"אני מבולבלת," כתבה לי חברה יקרה ימים אחדים לאחר שעם ישראל שב והתרומם כארי. "כך לא דמיינתי את הגאולה – עם כל הגבורה שלנו. ציפיתי למשהו שיתחולל דוקא מתוך חוסר אונים שלנו. שאז תופיע ישועת ה' ברוב הדרה. ההישגים שלנו, אף שהם בבירור בסייעתא דשמיא – הם מבלבלים."
ולא רק היא. רבים וטובים בציבור החרדי חשים את אותה המבוכה. חלקים גדולים מן הציבור היהודי בארץ חווים את הרגעים הללו כהיסטוריים ממש, כמעט תנ"כיים באופיים, אולם אצלנו הם התקבלו אחרת – לעתים בשתיקה, לעתים בהכחשה, ולעתים, בתכיפות רבה יותר, בתחושת בלבול דומה לשל אותה חברה.
אנחנו בעיצומה של מלחמה מורכבת ומסוכנת, אבל בו בזמן נראים סביבנו נסים – עליונות אווירית חסרת תקדים, שורת הישגים שמפתיעה את טובי המומחים, וכל זאת מול אויב שדורות גדלו בצלו, צל של סכנה קיומית. העולם כולו משתומם: איך הצליחה ישראל להשיג בתוך ימים את מה שרוסיה לא מצליחה להשיג באוקראינה במשך שנים?
איראן לא היתה עוד אויב; היא היתה סמל – מרכז הרוע, ראש הנחש, כח שהקיף אותנו בטבעת אש מחושבת ומתמשכת. והנה, כמעט בבת אחת, הטבעת התפוררה. אחרי טראומת השביעי באוקטובר – שקשה להפריז בעומקה – מסתמן שינוי סדרים: פירוק הכוחות המאיימים שסבבו אותנו, והתקדמות ממשית לעבר מוקד הרשע עצמו. והתגובה החרדית? מהוססת. בשקט עולה השאלה הנוקבת: האמנם אלו פני הגאולה?
למי שאינו מקבל את תפיסת "אתחלתא דגאולה" – או אף את האפשרות שהמדינה, הצבא ותולדותיהם עשויים להיות חוליות בתהליך גאולה – אכן קשה לראות בגבורה ישראלית של ימינו חלק ממילוי חזון הנביאים. זו לא עמדה חדשה. היהדות החרדית מעולם לא אימצה את המדינה ואת מוסדותיה ככלים של גאולה. כעדותו של הרב יהושע פפר: "שוחחתי פעם עם ראש ישיבה על המדינה והגאולה. לקראת סוף השיחה הוא אמר לי: 'תשמע, אני מבין שאתה צודק. אבל לא ציפינו שהמשיח יגיע על גשר המיתרים. זה פשוט לא מסתדר לי בראש.'"
אותו ראש ישיבה איננו יחיד. רובו הגדול של הציבור החרדי חונך על תפיסה אחרת: גאולה אינה מגיעה על ידי הרצל, ז'בוטינסקי או חיל האוויר הישראלי. גאולה אמורה להתרחש על ידי משיח בן דוד, ברגע אחד של מהפך היסטורי גלוי. ומה עושים כאשר המציאות שונה?
גאולה בדרך הטבע
הימים האלה מעמתים את ההשקפה הזאת עם מציאות חיה ונושמת. התחושה הציבורית, גם החרדית, היא שהיסטוריה מתרחשת לנגד עינינו – ולעתים היא סותרת את מה שחשבנו שיידמה ל"ימות המשיח". גם אם הראש מהסס, הלב חש. גם אם הפרשנות ההשקפתית נבוכה, האינטואיציה היהודית – פרי דורות של תפילה וציפיה – יודעת לזהות: אלו הם ימים של חסד, ישועה וגאולה. אבל איך מיישבים את הסתירה?
הרמב"ם בנה את התבנית ההלכתית של משיח "ודאי", אך הזהיר לצד זאת: "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים. גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו… אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר" (הלכות מלכים פרק יב, הלכה ב). הדברים סתומים. אין בידינו כלים להכריע מראש כיצד תיראה הגאולה. מדוע אפוא אנחנו כה בטוחים שהיא לא תיראה כך?
המקורות עצמם מציעים תרחישים שונים. כך למשל כותב ה"אור החיים" על הפסוק דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל (במדבר כד): יש דרך גאולה שנעשית בנסים גלויים, "דרך כוכב", ויש דרך אחרת – "וקם שבט", דרך טבעית לכאורה. זו הבחנה עמוקה: "אחישנה" מול "בעתה". פלא גלוי מול תהליך מורכב. כל אחת מהן אפשרות לגיטימית, והיסטורית.
כולנו מבקשים את גאולת אחישנה, את התהפוכות הגדולות והברורות. אך אם הגאולה מתגשמת "בעתה", לאור היום ולא באור ברק, האם לא נודה עליה? האם נאמר לקב"ה: תודה, אבל כך לא דמיינו? יש לנו נטיה לסרב לראות בנסים 'רגילים' – הצלחות מדיניות, כיפת ברזל, תמיכת אומות – מעשה אלוקי. מדוע?
וכאן נוגעים הדברים בנקודה רגישה ומשמעותית: הזהירות מהשקפת "כוחי ועוצם ידי". אכן, אסור לטעות ולראות בגבורת צה"ל או בחכמה המדינית של ישראל את מקור הישועה. אבל האם העובדה שפעולתו של הקב"ה נעשית דרך אומות העולם, או דרך כוחות צבאיים, שוללת את נוכחותו? להפך.
בהפטרת השבת האחרונה, אותה שבת שבערבה פרצה המערכה, קראנו את חזון זכריה: מנורת הזהב והגולה שעל ראשה, והכרזת המלאך: לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְ־בָאוֹת (זכריה ד, ו). ברוח ה', אבל דרך מי? רש"י, ר"י קרא, ר' אליעזר מבלגנצי – כולם פירשו ש"רוחי" מתבטאת במהלכים מדיניים, בצווים של דרייווש וכורש, בעזרה חומרית ואסטרטגית מן האומות. ההיסטוריה היתה בידי הקב"ה גם כשפרס נתנה היתר לעלות ולבנות. האם לא כן היום?
לראות נכון
העולם רואה תמרונים פוליטיים, בריתות ושיקולים גיאופוליטיים. עם ישראל לעומת זאת אמור לראות בהם את דבר ה'. לא להתבלבל. לדעת שהֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כּוֹרֶשׁ – ושהיום העיר השם את רוחו של נשיא ארצות הברית, או של טייסי חיל האוויר, או של הקבינט המדיני־בטחוני שקורא פרקי תהלים לפני יציאה למבצע.
מוטלת עלינו הבחירה אם לראות בעינינו רק את חיל האוויר – או לראות את כנפי השכינה, אם להתעקש על תסריט גאולה צר ומדויק – או לחבוק באמונה גמישה ומעמיקה את מה שהקב"ה מביא לעינינו.
גאולתן של ישראל אינה בהכרח כפי שציפינו. אבל אם היא לפנינו – עלינו לברך עליה ולזהות בה את רוח השם. זֶה דְּבַר ה' אֶל זְרֻבָּבֶל – ואל כולנו. מעתה ועד עולם.
צילום: עמוד הטוויטר של חיל האוויר
צריך גם לדעת לזהות זיופים וניסיונות, שגם הם היו בעבר.
בשיטה זו, שאין שום סימנים ומסורת אזי כל התעוררות יכולה להתפרש כגילוי משיחי – ר"ע חב"ד.
אני רק יכול לדעת דבר אחד בוודאות, שאם התוה"ק אסרה עלי להתחבר עם מסיתים ומדיחים, אז זה תקף גם אם נראה שהם "מביאים את הגאולה".
וצריך הרבה יותר מכמה פרקי תהלים (אני לא מזלזל ח"ו בהתעוררות כשלעצמה) כדי לצאת מהגדרה זו.
היו היה אדם מאמין וצדיק מאוד.
בעיר שלו התחיל גשם זלעפות, המים עלו והתחילו להציף את הבתים
כשהמים הגיעו לברכיים, הכריזו ברדיו ובכרוזים: דחוף להתפנות!
היהודי אמר: כופרים! ה' יעזור לי! ועלה על השולחן.
המים המשיכו לעלות. הצדיק עלה לגג.
שוטרים וחיילים עברו בסירה לחלץ אנשים.
צעקו לו: "בוא איתנו! נציל אותך!", והוא ענה: "רשעים! מחללי שבת! אתם תצילו אותי?! ה' יציל אותי!".
אחר כך באו מחלצים במסוק, זרקו חבל, והתחננו אליו לתפוס.
אבל הוא אמר: "זה לא השתדל'ס… אני בוטח בקב"ה!"
וגלוב… גלוב… אלו היו מילותיו האחרונות.
כשהגיע לשמיים, הוא התלונן: "ריבונו של עולם! למה לא הצלת אותי? הרי האמנתי בך!".
והתשובה הייתה: "בני אהובי, שלחתי לך סירה, שלחתי מסוק, למה לא עלית?"
תמיד אהבתי את הסיפור הזה.
ברור שהממ"ד הוא לא מושיע.
אבל הקב"ה מציל למי שעוזר ומשתדל בעצמו!!!
שמעת על האיש שהתחתן השבוע וכשהוא בא לספר לך אמרת שזה זיוף?
רק חסר עוד פרט משמעותי
שכל ה"מצילים" הם אלו שגרמו את ההצפה…
על היחס בין השתדלות לביטחון יש מספיק מורי דרך בספרות התורנית מלבד סיפורים שמקורם כנראה בגני הילדים.
א. יש התעוררות רחוקה, ויש שהקב"ה פשוט מנענע אותך בכוח עם שלטים בכל מקום "גאולה!!! מתי תקלטו כבר!!!!".
ב. או… שהתרה לא אסרה עליך לפעול עם "רשעים" כדי לעשות מצוות. מה הקשר שהם רשעים? השאלה היא מה היא מטרת הפעולה: לטוב או לרע? זה הכל. אם הפעולה היא מצווה, אין זה קשור עם מי היא נעשית. (אני בכוונה אומר לפעול ולא להתחבר. אף אחד לא ביקש ממך להתחבר איתם או ללמוד מדרכיהם.)
ג. על הגדרתם כ"מסיתים ומדיחים" גם אפשר להתווכח. רובם הגדול של גדולי ישראל רואים בהם "תינוקות שנשבו".
א.1. בשום שלט אין סימן של חזרה בתשובה של כל ע"י שזה אחד מהסימנים היסודיים
2. אני לא מכיר כזה פסק לשנות הלכות יסודיות ולהתחבר עם מסיתים ע"ס שלטים
3. לא שמעתי בת קול או נבואה כלשהיא בסגנון "גאולה, מתי תקלוט כבר"
4. אתה לא הראשון שמדבר על גאולה, ה"שלטים" כבר מתנוססים בערך 100 שנה וכל פעם באים בתחפושת אחרת, העם באמת צמא לגאולה ולכן הוא נוטה להאמין לכל מיני "שלטי פרסומת" בנושא
5. ידוע שיש כח לנביאי שקר לעשות אפילו מופתים וכש"כ לכופרים לנצח במלחמות כדי לנסות את ע"י כש"כ "כי מנסה ה' אלקכם אתכם".
ומסורת בידנו שגם אם נביא שקר מעמיד חמה במקומה כיהושע בן נון, לא שומעים לו לשנות אות אחת מהתורה.
ב. יפה, אם אתה מקיים מצווה, אתה יכול להיעזר כמעט בכל מי שבאמת עוזר, אך כמו לכל דבר, גם לזה יש כללים.
להכנס לבית הנבחרים שלהם שכופר לגמרי בתוה"ק בתור משהו מחייב ולחוקק חוקים בשם "ישראל" דווקא לא כפי ציוויי התורה, זו מינות ואפיקורסיות ולא דומה כלל לאיזו פעולה טכנית, מדובר באבי אבות החיבור + להשבע אמונים לחוקיהם, ועל איסורים כאלו יהודים מסרו את נפשם לאורך ההיסטוריה ב"יהרג ובל יעבור".
גם אם אתה נשאר חרדי ולכאורה לא לומד מדרכיהם, אתה שותף מלא בכל העבירות שהם גורמים בחוקיהם, וכש"כ שאתה גם מתיימר לייצג דעת תורה ובכך אתה גם נותן להם "תעודת כשרות" להגיד שהם מייצגים כביכול את היהדות ו"שומרים על עולם התורה".
גודל הנזק והאיסור כה גדול שלא מצאתי איפה התועלת שיכולה להצדיק זאת.
אולי אם המשכורת היתה מגיעה אלי אז הייתי מוצא (ח"ו)
ג. שאלה מאתגרת: אם כולם "תינוקות שנשבו" אז מי הם השובים?
א. 1. לא אמרתי שהגאולה כבר הסתימה והגענו לשלמות. זה אתחלתא. אבל סימנים רבים כבר יש. קיבוץ גלויות שלא יאמן, מלכות ביד ישראל, הארץ פורחת, ירושלים נבנית, ניסים גלויים.
2. לא הלכה ובטח שלא יסודית. אני לא מכיר כזה פסק שכללים כאלו שמסברא יכולים לדחות ציווי תורה מפורשים אחרים. כמו הצלת נפשות.
3. אולי אם תנסה להקשיב תשמע… ה' מדבר לפעמים גם דרך המציאות הפשוטה.
4. מאה שנה ה' תולה שלטים. אולי כבר נקשיב לו?
5. ח"ו לשנות אפילו אות מן התורה. אף אחד לא דרש את זה ממך. (וד"א, אם הנביא מבקש לחזק את התורה ומביא מופתים- הניסים הם אלו שדווקא מחייבים להקשיב.)
ב. מישהו דרש ממך לחוקק חוקים נגד התורה? אדרבה! תפקידנו הוא לחוקק את החוקים בצורה המיטבית. למה עצם הישיבה בכנסת היא אחריות לדברים הלא נכונים שקורים מצד הצדדים האחרים בעם? גם בשאלה הזאת הכריעו רובם המוחלט של גדולי ישראל שאין שום בעיה. אם פועלים למצוות- חובה להשתתף.
ג. זה נקרא מעשה אבותיהם בידיהם. וכך סברת רוב גדולי ישראל.
אין גאולה מהסוף להתחלה, כש"כ בפרשת התשובה "ושבת – והשיבך".
סימנים של כיבוש בזרוע בשר ומלחמות עם עשרות אלפי הרוגים הם לא סימנים של גאולה אלא אוסף של מוטיבים לאומיים, פוליטיקה, טקטיקה וטכנולוגיה.
איך יהודי מאמין יכול לחשוב שהגאולה תגיע ע"י מסיתים ומדיחים שלא היו כמותם מבריאת העולם?
אבל המציאות היא שהקב"ה נתן להם ממשלה והדרך היחידה להסביר זאת היא ש"מנסה ה' אתכם".
וספק גדול אם הפעולות שלהם הן הצלה או סכנה (התקשורת משום מה בוחרת לא להתייחס מספיק להרוגים ומשפחותיהם במערכה האחרונה, אזרחים שהממשלה הפקירה להיות מטרה לחץ כדי להרגיש כמו "אריות" ועוד בחוצפתם הם מודים שהעריכו שיהיו הרבה יותר).
אז בינתיים אני לא מתרשם מבניינים מפוארים וצבא חזק, לא לזה התפללנו לאורך הגלות, אלא לתקן עולם במלכות ש-י.
אז לפני שאנחנו מתוקנים, לפחות באופן רשמי, זה לא יקרה.
איך אלו שלא מאמינים בתיקון הנ"ל יכולים לבצע אותו?
ומעבר לחילול ה' בעצם ההשתתפות בשלטון יהודי כפרני שעצם המושג הוא היפך מהמהות והתפקיד שלנו בעולם, בוודאי בכך שותפים בכל חוקיהם ויושבים בוועדות שאחראיות ע"כ ובמשרדים ממשלתיים כמו "דתות" וד"ל.
בוא תראה לי ח"כ אחד או אפילו איש ציבור, שמוחה ע"כ שיותר ממיליון ילדים לומדים כפירה! ותרבות של פריצות נוראה.
זה לא קורה כשמשחקים במגרש עם כללים דמוקרטים ובהסתמך עליהם גם מבקשים זכויות.
רק מי שמנותק ממערכת זו יכול לבצע את התפקיד האמיתי שלו שהוא בראש ובראשונה לגלות נאמנות לבורא ולתורתו ולמחות על עצם הדבר, או לפחות להתבדל ממנו עד כמה שאפשר.
אז מה זה צורה מיטבית?
חצי כפירה?
חצי חילול שבת?
חצי פריצות?
למה בכלל להיכנס לזה?
אם לא "הלעיטיהו" אז לפחות "שב ואל תעשה".
הקב"ה לא ביקש עזרה ושתפעל לטובתו בפרלמנט, אלא נאמנות.
לכן כל מה שמשיגים זה לא תחליף לנאמנות בסיסית.
חז"ל אומרים שמצוות מחאה היא ע"כ הכאה.
הרמב"ם אומר שאם אין ברירה אז לחיות במדבריות כדי להתרחק מעבירות.
ופה מדברים על תקציבים…
איפה הביטחון בהבטחה ש"לא תשכח מפי זרעו"?
איפה הדאגה למסר ולדוגמא האישית לדור הצעיר?
שיבינו שאמונה זה לא צחוק!
זה יותר חשוב ממשלה או מבצעים צבאיים מפוארים.
זה התפקיד האמיתי שלנו "היא חכמתכם ובינתכם לעיניי העמים".
ג. סוגיית תינוק שנשבה ומי עונה להגדרה זו בימינו היא מחלוקת ידועה בין הבריסקר רב לחזו"א.
בין כך ובין כך, לא יכול להיות שע"ס הנחה זו הכל מותר ואף אחד לא אחראי על מיליוני ילדים שמתחנכים לכפירה בעיקר, ועוד מליונים שחשופים לכל מרעין בישין בערוצי התקשורת הרשמיים (שלא לדבר על אלו שלא).
עם סברא זו אפשר לזכות כל פושע.
ואפילו בדיני נפשות שיש מצווה לדון לזכות, כבר אמרו ע"כ "גם הם מרבים שופכי דמים"
כש"כ כשמדובר במסית ומדיח שעליו כתוב "לא תחמול ולא תכסה עליו" שלא מלמדים עליו זכות.
בבקשה תביא את המקור לסברא שכתבת בשם רוב גדו"י.
אלא בוודאי שמי שמנהל את מחנה השבויים, ומי שמפיץ את הדרך הזו, הוא השובה והמסית וא"א להגיד עליו שהוא שבוי.
ואם הוא אוחז במעשה אבותיו בידיו זה לא כ"כ טוב כש"כ "פוקד עוון אבות על בנים" – כשאוחזים מעשה אבותיהם.
אז הוא נענש גם על מעשה אבותיו כך שזו לא בדיוק זכות…
לפעמים מה שלא נשמע טוב, זה כן ומה שכן זה לא.
יש עוד הרבה להאריך, אך מספיק לתגובה אחת.
א. אין גאולה מהסוף להתחלה? מוזר. אני קבלתי ש"כל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו…" ו"בהדי כבשי דרחמנא למה לך?" לפעמים התוכניות שלו לגאולה קצת שונות משלנו והם מערבות (לצערנו) גם בנים רשעים. גם אם יצא לא כמו שרוצים- מאיפה העזות הזאת? אתה נביא? עניני הקץ סתומים ומאיפה לך הביטחון לומר שדווקא כך יהיה? הרי אתה יודע שאין בעיה אמיתית מהמקורות. גדולי ישראל רבים ראו בזה אתחלתא דגאולה ואין חולק בגדלותם. אז למה, תסביר לי, אתה מתכחש בכוח למציאות הגאולית? תודה לפחות, שיש כאן סימני גאולה רבים. תודה שיש "חיוך" של ההשגחה. אבל מאיפה העזות להתכחש למציאות? רק כי זה מפריע לסברתך האישית על איך צריכה להיות גאולה? באמת, שתוק. כך עלתה במחשבה לפניו.
ב. "אני לא מתרשם מבניינים מפוארים וצבא חזק, לא לזה התפללנו לאורך הגלות, אלא לתקן עולם במלכות ש-י." גם אני לא מתרשם מבניינים מפוארים ומצבא חזק. אני מתרשם מבניינים מפוארים ומצבא חזק שהקים עם ישראל שחזר לארצו בתהליך מופלא. אולי תסביר לי, באמת, על מה התפללת לאורך הגלות? כי אני התפללתי על בניין ירושלים המפוארת, ועל משיח שעושה מלחמות ישראל. עם צבא. נכון, עוד לא תקנו את העולם. עוד לא בא משיח. אבל אנחנו בדרך. איך לדעתך מתקנים עולם. עם גישת "למה בכלל להיכנס לזה?". לא. עולם מתקנים במעשה ידידי היקר. "לחיות במדבריות כדי להתרחק מעבירות". הוא גם כותב ש"עולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה גויים". איפה שמענו על נטישת ממלכת יהודה בזמן שמלכו מנשה ואחז? מה עשו חז"ל בזמן מלכות חשמונאי הצדוקים? עזבו בזעם קדוש? לא. הם נלחמו כדי לשנות את המציאות. "בוא תראה לי ח"כ אחד…". מוזמן להפסיק לקטר ולהתחיל לכוננן מלכות שדי בידיים.
ג. ביקשת מקור ל"היתר" להשתתף בממשלה? פוק חזי לכמה גדו"י יש נציגים בכנסת ולא חששו לסברותיך התמוהות. מאתגרים וקלקולים לא בורחים. משתדלים לתקן כמה שאפשר.
בנוגע לדעת גדולי ישראל בנוגע לתינוקות שנשבו https://asif.co.il/wp-content/uploads/2022/11/2-22.pdf
חוץ מ"שטיפות" במסורת אד הומינם בעצם לא אמרת כלום!!
לא ראיתי שום מקור הלכתי או סברה ישרה.
רק קיטורים ע"כ שאני לא קונה את דיבורי הרגש וההליכה העיוורת שלך אחרי ססמאות משיחיות.
תלמד עוד קצת רמב"ם, וגם את "אגרת תימן" ותראה שגם הוא מזהיר מזיופים וגם הוא אומר מה שחז"ל אומרים ש"אין ישראל נגאלים אלא בתשובה".
את כל ה"מופתים" שאתה כ"כ מתפעל מהם אפשר להסביר בדרך הטבע ובעיקר בתמיכת דוד סאם (או דוד דונאלד).
בתש"ח הם עשו תרגיל נועז וקנו נשק צ'כי באישור סטלין בשעה שהיה אמברגו נשק על כל המזה"ת. הוא כנראה קיווה שתקום כאן מדינה קומוניסטית לתפארת אמא רוסיה.
לבסוף הם חתכו מערבה והקימו דמוקרטיא- אז שלא יספרו סיפורי פוגי, כי הם סה"כ עוד פרוקסי שתלויה במעצמות ולא מדינה באמת עצמאית.
משיח לא טילפן אליהם עדיין…
למה אתה חושב שמי שלא שותף בשלטון לא עושה?
פוק חזי כמה קהילות מכובדות בארץ ובחו"ל מקדשות ש"ש ללא שום נגיעה ציונית.
כמה בתי מדרש ובתי דין מקימים בס"ד.
ד"א- אנחנו דנים בעצם העניין ולא בהשוואה כמה גדולי ישראל יש בעל צד.
בקשר לסוכית "תינוקות שנשבו", תודה על הקישור, אני בהחלט אעיין ואגיב.
א. לא שטיפות ולא אד הומינם. הטענה שלי פשוטה. אינטואיציה פשוטה ובריאה של יהודי מורה לנו לשמוח כשיש קיבוץ גלויות והצלחה גדולה לעם ישראל בכל. זה סימני גאולה מובהקים. אם אין סיבה להתכחש לה (ואין לך כאלו. הטענות על סדר הגאולה (בהדי כבשי דרחמנא למה לך?) ושיתוף החילונים (למטרות מצווה) לא מחזיקות מים מבחינה הלכתית. ויעידו גדולי ישראל בזה.) – עלינו להאמין לה ולא לטעון על "דרך הטבע" (איזה טיעון חילוני להחריד.) או על זיוף. פשוט אין סיבה לעשות זאת. אתה לשווא מכחיש את המוחש. זאת טענתי.
ב. גם החשמונאים נצחו בדרך הטבע. וגם הם היו בסה"כ פרוקסי (עם יוון בהתחלה ואז עם רומי). אז מה? עדיין השגחה גלויה. זה שאפשר להסביר בטבע לא אומר שאין השגחה. אתה יהודי מאמין, למה אני צריך בכלל להסביר לך את זה? גם על תפעול הגוף שלך תפסיק להודות ב'אשר יצר' כיוון ש"אפשר להסביר על דרך הטבע"? היה פה צירוף של כ"כ הרבה גורמים וממש ניסי ניסים. בפועל – עם ישראל בארצו, לא בשלטון זרים, ארץ ישראל פורחת ועולם התורה בפריחה חסרת תקדים. לזה קוראים השגחה ידידי.
ג. כוונות אחינו המבולבלים ממש לא מעניינות אותי. מעניין אותי לתקן עולם ואת זה אעשה עם כל מי שיעזור. יש לזה ביטוי אצלנו אתה יודע. חמורו של משיח.
ד. אני חושב שמי שמנסה לתקן לא אחראי למה שדוחפים המקלקלים. מה רצונותיהם נוגעים לו? הוא פועל לתקן עולם. למה שיתחייב בגלל מעשה אחרים? אתה צודק שצריך לדון בעצם העניין. הצגת דעת גדו"י נועדה לשלול את הנימה המוחלטת המזלזלת שלך. שתבין שלא בשופטני עסקינן ולא נכון למחות בניד עפעף סברות מוצקות של אנשים רציניים וחכמים.
ממש לא
אתה כ"כ מופתע שאני לא מוכן לקנות זיופים עלובים שאתה מאשים אותי בהתכחשות להשגחה ח"ו.
ברור שהכל בהשגחה, איפה בדיוק אמרתי שלא?
גם הדברים הטובים אך גם אלו שפחות…
והאינטואיציה היהודית שלי לא חושבת ששלטון יהודי שמטרתו היא להסית ולהדיח וגם מצליח בכך לצערנו זה מהדברים הטובים שקורים.
ואם לזה אתה קורא "הצלחה גדולה לע"י" אז תהרהר שוב.
אז אני שוב מבקש להביא טענות באמת מההלכה ולא מהבטן או שאר תערובת רגשות והאשמות.
ואם אתה כבר מזכיר את גדולי ישראל אז באמת תביא את דבריהם בנושא.
מי חוץ מהרב קוק דיבר על גאולה?
כל גדולי ישראל מאגודת ישראל וכש"כ העדה החרדית מתכחשים בתוקף למושג "אתחלתא דגאולתא" ומודים בכך שהציונים עברו בתוקף על ג' השבועות.
ורק מפני שיש באמת כזו סוגיה, זה אומר שזה אפשרי לעשות קיבוץ גלויות לפני הזמן, ז"א שלא כל קיבוץ גלויות הוא סימן לגאולה.
ק"ו, בבשק"ו כזה שמסית ומדיח כמעט את כל ע"י.
אז מספיק עם סיפורי הניסים שלא היו, לא נקרע הים ולא נפלו אבנים מהשמיים כך שאין כאן שום דבר שעונה להגדרה של נס.
וכבר כתבתי שללא תשובה התהליך לא מתחיל בכלל – תתוכח עם חז"ל והרמב"ם.
אתה בעצם הפכת את החילונים ל"אידיוט שימושי" כדי לקדם את השאיפות שלך.
וגייסת גם את הבטחת הגאולה בתור "מקדם מכירות".
ואת המושג "גדולי ישראל" בתור אייל ניגוח למי שלא מסכים אתך.
בקיצור, הדחיות שלי לשיטה שלך מנומקות היטב וגם אני נסמך על גדולי ישראל וממש לא דוחה טענות של גדולי ישראל שכנגד ב"ניד עפעף" ולא מזלזל בהן.
יש מי שטוען שכל השתתפות, אע"פ שמטרתה לתקן, אסורה ועוד שאפשר לתקן בלעדיה.
מה שבטוח שיש לה מחיר כבד, בעיקר בנזק לתודעה ולמסורת.
קצת סדר. אנחנו חלוקים בשתי נקודות (שד"א, אע"פ שהן קשורות, הן לא מכריחות אחת את השניה): השקפתית ומעשית.
א. מבחינה השקפתית, האם המדינה היא אתחלתא דגאולה. קודם כל, מהבחינה של גדולי ישראל, הרב קוק ממש לא לבד. זה שקר גמור. כמה נוח להזניח את הרב קלישר, הרב אלקלעי, הרב מוהליבר (שכשהעלו את רעיונותיהם אז כמעט ולא התנגדו להם), הנצי"ב, הרב חרל"פ, הרצי"ה, הרב ישראלי, הרב שפירא, הרב אליהו ועוד רבים. הרב עובדיה יוסף (יב"א או"ח סימן מא) העיד שבקום המדינה יצא כרוז ש"חתומים עליו כמעט כל גדולי ישראל וקוראים את הקמת מדינת ישראל בשם אתחלתא דגאולה" (בהאי לישנא!). אחרי ניסי מלחמת השחרור הגרצ"פ כתב כי "זה קרוב לשנתיים ימים אשר זכינו לראות כי פקד ה' את עמו להושיענו באתחלתא דגאולה, ורובה של א"י המערבית נכבש ע"י צהל…" (קונטרס הר צבי בספר דרישת ציון דף מח).
אבל לשאלה הזאת אין כ"כ נ"מ למעשה. כל פעולה מעשית זוקקת דיון הלכתי בכל אופן. מה גם שמכיוון שמדובר בשאלה עובדתית, עצם העובדה שכך סברו גדו"י לא מסוגלת לשנות את דעתך. צריך להיות מסוגל לפקוח עיניים. האינטואיציה כאן היא קריטית. כמו שנהג הרצי"ה לומר: יראו 'ישרים' (ולא מספיק 'צדיקים')- וישמחו. (אצל הרבי מסאטמר זה היה בסגנון: בימים ההם אין מלך בישראל [מאן מלכי?- רבנן] -איש הישר בעיניו יעשה.)
ב. במישור ההלכתי, האם חל איסור או חובה לשתף פעולה עם כופרים למטרות מצווה.
סברת האיסור שלך להשתתף בכנסת ובצבא משום שיתוף פעולה עם החילונים (שלדידך היא קבלת אחריות הלכתית על כל מעשיהם)- נדחתה ע"י רוב מוחץ של גדולי ישראל הן בשותפותם בכנסת (מציאות) והן בצבא (https://www.kikar.co.il/haredim-news/206924. וכן https://www.srugim.co.il/904303-%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A1-%D7%91%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%A0%D7%97%D7%A8%D7%A6%D7%AA-%D7%9E%D7%99-%D7%A9%D7%9C%D7%90-%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%93-%D7%A9%D7%99%D7%AA%D7%92. עניין גיוס בני ישיבות עצמם הוא אמנם סוגיה נפרדת.) ולגופו של עניין- איזה מן סברא זו? מכח איזה מקור אתה בא לדחות כ"כ הרבה חיובים מדאו'? איך "אל תתחבר לרשע", שהיא משנה שאינה הלכתית מאבות, גוברת על "עזרת ישראל מיד צר"? נשגב מבינתי. האם תוכל להתעלם ממת שאין לו קוברים רק בגלל שחלק מנושאיו רשעים? עובדי זק"א עוברים על איסור לשיטתך משום שהם משתפים פעולה עם משטרת ישראל? בי"ד פטור מלמול תינוק שאביו רשע? ואפילו על עצם הסברא- אם יהיה בבניין שאתה גר בו אדם רשע לא תסכים לשבת איתו בוועד ותפקיר את הבניין לרשותו?
לעניין החשש (הפרטי) שמא תתקלקל- לקמן.
ג. בעניין ראייתך מהרמב"ם (ולטענתך גם מחז"ל), הדברים ידועים וניתנו הסברים רבים לעניין. נתחיל בזה שלמסקנת הגמרא עצמה (סנהדרין צז:) ר"א הודה לרבי יהושע שהגאולה אינה תלויה בתשובה ואם יש לה קץ קבוע לא יתכן שתהיה נתונה לבחירה חופשית. כדי לתרץ את הסתירה בין הגמרא לרמב"ם הרבי מסטמר עצמו נאלץ לתרץ (באחד מתירוציו) שאמנם אתחלתא דגאולה יכולה להיות לפני תשובה גם לפי הרמב"ם. בנוסף, לפי הכס"מ המקור לרמב"ם היא הגמרא ביומא (פז:) שאמרה ש"גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה". הטורי אבן כתב שלפ"ז הרמב"ם עסק בהלכות תשובה באפשרות של גאולה של "אחישנה", באפשרות לקרב את הגאולה, אבל לא שפסק בניגוד לגמרא (ולעצמו בהלכות מלכים) שאין גאולה בלי תשובה כלל.
לבקשתך, כמה ראיות מהמקורות:
הגמ במגילה (יז:) מסבירה את סדר הברכות בשמו"ע לפי סדר הגאולה. היא אומרת שברכת 'גואל ישראל' היא הברכה השביעית כדי לרמוז על המלחמות שיקרו בשביעית כ"אתחלתא דגאולה" (!) לאחר מכן א"י תתן פירותיה בעין יפה (ברכת השנים) ולאחר מכן קיבוץ גלויות (תקע בשופר). רק לאחר השלבים האלו (ונוספים כמובן לפי סדר הברכות) יגיע המשיח (את צמח דוד). הרי לך התגשמות הדברים באופן מפליא בדורנו.
1. מלחמות. נו טוב, על זה אין צורך שארחיב נכון?
2. פריחת הארץ. "ואמר ר' אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנא' 'ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו פרי ופריכם תשאו לעמי ישראל…'" ורש"י על אתר: "כשתיתן א"י פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה מזה".
3. קיבוץ גלויות. מבואר בגמרא שקיבוץ גלויות הוא סימן מקדים לגאולה. הרמב"ן כתב (פירוש לשה"ר ח, יב) ש "ראשית הגאולה העתידה תהיה ע"פ רשיון המלכיות ויהיה קצת קיבוץ גלויות, ואח"כ יוסיף ה' שנית ידו כדכתיב "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך".
אעצור כאן בינתיים. אם תרצה, אמשיך בפעם הבאה.
ד. בעניין המחיר שציינת. צודק. יש מחירים. תבדוק את עצמך. אתה חושב שתתקלקל? שלא ישבת בישיבה מספיק זמן כדי לא להיות מושפע? אם ככה- שב במקומך. חשב שכר מצווה כנגד הפסדה. אבל להגיד את זה כהוראה כללית- ממש לא.
לעשות סדר זה חשוב מאד
א-ב. אני מצטער שלא התייחסתי לרבנים שקדמו לרב קוק כמו הרב קלישר, שגם הוא דיבר על מושג של להביא את הגאולה בידיים וגם עליו חלקו, אם כי העשייה שהוא דיבר עליה היתה שונה בתכלית מהעשייה בתקופת הרב קוק, הציונים בתקופת הרב קוק היו עזי פנים כלפי התורה ושומריה וגם כלפי או"ה להבדיל מהעליה הראשונה בתקופת קלישר.
ולכן הרב קוק נחשב הרבה יותר חדשני בכך שתיאר אותם בתור גואלים, והדימויים בהם השתמש, גרמו לבידוד אידיאלוגי בינו לבין מנהיגי האגודה כמו הח"א, הח"ח וכמובן, מנהיגי העה"ח בירושלים.
בכל מקרה, הרבה ראו בכך בעיה רצינית לתת כבוד ויקר למי שמצהירים מפורשות שמטרתם לעקור את התוה"ק ולהפוך את ע"י ל"עם ככל הגויים" ולכן באמת אין לי דרך או כוונה לתת טעם לדבריהם כי אני לא דובר שלהם ולא הצלחתי להשתכנע שזה נכון, עם כל הכבוד, אם זה נראה כמו אפיקורס ומתנהג כמו אפיקורס, אז רוב הסיכויים שזה אפיקורס ולא צדיק בתחפושת או משהו דומה.
ומשכך, ואני מתייחס גם לחיבור שקראתי, ולא ראיתי מי כתבו, גם אם נמצא נסיבות מקלות שיפטרו אותו מ 4 מיתות ב"ד או מלקות, ונציל אותו מדין "לא מעלים ולא מורידים".
הוא יישאר אפיקורס, אם מבחירה ואם מהסתה.
ואם הוא כופר באחד מי"ג עיקרים, אין לו חלק בע"י, אא"כ יחזור בתשובה.
אז ללכת למדבריות זה קצת קשה, לעזוב את ארה"ק זה בהחלט פתרון שגם הרבה מצדדים בו אע"פ שמעשי הציונים גורמים שנאה וסכנה בכל העולם וצריך לעבוד קשה כדי לשכנע את העולם שהם לחלוטין לא מייצגים את היהדות כפי שהם מתיימרים.
אז אם נשארנו כאן בארה"ק תחת שליטתם, לפחות נצמצם את האינטראקציה למינימום ההכרחי ובטח שלא נגלה אהדה או תמיכה כלשהיא בשלטון שעיקרו הוא כפירה.
לכן אדמו"ר מסאטמר זי"ע חיבר מורה נבוכים מדויק לרוח התקופה, שכן מי ששואף להתנתק, לא יצליח להגיע לניתוק מוחלט אחרי שהציונים השתלטו על כל המשאבים.
והוא לא הלך כ"כ רחוק כמו הדוגמאות שנתת אלא עמד על כמה נקודות מרכזיות שאחת מהן היא לא להשתתף בבחירות לכנסת ופירט את כל האיסורים הכרוכים בכך.
אפשר לקחת את העדה"ח בירושלים בתור דוגמה נפלאה, לא מזמן ניצולת השבי אגם ברגר התארחה בטיש של תולדות אהרון ואביה קיבל ברכה חמה מהרב, שכמובן מתפלל על שאר השבויים ועל אחינו בית ישראל.
וגם מקיים את המצווה של להתרחק מהרשעים, שד"א ממש לא מסתכמת במשנה בפרקי אבות אלא כל התנ"ך מלא בה:
א"א לא זכה שנתייחד עמו הדיבור כל זמן שהיה עם לוט.
מצוות עיר הנידחת וד"ל.
כְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ פָּרַץ ה' אֶת מַעֲשֶׂיךָ
וגם להלכה:
סימן שמ"ה ביו"ד שלא מתאבלים על פורקי עול
מצווה לשרוף ס"ת שכתבו אפיקורס כולל האזכרות.
ועוד ועוד …
המציאות אמנם מורכבת ולכן באמת צריך להצמד למורה דרך אמיתי כי אחרת אין לדבר סוף, וכבר אמר הרב משה בלוי ש"גם לקנאות צריך מסורת".
וחשוב לזכור שהמטרה היא גאולת ע"י וכמובן שיהא רעוא שיחזרו בתשובה וכך יפתרו כל הבעיות.
ג. אנחנו ממש לא רוצים להגיע ל"בעתה" ול"נפץ עם קדש" – תהפוך דף בגמרא.
והמקור הוא קודם כל פרשת התשובה "ושבת עד ה' אלוקך" – "והשיבך".
1. מלחמות לא חייבות להיות דוקא שלנו, אלא האומות שיילחמו אחת בשניה.
2. פירות שצומחים אחרי ששותלים אותם זה לא סימן לגאולה אלא "עולם כמנהגו נוהג" בכל העולם מגדלים פירות.
3. כבר כתבתי שמכח ג' השבועות רואים שיש התכנות לקיבוץ גלויות לפני הזמן כפי שגם כתב הרמב"ם באגרת תימן ש"תחפוץ האומה להתנועע שלא בעתה".
ומקיבוץ זה יצאו רק קלקולים לצערנו.
ד. המחירים הם לא רק אישיים אלא בחילול ה' שיש בכך שיהודים מאמינים יושבים יחד עם אפיקורסים גמורים ונותנים להם גושפנקא לעיני כל העולם ובעיקר לעיני הדור הצעיר.
ולכן מצווה לפרסם דעת תורה כנגד, גם הח"א וגם הרב שך הודו בחשיבות הדבר.
גם אם הוריהם וסביהם של המצילים גרמו את ההצפה, בזמן הנתון שהאדם (והעם) בסכנת טביעה – אין זה משנה מי גרם לכך, אלא איך יוצאים מכך. במצב של סכנה צריך לעשות השתדלות פיזית להינצל, ועם זאת להאמין שה' מושיע.
לגבי גדולי ישראל – העדה החרדית מהווה רק 5% מהציבור החרדי. לאגודת ישראל ישנם גדולי תורה אחרים, לא של ה'עדה החרדית'.
בעקבות מתחים והתנגשויות על רקע אידאולוגי באגודת ישראל עם הישוב הישן פרש ב-1935 פלג בראשות הרב עמרם בלוי שהתנגד בתוקף לשיתוף פעולה עם הציונות ולהשתתפות בבניין ארץ ישראל. פלג זה נקרא "חברת החיים", והיווה את הבסיס לקבוצת נטורי קרתא (קיצונים מה'ישוב הישן').
ב-1942 היה משבר בין הפלגים של אגודת ישראל בארץ, שכלל אף אירוע אלים. כעבור מספר שנים התפצלו אגודת ישראל והעדה החרדית הירושלמית.
בשנת תש"ה נערכו בחירות בעדה החרדית, שבהן ניצחו אנשי נטורי קרתא. בעקבות כך נפרדו באופן סופי דרכיהן של אגודת ישראל והעדה החרדית!
רבני אגודת ישראל היו בעד פעילות פוליטית בממשלות הארצות בהן חיו. הזרוע הפוליטית של אגודת ישראל פעלה עד מלחמת העולם השנייה בסיים של הרפובליקה הפולנית השנייה, בסיימאס הליטאי ובסאימה הלטבי. במהלך מערכות הבחירות לסיים הפולני ב־1930 חברה אגודת ישראל לגוש הממשלתי, והצהירה על נאמנותה לממשלת פולין.
מאז פרישת מפלגת דגל התורה הליטאית בשלהי שנות ה-80, מייצגת אגודת ישראל בישראל בעיקר את הפלג החסידי. ליהדות התורה יש מאז גדולים אחרים, המייצגים את דעת התורה של יהדות התורה, כמו הרב שך זצ"ל, שכיוון לכניסה של 'דגל התורה' לממשלה (כל עוד זאת לא ממשלת שמאל ).
למה זה נגמר?
גם היום הם ממשיכים להתגרות באו"ה ללא הפסקה ולהכניס את כל ע"י לסכנות איומות, מה השתנה?
התגרות דתית בעליה מיותרת להר הבית.
מלחמה שלא נגמרת שנתיים.
ועוד הרפתקאות מסוכנות עם איראן שכנראה גם לא הולכות להגמר.
ממש כיף פה…
והכל למטרה של קיום מדינה שבאופן מוצהר כופרת בתוה"ק ומחנכת את אזרחיה היהודים שהכל "היסטוריה" וכעת אנחנו "עם חופשי בארצנו" ללא עול תורה ומצוות.
אז איך זה בדיוק מסתדר עם האמונה שה' מושיע?
בזכות מה???
אולי בזכות הרחמים על שארית הפליטה שלא מצטרפים אליהם!
וכאן מגיעים לעסקני אגודת ישראל שהיום עושים בדיוק היפך מהמטרה שהאגודה הוקמה למענה והיא שמירה על עולם התורה והאמונה והתבדלות מהתנועה הציונית ע"י משקל נגד עולמי.
והיום הם מצהירים על נאמנות בשבועה למדינת הכפירה וחוקיה, הצטרפות ל"גוש הימין" למטרות אידיאולוגיות לאומיות ולא כדי לדאוג לאינטרסים של בוחריהם.
כבר שנתיים שלא מקיימים את ההסכמים הקואליציונים שעליהם התחייבו ראשי הליכוד.
ומה הם עושים?
נותנים גב לממשלה כדי לא להרוס את תוכניות התקיפה שלהם באיראן.
אז למי בדיוק הם נאמנים?
ואח"כ הם ימשיכו לדקלם שמה ששומר עלינו זאת התורה, אך בשעת המבחן הם מגלים פנים אחרות ונוטשים את האמונה כדי לא להפיל את הממשלה שמהתלת בהם כבר שנתיים.
וגם מערכת היחסים לא ברורה, החילונים ימשיכו לעשות עברות ואנחנו נשתוק ונלמד תורה להצלחתם?
איפה כאן הערבות?
בסוף רק שיטה אחת באמת מוכיחה את עצמה והיא ההתבדלות מכל העסקנות הפוליטית.
כך לפחות אנחנו לא צריכים להסתתר מאחורי קלישאות שקריות אלא לייצג את התפקיד החשוב שלנו שהוא קודם כל נאמנןת מוחלטת לבורא ללא פשרות.
ד"א, העה"ח ממש לא מסתכמת במי שקוראים לעצמם "נטורי כרתא", שנחשבים מיעוט קיצוני בתוכה, היא מורכבת מחסידויות גדולות ומכובדות והם למעשה בית הדין הוותיק בארה"ק.
כך שבהחלט יש על מי לסמוך!
חרדים שחושבים כעדר הם מבולבלים. חרדים שפויים בעלי מחשבה מבינים שאנחנו בארוע הסטורי
מאי נפק"מ
כנראה שרבונו של עולם לא מתיעץ עם מועצת גדולי התורה. ומתברר שגם מי שלא למד יבומעס, יכול חהיות יצירתי.
ממש לא מזלזלים ביצירתיות שלהם.
אך איך זה אמור להשפיע על האמונה שלנו?
גם ב 67 היו כאלו דיבורים.
התורה שלנו לא מושפעת מהצלחה צבאית כזו או אחרת.
הם עדיין מסיתים ומדיחים באותה דרגה ומקיימים במלחמותיהם את אמרת חז"ל "עזים שבאומות ישראל".
פשוט לאמריקה יש שליחים שמוסרים את נפשם ומוכנים גם לסכן את האוכלוסייה האזרחית כדי לשמור על האינטרסים הדמוקרטיים במזה"ת.
ואותם שליחים גם מצליחים לסחוף אחריהם יהודים מאמינים ע"י שימוש בפסוקים וססמאות.
מאמר ממש מחכים!
באמת זה זמן מיוחד, עם ישראל נמצא בארצו עם כוח פוליטי.
צריך לשים לב למה שקורה כאן
מצד אחד מדובר בניסים שממחישים את היחודיות של עם ישראל איננו עם ככל העמים ויש לנו תכלית אחרת ואנחנו מובילים אותה ובעקבותינו העולם כולו
מצד שני המערכות החילוניות שדרכם הדברים מתגלגלים לא מזוהות בעיני עצמם ובעיני אחרים כמערכות יהודיות הם בעצם מערכות קלאסיות כמו לכל עם של צבא וכו'
מה שקורה מול העינים שלנו הוא שה' אומר כמה שאתם תנסו להתנהל כמו עם רגיל זה לא ילך לכם אתם תקימו צבא אבל כולם ידעו להגיד זה צבא יהודי זה לא צבא רגיל זה צבא של ניסים לא של כח
העמדה החרדית בעצם אומרת אי אפשר להזדהות עם הסיפור החילוני של המערכות המדיניות והעמדה הזאת רק מתחזקת מול העינים שלנו כל הזמן אי אפשר להסביר את מה שקורה כאן מתוך עמדה חילונית
הנקודה כאן היא שבעצם ה' לוקח את הסיפור החילוני ולא מאפשר לו להתגלגל כסיפור חילוני
החידוש במהלך הזה מנדוקת מבט חרדית הוא לא עצם הענין שה' לא נותן לחלונים להרגיש עם רגיל אלא שהוא עושה את זה בדרך של הארת פנים ולא מתוך הסתר פנים בעוד שאנחנו היינו מצפים לאיזה שהוא עונש או משהו כזה שיבהיר שאין דבר כזה יהודי חילוני
כמובן בחלק הזה אין לדעת חשבונות שמים למה ככה ראה ה' לעשות אבל מבחינת המסקנה של האירועים ברור שעמדה החרדית רק מתחזקת אין דבר כזה יהודי חילוני ואין ליהודים שום יכולת לבנות לעצמם סיפור חילוני ולהצליח להתנהל איתו. וברור שהחילוניות היא נגד כל הזהות היהודית של הברית עם ה' והיא לא תשרוד בסופו של דבר אנחנו רק צריכים לעשות את המוטל עלינו ולהישאר נאמנים לברית עם ה' בלי להתבלבל מרגעים בהם נראה שאולי יש לחילוניות מקום בסוף כולנו רואים שזה לא זה
תדבר עם חיילים שמוסרים את נפשם. לא כל מי שאין לו כיפה הוא סוכן ק.ג.ב
החרדים חיים בבועה וחושבים שרק הם אוהבי תורה
כמו הרבה דברים בהיסטוריה היהודית, גם זה עוד שלב בדרך לגאולה הסופית והאמיתית.
האם זהו השלב הסופי? לא נראה לי. הלוואי ואתבדה, אבל לפי עיניי הטרורטות נראה שעוד ארוכה הדרך.
הפוסק החרדי הרב אשר וייס: "5 דקות תורה של חייל שווה יותר משעת בית מדרש"
הרב אשר וייס, מגדולי הפוסקים בציבור החרדי, שיגר בימים אלה ברכה חמה ומרגשת לחיילי צה"ל – הלוחמים והעוסקים במשימות ביטחוניות ברחבי הארץ ובמעגלי הלחימה הרחוקים, בהם גם באיראן. את הברכה העביר לרס"ן הרב יוסף לוין מהרבנות הצבאית הראשית.
בסרטון שפרסם אמר הרב: "לחיילים האהובים שמשרתים בזרועות הביטחון בעזה, ביהודה ושומרון, באיראן ובכל מקום – הקב"ה ישמור עליכם. אתם עוסקים בעבודת קודש. אנחנו בעיצומה של מלחמת מצווה, וכל אחד צריך לשרת בתחושת שליחות – שהוא משרת את עם ישראל".
הרב הדגיש את ערכה העצום של שליחות הלוחמים: "אמרו חז"ל: 'כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא' – ואתם מקיימים עולמות. תרגישו שזה קודש. הקב"ה ישמור עליכם, ותשמרו גם אתם על עצמכם".
בהמשך התייחס הרב למאמציהם של חיילים רבים לקבוע עיתים לתורה גם בתנאים הקשים ביותר: "אני חושב שאחרי שירות קשה והסתכנות, חייל שלומד חמש דקות – יקר בעיני הקב"ה יותר מאדם שיושב בשלווה בבית המדרש ולומד שעה. חז"ל אמרו: 'אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לשמיים'. אם אדם לומד תורה בקושי – כמה זה יקר בשמיים".
לסיום חתם הרב את דבריו בברכה אישית: "תשלימו את כל המשימות. הקב"ה ישמור עליכם. שכל אחד מכם יחזור הביתה – לחיים, לשמחה ולשלום".
כשאדם אוחז בדוגמה שאין צורך להסבירה רציונלית, כמו הדוגמה המשיחית, אז כל אירוע שנתפס בעיניו כהיסטורי במובן החיובי הופך פתאום לנס גלוי. בהתאם ,כשזה מסתדר אז הטייסים השמאלנים מוצגים כגיבורים, וכשזה לא מסתדר עם הדוגמה ניתן כמובן להאשים בכך בדיוק את אותם טייסים שמאלנים ….
היו כבר צמתות היסטוריות מסויימות בתולדות היהודים שהובילו לאופריה משיחית שהסתיימה באסונות כבדים כמו מה שקרה בימי הממלכה החשמונאית בואכה חורבן בית שני, מרד בר כוכבא וכולי. גם התוצאות המחרידות של השואה הימה המחשה לתוצאה של מצב נפשי בו התאולוגיה מחליפה את החשיבה הרציוילית.
מעבר לכך כמה אנקדוטות משעשעות:
1. ההקבלה של הכותבת בין רוסיה לאוקראינה לעומת ישראל ואירן, ממנה משתמע במרומז שהכותבת תומכת פוטין או שהיא כה חסרת מודעות למשמעות דבריה שלא עלה בדעתה שכך משתמע, ונעזוב בכלל את זה שמבחינה צבאית זה כמו להשוות בין תפוחים לתפוזים
2. לגבי הצורך אמירת התהילים בישיבת הקבינט, כפי שהכותבת מציינת, כן, זה היה רעיון נחמד של יצחק וסרלאוף מעוצמה יהודית, השר לענייני כלוום ושום דבר. כפי שהעיד בערוץ 14 בתום הישיבה , לאחר אמירת התהילים, כשמטוסי חיל האוויר עדיין בדרך לטהרן, ביקש מאישתו שהיתה בבית החולים עם בנו שסבל מחסימה נשימתית לחזור הביתה מיידית בלא להסביר כמובן למה. שזה באמת סיפור נפלא אבל נאסר על משתתפי ישיבות כאלה לשנות את שיגרת חייהם וחיי משפחתם בשום צורה מחשש ששינויים בדפוסי התנהגות כאלה יזוהו ע"י המודיעין של האוייב. מה שממחיש אולי את הפער בין הפאטוס ההיסטורי של אנשים שלא תרמו כלום להצלחת המודיעין וחיל האוויר לבין טיפשותם וחוסר אחריותם.
3. מוקדם להעריך האם פעולה זו הינה אכן הצלחה מלאה, חלקית, או לא זה ולא זה, והנבואה ניתנה כיום בדיוק למי שיודע להצביע כבר על לא פחות מנס
בהמשך לתגובתי הקודמת (מקווה שלא תצונזר או תשוכתב) לגבי הפסוק " דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל" שהכותבת מתארת כשתי צורות פעולה ניסיות, מדובר בפסוק שכבר "כיכב" תרתי משמע בעולם התאולוגיה המשיחית היהודית והנוצרית בעבר, כך שזה לא מפתיע ששוב חוזר הניגון. לפי הבשורה על פי מתאוס, שלושה אמגושים (מכשפים, מאגים) בישרו להורדוס (לחרדתו) על התממשות הנבואה "דרך כוכב מיעקב" בהקשר של כוכב שנצפה בשמי בית לחם והובילם לישו.
באותו אופן , את הפסוק 'דרך כוכב מיעקב' – דרך כוזבא מיעקב, ייחסו לרבי עקיבא שראה בבר כוכבא את המלך המשיח, ואולי זה מקור שמו. לאור התוצאות המחרידות של מרד בר רוכבא דרשו בהמשך ששמו המקורי בר כוזיבא נגזר משקר וכזב.
ושוב חוזר הניגון כשהפעם טראמפ הוא כורש וביבי הוא המשיח …
א. אסור להתבלבל ח"ו בין האירועים האחרונים לבין המושג "גאולה" כמו הערך ההלכתי הנוקשה והעקבי שלו [כמו שכתוב בהל' מלכים ברמב"ם – ביאת מלך המשיח ובנין בית המקדש שעל ידו – ואחריו קיבוץ גלויות].
הגדרת גאולת ישראל "קמעא קמעא" – 1. הלכתית: לא הוכרעה להלכה ברמב"ם, ולא הראב"ד ולא הכס"מ חלקו בזה. 2. במבחן המציאות: האם ניתן להכליל את מאורעות תשפ"ג וקודם לכך – עקירת יהודים מבתיהם, כ"גאולתן של ישראל"?
ב. אין האירועים האחרונים כלל בסתירה ל"פעמי משיח" ו"צפה לרגליו של משיח" שאינם בכלל הגדר ההלכתי של ביאת הגואל [שהן לחסידים והן לתלמידי הגר"א הי' ברור כבר אז שהחל תקופת עקבתא דמשיחא], כיון שהי' ניכר גלוי לעיני בשר, שעם כל החדשנות הטכנולוגית, ההצלחה למעלה מן המשוער אינה אלא יד ה' שהופיעה להציל את ישראל מאויביו.
ג. גם בנוגע לשאלת זהות אנשי ההגנה – האמנם יהי' אסור להתרפא אצל רופא שאינו שומר מצוות לע"ע, ולהאמין שהקב"ה נותן הכח בידו לרפאות? והאם מי שיצא ממצב מסוכן לחיים ע"י כוחות הביטחון אין לו לברך ברכת הגומל לחייבים טובות?
להעיר שכבר הוכיחו (ראה ע"כ בספר 'בין אור לחושך') שהרב קוק לא התכוון להקמת המדינה בה' אייר תש"ח, שאמר בפירוש שאינו מתכוון למדינה שיהיו אדני היסודות שלה שלא ע"פ רוח ישראל סבא.
רק עשור אחרי פטירתו, "למדו" ו"הבינו" במשנתו שה"ה המדינה.
טענה משונה מאוד. דרכה של תורה שעוברת מרב לתלמיד ודברי הראשונים מתפרשים ע"י האחרונים. הרצי"ה קוק זצ"ל לא משה ידו מתוך יד אביו וכששאלו את הרב קוק שאלה ולא היה פנוי לענות הפנה את השואל לרצי"ה שהיה אז בין 17 (!) ואמר "מה שהוא אומר כאילו אני אמרתי" . מלבד זאת עיקר דברי הרב קוק על היחס למדינה הם בספר אורות שנערך ולוקט מכתבי הרב קוק ע"י הרצי"ה תחת השגחת הרב קוק. והרצי"ה הוא זה שהסביר את דברי הרב קוק על מדינת ישראל