בתוך הפולמוס הגדול בעניין גיוס חרדים עולה לא פעם שאלה שמן הראוי להקדיש לה דיון משמעותי: האם העם היהודי יכול לוותר על מודל לימוד התורה החרדי ולהמיר אותו במודל הדתי־לאומי? מה יקרה לתורת ישראל אם החרדים יאמצו את מודל ישיבות הקו, ישיבות ההסדר והמכינות הקדם־צבאיות?
בשיחה עם תלמיד חכם דתי־לאומי, שאלתי אותו תאורטית: נניח שאחרי השואה הקהילה החרדית לא היתה משתקמת, ובעולם שאחרי השואה היו נשארים רק בתי המדרש הציוניים. האם לדעתך היתה תורת ישראל שלמה? ברור לי שללא מודל לימוד התורה החרדי וללא הישיבות ובתי המדרש החרדיים, תורת ישראל לא היתה משתמרת כנתינתה.
ברור לי שללא מודל לימוד התורה החרדי וללא הישיבות ובתי המדרש החרדיים, תורת ישראל לא היתה משתמרת כנתינתה.
המגזר החרדי שולח את מיטב בניו לישיבות ולכוללים, ללימוד תורה טוטאלי, למשך שנים רבות, בהתמסרות ובמחויבות גדולה לידיעת התורה בהיקף גדול ובעמקות. גידול תלמידי חכמים בעלי בקיאות רחבה, ידע מקיף והבנה ברורה דורש שנים רבות של התמסרות לתורה ושהייה ארוכה בתוך בתי מדרש מלאי תלמידי חכמים שמפרים זה את זה בלמדנות ובידע. השיטה הזו היא בית היוצר המרכזי ביותר לתורת ישראל.
מודל הישיבות הדתיות הלאומיות אינו מאפשר הצמחת תלמידי חכמים בשיעור קומה. כל הווייתן של ישיבות אלו הוא שילוב: תורה ולימודי חול, תורה וצבא, תורה ומדינה. שילוב יפה ומרשים, אך אינו מאפשר רמה תורנית גבוהה. יש ישיבות גבוהות דתיות־לאומיות שיושבים בהן תלמידי חכמים שמקדישים את חייהם ללימוד תורה. אך הכמות אינה גדולה, ולא תמיד הם מצליחים להנחיל לילדיהם את האידיאל השלם של "תלמיד חכם".
כל חוק גיוס וכל תהליך שילוב של חרדים בתוך מדינת ישראל צריך להיות ערני לכך ולהקדיש מאמץ לשימור עוצמתם התורנית של בתי המדרש החרדיים.
זאת ועוד, עולם התורה הציוני יתקשה להתקיים ללא המערכת של עולם התורה החרדי לצדו.
בבתי המדרש הציוניים החיו את לימוד התנ"ך בצורה מרשימה, נכתבים בהם ספרים ומחקרים איכותיים באמונה ובמחשבת ישראל. וקבצים תורניים של מכונים דתיים־לאומים עוסקים בשאלות הלכתיות ומוסריות אקטואליות בנות הזמן בהיקף מרשים. כל זה נעשה תוך כדי מסירות נפש גדולה להגנת העם והארץ.
אקדים ואציין שמבחינתי, שני בתי המדרש, החרדי והציוני, תורמים תרומה משמעותית לתורת ישראל. בתי המדרש והישיבות הציוניות הצליחו לגדל בוגרים איכותיים, ולהצמיח תלמידי חכמים שלמים במידותיהם, החיים חיי תורה בתום ובצניעות. בבתי המדרש הציוניים החיו את לימוד התנ"ך בצורה מרשימה, נכתבים בהם ספרים ומחקרים איכותיים באמונה ובמחשבת ישראל. וקבצים תורניים של מכונים דתיים־לאומים עוסקים בשאלות הלכתיות ומוסריות אקטואליות בנות הזמן בהיקף מרשים. כל זה נעשה תוך כדי מסירות נפש גדולה להגנת העם והארץ.
במאמר זה אנסה לעסוק בתרומה הגדולה והייחודית של בית המדרש החרדי, בלא להמעיט מערכה של אף קבוצה בעם ישראל.
חשוב להבהיר שדיון מסוג זה מתנהל בצורה מכלילה, משום שהוא עוסק בקולקטיב התורני החרדי המכיל קהילות ותת־מגזרים שונים על ישיבותיהם וכולליהם, ובקולקטיב התורני הדתי־לאומי הכולל את כל הקשת מישיבות מרכז הרב וישיבות הסדר ועד מכינות קדם־צבאיות, מכונים תורניים ו"כוללים" שונים.
"גיבור התרבות"
נתחיל בשאלה, מיהו גיבור התרבות של הילד החרדי ומיהו גיבור התרבות של ילד מהציונות הדתית?
לגבי ילד חרדי התשובה פשוטה: ה"גדולים". תמונות וסיפורים של גדולי ישראל ילוו את הילד מילדותו עד סוף חייו. הוא ישמע סיפורי מופת, נסים ונפלאות, לעתים חסרי בסיס, אך בעלי מסר ברור – ה"תלמיד חכם" הוא שאיפת העל.
את מי רואה הילד הדתי־לאומי כגיבור ילדות וכדמות לחיקוי, את רועי קליין הי"ד או את הרב צבי יהודה? את יוני נתניהו הי"ד או את הרב מידן? והאם לילד שגדל בציונות הדתית יש שאיפה וחלום להיות תלמיד חכם?
בתי מדרש ולימוד תורה בקהילות
בקהילה חרדית יהיו בדרך כלל כמה בתי כנסת מרכזיים, ובהם עשרות ואף מאות תלמידי חכמים היושבים ולומדים תורה. בתי המדרש שוקקים קרוב לשמונה עשרה שעות ביממה לאורך כל השבוע. בשכונת רמות בירושלים שבה אני מתגורר יש לפחות עשרה בית כנסת המלאים בלומדים ברוב שעות היממה. הלימוד מתחיל כשעה לפני תפילת ותיקין ונמשך עד השעה אחת אחר חצות. חלק גדול מהלומדים הם אברכי כולל, אך גם חרדים עובדים מגיעים במהלך היום ולומדים עם חברותא.
לעומת זאת, ברוב הקהילות הדתיות־לאומיות בתי הכנסת פתוחים רק בשעות הסמוכות לתפילה. ברובם מתקיים שיעור דף היומי ושיעורים נוספים. נדיר למצוא בית מדרש פעיל, שבו מתקיים לימוד עצמאי, ער ופורה של קבוצות או חברותות.
ההבדל הזה בולט במיוחד בליל שבועות או בליל הושענא רבה. בבתי מדרש חרדיים, חברי הקהילה פשוט מתכנסים ולומדים זה עם זה, וכמעט אין שיעורים יזומים, כיון שאין צורך בגורם חיצוני מפעיל. בבתי מדרש דתיים־לאומיים יתקיימו בדרך כלל שיעורים במשך כל הלילה.
בקהילה חרדית יהיו בדרך כלל כמה בתי כנסת מרכזיים, ובהם עשרות ואף מאות תלמידי חכמים היושבים ולומדים תורה. בתי המדרש שוקקים קרוב לשמונה עשרה שעות ביממה לאורך כל השבוע.
הבדל נוסף הוא סגנון השיעורים. בבתי כנסת חרדיים יימסרו שיעורים הלכתיים מורכבים, שיעורים למדניים וגם שיחות מחשבה ומוסר. נדיר למצוא שיעורים מעין אלו בקהילות דתיות־לאומית. בהן בדרך כלל יימסרו הרצאות, סיכומים הלכתיים ושיעורים במחשבת ישראל ובתנ"ך. הדבר מסביר את התופעה היפה של חובשי הכיפות הסרוגות המגיעים לשיעוריו של הרב אשר וויס כדי לקבל תכנים שכנראה לא מצויים להם מספיק בקהילות האם.
בקהילות חרדיות מתקיימים בכל חול המועד שיעורים גדולים של רבנים וראשי ישיבות בסוגיות במרחבי הש"ס בהלכה ובלמדנות, בהשתתפות חברי הקהילות. מרגש לראות איך בקהילות אברכים הקהל מונח בכל הסוגיות. קשה להפתיע אותו בדעה מחודשת, ואין צורך להאריך בהסבר הבסיסי של הסוגיא; הקהל מכיר את רוב הנושאים המדוברים.
מנגד, נדיר למצוא בקהילה דתית־לאומית לימוד תורה בצורתו הקלאסית, לימוד של הוויות אביי ורבא. נדיר שאדם שחי בעולם המעשה קובע עתים לתורה ויושב ולומד עם חברו הלכה וגמרא.
ארון הספרים בבית הכנסת
הבדל נוסף בין בתי המדרש הוא סוג הספרים השוכנים בספריית בית הכנסת או ב"אוצר", בשפה הישיבתית החרדית.
בארון הספרים בבית הכנסת הדתי־לאומי יהיו ספרי אמונה, ספרי תנ"ך ופרשנות על התנ"ך וספרי מחשבת ישראל, לצד הש"ס הלבן של כתבי הרב קוק. ברור שיהיו גם ספרי הבסיס של עולם התלמוד וההלכה, התלמוד הבבלי, הרמב"ם, השלחן ערוך, משנה ברורה וספרי פוסקים בני זמננו מתוך המגזר, דוגמת פניני הלכה.
בארון הספרים בבית הכנסת הדתי־לאומי יהיו ספרי אמונה, ספרי תנ"ך ופרשנות על התנ"ך וספרי מחשבת ישראל, לצד הש"ס הלבן של כתבי הרב קוק. ברור שיהיו גם ספרי הבסיס של עולם התלמוד וההלכה, התלמוד הבבלי, הרמב"ם, שלחן ערוך, משנה ברורה וספרי פוסקים בני זמננו מתוך המגזר, דוגמת פניני הלכה.
האם הספריות בבתי המדרש הציוניים יחזיקו את ספרי הראשונים והאחרונים על הש"ס?
האם נוכל למצוא בהם את חידושי הרמב"ן, הריטב"א והרשב"א על הש"ס (כמובן של מוסד הרב קוק)? האם נמצא שם קצות החושן, רבי עקיבא איגר, מחנה אפרים?
האם נמצא בהם את ספרי השו"ת החשובים, דוגמת תשובות הראשונים והאחרונים היסודיים, שו"ת הרא"ש, שו"ת הרשב"א, שו"ת בנימין זאב, שו"ת שואל ומשיב ורבים אחרים?
לצערי בחלק ניכר מהמקרים, התשובה לא תהיה חיובית.
אפילו ספרים הלכתיים ולמדנים שנכתבו על ידי רבנים ציונים לא תמיד ימצאו בספריה. זה נכון גם לגבי הספרים של הרב יוסף דב סולבייצ'יק – שיעורים לזכר אבא מארי, או ספרו הפופולרי מאוד בחברה החרדית "הררי קדם". נדיר מאוד למצוא את הספר "יד פשוטה" של הרב רבינוביץ, או את הספרים של הרב הראשי המנוח הרב אברהם שפירא, ואף ספריו הלמדניים של הרב אהרן ליכטנשטיין כמעט אינם בנמצא. גם ספרי הפסק של הרב מרדכי אליהו, אף הם לא יתפסו מקום מרכזי. אנקדוטה הראויה לציון היא שכל התלמידי חכמים האלו ללא יוצא מן הכלל גדלו בישיבות בסגנון החרדי.
למרבה הבושה, כנראה שבבית כנסת חרדי התנ"ך וספרי המחשבה של הראשונים לא יהיו במרכז ארון הספרים. וכנראה לא יימצאו שם ספרים שנכתבו על ידי תלמידי חכמים דתיים־לאומיים
בבתי המדרש החרדיים, הספרים ההלכתיים והתלמודיים יהיו במרכז הספריה. רוב הספרות הענפה במדפי הספרים תהיה על הוויות אביי ורבא, שכן הספרות התורנית במשך כל הדורות עסקה ברובה הגדול בהוויות אלו, ועליה כותב הרמב"ם (פ"ד מהלכות יסודה"ת הל' יג): ראויין הן להקדימן. שהן מיישבין דעתו של אדם תחלה. ועוד שהם הטובה הגדולה שהשפיע הקב"ה ליישוב העולם הזה כדי לנחול חיי העולם הבא.
הרב עמיטל ז"ל ראש ישיבת הר עציון מדגיש נקודה זו וכותב: וזאת למודעי, בלי תורה לא ייוותר בידנו דבר. יסוד התורה הוא התורה שעל פה. יסוד הכל הוא הוויות דאביי ורבא. לאחריהן יש מקום לתנ"ך, למחשבה, אך היסוד הוא, תורה שבעל פה (עלון שבות בוגרים כרך ד', תשנ"ה). חשוב לציין שגם הרב עמיטל צמח בישיבות חרדיות.
מצד שני, למרבה הבושה, נראה שבבית כנסת חרדי התנ"ך וספרי המחשבה של הראשונים לא יהיו במרכז ארון הספרים. וכנראה לא יימצאו שם ספרים שנכתבו על ידי תלמידי חכמים דתיים־לאומיים.
ספרות תורנית
כאמור, בבתי המדרש הציונים נכתבו הרבה ספרי מחשבה איכותיים, וכן שפע של ספרים טובים על התנ"ך. האם הצליחו בתי המדרש הציוניים לייצר ספרות הלכתית־תלמודית משמעותית? האם נכתבו ספרי פסק חשובים עלי ידי רבני הציונות הדתית?
קשה לענות על כך, זאת משום שברור שנכתבו ספרים, ומי הוא זה שיחלק ציונים אילו מהם טובים ואילו פחות טובים.
אך ישנם כמה דרכים לבחון את הנושא. האחת היא סיור בחנויות ספרים. מי שיכנס לחנות ספרים המיועדת למגזר הדתי־לאומי, יתקשה למצוא ספרים הלכתיים־תלמודיים על סוגיות הש"ס שנכתבו בבתי מדרש ציוניים.
דרך נוספת היא לבדוק ולברר בספרי הפוסקים או בספרות התלמודית הציונית. בספרים אלו כמעט לא נמצא מקורות ספרותיים מבתי מדרש ציוניים.
בעיון בספר הליקוטים המרשים "קובץ יסודות וחקירות" שנכתב על ידי תלמיד חכם מופלג מישיבת מרכז הרב, הרב אחיקם קשת, כמעט אין ציטוטים מספרים שנכתבו על ידי תלמידי חכמים מהציונות הדתית.
בעיון בספר הליקוטים המרשים "קובץ יסודות וחקירות" שנכתב על ידי תלמיד חכם מופלג מישיבת מרכז הרב, הרב אחיקם קשת, כמעט אין ציטוטים מספרים שנכתבו על ידי תלמידי חכמים מהציונות הדתית.
ערכתי בדיקה במאמרים של מכון פועה – מכון דתי־לאומי חשוב ומרכזי. רוב מוחלט של מראי המקום הביבליוגרפיים הם מפוסקים חרדים, דוגמת רבי משה פיישטיין, הרב וואזנר, הרב זילברשטיין, רבי שלמה זלמן אויערבך או הרב עובדיה יוסף.
במקביל, בעולם התורה החרדי, נכתבים אלפי ספרים על רוב הנושאים בש"ס. ספרים על סדר קדשים וטהרות, ספרים על דיני ריבית ועל כל מלאכות שבת. ניתן לומר שכמעט על כל עיקרון תלמודי מרכזי ועל כל נושא הלכתי משמעותי נכתבו ספרים, חלקם הגדול נגיש בתוכנת אוצר החכמה.
במאמר זה לא באתי חלילה להמעיט בערכם של תלמידי חכמים ובערכם של בתי מדרש ציוניים ואף הדגשתי את תרומתם הנכבדה במגוון תחומים תורניים אחרים. כל שבאתי לומר הוא שבזמנים אלו שמתנהל דיון ער ונוקב על גיוס בחורי ישיבה חרדיים, חשוב שנשים לב לאיכויות הייחודיות של הישיבות ובתי המדרש החרדיים שלעת עתה אין להן תחליף בהעמדת כמות רחבה של תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה.
וכאמור הציבור הדתי־לאומי נסמך על הפוסקים החרדים ועל הספרות החרדית הנכתבת בישיבות ובבתי מדרש החרדיים. לעת זאת, הוא נסמך על עולם התורה החרדי.
משל למה הדבר דומה, בעולם האקדמי קיימת חלוקה בין אוניברסיטאות לבין מכללות. האוניברסיטאות והמכללות שתיהן מלמדות תחומי ידע מגוונים, אך האוניברסיטאות עוסקות בעיקר במחקר ובייצור ידע, והמכללות בעיקר מקנות ידע. הדירוגים העולמיים שעל פיהם נקבע המעמד הבין־לאומי של מוסד אקדמי נסמכים בעיקר על כמות הפרסים האקדמיים שזכו בהם החוקרים הבוגרים ועל פי מספר המאמרים האקדמיים שזכו למרב הציטוטים. במאה המקומות הראשונים במדד שנחאי לא מופיעה ולו מכללה אחת. המכללות על פי רוב לא מייצרות ידע ולכן הן לא שותפות למדד.
בזמנים אלו שמתנהל דיון ער ונוקב על גיוס בחורי ישיבה חרדים, חשוב שנשים לב לאיכויות הייחודיות של הישיבות ובתי המדרש החרדיים שלעת עתה אין להן תחליף בהעמדת כמות רחבה של תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה.
עולם התורה החרדי משמש ה'אוניברסיטה' של עולם ההלכה והתלמוד ומוציא מתוכו כמות מרשימה של תלמידי חכמים, הכותבים ספרים רבים על התלמוד ושפע של ספרי הלכה, ספרים שזוכים למספר עצום של ציטוטים אף בספרות של הציונות הדתית.
אם נוותר על המודל של עולם הישיבות החרדי, נישאר רק עם המכללות.
הרוצה לראות בעיניו את העוצמה התורנית של תלמידי חכמים חרדים יכול למצוא כמה וכמה אירועים הזמינים לצפייה אונליין ומשקפים את ההיקף ואת העומק של לימוד התורה במגזר החרדי. אחד מהמרשימים שבהם הוא באירוע הקבלת פני רבו אצל הרב דב לנדו. הרב יושב בראש השולחן ומעלה נידונים למדניים שונים ממרחבי הש"ס, וקבוצה של כמה עשרות תלמידי חכמים מופלגים דנים לפניו. כולם מכירים את כל הגמרות עם הראשונים והאחרונים, ומשייטים להם בעומק הסוגיות.
כדאי לצפות במבחנים של תכנית "המזומנים" של חסידות גור שבהם נבחנים מאות בחורים צעירים בכל מסכתות הש"ס. ארוע דומה נערך על ידי ארגון "דרשו" לבחורי ישיבות מכל הזרמים.
ונשאלת השאלה, אם תכנית הלימודים בישיבות תיכוניות ובישיבות ההסדר הציוניות מצליחה להצמיח כמות רחבה של שותפים לארועים מסוג זה.
חז"ל אומרים: שני תלמידי חכמים שיושבין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה – מתקנאין באף, ומעלין אותו (בבלי, תענית ח, א). חוסר שיתוף הפעולה בין תלמידי חכמים עלול ליצור חרון אף. לצערנו, יש לנו מספיק 'חרון אף' והדיון סביב עתידו של עולם התורה החרדי חייב להתקיים, אך מתוך הכרה בהבדלים ולא על מנת לקנטר.
אף אני לא לקנטר באתי. באתי להעלות על נס מרכיב שהוא נשמת האומה – תורת ישראל, המשתקפת בדמותו של תלמיד חכם שלם. לצערי, חלק מהעוסקים בנושא עושים זאת מתוך כאב ותסכול אך בחוסר שיקול דעת, וההבדל בין בתי המדרש לא מקבל את משקלו הראוי בדיון העכשווי על עתידו של עולם התורה החרדי.
יהי רצון שבתי המדרש בכל עם ישראל יצמחו ויתרבו, ויתקיים בנו הפסוק כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים.
בתור בוגר ישיבות דתיות לאומיות לצערי בכמה וכמה נקודות הרב צודק, גם בחלום ובשאיפה שהם הרבה פעמים לא דווקא להיות תלמיד חכם, וגם בכמות שמתמסרים בלעדית ללימוד תורה שנים ארוכות, ובעיני כמי שבעל תואר שני בסוציולוגיה – זה שמבחינת חברתית וקהילתית ברוב המקומות אין בית מדרש פעיל שפשוט יושבים לומדים שס פוסקים זה צער גדול.
כן חשוב לי להעיר נקודה אחת צריך לזכור שגם הגדולים שאנחנו מכירים בעולם החרדי לא התחילו את דרכם בישיבות של ה40 שנים האחרונות, ולמה זה חשוב ?
כי הם היו בישיבות בתקופה שהיו מעטים יחסית שלמדו שנים ארוכות וזו היתה בחירה של התמסרות מיוחדת לתורה.
האם היום שזה דבר הרבה יותר סטנדרטי ללמוד תורה שנים ארוכות יצמחו יותר גדולי תורה או פחות, ימים יגידו.
זה תלוי לחלוין איזה ישיבה. יש ישיבוצ הסדר שהרמב בהם יותר נמוכה כמו שיש ישיבות חרדיות ליגה ד' שבחורים שם לא יודעים ללמוד תוספות.
הישיבות הרציניות כגון מרכז הרב, הר המור וכדומה לא נופלים מהישיבות החרדיות
הויכוח אינו על לומדי התורה האמיתיים,שהם לפי יודעי דבר כ 10 אחוז ממקבלי הפטור.
הויכוח הוא על ה 80 אחוז שהם כאילו….
הבעיה התחילה עוד לפני הדיון שלך בתרומה של בית המדרש החרדי, בזה שהכנסת בהכללה את כל ישיבות הקו וההסדר כישיבות שיש בהן לימודי חול, דבר שלכלל ישיבות הקוה לא נכון ולגבי ישיבות הסדר למיעוטן המוחלט
אני למדתי ולומד בישובות ושיעורים דתי לאומי – אנחנו לומדים קצות ונתיבות, רב חיים, חתם סופר ועוד ראשונים ואחרונים. ראיתי שיעורי ראשי ישיבות הסדר כמו רב אלגזי, רב שרלו והרב אהרן ליכטשיין וכולם מביאים כל ספרי החידושום ושו"תים כולל רבני זמיננו כמו רב משה פיינשטי רב ן אשר וייס וגם הסטייפלר והרב חיים קניבסקי
זה לא מה שהוא כתב הוא לא דיבר על הישיבות, אלא על סתם בתי כנסת
היזהרו בבני עניים…תיכנס לשמוע שיעור שלי באינטרנט ואולי תבין מהו שיעור הקומה והידע של רבנים ציונים מלאי יראת שמים וענוה. כנראה שזמן רב לא היית במבחני הדיינות והרבנות הפער בין הציונים עצום לטובת המגזר הציוני .שלא לדבר על ההעתקות ועוד דברים נוראים שנחשפתי אליהם בקרב תלמידים חרדים ומי יתן ונחזור כולנו בתשובה אמיתית ואחדות לקרוב גאולתנו.
כאשר אלף נכנסים למקרא ואלף נשארים לתלמוד הרמה נשארת כמו אלא שנכנסו למקרא. להיות היום אברך חרדי זה עסק מומלץ. גם מתפרנס מהציבור וגם לא נהרג באהלה של תורה…כן, לא טעיתי. את שרה הוציאו מהאוהל ושלחו אותה למגדלי ההיטק והצדיק מטפל בילדים והןפך לעקרת בית. מקסימום יילך ללמוד בכולל אחרי צהריים. המבנה החדש יוצר תופעה חדשה, הכולל לא נמדד לפי איכות הלימוד בו אלא על פי התגמול הכספי. הישיבות הציוניות אמצו את המודל החרדי הישן הקובע שלא כולם מתאימים להיות תלמידי חכמים בבחינת "עשרה בטלנים " ולכן יועיל בטובו מי שאינו מתאים יקום וייצא לחיים גשמיים שיש בהם אהבת תורה ויראת שמיים.
אני חרדי. עשיתי צבא. מעביר שיעורי גמ'. ועוד ועוד. יחד עם זאת, אני מרגיש לא נוח מהכתבה. לא זו הדרך. זה פוגע ומצית מדורות ושסעים. נכון היה לחשוב על דרך אחרת. לא זו הדרך!
החיבור קובץ יסודות וחקירות הוא פרי עמלו של תלמיד חכם דתי לאומי מישיבת מרכז הרב. אין ישיבה בארץ שלא תמצא בה את הספר הזה.
יש יותר בחורי ישיבות חרדים, אבל ברציניים הדתלים לא נופלים כי הוא זה מהחרדים אם לא יותר
ניכר בכותב שהוא חוטא פעמיים. פעם ראשונה שאינו מכיר בכלל מה קןרה בציבור הדתי לאומי והכתיבה קלישיאתית ולא נכונה. פעם שניה שהוא מנפח את ערך הציבור החרדי הרבה הרבה מעבר למה שקורה באמת. הבעיה שאנחנו מכירים את האמת הן בצד הדתי לאומי התורני והן בצד החרדי עם שוליים ענקיים שבכלל לא מתקרבים לדרך בה הם מוצגים כאן. הכותב חושב שכולנו מטומטמים ועיורים. אבל מה לעשות שלמציאות יש חוקים משלה והיא פשוט מציאות…
צריך לחזור למודל הכולל הראשון בליטא שבו למדו הרב יעקב קמנצקי והרב אהרן קוטלר, שהוקצבו מראש למחזורים של 5 שנים בלבד. ואח"כ נכנס מחזור חדש. ברור שאם תחנך את כל הציבור שמי שיושב ולומד כל היום הוא סוג א וכל השאר סוג ב. תקבל המון לימןד תורה. אבל אתה גם יוצר המון אנשים מתוסכלים וכמובן שזה ממש לא דרכה של היהדות.
אז מה כן הדרך ?
א. ברור שבישיבות חרדיות לא יתייחסו לפוסקים ציוניים כי אתם מחרימים אותנו.
ב..העמארצות בתנך ובהשקפה בציבור החרדי מתבטאת באופי הציבור הרדוד מחשבתית וחסר יכולת להצליח לראות את יד השם ואת רצון מהדור שלנו.
היכולת המופלאה שלכם ללמוד גמרא בזמן שאחיכם זועקים לעזרה היא אחת מהעוולות הגדולות שהיו אי פעם. מזכיר קצת את אנשי סוכות וגדעון. יום יבואו והישרים שבכם יודו על חטא.
ג, הפחד הכי גדול של קברניטי הציבור החרדי יהיה היום שכל עם ישראל יחזור בתשובה וירצה להיות חרדי, הציבור הדתי לאומי מתפלל על זה ועובד למען זה.
ד. ממני רצו להעתיק במבחן דיינות לפני כמה שנים. השחיתות במידות בציבור החרדי ראוי למחשבה מעמיקה מה גורם לו והאם זה שווה.
כותב את כל זה כי מעולם בעם ישראל לא היתה קבוצה כזו מנותקת וכלכך יהירה.
הרי רוח הבריות אינה נוחה מכם, אז למה אתם ממשיכים ככה? כי אנחנו לא בריות בעיניכם.
אגב הרבה מההשוואות שעשית אינם נכונות והתעלמת מהעובדה שהחרדים גרים בצפיפות יתירה ומרוכזים בשכונות צפופות לעומת הציבור התי לאומי שמפוזר וממילא היכולת להחזיק בית מדרש ככה היא בלתי אפשרית.
איני חרדי, אבל אתה מדבר בצורה חריפה מאוד על ציבור ירא שמים בתכלית שעושה הרבה מאוד למען עם ישראל. אני לא חולק על כך שיש הרבה טעון שיפור בציבור החרדי, אבל גם לציבור הדתי לאומי יש הרבה מאוד מה להשתפר.
עוד נקודה היא שהקב"ה נתן מקום לציבור החרדי כדי לשמור על הציונות ועל הציונות הדתית מלהדרדר (כפי שכותב הרב קוק באחת מאגרותיו). לאחר שהתורה בצינות הדתית תתבסס מספיק כנראה הציבור החרדי יתקרב אליו יוצר ויותר עד שיתאחד איתו.
נכון. אדרבה, נעשה את ה20% שטייגניסטים אמיתיים, שלומדים 10 שעות ביממה בהתמדה ועיון עצום עטרת לראשנו, על כל עם ומדינת ישראל. כל השאר שלומדים למחצה לשליש לרביע, ואף שלא לומדים כלל. יאללה לצבא בפרט לחשמונאים. ואחר כך מקצוע עם שכר נורמלי.
היזהרו בבני עניים…תיכנס לשמוע שיעור שלי באינטרנט ואולי תבין מהו שיעור הקומה והידע של רבנים ציונים מלאי יראת שמים וענוה. כנראה שזמן רב לא היית במבחני הדיינות והרבנות הפער בין הציונים עצום לטובת המגזר הציוני .שלא לדבר על ההעתקות ועוד דברים נוראים שנחשפתי אליהם בקרב תלמידים חרדים ומי יתן ונחזור כולנו בתשובה אמיתית ואחדות לקרוב גאולתנו.
איזה מהגדולים החרדיים בדור האחרון צמחו מתוך המערכת המוצלחת כל כך של הישיבות והכוללים?
כמה ממחברי הספרים הראשונים והאחרונים אותם הזכרת צמחו מתוך ישיבה או כולל?
זו מערכת שנכון לעכשיו מוכיחה את עצמה כהרסנית לקהילה שלה עצמה.
שלום,
קראתי בעיון את שנכתב.
פטרנו את מהצבא. השקענו בכם מיליארדים החינוך החרדי.
שאלתי היא:
האם ראיתם ספר חשוב או חידוש תורני משמעותי שהגיע מרב שקיבל פטור מהצבא וקיבל קצבה מהמדינה?
לצערי, התשובה היא שלילית.
רעיון מצויין להשוות לאקדמיה. באקדמיה מי שלא מפרסם לא זוכה להיות בסגל ההוראה , הפרסומים צריכים להיות בכתבי עת ברמה הגבוהה ביותר שעוברים ביקורת עמיתים.
באקדמיה לומדים תואר ראשון, מי שסיים בהצלחה את הדרישות האקדמיות יכול להמשיך לשני וכך גם לשלישי. המעטים שמסייעים את התואר השלישי עושים פוסט דוקטורט באוניברסיטה אחרת ובד"כ במדינה אחרת מפרסמים מאמרים ואז ימשיך בהוראה ומחקר.
בישיבות החרדיות מעטים מפרסמים מאמרים שמצוטטים, אין בקרת איכות כולם לומדים עד אין קץ גם אם לא תרמו כלום להעמקת הידע התורני.
כתבה מיזוגנית חסרת תכלית. עצוב שכדי להדגיש את מעלת הציבור שלך אתה רומס ציבור אחר. מראה על חולשה וחוזר ביטחון עצמי.
אין ציבור בלי חולשות, תתבײַיש
מִיזוֹגִינְיָה לפי ויקיפדיה היא שנאת נשים (מיוונית: מיסוֹס = שנאה; גינֶה = אישה).קצת לא קשור לוויכוח כאן
גם אם נניח שהעובדות המוצגות כאן נכונות, ויש הרבה מה לדון בהן, השאלה היחידה היא מה ה' א-להיך שואל מעמך. אין מצוות "ואתם תהיו לי ממלכת פלפלנים ולמדנים עם חקירות", אלא ה' מבקש תלמידי חכמים שקורים (במקרא!!!) ושונים ומשמשים ולומדים ויגעים בטעמי הדברים כדי לקיימם ולהורות למעשה כראוי. יהודים שנהנים מיגיע כפיהם יותר מיראי שמים, ונזעקים להגן על אחיהם בעת צרה, ודואגים לגר יתום ואלמנה, ודעתם מעורבת עם הבריות, ומשאם ומתנם בנחת עד שהבריות אומרות עליהן פלוני שלמד תורה ראו כמה מתוקנים דרכיו וכמה נאים מעשיו. בכל מקום שהתורה וחכמים דנים בין 2 הצדדים – ההעדפה ברורה: בית שמאי היו חריפים ולמדנים יותר, אך דבריהם אינה משנה מול בית הלל שהיו פחות למדנים אך נוחים ועלובים היו, ר' חנינא היה יכול להחזיר את התורה מפלפולו, אך חכמים הבהירו שדרגתו של ר' חייא מלמד המקרא והמשנה לבני ישראל בכל מקום שהם גדולה לעין ערוך, סיני ועוקר הרים סיני קודם, כל האומר אין לי אלא תורה גם תורה אין לו ועוד ועוד. יבחן כל בית מדרש את עצמו האם בוגריו מכוונים לרצון ה' באמת או שהם יותר אוניברסיטה גבוהה למחקר ושעשועים בכתבי היהדות ותחרות חברתית על מעמד. האם התורה שלהם מקדשת שם שמים בעם ישראל ומרוממת אותו ומקרבת את עם ישראל כולו יותר לאביהם שבשמים, לעשות צדקה ומשפט? והציבור יבחן גם וישתדל לדבוק ולחזק ולגדל תלמידי חכמים אמיתיים שמרבים כבוד ה' ורצונו בעולם. בלי חלוקות למגזרים וכותרות – תורת ה' אחת לכל עם ישראל, תמימה משיבת נפש
הכותב דווקא כתב עניינית מאוד
עם המון הערכה וכבוד לעולם הישיבות הציוני
בתור תלמיד ואברך בישיבת מרכז הרב אני מסכים עם כל מילה
כתור דתי לאומי אני חושב שיש הרבה צדק בדברים.
ולדעתי חסר הפנייה בכתבה לאתר "קול הלשון" החרדי,,, כדי להבין את ההבדל… ממש מקנא קנאת סופרים בציבור החרדי על זה.
עוד נקודה ראויה לציון זה הדקדוק הלכה שיש חזק מאוד במגזר החרדי וקצת חלש בציבור הדתי.
יחד עם זאת כמעט אין בחור ישיבה חרדי שלא קורא מאמרים על התנ"ך של הרב סמט! ובדבר הזה אנחנו הדתיים הלאומיים ה"אוניברסיטה" האחת ויחידה במינה! והציבור החרדי הוא "המכללה"…. בנקודה הזו המאמר לוקה בחסר גדול….
מה גם שהציבור הדתי לאומי הרבה יותר מחובר נפשית וערכית בחיי היומיום שלו לתורה ולערכי היהדות!
לגופים של דברים, השיח על סוגיית הגיוס הוא על מי שלא לומד! וכאלה יש כ10 אחוז לפחות בכל ישיבה חרדית…. לגבי זה המאמר הזה לא רלוונטי…
בתפילה למשיח בן דוד במהרה אמן!
א. אתה יוצא מנקודת הנחה שחשיבות לימוד התורה נמדדת בסוגיית יסוד חיוב נזיקין (סוגייה יפהפיה) ולא למשל בסתם אני זורק, ספר שופטים…
ב. כמו כן, למה אתה מציג את זה כאילו שיש סתירה בין רועי קליין לרב צבי יהודה?
ג. איזה חידושי תורה יש היום בציבור החרדי? הליכה במקום בלימוד חלק מאוד ספציפי בתורה.
ד. לגבי פוסקי ההלכה, זה לא חכמה גדולה שיש לך יותר פוסקים אם אתה מחרים את שאר הפוסקים שהם לא בזרם שלך, כמו כן, העירו פה לפניי שגם הפוסקים הגדולים החרדים לא למדו באופן מסודר ו"קלאסי" בישיבות.
ה. עוד דבר, בציבור החרדי נוטים "לרדת" על החפיפניקיות שיש בציבור הדת"ל, שודאי שזו ירידה מוצדקת בהרבה מקרים, ומכך מסיקים שציוני דתי שווה חפיפניק, וכשמישהו אומר להם שיסתכלו על ישיבת מרכז הרב, הר המור וכד', אז החרדים עונים טוב זה חלק זעיר מהיבוא הציוני דתי.
אני חייב להגיד שאני לא ממש מבין את הטיעון הזה… אה"נ, תצטרפו לישיבות האלה וממילא חלקן והשפעתן תגדל, אף אחד לא ביקש שתלכו למכינה מעורבת של בנים ובנות בציונות הדתית (יש כמה בודדות כאלה לצערנו).
אני למדתי כמה חודשים בישיבת הר המור, ואחת המסקנות שלי הייתה שהישיבה שמה לעצמה למטרה לקחת ברצינות הכי גדולה שיש את לימודי האמונה בלי לוותר לרגע על הרמה והרצינות בלימוד גמרא, ואללה, ממה שראיתי, הם הצליחו בגדול, אברכים בני שלושים שעושים חזרות על כוזרי ועם זאת רק מגבירים את הקצב בלימוד ש"ס והלכה, באמת דברים מדהימים.
ו. החלק האחרון שאותו הזכרת קצת בצורה עקיפה אבל דווקא אני רוצה להעלות אותו באמת כנקודה נפלאה בציבור החרדי שהלוואי וילמדו ממנו גם בציבור הדת"לי, זה הנושא של כבוד תורה, במיוחד באירועים כאלה, בציבור החרדי יש "דרשו" וכד', שזה באמת אירועים שמרגש לראות אותם ומרשים מאוד, מה שחסר מאוד בציבור הדת"לי… מבחן "חי עולם" מנסה טיפה להתחיל להניע את הנושא, וב"ה מצליחים, כן ירבו.
שבוע טוב.
עובדתית, יש משפחות שונות ומשונות וגם מוסדות לימוד לכל הגילים, שכל אחד מהם משדר מה שהוא רואה לנכון. אני לא בטוח שבבתי הספר של נתיבות משה או שובו, גיבורי התרבות הם הסטייפלר והרב אליושיב. אני, אגב, גם לא חושב שחכם שגיבורי התרבות יהיו האנשים האלה ולו מהסיבה הפשוטה – שכשהם רבים ביניהם וכדו', הילד הקטן נאלץ לבחור צד ולזלזל בצד השני בלי לדעת ולהכיר (בערך כמו כותב המאמר), והתוצאה היא שילד קטן מבין שלימוד תורה אינו חשוב וידיעת התורה לא משמעותית (כי את זה יש גם לגב עובדיה ולרב גורן ולרבי מחבד), ומה שחשוב זה כמה שטויות וציטוטים ילדותיים בסגנון שו"ת הרב קנייבסקי.
מאידך, יש הרבה מאוד בתי מדרש דתליים, שמקיפים את רוב חלקי היהדות בלי משוא פנים, "כנתינתה" – באמת – כלומר לא רק כמה קנייטשים של ר' חיים שבדרך כלל נשכחים או עדיין זכורים בגיל 35, אלא את כל רובדי התורה, בעמקות גדולה, אבל לפי סגנון החשיבה ותחומי העניין של האדם.
הכותב משרה אווירה של ידען ומשתוקק למסירת התורה כנתינתה, ומאוד קשה לו שיש תערובת של קודש וחול במוסדות הצהד. וכאן התמיהה, כמה צביעות אפשר להכיל: מרכז הרב התפלגה בגלל הרצון ללימודי קודש מוחלטים (להבדיל, למה פוניבז וחבאון התפלגו?); תורה כנתינתה, כבר סיכמנו שזו תורה שכוללת הכל, ולא תורה מצומצמת ומסוגרת ומפוחדת כמו שיש בישיבות חרדיות (לומדים רק נשים-נזיקין ורק בעיון בסגנון מסוים… מישהו כטן פעם היה באוצר של פוניבז? למה האוצר הזה נעול לחלוטין, לא כדאי קצת היכרות עם רבדים בתורה?). ואם מדברים על תערובת בין קודש לחול, עד כמה שידוע לי התורה כנתינתה היא תורה שכוללת קודש וחול, ככה למדתי פעם במסכת ברכות (או שאיזה "מחבל" ביטל את הדף הזה?).
אבל גם אם נניח שהיו שנים שרוב התלמידי ישיבות הגיעו מהחרדי, זה בגלל שהצהד שלחה אליהם את טובי בניה. תברר בבקשה, מי שלח את ר' יגאל רוזן ור' ברוך וייסבקר לחרדי? מי שלח תלמידים לעזתה? – ואיך כל זה קשור לחיים כיום, שלצהד יש תלמידי חכמים משל עצמם, שהם גדולים בתורה, עמוקים ומקיפים פי כמה מהמעיינים המבולבלים, תאבי הבצע ושוחרי הקרבות, בוגרי פוניבז וחברון?!
לא הבנתי מה בדיוק הדוגמה מר' חיים קנייבסקי, ספריו כגון דרך אמונה הם דוגמה מובהקת לרמת לימוד גבוהה ביותר, שאין כמותה הרבה בציבור החרדי ורחוק מאוד בכך בציבור הדתי לאומי..
ניכר שחלק מהדברים נכונים. ואני כותב זאת בתור בן ישיבה ציוני דתי. החלוקה למכללות ואוניברסיטאות לא מדויקת, בטח לא בכל תחומי התורה, במחשבה ובתנ"ך אתה עצמך הצגת עמדה הפוכה מבגמרא. כמו"כ אין טענה בהעלות על נס שיש יותר הסתמכויות על פסיקה הלכתית בעולם החרדי, כיוון שהעולם הדתי לאומי צעיר מאוד ביחס לעולם החרדי, בטח באיזורי הפסיקה.
אין ספק שאדם שעובד, יקשה עליו יותר לפלפל בספרות ראשונים בבית הכנסת בסוף יום עבודה, כמו גם לשהות בבית הכנסת רוב שעות היממה. השוואת בתי הכנסת מבוססת על המציאות החברתית של חיי האברכות.
ומנגד, באמת בציבור הדת"ל יש עוד לאן לצמוח. ובע"ה צומחים. אני רק שואל את עצמי, מתי יגיע היום שהעולם החרדי יעז להסתכל על התורה הדתית לאומית כחלק מתורת ישראל כמו שהדתיים הלאומיים מסתכלים על התורה החרדית כחלק מתורת ישראל, על אף הפערים ה"השקפתיים".
ובנפרד אני שואל את עצמי מה תכלית המאמר, כי אם עניינו לתרץ גיוס צבאי ובניסוח מדויק יותר- חוסר עירוב עם החברה המדינית, הרי שהוא לא נוגע בזה כלל. יש נקודות שהציבור החרדי צריך לחשבן, והם צריכות לדייק לו את עולם התורה.
ביסוד הדברים אני מסכים עם אבחנתך: מבחינת היקף, עומק וגדלות תורה הציבור החרדי מחזיק כיום את מרכז הכובד של עולם התורה. זה לא רק עניין של “יותר לומדים”, אלא של מרחב חברתי שלם שבו התורה איננה שילוב אלא ציר החיים, ודמות הגיבור התרבותית היא גדולי התורה. יתר על כן, גם ההצלחות היפות והאמיתיות של בית המדרש הציוני־דתי נשענות, בפועל, על עצם קיומו של המרחב הזה.
ומכאן אני מגיע לנקודה השנייה: הצורך הקיומי של עם ישראל ביטחון, צבא, אחריות לאומית הוא בסיסי. לכן, גם אם ברור שהרחבת הגיוס תבוא עם מחיר תורני, כולל ירידה מסוימת בעומק ובמספר של גדולי תורה, אם זה המקום שהקב״ה הביא אליו את עם ישראל במציאות ההיסטורית, זהו המחיר שצריך לשלם. אי אפשר לבטל צורך קיומי בשם אידיאל, נשגב ככל שיהיה.
ועם כל זה אני חושב שוודאי שיש מקום לפטור לציבור החרדי, אבל לא מהטעם הרגיל שמציגים בדיון הציבורי. לא “כדי להרוויח עוד גדולי תורה”, ולא משום מדד של עומק וגדלות. הסיבה היא אחרת לגמרי: היכולת לקיים חיים של יראת שמיים בתוך העולם המודרני. כאן המדד איננו הפסגה, אלא הציבור הרחב: האם אנשים רגילים לא עילויים ולא מצטיינים-מסוגלים להישאר לאורך שנים בתוך אורח חיים של תורה ומצוות, או שמסגרת מודרנית־צבאית תסחף חלק גדול מהם החוצה.
ומתוך זה אני טוען דבר הפוך מהטענה המקובלת: אם יש תביעה ציבורית להתגייס, היא צריכה להיות מופנית דווקא אל החזקים. אלה שלומדים טוב, מצליחים בישיבה, יציבים באמונה וביראה-הם אלה שיש סיכוי סביר שישרתו ויחזרו, וימשיכו לבנות את עולמם התורני. לעומת זאת, דווקא החלשים אלה שקשה להם להחזיק סדר יום של ישיבה, שמתבטלים פה ושם, שאין סיכוי שיצאו גדולי תורה-הם אלה שצריכים לקבל פטור גורף, לא כדי ליצור עמקות וגדלות , אלא מפני שאצלם הישיבה היא לעיתים התנאי הממשי שמחזיק אותם בתוך חיים של יראת שמיים, ובלי התנאי הזה רבים מהם פשוט ייפלו.
לכן אני מסכים עם עיקר התיאור על ייחודו של המרחב החרדי, מסכים גם לכך שצורכי הקיום יכולים לחייב שינוי גם במחיר תורני, אבל מבקש לשנות את נקודת הכובד של ההצדקה לפטור ואת הקריטריון המעשי שלו: לא לפי גדלות תורה-אלא לפי היכולת של “הרגילים” להישאר יראי שמיים בעולם המודרני, ומתוך כך דווקא החלשים צריכים הגנה רחבה יותר, והחזקים יכולים לשאת יותר מן הנטל. בהקשר הזה הציבור הדתי לאומי (שאני בתוכו)לא מראה שהוא מציע אלטרנטיבה שמאפשרת גם לשוליים להשאר נאמנים ליראת שמיים.
בהקשר הזה באמת התביעה היא על העסקנים ואנשי הציבור החרדים שלא מפעילים את כוחם על מנת חיצור מסגרות בטחוניות על טהרת הקודש(מה שיש היום בצבא כביכול לחרדים זה לא רציני, ובוודאי שאי אפשר לסמוך עליהם שיעמדו ביצר החינוך מחדש שלהם) אני חושב שהפתרון יהיה להקים גופים תחת משרד הבטחון שאינם חלק מצהל בדוגמת משמר הגבול שיהיו בהובלה ובפיקוד של אנשי תורה
נשמע מדבריך כי אתה בא להגן על חשיבות קיומו של עולם התורה החרדי, ומצדיק את הסגולות המיוחדות שלו.
אז מבלי להכנס להשוואות לא מדויקות שבלולות מניתוחים הגונים ומלשונות רעות, אצהיר שאין רצון להרוס או אפילו לפגוע בעולם התורה החרדי.
כמו שכל אדם נדרש לקיים את חובותיו כלפי החברה, כך מצופה מהבחורים החרדים. אין משמעות הדבר הרס עולם התורה.
לא אגיד שלא ידרשו התאמות, אבל זו המציאו שדורשת שינויים מסויימים. הכל משתנה, כך הקבה ברא את עולמו.
.עולם הלימוד יוכל גם להתברך מחיבור לעולם המעשה.
כך היתה דרך העם היהודי מעולם. ועל האדם להיות מעורב בדעת עם הבריות.
כמה הוצאת שם רע וביזיון ת"ח. יש לא מעט ת"ח דתיים לאומיים בעלי שיעור קומה אדיר שכתבו ספרים עמוקים בהלכה וחידושים. פשוט מבזה לקרוא כמה שחצנות חרדית שמסמא את העיניים נוטפת כאן. אני מבין שזה קו חרדי רגיל לזלזל בת'ח דתיים לאומיים (מזכיר את שרו של עשו, שמכה כאינו יכול לגבור, כך מזלזלים כשלא יכולים להכריע את ההוכחות של הדתיים לאומיים וממילא בכך נפטרה הבעיה להתמודדות), אבל זה לא הופך זאת לאמת וכל המבזה ת"ח עתיד ליתן על כך את הדין
אין חולק על איכותם של בתי המדרש החרדים.
הקונטקסט שגוי. הרצון הוא לגייס את אלו שאינם לומדים. לפי סוקרים חרדיים מדובר בשיעור ג ביותר מ80% מהבחורים.
מי שלומד שילמד בבית המדרש שלו. ההחלטה שאלו שאינם לומדים לא יבואו לעזרת אחיהם הלוחמים הגיבורים, הופכת את הלימוד החרדי לעקר וחסר ערך – ולקהילה של משתמטים ועוברי עבירה
פשוט בורות של הכותב!
האם אתה מכיר את מכון ״ארץ חמדה״ ואחוזי המעבר של בוגריו במבחני הדיינות, מול כלל הנבחנים בעיקר נבחנים מהמגזר החרדי? וכמה מבוגרי ארץ חמדה, מונו לדיינות! והמעמד המוביל שלהם בתוך ההרכב, מול כלל הדיינים…
יש הרבה בדברים של הכותב. אבל השאלה היא מה התוצאה? האם תוצרי בית המדרש החרדי מקיימים מצוות יותר בהידור ויותר טוב מהדתי לאומי. האם ציבור הלומדים משפיע על סביבותיו בקיום התורה? האם יש אווירה של תורה חזקה יותר בציבור החרדי או שגם הוא כבר נסחף אחרי הכסף והחיים המודרניים?
שאלות של 'אילו' אינן שאלות לגיטימיות. אין שום דרך לדעת איך הייתה המציאות מתארגנת אם לא היו חרדים והיו רק דתיים לאומיים. בפועל היו חרדים וכך המציאות התארגנה.
השנקל שלי על נושא המאמר הוא שהחרדים הם דרך קצרה ארוכה והדתיים לאומיים דרך ארוכה קצרה.
אני רק לא מצליח להבין מדוע הקב״ה וחכמים לא זכו להבין כמוך? מדוע למשל כאשר הקב״ה מצווה את יהושע בן נון ״והגית בו יומם ולילה״ ורק כמה פסוקים קודם לכן הוא גם מצווה אותו ״חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה״ – מדוע ריבונו של עולם לא רואה סתירה בין הגדלות התורנית של יהושע לבין הציווי ללכת לקרב? האם הקב״ה לא מבין שכל פעם שיהושע בן נון וחייליו הלכו להילחם מלחמת מצווה הם למעשה פגמו בגדילתם התורנית?! אתמהה!
מדוע גם רבן גמליאל שקבע עבורנו שיפה תלמוד תורה עם דרך ארץ לא הבין אף הוא שהיציאה לעבודה פוגמת בידיעת הש״ס והפוסקים? כיצד גם כל גדולי התנאים עבדו למחייתם?! האם הם לא הסכימו עם דעתו האומללה של הכותב?! ומה בכל הנוגע לכבוד התורה שמושפל בימינו כמעט עד עפר הרבה ׳תודות׳ להשתמטות מהצבא ומנטל הפרנסה. מרוב קידוש ערך לימוד התורה שכחתם להסתכל בתנ״ך על אבותינו הקדושים רועי הצאן וגיבורי המלחמה, על מנהיגנו הדגולים כגון יהושע ודוד המלך ועוד ועוד. העיקר שנלמד עוד כמה חילוקים וחקירות… טאטא! תציל אותנו מהטעויות האלה!!
כל הדוגמאות ממבחני הרבנות הן לא נכונות כי רוב החרדים לא נבחנים ברבנות
בבל היו בימי התלמוד בערך חצי מליון יהודים, וכ-3 בתי מדרש:
סורא, פומפידיתא ונהרדעא.
ועדיין יצא מזה התלמוד הבבלי.
הכמות לא בהכרח מראה על איכות.
היום יש כמליון חרדים, האם יצא משהו דומה עם יותר בתי מדרש?
ונזכיר שהנביאים אמרו: למה לי רוב זבככם אם אתם מזניחים דברים אחרים?
אותה שאלה כלפי החברה החרדית ולימוד תורה
תלמידי החכמים מהציבור החרדי עוסקים בעיקר בפרטי פרטים וזוטי סוטות. ספר ברכת הבמה ארבע מאות עמוד, או הלכות כיסוי הזרוע ז' חלקים. בציבור הדתי לאומי לעומת זאת ישנה תורה גדולה ורחבה, קובץ יסודות לחקירות שהוזכר הוא דוגמא אחת לכך, כמו ספרו של הרב אליהו ליפשיץ מלמעלה אדומים על כללי הכרעה בספיקות, ספריו של הרב אליצור על דרשות ההלכה מהפסוקים ועוד.
רעיון מצוין להשוות לאקדמיה. באקדמיה, מי שאינו מפרסם מחקר אינו מתקבל לסגל ההוראה. הפרסומים נדרשים להופיע בכתבי עת מהשורה הראשונה ולעבור תהליך קפדני של ביקורת עמיתים. המסלול ברור: לומדים תואר ראשון, מי שעומד בהצלחה בדרישות ממשיך לתואר שני, ומשם לדוקטורט. רק מעטים מסיימים תואר שלישי, וגם הם נדרשים בדרך כלל להשתלמות פוסט־דוקטורט באוניברסיטה אחרת, לרוב במדינה אחרת, לפרסם מאמרים מחקריים, ורק לאחר מכן להשתלב בהוראה ובמחקר.
לעומת זאת, בישיבות החרדיות כמעט ואין פרסום של מאמרים שנבחנים, מצוטטים או משפיעים מחוץ למעגל פנימי מצומצם. אין מנגנון מסודר של בקרת איכות, ואין הבחנה ברורה בין מי שתורם להעמקת הידע לבין מי שממשיך ללמוד שנים ארוכות מבלי להוסיף דבר משמעותי לשיח או להבנה.
אפשר להניח שאם היו נקבעים בישיבות קריטריונים דומים לאלה המקובלים באקדמיה, הרמה התורנית הייתה עולה לגבהים חדשים. במקביל, סביר שהישיבות היו מתרוקנות מיושבי ספסלים שעצם הישיבה היא עיסוקם, אך תרומתם הממשית להתפתחות הידע התורני כמעט ואינה קיימת.
הביקורת החברתית החרדית היא גבוהה מאוד וזה מבחן הרבה יותר חזק מאוניברסיטה
אם חסידות גור ושיטת המזומנים שלה מהווים הוכחה ללמדנות חרדית, הרי שמצב הלמדני של החרדים זקוק להחייאה נמרצת.