מלחמת שמחת תורה, השבעה באוקטובר, פתחה תקופה מכוננת בתולדות העם היהודי. זוהי אינה עוד מלחמה מבצעית; זוהי מלחמת תקומה, שמעצבת מחדש את דמותה של מדינת ישראל. בשבועות האחרונים נכנסה מערכה זו לשלב חדש: לאחר חמאס, חיזבאללה ואף סוריה, התמקדה הלחימה בלב הפועם של כוחות הרשע הסובבים אותנו – איראן. והיא הוכתה קשות.
המדינה, שפרק חדש נכתב עתה בתולדותיה, היא גם שלנו. ואנו – היהדות החרדית – חלק משמעותי ואולי אף גורלי בסיפורה.
לכל מי שמוכן לשמוע, אני אומר: זכינו לחיות בתקופה נדירה ומכריעה בתולדות עמנו – קל וחומר כאן, בארצנו. דוקא משום כך חשוב להדגיש עובדה פשוטה לא פחות: זהו הסיפור שלנו. המדינה היא גם שלנו. פרק חדש נכתב עתה בתולדותיה, ואנו – בני היהדות החרדית – חלק משמעותי ואולי אף גורלי בסיפורה. זה הרגע להיכנס לעמדת אחריות כלפי מוסדות המדינה ומגוון ענייניה.
כפי שאבאר בקצרה, שינוי תודעתי זה נושא השלכות רבות. הוא אינו מובן מאליו, והוא לא יתרחש מאליו. הוא תלוי בנו – במי שמוכנים להיאבק עליו, גם אם הדבר כרוך במחירים.
צבא דוד המלך
סטיב רוזדייל, יהודי יקר וחבר קרוב, היה למעלה מעשור יו"ר ארגון "נצח יהודה". בעברו שרת בצבא ארה"ב ונפצע קשה במלחמת וייטנאם. לימים חזר בתשובה, הקים עולה של תורה בסינסינטי ועשה חיל בעסקיו. אך יותר מכל – הקדיש את לבו, מרצו והונו לחייל החרדי. הוא הבין היטב את נפש החייל מחד גיסא, ואת תנועת הנפש הדתית מאידך גיסא, וראה בשילוב בין השתיים שליחות עצומה.
בהזדמנויות רבות חזר על אותו המסר: "אתם הצבא של דוד המלך," היה אומר לחיילים בקול מרוגש. "אתם באים לקרב עם ספרא וסייפא – התורה ביד אחת והחרב בשניה." בעיניו, עתיד העם, המדינה והעולם היהודי כולו תלוי בהם. והוא באמת האמין בכך.
לא פעם עמדתי לצדו, שמעתי את דבריו ושאלתי את עצמי: האם החיילים באמת שומעים את קולו של דוד המלך? האם המסר הזה מדבר אליהם?
כל עוד מדובר בצבאו של בן־גוריון וממשיכיו, אין לכך שייכות אלינו. הצבא הוא 'שלהם'. נגד גישה זו מבקש סטיב לזעוק: "עזבו את ההיסטוריה. ראו את ההווה. אם רק תרצו – זה הצבא שלנו"
אך לא מזמן, כאשר שמעתי את דבריו של הרב משה הלל הירש שליט"א, הבנתי עד כמה סטיב צודק. הרב הירש נשאל על חיילים דתיים לאומיים השומרים על יראת השמים שלהם לאורך השרות הצבאי. אם כן, שאלו אותו, כיצד ניתן לטעון ש"הצבא מקלקל"? תשובתו היתה פשוטה: "אצלם זה צבא של יהושע בן נון. לכן הם לא מתקלקלים."
תשובה יפה. אך מתבקש לשאול את שאלת ההמשך: ומדוע אצלנו לא?
התשובה, גם אם לא נאמרה בפירוש, ברורה: כל עוד מדובר בצבאו של בן־גוריון וממשיכיו, אין לכך שייכות אלינו. הצבא הוא 'שלהם'. נגד גישה זו מבקש סטיב לזעוק: "עזבו את ההיסטוריה. תראו את ההווה. אם רק תרצו – זה הצבא שלנו."
האם אנחנו יושבים בקטר?
לאחרונה הרצה אהד רייפן, לשעבר כלכלן בכיר וכיום מנכ"ל קרן שוסטרמן, בפני קבוצת מובילים חרדים. נושא ההרצאה: כלכלה. בסוף, כהרגלו, עבר רייפן מן השכל אל הלב.
"הרכבת של מדינת ישראל דוהרת במהירות לקראת קיר בטון," הזהיר. "ואתם יושבים בקרונות ונהנים מהנסיעה. אבל האמת היא שאתם לא בקרונות – אתם בקטר. עתיד המדינה תלוי בכם". כך דחק במשתתפים לשנות תפיסה ולקחת את ההגה.
האמירה הזו תמיד מעוררת דיון. "אנחנו לא מעוניינים להיות חלק מהצמיחה," טוענים חלק מהמשתתפים. "אנחנו מעדיפים לחיות חיים צנועים. האם אסור לנו?" ובאמת, אין בכך איסור. לאחרונה ראיתי אמירה מדהימה של הרב יעקב בוצ'קובסקי כי "הקב"ה רוצה שבזמן הגאולה נהיה 'עם עני ודל'". גם אם מדובר בתפיסה שגויה, אם קבוצה כלשהי סבורה שכך נאה וכך יאה, האם ניתן לשלול ממנה את הלגיטימיות?
אבל הבה נניח שמדובר במצוקה משפחתית או באתגר קיומי של העם היהודי. האם היינו מגיבים באותו אופן – בבקשת חיי צניעות והתעלמות ממצוקת הכלל?
אין לבטל טענה זו במחי יד. אבל הבה נניח שמדובר במצוקה משפחתית או באתגר קיומי של העם היהודי. האם היינו מגיבים באותו אופן – בבקשת חיי צניעות והתעלמות ממצוקת הכלל? ברור שלא. היינו מתגייסים למען המשפחה, הקהילה או העם, גם אם מדובר ביציאה מאזור הנוחות של חיי צניעות.
אגב, כך רבים מאתנו נוהגים בפועל, בהקשרים שונים, כאשר קם צורך מיוחד שקשור לאחד מבני המשפחה. ומי לנו גדול מרבי שמעון בר יוחאי, שיצא ממערתו ותיקן את טבריה: וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר (שבת לג, ב). אז למה אצלנו זה אחרת?
התשובה, כמובן, חוזרת לאותו היסוד: זו לא המדינה שלנו. הכלכלה – עניינם. הרפורמה – עניינם. הצבא – עניינם. שינהלו הם. נחיה את חיינו הצנועים, עד ביאת גואל צדק. שיסתדרו.
נסים שלנו?
בגיליון אחר ציין הרב בוצ'קובסקי את המבוכה של אברך מסוים לנוכח הצלחת המערכה נגד איראן. "כל הזמן אומרים לנו שהכל בזכות לומדי התורה, והצבא זה שום דבר." אולם המפגש עם המציאות מקשה עליו להחזיק בתפיסות הישנות. "כשאני קורא עיתון אני מרגיש הערצה לצבא, וכשאני עוזב את העיתון אני מנסה לשכנע את עצמי איכשהו, שהצבא לא עשה שום דבר משמעותי. קשה להגיד שאני מצליח."
האברך חש בלבול לנוכח הניצחון המדהים של מדינת ישראל: האם באמת הכוח היחיד בעולם הוא לימוד תורה, או שמא גם הצבא תרם את תרומתו?
הקב"ה עושה לנו נסים ומצילנו מיד אויבנו. אבל כאן, כיון שהנס התרחש באמצעות צה"ל – חיילים יהודיים – יש לנו בעיה להכיר בו
הרב בוצ'קובסקי השיב שאין כאן סתירה או קושי. הרי אילו היה מתרחש לנו נס במדינת אחרת, נניח אנגליה או גרמניה, באופן שהחלטת ממשלה פתאומית תציל אותנו מאיזו גזרה קשה, לא היה מתעורר קושי תיאולוגי: הקב"ה עושה לנו נסים ומצילנו מיד אויבינו. אבל כאן, כיון שהנס התרחש באמצעות צה"ל – חיילים יהודיים – יש לנו בעיה להכיר בו. הפתרון פשוט: עלינו להכיר בנס ולהודות עליו, ולא משנה על ידי מי הוא מגיע. "ההצלחה שחווינו בשבועיים האחרונים היא אלוקית, לא טבעית. כל זה בא לעולם על ידי פעולות אנושיות, ואין שום צורך להתעלם מהפעולות שנעשו."
ואולם, נדמה שהדברים מפספסים את הנושא המרכזי. נניח שהיה מדובר במדינה חרדית, הממשלה חרדית וטייסי מטוסי הקרב חרדים: האם בנסיבות אלו האברך היה שואל את אותה השאלה? פשוט שלא! הוא וחבריו לכולל היו כולם פורצים בשירה וריקודים מגודל הנס שנעשה לנו, ושאלת ערך לימוד התורה מול עוצמת הצבא כלל לא היתה עולה.
אלא, העניין הוא שהמדינה אינה "שלנו", והצבא אינו "אנחנו". משום כן, הפריע לאותו אברך שהצבא ("הם") מצילים את הציבור כולו ("אותנו"). זהו ארוע שהוא לא מצליח להכיל. והתשובה למבוכתו אינה להשוות את צה"ל לגויים, כפי שעשה הר' בוצ'קובסקי, אלא להפנים את עומק הטעות. לאמיתו של דבר, הצבא הוא שלנו, ולכן הנסים הם שלנו במלוא המובן. העיוות מתחיל כאשר מפרידים את העם היהודי לשניים, חרדים ולא חרדים, באופן שהמציאות נצפית מפריזמה של מאבק תמידי. וכך טבעי שתעלה השאלה האבסורדית: בשל מי הנס הזה, בשלנו או בשלהם?
לפני שנים חלפתי לצד חבר לספסל הכולל ליד חפירה באדמה שהחלה את בניית "קניון רמות". התפעמתי באזני חברי: "איזה יופי, יקום כאן קניון חדש." חברי לא התפעל כלל: "אז חילונים ירוויחו כסף. מה יפה בזה?" לא הצלחתי לשכנעו, גם שיש בכך מצות יישוב הארץ. הארוע היה חסר ערך בעיניו במקרה הטוב. כי מתוך פריזמה של מאבק, כל תופעה חייבת קטלוג, הלנו אם לצרינו. קניון חדש, כמו הצבא, הרפורמה והכלכלה, הוא 'שלהם'. אין מה לחגוג.
הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ
אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה, כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר, אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם, בְּחָנוּנִי גַּם רָאוּ פָעֳלִי (תהלים צה, ח-ט). כפי שביאר אבן עזרא, ניתן ללמוד מתוך ההקשר – אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר … אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי – כי מדובר בחטא המרגלים. כלומר, הפסוק דורש מאתנו שלא נקשה את לבבו כאותה מריבה, יום שנסינו את ה' וגם ראינו את פועלו – את התוצאה הקשה. בניגוד לדור שלֹא יָדְעוּ דְרָכָי (שם, י), עלינו להתבונן במציאות ולהכיר בדרכיו.
המדינה היהודית נעשתה הנציג המוכר – "מוכר שאינו רשמי" אפשר לומר – של מדינות המערב כולן במלחמת הטוב מול הרע, החירות מול השעבוד, ערכי התורה מול השחתה מוסרית
בתקופה יוצאת הדופן הזו, הקב"ה מגלה לנו את דרכיו. קמנו מתוך הטרגדיה הקשה של 7.10 להכות באויבינו מסביב: חמאס, חיזבאללה, סוריה, תימן, וכעת בראש התמנון – איראן. המדינה היהודית הפכה להיות הנציג המוכר – "מוכר שאינו רשמי", אפשר לומר – של מדינות המערב כולן במלחמת הטוב מול הרע, החירות מול השעבוד, ערכי התורה מול השחתה מוסרית. עברנו להילוך חדש בקיום הייעוד ההיסטורי של העם היהודי בארצו.
כמו 'דרכיו' של דור המדבר, שהובילו לארץ ישראל, כך היום רואים אנו את 'דרכיו' – דרך שהובילה את המדינה היהודית לקדמת הבמה העולמית, קדמת המאבק בין הטוב לרע. גם תגובת ראשי המדינה הפתיעה לטובה. עם היוודע על תקיפת ארה"ב במתקן בפורדו, בירכו ראש הממשלה והשר דרמר ברכת שהחיינו. ולאחר שסיים לענות על שאלות מהעיתונות, הצהיר נתניהו למחרת ש"הסיעה הכי חשובה בכנסת ישראל היא 'סיעתא דשמיא'." והודה לה' על חסדיו.
לעת הגדולה הזאת נדרש מאתנו להכיר במציאות הפשוטה: להפנים שאנחנו בעלי הנס – חלק מן העם היהודי היושב בציון – ולפעול בהתאם לכך, באמונה ובאחריות
האם נמשיך לומר שזה לא אנחנו? שהמדינה היא 'שלהם' ואנחנו יושבים בכנסת ובממשלה ובקבינט רק כדי 'להציל מידם'? שהקב"ה עשה להם נס, כפי שרב מסוים טען לאחרונה, כפי שנושענו בידי ירבעם בן יואש? לעת הגדולה הזאת, נדרש מאתנו להכיר במציאות הפשוטה: להפנים שאנחנו בעלי הנס – חלק מן העם היהודי היושב בציון – ולפעול בהתאם לכך, באמונה ובאחריות. רבים מאתנו כבר שם, גם אם לא הודענו על כך רשמית. היום, הזמן בשל להצהיר בפה מלא: ישראל היא שלנו.
"הַיּוֹם", דורש הכתוב, "אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ" (שם, ז).
הרב יהושע
אשריך!!!
חסרים כאלה קולות, אני חושבת שהתחושה של הניכור מאוד קשורה לחינוך במוסדות.
אבל בכוחנו לשנות את התפיסה.
עד שלא נצהיר שלהם אין זכות לגור כאן והם כובשים זרים כמו שהבאתי את תשובת מהר"ם מרוטנבורג הכל שטויות, חייבים להיות תוקפניים לא יפיופים להעמיד אותם במקום ולומר להם כובשים עופו לאוגנדה אות תחזרו מהיכן שבאתם חייבים לקבל אומץ ולתקוף, כמובן אם זה אחד או שנים זה בעיה, אם במצעד הגאווה למשל 2000 איש היו באים לדקור את הצועדים הכל היה נראה אחרת
בקשר לזכויות, במגילתם כתוב שזוהי זכותו הטבעית שלהם למדינה והגדרה עצמית.
ז"א שלשיטתם הטבע מחלק זכויות.
אז הם חטפו את ארה"ק כי בדרך הטבע וזה ניסיון גדול בשבילנו.
אך מקובלנו שאין כוחנו אלא בפינו ולא כמוהם בזרוע בשר.
אדמו"ר מסאטמר ורבני העדה החרדית לא דיברו על תקיפות או מאבק אלים אלא פשוט לזעוק את האמת שאומרת שהם לא מייצגים כלל את היהדות כפי שאפשר לראות בקלות ממעשיהם כפי שציינת.
כל מאוויים הוא לחקות את או"ה כקוף אחרי…
אך במקום לקבל מחמאות ע"כ שהם מוסרים את נפשם כדי לקיים דמוקרטיה ופריצות תוצרת אירופה, הם מקבלים חרמות, איומים והפגנות.
ע"כ כתוב "כי ימכור איש את כל הון ביתו באהבה, בוז יבוזו לו".
ה' יעזור שקולנו יישמע ונזכה לקדש ש"ש עד שנזכה לקדש גם את א"י.
לפי ההלכה להצהיר שהמדינה שלנו זה עד שהורסים את כל העבודות זרות כמו שכתוב באריכות בפרשת השבוע ובגמרות שנלמדו בזמן האחרון בדף היומי, כל זמן שאין לנו אפשרות לעשות זאת אי אפשר להכריז על המדינה שהיא שלנו
אז ככה
בזמן האחרון שותים הרבה נס קפה
כי כמו הקפה, ככה הנס המדובר
הוא לא באמת מחזק, אלא רק נותן אשליה של כח.
גם ב-67 לא הפסיקו לדבר על ניסים
ומה יצא מאותם ניסים?
2מ' פלסטינים מדוכאים וממורמרים שגם הקימו תשתיות טרור והתוצאות ידועות…
ועוד מתיישבים שמוכנים לסכן את כל ע"י ולהלחם עם אחיהם כפי שראינו לאחרונה כדי ליישם את השאיפות האימפריאליסטית שלהם במסווה של יהדות.
למישהו יש פיתרון?
כמובן שלא, אך הרכבת ממשיכה במלא הקיטור לפמפם ססמאות…
לפני 40 שנה חיסלו את הפת"ח לנד בלבנון במבצע "שלום הגליל"- מה יצא מזה? – חיזבולה, ארגון יותר קיצוני ויותר מחומש ומשוכלל שגרם הרבה יותר צרות לצערנו.
ומה כעת?
איראן חוסלה? – לא
חמאס חוסל? – לא
וגם אם כן, עדיין לא נראה פתרון באופק.
השלום לא הצליח וגם לא המלחמות.
אז נכון שניצחונות צבאיים זה לא דבר של מה בכך ובד"כ מדינה שואפת לנצח ושמחה בניצחון.
אך מה הקשר לגאולה שאנחנו כה מייחלים לה?
ניצחון צבאי של מדינה שמקבלת תזרים קבוע ממעצמת העל הצבאית והכלכלית ובנוסף גם מפתחת טכנולוגיה צבאית משלה ויכולות נועזות כנגד מדינה או ארגון שעובדים עם טכנולוגיה רוסית מהמאה שעברה זה נס?
מצטער להרוס לכם את המסיבה!
קיבלנו מרבותינו כמשל הקדמוני "מרשעים יצא רשע".
לא שלנו ולא משלנו יצא הטירוף הזה שכבר 100 שנה רק גורם למלחמות והרוגים, חטופים, פחד וצער.
מישהו סופר את 28 ההרוגים בקרב הואכלוסיה, שלא בחרו לצאת למלחמה ושילמו את מחיר הדמים?
כמובן שלא, כולם עסוקים בחגיגות ניצחון.
אז זו המציאות, כך נגזר, נתפלל שהיא תסתיים על הצד היותר טוב בע"ה.
אך ממש לא נצטרף אליה!
התוה"ק היא בלבד קובעת למי להצטרף ולמי לא!
ולא גנרלים בדימוס עם חזון אימפריאליסטי וכ"מ פרשנים, עיתונאים ומזרחנים למיניהם.
יהא רעוא שנחזור כולנו בתשובה שלימה ללא ייסורים ומלחמות ונזכה לגאולה שלימה כמו שהובטחה לנו היום – אם בקולו תשמעו.
אז תמשיך. כמו בגולה. שהרגו יהודים על ימין ועל שמאל בלי סיבה ובלי שלקחו כלום לא קרקע ולא רכוש ולא שלטון. בגלות היינו נתונים תחת רגלי הגויים ולא נלחמנו, ולא קמנו להקים אפילו לא עיר יהודית קטנה באחת מארצות אירופה, התחבאנו כמו נמלים פחדניות מהפריץ, מהמלך, מהכנסייה, קיימנו מצוות בסתר והחבאנו מראה יהודי. השתדלנו להיות בגובה דשא שלא ישימו לב אלינו. זה עזר? תענה לעצמך. יהודים תמיד למדו תורה אבל לא הצליחו למנוע לא רצח קהילות, ולא גירוש המוני, לא חיסול יהודים על שום וכלום, בקיצור מה שלא עשינו – הציקו לנו. אגב קוראים לזה אנטישמיות….
אז אם ממילא רוצחים אותנו אולי בכל זאת עדיף שיהיה לנו שלטון יהודי? בכל זאת פה ושם אנחנו ניצלים מטבח כזה או אחר.
טוב, אחרי כל התיאורים הציוריים שמקורם כנראה בתעמולה ציונית כפי שנלמדת במוסדות החינוך שלהם, וכמובן בצה"ל ובתקשורת, שבה מדגישים כמה שאפשר את הצרות בתקופת הגלות ופחות מתייחסים להצלות.
וזה מצטרף לדברי הכפירה שנאמרים מדי פעם ע"י ראש הממשלה הנוכחי ולהלן שני ציטוטים:
1. הקב"ה לא עזר ליהודים בשואה
2. בלי מדינת ישראל לא יהיה עם ישראל
אפשר קצת להתייחס לעובדות:
נכון, היו צרות בגלות, אך בוודאי שמה ששמר עלינו היתה ההשגחה המופלאה שעצם זה ששרדנו הוא פלא גדול נגד כל הסטטיסטיקות של עמים אחרים שהוגלו ופוזרו בקצוות תבל כמו בתקופת סנחריב, משהו נשאר מהן?
ובזכות מי?
רק בזכות הצדיקים והתוה"ק
ועוד הצליחו למנוע הרבה בזכות כח התפילה וגם ע"י השתדלות אצל או"ה כפי שלמדנו בפרשת הגלות.
ולא רק ששרדנו אלא גם קיימנו קהילות גדולות עם חכמים אדירים שהוציאו חיבורים שעד היום משמשים אבני דרך ומאירים את דרכנו בחשכת הגלות.
ולא לשכוח שמדובר בתקופה בת 1000 שנה בערך שהיו בה גם תקופות טובות כמו בספרד לפני הגירוש וועד 4 ארצות בפולין ועוד…
ומה כעת?
אנחנו מתחבאים כמו עכברים במקלט
בנינו נהרגים במלחמות, רק בשנתיים האחרונות, למעלה מ 1000 חיילים בחורבות ברזל.
28 הרוגים במלחמה מול איראן שלא בטוח שנגמרה עדיין.
וה"מנהיגים" מרגישים כמו אריות ומקבלים "מדליות" בבית הלבן כשאנחנו משלמים את מחיר הדמים, הכלכלה, השנאה והצער.
הכל אשליה אחת גדולה, כיום בחו"ל מניין ההרוגים על רקע שנאה לא מגיע לעשירית ממה שאצלנו עם כל הדעאווינים של הרמטכ"ל והממשלה והאוכלוסייה היהודית בחו"ל יותר גדולה.
וכמובן שבתגובה הבאה יזכירו את השואה אז מראש אני כבר עונה כנגד גזירה נוראה כזאת כלום לא יעזור ואם יש סכנת השמדה המונית כיום זה רק אצלנו.
רק אם נשמע לתוה"ק ולצדיקי הדור ננצל.
איך בדיוק? תשאירו את זה לו ותתרכזו בתורה, תפילה וצדקה ולא בחנופה לרשעים, מסיתים ומדיחים.
אחד לאחד – כל טענות המרגלים
בוא נזכר ברש"י
"ויהס כלב" – אמר להם וכי זאת בלבד עשה לנו בן עמרם? כסבורים שבא לדבר בגנותו.
ומה אמר להם- קרע לנו את הים וכו'
ז"א שהביטחון של יהושע וכלב היה בקב"ה ובמשה עבדו, ולכן דחו טענת המרגלים.
חזרה למציאות של היום- אתה כביכול מדבר בשמם ובמי אתה בוטח?
בחבורת כופרים שהפרו את השבועה ואמרו "נקח גורלנו בידינו" – ז"א שמאסו בהבטחת הגאולה והחליטו להביא אותה בעצמם כביכול והרי התוצאות…
נראה שהתפקידים התחלפו היום.
אלו שבוטחים בהבטחה לא מנסים להפר את השבועות
ואלו שלא, לוקחים גורלם בידם וגם גורלם של אחרים ומשתמשים במניפולציות כמו שאתה השתמשת כדי למשוך את הפתיים לרשתם.
אז לא בדיוק אחד לאחד כי הסיפור רקע ממש שונה.
ולכן לא יעזרו מוטיבים מהתנ"ך ללא תיווך של חז"ל-ראשונים-אחרונים.
לגבי התגובה הטוענת כי אין הבדל בביטחון היהודים ובשגשוגם הגשמי והרוחני בלי מדינת ישראל ועם
פשוט לא ייאומן כמה אתה לא יודע היסטוריה
כל 7 באוקטובר זה פחות מ12 שעות בשואה הנוראה, כאשר הדבר ממשיך באותו קצב במשך שש שנים!
ומסעות הצלב, ופרעות תח ותט, סופות בנגב, ועלילות דם, ועוני מטורף, ופרעות תרפט, וזה רק מה שעולה לי ככה בשלוף בלי לעשות רשימה מסודרת של המוות הנורא במשך 2,000 שנה
אז אתה יכול לכתוב "אז נכון, היו צרות בגלות.." ולהתנחם בכך ש"עצם זה ששרדנו זה פלא גדול" שזה באמת מנחם
אבל זה פשוט לחטוא לאמת ולהיסטוריה העובדתית לטעון כי אין הבדל בביטחון ושגשוג היהודים לפני המדינה (שהוקמה במסירות נפש של המון יהודים) ואחריה
לגבי עולם התורה – היום יש בישראל יותר ישיבות מאשר בכל אירופה כולה לפני 150 שנה
שלא נדבר על הטענה כי ששת הימים גרמה ל2 מיליון פלסטינאים מדוכאים וממורמרים.. ורק בגלל זה הם עושים פיגועים.. כאילו לא הם התחילו כל מלחמה ולא נלחמו עוד לפני תוכנית החלוקה
בקיצור, ראיית המציאות שלך (אולי גם הכרת המציאות ברמת העובדות) פשוט כל כך צרה וחסרה
אתה יכול ללכת לשוברים שתיקה או שלום עכשיו, ניתוח מציאות ברמה דומה
או, שפשוט, תעיז להסתכל במראה ולומר, וואלה, אולי טעינו ביחס למדינה
אולי הגיע הזמן להצטרף לעם ישראל ולקחת חלק בתהליך הגאולה
ולהוסיף כמובן לעם הצדיק הזה את היופי שיש לציבור החרדי להביא
לאנונימי שלא מוכן אפילו לתת לנו איזה סימן זיהוי.
בטח שיש הבדל, בתקופה הקצרה שבה לקחה הציונות את ההנהגה, נשברו כל השיאים.
איפה בדיוק טעיתי שאתה טוען שאיני יודע היסטוריה?
מה בדיוק המדינה פתרה?
למי היא הייתה עוזרת במלה"ע 2?
אפילו את הקצת שיכלו הם לא עזרו!
אתה גם משווה תקופה של 1000 שנה ל- 150 בערך.
ואיזה ביטחון יש כעת? שבתקופה של כמעט 80 שנה נהרגו בערך 30 אלף יהודים איפה שהבטיחו להם אותם מנהיגים שתתגשמנה כל תקוותיהם להיות חופשיים בארצם…
למה לא לדבר? כי זה נשמע שמאלני?
זו עובדה שהם הקימו מחנות פליטים אחרי 48 והיו בירדן עד 67 והמדינה החליטה לקחת עליהם אחריות כולל עזה והרי התוצאות…
וגם מה שהיה לפני הוא תוצאה ישירה של הפרת השבועות ומעשים לא אחראיים בעליל.
אז וואלה, ממש לא טעינו בהבנת העובדות.
טעינו בכך שבכלל שיתפנו איתם פעולה במשהו.
טעינו בכך שלא פרסמנו דעת תורה ברורה כשמש שאין חלקינו עמהם והם כלל לא מייצגים את היהדות
עוד לא מאוחר להתעורר ולקחת חלק בציפייה לגאולה האמיתית המובטחת לנו מהבורא כפי שקיבלנו מרבותינו-אחרונים-ראשונים-חז"ל-נביאים-משה-סיני!
היופי הוא באמת ולא בחנופה
ציטוט מאחד המגיבים: "לא שלנו ולא משלנו יצא הטירוף הזה שכבר 100 שנה רק גורם למלחמות והרוגים, חטופים, פחד וצער.
מישהו סופר את 28 ההרוגים בקרב הואכלוסיה, שלא בחרו לצאת למלחמה ושילמו את מחיר הדמים?
כמובן שלא, כולם עסוקים בחגיגות ניצחון."
רציתי רק לציין נתונים. כל ההרוגים במלחמות ובפיגועים מאז תחילת הציונות (כמאה חמישים שנה) מגיעים ל26 -27 אלף יהודים, כלומר קצת יותר מיום אחד ממוצע באושוויץ.
מה זה בא להגיד?
הציונים הצליחו או מצליחים למנוע שנאה?
הם היו מנצחים את גרמניה דאז?
היומרנות שלכם לא יודעת גבולות.
הרי גם את קצת ההשתדלות שיכלו הם לא עשו
הפרות בנהלל היו כנראה ייתר חשובות…
כעת אני גם מצליח יותר להבין את החשיבה מאחורי המשפט "רק בדם תהיה לנו הארץ".
אחרי שנטבחו 6מ' נפשות מישראל במלה"ע 2.
אז אם הציונים גרמו לעוד 30א' אז כבר לא סופרים.
כי חיים באשליה שיש כאן הצלה כשלמעשה ההצלה היא מהסכנות שנגרמו בעקבות מעשיהם.
זה לשון שו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס לבוב סימן יד
וששאלתם עיקר המצוה ההולך לארץ ישראל, איני יודע אלא כמו שמפורש בסוף כתובות [קי, ב]. ואם מוחלין לו כל עונותיו הכי מפורש התם [קיא, א] ובלבד שיפרוש מכאן ואילך ויזהר מכל מיני עון לקיים כל מצות התלויות בארץ, שאם יחטא שם בארץ ישראל יענש יותר מכל עבירות שיחטא שם בחוצה לארץ, כי השם אותה דורש תמיד ועיני השם בה [ו]השגחתו תדיר, אינו דומה מורד במלכות בפלטין למורד מרחוק חוץ לפלטין, והיינו [במדבר יג, לב] ארץ אוכלת יושביה היא.
וכתיב נמי [ויקרא יח, כב] ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי וגו' לפי שמקיאה עוברי עבירות מתוכה. והיינו דכתיב ושממו עליה אויביכם, ואפילו אומות העולם שבה אינם מצליחים מחמת שהם עוברי עבירות, ועל כן ארץ ישראל עכשיו שממה היא ואין בה עיר מוקפת חומה כשאר מדינות. ואותם שהולכין לשם ורוצין לנהוג בה קלות ראש בפחזותם ולהתקוטט שמה קורא אני עליהם [ירמיהו ב, ז] ותבואו ותטמאו את ארצי.
אבל מי שהולך לשם שמים ומתנהג בה בקדושה ובטהרה אין קץ לשכרו, ובלבד שיוכל להתפרנס שם, דכל דסליק אדעתיה למידר כו' כדאיתא פרק האיש מקדש [קידושין נ, א]: כל אחד יעשה עם התשובה כרצונו, לא באתי לתת פרשנות רק לצטט את התשובה כמו שהיא
מי שלא יודע להתנהג בפלטין,
מקבל – פלסטין
סתם משחק מילים
ללא פשוט, כתבת
"נכון, היו צרות בגלות, אך בוודאי שמה ששמר עלינו היתה ההשגחה המופלאה שעצם זה ששרדנו הוא פלא גדול נגד כל הסטטיסטיקות של עמים אחרים שהוגלו ופוזרו בקצוות תבל כמו בתקופת סנחריב, משהו נשאר מהן?
ובזכות מי?
רק בזכות הצדיקים והתוה"ק"
זה לא נכון, מה ששמר עלינו זו הבטחת הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים ואחר כך ליצחק ויעקב ואח"כ בהר סיני ובספר דברים.
נכון, יש זכות אבות ואנחנו מזכירים אותה אך:
1. מוזכרת אפשרות כזו ש"תמה זכות אבות" ואז צריך רחמים כפי שאמר הקב"ה למשה שיגיד י"ג מידות במקרה כזה ואז באמת הצדיקים וזכות התורה היא המגינה ר"ע פורים
2. יש גם אפשרות לקיים את ההבטחה לאבות ע"י צדיק אחד כש"כ במעשה העגל "ואעשך לגוי גדול"
3. אין קיום כלל לעולם ללא התורה כש"כ "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי"
אז זכות אבות לבד, לא תעזור לעד.
ע' https://mikyab.net/posts/91625/
יישר כח על המאמר. הכרת הטוב היא יסוד חשוב מאוד בעבודת ה׳. מדינת ישראל, על אף מגרעותיה, היא ״יסוד כסא ה׳ בעולם״ שהרי עם ישראל הוא נושא שם שמים בעולם כולו ודוגמא ומופת לכל העמים.
אני חושש שזה יותר בכיוון של ״בית הכסא״…
אני מסרב להכנס לפלפול שלך ולכל ההתפתחויות הפילוסופיות/תאולוגיות כי בשורה התחתונה, בלי קשר למדינה או לא, יושבים על פיסת הקרקע שנקראת ארץ ישראל כ-7 מיליון יהודים שמאוימים כבר מעל 100 שנים על ידי צוררים שונים ומה אתם עושים? מתבוננים מהצד כאשר אחיכם נהרגים כדי להגן גם עליכם. זו הגדרה קלאסית לפרזיטיות וההיסטוריה לא תשכח לרבנים שלכם. אותם רבנים שמנעו מכם לעלות לארץ ישראל לפני השואה והם מילטו את עצמם ואת משפחותיהם. מתי כבר תתעוררו???
אם אתה כזה פרקטי ומסרב להכנם לתיאולוגיה.
אז אולי כדאי שתתעורר ותבין שה"תיאולגיה" היא זאת ששומרת עליך ועל אבותיך כבר כמה אלפי שנים.
ומאז שזנחו אותה כ"מ "פרקטיים" למיניהם, מדד ההרג והאסונות בע"י שמקורם בעיקר בשנאה, שבר את שיא כל הזמנים.
אז תמשיך לדפוק את הראש בקיר ולקרוא לזה "התעוררות".
מסכים עם החלק הראשון.השאלה ההיפותטית מה היה קורה אילו לא הייתה נוסדת התנועה הציונית אינה רלוונטית.כיום, אילו המדינה הייתה מודיעה על הסרת ריבונותה מהמקום בו מתגוררים כל אלו הטוענים שאין לנו שייכות אליה וממילא אין לנו מחויבות לנשיאה בעול- לא היו נותרים במקומם דקה מיותרת.
החלק השני של הדברים הוא הטחת אשמות כוללנית מאד ושטחית. דרך לא ראויה כלפי אף אדם ובפרט כלפי גדולי תורה.
מעניין שמי שמשתמש בתחזיות הקודרת וההיפותתיות שמנסות לתאר מה היה קורה אם לא היתה קמה התנועה הציונית היא התעמולה הציונית בבתי הספר ובתקשורת שלא מפסיקים לנבא נבואות שחורות כדי להצדיק את קיומם.
אך את העובדה שהם אלו שהציתו את הבעירה א"א לסלף.
ונכון, זו לא באמת הסיבה להתבדלות שלנו מהם ומהמונם, אלא ההווה שהוא ההתעקשות שלהם להמשיך עם המרד במלכות שמיים, וזו הנקודה העיקרית שגורמת לנו להתרחק מהם בתכלית הריחוק גם במחיר של ספיגת חיצים ואבני בליסטראות.
הנאמנות שלנו היא אך ורק לבורא ב"ה ולא למי שעדיין מורד בו, גם אם הוא מדי פעם מנסה להראות כמאמין מתי שזה מסתדר לו…
ל"לא פשוט"
כאשר אתה נזקק לטיפול רפואי אתה מתבדל ממנו בגלל שהמערכת מורדת (כן או לא) במלכות שמים?אתה באמת אומר במצב שכזה שכל תפקידנו הוא לעשות תשובה מפני שרק החטאים גרמו למצב? באם החולה הוא בן משפחה ולא אתה עצמך ,תאמר לו שהבעיה שלו כיון שהוא חטא ולך אין מחיבות כלפיו?
בוודאי שאני מתבדל ממנו.
אך בקבלת או נתינת שרות אין שום חיבור אידיאלוגי שקשור לאמונה, ולכן הדוגמה כלל לא רלוונטית.
(אא"כ הוא הרשיע כ"כ שאסור לקיים אתו אינטראקציה כלשהיא, באמת ישנם כאלו מקרים של חברות מסויימות שמורדות בפרהסיה ומצווה להחרים אותן).
ולכן זה כלל לא דומה לשירות צבאי בו האדם נכנס למערכת בה כל גופו ועצמותו נתון למרותה – פעולה כזו דורשת חיבור אידיאולוגי מלא בין האינדיבידואל והמערכת שלא יכול להתקיים בתנאים הנוכחיים.
הם לא מגינים עלינו שקר וכזב התורה שומרת על כולם למרות הנזק שהצבא עושה
יש בטקסט שלעיל לפחות שלוש בעיות עיקריות,
1 – הרעיון המתבקש של דו קיום בין ליברלים יהודים לפונדמנטליסטים יהודים – "המדינה שלנו" , שלא לדבר על בין ערבים ויהודים, דורש מסגרת חוקתית שתאפשר לכל אלה דו קיום וכן פתרונות מדיניים, והרי צ"ע תומך בהפיכה משטרית ובסרבנות מדינית, בקיצור – זאת ססמא ריקה.
2- מה בכלל הבסיס לטענה שההצלחות במלחמה הנוכחית הינן תוצר של מכניזם תאולוגי משיחי ? אפילו בתוך עולם החשיבה היהודית האורטודוקסית זה נתון במחלוקת. מה יקרה אם מחר יתברר שהאירנים פיתחו למרות הכל פצצה, או שתמונת המציאות משתנה ולא לטובה – אולי אפילו באופן גלובלי ? שוב יכתבו כאן בצ"ע שאלו חבלי משיח וכדומה, שנענשנו על חטאנו, עד לפרץ האקסטטי הבא.
3 – המושג "מלחמת שמחת תורה", הקישור בין שמחה לאסון, מלמד על חוסר רגישות מוסרית ואנושית בסיסית ופוגענות כיוון שעבור אנשים שנפגעו במלחמה, חיילים, בני ערובה ומשפחותיהם מדובר בגיוס אסונם הפרטי לצרכי פרופגנדה של פוליטיקה משיחית. ונעזוב את האלפים הרבים של הילדים המתים בעזה, במלחמה שכרגע לא ממלאת בשלב זה שום צורך למעט השרדות קואליציונית, ושנאמר ש"בנפול אוייבך אל תשמח"…
בקיצור – המאמר מבטא צורת מחשבה שנידמת כפשיסטית – הרואה בפרט expandable – גרגיר אבק מתכלה המשרת תכלית עצומה שמתבררת בסוף ככלום בפיתה.
לא אמרתי שזה לא מציאותי ולצערנו גם קיים ביהדות.
ולכן אנו מצווים ללמוד בעצמנו, בין השאר כדי לדעת לזהות עיוותים וסילופים.
אך אין מצב של וואקום טוטלי, גם אליהו הנביא חשב שנשאר לבדו נביא לה' ולא ידע שעובדיה החביא 100 נביאים במערה.
וכבר פירש רש"י עה"פ בשה"ש "אם לא תדעי לך" כלומר אם לא תדעו מה לעשות שתשמעו הוראות סותרות.
"צאי לך בעקבי הצאן" כלומר תחזרו אחורה לדורות קודמים ותבדקו רצף של מסורת.
אז אין כ"כ נפק"מ אם יש בסיס לסיפורי הניסים או המופתים ואם זה מבשר על משיח או לא.
אנחנו עובדים לפי הוראות ומסורת ולא לפי סימנים או רמזים מהשמיים.
כפי שאמרו לר' אלעזר בן הורקנוס שהמופתים שעשה והבת קול מהשמיים לא משפיעים על פסקי ההלכה – "לא בשמיים היא" אלא אך ורק ראיות ברורות לפי כללי הפסיקה המסורים.
ואפילו על המופתים שעשה משה רבינו אמרה שרח בת אשר לחכמי ישראל שהם לא מעידים ע"כ שהוא הגואל אלא הסימן המסור בידה מפי יעקב אבינו שיגיד בלשון "פקוד פקדתי"- כך לפי המדרש.
אז מי שטוען שהגיעו ימות המשיח, עליו חובת ההוכחה.
הויכוח של מי המדינה הוא בלתי פתיר ולעולם לא יגיעו לשום הסכמה.
גם החיבור בין המסורתיים שרואים בלאום עיקר וביהדות כלי שבא לשרת את תפיסתם הלאומית לא יסכימו לעולם עם היהודים שגדלו על היהדות כעיקר ולאום בתור כלי שימושי וכש"כ שלא יסתדרו עם יהודים מאמינים ששוללים את הלאום לחלוטין.
ואף אחד מהקבוצות האמורות לא יסתדר עם השיטה הליברלית.
כך שמאחורי ססמאות האחדות עומד האינטרס של מי שאומר אותן בלבד ואין לאף אחד מקבוצות האוכלוסייה הנ"ל שום תוכנית מסודרת לעתיד או נכונות להסכמה וויתור על אחד מהעקרונות שלו.
אז נמשיך לאכול פלאפל בפיתה כי זה באמת מייצג את הסלט החברתי שנוצר כאן ובאמת ראוי לתואר "המאכל הלאומי" (למרות שהוא בכלל מהגר מצרי).
לסיכום:
"הנסתרות לה' אלוקינו" – ענייני הגאולה וזמנה.
"והנגלות לנו ולבנינו" – ההוראות שקיבלנו כיצד לנהוג עד שתגיע בב"א.
ל-קודם כל:
.Expendable. אות אחת, משמעות גדולה.
ולגופם של דברים, די לדברי ההבל.
1. כן, מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. אם זה עושה אותך פשיסט, אז לך חפש מדינה אחרת. להיות ליברלי לא יכול לשלול את העובדה הפשוטה הזאת.
2. הטענה היא אמונה, המחברת אירועים ארציים ליד ה', השגחה, וכדומה. חסר לך, בעיה שלך. לא צריך לשנוא מי שחושב אחרת.
3. משיחיות בלה בלה פשיסט בלה בלה, ביביזם בלה בלה. די עם הסיסמאות. כמו רבים, המאמר טוען טענה פשוטה שכדאי לחרדים להפנים שמדינת ישראל היא מדינת כל העם היהודי, כולל חרדים. מקווה שגם אתה כלול.
אז תן לי בבקשה רק להבין, הביקורת שלך על היא: א. שגיאת כתיב, ב. ולשאר הטענות התייחסת בזילזול כבלה בלה בלה.
1. הבנת הנקרא: לא כתבתי שמי שרואה בישראל מדינה הלאום של העם היהודי הינו פשיסט, זה פשוט לא כתוב. כתבתי שלא ניתן לבנות מדינה משותפת "שלנו" בלא הסכמה על מהותה החוקתית, ושצ"ע תומך בהפיכה משטרית וסרבנות מדינית ממטרה לערער אפשרות לחיים משותפים.
2. הבנת הנקרא – איפה הבעתי שנאה כלפי "מי שחושב אחרת" ? איפה כתוב דבר כזה ? קראת\הבנת בכלל מה כתבתי?
ולגבי המשפט – "הטענה היא אמונה, המחברת אירועים ארציים ליד ה', השגחה, וכדומה." כן זה משפט בעברית כנראה, אמנם חסר מבנה דיקדוקי ולוגי, אבל כנראה שזה משפט בעברית. מה זה בכלל אומר ?
3. הבנת הנקרא: המשפט מתחיל עם "די עם הססמאות" ונגמר בסיסמא: "כדאי לחרדים להפנים שמדינת ישראל היא מדינת כל העם היהודי. מקווה שגם אתה כלול" , דבר שאין לו כל קשר למה שכתבתי בסעיף זה
מאמר טוב ואמיתי – המדבר אל הלב ואל המוח.
התמונה של החיילים מאירת-עיניים ומשיבת-נפש, למרות שהרב בונים שרייבר אמר זה מכבר, שצריך להודות לחיילים כפי שמודים לפועלי זבל…
עכ"פ אין ערך וטעם להתדיין על דעות מעוותות, המופיעות תמידין כסידרן ע"י אידיאולוגים כשרים למהדרין בעיתונות החרדית וע"י מגיבים כשרים למהדרין במרשתת החרדית.
הבעיה אתך ועם הסוג שאתה מייצג היא חוסר המוכנות לכבד את הזולת, לשמוע את מי שלא מסכים אתך. ואני לא מצפה שתוכל לשמוע גם את הדברים האלה. נגיד מצאת מאמר בצריך עיון שתומך ברפורמה המשפטית. הנה, כבר אין מסגרת חוקתית. כאילו שלפני עילת הסבירות או אפילו לפני בנק מזרחי או לפי המצב היום בבריטניה וכו' אין מסגרת חוקתית. זו נטייה של קבוצה מסוימת לפסול אפריורי את היריב – לא חושב כמוני, אתה פסול לגמרי. כנ"ל השימוש הזול והמגעיל במילה פשיסם. הנה, אתה דוגל בלאומיות יהודית, כנראה אתה פשיסט (איך הגעת לזה? תשובה: אתה פוסל כל מי שלא חושב כמוך). כנ"ל ההסקה המופרזת שלך מהביטוי מלחת שמחת תורה, שהוא בסה"כ על משקל מלחמת יו"כ כמו שמובן לכל אחד. לכל הנ"ל הסבר אחד: אי נכונות לקיים דיון עם יריב רעיוני ופסילתו אפריורית כאדם פסול שלא ראוי לדון אתו. שוב, לא מצפה ממך לקרוא את הדברים ולשים אותם על לבך, אבל תדע לך שככה מרגישים רבים, ולמרבית הצער אתה מצדיק את הרגש. רק היה חסר בתגובתך להוסיף עוד איזה שמות גנאי כמו ביביסט וכו' חפש ובטוח שתמצא איזה מאמר בצ"ע שתמך בנתניהו. חבל.
לא קראת שוב, או לא הבנת, כמו עם @פשוט להיות פשוט. אתם לא מסוגלים להתייחס עניינית לטענות ואולי גם לא להבין אותן, אלא מתמקדים באד הומינום, בהאשמתי בדברים שלא כתבתי, בניתוח פיסוכולוגיסטי של מי שאני בלי לדעת עלי מושג ירוק, והכל מתוך תחושה תמידית של קורבנות וצדקנות זועמת.
בגדול אתם בחברה טובה, זו תופעה שקיימת בכל רחבי הרשת מימין ומשמאל, אבל באמת הזויה בחלקים היותר פונדנמטליסטיים שלה, בין אם זהו פונדמנטליזם פוסט-ציוני, או פונדמנטליזם דתי חרדלי\חרדי, או רדיקליות מכל סוג (פרוגרסיבית \ טראמפיסיטית ביביסטית). כשלא לומדים לחשוב המוח הופך לפירה וזאת התוצאה
ולגבי עניין "מלחמת שמחת תורה", כמו שכתבתי לעיל, מדובר ב dog whistle
זה כמו לכתוב
From the river to the sea, Palestine will be free
עבור אנשים ליברליים הביטוי מוצג בסך הכל כקריאה לחופש פוליטי, ועבור האיסלמיסטים כקריאה להשמדת ישראל, ומי שבחר בביטוי היה מודע לדואליות הזו.
אותו דבר כאן -אפשר לאמר שהשם נגזר מכך שהטבח התרחש בשמחת תורה, אבל עבור המשיחיים המשמעות היא שהחג, כביטוי של שמחה והתחדשות, הוא הסיפתח להצלחות צבאיות בעלות משמעות משיחית. אבל כשהמילה "שמחה" מופיעה במקביל למילה "מלחמה" כל אדם שפוי מבין את העיוות.
זה גם מתחבר לדברים המזעזעים שאמר דרעי בשבוע שעבר, כשתייחס לטבח כנס.
חשבתי שסיימתי אתך…
אם אתה כ"כ סובל, למה אתה שוב ושוב מגיב?
אף אחד לא מכריח אותך להגיב, בטח שלא באופן ענייני
מה אתה נאנח ורוטן כל הזמן?
אתה מביא את זה על עצמך, ומצליח להכנס עם כולם ל"פינות חשוכות".
אולי תבדוק מה אצלך כ"כ מרגיז
זה לא השאלות אלא הזלזול.
כשאתה מתריס כלפי ת"ח וקורא להם "גורואים" אז זה מראה על זלזול בדבר שחשוב לשני מאד וזה מיותר לגמרי, אם אתה מסתכל עלינו כמו עדר בהודו אז אל תתפלא על התגובות שאתה מקבל בחזרה.
זה בסדר, ההתנשאות הזו לא חדשה לנו, רק את תיתמם אח"כ.
יש לך פוטנציאל לדיון נורמלי , רק צרך טיפה איפוק ולדעת איפה אפשר לעקוץ ואיפה לא.
אחרת תשאר בלופ הזה כל הזמן…
המטאפורה של יחסי גורו – תלמיד לעומת יחסי רב -תלמיד היא מציאותית, גם אם ברור שלא בהכללה ושיש גם אנשים טובים. גם אני הייתי במקומות האלה ואני מכיר את המכניזם הנפשי של קשרים כאלה על בשרי. מדובר ביחסי מרות שלא פעם יש בהם אלמנט של "גאזלייטינג". וזה בוודאי נכון כשמדובר ברמה של הנהגה רוחנית שנתפסת כמעט כמטא-פיזית ופוליטקה מחנאית דוגמתית ברמות דיסטופיות.
חשוב לציין, כאמור בפוסטים הקודמים בשירשור, שאני לא חושב שזה ייחודי לחרדים אבל מאוד אופייני.
אגב, וזה קצת מוזר, הפוסט בו כתבתי על גורואים שוכתב בצורה די מאסיבית, מה שקראת היה מרוכך, קיבלת את זה בצורת פודינג מתוק.
עניתי למעלה
כן פשוט, לא ציפיתי לתגובה עניינית, זה הרי דפוס התגובות שלך- אד הומינום, חוסר יכולת בסיסית להגן על טענותיך. נו טוב, תהיה בריא
טוב, דווקא הפעם כתבתי די בעדינות.
אז אם אתה בכל זאת מתעקש להשאר באותו סגנון או שאולי טעית בתגובה?!
אז תהיה בריא גם אתה ונפגש בשמחות…
מאמר מעולה. אבל צריך עוד לעשות צעד אחד קדימה. כי אם המדינה היא גם של החרדים אז מה זה אומר מבחינה מעשית? מה צריך לעשות במקום לשבת בחוסר מעש? איפה צריך להיכנס מתחת לאלונקה ולא בגלל תקציב.
תגובה למירי:
הדבר הראשון והמהותי והבסיסי שיש לפעול בו: יוזמות לפתרונות עבור גיוס חרדים שאין "תורתם אומנותם" באמת (כלומר, רוב החרדים). הכוונה לגיוס בקבוצות מגובשות, כך שהצבא לא יפגע באורח-חייהן בכוונה או שלא בכוונה.
דוגמאות: יחידות לאבטחת ישובים או קו התפר, יחידות במג"ב, הקמת עוד חטיבה בסגנון חטיבת חשמונאים. יש מקום לרעיונות יצירתיים למיניהם, אבל ראשית כל צריך בכלל לרצות בכך – במקום לעמול בדבקות ובקנאות על אידיאולוגיות מסולפות של השתמטות ופרזיטיות.
ללא פשוט וכו-למה אתה כל הזמן קופץ?
איך ידעת את מי לשאול…
היהודי הישראלי כבר ענה ע"כ
כי אני יושב בטריבונה ואוכל במבה!
וטוב שהזכרת לי לענות לו שוב על הגיגיו
וזה מקסים שיש לו רעיונות ופתרונות יצירתיים
אך כפי שהוא מזהה, אין כ"כ רצון כי גם אין ברכה בלשמוע לחרדים שעדיין לא השתחררו מהאנטי שהם גיבשו, או מהמשכורת, ולהצטרף לחוויה הציונית שמנסה למצוא את הדרך בחושך.
ודוגמה לכך היא העובדה שחוץ מלרטון על "אידיאולוגיה מסולפת" הוא לא עושה כלום כדי להוכיח איזה גרגיר מדבריו וסתם זורק אמירות לאוויר.
אז אני מצטער שאני קופץ כי אולי לא לקחתי מספיק ריטלין (אם זה בכלל עוזר במשהו, בלי להפוך את האדם לזומבי), אך עם הקולה והבמבה כבר סיימתי, כי להבדיל, אני משתדל להסביר את עצמי בתגובות ולהביא גם את המקור לדברים כי חשוב לי שלפחות יבינו שיש עוד דעת תורה שאין לה כ"כ במה אך יש לה הרבה מקורות.
ועיקר היהדות זה חיפוש האמת ע"י חקירה ומקורות מהימנים אז מי שיש לו כאלו, מוזמן לכתוב ולהציג אותם.
זה עדיף מלשאול אותי למה אני קופץ
לרב פפר, באופן עקרוני אני מסכים וגם תומך בדעתך,אכן מדינת ישראל היא גם שלנו לטוב ולמוטב, אך אני בהחלט יכול להבין את דעת השוללים שאינם מרגישים ואינם יכולים להזדהות עם המדינה,בפרט בימים אלה ובתקופה הזאת כאשר עולם התורה מאוים ע"י מערכות והערכאות המשפטיות באכיפת גיוס ובהטלת סנקציות ובהגבלות ובמעצרים על בני הישיבות ובשלילת תקציבים על הישיבות וכו וכו, וכדאיתא בגמ' כתובות (קיב,ב) א"ר זירא א"ר ירמיה בר אבא דור שבן דוד בא קטיגורא בתלמידי חכמים ופרש"י שם ד"ה קטיגורא. הרבה משטינים ומלמדים חובה יעמדו עליהם. וממשיכה הגמרא שם כי אמירת קמיה דשמואל ,אמר צירוף אחר צירוף ופירש"י שם גזירות על גזירות.ע"ש. וכל זה קורה במדינת ישראל במדינת היהודים במדינה שלנו…
תגובה ל– בן אור:
נכון ומדוייק! הגמ' שם חזתה, שלא נקשיב לרב שך זצ"ל (חכם עדיף מנביא), אשר אמר: מי שאינו לומד ואינו מתגייס – הוא רודף (את עולם התורה). הגמ' הזאת גם חזתה, שרוב החרדים ידחו כל פיתרון לגיוס כזה או אחר, אפילו חלקי, ואפילו לאלה שאינם עוסקים בתורה כלל.
(אכן הגר"ד לייבל שליט"א הוא חריג-חלוץ בדחיפת פתרון, וב"אחוותא" בכלל, ועל-כן הוא מאויים ע"י "פנחסים" בעיניהם…).
כל עוד האמינו, שחלף עידן המלחמות ולכן צמצמו את הצבא ("צבא קטן וחכם" אמרו גנרלים גדולים וטפשים) – לא התרגשו מהשתמטות. אבל כאשר התברר, לתדהמתנו, שיש מלחמה ארוכה ומתישה, המטילה עומס עצום על חיילים, ואין מספיק כוחות גם לתקוף וגם להגן על כל הגבולות ועל כל היישובים – העיוות זועק לשמיים, וכך הוא מספק דלק לע"ה הנושכים כחמור את ת"ח.
יש במשפחתנו בחור נשוי, עם תינוק, שלמד 5 שנים בישיבת-הסדר, לומד הנדסה, קובע עיתים לתורה, ושירת במילואים (קרביים) 260 יום מתחילת המלחמה. אמא שלו, אשר קרובה מאד לעולם החרדי, יודעת לתאר (בהומור שחור) בחורים חרדים בגילו, שפטורים מגיוס בגלל הנימוק השקרי של "תורתו אומנותו" (הם עמוסים מאד ואינם מצליחים לקבוע עיתים לתורה): לשניים יש מינימרקט, שניים עוסקים יחדיו בשיפוצים, אחד עסקן חשוב ב"רשת הגנים" (עקב קרבתו למשפחה טובה וידועה), אחד עוזר של עוזר של ח"כ, שלושה עוסקים בהסעות/הובלות ומשוטטים בכבישים-באינטרנט-בפיצוציות, קבוצה של שותפים למכירה/שירות/תיקון של טלפונים כשרים,
אחד עוסק בארגון הכשרות מקצועיות/הכרת המחשב/אנגלית לגברים חרדים (ויבורך על כך!).
התוצאה היא, שאותם ע"ה הצופים בעיוות הזה (חלקם אולי שונאי תורת/ארץ/עם-ישראל מינקותם), נושכים כחמור את ת"ח, כי בגלל גיבוי חרדי-קהילתי הם אינם יכולים להבחין מי "תורתו אומנותו" באמת ומי מתחזה… כך נפלנו מאיגרא רמא של "הב הב" לבירא עמיקתא של "אוי ויי".
אולי אמשיך קמעא בתגובה ל– בן אור:
הגמ' שם חזתה עוד: שבלב המלחמה ת"ח יצהירו דברים שאין בהם דעה. למשל: השוואת חיילים לפועלי זבל; או – אלה שנפגעו אינם שייכים לנו… (מזכיר מאד את הלץ ירון לונדון, אשר אמר על אסון מירון, שאלה שנהרגו אינם שייכים לעם שלו).
בנוסף ח"כ חרדי אחד אמר בלב המלחמה: למי רע פה? והסביר: יש קערה שכל אחד לוקח ממנה את מה שהוא צריך… וח"כ חרדי אחר פסק בלב המלחמה, שבכלל לצבא יש עודף חיילים ואין צורך בחרדים…
את אלה ואת אלה הגמ' חזתה, וניבאה היטב את התוצאה המרה:
ת"ח אמיתיים, שתורתם אומנותם ללא זיופים, הם משלמים את מחיר ההשתמטות, האטימות וחוסר-הדעת של הציבור והנהגתו.
יש כאן טעות בכותרת:
מדינת ישראל אינה שלנו, אנחנו שייכים לה.
בעניין "המדינה גם שלנו" כפי שהרב פפר כתב, הרי נגדו ונגד החרדים טוענים החילונים ןחוגי השמאל שהם צאצאיהם של מייסדי המדינה שגנבנו להם את המדינה שאבותיהם ייסדו. אבל הם שכחו או בגלל שלא למדו תנ"ך כלימדי ליבה שהם גנבו לנו את הארץ שלנו שהובטחה לאבותינו והם הקימו עליהם את מדינתם .
נו באמת-אף יהודי לא גנב את הארץ מאף יהודי-יש מקום לכולם
"כל האדם צריך להיזהר בחברותו וכו וירא מפני החברה הרעה".
האם יש רב שנותן הכשר אז מצוין, אני לא רואה איך זה מציאותי בעוד שמערכת המשפט יכולה לפסול כל מבנה מותם,
וזה קרה בעבר בחיל האוויר.
יפה מאוד הבמה החשובה הזאת לדון על היחס של החרדים למדינה.
אם אני מבין טוב הציבור החרדי היום מפולג (בגדול) לשתיים אחת של הרב פפר ולדעתי רוב הציבור החרדי יותר ויותר חושב כך שטוען שאם אנחנו החרדים חיים כאן במדינה אין לנו שום זכות לא ליטול חלק בה בכלכלה,בחברה ובביטחון.כל עוד אנחנו חלק ממנה ולא נניח מתבדלים כמו מאה שערים או פלסטינים עם תעודת זהות ירוקה.
הגישה השנייה שמשום מה כמעט אין לה במה ,אני חושב שלא פשוט די מייצג אותה היא – החרדים מתנגדים לאופי החילוני והציוני של המדינה ולכן לא מוכנים לקחת חלק במדינה אלא רק מה שמוכרחים כמו תקציבים בסיסיים .אך לא מוכנים להשתלב בה מחשש לאיבוד הזהות היהודית ותפקידו של היהודי לעבוד את ה' שזה ההיפך ממה שרוב הציבור בישראל חי כך .
כמובן שאפשר לדייק יותר ולהרחיב רץאבל בגדול זה שתי השיטות.
השיטה של הרב פפר כנראה מנצחת יותר כל יום אל מול השיטה השנייה שהולכת ונעלמת ,בעיקר כי אין לה פה הסברה
שכחתי עוד זרם שלישי בציבור החרדי – האלה ששותקים,שאין להן דעה,הם מסכימים עם כולם ומתנגדים לכולם.הם לא מנסים לגבש גם דעה ונותנים לעולם להמשיך בלי להיות מעורבים בו .הם לא לוקחים חלק בכלום.אפילו לא בחיים של עצמם
מרדכי צוֹדֵק!