תנועת נוער חרדית – האמנם אוקסימורון?

משה הוא ילד בן 9 מדרום הארץ, בן למשפחת בעלי תשובה. בפגישות הראשונות שלי עם מנהל בית הספר שבו הוא לומד, שנסובו על פתיחת סניף מקומי של ארגון הנוער שאני מנהל, עלה שמו של משה פעמים אחדות. המנהל סיפר שמשה הוא ילד מאתגר, שהושעה פעמים רבות מבית הספר בשל חוסר גבולות ופריצה של המסגרת. הוא חשש מאוד שהוא יפריע לפעילות בתנועה. התעקשתי שמסגרת החינוך הבלתי פורמלית מתאימה לכולם, ואדרבה, לעתים קרובות מגלים כי דווקא ילדים מסוגו של משה מוצאים בה מקום לעצמם.

המונח "תנועת נוער" מעורר אצל רבים אסוציאציה מידית של חלוציות וחילוניות וערכים ריקים. אולם אין זה אלא תוצאה של הזנחת זירת תנועות הנוער, באין גוף חרדי שייצוק בה תוכן משלו

חודשיים אחר כך התקיימה הכשרת מדריכים אזורית, שבה השתתפו כלל סניפי הדרום. ההכשרה התמקדה באופני הפעילות בסניף ובכלים למדריכים, ובין השאר הועלו דילמות שונות. אחד המדריכים – מדריך בסניף של משה שלנו – רצה לשתף את כולם בדילמה שלו. הוא סיפר כי הורים של ילד בתנועה התעכבו בתשלום דמי הרישום. הוא פנה לחניך לבקשו שיסדיר את התשלום והחניך התחמק מתשובה. יום אחד, סיפר המדריך, הגיע אליו הילד ובידו שקית מלאת מטבעות. הוא סיפר לו בדמעות כי להוריו אין כסף לשלם דמי חבר, אך כיוון שההשתתפות היתה חשובה לו מאד, הוא ביקש מהשכן לעבוד אצלו בסבלות, לסחוב דברים מהמחסן לרכב או להביא סלי קניות מהמכולת, ואת הכסף שקיבל שמר בשקית עבור תשלום החברות בתנועה. הסיפור ריגש את כולנו. המדריך תהה מה לעשות בכסף שהביא החניך: האם עליו להחזיר לו את הכסף ולשדר בכך מסר שאנו רוצים בו ומוכנים לקבל אותו גם ללא תשלום, או דווקא לקחת את מלוא התשלום על מנת לכבד את המאמץ שלו להשתתף בפעילות?

לאחר ההכשרה פניתי לאותו מדריך ושאלתי אותו אם הוא מצליח להתמודד עם בעיות המשמעת של משה. המדריך הסתכל עלי ותפס את ראשו. הוא אמר לי: "לא תאמין על מי סיפרתי את הסיפור, על משה הילד המופרע שכל כך חששנו ממנו…" הוא החל לספר כי למרות האזהרות הרבות שקיבלו, המדריכים התעקשו להתייחס אל משה כאל ילד מהשורה. בהתחלה אסטרטגיה זו לא ממש עבדה, ומשה אכן הפריע מאוד לפעילות. אולם המדריכים לא הרימו ידיים. הם ביקשו ממנו להגיד להם במה הוא טוב ומה הוא אוהב לעשות. משה סיפר שהוא יכול לעשות קסמים ושהוא יודע לרתק את הקהל. המדריכים ביקשו ממנו שיכין פעילות קצרה לכלל החניכים מדי שבוע. באותו שבוע הגיע משה דרוך ומוכן לפעילות, וחיכה כל העת לרגע שבו הוא יחל את המופע שלו. המדריכים והחניכים החמיאו למשה על כל קסם שביצע, ומשה מצדו אכן ריתק את כולם כמו שרק הוא יודע. מהר מאד נעלמו בעיות המשמעת כלא היו, ומשה נעשה החבר המסור ביותר בקבוצה. לא פלא שהוא נלחם להיות חלק מהקבוצה ולשלם 'כמו כולם' את מלוא דמי החבר.

חינוך בלתי פורמלי

אני מנהל את ארגון הנוער "יחדיו", תנועה שהוקמה לפני שנים ספורות על ידי עמותת "שלבים". ארגון נוער זה מונה כיום כ-40 סניפים במגזר החרדי בפריסה ארצית רחבה, בפריפריה ובמרכז. אנשים סבורים כי תנועת נוער היא סוג של תעסוקה לילדים לשעות שאחר סיום בית הספר או מסגרת משודרגת מסוג "מתמידים" או "תהלים". אולם תנועת נוער היא למעשה מסגרת חינוכית, מסגרת לחינוך בלתי פורמלי.

מהו חינוך בלתי פורמלי ובמה הוא שונה מהחינוך הפורמלי?

חינוך פורמלי הוא מערכת החינוך שאנחנו מכירים. מדובר במסגרת בעלת יעדים לימודיים מדידים, 'הספקים', שתכליתם העיקרית הקניית ידע וכלים שיעזרו לחניך במקצוע העתידי שלו. אם מקצוע זה הוא לימוד תורה, החינוך הפורמלי יקנה מושגים בסיסיים וכלים שישמשו את הלומד בהמשך חייו. לפיכך, סגנון החינוך הפורמלי אינו שונה באופן מהותי בין מדינה למדינה ובין מגזר למגזר. התכנים הנלמדים עשויים להשתנות, בהתאם למסלול שאליו מוכוון התלמיד, אך הכלים ושיטות הלמידה די דומים. נכון אמנם שלימודי הקודש בחיידרים משתמשים במתודה שונה מעט משל לימודי החול, אך שניהם שמים לנגד עיניהם הקניית ידע וכלים שיעזרו לחניך להשתמש במקצוע הנלמד בהמשך חייו.

ילד בעל כושר ארגוני מפותח, יכולת חשיבה מחוץ לקופסא, כישורי מנהיגות, ערנות חברתית ורגשית גבוהה, חוש אמנותי ועוד – יתקשה מאד לבטא את חוזקותיו במוסד החינוכי הפורמלי, בתוך מסגרת למידה נוקשה וצרה

החינוך הפורמלי מתבטא גם בהיררכיה המסודרת שלו. המורה אחראי על העברת החומר והתלמיד אחראי בעיקר להקשיב ולמלא את המטלות, כדי לרכוש את הידע בהתאם לכישוריו. בהתאמה, יש דיסטנס מובנה בין התלמיד למורה, ותפקידו לייצר מסגרת שבה כלל התלמידים יוכלו להיות קשובים לנלמד בכיתה. במסגרת זו המורה הוא הדמות המחנכת היחידה והתלמידים הם הלומדים מן המחנך.

חינוך בלתי פורמלי, לעומת זאת, עוסק בכל מה שאינו 'מקצועי'. אם החינוך הפורמלי מחולק למקצועות, החינוך הבלתי פורמלי אינו מקצועי – אין בו חלוקה למקצועות, אין בו ציונים ואין בו תעודות. כל זה אינו אומר שהוא אינו "חינוך". הלימוד העיקרי במסגרות הבלתי פורמליות הוא המיומנויות לחיים שרוכשים החניכים, מיומנויות רגשיות ושפה ערכית לצד יכולת כללית לנהל שיח ולהתבטא.

במסגרת החינוך הבלתי פורמלי אין היררכיה ממוסדת בין החניך למדריך. מותר ואף רצוי לדבר במהלך הפעולה (אם כי מתוך כבוד וללא זלזול במדריך); הדיאלוג מאפשר הרבה יותר והשיח פתוח מאוד, ואין לחץ 'להספיק' ולעמוד ביעדים לימודיים. עיקרו של החינוך הבלתי פורמלי הוא הנחלת ערכים ומוסר באמצעות פעילות חוויתית. משכך, אף שיש מדריך לפעילות, הוא אינו 'מחנך'. הלימוד אינו חומר שהמחנך מעביר לחניכים. הלמידה מתרחשת דרך האינטרקציה החברתית שבין החניכים ודרך ההתנסות המשותפת שלהם בחוויות שונות, בהנחיה צמודה של המדריך. תפקידו העיקרי הוא לשקף להם את התהליך החינוכי ולשמור על גבולות המסגרת.

דוגמא בולטת להבדלים שבין מסגרות החינוך השונות מתבטאת בהחלטה הוולנטרית להשתתף במסגרת החינוכית. בחינוך הפורמלי נוכחות התלמיד היא חובה, הוריו חייבים לשלוח אותו למסגרת החינוך, בהתאם לחוק חינוך חובה. במסגרת חינוך בלתי פורמלי יכול החניך לבחור בכל עת שלא להשתתף. ההבדל הנ"ל אינו מקרי, הוא מהותי לתפקידה של המסגרת הבלתי פורמלית. מסגרת שבה התלמיד מחויב להגיע תהיה מאופיינת במשמעת ובסדר נוקשה. מסגרת החינוך הבלתי פורמלי נשענת על הוולונטריות שלה. מה שיוצר את האווירה הלימודית הוא הרצון של התלמיד להשתתף. כשהילד מבקש להצטרף, הוא מקבל על עצמו מרצונו את גבולות המסגרת. לו היינו כופים ילדים להשתתף בתנועת הנוער, הפעילות היתה מאבדת את האפקט שלה והתנועה את אופיה המיוחד.

תנועת נוער חרדית?

החינוך הפורמלי בכלל והחינוך החרדי בפרט מספקים את המעטפת החינוכית, הרוחנית, ולרוב גם החברתית והקהילתית עבור הילד. החשיבות שאנו מעניקים למוסדות החינוך גבוהה פי כמה מבכל מגזר אחר. קהילות שלמות נבנו סביב תלמודי תורה ושאר מוסדות חינוך. ואכן, מוסד החינוך של הילד הוא המקום שבו הוא יכול לגדול ולהצליח, ולרכוש אהבת תורה ויראת שמים וחיבור ללימוד התורה.

עם זאת, המוסד החינוכי הפורמלי הוא מטבעו, ובכן, פורמלי. הוא נאלץ למדוד את הילד לפי הספקים ומדדים כמותיים אחידים. ילד שלא יידע לקרוא היטב בכיתה א', יצבור פער גדול מאוד בכיתה ח'. המוסד החינוכי הפורמלי מחייב את התלמידים לעמוד בקצב הלימוד ולהצליח בו, למרות השוני הגדול בין התלמידים, למרות צורות החשיבה השונות, ועל אף היכולות והאיכויות המגוונות של התלמידים. מערכת חינוך שכזו אינה יכולה לספק את מלוא הצרכים של הילד, ובמיוחד את הצרכים הרגשיים והחוויתיים, והיא עלולה להשאיר מאחור ילדים שהחוזקות שלהם מצויות בתחומים אחרים. תלמידים אלו עלולים שלא למצוא את מקומם במסגרת הפורמלית, ויכולותיהם לא יקבלו בה ביטוי כמעט.

תנועת נוער חרדית עשויה לתת השלמה מדויקת לאידאל החינוכי המדהים שמבקשת החברה החרדית להנחיל לילדיה. היא לא תתחרה במוסד החינוך הפורמלי, שבו הדגש הוא בלימוד התורה, אלא תתן מעטפת רחבה יותר, שתאפשר ליכולות האישיות של התלמידים להתבטא

ילדים רבים חווים תחושת כישלון וחוסר מסוגלות מחמת פערים לימודיים במוסד החינוכי הפורמלי, על אף שהם מוכשרים מאוד בתחומים רבים ומגוונים. ילד בעל כושר ארגון מפותח, יכולת חשיבה מחוץ לקופסא, כישורי מנהיגות, ערנות חברתית ורגשית גבוהה, חוש אמנותי ועוד – יתקשה מאד לבטא את חוזקותיו במוסד החינוך הפורמלי, בתוך מסגרת למידה נוקשה וצרה.

בעיה זו אינה ייחודית למוסדות חינוך חרדיים, אך אופיו המיוחד של החינוך החרדי לבנים מעצים בעיה זו עשרת מונים. חינוך הבנים בעולם החרדי מכוון את הילד ללמידה לאורך יום שלם, ליכולת הבנה גבוהה של טקסטים ולהעצמה של כישורי זכירה וניתוח אנליטי. לא רק שהחינוך מטפח סט צר יחסית של כישורים, הוא עושה זאת באופן אינטנסיבי מאד, ומכוון את הילדים למצוינות מרבית בתחומים הללו. עוצמת הדרישה מגבירה את תחושת הכישלון וחוסר היכולת של ילד שאינו מצליח לעמוד במשימות אלו באופן מיטבי. ילד מבין מגיל צעיר שהוא אם אינו מתקדם כראוי הוא לא יוכל להתקבל לישיבה מצוינת, וכנראה הוא כבר לא יהיה "ר' חיים" ואולי לא יצליח אפילו להיות אברך טוב. אלא שמטבע העולם, לא כל האנשים ניחנו בכישורים הנדרשים ללמידה אינטנסיבית. וכך, ילד המפגר מאחורי הדרישות הלימודיות הפורמליות עלול להרגיש חסר ערך. הוא עלול למצוא את עצמו על מסלול הנשירה.

החינוך הבלתי פורמלי, כלומר מסגרת מסוג "תנועת נוער", עשוי להיות פתרון נהדר לבעיה המתוארת. תנועת נוער יכולה לתת מקום לאותם ילדים שמסגרת החינוך הפורמלית משאירה מאחור, מבלי שהיא גורעת או משנה משהו מאופי החינוך בתלמודי התורה או מהאינטנסיביות שלו.

תנועת נוער יכולה לתת מקום למגוון רחב של מיומנויות ויכולות, וכך יכול כמעט כל אחד למצוא בה את מקומו. כל חניך, ויהיו יכולותיו האנליטיות אשר יהיו, יכול לקבל מקום בפעילות, לבטא את כישוריו, ולהרגיש חלק בלתי נפרד מהקבוצה. תנועת הנוער נותנת לחניכיה את ההזדמנות לקבל פידבק חיובי על כל הצלחה שלהם, תהיה אשר תהיה, ובאותה המידה מאפשרת לחניכיה ללמוד ולהתנסות במגוון רחב של מיומנויות ושל ערכים. היא מעניקה לחניכים כלים ללמידה עצמית, ומחנכת אותם לקבלת אחריות ולמימוש עצמי.

תנועת נוער חרדית עשויה לתת השלמה מדויקת לאידאל החינוכי המדהים שמבקשת החברה החרדית להנחיל לילדיה. היא לא תתחרה במוסד החינוכי הפורמלי שבו הדגש הוא בלימוד תורה, אלא תתן מעטפת רחבה יותר, שתאפשר ליכולות האישיות של התלמידים להתבטא.

אתגרי תנועת הנוער החרדית

המונח "תנועת נוער" מעורר אצל רבים אסוציאציה מידית של חלוציות וחילוניות ושל ערכים ריקים. אולם אין זה אלא תוצאה של הזנחת זירת תנועות הנוער, באין גוף חרדי שייצוק בה תוכן משלו. אין לדעתי סיבה מהותית המרחיקה את החינוך הבלתי פורמלי מעולם הערכים החרדי. ניתן להתאים את התנועה ותכניה לצרכים ולגבולות הגזרה של הציבור החרדי. אופי התנועה והערכים המובילים אותה – הם בראש ובראשונה החלטה של הנהלת התנועה. משכך, תנועת נוער חרדית אינה אמורה להיות שונה מכל מסגרת חרדית אחרת, שבה הערכים המרכזיים הם ערכים תורניים מובהקים. אין כל סיבה שמגוון הכלים הרחב של החינוך הבלתי פורמלי, המספק חוויה חברתית חשובה והמאפשר להנחיל ערכים באופן עמוק, יישאר מחוץ לתחום החינוך החרדי.

נושא כמו שבת יילמד באופנים שונים, כולל דיאלוגים פתוחים, סיפורים על חשיבות השבת, משחקים המעודדים חשיבה על מהות השבת, מבצעים שונים סביב הנושא, ופעולות חוויתיות כמו הכנת אוכל לשבת בסניף, סעודת שבת, פעילות "ליל שישי", מלווה מלכה ויוזמות אחרות. למידה של הנושא באמצעים הללו תעניק לחניך חוויה עוצמתית מאין כמוה. היא תנחיל לו שפה תורנית ורוחנית ותחבר אותו לתכנים שהם חלק מעולמו, תוך העצמה של מה שהוא יכול להביא לתוך השיח מעצמו. במסגרת הארגון שלנו עסקנו בשנים האחרונות באופן זה בערכים תורניים מובהקים כמו שבת, שמיטה, לימוד תורה, סליחות, תפילה ועוד. זאת לצד ערכים כלליים שניסינו להעביר ברוח תורנית, כמו ערבות הדדית, קבלת השונה, אחריות, בטיחות, מוגנות ועוד.

מסגרת חינוכית בלתי פורמלית שתוכוון על ידי ראשי הישיבה, שגבולותיה ייקבעו מראש בתיאום עם הצוות החינוכי – תתן לתלמידי הישיבה כלי חשוב ואיכותי לצד לימוד התורה. במסגרת כזו ניתן יהיה לפתוח נושאים מהותיים שונים, יתאפשר לבחורים להיות אחראים על קבוצות של נערים צעירים מהם, והם ירכשו ידע, כלים, ביטחון עצמי ואמונה ביכולתם להצליח

עם זאת, הקמת תשתית לתנועת נוער בקהילה שאינה מכירה את ההווי של תנועות מעין אלו היא אתגר לא פשוט. ההצלחה של תנועת נוער לטווח הארוך מתחילה בכך שכוח האדם של צוות ההדרכה מכיר במושג החינוך הבלתי פורמלי, חווה אותו באופן אישי, מבין את הפרקטיקות השונות ובעיקר גדל על החוויה המעצימה הזו ויודע להעביר אותה הלאה. אולם בקהילה החרדית אין כמעט בחור ישיבה שגדל על חוויה זו.

אתגר נוסף ומשמעותי לא פחות הוא שכבת ההדרכה הצעירה (כיתות ט'-י"ב), שכבת ההדרכה שבכל תנועה היא הציר המשמעותי של ההדרכה בסניפים ושעליה מבוססת רוב הפעילות. שכבה זו במגזר החרדי לומדת כבר בישיבות קטנות (שבדרך כלל אינן אזוריות) עד השעות הערב המאוחרות, ואינה זמינה להדריך את השכבה הצעירה בסניפים. זאת מעבר לכך שבחור בישיבה קטנה מקדיש את היום כולו ללימוד תורה ואינו פנוי לאף עיסוק אחר. נקודה זו מאתגרת במיוחד, משום שחשוב לנו מאד שהפעילות בתנועה לא תפגע חלילה בהתמסרותו של בן הישיבה ללימוד התורה באופן מלא.

עם זאת, הבנה של חשיבות החינוך הבלתי פורמלי, והצורך שהוא יקבל דווקא אופי תורני איכותי, מובילה אותנו להתעקש על השתתפות בני ישיבה בתנועה. זאת ועוד, פעילות מסוג זה עשויה להעניק ערך מוסף משמעותי עבור תלמידי הישיבה. מניסיון, עבודת הדרכה בתנועה עשויה לחזק את המדריך ולתרום דווקא למחויבות שלו לסדרי הישיבה, ולא להפך. מתוך כך אנו מתאמצים לייצר התאמות כמו דחיקת זמני הפעילות ל"בין הסדרים". איננו מבקשים לשנות את מתווה הישיבה או את סדר יומה, אלא לרתום את התרומה של החינוך הבלתי פורמלי לחיזוק בחורי הישיבות בעולם שבו הם חיים. הם נחשפים לאתגרים קשים הרבה יותר משל הדור שעבר, והדבר מחייב אותנו לחשוב על דרכי חיזוק חדשות, שיתנו להם כח ויעניקו להם כלים להתמודדות.

מסגרת חינוכית בלתי פורמלית שתוכוון על ידי ראשי הישיבה, שגבולותיה ייקבעו מראש בתיאום עם הצוות החינוכי – תתן לתלמידי הישיבה כלי חשוב ואיכותי לצד לימוד התורה. במסגרת כזו ניתן יהיה לפתוח נושאים מהותיים שונים, יתאפשר לבחורים להיות אחראים על קבוצות של נערים צעירים מהם, והם ירכשו ידע, כלים, ביטחון עצמי ואמונה ביכולתם להצליח ולהוביל אחרים. ובעיקר, פעילות זו תתן להם את האמון במי שהם ובמה שהם מסוגלים להביא לעולם.

תנועת נוער חרדית יכולה לחזק מאוד את היהדות החרדית כולה. אם נדע להפעיל את הכלים של החינוך הבלתי פורמלי באופן הנכון, הוא יסייע רבות בבניית האישיות התורנית שלנו וינחיל לכל חניך גאוות יחידה ותחושת הצלחה. מחובתנו לקדם תנועת נוער חרדית גדולה, שתספק בית, קורת גג בלתי פורמלית, לכל קהילה חרדית באשר היא ובעיקר לכל חניך באופן אישי. בבית זה יוכל החניך לבטא את עצמו, לשוחח על כל מה שחשוב וראוי, ולפתח את עולמו הרוחני והחברתי כדי לגדול ליהודי נאמן ושלם.

Photo by Timon Wanner on Unsplash