתלמידי חכמים, שאין תלמידי חכמים צריכין שמירה שהתורה שומרתן, אבל לתקון הדרכים והרחובות אפילו מן החכמים, ואם כל העם יוצאין ומתקנין בעצמן לא יצאו תלמידי חכמים עמהן שאין דרך תלמידי חכמים להזדלזל לפני עם הארץ.[2] אבל דבר שהוא צריך לשמירת העיר, כגון חומות העיר ומגדלותיה. ושכר השומרים, לא היו חייבין לתת להם כלום, שאין צריכין שמירה, שתורתן שמירתם. ולכן היו פטורים מכל מיני מסים, בין מסים הקצובים על כל בני העיר, בין מס שהוא קצוב על כל איש לבדו, בין הקבועים בין שאינם קבועים, וחייבים בני העיר לפרוע בשבילם אפילו הקבועים על כל איש ואיש.[3]
נראה מתוך הדברים כי האמרה "רבנן לא צריכי נטירותא" מובנת כפשוטה. על פי חז"ל, חכמים אינם זקוקים להגנה אנושית. הקב"ה מגן עליהם, ולכן הם אינם צריכים לשלם על שמירתם, וכדברי הגמרא: "תורה, בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה – מגנא ומצלא [תורה, בין בזמן שהלומד עוסק בה, בין בזמן שהוא איננו עוסק בה, מגנה ומצילה]" (סוטה כא, א). ודוק, ההגנה איננה רק מן החטא אלא מכל סכנה.
אולם בעל ה"חזון איש" הבין אחרת את הדברים. לדבריו, הנימוק "רבנן לא צריכי נטירותא" אינו מתפרש באופן המילולי והפשוט. מאחורי הנימוק עומדת טענה פוליטית: על הציבור להשתתף בהחזקה הכלכלית של החכמים:
יש לעיין, הלא גם רבנן צריכין לנהוג מנהג עולם ולא לסמוך על הנס… ואפשר דבעיר דכולהו רבנן כופין זה את זה לבנות חומה, אבל בעיר שדרין בה בני אדם ויש ביניהן רבנן, מטילין את החומר על המון העם ופוטרין את החכמים כמו שפוטרין מן המס שהתורה פטרתן כיון שאינם משתדלים על השגת הממון בשביל עסקם בתורה אין ליטול מהם ממונם בשביל מס. והכא נמי מצאו חכמים שאין ליטול מהם לנטירותא, ואחרי שבאמת תורתן מגנת עליהן ואינם נתונים תחת מקרי הטבע כשאר בני אדם, כי השגחתו יתברך הוא לפי מדת הבטחון שאדם משליך יהבו על בוראו יתברך, והלכך ראוי תלמיד חכם לפוטרו מנטירותא, ולהטיל את החומה על שאר בני העיר. ואפשר לפי זה, דגם רבנן כופין את שאר בני העיר לבנות חומה.[4]
לתלמידי חכמים אין תעודת ביטוח: אף הם צריכים לדאוג להגנה מאויבים, ואסור להם לסמוך על הנס ולחיות בעיר ללא חומה וללא אמצעי הגנה
החזון איש איננו מבטל לחלוטין את ההנחה שלימוד תורה מספק הגנה ללומדיו, אבל הוא מעמיד את הדברים במסגרת קהילתית מצומצמת העוסקת בחלוקת נטל המס בין יושבי העיר. הוא מקדים וקובע שלתלמידי חכמים אין תעודת ביטוח: אף הם צריכים לדאוג להגנה מאויבים, ואסור להם לסמוך על הנס ולחיות בעיר ללא חומה וללא אמצעי הגנה. הסיבה לפטור ממס היא לדבריו שחברה יהודית צריכה להכיר בלימוד תורה כערך עליון. ההקלה בתשלום המס היא דרך לסייע לתלמידי חכמים בפרנסתם. עיר שכולה תלמידי חכמים מחויבת אפוא לדאוג לאמצעי שמירה נאותים, ובני העיר (שהם תלמידי החכמים) חייבים לשאת באחריות לכך.
כלומר, הנימוק "רבנן לא צריכי נטירותא" הוא סמלי בלבד, והוא משמש נימוק לניכוי מס כדי לסייע לתלמידי חכמים בפרנסתם. הוא אינו מתיימר לקבוע שחכמים אינם צריכים שמירה אנושית – הרי הן השכר הישר והן הניסיון האנושי מכחישים זאת – והוא בוודאי אינו קובע שלימוד התורה מגן אף על אחרים. הסיבה לפטור ממס היא הדרישה שהציבור ישתתף בפרנסת תלמידי החכמים מתוך הכרה בחשיבות לימוד התורה בחברה היהודית. לכן, יש לפטור גבול שניתן לכמת אותו, שהוא חומש (עשרים אחוז) – הסכום הגבוה ביותר שניתן לגבות כדי לשלם על מטרות אידאולוגיות תורניות. אדם אינו מחויב לשלם על קיום מצוות יותר מחומש מהכנסותיו, ולכן גם אינו חייב לסייע לתלמידי חכמים ביותר מעשרים אחוז מהכנסותיו:
ויש לעיין עד כמה חייבין בני העיר לסלק המס של רבנן. הגע עצמך, עיר שכולה רבנן ואחד הדיוט, אם אתה מטיל עליו מס של כל העיר, לא יספיק לו כל רכושו. ונראה דאם על ידי המס המרובה לא ישאר להם פרנסתם, ויצטרכו לעזוב את העיר, אין על בני העיר לסלק מס החכמים. וקרוב הדבר שאינם חייבים ליתן יותר מחומש כמו בשאר מצוה, כדאיתא באורח חיים סי' תרנ"ו.[5]
האם לדעת החזון איש ראוי שמדינה יהודית תקל על לומדי תורה בתשלום מסים? נראה שכן. אולם האם יש להלכה זו השלכה ישירה על גיוס תלמידי ישיבה? מובן שלא. גיוס איננו מס, ופטור ממס איננו שקול לפטור מחובה מוסרית להגן על המדינה ועל הארץ. לסיכום, טענת החזון איש היא שדברי חז"ל "רבנן לא צריכי נטירותא" נשענים על הערך של לימוד התורה, שעל הקהילה לתמוך בו, ולא על טיעון עובדתי. הם משקפים את האמונה שלימוד תורה הוא שורש קיומנו, כפי שכתב רב סעדיה גאון, "כי אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה."[6]
האם לדעת החזון איש ראוי שמדינה יהודית תקל על לומדי תורה בתשלום מסים? נראה שכן. אולם האם יש להלכה זו השלכה ישירה על גיוס תלמידי ישיבה? מובן שלא
האם ניתן לשאוב השראה ממקור זה לגיוס תלמידי ישיבה? התשובה היא כן – ועל כך בהמשך המאמר.
מלחמת מצוה בזמנינו
המקור שממנו רבים למדים את החובה הגורפת לשרת בצבא עוסק במלחמת מצוה וקובע כי הכל מצווים להילחם, אפילו חתן וכלה בחופתם. לדבריהם, על אחת כמה וכמה שתלמידי חכמים חייבים לצאת למלחמה:
והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם ובעקבו של עם מעמידין זקיפין לפניהם ואחרים מאחוריהם וכשילין של ברזל בידיהן וכל המבקש לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו שתחלת ניסה נפילה שנאמר (שמואל א' ד') נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם ולהלן הוא אומר: וינוסו [אנשי] ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים וגו'. במה דברים אמורים? במלחמות הרשות, אבל במלחמות מצוה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה; אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים – במלחמות מצוה, אבל במלחמות חובה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.[7]
על הלכה זו העיר החזון איש את הדברים הבאים:
נראה דהא דתנן דבמלחמת מצוה אפילו חתן מחדרו לא איירי בזמן שצריכין לעזרתם לנצחן המלחמה, דזה פשיטא דבשביל פיקוח נפש והצלת העם כולם חייבין, אלא אפילו בזמן שאין צורך אלא למספר מסוים [וכן היו רוב מלחמותיהם שלא היה מקום לחיל הצבא הלוחמים אלא למספר מסוים] היה רשות ליקח חתן מחדרו, שאין להחוזרים שום זכות במלחמת מצוה. וכן במלחמת רשות, אינן פטורין אלא בזמן שאין נצחון ישראל תלוי בהם, שמספר הצבא שצורך בהן יש בלעדן, אבל אם יש צורך בהן – חייבין לבוא לעזרת אחיהם, וגם שב הדבר למלחמת מצוה.[8]
ברם, גם את המקור הזה יש לברר כהלכה. הטיעון של החזון איש בדבר מי "שאין נצחון ישראל תלוי בהם" הוא טיעון תאורתי. כפי שאראה, הוא טעון בירור ושיקול דעת רב.
ראשית יש לברר מהי מלחמת מצוה ומהו מעמדה בהלכה. מושג זה מקורו בהלכות מלוכה, והוא דן בסמכות המלך ומעמדו מול הסנהדרין. אם תרצו, השאלה היא מעמד הרשות המבצעת מול הרשות השופטת. ראו למשל את דברי הרמב"ם:
אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה, ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם, ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.
מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת, אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.[9]
מלך חייב לקבל רשות מן הסנהדרין להילחם מלחמת רשות, מלחמה שאין בה כורח, לא של מצוה ולא של הגנה על הארץ. הוא איננו צריך לקבל רשות להילחם מלחמה שיש בה כורח. במילים אחרות, הצירוף "מלחמת מצוה" ומעמדו נועד לסייג את סמכות המלך במלחמת רשות. ההבחנה בין מלחמת מצוה ובין מלחמת רשות נובעת מן הצורך המשפטי הזה ואין לה שום השלכה אחרת. החידוש של החכמים בהבחנה הזו בין מלחמת מצוה ובין מלחמת רשות הוא שכוחו המצומצם של המלך הוא במלחמת רשות בלבד. הלכות מלחמות המתוארות בתורה, שהכהן המשיח מכריז את הכרזותיו על איש הירא ורך הלבב, על מי שנשא אשה וכדומה, אמורות במלחמת רשות בלבד. מלחמת מצוה נשענת על עקרונות חשובים יותר כגון מלחמה בעמי הארץ ובהצלת ישראל מיד צר. התורה לא הגבילה כמעט מלחמות אלה, וכשמדובר במלחמה להצלת ישראל מיד צר, התורה לא חידשה את הצורך שבה. היא נשענת על היגיון פשוט. למה לי קרא, סברא היא.
יש אמנם סוגיות הלכתיות אחרות שבהן מובא בפוסקים הביטוי "מלחמת מצוה", אבל מדובר בביטוי שאול בלבד. (העובדה שהביטויים "מלחמת מצוה" ו"מלחמת רשות" אינם נמצאים בכל התלמוד מלבד בסוגיית המלך מוכיחה את הדברים.)[10] ההלכה היחידה הנוספת שבה הובא בתלמוד ביטוי זה היא בקביעה ש"הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה." הסיבה לדבר קשורה לדיני המלך היוצא למלחמה, המצווה לשחרר את רך הלבב, את החתן ואת מי שנטע כרם ולא חיללו. כל אלה הם סייגים לסמכות המלך – סייגים שאין להם תחולה במלחמת מצוה: במלחמת מצוה המלך רשאי להוציא את כולם למלחמה, ללא יוצא מן הכלל.
בהעדר מלך, על המדינה המודרנית – ובפרט על המדינה הדמוקרטית, שבה העם הוא הריבון – לגבש לעצמה את כללי החובה והפטור מגיוס לפי שיקול דעתה
מה ההלכה כאשר אין מלך? מלך, כאמור, יכול להוציא את כל העם למלחמת מצוה (גם ללא רשות הסנהדרין), ואילו במלחמת רשות סמכותו מוגבלת לכללים הנקובים בתורה. אולם גם כשמדובר ב"מלחמת מצוה", אין חובה על המלך להוציא את כולם למלחמה. זכותו לעשות כן; הוא יכול גם לבחור אחרת. בהעדר מלך, על המדינה המודרנית – ובפרט על המדינה הדמוקרטית, שבה העם הוא הריבון – לגבש לעצמה את כללי החובה והפטור מגיוס לפי שיקול דעתה.
מלחמותינו כיום מלחמות מצוה הן – פשיטא שיש חובה לאומית להגן על העם, "להציל את ישראל מיד צר". אך לצד החובה הלאומית להגן על המדינה, יש גם חובות לאומיות נוספות, והמדינה רשאית לקבוע לעצמה כללים: מתי היא מגייסת את כולם ואת מי היא פוטרת מגיוס. היא עושה זאת על פי צרכיה ועל פי סולם הערכים שהיא מציבה לעצמה, הכל לפי הסכמות שלה מול אזרחיה. ועל כך בפרק הבא.
השיקול הערכי של המדינה המודרנית
המדינה המודרנית קדמה למדינה הדמוקרטית, ויש בה שוני בולט ומכריע מהמדינה המלוכנית, המתבטא בהבדל שבין נתיני המלך לבין אזרחי המדינה. במשטר מלוכני, תפקיד המלך הוא להילחם את מלחמות הנתינים; הלכות מלכים של הרמב"ם הם "הלכות מלכים ומלחמות". בניגוד לכך, למדינה המודרנית תפיסה ערכית הדואגת לרווחת אזרחיה, לחינוכם ולזכויותיהם. יש לה כרטיס ביקור ערכי הכולל סט ערכים רחב, ובמדינת ישראל, זהו כרטיס ביקור לאומי. קשה לבני תקופתנו להבין כיצד יתכן אחרת, אבל בימי הביניים המדינה לא טיפלה בחוליה ולא העניקה השכלה לנתיניה. יהודים דאגו לחוליהם בקהילותיהם והנוצרים במנזרים. מוסדות הדת היו גם המקומות שרכשו השכלה: יהודים בבתי מדרש ונוצרים במנזרים, עד שהוקמו האוניברסיטאות (ואף הן היו מוסדות עצמאיים). אפילו מערכת המשפט, או ליתר דיוק, מערכות המשפט, היו ברובן עצמאיות. רק לקראת תחילת העת החדשה נטלה המדינה על עצמה את האחריות לרווחת תושביה, להשכלתם ולחירותם. זו הברית של המדינה המודרנית, עוד טרם היותה מדינה דמוקרטית, עם אזרחיה. המקורות התלמודיים לא הכירו את המסגרת המדינית הזו, ולפיכך ציטוט שלהם הוא אנכרוניסטי. המקורות התלמודיים מתמקדים בתפקיד הרזה של המדינה – לדאוג לשלומה הפיזי בלבד. לעומת זאת, המדינה המודרנית דואגת למנעד רחב בהרבה של אזרחיה.
בהקשר של מדינה יהודית, אין ספק שלימוד תורה אמור לתפוס מקום מרכזי. כמו בקהילה היהודית, שבה נשקל הערך של לימוד תורה מול צרכי המיסוי, כך על המדינה לשקול אותו מול ערכים נוספים – ולענייננו, מול הערך של כוח צבאי והשתתפות בלחימה. מדינה יהודית היא מדינה המשמרת את ערכי היהדות, ואין ספק שלימוד תורה הוא מערכיה החשובים ביותר. אולם מכאן ועד פטור גורף למגזר החרדי כולו – רחוקה הדרך.
ראשית, מובן מאליו שאין הצדקה לפטור מגיוס על בסיס מגזרי. מצב הדברים שחברה שלמה נדחקת ללימוד בלבד (כאילו יש אפשרות מעשית כזו) ומנותקת מן העשייה ומן החיים איננה פוגעת רק ביכולת ההגנה של מדינת ישראל. היא מזיקה בראש ובראשונה לציבור החרדי, ללומדי התורה עצמם. "חנוך לנער על פי דרכו", קבע שלמה המלך: חינוך צריך להיות מותאם לכל אדם על פי כישוריו ועל פי אופיו. יש לציין שחז"ל כבר ישבו על מדוכה זו, של עיסוק בתורה כאורח חיים ועל הנזק שנגרם לרוב החברה מעיסוק בלבדי בלימוד תורה.[11] הדיון באיזון הערכי בין השרות הצבאי לבין לימוד תורה חייב מתמקד בלומדי התורה בלבד, המתאימים בכישוריהם ובאופיים לחיי לימוד.
כיצד יישקלו הדברים? לפי המבואר לעיל, דחיית שרות לתלמידי ישיבה צריכה להיבחן במסגרת שיח הזכויות והחובות של המדינה המודרנית הדמוקרטית גם על פי ההלכה. כפי שדיני שכנים נפסקים בבתי דין על פי חוקים שנפסקים בבתי נבחרים, בארץ ובחו"ל, כך גם חוקי גיוס. ניתן אמנם לקבל השראה מדברי חז"ל. אם חז"ל סברו שערך של לימוד תורה צריך לקבל אישוש בחברה יהודית, מותר לנציגיה הדתיים של מדינה יהודית לשאוף ולחתור שזה יהיה כרטיס הביקור של מדינת ישראל. כך אמנם כתב הרב משה פיינשטיין זצ"ל, גדול הפוסקים בדורות האחרונים:
מעלת כבוד התלמידים החשובים מישיבת נתיב מאיר בירושלים מר דניאל קראוס נ"י ומר עפר טויבר נ"י. הנה אף שענין צבא ההגנה הוא ענין גדול, אבל ענין לימוד התורה ללומדי תורה עוד יותר גדול גם מלהגין על המדינה כמפורש פרק א דבבא בתרא ח' ע"א הכל לאגלי גפא (לשערי חומות העיר להציב בהן דלתות – רש"י) אפילו מיתמי אבל רבנן לא צריכי נטירותא. וכנראה שהממשלה הכירה גם כן את זה, ומי שלומד בישיבה גדולה ועוסק בתורה פטור מענייני חיובי הצבא. ולכן ודאי מי שיש לו תשוקה ללימוד התורה ולהעשות גדול בתורה ובהוראה וביראת שמים, יש לו לילך לישיבות הגדולות, ויהיה ברכה לכלל ישראל והגנה גדולה לכל ישראל.[12]
ודוק. הרב פיינשטיין מכנה את לימוד התורה "עניין גדול", והוא מסתייע בהכרת ממשלת ישראל בכך. אין כאן חובת לימוד ואיסור גיוס אלא עניין שיש לכבדו והוא תלוי בהסכמת הממשלה.
אם הצבא יגייס אזרחים על פי רצונו, כלכלת המדינה עלולה להיפגע ואספקטים אחרים של בטחונה.
בסופו של דבר, שקלול של עמדות מדיניות, הן בטחוניות, הן רפואיות, הוא שקלול כלכלי־פוליטי. הדוגמא הטובה לכך היא סל התרופות. בכל שנה דנה המדינה מחדש בסל התרופות, ובכל שנה יהיו אנשים שייפגעו מן התרופות שלא ייכללו בסל. אי אפשר לצטט את מצות הצלת נפשות ולכלול את כל התרופות בסל. ממשלה שמוכנה לשלם כל מחיר כדי להציל את כל חוליה פוגעת במטרות האחרות שלה. כך הדבר בתקציב הביטחון. ברי שככל שיוקצב לצבא תקציב רב יותר, יהיו לו כלים טובים יותר להגן על האזרחים, אבל העלאת התקציב גובה מחיר שיפגע בכלכלת המדינה וביכולת הישרדותה. כך הדבר בנוגע לגיוס האזרחים. אם הצבא יגייס אזרחים על פי רצונו, כלכלת המדינה עלולה להיפגע ואספקטים אחרים של בטחונה. לכן, כל החלטה ממשלתית דורשת שיקול דעת יסודי. אין ערך אחד הגובר באופן מוחלט על כל הערכים האחרים. גם לא הצלת נפשות. מקורות מן התלמוד ומן הפוסקים יכולים להעניק השראה בשיקול הדעת, אבל הם אינם עומדים במקום השיקול הפוליטי אשר צריך להיעשות מתוך אחריות ערכית ומוסרית.
לימוד תורה בתור ערך אזרחי
לימוד בישיבה בזמן שאזרחים אחרים מקיזים את דמם על הגנת המדינה ואזרחיה מעלה דילמה מוסרית קשה. משה רבנו גער בבני גד ובבני ראובן על שביקשו להישמט מן המלחמה: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן, הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה. וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה'.[13] כך גם דברי דבורה הנביאה לשבט ראובן: לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב.
רבים כיום נמנעים מגיוס גם אם אין תורתם אומנותם, והסיבה לכך פשוטה: כי הם יכולים. חוקים המאפשרים לקבוצות שונות להיפטר מחובות אזרחיות הם תמיד פתח לשחיתות
אחת הבעיות המרכזיות בשחרור מגיוס של חלק מן האזרחים, ויהיו הסיבות מוצדקות ככל שיהיו, הוא השימוש לרעה. גיוס איננו משאת נפש של רבים, ואם יש דרך להיפטר מן הגיוס, הרי שרבים ינצלו זאת ואף ימצאו דרך להצדיק זאת. הלא מצב הדברים שרוב (ככל) הצעירים החרדים נמנע מגיוס לא התקיים בעשורים הראשונים של המדינה. יתרה מזו, רבים כיום נמנעים מגיוס גם אם אין תורתם אומנותם, והסיבה לכך פשוטה: כי הם יכולים. חוקים המאפשרים לקבוצות שונות להיפטר מחובות אזרחיות הם תמיד פתח לשחיתות, ולכן רשויות המס נמנעות ככל שניתן מיצירת פטורים למיניהם. כל פטור מלווה באמצעי אכיפה המונעים ניצול הפטור לרעה, אך האכיפה לעולם אינה הרמטית.
אבקש להתמקד בבעיה נוספת המשליכה על הלגיטימיות של הפטור כולו. הצדקת פטור משרות בשל סיבה ערכית תלויה במארג מוסרי עמוק של אחריות למדינה ולאזרחיה. כלומר, אם ערך לימוד התורה יעניק פטור משרות לבני ישיבות, הרי שעליו להיות "ערך לאומי", ובמסגרת של מדינת ישראל "ערך אזרחי". השרות הצבאי הוא חובה אזרחית, והפטור ממנו כרוך במילוי חובה אזרחית אחרת; לא יתכן להעניק פטור מחובה אזרחית בגין עיסוק בעניין פרטי, גם אם מדובר בערך נעלה.
וכאן טמונה אחת הבעיות העיקריות. חינוך לאחריות אזרחית איננו מן הערכים שמערכת החינוך החרדית שוקדת עליו.[14] לדאבון לב, העובדה שמעטים כל כך היו נכונים להתגייס בזמן מלחמה מטילה צל כבד על הלגיטימיות של פטור בגין לימוד תורה. התבטאויות קשות בזמן מלחמה וחוסר נכונות להורות על התגייסות, ולו של מי שאינם לומדים, מצביעים על כך שערך לימוד התורה נעשה מנותק מכל ערך אחר – מנותק מהעם. ההתמקדות בערך לימוד התורה, ביראת שמים, בקיום מצוות בלבד, גרמה לרפיון בהתייחסות לערכים אחרים. במקרה כזה אומרים חז"ל, כל האומר אין לי אלא תורה, אפילו תורה אין לו.[15]
לתופעה זו היסטוריה עתיקה שדרשה שוב ושוב תיקון. כך ענה ר' יוחנן לר' אלעזר בן פדת:
אמר ר' אלעזר: עמי הארצות אינן חיים, שנאמר: מתים בל יחיו וגו'. תניא נמי הכי: מתים בל יחיו – יכול לכל? תלמוד לומר: רפאים בל יקומו, במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר. אמר ליה ר' יוחנן: לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי.[16]
התוצאה הקשה של לימוד תורה הכרוך בהתנתקות מאחריות לעם ישראל היא ירידת קרנו של לימוד התורה. זו הסיבה לכך שמתרבים הקולות היום לא לאפשר אף לבני תורה אמיתיים לעסוק בלימוד תורה
אסור להתנתק מהעם. זו היתה טענתם של מייסדי החסידות,[17] וזו היתה טענתו של רבי ישראל מסלנט.[18] דברי תורה צריכים חיזוק, והחיזוק איננו להתגבר בלימוד התורה בלבד, אלא בלימוד המביא לידי מעשה. התוצאה הקשה של לימוד תורה הכרוך בהתנתקות מאחריות לעם ישראל היא ירידת קרנו של לימוד התורה. זו הסיבה לכך שמתרבים הקולות היום לא לאפשר אף לבני תורה אמיתיים לעסוק בלימוד תורה. כאשר רואים שרבים מלומדי התורה אינם משתתפים בצער הציבור, אינם עוסקים בביקור חולים ובלוויות החללים, ואפילו אינם מתפללים לשלום חיילי צה"ל, לא רק שמתגבר הכעס על מי שאינם לומדים ואינם משרתים, אלא אף יוצאים כליל נגד רעיון "תורתו אומנותו". וכיצד לא נבין את כעסם של מי ששופכים את דמם הרואים מנגד אחרים המתנערים לחלוטין מצערם?
סיכום
כאשר אנו עוסקים בענייני הרבים, יש לדון בערכי לימוד תורה והצלת נפשות מתוך פשרה ביניהם ולא באופן מוחלט. הן לימוד התורה, הן הצלת נפשות צריכים לדור זה עם זה בכפיפה אחת ובאופן מרובד. מצד אחד, מדינה שתאפשר לכל מי שיחפוץ להסתופף בקרנות המזבח של הישיבות הקדושות ולהתחמק משרות צבאי לא תוכל להתקיים, שכן מספר היהודים החרדים גדל והולך. מצד שני, מדינה שלא תאפשר להקצות לאחוז מסוים של לומדי תורה את האפשרות ללמוד בלי הפרעה ותציב את כתרה של תורה בקרן זווית, תפגע בציפור נפשה. מן הראוי שרוב הצעירים יתגייסו, בין לשרות מלא ובין לישיבות ההסדר, כדי למלא את חובת ההשתדלות להגן על העם היושב בציון. לצדם, מיעוט המתאים לכך יוכל ללמוד תורה באין מפריע. לכך אוסיף שראוי לשקול לאשר לכולם הכשרה של שימוש בסיסי בנשק המאפשרת בשעת כורח לצאת להגנת עם ישראל. בכך גם לומדי התורה יבינו שלימוד התורה שלהם הוא חלק משותפות מלאה בצער הציבור, ויהיו כולם ערבים זה בזה.
[1] ראה עוד בבבא מציעא קח, א: "אמר רב יהודה: הכל לאיגלי גפא, ואפילו מיתמי. אבל רבנן – לא. מאי טעמא – רבנן לא צריכי נטירותא."
[2] רמב"ם הלכות שכנים פרק ו הלכה ו.
[3] שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם, סימן רמג סעיף ב.
[4] ר' אברהם ישעיהו קרליץ, חזון איש, חושן משפט, בבא בתרא סימן ה ס"ק יח (בני ברק, תשכ"ו), עמ' 312.
[5] שם.
[6] ר' סעדיה גאון, "ספר האמונות והדעות", מאמר ג.
[7] משנה מסכת סוטה פרק ח משנה ה־ו (סוטה מד, א־ב).
[8] חזון איש, אורח חיים, הלכות עירובין, ליקוטים, קי"ד סי' ו אות ג.
[9] רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה א־ב.
[10] כך למשל בטור ובשלחן ערוך אורח חיים סימן רמט.
[11] ברכות לה, ב: "תנו רבנן: ואספת דגנך – מה תלמוד לומר, לפי שנאמר: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, יכול דברים ככתבן? תלמוד לומר: ואספת דגנך – הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל; רבי שמעון בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום – מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר: ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'. ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום – מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר: ואספת דגנך; ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר: ועבדת את אויבך וגו'. אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי – ולא עלתה בידן." חז"ל אף קובעים שדי בחמש או בשלוש שנים כדי לקבוע אם דרכו של הצעיר הולמת את לימודיו אם לא. ראה חולין כד, א: "כתוב אחד אומר: מבן חמש ועשרים שנה ומעלה, וכתוב אחד אומר: מבן שלשים, אי אפשר לומר שלשים – שכבר נאמר כ"ה, ואי אפשר לומר כ"ה – שכבר נאמר שלשים, הא כיצד? כ"ה ללמוד, ושלשים לעבודה; מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו ה' שנים – שוב אינו רואה; ר' יוסי אומר: ג' שנים, שנאמר: ולגדלם שנים שלש וללמדם ספר ולשון כשדים."
[12] הרב משה פיינשטיין, "שו"ת אגרות משה", יורה דעה חלק ד סימן לג.
[13] במדבר לב, ו־ז.
[14] ראה את מאמרו של בני, אלי ליפשיץ: https://iyun.org.il/sedersheni/integration-without-responsibility/.
[15] יבמות קט, ב: "רבי יוסי אומר: כל האומר אין לו תורה – אין לו תורה; פשיטא! אלא כל האומר אין לו אלא תורה – אין לו אלא תורה; הא נמי פשיטא! אלא דאפילו תורה אין לו. מאי טעמא? אמר רב פפא, אמר קרא: ולמדתם… ועשיתם כל שישנו בעשיה ישנו בלמידה, כל שאינו בעשיה אינו בלמידה."
[16] כתובות קיא, ב.
[17] ראה למשל ר' שניאור זלמן מלאדי, "תניא", אגרת הקודש פרק ה: "והנה באדם התחתון למשל מי שהוא חכם גדול להשכיל נפלאות חכמה ומצמצם שכלו ומחשבתו באות אחד מדבורו הנה זה הוא צמצום עצום וירידה גדולה לחכמתו הנפלאה ככה ממש עד"מ ויתר מזה לאין קץ הי' צמצום גדול עצום ורב כאשר בדבר ה' שמים נעשו בששת ימ"ב וברוח פיו כל צבאם היא אות ה' של שם הוי' ב"ה אתא קלילא כמ"ש בהבראם בה' בראם היא מקור הט' מאמרות שנמשכו ממאמר ראשון בראשית דנמי מאמר הוא היא בחינת חכמה הנקראת ראשית אך אז היתה המשכה וירידה זו בלי אתדל"ת כלל כי אדם אין לעבוד כו' רק כי חפץ חסד הוא ועולם חסד יבנה וזהו בהבראם באברהם כי חסד לאברהם כו'. אך אחר בריאת האדם לעבדה כו' אזי כל אתדל"ע לעורר מדת חסד עליון הוא באתדל"ת בצדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה לכן אמרו רז"ל כל האומר אין לו אלא תורה בלי גמ"ח אפילו תורה אין לו אלא לעסוק בתורה ובגמ"ח." וכן ר' יהודה לייב אלתר מגור, "שפת אמת", במדבר פרשת שלח שנה תרמז: "אבל הלימוד צריך להיות מביא לידי מעשה שנק' אחרית טוב שכן הי' דור המדבר וקבלת התורה הכנה לארץ ישראל שהוא בחי' עובדא כנ"ל. וכדאיתא האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו. והמרגלים טעו בזה לכן כתיב על כלב וימלא אחרי. פי' שהי' עבודתו בשלימות עד אחרית שהוא המעשה. והמרגלים לא גמרו האחרית והיו חפצין רק בראשית שהיא התורה בלבד."
[18] ראה הרב יחיאל יעקב ויינברג, "שרידי אש", כרך ד (ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' רפו.
תמונה: ארגון "נצח יהודה"
העיקר חסר מן הספר. זה שיש היום עם ישראל זה לא בזכות הצבא ולא בזכות הציונות (שעליה אפשר למרות שעם ישראל קיים למרות הציונות), אלא בזכות החרדים לדורותיהם ששמרו בקנאות על התורה, אם לא יהיה חרדים שמירת התורה תרד מטה מטה ואיתה קיום העם. ואנא תשאירו לחרדים ולגדוליהם להחליט איך צריך לשמר את החרדיות. לא אומר שאין מה לתקן בטח שיש, אבל זה ברמת הפרט… ברמת הנקודיות, ככלל התורה והחרדים שמסרו נפשם בכל הדורות זה מה שהציל ושיציל את עם ישראל הלאה, אין מה להתערב ולהתערב בחילוניות, ככל שנתרחק רק יוטב לעם ישראל
איזו שטות!
החרדים כמעט נכחדו בשואה, ובאותו הזמן ׳הציוינים׳ ראו את הנולד וחזרו לארץ האבות שהיתה כמעט שוממה.
לאחר השואה הארורה וכשראינו איך העם היהודי שרד בזכות החרדים החליטו אלו שנשארו ולא עזבו לארצות הברית לבוא בעקבות הציונים, להנות ממנעמי השלטון, לקבל קצבאות, ו… לבוז, כן לבוז לאלו שבנו את הארץ, ולהסביר להם שבזכותינו החרדים עם ישראל שרד ובזכות הלימוד ׳שלנו׳ המדינה תמשיך לשרוד (כמו ששרדנו בפוילין?…). ואנחנו לא חייבים להשתתף בשום מאמץ, ואפילו על הלימוד שהוא גם בזכותם (הסכם יששכר וזבולון בעל כרחם!) אנחנו לא נכיר להם שום טובה, אנחנו הכי טובים…
כמו בשואה למשל… שהתורה הצילה 6 מליון יהודים מחיים ושלחה אותם לכבשנים. זה נקרא לעצום עיניים וללכת עם הראש בקיר.
כן, הציונים הגיבורים באמת התאמצו להציל יהודים בשנות הזעם.
בבקשה תמצאו מנהיג ציוני אחד שהיה מוכן להשקיע דולר אחד כדי להציל "מאה זקנים בלודג'"
והיחיד המדובר הלא הוא קסטנר, יותר הזיק מאשר הועיל.
אתם רוצים באמת לפתוח את נושא השואה?
אדון "לא פשוט" וחבריו חיים באיזו תיבת תהודה מנותקת. חבל. תקראן את ספר אם הבנים שמחה, למדו קצת על הציונים שביקשו להציל כמה שיותר אך לא נשמע קולם (על ז'בוטינסקי שמעתם?), תבינו שלפי קצב החילון באירופה אלמלא השואה והמעבר לארץ לא היו נשארים יהודים שומרי מצוות… לא יודע, הזחיחות של גישת "אני ואפסי עוד" הנוטפת מתוך דבריכם היא נוראה. הציונות אינה טלית שכולה תכלת, ברור, אבל ברור גם שהקב"ה הנהיג בה את ההצלה פורתא שהפכה להיות פריחה מחודשת ומופלאה של העם היהודי.
קולו של הכופר המסוכן ז'בוטינסקי נשמע עד היום ע"י תלמידיו גם בתיבת התהודה המנותקת של החרדים בצורת הדורסנות הימנית שהתלבשה בלבוש דתי.
שעושה הכל כדי להמשיך את מצב המלחמה והסכנה ולממש את שאיפותיו המסוכנות של הנ"ל וחבריו הרוויזיוניסטים- את מי בדיוק זה מציל?
כל שאר האמירות בתגובתך אינם אלא גיבובי תחזיות, ותיאורים ללא כל ערך הלכתי.
בקשר "אם הבנים שמחה", גם הוא לא מבוסס הלכה כ"כ ואינו מתייחס כלל לנושא ה-ג' שבועות למשל.
הערה קטנה: אני מסכים עם רוב מה שכתבת רק שהתיקון שהציבור החרדי צריך הוא ממש לא נקודתי וברמת הפרט הוא הרבה יותר כללי.
(הבעיה שלצערי הם לא כל כך יודעים איך לשמור על חרדיותם)….
תגובה לאלון: אני אולי מסכים עם רוב מה שכתבת רק הערה קטנה: התיקונים שנצרכים הם ממש לא נקודתיים ברמת הפרט. הם הרבה יותר כלליים ומערכתיים לצערי הרב!
(מה לעשות שלצערי הם לא כל כך יודעים איך לשמור על החרדיות הזאת… פוק חזי)
רוב היהודים שמתו בשואה בכלל לא היו חרדים.
תקרא את הספר של הרב אביגדור מילר ותבין מה היה המצב הרוחני… זוועה זו מילה עדינה
ולפני השואה עלו יהודים חרדים מרוססיה הונגריה- כל אלה שגרים במא"ש והסביבה, והיו כבר יהודים ספרדים תימנים
הציונים השתלטו על המדינה וחושבים שהארץ שלהם
שואה יכולה לקרות בכל מקום.
תבדקי כמה יהודים לפני השואה ידעו מה זה תורה בכלל ואם דבקו בה
אני מצטט מתוך ספרו של ר׳ אלחנן וסרמן ״עקבתא דמשיחא״
זה פשוט הזוי,זה נראה כאילו הוא חי היום וכותב את הדברים לתקופתנו
אלה הן בקיצור הוראות התורה בדבר יחסנו אל הגויים. על פי ההוראות האלה נהגו היהודים בכל הזמנים עד הדורות האחרונים, עד שקמו לנו מנהיגים" המסרבים לדעת את התורה ואת עצותיה והם מנהלים את המדיניות היהודית בדיוק בכוון ההפוך. לדעתם, על היהודים להלחם ולדרוש. במי עלינו להלחם? במעצמות הכבירות שבעולם. עלינו להחרימן ולהרעיש בקונגרסים נגדן, להפציצן" במאמרי עתונים וכך נכניס מורך בלבם. העתונים היהודיים מוכיחים באותות ומופתים, כי שונאי ישראל הם לא תרבותיים, לא דימוקרטיים וכד'. מטיפים הם מוסר לקוזק: התבייש, אדוני הקוזק! על אף ששונאי ישראל אינם מטיבים את דרכם עקב הטפה זו, בכל זאת אין עתונינו מתעייפים מעבודתם רבת הערך" לדבר אל העצים ואל האבנים. דברים שיש להפנותם אל עצמנו, אודות הלינקיזם" [שמאלנות], המודרניזם" ושאר האיזמים" שנתברכנו בהם בעת האחרונה – מכך מתעלמים הסופרים הללו. נביאיך [הנואמים ונביאי השקר) חזו לך שוא ותפל ולא גלו על עונך להשיב שבותך ויחזו לך משאות שוא ומדוחים
וממשיך אח״כ
סוף דבר: כל עוד נניח עצמנו להיות מונהגים על ידי אותם מתעים, שהכניסונו לעימות עם הקב"ה, אין כל סיכוי שמצבנו ישתפר, להיפך, הוא ילך הלוך ורע מיום ליום. רק דרך אחת קיימת להצלתנו, להשלים בינינו ובין אבינו שבשמים,
שומר ישראל, אז יהיה שלום על ישראל.
ללא פשוט-
הציונים לא חייבים להציל אף אחד.
לך בטענה לאדמורים שאמרו לחסידיהם להיאר באירופה.
עצוב אבל זאת המציאות
באמת התפיסה הציונית היא שלא חייבים כלום מלבד האינטרסים הציוניים.
אני באמת לא סומך עליהם.
גם אם נגיד שאני גר בארה"ק, עדיין אני לא חייב להסכים למהלך השגוי מבחינתי במיוחד שאף אחד לא שאל או שואל אותי או את הרבנים.
א"א להכריח נאמנות, זה מה שאתם לא מבינים.
נאמנות צריך לרכוש ומי שלא מדבר כלל במושגים הבסיסיים ביהדות או בכלל באמונה אז מבחינתנו אין עם מי לדבר ולא יעזרו שום מניפולציות רגשית או סיפורים.
ההבדל הוא שהרב דב ויסמאנדל וגב' שטרנבוך כן הרגישו חובה להציל ומסרו את הנפש ע"כ.
ומה שקיבלו מהמנהיגים הציונים היו רק הפרעות כי אלו היו עסוקים עם פרות בנהלל…
המאמר איננו עוסק בשאלה מי טוב יותר, אלא בשאלה מהי עמדת ההלכה בשאלת הגיוס.
לא רק שלא בזכות המדינה יש יהדות אלא שאותה מדינה שמנסה לייצג את היהדות היא הכופרת הגדולה בה.
הנזק שהמדינה הנ"ל גרמה וגורמת ליהדות ולאמונה בכל העולם הוא כזה שלא מאפשר לאף יהודי מאמין להשתתף בשום מאמץ לאומי.
כשראש ממשלתה מציג אותה כנציגת "ה"ציוויליזציה היהודית נוצרית"
או כשהוא פונה לעם האיראני בתור נציג ה"עולם החופשי" ומציע להם חופש ו"נשים" כדבריו.
אז באמת השומרים היחידים של היהדות והאמונה הם אלו שלא מודים בכפירה הנוראה ולא מוכנים להשתתף בשום דבר שיש בו גילוי דעת והסכמה לדרך זו המנותקת מכל בדל של אמונה ורק מנסה להשתמש בה כדי לקדם אינטרסים פוליטיים, אימפריליסטים וכלכליים.
ואין זכות יותר גדולה מכך שאנו נמנעים מהשתתפות כלשהי ברעיון המנוגד מכל וכל לאמונה הבסיסית ביותר שלנו ולא התוצאות או התחזיות השחורות הן אלו שצריכות להשפיע על עמדה זו.
אני באמת מנסה להבין את הראש שלו.76 שנה המדינה קיימת .אותה המדינה שהוקמה בשביל להגן על היהודים ועדיין היא עסוקה כל הזמן רק בלהגן עליהם.האם לא הגיע הזמן לומר נכשלנו?
כל הזמן עומד לי בראש המשפט של הבריסקרוב שאמר לפני שהקימו את המדינה שכל המלחמות יתנקזו לשם.ככה ממש כבר 76 שנה
פתחו את המוח כבר
יש סיבה למה זה ככה
אלוקים כתב ברור
תמשיכו להנהיג אותנו לשום מקום.אני מקווה רק שלא לעוד הרבה זמן
ממש ממש לא! תראה כמה עולם הישיבות פרח פה בארץ ישראל מאז קום המדינה!!! על מה אתה מדבר בכלל??
יש לך מושג כמה יהודים המדינה הצילה מהתבוללות שיהפכו לגויים גמורים?? (כמובן גם אם לא זה מה שהיא התכוונה לעשות! ואולי אף יכול להיות שיש כאן כאלה שכן מנסים לקחת את המדינה למקום כזה של התבוללות….)
לצערי המצב בחו"ל הרבה יותר גרוע מבחינת התבוללות!! כמובן שגם יש את החלק שהם באמת הרסו וחלנו הרבה מאוד !! אבל אל תהפוך את זה למשהו שהוא כולו רע ושלילי
כפיות טובה שלא תאמן.
שאלה: נניח ח"ו וערבים מתקרבים למקום מגוריך תקרא לצבא/ משטרה??
לישראל-
בינתיים כל המלחמות שהתנקזו לכאן- לא מתקב ליום אחד באושוויץ או לפוגרומים במזרח אירופה מסעי הצלב וכו
מי שלא טוב לו- יום טוב לו, מוזמן לחזור לברלין או לכפרים הנידחים בפולין- איפה שאוהבים יהודים..
א. ערבים מתקרבים למקום מגורי בכל העולם וגם בארה"ק הם נחשבים אזרחים שווי זכויות
אך בוודאי שאם אדם נמצא בסכנה כלשהי אז הוא חייב להציל את עצמו בכל מה שאפשר ואין פה שום הסכמה או גילוי דעת לכפירה אלא השלמה עם המציאות.
משא"כ בהתגייסות ומסירות נפש לגוף שעצם קיומו הוא כפירה ואין כפיות טובה יותר גדולה מלהשתתף באופן גלוי במרד נגד מי שמקיים אותנו כל שניה.
כלומר תקרא לצבא אם ח"ו תהיה בסכנה, ולכן מגיע לחיילים שמסכנים שמסכנים את עצמם ומתים הכרת הטוב והערכה.
החיילים הפשוטים לא כופרים ולא דומים בכלל לעולים הכופרים ממזרח ארופה אחרי השואה, אולי הרמטכל והדרגים הגבוהים אוחזים בדעות כפרניות.
מה שבטוח- הם מגינים עליך פיזית, אתה לא תוותר על החיילים ששומרים על ביתר וקרית ספר, או שתגייס חילים מבתי המדרש שם…
תמצאו בבקשה מילה אחת לא טובה שכתבתי אישית נגד אחד מהקרבנות המסכנים של המסיתים ששולטים בארה"ק.
אנחנו לא טיפשים, ברור לנו שיש כאן הרבה יהודים עם כוונות טובות.
רק שאלו מנוצלות לרעה
וכמו שכתבתם שהבעיה היא בצמרת ובשלטון.
כל מה שכתבת [גם אם היה נכון] אינו נוגע בנושא של המאמר והוא האם במצב של היום שבו יש פיקוח נפש של ממש על כל העם היושב בציון, יש או אין חובה הלכתית להתגייס לצבא.
אתה למעשה מסיט את הנושא ולא מתייחס בכלל לטורף הדברים.
וככה לא ניתן לקיים דיון רציני.
מה שאני בא להגיד וכבר כתבתי זאת הוא שיש כמה תנאים מקדימים כדי שבכלל נתחיל בדיון האמור.
ואחד מהם הוא שלא מצאתי שום היתר לשרת את מי שמורד במלכות שמיים ומצהיר בפני העולם שאין לו ח"ו שום מחויבות למי שמקיים אותו ואת כל העולם בכל רגע ורגע.
גם אם הוא ידאג לי לתנאים כבקשתי ויסכים לי לקיים מצוות ואף אם הוא יעזור לי בכך.
כל עוד הם עצמם כופרים במחויבות הראשונה שלהם (ועוד משתמשים בשם ישראל ברוב חוצפתם) אז גם סכנה קיומית ח"ו (שגם היא פרי מעלליהם ונוצרה בעקבות חוסר האחריות המשוועת שלהם ומתוחזקת על ידם) זה לא סיבה מספיקה לכך שנמרוד גם אנו ח"ו באמונה שהחזיקה אותנו ואת כל העולם כולו מאז שנברא.
עצוב מאוד שאי אפשר אפילו לדון בסוגיית הגיוס, ובמקום זאת עוסקים בדיון הזה.
מלה"ד
לאדם שהתלונן אצל רב הקהילה שלא קיבל עזרה בתיקון פנצ'ר בנסיעה מאד חשובה ורק התחמקו ממנו בתירוצים שונים.
כששאל אותם הרב מדוע לא עזרו לו, ענו:
הרי הוא נסע בשבת ואיך יכולנו לעזור?
כשאין היתר לקחת שותפות במפעל הכפירה הגדול בהיסטוריה, מה בדיוק הדיון ההלכתי?
זו בדיוק הסוגיה וא"א להפריד את הדברים
אז למה אתה גר במקום עם כופרים??
אגב לפני השואה היו הרבה כופרים (!!!) ודווקא הקמת המדינה הראתה
ליהודים הניצולים שעדיין יש תקווה
לא כתבתי איפה אני גר
אך עדיין אין איסור לגור בארה"ק לפחות לפי רוב הפוסקים עם כמה שזה באמת בעייתי ומסוכן מבחינה רוחנית וגשמית.
נכון, היו הרבה כופרים שקיבלו מהמון העם הצמא לגאולה וישועה המון כוח וכסף ע"י שהבטיחו להם ישועה בזרוע בשר והשתמשו בכך כדי להקים מדינה שתתחזק באופן קבוע את מכונת ההסתה וכפירה ותמסד אותה גם בחינוך.
אז יש תקווה למה? להיות כמו הגויים?
אם היה איסור היית עוזב?
ולאן???
וכנראה לא הסברתי טוב מיהם הכופרים-
לפני השואה המון העם באירופה היה על סף כפירה והתבוללות, (למרות שמסתירים את זה) היו נישואי תערובת עד כדי כך שהגרמנים בדקו 7 דורות כדי לדעת מיהו יהודי, היהודים סבלו הרבה.
והשואה הגבירה בחלקם את התחושה שח"ו ננטשו, והקמת המדינה עוררה בהם גאווה ותקווה שיש מקום ליהודים שבו יוכלו להגן על עצמם, שיוכלו ללכת בלי חשש שיתקפו אותם שיכורים פולנים ולא יהיו פוגרומים.
תחפש עדויות כמה היהודים במזרח אירופה סבלו, תקרא איך היו פורעים בהם, על חטיפת ילדים לכנסיות…
בגרמניה התבוללות זוועתית, והגרמנים אפילו חששו ממנה.
תקרא מה היו תחושות היהודים שהתאספו בשער רומא כשהכריזו על הקמת המדינה… השמחה והאושר
דבר אחרון- מי זה המדינה?
החיילים שמתים למענך?
המסורתיים המאמינים?
חיילי ישיבות ההסדר?
הקיבוצניקים שהם העורף בגבול?
התצפיתניות שנרצחו??
המתנחלים ששומרים על הערים המרכזיות?
חיילי המילואים?
היית מוכן לגור קרוב לגדר??
אולי אתה גר ביקום מקביל ולא מבין כמה המצב כאן טוב!! ומה היה המצב לפני המדינה
אם כבר עושים השוואה אז בינתיים הרוב המוחץ של קורבנות מעשי האיבה הוא דווקא במדינה הציונית ה"בטוחה" שהיא היום המקום המסוכן ביותר ליהודים אז למעשה לא עשו כלום.
מספר הנרצחים בכל ימי המנדט הבריטי לא מגיע לכמות שנרצחו כאן ביום אחד עם כל הצבא המשוכלל שהקימו.
אז תבדקו בבקשה את העובדות ותראו שכל מה שאתם כותבים מגיע מרגשות של גאווה לאומית וחיפוש שייכות וייצוג שעליהם אתם מוכנים לשלם בקורבנות אדם.
ולא התחלנו עוד לדבר על כמות השבויים במערכת החינוך החילונית…
כרגע מי שאחראי ע"כ אלו שליטי המדינה כולל שלושת הרשויות, העיתונות המגוייסת והמסיתים במערכת החינוך.
ויהא רעוא שיחזרו בתשובה כש"כ החז"א
לכותב המאמר היקר! התייחסת באמת כמו שאתה אומר בתחילת המאמר רק לטענה הראשונה של החרדים! ובכן מה עם הטענה השניה שהעלית שאליה לא התייחסת שהיא לא פחות חשובה!!(ואולי אף יותר)…
במיוחד שאתה כבר כותב שזה בעייתי הכמות של אלה שהראו נכונות להתגייס וכו' וכו' איפה ההתייחסות לטענה השניה שהעלית?? (שוב לא שאני לא מסכים או כן מסכים עם הביקורת אבל חייב את ההתייחסות לטענה השניה בפרט שאתה מבקר!!)
יש לציין שחוץ מזה מרוב הדברים נהנהתי! יישר כוח
אשמח לתגובה!!
הסוגיה השניה באמת חשובה, אבל היא דורשת דיון עובדתי, וזהו איננו הצד החזק שלי. אין ספק שיש מקומות לא מועטים בצבא שאינם מתאימים לצעיר חרדי. אבל יש מקומות שמתאימים. דיון רציני בנושא יצטרך לבחון את מצב הדברים, וגם לכך שתפקיד הציבור החרדי לתבוע מן הצבא לאפשר גיוס על טהרת הקודש. אני מודע מנגד לעובדה שתביעות כאלה התמוססו בגלל תביעות נגד של המדור המשפטי. תביעות לשוויון מגדרי וכדומה. בקיצור, זו אכן שאלה בעלת משקל רב, וצריך לדון בה, אבל אני לא חושב שאני יכול להתמודד איתה כהלכה.
תודה רבה!
התייחסתי לשאלה הראשונה משום שזהו התחום שלי. השאלה אם הצבא יכול או רוצה להתאים עצמו לחייל חרדי היא שאלה חשובה מאוד אבל איננה מתחום התמחותי.
עבור "מר פשוט"-אם היית חי בימי שיבת ציון-ראשית תקופת בית שני-היית נשאר בבבל ולא עולה לארץ ישראל-כי איזו מין גאולה זאת?מה עם דברי ישעיהו?ואיזה אנשים יש בארץ-מתחתנים בנישואי תערובת,לא שומרים שבת ועוד כהנה וכהנה. אבל מה לעשות-זה מה שהקב"ה רצה.
גם עכשו הקב"ה ברחמיו נתן לנו תקומה מוגבלת ואנחנו צריכים לבנות נדבך ועוד נדבך ברוח והחומר עד שהקב"ה יתרצה לתת לנו גאולה שלמה.
ומה אתה רוצה?גאולה קומפלט שתרד מן השמים-רצוי לפי אורח החיים של הקהילה שלך.
אולי קצת ענוה?
א. לא דומה הגאולה בבית שני שכמו שציינת, היתה ע"פ נביא לזיוף שיש היום והדברים ידועים
ב. לא פוסקים הלכה למעשה להיום מדברי נביאים, לכן יש את חז"ל כי אין לנו היום נביאים לצערנו אך כן יש לנו מדרשים וגמרות, ראשונים וספרי הלכה
ג. הקב"ה בטח לא רוצה שיעשו עבירות, הוא לפעמים מאפשר בחירה כדי לתת שכר למי שכן שומע לו, ולכן במצב כזה עגום שחוצפא ישגא צריך יותר להתחזק ולהתרחק מעוברי עבירה
ד. קבוצת יהודים שמורדים בקב"ה זה בטח לא תקומה, להגיד כך זה פשוט לסלף את כל התורה כולה
ה. בהחלט הובטחה לנו גאולה שלמה קומפלט מהשמיים אם רק נחכה בסבלנות כש"כ במד"ר שה"ש "אם תמתינו לי אעשה אתכם כצבא של מעלה ואם לא תמתינו לי אעשה אתכם כצבא של מטה"
הוא חי ביקום מקביל.
אם לא היה מדינה כנראה היהודים באירופה היו מורדים כפשוטו עקב הסבל שחוו.
מי שאין לו הכרת הטוב לחיילים שמתים כנראה גם ענווה אין לו
להפליג בפסיכולוגיה על תכונות האופי האישיות שלי ולהתעלם מהעובדות והמקורות זה מניפולציה זולה ורק מעידה ע"כ שאין לכם באמת תשובות.
תראה מה ביני ובינך
אני נתתי לפחות 5 טעמים מגובים בתשובה
ואילו אתה מגיב בססמאות פופוליסטיות כפי שלימדו אותך אותם מנהיגים שאתה כנראה הולך לאורם.
אז אני אדבר איתך בשפה שאתה רוצה או מבין.
אנחנו לא בשיעור פיזיקה או אסטרונומיה
ולא משחקים ב"נדמה לי" או "אם לסבתא היו גלגלים".
ומעל הכל אני אפילו פעם אחת לא זלזלתי ח"ו ביהודים מסכנים שקיפחו את חייהם ואני מבקש התנצלות על ההאשמה החמורה הזאת.
בינתיים מי ששולח אותם להלחם ומטרותיו לא ברורות באמת.
ומי שמפקיר את השבויים כהמשך ל"נוהל חניבעל" שמורה או הורה על הריגה בכוונה תחילה של בני עמינו.
זה לא אנחנו ולא הרבנים שלנו.
ואפילו העסקנים הפוליטיים מסתייגים מזה (אם כי לא צועקים מספיק חזק).
והם בשלהם, עם כ"מ מטרות מדומיינות שאולי יתנו שקט זמני כמו שנוכחנו מניסיון העבר.
זה בדיוק מה שכתוב ב"על הגאולה ועל התמורה" שדם ישראל נהיה הפקר.
ועוד רוצים שאנו נשתתף במשחק הדמים האכזרי הזה.
אדון "לא פשוט" תראה איזה קיבוץ גלויות עצום יש פה!! ואתה טוען שזה כלום?? הקב"ה החזיר את עם ישראל לבית שלו ואתה ככה מתכחש לזה??
ומה מצאת בדיוק בספרי הלכה שאתה מדבר עליהם? (ואל תגיד שאתה מדבר על 3 שבועות שמשום מה הפכתם את זה לעיקר היהדות) כי על זה כבר אני חושב התווכחנו פה בעבר….
הוא בטוח לא רוצה שנעשה עבירות אבל איך זה קשור?
התקומה היא עובדה ומציאות. אתה יכול אולי לאמר שיש פה כפיות טובה של אלה שהקב"ה הקים אותם ואתה בהחלט צודק אם זה הכוונה אבל איך זה קשור לתהליך?…
לא יודע מה כתוב במדרש שצטטת אני דווקא יודע שכתוב בגמ' שזה כן יהיה בתהליך. בין כך ובין כך מצוות ישוב ארץ ישראל וירושתה לא בטלה ומצווה לדורות ועל כן יש מצווה להלחם על זה.
עבור "לא פשוט" כמובן שהכפיות טובה שהזכרתי היא גם של אלה שלא מכירים בטובה הגדולה שעשה עמנו ואומרים שהכל זה מעשה שטן ח"ו ועדיין מתעקשים לאמר לא חפץ בנו ה' ה"י
ה' חפץ במי ששומע לו כש"כ "הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים".
לא סיימנו שם את הוויכוח, הגבתי לך שם אמנם באיחור אך אתה מוזמן לענות אם אתה מעוניין.
3 השבועות זה באמת עניין גדול ומהותי שכמה שינסו לטשטש אותו אז הוא עדיין יצוף כי העונשים האמורים שם הם קשים ולצערנו גם התקיימו לפחות פעמיים במאה השנים האחרונות.
חוץ מזה בספרי ההלכה כתוב בדיוק איך להתייחס לפורקי עול, מסיתים ומדיחים… ואין חילוק אם הם רבים או מעטים.
אתה צודק
אני מתפלאת על זה שחשבת שישיבו לך בהיגיון…
יש כאלה שעדיין חושבים שעדיף היה לגור באירופה… אז אין להם צורך בצבא…
אני חושב שהדיון כאן אמור להיות מבוסס עובדות ולא רגשות
עבור "לא פשוט" באיזה מאמר הגבת לי? בדקתי לאחרונה ולא ראיתי… ושוב הוא עניין שהיחיד שהפך אותו לעניין זה האדמו"ר מסאטמר חוץ מזה שהוא גם קצת סילף שכידוע אין שום איסור התגרות באומות ה שכתוב בג' שבועות זה מרידה ולא התגרות!
העובדות:
-אתה מרגיש בטוח לגור בארץ ישראל ולא חוזר לאירופה או מהגר לאמריקה.
-העובדה שהציונים "הכופרים"
ניצלו בשואה כי עלו לארץ האבות ולא נרצחו.
אגב הם היו לאומיים והבינו את חשיבות הארץ.
החרדים הלכו לקיצון השני
ואם תגיד שהם כופרים- יש בחירה חופשית, והם או ילדיהם יכולים לחזור בתשובה.
-אף מדינה לא מתקצבת לימודי דת יהודיים כמו ישראל
האמת קשה לנהל דיון עם אנשים שלא מבינים את המצב סביבם ושלמדו הסטוריה חרדית מעוותת.
ללא פשוט
לא התכוונתי לייחס תכונות אופי למרות שחרדים מסוג מסוים מחונכים לחשוב שהעולם נברא בשבילם וכו
לא השבת עד עכשיו-
אם לא בטוח כאן למה אתה גר בארץ ישראל?
למדת כמה סבלו היהודים
עד כדי כך שנתפסו בהשכלה?
אתה יודע מה עשו לנשים יהודיות באירופה?
(אולי הכופרים כהגדרתך הם התןצאה…)
אני לא מכירה נשים שחוטפים לכנסיות או…
בשורה התחתונה-
מסכימה איתך שהצמרת רקובה- זה אסון אבל בשבילך זה תרוץ, לא היית מתגייס גם אם הרמטכל היה חרדי עם פאות…
לא סותר הכרת הטוב לחיילים שנרצחים!!!
אם הם לא היו מתים- ח"ו אתה היית מת
עבור"לא פשוט" ראיתי במאמר הנ"ל את תגובתך! וזה בדיוק הבעיה שהאדמו"ר מסאטמאר רוקן מתוכן את כל מה שהרמב"ן אמר ועיוות אותו לגמרי תעיין ברמב"ן תעיין בויואל משה ותגיד אם לזה התכוון!!
זה לא משנה אם אתה טוען שמצוות ישוב ארץ ישראל בטלה או יש לה הגבלות. מבחינתי לכזה דבר אתה צריך להראות לי בחז"ל שהגמ' מסבירה למה צווה שנתחייבנו בה חלים עליה הגבלות מסוימות או שהיא בטלה.
והג' שבועות לא עונים על זה!
אם אתה קובע ש-3 השבועות זה לא הגבלות אע"פ שכתובות בגמרא, במדרשים ועד ראשונים ופוסקים לאורך הדורות התייחסו לכך ברצינות.
אז אתה מחליט לעצום את העיניים איפה שנוח או לא מסתדר.
וגם הרמב"ן לא התכחש לזה.
ומהר"ל מפראג אף כתב שהן ב"יהרג ובל יעבור".
ומסביר ה"מגילת אסתר" שזו הסיבה שהרמב"ם לא מנה מצווה זו.
ובגלל הקושי ברמב"ן העמיד וי"מ את דבריו כמצווה כללית.
ולא רק אדמו"ר מסאטמר התייחס לכך אלא גם בד"ץ העדה החרדית ועוד הרבה פוסקים.
גם לא ראינו הרבה רבנים מהאגודה שחולקים ע"כ אלא רק בשאלת הבחירות.
ובטח שמצווה זו לא מצדיקה עשרות אלפי הרוגים…
כפי שכבר כתבתי
העובדה הראשונה היא כבר שקר מניפולטיבי שכביכול בטוח בארה"ק- זה לא נכון סטטיסטית וזו עובדה.
מה גם שכיום כל מעשי האיבה נגד יהודים הם בעקבות הסכסוך הנוכחי שהציונים החליטו לפתוח נגד העולם הערבי \ מוסלמי.
נכון, הציונים הצילו את עצמם וכך גם עוד הרבה יהודים שהיגרו לאמריקה והקימו שם יהדות חרדית שמשתדלת מאד לא להסתכסך עם האוכלוסיה המקומית כפי שהיהדות מצווה.
המדינה באמת מתקצבת את לימודי הדת שהיא כופרת בה, עוד פרדוקס לא ברור.
לא ראיתי שהתוה"ק מקילה עם מסיתים ומדיחים בגלל שיש סיכוי שילדיהם יחזרו בתשובה ומה בכלל זה בא להגיד? בחירה חופשית? יש בחירה אבל היא ממש לא חופשית, הקב"ה מצווה אותנו לבחור בחיים.
אני באמת מסכים שקשה לנהל דיון עם מי שחושב שהוא יודע איזו היסטוריה למדתי ואני זה כלל לא נושא.
ד"א עדיין לא ראיתי סתירה לאיזו עובדה היסטורית שהבאתי מההיסטוריה החרדית המעוותת שלמדתי.
נכון, לא הייתי מתגייס גם אם הרמטכ"ל היה חרדי
וגם אם המדינה היתה 100% הלכה.
הייתי מעדיף שחיילים לא יהרגו, לא בשבילי וגם לא בשביל ההרפתקה המסוכנת שהציונים גררו אותנו אליה.
וזה לא אומר שאין לי הכרת הטוב ע"כ שבוודאי מעורבות כאן כוונות טובות.
תמצית הדיון: האם על שבט לוי להתגייס לצבא, או שיש צורך מדיני ששבט אחד יתבדל מעניינים ארציים
על איזה שבט לוי בדיוק אתה מדבר?? דיי עם הקשקוש הזה!
אין לזה שום קשר לדיון על גיוס בחורי הישיבות
אני סבור שהכותב "לא פשוט" כאן צודק ברוב טיעונין. אולם, אין זה נדיר למצוא אנשים שרואים בממשל המדינה בה הם גרים פגמים משמעותיים ואף לפעמים אינם מקבלים את סמכותה. המגזר החרדי כולה בעצם אינו מקבל את סמכות המדינה, ונימוקים משמעותיים עימו. הבעיה לע"נ היא לאו דווקא זה, אלה השילוב הבלתי מתקבל על הדעת של הימנעות מקבלת סמכות המדינה מצד אחד, ומצד שני שותפות מלאה בשלטון. צודק "לא פשוט" שהמלכנו עלינו איש כופר ומזיק, שנטש את החטופים האומללים לגורלם הנורא ומזיק לשאר תושבי המדינה מתוך שאיפות של שלטון. אבל, מה חלקינו במצב הזה? הרי אלמלא תמכו נציגי החרדים באיש זה תמורת אתנן שמן, הוא לא היה נותר בשלטון שנים כל כך רבות כלל. הציבור החרדי צריך לבחור, האם להיות שותף בארגון הפשע שנקרא ממשלת ישראל הנוכחית, או לקחת את גורלו בידיו שלו, ולסמוך באמת על הקב"ה כפי שראוי. המצב הנוכחי, שמגזר שלם שם את עצו בידיו של כופר נוכל ומרושע הוא בושה לכל איש הרואה בעצמו אדם ירא שמיים
נטש???
ומה אתה היית עושה? שלום עם רוצחים?
אתה מכיר חרדי שפוי בדעתו שיסכים לוותר על שמירת החיילים בביתר קרית ספר?
היית יכול ללכת לכותל ללא שמירת הצבא והמשטרה?
מי שיודע לקחת כסף מהמדינה לישיבות וחינוך ורפואה משמע מכיר במדינה.
משפחות חרדיות וברוכות ילדים לא מקבלות יותר משנותנות
נטש את החטופים האלה לגורלם??!! בדיחה מצחיקה עוד אחד שקונה את תעמולת שמאל/חמאס
מי שציווה על פדיון שבויים גם ציווה שאין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהם!(אפשר להרחיב בסוגיה זו עוד הרבה!!)
אולי תספר לנו על מה בדיוק מדובר שממשלת ישראל נקראת ארגון פשע? לא שהכל ורוד בכלל לא! ואפילו רחוק מלהיות מושלם!! אבל לא נראה לי שיש לך משהו יותר טוב להציע! דווקא אני חושב שבאמת היה יכול לחרדים הרבה מה לקדם למען גאולת ישראל בממשלה הנוכחית (לא בכיוון שאתה מדבר עליו) אבל לצערי הם לא עובדים בכיוון הנכון ובמידה מסוימת אך להיפך.
לע"ד החרדים היו מקבלים אתנן הרבה יותר שמן ממשלת השינוי אם היו מצטרפים (הם גם ציינו זאת).
הם בחרו בימין בגלל הטשטוש שקיים בין יהדות ללאומיות בציבור והפוטנציאל האלקטורלי בימין, ולחילופין, בגלל שהזניחו את האידאולוגיה האמיתית כי זו מתנגשת עם השאיפות הפוליטיות של עסקני האגודה, הכיפה שוב הסתובבה ימינה והם שבויים בידי מצביעיהם.
לכן הפתרון נמצא בציבור עצמו שבידיו הדבר להתנתק לגמרי מהמערכת הפוליטית במסירות נפש וביטחון שזה מה שחפץ ה'.
בהחלט אפשר להגיד שהממשלה הנוכחית עושה הכל כדי להמשיך את הלחימה ע"ח האוכלוסייה וכמובן החטופים.
ומי שמעיז לדבר הוא כבר מסומן בתור אויב העם!
זו תוצאה של שטיפת מוח שגורמת לחלק גדול מהאוכלוסייה לאמץ את האכזריות של החמאס וחוסר הרגישות כלפי האזרחים שלהם.
אצטט את ד"ר מרדכי קידר בתור דוגמה בתגובתו לתקיפה בתימן:
"ללמדך שפגיעות אצלם, נתפסות הרבה פחות קשה מפגיעות אצלנו. אנחנו בפניקה מכל זבוב שנופל עלינו ויש להם כושר נפשי יותר חזק משלנו. הם מסתכלים עלינו כמו על סמרטוטים. במידה רבה של צדק"
למה בדיוק הוא קורא "זבוב"
לכמעט 2000 הרוגים?
ועשרות אם לא מאות אלפים מפונים?
עשרות אלפים משפחות שמפחדות מבל דפיקה בדלת?
עשרות משפחות חטופים שלא יודעות כלום על גורל יקיריהן?
אפשר כעת להגיד על דרך מה שראש הממשלה לחש בזמנו לרב כדורי:
הימין שכח מה זה להיות יהודי!
ובקשר להלכה שאין פודין יותר מכדי דמיהן- שם מדובר על חטופים שאפשר לפדות בכסף משא"כ כאן שזה מצב מלחמה ועסקת שבויים זה דבר מקובל.
גם הרב יצחק יוסף דיבר על הנושא ואמר שזה הזמן לעיסקה.
מה גם שיש פוסקים שסוברים שבמצב של סכנה כן פודים, ע' י"ד רנ"ב בפתחי תשובה בשם אשל אברהם.
נידמה שיש כאן הנחת יסוד מוטעת שעליה מבוסס כל המאמר. אין ציבור חרדי מבקש "לפטור" את לומדי התורה מגיוס. אין שום דיון הלכתי ואין שום חולק לגבי חובת הגיוס במלחמת מצווה. הטענה היא מאוד פשוטה. מכיון שברור מכל חלקי התורה( מתנ"ך ומאמרי חז"ל לרוב) שהצלת עם ישראל מאויביו תלויה בשמירת המצוות וגם מצריך לומדי התורה באופן מיוחד לצד הצבא וכיון שחלק גדול(אם לא רוב) מעם ישראל במדינת ישראל אינו שומר מצוות, וגם מאלו בציבור הרחב שכן שומרים בצורה כזאות או אחרת, חלק גדול אינו עוסק בתורה באופן ייסודי (ולא ברמה של שיעור של שעה ואם בכלל) לכן מנהיגי ציבור החרדי קבעו שבמצב הקיים, שבו לומדי התורה הם אחוז זניח ביותר בעם ישראל , יש חובה מוסרית וערכית ומתוך ערבות הדדית, על הציבור חרדי להתמסר ללימוד התורה ככל האפשר ומתוך כך "להגן" על עם ישראל. אם מצב הכללי בקשר לשמירת המצוות ולימוד התורה ישתנה, אז גדולי ישראל יורו מה עלינו לעשות. לכן נידמה שאין צורך בדיון הלכתי מכיוון שהוא באמת לא קיים.
עבור "לא פשוט" הסיבה שהציבור החרדי מעדיף ללכת עם מפלגות הימין (בהוראת הרב שך!!!) בגלל שממש לא במקרה הם הרבה יותר אמוניים מסורתיים ומחוברים ליהדות!!! שזה אסור לזלזל בזה ולכן מתעקשים להשאר מחוברים אליהם וטוב שכך!!
שומרי התורה אינם אחוז זניח. מדובר בכעשרים אחוז, והאחוזים עולים כל שנה. בכיתה א בבית ספר יסודי מדובר כבר ברוב חרדי. אני מבין שלדעתך צריך כעת לגייס את כולם.
לצערנו הציבור החרדי מובל ע"י עסקנים אינטרסנטיים והם קובעים מה הוא מעדיף.
וכל פעם משתמשים בשם אחר, פעם פרס מגיע לפוניבז, ופעם ביבי מגיע לראב"ד ופעם מחרימים את אנג'ל כי אחד המנהלים עיצבן אותם.
פעם קוראים לרב מסויים ת"ח גדול ואח"כ מחרימים את תלמידיו, פעם מכבדים את בד"ץ העדה החרדית ואח"כ מצהירים שמי שלא מצביע הוא "רודף של ע"י"!
לא מצאתי בשו"ע הגדרה של "אמוני" או "מחובר ליהדות".
זה פשוט שטח אפור שנוצר וחלק מרגישים בו נוח לא להיות 100% מחוייבים ליהדות ועדיין להרגיש יהודים (אני לא מדבר על יהודים שהם בתהליך של תשובה והשאיפה שלהם היא ל-100%).
החיבור הזה בסוף לא מחזיק מים כשנוגעים בסוגיות כמו הגיוס כפי שאפשר לראות כעת ולפי התגובות כאן בפורום.
ללא פשוט-
הציונים לא חייבים להציל אף אחד.
לך בטענה לאדמורים שאמרו לחסידיהם להיאר באירופה.
עצוב אבל זאת המציאות
ע"ל
תודה על המאמר .עצוב לי שכל כך הרבה מהדיון סביב גיוס חרדים הוא לגמרי מנותק מהמציאות. איפה האמפתיה לחיילים שלנו, כל כך הרבה מהם מסרו את נפשם , כל כך הרבה מהם עכשיו נכים, אמפתיה למשפחותיהם שלא היה להם אבא בבית כל כך הרבה חודשים ולאמהות שבאופן הרואי טיפלו במשפחותיהם. ברור שאנשיהם ומשפחותיהם קורסים תחת הנטל והמדינה זקוקה להרבה יותר חיילים כדי להבטיח את סיפוק צרכי הביטחון של ישראל. השאלה היא איך פותרים את הבעיה כדי להבטיח לאותם צעירים מיוחדים המסוגלים ללמוד במשרה מלאה לשאת את הנטל הרוחני ואחרים שקובעים עיתים לתורה יתרמו גם לצבא ולכלכלה. אני לא אהיה האחד, כמו האחרים כאן להמציא את הפתרונות, אבל לפחות אנחנו צריכים להיות אמפתיים וגם להכיר בחובה המוסרית לעשות את חלקנו בהגנה על הבית המשותף שלנו
גם לנו צר ועצוב ומספיק עם הדמגוגיה הריגשית הזאת.
תחפש אמפתיה לחיילים אצל מי ששולח אותם להלחם בשביל חלומות שוא ומדוחים.
ומי שהופך יהודים למכונות מלחמה עם "סכין בין השיניים" כהגדרתם.
מה מנותק פה מהמציאות?
זו מציאות שקיבלנו תורה בסיני
וזו מציאות שאנחנו מצווים להיות נאמנים לה ולמי שנתן אותה
וזו מציאות שהמדינה כאן כופרת בנאמנות הזו ומחנכת את ע"י נגדה
אז מה בדיוק לא מציאותי?
ולמה אתה מחליט בשבילי שהמדינה זה בית?
המציאות היא שאנחנו עדיין בגלות וסובלים גם מהגויים וגם מבני עמינו.
אז אנחנו מתאימים את עצמינו למצב ולא חיים באשליות של גאולה מדומיינת שבאה בזכות כופרים, מסיתי ומדיחים.
אז בבקשה ממי שטוען על ניתוק מהמציאות שיסביר איפה הניתוק ולא ינסה לצייר כביכול ניתוק ריגשי מהצרות שע"י עובר כבר 100 שנות ציונות.
אנחנו אלו שהתרענו ע"כ כשאתם חגגתם את הגאולה המזוייפת אז אולי כדאי שתתחילו להבין מה באמת חשוב לע"י ולגאולה האמיתית המיוחלת שתבוא בב"א.
עבור "לא פשוט" הניתוק הוא בדיוק במה שכתבת שאתה מדמיין שפעם המצב של עם ישראל היה יותר טוב… מבחינה גשמית וודאי שלא ומבחינה רוחנית נכון שיש חילוניות עצומה אבל גם עצם זה שקמה המדינה (אחרי השואה) מנע המון המון התבוללות שהצב רק הלך והדרדר….
לא ידוע לי שהלחם למען "עזרת ישאל מיד צר" זה משאות שוא ומדוחים וכן וגם לא ידוע לי שלהלחם בשביל לכבוש את ארץ ישראל גם זה לא ידוע לי שזה משאות שוא ומדוחים להיפך שתיהם מלחמת מצווה!
ואין לי מושג איפה אתה גר אם בא"י או חס ושלום בחו"ל אבל בכל מקרה מי שפה הוא כן צריך את המערכות שקיימים פה. וגם אם הוא מדמיין שהוא יוכל ללכת מקום אחר לאיפה בדיוק ??!! (האם הוא יוכל ללמוד שם יום שלם או שמא יצטרך לעבוד?? כמו שהוא פה עושה…. לא יודע….) וזה שההורים שלהם עלו לפה מאידיאל מי לפני קום המדינה ומי אחרי והם כופרים בטובתו של הקב"ה ורוצים לרדת מהארץ חזרה זה בעיה חמורה שלהם! אבל לפחות שלא יהפכו את זה כאילו אין להם שום ענין פה!! לבנתיים ברוך ה' כמו שכתוב הגאולה מתקרבת קמעא קמעא אבל אנחנו בדרך ויש כמובן עוד הרבה מה לתקן מי שרוצה להתעקש ולהתעלם מהמציאות ולשקר לעצמו כאילו אין פה כלום והקב"ה לא החזיר את עם ישראל לארצו אחרי 2000 שנות גלות ואנחנו בשיא הגלות וכו' שיערב לו…
לעניין הפדיון שבויים שכתבת איך שלא יהיה אם זה דומה למה שמדובר שם ששם זה על ממון אז ודאי שמה שדורשים שם עכשיו זה מופקע לחלוטין וזה גורם את מה שבדיוק רצו למנוע מזה שאין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהן! ואם זה לא דומה וזה כמו שאתה אומר שזה סוגיה של נפשות אז ודאי שגם פה זה סכנה עצומה לעם ישראל לעשות כזו עסקה מופקרת (במידה ויש כזו עסקה ההצעות הארונות שהיו היו מופקרות ועסקאות של כניעה וסכנה לכל הישוב) אז אם באמת יש משהו סביר אפשר וצריך וחובה לדון על זה! זה שהרב יצחק יוסף דיבר על זה אני יודע ויש גם רבנים שדברו נגד
אני מזכיר לך לדוגמא שהרב אלישיב התנגד לעסקת שליט
בתקווה ובברכה שהקב"ה יזכה אותנו להלחם ולנצח את מלחמותיו ולהכריע את כל אויבינו הקמים עלינו מבית ומחוץ ולגרש את כל האויבים מארץ ישראל!
אני ממש לא מדמיין.
בחישוב סטטיסטי פשוט אפשר לגלות שהכמות היחסית של נפגעים (כולל חיילים וגורמי ביטחון) יהודים הגדולה ביותר היא בארה"ק.
נכון שיש אנטישמיות בעולם אך בטח שלא מלחמות בכאלו עוצמות נגד גורמים קיצוניים ביותר שאפילו החיים שלהם עצמם לא מעניינים אותם ומקדשים את המוות והסבל בתור מטרה.
וכל מעייניהם הוא להשמיד, להרוג ולאבד.
התוצרת הזו היא נטו כחול לבן מאז תחילת ההתיישבות הציונית כאשר יריית הפתיחה הייתה בתרפ"ט ומאז זה רק הולך ומחמיר.
פעם במלחמות נגד צבאות מדינות ערב ופעם נגד אירגוני טרור ולוחמי גרילה שפועלים מתוך אוכלוסייה אזרחית.
המדינה היא לא זו שהצילה את ע"י מהשואה כפי שמנסים לייחס לה כ"מ גורמי תעמולה במערכת החינוך המגמתית שמציירת את הגלות בצבעים שחורים בלי להזכיר את העובדה שחז"ל גילו לנו באמרם "צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרן לבין האומות".
והכוונה שלאורך כל ההיסטוריה כשהיו צרות במקום אחד, הייתה רווחה במקום אחר.
אם זה תור הזהב בספרד או ועד ארבע ארצות בפולין ועוד תקופות שבהן נכתבו למעשה רוב ספרי התושב"ע שמהם אנו יונקים וחיים.
בחינוך החילוני, מלבד הכפירה, דואגים גם להבליט כמה שיותר את הצרות שאכן היו לא מעט ולטשטש את העובדה שבכל זאת ע"י שרד ולא רק ששרד אלא גם התחזק.
נכון שהתקופה המודרנית היא הניסיון הקשה ביותר מכל הבחינות אך להקים מדינה מודרנית שמתכחשת ליהדות זה בטח שלא הפתרון ובטח שזה אסור!
המתבוללים בסוף נושרים מע"י ואילו הכופרים ממשיכים לקרוא לעצמם יהודים וחילול ה' והאמונה בכך הוא הרבה יותר גדול.
אני מסתכל על התמונה היותר גדולה לאורך זמן ובהחלט אפשר להגיד שכל ההבטחות שנשמעו ממנהיגי הציונות עד היום בדבר שקט, שלום וביטחון התבדו והמצב הביטחוני רק מתדרדר יותר ויותר ולכך בהחלט אפשר לקרוא משאות שוא ומדוחים.
על פיקוח נפש אפשר לדבר וגם להביא דוגמאות לכך שמותר להלחם כדי לשרוד (למשל ממסכת עירובין), השאלה מי נלחם ותחת מי נלחמים ומה בסוף מקבלים ואם יש חשש מינות וכפירה באלו שתחתם צריך להלחם ולמסור את הנפש אז לא בטוח שמותר גם בסכנת נפשות להלחם ולהגביר את כח הכפירה שידוע שהוא זה שגורם לכל הצרות מלכתחילה כמו שאנו מאמינים.
אני ממש לא רואה גאולה שמתקרבת בזכות העבירות שרוב האוכלוסייה כאן עושים, בין שוגגים ובין מזידים אלא התדרדרות מסחררת יחד עם כל העולם לאנדרלמוסיה תרבותית שלא הייתה מביישת גם את דור המבול.
אלו שמחזיקים בשבויים בעיקר מעוניינים להפסיק את הלחימה כדי לייצר לעצמם ניצחון מדומיין ולהמשיך להתקיים באותה מתכונת שהייתה ולכן מלכתחילה שבו אותם.
הלוואי ולא יצטרכו לתת להם כלום אך המציאות היא שכדי להציל את אותם יהודים שלצערנו חלק מהם כבר אינם בחיים, צריך על משהו לוותר גם במחיר של סכנה עתידית פוטנציאלית שגם ממנה אפשר להתגונן אם יסיקו את המסקנות הנכונה מהמחדל הגדול שהיה.
ובטח שצריך לוותר על האגו ותחושת הניצחון המוחלט שמבטיחים לנו אלו שעדיין לא קיימו שום הבטחה.
אתה פשוט מנסים להציג את המציאות כאילו שאנחנו בימי יהושע בלי שיש לכם אפילו גיבוי לרעיונות אלו לא מחז"ל ואפילו לא מהאוכלוסייה שנמצאת כאן.
וע"כ נכתוב בהמשך בעניין ג' השבועות.
עבור" לא פשוט" רק עכשיו ראיתי שהגבת לי בהקשר לג' שבועות!
העניין הזה כמעט ולא נזכר בחז"ל בוודאי שלא בפוסקים! אני לא מבין מאיפה אתה מביא שזה חוזר על עצמו במדרשים וחז"ל וכן בפוסקים רמב"ם שו"ע מישהו??!! על מי בדיוק אתה מדבר? אמת ידוע שכך סבר המגילת אסתר אבל דבריו תמוהים מאוד! א' הרמב"ם מביא כמה וכמה הלכות שמראים שהוא לא סבר ככה. ב' הוא ודאי לא ציין איסור לעלות לארץ ישראל עקב הג' שבועות. (וחוץ מזה שיש הסברים הרבה יותר הגיוניים למה הרמב"ם לא מנה את מצווה זו!) יכול להיות שגם העדה החרדית התייחסו לזה ברצינות אולי לא יודע בכל אופן זה הגיע ממנו וודאי שלא ראינו כמו שאתה מציין שכל הדורות התייחסו לזה כמשהו מחייב. (האור שמח ודאי התייחס לזה וגם כותב שכבר סר פחד השבועות)
למה אתה חושב שמצווה זו לא מצדיקה הרוגים?? זה לא אותו נושא של ג' מצוות שעליהם חובה למסור את הנפש זה עניין אחר. זה אם אתה מבין שזה משהו שאנחנו צריכים להילחם על זה ובמלחמה ברור לכולנו שיש גם הרוגים! ובכל זאת יש מצווה להלחם ולכבוש את הארץ למרות שיכול להיות שיש הרוגים! כי אין את הדינים הרגילים של פיקוח נפש.
(חוץ מזה שהמציאות היום מוכיחה שההיפך אם אנחנו נשאיר פה גוים בארץ אז זה רק ענין של זמן כל פעם עד המלחמה הבאה מול עזה וכן ביו"ש ובכל מקום אין לנו באמת ברירה אחרת חוץ מלגרש אותם לצערנו אנחנו לא מספיק מפנימים זאת ולכן אנחנו גם לצערנו נושאים בתוצאות שה' ירחם ויעזור ויושיע!)" והיה אשר לא תורישו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם אוחזים בה"
ואגב: עוד כתבת בהודעה אחרת שגם אם הצבא היה חרדי וכו' לא היית שולח אף אחד למות בשבילך…אני לא יודע אם אתה מעודכן במצב פה בארץ אבל אם לא תשלח אנשים שיגנו עליך אז יש אנשים שמנסים להרוג פה את כל היהודים! לתשומת לבך! כך שאין לך כל כך הרבה אפשרויות אחרות
מאמר מגמתי ומאכזב, מסולף ומסלף.
כותרת המאמר ופתיחתו מבטיחה נידון הלכתי מובהק ובאמת מתייחס לאי אלו מקורות, אך מתעלם מתפוח האדמה הלוהט, מרכז כובד המסה, והוא ההתייחסות והתוקף ההלכתי של שלטון מומרים הנבחר ע"י רוב האזרחים שרובם מינים אפיקורסים מומרים להכעיס ולתאבון.
וכן בדבר הגדרת מלחמות מדינת ישראל כמלחמת מצווה פטר הכותב כעובדה. ללא נידון וחילוק דינים.
והסילוף החמור מכולם הוא שימוש זדוני בשמו של מאור ישראל החזו"א זצוק"ל שכביכול דעתו ההלכתית שחובה להילחם במלחמות מדינת ישראל ואף בני הישיבות מחויבים בכך. דבר הנוגד את דעתו בהוראה ובמעשה ואין צריך להאריך בכך כלל.
הרצון לסלף הגיע עד כדי שימוש בשמו שלא רלוונטי בעליל לנידון. מה שכתב החזו"א שבמלחמת מצווה אין פטור החוזרים מעורכי המלחמה כלל איננו נוגע בכלל לגיוס בני הישיבות.
כל הנידון שם הוא בסמכות מלך ישראל הנבחר ע"י נביא וסנהדרין לגייס העם למלחמה ע"פ שיקוליו והעדפותיו לצורך הצלחת המלחמה ע"פ רוח התורה.
וכן בדבר הגמ' בבא בתרא ודברי ר' משה פיינשטיין, מדהים לראות כיצד הוראה של הפוסק מהגדולים שעמדו לעמ"י בדורות האחרונים נהפכת על פיה ומשמשת כחרב פיפיות הסילוף. הלא ר' משה כותב לאותם מסתפקים שכל המוכשר ללימוד ולהוראה גדול לימוד תורה אצלו מהגנת העם, ומגן בזה על שאר העם יותר. ומפטיר שנראה שאף המדינה מכירה בזה.
אמנם בדברי החזו"א נראה שפטור הת"ח מבניית חומה הוא איננו גורף ועיר שכולה ת"ח חייבים בבניית חומה מדין חובת ההשתדלות. מ"מ כותב בסוף דבריו שם (שמשום מה הושמטו במאמר) שיכולים ת"ח לכפות את שאר הציבור לבנות אף עבורם החומה, ואף שאין חובה לשאר העם לתת יותר מחומש א"א לכפות את החכמים לבנות החומה.
ואסיים בתשובת חת"ס על גזירת הגיוס בזמנו וזל"ק "וע"ד עם בני ישראל הנלקחים לצבא המלחמה למלכויות, השתיקה יפה מדבורינו בזה, וגדולי ישראל ע"כ יעלימו עין והניחו להם לממונים מקהל לעשות כראות עיניהם לפי הזמן ועת לחשות. ומ"מ אומר כי גוף ענין דינא דמלכותא להטיל מס על כל עמו להעמיד מהם אנשים לצבא מלחמתו, וזה הוא מחוק מלכותו, ודינו דין. וממילא מוטל אקרקפתא דכל מי שראוי לצאת ושאין לו אשה ובנים כפי נימוס וחק מלכותו, אך לא אבחורים למודי תורה שאפי' לא פטרום המלכות בפירוש, מ"מ מדין תורה פטורים. דאמרי' בפ"ק דב"ב ח ע"א הכל לכרי' פתייא אפי' רבנן, וה"מ דלא נפקי באוכלזא, אבל נפקי באוכלזא רבנן לאו בני מיפק באוכלזא נינהו. ומכש"כ שהמלכות יר"ה פטרום. וכבר כמה פעמים כשנתתי אטעסט לבני מדינות "פיהם" ו"מעהרין" שהם לומדים ויצליחו לנהוג ציבור נפטרו מלהעמיד עצמם לצבא. וא"כ כל הנוגע בהם נוגע בבת עין.
א"כ קריאתי להרב ד"ר כותב המאמר כלך לך אצל דלת העם אך אל תשלח ידך בבני התורה כי הנוגע בהם כנוגע בבת עין.
בעניין ג שבועות
אני חושב שמספיק פעמים כבר הבאתי מקורות ממסכת כתובות ושה"ש רבה וישנם עוד מדרשים וזוה"ק ומי שמעוניין יכול לבדוק בספר "ילקוט השבעתי אתכם" שקיבץ את כל המקורות למקום אחד.
אני לא יודע אם יש מכסה מסויימת שנושא צריך לחזור על עצמו בחז"ל כדי שיקבל התייחסות רצינית ולא ביטול במחי יד כפי שעושים היום הרבה גורמים שלא מסתדר להם שחז"ל מונעים מהם רצונות או שאיפות מסויימות ולכן הם פשוט לא מתייחסים ומביאים סימוכין עמומים כמו אותה שמועה לא מבוססת בשם ה"אור שמח" שגם אם הייתה נכונה (לא כתוב באף ספר רשמי שלו) עדיין הייתה צריכה ברור ולא ניתן למחוק מהלכים שלמים של מסורת ופסיקה ע"ס משפט אחד לא כ"כ ברור.
נכון שנושא זה אינו נזכר בפוסקים ויכול להיות שיש לכך גם סיבות מסויימות כמו עוד נושאים.
לדוגמה: הספה"ק "חפץ חיים" מדבר כולו על נושא שגם לא נזכר בפוסקים אך ידוע לכל גודל החשיבות שלו ואין עליו שום עוררין מצד זה שלא נזכר בפוסקים.
או ההנהגות שיסד ר' נחמן מברסלב בעניין ההתבודדות וחשיבות הדבר, גם לא כתובות בפוסקים, אך ידוע שזה דבר בסיסי ביותר בעבודת ה' ואין ע"כ שום שאלה.
דווקא הרמב"ם ב"אגרת תימן" כן מדבר על הנושא ועל הסכנה הגדולה בניסיון לזרז את הגאולה לפני הזמן.
ושוב אני חוזר שלא נפסק מחמת הג' שבועות איסור לעלות לא"י אלא שלא יעלו בחומה וביד חזקה.
גם העובדה שבכל הדורות לא היו ניסיונות לייסד עלייה המונית לא"י יכולה להעיד ע"כ שכן התייחסו לנושא והיו גם שכתבו בפירוש כמו המהר"ל שאף פסק שזה ב"יהרג ובל יעבור" משום שיש בזה כפירה בהבטחה לגאולה (מסקנת החקירה של ויו"מ בעניין הסיבה שפסק כך).
ברור שמצוות יישוב א"י בזמן הזה אינה מצדיקה אף הרוג אחד ובטח שלא כדי לקיים ארגון שרק מרגיז את הקב"ה בפלטין של מלך והוא זה שגורם לכל הסכנות.
המלחמות בזמן התנ"ך היו ע"פ נביא, סנהדרין ואף אורים ותומים ולא איזה קבינט שכלל לא מכיר בתוה"ק.
וכעת אותם פושעים שגרמו את כל הסכנות מצקצקים בלשונם ואומרים שאין ברירה וחייבים להלחם כדי לשרוד.
בלי שיחזרו בתשובה ויודו בטעות הפטאלית של הקמת מלכות טרם הזמן ומרידה במלכות שמיים לא יעזרו שם שכנועים לבטל מאיתנו את הנאמנות לקב"ה ולתוה"ק שרק הם מדריכים אותנו מה האפשרויות שיש בידינו.
מכיוון שלא מופיע בפוסקים כמו שאתה מציין אשמח למקור אחר לכך שאתה מבטל מצווה מדאורייתא לבנתיים לא הבאת כזה. האור שמח עד כמה שזכור לי כותב זאת מפורש בספרו הרמב"ם ממש לא מצטט את זה בתור משהו הלכתי הוא מצטט את זה הרבה יותר כעצה ואיך ראוי לנו להתנהג בין הגוים שמטבע הדברים כוחנו לא רב(כותב מזכרוני לא מול עיני כרגע) לא הבנתי מה אתה רוצה מהתבודדות זה ענין של עבודת ה' כללית אני מדבר על ענין הלכתי! שאמור להיות מובא בפוסקים רמב"ם/ שו"ע או כל ספר הלכתי אחר.
לא הבנתי למה ברור לך שמצוות ישוב ארץ ישראל לא מצדיק אף הרוג אחד?? מלחמת מצווה לא צריך לא אורים ותומים ולא סנהדרין ולא מלך!
(כמובן שבלי קשר לזה אם יש מצווה או לא הרבה יותר מסוכן זה לסגת מהשטחים ולהכנע מאשר להלחם ולגרש אתה יכול להגיד שזה לא אפשרי עכשיו אבל ודאי שהרבה יותר מסוכן זה להשאיר אותם פה)
שיש להם (ולנו) הרבה עוד מה לחזור בתשובה זה אני מסכים איתך! אבל לכן מה?? אבל חלק מהחטא שלהם הוא דווקא זה שהם בגדו בא"י ובתורה הקדושה ובקב"ה ומסרו ארץ ישראל לגויים ובגלל זה אנחנו סובלים! כמובן שזה בנוסף לשאר החטאים אבל זה גם חלק משמעותי מהחטא עצמו!! (ואיה"נ כמו שהם רשעים בזה הם גם רשעים בזה ומי שמתפשר בכלל עניין שמירת המצוות גם בעניין הזה הוא פשרן).
להגיד לקב"ה שכל הניסים שהיו פה זה הכל מעשה שטן ואין פה כלום ושום דבר זה הרבה יותר כפיות טובה ומרידה בקב"ה ח"ו
ושוב אני חוזר שלא נפסק מחמת הג' שבועות איסור לעלות לא"י אלא שלא יעלו בחומה וביד חזקה
איזה מצווה מדאורייתא אני מבטל?
חלילה לא התכוונתי לאמר שיש מכסה מסוימת שדבר מסוים צריך לחזור על עצמו בחז"ל בשביל שיקבל התייחסות רצינית! אתה פשוט טענת שזה משהו ממש רציני וממש חוזר על עצמו בגמ' ועל זה טענתי שזה לא נכון בוודאי שגם אם זה כתוב אפילו פעם אחת אנחנו מחוייבים להבין מה רוצים מאיתנו מאותה גמ' מה שכן אני חושב שיש הרבה יותר התייחסות ההיפך בשבח ובגודל מעלת העלייה לא"י (אני מניח שאם למדת את הג' שבועות אז לא דלגת ישר עד שם וגם למדת את הגמ' לפני ממש עמוד לפני) טענתי העיקרית היתה שלג' שבועות אלו אין משמעות הלכתית…
ד"א אותן פנטזיות של מאיר כהנא על גירוש או הדיבורים כעת של תלמידו המובהק על "עידוד הגירה" מלמדים על גודל הניתוק מהמציאות.
החשיבה על רנסנס תנ"כי בארה"ק היא חסרת כל בסיס ובטח במצב שבו רוב ע"י מומרים אם להכעיס ואם לתיאבון.
ועוד שרוב האוכלוסייה כאן לא מעוניינים לוותר על החיבור לאוה"ע שכעת תומכים ומממנים את היישוב המוזר הזה שקם פה.
גם הימין מסתייג מאותם דיבורים שאין להם כל קשר למציאות ולמטרות הכלכליות והביטחוניות שלו.
הרבה יותר מנותק מהמציאות זה לחשוב שיש לנו אפשרות לשרוד פה אם לא נגרש מפה את הגוים!
ובזכות כל ה"מנותקים" האלו אנחנו מתקדמים לפני קום המדינה גם אף אחד לא האמין שזה משהו שיכול לקרוא(וזה לא קשור אם אתה אוחז מזה או לא אני מדבר על עצם המציאות הזאת) תמיד יש את אנשי הרוח והחזון שהם פחות ריאליים ובזכותם העם מתקדם (כמובן ההתקדמות הטכנית בזכות האנשים הריאליים והמעשיים…)קווה שהובנתי!
אנחנו צריכים להשתדל ולהתקדם ולעבוד בצורה שכתוב בתורה מה צריך לעשות ולא להחליט זה כן יכול להיות או לא האם נצליח עד הסוף או לא?! תתחיל תעשה מה שאתה יכול מה שאפשר!
"לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה רשאי להיבטל הימנה"
בקשר למה שכתוב בתורה
אז זה אנו מבררים בדיון על ג השבועות
ובקשר למציאות
המדינה שלך כולל הימנים מאוד מתאמצת להראות לעולם שהיא לא כובשת קולניליסטית.
ולכן אלו שנלחמים בחמאס, לא רק שלא מגרשים אלא גם מספקים להם חשמל מים ומזון ובעצם הכל חוץ מתחמושת וכסף (את הם כבר נתנו מספיק).
וזאת מהסיבה שהם לא מעוניינים להיות מדינה מבודדת ולסבול מסנקציות וחרמים בינלאומיים ועיקר ההסברה שלהם היא בכך שהם נלחמים לפי הקוד הבינלאומי להבדיל מהטרוריסטים.
לחזור להלחם כמו שהיה נהוג בזמני קדם זה בדיוק מה שלא מציאותי כרגע עד כמה שזה באמת מלכוד.
וזו היתה כוונתי שרנסנס תנ"כי כרגע לא אפשרי.
זו בדיוק הגלות הכי גדולה שמסתתרת מאחורי הגאולה המזוייפת שהצליחה לקנות שביתה ולהחליף את התקווה לגאולה האמיתית שבטח לא תגיע ע"י עברות והסתה נגד האמונה.
אתה מבטל מצווה מדאורייתא של וירשתם אותה וישבתם בה שזה מצווה להוריש מפה את הגויים.
(וגם להגיד שרק ליחידים מותר(שכמובן אני לא מסכים עם זה)זה קצת קשה לשיטתך כי בסוף עולים הרבה הרבה יחידים והם נהפכים לציבור ובסוף זה גם נהיה גוף ריבוני לאט לאט)
ואין באמת אפשרות לשתי אומות לגור פה אז ברור שהיה בעיות עם הגוים שגרים פה…
עבור "לא פשוט" לא מספיק הבנתי את כוונתך בתשובה על מה שהתחלת בקשר לג' שבועות אשמח שתסביר יותר!
בכל מקרה איך שלא יהיה גם לטענתך גם אם אסור לכבוש להגן ודאי מותר וזה אף מלחמת מצווה שלא צריך בשביל זה סנהדרין וכו' ובשביל ההגנה שלנו אנחנו חייבים לגרש אותם… גם אם לא מצד כיבוש א"י…
בקשר למציאות לא מסכים איתך לגמרי שזה המציאות אם תתבונן תראה שזה באמת תלוי כמה הבן אדם יותר דתי…(אני מדבר על המנהיגים) השמאל שהוא בעד מדינה חילונית וככל העמים בית ישראל באמת רוצה שנתחשב כמה שיותר (הוא בעצם לא יודע באמת להסביר לעצמו מכח מה הוא בא וכובש עם אחר ולכן גם חי בסתירות ביחס לזה) ואם אנחנו מדברים על אלה שנלחמים אני דווקא כן חושב שרבים רבים מהם זה כן כוונתם עכשיו ברור שמי שלא מסוגל לאמר לעולם שאנחנו נלחמים מכוח התנ"ך ומכח הבטחה אלוקית אז באמת יהיה לו קשה עד בלתי אפשרי לנצח במלחמה הזאת והוא גם אין לו כל כך בסיס להגיד לעצמו ולעולם למה הוא מגרש עם אחר. אבל אם עם ישראל היה מאוחד ברצון שלו לחזור לשם זה הרבה יותר היה אפשרי אנחנו מטילים על עצמנו הגבלות הרבה יותר ממה שהגוים מטילים עלינו! אם היינו עומדים כחומה בצורה שאין ברירה וחייבים לעודד אותם הגירה כמובן אפשר לעשות את זה עם המון הסברה טובה… כמובן לא חושב שזה כל כך בקלות אבל ודאי שאפשר להתקדם בכיוון הזה גם אם בצורה חלקית אתה רואה שמבחינת שליטה צבאית בשטח זה לבנתיים כן קורה.
ואגב זה באמת המלחמת תרבויות שיש פה שלכן השמאל בחיים לא יסכים להגיד שהוא רוצה לחזור לשם א' כי זה אומר שהוא לא צודק בכל הדמיונות שלו כל השנים על הזיות ומשיחי השלום! ב' זה חלק ממלחמת התרבות שלו על צביונה היהודי של המדינה שהוא לא באמת מסוגל להיפרד מהגלותיות שלו והמחשבה שלו על העולם הגדול להיות מחובר אליהם ולהיות ככל העמים בית ישראל!
שים לב בקצה של השמאל כמה שיותר נהיים שמאלנים הם גם עוזבים את הציונות ואני מדבר אפילו על הציונות החילונית הם פשוט מבינים שזה או הם אנחנו…
אז בגדול זה תלוי בנו כמובן כמובן! אם הרבה סייעתא דשמיא! אם אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים…. אני מקוה מאוד שלא נצטרך עוד כמה כאפות עד שנבין את זה.
מקווה שלא סבכתי יותר מדי. אשמח להסביר יותר אם קצת מדי הסתבכתי…
"באלהים נעשה חיל והוא יבוס צרינו"
אני אסביר בקשר לג' שבועות
באמת הרמב"ן מדבר על חשיבות מצוות יישוב א"י ושלא להניח אותה ביד עכו"ם.
והרמב"ם משמיט מצווה זו מטעם גזירת הגלות כמו שכותב ה"מגילת אסתר".
העניין הוא שעניין מסויים חוזר ע"ע בש"ס ובמדרשים, ועוד שהעונש שם הוא "הנני מפקיר את בשרכם" א"א להזיז את הנושא הצידה.
הבאתי את הדוגמה של הלכות לשה"ר שכתב הח"ח בתור דוגמה לספר הלכות שלם שנכתב ע"י אחד מגדולי האחרונים בלי שהנושא נזכר בפוסקים לפני.
וידוע שהש"ס הוא המקור כפי שהרמב"ם כותב שמה שנפסק שם מחייב את כלל ישראל.
כך שזה שהנושא לא נזכר בפוסקים לא אומר שהוא בטל ויכולות להיות גם סיבות טובות למה לא רצו לפרסמו והסתפקו בלהעבירו בע"פ.
אפשר לראות ב"אגרת תימן" כמה דברים שמוסברים ברמיזות והמבין יבין.
שם כתוב במפורש:
"לפי שידע שלמה ע"ה ברוח הקודש שהאומה הזאת בארך זמן גלותם תפצר להתנועע בלא עתה הראויה ויאבדו בשביל זה ויבואו עליהם צרות והזהיר מלעשות זה והשביע האומה על דרך משל ואמר השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ ואתם אחינו אהובינו קבלו עליכם שבועתו ואל תעירו את האהבה עד שתחפץ ובורא העולם במדת רחמים יזכור אותנו ואתכם לקבץ גליות נחלתו וחבלו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו"
לא מדובר על שום דבר אחר מלבד מה שמוזכר בכתובת כי אין אזכרה בעניין אחר אלא זה.
לכן לא מסתבר שגם הרמב"ן לא התייחס לכך ועיין במאמר "יישוב א"י" שישנם פוסקים כמו הרשב"ש שגם מסבירים כך את דבריו כך שויו"מ לא היה הראשון שהעמיד את הדברים בצורה זו.
לכן אם אפשר היה לקיים את מצוות יישוב א"י בזמנו ללא התגרות באומות כפי שעשו אנשי היישוב הישן אז וודאי שכך היה צריך ואילו הציונים שהגיעו אח"כ לא בלבד שהצהירו שהם לא מאמינים בגאולה של המשיח שהיא אחת מי"ג עיקרים אלא גם הצהירו על כוונתם להקים מדינה יהודית שתיישם שלטון פרוץ וכפרני בארה"ק ובכך הגבירו את כעס האומות והרי התוצאות…
אולי באמת אם היה קם יישוב קמעה קמעה ללא התגרות זו, כן היינו מקיימים את דברי הרמב"ן.
יש הבדל בין אוכלוסייה שגדלה לאט לאט לבין אוכלוסייה שמתחילה מצהירה על כוונה לייסד מדינה.
אני גם ממש לא חושב שהרמב"ן היה מסכים שצריך לשתף פעולה עם כופרים מוצהרים כדי לקיים מצוות יישוב א"י.
הרב יצחק שליט"א ברא כרעא דאבוה
ראיתי לציין ולהוסיף לדיון את דבריו המענינים של הרדב"ז:
שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תשנב
שאלת ממני אודיעך דעתי על מחלוקת אשר נפל בירושלם בין הבעלי בתים ובין החכמים על ענין פריעת שומרי השכונה.
תשובה כבר ידעת דאמרינן בבבא בתרא אמר רב יהודה הכל לאגלי גפא ואפי' מיתמי אבל רבנן לא צריכי נטירותא וזה מוסכם לא נפל בו מחלוקת אבל במס המוטל אקרקפתא דגברא הוא דאיכא פלוגתא אם חייבים הצבור לפרוע בעדם או לא וכבר נהגו לשמוע למיקול ופורעין הכל. אבל בנ"ד אפי' האומרים שאין החכמים חייבין לפרוע כסף גלגלתא מודים הם דחייבים החכמים לפרוע בשמירות דבשלמא היכא שהמלך או שר העיר מצוה להניח שומרים בכל שכונה ושכונה או שיצאו הם בעצמם לשמור כל אחד ואחד לילו בכי האי גוונא החכמים פטורים דלא בעו נטירותא ופורעין הבעלי בתים עליהם ואם צריכין לשמור בעצמם יצאו הם ולא החכמים דרבנן לאו בני מיפק באכלוסא נינהו א"נ שאין המלך מצוה ולא כופה אותם ובני העיר צריכים (לשמור) [לשכור] שומרים החכמים פטורים כדכתיבנא. אבל בנ"ד הבעלי בתים אומרים אין אנחנו צריכין שומרים כי עניים אנחנו והחכמים צועקים לאמר תעמידו שומרים והם בעצמם מודים דבעו נטירותא היש מן הדין או כן הסברא שיכופו את הבעלי בתים להעמיד שומרים ולא יסייעו עמהם ולכוף אותם על כיוצא בזה לא אמרה אדם מעולם ואי אמרה לא צייתינן ליה כי לקת /לקתה/ מדת הדין אבל יכולין לכוף אותם שיעמידו שומרים אם דבר צריך הוא ויסייעו כולם כדתנן כופין בני העיר זה את זה וכו' ואף על פי שידעתי שיש חכמים שהם חלוקים על זה לעצמם הם דורשין ואין שומעים להם ומ"מ אל תטעה בדברי שלא אמרתי אלא בזמן שהבעלי בתים טוענין אין אנו צריכין שמירה אם לא יסייעו כולם והחכמים אומרים עכ"פ תעמידו שומרים בכה"ג אני אומר כופין אלו את אלו ואף על פי שיש טעם אחר כי מסופק אני אם יש עתה מאן דלא בעי נטירותא איני נכנס בחקירה זו עתה כי דברי יעציבו את קצת חכמים ולכן השתיקה טובה מהדבור ומכל מקום מה שכתבתי נראה לי ברור בלי חולק ומכל מקום אם הדבר ברור שגם הבעלי בתים צריכין שמירה ואין טוענים כך אלא כדי שיסייעו החכמים עמהם בזה הדבר ברור שאם החכמים טוענים לא בעיא נטירותא א"נ דשתקו אינם חייבים לסייע אותם אבל אם הם מודים דבעו נטירותא וצועקים לאמר תעמידו שומרים הדבר ברור אצלי דחייבים לסייע עמהם דהודאת בעל דין כמאה עדים והא אמרו דבעי נטירותא וכ"ש במה שאני רואה בירושלם שנתרבה עין הגנבים בשביל החכמים שאין לבושם כלבוש הבעלי בתים ונראין מכובדים יותר מהם וכ"ש שיש בדבר ספק נפשות כאשר הוא מפורסם ואין ראוי שיהיה בדבר התרשלות והנראה לעניות דעתי כתבתי וכתב הרשב"א בתשובה על אחד שהיה פטור ממסים וארנונות דחייב לפרוע בפסי העיר משום דבעי נטירותא אף הכא נמי ת"ח אף על גב דפטורי ממסים וארנונית /וארנונות/ אי בעו נטירותא יהבי בפסי העיר.
ומצאתי עוד מאמר מעניין בענין זה באתר דין
https://din.org.il/2023/11/05/%d7%92%d7%99%d7%95%d7%a1-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%99%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%90%d7%99-%d7%94%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%94/
בגמרא המצוטטת על רבי יהודה נשיאה שהטיל מס ביטחון על תלמידי החכמים, ואמר ריש לקיש בתגובה: תלמידי חכמים אינם זקוקים לשמירה –
הדיון שם, כמו שמציין הכותב, הוא לגבי החיוב הכספי של אותם תלמידי חכמים על ההשתדלות הפיזית להגנת העיר (תשלום על כלי נשק וכ') ולכן המושג 'מגנא ומצלא' מתייחס כאן רק לשמירת התורה על לומדיה (הנושא כאן אינו בקשר לשמירת תורתם על האחרים בעם).
לעומת זאת במדרש פתיחתא רבתי לאיכה יש הרחבה של עניין שמירת התורה. ההתייחסות היא לנושא שמירת העיר (ולא התייחסות אישית לשמירה עצמית של הלומדים) :
"רבי הוה משלח לרבי אסי ולרבי אמי דיפקון ויתקנון קריתא דארעא דישראל. הוון עלין לקריתא ואמרין להון אייתו לן נטורי קרתא, אייתי להון ריש מטרתא וסנטרא [שומרי העיר] הוון אמרין להון אילין נטורי קרתא? אילין חרובי קרתא! אמרו להון, ומאן אינון נטורי קרתא, אמרו להון אלו סופרים ומשנים שהם הוגין ומשמרין את התורה ביום ובלילה". – כלומר ששומרי העיר (לא שומרי עצמם) הם לומדי התורה, וזכות תורתם מגינה על הכלל כולו.
מקור נוסף לכך הוא בגמרא (מכות י ע"א). רבי יהושע בן לוי מפרש: "מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה."
כלומר, התורה הנלמדת בבתי המדרש (שהיו אז בירושלים) היא הגורם המכריע לניצחון במלחמה. אם כן, עיסוקם של תלמידי החכמים בלימוד התורה נחשב כתרומה ישירה לשמירה על ביטחון העם, לא רק לעצמם אלא לכלל ישראל.
לגבי הסיבה השניה -החשש מקלקול בצבא – שלא דנת בה במאמרך, לכאורה יש מקום להבין את החשש של החרדים במיוחד לאור העובדה שאינם באמת יודעים מה קורה בתוך הצבא ורק חשופים לדרמות שמתפרסמות בתקשורת ('שירת נשים', יוהל"ם וכדו'), לכן חשוב לי לומר כמה דברים בתור מי שעשה צבא במסגרת ההסדר ודם משרת בגדוד מילואים:
1. אני יכול לומר מניסיון שכאשר מתגייסים הרבה חברים דתיים ביחד זה מאוד חזק. אנחנו היינו מחלקה של כ-20 דתיים וזה עזר לנו מאוד, גם במניינים לתפילה, וגם לדרוש דברים שחשובים לנו בשבת וכדו' מעבר למה שקיים בפקודות הרגילות. כ"ש אם מדובר על פלוגה (3X), גדוד (3X), וחטיבה חרדית שמקימים בימים אלו (3X), וכל זה בלווי צמוד של רבנים, זה כוח עצום שאין לשער, והחשש לקלקול במצב כזה הוא לא יותר גדול מללכת לסופר, לקופת חולים, או ברחוב, שוודאי גם חרדים אינם נמנעים מללכת לשם.
2. אם באמת היה בכם רצון לפתור את הבעיה, אז במקום להשקיע במחאות, זעקות שבר, ובחוק גיוס-השתמטות, נציגיכם בכנסת היו צריכים לנסות להעביר חוק שמעגן את הזכויות של החרדים בצבא באופן שלא יוכלו לשחק בזה, מנסים לחתום על מסמך עם ראשי הצבא, ועוד.
אם אחרי כל זה דרישותיכם לא היו נענות, היה על מה לדבר שהצבא לא מוכן לקליטתכם. אבל לבוא מראש ולהכריז שאינכם מוכנים כלל להידברות שמא ושמא ושמא, זה פשוט נתפס כחוסר רצינות, ורצון להשתמט, ובצדק.
3. גם אחרי כל זה, תמיד יכולים להיות לכם עוד חששות ועוד חששות, (כמו ששמעתי מחרדי: אולי פעם יקרה שלא יקפידו על הנהלים, אולי יבואו פעם במגע עם חילוני [כאילו אין לחרדים שום עמוד שדרה אמוני להתמודד מול חילוני] ועוד), אבל במצב שבו המדינה בוערת ואנשים זקוקים לעזרתכם, הרי זה דומה לחסיד השוטה שאינו מוכן לקפוץ לנהר להציל אישה מחשש שמא ייגרם לו הרהור חטא. וכבר כתב בעל חובת הלבבות "מן הזהירות שלא תרבה להיזהר".