צריך עיון > סדר שני > נחפשה דרכינו ונשובה

נחפשה דרכינו ונשובה

-
הרב אריה מאיר בית המדרש "פתחי עולם"

היכולת שלנו לבקר את עצמנו אינה מעידה על חולשה אלא על עוצמה פנימית. ראוי לנו לקחת ברצינות את הביקורת העולה כלפינו בשל התנהלותנו בקורונה, ולערוך בדק בית פנימי משמעותי.

י"א חשוון תשפ"א

מאמר זה עוסק בביקורת. יהיו שיאמרו שאין בביקורת זו חידוש מצד תוכנה, והיא כבר נשמעה רבות בתקשורת הכללית. אולם, עד עתה היא נשמעה בעיקר מבחוץ, ולא מתוך הקהילה, כביקורת פנימית בונה. דומני שנצא נפסדים אם הביקורת תגיע רק מבחוץ, רק מה'אחר' שלנו, שאוטומטית אנו אוטמים אוזניים מלשמוע. קולי הוא קולם של רבים מחברי וידידי החשים כמוני אי נוחות למול ההתנהלות הציבורית בעת הזו.

אני משוכנע שפעולת הביקורת, "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה", היא שאיפתה של חברה שרוצה לעשות את רצון ה' וללכת בדרכיו. אחרי הכל, אם לא נדע לבחון את דרכינו ולתקן את אורחותינו, איך נוכל לשוב אל ה' במקרה שטעינו?

מטרת דברי להלן כאן אינה חלילה קטרוג על ציבור היראים, אלא תרומה להתפתחות של חברה תורנית איכותית. אני משוכנע שפעולת הביקורת, "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה", היא שאיפתה של חברה שרוצה לעשות את רצון ה' וללכת בדרכיו. אחרי הכל, אם לא נדע לבחון את דרכינו ולתקן את אורחותינו, איך נוכל לשוב אל ה' במקרה שטעינו? מטרתי כאן אינה אפוא להצביע על פגמינו, אלא לבחון את יכולתנו לשנות את דרכנו. אני מבקש לעשות זאת מדאגה לטוב שבנו; מתוך אמון עמוק שהטוב הזה קיים ושעלינו לטפחו.

חשוב אפוא להבהיר זאת: איני בא לקבול על הרעה, אלא לנסות ולהוסיף אור. הייתי השבוע באחד המקומות שבהם מתנהגים כאילו אין קורונה בעולם כלל. למרות הכעס שלי על התנהגותם ועל אף הוויכוח הנוקב שלי אתם בנושא זה, הרגשתי הזדהות ושייכות אל המקום. המקום שלי הוא בבתי הכנסת ובבתי המדרש, בין אם הם שומרים על מגבלות הקורונה ובין אם לאו. עם זאת, המצב הנוכחי אינו מניח לי להבליג. עלינו לחשוב יחד איך לתקן את דרכינו.

 

הניתן להצדיק את התנהלותנו בימים אלו?

בשלב זה כבר ברור לכולנו כי הציבור החרדי אינו משתף פעולה ברמה הנדרשת עם ההנחיות הרשמיות למניעת התפשטות הקורונה. כמובן, יש חלקים בציבור שאמירה זו נכונה לגביהם במיוחד ואף משקפת את המדיניות הרשמית שלהם, ואחרים שאמירה זו נכונה לגביהם רק למחצה, לשליש ולרביע. כך או כך, לא ניתן להפנות אצבע מאשימה אל פלח מסוים בציבור ולתלות את הקלקלה בו בלבד. כל חלקי הציבור החרדי לוקים במידה זו או אחרת בזלזול בהנחיות, ברמה המסכנת את עצמם ואת כלל המדינה. בציבור הליטאי שאני משתייך אליו נפתחו בתי הכנסת, תלמודי התורה, הכוללים והישיבות ברובם, וכך גם בחלקים מהציבור הספרדי. זאת בעוד המדינה עדיין בסגר, במאמץ למנוע את התפשטות הנגיף.

בעיני רבים הנמנים על הציבור התורני, אין בטעמים אלו כדי להצדיק את ההתנהלות הבעייתית על כל היקפה. האם הליכה בלי מסכה גם היא חלק מהמצוה? האם כה קשה להתפלל ברחבה ליד בית הכנסת – כפי שאכן עושים במקומות רבים, שלצערנו עדיין במיעוט?

כמובן, קיימות הצדקות רבות למצב הזה: החשיבות הבלתי ניתנת לערעור של החיים הקהילתיים והקושי בהשבתתם ולו לתקופה, הנשירה בעולם הישיבות, חשיבות לימודם של תינוקות של בית רבן, החיוניות של לימוד התורה ועוד. ברם, בעיני רבים הנמנים על הציבור התורני, אין בטעמים אלו כדי להצדיק את ההתנהלות הבעייתית על כל היקפה. האם הליכה בלי מסכה גם היא חלק מהמצוה? האם כה קשה להתפלל ברחבה ליד בית הכנסת – כפי שאכן עושים במקומות רבים, שלצערנו עדיין במיעוט? האם לא ניתן לפתוח את החדרים תוך הקפדה, אפילו מינימלית, על נהלי בטיחות – מה שלא נעשה ברוב המקומות? כמו כן, הנגע של 'הכחשת הקורונה' פושה בקרב הציבור, בעוד אנו עדים לקרבנותיה – אנשים מן הקהילה, אשר מותם יכול היה להימנע לו הקפידו בסביבתם על ההנחיות. עוד לא שמעתי הסבר המניח את הדעת להתנהלות זו.

כללו של דבר, גם אם יש היגיון רב בכל ההצדקות, וגם אם נניח כי יש בכולן מידה של אמת, אני חש כי דבר חשוב ביותר נפגע כאן, וכנגדו לא יועילו כל תירוצים – התדמית המוסרית שלנו, הן בעיני עצמנו והן בעיני אחרים.

 

העליונות המוסרית של הציבור התורני

החוזקה של הציבור החרדי היתה ועודנה העליונות המוסרית שלו. שמירת התורה ללא פשרות אכן הניבה ציבור מוסרי להפליא, המצליח להצדיק באורח החיים שלו את מחיר ההתבדלות: הטענות הקשות כלפיו מצד החברה הכללית על שירות בצבא, אי נשיאה בנטל הכלכלי ועוד. בסופו של דבר, הציבור החרדי מצמיח גידולים לתפארת: אנשים בעלי יראת שמים, מידות טובות, שמורים מזוהמת העולם, חיים במשפחתיות מבורכת, מה ניתן לאחל טוב מזה? אילן במה אברכך…

שמירת התורה ללא פשרות אכן הניבה ציבור מוסרי להפליא, המצליח להצדיק באורח החיים שלו את מחיר ההתבדלות: הטענות הקשות כלפיו מצד החברה הכללית על שירות בצבא, אי נשיאה בנטל הכלכלי ועוד. בסופו של דבר, הציבור החרדי מצמיח גידולים לתפארת: אנשים בעלי יראת שמים, מידות טובות, שמורים מזוהמת העולם, חיים במשפחתיות מבורכת, מה ניתן לאחל טוב מזה?

ההצלחה של הציבור שלנו לגדל דור המשך נאמן למסורת בית אבא יושבת על החוסן המוסרי שלו. חונכנו שאנו חברת העלית המשמרת את ערכי ישראל סבא בלי פשרות; אנו חיים בעולם כפי שהקב"ה רוצה, ותמיד שואפים להיות טובים יותר. מי שגדל על מסורת כזו, צריך סיבה טובה מאוד לעזוב אותה. גם אם יש לו טענות רבות כלפי המערכת, התחושה הבסיסית שלו היא שהחרדיות היא אורח חיים מוסרי לעילא, והפגמים שבה הם תופעות לוואי שניות במעלה. האמנו כי הערכים של הציבור התורני הם ערכי היהדות, והם מכוונים אותנו להיות האנשים הטובים ביותר. תחושה זו היתה חזקה עד כדי כך, שהיה קושי מאוד גדול להפריד בין היותנו שומרי מצוות ודתיים, או אפילו יהודים, לבין היותנו חרדים. החרדיות מסגרה את הגדרת הזהות שלנו.

גם כלפי חוץ היתה המוסריות של הציבור החרדי לדוגמא, והיא סחפה אנשים להצטרף אליו, או לנהל את חייהם בהשראתו. תנועת התשובה והנטיה של הציבור החרד"לי אל החרדיות הוכיחו כי אנו משמשים מגדלור לרבים. עניין זה היה גם תמיד חלק מהתעמולה החרדית; העובדה שאין תחנת משטרה בבני ברק הועלתה תדיר על נס, בהשוואה לפשיעה הגואה בקרב הציבור הישראלי, ובעיקר בהשוואה למצב הנוער החילוני. אני זוכר מילדותי כמה קריקטורות של יוני גרשטיין, בעל תשובה בעצמו, שביטאו רעיון זה בצורה שנונה.

לא מדובר רק בעניין של תדמית, כפי שיאמרו אולי מקטרגיו של הציבור, אלא באמת לאמתה. הציבור החרדי מצליח לקיים את ערכי התורה ברמה הגבוהה ביותר, ויש לכך תוצאות מבורכות. לפיכך, גם אם היתה לנו ביקורת על תופעות שליליות כמו אפליה עדתית, הבנו כי עלינו לבדוק איך יתכן שחברה כה מוסרית תלקה בפגמים מעין אלו, ולנסות ולתקן את הדברים מבפנים. עם זאת, שום הכרה בפגמים לא שכנעה אותנו שעזיבת החברה החרדית היא פתרון, ולמרות כל הקשיים הרגשנו צורך פנימי עמוק להגן על החרדיות מפני המתריסים נגדה. אצל הציבור התורני האיכותי, מה שהכריע בעד ההשתייכות לחרדיות היה החוזקה המוסרית שלה. חוזקה זו תרמה לחוסן הפנימי של החרדיות הרבה יותר מתחושת הקהילתיות והלכידות.

בסופו של דבר, כשאני הולך ברחוב אני מייצג זהות, שגם אם מחפשים בה כל העת את הפגמים, המעלות שלה בולטות לעין: מידות תרומיות, עדינות, יושרה וזהירות מגזל, אוריינות ושליטה רחבה במקורות. זכור לי שילד חילוני ניסה לתפוס אותי כביכול בהתנהגות לא מנומסת, והוא הפליט לעברי בציניות: "עושים מצוות, מעשים טובים, אה?" היה ברור לי שאלו משפטים שהוא שמע בבית הוריו, ועם כל הלעג, הם מעידים על כך שאנו מצטיירים חברה מוסרית, זהירה במצוות, מצטיינת במעשים טובים ובעזרה לזולת. הקנטרנות שהופנתה כלפינו נתפסה בתור מאמץ לסדוק תדמית זו ולהציגה מזויפת מבפנים. אך אני באמת סבור שבבסיס אין כאן זיוף – חיים שהתורה והמצוות הן מרכזם מולידים בהכרח התנהגות מתוקנת יותר.

 

הנוכל לתת דין וחשבון?

לרוע המזל, תדמית מוסרית זו הולכת ונסדקת עם השנים, מסיבות שונות. התרחבות השוליים החרדיים, האידאל של איכות חיים שחדר אלינו, המאבקים הפנימיים, המודרניזציה; כל אלו סדקו את התדמית המוסרית של החברה כלפי חוץ, ואני מתרשם שגם כלפי פנים.

לשיאו של שבר זה הגענו בתקופת הקורונה. תמיד השתבחנו בהיותה של חברתנו חרדה לשלום אנשיה, ומנהלת את החיים בתבונה ובאחריות לפי ערכי התורה, חברה שבשעת חירום מגלה סולידריות גם כלפי ציבורים אחרים. כעת מתברר, כך לפחות אומרים מתנגדינו, שזוהי חברה שאפילו לעצמה אינה דואגת. במקרה הטוב דואג כל תת-מגזר רק לעצמו. במקרה הרע אפילו לעצמו הוא אינו דואג: הוא מפגין זלזול בחיי זקניו ובו זמנית מאשים את המשטרה ואת המדינה.

כך, טענות ותיקות כלפי הציבור החרדי קיבלו עתה חיזוק מפתיע. כשטענו כנגדנו על שאיננו משרתים בצבא ואיננו נוטלים אחריות כלפי המדינה, טענו בתגובה שאנו מגנים על המדינה בדרכנו שלנו. אך הנה התברר לכאורה שבאמת איננו לוקחים אחריות ברגעים קריטיים, וגם אם כן, עושים זאת בהן ולאו. אמרו לנו שאנו חברה שאינה נושאת בנטל הכלכלי, ואנו טענו שיש לנו ערכי הסתפקות במועט. והנה נקלענו לסגר המרסק את הכלכלה כדי לעצור את המגפה, העסקים מתמוטטים, אנשים מגיעים לפת לחם ונופלים לחובות ענק – אבל הטישים ההמוניים ושמחות בית השואבה נמשכים למרות הכל.

האם אחרי התנהלות שכזו עדיין נוכל לראות את עצמנו חברה מוסרית ואחראית? לצערי טרם הצלחתי לקבל תשובה הולמת. ישנם המוני יחידים המקפידים על ההנחיות, אך האווירה הציבורית משדרת רוח אחרת. ההסברים להתנהלות זו אינם מספקים, והסיבות הניתנות לה אינן מצדיקות את ההפקרות

האם אחרי התנהלות שכזו עדיין נוכל לראות את עצמנו חברה מוסרית ואחראית? לצערי טרם הצלחתי לקבל תשובה הולמת. ישנם המוני יחידים המקפידים על ההנחיות, אך האווירה הציבורית משדרת רוח אחרת. ההסברים להתנהלות זו אינם מספקים, והסיבות הניתנות לה אינן מצדיקות את ההפקרות.

אני חושש שלהתנהלות הזו יהיו השלכות לטווח הארוך, לא רק ברמה הכלל ישראלית והמדינית-פוליטית, אלא גם בתוכנו פנימה. האם נוכל עוד לתת דין וחשבון מוסרי להתנהלות שלנו? האם נוכל להעניק תשובה פנימית מוחצת לביקורת על חוסר ההתחשבות שלנו? האם נוכל לראות עוד בעצמנו חברת מופת? האם נוכל להתבסס על ההצלחה החינוכית, בהתעלם מכל השאלות הצפות בחלל?

מעבר לכך, השאלה שבאמת מטרידה אותי היא, האם יהיה בידינו לחנך את ילדינו באותו אופן שחינכונו הורינו? האם נוכל לומר לדור הבא שאנו הציבור המוסרי ביותר, שבראש מעייניו העזרה לאחר והדאגה לזולת? נדמה שכיום אנו מסתפקים בהוכחת 'כיפה וציצית' כדי להצדיק את עליונותנו המוסרית. אנו כל כך טובים ומופלאים, עד שאיננו צריכים עוד להתחשב באחר, שאיננו נמנה על אנ"ש. אדרבה, הזולת אמור להתחשב בנו, ולהעניק לנו יחס מיוחד בשל עליונותנו עליו. האם זהו חינוך מוסרי? האם היותנו יראי ה' מאפשרת לנו להתעלם מכל זה? יש תחושה שכאשר הדברים מגיעים להתנהלות ציבורית, אנו מסוגלים לשכוח את המידות הטובות שבנו, ובשם התורה והמצוה לנהוג באופן לא ראוי.

 

ללמוד ענווה

כאמור, היכולת שלנו לבקר את עצמנו אינה מעידה על חולשה ועל תחושת נחיתות ביחס לחילונים. איני סבור שכל ביקורת פנימית היא התחסדות בעיני המבקר הזר. אדרבה, ביקורת פנימית מעידה על חוסן אמתי, ומגלה שאיננו כה חלשים עד שעלינו להצדיק את התנהלותנו בכוח. עלינו להיות חברה היודעת שיש בה טוב יסודי ומאמינה בדרכה, אבל מסוגלת גם להיענות לדרישת תיקון. שעת משבר זו היא אכן הזדמנות לתיקון.

עלינו להיות חברה היודעת שיש בה טוב יסודי ומאמינה בדרכה, אבל מסוגלת גם להיענות לדרישת תיקון. שעת משבר זו היא אכן הזדמנות לתיקון.

מה עלינו לתקן?

אנו נדרשים לענווה. אינני מתכוון לנמיכות רוח ולכפיפות קומה בפני אחרים, אלא לתובנה בוגרת הקשורה לאופן העמידה שלנו מול ה', לדרך שבה אנו מתהלכים בעולם ועובדים את הקב"ה. הכשל מתחיל בתחושה שבזכות שמירת המצוות מגיעות לנו זכויות יתר, בתחושה ש"אנחנו", החרדים, הננו "עם ישראל", ו"הם", כל מי שאינו חלק מאתנו, הם "גויים" שנועדו לשרת אותנו. לתפיסה זו אכן יש אחיזה רחבה בציבור, ולכן תמיד כשעולה ביקורת כלפינו מבחוץ, אנחנו מיד זועקים "אנטישמיות", כגמל שאינו רואה את דבשתו. מסבירני החרדיות יודעים לומר שהביקורת על החברה החרדית שורשה בכך שהחילונים אינם מכירים בתרומתנו לקיום העולם. ובכן, אותי לימדו שזכות מקבלים ולא לוקחים בכח. נראה שהציבור שלנו שכח זאת. אנו מרגישים ש"מגיע לנו". הטוב שלנו, שבמקורו נבע מתחושת המחויבות המוסרית העמוקה שלנו, הפך להיות מכשיר לתבוע לנו זכויות, ולא חובה ואחריות שאנו רואים לעצמנו.

מעבר לכך שתפיסה זו מובילה אותנו אל מבוי סתום מבחינה חברתית, היא מנוגדת עמוקות לרוח התורה. לפני כניסת ישראל לארץ עומד משה ומזהיר את ישראל: "לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, כי ברשעת הגויים האלה ה' אלוהיך מורישם מפניך ולמען הקים את השבועה אשר נשבע לאבותיך." הוא מתרה בנו שלא נשכח: העובדה שאנו בני ברית איננה מקנה לנו זכויות יתר. אדרבה, זהו מבחן מתמיד עבורנו. עמידה של אמונה כוללת בתוכה ענווה, וכדברי רבי יוחנן במסכת אבות: "אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת." הגאווה, גם אם היא חברתית ויש לה סיבות טובות, היא המרחיקה הגדולה מהקב"ה, עד ש"אין מכניסים אותו במחיצתו של הקב"ה, שנאמר אל תבואני רגל גאוה." שמעתי מהרב יצחק גינצבורג – תקוותי שאני מדייק בדבריו – כי כאשר עוסקים בדיאלוג עם יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, צריך לזכור וגם לומר כי גם אני וגם אתה, גם הדתי וגם החילוני, רחוקים מה', אם כי לנו יש כלים המסייעים לנו להתקרב אליו.

הענווה שאני מדבר עליה כוללת את ההבנה שאיננו מגזר בעל זכויות. אנו יהודים הנאמנים לקב"ה ולתורתו, ואנו רוצים את האפשרות לקיים את אורח החיים הזה במדינה היהודית […] להבנתי, זהו המהלך שהחל בו הרב שטיינמן, שבבמות רבות פשוט זעק את הזעקה הזו: להיות יהודי נאמן לה', בלי חזה נפוח, בלי תחושת אני ואפסי עוד

אין זה אומר שאיננו צריכים לטפח תחושת אמונה בצדקת דרכנו. אדרבה, זו צריכה להיות גאוותנו במובן הבריא של המילה, כלומר שלא להתמלא רגשי נחיתות למול ה"פריץ" – אלו שבידם כל מה שנוצץ וחזק בעולם הזה. אולם אני סבור שביטחון זה מתאפשר דווקא מהיכולת לבקר את עצמנו ולתקן את הטעון תיקון. חברה מתגוננת, שאינה מסוגלת לקבל ביקורת, ושזקוקה לטפוח לעצמה על השכם ללא הרף, אינה חברה הבטוחה בדרכה. איננו צריכים להראות כל העת את 'הפירות הבאושים של הציבור החילוני' כדי להצדיק את דרכינו. אנו מאמינים בתורה ובדרכה, ומשוכנעים כי היא מובילה אותנו לחיים טובים ונכונים יותר. לשם כך עלינו להיות פתוחים בכנות לשמוע דברי ביקורת.

הענווה שאני מדבר עליה כוללת את ההבנה שאיננו מגזר בעל זכויות. אנו יהודים הנאמנים לקב"ה ולתורתו, ואנו רוצים את האפשרות לקיים את אורח החיים הזה במדינה היהודית. זוהי הדרישה הצודקת, אך גם הצנועה, שעמדה בבסיס המפגש של החזון אי"ש עם בן גוריון. הוא לא דיבר שם על תקציבים שמנים והקצאות פוליטיות. הוא ביקש את האפשרות להניח במסגרת המדינה מקום לחיים של תורה. להבנתי, זהו המהלך שהחל בו הרב שטיינמן. בבמות רבות הוא פשוט זעק את הזעקה הזו: להיות יהודי נאמן לה'. בלי חזה נפוח, בלי תחושת אני ואפסי עוד, שלצערי נשמעת בעת הזאת מטובי הלבלרים. מי יתן ותהיה מגמה זו תחילתו של תיקון.

29 תגובות על “נחפשה דרכינו ונשובה

  • יש כללים הלכתיים ברורים ביהדות אייך מבקרים ומי מבקר וכו' ויש דיון שלם האם בכלל יש כהיום יראי השם שהם מספיק יראי השם בכדי לבקר את הזולת. ורוב הפוסקים שהם אלה שאמורים לבקר, פוסקים שאין היום מספיק יראי שמים שיכולים לבקר.

    היסוד הפילוסופי שממנו נובע ההלכות האלו, היא בכך שהיהדות והיהודי מספיק חכם\ים להבין שאין ישויות דמיוניות. כלומר אין דבר כזה קהילה\חברה\עם\גזע\מגדר. יש אלה פרטים אינדיבידואליים.
    ולכן אין שום משמעות בלבקר דבר דמיוני. יש משמעות לבקר אדם באופן פרטי בהצנע וכו' וכו'.
    ואפי' בסוג ביקורת כזה שזה ביקרת אישית פנים מול פנים, אתה צריך להיות במדרגת נביא בכדי להיות בטוח שמה שאתה יודע נכון ומעשה הזולת באמת לא ראוי וכו' וכו'
    אם מישהו יבוא אלי אישית עם ביקורת שהמידע שלו ניזונה מהפופוליזם הרחובי, אני אשלח אותו לאשפוז דחוף.

    ישאלו אותנו, אוקיי, אבל כן בא לי לבקר ישות דמיונית. אני כן רוצה לראות את החרדים כישות דמיונית מה רע בזה?

    עם השאלה הזאת האדם הזה מראה את בורותו בליבה יהודית\חרדית. הוא לא יודע שמקור כל הרוע האנושי היא תוצאה של ישויות דמיוניות. במיוחד אנו היהודים שסובלים מאנטישמים זה אלפי שנים, רק בגלל שהגויישע קאפ רואה ישות דמיונית שהוא קורא לו "יהודים", מצריך את האדם היהודי המשכיל לברוח כמו מאש מהדבר הפנאטי הזה.

    כלומר הסבל של כל בן אנוש, היא בכך שהגויישע קאפ רואה בו חלק של איזה ישות דמיונית. ככה שכל מה שיעשה אדם הפרט למען להיות טוב בעצמו ובסביבתו, לא יעזור לו כלום כל זמן שרואים אותו כחלק של ישות דמיונית. אם המדומיינים יחשבו שישות כל שהיא חייב כליה, אז כל פרט בישות הזה ישלח לתאי הגזים אפי' שהוא כבר כמה דורות מתבולל בגויים.

    אם זה פילוסופית תמיד היה בדם של היהודי – שהיהודי הוא נגד ישויות דמיוניות = ע"ז של תורה – השואה האיומה אמור היה להציף את החשיבה היהודית הזו למעלה. אם אנו לא יכולים לתקן את הגויים, לפחות אנו כיהודים לא נראה בהם וק"ו בפנים, סוגים של ישויות. כלומר לא נראה את עצמינו כישות מול הישות החילוני הדמיוני, לא נראה ישות אשכנזי ספרדי חסידי ליטאי. אפי' לא נראה משפחות כישות על דרך לא ימות בנים על אבות.
    כלומר אין אנחנו ואין הם, יש פרטים ורק פרטים.

    הנטייה של הפנאטים כן לראות ישויות דמיוניות אפי' שזה לרעתם כנ"ל, היא בכך שהוא לא צריך לעשות כלום בחיי המעשה, מספיק לו שיש הרב פירר, והנה הוא זה הרב פירר בעצמו, הרי הרב פירר הוא חרדי ואני חרדי ולכן אני הרב פירר. אותו דבר חילוני, הרי הוא איינשטיין הרי איינשטיין היה חילוני והוא חילוני = אני איינשטיין.
    השיח הזה כאילו יש את אנחנו החרדים, לטוב ולרע ויש את ההם לטוב ולרע, זה שיח לא יהודי ולא חכם, ובעיקר ילדותית ופנאטית.

    לסיכום:

    1. אין טעם ביהדות בביקורת אלא באופן אישי, ובתנאי שהמבקר ניזון במידע והידע, באופן נבואי ממש. והלב שלו נקי כלומר בלי אינטרסים זרים מעבר לטובת הפרט שהוא מבקר אותו באופן אישי.
    2. כל מבקר את היהודים באופן כללי הוא אנטישמי בהגדרה, ופנאט במציאות\בעובדה.
    3. בדרך כלל המבקר לא משיג שום טובה מהביקורות אלא פשוט רוצה להראות את עצמו ברבים = צומי. מה שהוא לא יודע שהפרטים רואים בו דווקא פנאט.
    4. הרביעי החשוב ביותר: כל ביקורת כללית משמשת אלא את הגויישע קאפ לשנאו את הפרט היהודי\החרדי יותר. ככה שהוא פנאט בכפליים, הרי שיבוא יום הדין, הם יכניסו אותו – ביחד עם הפרטים שהוא מבקר – לתאי הגזים.
    בתאי הגזים פגשנו את כל הנאורים והחכמולוגים והמתבוללים (אני מדמיין שגם שם – בתאי הגזים – כערומים וככמעט גוססים, הנאורים הרגישו את עצמם עליונים מול היהודי הקלסי), וזה מה שיקרה בהמשך. אז שלום ידידי וניפגש שוב בתאי הגזים
    max

    • לא הכל מדומיין.
      האם "ומי כעמך ישראל " הוא מדומיין ? כך כותב maxmen.
      ומיד הוא קופץ לתאי הגזים ( הוא מדמיין – כך הוא כותב ) . מה שמוכיח שהוא אכן חרדי – בלזער כנראה.
      זה סגנון מקובל בחברה החרדית, ביחוד חביב על אייכלר.
      האם הלבוש של חסידי גור הוא "מדומיין" ? או הלבוש של חסידי חב"ד ? אז אלו קבוצות מדומיינות ?
      יבקר נא רדון maxmen באתרי חרדים. ( אה, החרדים מדומיינים – אז באתרים שמגדירים עצמם "חרדים" ).
      הוא יגלה שם מקבץ עצום של תמונות , צילומי התקהלויות ללא מסכה על הפנים .
      כל ביקורת כללית על ה"חרדים" תהיה שגויה – ואפילו פרופסור רביד נזהר ממנה .
      אבל – האם זאת טעות לטעון שרבים רבים בציבור החרדי לא מקפידים על שום כללי זהירות ?
      נוח מאוד לMAXMEN להתחבא מאחרי האמירה שהחרדים הם "ישות מדומיינת" – כל מחלל שם שמיים
      יוכל לפטור עצמו בקלות מן הדין בטענה הזאת.
      והטענה שכל מבקר הוא רודף תשומת לב משולה לטענה ש"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"
      לא מדבר על שמירת הגוף. ולא משנה מה כתבו הפוסקים .

    • "רוב הפוסקים …" כך MAX.
      והאם "הפוסקים" אינם יישות מדומיינת ?
      ו"מי כעמך ישראל" – לדעת MAX גם "עם" היא יישות מדומיינת ובכלל זה "עם ישראל" ?
      והכותב קופץ מיד לתאי הגזים . ( הוא מדמיין ) . גם זאת שיטה חביבה על כותבים
      מסויימים בחוגים החרדיים.
      מי שמכליל על יהודים הוא אנטישמי וגם טיפש. אי אפשר לחבר יחד את אוטו ווינינגר עם הרב מאיר חדש.
      אבל לחרדים בארץ יש מאפיינים חזקים שמאפשרים לדבר עליהם כקבוצה.
      הלבוש , ההשמעות לאדמורים או "לגדולי התורה" הם מאפיינים חזקים – גם אם MAXMEN
      יטען שאלו קבוצות מדומינות ( כמה נוח ! אין "חרדים" זה בראש שלך ).
      ולסיכום יענה מר MAXMEN בקצרה .
      יהודי בלבוש חרדי , ( ליטאי או חסידי ) הולך ברחוב ללא מסכה .
      האם יש בכך חילול השם או לא ?

  • אני מסכים עם דברי הכותב הנכבד, אך לא מטעמיו.
    קבלת ביקורת היא דבר חשוב, הן בימי שגרה, ושבעתיים במשבר כמו הקורונה.
    היחס למבקרים מבית ומחוץ אכן מחפיר, וקריאות "אנטישמי" מעידות על אומריהן, וד"ל.
    אולם, לא נראה לי שהמאפיין של החברה החרדית הוא "מוסריות". החברה החרדית מחוייבת ללימוד התורה ולקיום המצוות, אולם אין לכך דבר עם "מוסריות". והראיה, שערכי התורה מתנגשים רבות עם ערכי המוסר, ומי ש"מנצח" הם ערכי התורה.
    דוגמא לדבר: גניבה מהמדינה נחשבת אצל רבים להיתר, למרות שיש האוסרים זאת להדיא כמו הרב אלישיב. וכן קבלת הנחות בארנונה בצורות שאינם "גלאט"…
    משבר הקורונה חשף את חוסר הסולידריות עם הציבור הכללי. זה לא דבר שנוצר עכשיו, אלא התגלה והתעצם.
    בתקווה שדברי הביקורת יכנסו לליבם של הנצרכים לכך.

    • על "טוב שבגויים הרוג" שמעת? את דברי המשנה בפרק עשרה יוחסין "כשר שבטבחים שותפו של עמלק" קראת?

      לכל אורך ההיסטוריה היהדות הגיבה כלפי קבוצות ולא כלפי יחידים.

      הטעם הוא לענ"ד מאמר חז"ל: "כל הסריקין אסורין וסריקי בייתוס מותרין?!"
      המשמעות של אמרה זו היא שאם נתייחס לכל מקרה לגופו ולא לכלל המקרים הרי שדברנו יהפכו לחוכא ואיטלולא, משום שהם שיתפסו כצבועים ולא רלוונטיים.

    • לא הבנתי מה הקשר לתגובה שלי, אבל מטונך (ממשאך)
      "טוב שבגויים הרוג" לא מסתדר עם מוסריות, הלא כן?

      ובר מן דין, מוסר הוא ההנהגה הניאותה בין אדם לחבירו.
      ככל ש"חבירו" כולל יותר, כך אישיותו של האדם רחבה יותר ומוסרית יותר.
      ואין אלו הבלים פוסטמודרניסטים,
      אלא דברי הגמרא:
      "אמרו על רבי יוחנן שמעודו לא הקדימו אדם השלום, *ואפילו נכרי בשוק*
      שמירה קפדנית על מצוות בין אדם למקום וזלזול בין אדם לחבירו, ובחיי ופרנסת אנשים שאינם אנ"ש,
      הוא בדיוק הגנאי של חז"ל על החסידה שעושה חסד (רק) עם חברותיה.

  • יש פה רעה חולה שהקורונה הוציאה אותה החוצה, תופעה שהנביא קורא לה מצוות אנשים מלומדה, ציבור שלם שהוצב על שטאנץ מסויים אין לזה שום קשר למונח יראי ה' אלו יראי המעמד והחלחץ החברתי או לחילופין הם חונכו לחוות חיים כאלו אבל מעולם לא חינכו אותם לחשוב לעומק, ביקורת אומרים על דבר טוב שטעון שיפור פה צריך לשנות את כל תפיסת החיים הזאת מהיסוד [לשמחתנו ציבור חרדי לא קטן מקפיד על הנחיות הקורונה אפילו יותר מדרישות משרד הבריאות] יש תופעה מסוכנת בדור הזה שלא הייתה [אולי כן הייתה] בדורות קודמים, זה לשון הגמרא שבת ס"ג ע"א, אמר רבי שמעון בן לקיש אם תלמיד חכם נוקם ונוטר כנחש הוא חגריהו על מתניך אם עם הארץ הוא חסיד אל תדור בשכונתו, והמעניין הוא שאת הגמרא הזאת למדו בדף היומי כשהתחיל הגל הראשון של הקורונה. כלפי חוץ העסק נראה מרשים אבל איך אומרת הגמרא עירובין ס"ה ע"ב, אמר רבי אילעאי בשלשה דברים אדם ניכר בכוסו ובכיסו ובכעסו ואמרי ליה אף בשחקו. הכוונה לכאורה בגמרא הזאת מה שמספרים על החתול המלצר שראה את העכבר יוצא מקופסת הטבק של רבי יונתן אייבשיץ, ב8 חדשים האחרונים העולם עבר שינוי יש הלכות איך להתמודד עם זה ולצערנו 95% מהציבור החרדי [גם הרבנים] בורים בהלכות האלו הם פוסקים לפי ציטטות בלי להבין את משמעותם. המקור של זה הוא בספרי פרשת תצא פיסקא מ"ב, ר' שמעון אומר מצריים הם טבעו ישראל בים. ואדומים הם קדמו את ישראל בחרב ולא אסרם הכתוב אלא עד ג' דורות. עמונים ומואבים מפני שנטלו עצה להחטיא את ישראל אסרם הכתוב איסור עולם ללמדך שמחטיא האדם קשה לו מן ההוקגו שההורגו אין מוציאו מן העולם הזה ומהעולם הבא. והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא. מי שלומד קצת לעומק את המדרש רואה שהכוונה היא ממי יותר להתרחק ולמי מגיע יותר עונש לא ח"ו שמותר לרצוח אנשים כדי למנוע ביטול תורה, קודם כל אומרת הגמרא בחולין י' ע"א חמירא סכנתא מאיסורא. והגמרא בכתובות י"ז ע"א אומרת תנו רבנן מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת, ונפסק להלכה ביורה דעה סימן שס"א סעיף א'. ועוד עם ארצות חמורה אפילו יותר הם אומרים שהרוב יוצאים מזה קודם כל זה לא נכון כי נשאר הרבה תסמינים ואפילו לשיטתם זה לשון הגמרא כתובות ט"ו ע"ב אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב. ונפסק להלכה באבן העזר סימן ד' סעיף ל"ד בהגה, וכן בכמה סעיפים באורח חיים סימן תרי"ח. רוב הציבור החרדי בכלל לא יודע את ההלכות הבסיסיות האלו לא לחינם אומרת הגמרא פסחים מ"ט ע"ב, אמר רבי אלעזר עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך שנאמר כי הוא חייך וארך ימיך על חייו לא חס על חיי חבירו לא כל שכן. כל הפאזל מדוייק להפליא והפסוק כי הוא חייך זה לא רק כח סגולי זה מציאות כשאדם לומד ויודע איך להתנהג בכל מצב הוא מאריך ימים לא צריך לבקר ולא צריך להוכיח הכל כבר נכתב הנביאים התנאים והאמואים הקדושים כתבו כבר הכל צריך פשוט ללמוד הכל [לא רק ישיבישעי תוירעס ולא רק בקיאות להוציא ציונים גבוהים במבחן] חייבים פשוט לכתוב ושוב לכתוב על זה ושוב לכתוב על זה אני מקווה שהאתר הזה ישמש במה ליציאה מהקופסא בציבור החרדי להשתחחר מהמון מיתוסוים מזוייפים שאין שום קשר ביניהם לחוקי התורה

  • אני איבדתי את ההערכה שלי אליכם כשאני רואה כמה חרדים בטוחים שמותר לגנוב מהמדינה – להצהיר הצהרות שיקריות ולקבל הבטחת הכנסה/ השלמת הכנסה/ הנחה בארנונה ועוד ועוד…
    איפה כתוב שמותר לשקר? לגנוב? איבדתם את המוסריות שלכם כבר מזמן…

  • הייתי מציע לבדוק כיוונים אחרים, ולא למהר להסיק מסקנות.

    א. החרדים "הפרו" את ההנחיות רק לגבי עניינים רוחניים: תפילות ולימוד תורה.
    לא מצאנו שהפרו לגבי עבודה, נופש וכדומה, ענייני חולין. מה זה אומר?
    לגבי חתונות, למי שחשובה קדושת המשפחה וטהרתה גם חתונה זה עניין חשוב. למי שאינה בראש מעיניו, לא תהיה הבנה, ואת התוצאות ראינו.
    לגבי טישים, בחסידויות זה עניין רוחני חשוב ביותר, חלק מעבודת ה'. ההתאחדות של הכלל עם מנהיגם הרוחני. למי שאינו חסיד קשה להבין זאת ואל לו לשפוט אותם.

    ב. כשניזונים מתקשורת חילונית ברור שהתמונה לגבי החרדים תהיה שלילית.
    לא נשמעים קולות כמו של פרופ' רביד: "רוב החרדים משתדלים לשמור על ההנחיות" ועוד בכירים חילונים ששיבחו את השמירה אצל רוב החרדים. ובכל ציבור יש מיעוט שחורג.

    ג. לא הייתי ממהר להסיק מסקנות מהקורונה, לגבי אופיו של הציבור החרדי. מגיפה חריגה בהיקפה, שתפסה את העולם כולו בלתי מוכן, ועדיין רב הנסתר בה, וימים יגידו מי צדק ומה האמת. למשל, רק לפני מספר חודשים העמדה הרשמית של מערכת הבריאות היתה שמסיכה מזיקה. וכעת, שוטרים נוקטים באלימות למי שאינו עוטה אותה.

    • אני מכיר את התרבות החסידית לפני ולפנים שיהיה לך ברור אני בנש"ק מגזע אדמו"רים מאוד מיוחסים יש לי בני משפחה אדמו"רים גדולים מאוד אבל, וזה אבל גדול מאוד קודם כל החת"ם סופר ידוע שהתנגד לחסידות מפני שחשש שיעשו מטפל עיקר ועיקר טפל כת החסידים יצרה תופעה מאוד מסוכנת פיתחה תלות בטישים טריליוני טישים לא שוים אות אחת בגמרא שיהיה ברור בשולחן ערוך ובגמרא לא מוזכר פולחן הטישים קל וחומר בן בנו של קל וחומר שזה לא דוחה ספק הכי רחוק של פקוח נפש אלא מאי יש פה נגיעות של אדמו"רים [אני מכיר אותם מקרוב הם בני משפחתי] שהתמכרו לזה שבליל שבת הם יושבים ומאות אם לא אלפים רוקדים סביבם כמו יוני הרדסיאות פולחן אישיות שלא מבייש את קים ג'ונג-און, קשה לאדמו"רים להתנתק מהחוויה הזאת לכן הם מוכרים לוקשים למאמיניהם שזה העכערע זאכען במילים מאוד לא דפלומטיות האדמו"רים האלו עוברים כל שנייה על לא תעמוד על דם רעך וכשייבנה בית המקדש הם יחטפו ל"ט מלקות על ימין ועל שמאל וחתונות מספיק עשרה אנשים כמו אצל בועז ורות ובועז היה מן המניין הלוואי עלינו צאצאים כמו שנולדו לבועז ורות

    • עם כל הכבוד לערכי התורה ויש הרבה כבוד וטוב שכך,
      אין כל קשר לזלזול בבריאות.
      הדבר הפשוט – לעטות מסכה, לא פוגע בשום ערך שהוא
      חוץ מערך הגאווה (והנוחות האישית הרגעית).
      אפר לקיים טישים גם עם מסכות ועם חלוקה לקבוצות
      או מה שלא יהיה שיקטין תחלואה.
      חתותנות, ברור שמצבנו לא כמצב המיבור החילוני שיכול לדחות חתונות.
      אבל אפשר וחובה לעשות אותם באחריות.
      עם כל הקושי – פחות אנשים. פחות ריקודים צפופים ועם מסכות.

  • ישראל היקר, זו אנטישמיות קלאסית. אתה רואה לפניך שני ישויות דמיוניות 1. המדינה ו2. היהודים הנכבשים תחת שרלטנים שמדברים בשם הישות הדמיונית שנקרא מדינה. ואתה בשם הישות הדמיונית שאתה קורה לה "מדינה" אתה קובע שכל יהודי כפרט הוא גנב ולא מוסרי והתורה בכללותו לא מוסרי ורק המדומיינים שמדברים בשם המדינה הדמיונית הם הם מוסרים. אדם שהוא בריון ופרחה מרגיש דווקא טוב בתרבות הישראלית הקלסית. אבל פנאטיות ובורות אמור היה לבייש אותך. כלומר היית צריך להרגיש טיפש דווקא.
    ובכן, אין חיה כזו מוסריות אצל ריבון. כל ריבון הוא לא מוסרי מהעבודה שהוא נכפה את עצמו על הזולת בכוח ובכפיה.

    דווקא היהדות שאין לה ריבון ושהיא נמצאת בשוק החופשי והפרטים בוחרים בו מרצון חופשי, היא היא חייבת להיות מוסרית, אחרת אף אדם חופשי בשוק החופשי לא יקנה את היהדות. והנה פלא אלה שרוצים מדינה כפייתית, היו צריכים קודם לכפור ביהדות ולומר שאין היהדות מוסרית וכו' וכו'.
    כל זה נכון לוגית. במציאות, אנו יודעים כמה הריבון (השרלטן שמדבר בשמו, הרי אין ריבון באמת, יש פנאטים שמאמינים בישות ויש שרלטן אחד או שנים שמנצלים אותם = את הפנאטים) שקרן ופרדוקסלי. הרי בכדי שלא נאשים אותו שהוא כופה את עצמו על היהודי, הוא אומר שהוא שלטון העם. ואז לכאורה אם הוא העם והפרט החרדי הוא חלק של העם, אז למה שהחרדי לא ייקח לעצמו מה שמגיע לו?! כלומר אם חלק מהעם לא נותן לו מה שהוא צריך ולוקח הכל לעצמו (הנה הם גרים ברווחה והחרדי גם בצפיפות), אז למה שהחרדי לא יקח לעצמו מה שמגיע לו. אז אייך הגעתה למושג גנבה וגזל מהמדינה?!

    בעל המאמר טוען שהחזו"א לא ביקש מבן גוריון תקציבים. וזה נכון כמובן אבל בעל המאמר לא יודע למה החזו"א לא ביקש ממנו תקציבים, כי החזו"א לא חשב לרגע שזה שייך לבן גוריון, ולכן אין טעם לבקש ממנו תקציבים. החזו"א בהחלט חשב ודיי בצדק שמותר לגנוב מהמדינה הדמיונית. וזה דווקא מוסרי.
    גם הרב אלישיב חשב ככה. אין תלמיד חכם שחושב שעקרונית אסור לגנוב מהמדינה. מכמה סיבות. 1. ארץ ישראל וכל משאביה שייכת אלא לאלה ששמרו על חוקי המשפחה ככה שהם היורשים האמתיים והבלעדיים של ארץ ישראל מחלוקת הארצות של השופט נוח. ולכן זה של כל יהודי באופן פרטי מירושת אבות.
    2. הריבון הנכפה עלינו, גונב בכוח מסים ומע"מ = 18% מכל מה שהפרט מכניס לפה או קונה לעצמו, יש דברים כמו לדיור מעל 60% המדינה גונבת ממנו סתם ככה בכיף. ככה שאין עקרונית שום בעיה להחזיר לעצמו את הגזילה.
    3. כנ"ל הרי הריבון טוען שהוא שלטון העם = אנו שותפים, ואם אין חלוקה שווה, אז מה הבעיה לקחת את המגיע לשותף?

    לסיכום:
    כפי שאמרתי, ביהדות בכדי לבקר באופן פרטי ואישי (אין ביקורת כללית כלפי ישויות דמיוניות), אתה אמור להיות משכיל עד כמעט ברמה נבואית. והנה הנתונים שלך שגויים. 1. אתה משקר את עצמך שיש מוסר אצל שרלטני השלטון. 2. אתה קובע שהיהדות זה לא מוסרי. אתה טוען שיש התנגשות בין היהדות למוסר. 3. אתה עקרונית לא יודע ולא מבין מהי בכלל מוסר.
    בעל המאמר למשל חושב שלבקש תקציבים משלטון העם ("החזו"א לא ביקש תקציבים"), זה משהו לא בסדר. ואם אין לו השכלה למה הוא מבקר את הפרט החרדי?! בעל המאמר מניח ששרלטני השלטון יודעים יותר טוב מכל אדם ברחוב, הוא גפ מניח שהחלטות שרלטני השלטון הם נקיות בלי אינטרסים זרים, ולכן מטיף לחרדי מוסר. בעל המאמר לא מבין מהי ענווה ומטיף לפרט החרדי, ענווה. הוא מבלבל בין ענווה לכניעה.

    לסיום.
    צודק בעל המאמר שהיהודי צריך להיכנע תחת כל שרלטן, על דרך "כל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי". אבל השרלטן צריך לדעת שהוא שרלטן. ואתה ישראל היקר שאתה כנראה לא מהשרלטניים ואין לך כלום מהשרלטן, אפי' זכות מוקנה לנשום על פי השופט ברק אין לך, והילדים לא שלך כי הריבון הוא ההורה העליון ולא אתה ואשתך, ומשאבי הארץ לא שלך ואין לך דיור בארץ ירושתך ואתה פשוט עבד נרצע לשרלטן, שגירש אותך מביתך ואת אבותיך הוציא מהקברים וכו' וכו', למה אתה מאוהב בשרלטן?! זה כבר ממש הזוי לגמרי ואני מתחיל להאמין שיש באמת דבר כזה "תסמונת שטוקהולם"

    • MAXMEN כותב על היהדות . לא ברור למה הוא לא מוסיף ה"מדומיינת" כי אצלו הכל מדומיין.
      טוב, המדינה שודדת אותי ,וכו , וכו,
      אבל מה נותן לMAXMEN זכות ללכת ברחוב ללא מסכה על הפנים ?

    • מרוב פילוסופיה אתה חושב עקום. אם אין מדינה ויש רק פרטים אז שתקח רק כסף דמיוני. לקחת כסף ממש מפרטים אחרים שנותנים לך כי אתה מתחייב לעמוד בהתחייבויות מסוימות ולא לעשות זאת זה לא מוסרי על פי היהדות ועל פי האינטואיציה (עיין הרמב״ם ותראה שהוא גם מבדיל בין מצוות שמעיות לשכליות).
      אז רק שינית סמנטיקה, לא את המהות. הכשל המוסרי עדיין קיים

  • כהמשך לקשר בין דת ומוסר,
    ראה את דברי לייבוביץ:

    "כיוצא בו עניין המשמעות המוסרית המיוחסת לתורה. מוסר כערך מצד עצמו הוא קטגוריה אתיאיסטית מובהקת. רק מי שרואה את האדם כתכלית וכערך עליון, זאת אומרת, גם את האדם במקום האלוקים, יכול להיות אדם מוסרי… ההלכה כאינסטיטוציה דתית איננה סובלת ביסוס תועלתי, לא מבחינת טובת המפרט ולא מבחינת טובת האומה או החברה וכדו'". ("דעות" ט' תשי"ט).

    נדמה לי שדברים אלו נכונים, ללא קשר למי שאמרם (קבל האמת וכו')

    • היסטוריון היקר

      לצטט את לייבוביץ כלפי היהדות זה כמו לצטט את האפיפיור או את שפינוזה. שניהם לא מגיעים מאסכולת היהדות. לשניהם יש משקפיים אחרות לגמרי.

      הטיעון הפנאטית של ליבוביץ שמוסר\ערך זה קטגוריה אתאיסטית, היא טיעון בלי תוכן, סתם מילה בומבסטית שאין לו שום משמעות.
      עצם העובדה שביהדות האלוהים אומר "הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו" שזה אומר לעומק שהתורה היא אתאיסטית שלא מצריך את הקב"ה בתמונה, מפריך את התזה ההזויה של לייבוביץ.

      רק ביהדות יש מוסר קבילה וערכים קבילים, שמושתתת על אחדות הבינה האלוהית (כמו שהמדע מושתתת על אחדות הבינה האלוהית) המוסר והערכים אצל המערב הם נטו מהבטן.

      בעצם אפשר לומר בגדול: העולם הנאור מאז המהפכה השכלתית (לעומק מאז פילוסופי יוון), האומות הלכה למעשה מאמצים את "אחדות הבינה" האלוהית כלפי המדע, על דרך "ידע = כוח" = נשק גרעיני וכו' וכו'
      ובמוסר וערכים הם טוענים שאין אמת אחת = אין מאמצים את אחדות הבינה האלוהית. ולכן משאירים את זה להכרעת הרוב או כופים את זה מכוח המשטר והכל מהבטן.

      היהדות מנגד תמיד מאמצים את אחדות הבינה האלוהית כלפי מוסר וערך = התורה. וכלפי הידע הם אומרים "ידע = נבואה.

      כמו שביהדות הפרקטיקה והפרגמטיות הצילה את היהדות מללכת ראש בקיר עם אחדות הבינה. ככה המדע ניצלה עם מדעי ההסתברות שקידמה את המדע, במקום להיות תקוע עם חוקי מדע אבסולוטיים כמו "חוק טבע = סימטרי בזמן ובמקום". כלומר דווקא זה שהאומות כן התחילו עם מדעי ההסתברות הביא להם את ההישגים הגדולים.
      אותו דבר היהדות בנושאי מוסר וערכים.
      מה שקורה באומות זה בדיוק ההפך. לגבי מוסר וערכים שלהם שהם מהבטן, הם הולכים ראש בקיר. כלפי מדעי ההסתברות הם הולכים עם ראש פתוח.

      לסיום:
      אתאיסט יכול לאמץ את מתודת התורה בלי שום בעיה אם היה כן עם עצמו. הוא לא רוצה בזה מסיבה אחת והיא השליטה והסמכות. כלומר הוא רוצה את הסמכות בידו.
      כל סיפורי אלף לילה ולילה האם יש אלוהים או אין רח"ל אלוהים, באים לדבר אחד בלבד, לומר "אני הסמכות" "אני הריבון".
      ברגע שהוא הסמכות והריבון, הוא לא צריך להוכיח את המוסר והערכים, ולכן הוא תמיד מהבטן.
      מה שאין כן היהדות שצריך תמיד להוכיח את המוסר והערכים על פי השכל האלוהי = אחדות הבינה.

  • ישר כוח גדול הגיע הזמן להוציא את הגלות מהיהודי

  • תודה רבה על המאמר
    המאמר מדויק יפה ונכון כל כך

  • סליחה, אבל משטרים בכל העולם מתמודדים עם הקושי לרכוש ולשמר את אמון האזרחים. גם כאן בארץ, הממשלה איבדה את אמון השמאלנים, בעלי חנויות הרחוב, הורים לילדים במערכת החינוך ועוד ועוד, כל קבוצה מסיבותיה. וכן, הממשלה איבדה גם את אמון החרדים, בעזרת צעדים הורסי אמון שביצעה בזה אחר זה.
    בכל מקרה, כל חרדי יהיה מוכן לעטות מסיכה אם יאמין שזה הדבר הנכון, בדיוק כפי שהוא מוכן לחבוש מגבעת וללבוש חליפה.
    חרדים בפני עצמם הם אנשים ענווים שרגילים לכופף את הראש וחיים בתפיסה גלותית, וכל עוד לא נוגעים להם בתורה ובמצוות, הם מוכנים לסבול הכול. (כמובן שיש יוצאים מן הכלל, אבל באופן כללי זה עדיין נכון)
    אמנם הם אנשים שמרנים ושונאי-חידושים מושבעים, אבל אחרי שמשתכנעים אין אצלם חוכמות,
    הבעיה היא מוסדות הציבור החרדים, שנגועים בכל נגע אפשרי, החל מחוסר שקיפות וכלה בנפוטיזם, והדבר האחרון שהם דואגים לו זה הציבור.
    העיתונות החרדית לא התגייסה בזמן למאבק בקורונה, והתעוררה רק כשהחלו לדבר על סגר בב"ב, ואז סיפרה לציבור שהוא מקופח ומופלה, וגרוע מכך סיפרה לציבור שהוא שומר על ההנחיות בעוד המצב היה רחוק מכך,
    מערכת החינוך השתתקה ונאלמה דום מייד בשושן פורים, ואז התייצבה מחדש כמערכת וירטואלית והרבה פחות רלוונטית,
    הישיבות נפתחו תוך כל כך הרבה פוליטיקה ומריבות פנימיות, בין אנשי ציבור שאמורים לדאוג לציבור,
    מעורר בחילה ובוז,
    וזו הבעיה האמיתית של הציבור החרדי,
    כי כל יחיד ויחיד בציבור הוא מיסודו אדם טוב שרוצה להיות טוב, ומוסדות הציבור פשוט מנצלים זאת לטובת האינטרסים האישיים שלהם, ולכן הקורונה במגזר החרדי נראית כפי שהיא נראית

  • אתה יכול דבר בהגיון עם מי שכל מטרתו להראות שהוא הגדול מכולם, שמצפצף על כולם?

  • הנידון בשאלה ונשמרתם מי אמור לפסוק בזה?
    הרופאים?
    הממשלה?
    הרבנים?
    האדמורים?
    יש תשובה לזה אם זה מאוד מסוכן למה לא עושים סגר על כל המדינה קבוע עד שיהיה חיסון לכולם הרי יש למספיק אנשים כסף ומדינה כסף בשביל לשלם לכולם ושלא יסתבבו סתם.

    אבל למה לא עושים סגר יש לחץ ציבורי תגידו לי מה הם ח"ו משחקים בחיי אדם?
    חברה מה צריך לעשות בא שיצא רב ויגיד עכשיו ברגע זה לעשות סגר ושכולם ישמעו לו כמו שמשה רבינו אמר לשמור שבת וכולם שמעו לו ורובם שומרים שבת לא הגיע הזמן לאמונת חכמים קצת………. שיצא הוראה מהרבנות הראשית כדוגמא שלא יפתחו בשבת עסקים כדי למנוע חילול שבת…..
    אז לממשלה לא שומעים בגלל שהכל זה אנטרסים אז למי נשאר לשמוע רק לרבנים היכן הלך לנו אמונת חכמים???

    • עיין באורח חיים סימן תרי"ח ויורה דעה סימן של"ו שלרופאים שיש להם רשיון רשמי לעסוק ברפואה שאפשר לתבוע אותם אם הם טעו רק להם יש נאמנות לשום רב אין סמכות לעקור את ההלכה הבסיסית הזאת אני שוב אחזו על מה שאני כותב כאן בלי סוף כשהקורונה התחילה למדו בדף היומי שבת ס"ג ע"א, אם עם הארץ הוא חסיד אל תדור בשכונתו. הכל כתוב בגמרא ובשלחן ערוך אני אכתוב ואכתוב ואכתוב ושוב אכתוב שרוב אם לא כל הדיונים כאן בצריך עיון הם דיונים הלכתיים יבשים נטו אני מוכן לספק מראה מקום הלכתי לכל דיון אין לאף רב או מנהיג סמכות לומר דבר ללא נימוק הלכתי הוא כמובן לבני קהילתו יכול לגדור גדרים אבל זה אינו מחייב אף אחד שלא מוכן לקבל את זה ובספק ספיקא הכי רחוק של פקוח נפש אין שואלים כלל זה לשון אורח חיים סימן שכ"ח סעיף ב'
      מי שיש לו חולי של סכנה, מצוה לחלל עליו את השבת; והזריז, הרי זה משובח; והשואל, הרי זה שופך דמים. ומוסיף המגן אברהם ס"ק א', והנשאל ה"ז מגונה שהי' לו לדרוש ברבים שמותר. אמונת חכמים אין לזה שום מקור בהלכה שזה מחייב זה רק במ"ח קניינים כדי ללמוד איך ללמוד אבל לא פוסקים בצורה עיוורת לכל מנהיג שרוב המנהיגים היום עמי ארצות וגם הפירוש עשה לך רב זה שילמד אותך דרך הלימוד לא שתלך לאור [או לחושך] פסקיו בצורה עיוורת אני בכלל מודה לאתר הזה שמלמד לחשוב מחוץ לקופסא כל פולחן המנהיגים זה בעיקר תעמולה של העיתונות החרדית שמומחים בשטיפת מוח אין לזה שום קשר ליהדות המקורית יש לי הרבה מה להוסיף דברים חריפים מאוד רק היות ואני חושש שיש גולשים שיזהו אותי עם הדעות לא אכתוב יותר

  • יישר כוח!!!!

  • זה שפותחים תלמודי תורה ובתי כנסיות זה קידוש השם עצום וכל הכבוד גם הנשיא טראמפ ה' ירים הודו הגדיר את זה חיוני מעולם לא התגאתי אם הגדולים שלנו כמו עכשיו, איך תחת כל הלחצים הם לא מפחדים להגיד את האמת, אשרינו שזכינו נער הייתי וגם זקנתי אלה המסכנים שמתייסרים אם כל ההנחיות בסוף מקבלים את הקרונה פי שתיים אני פונה לאחיי החרדים השפויים לא להיבהל לא מהבקות מבפנים ולא מבחוץ ה' אתכם

    • תמשיך להרגיע את המצפון שלך יש לנו שלחן ערוך שפוסק מה לעשות לגדוילים אין סמכות לעקור שום הלכה מהשלחן ערוך פעם עם הארץ היה חורש בשדה חולב פרות אוסף ביצים היום עם הארץ הוא גודול איך אומרת הגמרא תענית כ' ע"ב, אמר רבי ינאי לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס שמא אין עושין לו נס ואם תימצי לומר עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו אמר רב חנן מאי קרא דכתיב קטנתי מכל החסדים ומכל האמת. בושה שעמי ארצות שלא יודעים מהגמרא הזאת או גרוע מכך מתעלמים ממנה נקראים גדוילים.

  • חרדים לא יודעים לקבל ביקורת מה לעשות שנים חונכנו שאנחנו האנשים הכי איכותיים עלי אדמות אז מה הפלא שלא מקבלים ביקורת כל מי שמעז לבקר ישר אנטישמי

  • אכן, עלנו ללמוד ענוה. להפסיק לטפוח לעצמנו על השכם. ולבדוק למה יש במחננו כל כך הרבה פדופילים? למה יש בחורי ישיבה ובוגרות סמינרים שעצורים בארץ ובעולם על עברות סמים?
    לא רוצה לומר נכשלנו…אבל אנחנו בדרך לשם. אם הפחד מסגירת הישיבות הוא שהנערים יחשבו, אוי לנו! עלינו ללמד אותם לחשוב נכון. ולהתמודד עם הבעיות ולא לטאטא אותן מתחת לשטיח.
    אנחנו מפולגים וכל אחד בטוח שהוא ורק הוא עובד את ה' באמת.
    עיין ערך פונוביז', גור, סדיגורא סאטמר ועוד ועוד.

    • אני לא אוהב את המלה אנחנו בחיי היום יום אני מנהל אורח חיים חרדי לחלוטין אבל את רוב ההנהגה הפייק חרדית אני מתעב, פשוט הקורונה חשפה כמו אור השמש את התופעה הגרועה הזאת שאני קורא לה פייק חרדים אני מדבר לפני הזלזול בהנחיות הפדופיליה והמחלוקות, תופעת החינוך היבש ללא שום עומק אם פעם הנביא צעק על זה שמקיימים את התורה כמצות אנשים מלומדה היום החינוך של מצות אנשים מלומדה זה לכתחילה הכל מכני. כשהייתי ל"ע חיוב והתפללתי לפני העמוד מה שעשיתי זה לא היה טוב אם הייתי מתפלל מהר כמובן היה משועמם שספר כמה דקות התפללתי והכי מעניין שאותו משועמם כשהאטתי את התפלה הוא ברח באמצע. מכירים את הבדיחה שבקדיש תתקבל נמצאים עדיין כולם בקדיש דרבנן נשארים רק הרבנים וקדיש יתום רק היתומים. אבל שורש הבעיות זה למשל שיש עשרות אם לא מאות אברכים בכוללים עד גיל 40 רובם לומדים איך שהוא אבל ברגע שמתבגרים רובם יוצאים לפנסיה מוקדמת והכוללים הופכים לאתר בילוי על חשבון הברון אני יודע שדת הגדוייייייייייילים [זו דת חדשה שהוקמה על ידי אגודת ישראל בכנסיה הגדולה הראשונה אין לה שום קשר ליהדות זו דמוקרטיה במיטבה [או במירעה] כל מנהיג נמדד לפי כמות בשר שהוא ממלא בטיש [או עונג שבת בגירסא ליטאית] אין שום קשר בין זה ליהדות האמיתית אין שום ביקורת האם המנהיג ראוי או לא הציבור מחליט כמו החילונים העם הוא הריבון והתוצאות בהתאם זה לשון הגמרא סנהדרין ל"ז ע"א, ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהן כל אחד ואחד מכיר את מקומו הוצרכו לסמוך סומכין מן הראשונה אחד מן השניה בא לו לראשונה אחד מן השלישית בא לו לשניה בוררים להן עוד אחד מן הקהל ומושיבין אותו בשלישית ולא היה יושב במקומו של ראשון אלא יושב במקום הראוי לו. ופירש רש"י, ושלש שורות – כל אחת כמנין סנהדרי, עשרים ושלשה, שאם יחלקו העשרים ושלשה רובן מחייבין ומיעוט מזכין והטייה לרעה אין על פי אחד, וצריך להוסיף שנים שנים עד שבעים ואחד, הלכך צריך להושיב לפניהם ארבעים ושמנה להשלמת שבעים ואחד, ולאו אורח ארעא לעשות שורות לתלמידים של עשרים וארבע שתהא מרובה משל דיינין, ולא לעשות שורות קטנות, ולא שתים של עשרים ושלשה ואחד שנים תלמידים, הלכך עבדי שלש שורות.
      וכל אחד מכיר את מקומו – לפי שבתחלה כסדר הושיבום, שורה ראשונה גדולה משל שניה, והיא גדולה מן השלישית, וגם בכל שורה ושורה הושיבום כסדר, הגדול בראש, שני למטה הימנו, וכן כולן זה למטה מזה, לפיכך צריך כל אחד להכיר מקומו.
      הוצרכו לסמוך – כגון שמת אחד מן הדיינין, סומכין לו מהראשונים, שהם גדולים מכולן.
      אחד מהשנייה בא לו לראשונה כו' – ולא שיביאו מן הקהל לראשונה, לפי שהגרוע מן התלמידים שבשורות גדול מגדול שבקהל.
      ולא היה – אותו שנברר מן הקהל יושב במקומו של ראשון ראש בשורה שלישי, אלא במקום הראוי לו – בסוף השורה, וכן אותו שבא מן השלישי לשניה, וכן אותו שנסמך מן הראשונים לא היה יושב במקומו של ראשון אלא כולן בסוף השורות, וכל בני השורה נמשכין איש איש למעלה ממקומו וממלאין זה מקומו של זה, מפני שהקטן שבדיינים גדול מן הגדול שבתלמידי הראשונה, והקטן שבראשונה גדול מן הגדול שבשניה, הלכך כי ניידי כולהו ניידי, כשמת אחד מהן ומושיבין אחר חליפיו כולן צריכין לנוד איש איש ממקומו. כך הייתה שקיפות על ההנהגה ולכן להם הייתה סמכות מה שאומר הרמב"ם פ"א מהלכות ממרים ה"א,בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך. כשאין ביקורת והעם למטה שלא קרא ולא שנה ולרובם אינם אפילו בדרך ארץ מחליטים מי ינהיג אלו התוצאות כל ההנהגה החרדית רקובה מהמסד עד הטפחות אולי דרך האתר הזה יקומו כמה אמיצים ויבצעו שינוי אף פעם אי אפשר לדעת אם נצליח או לא

  • אני חושב שכל חרדי וחרדית באשר הם כאשר יימצאו בחדר סגור הם יודו באופן חד משמעי שהתנהלות הציבור סביב כל נושא הקורונה היא מסוכנת. החל באנשים שלא עוטים מסיכה, עובר בתלמודי תורה שנפתחים בלי אישור, ישיבות שלא שומרות על הקפסולות, חתונות המוניות, וכלה במנהיגים שהורו לציבור לפתוח מוסדות לימוד בניגוד להנחיות.
    לדעתי האירועים האחרונים מצביעים על בעיות שקיימות ממזמן ונחשפו עכשיו בעת המשבר.
    צריך להודות שמשהו בהתנהלות שלנו כבר הפסיק לעבוד וצריך להתחיל לעשות בדק בית יסודי ביותר…

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל