צריך עיון > סדר שני > שמרנות ושינוי > אין קליטה במערה: יחס חז"ל לקדמה טכנולוגית

אין קליטה במערה: יחס חז"ל לקדמה טכנולוגית

האם היו חז"ל מאשרים שימוש בסמארטפונים? תשובה חד-משמעית לשאלה לא נוכל לקבל כמובן, אך שיחה אחת בין חכמי ישראל לפני אלפי שנים שופכת אור על התמודדות דורנו עם הקדמה הטכנולוגית ופגעיה.

י"ח כסלו תשפ"א

דיון שגרתי במחוזותינו על אודות השימוש באינטרנט נשמע בדרך כלל כך: האחד מגלה שחברו התחבר לרשת והוא אומר לו: "אתה יודע אילו דברים נוראים יש באינטרנט? הרי הוא מכיל את כל התועבות שבעולם!" והשני משיב לו מידית: "אבל כמה דברים טובים יש באינטרנט? כמה אנשים שומעים שיעורי תורה בזכותו? כמה חסד נעשה באמצעות קבוצות פייסבוק?!" ויכוחים מעין אלו הם חסרי טעם, שהרי האינטרנט אינו אלא מכשיר, שימושי למדי, וברור שניתן להשתמש בו לדברים טובים כמו גם לדברים רעים. אולם למעשה, נראה שהבדל עמדות ממין זה נובע משאלה יסודית יותר: מהי המשמעות של קדמה, של שכלול טכנולוגי, ושל פיתוח האמצעים העומדים לרשותו של האדם?

קל לראות את החסרונות שבאינטרנט וקל גם לראות את המעלות שלו. השאלה היא על מה בוחרים להסתכל תלויה בשיפוט המוקדם של הפלא הזה לכשעצמו: מהי העמדה הנפשית שלנו באשר לאפשרות לחבר את כל העולם, לתקשר עם כל העולם, להיחשף לכל כך הרבה דברים חדשים ובלתי מוכרים? האם אנחנו אדישים? מתנגדים? מתלהבים?

האינטרנט הוא אכן תופעה שיש לה צדדים שליליים וחיוביים. קל לראות את החסרונות שבאינטרנט וקל גם לראות את המעלות שלו. השאלה היא על מה בוחרים להסתכל תלויה בשיפוט המוקדם של הפלא הזה לכשעצמו: מהי העמדה הנפשית שלנו באשר לאפשרות לחבר את כל העולם, לתקשר עם כל העולם, להיחשף לכל כך הרבה דברים חדשים ולא מוכרים? האם אנחנו אדישים? מתנגדים? מתלהבים? העמדה הנפשית הזאת מנתבת את המבט שלנו לעבר התוצאות: האם אנו רואים את החיוב או את השלילה, את המעלות או את החסרונות?

פעמים רבות שחילוקי הדעות בין ההכרעות המעשיות השונות אינם נוגעים לשיפוט של חומרת האיסור אלא להכרה בלגיטימיות של התופעה. מה שנחשב בעיני האחד צורך לגיטימי, נחשב בעיני חברו למותרות, לבזבוז זמן, לעיסוק תפל ושפל. ממילא, הנטייה הראשונית שלו היא לאסור את הדבר ולא למצוא את הדרכים להתגבר על הבעייתיות שבו. העובדה שרב פלוני מתיר דבר מה לצורך מסוים ואילו רב פלוני אוסר אינה נובעת מכך שהמתיר מקל יותר בעניין זה, אלא מכך שהוא מתייחס ברצינות גדולה יותר לצורך העומד על הפרק.

שאלת הלגיטימיות התורנית לאינטרנט נוגעת אפוא ברבדים החבויים של השיח, הן הרבני-ההלכתי והן הציבורי-ההשקפתי. הדיון הציבורי הגלוי עוסק בשאלה של נזקים, סכנות וחששות – כל אלו בלי ספק קיימים. אולם, מתחת לפני השטח, ומאחורי ההכרעות השונות המתקבלות על ידי רבנים בקהילות שונות, עומדת תפיסת עולם עמוקה בנוגע לתופעת האינטרנט עצמה, ולמעשה, בנוגע לקדמה הטכנולוגית בכלל.

את שורשי היחס התורני לקדמה טכנולוגית ניתן למצוא בסיפור מוכר מאד המופיע במסכת שבת (לג, ב), המעשה ברבי שמעון בר-יוחאי ובנו שהסתתרו במערה. הבה נעיין בו מעט.

 

סמארטפונים ומרחצאות

הגמרא במסכת שבת מספרת כי פעם אחת ישבו יחד רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, וישב לצדם יהודה בן גרים. רבי יהודה פתח ואמר: "כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות." רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: "כל מה שתקנו – לא תקנו אלא לצורך עצמם: תקנו שווקין – להושיב בהן זונות, מרחצאות – לעדן בהן עצמן, גשרים – ליטול מהן מכס."

זוהי פתיחתו של סיפור ידוע מאד, שיש בו רבדים רבים המהדהדים בנו מסרים עמוקים. להלן אבקש לעיין שוב בסיפור לאור שאלת היחס לקדמה הטכנולוגית. רבי יהודה פותח ואומר: מה נאים מעשיה של אומה זו. היא פיתחה את הארץ והביאה אליה את מיטב הישגי האדם – שווקים מפוארים שבהם מכל טוב הארץ, דרכים מהירות וגשרים ההופכים את העקוב למישור ומחברים במהירות מזרח ומערב, ומרחצאות של מים חמים, המאפשרים לכל אדם לרחוץ בהם את בשרו ולעדן את חייו. במילים פשוטות – החיים נוחים ועשירים הרבה יותר בזכות אומה זו.

הנוכחות של כוחות אלו היום אינה לובשת את צורת המגף הרומאי המדכא פיזית, אך אלה שולטים בנו תרבותית ומנטלית באופנים שקשה להכחישם. השווקים, המרחצאות, הגשרים – כולם כאן, וביתר שאת

מיהי "אומה זו"? לא מדובר בסתם אומה, אלא ברומאים השולטים בארץ ישראל. הרומאים לא רק "שלטו בארץ" כמו הבריטים, ואפילו לא כמו העות'מאנים. הם רדו בישראל ביד קשה עד לפרוץ המרד הגדול; כשפרץ המרד הם טבחו ביהודים ללא רחם, ואז – החריבו את בית המקדש; לאחר מכן, במרד בר כוכבא, הם מילאו את הארץ בדמם של בני ישראל באכזריות שלא תתואר. "והידים ידי עשו זו מלכות הרשעה שהחריבה את בתינו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו," אומרים חכמינו במסכת גיטין (נז, ב). למול עובדות אלו, "כמה נאים מעשה של אומה זו" היא בהחלט אמירה מפתיעה ומחודשת, אולי גם תמוהה. זאת ועוד, "מעשיה הנאים" של האומה הרומית נולדו בתוך ההקשר של הכיבוש – הרומאים תיקנו גשרים ומרחצאות כחלק מהשליטה שלהם בארץ ישראל. היתה זו הדרך שלהם לחבר את הקולוניה הקטנה, יהודה, לאימפריה הרומית הגדולה, ולהפוך את ארצנו למתקדמת ומודרנית כיאה לפרובינקיה רומית. ועל כל זה אומר רבי יהודה – מה נאים מעשיהן של אומה זו!

מהי תגובתם של חבריו של רבי יהודה לאמירה מפתיעה זאת? רבי יוסי שותק. השתיקה של רבי יוסי מעניינת מאד: איזו עמדה היא מביעה? יתכן שהיא מביעה הסכמה (שתיקה כהודאה), או התנגדות (שתיקה רועמת); אבל סביר יותר שהיא מביעה את מה שהיא: חוסר הכרעה. קשה להסכים, אך קשה גם להתנגד. מצד אחד, אי אפשר להתכחש למעשיה הנאים של "אומה זו". הרומאים פיתחו את ארץ ישראל והפכו אותה למדינה מודרנית. אחרי הכל, לא מדובר רק בטובה חומרית, בכך שהחיים נהיו נוחים יותר; זוהי הגשמה של אידאל נשגב – של יישוב ארץ ישראל. על מקדש הורדוס אמרו חז"ל כי מי שלא ראהו, לא ראה בנין יפה מימיו (בבא בתרא ד, א). ניתן אפוא לראות בפעולות הרומאים מידה של קידוש השם, בכך שהם הפכו את הארץ שהקב"ה נתן לבניו למקום יישוב מתוקן, מפותח ומתקדם. מצד שני, הלא מדובר ב"אומה זו", שהחריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו. איך מיישבים בין שני כיווני המחשבה הסותרים הללו? רבי יוסי נקרע בין שתי העמדות והוא מעדיף לשתוק. השתיקה שלו אינה אפוא הימנעות מהבעת עמדה, אלא הבעת עמדה חסרה.

שיחת חכמים זו מתנהלת על רקע היסטורי מובהק. השווקים, בתי המרחץ, הגשרים, הרומאים – כל אלו הם חלק מההיסטוריה של אותה תקופה ולכך התייחסו החכמים. לצד זאת, אפשר שיש לשיחה זו גם ממד על-היסטורי, וצורתה הריאלית משתנה מדור לדור. הרומאים מייצגים את השלטון הכוחני בעולם אך גם את הפיתוח שלו, את הטכנולוגיה, את הכוחות האנושיים האדירים הכובשים את הארץ. הנוכחות של כוחות אלו אינה לובשת כיום את צורת המגף הרומאי המדכא פיזית, אך אלה שולטים בנו תרבותית ומנטלית באופנים שקשה להכחיש. השווקים, המרחצאות, הגשרים – כולם כאן, וביתר שאת. מהפכת התקשורת המדהימה של העשורים האחרונים, שהאינטרנט במרכזה, היא בסך הכל הגל האחרון של מהפכות טכנולוגיות ששינו את חיינו לבלי הכר.

אבל רגע – מה עם הכפירה, החומרנות, הרדידות התרבותית, הרדיפה אחר רווח, הסיאוב והטומאה והשקר? מה עם כל הפסולת האינסופית הזורמת דרך פתחו של גיהנום – האינטרנט? האם אין אלה "שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן את עצמם, גשרים ליטול מהן מכס"?

שליטה זאת מביאה לישראל קדמה ופיתוח עצומים: הן לישראל הפיזית, והן לישראל הרוחנית, לבית המדרש. ישראל הפכה למעצמה כלכלית וטכנולוגית. התפתחויות טכנולוגיות מביאות בימינו לריבוי תורה – ספרים מוזלים ובשפע, נגישות לכתבי קדמונים ויכולת לההדירם, תנאים נוחים ללימוד בישיבות ובבתי המדרש, וכמובן המחשבים על מאגריהם התורניים, והזמינות של הקריאה, הכתיבה וההדפסה. ומי מדבר על יכולות התקשורת המפותחות, על הדיונים העשירים שכבר אינם דורשים מפגש פיזי, ועל הנגישות העצומה של הלמידה דרך האינטרנט – כמה נאים מעשיה של אומה זו!

אבל רגע – מה עם הכפירה, החומרנות, הרדידות התרבותית, הרדיפה אחר רווח, הסיאוב והטומאה והשקר? מה עם כל הפסולת האינסופית שזורמת דרך פתחו של גיהנום – האינטרנט? האם אין אלה "שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן את עצמם, גשרים ליטול מהן מכס"?

 

שמעון שגינה

"נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר." רבי שמעון אינו מביע את דעתו בסתמיות, אלא הוא "נענה". יתכן שהכוונה בכך היא, נענה לאתגר שרבי יהודה הציב לפתחו, אך יתכן גם שהביטוי "נענה" מדגיש את התגובתיות של רבי שמעון ביחס לשתיקה של רבי יוסי. רשב"י בוקע את מעטה השתיקה של רבי יוסי בהבעת עמדה נחרצת המתנגדת לדבריו של רבי יהודה.

כל מה שתקנו – לא תקנו אלא לצורך עצמם: תקנו שווקין – להושיב בהן זונות, מרחצאות – לעדן בהן עצמן, גשרים – ליטול מהן מכס.

רבי שמעון אינו מתווכח עם השיפוט העובדתי של רבי יהודה, אולם הוא מדגיש את המוטיבציה השלילית של הרומאים. כיצד יש להבין את טענתו? האם הוא אומר שיש להכיר בהטבה עצמה אך אין להחזיק לרומאים טובה על כך? יתכן. אך נראה כי רבי שמעון מוצא היבטים שליליים בקדמה עצמה ולא רק במוטיבציה של הרומאים: הזנות כמובן, וגם המכס – המס הרומאי המכביד והשנוא, ואולי אף הרחצה במרחצאות, מתפרשים כאן מין שקיעה מוגזמת בהנאות החומר. רבי שמעון מוצא אפוא היבטים שליליים גם במעשיהם של הרומאים ולא רק בכוונותיהם.

הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה – יתעלה, יוסי ששתק – יגלה לציפורי, שמעון שגינה – יהרג. הלכו רשב"י ובנו והתחבאו בבית המדרש.

המקום שבו בוחר רשב"י להתחבא הוא בית המדרש. לכאורה, מחבוא לא מוצלח במיוחד עבור אדם כרשב"י ש"תורתו אומנותו". הלא בית המדרש הוא המקום הראשון לחפש בו אדם כמוהו – איפה הוא יישב אם לא בבית המדרש? נראה אפוא שלגזרת המוות על רבי שמעון ישנו גם ממד ציורי – לא מדובר רק בלגיונות רומאים המחפשים אחריו כדי להמיתו מיתת הגוף, אלא גם בגזר דין מוות מהותי יותר. מי שמתנגד לעוצמה הרומאית חושף את עצמו לסכנה שהיא תהרוס אותו. השאיפה של הרומאים להמיתו בשל עוינותו כלפי הקדמה שחדרה לארץ ישראל מבטאת גם את האיום הרוחני הנשקף לו מאותה קדמה. העוצמה הרומאית נמצאת בכל מקום בעולם. רבי שמעון אינו יכול לחיות בעולם כזה, בארץ שנעשית גשמית, כוחנית ועסוקה בחיי שעה. האוירה הזאת מזהמת את האטמוספרה הרוחנית שרבי שמעון רוצה לחיות בתוכה. להיכן הולך רבי שמעון להתחבא מפני כל זה? לבית המדרש; מקום שבו הרוח שולטת, מקום שאליו לא חדרה הקדמה הטכנולוגית, מקום שעסוקים בו בחיי עולם.

העוצמה הרומאית נמצאת בכל מקום בעולם. רבי שמעון אינו יכול לחיות בעולם כזה, בארץ שנעשית גשמית, כוחנית ועסוקה בחיי שעה. האוירה הזאת מזהמת את האטמוספרה הרוחנית שרבי שמעון רוצה לחיות בתוכה. להיכן הולך רבי שמעון להתחבא מפני כל זה? לבית המדרש; מקום שבו הרוח שולטת, מקום שאליו לא חדרה הקדמה הטכנולוגית, מקום שעסוקים בו בחיי עולם

כך מסמן לנו המדרש כי ההתנגשות שבין רבי שמעון לרומאים היא בעלת משמעות נצחית. רבי שמעון מייצג עושר רוחני ודלות גשמית, ואילו הרומאים מייצגים את הכוח הארצי המפותח והמתקדם אך העני ברוח. רבי שמעון בורח מפני עשו אל בית המדרש. שם, בין הספרים, הסטנדר וארון הקודש, הוא מוצא נחמה ומרגוע מפני האיום של העולם שבחוץ.

הדבר נכון כלפי כל תקופת הגלות, אבל הוא מתאר במדויק את ההתמודדות של הדורות האחרונים, ובמיוחד של עשרות השנים האחרונות. מעולם לא היה בית המדרש מחבוא כל כך משמעותי כמו בדורותינו. בדור האחרון הוא היה בקרב הציבור החרדי אופציה בלעדית כמעט. הישיבות והכוללים הפכו לעיר מקלט ענקית: חלקים גדולים מהציבור נטשו את העולם שמחוצה להם באופן כמעט טוטאלי, וויתרו על השכלה מעשית ועל חיי שעה. גברים רבים אינם עובדים כלל לפרנסתם, מחמת הצורך להתחבא בבית המדרש מהעולם החומרי המודרני שבחוץ.

 

עזיבת האישה והקבורה במערה

בית המדרש של דורנו מקבל הד בהמשך הסיפור של רבי שמעון:

כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי.

בכל יום היתה אשתו של רבי שמעון מביאה להם לחם ומים. אותם גברים המתחבאים בבית המדרש כדי לא להיחשף לעולם נאלצים לקבל את הפרנסה מידיהן של נשותיהם. הן הולכות לעבודה כדי להביא לחם ומים לבעליהן שבבית המדרש. אם נמשיך עם ההקבלה לתקופתנו נמצא כי גם המשך הסיפור רלוונטי ביותר:

כי תקיף גזירתא אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן; דילמא מצערי לה ומגליא לן.

כאשר החריפה הגזרה וגדלה הסכנה, אמר רבי שמעון לבנו: נשים דעתן קלה, אם יענו אותה היא עלולה לגלות את מחבואנו. ככל שהרומאים – העולם הגויי, המודרנה – קונים שליטה רבה יותר, ועצמת החדירה שלהם לחיינו מתגברת, ההסדר של "האשה בחוץ – הבעל בבית מדרש" אינו מספק עוד הגנה הרמטית. האשה, בתפקיד ה'צינור' לעולם שבחוץ, מעבירה אתה לא רק לחם ומים, אלא גם את העולם עצמו. ה'סינון' אינו עומד בלחץ.

אזלו טשו במערתא איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא והוו משלחי מנייהו והוו יתבי עד צוארייהו בחלא.

הלכו והתחבאו במערה. התרחש נס ונברא להם עץ חרוב ומעיין. והיו פושטים את בגדיהם ויושבים עד צווארם בתוך החול. על מנת להתגונן מפני הלחץ של העולם שבחוץ אין לרבי שמעון ברירה אלא להתנתק מהציוויליזציה וללכת למערה, למקום ללא קליטה, שאליו לא מגיעה הקדמה הרומאית. אין שם לא מרחצאות, לא גשרים ולא שווקים, אבל אין שם גם תנאי חיים מינימליים אחרים. האדם למעשה קובר את עצמו חיים, ולא זו בלבד אלא שכל קיומו הופך נסי. הוא חייב נס כדי לחיות. ואכן, הקב"ה עושה לו נס וממציא לו עץ חרוב ומעיין. מדוע דווקא עץ חרוב? אולי בשל היותו מאכל פשוט (כפי שמוצאים לדוגמא במסכת ברכות: "כל העולם כולו ניזונין בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת"), ורבי שמעון הלא רוצה חיים פשוטים, עניים בחומר ועשירים ברוח. ואולי גם הקב"ה אינו חפץ לעשות לו נס מעבר לקיום המינימלי.

 

השיבה לבית המרחץ

אי אפשר לחיות במערה לנצח. אליהו הנביא נעמד על פתח מערתם של רבי שמעון ובנו, ומודיע להם שתש כוחה של מלכות הרשעה – הקיסר מת ובטלו גזרותיו. רשב"י ובנו יוצאים מהמערה לאחר שתים עשרה שנה של ניתוק מהעולם החומרי, שתים עשרה שנה של התקדשות והזדככות. ומה מתרחש אז? הם פוגשים אנשים חורשים וזורעים; "אמר, מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?" כל מקום שנתנו עיניהם בו – מיד נשרף. מיד יוצאת בת קול ואומרת להם: להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם!

מדרגתם הרוחנית של רבי שמעון ובנו אינה מאפשרת לעולם חומרי להתקיים. הם אינם רואים בו טעם: הוא תפל, זמני ושפל. כל מקום שהם נותנים בו את עיניהם, מיד מתגלה הבלותו, ריקנותו. אלא שעתה, לא רק מרחצאות הרומאים נמסים מפני מבטם המצמית, אלא עולמו של הקב"ה כולו

מדרגתם הרוחנית של רבי שמעון ובנו אינה מאפשרת לעולם חומרי להתקיים. הם אינם רואים בו טעם: הוא תפל, זמני ושפל. כל מקום שהם נותנים בו את עיניהם, מיד מתגלה הבלותו, ריקנותו. אלא שעתה, לא רק מרחצאות הרומאים נמסים מפני מבטם המצמית, אלא עולמו של הקב"ה כולו. הקב"ה רואה זאת, ומצווה עליהם לחזור למערה – מקומה של מדרגה רוחנית זו אינו בעולם של יישוב.

חזרו רבי שמעון ובנו למערה לשנים עשר חודש. אמרו: "משפט רשעים בגיהנום שנים עשר חודש." ההיפוך כאן מפתיע ביותר. בפעם השנייה רואים רבי שמעון ובנו בישיבה במערה עונש, ולא סתם עונש, אלא ישיבה בגיהנום!

לאחר שנים עשר חודש יצאה בת קול וקראה להם לצאת מהמערה בשנית. כל מקום שמחה רבי אלעזר, ריפא ר' שמעון. אמר רבי שמעון לבנו: "בני, די לעולם אני ואתה." בערב שבת בין השמשות ראו זקן שרץ ואוחז בשני ענפי הדס. אמרו לו: לשם מה הענפים? אמר להם: לכבוד שבת. שאלוהו: והלא מספיק לך הדס אחד? ענה להם: אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. אמר ר' שמעון לבנו: ראה כמה חביבין מצוות על ישראל. נתיישבה דעתם.

הישיבה השנייה במערה, שהם ראו בה עונש על החרבת העולם, שינתה את ההסתכלות של רבי שמעון על חיי העולם. הוא הבין שהעולם אינו מקום לחיי רוח בלבד: די לעולם בכך שיש מעטים כמוהו וכרבי אלעזר להצדיק את קיומו. השאר יכולים לעסוק בחיים של חומר. אבל בכך לא נתיישבה עדיין דעתו. הוא השלים בקושי עם העיסוק בחומר, אך חשב זאת לכורח מגונה. הנח להם, הוא אמר לבנו, די לעולם אני ואתה, וכל השאר יעסקו בהבליהם הקטנוניים, בחיי השעה שלהם. אלא שאז, בערב שבת בין השמשות, בשעה חמקמקה זו, הם ראו אדם רץ, ממהר – ולמה ממהרים אנשים בעולם הזה אם לא לחיי שעה? הם שאלו אותו: ר' ייד, מדוע אתה רץ, ומה הם הזרים היפים הללו, הנראים כמו עטרות ההדס שלובשים מכובדי רומא, שאתה מחזיק בידך? ענה להם היהודי כי הזרים הללו אינם לכבודו של הקיסר אלא לכבוד השבת. אבל למה שניים? הלא כדי לקיים מצות כבוד שבת מספיק ענף אחד! לא, ענה להם האיש; לצאת ידי חובה – מספיק לי אחד, אבל אני רוצה גם לזכור, ובשביל לזכור צריך יותר מאחד. ראה, אמר רבי שמעון לבנו, כמה מחבבים ישראל את המצוות. ואותה חביבות של מצוה המתרחשת כאן בתוך העולם הזה, הגס והשפל – יישבה את דעתם.

לאילו חיים חומריים מסכין כעת רבי שמעון? האם רק לחיים של זריעה וחרישה, או שמא, בעקבות ההבנה שחיי החומר חשובים גם הם, גם לחיים של קדמה, של מרחצאות, גשרים ושווקים? אולי עולם זה, שהקב"ה אינו חפץ בהחרבתו, הוא עולם שהקב"ה חפץ בשכלולו? המדרש אינו מדווח לנו במפורש, אבל הוא נותן לנו רמז: המקום הראשון שאליו פונה רשב"י להתרפא מהישיבה הממושכת בחול הוא לא אחר מבית המרחץ.

רבי שמעון שזלזל בשווקים ובמרחצאות שהתקינו הרומאים הולך כעת בדרכי יעקב אבינו שתיקן שווקים ומרחצאות. ההיפוך המתרחש באותה בת קול של "להחריב עולמי באתם?" ולאחר מכן בהכרתו של רבי שמעון עצמו ש"די לעולם אני ואתה", ממשיך עד לסגירת מעגל שלם: הליכה בדרכי יעקב אבינו שתיקן שווקים ומרחצאות

ולא זו בלבד. רשב"י מרגיש שהתרחש לו נס – ההצלה שלו מסכנת המוות בידי הרומאים והשיבה אל החיים לאחר שנים ארוכות במערה היא נס של ממש. כיוון שכך, הוא רוצה לתקן משהו עבור אנשי המקום. מניין לומד רשב"י הנהגה זו? מיעקב אבינו. "אמר [רשב"י] הואיל ואיתרחיש ניסא – איזיל אתקין מילתא, דכתיב 'ויבא יעקב שלם', ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו. 'ויחן את פני העיר', אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם."

הרמז כאן ברור. רבי שמעון שזלזל בשווקים ובמרחצאות שהתקינו הרומאים הולך כעת בדרכי יעקב אבינו שתיקן שווקים ומרחצאות. ההיפוך המתרחש באותה בת קול של "להחריב עולמי באתם?" ולאחר מכן בהכרתו של רבי שמעון עצמו ש"די לעולם אני ואתה", ממשיך עד לסגירת מעגל שלם: הליכה בדרכי יעקב אבינו שתיקן שווקים ומרחצאות.

אמר: איכא מילתא דבעי לתקוני? אמרו לו, יש מקום מחוץ לעיר שיש בו ספק טומאה וקשה לכהנים להקיף אותו וללכת בדרך ארוכה. ספק טומאה! מה עושים כשיש ספק טומאה? לו היינו שואלים את רשב"י שלפני המערה, הוא היה עונה תשובה חד משמעית – אם יש ספק אין ספק. אין לוקחים סיכונים. ואם הדבר גורם טרחה – מה בכך? אבל רבי שמעון מעוניין עכשו לתקן את העולם ולטהר אותו, ולא לסמן מקומות אסורים נוספים מחמת ספק טומאה.

 

שתיקתו של רבי יוסי

כבר בפתיחת הסיפור ראינו את היחס המורכב של חכמינו לקדמה חומרית וטכנולוגית. אפילו רבי שמעון המגנה את הקדמה אינו מזלזל בה. הוא אינו אומר: "מה ערך יש בשווקים ובמרחצאות?" אלא פוסל אותם מחמת צד טומאה שבהם, מחמת השימושים הפסולים שלהם. ובכל זאת, בסופו של הסיפור מסתמנת הכרה בחשיבות אותה קדמה, בתיקון מרחצאות ושווקים. אולי תכליתו של הסיפור לומר לנו שקדמה אינה פרויקט חילוני בהכרח: לרומאים אין מונופול על תיקון שווקים ומרחצאות, יעקב אבינו עשה זאת כאלפיים שנה קודם לכן.

לו היינו שואלים את רשב"י שלפני המערה, הוא היה עונה תשובה חד משמעית – אם יש ספק אין ספק. אין לוקחים סיכונים. ואם הדבר גורם טרחה – מה בכך? אבל רבי שמעון מעוניין עכשו לתקן את העולם ולטהר אותו, ולא לסמן מקומות אסורים נוספים מחמת ספק טומאה

גישתו של רבי שמעון לעולם הזה, על חיי השעה, על השווקים, המרחצאות והגשרים, ועל פרויקט הקדמה ושכלול העולם, נעשית אפוא מורכבת, אמביוולנטית. היא חוזרת ומהדהדת בדברי רבי שמעון עצמו במסכת ברכות, כי הפסוק "וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" מתייחס לזמן ש"אין ישראל עושים רצונו של מקום". כלומר, על אף שהפסוק מתאר מצב ראוי ונכון (הלא זוהי ברכה המובטחת כנגד "אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹתַי") הוא אינו המצב האידאלי. האידאל הוא לעסוק בתורה, בחיי עולם, ולהניח את חיי השעה לגויים שיעשו זאת בשבילנו. נדמה כי גישה זו מלווה את תודעתו של עם ישראל במשך הדורות – גישה שאינה חד משמעית, אינה מוסכמת ואינה ברורה דיה: היא נעה בין מקומות וזמנים שונים (די אם ניזכר בספרד של תור הזהב, ובפער העצום שבינה ובין אשכנז של אותה תקופה) ומאופיינת ביחס שלילי בסיסי אל פיתוח העולם, יחד עם הכרה בו בדיעבד ברמות שונות.

כזאת היא אפוא גם הגישה המקובלת כיום בציבור שלנו. היא מכילה התייחסויות רבות ומגוונות לעולם הזה, עם מסרים סותרים ועמומים, המשתנים בין מגזרים ותתי מגזרים שונים, ובין בית המדרש – אותו בית מדרש שבו הסתתר רשב"י מהרומאים מתקני השווקים – לבין שיחת חולין מחוץ לבית המדרש. וכפי שראינו בתחילת הסיפור: בית המדרש גם הוא אינו מרחב מוגן לגמרי מפני העולם הזה. כדי להגיע להגנה מוחלטת יש לברוח למערה, להיקבר חיים ולהיזון מעץ חרובים ואמת מים הנבראים בנס. וכיצד מגיבים מתוך המערה על חיי העולם הזה? בניכור מוחלט – חוסר משמעות טוטאלי עד כדי חורבן.

חשוב גם לזכור את שיטת רבי יהודה שהתחלנו בה. עמדתו חד משמעית: מבחינתו הקדמה הטכנולוגית היא דבר טוב, גם אם היא מגיעה ממקום פסול כמו התרבות הרומאית. חדירתה של הקדמה הגויית לתוך המרחב היהודי היא מבורכת בעיניו, ככל שהיא משכללת את העולם. הדים לגישה זו נוכל לראות בציבור הדתי-לאומי. שם רבנים יראי שמים ומדקדקים במצוות אינם נמנעים משימוש באינטרנט, או בכלל, ממעורבות בחיי שעה ובפיתוח העולם. באופן מרוכך יותר, גישה זו קיימת גם בחסידות חב"ד, בהשפעתו של הרבי האחרון (שגישתו היתה מהפכנית אף ביחס לחב"ד עצמה). לעומת זאת, בזרם המרכזי של הציבור החרדי, בגישה הרשמית והממסדית, המסר השולט הוא היחס המורכב של רבי שמעון, השולל מלכתחילה, אך מכיר בדיעבד בצורך האנושי בקדמה.

עמדתו של רבי יוסי, המתבטאת בין השאר בפער שבין הדיבור וההצהרה לבין החיים בפועל, מביאה בסופו של דבר לאחריות גדולה יותר של הפרט על חייו שלו. אין לו לצפות לאישור רשמי על אופן השימוש שלו באינטרנט כמו על פרטים רבים מאורח חייו, משום שטבעם הוא להיווצר מתוך המתח שבין העולמות, מתוך המבוכה שבין "מה נאים מעשיה של אומה זו" לבין "עשו שווקים להושיב בהן זונות"

אמרנו ששורשי הגישה הזאת ברבי שמעון; אם כן, אולי יש לשייך לכאן את דברי אביי במסכת ברכות על מחלוקת רשב"י ורבי ישמעאל, האם תלמיד חכם אמור לעסוק בחיי שעה: "הרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם", או בלשון רבי שמעון עצמו "די לעולם אני ואתה". הגישה הרשמית, לפחות בציבור שלנו, מדגישה את "חיי עולם", את "תורה מה תהא עליה", ואת "שווקים להושיב בהן זונות". היא משדרת ניכור כלפי חיי החומר, ורואה בהם איום לחיי תורה. לצד זאת, היא אינה מדברת בשפה של רבים אלא בשפה של מעטים. הרבים, לעומת זאת, עושים כרבי ישמעאל: מקדישים זמן לחיי שעה, ונהנים ממעשיה של "אומה זו". אלא שהרבים הם דוממים, אינם עומדים כרבי יהודה בשעתו ומכריזים בקול על עמדתם, אלא שותקים כרבי יוסי.

עמדתו של רבי יוסי, המתבטאת בין השאר בפער שבין הדיבור וההצהרה לבין החיים בפועל, מביאה בסופו של דבר לאחריות גדולה יותר של הפרט על חייו שלו. אין לו לצפות לאישור רשמי על אופן השימוש שלו באינטרנט כמו על פרטים רבים מאורח חייו, משום שטבעם הוא להיווצר מתוך המתח שבין העולמות, מתוך המבוכה שבין "מה נאים מעשיה של אומה זו" לבין "עשו שווקים להושיב בהן זונות", בין "מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה" לבין "להחריב עולמי באתם".

יתן ה' ונדע לכלכל את מעשינו בתבונה, ביושר, באמת פנימית וביראת שמים.

47 תגובות על “אין קליטה במערה: יחס חז"ל לקדמה טכנולוגית

  • אוקיי, הגזירה שווה מאד ברורה (לך בכל אופן): אנחנו החרדים ורבי שמעון בר יוחאי הם היינו הך!
    אשתו הולכת לעבוד (מניין לך? היא הייתה מביאה קצת לחם אז היא בטח הייתה מתכנתת עבור הרומאים, הבנתי נכון?).
    ואנחנו? אנחנו על עשרות אלפי תלמידי הישיבות והאברכים, כולנו רבי שמעון בר יוחאי המסתגרים במערה, ואנחנו הרבה יותר פרומערס ממנו (וכמובן יותר מרבי ישמעאל שזה מילתא דפשיטא), כי אנחנו הצדיקים נשאר כל חיינו במערה, ונדאג שכך יעשו כל משפחותינו העניפות (כמה ילדים היו לו בכלל וכמה לנו? וכמה התלוו אליו במערה? ממה נפשך, או שהיו לו עוד ילדים שהלכו לעבוד, או שהיה לו רק בן אחד, על כל פנים רק בן אחד ברח איתו למערה).
    ולא רק בנינו אלא גם נכדינו וכו׳.
    ואם לא? אז לא נקבל את הילדים שלהם לבית הספר, אפילו אם ההורים הם שומרי מצוות (רצים עם הדסים). היחס המזלזל של החרדים (הישראלים בכל אופן) כלפי מי שלא חי במערה כמוהם הוא פחות או יותר אותו היחס ששלח את רבי שמעון חזרה למערה (=גהינום).
    והבעיה הכי גדולה לדעתי, כמה מבינינו אימצו את שיטתו של רבי יהודה, להגיד תודה לחילונים, סליחה לרומאים (כי גם כאן ההיקש שלך זועק, ובא לי לשאול אותך כמה חרדים טבחו החילונים?), על כך שבנו מדינה לתפארת אחרי אלפיים שנות גלות נוראיות?
    וכמה חרדים אימצו את שיטתו של רבי ישמעאל?
    הרי הגמרא שאותה אנו לומדים יום יום אומרת במפורש שלרוב האנשים דרכו של רבי שמעון לא תצלח?!?
    ואולי אולי, הטכנולוגיה שאנחנו כל כך בזים לה, ומאמצים אותה כשזה נוח לנו (בתי חולים, תחבורה וכו׳), היא כמו אברי הגוף, אם נשתמש בה כמו שצריך, מה טוב, הכל בידינו.
    (לרבי שמעון לא היתה ועדה לענייני מרחצאות שהחליטה מה טוב ומה לא).
    והכי חשוב הוא עשה כראות עיניו ושילם על כך מחיר, לא היתה לו החוצפה שיש לנו לבקש מהחילונים לשלם לנו על ההסתגרות שכפינו על עצמינו!

    • שבוע טוב דוד
      תודה על תגובתך.
      היא ממחישה היטב את הצלחתו של המאמר – לתת מילים ודימויים חדשים לשיח סביב הקידמה והאינטרנט.
      התוכן פחות חשוב.

    • יש לנך הנחות יסוד שמושפעות מהאינטרנט….
      הכסף של התמיכה לאברכים זה לא כסף שאנחנו ברוב חוצפה דורשים מהחילונים, אלא זה כסף שלנו בתור משלמי מיסים (ואנחנו משלמים מספיק מיסים! אפילו מי שלא עובד משלם מע"מ, מכס, מס רכישה, בלו, ועוד שלל מיסים, רק מס הכנסה מי שלא עובד לא משלם, אבל כמוהו גם 60 אחוז מהשכירים במשק לא משלמים, ואני לא מדבר על כך ש-50 אחוז מהגברים ו-75 מהנשים החרדיות עובדים ומשלמים מיסים מלאים ומקבלים קדחת בתמורה), לא מגיע לנו לקבל משהו תמורת המיסים???
      החילונים נהנים מתרבות, אצל החרדים זוהי התרבות! אז על מה להודות בדיוק?

    • באמת מצחיק התגובה לדוד גם התוכן של הכתבה פחות חשוב העיקר הפלפול

    • ואוו נהנתי מכל מילה

  • חבל, אתם יורים לעצמכם ברגל.
    עד שסוף סוף ישנה במה לכל מיני דעות, אתם בוחרים ללכת בדרך כל המצזרים.
    והרי המצנזרים הם נגד האינטרנט ובעקיפין (או לא) הם גם נגדכם.
    תתעוררו

    • רק רציתי ליידע את כב' שהדפים שהודפסו תחת השם קול התור, אין להם שום שייכות להגר"א, גם מצד הדברים עצמם וגם עפ"י המחקר הגדול שעשו אנשי אקדמיה

  • אשר מי שמתוך מאמר אגדי כזה הניתן לכמה וכמה פרשנויות מצליח להסיק לקחים למעשה ענייני אייפון והמסתעף

  • יישר כוח ר' יצחק.
    מענין שמבין השלושה ר' יוסי הלכה כמותו בכל מקום ומהטעם שנימוקו עמו, ודוקא כאן הוא שותק.

    • כשמצדד-נימוקו עמו וכשלא אין נימוקו עמו, ואולי על כן שתק כי נימוקו לא היה עמו ואדרבה.

  • הרבה זמן לא פגשתי גאונות כזאת!!!!!
    ישר כח עצום!!
    על הבהירות אודות מה שבהיר ומה שלא..
    על הסדר המבורך שננקט כאן, שדברי התורה שימשו לנו כסוגיה הנלמדת, וממנה הדרכה להרהורים האנושיים..
    תמשיך בבקשה להגות ולכתוב.. זקוקים לך.
    תודה!

    • נכון.
      מאמר גאוני ממש

  • בטח שהם היו מתירים אין לי שום ספק כל האיסור הזה אין לו שום שייכות לתורה ולהלכה זה סוג של שליטה על ציבור באמצעות חרמות ונידויים ומניפולציות של אי קבלת הילדים למוסדות חינוך אף אחד לא מתקלקל מהמכשירים האלו מי שמתקלקל הולך לראות את המכשירים האלו. ולגופו של עניין לא צריך להרחיק עד חז"ל ראש ישיבה ליטאי בן דורנו שהיה נכד של החפץ חיים היה אצלו בויטרינה גביע של החפץ חיים שהוא עשה עליו קידוש בשיעור של רבי אברהם חיים נאה, שאלו אותו מדוע אתה מקפיד על שיעור חזון איש הוא ענה שיש היום עניין להכניס חומרעס לבחורים, הודאת בעל דין שהחומרעס זו אידיאוליגיה מקבילה ל"ענינים" של כת החסידים שאין לזה שום קשר לתורה ולהלכה זו דת חדשה לגמרי

    • כל מילה אמת.

  • שלום וברכה.
    ראשית אומר שאיני משתייך לציבור היקר המכונה "הציבור החרדי".
    אולם לבי מתמלא שמחה על כך שמתקיים דיון פתוח ומעמיק על היחס הנכון לעולם הטכנולוגיה על פי מקורות חז"ל.
    זוהי סוגייה מהותית לדיון בשלב זה בו אנו נמצאים לקראת תיקונו של עולם במלכות שדי.
    כמו כן אשמח אם כותב המאמר יוכל להציג כתובת מייל בה ניתן יהיה לקיים דיון נח יותר מבחינת חומרים ומקורות.
    כיוון שרשב"י "מככב" במאמר זה ומסיפורו לכאורה נלקחות הראיות לדיון הרעיוני אפתח בציטוט מספרו של רשב"י שהוא בעיני הבסיס הרעיוני הנכון והמדוייק לדיון זה.
    זוהר חלק א דף קטז/ב
    ובשית מאה שנין לשתיתאה, יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא, ומבועי דחכמתא לתתא, ויתתקן עלמא לאעלא בשביעאה, כבר נש דמתתקן ביומא שתיתאה מכי ערב שמשא לאעלא בשבתא, אוף הכי נמי, וסימניך (בראשית ז יא) בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו'. ביטוי זה משמש כמקור להוגים רבים מקרב חז"ל על פריצת התורה מצד אחד לקראת שלב תיקון העולם (תרעי דחכמתא לעילא) ובמקביל פריצה טכנולוגית שלא נראתה (מבועי דחכמתא לתתא) וכל זאת לקראת האלף השביעי – זמן השלמת תיקון העולם.
    באופן עקרוני והסטורי ניתן לראות שהתנגדות לקידמה הטכנולוגית שזורה בהסטוריית העם היהודי (ובמידה לא מבוטלת של צדק – לאור תנאי הגלות בו היה שרוי ע"י) ושימשה ככלי הגנה כנגד "רוחות חדשות" המגיעות עמה.
    ראה "נובלות החכמה" ליש"ר מקנדיאה בתחילת הספר על ההתנגדות להמצאת הדפוס ועל הקלקול שיכול להביא עמו.
    החת"ם סופר בביטוי שטבע לגבי "חדש אסור מן התורה".
    ראה ספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים בחלק הליקוטים לגבי אל תיטוש תורת אמך עמוד תקנ"ג – מובא סיפור על סקילתו באבנים של שעון חדש שהובא לבית מדרשו של החת"ם סופר.
    ועוד ועוד ….
    בפשטות היום מלחמות אלו נראות לנו מגוחכות ולא שייכות, אולם ודאי אין לנו היכולת לשפוט את הלוחמים אותן כיון שהם עמדו כנגד סכנות וזמנים שהביאו איתם רוחות בעייתיות וכנראה זו אחת הדרכים שעמדה בפניהם במלחמה כנגד רוחות אלו.
    מבחינה הסטורית ניתן להקביל הזוהר המובא מעלה לתהליכים שקרו בעולימינו באופן שקשה לא להבחין ביד ה' המובילה הדברים כפי הכתוב בספרים הקדושים.
    השלב על פי הזוהר – תרעי דחכמתא לעילא – המציאות ההיסטורית פריחת חכמת הקבלה האר"י – 1534 -1572
    מבועי דחכמתא לתתא – המציאות ההסטורית – המהפכה המדעית – 1543 " על תנועתם של גרמי השמים " ניקולאס קופרניקוס, על אודות מבנה הגוף האנושי מאת אנדריאס וסאליוס .
    שני תהליכים אלו הביאו לעולם חכמה אלוקית עצומה שנתגלתה וביחד איתה חכמה מדעית.
    אולם תהליכים אלו כמובן היו ונשארו ברמה תיאורטית (דהיינו חוכמות שלא ניתן לקום בבוקר ולעסוק ולנהוג על פיהם לכלל העולם).
    ולכן השלב הבא שהיגיע – המציאות ההסטורית-התפשטות תורת החסידות הבעש"ט –נפטר 1760
    ובמקביל המהפכה התעשיתית 1760 שהביאה בכנפיה המצאות ומדע ששינו את העולם.
    תורת החסידות לקחה את העקרונות התיאורטיים והרעיוניים של האר"י והפכה אותם למשהו שניתן לממש "מחר בבוקר". משהו שניתן לחיות על פיו ולקיים חיים מעשיים המבוססים על החכמה הגדולה שהותיר האר"י הקדוש.
    והמהפכה התעשייתית במקביל לקחה את הרעיונות המופשטים של המהפכה המדעית והפכה אותם למשהו חי וקיים בדמות הטכנולוגיה, הרפואה המתקדמת ועוד.
    קשה מאד שלא לראות תהליכים אלו כמממשים דברי הזוהר הקדוש המובא על כך שאלו תהליכים המכינים ומשכללים העולם לקראת תיקונו. הם כרוכים יחדיו והם חייבים להתרחש במקביל כי כל אחד מהם ללא האחר לא יצליח להביא את העולם לתיקונו וליעודו "לתקן עולם במלכות שד- י".
    אוסיף עוד מספר מקורות הרואים בכך התקדמות גדולה ואמיתית המחוייבת לקראת תיקון העולם.
    ליקוטי שיחות כרך ט"ו פרשת נח (ב) הרבי מילובאביץ זצ"ל – מאמר העוסק בקידמה וביכולת להשתמש בה לעבודת ה' לכתחילה ולא בדיעבד כקורח.
    קול התור- תלמידי הגר"א
    יסוד היסודות של כל הבריאה, כל העולמות העליונים והתחתונים וכל אשר בהמו –
    הוא אור החכמה העליוןי "חכמת אלקים בקדושה של מעלה" […]
    כידוע הגר"א היה בקי גדול בחוכמות העולם ובעיקר במתמטיקה (חיבר אפילו ספר יחודי בתחום).
    הרב קוק זצ"ל – בנאומו בעת פתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים בתרפ"ה. כאן יש רצון לאזן בין הצורך לבין הפחד מתופעות הלוואי שעלולות להגיע עם הקידמה.
    בעל הלשם שבן ואחלמה – ספר הדע"ה חלק א דרוש ה […]
    ועי' שו"ת מנחת אליעזר חלק ג סימן כ"ה (האדמו"ר ממונקאטש). אלו מקצת המקורות הקיימים בנושא.
    נוסיף על כך שהגמרא בסנהדרין מתארת את מקום מושבו של המשיח בפתחה של רומי.
    וכמובן נשאלת השאלה מדוע דווקא שם ? למה שלא נסדר לו לשכה נוחה בירושלים או בכל מקום אחר שימתין שם עד שנהיה ראויים?
    עונים על כך ובעיקר המהר"ל שהמשיח נמצא דווקא שם בדומה למשה רבינו שגדל בארמון פרעה ומשם יצא לתפקידו הגאולי (כמובן לאחר עוד 60 שנות הכשרה במדיין), כיוון שכך גאולת ישראל – אינה מבטלת את קדמת העולם אלא רוכבת עליו. רומי נחשבה לשיא הקדמה והטכנולוגיה של אותם הימים ולכן שם ממתין המשיח וכשיגיע זמנו להתגלות הוא ירכב על גבי כל שכלול העולם הקיים כבר ואלו יהיו חלק מהכלים שישמשו אותו (לאו דווקא סמארטפון אלא הקדמה והכלים אותה היא מעמידה לבני האדם).
    ולכן לכל עניין היחס של חז"ל לקדמה ולטכנולוגיה יש לגשת לדעתי לאור המקורות הנ"ל ולאור דברי הזוהר המובאים על מנת להשתמש בה לשכלול העולם לכתחילה ולא בדיעבד. ולהבין שחוכמות אלו הינן פתחים ושפע שהביא הבורא לעולם הכרוך יחד עם התפתחות החכמה האלוקית הפנימית והצמא אליה.
    כל זאת כדבר הנביא "ומלאה הארץ דעה את ה' ".
    הנה ימים באים נאם אדנות יקוק והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי יקוק

    • יכול להיות שהמשיח יגיע דרך הקידמה אבל למה אנחנו צריכים לקחת את זה על הנשמות של הילדים שלנו

    • אתה רוצה להגיב או לכתוב דרשה?
      איך אפשר לקרוא את כל זה???

  • רבי שמען היה יהודי ישר לכן כשהחליט להתנתק אז הוא התנתק! הוא לא דרש תקציבים מהרומאים, הוא לא דרש מהם זכויות יתר, הוא לא השתמש בתרופות של הרומאים, בבתי החולים שלהם, בחשמל ובמים שלהם, בסלים הסוציאליים שלהם ובקידמה הטכנולוגית שלהם.
    אתה משווה אותו לחרדים הצבועים וחסרי עמוד השדרה של ימינו?פחחח… תוריד ממהחרדים את תקציבי המדינה ואת זכויות היתר ותראה מה הם שווים באמת!

    • על איזה תקציבים אתה מדבר כאשר ילד בחינוך חרדי מקבל שליש מילד בחינוך הממלכתי, שלא לדבר על תקציב הישיבות לעומת מוסדות ההשכלה הגבוהה – זה ציבור שחי בעיקר בעזרת תרומות, ולא שלך כנראה.
      זכויות יתר – כאן כבר ממש הגזמת.
      ממליץ לך גם ללמוד על רבי שמעון בר יוחאי…

    • התגובה מיועדת לאבי –
      בכל מדינה שחרדים חיים בה הם נאלצים לשלם מיסים , בין אם הם רוצים הכך ובין אם לאו, אף אחד לא שואל אותם, אבל שום מדינה בעולם חוץ מישראל לא מוכנה לממן מערכת חינוך חרדית, אין שום מדינה בעולם חוץ מישראל המעבירה תקציבים לישיבות ואברכים! למה?!
      פשוט – שום מדינה לא מוכנה להשקיע\להטביע כסף במערכת חינוך המלמדת נושאים ארכאיים שהתועלת מהם בעולם המודרני היא אפס.
      מה גם שמערכת החינוך החרדית מחנכת לזלזול במדע ובקידמה וממילא השקעה בה פירושה נסיגה אחורה והצטרפות למועדות המדינות המפגרות. אם כן למה שמדינה נורמלית וחפצת חיים תעלה על דעתה להשקיע בכם?!
      זלזול במדע ובטכנולוגיה מחד והתעקשות להנות ממנו ולחיות דווקא במדינות מתקדמות טכנולוגית גמקובל אצל החרדים היא אכן צביעות מחליאה ומעוררת גועל.
      אתה באמת לא מבין למה יש זכויות יתר לחרדים הא? תתחיל בבתי קברות צבאיים, תעבור אחר כך במחלקות להנדסה, רפואה, ביולוגיה, פיזיקה וכו' וראה מה כמות החרדים שם למרות שהם צורכים בהנאה גדולה את שירותי הבריאות, הטכנולוגיה והכלכלה המתקדמים של המדינה כשתרומתם לה היא אפסית. הערבים היום תורמים כבר יותר למדינה מאשר החרדים. על הזכויות שלכם אתם יודעים לצווח כמו תרנגולות, כמו ילדים קטנים וחסרי דעת לא עולה על דעתכם שזכויות צריכות להיות יחס ישר למילוי חובות.
      רשב"י לא היה צבוע, הוא לא דרש כלום מהרומאים, לעומתו המאפיין הבולט ביותר של החרדים בימינו הוא אכן הצביעות – אנטיציונות, התנגדות למדינה ותרומה אפסית לצרכיה מחד ומאידך מציצת לשדה באופן שלא הייתם מעיזים לעשות בשום מקום אחר.
      לטענות כלפיכם אתם קוראים "אנטישמיות", את השנאה כלפכם קניתם ביושר רב. תמשיכו לספר לעצמכם סיפורי סבתא על אנטישמיות, כתבתי כבר שהמנטליות שלכם היא של ילדים קטנים…

    • משה היקר,
      צר לי שאתה מגיב מתוך חוסר ידיעה ומחוסר אהבה,
      רב הציבור החרדי עובד ומשלם מיסים – אברך ממוצע לא מסוגל לפרנס משפחה מ 300 ש"ח שהוא מקבל מהמדינה + 1200 ש"ח תרומות מהכולל – כך שחלקם משלבים עבודה עם לימוד וחלקם מתפרנסים בצנעה ע"י האשה שעובדת.
      (אני וחברי החרדים שעובדים בהייטק משלמים מיסים לא פחות ממך ומקבלים פחות משום שכל תקציבי התרבות והספורט לא מגיעים אלינו, את בתי הכנסיות והמדרש אנחנו מממנים מכיסינו).
      אני אנני אברך אך ב"ה אני זוכה ללמוד תורה בערבים מאברכים שרואים בזה שליחות – מתי בפעם האחרונה זכית להרצאה חינם מפי פרופסור או דוקטורנט אחד על אחד?
      אם היית לומד קצת תורה היית מבין שהחמצן שאנו נושמים וכל הברכה והקיום של המדינה הזו בפרט והעולם כולו בכלל הוא בזכות אותם אברכים ותינוקות של בית רבן שלומדים תורה – אחרת גורלינו היה כגורל סדום.
      לא מזלזלים במדע – להיפך "חוכמה בגויים תאמין" אלא מעדיפים לנצל את זמן הלימוד ללמודי תורה ומתנזרים ממדיות שמחברות אותנו לחוסר צניעות ומוסר.
      אין לנו בעיה עם צבא בכלל אלא יש לנו בעיה עם ארגון שלא מאפשר לנו לחיות לפי אורח חיינו ואמונתינו (ראה בעיית השרות המעורב, שמירת שבת כהלכה, כשרות מהודרת, גדול זקנים ופאות וכו') – האם חילוני היה מתגיים לצבא שמנהל אורח חיים חרדי ולא מאפשר לו להשאר חילוני?
      אתה מתכוון רבי שמעון בר יוחאי שנתן עיניו באנשים שמתבטלים מתורה ועוסקים בחיי שעה? כדאי שתקרא עליו
      אחי, אל תרעיל עצמך מהתקשורת, אהבה אהבה אהבה – אחרי הכל אחים אנחנו
      תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב

    • זכויות יתר כמו קווי אוטובוס בחצי מחיר.
      התקציב לחינוך שווה בכל המקומות, פשוט הוא לא מספיק לכם (אלא אם כן אתם לא מוכנים לעבוד עם משרד החינוך – אז למה אתם מצפים?)

  • לגבי מובאת הסיפור על רשב"י ממסכת שבת – אבקש להוסיף מספר התייחסויות.
    על מנת לעסוק בעניין יש להקדים מעט לגבי תפקידו של רשב"י כתלמידו של ר' עקיבא וכאחד הממשיכים לאחר מותם של 12 אלף זוגי התלמידים.
    העניין קשור לפרשת השבוע שקראנו "וישלח" ובעיקר למעשה דינה בשם.
    מובא שר' עקיבא שכידוע היה בן גרים הינו המשך נשמתי של שכם בן חמור.
    כידוע גרים מתווספים לעם ישראל על מנת להכניס פנימה כוחות החסרים בעם ישראל וכן על מנת להחזיר נשמות שאבדו.
    לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות, אלא כדי שיתווספו עליהם גרים (פסחים).
    באופן קצר ניתן לומר ששכם צריך היה לדבוק בעם ישראל על מנת להכניס כח מסויים החסר בו. כח הדבקות וההקרבה למען מטרה ורצון. הוא מוכן שכל אנשי עירו ימולו על מנת להידבק בדינה.
    כמובן שהאופן בו הוא גלגל הדברים הינו עקום ומעוות ולכן בני יעקב נקמו.
    שוב באופן קצר ובעניין שניתן להרחבה מאד – ר' עקיבא (מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור ואז התלמידים שואלים למה לא כלב – משמרת ראשונה חמור ר"ת חמר. משמרת שניה כלב ר"ת שכם). הטמיע בתלמידיו כח זה.
    התלמידים שמתו לא נהגו כבוד זה בזה. מה הכוונה ? והאם האשמה רק בהם? היכן רבם?
    מהו חוסר הכבוד? ומוסבר שכבוד זהו נתינת המקום לזולת להביע את עצמו , את הנקודה המיוחדת לו.
    תלמידי ר' עקיבא קיבלו מרבם את כח הדבקות ששורשו בשכם אולם ללא היכולת להמתיקו ולכן בלימודם בבית המדרש עמדו כל אחד על שלו מבלי להבין שישנה נקודת אמת גם בדברי הזולת. הם לא נתנו לכל אחד מהם להביע את הנקודה המיוחד לו – זהו חוסר הכבוד. ולכן כשאין יכולת לקבל ולהבין שכל אחד בבית המדרש מייצג נקודת אמת גם אם היא שונה משלך – אז העולם שמם. כיון שהוא יהיה חסר את כלל הנקודות שיביאו אותו לידי תיקון כפי שמסביר הזוהר. רשב"י כאחד ממשיכי ר' עקיבא אחז בכח זה ביחסו למעשי הרומאים.
    מבלי להאריך ניגע במספר שאלות ונקודות לגבי עניין המערה.
    רשב"י אכן רצה להתנתק מהעולם – עניין הבגדים – בגדים, צורתם סוגם מייצגים החיבור לעולם, ולכן בזמן הלימוד אכן הייתה התנתקות. לעומת זו בזמן בזמן התפילה יש לחזור וללבשם עח מנת להתחבר מחדש לעולם אחרת לא ניתן להתפלל מבלי להתחבר לכלל העולם (ראה סיפור חוני המעגל ובדברי הבניהו בן יהוידע על העניין).
    מדוע עומד אליהו הנביא בפתח? הרי היה רגיל ללמוד איתם בכל יום ? מה פתאום הוא נמצא בפתח ולא נכנס למקומו הרגיל ? אלא האמת היא שרשב"י רוצה ומעוניין להישאר במערה עד סוף ימיו. אליהו הנביא עומד בפתח – בנקודת החיבור של המערה לעולם ואומר לרשב"י – העולם זקוק לך. העולם צריך שרשב"י יצא החוצה ולא ישאר ספון במערה.
    ורשב"י אכן יוצא אולם עדיין הכח שהטמיע ר' עקיבא בתלמידיו (אותו כח שהכניס לתוך עם ישראל כשורש נשמתו של שכם) עדיין לא ממותק דיו. ולכן רשב"י אינו יכול לראות מציאות השונה מהמציאות הקיימת במערה, ומחריב העולם עם בנו. החזרה למערה בעקבות הבת קול "להחריב עולמי יצאתם"? הינה המשך המיתוק של הכח שבא מר' עקיבא ושורשו.
    ואכן הבת קול נוקטת בלשון "עולמי" דהיינו ה' אומר לו – זהו עולמי- כך אני רוצה אותו – ממותק ומורכב מחיי עולם ביחד עם חיי שעה. קידוש עולם החומר ע"י התורה אבל ללא התנתקות ממנו אלא תוך כדי עשייה ופעולה יום יומית בעולם המעשה. ואכן לאחר 12 חודשים יציאה נוספת והפעם התלהבות מאדם המקדש את עולם החומר (ההדסים שבידו) ע"י הקדושה והשבת.
    ואז המוזר מכל קורה! ר' אלעזר ממשיך לשרוף ורשב"י מתקן פעם אחרי פעם. מדוע שרשב"י לא יסביר לבנו פעם אחת ולתמיד – נא להפסיק לשרוף – למה הוא נותן לו לשרוף ןלאחר מכן טורח לתקן ?
    אלא שרשב"י רומז בכך שהאידיאל לעתיד לבוא לאחר תיקון העולם, באחרית הימים כאשר יתוקנו הגופים – יהיה עיסוק רק בחיי עולם מעל לרובד של עולם החומר. זהו החזון – אבל הוא עתידי. לא מתאים לעכשיו. ועל מנת שהחזון ימשיך ויהיה לנגד עיננו הוא לא עוצר את השרפה של בנו אלא רק מתקן אותה. וכך אנו עומדים תמיד וזוכרים שבשלב זה תפקידנו לקדש את עולם החומר ע"י התורה, ולערב בחיי המעשה היום יומיים תוך כדי התערבות מלאה בעולם המעשה, את עולם התורה ולקש ע"י כך את עולם המעשה וחיי היום יום. כמאמר "נתאווה הקב"ה לעשול לו דירה בתחתונים" – דווקא שם ה' רוצה את דירתו – בתחתונים- בעולם המעשה – אותו נקדש ונפיץ בתוכו האלוקות וכך נגיע לתכלית של "לתקן עולם במלכות שד-י".

  • רק אם אפשר לא לייחס שימוש בטכנולוגיה לר' יוסי וכו'

  • החרדים הם כשלון מהלך כבר 200 שנה, לא לחינם 90% מהיהודים עזבו את הדת בגלל אזלת היד והעיוורון החרדי, החילונים הם אלה שחזו את השואה, הקדימו תרופה למכה והקימו את המדינה, מי שהלך אחר עצות הרבנים והאדמורים סיים באושוויץ. החילונים הם אלה שקידמו את המדע, האריכו את תוחלת החיים, פתחו טכנולוגיה בעוד שהחרדים שקועים בביצת הסגולות, ה"ישועות", והאמונות הטפלות.

    • השואה היתה נחלת חילונים רבים, והרבה חרדים עלו לכאן או עברו לאמריקה, היה מגמה חזקה וברורה לעלות ארצה !
      אגב, המדד הוא לא העולם הזה, המדד הוא האושר הנצחי, ונכון הוא שהמגמה היא גם לחיות טוב בעולם הזה.
      אז אתה טוען שהיו רבנים שטעו, אוקי, נגיד שהיו רבנים שטעו, וגם היו רבנים שלא טעו, וגם המוני חרדים לא יכלו לעלות ארצה.
      החילונים של היום הם במשבר ערכי עצום, ואין מה לפרט.
      החרדים מאושרים וטוב להם, אמנם מה לעשות שחלק מהחרדים הליטאים התבלבלו בדרך והבעל אינו מפרנס את ביתו כראוי, זה משבר שקרה בשנים האחרונות עקב הקיצוצים בקצבאות, מתישהו יבוא תיקון גם לעיוות זה.
      בכללי החרדים הם מאושרים ומשכילים, חיים טוב וכפי הדרכת התורה, ובלי התמכרויות להבל ולריגושים

    • החרדים אינם רואים בהתפתחות העולם הזה אידיאל ומשאת נפש. ברור שזה דבר טוב לתרום לפיתוח העולם, ובשביל זה יש שבע מליארד אנשים בעולם שעוסקים בזה. אבל ליהודים יש תפקיד אחר, להתעסק ברוחניות ולפתח את התורה ואת עבודת ה', ולכן בזה החרדים – שהם היהודים האותנטיים – שמים את עיקר עיסוקם ומעיינם.

      מי שפרימיטיבי זה יהודי שבמקום לפתח את נשמתו ולמלא את התפקיד לשמו נשלח לעולם הזה, הוא עסוק בהשקעת מיטב כשרונותיו כדי לשכלל יותר את הרכב בו הוא נוסע ולהנעים את כמה עשרות שנות חייו הארציים. איזה בזבוז של פוטנציאל!

    • אודי
      אין ספק שהחלופות הינן "הצלחה מסחררת"

    • לינק מזעזע לנערווים של כל הפרומערס
      https://www.facebook.com/watch/?v=1047301595752913

    • אודי חמודי ,לך תעשה אמבטיה של מים פושרים וקח כדור נגד הזיות ותסכולים ואולי אחרי זה תוריד את התגובה המטופשת והכל כך לא קשורה שלך ופעם הבאה כשיש לך התקף פסיכוטי רוץ לרופא במקום להוציא את טינופתך על כולנו

    • מותק החילוניות היא המצאה לא החרדיות חח
      התחלנו בתור חרדים ממעמד הר סיני ומי שלא עמד בזה היה לאורך כל הדורות או ערב רב או סתם יהודי חלש.
      החילוניות בצורה רשמית והמונית החלה כאשר גם בעולם הנוצרי התחילו לכפור באמונות בתקופת נפוליאון שהכריז על חופש דת, חילוניות בעצם, ואז גם הרבה יהודים הצטרפו לרעיון לצערינו.
      לפני כן היה או יהודי או נוצרי או אדוק או לא אדוק
      לא היה מושג בכלל של חיחוניות והפקרות בצורה רשמית.
      אז תברר לפני שתבלבל בשכל

  • יפה מאד.
    מעמיק, יסודי, בהיר, רהוט ומקורי.
    יישר כח גדול!

  • א) אינני מבין למה לעלות 2 נושאים כבדים בדיון אחד, וככה אתה מאריך מאוד את הדיון
    ב) כל גדולי ישראל וגם רבני חב"ד אסרו את האינטרנט באיסור חמור, ולא כי היה להם נטיות ופרשנויות, אלא כי זה אסור, על פי תורה ועל פי חז"ל,
    ועדיין נראה לי שאולי יש גם מקום להתיר…
    ג) לדעתי, חז"ל היו עושים הכל כדי לשכלל את האינטרנט הכשר, במקרה והם היו מתירים אינטרנט כשר
    ד) ודאי יש חובה ומצוה על הבעל לפרנס את משפחתו, ובמיוחד בזמננו שההוצאות הם רבות מאוד, ואין סומכים על הנס

    • יפה מאוד!!
      אולי זו באמת הסיבה שבמנחות מופיע לכאורה שיטותן של ר' ישמעאל ורשב"י הפוך, שם אומר רשב"י שמספיק ק"ש שחרית וערבית, ואולי זה באמת בגלל שהוא חזר בו וזה היה אחרי שיצא מהמערה.

  • השואה היתה נחלת חילונים רבים, והרבה חרדים עלו לכאן או עברו לאמריקה, בכל הדורות היה מגמה חזקה וברורה לעלות ארצה !
    אגב, המדד הוא לא העולם הזה, המדד הוא האושר הנצחי, ונכון הוא שהמגמה היא גם לחיות טוב ובאושר בעולם הזה.
    אז אתה טוען שהיו רבנים שטעו, אוקי, נגיד שהיו רבנים שטעו, אין עם זה בעיה, רבנים יכולים לטעות, וגם היו רבנים שלא טעו, וגם היו המוני חרדים שרצו ולא יכלו לעלות ארצה..
    החילונים של היום הם במשבר ערכי עצום, ואין מה לפרט.
    החרדים מאושרים וטוב להם, אמנם מה לעשות שחלק מהחרדים הליטאים התבלבלו בדרך והבעל אינו מפרנס את ביתו כראוי, זה משבר שקרה בשנים האחרונות עקב הקיצוצים בקצבאות, מתישהו יבוא תיקון גם לעיוות זה.
    בכללי החרדים הם מאושרים ומשכילים, חיים טוב וכפי הדרכת התורה, ובלי התמכרויות להבל ולריגושים.

  • מאמר מדהים, כתוב בראיה חכמה וצודקת. תודה רבה.

    • וואו כל מילה בסלע!
      מאמר מדויק וחכם!
      יישר כוח!

  • הסמרטפון הפך לכלי חיוני לניהול חיים מודרניים ונוחים. אלא מה, יש בו גם אפשרות לחטוא במראות אסורות. את הטולרנטיות של חז"ל לגבי חולשות אנוש בענייני תאווה אפשר לראות במאמר: משרבו המנאפים בטלו המים המאוררים…

  • לפי רבי שמעון בסוף אינטרנט מסוכן טוב הוא לכתחילה.היה אסור אינטרנט פרוץ.

  • כדאי שתשמעו ההרצות הבאות שיתן לכם אור על עולם המדיה והשפעתו על כל האנושות

    1- הרב אורי כהן – מרצה שהבנו בקרית יובל ומחבר הספר "כלים ביד כלינו"
    https://drive.google.com/file/d/1cCdaEmRyTvVFwN5Ny3X4drCBcXbnn2CZ/view?usp=sharing

    2- הרב זאב פרידמן – מייסד הרעיון ואפשר להגיד הרב של אורי כהן בנושא של המדיה והשפעתו
    https://drive.google.com/file/d/1viJ8-T17R8jEC3Q1MYCH1wzLXX9xC94Q/view

    3- מאמר מסכם קצת של אורי כהן מהידברות:
    https://www.hidabroot.org/article/1122836

    תהנu ותעבירu הלאה זה ממש זיכוי הרבים ענק

    • השפעת המדיה וכו׳

      לא מעניין אותי כל הדרשות האלו. היין גם משכר ולא אסרנו את זה עקב זה שיש אלכוהוליסטים שאינם שולטים על רוחם.

  • היתפלספות לדעתי עקומה במיוחד לשיטת רבי שמעון בברכות לה לגבי תורה ועבודה ועוד הגמרא בעבודה זרה מספרת את טענת הרומאים לעתיד לבוא והקדוש ברוך דוחה אותם כלשון רבי שמעון ורואים שהטענה הזאת אמיתית..

  • מאמר מאלף ! אחד הטובים והמעמיקים שפותח גישה ישרה מתוך המקורות
    ולגבי התגובות כאן חלקם עברו מזמן את הקשר למאמר ואת הטעם הטוב למשל תגובתו של מר אודי ראוי להוריד עליה את המים (ומומלץ בידית הגדולה) עקב ריח האנטישמיות החריף הבוקע ממנה משל מדובר כאן באתר של 'הארץ'
    אדון אודי עם יש לך טענות ענייניות בטוחני שגולשי האתר ישמחו לדון בהם אתה יותר ממוזמן לכתוב תגובה מכובדת ולשטוח בה את טענותיך אבל אם סתם כואב לך הבטן מומלץ בחום לרוץ לשירותים הקרוב ולא לטנף את הסביבה

  • יפה הרעיון, לקחת את סיפור רשב"י זיע"א לדיון ההלכתי לגבי הטכנולוגיה.
    רק כמה הערות:
    רשב"י לא אמר שמרחצאות שווקים וגשרים אינם טובים, אלא האם שייך לשבח את הרומאים על כך. וזה נעוץ בדברי הגמרא על כך שכל אומה ואומה עתידה לבוא לפני הקב"ה ולהגיד שהם עשו לטובת עם ישראל ויבקשו שכר על כך (גם הגרמנים יבקשו שכר על שעשו לנו שואה הרי בזכות זה קמה המדינה).
    גם רשב"י יודע שיש ערך לתיקון הגשמי של העולם, הוא לרגע לא חזר בו, ההסתכלות של רשב"י היא לראות את התועלת הרוחנית בלבד, כל היהדות בנויה על השראת השכינה גם בדברים הגשמיים ביותר.
    אבל לגבי השימוש באינטרנט עדיין לא ניתן להוציא מכאן ראייה ברורה, כמו שכתבתם קל לראות את היתרונות והחסרונות שבזה. אבל עיקר הדיון צריך להיות האם היתרונות עולים על החסרונות או להיפך.
    אני כמתכנת וחוזר בתשובה שצריך את האינטרנט חושב שכמה שפחות להשתמש יותר טוב, הוא שואב לנו שעות רבות מהיום. במקום לראות סרטונים, לקנות באלי אקספרס (לא כשחייבים משהו), לא כדאי בזמן הזה ללמוד עוד סימן בשו"ע, דף גמרא, או ספר מוסר / חסידות? גם שיעורי תורה ששומעים, אני מעדיף ללכת לשיעור קבוע שמחייב אותי. מעדיף גם אחרי יום עבודה קשה ומתיש ללכת ללמוד עם חברותא ולהתייגע בלימוד.
    לא רק בתחום התורני, אני בכלל חושב שהמכשירים האלה הופכים אותנו לרדודים יותר. אנשים בכלל קוראים ספרים היום? כשלמדתי באוניברסיטה כמה הייתי צריך לחפור על מחקרים. זה קיים היום בכלל? לא יודע…
    אני רק חושב שמי שחייב את זה לפרנסה שישאל חכם, ומי שלא שישאר עם הטלפון הכשר והלא חכם ויהיה בעצמו יותר חכם.

  • הכל תלוי לאיזה צורך-אם ״לצורך עצמם״,מה שמדגיש רבי שמעון בר יוחאי,הכוונה לדברים שליליים ותאוות,אז במקרה הזה אינטרנט וכו׳ זה דבר שלילי,ואם לצורך חיובי וגם ודאי כשר-אז אי-אפשר ללמוד ממה הוא אמר,שאמרה שלו היא נגד.צריך לדייק

  • מאמר מושקע. שלוקח צעד אחד קדימה. רחוק מדי וברצינות רבה מדי את הרפרנס ממעשיית רשבי לחיינו אנו.
    ולפי עניות דעתי לוקה בעירבוב השקפתי מעודן בין קודש לחול.
    החיזוק המשמעותי לדברי הוא הפסקה בה בה אנו הופכים את ר יוסי. התנא הקדוש. לאבי אבות הציונות הדתית לאומית. זו עוולה ועיוות משמעותי למדי.
    בואו נגיד מפורשות. ללא תירוצים. וללא צורך באסמכתאות מן המקורות.
    האינטרנט הפרוץ הוא סכנה. ומי שלוקח סיכון או ומתפשר. זו שלו הבעיה. אין צורך לעוות מאמרי חזל.
    שבען כך או כך מדובר רק בהלבשת הרעיון על חזל בפרספקטיבת הזמן
    ולא בההיפך. דהיינו בהלבשת פרספקטיבת חז"ל על המציאות בת זמנינו.
    אבל בהחלט פרספקטיבה משעשעת למדי.
    בה הייתי שם דגש על כך שיחד עם העונשים והשכר שהוטלו על משתתפי השיח.
    לא נוצרה ביניהם עצמם שנאה. מחלוקת. ותחרות.
    ר יהודה הפך לראש המדברים. ולא נודה או הוחרם.
    ושאר כל העם לא נדרש להחרים מרחצאות וגשרים כי מעשי ידי הרומאים המה.
    העובדה המדאיגה ביותר כיום איננה הפילוסופיה וההשקפה. או ההלכה הצרופה או הפרקטית לגבי השימוש באינטרנט.
    אלא האלימות הקהילתית. ההחרמות. והשנאה למי שלא נכפף לאג'נדה שמובילים עסקני הציבור.
    לדעתי זה עיקר השנאת חינם.
    הכפייה ההתרבותית שכופה על הפרט כיצד ינהל את חייב. ממש כמו בכת כך אנו מובלים. אם לא בטובה. אז בהשמצות ושנאה ובהחרמות.
    זו לא דת. זו כת.
    וזו עוד סיבה שמייתרת את הצורך באסמכתאות תלמודיות.

  • נהנתי מאד מכל המאמר, בהחלט יפה מאד.
    רק רציתי להעיר עניין אחד, בנוגע לציבור הדתי לאומי:
    את התוכן הזה אני מכיר כבר שנים. אנחנו למדנו את האגדתא הזו של חז"ל באופן הזה כבר כמה פעמים בישיבה, אמנם עם קצת הבדלים, אבל עם התוכן הזה, של היחס לעולם החול.
    בגלל שהוא מופיע כבר בספר "עין אי"ה" של הרב קוק.
    כשאתה כותב שהציונות הדתית לוקחת את הגישה של רבי יהודה, אתה מדבר בוודאי על המזרחי. כי הציונות הדתית, כלומר, תלמידי הרב קוק, הולכים במחלוקת הזו אחרי רבי שמעון שאחרי המערה, בניגוד לעולם החרדי שאוחז ברבי שמעון של המערה.
    זהו. תודה רבה.

    אני מתנצל שאני מגיב פה כדתי לאומי למרות שזה אתר ליטאי, אבל אחרי שראיתי תגובות של חילונים הרשתי לעצמי…

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל