יש דעות שונות בציבור הדתי בשאלה עד כמה ראוי להתחשב בדעת הקהל העולמית כאשר אנו מנהלים את מדיניותנו, בעיקר בענייני ביטחון. יש הטוענים שעלינו פשוט לעשות כל מה שנדרש לביטחון המדינה, ובניסוח דתי – את כל אשר מצווה עלינו בתורה – בלי להתחשב כלל בדעת העמים ובלי להירתע מלחצים בינלאומיים. מנגד, יש הטוענים שחובה לפעול באופן ריאליסטי ולהתחשב, לא רק בנושאים שבהם ממש מאיימים עלינו בפגיעה או בסנקציות, אלא גם מצד הנראות, היחס והידידות עם מדינות אחרות.
כדאי אפוא לבחון בתורה עצמה את הגישה באשר להתחשבות בדעת עמים אחרים.
יציאת מצרים ומבחן הצדק לעיני העמים
ראשית, נעיין בסיפור יציאת מצרים.
ה' שולח את משה לאסוף את זקני ישראל ולבשר להם שהוא בא לגאול אותם, להעלות אותם לארץ כנען ולתת להם אותה כפי שנשבע לאבותם. בה בעת הוא מצווה להביא אותם אל פרעה, כדי שיבקשו ממנו לאפשר להם לצאת למדבר דרך שלושת ימים, לזבוח לאלוקיהם שנקרה עליהם. עצם הלשון, נִקְרָה עָלֵינוּ, משמעה הזדמן לנו לאזור: נראה שניסוח זה הולם יותר את תפיסותיו ואת מושגיו של פרעה.
ה' אומר למשה מראש שפרעה לא ייתן, ואף לא ביד חזקה; רק לאחר שה' יכה את מצרים בכל נפלאותיו יאפשר פרעה את הדבר.
אלא שכאן מתעוררת שאלה פשוטה: לשם מה צריך את כל המהלך הזה, לבקש יציאה של שלושה ימים בלבד, אם התכנית היא ללכת לארץ כנען? אילו היה זה כדי שפרעה יסכים וישראל יוכלו לברוח, היה הדבר מובן. אבל אם רק על ידי המכות יסכים, אפשר היה לומר לו מראש בפירוש: ה' ציווה שתשחרר אותנו לגמרי, כי הוא ינחיל לנו את ארץ כנען כאשר נשבע לאבותינו.
ועוד שאלה: מן הכתובים משמע שאילו פרעה היה מסכים לשלח, לא היה קורה לו דבר. והיכן אפוא העונש המגיע לו ולמצרים על כל העינויים שעינו את ישראל, על עבודת הפרך, על השלכת ילדיהם ליאור ועל תכנית הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ?
נראה פשוט שאין הדבר מכוון עבור פרעה ומצרים עצמם. הללו לא ישמעו עד שיקבלו את המכות, וכבר התחייבו בעונש כבד על כל מה שעשו. נראה שהעניין היה מכוון לשאר העמים שמסביב, אלופי אדום, אילי מואב ויושבי כנען, שישמעו את כל אשר ה' עושה למצרים.
עמים אלו אינם יודעים על תכנית הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ. בעיניהם, לגיטימי הוא שעם אורח במצרים יידרש לעבוד עבודת המלך ולבנות עבורו ערי מסכנות. ואת השלכת הילדים ליאור סביר שהמצרים השתדלו להסתיר, כדי שלא תיוודע בעולם.
אם ישמעו העמים שבאו אנשים ואמרו לפרעה בשם אלוה שאינו מכיר לשחרר את כל עם העבדים שלו כדי שילכו לארץ אחרת, וכיוון שלא נשמע לכך הוכו הוא ומצרים מכות נמרצות, יאמרו שזהו אלוה אכזר, שאינו שופט צדק.
אם ישמעו העמים שבאו אנשים ודרשו מפרעה בשם אלוה שאינו מכיר לשחרר את כל עם העבדים שלו כדי שילכו לארץ אחרת, וכיוון שלא נשמע לכך הוכו הוא ומצרים מכות נמרצות, יאמרו שזהו אלוה אכזר, שאינו שופט צדק. שהרי אין היגיון לצפות מפרעה לשמוע בקול אלוה זר רק מפני שאנשים דיברו בשמו.
אבל אם ישמעו שהעם ביקשו ממנו יפה לאפשר להם ללכת שלושת ימים לזבוח לאלוה שלהם והוא סרב, ואותו אלוה הכה אותו עד שהסכים, הדבר יתקבל בעיניהם. במקרה זה, פרעה הוא שנהג שלא כראוי, בשלילתו מהם חופש פולחן ובמנעו כביכול מן האלוה את קרבנותיו ומנחותיו.
בזה נבין גם מדוע שינו משה ואהרן בתחילה מן האופן שה' אמר להם לפעול, וציוו את פרעה בשם ה' במקום לבקש בשם העם: שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר. הטעם לכך פשוט: זקני ישראל לא באו עמהם אל פרעה, ומשה ואהרן לא היו הנציגים המוסמכים לדבר בשם עם ישראל. ממילא לא יכלו לבקש בשם העם. לכן אמרו בשם ה', ופרעה ענה כמצופה: מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ.
לאחר מכן הם דיברו בשם העם כפי שציווה ה': אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָה עָלֵינוּ, נֵלֲכָה־נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱ־לֹהֵינוּ, ואף הוסיפו: פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב. כלומר, גם אם בני ישראל עצמם אינם מבקשים ללכת לזבוח, הם חייבים בכך; ואם לא יעשו כן, האלוה יעניש אותם.
לכך הגיב פרעה בהחמרת תנאי העבודה – כדי שלא ישמעו העם בקול משה ואהרן לבקש ללכת לזבוח. וכך הצליח כביכול להפר את התכנית הראשונה.
ובכך מובן גם למה ה' לא גילה למשה מראש שבתחילה תכבד העבודה ואחר כך יבואו מכות וגאולה. אילו היו הזקנים באים עם משה אל פרעה ומבקשים ממנו בשם העם, לא היתה לפרעה סיבה להכביד את העבודה, שכן העם כבר מבקש. הוא הבין שהעם עצמו אינו מבקש ללכת, וסבר שיוכל, על ידי הכבדת העול, למנוע את העם מלשמוע בקול משה ולבקש ללכת.
לכן בסופו של דבר שינה ה' את המהלך ושלח את משה ואהרן כנציגיו ולא כנציגי עם ישראל (שהרי זקניו לא הצטרפו). משום כך גם נאמר עתה: וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, ואילו בתחילה נאמר רק: וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ… וְהִכֵּיתִי אֶת־מִצְרַיִם. לא שה' יקשה את לבו, ולא שירבה את המכות.
כי עכשו, כשהעם עצמו אינו מבקש ללכת לזבוח, חוזרת הבעיה הראשונה: העמים שמסביב עלולים לומר שה' הוא אלוה אכזר, שהיכה את פרעה לחינם. לכן הוצרך ה' להביא תחילה את המכות הקלות, כדי שפרעה יכיר את ה' ויראה כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, ושיש בידו להפלות בין מצרים ובין ישראל. אם לאחר שיכיר אותו בכל זאת יתעקש ויתחצף נגדו ולא ישלח, יובן שהוא נענש עתה במכות קשות יותר, ששיאן מכת בכורות.
אלא שכאן נוצרת בעיה נוספת: כיוון שפרעה יכיר את ה' במכות הקלות, מסתבר שגם ייכנע. לכן נאמר שה' יקשה את לבו. לא כדי שייענש על הסירוב לשלח, אלא כדי שהוא וארצו יקבלו את עונשם על כל מה שעשו לבני ישראל כל השנים. העמים יראו שאף שהוכה במכות קלות עדיין התעקש פרעה עד הסוף. מתוך כך יבינו שאלוקי ישראל הוא אל שופט צדק, העושה הכל במשפט ומעניש לפי מה שבאמת מגיע.
קידוש השם: לא רק כבוד שמים
כעת יש להעמיק בהבנת הדברים: מעבר להכרת ה' בתור אל המשפט והצדק, יש מטרה נוספת לתהליך דלעיל.
חפץ ה' הוא שבני האדם ילכו בדרכיו, דרכי החסד, המשפט והצדקה, כפי שמפורש בתורה ובנביאים. משום כך בחר ה' באברהם אבינו: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, הוא הבטיח לו שירבה את זרעו וייתן להם את הארץ, כדי להקים עם שהולך בדרכי ה'.
אם יחשבו העמים שאלוקי ישראל אינו שופט צדק, והוא דורש מפרעה ציות לאל שאינו מכיר, הם לא רק יפתחו חוסר כבוד כלפיו. הדבר יציג אותו כאל שאינו נוהג בדרך המשפט והצדקה, ויפגע בהנחלת הדרך הזאת בעולם.
ואכן, אברהם עצמו, כאשר התפלל על אנשי סדום, טען לפני ה' בשם הצדק והמשפט: חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ! הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט? כן אבימלך מלך גרר, כשנענש על שלקח את שרה, שאל את ה': הֲגוֹי גַּם־צַדִּיק תַּהֲרֹג? שכן אילו לא ידע שהיא נשואה, היה זה עוול אם ימות על כך.
ואם כן, אם יחשבו העמים שאלוקי ישראל אינו שופט צדק, והוא דורש מפרעה ציות לאל שאינו מכיר, הם לא רק יפתחו חוסר כבוד כלפיו. הדבר יציג אותו כאל שאינו נוהג בדרך המשפט והצדקה, ויפגע בהנחלת הדרך הזאת בעולם.
הגאולה בדורותינו לעיני הגויים
בתורה נאמרו ברכות וקללות: אם לא נשמור את החוקים והמשפטים, אם לא נשפוט צדק, אם לא נעשה חסד ורחמים, אם נעשוק את החלשים ואם נחשוב רע על אחרים – אזי יבואו קללות עד כדי חורבן, גלות וסבל. אך אם נשוב אל ה' בתוך הגלות, ונשמע בקולו בכל לב ובכל נפש, אז הוא ישיב את שבותנו ויקבץ את נידחינו מכל הארצות.
אבל יחזקאל הנביא בהפטרת פרשת פרה (פרק לו) אומר דברים נוספים:
וָאֶחְמֹל עַל־שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית־יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁמָּה… לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם־לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם… וְקִדַּשְׁתִּי אֶת־שְׁמִי הַגָּדוֹל… וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן־הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל־הָאֲרָצוֹת, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַתְכֶם. וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל־גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם… וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר־בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם.
נשמע בבירור שבתחילה יגאל אותנו הקב"ה מכל העמים והארצות ויחזיר אותנו לארץ ישראל, ורק אחר כך יטהר אותנו מן הגילולים וישיב אותנו בתשובה לשמור חוקיו ומשפטיו. הדבר לכאורה סותר את מה שנאמר בתורה.
אלא שיחזקאל עצמו מפרש מדוע הדבר כן. התורה מציגה את הסכם הברית שבין ה' לישראל: מצד סדר הברית, אין ה' מתחייב להחזיר אותנו אלא אם נחזור בתשובה שלמה בכל לב ובכל נפש. אבל אין פירוש הדבר שהוא מחויב שלא להחזיר אותנו אם ירצה לעשות כן מטעם אחר.
יחזקאל מבאר שהגויים אומרים: עַם־ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ – חילול ה' הוא שהגויים חושבים שאין בידו של ה' להציל את ישראל מהם ולהביאם לארצם (רש"י), ולכן רוצה ה' לגאול אותם גם קודם שחזרנו בתשובה. הדבר נחוץ לקדש את שמו: וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה'… בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם.
הרי שגם הגאולה שאנחנו זוכים לחזות בה בדור אחרון, שקיבצנו לארצנו והנחיל לנו אותה בנסים ובנפלאות, במלחמות ובתשועות גדולות ונוראות אשר לא היו בכל הגויים, ושהוא מעצים אותנו ואת צבאנו ומגדל את כלכלתנו עד שהגויים עצמם נדהמים – גם אותה עושה ה' כדי שהגויים לא יחשבו שאין ביכולתו לקיים את בריתו ולגאול אותנו.
וגם אחרי מלחמת גוג ומגוג נאמר ביחזקאל:
וְנָתַתִּי אֶת־כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם, וְרָאוּ כָּל־הַגּוֹיִם אֶת־מִשְׁפָּטִי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי… וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי בַעֲוֹנָם גָּלוּ בֵית־יִשְׂרָאֵל, עַל אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי, וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם וָאֶתְּנֵם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם… (לט, כא-כג)
כלומר, חשוב לקב"ה שהגויים יבינו שישראל גלו לא מפני שהם הצליחו להתגבר על עם ה', אלא מפני שהגיע לנו העונש בצדק, ויראו שה' שופט צדק ושכָּל־דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.
תכלית כל זה היא שנחזור לשמור חוקיו ומשפטיו ולקיים את עיקרי דבריו כפי שתמצת ביד זכריה הנביא: מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ, וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו. וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל־תַּעֲשֹׁקוּ, וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל־תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם. זוהי תמצית דברי הנביאים של בית ראשון, ובגין הפרתם באו החורבן והגלות.
מה מחייבת אותנו התודעה הזאת
אם ה' עצמו נזהר שלא יאמרו הגויים שהוא א־לוה אכזר או שאינו שופט צדק, כמה צריכים אנו להיזהר שלא יאמרו הגויים שעם ה' ההולך בדרכיו הוא עם אכזר, שמתנהל שלא לפי היושר, הצדק והמוסר.
אם כל הגאולה הזאת נועדה למנוע חילול השם, באה להוכיח בגויים שהוא ה', חובה עלינו, עם גְּאוּלֵי ה' אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד־צָר וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם, להיזהר תמיד ולחשב את כל דרכינו, שלא ניראה שאיננו שומרים את כללי משפט הצדק ואת המוסר והאנושיות.
ואפילו כאשר האמת והצדק דורשים שנעשה דין ברשעים ונילחם באויבינו כראוי, עדיין יש לחשוב, לבדוק ולפעול כך שלא יצא מזה חילול השם, אם בעיני הגויים הדבר נראה רע, שלא ייראה שפועלים שלא כדין או שלא לפי דרכי המוסר והיושר.
שהרי עיקר התורה הוא שנלך אנחנו בדרכי החסד, המשפט והצדקה, ושבסופו של דבר גם העמים האחרים יושפעו מזה וישתדלו ללכת בדרכי ה' הטובות האלה. ואכן, הם כבר הושפעו רבות. מתוך ההשתלשלות הארוכה של הוראות התורה הושפע העולם מדור לדור, עד שהגיע למצב שרובו דן תדיר כיצד להביא לשוויון זכויות ולהגן על זכויות הפרט מפני עוולות ואי־צדק. כמובן, אין כוונתי לדרכי הפרוגרס הרעות, ואין זה המקום להאריך בכך. אבל עצם הרגישות לצדק ולזכויות אדם הוא דרכה של תורה. לכן חובה עלינו לקדם את הדרכים הללו בעולם, ולא חלילה להפך.
לצד זאת, מובן שיש להיזהר שלא נסכים עם גישות קיצוניות הלוקחות את הערכים הטובים למקום הפוך, ובשמן מנסים למנוע מלחמות צודקות או עשיית דין ברשעים. אין להיכנע לכך, גם אם גויים רבים הולכים בדרכים רעות אלו. אבל חשוב שלא רק נפעל לפי האמת שלנו ונגד רוע דרכים אלו, אלא עלינו אף להכריז בגאון ובגלוי שדרכים אלו רעות הן ואינן מוסריות, ולהוכיח את הדברים היטב לעיני העמים.
בסופו של דבר, השאלה אינה אם להקשיב לעולם או להתעלם ממנו. השאלה היא כיצד להיות נאמנים באופן מלא לדרכה של תורה, ובתוך כך גם להיות ערים לכך שמעשי עם ישראל נעשים לעיני האומות. לא כדי ללמוד מהם את דרכי האמת והיושר, אלא כדי ששם שמים יתקדש על ידינו; כדי שיתברר שגם בעמידתנו התקיפה על חובתנו ועל זכותנו, אנו נשארים נאמנים לדרכי החסד, המשפט והצדקה שהן עיקר ייעודנו.
הלוואי שנזכה כולנו ללכת בדרכי החסד, המשפט והצדקה, ולקדש שם שמים לעיני כל העמים.
תמונה: BIGSTOCK
המאמר עטןף במילים יפות ותיאורים אפוקליפטיים אך עדיין, צריך לבדוק את הדברים כפי שהתוה"ק מצווה ולא לפי פירושים אישיים לנבואות ולמציאות כפי שכותב המאמר:
"הרי שגם הגאולה שאנחנו זוכים לחזות בה בדור אחרון, שקיבצנו לארצנו והנחיל לנו אותה בנסים ובנפלאות, במלחמות ובתשועות גדולות ונוראות אשר לא היו בכל הגויים, ושהוא מעצים אותנו ואת צבאנו ומגדל את כלכלתנו עד שהגויים עצמם נדהמים – גם אותה עושה ה' כדי שהגויים לא יחשבו שאין ביכולתו לקיים את בריתו ולגאול אותנו"
למעשה חז"ל מפרשים את שה"ש ומסבירים שדווקא כדי שיהיה ניכר וברור שהגאולה היא ע"י הקב"ה ומשיחו, אנחנו נדרשים לא לנסות לבצע קיבוץ גלויות בעצמינו.
גם בגאולת מצרים היה ניסיון כזה של בני אפרים שנכשל כישלון חרוץ, כנראה שהפעם לא, ממתי ה' מייחד שמו דווקא על אלו שכופרים בו?
גם בנביא לא כתוב כך, אלא שלא נהיה ראויים מצד עצמנו, זה ממש לא חייב להתפרש בצורה כזו אבסורדית כפי שמנסים להציג במאמר ועוד הרבה חוזים לפניו.
לא חסרות דוגמאות של ניצחונות צבאיים מרשימים בהיסטוריה, זה לא כזה דבר מיוחד כמו הסיפור שסיפרנו לפני כמה ימים בהגדה.
סליחה שאני הורס את המסיבה, אך צריך להעמיד דברים על דיוקם ולהתעסק בעיקר שהוא תשובה, תפילה וצדקה – הקב"ה יעשה את כל מה שהבטיח במקום ובזמן שהוא יחליט.