צריך עיון > סדר שני > לאומיות ומדינה > עצמאות או חירות?

עצמאות או חירות?

התורה אינה מייחסת ערך מהותי ל"עצמאות" - ממשל עצמי. התורה מחנכת לבקש את ה"חירות", שהיא היכולת שלנו לעבוד את אלהי ישראל באופן חופשי ועצמי ללא כפיפות ושעבוד לאלילי העמים. הממשל העצמי הוא תנאי לחירות אך אינו תכלית עצמו.

ג' אייר תשפ"ב

המונח "עצמאות מדינית" מתאר את היחס שבין האזרח לשלטון. עצמאות היא מצב שהגוף השולט על האזרחים אינו זר להם: מוסדות המדינה מזוהים עם העם שהם מנהלים. העדר עצמאות של קבוצה הוא מצב שהגוף השולט עליה אינו מקדם את האינטרסים שלה. כלומר, "עצמאות" היא מונח הקשור בעיקר ליכולת הממשל העצמי. לחגוג עצמאות מדינית משמעו לחגוג את העובדה שהמדינה היא שלנו, שמוסדות המדינה מאוישים בידי אנשים "משלנו". מונח זה שונה מהמונח היהודי "חירות" – חירות היא מצב שקבוצה מסוימת משתחררת מכפיפות לגורמים חיצוניים ומקבלת נוכחות ייחודית על במת ההיסטוריה. חירות לאומית משמעה שהעם אינו כבול לסביבה ולהשפעות זרות, והוא יכול לחיות את חייו כפי שהיה רוצה, ללא אילוצים חיצוניים.

לחגוג עצמאות מדינית משמעו לחגוג את העובדה שהמדינה היא שלנו, כלומר, שמוסדות המדינה מאוישים בידי אנשים "משלנו". מונח זה שונה מהמונח היהודי "חירות" – משמעו שקבוצה מסוימת משתחררת מכפיפות לגורמים חיצוניים ומקבלת נוכחות ייחודית על במת ההיסטוריה

רעיון העצמאות המדינית קיבל נוכחות משמעותית במהפכה האמריקאית, שפרצה בעקבות התנגדות ל"מיסוי ללא ייצוג". מבחינה אתנית והיסטורית, המושבות שיסדו את ארה"ב היו שייכים לאנגליה, אולם הן התקוממו בשל התחושה שהאינטרסים שלהן אינם זוכים לייצוג הולם בפני הממשלה הגובה מהם מסים. המושג "עצמאות" התגבש עם התאגדות המושבות כדי להפוך לגוף ריבוני עצמאי, שבו משלם האזרח מסים ישירות לגוף המייצג את האינטרסים שלו.

המונח עצמאות אינו כלול במושג "דמוקרטיה". גם במדינה דמוקרטית יתכן שתהיה קבוצת מיעוט שאינה מזדהה עם קבוצת הרוב השלטת והיא תחוש שהיא משלמת מסים וכפופה להחלטות של גוף שאינו מייצג אותה, ולפיכך תשאף לעצמאות מדינית, כלומר למצב שהיא משלמת את המסים וכפופה להחלטות של גוף המייצג את האינטרסים שלה בצורה הרבה יותר מלאה. כיוצא בו, גם בצורות ממשל אחרות – מלוכה, אוליגרכיה – יתכן שהאזרחים ירגישו שהשליטים הם "משלהם" – הם מגיעים מתוך העם והם מייצגים את האינטרסים שלו – ויחושו שיש להם עצמאות מדינית, אף שהם אינם בוחרים את השליטים באופן דמוקרטי. ברוב תקופת בית חשמונאי הרגיש העם כי המעמד השולט נושא עיניים לאצולת יוון ורומא ומתנכר לקודשי עמו, ועל כן הוא חש ניכור אליו, אם כי מבחינה אתנית השליטים היו יהודים. בתקופת הזוהר של מלכות ישראל, תקופת שלמה, העם הרגיש שהשליט מייצג את האינטרסים שלו, למרות עול המסים הכבד המוזכר בסיפור רחבעם.

ברוח זו, ניתן לתאר את פקיעת שלטון המנדט הבריטי בתש"ח והקמת מדינה המייצגת את האינטרסים של יושבי הארץ במונח "עצמאות". המנדט הבריטי היה שלטון זר שאינו מייצג את האינטרסים של האוכלוסיה (לכל הפחות היהודית). הוא עצר עליית יהודים לארץ, והגביל את היכולת של היהודים לבנות ולהתיישב ברחבי הארץ. השחרור ממנו והקמת מוסדות מדינה עצמאיים היו פעולה של "עצמאות".

במסורת היהודית, העצמאות אינה מטרה לעצמה כי אם החירות: היכולת לחיות את חיינו לפי האמונות והערכים שלנו, ללא כפייה חיצונית

אולם התיאור של הקמת מדינת ישראל בתור אקט של "עצמאות" הוא חלקי בלבד. האוכלוסיה בשטחי מדינת ישראל לא כללה רק יהודים. הקמת מדינת ישראל היתה מראשיתה פעולה שלא ייצגה את כל האוכלוסיה. היא לא היתה פעולה של "עצמאות" עבור התושבים הערביים שישבו בשטחי המדינה. העיצוב הדמוקרטי של המשטר הישראלי לא סייע לתושבים הערבים לראות בהקמת מדינת ישראל אקט של "עצמאות". הם לא ראו במדינת ישראל גוף שמייצג אותם (ורובם אינם רואים בה גוף מייצג עד היום), ולכן לא היתה זו פעולה של "עצמאות" עבורם.

איני טוען חלילה שהעובדה שדעתם של גויי הארץ אינה נוחה מהשלטון היהודי פוגמת בזכותנו על הארץ. ארץ ישראל היא נחלתנו בהבטחה א-להית ואל לנו לחוש לדעתם של עמי הסביבה הקרובה והרחוקה. טענתי היא כי השימוש במושגים זרים כמו "עצמאות" משקף את העיוות שבתפיסה העצמית של מדינת ישראל, והוא כובל אותה עד היום להצדקות משונות ולחוסר נחת קיומי.

 

לא "עצמאות" כי אם "חירות"

כאשר אנו מגדירים את הקמת מדינת ישראל "עצמאות", משמעו שאנו מעניקים להקמת המדינה משמעות של מהפכה שלטונית שתכליתה ייצוג עצמי. הגדרה זו מבטאת את הלגיטימיות שאנו מעניקים לקיומה של מדינת ישראל: זו מדינה האמורה לשקף את האינטרסים של התושבים באופן הולם ולהסיר מעליהם את עולו של השלטון הזר שאינו משקף אינטרסים אלה. לאור הצגה זו צורמת מיד העובדה שיש תושבים רבים בארץ הזו שעדיין רואים את השלטון המקומי זר להם. עבורם אין מדובר אפוא ב"עצמאות", אלא בהחלפת שלטון זר אחד (המנדט הבריטי) בשלטון זר אחר (השלטון הישראלי). סביר להניח שרבים מהם היו מעדיפים להישאר תחת השלטון הבריטי, שנטה להם טובה יותר מאשר לתושבים היהודיים.

לא לחינם אנו זוכרים את האירועים שהביאו לייסוד שלטון בית חשמונאי בתור חנוכת המזבח, טהרת המקדש, סילוק הטומאה והפסלים ממקום השכינה, כלומר סילוק תרבות זרה מישראל, ולא בתור "חג עצמאות"

המקביל של "עצמאות" בהיסטוריה היהודית, כלומר של סילוק שלטון זר, הוא שלטון בית חשמונאי. אולם, כאמור לעיל, "עצמאות" זו הפכה מהר מאד לשלטון זר בפני עצמו. לא לחינם אנו זוכרים את האירועים שהביאו לייסוד שלטון בית חשמונאי בתור חנוכת המזבח, טהרת המקדש, סילוק הטומאה והפסלים ממקום השכינה, כלומר סילוק תרבות זרה מישראל, ולא בתור "חג עצמאות". אנו חוגגים את חנוכה בתאריך הקשור לטיהור המקדש ולא בתאריך הקשור לסילוק השלטון הזר מהארץ.

תמורת המונח "עצמאות" ברצוני להציע את המונח "חירות". הזיכרון הגדול ביותר של העם היהודי הוא יציאת מצרים. יציאת מצרים אינה מתוארת במונח "עצמאות" אלא במונח "חירות". ואכן, יציאת מצרים לא היתה "עצמאות": מעבר לכך שארכו ארבעים שנה עד שישראל נכנסו לארץ, ועוד כמה מאות שנים עד שישראל הקימו שלטון מרכזי עצמאי, ובמשך שנים רבות מאוד הם שילמו מסים למלכי הסביבה. כל זה לא מפריע לנו לראות ביציאת מצרים את רגע השיא. יתרה מזו, מעולם לא שמענו על יום שציין את הקמת ממלכת שאול או דוד או שחרור מעול שלטון זה או אחר. במסורת היהודית, העצמאות אינה מטרה לעצמה כי אם החירות: היכולת לחיות את חיינו לפי האמונות והערכים שלנו, ללא כפייה חיצונית.

החירות, בניגוד לעצמאות, אינה שמה לנגד עיניה את השלטון העצמי, אלא את השחרור הרוחני, התודעתי, מעולם של תרבויות זרות. החירות משעבוד מצרים, מעבודת האלילים במצרים, היא היכולת של ישראל להיות עם בעל תרבות מקורית, ללכת בדרך שהודיע הקב"ה לאברהם אבינו, ושנגלתה לכולנו, לעם ישראל כולו, במעמד הר סיני. (ראו על כך יותר במאמרי על חירות פסח.)

 

המשכן והחירות

הביטוי הגבוה ביותר של החירות אינו הקמת ממשל עצמי אלא בניית המשכן. הדבר הראשון שישראל עושים, עוד במדבר, הוא בניית משכן, שילך וילווה אותם מאז עד לחורבן הבית. המשכן מייצג את השחרור של ישראל מעול עבודה זרה ואת היכולת החופשית שלהם לעבוד את ה'. החורבן, בהתאמה, מסמן את אבדן החירות היהודית. במילים אחרות, המלוכה מייצגת את העצמאות מבחינה כוחנית, את השלטון העצמי, ואילו המשכן מייצג את חירות הרוח, את היכולת לעבוד את ה' ללא שעבוד לתרבויות זרות.

חלומנו היה ועודנו לראות בשוב ה' לציון: לזכות לחירות הרוח של ישראל, שתתבטא בכך שלא נהיה סמוכים עוד על שולחן זרים בתרבות, במשפט, בהגות, אלא רוח קודשו של ה' תשכון בתוכנו, הרוח שהופיעה בסיני ומתגלמת בתורה ובמצוות שניתנו לישראל

לפיכך, לפי שבית המקדש הוא ביטוי של החירות הרוחנית של ישראל, המוקד של החגים היהודיים הוא המקדש. בחנוכה אנו חוגגים את חנוכת הבית, ובתשעה באב אנו מתאבלים על חורבן הבית. וכל שאר החגים, הרגלים, שכולם הם זכר ליציאת מצרים, לחירות הישראלית, נחגגים על ידי עליה לרגל אל המקום המייצג את חירות הרוח הישראלית, עלייה אל המקדש.

מבלי לזלזל אפוא בחשיבות העצמאות המדינית המצוינת בה' באייר, שהביאה ברכה גדולה לעם היהודי מצדדים רבים, עלינו לזכור שלא לעצמאות מדינית בלבד פילל עמנו זה אלפיים שנה. העצמאות המדינית היא אמנם צעד גדול בכיוון שאליו אנו שואפים – אבל היא אינה תכלית לעצמה.

חלומנו היה, ועודנו, לראות בשוב ה' לציון: לזכות לחירות הרוח של ישראל, שתתבטא בכך שלא נהיה סמוכים עוד על שולחן זרים בתרבות, במשפט, בהגות, אלא רוח קודשו של ה' תשכון בתוכנו, הרוח שהופיעה בסיני ומתגלמת בתורה ובמצוות שניתנו לישראל.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ. עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָ‍ִם. יְרוּשָׁלַ‍ִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו. שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָ-הּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה'. כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד. שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָ‍ִם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ. יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ. לְמַעַן בֵּית ה' אֱ-לֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.

7 תגובות על “עצמאות או חירות?

  • מאמר חביב זה הוא במובן מסויים תמצית החרדיות כולה, תסמונת שטוקהולם של יהודי הגלות.

  • במחילה מכת"ר הרמה, מאמרו מנוגד לדברי הרמב"ם בריש הלכות חנוכה שאנו מציינים אותו על שחזרה מלכות ישראל יתר על מאתיים שנה. ובמדרשים (הרבה) על ביטול מלכות ישראל (אף שהיתה קלוקלת) היה צער השכינה. וראש לכל דברי הרמב"ן בבמדבר (מסעי) שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות, שהיא המימוש הריבוני והיא מהות קיום ישיבת הארץ. נמצא שהעצמאות היא הביטוי למצוות ישוב הארץ ושפיר יש לחגוג זאת. ופסח בחג ראשון ושני יוכיח שרק בשבועות נגמר המהלך של חרות על הלוחות. ואכמ"ל כי הדברים פשוטים

  • הכותב טועה בכותבו ש"לא לחינם אנו זוכרים את האירועים שהביאו לייסוד שלטון בית חשמונאי בתור חנוכת המזבח, טהרת המקדש, סילוק הטומאה והפסלים ממקום השכינה, כלומר סילוק תרבות זרה מישראל, ולא בתור "חג עצמאות"."

    כך כתב רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ג הלכה א
    בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם… עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני.
    יש להקפיד ולקרוא את המשפט האחרון בדבריו. הרמב"ם לא סופר רק את עצם חזרת המלכות לישראל (=עצמאות), אלא גם את הימשכה "יתר על מאתים שנה".
    כל מי שלמד היסטורי של התקופה המדוברת יודע שאותה מלכות היתה רחוקה מדרך התורה. הצדוקים הלכו ותפסו בה מעמד גבוה, רציחות בתוך המשפחה ומחוצה לה (תלמי שהרג את שמעון החשמונאי ושני בניו ועוד), מלחמתו שלל הורדוס בחכמים ועוד ועוד.
    גם הרמב"ם ידע זאת וכתב בפירושו למשנה (מסכת יומא פרק א)
    "אבל במקדש שני שהיו בו כל העניינים בלתי מושלמים כמו שידעת, והמלכים לא היו הולכים לפני המסורת הישרה והיו מעמידים כוהנים גדולים בכח אף על פי שאינם ראויים לכך… וכך היו עושין בכהנים גדולים – כל המוסיף להתקרב למלך ומרבה לו ממון מנהו כהן גדול."
    ולמרות זאת בחר הרמב"ם להדגיש ולכתוב כחלק מנס חנוכה ש"וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני". כלומר, שעצם העובדה שחזרה המלכות, גם אם היא מלכות ראויה נחשבת נס = עצמאות.

  • שמתי לב בתפילה "תקע בשופר גדול ל'חרותנו' ושא נס לקבץ גלויותינו " כלומר חירות = שחרור פיזי וטכני מעול גויים כך משמע גם בגמ' בסוף פרק ראשון בברכות ומעוד מקומות צריך לזכור ש'עצמאות' זו מילה מחודשת ולא מחז"ל גם בליל הסדר עלינו להסב כבני 'חורין' אלו העשירים יש להם משרתים שמביאים כל פעם את השולחן הקטן עם האוכל ולכן "אפי' עני שבישראל" זה לא נוח לו ולגמרי הצגה בשבילו "לא יאכל עד שייסב" וכן "השתא עבדי לשתא הבאה בני חורין" – יש או עבד כלומר בשליטה של מישהו ןאפילו ייתכן קניין גמור או בן חורין זה לא דווקא רוחני אלא בעיקר טכני.

  • כמה מילים חסרות טעם וריח במאמר אחד.
    כרגיל מאמר מזווית חרדית עם תפיסה נוצרית ללא כל עיגון כמעט במקורות חז"ל. לוחצים על הבטן ומה שיוצא יוצא.

    לעומת כל הנכתב, אפשר לראות בסוגיה על חזקיה ועל סנחריב את ההודאה על העצמאות שנשארה – רק היא היוותה את הסוגיה באותו זמן.
    ניתן גם לעיין בסוגיה בירושלמי במסכת פסחים פרק על עשירי על ההלל שנאמר בהגדה, שהגמרא מבארת שהטעם שאין בנמצא הלל לפורים זה בגלל היעדר הפן הלאומי של חירות משעבוד למלכות.
    פשוט כבר אין כוח לענות לטענות כאלה.
    מעייף וחסר טעם.

  • כמו תמיד, התפיסה החרדית היא שהיהדות רוחנית ולא גשמית. תחפשו בתורת משה רבנו רמז לכך, אני לא מצאתי.

  • התפיסה שהכותב מייצג, ש"חירות" משיעבוד מלכויות, היא בעצם אוטונומיה של מלכות תורה "מאן מלכי? רבנן!".
    וביתר עומק "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" ששיאה בעבודת ה' בבית המקדש.
    האמנם זו רוח חז"ל? האם הציפייה למשיח ולגאולה ולחידוש מלכות בית דויד אינם קשורים בהכרח לעצמאות מדינית?
    אפשר לטעון שכיום מדינת ישראל הכביכול עצמאית אינה מלכות ישראל האמיתית. ושאנו עדיין בגלות וחחת שלטון יהודי זר לתורה.
    אבל אנו מצווים ליחל ולבקש למלך מזרע דויד יחד עם כינון בית המקדש כאמצעים לגילוי מלכות השם כולו.
    איני מכיר פירוש אחר ללאום ולמלך ולמלכות מלבד
    עצמאות מדינית, ולא חייבים להיות ציונים או מכירים במדינת ישראל כאתחלתא דגאולה ויסוד כסא השם בעולם.
    הויכוח אינו על ה' באייר אלא על השאיפה לחידוש מלכות ישראל כפי שכתוב בהלכות מלכים לרמב"ם.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל