צריך עיון > סדר שני > הלכה > הגענו לאן שהלכנו

הגענו לאן שהלכנו

מאורעות הימים האחרונים אינם מעידים על התפרקות חינוכית, כדבריו של אליהו לוי, אלא על הקצנה לא בריאה של ערכים חינוכיים טובים ביסודם. אלא שגם לערכים טובים כמו חינוך לחיי תורה יש גבול שאסור לחצות, וחשוב לקחת מרווח בטחון על מנת למנוע מילדינו לעוברו חלילה ללא משים.

כ"ב שבט תשפ"א

"ישנם האנשים הטובים שמצקצקים בלשונם ואומרים בהפתעה, לאן הגענו. מה פירוש לאן הגענו? הגענו בדיוק לאן שהלכנו!" המכתם החכם הזה שכתב דוב אלפון, העורך הראשי של העיתון הצרפתי "ליברסיון", נחת השבוע בוואטסאפ שלי ועורר בי מחשבות נוגות.

גם אנוכי, כמו רבים וטובים במגזר החרדי, נדהמת לנוכח הפרות כללי הזהירות מהקורונה, תוהה לאן נעלמה ההקפדה על שמירת החיים, ונכלמת עמוקות מהאבן שאנו זורקים לבאר שממנה שותה עולם התורה ושותים כולנו, בתחושת הביטחון, השגשוג הכלכלי, איכות המערכות הרפואיות ועוד. בימים כתיקונם יושבים זקנינו וזקנותינו ברחובות ירושלים, הודות, בס"ד, למדינת ישראל, מערכותיה ומנגנוניה.

כמי שגדלה במגזר החרדי, מרגישה בשר מבשרו, ושואפת להמשיך ולגדל את צאצאיה במערכות החינוך שלו, יותר ממה שאני מוטרדת מן השאלה "לאן הגענו?" (כן, כולם רואים וחשים שהגענו למקום לא טוב) אני תוהה לאן הלכנו, והאם יכולנו לצפות תוך כדי הליכה שזהו היעד שאליו נגיע, אם נמשיך להלך מעדנות בדרך זו?

החברה החרדית ,יודעים כל סנגורינו לומר בצדק רב, מלאה ארגוני חסד ועזרה לעניים ולחולים, ומשכילה לתת מענה למצוקות שונות. אנו חברה טובה ושוחרת טוב, לא פחות מכל חברה אחרת במדינת ישראל, ובעבר הלא רחוק אף טובה יותר. אז מה היה בעוכרינו?

במאמר שהתפרסם על במה זו בשבוע שעבר מדמה אליהו לוי את הציבור החרדי לפרומער שהפך לבריון. הוא מתאר ילד צו"לניק, פרוש מעניני עולם, שאין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה ולימוד תורה, ושכולם דואגים לצרכיו, אך לאורך השנים הוא מתרגל לכל הטובה המרפדת את חייו החומריים והרוחניים ומתחיל לראות בה מובן מאליו, עד שהוא מתחיל גם לתבוע אותה מן הסובבים. בשלב מסוים הוא כבר לומד פחות ופחות, אך תובע יותר ויותר, וכיום נותרנו להתמודד עם יצור מגודל וחסר אחריות, המחולל מהומות כשאינו מקבל את שלו.

אני שותפה לכאב שלו על המצב שאליו הגענו. אך בניגוד לדבריו, אינני סבורה שאנו מחנכים לכפיות טובה או לאי ציות לחוק, וגם איני שותפה למחשבה שאנו מרשים לעצמנו לנצל את ה'פראיירים' שנותנים ידם לגחמותינו, כפי שרמז האברך שהתראיין לתכניתו של יאיר שרקי "חוקי המשחק החרדי", ושחיים ולדר העלה על נס את 'תשובותיו הניצחות' וראה בו המסבירן החרדי האולטימטיבי.

החברה החרדית, יודעים כל סנגורינו לומר בצדק רב, מלאה בארגוני חסד ועזרה לעניים ולחולים, ומשכילה לתת מענה למצוקות שונות. אנו חברה טובה ושוחרת טוב, לא פחות מכל חברה אחרת במדינת ישראל, ובעבר הלא רחוק אף טובה יותר. אז מה היה בעוכרינו?

דומני כי מצב העניינים הבעייתי של היום אינו תוצאה של חינוך לערכים לא נכונים, עידוד לפינוק וכפיות טובה. כל אלו הם תוצאות, מחיר גבוה שאנו משלמים על ערכים שלקחנו עד לקצה. ביסודו של דבר, החינוך החרדי לא דימה חלילה כי נגיע אל המחזות שראינו בתקופה האחרונה. השאלה החשובה היא אפוא, כיצד הביאו הכוונות הטובות של החינוך החרדי לתוצאות כה כאובות בכל מה שקשור להתמודדות עם אתגרי הקורונה.

את אי ההקפדה על שמירת הגוף והחיים הפיזיים של בני הקהילה נימקנו בטענה שהחינוך ושמירת החיים הרוחניים עדיפים עליהם ועולים עליהם בחשיבותם, שחיי נצח יקרים לנו מחיי שעה. אך לא זיהינו בזמן כי זלזול זה עלול להביא להתנהגות הפושעת של הבערת פחים, התעלמות מהנחיות למניעת הדבקה, עימות עם רשויות החוק, ובכלל, אדישות וניכור לכל מי שאיננו 'אני עצמי', אני וקהילתי.

הבעיה שאנו מזהים היום אינה תוצאה של חינוך לערכים לא נכונים, עידוד לפינוק וכפיות טובה. כל אלו הם תוצאות, מחיר גבוה שאנו משלמים על ערכים שלקחנו עד לקצה […] השאלה החשובה היא אפוא, כיצד הכוונות הטובות של החינוך החרדי הביאו לתוצאות כה כאובות

האצבע המאשימה שלוי שולח אלינו, החרדים לדבר ה' ולחינוך ילדינו, מעלה אצלי אפוא את השאלה הבאה: האמנם לא יכולנו לצפות מראש שנגיע לאן שהגענו? כיצד לא זיהינו את המהפך מילד פרומער תמים וצנוע לבריון שכונתי, אי שם באמצע הדרך, בעיצומו של תהליך, ולא רק אחרי שקצרנו פירות באושים?

ההבנה העמוקה שלנו באתגר החינוך רק מחריפה הפעם את התביעה כלפינו. מי אם לא אנו היה אמור לזהות אי שם באמצע הדרך שההתבדלות בקיצוניותה תוביל לניכור, וששימוש ארוך שנים בפתק "בשבילי נברא העולם", מבלי לשלוף מדי פעם את הפתק "ואנוכי עפר ואפר" מהכיס השני, כמאמר הסיפור החסידי, זהו מתכון ברור לגידולו של ילד חסר חינוך וחסר גבולות?

התביעה עלינו היא כיצד לא זיהינו את הסכנה בזמן, ולא ידענו לקטוע את ההידרדרות של הנער במשל של לוי בעודה באבה, מבלי להמתין למעשים מובהקים ונוראים שישברו לחלוטין את סמכות ההורים ויסכנו את סדרי החברה.

אנו יודעים היטב לבנות בתי חולים מתחת לגשר עבור מי שנפל ונפצע. אך האם אנו גם יודעים להיות אנשים טובים באמצע הדרך? אנשים טובים היודעים את הדרך ושאתם אפשר לצעוד? היינו צריכים לזהות 'באמצע הדרך' שאנו צועדים למקום מסוכן, זאת לפני שהילד מבצע בפועל מעשים הפוגעים בסדר החברתי ומסכנים חיים ממש, כפי שראינו בבני ברק וסביבותיה.

השאלה החשובה היא, כיצד היינו אמורים לזהות שאנו הולכים למקום לא טוב? האם באמת יכולנו להעריך שלשם אנו צועדים?

 

מרווח הטעות של הגבול

להבנת הטעות בחישוב דרכנו ברצוני לעיין בסוגיה בהלכות תחומין.

כידוע, לאדם השובת בתוך העיר מותר ללכת עד למרחק של אלפיים אמה מחוץ לה, שזהו סוף גבול תחום שבת, ואילו אדם השובת מחוץ לעיר אינו יכול לצאת מחוץ לד' אמותיו. אך מה דינו של אדם שתכנן להיכנס לעיר, והנה שקעה השמש כשהוא ניצב במרחק אמה אחת מחוץ לשלט המורה "עד כאן תחום שבת"? האם מותר לו לדלג לתוך אותו שטח של אלפיים אמה המקיפות את העיר, ונחשב לו כאילו קנה שביתה בתוך העיר?

המשנה בעירובין (נב, ב) מלמדת אותנו שאדם זה רשאי להכנס לתוך גבולות העיר: "רבי שמעון אומר: אפילו חמש עשרה אמות יכנס, שאין המשוחות ממצין את המדות מפני הטועין."

השלט המסמן את גבול אלפים אמה, אומר רבי שמעון, הונח במרחק 1985 אמה מן העיר, ולא במרחק אלפיים אמה ממנה כפי שצריך היה לכאורה להיות. ההלך נמצא אפוא כבר עתה בגבולות העיר ורשאי להכנס אליה. מדוע עושים זאת? "מפני הטועין." מי הם אותם טועין? פירושו הראשון של רש"י שם רלוונטי לעניננו. לפי דבריו, הטועין אינם המודדים ששמו את השלט במקום הלא נכון, אלא דווקא הציבור, שיש לו נטיה להתחכם ו'למתוח את הגבולות'. לפיכך, מודדי התחומין האחראים על העירוב מביאים את ההתנהגות האנושית הזו בחשבון, ומלכתחילה, ולא בטעות, שמים את השלט קרוב יותר לעיר בכ-15 אמה, בתוך גבול תחום השבת. אותו הלך מסכן רשאי לסמוך על 'טעות' מכוונת זו, ולהיכנס לעיר בידיעה שהוא כבר בא בגבולה.

פירוש זה מלמדנו אמת עמוקה. גבול אלפיים האמה במלואו הוא גבול אידאלי, אך בעולם המעשה, מי שיציב שם את הגבול יחרוג ממנו בקלות רבה. בעולם המוגבל שלנו עלינו תמיד להשאיר 15 אמה למרווח של טעות, המביא בחשבון את מוגבלות ההתנהלות וההתנהגות האנושית. גם כאשר אתה בגבולות העיר, אסור לך לצעוד עד לקצה אלפיים האמה הסופיים והמוחלטים. נכון שזה פורמלית בתוך הגבול, אבל אם תמתח את הדין עד קצה הגבול, אתה עלול לעבור אותו.

הבעיה שמתאר לוי אינה תוצאה של חינוך קלוקל, אלא של מתיחת הגבולות: הסרת עול דרך ארץ מדור שלם באופן טוטאלי עד קצה אלפיים אמה, ראשיתה בכוונות טובות ונעלות. אך מעבר לגבול מסוים היא מביאה לפינוק, לטיפוח אדם שבטוח שהכל מגיע לו, לניוון ולכפיות טובה

החינוך שלנו מגדל את הילדים על הערך הנעלה של חיי תורה מלאים. אולם כאשר ערך זה נמתח עד לקצה האלפיים אמה, אנשים עלולים לעבור את הגבול. חיי תורה תחילתם במסירות נפש, הסתפקות במועט והעדפת הרוח על פני החומר, אך אם עוברים את גבול ה-1985 אמה ומתעקשים להגיע לאלפיים, מידרדרים חלילה לזלזול בחיי עמל ובאחריות לפרנסה, ובהעדפת הבטלה והשעמום על פני העשיה והיצירה.

הבעיה שמתאר לוי אינה תוצאה של חינוך קלוקל, אלא של מתיחת הגבולות: הסרת עול דרך ארץ מדור שלם באופן טוטאלי עד קצה אלפיים אמה, ראשיתה בכוונות טובות ונעלות. אך מעבר לגבול מסוים היא מביאה לפינוק, לטיפוח אדם שבטוח שהכל מגיע לו, לניוון ולכפיות טובה.

כיוצא בו, חינוך לציות לדעת תורה עד קצה אלפיים אמה, ראשיתו בכבוד, בציות ובהתבטלות למסורת ולנושאיה מתוך הבנת ערכם וחשיבותם. סופו, אם לא יודעים לעצור בזמן, הוא ניוון והשתקה של החשיבה ושיקול הדעת, אי לקיחת אחריות על המעשים, והסתתרות צינית מאחורי היתרים מפוקפקים של 'שאלתי רב'.

התבדלות והצטנפות בתוך החומות באופן טוטאלי עד קצה אלפיים אמה מפתחת זהות מגובשת וגאוות יחידה של חברת מופת; אך נסיון להתחכך בגבול האלפיים אמה משמעם כבר ניכור, אדישות וחוסר אכפתיות כלפי הזולת שמחוץ לחומות, וטיפוח בריון היודע לתבוע רק מאחרים.

בעולם הזה, היהודי השלם איננו מושלם, והוא מכיר בכך. הוא מממש את ערכיו תוך קיצוץ קל במוחלטות שלהם, כדי לא לעבור את הגבול. הקיצוניות שאליה אנו מחנכים, כדברי החזון-איש, נעצרת בשלט "עד כאן תחום שבת", ולא אמה אחת מעבר לו. קיצוניות החורגת משלט הביטחון עשויה להביא חלילה לנפילה מקצה הצוק ולגבות מחירים רוחניים כבדים.

מאורעות הימים האחרונים מראים לנו שילדינו עברו את הגבול. הם הלכו עם הערכים הטובים והנכונים שעל ברכיהם גידלנו אותם, צעד אחד קדימה, צעד אחד יותר מדי

מאורעות הימים האחרונים מראים לנו שילדינו עברו את הגבול. הם הלכו עם הערכים הטובים והנכונים שעל ברכיהם גידלנו אותם, צעד אחד קדימה, צעד אחד יותר מדי.

כל מי שחפץ להנחיל לילדיו ערכים של תורה ויראת שמים צריך להיות עם יד על הדופק, ולזהות באמצע הדרך מתי הוא נמצא קרוב מדי לתחום שבת, ומסתכן בהליכה דורסנית לא רק על הערכים של השני, אלא גם על הערכים החשובים לו עצמו. עולם של תורה ויראת שמים נקנה ונבנה רק עם מיעוט דרך ארץ, עם חמש עשרה אמה הנשארים פנויים לענייני עולם וליתר דייריו, גם אלה שמחוץ לגבולות הקהילה.

הנה כי כן, ברור שהדרך שבה הלכנו הובילה אותנו בדיוק לאן שהגענו, ועם מעט יותר ערנות היינו אמורים לצפות זאת, ולעצור בשלט "עד כאן תחום שבת". אך אנו בחרנו להמשיך ולצעוד מבלי לחוש שהערכים הנפלאים קמו עלינו לרועץ, היו לסיסמאות ריקות בפי ילדנו והפכו אותו לבן סורר ומורה.

 

איך מזהים את הגבול?

איך מזהים בעולם האמתי שהילד שלך מועד לפורענות? איך חברה השואלת עצמה כל בוקר "מה ה' אלוקיך דורש מעמך" מבחינה שהיא מתקרבת לקו שאסור לחצות?

עיון בדברי חז"ל על פרשת בן סורר ומורה שאליה רומז לוי מורה לנו דרך: על פי הכתוב, ההורים מביאים את הילד אל הזקנים בעקבות שתי האשמות – שהוא אינו שומע בקולם, ושהוא זולל וסובא: "ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומרה איננו שמע בקלנו זולל וסבא" (דברים כא, כ). למרבה הפלא, חז"ל מתמקדים דווקא בהאשמה השניה, ושואלים: "וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי יצא לבית דין ליסקל?" בשל העובדה שההורים מדווחים על אי ציות להם, שהוא עברה ממשית, גם אם לא החמורה ביותר, נראית שאלת חז"ל תמוהה. מדוע הם נטפלים לעניין האכילה והשתיה המוגזמות ולא לעברה מפורשת על מצוה מתרי"ג מצוות? גם אז היה הפער בין החטא לעונשו עומד בעינו. "וכי משום שלא שמע בקול ההורים ועבר על אחד מעשרת הדברות," היינו אמורים לתהות, "אמרה תורה, יצא לבית דין ויסקל?"

ילד שאוכל באופן מופרז מאותת על מצב נפשי חמור בהרבה מילד שלא קם לתפילה. ילדה נטולת שמחת חיים זהו איתות הדורש התייחסות הרבה לפני חצאית קצרה מדי. ילדינו זקוקים לכך שצרכיהם הגשמיים יהיו החובות הרוחניות שלנו, ושהמסגרות שאליהן הם נשלחים יום יום לשעות מרובות יענו על הצרכים הפסיכולוגיים והרוחניים שלהם

נראה אפוא שחז"ל מתמקדים דווקא באכילה ובשתיה המוגזמות כדי ללמד אותנו שהאיתות המשמעותי להידרדרות של הבן מגיע דווקא משם. הפגיעה בקומת האדם שבו, ולא בקומת היהודי, היא איתות ברור ומובהק הרבה יותר לכך שהנער נמצא בתהליך לא בריא, שיש לזהותו ולתפוס אותו בזמן, לפני שיהפוך חלילה ל"בן סורר ומורה".

לא צריך לחכות שהבן יפסיק לקיים מצוות כדי לשלוח אותו למוסד לנושרים. אין להמתין שהילדה תחדל להתלבש בצניעות כדי לשלוח אותה לכפר לנערות שיצאו מן המסגרת. חברה בריאה, שוחרת חיים ושוחרת טוב, שרוצה לגדל את ילדיה על ערכים של תורה, בודקת את עצמה כל הזמן: לאן היא צועדת, ואם הדרך מובילה אותה אל היעד. ילד שאוכל באופן מופרז מאותת על מצב נפשי חמור בהרבה מילד שלא קם לתפילה. חוסר שמחת חיים אצל ילדה זהו איתות הדורש התייחסות הרבה לפני חצאית קצרה מדי. ילדינו זקוקים לכך שצרכיהם הגשמיים יהיו החובות הרוחניות שלנו, ושהמסגרות שאליהן הם נשלחים יום יום לשעות מרובות יענו על הצרכים הפסיכולוגיים והרוחניים שלהם, ויאפשרו להם לצמוח ולהפריח את מגוון הכוחות והיכולות שהם קיבלו משמים. עלינו להיות עבורם מבוגר שאיל ואחראי היודע את הדרך, שאתו אפשר לצעוד. עלינו גם לשוחח אתם תוך כדי הליכה והדרכה: לספר לאן אנו צועדים, ולהסביר להם מדוע מותר ללכת רק עד השלט, ולא עד לקצה אלפיים האמה.

 

כיצד עושים זאת?

כפתרון להתמודדות עם ההתפתחות המבישה מציע לוי להטיל אחריות על החברה החרדית ולהפוך אותה לשותפה בניהול מערכות המדינה, ולזנוח את הדרכים שהמדינה נהגה בהן עד כה, דרכים שהוא מכנה "שוחד" ו"מלחמה". לדבריו:

דרך של מאבק, שפוליטיקאים לוחמניים מסוימים מבקשים, אינה רצויה, כי שימוש בכוח נגד החרדים יקרע את העם ויהרוס את החברה. גם דרך של שוחד, כמו שנוהגת הממשלה הנוכחית, לא תעזור – שוחד רק יחזק את  הדינמיקה ההרסנית שתיארתי לעיל. הדרך הנכונה להתנהל עם הציבור החרדי היא להטיל עליו אחריות – לגרום לו להשתמש בכוח שלו לטובת הכלל.

להבנתי, כל שלוש הדרכים שמציע לוי דינן להכשל. לא רק שוחד ומלחמה, שאף להן הוא מתנגד, אלא גם הדרך השלישית המוצעת – להטיל אחריות על החברה החרדית.

מתן אחריות ללא תהליך חינוכי פנים-קהילתי, המבין לאשורו שאנו מגיעים לאן שאנו הולכים, ודורש מאתנו לעשות חושבים לאן ברצוננו להגיע, לא יביא תועלת. שום 'אח גדול' מבחוץ לא יעשה עבורנו את העבודה, גם אם יטיל עלינו אחריות או יטול אותה מאתנו

מדוע?

משום המובן מאליו, שלחינוך לא ניתן לעשות 'מיקור חוץ'. ממתי אנו מפקידים את האתגרים החינוכיים הכי עמוקים ויסודיים שלנו בידיהן של רשויות המדינה? 'בן סורר ומורה' צריך להדיר שינה מעינינו אנו. אם הבן שלנו מתנכר ליד המאכילה אותו, מעולם לא אמר תודה למדינה שהוא גר בה והוא רגיל רק ליהנות מן הטוב שהיא מעניקה לו, כפי שכתב לוי בצדק, האם אין זה הכשל החינוכי שלנו? והאם לא עלינו מוטלת האחריות לטפל בו?

יתרה מזו, ילד שגדל בבית משותף ואינו מפנה את סרחונו מחדרו, יפגע באיכות החיים של יתר בני הבית, אם נרצה ואם לא נרצה. הטענה ש'הוא יצטרך לחיות עם הסירחון' לא הוכיחה את עצמה – הרי ראינו שהזלזול שלנו בהנחיות הביא לשרשרת הדבקה המונית, השפיע באופן משמעותי על התפוסה במחלקות הקורונה, ושאב את כוחותיהם המוגבלים של הצוותים הרפואיים. מתן אחריות ללא תהליך חינוכי פנים-קהילתי, המבין לאשורו שאנו מגיעים לאן שאנו הולכים, ודורש מאתנו לעשות חושבים לאן ברצוננו להגיע, לא יביא תועלת. שום 'אח גדול' מבחוץ לא יעשה עבורנו את העבודה גם אם יטיל עלינו אחריות, או יטול אותה מאתנו.

אם פתחנו בהלכות עירובין, כדאי גם לסיים בהן. הגמרא במסכת עירובין מייעצת לנו כיצד נכון לנהוג בעירוב: "אמר רב יהודה אמר שמואל: המקפיד על עירובו, אין עירובו עירוב! מה שמו? עירוב שמו!" (מט, א). ורש"י מסביר לנו כי המילה "עירוב" רומזת שנדרש "שיהו כולן מעורבין ומרוצין בו, שלא ימחה זה בחברו, אלא שותפות נוחה ועריבה".

הגיעה העת להצבת גבולות חדשים של עירוב עם החברה הישראלית, ובמקביל, ללמד את ילדינו אחריות ומודעות לצרכים של האחר, בין אם הוא 'משלנו', ובין אם הוא הישראלי שמחוץ ל'תחום שבת'.

 

46 תגובות על “הגענו לאן שהלכנו

  • כוונתך והניתוח האנליטי שלך מדהימים אבל חסר כמה פרטים מאוד בעייתים, רואים לפי סגנון כתיבתך שגדלת בתוך תרבות חרדית קלאסית למרות שינך עורכת דין הגישה הזאת ציות מוחלט לדעת תורה טומן בחובו הרבה סטיות מהיהדות המקורית לך כאישה אין בעיה כל כך עם זה מפני שאינך חייבת בלימוד תורה, אבל לגברים המילים האלו חמורות ביותר כי זה אומר אתה לא צריך לעמול בתורה אינך חייב לדעת לפחות את כל הש"ס וארבעת חלקי שולחן ערוך בעיון רב אתה יכול לסמוך באמונה עיוורת וזו סטיה מהתורה ומאוד מסוכנת הדרך הזאת לשמחתי הרבה זכיתי ללמוד בשלחן ערוך אבן העזר סימן ד' סעיף ל"ד את הדין של הגמרא כתובות ט"ו ע"ב, אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב, זאת אומרת גם לא אחר פוסקים שמקילים בהלכות פיקוח נפש והנה כשאני מדבר עם בני משפחתי [בעיקר מכת החסידים והצ'למערס] הם אומרים לי יש רבנים שחושבים אחרת והם אינם רוצים אפילו לשמוע שבהלכה זה לא תופס [אני מציין לטובה רבני ערים וקהילות חשובים שדוקא כן התייחסו להלכה הזאת] ואותו דבר היה כשהופיע החיסון למי שלמד יורה דע"ה סימן של"ו סעיף א' ובערוך השלחן שם שחייבים על פי ההלכה להתחסן ומי שלא מתחסן הריהו מתחייב בנפשו גם אמרו לי שיש רבנים שהם נגד החיסון השורה התחתונה הבעיה היא לא חוסר חינוך הבעיה היא הרבה יותר חמור העם ארצות בדורנו עברה על גדותיה אם בשנים קדמוניות עם הארץ היה חורש בשדה חולב פרות אוסף ביצים מתרנגולות היום עמי ארצות זכו לתואר מועצת גדולי התורה [אולי בטעות כתבו בסוף ה' במקום א' אולי מתאים להם יותר להיות רפתנים מאשר להחליט בדברים האלו]

    • שכחתי להוסיף כשאני מתווכח עם עמי הארצות האלו אני אומר להם חד משמעית אתם באים בשם השכל שלכם ואני בא בשם ההלכה איני מתכונן להתווכח אתכם

  • מותר אולי לזכור שהחברה החרדית נוצרה על ידי אנשים מבוהלים ואולי בצדק, ואידך זיל גמור.

    • דבריה של הכותבת ורדית רוזנבלום נכונים ונבונים
      מה שאתה כותב חמודי, על סטיות בהלכה ומקורות כביכול על חיוב החיסון חבל שהנך טועה ומטעה
      אין שום מקור הלכתי המחייב את החיסון, ובודאי לא מהשולחן ערוך הנכתב על ידי מרן הבית יוסף כי המושג חיסון לא הומצא אז.
      רק אוסיף לדברי הכותבת שבימים אלו טופחת בפנינו במלא עוזה, תופעת הנכדים הנערים, המנהלים את החרדים בהוראות, והציבור מאזין שומע ומקשיב מסביר ומפרשן כאילו מהזקנים עצמם יצאו דבריהם, הרי לנו כמה חוסר חשיבה ועצמיות מחשבתית מונחת בהכפפת ציבור לדמות המונעת חשיבה עצמית

  • אין גם שום מקור הלכתי האוסר להדליק חשמל בשבת בשולחן ערוך הנכתב על ידי מרן הבית יוסף המושג חשמל לא הומצא אז אני מתלבט אם יש פה אל תען כסיל כאיוולתו או ענה כסיל כאיוולתו והלטתי רק לכתוב את ההלכה בשולחן ערוך ובנושא הכלים ערוך השולחן ולהסביר את נאמנות הFDA לגבי החיסון זה לשון יורה דעה סימן של"ו סעיף א'
    נתנה התורה רשות לרופא לרפאות. ומצוה היא. ובכלל פיקוח נפש הוא. ואם מונע עצמו, הרי זה שופך דמים, ואפילו יש לו מי שירפאנו, שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות. ומיהו לא יתעסק ברפואה אא"כ הוא בקי, ולא יהא שם גדול ממנו, שאם לא כן, הרי זה שופך דמים. ואם ריפא שלא ברשות בית דין, חייב בתשלומין, אפילו אם הוא בקי, וכתב הערוך השלחן שם כתיב [שמות כא, יט] ורפא ירפא מכאן שנתנה תורה רשות לרופא לרפאות [ב"ק פ"ה א] כלומר שלא תאמר כיון דחכמת הרפואה היא אומדנא בעלמא א"כ שמא יקלקל לזה נתנה התורה רשות לרופא לרפאות וכיון שנתנה רשות ממילא שחובה עליו לרפאות והרי מחללין שבת על זה כשצריך לעשות הרפואה אפילו יש בעשייתה כמה אבות מלאכות אם החולה יש בו סכנה ובכלל פקוח נפש הוא והמונע מזה ה"ז שופך דמים ואפילו יש לו מי שירפאנו שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות וכל הזריז בפקוח נפשות ה"ז משובח: וזה לשון רא"ש מסכת גיטין פרק א סימן י, ערכאות לא מרעו נפשייהו וFDA זה ראשי תיבות Food and Drug Administration בתרגום לעברית זה מינהל המזון והתרופות, שזה למעשה ראשות שלטונית כמו ערכאות ולא מרעי נפשייהו כך שלפי ההלכה מי שאינו מתחסן גם רוצח וגם מתחייב בנפשו והרע בנים שמתנגדים לחיסון הם מסיתים לרצח לכל דבר חייבים להכפיף את הציבור להלכה לא כל מי שנבחר על ידי העם הוא מחליט הביטוי של ביבי העם הוא הריבון הוא ההיפך ממה שאנו אומרים ריבונו של עולם

  • אני לא חושב שישנה מחלוקת מהותית בינך לבין אליהו לוי הוא מתאר את ההתפרקות ואת טוענת שזה לא בזדון. אף אדם הגיוני לא חושב שזה בזדון אבל כן מרוב שבנינו חומות שכחנו את הבית עליו הן אמורות להגן והבית הזה בבעיה עמוקה מאוד

  • החינוך החרדי, מעצם ההכוונה להסתגרות ולחומרות, מצליח לשמור על המשכיות הדור הבא שלו, וחשיבותו של הישג זה היא עצומה. אבל בחינוך הזה ישנם תחומים רבים שהושמטו במתכוון – בגלל שתחומים אלה שייכים ל"מודרנים" ול"ציוינים", או בגלל התנשאות: אנו בני תורה, אנו הולכים אחר "דעת תורה", חדש אסור מן התורה, שב ואל תעשה עדיף, על הקבוצה ההיא נאמר "מורידין ואין מעלין", מנהג אבותינו בידנו, אין לנו אלא ש"ס ושו"ע… אם התחום של היחס למדינה והתחום של אלימות לא טופלו בעמקות – מה הפלא שיהיו כאלה שיפעלו באלימות כנגד פעילויות של המדינה? ואם משתמשים ב"מעלין ואין מורידין" בקלילות – מה הפלא אם חרדים מכים חרדים בגלל סכסוך בישיבה או בחסידות? ואם חדש אסור מן התורה – מה הפלא אם מסיכה וחיסון נחשבים בחוגים מסויימים כמזימה ציוינית? ואם בש"ס ובשו"ע לא מוזכרים התנאים הסוציאליים שנקבעו בחוקי המדינה – מה הפלא אם ישנם מעבידים חרדיים ומנהלים חרדיים וארגונים חרדיים העושקים את עובדיהם החרדיים?(יש לי דוגמאות מבוססות על ידע אישי). ואם מי שמדווח לרשויות המדינה על פדופיליה וגילוי-עריות הוא "מויסר" – מה הפלא אם הפיתרונות החרדיים הם ברוב המקרים התעלמות-חיפוי-הסתרה? (ולפיכך אין הרתעה). ואם התקיימנו ללא צבא יהודי לאורך הגלות, הנושא של צבא יהודי לא טופל וצבא הגויים היה אסון – מה הפלא אם היחס לצבא מבוסס על "תורה מגנא ומצלא", וממילא חרדי המתגייס נחשב לחרד"ק וראוי לנדותו ולהכותו? האבסורד גדול שבעתיים כאשר אנו רואים, כי אלה העושים את העבירות הנ"ל, הם יחמירו בשרויה ובקטניות בפסח, בשביעית לחומרה, בתפילין דר"ת ובציצית בחוץ! מסקנה פשוטה: תחום שהושמט מהחינוך, כלומר, שדה שהוזנח ע"י בעליו – יגדלו בו עשבים שוטים, שרצים ורמשים…

    • מה נאמר ומה נדבר בהכל אני מסכים איתך חוץ מדבר אחד חד משמעית מה שקובע זה רק הש"ס והשלחן ערוך אין שום סמכות מחוץ לזה זה המצב גם אם זה לא מוצא חן בעיניך הגמרא והשלחן ערוך הם מה שקובעים ולכל שאלה יש שם תשובה רק צריך להתאמץ ולחפש

    • היהדות זה לא קומוניזם ולא כת של סוגדי מדינה.
      חוקי המדינה לא מחייבים את היהודי, בטח לא חוקים העבודה ולא החוקים הסוציאליים, שהרבה מהם גזל ומהווים איסורים אחרים מהתורה.
      אין שום קדושה בחוקי המדינה, ואין ליהודי תורני, או לסתם אדם מוסרי שום חובה מוסרית להיות כפוך אליהם בלי שום שיקול אישי.
      הטיעונים כנגד הציבור החרדי על כך, שהוא הראה "אנארכיזם" ולא היה ממושמע מספיק למדינה. זה טיעון מוזר ביותר, גם אם מסתכלים עליו מנוקדת מבט תורנית, וגם אם מסתכלים עליו מנקודת מבט ליברלית. ממתי יש מצווה להיות משועבדים לציווי המדינה, פקידיה, שופטיה, פוליטיקיה ויועציה? התרבות החילונית החליפה את האלוקים במדינה, למה על התרבות החרדית לעשות כך גם? מה הביסוס התורני לדרישה הזאת?

  • שכחתי לכתוב לך שיש איסור מהתורה לעשוק שכר שכיר ויש זכויות על פי ההלכה שהם אפילו יותר סוציאלים מחוקי המדינה על חיסון כתבתי בלי סוף שחייבים על פי ההלכה, לידיעתך באחת מנסיעותי באוטובוס היה עבריין לבוש פראק [ראשי תיבות פה רק אני קובע] שהתעקש לא לעטות מסכה אמרתי לו שהוא נקרא מומר לדבר אחד לפחות על איסור לא תעמוד על דם רעיך והוא מומר לכך התורה כולה וישרפו אותו בגיהינום דרך השסע של הפראק

    • תגובה לחמודי: אתה צודק לחלוטין בעניין ש"ס ושו"ע, אשר מסוגלים לכסות הכל! ואכן, לגבי הדוגמא שהבאתי (חוקי המדינה לגבי הטבות סוציאליות) – ההלכות של דינא דמלכותא דינא ושל ז' טובי העיר מחייבות את הציות לחוקים אלה. אבל מה נעשה למעביד חרדי "בר-אוריין", נבל שלא ברשות התורה, אשר זקנו מגיע על פי מידותיו, ובשבת הוא לבוש ב"שמונה בגדים", אשר יטען: יש דעה (ר"ן) שדינא דמלכותא דינא אינו חל בא"י, ועניין ז' טובי העיר אולי לא נאמר על שלטון חילוני. ובכלל בשלטון כופרים אין אנו מאמינים ובחוקותיהם אין אנו מתחשבים, וברור לו שבש"ס שלו ובשו"ע שלו לא מופיעים כל-מיני תנאים סוציאליים של קופת-פנסיה, קופת-גמל, קרן-השתלמות, ביטוח חיים/אי-כושר עבודה וכדומה. מסקנה: מי שאין בו יר"ש, ולעומת-זאת יש בו אהבת-כסף – הוא ידבוק אך ורק בש"ס שלו ובשו"ע שלו…

    • יש איסור מהתורה לעשוק שכר שכיר ויש זכויות עובדים על פי ההלכה.
      ובדיוק בגלל זה חוקי העושק הסוציאליסטיים שהמדינה חוקקה בנושא, בכלל לא אמורים להיות שום מצפון תורני או מוסרי להתנהלות של היהודי המאמין, או אפילו של סתם אדם מוסרי.
      אין שום חובה לקיים חוקים אלו, אלא אם כן הם תואמים להלכה, ואין לך "חמודי" ולא לכותב "יהודי ישראלי", שום סמכות הלכתית לקבוע כי חוקי המדינה מחויבים על פי ההלכה.
      כן אלו דברים שנקבעים בידי השו"ע, ואם יש למישהו ספק שיגש למורה הוראה בנושא ממונות, אין לאדם שאינו מומחה מוסמך בהלכות ממונות לפסוק בדברים הללו, בטח שלא לפי חוקי המדינה, שלא מהווים מקור לשום ייסוד הלכתי או תורני.

  • תגובה ליהודי ישראלי, הדינא דמלכותא דינא שלא חל לגבי ארץ ישראל זה בעיקר בין האדם למדינה מיסים למשל אבל בבין אדם לחבירו יש דין של הכל כמנהג המדינה וזה תופס על פי ההלכה לגבי כל התנאים הסוציאלים ברגע שיש חוזה רשמי זה מחייב אותו על פי ההלכה כי למעשה זה לא איזה הטבה בשבילו הקופת גמל או קרן השלתמית ועוד, זה למעשה חלק מהמשכורת זה כמו מה שהגמרא מגדירה עוסקין בסעודתן אם תלמד לעומק את כל הפרקים השוכר את האומנין והשוכר את הפועלים וחושן משפט על זה תראה שאינך צריך בכלל להגיע לדין של דינא דמלכותא דינא, בכלל זה רק לעניין תשלומי מיסים ארנונא וכו' שבין כה זה לא נוגע למעשה היום כל כך, ולכם מה שאמרת הוא ידבוק אך ורק בש"ס שלו ובשלחן ערוך שלו, מנסיון בשטח אני אומר לך שהכסף ששייך אליך יגיע אליך ומה שהוא צריך להפסיד הוא יפסיד [לא תמיד בגלגול הבא] יש לי קבלות על מה שאני אומר וזה לשון הגמרא סנהדרין ח' ע"א, כי המשפט לאלהים הוא אמר רבי חמא ברבי חנינא אמר הקדוש ברוך הוא לא דיין לרשעים שנוטלין מזה ממון ונותנים לזה שלא כדין אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו

    • א. חוקי מדינה ומנהג המדינה זה לא אותו הדבר. ממילא, אם יש חוק שקשור להעסקה שהוא חוק מדינה, זה עדיין לא אומר שהוא מנהג מדינה מחייב.
      ב. הש"ס מגדיר במה מנהג המדינה יכול לשנות מדין תורה וממה לא, זה לא בהכרח בכל תחום.
      ג. אם המעסיק סיכם עם העובד שהוא לא משלם לו קופות גמל והפרשות אחרות שנדרשות בידי המדינה, הרי שזו זכותם של המעסיק והמועסק לעשות כזה חוזה שכן זו זכותו של המועסק לוותר על כל זכות שהוא רוצה. כל ההפרשות הללו הן למעשה גזל בידי המדינה מהמועסק, גזל שגורע מהמשכורת שלו, שכן המעסיק היה משלם לו יותר אם המדינה לא הייתה שודדת ממנו ולא הייתה אונסת אותו להפריש את כל הדברים הללו. ואכן המעסיק והמועסק מחויבים לחוזה עליו חתמו, אבל אם ברור לנו שהם סיכמו לא לקיים סעיף זה בחוזה, וכי הוא מופיע שם רק מחמת אונס בידי המדינה, הרי שאין לך שום זכות לקרוא לזה עושק.

    • לראובן, מנהג המדינה נוצר כתוצאה מחוקי המדינה שאינם קשורים כלל לדינא דמלכותא אלו חוקים שנועדו לתועלת האזרחים שבשורה התחתונה כולם מרוויחים מזה לטווח ארוך וזה למעשה כל המושג מנהג המדינה למשל איזה חומר בנייה מתאים למקום או האם יותר מתאים לשם כלכלה קפיטליסטית או סוציאליסטית זה תלוי בהרבה מרכיבים אינך יכול להשוות למשל את המבנה של קנדה לארצות הברית למרות שהן שכנות בגלל הרכב האוכלוסיה או כל מיני מרכיבים יש שמעדיפים שכר גבוה ויש שמעדיפים יותר בטחון כלכלי, בהלכה אין בזה כללים נוקשים תלמד את שלשת הבבות וחשן משפט על זה תראה שזה מאוד איפה שאין גזירת הכתוב ואפילו על פי ההלכה יש לפועל זכויות שאין על פי שום חוק, זה לשון הגמרא בבא קמא קט"ז ע"ב, אמר רב פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום וכמה דלא הדר ביה כברשותיה דבעל הבית דמי וכי הדר ביה טעמא אחרינא הוא דכתיב כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים ונפסק להלכה בחושן משפט סימן של"ג סעיף ג', התחיל הפועל במלאכה, וחזר בו בחצי היום, חוזר, ואפילו קבל כבר דמי שכירותו ואין בידו לשלם לבעל הבית, יכול לחזור בו והמעות חוב עליו, שנאמר: כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כה, נה), ולא עבדים לעבדים ושם בגמרא לבד תראה כמה קשור הכל להתניות ולמנהג, ולסיכום חוקי המדינה במצב שנועדו לסדר הציבורי שמתאים למקום יש להם תוקף של מנהג המדינה [רק על חוקים של טובת השלטון כמו מיסים לממן את משכורות השופטים את את הפוליטיקאים וכו' אין דינא דמלכותא בארץ ישראל]

    • לחמודי, חוקי המדינה יכולים לגרום ליצור מנהגי מדינה הם לא בהכרח יוצרים אותם, והם לא בהכרח המקור למנהג המדינה.
      החוקים שמתערבים בחוזה בין המעסיק למועסק ומכריחים אותם להפריש סכומי מהשכר כנגד רצונם, אין בהם תועלת אלא נזק.
      סוציאליזם, וכמעט כל החוקים הסוציאליים זה חוקי עושק שמהווים חורבן כלכלי, חברתי ומוסרי בכל מקום בעולם, לא משנה אם זה בזימבבואה בקנדה או בישראל.
      ואם אתה עכשיו פונה לשו"ע בתור מה שמגדיר את הזכויות של העובדים והמעסיקים ואפילו בניגוד לחוק, אז למה אמרת קודם שזה לא בסדר מצד החרדים לעשות בדיוק את אותו הדבר – לפנות לשו"ע בתור המדריך של מה שצריך לעשות, במקום לפנות לחוק?

    • ראובן,
      נניח שאתה צודק לגביי מדינת ישראל,
      השאלה מה קורה בקהילות חרדיות לא בישראל,
      האם שם מקפידים על כול ההטבות המקנות בחוק,
      משום מה אני מאוד סקפטי

    • לYONA, למה שזה יהיה חשוב?
      חוקי המדינה הם לא חוקי התורה ואפילו לא חוקי מוסר – יש חובה לקיימם רק אם הם עונים לחובה המוסרית של האדם.
      לכן אני חושב שהשאלה הנכונה היא לא האם אנשים מקיימים את החוק, אלא האם הם מקיימים את החובה המוסרית שלהם.

  • יישר כוח על המאמר
    ולשאלת מה ניתן לעשות אחרת- הנה תרומה למחשבה ולישום
    הנה הושמעה בציבור החרדי צעקה גדולה ומרה-אי אפשר לסגור את הישיבות תלמוד תורה חשוב מכל דבר אחר..
    מי גזר שלא ילמדו תורה?
    הנה הציבור החרדי הוא מן המשכילים ביותר בחברתנו בלימוד התורה
    הציבור הזה יכול היה לקדש שם שמיים במסירות ללימוד התורה בזמן הקורונה בדרכו שלו
    להלן הרעיון המעשי-הקמת "מערכת חסד לימודי"
    1. הציבור החרדי לא זקוק לתקשורת טלפון וזום-בכל בית קיימת ספריה תורנית עניפה
    2. העצמת תפקיד ההורים-חזרה לחיוב האב בלימוד בניו…בכל בית חרדי ראש המשפחה הוא ,או היה תלמיד ישיבה
    רוב האמהות עוסקות בתחום החינוך
    3. בכל בית חרדי יש מספר מכובד של ילדים בנים ובנות הלומדים במסגרות חינוך מתפתחות -ילמדו הבוגרים את הצעירים ואת עצמם בחברותות
    לסעיפים אלו -מי שבביתו אין המצב כך שיפעילו מערכת "חסד לימודי בקהילה"
    4. ניתן לנצל מרחבי לימוד במגוון פינות ואתרים מעבר לבית הצפוף, לעבודה בחברותות ובקבוצות קטנות בהתאם להוראות הבריאות הנהוגות בכל זמן
    5. מערך חסד הסעדה-יוקם באמצעות ארגוני החסד הקיימים תוך הפעלת הנוער הבוגר שיתנדבו בהתאם לצורך ויעסקו בגמילות חסדים הלכה למעשה
    הציבור החרדי היה יכול ללמד אותנו פרק במסירות ללימוד תורה תוך הקפדה על "ונשמרתם.."ובלי לפרוש מן הציבור
    עדיין לא מאוחר-טרם יצאנו מהצרה הזאת!

    • לד"ר יעל ברנהולץ, את מתפרצת לדלת פתוחה זה מה שאני עושה כל היום וכשאני מתעייף אני מגיב באתר

  • " הבאר שממנה שותה עולם התורה "
    אם נתבונן לרגע על הבאר שממנה שותה עולם התורה האם יש לנו חובה של הכרת הטוב או שלהיפך הבאר הזאת שמשקה בנדיבות רבה את הציבור החילוני את האוניברסיטאות את הצבא את עובדי המדינה החילוניים כמעט כולם שופכת רק כמה טיפות של מים להחיות את העמוד עליו עומד עם ישראל .
    בכל המקומות נשפך כסף .עובדי המדינה שהבאר הזאת לא מוכנה לקבל לתוכם אנשים מהמגזר החרדי בתואנות שונות מקבלים משכורת והטבות בין כפל לשילוש מהמגזר הפרטי .
    בצבא ישנם ביזבוזים עצומים על ערכים מזיקים שאינם לפי התורה שהיא הזכות שלנו לחיות כאן .
    אנשי הצוות באוניברסיטאות מקבלים משכורת פי עשרים מאנשי צוות בישיבות .
    ועלינו לזכור שאנחנו כאנשים חרדים משלמים מס ממש כמו כולם .
    די לרקוד מה יפית לפריץ .

    • אתה שם לב למה שאתה כותב???
      המדינה משקה את הצבא??? התבלבלת חמוד! הצבא משקה את המדינה! המדינה מחזיקה צבא כי בלעדיו אין אותה וכולנו רוצים לחיות… גם את האוניברסיטאות שזה דורש טיפ-טיפה יותר בגרות, במדינה צריכה בשביל להתקיים. בשביל שיהיו רופאים, בשביל שייצרו כסף מהייטק וכדו'. עולם התורה שכבודו במקומו מונח כמובן, לא מחזיר למדינה קיום חומרי. יתרה מזאת, האנשים שמשתתפים בו ניזונים רובם ככולם מצדקה של המדינה לשארית ימיהם (תשעת העשירונים החרדים התחתונים, למעשה ניזונים משאר החברה כל ימיהם. כן! גם אלו שעובדים) לעומת המגזר הכללי שבו בערך מחצית האוכלוסייה חייה הכוחות עצמה ומממנת את השאר (ומסתבר שגם אותך..). אז נכון תרבות היא יחסית דומה לעולם התורה מבחינת סוג הערך שהיא מחזירה למדינה (להבדיל..), אבל הצרכנים שלה הם אנשים שלא רק שמממנים אותה בעקיפין אלא גם מממנים אותך בדרך. בקיצור הרבה ענווה=מעט טיפשות.

    • תגובה לרון
      מי שקצת יודע .
      בצבא יש בזבוזי ענק יתכן שחצי לפחות מתקציב הצבא מיותר לגמרי .
      וודאי שמליארדים רבים מתקציב הצבא מופנים למימוש ערכי השמאל והחילוניות במדינה שוויון בין גברים ונשים ועוד .
      בצבא יש רבים רבים של אנשים שלא באמת אכפת להם מכלום רק מהמשכורת המנופחת שהם מקבלים .
      כיהודים אנו יודעים שהשמירה האמיתית על המדינה היא בזכות לימוד התורה וזהו הזכות קיום היחידה שיש לנו בארץ הזאת .
      כך באוניברסיטאות מוזרמים מליארדים רבים לצורך ערכי השמאל והחילוניות בדברים שאין בהם שום תועלת לתקציב ולפרנסה של העם .
      בהשואה, הישיבות והכוללים מקבלים ממש פירורים מתחת השולחן .
      שלא לדבר על כך שהמדינה לא מאפשרת לציבור החרדי שומר התורה לעבוד ולרכוש מקצוע ,
      איפה החרדי ילמד מקצוע .
      באוניברסיטה מלאת הכפירה והפריצות ?

  • על מי בדיוק צריך להטיל את האחריות .
    צר לי שהכותבת הנכבדה שותפה במישרין או בעקיפין למקהלת ההסתה שמתחוללת סביב הציבור החרדי .
    אבל חשוב לנו לזכור, אין כאן נושא של חרדים מול חילונים אלא נושא של יהדות מול עוזבי דרכה .

    היהדות ושומרי דרכה מעולם לא חינכו לעזוב עול דרך ארץ .
    רק במציאות הקיימת הנשיאה בעול דרך ארץ אינה אפשרית .
    האם אדם שומר תורה ומצוות יכול לצאת היום לשוק העבודה המלא בפריצות נוראה ?
    האם אדם שומר תורה ומצוות יכול ללכת לצבא שכולו מלא במתירנות והפקרות ?
    אף אחד משומרי התורה והמצוות לא הסיר מעמו עול דרך ארץ ולא התנהג באלימות .
    כל הבקשה היא . תנו לנו לשמור על לימוד התורה וקיום המצוות כפי שצוונו אלוקינו.
    לא לחינם אמרו חז"ל – כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות .
    צר לי שהכותבת הנכבדה לוקחת דברי תורה ובשמם תוקפת ללא שום אמיתות ( האם היה ילד אחד שעבר את הגבול ? כולם ראו היטב שהיו אלו ילדים שאינם שומרים תורה ומצוות ) את הקהל היחיד ששומר ומקיים את דברו של אלוקים .
    ורק בזכותו יש לנו , גם לחילוניים זכות קיום בארץ הזו.

  • שלום לכולם. אם מחפשים הנקודה שבה בה לידי ביטוי הנקודה של הכותבת, אפשר לראות אותה בנוהל דחיפות וגנבת תור בעלייה לאוטבוס. הרבה פעמים ראיתי כיצד נערים הנראים כלומדי תורה, דוחפים אנשים מבוגרים. נשים וילדים, כדי להיכנס לאוטובוס שלא לפי התור. הן התחבורה הציבורית (בעיקר מהכותל) והן בחזרה מההדלקה במירון. ואת החיוך ש"הצלחתי לעבוד על המערכת נסעתי ללא תשלום".

    • לאברהם, טוב שכתבת הנראים כלומדי תורה, אבל איך נראים בעיקר לומד תורה, הרי אתה יודע שאחוזים גבוהים לא בדיוק לומדים, וגם כשהם כן לומדים זה לימוד חפיף "רייד אין לערנען" שמזה לא מגיעים לשום מקום אז מה אתה בדיוק רוצה, איך אמר לי פעם עורך דין [חילוני] 5% מהעורכי דין עושים שם רע לכל 95% עורכי הדין, וכאן אפשר לומר שאפילו הסטייפלר כבר כתב את זה לפני קרוב ל60 שנה בספר חיי עולם שהיום אחת ממטרות הישיבה זה כדי לא להיות ברחוב למרות כל החסרונות של החרדים עדיין אין שם אונס קבוצתי כל שני וחמישי.

  • בהמשך לדבריה של ורדית שנגעה בבעיה 'לאן הגענו' או 'איך הגענו לאן שהגענו' ,ועוררה תגובות לכאן או לכאן, כמדומני שניתן היה לזהות ולצפות את המצב הגבולי או או אפילו את חצית הקו האדום שהציבור החרדי הגיע אליו.לענ"ד כבר שנים שאנחנו היינו בדרך לשם מאז שחלקים וחוגים מסוימים בציבור החרדי התחיל להשתמש בכוחניות , באמצעים פיזיים ,בהפגנות אלימות, בחסימת כבישים, השריפות פחי אשפה בעימותים עם המשטרה וכיו"ב בנושאים ערכיים כשלעצמם כגון על השבת או גיוס בחורי ישיבות וכיו"ב מכאן התהום היתה פעורה לכדור האש התחיל להתגלגל וההתדרדרות היתה בלתי נמנעת והגענו לאן שהגענו.
    נקודה נוספת ראויה לתשומת לב לענ"ד תלויה בצוארם של ראשי הישיבות רק למצוינים, לכולם מתחרים על קבלת הבחורים הכי מוכשרים,למדנים, ובהמשך בפרק האיש מקדש הבחור מציב דרישות אולטמטיות להצעות שיידוכין ,דירה,סידור מלא כשלא במעט מקרים הנישואין עם בחורים נחשבים כאלה התפרקו ולא החזיקו מעמד אפילו שנה אחת כי עם כשרונות ויכולות לימוד לבד לא בונים בית וד"ל.ומאידך אותם בחורים שפחות למדנים ופחות מוכשרים חלק לא קטן מהם בסוף נפלט לרחובות.המסקנה הכל מתחיל בחינוך ואידך פירושא הוא.

    • בהמשך לדבריה לעיל ,ברור שהתייחסתי לתופעות החמורות שראינו לאחרונה במחוזותינו בעידן הקורונה,הפגנות לעימותים אלימים עם המשטרה,שריפת אוטובוס ,ונדליזם והשחתת רכוש.אני רק שמתי אצבע והצבעתי על התהליך שהתחיל ונמשך והתגלנו אליו בשנים האחרונות וכעת כשהאש פרצה לתחומינו אנחנו נזכרים משום שלא עשינו ומנהיגי הציבור ,מחנכי הדור הצעיר,ועסקני הציבור התעלמו ולא תמיד עשו את מלאכתם באמונה, ואם לא התעוררו שעה אחת קודם, מי יתן והלואי שיתעוורו כעת להתפלל שה' יעיר את רוחם ומלאה הארץ דעה את ה'.

    • לבן אור, כרגע רק הבחנתי בתגובה שלך, אתה מתחמק או שאינך מודע שהבעיה היא בכלל לא הציבור, הציבור הוא עדר שנוהה אחרי פרנסים שאינם מהוגנים, זה לשון הגמרא בבא קמא נ"ב ע"א, דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא כד רגיז רעיא על ענא עביד לנגדא סמותא. ופירש רש"י, לעז המושכת מנקר עיניה ונכשלת ונופלת בבורות והעדר אחריה כך כשהמקום נפרע משונאי ישראל ממנה להן פרנסים שאינן מהוגנין ואידך פירושא זיל גמור

  • הכותבת בתוך עדרה יושבת. וכשחיים עם העדר, והבטן מלאה, הכל נראה טוב. כן, יש לנו ב"ה מדינה, סופסוף! ויש בה מערכות שונות בדומה לעדרים אחרים (מדינות אחרות) בעולמנו. קחו למשל את המערכת הרפואית, כן, אותה אחת שמזריקה לנו חיסונים בסיטונות. זו מערכת שמונעת מאינטרסים כלכליים. הרופאים הפכו להיות בחמישים השנה האחרונות סוכנים של תעשיית התרופות. לא, אינני אחד מההזויים בינינו, את בני היקר הרגו רופאים, לאט וביסורים עם עוד ניתוח ועוד ניתוח כשהם משכנעים אותנו שאין אופציות אחרות ובדיעבד שיקרו לנו וכגמרו לטבוח בו הותירו אותו למות עם האמירה המוכרת של "עשינו מה שאנו יכולים" חבל שלא הודו קודם חיסולו, בקוצר ידה של הרפואה. מציעה לכם לקרוא את ספרו של ד"ר אלי הר לב ופרופ' מאיר ברזיס "היכן כשלה הרפואה", ספריו של פרופ' סרויאן שרייבר, ד"ר אריה אבני, ד"ר קלי טרנר ורבים רבים נוספים. הקשיבו לדבריה של ד"ר מיכל הרן שהושתקה וגם לדבריו של הרב (או לא הרב) יובל אשרוב, ד"ר יוסף גיל שחר ועוד. אבל זו לא המערכת המטשחתת היחידה. קחו את הזרוע המבצעת, המשטרה, את הזרוע השופטת, בתי המשפט, מערכות הרווחה… אומרים ש"רמת החיים גבוהה" מה זה רמת חיים גבוהה? התרבות החברתית בשפל המדרגה! אין קהילה ואין משפחה, המדינה כביכול מנסה להחליף אותן ולצורך כך הופכת אותנו לעבדים שמובלים בחח ומכורים לתשוקות, לצרכנות לא נחוצה, שוטפים לנו את המוח באופן תמידי, מערכת החינוך הפכה לבית חרושת ליצור נישומים… אפשר להמשיך עוד ועוד אבל נעצור כאן. כותבת המאמר, חיה בגן עדן של שוטים.

    • לרבקה, לפני שנים גם חשבתי כך, אבל בסך הכל כילד אני זוכר שהיה גם פייק ניוז נגד חיסוני חצבת אמי ע"ה הייתה בעד חיסונים [היא הייתה מאמינה רק ברפואה הקונבנציונלית] וחברים שלי שלא התחסנו סבלו מאוד אני בכלל לא מבין מדוע האתר מרשה לכתוב פה שקרים יובל אשרוב וכל השאר צריכים אישפוז דחוף במחלקה פסיכיאטרית סגורה, על פי ההלכה ביורה דעה סימן של"ו סעיף א' רופא מומחה שיש לו רשיון רשמי מהמדינה לעסוק ברפואה אם הוא טועה זה מזלו של הפציינט אני עוד חד משמעית ואני אטרטר פה באתר בלי סוף עד שכולם ישתכנעו שאמת יש רק אחת והיא בגמרא ובשלחן ערוך אפשר להתווכח איך לומדים פשט בגמרא זה לגיטימי ורצוי מאוד אבל אי אפשר להתווכח עם הגמרא כמו שלעולם לא אתוכח עם בן אדם על העגול הצהוב בשמים אם הוא שמש או שזה חתול, ולסיכום אני מעדיף גם עדן של שוטים מאשר גיהינום של פקחים

    • יש מקום על הר גבוה שבו אין צורך ברופאים ובשאר דברים רעים .שם כל אחד חי לעצמו ובשביל עצמו . מוזמן ללכת לשם .
      בני אדם לא יורקים על היד שמאכילה אותם . ולא בועטים ברופאים שמצילים אנשים במידת יכולתם
      אבל שם על ההר הגבוה יש הרב יובל אשרוב שייתן לך את כל הפתרונות הטובים\מצוינים ונינצל אנחנו "הרגילים" שלא חיים על ההרים אלא בתוך עמם לטוב ולרע מבועטים ויורקים כמוך.
      אנא מי שלא מתאים לו שיעלה על ההר הגבוה ושם יחיה חיים טובים על חשבונו ובשביל עצמו

    • לניסים שלום.
      האם אתה טוען, שיש לציבור החרדי חובה לקיים את כל חוקי וציווי המדינה?
      אם כן התוכל להראות ייסוד הלכתי כלשהו לטיעון הזה?
      כי אנשי תורה צריכים לחיות לפי הדין, ולפי גחמות.

    • לניסים במקום הר גבוה תקרא לזה מחלקה פסיכיאטרית סגורה שאם אני הייתי שולט הייתי מאשפז שם את יובל אשרוב בכפיה ועוקב אחרי כל הכתיבה והדיבור שלא ומעניש אותו בהתאם, לדוגמא בסין יצור כזה היו איבריו נמכרים מזמן להשתלה

  • קראתי את המאמר הכנה והמנומק של המחברת. (איני מתייחס לתגובות כאן). אני מסכים עם הניתוח שלה של הבעיות חינוכיות בדורנו. באמת הלכנו רחוק – עד הגבול. הטעות כאן שכל חייל רואה רק מה שסביב לעמדה שלו. הוא לא רואים את כל החזית. יש פלגים בעם. אפילו אין החברה החרידי הירושלמי/חסידי/העץ-ניקי/ לבד בעמדתם – יש להם חברים טובים במזרח אירופה, במרכז הארצות הברית ואפילו בשוודיה.

    לא נשאר שום אחידות "בחברה החרדית". "בחברה החרדית אין כזה חיה בעולם! כבר כמה עשורים התפלגנו לכל מיני תת-חברות. פשוט היינו גדול מדי. ליבי יוצאת על היהודים -היפים של "צורך עיון". תפסיקו לבכות. תודה על כל האפולוגטיקה. אנו כבר במצב של התפוררות טוטלית של ה"חברה החרדית". החרדים הם כבר עם שלם וגדול, עם מגוון גדול של דעות כמו כל עם. ואם כן כל יחיד וכל בית הם אחראיים הבלעדיים על עצמם וחינוך ביתם. וכך היה משך כל הדורות – רק בדור אחרון לימדו אותנו העיתונות והמדיה החילוני שאנחנו "עדר" ומובילים אותנו "הרבנים" וכל מיני אגדות עד שאנשים באמת הפסיקו לחשוב בעד עצמם

  • צריך לנהוג כמו בארה"ב. החרדים חיים ללא סיוע מהמדינה. צריך להפסיק את התמיכה הישירה והעקיפה.

    • אם יהיו פה הגבירים שיש בארצות הברית

  • וואו וואו פשוט ללקק האצבעות כל מילה בסלע כל כך נכון כל כך אמיתי וכתוב גם בניסוח מפורט ברור ומדויק ממש תודה רבה.

  • לכבוד כותבת המאמר, לא לגמרי הבנתי מה החידוש, ואיפה החברה החרדית טעתה לשיטתך?
    הרי כבר ידועים הדברים בשות"י ההשקפה הבסיסיים ביותר, שהציונים היו יותר גרועים מהיטלר, כי היטלר הרג את הגוף אבל הם הרגו את הנפש.
    אם ככה, מכיוון שהחברה החרדית מקדשת כל כך את ערך התורה, הרבה מעבר לערך החיים, באמת ראינו את התוצאה, שמוכנים "להקריב" חתך גיל מסוים לנזקי הקורונה מאשר "להקריב" חתך גיל צעיר יותר בממוצע לנזקי הרוחניות והנפש ועזיבת הקהלתיות.
    אז מה את רוצה? היא היא סולם הערכים, והחרדים בסדר גמור לשיטתם….

    *השאלה כאן אמיתית כלפי החברה החרדית לשיטה, אף שזה בלשון גוזמא*
    ואם את טוענת שהחרדים טועים בסולם הערכים, אז בסדר גמור. אבל האם את בתוכה שאת מייצגת את הגישה החרדית באמת?
    והרי לשיטתי פה יש את הראיה שזה הגישה החרדית, וזה המציאות במה שקורה בחלקים מתוכה…. אבל מה הראיה שלך שזה לא הגישה החרדית?… בגלל כמה דרשות מכמה גמ' על הלכות עירובין??

    לי אישית נראה שעל אף חסרונותיה העצומים עד אין שיעור לחברה הדתית לאומית, לא היינו מסוגלים למצוא מראות שכאלה בצורה של הפרה קהילתית **ממוסדת**. וכי יעלה על דעת מישהו שהרב יעקב מדן, היה סובר שעדיף שהישיבות יהיו פתוחות אם הוא היה יודע שבמחיר הזה ימותו רבבות? (ואצלו הישיבה באמת פתוחה, אבל כל מי שמכיר, יודע על איזה חומרות יתרות מקפידים שם, והם אישית מתייעצים עם אפידמיולוגים למיטב ידעתי), האם נמצא את הרב שרלו עושה חתונה המונית, כי כבר רגילים להפר, אז מה לי ישיבה מה לי בית כנסת מה לי חתונה. או הרב יעקב אריאל ישא דברים באיזה הלוויה ח"ו של עשרות אלפי אנשים (כי מה לי חתונה, מה לי ברית מילה, מה לי בית כנסת, מה לי הלוויה ועוד לומדים ק"ו מ'קדושת' ההפגנה). והאם גם ככה ננסה לפתוח תתי"ם כי ממילא יש חסינות עדר, ובכלל הרופאים מבינים משהו??…וכי חתיכת בד תגן מהווירוס? והרי אם הקב"ה מחליט משהו אז מי ינסה להתחכם??

    וחלק גם חשוב מאוד שדי לא התייחסת במאמר : וכי אם המידנע מחוקקת חוק זה מחייב מישהו? הרי הם מחליפים את החוקים כמו גרביים, פעם מותר ופעם אסור פעם פתוח ופעם סגור. אז בכלל אין חובת ציות. והמשטרע? סתם חמסנים אלימים. והבג"צ (שהצדק בו הוא רק הכוכב לכת) סתם שמולאנים ומגינים רק על ערבים ושייגעצים…
    הדברים מבהילים כל שומעה תצילנה שתי אוזניו.

    לענ"ד מי ששמע את אמירות ההשקפה שניתן לשמוע בציבור לפני תקופת הקורונה כבר שנים רבות, וראה את דרך הקבלת החלטות על דברים קטנים הרבה יותר, לא אמור להתפלא בדיעבד על המצב הנוכחי.

    אשמח אם מישהו יסביר לי מדוע זה טעות…

    • לידידיה אף קבוצה לא בסדר חייבים לשנות את הכול מהמסד עד הטפחות להחליט חד משמעית לקבל את הגמרא והשולחן ערוך הכול כתוב שם צריך רק לעמול כדי למצוא הכול, אבות פ"ה מכ"ב, בן בג בג אומר הפוך בה והפוך בה דכולה בה. לא צריך לחפש דברים חדשים לא תנועת המזרחי [שמה הראשון של הציונות הדתית] לא אגודת ישראל ולא העדה החרדית הכול שטויות. איך אומר הנביא ירמיהו ב', י"ג, כי שתים רעות עשה עמי אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשברים אשר לא יכלו המים:

  • זה טעות מכיוון שאתה מכליל את כל הציבור החרדי כמקשה אחת .לוקח חלק מפלג הירושלמי חלק מהליטאים וחלק מהחסידים ואז עושה מזה סלט ירקות.. ולא פלא שהחרדים נראים ככה

    • צודק.

  • הכתבה מצויינת והכותבת השכילה לתמצת את הבעיה. אך כאן כמעט ונפל פיתא בבירא, כי .זה כבר דור שני, אם לא שלישי, שנפל בפח הזה שהכותבת מציינת. כיצד ישכילו ההורים לחנך את ילדיהם אם גם הם כבר חצו את חמש עשרה האמות ואולי אף יותר מזה?
    אני מעלה זאת כנקודה למחשבה הן לכותבת והן למגיבים, ואינני מציע את עמדתי, כי לא הצגת פתרון היא הבעיה כאן, אלא הכרת עומק הבעיה. כל עוד איננו קולטים את עומק התהום אליו החברה החרדית התדרדרה, לא שייך להציע פתרונות. רוב הסיכויים שחבלים המושלכים לתהום בכדי להעלות הם קצרים מדי. ודי לחכימא ברמיזה.

    • לחנך את הילדים שמה שמחייב זה הגמרא [גם האגדתות כמובן למרות שבישיבות ליטאיות מצנזרים את זה] ואת השלחן ערוך כל החלקים וכל ההלכות ללמוד הכול שההלכה מחייבת את כולם ואין חסינות לאף אחד, השיטה פשוטה מאוד אבל יש מלא חכמולוגים שחושבים אחרת אז מקען גיין קרום פאר וואס דארף מען גיין גלייך

  • לדעתי יש הרבה ערבול בדיון הזה.
    יש דברים שבהם חלקים מהציבור החרדי לא נהגו טוב בהם, אבל יש חלקים שאין איתם שום בעיה.
    למשל, זה שיש הרבה אנשים שלא הקפידו על ההנחיות כמו שאמרו גדולי ישראל – זה כלשון.
    אנשים שסיכנו עצמם או\ ואחרים, כלשון חמור.
    אבל הטיעונים כנגד הציבור החרדי על כך, שהוא הראה "אנארכיזם" ולא היה ממושמע מספיק למדינה. זה טיעון מוזר ביותר, גם אם מסתכלים עליו מנוקדת מבט של תורנית, וגם אם מסתכלים עליו מנקודת מבט ליברלית. ממתי יש מצווה להיות משועבדים לציווי המדינה, פקידיה, שופטיה, פוליטיקיה ויועציה? התרבות החילונית החליפה את האלוקים במדינה, למה על התרבות החרדית יש לעשות כך? מה הביסוס התורני לדרישה הזאת?

  • חמודי, אני איתך בכל מילה!

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל