אירוע כזה כבר מזמן לא נצפה: רבנים בכירים, אדמו"רים וראשי ישיבות מכל גוני הקשת החרדית התיישבו סביב שולחן עם שר התקשורת יועז הנדל לשיחה בנוגע לרפורמה בשוק הסלולר החרדי. אנו רגילים לראות חברי כנסת, שרים וראשי ממשלות העולים, בכיפה על ראשם, אל הדמויות הבכירות של החברה החרדית; כעת התחלפה התמונה: עשרות רבנים מכל העדות והחוגים הטריחו את עצמם עד לשכת שר התקשורת לצורך דיון שהוגדר מבחינתם "פיקוח נפש".
במה דברים אומרים? בשנת 2007 נכנס לתוקף תיקון לחוק התקשורת, המאפשר לבעלי טלפון סלולרי להחליף את ספק התקשורת שלהם מבלי להחליף את מספר הטלפון. אולם, עד כה החריג חוק זה את "המספרים הכשרים" בשל לחץ של המפלגות החרדיות, ולא אפשר את ניודם של מספרים "כשרים" לטלפונים רגילים. השר הנוכחי מעוניין לבטל את הנוהל הקיים, ולהרחיב את תיקון החוק לכלל מספרי הטלפון בישראל. לדברי השר הנדל, לא יתכן שאדם חרדי היוצא לשוק התעסוקה ומבקש לעבור לטלפון חכם יידרש להחליף מספר, בעוד כל אזרח ישראלי אחר יכול לנייד את המספר שלו בקלות מכל חברה ולכל מכשיר. מדובר בשלילת זכויות שאינה מוצדקת. לטענתו, הרפורמה אינה אמורה לפגוע במי שמעוניין להישאר עם מכשיר כשר; היא רק מאפשרת למי שמעוניין ברכישת טלפון חכם לשמור על המספר הקיים, על כל המשתמע מכך.
למרות ההיגיון בטענה זו, טרחו כל אותם רבנים להגיע לשר כדי לשכנע אותו למנוע את האפשרות לנייד "מספר כשר" ל"מכשיר טרף". מדוע? ממה חששו אותם רבנים?
למרות ההיגיון בטענה זו, טרחו כל אותם רבנים להגיע לשר כדי לשכנע אותו למנוע את האפשרות לנייד "מספר כשר" ל"מכשיר טרף". מדוע? ממה חששו אותם רבנים?
מפני מה אנחנו חוששים?
נושא המספרים הכשרים והפעילות של "ועד הרבנים לענייני תקשורת" נמצא כבר תקופה ארוכה על סדר היום, בפרט בשל הפגנות שהתקיימו בחודשים האחרונים נגד חנויות סלולר שמכרו סמארטפונים ללא הכשר (או ללא ההכשר הנכון) בערים חרדיות.
לכאורה, מדובר ברצון להגן על המגזר החרדי מפני "פגעי הטכנולוגיה". הרבנים מבקשים להגן על הקהילה מפגיעתם הרעה של האינטרנט והרשתות החברתיות, ולשם כך הם מבקשים לבער את הסמארטפונים מקרב המחנה. במסגרת מאמץ זה הם אינם מסתפקים בכך שקיימת אופציה כשרה, אלא מבקשים להפוך את המכשירים הכשרים לנורמה, וזאת באמצעות הוקעת מחזיקי הסמארטפונים מקרב המחנה. ההצעה הנדיבה של הנדל, לתת את אפשרות הבחירה בידי כל אדם, מערערת את הנורמה הציבורית של החזקת טלפונים כשרים בלבד; ללא אפשרות של זיהוי מספר כשר ומספר שאינו כשר, לא תהיה אפשרות להפעיל את הסנקציות החברתיות הנדרשות כדי לקבע את הנורמה הרצויה.
המאמץ לבסס נורמה ציבורית יכול להסביר את הסנקציות המוטלות על מחזיקי סמארטפונים בחברה, כגון אי קבלת ילד לתלמוד תורה אם אין להורים "מספר כשר" – ומכאן החשש מול הרפורמה שמקדם הנדל. דאגתם, לפי הנחה זו, היא שאפשרות הניוד תסדוק את היכולת שלהם להפוך את האינטרנט למוקצה בציבור החרדי. לא תהיה כל אפשרות לדעת אם להורי הילד יש מכשיר כשר או סמארטפון, וממילא לא תהיה אפשרות לפקח על מחזיקי הסמארטפונים ולהענישם בהתאם. אולם הסבר זה אינו מספק, משום שכבר היום אין הקומה הכשרה מונעת גישה לאינטרנט. הדבר היחיד שאנחנו יכולים להסיק מהעובדה שיש לאדם מספר כשר הוא שיש לו מספר כשר. איננו יכולים לדעת אם יש לו גישה לאינטרנט או לא.
כבר היום אין הקומה הכשרה מונעת גישה לאינטרנט. הדבר היחיד שאנחנו יכולים להסיק מהעובדה שיש לאדם מספר כשר הוא שיש לו מספר כשר. איננו יכולים לדעת האם יש לו גישה לאינטרנט או לא
המספר הכשר אינו מבטיח שאין לאדם סמארטפון. וודאי שהוא אינו מבטיח שאין לו אינטרנט. אין לרבנים ואנשי ציבור כל דרך לגרום לאדם שלא להתחבר לאינטרנט, מסונן או שלא, בתוך גבולות ביתו. מדובר בבחירה אישית של כל אדם ושל כל משפחה; מלבד שימוש באמצעים פולשניים במיוחד שאינם נהוגים במחננו, אין כל אפשרות לפקח על כך. כיוצא בו, אדם יכול להחזיק מכשיר כשר ולצד זה סמארטפון. למעשה, מדובר בפרקטיקה נפוצה מאד ברחוב החרדי כבר היום – "אחד כשר ואחד להתקשר". לפי נתוני הלמ"ס, בית שמש, עיר בעלת אוכלוסיה חרדית גבוהה, נמצאת במקום הראשון במספר מכשירי סלולארי לנפש. 87% מהתושבים מחזיקים ברשותם שני מכשירים סלולריים ויותר! מדוע אפוא נזעקים הרבנים כנגד הרפורמה של הנדל? מהי הסכנה הגדולה שהם חוזים? אדם חרדי הרוצה להחזיק סמארטפון יכול לעשות זאת בקלות רבה כבר היום, וההבדל היחיד שתיצור הרפורמה הוא חיסכון של שקלים אחדים בחודש, היוצאים על תחזוקת המכשיר הכפול.
ברצוני להציע כי לחרדה מפני רפורמת הנדל אין אחיזה במישור המעשי אלא במישור הסמלי. החשש אינו מפני התכנים הבעייתיים שמציע האינטרנט, אלא מפני אבדן הסמליות של החזקת המכשיר הכשר.
מספר כשר: "תעודת הזהות החרדית"
כיום, החזקת מכשיר כשר הפכה למעין "תעודת זהות חרדית". רבים מבני החברה החרדית שנאלצו להחליף מכשיר עקב היציאה לשוק העבודה או הלימודים המשיכו להחזיק את הטלפון הנייד הקודם כמעין סמל המורה על השתייכות לקהילה. בדיוק כמו שלבישת כובע וחליפה היא סממן זהות והשתייכות, כך גם החזקת טלפון כשר. מדיניות המכשירים הכשרים פועלת לפי רציונל זה. גם אם יותקן בטלפון החכם הסינון ההרמטי ביותר, הוא לא יוכל לשמש מכשיר סמלי ליצירת לכידות קהילתית.
למעשה, הלכידות הקהילתית שמספקת "הקומה הכשרה" אינה רק במישור הסמלי. בין השנים 2015-2008 הייתי מנוי על "חבילה כשרה" המעניקה 500 דקות חינם לשיחות. אולם שיחות החינם הוגבלו לטלפונים מהקומה הכשרה בלבד. כל טלפון לקרוב משפחה, אינסטלטור, או סתם חבר שמחזיק טלפון לא-כשר, תומחר בחצי ש"ח לדקה. באופן אוטומטי סווגו אנשי הקשר שלי לשתי קטגוריות: ה"כשרים" וה"לא כשרים" – הכשרים שעמם אוכל לשוחח ארוכות ובחופשיות, ושאר אנשי הקשר, ה"לא כשרים", שאתם אדבר דברים הכרחיים בלבד.
הקומה הכשרה לא נועדה רק לשמירה מפגעי הטכנולוגיה, אלא גם ליצירת מעגל קשרים ייחודי בתוך החברה החרדית, כדי לחזק את קשר הנאמנות בין חברי הקבוצה
אנקדוטה זו מחדדת את הנקודה: הקומה הכשרה לא נועדה רק לשמירה מפגעי הטכנולוגיה, אלא גם ליצירת מעגל קשרים ייחודי בתוך החברה החרדית, כדי לחזק את קשר הנאמנות בין חברי הקבוצה ולהקים חיץ בין אנשי הקשר ה"כשרים" לבין אחרים. הדבר נכון לאנשי הקשר במכשיר הטלפון, כמו גם לאנשים ברחוב, באוטובוס ובשטיבל.
פרשנות זו אינה ביקורת צינית, החושפת כביכול מניעים סודיים מאחורי התירוץ של "פגעי הטכנולוגיה". אדרבה, היא מושמעת בבירור על ידי הרבנים עצמם. בפגישה עם השר הנדל הציגו זאת הרבנים בשפה ברורה. "כמו שהמים והשמן לא מתערבבים אסור גם לערבב בנושא הטלפונים בין הכשרים ללא כשרים," טען בתוקף האדמו"ר מויז'ניץ. הרב צביאלי בן צור הגדיר את הטלפונים הכשרים "המשלט האחרון שלנו", שדרכו ניתן לשמור על ההיבדלות של החברה החרדית מהעולם החילוני. רב אחר טען ש"הטלפון הכשר הוא באמת סוג של גטו. סוג של בריחה מהעולם הגדול, לחיות בתוך עצמנו – והציבור החרדי רוצה להמשיך בזה." הגדיל הרב מנחם שטיין, מהדמויות הבולטות במאבק נגד הטלפונים הלא-כשרים, בתארו את הרפורמה כ"עקירת תעודת הזהות החרדית":
כשאני הולך ברחוב ואני רואה מישהו עם כיפה, אני יודע שהוא מאמין באלוקים ובתורה. כך, שאני רואה על הצג מספר עם קידומת כשרה, אני מבין שמדובר בבן אדם חרדי משלנו. אבל אם יוכלו לנייד את המספר הזה לאייפון מה זה שווה? זה עוקר מתוכן את הקומה הכשרה. […] כמו שהכיפה זה תעודת הזהות של יהודי, המספר הכשר זה תעודת הזהות של חרדי. אסור לגנוב לנו את המותג. לא שייך שיהיה למישהו טלפון כשר ויהיה לו אייפון. המספרים הכשרים הם ישות שמורה וסגורה שמזוהה עם הציבור החרדי ואנחנו מבקשים לא לגעת בזה. אחרת הרסנו את הכל.
כשם שהלבוש החרדי הייחודי נועד לשמש אמצעי זיהוי של חברי הקבוצה מצד אחד, ולשמור על חובשי הכובע וחליפה מפני התנהגות שאינה מקובלת בקהילה מצד שני, כך גם המספרים הכשרים. הם משמשים אמצעי זיהוי דיגיטלי, מעין תעודת זהות פנימית שנועדה לתייג את חברי הקבוצה כחברים ב"קומה הכשרה".
העובדה שבחלק ממוסדות הלימוד מספר כשר הוא תנאי הכרחי לרישום הילדים למוסד מעצימה נקודה זו. בית הספר אינו בודק אם יש למשפחה חיבור לאינטרנט, אלא אם יש לה "תעודת זהות" חרדית, כרטיס חבר במפלגה
חוסר אפשרות הניוד בין הקומה הכשרה לקומה הרגילה מסמל בעיני את תמצית הרעיון שמאחורי המספרים הכשרים. מקימי המיזם מדגישים כי לא יתכן מבחינתם לפסוח על שני הסעפים, גם להיות חרדי וגם להחזיק מכשיר רגיל. הטלפון הוא חלק בלתי נפרד מהזהות החרדית, וניוד טלפון כשר לקומה אחרת הוא פגיעה בזהות הייחודית של החברה החרדית.
הטלפון הכשר, מעבר להיותו אמצעי תקשורת מוגן מפגיעת הטכנולוגיה, הוא סמל של השתייכות לחרדיות הבדלנית. העובדה שבחלק ממוסדות הלימוד מספר כשר הוא תנאי הכרחי לרישום הילדים למוסד מעצימה נקודה זו. בית הספר אינו בודק אם יש למשפחה חיבור לאינטרנט; הוא פשוט בודק אם יש לה "תעודת זהות חרדית", כרטיס חבר במפלגה.
כשהזהות הופכת למספר
לכל קבוצה חברתית יש נורמות, חוקים וקודים חברתיים שתפקידם לשמר את צביונה ולתחם את גבולותיה. בעובדה זו כשלעצמה אין כל פגם. גם לחברה החרדית יש מגוון כללי התנהגות וסטנדרטים שתפקידם לקיים את ההתבדלות מהאוכלוסיה הכללית, ולחזק את הזהות הקבוצתית. הלבוש החרדי, כאמור לעיל, הוא דוגמא מובהקת לכך. הלבוש אינו אלא סמל – איתות להשתייכות לקבוצה מסוימת. כיוצא בו, לכל קבוצה יש גם מאפייני שפה יחודיים – ז'רגון, עגה, צורות פנייה לאחר. מאפייני תקשורת אלו מייצרים ומשמרים את הלכידות החברתית ועוזרים לחברי הקבוצה לזהות זה את זה. לאור זה, היה מקום לומר שאין פסול בכך שחברה מחליטה לבדל את עצמה דרך מכשיר תקשורת ייחודי לה – "מכשיר כשר". העובדה שמספר הטלפון של האדם הוא סמל השתייכות לקהילה היתה יכולה להיות לגיטימית.
החזקת המספר הכשר הפכה להיות סממן השתייכות ריק, שאינו מצביע על משהו מעבר לעצמו. היא אינה אומרת לנו משהו על יראת השמים של בעל המכשיר, על מידת זהירותו במצוות, על מידת הקדושה שלו או על ידיעותיו בתורה. היא אומרת שהוא "משלנו"
אולם במציאות העכשווית, העובדה שהמספר הכשר הפך להיות תעודת הזהות של האדם החרדי משקפת את ההתרוקנות של זהות זו מתוכן. הזהות החרדית הופכת להיות "מספר" – הא, ותו לא. חוסר ההתאמה בין התוכן שעליו המספר הכשר מצהיר לכאורה – ניתוק ממבול ההבלים השוטף אותנו במאה ה-21 – לבין המציאות בשטח, הופך את "הקומה הכשרה" לתיאטרון מסכות. כיום, בוודאי לאחר הקורונה, רוב החברה החרדית מחוברת לאינטרנט (על פי נתוני בזק, במהלך הגל הראשון של הקורונה נרשמה עלייה של 40% במספר משקי הבית החרדיים שהתחברו לאינטרנט, והעיר בני ברק היא מרכז משמעותי לקניות אינטרנטיות). כיוצא בו, ישנן קהילות מכובדות מאד שבהן החזקת שני טלפונים היתה כמעט לנורמה.
החזקת המספר הכשר היתה לסממן השתייכות ריק, שאינו מצביע על משהו מעבר לעצמו. היא אינה אומרת לנו משהו על יראת השמים של בעל המכשיר, על מידת זהירותו במצוות, על מידת הקדושה שלו או על ידיעותיו בתורה. היא אפילו אינה מצביעה על היותו מתנזר מהאינטרנט ומפגעיו. היא פשוט אומרת שהוא "משלנו". אבל מה זה בדיוק אומר להיות "משלנו"? מה דורשת השתייכות זו מעבר להחזקת טלפון כשר?
הכרזת המלחמה על שימור "הקומה הכשרה" משקפת היטב את הגישה הרווחת, המתמקדת בזהות ולא במהות. במקום לנסות לקדם מודעות בקרב כלל האוכלוסיה החרדית לחשיבות הסינון ולזהירות מפני פיתוח תלות במכשיר הקטן, מופנה עיקר המאבק לתווית החיצונית. הפחד האיום מאפשרות ההתניידות של מספרים כשרים – כביכול קיומו של הציבור החרדי תלוי בכך – מגלה עד כמה אנו ממוקדים בתדמית, בגילוי נאמנות חיצונית לקהילה החרדית, וזונחים את העיקר, את החינוך לזהירות מפני הטכנולוגיה הקלוקלת.
אין ספק כי האינטרנט, גם בניכוי התכנים הבעייתיים הרבים שבו, הוא אתגר משמעותי עבור כל עובד ה'. מעבר לסינון, יש לדעת גם באיזה מינון יש להשתמש בו. למרבה האירוניה, הפיכת המאבק בסמארפונים לסממן השתייכות מרוקנת מתוכן את המאמץ להישמר מפני האינטרנט ופגעיו.
Photo by Sumeet Singh on Unsplash
מאמר מצוין, בהחלט המצב של שני פלאפונים מאוד נפוץ אצל כולם, גם הרבה אברכים שאינם מחזיקים שני מכשירים עדיין לנשותיהם יש שניים, מבין את התתנגדות אבל גם מבין את כל אלה שעם שניים כי באמת שקשה לחיות בעולם של היום בלי חיבור לאינטרנט
" 87% מהתושבים מחזיקים ברשותם שני מכשירים סלולריים ויותר".
כמו תמיד סטטיסטיקה לא אמינה. כל מי שמכיר את אוכלוסיית בית שמש יודע שיש משפחות רבות שבביתן ילד או שתים או יותר שאינם חלק מהמערכת החרדית ומשתמשים בטלפונים לא כשרים, כאשר הם רשומים על שם האב או האם.
לא כתוב בנתונים שאחד כשר ואחד לא כשר, בדרך כלל בבית עם ילדים יש עוד פלאפונים מלבד האישיים של האב והאם, וכמובן שהם רשומים על שם ההורים.
מכשירי סלולרי לנפש!! לא על שם!!
ביחס לכמות האוכלוסיה הכוללת ילדים יש את כמות הטלפונים הגבוהה
כשאין תוכן עוברים לדימוי.
כל מהותה של החברה החרדית הינה בשמירה על הזהות .
מהות, אי אפשר לבדוק
בדיוק אנו קוראים על בני ישראל במצרים ואנו יודעים שבזכות שלושה דברים יצאו אבותינו ממצרים שלא שינו את שמם , לבושם , ולשונם
כולם דברים חיצוניים…. ולא מהותיים.
מי שלא נבין מה יוצר שייכות וצביון לא מבין את כחה של הקהילה.
קל לומר תתעסקו במהות.
מהות עניינה של היחיד בעוד הזהות עניינה של הקבוצה.
החלטתו של הנדל פוגעת באופן חמור בקהילה החרדית, גם במחזיקי צמד המכשירים.
במישור המעשי, בני הנוער וכך גם אנשים שאינם נדרשים לפונקציות מקוונות (לצרכי פרנסה, רפואה או להנאתם…) מחזיקים בקווים כשרים בלבד, מיותר לציין שפריצת הקווים תמנע מהם להחזיק במכשירים בכלל, מה שעשוי לפגוע באיכות החיים וגרוע מכך.
במישור הערכי, המספרים אכן חיזקו את הזהות החרדית בדרך ייחודית. לזהות זו יש תפקיד מפתח בשימורה של קהילה מסורתית כמובלעת במדינה מודרנית. האכיפה החברתית היא הדרך היחידה לשמר את המבנה המסורתי במציאות בה לסמכות אין זכות לשימוש בסנקציות. פריצתם דומה בעיני לאיסור ללבוש לבוש מסורתי. המספר בהקשר הזה לא מראה ש'הפכנו למספרים' אלא מייצר עוד ביטוי ייחודי של השתייכות.
השתייכות לקהילה החרדית השמרנית היא סוציולוגית ולא הלכתית ונתונה לבחירתו של הפרט. כמובן שהבחירה הזו מוגבלת, שכן ברגע הבחירה (אם קיים רגע כזה…) האדם מוותר על סט של חרויות ובחירות, אבל כך הוא בכל בחירה אנושית.
מאידך, מעורבותו של הנדל אין בה כדי להציל אי מי, וכפי שכתבת נכונה – ה'עול' המוטל על בעלי המכשירים הכפולים אינו עולה על שקלים אחדים לחודש (המבטיחים, בין היתר, אפשרות זמינה לאתר את הטלפון ה'אחר' באמצעות התקשרות הדדית…) כיום גם אין אפשרות לגבות סכום נוסף על התקשרות לקומה שאינה כשרה. התערבותו הבוטה לא נועדה אלא לנסות להנדס את הקהילה החרדית ולערער את החומות שיצרה לעצמה, תוך פגיעה חמורה בחירות הקהילה ובזכותה להגדרה עצמית (הבעיות הקיימות בקומה הכשרה, דוגמת חסימת קווי תוכן מסוימים ולא אחרים, פתירות בדרכים אחרות. ראוי היה לדרוש שקיפות בסוגיה זו, אבל להותיר את הסמכות למנהיגות הקהילתית).
אני לא מאלו הרואים בחד פעמי ובמשקאות הקלים 'גזרת אנטיוכוס' אפילו הפגיעה במעונות היא סוג של החלטה פוליטית (פוגענית בעיני, אבל ככל שתוסדר בחוק ולא בתקנות היא עשויה להיות לגיטימית) אבל החלטתו של הנדל היא שימוש לא סביר, לא מידתי ולא יעיל בסמכות מנהלית לצורך פגיעה בקבוצת מיעוט. ובעיני – גזרת שמד ממש.
מדוע ביטול הקומות הכשרות ימנע מאדם חרדי, נער או זקן, מלהחזיק מכשיר כשר? הורים ומשפחות המקפידים על כך – כראוי לכל משפחה חרדית – ימשיכו להקפיד על אותן הפקדות. מלבד העניין הזהותי, שמעלה בהחלט דיון חשוב, הרפורמה לא אמורה לגרור שינוי משמעותי.
כשלפני 17 שנה התחילו עם הסלולרי הכשר הייתי מראשוני הראשונים שעברו לזה בעיקר מפני כל הנודניקים בסלולרים הלא כשרים ואין מקום להאריך בנושא, שיהיה ברור היום זה סלולרי אתמול זה מעונות שלשום זה ממלכתי חרדי, תפסיק להיות תמימים או להיתמם, אתם הספקתם להכיר אותי שאיני חוסך ביקורת מההנהגה החרדית כולל הגדויילים אצלי אין חסינות לאף אחד, אבל פה יש מלחמה על חיסול החרדיות, כל פעם זה משהו אחר חייבים להילחם בגלל סיבה אחת לעשות הפוך ממה שהציונים הארורים ימח שמם רוצים זה הכל גם אם אין בזה שום הגיון
מאמר מצוין.
נדמה שהניסיון לשמור על הצבור החרדי דרך ביצור החומות כבר לא עובד במאה ה21, ההתעקשות של מנהיגים להמשיך בדרך זו במקום לעבור לשיח חינוכי מעמיק ולחשיבה איך מחברים את האנשים מבפנים- מעידה על עומק הניתוק מהאוכלוסייה וגורמת להרחבת השוליים ולשמירה על נראות חרדית, לעיתים ריקה מתוכן.
אין דרך לקחת מאנשים את הבחירה! תתחילו להתעסק במהות, להפסיק לסתום פיות, להקשיב לשאלות ולאפשר שיח אמוני מעמיק.
כל מילה!
תודה לך!
תגובה לשימי:
אם תסתכל בהיסטוריה תראה שדווקא העם היהודי שינה הכי הרבה שמות (זלמן עבדאללה וכו) הכי הרבה לבושים (שטריימל וקנייטש ששתיהם הגיעו בכלל מהגוים באירופה) והכי הרבה שפות הבולטת שבהם: אידיש, אותה """השפה היהודית הקדושה""" של אדמורים שמקפידים בחסידים להשתמש בה כשהיא בסהכ גרסה קדומה קצת שונה מהשפה של היטלר
המדרש על מצרים מתייחס להבדל היחיד שהיה אז ביניהם לבין המצרים כמו שבים נאמר הללו עובדי עז והללו עובדי עז, לא שיש בזה איזשהי מצווה קדושה
כשאין לך יכולת לענות על התוכן
אתה עובר לזלזל ולכתוב בשפה ירודה
חבל שכך
ליוסף, מה שכן יש שבכל ארץ הקפידו לא לדבר בשפת הגויים אידיש הייתה שיבוש של גרמנית לדינו הייתה שיבוש של ספרדית, ובתימן ובמרוקו אירן ועוד היו להם שפות יהודיות שהיו שונות מהערבית והפרסית ועוד ועוד. וגם היום בלייקווד ובנותיה יש שפה שקורים לה ישיביש שהיא תערובת אגנלית אידיש וארמית, גוי שיגיע ללייקווד לא יבין אף מילה [אצל חוגי החסידים יש את הפליין יידיש שמעורב בו גם מילות אנגלית]
היהדות כבר מזמן הפכה ללא רלוונטית לחריידים, כל השיח הוא סביב החריידיות
לחיים מה זה יהדות אם לא הגמרא והשלחן ערוך, חוץ מהחרדים [ולצערי גם הם לא לגמרי] אף אחד מהכתות האחרות לא שומרות את הגמרא והשלחן ערוך הם המציאו דתות מדתות שונות
מאמר יפה מאוד
אך לענ"ד חסר רק הסיום והמסקנה המתבקשת מכל האמור, שאכן גם בענין זה כמו בהרבה סממנים חרדיים, שבדור היווסדם היה בהם מהות ותוכן, נהפכו בהמשך הדורות כחוק חרדי ריק מתוכן.
ולעצם הענין, נראה לי שהמלחמה על הניוד הוא הרבה יותר כדי לשמר את המחנאות והשמרנות החרדית הנהוג ברוב הקהילות ע"י תקנות וכו', וכאילו האנשים הם יצורים בעלי שכל נבער, שמחפשים כל הזמן לברוח מהאורווה אם רק ישחררו את המושכות.
ולכשתמצי לומר, זה ההבדל בין החינוך של האדמו"ר מקרלין ודוגמתו, שגם הוא דיבר לאחרונה בחריפות לקהל חסידיו נגד בילוי הזמן והבלי הטכנולוגיה, וגם אצל חסידי קרלין מדגישים שטלפון חכם מיועד לצורך שימוש חיוני ולצורך פרנסה, ובנוסף מחויב כל אחד להגדיר את עצמו בסינון ראוי, ואין שום היתר להשתמש בטלפון פרוץ לכל התועבות. ועכ"ז זה ענין של אנשים בעלי בחירה, שאמורים להיות מחונכים עם קצת יראת שמים, ולבחור את הגדר והשמירה הנכונה המתאים למצבם, ויש אמון באנשים שהם גדלו כבר. ואם כי יש תמיד נסיונות, לזה מחזקים כל הזמן במהות, להיות בן אדם מלא תוכן ואור שדוחה הרבה מן החושך.
ולעומת זה דעת רוב הקהילות היותר שמרניות, שלדעתם צריכים יותר לסגור בעד הקהל, ולשמור עליהם כל רגע שלא יכשלו וד"ל.
לצערי חרדיות זה מזמן סממן חיצוני ריק מתוכן וחסר תוחלת
כאשר בנפש פנימה אתה יכול להיות חילוני למהדרין ואף כופר חו אבל בצורה חיצונית אתה חרדי למהדרין
המצב אבוד לצערי אין תוכן אין עומק
תעיד על כך ביתר שאת פרשיית חיים ולדר
אבקש לחדד את הנקודה:
במהלך מאה השנים האחרונות הציבוריות החרדית נוקטת במהלך של הצבת חומות התבדלות בינה ולבין מה שמכונה "הרחוב". בשנים האחרונות, הפלאפון הכשר הוא ההצלחה המשמעותית הגדולה ביותר (ואולי אף היחידה) בתחום. המדינה מנסה לפגוע בטלפון הכשר בארבע דרכים שונות ומקבילות. עצם עובדה זו מעלה חשש כבד שהרשויות א מנסות לתקן פגמים, אלא לעקור ולעקר את הרעיון מיסודו.
ואלו הן מהקל אל הכבד:
א) פרוק משפטי של עמותת ועדת הרבנים, והחלפתה בעמותה חדשה. מדובר בפגיעה מועטה באיכות הכשרות, אבל מכה של ממש לאלו שכיום עוסקים בתחום.
ב) ביטול חסימת הניוד. זוהי הנקודה שהמאמר הנפלא מתייחס אליה, ואין מה להוסיף.
ג) ביטול דמי הקישוריות. זהו מהלך שייפגע במפעילי קווי התוכן הרבים, ובעצם ימנע מהציבור לקבל שירות טלפוני בתחומים רבים, שעד היום היווה תחליף (קלוש) לסמארטפון. מטבע הדברים הרבנים לא משמיעים את קולם בנושא.
ד) הכפפת תהליך חסימת הקווים להליכים משפטיים תקינים. וזהו המוקש הגדול!!
ממבט ראשון אין צודק ממנו. הוועדה נקטה עד היום בשיטה של "קודם כל נחסום, ואתה תרדוף אחרינו… אם תצליח להוכיח שהכל בסדר, והאף שלך ימצא חן בעיננו, נפתח את החסימה". ביטול השיטה הזאת הוא צורך מיידי.
אלא, שבלהיטותו הרבה בחר הנדל לכפות על וועדת הרבנים לפתוח את כל הקווים החסומים, ולנהל על כל אחד מהם דיון פרטני, הכולל שימוע + ערעור. קרי: כל התכנים הפסולים יהיו זמינים לכל בחור(ה) למשך זמן ארוך.
לזה אי אפשר להסכים! ועל זה יצאו הרבנים למאבק.
מקווה שעזרתי למישהו.
המאמר עשה לי סדר בראש תודה רבה
יש עוד סימן השתייכות שאפשר לעשות שישאר לתמיד גם בלי הכובע והחליפה וגם בלי הפאות המורמות כלפי מעלה מתחת לכובע מצחיה.
רציעת האוזן!
גדול!!
תודה על מאמר ענייני שעשה סדר בראש. להבנתי, המספר המזוהה ככשר מאפשר למי שמתקשר אליך לזהות כי אתה אדם חרדי. אם כן, מה הבעיה??? נניח שמך זלמן הורוביץ עם מספר כשר לטלפון כשר. ועכשיו צריך לעבודה סמארטפון. אז תנייד את המספר הכשר שלך לסמארטפון. כשהחברים החרדים יתקשרו אליך, הם יזהו שזה אתה זלמן הורוביץ החרדי. הרי זה לא משנה מה תעשה עם הסמאטרפון שלך. למדנו מהכתבה שאי אפשר לבדוק בציציות של כל אדם אם התנתק מהאינטרנט או לא. הרי הוא יכול לרכוש שני מכשירים. רק לדעת אם אתה משוחח עם אדם חרדי מעבר לקו! אז אדרבא. בניוד מספר כשר לכל מכשיר, ממילא מי שיתקשר אליך, יזהה אותך "כאחד משלנו" כדי לשוחח איתך ארוכות 500 דקות שיחה לחודש… ותודה ליועז הנדל ששומר על "הזהות החרדית" עם אותו מספר.
אולי אתה לא יודע אבל לפי תקנון ועד הרבנים אי אפשר להעביר שיחות למספר לא כשר
מה הכוונה לפי תקנון ועדת רבנים אי אפשר להעביר שיחות למספר לא כשר?
אז איך חברה שלי שהיא חרדית מתקשרת אליי שהמספר שלי לא-כשר?
ואם הכוונה שטכנית אי אפשר להעביר שיחות, אז זה יתבטל בעזרת הוראת שר התקשורת.
רק שאלה:
איך מסתדרים ללא ועדת רבנים או קומה כשרה בכל קהילות אנ״ש בחו״ל ?!
מאמר יפה, מנומק, מקיף ולא ארוך מידי. כל הכבוד!
כל הכותבים פה בעד הקומה הכשרה ונגד הקדמה הם צבועים.
הרי עצם כתיבתה היא שימוש באינטרנט.
הכל טוב ויפה, אין לי בעיה עם סוגיית הניוד, מה שבעייתי הוא שברגע שנותנים לקבוצה מצומצמת כח לשלוט באופן מוחלט בתחום כלשהו שנוגע לכלל החברה, לא ניתן לצפות שמה שיניע אותם יהיה טובת הציבור גרידא (עיין ערך תועלת התחרות לצרכן)