בשבוע שעבר השתתפתי במסיבת סיום ספר יהושע בכתה ג' של בתי. המסיבה היתה אמורה להתקיים בחודש אדר, אך נדחתה בשל המלחמה. כשבתי הצטערה על כך אמרתי לה: את יודעת, המלחמה הזו היא היא סיום ספר יהושע. אנחנו זוכים בימים אלו לסיים את הכיבוש שהחל יהושע. אנו מקיימים את ציווי ה' של הסרת המפריעים להתיישבות, ומתפללים כל הזמן שנזכה לחגוג בקרוב את הסיום של המלחמה, לאחר שתשלים לגמרי את הכתוב ביהושע. הרגשתי שגם אם האכזבה על דחיית המסיבה בעינה עומדת, הרי שכרגע יש בידה של בת התשע גם פשר ומשמעות, חיבור של הספר אל החיים, והתבוננות עמוקה יותר על המלחמה.
בתחושה חגיגית כזו הגעתי אל המסיבה, בהכרת טובה עמוקה לה' שזיכה אותנו ללמוד ספר יהושע על אדמת הארץ הקדושה ולהיות חלק מן הדור הלוחם מלחמות שלא שיערון אבותינו. וכגודל הרוממות שחשתי בבואי, כך עומק הכיווץ שליווה אותי ביציאה ממנה.
העיקר חסר מן הספר
המסיבה נפתחה בדקלום מחורז שנפתח במילים "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה", ולאחריו שרו הבנות בתנועות מתוקות ובכוונת הלב את "שיר הלקחים", ובו הוצגו הלקחים השונים שנלמדו מספר יהושע. הלקחים היו רבים ומגוונים, בראשם כמובן המסר "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה". בהמשך היה גם המסר "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", הנגזר מכך שבכל המצבים כולם שומעים בקולו של יהושע וממצוותו לא סרים. היה גם המסר החשוב של שמירת שבת: העם שרוי בצער שיצטרך לחלל שבת במלחמת מלכי הדרום ויהושע האריך את יום השישי באמרו "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון". היו גם מסרים נוספים, מפולפלים יותר או פחות, של זהירות בשמירת הלשון, כוחה של תפילה ועוד.
אך מסר אחד, שולי וזניח, לא נכח בשיר המפואר, וגם לא בכל שאר השירים המקסימים שבאו אחריו: המסר של ארץ ישראל, של כיבוש הארץ, של הזכות לשבת על אדמה ושל אחריותנו ליישבה.
ספר הכיבוש הגדול היה אליבא דמסיבת הסיום החגיגית לקט מסרים; ארץ ישראל בכלל לא היתה הנושא העיקרי. מפת הארץ הוצגה במערכה אחת שבה נחשפו הנחלות באמצעות חידות ורמזים, אך היא היתה קטנה, הונחה מאחורי גבן של הבנות והוסרה מיד בסיום תליית שמות השבטים באזורי הנחלות.
ספר הכיבוש הגדול היה אליבא דמסיבת הסיום החגיגית לקט מסרים; ארץ ישראל בכלל לא היתה הנושא העיקרי. מפת הארץ אמנם הוצגה במערכה אחת, שבה נחשפו הנחלות באמצעות חידות ורמזים, אך היא היתה קטנה, הונחה מאחורי גבן של הבנות, והוסרה מיד בסיום תליית שמות השבטים באזורי הנחלות. מלחמות לא הוזכרו למעט מלחמת יריחו שלה הוקדשה מערכה שלימה, ולצדה המסר (שהושר שוב ושוב) הבהיר: "לא בחיל ולא במלחמה, ננצח רק בכח התורה".
ומה כן הוצג שם, אתם שואלים? סיפורה של עכסה על פי מדרש חז"ל, בהחלט. להזכירכם, אביה חיפש עבורה תלמיד חכם והכריז שמי שיכבוש את קריית ספר יתחתן אתה. לאחר חתונתה עם עתניאל בן קנז, שאיפתה הבלעדית הייתה שילמד תורה יומם ולילה, ללא טרדות פרנסה, ולכן ביקשה מאביה נחלה עם מקורות מים, ואף קיבלה. היתה גם הצגה על רחב וחוט השני – "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו", ואף מערכה על "פנחס הוא אליהו" עם שירת "הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא". מלחמות? כיבוש? יישוב הארץ? חיילים הנהרגים על קדושתה? אויבים המנסים לגרשנו ממנה? ציווי ה' להילחם ולזכות בסיעתא דשמיא כמענה להשתדלות? לא ולא.
אם בזמנים רגילים העיקר החסר מן הספר מקומם ומעלה שאלה גדולה, הרי שבזמן מלחמה, במסיבה שנדחתה בשל המלחמה עם איראן ושעד הרגע האחרון ריחף סימן שאלה גדול על האפשרות לקיימה – על אחת כמה וכמה. כיצד לקחנו את ספר הנביאים הראשון, שהמסר הישיר העולה ממנו הוא דרישה נוקבת של כיבוש והתיישבות, של מלחמה ברע וגירוש האויבים – והפכנו אותו לספר שהוא רק דרש? או בפרפראזה למשפט הפותח את המסיבה: איך הפכנו את המדרש לעיקר והשמטנו לחלוטין את המעשה?
כמובן, ניתן להרחיב רבות על שורשיה של התופעה, על עם ישראל בגלות הנדרש לפרש את ארץ ישראל כ"בחינה" במציאות, שמלחמות ה' הכתובות בספרי הקודש מתורגמות אצלו למלחמת היצר, היות שזוהי הזירה היחידה שבה ניתן להלחם גם בגולה. אפשר להבין כיצד אותה פרשנות המרחיקה את הטקסט מפשוטו כדי להיות רלוונטית ממשיכה ללכת אתנו אחרי כמעט אלפיים שנות גלות. אך האמת היא שכל ההסברים הללו אינם משמשים עוד הצדקה.
ניתוק כשיטה
שיר הלקחים המפואר ממסגר בצורה מוחשית את ליבת הבעיה של הציבור החרדי – ניתוק. ניתוק לא כבאג וכשל, אלא כשיטה, כדרך חיים. ככל שאתה מנותק יותר, אתה חרדי יותר. אותה פרשנות אלגורית על התורה שהיתה חיונית כדי להתיישב על הלבבות ולחבר אותם לתורה, מרחיקה אותה כיום מן החיים, הופכת אותה לאוסף סיסמאות ריקות שאינן פוגשות מציאות. תורה שהיא בשמים, תורה שהיא מעבר לים. תורה שאינה מתורגמת לחיי המעשה.
ניתוק זה משאיר את המציאות בידי פרשנים פוליטיים ושאר ארחי פרחי. יתרה מזו, מחיריו אינם רק גשמיים: הם בעיקר רוחניים, שכן הוא מוביל לעיוות מוסרי. בתחילה אתה טוען שאין צורך להילחם באויב שכן "תורה מגנא", לאחר מכן אתה סבור שכיוון שכך גם אין צורך להכיר טובה לחיילים הנלחמים, שכן רק למענם הם פועלים ואילו היו לומדים תורה לא היה בכך צורך, ועל כן תפילה למענם היא נקיטת עמדה לא מספיק רוחנית. וכך הולך הלב ומתעוות, הולך ומקשיח, הולך ומאבד את טבעו היהודי החם, הערב, המרגיש, הרחמני, הביישני וגומל החסדים.
אם נמשיך השוואה זו, נראה כי מוסדות החינוך הלימוד החרדיים מחנכים את הילדים שלנו לתפיסה של טרמפיסט: אתה לא באמת שייך לכאן. משכך, כשישנה תפנית שלא מתאימה לך, תאיים בירידה מהארץ, תיזכר מה יפה היתה הגלות ותשאף לשוב אליה.
לאחרונה האזנתי לפרק בפודקאסט "שומר סף" של גדי טאוב שבו התארח השר בצלאל סמוטריץ'. האחרון השתמש במשל הטרמפיסט כדי לתאר את הציונות הדתית: טרמפיסט מרגיש שלא בנוח, הוא לא יפתח חלון ללא רשות ולא יבקש להדליק מזגן, וכמו כן ברגע שהאוטו פונה לכיוון שלא מתאים לו הוא מבקש לרדת. הציבור הציוני־דתי, טען סמוטריץ', אינו טרמפיסט, הוא לא יורד מהאוטו של המדינה היהודית כאשר היא פונה לכיוון שלא מתאים לו. הוא מרגיש בנוח, הוא חלק מהסיפור, הוא יפתח חלון, ידליק מזגן ואפילו ישתלט על ההגה כשצריך.
אם נמשיך השוואה זו, נראה כי מוסדות החינוך הלימוד החרדיים מחנכים את הילדים שלנו לתפיסה של טרמפיסט: אתה לא באמת שייך לכאן. משכך, כשישנה תפנית שלא מתאימה לך, תאיים בירידה מהארץ, תיזכר מה יפה היתה הגלות ותשאף לשוב אליה. לאחרונה נחשפתי לצערי מקרוב לטרנד של ילדים חרדים המציתים אדמות. הטרנד הזכיר לי קריקטורה שפורסמה לפני כשנתיים בתקופה של הצתות ענק ביערות ירושלים, ובה נראו שתי נשים העומדות למשפט המפורסם בפני שלמה המלך וטוענות כי הארץ שלהן. האשה היהודיה מטפחת את הארץ ושומרת עליה לבל תינזק, ואילו הערביה מבעירה אותה בנפט ומעלה אותה בלהבות. נזכרתי במשל קשה זה לנוכח הטרנד החדש והמדאיג הזה. האם עד כדי כך חשים ילדינו חוסר קשר אל האדמה? חוסר אחריות לשלומה ושלום הדרים עליה?
תפיסת הטרמפיסט עומדת בניגוד מוחלט למה שמבקשת מאתנו המציאות המתפרקת מול עינינו – קבלו אחריות, מכח התורה, מכח הנביאים, מכח הכתובים. זהו תפקידנו – לתקן עולם במלכות ש־די. זהו המסר העיקרי של ספר יהושע – כמו גם של התורה כולה.
תמונה: Daniel Ventura, CC BY-SA 3.0, via Wikimedia Commons
כל מילה!!! חיזקת אותי
לא מצליח להבין. אם זה הביקורת.שלך למה אתה שולח את הילדים שלך לחינוך הזה? יש אופציות אחרות. רק כי נולדת לתוך זה?
דברים ראויים ומשמעוץיים
יישר כוחך.
יש לנו שתי תורות, תורת ארץ ישראל שהוא התנך שנכתב בארץ ישראל ומחובר לארץ ישראל. ןיש את תורת הגמרא, התלמוד ,שנכתבה בגולה והושפעה מחיי גלית ולא חיי עצמאות.
היהדות כפי שאנו מכירים התאימה את עצמה לחיים בגולה, עכשיו שחזרנו לארצנו היהדות מקבלת גוונים נוספים. יקח עוד מאה ויותר לעצב את היהדות בהתאמה לחיים בארץ ישראל. אבל מלחמות היהודים כנראה תגמור אותנו לפני שנגיע לאיזה בלאנס.
הכותבת הנכבדה הלכה קצת רחוק. שהרי גם היא תסכים שאין לנו היום מצווה להילחם עם ירדן כדי לקבל חזרה לידינו את השטחים בהם ישבו שניים וחצי שבטים. ובכלל הקב"ה אמר "מלחמות – אני עשיתי". מאחר ויש לנו מדינה וחבל ארץ בו אנחנו גרים אז יש עניין להגן כאשר אנחנו תחת איום או מותקפים. אני אכן חושב שלהתישב זה חשוב ולכן בקטע הזה המפלגות החרדיות עזרו ותמכו בהקמת ישובים חדשים ביו"ש.
חוץ מזה בואו ונהיה קצת עם רגליים על הקרקע. המלחמה של יהושע היתה למעשה מלחמת שמד. (על פי ציווי מהשם). מדובר היה בהריגת כולם!. כיום אפשר רק לכבוש. אז מה תעשי עם כל מי שגר בשטח הכבוש שהוא ממילא עוין אותנו? עזה למשל, היתה יחסית קטנה בזמן מלחמת ששת הימים. אבל כיום? אנחנו כאלו משגשגים שאנחנו יכולים לשלוט על מליון וחצי ערבים שחיים שם? נראה לך שהם יעזבו מרצון את בתיהם? אין לנו שום עניין כזה.
הפיתרון יגיע משמיים. כי אותה בעיה יש גם בשטחי הרשות הפלשתינית. וגם אם נתיחס להסכמי אוסלו כמבוטלים, בפועל מי שגרים שם צריכים לנהל את חייהם ולא שאנחנו ננהל אותם.
אז מאחר והכיבוש היה על פי ציווי השם, זה באמת חלק שאני לא מתפלא שהזניחו אותו.
ניתוח מדויק להפליא!
בהדרגה הפכה התפיסה של "טרמפיסט" לתפיסה של "פרזיט".
הפרזיט אינו מוכן אפילו לומר "מי שבירך" לאלה המוסרים את נפשם במלחמה על הארץ, אבל יסלסל "מי שבירך" ויכתוב מגילת הוקרה לנגיד התורם למוסדותיו.
הפרזיט טוען שלימוד התורה מגן על העם, אבל בזמן המלחמה אינו עוזב את החנות/משרד שלו ונכנס לביהמ"ד ללמוד – כמו כל איש מילואים הנקרא לקרב.
הפרזיט יצווח שהצבא עלול לקלקל חרדים עדינים ותמימים (נכון!) ולכן אין לגייס איש – לא למדנים ולא בטלנים. אבל הוא גם אינו מסכים לנסות להקים יחידות מגובשות וסגורות, התורמות אפילו מעט שבמעט – כגון אבטחת יישובים ושמירה בקו התפר.
וכאשר הפרזיטיות הופכת לאידיאולוגיה – מקבלים הצגה מעוותת של ספר יהושע.
ולמה כותבת שולחת את בתה לחינוך החרדי המנותק?
פשוט עצוב . ולא כי הניתוח לא נכון אלא כי מדובר במיחזור של טענות עתיקות שעצם הצגתם מחדש היא עיוות חד צדדי.
זה לא סוד שהחרדיות מתחילתה הצניעה את התנ"ך ומולה הציונות הדתית ובחלקים גדולים גם החילונית ראו בו את הספר המכונן. לכתוב כזה מאמר ככה מהמותן זה פשוט להתעלם מכל המורכבות הגדולה של השפה של התנ"ך שהיא שפה שאין בה מתח בין חומר לרוח וזה ענין מרוכב. כשאנחנו לא יודעים לגשר על הפער הזה זה או להוציא דברים מפשוטם או לראות הכל כדברים מאד חומריים
המאמר פשוט מציג את הצד הישן והמוכר של "אם לא מוציאים דברים מפשוטם מה מקבלים מהתנ"ך…" במקום לקרוא ללימוד תנ"ך אמיתי שבא לשחזר עד כמה שאפשר את שפת החיבור בין החומר לרוח
לגבי החרדיות זה בדיוק אותו דבר היא האנטי תזה ליהודי ארצי אמנם זה לא דבר מושלם אבל מול החילוניות היא חייבת לעמוד רק ככה ספר יהושע הפך לדרש לא בגלל אלפיים שנות גלות אלא בגלל מאה שנות ציונות והדרך לקרב אותו שוב לפשט בשום אופן לא תעבור דרך ניסיון לשלב חלקים של ציונות כי אז נקבל את הצד השני של תנ"ך ארצי ונחטא לרוח התנ"כית האמיתית {אין כאן המקום להרחיב על הפתרון האמיתי אבל הוא קורה בשטח..}
מה הכוונה להתעלם המורכבות הגדולה בין החומר לרוח? בזמן התנ"ך לא היה מתח בין חומר לרוח? מה השתנה מאז התורה היא כבר לא אותה תורה?
ספר יהושע הפך לדרש בגלל הציונות? במקרה הטוב הציונות היא בת 150 שנה. התירוצים החרדיים לפעמים מוציאים אתכם בורים ועמי ארצות.
דבר שני, חרדים הגונים באמת אומרים אין לי חלק במדינת ישראל פרט להיותה מעין ועד בית גדול. אתה לא הולך למלחמה עבור השכנים שלך אלא עובר דירה
למה שלחת אותה לבית ספר שלא מלמד לפי דעותיך
יישר כח!
תגובה חשובה שרואה מעבר לשחור ולבן
חבל. המגיבים לי כאן מראים על דפי האתר כמה הם לא מבינים באמת את ההיסטוריה היהודית לכו ללמוד…
ווואוו ווואווו ווואווו
כל מילה !!
לצערינו אין קשר בין מציאות ימינו לספר יהושע.
בספר יהושע הארץ היא מתת ה' כחלק מהברית והמחוייבות שנכרתה עם ה'.
לאדוני הארץ כיום אין כל קשר לאלוקי ישראל, וכל רגע שקיימת המדינה הזו במתכונתה הנוכחית זו בגידה מוחלטת בברית
נכון לחלוטין, בכלל לחרדים יש סדרת מצוות ועבירות חדשות שכלל לא קשורות לתורה היהודים שקיבלנו מסיני
כול הפוסל במומו פוסל אתם לוקחים מהתורה ומהתנך רק מה שנוח לכם
ישר כוח! גם אני שואלת שאלות כאלה כבר כמה עשרות שנים…
הקלות הבלתי נסבלת של השימוש במוטיבים מהתנ"ך חודרת אלינו גם לאמהות בית יעקב אשר אולי בצעירותן למדו שם, אך לא השכילו להפנים את המסר…
לצערנו הן מצדיקות את מתנגדי הקמת המוסדות דאז שטענו כמאמר הידוע: " אין חכמה לנשים אלא בפלך".
מנגד, טענו התומכים כמה חשוב לחזק את בנות ישראל באמונה הנכונה כפי שקיבלנו מאבותינו במיוחד לאור השימוש הבלתי פוסק של המשכילים דאז בתנ"ך למטרות שונות ומשונות.
כמו הטענה שאותם פורקי עול שהשתלטו על ארה"ק אינם אלא ממשיכי התנ"ך.
מה שמנחם הוא שבאמת המוסדות ממשיכים את המסורת ורוב התלמידות לא מהרהרות אחרי דברי רבותנו לאורך הדורות שדאגו להפריד את התנ"ך מתקופתנו אנו.
בוא נשאל כך, מדוע לא מקיימים גם דיני ייבום? מדוע לא נושאים יותר מאשה אחת? מדוע לא דנים דיני נפשות? מדוע לא גובים כתובה?
להכל תשובה אחת שהיא גם התשובה הידועה לכל דרדקי – אין לנו מלך וסנהדרין, אנחנו בגלות.
החיסון שכותבת המאמר ניסתה לקבל ע"י הגדרת החולקים כ"ארחי פרחי" לא עובד והדמגוגיה ממש ירדה ברמה.
מוזר שצריך בכלל לכתוב את הדברים הפשוטים האלו לכאלו שגדלו במוסדות הנ"ל.
מאחר ובני ברק וקרית ספר וביתר עילית הם בארץ, אז אנחנו למעשה לא בגלות
תיקון: לסדרת השאלות יש באמת יותר מסיבה אחת, אך העיקר הוא שהרבה דיני תורה אנחנו לא מקיימים היום ובכללם גם דיני מלחמה.
דנים יבום וגם נפשות וגם יש משמעות דינית כיום לכתובה. וכן, במוסדות לבנות חרדיות מחנכים או יותר נכון מסללים את הבנות לשטנס מאוד ברור ואחיד שעיניינו לא אמת התורה אלא שמירה קפדנית על המבנה הקיים כיום בחברה החרדית. להתחתן רק עם שנחשב תלמיד חכם, לפרנס ולהוליד ילדים.
לאיתיאל: גלות זה לא רק מיקום גאוגרפי, אני מציע לך ללמוד קמת יותר לעומק על הגאולה ומה היא בעצם מבשרת לנו ולעולם.
לאילן (ימשיך כבודו): היחיד שמדבר היום על להרוג בני אדם ועושה מזה קרקס שלם זה באמת אחד השרים שלך… והוא לא מתכוון לבד"צ אלא אולי למה שכנראה ייפול בבג"ץ.
אז תתעדכן, אם לא שמת לב, אנחנו כבר יותר מ-1000 שנה לא הורגים בדיני נפשות.
פשוט נכון. אין לחרדים שום קשר לספר יהושע. ולעוד כמה ספרים.
אתם עושים צחוק מכול התורה כולה ומהתנך כולו לכול מוצר יש הוראות יצרן אנחו קוראים כול יום פעמיים ביום קריאת שמה יש תנאים לקבל את הארץ והתנאי זה לא עם יש לנו צבא חזק התנאי הוא בשמירת המצוות רק השבוע בפרשת פנחס שהשם שלח את משה להלחם במדין התנאי היה שלא ילחמו מי שנפל בעבירות במדין רק מי שהיה קדוש רק הוא יצא להלחם יש פסוק והיה בכך ערות דבר ושב מאחרך שזה אומר שהקדוש ברוך הוא לא ילחם איתנו אתם צחוק מהתנך ומהתורה ולוקחים רק מה שנוח לכם כמו החילונים
ויש גמלים שאינן רואים את דבשתם.
ואם אתם חושבים שגזרת הגלות ושלשת השבועות הן נחלת הקנאים אז יש לכם הפתעה גדולה!
תבדקו בספרים של מקימי תנועת המזרחי שהיום מניפים את דגל המלחמה ומנסים לשכנע אותנו להצטרף, את דעתם לגבי שלשת השבועות.
1. בספר "אור חדש על ציון תאיר" של הרב ריינס עמ' 240, אפשר לבדוק ב Hebrew Books, שם הוא מזהיר ללמוד את הנדרש מלחמות אבותנו החשמונאים אך לא לנסות להלחם בעצמנו כי "מעשים כאלו הלא אסורים לנו, כי השבע השביע אותנו הקב"ה לבלי לדחק את הקץ החזקה".
2. במאמר "מטרת נסיעתי לארצנו הקדושה" חלק א ע'9 של הרב שמואל מוהליבר: "והנה מה שכתב הרמב"ן שהיא מצווה לדורות ואפילו בזמן הגלות לרשת את הארץ ולשבת בה, כוונתו מבוארת שהירושה אינה ע"י מלחמה, שאין אנו יכולים ולא רשאים ללחום בזמן הזה כמבואר בכתובות דף קי"א שהשביענו הקב"ה שלא נמרוד באומות שאנו חוסים בצילם ושלא נעלה בחומה פרש"י ז"ל ביד חזקה, וע"כ המ"ע של ירושה שנוהגת גם בזה"ז אינה כי אם שנשתדל לקנות את הארץ מיד בעליה"
הרי לכם שלא היה כלל ויכוח שהתוה"ק לא רק שלא מצווה אלא אוסרת את כיבוש הארץ ע"י מלחמה.
כל דרשות הרגש אינם אלא המצאות.
עם המצוקה שקיימת אין מה להתווכח, אך אל תעוותו עלינו את הכתובים, מספיק עם הדמגוגיה, אתם רוצים פתרון?
תחפשו אחד כזה אמיתי ולא מניפולטיבי!
תגובה קצרצרה (הנושא כבר נדוש הרבה עד זרא) ל"לא פשוט" בעניין 3 השבועות:
4 ארועים שהתרחשו לאחר-מכן ביטלו אותן:
1) הצהרת בלפור 1917.
2) אישורה גם ע"י הנשיא והסנאט של ארה"ב, וגם בועידת סן-רמו (של המדינות המנצחות במלחה"ע הראשונה) 1920.
3) השואה, אשר הייתה הפרה בוטה של השבועות ע"י כל הגויים, אשר שיתפו פעולה עם הנאצים, או עמדו מנגד (פרט לקומץ חריגים).
4) החלטת האו"ם 1947.
(כאמור, הנושא כבר נדון די והותר, עכ"פ, השאלה הנוכחית היא ללא קשר לשבועות: בדיעבד, כאשר כבר הוקמה מדינה, לטוב ולרע, ע"י טיפוסים שאינם לטעמנו כלל – האם להמשיך להיגרר כטרמפיסט/פרזיט, כצופה פסיבי היושב על הטריבונה ומקלל את משתתפי המשחק?).
על השבועה השלישית עברו הגויים כך פקעה לה השבועה הראשונה והשניה. ולא נותר לנו להביט ולראות את נסתרות דרכי ה' בשמונים שנה אחרונות שבהן דופק דודי – פתחי לי רעיתי תמתי שראשי נמלא טל. ויש עדיין בקרבנו "פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם.
טוב, באמת לא מתכוון להכנס לזה שוב, אחרי שנים של וויכוחים, לכל הטענות תמצאו תשובות בס' הק' "ויואל משה" – מי שמעוניין באמת אז שיבדוק שם ויחזור עם תשובה כי בכל הטענות האלו הוא כבר טיפל.
מה שכן רציתי להדגיש הוא:
שבעוד שכותבת המאמר מתלוננת על הניתוק של החרדים מהתנ"ך לשיטתה.
אז אפילו אבות המזרחי (שכיום תלמידיהם מנפנפים בחיבור לתנ"ך שלשיטתם מתחדש) אחזו מהמציאות המסורה לנו שאכן אין להקיש מנביאים לימינו.
אז כמו שזה לא פשוט היום לדון דיני נפשות כי אין מלך וסנהדרין, כך לא פשוט ללחום מלחמות יהושע בן נון, ולמעשה מי שמעוות את הדברים זה מי שמנסה להכריח כזו תפיסה.
(בקשר לקללות על הטריבונה, בינתיים היחידי שיורד לרמה כזו הוא היו"ש, לפחות הפעם הוא קצת הגיב לעצם העניין, אך לא יכל להתאפק, מה לעשות, זה מה שעושה כור ההיתוך…)
ולגבי תזת ה"טרמפיסט".
הייתי יותר מגדיר אותנו בתור כאלו שביקשו להתנהל לאט ובזהירות כמאמר יעקב אבינו "ואני אתנהלה לאיטי" ובשיא האחריות בלי לחפש הרפתקאות מיותרות, כפי שנהגו בא"י ביישוב הישן כמה מאות שנים.
ולפתע קפצו חבורת בריונים לרכב, והתחילו לסוע בפראות תו"כ שהם דורסים כל מי שבדרכם, כולל אחיהם.
אם סמוטריץ' רוצה לחיות באשליות שהוא זה שמנווט, שקודם יגיד לנו מה המטרה הסופית של הנסיעה, מדינת הלכה? דמותיאולוגית אן כל המצאה אחרת?
בינתיים, אין כאן מינימום של אפילו הסכמה פנימית על איזו דרך.
אנחנו בע"ה נשכיל להכניע את עצמנו כלפי בוראנו ונחכה לגאולה השלמה בב"א שתגיע ללא התערבות זרוע בשר.
פשוט —
אכן זהו בדיוק הניתוק במיטבו! בעצם, במירעו. ואין יותר טעם להאריך.
רק ראוי לציין, שבס"ד לשיטת סאטמר יש כיום תנא דמסייע – חסיד או"ה זוהרן ממדאני, החופק"ק ניו-יורק.
משהו חדש?
כרגיל, במקום לענות בהסברה, אתה ממשיך עם הליצנות, אז אולי תשתפר קצת עם חוש ההומור, שלפחות אולי נצחק קצת בתוך כל המלחמות שהחבר'ה שלך יוזמים.
הנה היעד הבא: טורקיה, הם כ"כ מצטערים שלא היתה להם אז הזדמנות להלחם בטורקים שהם לא רוצים לפספס את ההזדמנות להלחם אתם כעת.
ואם כבר הזכרת את ר"ע ניו יארק, אז בוא וראה את טפשותם, במקום לנצל את המחויבות שלו וההצהרות שלו ע"כ שישמור על הקהילה היהודית בעירו, הם מתקוטטים אתו כי הוא מסרב לתמוך בציונות ה"קדושה".
בהתנהגות ילדותית זו, הם מגבירים את האנטישמיות ומסכנים את יהודי העיר עוד יותר, לא למדו כלום…
איפה ועם מי הם לא פתחו חזית?
ועוד אנחנו ה"טרמפיסטים" שכביכול לא דואגים לביטחון…
אז אני מציע לך לפתח את חוש ההומור, זה יעזור לנו להתמודד
יש צדק רב בביקורת של הכותבת.
אמנם מאידך ראוי לזכור פסוק חשוב בסוף ספר יהושע, אחרי שהכיבוש נגמר:
וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת יְהֹוָה בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן אִם אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְאִם אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת יְהֹוָה
הפסוק הזה ממחיש את המאבק המתקיים בימינו. מי שבחר להתמקד בקיום ספר יהושע משתייך לחלק הראשון של הפסוק, ולכן החרדים אימצו את המשפט האחרון.
זה ממש רדוד להשוות בין המצב בימי יהושע, שאז כל עם ישראל שמר את התורה ומצוות לבין ימינו אנו שצריך להלחם על צרכי יהדות בסיסים. שלא לדבר על הסכנה לדור העתיד אם לא נשכיל לשמר את המסורת והדת, זה ברור שהציונות הדתית משלמת מחירים עצומים בדור העתיד שלהם בכדי לדמיין שהם חלק מהישראליות. כנראה שלכותבת השורות החשש מקלקול ילדיה פחות מפריע, או שיש לה נוסחת פלא איך גם לשלוח ילדים לצבא גם להיות חלק מהישראליות החילונית ולמרות זאת לא לחשוש שילדיה יעזבו את הדת. אבל ברור שבעולם אוטופי שבו החילונים מבינים ומכבדים את צרכי החרדים אזי בוודאי יש מקום למי שאינו לומד תורה לשאת בנטל הצבא
ניתוק מוכרח הוא עדיין ניתוק בחוויה.ומההיבט הזה מעניין אותי האם העובדה שבליל הסדר מעניין אותי האם יש דין "לכם" במצה יותר מיציאת מצריים ושבסוכות אני כלל לא זוכר חג האסיף/ענני כבוד (מלבד בכזית מפני דעת הב"ח) וכל שנה חופר שוב את כשרות של סוכת מרפסת (עניין המעקה מעל ג"ט) קשורה לניתוק זה.אנקדוטה -אתמול נסעתי לנחם בן משפחה שבנו נהרג באופן טראגי וסיפרו על הנפטר מעשי חסד מדורות קודמים כפשוטו, תפילה מתחילה ועד סוף כמונה מרגליות והוא לא נמנה על מחנינו וזה לאחר שבבוקר הלכתי שוב למנהל שיואיל בטובו לקבל את בני לחיידר (אברך שלושה סדרים 25 שנים ב"ה,סבא ממרוקו) הרגשתי ניתוק מהחיים ממש,מעבר מפשטות החיים ומטובם הטבעי למשהו לא מובן, מעושה ולא טבעי.שיהיה ברור אני אלך אליו שוב מבחינתי זו תעודת הביטוח הטובה הקיימת להצלחת ילדיי בתורה ולהישארותם שומרי מצוות.