מאמר זה, העוסק בשאלת היתכנותו של פמיניזם מנקודת מבט חרדית־תורנית, עבר טלטלות ושינויים רבים, המשקפים אולי את התהליך שעברתי בעת כתיבתו.
כשניגשתי לנושא, השאלה שרציתי לברר היתה אם יש לאשה תכלית דתית עצמאית ביהדות, או שמא תפקידה הדתי הוא רק לשמש אמצעי להגשמת התכלית של בעלה. כמו בחורות חרדיות רבות, חונכתי בסמינר שמטרת האשה בעולמה היא לסייע לבעלה להגשים את התכלית הדתית שלו – לימוד תורה. רציתי לבדוק אם המקורות אכן תומכים בגישה זו, או אולי מדובר אך ורק בנרטיב פנים־חרדי.
הבנתי שהשאלה האמתית המטרידה אותי אינה תכליתה הדתית העצמאית של האשה, אלא אם יש לאשה מעמד שווה ביהדות. מטרידה אותי סוגיית השוויון, ולא שאלת קיומה של תכלית דתית. האמונה שהחינוך החרדי הנפוץ נוטע בבנות, שהן נחותות מן הגבר, מפריעה לי כשלעצמה
אולם תוך כדי בחינת המקורות, הבנתי שהשאלה האמתית המטרידה אותי אינה תכליתה הדתית העצמאית של האשה, אלא אם יש לאשה מעמד שווה ביהדות. מטרידה אותי סוגיית השוויון, ולא שאלת קיומה של תכלית דתית. האמונה שהחינוך החרדי הנפוץ נוטע בבנות, שהן נחותות מן הגבר, מפריעה לי כשלעצמה. שלילת התכלית הדתית העצמאית של נשים מעצימה אולי נקודה זו, אבל גם אם אמצא שיש לאשה תכלית דתית, אתקשה להשלים עם התפיסה שיש לה רק מעמד משני.
הבנתי שהסוגיה האמתית שאני צריכה לתת עליה את הדעת היא איך אני מרגישה ביחס לנטיות הפמיניסטיות שלי, נטיות המשותפות לנשים חרדיות רבות, הגורמות לי לבקש מעמד שווה, ואם יש דרך שהן תעלינה בקנה אחד עם אמונותי ועם נאמנותי הדתית.
סוגיה זו מעוררת בי רגשות מעורבים. הפמיניזם מוצג בעולם החרדי באור שלילי ונלעג ואפילו נתפס עמדה כפרנית. בחינוך החרדי נמנעים מלהגיב ברצינות לעמדות ולתפיסות הפמיניסטיות, ובמקום זאת בוחרים להגחיך אותן, שכן הן עומדות לכאורה בניגוד גמור לעמדת היהדות הנאמנה. אדגיש שאינני מעוניינת לזכות בתואר "פמיניסטית חרדית": אין לי עניין בזהות פמיניסטית ואינני מוטרדת משאלת הנראות הציבורית של החרדיות. השאלה שמטרידה אותי אינה עם איזו קבוצה אני מזוהה, אלא מה הם הערכים שלי: האם העובדה שאיני רוצה להרגיש סוג ב' – כלומר, שערך השוויון חשוב לי – עומדת בסתירה לרצון שלי להיות נאמנה למסורת היהודית כפי שחונכתי עליה?
השאלה שמטרידה אותי אינה עם איזו קבוצה אני מזוהה, אלא מה הם הערכים שלי: האם העובדה שאיני רוצה להרגיש סוג ב' – כלומר, שערך השוויון חשוב לי – עומדת בסתירה לרצון שלי להיות נאמנה למסורת היהודית כפי שחונכתי עליה?
לא אתיימר להציג תשובה לתהיות גדולות אלו בחיבור זה. עם זאת, דומני שיש ערך בפרסום הדברים, ולו משום שהם משקפים את התהליך הלא פתור שאשה חרדית עוברת כשהיא מתמודדת עם סוגיית מעמדה בעולם התורני, ובכך עוזרים להבין אותו.
ראשית אציג את הנרטיב של תפקיד האשה בחינוך החרדי, לכל הפחות באופן שאני חוויתי אותו – ואני מודעת לכך שמדובר במבט סובייקטיבי, ולאחר מכן אשאל: האם ראוי לעדכן או לעדן אותו, ואם כן, באיזו דרך?
מעמד האשה בחינוך החרדי
כבר עם כניסתי לבית הספר היסודי, נחשפתי לרעיון שבנות קיימות בעולם כדי 'לעזור' לבעליהן (העתידיים), ושלהן עצמן אין תכלית העומדת ללא תלות בבעליהן. ילדות הלומדות את פרשת בראשית בכיתה א' שומעות שהגבר הוא נזר הבריאה, ושהאישה היא "עזר כנגדו". הסמינרים מחנכים את הבנות ברוח דבריו של רבי יצחק אברבנאל המפרש שרק הגבר – כאמור, תכלית הבריאה – נוצר בצלם אלוקים, כלשונו: "כי עיקר הבריאה היא בזכר, והוא אשר נברא בצלם אלוקים, וכמו שאמר בלשון יחיד, בצלם אלוקים ברא אותו, לפי שהוא היה מה שיראה תעלומות חכמה, לא הנקבה, שאין חכמתה אלא בפלך […] שהאדם נברא לבדו ראשונה בשלימות והיא נעשית אחר כך ככלי תשמישו."[1]
הבנות הלומדות במערכות החינוך החרדי סופגות בעקביות את הנרטיב המגדיר אותן שניות במעלה וכלי למימוש תכליתו של הגבר. לאור יסודות החינוך הללו, הן תפרשנה מאמרי חז"ל כגון "אשה נאה, דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם"[2] כביכול האשה משתייכת לאותה הקטגוריה של דירה וכלים. לאשה, כמו לכלים, יש ייעוד ברור – להרחיב דעתו של אדם (במקום לפרש את דברי חז"ל ככוללים אף את האשה בתוך ההגדרה של ה"אדם", שדברים נאים מרחיבים את דעתו). כך הופכת האשה לכלי אינסטרומנטלי.
החינוך החרדי מיוסד על תפיסות מהותניות של ההבדלים בין המינים… יש "מהות נשית" קמאית המגדירה את הנקבה "אשה". הנשיות, לומדות הבנות, נחותה באופן מהותי מן הגבריות
יסוד בסיסי בחינוך החרדי לנשים הוא האמונה כי מבחינה דתית הגבר נעלה על האשה. החינוך החרדי מיוסד על תפיסות מהותניות של ההבדלים בין המינים. כלומר, על העמדה שיש תכונות מגדריות מובחנות בין גברים לנשים הקודמות להגדרה חברתית. יש "מהות נשית" קמאית המגדירה את הנקבה "אשה". הנשיות, לומדות הבנות, נחותה באופן מהותי מן הגבריות.
תפיסה מהותנית זו נוטה לטוטאליות – מדובר במגדיר היחיד והבלעדי של האשה. כל מה שנאמר עליה, בכל זמן ובכל תקופה, מייצג את מהותה הקמאית. בסוגיות אלו לא נראה כי החינוך החרדי מניח להבחנות תלויות זמן ומקום, כמו "נשתנו הטבעים" או "נשים שלנו" לעומת "נשים שלהם". כך למשל רואים בדברי חז"ל "נשים דעתן קלה",[3] או "ד' מדות נאמרו בנשים: גרגרניות, צייתניות, עצלניות, קנאיות"[4] אמירות המתארות את המהות הנשית ולא את הסיטואציה החברתית של אותה התקופה.
עם זאת, דומני כי בסופו של דבר מה שבאמת עורר אצלי את תחושת הנחיתות הוא ההדרה מעולם לימוד התורה. לימוד תורה הוא הערך העליון בחברה החרדית. אולם אף שחלו שינויים רבים בהשכלת הנשים במאות האחרונות, לימוד התורה נשאר עדיין מחוץ לתחום בכל הנוגע לנשים.
בסופו של דבר מה שבאמת עורר אצלי את תחושת הנחיתות הוא ההדרה מעולם לימוד התורה. לימוד תורה הוא הערך העליון בחברה החרדית. אולם אף שחלו שינויים רבים בהשכלת הנשים במאות האחרונות, לימוד התורה נשאר עדיין מחוץ לתחום בכל הנוגע לנשים
בהקשר הזה מצטטים לעתים קרובות את דברי רבי אלעזר ש"כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות".[5] מדוע? הרמב"ם קובע שהסיבה לכך היא "שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד",[6] ובהמשך לדבריו קבע רבי יהושע פולק בספרו ה"פרישה": "אבל אם למדה לעצמה אנו רואים שיצאה מהרוב […] אם למדה על מכונה שאינה מוציאה לדברי הבאי."[7] הווי אומר, הפטור של נשים מתלמוד תורה הוא רק אם הן בפועל מוציאות אותו לדברי הבאי, ואשה שלומדת ברצינות מוזמנת להיות חלק מחברת לומדי התורה. אבל בחינוך החרדי לא מספרים לבחורות החרדיות שהן יכולות ללמוד תורה אם כוונותיהן רציניות. במקום זאת מלמדים אותן כי גם ביחס לנושא זה תפקידן הוא אינסטרומנטלי בלבד.
בעולמו של "בית יעקב", המקור המכונן את יחסה של הבת החרדית ללימוד תורה הוא הציטטה מהגמרא: "אמר ליה רב לרבי חייא: נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן."[8] רב שואל את רבי חייא, מהי הזכות העומדת לנשים, ועל כך משיב רבי חייא שזכותן היא בכך שהן שולחות את בעליהן ואת בניהן לבית המדרש. גמרא זו משמשת בחינוך החרדי להטמעת הטענה שהמגע של הנשים עם לימוד התורה הוא אך ורק דרך הסיוע שהן מעניקות לגברים.
אגב, יצוין שבדרך כלל אין טורחים ללמד את ההקשר המלא של אמירה זו, המגיעה בעקבות הקביעה כי "גדולה ההבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מהאנשים". כן, רוב התלמידות לא יכירו ביאורים מפורסמים בעניין הזה, כמו דברי המהר"ל (שלבטח לא חי בדור שבו התקינות הפוליטית דרשה הכרה כלשהי בערכה של האשה), המסביר כי לנשים מובטח שכר גדול יותר בעמל מועט של החזקת תורה ללא צורך בעמל תורה, מאחר שנבראו לכתחילה ראויות יותר לחיי העולם הבא. אך אין זה ענייננו כעת.
כללו של דבר: אם לשפוט לפי התרשמותי, הרי שאשה שהתחנכה במוסדות החינוך החרדיים אמורה להחזיק בעמדות דלהלן: א. חז"ל סוברים שהאשה נחותה מהגבר; ב. חז"ל נוקטים כי לאשה תפקיד אינסטרומנטלי בלבד ביחס לתפקיד ה'שווה' של הגבר; 3. דברי חז"ל וחכמי הדורות מגדירים את אופיה המהותי של האשה והם אינם תלויי נסיבות.[9]
מדוע זה מפריע לנו?
כשקוראים את המקורות בעיניים תמימות, נאלצים להודות שהפרשנות החרדית המקובלת אינה זרה לכוונתם המקורית. אין ספק כי בחינוך החרדי מושם דגש מיוחד בכניעותה של האשה ובהיותה "עושה רצון בעלה". עם זאת, על אף הבחירה הסלקטיבית של המקורות והפירושים, באופן כללי, הפרשנות של הסמינרים מייצגת לכאורה את מעמד האשה המסורתי. המקורות הנלמדים בסמינרים אכן תומכים לכאורה בתמונת עולם שבה האשה איננה שוות ערך לגבר אלא 'סייעת' בעלת שיעור קומה שכלי ורוחני נמוך יותר.
השאלה שאני שואלת את עצמי היא: מדוע מפריע לי כל כך לקבל פרשנות זו? אני אשה מאמינה המקבלת את דברי חז"ל ומשתדלת לחיות לאורם. מדוע אפוא בנקודה זו אני מתקשה פתאום לקבל את דבריהם כפשוטם?
ניקח למשל את ההבדל הידוע בין נוסח הברכה שמברך הגבר, "שלא עשני אשה", לבין נוסח הברכה שמברכת האשה, "שעשני כרצונו" (אגב, מעניין לציין כי בניגוד לשאר ברכות השחר, ברכה זו איננו מוכרת לנו מהגמרא ומופיעה לראשונה אצל בעל הטורים; משום כך בנות עדות המזרח אומרות אותה ללא שם ומלכות). פירוש מקובל לכך הוא שהגבר מברך "שלא עשני אשה" משום שהאשה אינה מחויבת במצוות עשה שהזמן גרמן. רבי דוד אבודרהם מסביר שנשים פטורות ממצוות אלו "מפני שהיא משועבדת לבעלה ואין עתותיה בידיה".[10] מי שמתחנכת בחינוך החרדי, עם זאת, תבין בדרך כלל את ברכת "שעשני כרצונו" לפי המשך דבריו של האבודרהם, שנשים מברכות ברכה זו "כמי שמצדיק את הדין על הרעה שבאה עליו". זאת בעוד פרשנים אחרים מסבירים ברכה זו לאור דוקטרינת "נפרד אבל שווה". למשל, הט"ז מסביר שהאשה מודה על המעלה שיש בבריאתה,[11] ההפלאה מפרש כי האשה מודה על כך שנעשתה בשלמות כפי שעלה ברצונו [של הקב"ה] מתחילה,[12] ועוד.
אפשר אפוא לראות שהחינוך החרדי מתעקש להטמיע את התפיסה הרואה באשה מי שצריכה להצדיק את הדין על הרעה שבאה עליה, במקום את התפיסה הרואה בה יצור אינדיבידואלי, בעל מעלה ייחודית שיש להודות עליה.
עם זאת, אם אהיה כנה עם עצמי, אאלץ להודות שלא רק הדגשים של החינוך החרדי מפריעים לי. בכל מקרה, קצת קשה לי לקבל את הרעיון שאשה פטורה ממצוות שהזמן גרמן מפני ש"אין עתותיה בידיה". המסקנה המתבקשת היא שהגברים עוסקים בדברים השווים והנעלים, ואילו הנשים מטפלות בדברים החשובים פחות. על פניו, זהו המסר העולה ישירות מן המקורות, ואין מדובר רק במניפולציה של מחנכות בסמינר.
השאלה שאני שואלת את עצמי היא: מדוע מפריע לי כל כך לקבל פרשנות זו? אני אשה מאמינה המקבלת את דברי חז"ל ומשתדלת לחיות לאורם. מדוע אפוא בנקודה זו אני מתקשה פתאום לקבל את דבריהם כפשוטם?
השינויים הללו מקשים עלינו להשלים עם הגישה הרואה בנשים יצורים נחותי דרגה ביחס לגברים, ובוודאי קשה לנו לקבל עמדה ההופכת אותנו לכלי לשירות צרכיו של אחר… קושי רגשי, לפני קושי אידאולוגי או אינטלקטואלי
התשובה לכך פשוטה, אם כי לעתים קשה להודות בה. בדורות האחרונים התרחשו בעולם שינויים חברתיים משמעותיים, ויש להם השפעה גם עלינו, נשים חרדיות שגדלו בבתים של תורה ויראת שמים והתחנכו בסמינרים השמורים ביותר. השינויים הללו מקשים עלינו להשלים עם הגישה הרואה בנשים יצורים נחותי דרגה ביחס לגברים, ובוודאי קשה לנו לקבל עמדה ההופכת אותנו לכלי לשירות צרכיו של אחר. הקושי הזה הוא קושי רגשי, לפני שהוא קושי אידאולוגי או אינטלקטואלי. מבחינה אידאולוגית קל אולי לאמץ דוקטרינות שונות, כל עוד אנו מאמינות שהן משקפות את עמדת התורה. אולם מבחינה רגשית קשה להזדהות עם הדברים. אנו מבקשות לחוש עצמאיות ושוות.
ערכי המערב המודרני
אחת התפיסות הרווחות בעולם המודרני היא שיש ערכים אוניברסליים מוחלטים, והשוויון המלא בין בני האדם הוא אחד החשובים שבהם. בעקבות זאת התחוללו בשלוש מאות השנים האחרונות מאבקים רבים שחתרו להביא ערך זה למימושו המלא. הדוגמאות המפורסמות הן המהפכה הצרפתית, שבה בוטלה המונרכיה האבסולוטית והאריסטוקרטיה שהעניקה זכויות יתר לאצולה, והמאבק לביטול העבדות בארה"ב. אחד המאבקים הדרמטיים ביותר, שהשפיע על העולם לא פחות מהמאבקים הנזכרים לעיל, הוא המאבק לשוויון בין גברים לנשים שהובילו התנועות הפמיניסטיות. כיום העולם המערבי מקבל את התפיסה שגברים אינם נעלים על נשים ואינם ראויים לזכויות יתר. גם אם תפיסה זו אינה בהכרח מיושמת בכל הקשר, אין קולות לגיטימיים בעולם המערבי המערערים על נכונותה.
תפיסה נוספת הרווחת מאוד בעולם המערבי המודרני היא ההתייחסות לכל אדם בתור אינדיבידואל וההכרה בזכות המוענקת לו לממש את עצמו. אנשים תופסים את עצמם זכאים לחפש את המשמעות הייחודית שלהם ולבטא את האישיות העשירה שלהם. הדבר עומד בניגוד לתפיסה הרואה באשה החרדית אינסטרומנט, "עזר כנגדו".
הערכים הקדושים ביותר בעולם המודרני – השוויון, עצמאות האינדיבידואל והאוטונומיה שלו לבחור את דרכו – מנוגדים עמוקות לכל מה שהחינוך החרדי מטפח בתלמידותיו
התפתחות תרבותית נוספת קשורה בערעור על תפיסות מהותניות. רבים סוברים היום כי אין מהות גברית ומהות נשית. יש אמנם הבדל פיזי ברור בין זכרים ונקבות, אך הבדל זה אינו מחייב חלוקה תרבותית בין גברים לנשים. החלוקה בין גברים לנשים היא חלוקה בין תפקידים חברתיים שונים, הנגזרת מהתרבות ולא מהטבע. יצוין שגם מבין הסבורים שיש מהות גברית ומהות נשית, רבים משוכנעים שאין לגזור מהבדלים אלו חלוקת תפקידים נוקשה, אלא יש להעניק לכל אחד את החירות (או את החופש) לבחור בתפקיד בהתאם לנטיותיו ולרצונותיו.
תפיסות אלו עומדות בניגוד גמור לתפיסה המהותנית שיש הבדל אמתי, אובייקטיבי, בין גברים לנשים – תפיסה שכאמור מיוחסת על ידי מערכת החינוך החרדית לחז"ל – שממנה יש לגזור חלוקת תפקידים ברורה ונוקשה. נמצא אפוא שהערכים הקדושים ביותר בעולם המודרני – השוויון, עצמאות האינדיבידואל והאוטונומיה שלו לבחור את דרכו – מנוגדים עמוקות לכל מה שהחינוך החרדי מטפח בתלמידותיו.
ערכי המערב חדרו עמוק גם למגזר החרדי, דרך אמצעי תקשורת גלויים וסמויים ודרך שינויים באורח החיים. בין אם נרצה ובין אם לאו, הם ללא ספק מחלחלים לתוככי החברה. יותר ויותר נשים חרדיות מנהלות אורח חיים מודרני לכל דבר ועניין: יש להן קריירה מצליחה, תחומי עניין מפותחים, תחביבים ותרבות פנאי. על פי רוב הקריטריונים המקובלים, ניתן לומר עליהן שהן "נשים מודרניות".
חשוב להדגיש: האקדמיה ומקומות העבודה אינם נוטעים באשה החרדית את הערכים המערביים; הם פשוט מציפים אותם על פני השטח. האשה החרדית המצויה היא במידה רבה מודרנית בערכיה גם לפני שהיא פוגשת את העולם החילוני
השפעתם של ערכי החברה המערבית המודרנית ניכרת בפרט אצל חרדיות המשתלבות בשוק התעסוקה או רוכשות השכלה גבוהה. הנחרצות של תפיסת השוויון שהן פוגשות במקומות עבודתן (או בלימודים) מערערת מאוד את תפיסת עולמן. הן פוגשות את רעיונות האינדיבידואליזם והשוויון ושואלות את עצמן היכן האמת שוכנת. המפגש עם החברה הכללית מעמיד מולן מראה וגורם להן לזהות את עצמן בתור נשים מודרניות, במובן של אינדיבידואל חופשי ושווה ערך. הן נהגו לחשוב שהן נבדלות מהקולגות החילוניות שלהן בקיום תורה ומצוות בלבד, ובלי ספק אינן רוצות להודות שהן אינדיבידואליות פחות, שהן פחותות ערך, או שהן חופשיות פחות. כשהן מבינות כי עקרונות האינדיבידואליזם, החופש והשוויון סותרים את החינוך שעליו גדלו, הן נבוכות. היסודות שהן בנו עליהן את עולמן מתערערים.
חשוב להדגיש: האקדמיה ומקומות העבודה אינם נוטעים באשה החרדית את הערכים המערביים; הם פשוט מציפים אותם על פני השטח. האשה החרדית המצויה היא במידה רבה מודרנית בערכיה גם לפני שהיא פוגשת את העולם החילוני. אולם המפגש עם העולם החילוני מציב בפניה בחדות את הסתירה שבין אורח חייה והאופן שהיא תופסת את עצמה, לבין עולם הערכים הרשמי שעליו התחנכה.
מה עושים עם הקושי?
אם נחזור לשאלתי – מדוע מפריע לי החינוך החרדי המלמד שהאשה נחותה מהגבר ושיעודה הוא להיות "עזר" בלבד – הרי שהתשובה קופצת מתוך הניסוח המפורש של השאלה עצמה. אנחנו נשים בעלות תודעה מודרנית. קשה לנו לראות בעצמנו "אינסטרומנט". אם ניקח בת שלמדה כל ימיה ב"בית יעקב" ולא נחשפה לאקדמיה או לכל מקור השפעה חיצוני אחר, ונאמר לה באופן בוטה: "את נחותה מהגבר, וכל ייעודך הוא לשרת אותו" – אין ספק שהיא תתקומם. בת שלומדת ב"בית יעקב" רואה בעצמה יצור אינדיבידואלי בעל רצונות ושאיפות עצמאיים, גם אם מאד חשוב לה ללכת בדרך התורה ולהיות נאמנה למורשתה.
נשים חרדיות רבות וטובות מזדהות עם עקרון השוויון וחושבות שגם אם יש שוני מהותי בינן לבין גברים, הרי שוני זה אינו גוזר מעמד היררכי שונה. נוסף לכך, הן מבקשות מקום להביא למימוש מלא ועשיר את זהותן הייחודית והעצמאית. יש המצליחות לחיות עם הדיסוננס שבין תפיסתן הפנימית לבין החינוך הרשמי, באמצעות מידור של עולם המשמעות הדתי מהחיים האישיים והיומיומיים. הן יוצרות לעצמן הפרדה בין החיים הפרטיים שלהן – של נעמי, רחלי או חני – ובין עולם המשמעות שאתו הן מזוהות באופן עמוק, אך הוא מרוחק וזר; זהו עולמם של הגברים הלומדים תורה בבתי המדרש שלהם. לא כולן מצליחות.
ישנן המצליחות לחיות עם הדיסוננס שבין תפיסתן הפנימית לבין החינוך הרשמי באמצעות מידור של עולם המשמעות הדתי מהחיים האישיים והיומיומיים. הן יוצרות לעצמן הפרדה בין החיים הפרטיים שלהן – של נעמי, רחלי או חני – ובין עולם המשמעות שאתו הן מזוהות באופן עמוק, אך הוא מרוחק וזר
כאשר טריגר כלשהו מציף את הדיסוננס אל ההכרה, נמצא עולמה של האשה החרדי בסכנה עמוקה. הטריגר יכול להיות מפגש עם עולם אחר בעבודה או באקדמיה, והוא יכול להיות גם כנות עצמית. אם אשה רוצה להגיע לכנות דתית, לחיבור דתי, להשגת הדת גם בכלים הצרים של שכלה, ולא לראות בה משהו קדוש ומרוחק שאינו שייך לעולמה – היא תחווה סתירה. היא תתקשה מאד ליישב את העולם הדתי שלה, שרואה בה אינסטרומנט, עם התודעה האישית שלה שהיא יצור אינדיבידואלי ועצמאי.
אז מה עושים? האם ניתן למזג את התודעה הדתית של האשה החרדית עם התודעה המשכילה שלה?
ניתן לחשוב על שלושה כיוונים ליישוב הסתירה שבין התודעה המודרנית לבין המסורת היהודית, כפי שהיא מונחלת בחינוך החרדי. הכיוון הראשון מבטל לחלוטין את החינוך החרדי ומאמץ באופן גורף את הערכים המודרניים. את הערעור של הזהות הדתית הוא מיישב באמצעות עמדה פוסט־מודרנית. הכיוון השני מבקש להישאר נאמן לרוח המקורות היהודיים, אך הוא דורש הכרה בכך שהחינוך החרדי לבנות אינו בהכרח "תורה למשה מסיני" ויכול בהחלט לכלול אלמנטים שאינם עולים בקנה אחד עם השקפת עולם יהודית מעמיקה. הכיוון השלישי מאמץ במלואה את רוח הסמינרים המקובלת בתור הפרשנות האותנטית היחידה לתורה.
קריאה מחדש
הכיוון הראשון מתכתב במידה רבה עם התפיסות האנטי־מהותניות. הוא מאמץ לחלוטין את הערכים המודרניים, וכדי להסתדר בכל אופן עם המסורת החז"לית הוא מערער על המהותניות של הטקסטים ועורך להם דה־קונסטרוקציה – פירוק והרכבה מחדש. גישה זו תנסה לקרוא את הטקסטים ה'בעייתיים' בפרשנות חדשה; היא תטען כי הטקסטים מעבירים מסר רב־משמעי, הניתן לפרשנות בהתאם למקום ולזמן.
גישה זו בנויה על ההנחה ששערי פירושים לא ננעלו, כדברי הרמב"ם הידועים.[13] למשל, כתוב בתורה: "ואביה ירוק ירק בפניה"[14] – אביה ירק עליה. אונקלוס, שחי במאה הראשונה לספירה, מפרש: "אבוהא מנזף נזיף בה" – היריקה הפכה לנזיפה. ואילו רש"י, שחי במאה האחת עשרה לספירה, מפרש: "ואביה הראה לה פנים זועפות."[15] התורה מוסרת לנו דיווח על כעס של אב על בתו, אבל הפרשנים מפרשים זאת באופנים שונים. ניתן לקחת את הפרשנות אפוא צעד אחד קדימה ולומר כי האשה אולי פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן ומתלמוד תורה, אך אין לכך הסבר מהותני, אלא חברתי: הדברים היו תואמים לזמן ולנסיבות. ההלכות עצמן הופכות לפי גישה זו לחומר ביד היוצר, שניתן להפך ולתת בו טעמים המראים את שוויון האשה לגבר (ואפילו את היותה נעלית עליו).
ניתן לקחת את הפרשנות אפוא צעד אחד קדימה ולומר כי האשה אולי פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן ומתלמוד תורה, אך אין לכך הסבר מהותני, אלא חברתי: הדברים היו תואמים לזמן ולנסיבות
הסברים ברוח זו רווחים בקצה הליברלי של סקאלת הדתיות המודרנית. בחוגים אלו נוטים לאמץ באופן מלא את העמדות הפמיניסטיות הקיצוניות, וברוח זו מעודדים גם קריאות חתרניות של טקסטים מסורתיים. מבחינה פרקטית, חוגים אלה שואפים למידה מקסימלית של שוויון, גם בעולם הדתי, והם מותחים עד לקצה את יכולת הסיבולת של ההלכה המסורתית. לעתים הם אף חורגים מעבר לה.
להתרשמותי, ניתן למצוא היום מעט נשים חרדיות ואף גברים חרדיים המקבלים בתור הנחת יסוד תפיסות מודרניות ואפילו פוסט־מודרניות, ורואים בהן עקרונות מוסר המתווים סדר חברתי אידאלי. במקרים רבים מוצאים עצמם חרדים וחרדיות אלו בעימות לא פשוט בין תפיסות אלו ובין התפיסות החרדיות המוכרות להם. בסוגיית מעמד האשה הפתרון שלהם הוא אימוץ עמדה פוסט־מודרנית. הם מקבלים את התפיסה שאין הבדל מהותי בין גברים לנשים, וכי הבחנה זו נוצרה עקב הבניה חברתית – הא, ותו לא.
הבדל אופקי ולא אנכי
הכיוון השני אינו כופר לגמרי בתפיסה המהותנית. הוא מקבל את העמדה שיש מהויות קמאיות שאינן תלויות בהגדרה האנושית, ושנשים וגברים הם בעלי מהויות שונות. אולם הוא מנסה ליישב את הסתירה באמצעות הבחנה בין הבדלים מהותיים שאינם משתנים עם הזמן, לבין נסיבות תלויות זמן, מקום ותרבות.
המחזיקים בגישה זו יאמרו שחז"ל הגדירו את השוני המהותי בין גברים לנשים, אבל פירשו אותו על הציר האנכי, ההיררכי, ולא האופקי, השוויוני. ניתן לפרש גם אחרת. אמנם יש הבדל מהותי בין אשה לגבר, אך הבדל זה אינו גוזר מעמד נמוך יותר בסולם ההיררכי. המעמד הנמוך אינו מתחייב מעצם מהותה השונה של האשה, אלא נובע ממשתנים חיצוניים. לעזרתה של גישה זו עומד מגוון עשיר של מקורות ופירושים המדברים בשבחה של האשה ובמעלותיה הייחודיות, ואף מצביעים על אפשרויות העומדות לרשותה להתעלות בעבודת השם ללא תלות בבעלה או בילדיה.[16]
אמנם יש הבדל מהותי בין אשה לגבר, אך הבדל זה אינו גוזר מעמד נמוך יותר בסולם ההיררכי. המעמד הנמוך אינו מתחייב מעצם מהותה השונה של האשה, אלא נובע ממשתנים חיצוניים
גישה זו תציע בין השאר שבחירתם של חז"ל לתרגם את השוני המהותי לנחיתות מעמדית הוא כורח המציאות של התקופה שבה פעלו. הלידות בתקופת הרפואה הקדם־מודרנית, הטיפול במשק הבית בעידן הקדם־טכנולוגי, וחולשתן הפיזית היחסית של הנשים בתקופה שעיקר פרנסת האדם היתה מעבודת השדה, גזרו את תלות האשה בבעלה לכל דבר ועניין. יתכן שנמצא התבטאויות המייחסות להן גם חולשת אופי ושכל – כפי שמופיע גם ברמב"ם – אך יחס זה אינו אלא תוצר של נסיבות הזמן, ואינו נגזר מההבדלים המהותיים שבין גבר לאשה.
כיוון זה מקהה את הקושי שבדיסוננס, שכן הוא אינו מבטל לגמרי את המקורות המסורתיים, אלא מבקש להבחין בין הגרעין המהותי שלהם לבין מאפיינים פרשניים תלויי נסיבות. לפי גישה זו אכן יש הבדל בין גברים לנשים, ובכל תקופה, בהתאם לנסיבות, הבדל זה מקבל פנים מסוימות. בתקופות מסוימות הבדל זה גזר מעמד היררכי שונה, ואף נחיתות אינטלקטואלית שהביאה להתבטאויות כמו "אפילו הנשים חסרות המוֹח לא היו מסדרות ככה".[17] בתקופות מסוימות נשים היו חסרות מעמד והשכלה, ומצב זה – הנחות חברתיות שהיו משותפות לכולם – הביא את חכמי ישראל לומר דברים משפילים על נשים. אולם אין לגזור מהתבטאויות אלו על טבען המהותי של הנשים.
לפי דרך זו, אנו נשארים נאמנים לחז"ל, ואיננו דוחים את העמדה הטוענת לשוני מהותני קמאי בין גבר לאשה, אולם אנו נותנים להבדלים שביניהם פרשנות שונה, באופן שהמעמד של האשה משתווה לשל הגבר
לפי דרך זו, אנו נשארים נאמנים לחז"ל ואיננו דוחים את העמדה הטוענת לשוני מהותני קמאי בין גבר לאשה, אולם אנו נותנים להבדלים שביניהם פרשנות שונה, באופן שהמעמד של האשה משתווה לשל הגבר. הברכה "שעשני כרצונו" לדוגמא תתפרש לאור התפיסה המהותנית שהמהות הנשית שונה משל הגבר, והיא אולי אף גוזרת כי תפקידה לגדל את הילדים. אך תפקיד זה שווה בערכו לתפקיד הגבר, ואין כאן כל רעה שנדרש להצדיק אותה. השוני בין אשה לגבר יוצר הבדל אופקי ולא נחיתות היררכית – וודאי שלא נאמר שהאשה חסרה מהות עצמאית ושהיא כלי לשרות הגבר בלבד.
פמיניזם רך מסוג זה יכול לקבל ביטויים מעשיים שונים בעולם הדתי. נדמה שהמיינסטרים של האורתודוקסיה המודרנית, לצד קולות מסוימים בעולם החרדי, מאמצים גישה פרשנית זו. העמדה אף גוזרת מנעד רחב של פרקטיקות, החל מצעדים צנועים כמו חוגי לימוד תורה לנשים, ועד שילוב עמוק של האשה בהווי הדתי – בבית הכנסת, בשיעורי תורה ואפילו בהוראת הלכה. קולות אלו לא ינסו לבטל את המחיצות המפרידות בין נשים לגברים – המחיצה הסימבולית והמחיצה הממשית – אבל הם כן יבקשו לתת לאשה אפשרות למימוש דתי עצמאי.
הכחשת תביעת השוויון
הכיוון השלישי הוא התמודדות עם הדיסוננס באמצעות הכחשה של תביעת השוויון. גישה זו תטען כי המוסר השולט בתקופה הנוכחית משחית ומעוות את האדם, ועל כן עלינו להילחם בו ולסתום את הפרצות שדרכן הוא חודר למחננו. אם מפריע לאשה מעמדה בעולם הדתי, הבעיה היא בה – בכך שהיא הושפעה מרוחות זרות. עליה לבער דעות כוזבות אלו מקרבה, ולהתכחש לכך שקשה לה להשלים עם הצבתה בעמדה נחותה והעמדתה בתור כלי למימוש תכליתו של אחר.
גישה זו תטען כי המוסר השולט בתקופה הנוכחית משחית ומעוות את האדם, ועל כן עלינו להילחם בו ולסתום את הפרצות שדרכן הוא חודר למחננו. אם מפריע לאשה מעמדה בעולם הדתי, הבעיה היא בה – בכך שהיא הושפעה מרוחות זרות
אפשר להבין את מניעיה של גישה זו. הכיוונים האחרים פותחים פתח לראות בדברי חז"ל שיקוף של מציאות תרבותית מסוימת. ההבנה שיצירתם משקפת מצב אנושי כלשהו, ולא את האמת האובייקטיבית, עלולה להוריד במידת מה מערך יצירתם. כמו כן, שינוי תפיסה מעין זה מחייב ניסוח מחדש של היחס להעברת המסורת ולתורה שבעל פה, נושאים שהם בכלל יסודות האמונה. רוב הנשים אינן בשלות לכך (וגם לא רוב הגברים). אין להן כלים ויכולת לגשת למקורות התורניים לבדן, וקשה להן מאד למצוא חלופה לעולם המשמעות הדתי שהן קיבלו בסמינר. מתוך כך, הכיוון השלישי נשמע הדרך הכי בטוחה להמשיך ולקיים את עולמן הדתי. הוא מציג את עצמו נאמן לחז"ל, מכבד את עמדתם עד תום ומבטל את דעתו בפניהם.
עם זאת, אינני משוכנעת שהיצמדות לעמדה זו היא הדרך הטובה ביותר לפתור את הדיסוננס שבו מצויה האשה החרדית. התודעה המודרנית של האשה החרדית אינה נכנעת כל כך בקלות. אם נכריז נגדה מלחמה ונתאמץ לבטלה, יצא שכרנו בהפסדנו. כאמור, הקושי של האשה החרדית להרגיש כלי לשרות הגבר אינו קושי אידאולוגי אלא רגשי. גם אם נצליח לשכנע את האשה החרדית שתביעת השוויון אצלה נובעת מערכים זרים, ספק אם נצליח לבטל את חוסר הנוחות שהיא מרגישה. תוצאותיו עשויות להיות קשות.
***
כפי שכתבתי בפתח הדברים, אין לי עדיין פתרון מגובש לקונפליקט שאני חווה. ובכל זאת, אני מקווה שהצגת הדברים תהיה לתועלת. תקוותי היא שקריאת הדברים תעזור לנשים חרדיות אחרות החוות קונפליקט זה, ותשקף להן את המבוכה שבה הן שרויות, ואולי אף תתרום לגיבוש פתרון.
מאמר זה העוסק בסוגיית מעמד האשה הוא בבחינת פתיח לחקר מעמיק יותר ורחב יותר. נשמתי צמאה לקרבת ה', אבל נשמה זו חשופה גם לעולם ערכים עשיר ומסקרן, ואמונתי שלמה שגם ממקום זה ניתן להגיע לקרבת ה'. אולי זה אפילו מה שהקב"ה רוצה – שאגיע לקרבתו דוקא מתוך בלבול ותהייה, מתוך רצון נואש להסיר את מסך הערפל ולחזות באור הבהיר של השכינה. היא אף מושיטה את ידה ואומרת: "בואי, חיכיתי לך; במאמצים לא פשוטים הצלחת להתקרב אלי ולהגיע, ולא הרמת ידיים בבחינת 'והיא רחוקה ממני'."
[1] פירוש אברבנאל לבראשית א, כז.
[2] מסכת ברכות נז, ב.
[3] שבת לג, ב.
[4] בראשית רבה מה.
[5] סוטה כ, א.
[6] הלכות תלמוד תורה פרק א, הלכה יג. אדגיש שהרמב"ם עצמו לא הבחין בין אשה שדעתה מכוונת להתלמד ואשה שאין דעתה מכוונת לכך, אלא קבע את ההלכה באופן כללי, מה שאולי מרמז כי לא קיבל את עמדת הפרישה.
[7] פרישה, טור יורה דעה, סימן רמו.
[8] ברכות יז, א.
[9] האשה אינה מודעת לכך שיתכן שאין מדובר בהצגה של דברי חז"ל אלא בפרשנות מסוימת שלהם, ואילו מדברי חז"ל עצמם אולי לא מתחייב שהאשה נחותה באופן מהותי אלא רק באופן מעשי (פטור מחלק מהמצוות ומגבלה על לימוד תורה אם אינה נזהרת).
[10] רבי דוד בן יוסף אבודרהם, פירוש הברכות ותפילות: אבודרהם השלם, ירושלים תשי"ט.
[11] אורח חיים סימן מו ס"ק ד.
[12] פירוש למסכת כתובות ח, א.
[13] מורה נבוכים ב, כה.
[14] במדבר יב, יד.
[15] רש"י, שם.
[16] ראו למשל דברי ה"עקדת יצחק", פרשת ויצא, שער 25, על השמות "אשה" ו"חוה".
[17] מתוך איגרת השמד, בתוך: אגרות הרמב"ם, מהדורת ר"י שילת א, עמ' ל.
תמונה: Bigstock
אישה היא אינסטרומנט – פרשנות בלבד.
גם על הגבר נאמרו דברים דומים, מהם עולה כי אין בו תכלית אם לא יישא אישה:
כל שאין לו אשה שרוי בלא טובה בלא עזר, בלא שמחה, בלא ברכה, בלא כפרה.
לא טוב היות האדם לבדו – האדם ללא אשתו הוא היחיד בבריאה המוכתר בשם "לא טוב". על כל השאר נאמר "טוב מאד". ומקורת רבים נוספים.
"המסקנה המתבקשת היא שהגברים עוסקים בדברים השווים והנעלים, ואילו הנשים מטפלות בדברים החשובים פחות" – פרשנות בלבד.
באותה מידה ניתן לומר כי המסקנה העולה היא, שהמטלות אותן היא מבצעת עבור בעלה, כמו גידול הילדים, חשובות לא פחות מן המצוות, ולכן היא פטורה. מדין העוסק במצווה פטור מן המצווה. דרך אגב, זו החשיבה הרווחת אצל נשים סביבי.
במאמר נכתב תחילה: "יצוין שבדרך כלל אין טורחים ללמד את ההקשר המלא של אמירה זו, המגיעה בעקבות הקביעה כי "גדולה ההבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מהאנשים"." ומיד בהמשך: "כשקוראים את המקורות בעיניים תמימות, נאלצים להודות שהפרשנות החרדית המקובלת אינה זרה לכוונתם המקורית." והרי לפני רגע הוכחת שהפרשנות החרדית מתעלמת מההקשר המלא, ואם כך, אינה מתאימה לכוונה המקורית?
באופן כללי, איני טורחת להתעמת עם הנרטיב העומד מאחורי רעיונות כמו 'אמה עבריה', קידושי קטנה, וכדומה, פשוט כי הם אינם נוהגים כיום. זאת, למרות שהם 'מנוגדים לערכים המודרניים'.
באותה מידה איני רואה טעם להתעמת עם תחושה פרשנות סובייקטיבית של מעמד אישה נחות לעומת מעמד הגבר, כי בעיני מעמד אישה נחות אינו נוהג כיום. הנשים החרדיות סביבי, הן נשים חזקות, דעתניות, משכילות, מוערכות ע"י בעליהן וע"י החברה בה הן חיות.
האם אין פה הפנמה פשוטה של המבט המערבי על האישה החרדי? מבט שיש בו הרבה דעות קדומות ופטרונות, ואין בו היכרות קרובה עם עובדות חייה.
שאלה לי אל כותבת המאמר:
מדוע העובדה כי כוהנים מופלים לטובה מול ישראלים הנחותים מהם באופן ברור, אינה כואבת לאיש?
מהו ההבדל העקרוני בין אי שוויון זה, לאי שוויון בין גברים לנשים?
אהבתי מאד את השאלה המחדדת ופותחת עיניים "מדוע העובדה כי כוהנים מופלים לטובה מול ישראלים הנחותים מהם באופן ברור, אינה כואבת לאיש?
מהו ההבדל העקרוני בין אי שוויון זה, לאי שוויון בין גברים לנשים?"
לענ"ד פה טמונה התשובה למאמר הנפלא ואת דרכם של חז"ל לבעיה המטרידה הזאת של מעמד האשה ביהדות.
למעשה, פעם הכהנים היו באמת בפועל במעמד גבוה משאר העם לפחות בכל הקשור לדת ולריטואל. הסתכלות פשוטה בתנ"ך מראה שהם היו המלמדים תורה לעם ו"הפוסקים ההלכתיים" והיחידים שהיה להם רשות לעבוד בבית המקדש בעבודה המרכזית.
אבל בתקופה מסויימת באו חז"ל ואמרו "ממזר תלמיד חכם גדול מכהן גדול עם הארץ". כלומר, גדולתו של האדם לא תלויה ב"דם הכחול" שלו, אלא במעשיו ובחכמתו. ובזה חז"ל הצליחו באופן מדהים (גם חורבן בית המקדש עזר לזה) וכיום מי שמחליט הוא התלמיד חכם ולא הכהן.
כיום אין לכהן שום עליונות בחיים המעשיים וגם לא בתודעת העם, אלא רק עניין סימבולי שלא איכפת לאף אחד כעלייה לתורה ראשונים וברכת כהנים ועוד כמה הלכות של כיבוד כהנים שלמעשה לא נמצאות בתודעת העם היהודי אפילו החרדי.
אבל לאשה בימינו בעולם החרדי שלנו כן יש לה מגבלות רציניות בפיתוח ובמעמד התורני שלה, לא מלמדות אותן תורה, הן לא מאן דאמר בענייני הלכה גם במה שנוגע לנשים, אין להן שום יצוג בהנהגה ובהחלטות להנהגה (בימינו בחברה שלנו לא יאפשרו – גם אם תיהיה כזאת – לשום אשה להגיע למעמד של דבורה השופטת), והעיקר כמו שאמרה כותבת המאמר, שבתודעת כמה מהן אין להן שום תכלית עצמאי עיקרית בעבודת ה' מלבד להיות ח"ו "עוזרת" לבעליהן (מה שלענ"ד מי שרוצה יכולה לפרש את זה אחרת: האשה יכולה להסתכל מה שהיא מולידה ילדים ומחנכת אותם כתכלית עצמאי משלה ובעלה הוא ה"עוזר" שלה במה שמביא לה את הפרנסה בבית – כמו שמצופה מההלכה עצמה -כדי לאפשר לה להגשים את תכליתה העצמאי בבניין דור המשך, אם כי לענ"ד האמת התורנית היא שהבעל והאשה הם שותפים בעבודת ה' בבניינו של עולם ובתיקונו כל אחד לפי הכישרונות המיוחדים שלו ושנמצאים רק אצלו) .
מה שאנחנו צריכים לעשות זה ללכת בעקבות חז"ל ולומר כהמשך משפטם הנ"ל "גדול אשה תלמידה חכמה, מוכשרת ובעלת מעשים טובים, יותר מגבר עם הארץ". ולהגיע למצב – כמו אז בתקופת חז"ל ביחס לכהנים – שמי שמחליט בחברה תהיה האשה החכמה והמוכשרת יותר (כמו דבורה) ולא הגבר החכם והמוכשר פחות. והעיקר שהיא תעבוד את ה' ממקומה שלה ומשם תתחתן, תגדל ילדים, תבנה בית, תלמד תורה, תלמד תורה וכו' ואם יהיה לה בעל הוא יהיה בבחינת שותף.
ראשית מסכים איתך שראשית הבעיות מתחילות מרוח זרה של ערכים שנושבים בחוץ שהם נוגדים את רוח האלוקים וראינו אייך אותם אנשים מאותם ערכים בשם החוק בנו מחנות השמדה וכל אותם אנשים של ערכים הכביכול נאורים עליהם נאמר "זובחי אדם עגלים ישקון" וזה אותם אנשים של כל הארגונים של בעלי חיים
א. הייתי שמח לשמוע ממך גם מאמר על צניעות בדיבור, בלבוש, האם גם זה ישתנה מכח התקופה שכיום יש לנשים קושי וקונפליקט עם הז'ורנל העכשיוי (וסביר להניח ששם יצופו לך עוד הרבה משקעים מהילדות)
ב. יש הצה"ל יחידה 8200 אפי' שהם בעורף, הם לא מרגישים נחותים מחבריהם בחזית, הבחירה שלך זה להרגיש בחוויה כעובדי רס"ר זה בחירה שלך, אימי שתחי' תמיד הרגישה שווה ערך לרמטכ"ל (נראה לי ששם שורש הבעיה) ג. לגישה השלישית של הבית יעקב ניתחת בצורה מאוד לעגנית, לקבל את מאמרי חז"ל כמאמר אלוקי שלא תמיד מובן אנחנו עושים בלא מעט מצוות ולכן נעשה את זה גם במצוות שקשה לך רגשית (על זה אולי.
(נ.ב. אם הפאה שלך היתה כמו של הזוג בתמונה הייתי מתאמץ ל"תוכו אכל כליפתו זרק"). ד. את רק מחזקת את הגישה שאישה פסולה לעדות כי חיישינן לדמיונות ה. הגישה של האם לקבל מאמרי חז"ל זה דבר בחירי זה מעיד כל משהו רקוב בשורש שכבר השפיעו עליך מהאקדמיה שאת רואה את מפרשי חז"ל בראו עיין בעיין כמוך אנחנו גדלנו שם יש לנו ישוב לקושיית רע"א זה קושייה למה הוא לא ישב אותה כך
מאמר מאלף!!!
ההתמודדות של אשה חרדית או דתיה אמיתית, עם הגישות הפמניסטיות למיניהן הינה בעיה אמיתית, אך כמו כל אתגרי התגובה, החכמה למצוא פתרון אמיתי ומקורי ולא להדחיק את הבעיה או לשפוך את הילד עם המים.
כיף לראות ניתוח רציונאלי לצד רוח אמונה מפעמת, ולא פופוליזם שמנסה לנשוא חן. אין ספק שבית המשפט העליון ירווה נחת מהמתמחה הזו..
מאמר נפלא.
עדיין לא סיימתי לעבור עליו במתינות קטע אחר קטע.
מה שדחף אותי להגיב הוא קטע הסיום שלך נשמה יקרה.
הזדהיתי.
בנסיבות החיים אני נצרך להסתובב בסביבה גויית לחלוטין ברוב שעות היום, וכאחד שבא ממסגרת הדוקה לחלוטין שלא הכירה לפני כן את העולם שבחוץ, תהיותייך יחד עם שאלות רבות נוספות לא נתנו לי מנוח.
רציתי אהבת, עבודת, קירבת ה', אבל ……
מה אני מרמה את עצמי?!
הוצרכתי [ועדיין] לחפש המון המון המון בכל היסודות העקרוניים אותם מעולם לא למדתי ולא שמעתי בכל רבותינו לאורך כל הדורות שהסבירו וסללו את הדרך.
החיפוש איננו קל. נקודה.
הוא יכול [לצערי..] גם להפיל….
אבל, שני נקודות, ראשית, למה נבראנו אם לא לזה, לבירור האינסופי הזה של מציאת האלוקים ?!!!
ככתוב " וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים" שנידע בלב את האמת האבסלוטית הזו!
שנית, וכאן זה העיקר, אלו שאמיתיים עם עצמם וכנים ברצונם להתחבר מתוך מקום טהור לבורא העולם, ימצאוהו לבסוף גם בתוך כל הבלאגן והתהיות הללו.
זה נסיוני.
ממני, אחד שעדיין מתנסה….
כל הכבוד לך על ההתאמצות לחפש את האמת, למרות שזה לא קל!
רוב האנשים מרפים ידיהם מביקוש האמת, כיון שמדובר בעבודה קשה. אך כבר אמרו חכמינו "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל הימנה".
הנה לפנינו דוגמא נפלאה שאכן נשים שונות בדעתן. כל המאמר של האשה לא כתובה על בסיס של הרצון לדעת את האמת – מהי באמת מהותה של האשה ביחס לגבר, במפורש לא, אלא מה? נתקעתי בערכים מתרבות מודרנית ואני חפצה בהם בכל מאודי, אז בוא נראה איך אפשר להתאימם למסורת דברי חז״ל… לא כך עורכים מאמץ עיוני ישר ואמין. אני במקומה הייתי מתיישב לחפש מהי האמת באמת. מה הקב״ה חושב. בגישה כנה זו האדם מוצא את האמת בסופו של דבר.
אני בהחלט לא אומר שעל האישה החרדית להיות כלואה בבית וכו׳ וכו׳. אני מעריך מאד נשים שמצליחות בעולם המודרני שלפנינו. אבל רק אם זה נעשה בהכרה שהמצב הנוכחי הוא גלותי, ומאוד בדיעבד. לא אנחנו בחרנו את העולם שלפנינו, אבל בדורינו הסטייפלר כתב שבהרבה מצבים אשה צריכה לעבוד מחוץ לבית, אחרת היא תסבול משעמום והרגשת נחיתות! פעם היה מספיק עבודה בבית עם כל הכביסה במו ידיה, ועם הכנת כל מוצר אוכל מההתחלה עד הסוף במטבח הביתי, שאשה היתה עסוקה מאד, והעיסוק הנכון הקדוש והפורה מניב אושר! אבל היום האישה מרגישה שהיא סוג ב׳ בגלל שהיא באמת לא עושה הרבה, כך שבאמת צריך היום לצאת ולעבוד בעולם הגדול. אבל שלא יתפתו להאמין שהמצב הנוכחי הוא פסגת השלמות…
רואים שכותב את זה גבר שממש לא מחובר למצב של היום..מי אתה שתגיד שלגדל ילדים ולעשות דברים בבית זה אושר???? אתה שיוצא כל הזמן ועסוק בעסק התורה ומפעיל את הראש יכול להרגיש סיפוק עם הקושי,
אבל לומר שזה עושה אושר לאישה? שאלת אותה פעם???? מי החליט לה שכל תכליתה הוא להיות עקרת בית????
הרי זה חלק מתפקיד יש עוד דברים שהם תפקיד האדם מלבד להיות ממשיך את שרשרת הדורות ..
לא מבטלת את כל הרעיון אך כן רואה בעניין של שותפות מלאה עם הגבר, כי מי שחייב בזה זה האב לא האם….
היא יכולה לעזור אבל יכולה גם לרצות באותה מידה שזה יהיה שווני כלפי הגבר…..אתה רואה באישה את העוזרת שלך.. לנקות לבלשל וכו', זה לא תפקידה!!! אדם הוא בחיר הבריאה הוא אמור לעבוד את ה' ולקיים מצווות , עבד אמור לעשות את זה, עבד כנעני….. זה שנכנס לגברים רעיון כזה זה לגמרי תלוי זמן ומקום… והדבר הזה עבר…העיסוק הזה היום בצרכי הבית משאיר הרבה זמן ומקום פנוי ללמוד את דבר ה' ולחפש ידיעות גם בנשים לא רק בגברים ואין בזה שום דבר רע…להפך זה אמור להרבות את ידיעת ה' בעולם
ליונית:
האושר לא נובע ממעשים מסויימים, אלא מסיפוק נפשי. כאשר השאיפות של כל אדם אינם תואמות עם התורה, הוא יתמלא בסיפור הנפשי.
הפתרון הוא לא לעוות את התורה, אלא לדבוק בה, כמובן מתוך חיפוש אחר האמת.
במידה והתורה אומרת שתפקיד האישה הוא לגדל ילדים(לאו דווקא שכך היא אומרת, זה רק דוגמא), אזי האישה צריכה לכוון את שאיפותיה לשם. בכל מצב אחר, היא לא תגיע לסיפוק הנפשי, האושר.
אסתי יקרה,
הכנות שבה בחרת להביע את עמדתך, ראויה להערכה. לא בקשת להחניף למערכת כזו או אחרת והבאת את עצמך בפשטות, בלי מניירות או פוליטיקלי קורקט.
בחרתי להגיב למאמרך דווקא לאור מילות הסיום שלך. תרשי לי לראות בהם את העיקר?
כשברא הקב"ה את האשה הוא ברא אותה רכה, עם תכונות מיוחדות שמתאימות לה. המילה "בעלות" , לה שורש זהה למילה "בעל", היא חלק בלתי נפרד מצרכיה של האישה. אין זו בושה לומר שאשה זקוקה לבעל מעצם היותה. הביטחון שהיא חשה כאשר בעלה קונה עליה בעלות, היא זו שמעניקה לה שלווה ומונעת ממנה חרדות פנימיות. אין זה אומר שהיא חסרת ביטחון, אין זה אומר שהיא מושפלת, אין זה אומר שהיא אינה ברת דעת. ההפך הוא. כגודל הדעת הנשית, כך גדלה מידת הבעלות הנדרשת עליה תוכלי לראות נשים רבות בעמדות מפתח כאלה ואחרות המתמודדות עם קושי פנימי של חוסר בטחון. כלפי חוץ לא תראי עליהן דבר אולם עמוק בפנים תשוקתן הגדולה להגנה רגשית הולכת וגדלה.
אני מניחה שדברייך נכתבים לאור התקלותך עם מקומות רבים בהם ישנה עמדה הרואה בהתבטלות לבעל השפלה, כניעה או פחיתות ערך. מעניין לבדוק האם תפיסה זו נובעת מהכרות צרה עם עולמות בהם חיים גברים חסרי בטחון פנימי, מה שגורם להם לקחת את סמכותם בכפייה, השפלה, הכנעה ואפילו ריצוי. אשה כזו רואה בבעלה חלש, חסר אופי והיא בוחרת להוביל במקומו כנגד טבעו, מה שמקנה לה ולבני הבית חוסר בטחון פנימי שלא תמיד בא לידי ביטוי חיצוני בולט.
אשה זקוקה להיות עזר כנגדו לא רק בשביל בעלה אלא קודם כל ובעיקר בשביל עצמה.
אינני תלמיד חכם ומעבר לכך, קטונתי מלהביע עמדה על דברי רבותינו הראשונים והאחרונים אך אני בטוחה שהציטוטים שטרחת לשבץ במאמרך דבר דבור על אופניו, ניתנים לפרשנות ולהעמדה מחודשת ברוח חז"ל, ובאופן הנותן מענה לתהייתך הכנה.
בדבריך ראיתי דווקא רוח אחרת, רוח פנימית המבקשת להעלות לשיח את הצורך האנושי (ללא קשר לדת או מגדר) למציאות חיים של גבולות מתוך הכרה באינדיבידואל ואי ביטולו.
דומני שרוח זו הולכת וצוברת תאוצה בציבור נשים גדול והיא בולטת במיוחד אצל נשים ובנות בעלות השכלה רחבה ותארים מעמיקים. אכן, ההתמודדות עם הרוח המערבית הנושבת מכתלי האקדמיות והמושפעת מהשיח התקשורתי, מערערות במיוחד את התפיסות הברורות עליהם גדלנו כולנו. טיבן של תפיסות שהן אינן מושרשות פנימה באופן שכלי אלא מוטמעות אוטומטית ולרוב באות לידי ביטוי חיצוני פחות פנימי. כאשר תפיסה חיצונית מתערערת נשברות עמדות הגנה רבות והאדם מרגיש שהוא חי בקונפליקט, כך את מוצאת למשל רצון להגשמה עצמית וכו' הצורך של אישה בהכרה חיצונית נובע מאותה תפיסה שהכרה היא קודם כל חיצונית ולא פנימית.
זיהית את זה כל כך יפה והיטבת לתאר זאת במילים נהדרות של זהב:
"אולי זה אפילו מה שהקב"ה רוצה – שאגיע לקרבתו דווקא מתוך בלבול ותהייה, מתוך רצון נואש להסיר את מסך הערפל ולחזות באור הבהיר של השכינה."
מילים שמבקשות קרבה, מוכיחות על רצון פנימי, על בקשה לקרבת אלוקים מאד מדוייקת, אני בטוחה שאם תכנסי פנימה, תוכלי לראות כמה הקונפליקט שלך הוא קודם כל אנושי, שנית הוא מבקש, שלישית הוא בדרך.
לטעמי פתרון לקונפליקט כזה עשוי להיות דווקא בהתכנסות פנימה: ברור המקורות מול אנשים בעלי שאר רוח שאינם מושפעים מתפיסות צרות, הכרות עם צרכי הנפש של האשה הזקוקה לגבר משמעותי בעולמה, ובחירה מודעת, מושכלת, מבוררת ושלווה בדרך עצמאית שאינה מחויבת לכללי העולם המערבי.
שוב, התרגשתי לקרא את המאמר ובעיקר התפעלתי מסיומו.
עשי חיל וקדשי את ד' בעבודתך.
עיקר החינוך זה מהבית ולא מבית הספר ,ישנם משפטים שנאמרים ואפשר לפרש אותם בשני אופנים
אני כאישה חרדית רואה את האישה במעמד מאוד גבוה
אולי תראי הרצאות על זוגיות ותראי כמה התורה רגישה לאשה ושומרת על העדינות שבה
בהצלחה
האמת, ציפיתי לקרוא גם כאן, מאמר מקומם של אשה "משכילה" המחפשת "מימוש עצמי" במושגי הרחוב,
ונגועה ברגשי נחיתות של קופאית בסופר…
"התאכזבתי", לטובה. מאמר נדיר וכנה שלא מציג פתרון כרצונה וכהרגשתה, אלא הצגת הדילמה על כמה מאפשרויותיה הנכונות או לא, בכנות מפתיעה, ובלי לבטל את דברי חז"ל שעליהם נאמר "ככל אשר יורוך, ואפילו על ימין שהוא שמאל".
אין ספק שלימוד תורה זה הערך העליון שעליו העולם עומד, אין שום פרשנות אמיתית אחרת בזה, ותפקיד הגבר אמור להיות הרבה יותר "קשה" מן האשה, כי ציווי ומשימה של "והגית בו יומם ולילה", הוא אתגר כמעט בלתי אפשרי, ולמרות שהלומד אינו עובד פיזית כשטיפת הבית וכלים וטיטולים, אך הוא נידון על כל ביטול תורה של רגע, משא"כ האשה.
לכן מקובל לומר, שיותר קל לאשה להגיע לשלימותה בתפקידה ולגן עדן, מאשר לבעל/גבר. ולא סתם נאמר "להמית עצמו באוהלה של תורה", הרף שלו הרבה יותר גבוה.
אשווה זאת למנהל בכיר ולקופאית בסופר. לכאורה המנהל עובד עבודה משרדית בכירה, ומשכורת מכובדת, אז כנראה זה קל לו יותר מהקופאית שלא יכולה לקום ממקומה במשך שעות ולהתמודד מול לקוחות והוראות מלמעלה, במשכורת צנועה…
בפועל, היות ולכל מנהל יש מנהל מעליו, או אילוצים סביבתיים שלא נותנים לו חופש פעולה לפעול כרצונו, יתכן שעבודתו קשה ומתישה יותר, המלווה אותו גם הביתה, ולפעמים גם לתוך שנתו…לעומת הקופאית שמסיימת משמרתה, ופנויה לענייניה.
בלי לדבר על פרשנות, תחילת התורה מספרת על בריאת האדם/הגבר, כשרק אח"כ הקב"ה בורא לו מעצמו את ה"עזר כנגדו", ולזה אי אפשר לתת פרשנות הפוכה ומעוותת.
אם אדם יבין שסיפוקו אמור לבוא מזה שממלא את ייעודו, ולא משנה אם הוא מנהל, קופאית, סנדלר וכד', אז אנשים רבים יותר היו מאושרים ובריאים יותר, ולא מתמרמרים ללא סוף.
הבעיה באמת היא לדעת מה הוא תפקידי הייעודי, ואז ניתן להשלים איתו, לקדש אותו, ולעשות הכל לבצעו בשלמות.
אכן, אלו המשתמשים באשה בזלזול ככלי לצרכיהם מבלי להתייחס אליה כאדם, חוטאים הם לאשה ולקב"ה.
ידוע מה שנאמר, שאם הבעל יאמר לאשה "איזו אשה כשרה – העושה רצון בעלה", והאשה תאמר לבעל "ומכבדה יותר מגופו" – הפיצוץ בשלום בית בלתי נמנע, אך זה צריך להיות הפוך: הבעל יתאמץ "לכבדה יותר מגופו", והאשה תתאמץ "לעשות רצון בעלה", שניהם ירגישו שווים, למרות שהם בתפקידים שונים ואולי במעמד שונה, וללא רגשי נחיתות או ניצול כוחני וכד'. וידוע על לא מעטים מגדולי ישראל הידועים עד כמה כיבדו נשותיהן, ולא משנה מה היתה השכלתן או מעמדן. "מלך" מול "מלכה", גם אם המלכה מחליפה טיטולים ושוטפת רצפה.
אם תהיה "הכרת הטוב" הדדית בין הצדדים, שיפנימו עד כמה השני תורם להם, כל נושא ה"מעמדות" מתגמד, למרות שעדיין יש ויהיו כאלו בעלי גאוה ושיכורי כח, אך הם חוטאים ככל חוטאים אחרים, ולא מהם לקח דוגמא.
ידוע שלאשה שעומדת לימין בעלה הלומד, יש חלק בתורתו, במעשיו, בצדקותו, והיא איננה סתם כלי שזורקים אחר השימוש, יש לה מניות עולם בכל יצירת הבעל, מלבד שכרה בחינוך הילדים ועשיית חסד שאשה מצויה בה יותר.
להבדיל, גם בהמה נועדה לשרת את האדם, ולא שמענו שזוכה לחיי העולם הבא, משא"כ האשה, שתשב ליד בעלה לעתיד לבוא (רק אם לא תהיה פמיניסטית מודרנית…כי אז תזכה כנראה לשבת רק עם חברותיה…).
מי שממלא כראוי כל תפקיד שנותנים לו, סיכוי גבוה שיגיע ויתקדם ויקודם בסולם הדרגות, אך מי שבכל עבודה ה"פשוטה" בעיניו, רק מקטר, לא יתקדם לשום מקום…
מותח לראות להיכן הניתוח המעניין הזו של הכותבת יוביל את הדברים לליבונם הראוי בחברה, ובבג"ץ…
וואי איזו תגובה מתנשאת
כל הכבוד על הניסיון לתת מענה ולכתוב ולנסות לסבר את הדעת, רק שיצא לך ממש עקום –
להשוות, אפילו לצורך העניין והמשלים – את האישה לקופאית בסופר לעומת מנהל בכיר (שזה כאילו הגבר)
להשוות אותה לבהמה (!!!) לעומת האדם (שזה הגבר בעיניך) —-
רק מראה את התפיסה הפנימית המזעזעת שלך. במחילה מכבודך, פשוט מקומם ביותר לקרוא את זה
וסליחה אבל כמה בורות… אם כבר הייתי עושה את כל ההשוואות האלה הפוך, למרות שהן נוראיות ומגוחכות ולא במקום ולכן לא הייתי עושה אותן בשום בחינה, כי אף אחד, לא האישה ולא הגבר, לא נועד בשום בחינה לשרת את האחר ולא המעמד נמוך או גבוה יותר מהאחר. ולמה אמרתי בורות בתפיסה שלך?
שהרי ידוע כי נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן כיוון שהן באופן טבעי במהותן במקום רוחני יותר ולא זקוקות לכל המצוות כמו גברים. ובעיקר הבורות פה: האדם שנברא קודם – זה לא הגבר!! אדם=איש ואישה יחד.
ידוע שלפי המדרש הם נבראו יחד, והיו מחוברים כאדם אחד, ואח"כ הייתה המסירה (ההפרדה) ביניהם.
ובמקומות שכתוב שם אדם הכוונה לשניהם יחד (כתוב "זכר ונקבה בראם")
הנה קישור פשוט ותמציתי מחיפוש קל וזריז בגוגל בנושא –
https://www.binyanshalem.org.il/7/4/%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A9_%D7%95%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%94_%D7%95%D7%91%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%91%D7%99%D7%9F_%D7%91%D7%A0%D7%99_%D7%94%D7%96%D7%95%D7%92
אתה אשכרה בטוח שגברים הם במעמד גבוה יותר מנשים, שזה פשוט לא נכון (באופן מהותי, לא מה שהיה בהיסטוריה ואולי לצערנו עדיין נשאר ככה לפעמים במקומות מסוימים) ועל זה היא ורבות אחרות מתקוממות, כי כולנו יודעות ומרגישות שזה לא נכון ושנעשה אי צדק בתפיסות המעוותות האלה שנוצרו בטעות בגלל זמנים בעייתיים שעבר זמנם.
באופן מהותי נשים וגברים שווי ערך ושותפים מלאים בעבודת ד' בכל בחינה ואין מישהו מהם שערכו גבוה יותר או תפקידו רם יותר (ואם כבר, יש הרבה שסוברים שנשים במקום גבוה יותר במובן מסוים באופן מהותי ושזה יתבטא בפועל גם לעתיד לבוא וזה חלק מהתיקון שקורה כל הזמן לחטא הראשון שבגללו ירד לכאורה מעמד האשה).
התפקידים שלהם שונים והייעוד שונה (במובנים מסוימים) כמובן, הם לא אותו דבר, אך הם שווי ערך ואין עניין בכלל של יותר ופחות ומעמדות ביניהם. במובן האידיאלי, הפנימי והמהותי.
עצה ידידותית- תלמד קצת קבלה, לא יזיק לך.
כמה הערות על נושא המאמר.
1. כאשר עולה מחאה על פער מעמדות מסוים, הנושא מתפצל לשניים. 1. עקרוני. 2. מעשי.
עקרוני פירושו, שהמוחה אינו נפגע באופן אישי מהעמדה אולם עצם דעה זו הינה בעיניו עיוות של הצדק הראוי, ומשום כך המחאה. מעשי פירושו, מקרה שבו צד מסוים סבור שהגישה פוגעת כעת בו באופן אישי.
להמחיש את הדבר בנידון הזה. יתכן אשה שהעסק של בית הכנסת אינו מתחבר אליה כלל, ברמה האישית היא איננה מוטרדת כלל מהעובדה שנשים מודרות מבית הכנסת ופעילותו כמעט לחלוטין (למעט גומחה קטנה למעלה), אבל כאשר היא שומעת שבבתי הכנסת, ישנו פער עצום בין הגברים לנשים, היא מתקוממת מחמת חוש הצדק הטבעי שבה. ויתכן אשה שהסוגיות העקרוניות אינם מטרידות אותה, היא עסוקה בחייה ואיננה מוטרדת מעמדות כל שהן, אבל כאשר היא נפגשת בביתה שלה במציאות שבה היא נאלצת לכבד את דעת בעלה יותר מדעתה האישית, היא רואה בכך עלבון אישי.
מדוע חשובה האבחנה הזו? כי אם יורשה לי לומר, רוב המוחים כנגד אי השווין הדתי עושים זאת, מנקודת מבט עקרונית. לא מקרה מסוים או מציאות כללית מציקה עומדת בבסיס מחאתם, אלא טענה עקרונית שלטענתם פוגעת בצדק הראוי, והם כחלק מהמגדר מצטרפות למחאה. ומשכך ראשית כל אתייחס לשאלה העקרונית ואחר בפן המעשי. חשוב להדגיש כי בין העולם העקרוני והעולם המעשי ישנו פער, ולא כל דעה עקרונית מחלחלת לעולם המעשה מסיבות שונות, ולעיתים גם תשובות שיניחו את הדעת ברמה העקרונית לא יפתרו מצוקה ברמה המעשית. וכן לחילופין העדר פגיעה מעשית איננה מעלימה את המצוקה העקרונית, בני אדם דורשים צדק, להם ולזולתם, ועל כך תפארתינו כבני אדם.
2. נקודת המוצא של העולם הדתי היא העובדה שיש בורא עולם, והאדם נברא לעבוד את בוראו במסגרת החיים כאן בעולם הזה, כדי לקבל את ההטבה האלוקית הצפויה בהמשך המסלול. ההטבה האלוקית תחולק על פי הצדק והיושר שיראו בעיני הבורא. בעולם הזה האדם הינו חייל שמוצב בלוח השחמט המנוהל על ידי בורא העולם, ההכרה של האדם בהיותו בעל תפקיד מעט מגמדת אותו מבחינות שונות, הוא אינו המטרה כאן בכל צורה שהיא. (ובמבט זה תפקיד האשה היא עזר כנגדו, כמו הלוויים שהיו עזר לכהנים, האם היו הלויים אכולי מרירות על מעמדם הנחות? בוודאי שבמבט הרחב והעמוק לא, הם הכירו בתכלית האמתית שהיא עבודת ה', וכל השאר הינם המעגלים שסביב ה'. כעסים חד פעמיים על כהן שהתעמר בלוי באופן ספציפי, מסתבר שהיו.
3. כאשר נבוא לדון על פערים בין אישים שונים, בראש ובראשונה עלינו לשאול האם במטרת העל יש פער כל שהוא? האם בתחנה הסופית ישנו מין מסוים שצפוי לקבל יותר מחבירו. האם גברים עתידים לקבל יותר מנשים או להיפך? התשובה היא די ברורה הכל יחולק בצורה שוויונית וחלוקה איש לפי מעשיו, אמונה זו היא הכרח למי שמאמין בבורא עולם ישר והגון. הצור תמים פועלו כי כל דרכיו משפט. הדברים הללו נכתבים מתוך מודעות לדברי הגמרא גדולה הבטחה וכו', ברור שאף גמרא זו צריכה להשתלב בעיקרי האמונה הדתית שאחד מהם הוא שכר ועונש הוגן וצודק. דומה שבדברים אלו לבד יש מקום לישוב הקושי העקרוני, אם מבחינת המאמין, מערכת החיים הנוכחית איננה העיקר, אלא זהו המגרש בו המאמץ הוא להשיג כרטיסי כניסה למערכת חיים עתידנית, אז אכן כל תפיסת העולם משתנה.
4. מה הבעיה בדברים אלו? פשוט, הדברים הללו הם מסוג הטענות שקל לומר קשה לבצע. אכן כל יהודי מאמין בהם, ובטוח באמיתותם. אולם בחיים היומ-יום, פעמים רבות אנו שוכחים את העיקרים הללו, מתעלמים מהם, וחווים את מערכת החיים הנוכחית, כ'זה החיים'.. הם ותו לא. (וזוהי כמובן התמודדות דתית, להגביר את ההכרה בבורא ובגמול). אכן באמת, פעמים רבות אנו שוכחים את עקרונות אלו, וחיים את החיים הללו בלבד. אבל בל נשכח, ששאלה עקרונית קל לפתור בתשובה עקרונית. מי שסובל מקושי מעשי, לא יסתפק בתשובה זו, אולם מי שסובל מקושי עקרוני, יוכל להניח דעתו בתשובה זו.
5. והנה דוגמא טובה (לדעתי) שתעצים את תשובתי זו. בעולם החרדי מתרחש דבר פלא שהוא אולי הדבר הפמניסטי ביותר שנעשה בעולם בשנות האלפיים. האשה היא המפרנסת העיקרית. כידוע עוצמתו של הגבר כל השנים היתה בהיותו המפרנס, (גם כיום חלק נכבד מעוצמתו של הגבר היא בהיותו – לרוב – מפרנס בעל אפשרויות יותר), ואילו בעולם החרדי מהפכה של ממש, ברבבות בתים הבעל מכניס בחודש בערך 2000 ₪ ואילו האשה מביאה לבית 7000 ₪ ומעלה. האם נוצרה מהפכה פמניסטית בעולם החרדי? האם רבבות גברים איבדו את גבריותם? האם רבבות נשים קיבלו מעמד שונה בזכות כך? (ואגב, המהפכה הזו הינה הרבה מעבר לשאלה הכלכלית, האשה החרדית לרוב משכילה בתחומים רבים מבעלה, ששובר את שיניו לכתוב כתובת מייל.. ואל תאמרו שכסף אינו התחום החשוב ביותר בחיי היומ-יום החרדיים, כמו כל חברה גם בחברה החרדית זהו המרכיב המרכזי. ואל תאמרו שהבעל החרדי הינו עריץ אכזר ששולח את אשתו לעבוד כשפחה והוא משתלט על כספה בכח הזרוע הדתי או הפיזי, (מיותר לכתוב זאת). אז מדוע לא קרתה מהפכה? התשובה היא, כן כי הבעל יושב ולומד תורה! כי האיש והאשה מודעים שהעולם בן זמנינו הוא מאתגר לחיים עם ה', והנכון לעת עתה הוא שהבעל ישמשיך את לימודיו בכולל המוגן. אבל כיצד האמונה העקרונית מצליחה לנצח את החיים היומ-יומיים, אז הנה כן, התשובה שכמה שאנחנו שוכחים לפעמים את העיקר, כמה שאנחנו חווים את העולם הזה, כדברי הזוהר, אדם אזיל בהאי עלמא ודמי דקאי לדרי דרין (אדם הולך בעולם הזה ודומה עליו שהוא כאן לדורי דורות), יש משמעות אמתית ועמוקה להכרה הדתית שלנו. ומותר לנו לטפוח על השכם, ולראות את חצי הכוס המלאה, אבל זה לא רק.
6. מדוע באמת הקושי אצל רוב הנשים הוא במרחב העקרוני ולא במרחב המעשי. מדוע האשה החרדית איננה מתקוממת באופן טבעי, על כל הרבה חויות יומיות בהם במבט מבחוץ ניתן לשפוט את המצב כלא שיויוני, האם רגשותיה כהו תחת עול בעלה עד כדי ניוון מוחלט. מדוע הבחורה החרדית שמגהצת את הר החולצות של אחיה הבחור בן הישיבה איננה מתקוממת, (ולא הכוונה על רגע שבו היא קיבלה טלפון מחברתה הטובה בדיוק ברגע בו נקראה לגהץ, אלא באלף הפעמים שגיהצה בלב שלם ובשמחה, ונהנתה מהחיוך הרחב של אחיה בשעה שקיבל את החולצות לידיו).
7. התשובה לכך דורשת זיהוי של התחומים בהם ניתן להאשים את הגישה הדתית באי שיויוניות. א. חיי הדת, הנראים שייכים בעיקר לגברים ופחות לנשים. כנגד טענה זו כבר השבנו קודם לכן. ב. ההכוונה הכללית למבנה הזוג והמשפחה היונקת מהדת, המעניקה לבעל מעמד וחוזק מסוים על פני האשה. התשובה לשאלה זו היא בטענת הדת כי הכוונה זו הינה גישה המביאה אושר הן לאיש והן לאשה. אין בהכוונה התורנית נסיון לתת לבעל יותר מלאשה, אלא זו העמדה התורנית בצורה הנכונה להביא אושר מלא הן על האיש והן על האשה. ניתן אולי לחלוק ברמה המציאותית, מי צודק מהי הדרך למירב האושר, אולם אם הדת טוענת כי בידה המפתח לחיי האושר הזוגיים לשני הצדדים, האם ניתן למחות כנגדה? הלוא בסופו של דבר כל האנושות רודפת אחר האושר האישי. הצורך הוא שהעמדה תשאף לספק את האושר המלא לשני הצדדים, ולא לצד אחד על פני חבירו.
8. והאמת, אני מרשה לעצמי לומר, שמבחינה המעשית, הבת החילונית תספוג יותר קשיים מעשיים בחייה במפגש עם הגברים. החל מגן הילדים ובית הספר, וכלה בעבודה. זאת אומרת מתרחש תהליך מדהים, בעולם בו עיקרון השווין הוא דגל הניצב בראש התורן, מתרחשים קשיים מעשיים רבים, מהעולם הדתי הכאילו אינו שויוני.
9. כאן תם כח המגיב, ואסתפק בזה לעת עתה, אקווה שיהא בדברים תועלת.
העלת כאן את הפרספקטיבה של הדת בצורה יפה מאוד!
מקווה שתמצא את הכח להוסיף עוד!
יישר כח!
מדהים, איך שמאמר כ"כ ארוך, על נושא כל כך מורכב, נכתב ללא סיסמאות, דמגוגיה, שכל כך אופייניים למאמרים מסוג זה. ומעבר לזה, מאמר שבאמת מצליח לפחות בעיני לראשונה לעמת את הגישות השונות, ולחדד דברים שמעולם לא נראו לי בהירים כל כך. יישר כח.
המאמר כתוב בצורה רהוטה ויפה.
כמעט ונהנתי לקרוא אותו, אלמלא הכאב שעלה מבין השורות.
גדלתי גם אני בבית של תורה, חרדי, וחונכתי במוסדות חרדים, ומעולם לא חשתי נחותה, לפעמים חשתי אף ההפך.
מה שמביא אותי לחשוב שכל זה עניין של פרשנות, גישה והשקפה.
מחכה למאמר שלך בנושא "האישה ביהדות שוות ערך" (לפחות 😉
מאמינה שגם הוא, כמו זה, יגיע מבוסס ומחוזק עם מקורות.
תודה לך על זה.
אחרי שעניינתי במאמר. אני מבין שלא מדובר בכלל בחרדים. אולי היא מדברת על שבט באפריקה.
לא אימא שלי ולא אחיותיי ולא אשתי ולא בנותי קיבלו כזה חינוך בבתי ספר החרדיים, לא בתי ספר באידיש ולא בתי ספר בעברית.
אולי כל התסכול שלה היא שנולדה לשבט שהרמב"ם חיי בהם, שנתנו מכות לנשים. אבל הראב"ד שהיה חרדי קלסי כבר אז לא הבין מאיפה בא לרמב"ם כזה שטות (כנראה הראב"ד לא הכיר את השבט הזה)
בכל אופן לא מדובר על חרדים מדובר על שבט שאולי רק הרמב"ם הכיר אותם.
בכל אופן בכדי לתקן את השבט ההזוי הזה, בנות השבט לא צריכות את ערכי המערב הדוגמטיים, פשוט הן צריכות לחזור ליהדות כמו כל החרדים הקלסיים.
כמה הערות:
1. שוויון ואי שוויון אפשריים אצל עבדים מול אדוניהם. כלומר, אם אין לנו כעבדים זכות מוקנה לנשום אצל אדון (במקרה זה מערכת המשפט). והאדון נותן למישהו מעבדיו זכות יתר, אז אפשר שהמקופחים יתלוננו על אי שוויון. ולכן והיות שביהדות אין אדונים, ולכן השאלה לא רלוונטית. והנה התוצאה, שבמצב חופשי טבעי בני החורין נותנים כתובה פמיניסטית קיצונית. כלומר, האי שוויון המוחלט בכתובה היהודית ועוד לטובת האישה. היא תוצאה של בני אנוש חופשיים.
יש גם אי שוויון בעצם מצוות פרו ורובו הגבר חייב בזה והאישה לא. האי שוויון הזה מביא לכתובה הפמיניסטית הקיצונית. (ויש עוד הרבה אי שוויון שלא כאן המקום לדבר עליהם מפני הצניעות)
ולמה זה? למה אצל בני חורין תמיד יש אי שוויון? התשובה היא כי אין שוויון בטבע עצמה. כלומר והיות שלנקבה יש תמיד ביטחון בילדיה מה שאין כן הגבר לעולם לא בטוח בצאצאיו אלא אם האישה נאמנת לו. מכאן שתמיד יש ביקוש על היצע, מכאן המחיר הרב שהגבר אמור לתת לאישה = אי שוויון. וקחו בחשבון שהאישה בכלל פטורה במצוות פרו ורובו, שזה לעצמו מעלה את המחיר.
במצב החופשי הזה, באמת אפשרי מאמר החז"ל "זכה עוזר לא זכה כנגדו".
2. "מלכות" במקורות מוגדרים כשוביניזם. המושג מלכות במהות היא שוביניזם. שחז"ל אומרים שיש משפחות שהילדים מכירים רק את אביהם ולא את האימה. חז"ל קורא להם "מלכות".
שהתורה והנ"ך מאשימים את ראובן ואת בני עלי ואת דוד המלך שכולם השכיבו נשים שלא בהסכמתם. המסר של התורה היא ששוביניזם\מלכות מביא את עבדות האישה. יעקב נתן את הכוח הסמכות (מלכות) לבכור? התורה אומרת לו: מה ככה אתה רוצה את זה?! הוא ישלוט אפי' באשתך!! שמשה רבינו בוחר בשבט לוי כסמכות (כביכול מלכות), התורה אומרת לו ככה אתה רוצה את זה?! הם ישלטו אפילו בנשותיכם = בני עלי.
שבני ישראל בתקופת שמואל הנביא דורשים מלכות, התורה אומרת להם: מה, ככה אתם רוצים?! המלך ישלוט אפילו בנשותיכם = דוד ובת שבע. (שחז"ל אומרים "מי שאמר חטא אינו אלא טועה", הכוונה שאם התורה רוצה להעביר לנו את התובנה הנ"ל, הסיפור עצמו לא מוכרח להיות אמיתי ולכן ראובן ובני עלי ודוד המלך לא באמת חטאו. הצורך בתובנה הכריח למספר להמציא סיפור על חשבונם, והבינו את עומקם של דברים)
היוצא מכאן שהתורה היא נגד מלכות לא רק כי היא משעבדת את האדם, היא משעבדת גם את האישה שלו.
באים החוכמולוגים המודרניים, ורוצים מה? שוויון לאישה באותו מלכות!! הווה אומר גם האישה תשלוט בנו ובנשותינו?!
היהדות אומרת "לא לעבדות" "לא לאדונים" מכל המגזרים. באים השוטים האלה ורוצים מה? שיינתן גם לאישה לשלוט?! לא מספיק לנו העבדות לשוביניזם אנו גם צריכים להיות עבדים לפמיניזם ?!
לקריאה נוספת ראו במאמרים על "מהפכה מחשבתית חברתית" ועל "דת יהודית = פמיניזם טבעית".
של נעליך מעל רגליך. איך תעיז פניך לדבר על רבנו הרמב"ם שעליו נאמר ממשה עד משה לא קם כמשה.איך אפשר להעיז פנים כנגד אחד מגדולי הראשונים שעליו סמך מרן עם הריף והראש את ההלכה היהודית לדורותיה.אם ראשונים כמלאכים..ואפילו לא כחמורו של ר פנחס בן יאיר.עפרה לפיך איך תדבר ככה על גדול הראשונים. חזור בך .אני מוחה בתוקף בדברי ההבל שכתבת .
הדיון חשוב מאוד והוא מעסיק רבות ורבים במגזר החרדי והדתי. אבל כשבאים לדון או לעמת בין גישת התורה לגישה המערבית חשוב להתעמק במובאות התורניות ולא לתלות בדברי חז"ל דברים שלא אמרו או שלא התכוונו אליהם.
בהרבה מקרים אפשר לקחת דברים מחז"ל שנאמרו כלפי אשה, ולהפוך את המשפט לניסוח נשי כלפי גברים כדי לבחון את המשמעות שלו.
ולדוגמה את מצטטת מחז"ל (ברכות נז ב) "שלושה מרחיבים דעתו של אדם, אלו הן: אשה נאה, דירה נאה, וכלים נאים".
בניסוח נשי היו מנסחים את המשפט "שלושה מרחיבים דעתה של אשה, אלו הן: גבר נאה, דירה נאה, וכלים נאים".
האם משתמע ממשפט כזה שהגבר הוא בקטגוריה של כלים? או שהוא אינסטרומנט עם ייעוד להרחיב דעתה של אשה?!
אבל יש משהו פשוט יותר, לפני שמנסים תרגילים כאלה ואחרים, אפשר פשוט לעיין במקור ולבדוק את המשפט בהקשרו. לגבי "שלושה מרחיבים את דעתו של אדם", משפט אחד לפניו הוא "שלשה משיבין דעתו של אדם אלו הן קול ומראה וריח". האם האדם שנהנה מקול מראה וריח, זה רק גבר ולא כולל אשה?!
מאמר מצוין, וקריא מאוד יחסית למאמרים באתר. הביקורות רק מוכיחות זאת, כי רובן ככולן סובבות סביב הדברים שלא נמצאים במאמר יותר מאשר על הדברים המצויים שם.
(כפי שבראון השיב להבלין בפולמוס המשונה ביניהם: "אתה בעצם מתלונן שלא כתבתי את הספר שלך על החזו"א").
1, ראיתי ביקורות על המאמר באשר להדגשה שיש בו בראשיתו על תיאור החינוך החרדי כמות שהוא, וכן לגבי המשכו המתאר כיוונים רעיוניים-עכשוויים. כביכול דגש זה מתעלם, או בא על חשבון, חיפוש האמת התורנית.
זו ביקורת מוטעית לדעתי הענייה, אבל לא מספיק מוטעית בשביל לעבור עליה בשתיקה. מכאן שהיה ראוי להתמודד איתה לאורך המאמר. לכאורה היה צריך להודיע בראשית המאמר שככלות כל הביקורות האפשריות על החינוך החרדי, המחברת רואה בו סוג של מימוש של פרשנות חברתית לעקרונות תורניים ולכן כל המבקש להתמודד עם אתגרים תורניים-חברתיים אינו יכול להיות אדיש לחינוך החרדי.
וכן לגבי ההמשך, היה צריך להדגיש שלפני חיפוש האמת צריך להבין ולחקור את המגוון החברתי הקיים שנוצר מתוך התמודדות עם האתגרים.
האם לא ידוע לך על דברי רבי יצחק עראמה בספרו "עקידת יצחק" שלאשה יש תפקיד של "אשה", שבו היא שוה לאיש, ו"חוה"-שהיא "אם כל חי".
המשך
2, תיאור הבעיה דורש יותר קצת יותר חפירה, שאמורה גם לסייע להבין את אופני ההתמודדות הקיימים כמו שהם.
המצב כיום הוא שהחינוך החרדי הגברי בקושי עוסק בענייני מחשבה ואמונה. יותר מזה, במובן מסוים, דווקא הבחורים המצוינים ביותר, הנוטים ללמדנות והלכה, לא ימצאו סיפוק בספרות המחשבה היהודית.
כתב על זה יפה הרב משה ליכטנשיין, בנו של הרא"ל וראש ישיבת הגוש, במאמר על שיטת בריסק. ליכטנשטיין עומד שם שבריסק כבשה את עולם הישיבות בסערה, כי היא מציגה שיטת לימוד המאופיינת בחומרה מדעית. הפשטות למדניות לצד פרשנות צמודה. העיסוק ב"מה" ולא ב"למה", הדגש על הבנה פורמלית של המצוות על חשבון טעמיהן. בקיצור, בריסק ולא ספר החינוך.
זה מעלה את המחשבה שהאליטה התורנית הגברית החרדית מוצאת את המשמעות בקיום המצוות באמצעות הלמדנות. בחור ואברך יקדישו חודשים ושנים ללימוד מסכת והלכות שבת, וכשהם יקיימו את ההלכות זה יבוא מתוך שליטה בסוגיות והלכות וזה מה שיעניק את המשמעות לכך.
אז איפה הנשים בתמונה? התשובה פשוטה: הן לא בתמונה.
אם ההפשטה שלי קולעת, הרי היא משליכה גם על האפשרויות החברתיות-רעיוניות הראשונה והשלישית שהצגת: שתיהן בגדר העונש על החטא, הבעיה שמתיימרת להיות פתרון.
הצד השווה לאפשרות הראשונה והשלישית הוא שהן מרוקנות את התורניות ממשמעות של אמת. הראשונה מתייחסת ליהדות כסוג של פולקלור חסר היררכיה, ולא טענות ערכיות מחייבות על העולם. השלישית, נשבעת לתורה חסרת הדהוד בחייה.
כותבת וקוראות יקרות.
אין ספק שנושא המאמר הוא מיסודות הנפש של חרדית שנפגשת בתרבות המערב.
אך כאחת כזו, אני ממש מתפלאה לראות שהכותבת מרגישה שחונכה שאשה היא סוג ב'. חונכתי בבתי הספר והסמינרים הסגורים ביותר במודיעין עילית, ותמיד שמעתי על סגולותיה הרוחניות הטבעיות של האשה לעומת הגבר. נכון בהחלט שלומדים שהאשה זוכה על ידי תורת בעלה ובניה, אבל לא מתלווה לזה תחושה של סוג ב'. אני שואלת את עצמי האם התחושה נובעת ממקום אישי, רגשי וראשוני יותר אצל הכותבת, ולא כתוצר של החינוך החרדי. שלא תחשבו, גם אני הייתי צריכה לעצב לי עולם תפיסתי חדש לאחר המפגש עם האקדמיה, וגם לי אין תשובות ברורות בנוגע לסוגיות בזהות הפמינסטית החרדית שלי. באתי רק לערער על נקודה משמעותית במאמר, שלדעתי ניתן בהחלט לחלוק עליה (וגם הכותבת רמזה עליה בכמה מילים כשכתבה בכנות מעוררת כבוד כי לא רק החינוך החרדי עומד בבסיס התחושה הלא קלה בנושא). אז נכון שבתפיסה היהודית האשה היא עזר כנגדו, אבל בתחושה הפנימית שלי לפחות זה לא סותר הגשמה עצמית מלאה וכן, בהחלט, גם שיוויון מלא. תפקיד שונה אינו בדווקא נחות יותר. זה שהאשה היא עזר לתורת בעלה לא גורם לאישיות הכללית שלה להתבטל.
הסוגיה חשובה, אך המקור בנפש לאופן שבו הוצגה הסוגיה במאמר זה, שבגללו היא כל כך מציקה לכותבת, וכנראה לעוד רבות, לצערי, אינה בחינוך החרדי, שבהחלט מרומם את האשה ואין על כך חולק, אלא ברבדים ראשוניים ופנימיים בנפש.
מאחלת לך, לי ולכולנו הצלחה עם התמודדויות אלו ואחרות שנגזרות מכוח היותינו והיות הורינו רק בני אדם.
יש שיוויון מלא בין גבר לאישה ביהדות ההבדל הוא הייעוד והתפקיד שלהם בעולם ולכן שוביניזם או פמיניזם זהו מבט מוטעה ומגוחך
אסתי יקרה, המאמר כתוב נפלא. מעלה סוגיה רגישה וכואבת בצורה עדינה וחכמה. כאישה חרדיה הזדהתי עם כל מילה. הסתירה הקשה הזו אכן כואבת לכל אישה המתמודדת איתה ביושר ולפעמים מאיימת לקרוע לרסיסים את יסודות האמונה.
אגב, דוגמא יפה לחינוך בבית יעקב הוא הפרוש לשירת הים. מצאתי אותו מובא על ידי הרב יצחק לסרי. כל הבנות שלי חזרו נסערות לאחר ששמעו אותו בבית הספר:
כשבני ישראל עמדו לצאת ממצרים באו נשות ישראל למרים הנביאה ושאלו אותה מה יהיה אחר יציאת מצרים. ואמרה להן מרים שיהיה מתן תורה, ואזי שאלו אותה אם גם נשים חייבות במצות תלמוד תורה, אמרה להן מרים, לא, כיון שנשים צריכות לטפל בעניני הבית ובילדים הן פטורות. ואזי שאלו אותה הנשים, אם כן יציאת מצרים זה רק לגברים וזה מה שפרעה אמר לכו נא הגברים ועבדו את ה'. ועל השאלה הזו מרים לא ידעה מה לענות.
אבל בקריעת ים סוף ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, דהיינו הסוס הזה מה הוא עשה שהוא צריך לטבוע בים? אלא מכיוון שהוא שותף למצרי הוא טובע בים בדיוק כמו המצרי. א"כ אשה שהיא שותפה לבעלה ושולחת אותו לבית המדרש ולבית הכנסת ושולחת את בניה לתלמוד תורה כמה שכרה גדול.
השוואת האישה לסוס שהגבר רוכב עליו מקוממת מאד וקשה להתעלם מכך. נראה כי לעיתים קרובות אנשים המצטטים פרושים כאלה באמת מתקשים להבין את הבעיה, או לכל הפחות הם מתממים.
כמו שנכתב פה למעלה, חז"ל עשו מהפכה ביחס למעמד הכהנים, ואפשרו לכל גבר לבוא וליטול כתר תורה. בכך הם הצילו את היהדות.
תודה רבה על דבריך הכנים והמרגשים.
וכמו שנאמר "לסוסתי ברכבי פרעה, דימיתיך רעייתי"…
נראה לי שכולם צודקים
יפה כתבה הכותבת הנכבדה, ויפה העמידה את מאמרה.
לעניות דעתי, הקושי הגדול ביותר של נשים, ובמיוחד אלו תאבות הדעת, היא לא הפסוק "והוא ימשול בך" רוב הנשים, וגם החזקות שבהן, נזקקות לתמיכה הרגשית שהגבר מספק ונפשן מוצאת בה מנוח. גם הישיבה בעזרת הנשים לא מקוממת אותן, מה שקשה ואולי לא יהיה מובן בעיניהן של אלו שנוצרו רכות ואוהבות בית, חוט ומחט ופחות את הלימוד והעיון המעמיק, או בעיני אלה שהלימוד אינו משוש חייהם, מסיבה זו או אחרת, הוא ההדרה מלימוד תורה.
וכל ציטוט בנוסח 'מותר לה, והיא חייבת בכל מה שיחזק את הידע ההלכתי שלה ואת אמונתה' , 'ושכרה רב לה בזה שהיא ממתנת לבעלה ובניה', (ומה תעשה בשעה זו, תקרא אולי עיתון?) מוכיח כי לא ירד המצטט לעומק הבאב. והבעת כאב אין פירושה קריאת תיגר.
ובהקשר לקנאה שישנה או איננה במעמד הכהנים, פרשה זו יפה נדרשת בפרשת קורח, ודוק.
את כל כך צודקת.
כל פעם שאומרים לי ש"אישה צריכה ללמוד את ההלכות שנדרשות לה ולדעת השקפה ומוסר" וכד'
אני מרגישה בזה חוסר הבנה בסיסי למה שאני באמת רוצה.
זה כמו להגיד למישהו שמספיק שהוא ילמד ארבע פעולות חשבון כי זה מה שהוא יצטרך לחיים.
אני לא רוצה לדעת הלכות ברמה הזאת. אני רוצה להבין לעומק את המערכת של הלימוד וההלכה, שהיא המערכת שהכי משפיעה עלי היום מהרמה האישית דרך הרמה החברתית ועד הרמה הלאומית.
ואני חושבת שיש הרבה אירוניה במצב הנוכחי, שנשים יודעות המון על נושאים רבים ורק בלימוד תורה הן לא מבינות כלום.
המושג של שוויון איננו קיים ביהדות.
לכל אחד יש תפקיד שונה ואכן הם אינם שווים, מצד אחד אשה פסולה לעדות, אסור לה לכהן כשופטת, אסור לה ללמוד תורה, מצד שני יש לה גם "פריבילגיות" כמו הפטור ממצות עשה שהזמן גרמא, ושאין אשה נמכרת בגניבתה ועוד ועוד.
בכל מקרה, ביהדות הם לא שווים ולכן הזכר מברך את ברכתו, אבל כפי שציינו קודם זו לא סיבה להיפגע כמו שהכהנים הם קדושים יותר ולמרות מה שכתבו מקודם שממזר תלמיד חכם גדול מכהן גדול עם הארץ עדיין קדושתו גדולה יותר מישראל ולכן צריך להעדיף אותו בעליה לתורה, בזימון, יש עליו בדיני עריות עונשים חמורים יותר, אסור לו לשאת גרושה ועוד ועוד, ואף אחד לא מרגיש פגוע מכך, כנ"ל גם לגבי האיש והאשה היא לא צריכה להיפגע מכך כי לה יש תפקיד שונה.
הבעיה היא שהתרבות המערבית מפמפמת ערכים שונים וסותרים מערכי היהדות ואם הכותבת עובדת בבית המשפט חזקה עליה שהיא יודעת זאת..(אגב, איך היא מסתדרת עם איסור ערכאות?…).
מאמר סופר חשוב וכל הכבוד לאתר שמפרסם,
תיארת את הרגשתי המלאה.
"יסוד בסיסי בחינוך החרדי לנשים הוא האמונה כי מבחינה דתית הגבר נעלה על האישה". אולי זה יסוד ספרדי או ליטאי אולי … בעולם החסידי האשה נעלת ומבחינה רוחנית ולא חסר הסברים ( רק נגיד שהיא לא עושה ברית כי היא מושלמת וכו' וכו') אבל זה כנראה ראיה שונה לגמרי ממה שהכותבת מציגה
אפולוגטיקה יש בכל הציבורים, לא רק לחסידים.
בתור התחלה, בוא נשווה את אחוז עקרות הבית בציבור החסידי, לעומת הציבור בספרדי והליטאי…
ואיפה האדמוריות אם הן באמת יותר עליונות?
המאמר כתוב מעניין ומנומק.
תגובות:
1. כדאי לקרוא את הספר אודות הגב' שרה שנירר, מייסדת בית יעקב. היא היתה גאון בכל המובנים, ובעיקר בפרשנות שלה את המתחולל בתקופתה וביכולת שלה להוביל שינויים בתוך הקהילה ולא מחוץ לה.
"בית יעקב" של אחרי 70 שנות מדינת ישראל אינו דומה לרוח המייסדת, כוחות שונים (לדעתי לא מאורגנים באופן ברור) הובילו את המערכת ורתמו את חינוך הבנות לאג'נדה של חינוך הבנים ואף לצורה בה תפסו את הכוון אליו צריך ללכת הציבור.
בכתבי "הובילו" "רתמו" "תפסו" ועוד. אין לי כתובת מדויקת על מי מדובר, מי החליט שאלו המובילים, מה היה תהליך קבלת ההחלטות ועוד.
להשערתי זה מפני שאין כתובת ברורה, אין מערכת עם תפקיד של קבלת החלטות, אלא זרמים גלויים וסמויים על ותת-חברתיים, אולי טבעיים הוביל ודחפו את כולם מגדול ועד קטון למקום שהכותבת מתארת.
2. הכותבת עוסקת במעמדן ותחושתן של נשים חרדיות בתקופתנו. אני רוצה להציף את המקבילה לחומר זה. עולמם של הבנים והגברים. למרות המילים אודות מעמדם המועדף, הרם והנישא. המעורר לכאורה מחשבה שהם ודאי הנהנים מהמצב החינוכי המתואר. הרי שמהכרות אמיתית עם רבים, חלקם מתוסכלים מ"רום מעלתם", חלקם מבוהלים מהציפייה מהם להיות ראש המשביר, בעוד גם להם לא ניתנים כלים מתואמי זמן להיות ראש המשפחה, המוביל והמחליט.
המציאות בה כל הבנים והגברים נשלחים לחינוך אחיד, מכולם מצפים להיות מוצלחים במקום היחיד הראוי ל"איש השלם", יוצר כאבי לב ועיוות אצל רבים. אי אפשר לחשוב על החינוך לבנות כמנותק מהשיא והמאמץ הנדרש מהבנים.
בנקודה זאת, אכן ניתן לומר שחינוך הבנות בא לסייע למערכת האחידה המקובלת אצל הבנים. כדי שהם ישאו בגאון את המקום היחיד המזומן להם, רותמים את הבנות להתמסר לזה, לסייע מעשית ולראות במעמד הבנים מקום רם נישא וייחודי.
אלו כלים שלובים, כל ניסיון לשוחח על מעמד האישה ראוי שיבדוק מה מתנהל אצל הגבר. אף אחד לא רצה להשפיל או לבזות. הדרך ליצור גאוות יחידה אצל לומדי התורה, היתה ע"י בניית פלטפורמה למעמדם ואולי אפילו שימוש במניפולציות שונות כדי להגיע למטרה.
ראוי שיתקיים דיון, האם רוממות המילים היא ערובה לקיום הדרך, וודאי ראוי דיון האם יש בזה את צדקת הדרך.
למציאות, לטבע האדם, לעולם הקיומי יש כוחות אדירים משלו. אף תיאוריה לא מצליחה לאורך זמן, אלא אם היא בודקת את עצמה כל הזמן, מתקנת ומשפרת.
תודה רבה! ממש אהבתי.
עבודת התחקיר שלך עמוקה ומקיפה והכתיבה ברורה ונעימה, ובאופן נדיר – חסרת שיפוטיות והתנשאות.
מצפה לקרוא עוד מפרי עטך.
לרננה צור,
אשמח לדעת את השם של הספר על שרה שנירר אותו הזכרת..
"שאוני בלבכן"
מאמר יפה,
אני חושב שבהחלט ביהדות אשה מוגדרת כנחותה מהגבר, ומאוד מפליא איך לכאורה לא טרחו חז"ל לטשטש את זה…
אני חושב, הטעות שלנו היא בהסתכלות מה התכלית ומה האמצעי… כלומר התכלית היא העולם הבא ושם כמובן אין חילוק בין גבר לאשה. האמצעי לתכלית הוא העולם הזה. ומכיון שכך, חז"ל לא ראו בעיה לקבוע שבפרוזדור יש מעמדות שונים. אם הרופא והאחות בבית החולים יקבלו שכר שווה על עבודתם, האם גם אז תרגיש האחות נחותה מהרופא?! מקווה שהבהרתי את הנקודה
שמואל, מעניין מאד שבדיוק ממש באופן שאתה כותב השיבה וביארה הכנסיה בימי הביניים את הבדל המעמדות בהיררכיה הפאודלית בין הנסיכות (nobleza בספרדית) לעם הפשוט שעבדו בשדה (campesinos בספרדית) [העובד הפשוט לא יכל בשום אופן להגיע למעמד נסיך, היה מדובר במעמד אבסולוטי בלתי הפיך]. בארץ יש חלוקה אבל בשמים כולם שווים, וכך הכל התקבל (כנראה שבסוף לא עבד הרעיון הזה…)
מאמר נפלא שמציף בעיה מורגשת..
יש לי להוסיף שבתור בחור ישיבה, אני מרגיש את רוח הפמיניזם שנכנס לבנות הסמינרים ומרגיש שמעמדי מעורער..
ואין לי בעיה עם שויון… רק פחד מפמיניזם … חוסר ידיעה מהן השלכותיו
עצם זה שאת אומרת שהבעיה שלך היא "ריגשית" נטו, זה כשלעצמו הראייה הכי טובה על הבדל גברים ונשים,….
ובאמת קשה להבין איך יש לך צד שאפשר לשנות גישה אידיאולוגית בגלל קושי רגשי.
אם יש לך קושי עקב הדורות האחרונים שהפיצו את רוח הפמיניזם, על תשכחי שהתקדמו גם תרות הפסיכולוגיה, ובבקשה….
ניכר בבירור שהכותבת לא מכירה כמעט בכלל את דרך החיים החרדית.
כל המאמר מציג את מעמד האישה בעולם החרדי כנחות, שזה שטויות מוחלטות. לאורך כל המאמר הקורא משוכנע שהאישה החרדית – ובעבר כל אישה יהודיה – היא מסכנה, מוזנחת ומזולזלת. זה פשוט לא נכון, זה איך שכלי התקשורת החילוניים מציגים את החברה החרדית כדי לעשות שטיפת מוח לציבור הכללי ולא להתמודד עם האמת שיש בחברה החרדית. אין שום חינוך לנחיתות האישה, "להצדיק את הדין על הרעה שבאה עליה", לא בבתים ולא במערכת החינוך החרדי. אם יש יחידים שמזלזלים בנשים, הרי שהם מתנהגים בניגוד לדרך התורה.
הפמיניזם מציג פנים של קידום השוויון בין גברים לנשים, ואכן כך היה בעבר כשאיפשרו לנשים להשתתף בבחירות, אבל מאז הערכים התעוותו והתהפכו לחלוטין. היום הפמיניזם אומר שהאישה שווה לגבר, ולפיכך צריכה להפוך לגבר ולהיות בדיוק כמוהו. זה לא נאמר במילים, אלא מועבר כחינוך וערכים "מודרניים".
על פי הפמיניזם, אישה מצליחה היא אישה שיש לה קריירה – ולכן אין לה זמן ופניות למשפחה, ובעולם המערבי לא גברים ולא נשים שואפים להקמת משפחה מכיוון שזה יפריע אותם בהתקדמות בקריירה. אפילו אישה שרוצה להקים משפחה זה מאוד קשה לה כי או שיתייחסו אליה בזלזול ויגידו שהיא נהגה בטיפשות כשעזבה את הקריירה ועברה ל"סתם" לגדל משפחה, או שהיא תצטרך להמשיך לעבוד במשרה מלאה ולשלוח את הילדים למטפלת ולשכור עוזרת ולחזור הביתה כל יום בלי כוח למשפחה ולהיות אומללה (וזה מה שנשים באמריקה מספרות על החיים שלהן).
אישה מצליחה לא פוחדת מגברים שמנסים לפגוע בה ומתנגדת להם, גם אם היא בעצמה גרמה להם נזק לפני כן, אם גבר מעז להעיר או לדרוש משהו הוגן מאישה הוא אנטי-פמיניסטי.
כל זה הופך את האישה להיות לא שווה לגבר, אלא פשוט להיות גבר.
בנוסף, יש החלק של השפלת האישה.
אישה מצליחה שומרת על משקל גוף שנמוך ממה שבריא לה ונראית כמו מקל, בעיקר בשביל הגברים שרואים אותה (ובעצמה לסבול וגם לפעמים לחלות), וכמובן מי שלא ככה לא עומדת בציפיות החברה.
אישה מצליחה היא אישה שגאה בגוף שלה, ולכן מסתובבת ברחובות במינימום בגדים כי אין לה סיבה להתבייש. ומעודדים את זה מאוד רשתות הביגוד היוקרתיות שמוכרות בגדים מכובדים לגברים ולנשים בגדים קצרים וצמודים במחירים אסטרונומיים, שכל גבר היה מתבייש להיראות בהם אפילו בתוך הבית וקל וחומר ברחוב, ואם אישה תודה שהיא מתביישת ללבוש אותם יגידו שיש לה דימוי עצמי נמוך. כל זה רק כדי ליצור הנאה ומשיכה אצל הגברים שרואים אותה כשהיא חושפת כמה שיותר מהגוף שלה והופכת אותו לרכוש כל העוברים ברחוב, ולבושה באופן של בן אדם שמכבד את עצמו היה מתבייש בו. מי שאין לו ערך עצמי מציב את עצמו לשימוש הציבור כדי שתהיה לחייו משמעות, ומי שאין לו כסף לקנות בגדים מתלבש בבגדים קרועים או קצרים מדי שהוא הצליח להשיג, כי אם היה לו כסף הוא היה קונה בגדים מכובדים. ניתן לראות שבאירועים מכובדים הגברים באים בחליפות (ובעצם לכן החרדים לובשים תמיד חליפות ולא תראו חרדי שהוא חרדי באמת מסתובב בבגדים זולים, כדי להיראות מכובד. לתלמיד חכם אסור להיות בבגד מלוכלך, ובאותה מידה בבגד מוזנח וזול) והנשים באות בבגדים פרוצים וחושפים, וכמה שיותר – יותר טוב.
אם אישה היא לא כמו גבר בכל התחומים בחיים, היא נחשבת ללא מוצלחת ולא שווה. למה אישה צריכה להיות גבר כדי להיות שווה? זה מציג את העולם כאילו הגבר שווה, האישה לא שווה, לכן אם את רוצה להיות שווה, תהפכי צריכה להיות גבר!
וזה לא הופך את האישה למאושרת, הציות לחוקי החברה העמדת פנים שהיא גבר. לאישה תכונות מאוד שונות, ומה שגורם לה סיפוק ואושר אלה דברים אחרים מהדברים שגורמים סיפוק לגבר. לדוגמה, האישה היא יותר רגשית, יותר משפחתית, יותר אכפת לה שדברים ייראו יפה ונעים (היא עצמה, העיצוב של הבית, הלבוש של הילדים).
בניגוד לגבר, היא לא רוצה להתחרות בחברות שלה כדי להצליח יותר בעבודה, היא רוצה שגם הן תצלחנה וגם היא תצליח, ואם היא תצליח על חשבון מישהי היא תרגיש עם זה רע. היא לא רוצה חיים שכל כולם מוקדשים להתקדמות בחברה, אלא היא רוצה להתקדם בפן האישי יותר, לטפל בילדים שלה בעצמה, להיות בקשר קרוב עם בעלה ועם הילדים. היא לא נהנית מלגבור על מישהו במריבה, זה עולה לה ברגשות קשים, במיוחד אם במהלכה הוחלפו עלבונות. היא יותר מודעת לגוף שלה ולאיך שהיא נראית, ורוצה להיראות מכובד בכל מצב.
אבל הנשים גם יותר מושפעות מהסביבה מאשר גברים, לכן הן מוכרות את עצמן, את אושרן ואת כבודן העצמי בשביל לזכות בהערכת החברה. וכל זה בשם הפמיניזם. וניתן להביא עוד הרבה דוגמאות.
ביהדות, האישה מאוד מוערכת. היא "עקרת הבית" – עיקר הבית. כל הבית הולך על פי האישה (המנהגים וההלכות והתורה על פי האב כמובן. אבל כשנכנסים לבית מיד מרגישים את האישה בסידור ועיצוב החדרים, וסגנון ההתנהגות של הילדים הוא כמו האמא ועוד). בזמן מצוקה כגון שחסר אוכל צריך לעזור קודם לנשים ורק אז לגברים. לאיש יש מצוות מיוחדות לגבי אשתו, הוא צריך לכבד אותה, לדאוג לה לכל מחסורה, לפני כל חג לקנות לה בגד או תכשיט חדש. במצוות כיבוד הורים רואים שבאופן טבעי יש יותר יראה מהאב, ויותר כבוד לאם. אישה שבאה לבית דין מוכנסת ראשונה כדי שלא תצטרך לחכות. ושוב, יש המון דוגמאות נוספות.
לאישה יש כוח השפעה גדול. "אישה כשרה עושה רצון בעלה" – היא יוצרת את הרצון שלו ומעודדת אותו כך שיצליח בחיים. כך האישה שותפה לבעלה במצוות, כל המצוות שהוא עושה נזקפות לזכותה. היא גם יוצרת אצל ילדיה חשק ללמוד תורה וללכת בדרך ה' בזמן שהיא מתעסקת איתם בצרכי היום יום.
מבחינה רוחנית, האישה רוחנית וקרובה לקב"ה יותר מאשר הגבר. כמו שנכתב במאמר, היא לא חייבת במצוות עשה שהזמן גרמן, כדי שתהיה לה פניות לטפל בילדים. הגבר חייב את המצוות הללו כדי להתקרב לה', אבל האישה לא צריכה אותן – היא כבר שם. לדוג' היא לא חייבת בשלוש תפילות ביום, כשהיא מטפלת בילדיה ומתוך כך מתפללת, התפילה שלה נשמעת יותר מאשר תפילת הגבר. היא לא חייבת לישון ולאכול בסוכה כדי להתקרב לה'. היא לא חייבת את ארבעת המינים כדי להתקרב לה'. היא לא חייבת לשמוע שופר כדי להתקרב לה'. יש מצוות שנשים קיבלו על עצמן ולכן עכשיו כולן חייבות מכיוון שזה מנהג, ומנהג בישראל חוק. אבל מותר לה לעשות את המצוות הללו אם היא רוצה, והיא מקבלת שכר. היא פשוט לא תלויה בהן כדי לעלות ברוחניות.
אותו הדבר לגבי לימוד התורה. הגבר חייב בלימוד התורה, זוהי תכלית חייו בעולם הזה (בנוסף לתיקון המידות). על ידי כך שהוא לומד תורה, הוא מתקרב לקב"ה. האישה קרובה לקב"ה בלי ללמוד תורה. מותר לה ללמוד תורה אם היא רוצה, אבל היא אינה חייבת. אמנם לא מומלץ לה ללמוד יותר מדי מכיוון שבלימוד צריך לברר את האמת ואז לעמוד עליה מול טענות כנגדה, ונשים משתכנעות יותר בקלות מגברים.
האישה קיבלה בעולם הזה את תפקיד גידול הילדים, שבא לה באופן טבעי, מכיוון שהיא אוהבת משפחה מטבעה. והתפקיד הזה אינו חשוב פחות מלימוד תורה, כפי שחושבת כותבת המאמר. להפך, הוא כל כך חשוב עד שהתורה לא דורשת מהאישה ללמוד תורה ומצוות עשה שהזמן גרמן כדי להקל עליה את המלאכה. ואם יש מצב שהאיש נדרש בחינוך הילדים, הוא צריך לבטל תורה ולהתעסק עם הילדים. לגבר יש גם מצוות פרו ורבו, ואם הוא לא התחתן והוליד ילדים לא עוזרת כל התורה שהוא למד כי הוא לא העמיד דור המשך שיעבוד את ה'. רק שבעבר הנשים קיבלו את זה, ובמאה האחרונה בערך הן התחילו לשאוף להיות כמו גברים ולזלזל במתנות שלהן.
מכיוון שהאישה רוחנית יותר, היא שמורה יותר. ביהדות יש חוקים מיוחדים שבנוסף לתכלית הרוחנית שלהם, מטרתם להגן על האישה. איסור ייחוד – למנוע פגיעה באישה, צניעות – לשמור על כבוד האישה.
הגבר מברך "שלא עשני אישה" – כפי שכתוב למעלה האישה יותר קרובה לה', ואילו הגבר צריך מצוות נוספות כדי להגיע לדרגה גבוהה, ועל המצוות הללו הוא מברך ברכה זו. ואילו האישה מברכת "שעשני כרצונו" – שעשה אותי ואת רצוני כמו רצונו.
אי אפשר להגיד שהגבר הוא יותר שווה מהאישה, כי האיש והאישה כל כך שונים, שבלתי אפשרי לעשות ביניהם השוואה.
בתחילה נברא האדם יחידי. שלם ומושלם, נזר הבריאה. ואז הבורא ברא את האישה ממנו, על ידי כך שחילק את נשמתו לחצי זכרי וחלק נקבי, כמו שכתוב "זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם". האישה נקראת עזר כנגדו, מכיוון שיש לה תפקיד גדול – לעזור לו בעבודת ה'. בין אם כ"עזר" ובין אם "כנגדו". וגם האיש עוזר לאישה בעבודת ה' שלה, כשבנישואים שניהם צריכים לעבוד על מידותיהם כדי להצליח לחיות יחד. כשהם בנפרד, כל אחד מהם אינו שלם, מכיוון שהוא חצי מדבר שלם שעוד לא התאחד. וכשהם יחד, הם נזר הבריאה.
למרבה הצער אכן נכנסו לחברה החרדית דעות ותפיסות מבחוץ, שאינן כדרך התורה. הן ניכרות בעיקר במשפחות שאינן מקפידות על חיים לפי התורה בהידור, אבל חילחלו גם למשפחות. זה לא אומר שאפשר לתת להן לגיטימציה ולחפש פשרות שיתאימו את דרך התורה לתפיסות שבאו מהגויים. להפך, צריך להבין שהתפיסות הללו אינן מתאימות לדרך החיים על פי התורה ולהדגיש את האופן שבו הן סותרות את תפיסת העולם של היהודית, וגם מזיקות לנשים בעצמן.
התגובה הזו היא תמצות של כל שיעורי היהדות על מעמד האישה ששמעתי:)
ברור שיש אמת בדברייך, והעולם היום לא מקל על נשים בהרבה מובנים, אבל בתגובה שלך את מתעלמת מכך שגם אם נשים הן ביתיות יותר ורכות יותר, נמאס להן להיות פסיביות, והן רוצות לבנות ולהשפיע על מה שקורה בעולם. את יכולה להסתכל על זה כמו ילד בגיל המרד שרוצה לעשות דברים לבד- זה קשה יותר ופחות נוח, אבל הוא הופך להיות עצמאי וחזק יותר ע"י זה. זה כמובן תכונה גברית יותר, אבל היא קיימת בהחלט גם אצל נשים. ברור שהעולם המערבי היום מעודד ומחזק את התכונה הזו אצל נשים ואת בהחלט צודקת שיש בעניין הזה הרבה תפיסות מבחוץ שנכנסות לחברה החרדית, אבל מה לעשות שאנחנו חיים בעולם מערבי? צריך למצוא פתרונות למצב הנוכחי, וזה ממש לא מספיק רק להגיד שאלו השפעות מבחוץ- זה לא יפתור שום דבר.
כמו כן, יש היום פמיניסטיות שכן מדברות על ההבדלים בין גבר לאישה ומעודדות נשים להצליח בדרך שלהן, ולא בדרך הגברית.
עדיין לא הצלחתי להבין למה את חושבת שנשים פחות מהגבר, האמת שלא היה לי סבלנות לקרוא הכל אבל אם את שואלת אותי, אז אני מבינה שדווקא האישה היא נזר הבריאה היא זאת שמצילה את בעלה מן החטא, הנשים הן אלה שבזכותן עתידים להיגאל.
את רוצה לעבוד תעבדי תפרנסי בכבוד אבל בלי מחוייבות אני דווקא נהנת מהרעיון שלחץ החובות לא מוטל עלי. ועוד משהו תגידי לי מי מחנכת ומטפחת את דור ההמשך אם לא אמא?
על פי מי הולך מהות המשפחה? כמובן אמא.
אז אם כך מי נזר הבריאה, את מי בחר ה' להרבות את עולמו, נכון הצווי על הגבר אבל מי עושה את זה בפועל?
אני תמיד אומרת לבעלי שהברכה ברוך שלא עשני אישה זה כיוון שהגברים לא היו מצליחים לעמוד בכהו זה ממה שהאישה עושה!!
אז עכשיו תגידי לי מי נזר הבריאה??
ואם האישה היא כ"כ חשובה ויקרה לכן שומרים עליה מכל משמר!!
תודה רבה על המאמר.
אני גבר חרדי פמיניסט, ומתוך שליטה במקורות אני יכול להעיד שהחינוך החרדי שאת מצביעה עליו משתמש במקורות בצורה סלקטיבית ומסלפת.
יתרה מכך, יסוד כל התורה הוא הבחירה שניתנת לכל אדם להתקרב אל הקב"ה, ואם בדורנו מביאה התנועה הפמיניסטית תנועה נפשית של נשים שמחפשים קרבת אלהים, מי יכול למנוע מהן את זה?
צריך לזכור שהביטוי "והוא ישלוט בך" נאמר כקללה, לא כדרך חיים אידאלית, בדיוק כמו "ואל עפר תשוב".
אם כבר, אז תדייק במקור.
כתוב "והוא ימשול בך". לא והוא ישלוט בך.
כל הכבוד לכותבת על המאמר הנפלא, המציג את ההתלבטות בחכמה ובצורה מלאת טעם.
אף אני הרהרתי רבות בנושא מורכב זה, וברצוני להעלות תובנה שהוארה במחשבותי במהלך עיוני בנושא. אך ראשית אקדים הקדמה נחוצה: סבורני שמי שרוצה להגיע לחקר האמת, צריך ראשית כל לנטרל ממוחו את רעיון ה"פוליטיקלי קורקט" המהווה אבן יסוד בתרבות המערבית. רעיון זה גורס שהאמת צריכה להיות נוחה ונעימה לכלל האנושות, מבחינה רגשית ונפשית. אם האמת מתנגשת עם אחד מאלו, עלינו לשנותה ולהתאימה למצב הנוח והרצוי. הבעיה היא שכידוע, האמת איננה תמיד נעימה ולא בהכרח מסתדרת עם רצוננו, אך דא עקא שהיא הדבר היחיד שאי אפשר לשנותו בהתאם לנסיבות, כי אז כבר לא תהיה אמת…
משכך, מובן שכשאנו דנים בסוגיא מורכבת זו, צריך לדחוק הצידה את השיקולים הרגשיים, ולהתמקד באמת בלבד. העובדה שנשים צריכות לעבור את צער הלידה וגברים לא, או שישנו חוסר שוויון זועק בין חולים לבריאים ובין טפשים לחכמים, הינה בהחלט לא נוחה ולא נעימה, אבל זו היא המציאות, וממילא לא ניתן להתכחש לה או לשנות אותה.
וכעת לתובנה עצמה: להבנתי, יש להפריד בין האשה בתור "אדם" לבין האשה בתור "נקבה". בעצם היה העולם יכול להיברא באופן שישנו רק מין אחד של בני אדם, והם מתרבים ע"י זיווג של אדם עם חבירו, מבלי צורך לקיומם של שני מינים בדווקא. ואכן, בתחילה ברא הקב"ה את עולמו עם מין אחד בלבד. הסיבה בשלה ברא הקב"ה מין נוסף הינו בשביל להשלים את חסרונו של המין הראשון, ככתוב בפסוקים בפרשת בראשית.
ממילא, כל דברי התורה וחז"ל על תפקיד האשה ה"משני" לזה של הגבר, מתוקף היותה משמשתו ומשלימה חסרונו, היינו דווקא להסביר את ייחודיותו של המין הנשי, וסיבת בריאתו כמין נפרד בפני עצמו. אם נסתכל על הבריאה בעין בוחנת, ללא כל דעה קדומה, נראה שלפיתוח העולם אין צורך כלל בתכונות הנשיות, מאחר והגברים הרבה יותר טובים בפיתוח הטכני: אם בחקלאות, אם במדעי הרוח והגשם, אם בטכנולוגיות כאלו ואחרות. הייחודיות של הנשיות מתבטא בפיתוח האנושות עצמה, קרי: השלמת החסר בנפשם של בני אדם, הלא הם הילדים והבעלים, ע"י התמסרות מלאת חום ואהבה.
אך כל זה אינו קשור לייחודיות האשה בתור "אדם". הלא גם אם נתעלם מנשיותה, היא עדיין אדם בדיוק כמו הגבר, וממילא יש לה את כל המעלות של אדם הנברא בצלם אלוקים, ויש לה ייעוד מיוחד בפני עצמה ולא רק כסיוע לגבר. אמור מעתה: בחינת ה"נקבה" שבאשה היא אמנם מיועדת לסייע לגבר ולהשלים חסרונו, וככזאת אפשר להגדירה כ"משנית" (אם כי בעלת חשיבות רבה ועצומה), אך בחינת ה"אדם" שבה שווה לגבר בערכה, ולה תפקיד ייחודי בעולם שאינו משני כלל וכלל, וזוכה היא לחיי העולם הבא ברמה שווה בדיוק לגבר.
אשמח לקבל את חוות דעת הקוראים הנכבדים על הדברים.
הסתכלות מעניינת.
יכול להיות שגם הנושא של "אובדן הגבריות" שכל כך מדובר היום הוא בגלל הדגשת המקום של האדם שבאה על חשבון הייחודיות של המין הגברי.
כל קונפליקט נובע מסתירה הקיימת בין שתי רגשות, ברור, כי אפריקאי אינו שואל את עצמו מדוע הוא נחשב פחות מאמריקאי, כמו כן, עיוור מול פיקח, בעל חי מול בן אדם, וכדומה, וזאת משום שהוא מכיר בכך כהבדל אובייקטיבי, ולכן בכדי להתעסק בשאלה האם קיימת אפליה ביהדות צריך לקבוע כי קיים אלמנט שאינו אובייקטיבי ואותו אנו רוצים לשנות, ועל כן אם נכון הדבר נכון הדבר שמבחינה תורנית האישה נחותה מהגבר, כמו שישראל נחות מכהן וכדומה, אזי יש להכיר בכך כמו כל עובדה מציאותית שהרי לא ניתן להאשים את התורה בחוסר אובייקטיביות, על כן מה שנשאר לבדוק זה האם באמת הפרשנות כי התורה קובעת כי האישה נחותה מהגבר, היא פרשנות נכונה, , יש מצב כי הציטוטים או האקסיומות שצוטטו בכתבה כדעת היהדות החרדית בדבר מעמד האישה הנחות אינם מדוייקים, ועל כן ההרגשה העולה מהן כי התורה כביכול פוגעת במעמד האשה אינם נכונה ויש להאשים בכך את המגלים פנים בתורה שלא כהלכה, אך מאידך אם אכן זוהי דעת התורה אזי אין מה להיפגע מכך שהרי זהו אמת.
העליתי את הדברים על מנת לתת אפשרות לתוהה להבין את הצדדים וכעיין מה שכתבה הכותבת הנכבדת על הסיבה לכתיבת הכתבה.
איזה יופי. תודה לך על הכנות. ותודה על כל התגובות המתוקות והיפות אחת אחת.
גם אצלי הסוגיה רוחשת וגועשת אויי אבא..
אני בעלת תשובה 3 שנים.
וכל החיים היתי כמו בן. עוד לפני ששמעתי מה זה פמיניזם עזרתי לאבא לתקן את האוטו לשים גריז ולזחול לבדוק את הדריישאפט ולהחזיק מפתח ובוקסות.
היתי הולכת לבד להסתובב בהרים ואחכ עם הטנדר במדבר יהודה.
לא הבנתי על מה בנות מפטפטות והיתי עם הבנים כל הזמן.
משחקת כדורגל בשכונה…
מגיל 20 ועד 30 + הדרכתי סנפלינג ורפטינג נהרות בכל העולם. טסתי מנהר לנהר לפי עונה מאוגנדה עד נאפל. אוסטרליה עם אופנוע.. כולל 2 ניתוחים בהרדמה מלאה בארצות זרות ועולם שלישי…. אויי שלא אייגע כמה הרפתקאות ועוד לא הגענו לתורה((:
ואחרי חצי שנה חיים מתחת עץ אלה בשטח פראי לגמרי עם שועלים וחזירי בר.. שידעתי ראיתי הרגשתי ושמעתי את ההשגחה והאחדות…וכולו אחד..אההה.. וזיהיתי את הגאווה שלי ושלף השם יתברך אותי מקצה השמים והביא אותי ארצה, להתחתן לחזור בתשובה להיות אמא…בבררר…. ב3 שנים.
ועכשיו הבחורה הזאתי היא ישר צוללת לתורה ולהתבודדות ביערות.
"אוצרות הנחל" התחלתי סיבוב שנה שניה לא מצליחה כל יום אבל אוחזת.
כולל תקופות של קימות חצות ,התבודדות לימוד ושחרית חלקית בנץ…
פרשת השבוע. הרב קוק מטבריה"יפרח כשושנה" וכו.
לא גמרא, עוד לא מבינה מה זה.. חחח.. רק להתרגל ולקבל וללמוד לאהוב שבת וחגים והקצב מטורף לי. כל חג זה לרצות לתת את המקסימום הרוחני ואז יש עוד ועוד..
תופסת את עצמי לפני כמה ימים אחרי לימוד תורה עם חברה דתיה מבית, בואאנה מה את לומדת ליקוטי מוהרן! אומרת לעצמי, יעני קבלה תכלס! המבנה הרוחני של העולם והאדם הזרמים הרוחניים האמיתיים שמניעים את כל העולם ,טביעת האצבעות הדקיקה הנסתרת שטבע השם יתברך בעולם.
ואת רק מתחילה טיפה לנשום כי איך לומדים הלכה ואיך מבצעים מה שלומדים ועשיתי נכון או לא … מוסרת נפש על גזירת צפרניים ושלא יאבדו והמידות הו המידות..בכלל לא מכירה את עצמי עדיין…
עושה מתורות תפילות ומתפללת לשם יתברך שילמד אותי בקיאות ברצוא ושוב ואבא למד אותי מה זה "ויפגע במקום" והוא מלמד אותי לפגוע יותר ויותר במקום שלי.
ואני קוראת בליקוטי הלכות "לא ישא עליו גבר בגדי אישה ואישה כלי גבר..וכו" ורבי נתן כותב על האישה כחומר לעומת הגבר שמייצג את הרוח. והי! מה אני עושה רב היום? אוכל בישולים כלים קניות ,עם הילדה . וואלה חומר מה יש להגיד.
אז איך הבחורה הגברית הזו יכולה להיות אישה יהודיה כשרה ולא רק כשרה אלא בעיקר שמחה. ממש.
התורה שלי טובה לכולם? האם כשאני לומדת וחושבת שזה בשביל כולם זה תופס? השם עף על המחברת חידושי תורה שלי?
את מי אזכה ללמד? שהרי זה חייב להיות לא רק בשבילי.
מה קורה איתי…כל הלימוד שלי איך להיות אישה הוא מתורות של גברים.
אין לי ספתא אמא אחיות שספוגות מהטעם הזה… ואולי בכל זאת כן כי כולם פה כמעט יהודים מדור שניים אחורה. כלומר יהודים בפועל.
זה ודאי טעם מספיק ללמוד תורה אם זה משמח אותי ומחזק אותי ונותן לי חיות להיות אמא ורעיה יותר שמחה ומסופקת ויותר טובה בכלל לעולם. זה כבר טוב.
אם כי אני מרגישה את המירמור של בעלי בתקופות שלומדת יותר ממנו. פעם אמר שכשאני לומדת הוא נהיה חייב בשמיים כי איך אשתו מוצאת זמן ללמוד תורה והוא לא.
כמובן שלא אמרתי לו שיש לו קליפת אישה…
אז כשלמדתי למחרת ביקשתי שייחשב הלימוד כגם שלו ,עד שיתחזק בעצמו.
מה חושבים על כל זה בשמיים… בשבילי כרגע התשובה היא לכו תשאלו את האומן שעשה אותי.. אם נבראתי ככה אז כנראה שאני בנויה גם ללמוד והשם יתברך יגמור הכל לטובה ויתקננו בעצה טובה מלפניו
לא אדבר על עצמי כי לכל אחת התפיסות הסובייקטיביות שלה.
אבל אני בהחלט ממליצה לכל הנשים כאן לקרוא את הספר "בית אמי" שמתאר בצורה מדהימה את חייה של הרבנית קניבסקי עליה השלום, שהיתה עזר כנגדו לבעלה במלוא מובן המילה, ובעלה וכל המשפחה העריכו אותה מאד, ומעולם לא הרגישה ממורמרת או מושפלת וכו', ואף הטיפה לנשים לשאוף לדבר הכי טוב שיכול להיות בעולם – לזוגיות שבה האשה דואגת לבעלה ומסירה ממנו את כל הטירדות על מנת שיוכל להתעלות בתורה.
לדעתי חלק מהמירמור האופנתי נעוץ בכך שהתפיסות המערביות חילחלו וכיום אין לנשים הערכה מספיקה ללימוד התורה של הגבר. ומכאן התחושה הקשה שמבוטאת כ"כ חזק ע"י כותבת המאמר.
יכול להיות שיש נשים שלא מסוגלות לכך וצריך למצוא להן פתרון אפילו נועז. פתרון להן. אבל לשנות את התורה ולעוות אותה בשביל שתתאים לדעות הפמיניסטיות זה פשוט לא נכון ולא הוגן.
וכבר אמרו חז"ל, שאלף נכנסים ללימוד בשביל שייצא גדול אחד בתורה מתוך כולם. וכל העולם כולו לא נברא אלא עבור אדם גדול אחד. וכל אשה צריכה לשאוף לשם וכל גבר צריך לשאוף לשם.
מה לעשות ובמציאות רוב העולם אינם מממשים את האידיאל הגבוה, אבל בגלל זה לא צריך לשנות את התורה וליצור אידיאולוגיה חדשה.
מאמר מרתק ומענין, אין כמעט זווית שלא נגעת בה… אסתי את מדהימה!
הזדהתי עם הרבה חלקים מדברייך,
ויש לי משהו שמחזק אותי רבות כשאני חושבת בנושא:
לא צריך לחשוב כלל על ערך ה"שווין", כי זה מה שגורם לכל המרמור בענין,
כמו מי שכתב פה על ההבדל בין עבודת הכהנים לישראל,
הישראלים לא חשבו על עבודת השם שלהם לעומת עבודת הכהני. היה להם ברור שזו העבודה של הכהנים ואיזה יופי, ולנו יש עבודה שונה שזו העבודה של עם ישראל. ולכן לא חשו מרמור,
כך גם הנשים, לא צריכות להשוות את המעמד שלהן למעמד הגברים, הן צריכות לעבוד את השם מהמקום שלהם בלי השוואה של איזה עבודה נתנו לגברים.
אסתי יקרה,
ממליצה לך מאד לקרא את מאמרי הרבי מליובאויטש על מעמד האישה ביהדות.
פתאום כל התהיות יתיישבו ויתלבנו.
בהצלחה!
עצוב שנשים בעלות עצמי נמוך, מחפשות את ה'פתרון' ב"שויון" במקום לטפל בצלקות ילדות, טיפול אמיתי פותר את הבעיות מהשורש. זה גם יפתור את מחלת ה'צודקת'. אולי קשה לקבל את זה, אבל כבר אמרו חז"ל 'קבל את האמת ממי שאמרה'
אתה פשוט מתעלם מכל המאמר…
זה נראה שקראת רק את הכותרת…
מאמר מרתק.
אני מבקש להוסיף עוד זווית. נקודת המבט של המאמר היא אינדיבידוליסטית. הגבר מחפש את המימוש העצמי שלו ואת מעמדו מכאן והאישה מכאן. אולם תפיסת העולם היהודית איננה אינדיבידואליסטית, אף שהיא גם סולדת מקולקטיביזם קיצוני המוחק ורומס את הפרטים המרכיבים אותו ורואה אותם כממלאי תפקיד בלבד. התפיסה היהודית היא אורגנית. רואה כל פרט וכל מין כמרכיב בגוף שלם המורכב מחלקים שונים המשלימים אלו את אלו. תחושת הערך האישי לא נובעת מן ההישגים האישיים אלא מן השייכות לכלל – לזוגיות, למשפחה, לאומה, לאנושות, לבריאה כולה, ובעצם – לאינסוף ברוך הוא שהוא "מחיה את כולם".
מנקודת מבט זו אין תחרות בין המינים – מי יותר ומי פחות, אלא כיצד כל אחד תורם את תרומתו הייחודית ליצירה השלמה המשותפת לכולם. גם המטוס המשוכלל ביותר יתפרק באוויר אם יחסר בו בורג אחד קטן. אף אחד מבני הזוג אינו ממוקד רק במימוש העצמי שלו. שניהם עוסקים במימוש של המשפחה. כל אחד תורם את תרומתו לפי כישוריו ונטיותיו. ישנם כישורים ונטיות אופייניים לכל הגברים והנשים. ישנם כישורים הנטיות המאפיינים את רובם המכריע או רוב קטן, וישנם כישורים ונטיות שהקב"ה פיזר בין המינים. האישה מצווה על דברים התואמים את כישוריה ונטיות הנפש שלה, והגבר מצווה על מה שמתאים לנטיותיו ולכישוריו. במקומות שבהם ההבדלים המהותיים הם קשיחים , ההלכה היא קבועה. תמיד הגבר נושא את האישה וחותם על הכתובה ולא ההפך. אולם במקום שבו ההבחנות פחות דיכוטומיות, יש בהחלט מקום לגמישות. לכן, ככלל, נשים פטורות מלימוד תורה, אבל נשים שלבן נשא אותן בחכמה ללמוד תורה – מוזמנות לכך בשמחה. נשים אינן אמורות לדון, אבל אם הציבור מקבל עליו אישה כשופטת, היא תדון [כך באחד מתירוציהם של בעלי התוספות על דבורה הנביאה].
מנקודת מבט זו השאלה "מי שווה יותר" מתייתרת לחלוטין, מפני שה"שווי" נובע מהשייכות ליצירה המשותפת, ובזה שניהם שווים באמת. גם תפקידי ההנהגה וההובלה הם בסך הכול תפקידים הנובעים מכישורים ונטיות, שבדרך כלל מצביעים על שייכות רבה יותר של גברים לתפקיד הנהגה, אולם ישנם מצבים שבהם האישה נוטה יותר להנהגה והיא מנהיגה את הביות בדרכה. התורה לא אוסרת את זה.
ובכלל, השאלה היסודית היא לא "איך אנו מסתדרים עם מה שהתורה אומרת", אלא "מה ביקש הקב"ה ללמד אותנו בדרך בה נתן לנו את התורה שבכתב ושבעל פה עם כל ההשתלשלות שלה לדורותיה. "כאבי הבטן" שלנו הם טריגר מעולה להעלאת שאלות קשות, שחיפוש התשובה לשאלה "מה בא הקב"ה ללמדנו בכך שהציב בפנינו את האתגר הזה" יכול להעלות מרגליות מאירות מעומקו של ים התורה.
ישנם כאלו הדוגלים בהענקת "שויון זכויות" לנשים, להשוות את זכויות האשה לאלו של האיש.
"שויון זכויות" אמיתי הוא – כאשר כל אחד מגיע לתכלית השלימות בהתאם לטבע, הכשרונות והאפשרויות שנתן הקב"ה, ולכן, האיש צריך לעסוק בתפקידים שניתנו לגברים, והאשה צריכה לעסוק בתפקידים שניתנו לנשים. ואדרבה: כאשר האשה מחקה את האיש ודורשת תפקידים של האיש, המסוגל לבנות קריירה באופן כך וכך – היא יוצרת אי-שויון זכויות ופוגעת במעמד האשה, שכן היא מעידה שהיא בעלת מעמד נחות.
השיטה של "שויון זכויות" עומדת בניגוד לציווי התורה "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה" (תצא כב, ה), היינו שכל אחד צריך להתנהג בהתאם לטבעו, ולא שהאשה תנסה לחקות את האיש; הן לגברים והן לנשים יש תפקידים שונים החשובים בפני עצמם ואינם צריכים ואינם יכולים להימדד זה לעומת זה.
זאת ועוד:
רק כאשר האשה ממלאה את תפקידה ושליחותה בתור – היא זוכה לסיפוק נפשי אמיתי, ונפטרת מלבטים ומקנאה, שכן היא שמחה בחלקה, בידעה שבכך דוקא היא מגיעה לאושר ושלימות שלה (וכפי שהתורה מדגישה בכמה מקומות את גודל זכותן של נשי ובנות ישראל).
א.נשים הם לא ברגים.
נשים מסוגלות לכל מה שגברים מסוגלים ואף יותר. זה הוכח מדעית.
החברה הפטריאכלית מספקת את ההסבר להמשך וביסוס הדיכוי – שלכל אחד יש את התפקיד שלו. כמה נוח שהגברים, שחילקו את התפקידים, קיבלו את התפקיד העליון.
לאף אחד!!! לאף אחד!!! אין זכות לקבוע איסורים על אישה מה לעשות ומה לא לעשות. בוודאי שלא לגבר שאינו יודע כלל מה עולמה של אישה.
לאף אחד אין זכות לקבוע שהתכלית של אישה היא לשרת את הגבר ואת המשפחה ואת העם שלה.
זמן שלטון הגבר הולך ומסתיים.
ותודה לאל על כך. ולנשים החכמות והחזקות שנלחמות.
חברה שמבוססת על ניצול חצי המין האנושי סופה להיכחד.
בלה בלה בלה פילוספיות בגרוש מילים כמו חול ואין מה לאכול, אני נשוי קרוב ל40 שנה תשאל את אשתי אם היה הייתה מוכנה להיות גבר התשובה תהיה לא ולא כמו שהאוזניים לא יהיו עיניים ולהיפך, אני רוצה שהכותבים הנכבדים [או שלא] יסבירו לי את הגמרא יבמות ס"ב ע"ב,א"ר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה בלא שמחה דכתיב ושמחת אתה וביתך בלא ברכה דכתיב להניח ברכה אל ביתך בלא טובה דכתיב לא טוב היות האדם לבדו במערבא אמרי בלא תורה בלא חומה בלא תורה דכתיב האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני בלא חומה דכתיב נקבה תסובב גבר רבא בר עולא אמר בלא שלום דכתיב וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא. בעברית פשוטה אשה לבד גבר לבד זה לא אדם, אולי יצור דו רגלי מסויים [אני מדבר מהגיל שחייבים להיות נשואים] כל השטויות שמקשקשים בפוסט הזה הם דברים בטלים בתורה כתוב ויקרא שמם אדם, נכון שבגיל טרום נישואין אי אפשר לדבר על זה בחפשיות, אבל אדם נשוי [לא משנה גבר או אשה] מבין שאין מצב להיות לבד, אני למשל לומד כל היום ונהנה מהלימוד וגאה בזה, כשאשתי מבקשת ממני לנסוע לנופש לא רק שאני מסכים אלא המצפון שלי לא נותן לי לסרב לה אני עונה לה שגם היא צריכה להנות מפני שהיא לא נהנית מהלימוד ואני נהנה בזה שהיא נהנית, ובכלל שמעתי מהגר"ע יוסף זצ"ל שכתוב בגמרא ברכות י"ז ע"א, גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים שנאמר נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי. מפני שהן אינן נהנות מלימוד תורה
היהדות יוצרת מרחב בו היא אינה זקוקה להתחרות בגברים ובמקביל לא מונעת פרקטית מלממש את את שאיפותיה ותשוקותיה האינטלקטואליות והמעשיות דהיינו שביכולתה לפרוץ מרחב זה . החדרת ההשקפה בנוגע ללימוד הבעל כמוה כעידוד בחורי ישיבות לחיות בתורה כל ימיהם. גם כשמדברים על שורשי הדברים אסור לשכוח שהחיים חזקים יותר ומי שאינה מחוברת לקונספט הנשגב של החזקת תלמיד חכם אות הוא כי רצון הבורא הוא בשליחות אחרת בשבילה. חשוב גם לזכור שהציבור החרדי מצוי במלחמת הישרדות כבר קרוב למאתיים שנה ולכן טכנית צו השעה היה בשבעים השנים האחרונות לגיוס מלא וצו חירום של נשים וגברים כאחד וככל שהדמוגרפיה משתנית כך הצרכים משתנים.