לפני כחודש שוחחתי עם חבר מבוגר וחכם, אדם שידיו רב לו בעשיה הציבורית ובעיקר מאחורי הקלעים של הנעשה במדינה. איש מדיניות ציבורית, אדם דתי, ירא שמים, אוהב חרדים, עובד עם חרדים כל הזמן, וכמובן לא חשוד על שנאה. כשהשיחה התגלגלה לענייני החרדים והמדינה, אמרתי לו בכאב: "אם לא יקרו דברים דרמטיים, מדינת ישראל תקרוס בעוד עשר־עשריםשנים בגלל הנושא הזה." ואז הוא אמר משפט שלא ציפיתי לו: "מדינת ישראל תחזיק מעמד. השאלה היא מה יהיה אתכם, עם הציבור החרדי." נזקקתי לכמה שעות של עיבוד כדי להבין שכנראה הוא צודק.
דמוקרטיה מתגוננת: מהמשפט אל הרחוב
המונח "דמוקרטיה מתגוננת" נטבע בידי קרל לוונשטיין בשני מאמרים משנת 1937 על רקע קריסת רפובליקת ויימאר, והוא עומד ביסוד הרעיון שדמוקרטיה רשאית להגן על עצמה מפני מי שמנצל את כליה כדי לחסלה.[1] בישראל הוא מעוגן ב"חוק יסוד: הכנסת", המאפשר למנוע השתתפות בבחירות (זכות יסוד!) מרשימה השוללת את קיום המדינה היהודית או את אופיה הדמוקרטי. שורשיו בפרשת ירדור מ־1965, שבה נימק השופט זוסמן כי כשם שאדם אינו מחויב להסכים להריגתו, כך גם "מדינה אינה חייבת להסכים שיחסלוה".[2]
זו הגרסה החוקית והמסודרת. יש בה עילה מוגדרת, היא צריכה לעבור ועדה עם שקיפות, ויש עליה ביקורת שיפוטית. גם ממנה יש לנו בתקופה הזו ובשפע. אולם הגרסה היותר נפוצה וגם יותר מסוכנת שאנחנו מתחילים לראות היום כבר אינה מן הסוג הזה. רוב הצעדים הננקטים כיום נגד הציבור החרדי הם בבחינת "דמוקרטיה מתגוננת – גרסת הג'ונגל". השם המקצועי שלה, מאז טוקוויל וג'ון סטיוארט מיל, הוא "עריצות הרוב" – כאן בגרסתה התקציבית והמנהלית:[3] בלי עילה כתובה, בלי הליך, בלי מבחן מידתיות ובלי כתובת ספציפית. רוב שמרגיש מאוים ודורש הפעלה של כל מה שיש ביד: תקציבים, רגולציה, אכיפה, שיח תקשורתי אלים, אמירות ממוקדות ואגרסיביות סביב קמפיינים פוליטיים ו"תכנית לחינוך הציבור החרדי" שכל פוליטיקאי צריך להציג. זו אווירה שכל אחד שיש בידו כח פועל לפי האני־מאמין שלו שדורש להתגונן מפני החרדים.
וכאן ההבדל המכריע: כשהמדינה פוסלת רשימה, אפשר לערער. כך גם כשהמדינה מחליטה להפסיק להעביר לך כסף. אבל קשה מאד לערער על אווירה שפושה לכל אוכלוסיית הרוב, שחלקה הם גם קובעי המדיניות, כנבחרים וכפקידים, בכל שדרת הניהול של המדינה ושל הרשויות.
ובל נטעה. רוב האוכלוסיה בישראל לא בצד של החרדים בתקופה הזו. חלק מתוך שנאה, חלק מתסכול. אבל כמעט אף אחד, כולל המסורתיים והדתיים־לאומיים, לא מבין אותנו. אל תתנחמו בשקט שהפוליטיקאים שלהם ניסו לייצר. הם שיחקו את המשחק כי הם רצו ממשלה. אבל גם המשחק שלהם כבר מיצה את עצמו, ואם הם רוצים להישאר בשלטון, הם יהיו חייבים להתרחק מאתנו. הבוחרים שלהם כבר מצביעים ברגליים. לכו לפגוש אנשים ברחוב. שם זה כבר על סף פיצוץ. אנשים שלפני שלוש שנים הורידו את הראש לקבל ברכה מרב חרדי – אפילו הם כבר מסובבים את הראש ומוצאים לעצמם רבנים אחרים.
"מה עשינו לכם?"
לפני כחמש שנים, הרבה לפני שסוגיית הגיוס התפוצצה, שמעתי כמה חברים שלי, חרדים, שעוסקים בעשייה הציבורית, שהם לא מבינים על מה כועסים עלינו. פניתי לחבר לא־חרדי, אדם משכיל, שקול ורציני, ושאלתי בצורה הכי נקייה: מה עשינו לכם? הוא התייחס לשאלה ברצינות. ביקש שאאסוף את החברים, ובמשך שעה וחצי ישב והציג נתונים עם מצגת סדורה.
דמוגרפית, הוא אמר, החרדים והערבים גדלים ביחס לחברה הציונית. שתי אוכלוסיות שמאתגרות את קיומה של המדינה. הערבים מאיימים על הציונות של המדינה וחלקים מהם גם על הבטחון שלה, אבל לא על הכלכלה. החרדים מאיימים על בטחונה (באופן אחר), על הלכידות בין חלקי העם, ובעיקר על הליברליזם – שעבור החילוני הוא הבסיס לכל מה שחשוב לו לחיים חופשיים. והם מאיימים על כלכלתה. אם הכלכלה תקרוס, גם לא יהיה בטחון ולא תהיה מדינה. אני לא דן בשאלה אם הוא צודק או לא, כי לא זה הנושא. מה שחשוב הוא הפחד. ראינו את פחדיו של אדם שחושש שלילדיו לא יהיה כאן מקום לחיות בו רק בגללנו. אולם כדי להבין את נקודת המבט שלו ושל אחרים החשים כמוהו, הנה כמה נתונים.
החברה החרדית מונה כיום 14.3% מאוכלוסיית המדינה – כמיליון וחצי נפש, עם פריון של כ־6.5 ילדים לאשה, מהגבוהים בעולם.[4] ולפי תחזיות, חלקנו באוכלוסיה צפוי לעמוד על כ־20%– 22% ב־2065.[5] וכשמדובר בקבוצה גדלה שהרוב תופס כנטל – הדמוגרפיה כבר אינה סטטיסטיקה אלא איום.
הפחד הזה נמדד. במדד החברה הישראלית לשנת 2026 של המכון למדיניות העם היהודי, 55% מהציבור רואים בקיטוב הפנימי האיום הגדול ביותר על קיום המדינה – הרבה מעל הגרעין האיראני (23%) או הסכסוך עם הפלסטינים (18%); 60% סבורים שקיימת סכנה ממשית לאלימות פיזית פנימית; והציבור החילוני מדרג את תחושת הקרבה שלו לחרדים בציון 1.81 מתוך 10 – נמוך מדירוג הקרבה שלו לערבים (4.28).[6] במילים אחרות: מבחינת החילוני הממוצע, אנחנו רחוקים ממנו יותר מהמיעוט הערבי. ו״רחוק״ מתורגם מיד ל״מאיים״. ריחוק יוצר ניכור. [7]
המלחמה שאנחנו יודעים לזהות כיום ממש לא נולדה היום, והיא ברוב המקרים גם לא מתנהלת בכוונת מכוון. אבל יש כאן סולם וכדאי לזהות את שלביו. דיון על רפורמה שמעלה שכר מורים או מרחיבה רווחה חינוכית ("אופק חדש" או גפ"ן) שמשאיר את החרדים בחוץ הוא סימפטום רך. עצירת העברות מהאוצר לפרויקטים חרדיים כמעט באופן שיטתי היא כבר התגוננות. חסימת סעיף 46 לעמותות גם היא התגוננות. פסיקת בג"ץ שהישיבות לא יקבלו תקציב עבור תלמידים חייבי גיוס – היקף של כ־650 מיליון שקלים בשנה[8] – היא כבר הסלמה. חסימתם של חייבי גיוס מדיור בהנחה היא כבר תחילתה של מלחמה חזיתית, ומעצר שלהם בשדה התעופה הוא כבר המלחמה בה״א הידיעה.
אנחנו אולי מתעוררים רק עכשו, אבל זה תהליך שמתנהל כבר עשרות שנים, מן הרגע שהבינו שאנחנו כבר לא מיעוט נכחד. מן הרגע שהבינו ש־400 פטורים לאברכים הם לא מספר שיקטן כמו שציפו, אלא ילך ויגדל.[9]
וכאן חשוב להבין מה בעצם היו אותם 400. בן גוריון לא חתם על הסדר כלכלי ולא על עסקה אסטרטגית: הוא אישר השקעה בשימור. משהו בסגנון של תקציב למוזיאון או לארכיון לאומי: יפה, ראוי, מחווה של כבוד לעולם שנשרף באירופה, אבל בסדר גודל של פריט תרבות, לא של מדיניות כלכלית או בטחונית. באותה שנה מדובר היה בכ־0.07% מאוכלוסיית המדינה.[10] מדינה נבנית ממשרד האוצר, הבטחון, הרווחה והבריאות. משרד המורשת הוא חמוד אבל איש לא מתכנן מדינה סביבו. וזה בדיוק מה שקרה לחילונים. לתחושתם המוזיאון הלך וגדל, והיום הוא חוסם להם את הביטחון ואת הכלכלה.
כשתגדל – תבין
כל אבא אמר אי פעם את המשפט הזה. ילד קטן מקבל בבית הכל ולא נותן כלום, וזה בסדר גמור: זה טבע הדברים. אבל כשהוא מגיע לגיל עשרים וחמש ואוכל כמו גדול, רוכש בגדים יקרים, צורך יותר חשמל ותופס חדר יותר גדול, ובמקביל לא תורם דבר ולא מתכוון להתחיל – האווירה נעשית עכורה. לא בגלל שההורים הפכו לרעים אלא בגלל שהוא גדל. וגדול שלא מקבל אחריות אינו סתם ילד גדול אלא כח בתוך הבית. יש לו רצונות ודרישות וצרכים של אדם גדול. הוא תופס מקום משמעותי, ויש לו גם יכולת לכפות את רצונו, אבל הוא לא נושא בעול.
זה בדיוק מה שקרה לנו כציבור. כל עוד היינו קטנים, החריגות שלנו היו 'חמודות' ולא איימו על איש. עכשו אנחנו גדולים, ומי שגדול נמדד אחרת. אנחנו לא מאיימים על אף אחד מפני שהשתנינו – אלא מפני שנשארנו אותו הדבר על אף שהגודל שלנו השתנה. "כשתגדל – תבין" הוא לא משפט סתמי של הורים שרוצים להוריד מהם את עולו של ילד שמציק בשאלות.
זה בדיוק מה שקרה לנו כציבור. כל עוד היינו קטנים, החריגות שלנו היו 'חמודות' ולא איימו על איש. עכשו אנחנו גדולים, ומי שגדול נמדד אחרת. אנחנו לא מאיימים על אף אחד מפני שהשתנינו – אלא מפני שנשארנו אותו הדבר על אף שהגודל שלנו השתנה. "כשתגדל – תבין" הוא לא משפט סתמי של הורים שרוצים להוריד מהם את עולו של ילד שמציק בשאלות. במקרה שלנו הוא הבטחה שבשלב מסוים נבין שבלי ליטול חלק – לא נוכל להתקיים.
ומה יהיו הצעדים הבאים? אינני צריך לדמיין. רוב מה שאמנה כאן כבר עלה בשיח הציבורי, בהצעות חוק ובדיוני ועדות בשנתיים האחרונות: מניעת תקצוב כללית של מוסדות חרדיים, חסימה שיטתית של זכות ההתאגדות בעמותות, הפסקה או הפחתה של מענקי איזון לרשויות חלשות, צמצום שירותי רווחה, מיסוי מוגבר על מי שאינו משרת והגבלות בהקצאת קרקעות ציבוריות. אינני מציע את אלה ואיני מתנבא; אני מצביע על מה שכבר מונח על השולחן. זה לא הולך להיות יותר קל, וזה גם לא תלוי ביועמ"שית זו או אחרת. כשאדם צריך לתעדף בין הישרדות שלו לנחמדות כלפי האחר, ההישרדות תגבר.
בצד השני של המשוואה, צה"ל הודיע שכבר בקיץ 2026 הוא ערוך לקלוט את כלל בני ה־18 החרדים – כ־14,500 איש.[11] 80% מהציבור תומכים בגיוס חרדים, ואילו 79% מהחרדים מתנגדים לו. בשנים שהמשפחה הישראלית קורסת נפשית ופיזית מעומס מילואים – וזאת גם כשמוצעות מסגרות נפרדות המותאמות לצביון החיים החרדי[12] – הפוליטיקאים שלנו נלחמים שלא לגייס גם את מי שלא לומד תורה. בעיני הרוב הלא־חרדי, אנחנו צוחקים להם בפרצוף כשאותם פוליטיקאים מנסים להעביר כספים בסך 790 מיליון שקלים לישיבות ולמוסדות חרדיים, באמצע הלילה במסלול עוקף.[13] אפשר להתווכח על הצדק שבהעברת הכספים, אבל בעיני הרוב, כל תמרון מן הסוג הזה הוא הוכחה שהפחד שלהם מאתנו מוצדק. המבט כלפינו הוא שאנחנו חסרי אחריות ומנותקים. ממש כמו ילד שאפילו לא מבין שההורים שלו כועסים עליו.
חלק מהצעדים הננקטים נגדנו יצאו לחלוטין משליטה, ואין לי כוונה להצדיקם. הם רעים. אבל צריך להבין את הכיוון: חברת הרוב החליטה לחנך אותנו. להילחם בנו כדי שלא נסכן אותה. ותזכרו שאנחנו עדיין מיעוט שתלוי באותה חברת רוב.
החשבון שלא עשינו
יש כאן מבחן מחשבתי פשוט שכל אזרח לא־חרדי חי בתוכו, ואנחנו מסרבים להעמיד את עצמנו בו: מה יקרה אם כולם יעשו כמונו? אם כל אזרחי ישראל היו מחליטים שהם לא מתגייסים – לא היתה מדינה עד סוף השנה. אם כל אזרחי ישראל היו מחליטים שהם לא מכניסים כסף לקופה – לא היו כבישים, לא חשמל ולא בית חולים. כלל שאינו יכול להיות כללי אינו כלל אלא הסדר חריג, וחריג מתקיים רק בחסדי מי שאינו חריג מתוך הסכם. מי שרוצה שההסדר שלו יימשך, מחויב להסביר מדוע דוקא הוא פטור – ולשכנע את מי שמשלם, ולא רק את עצמו.
והנה הנתונים למי ששכח: אנחנו נכנסים למאבק הזה כשמבחינה כלכלית, שעליה מדינה מתבססת – אין לנו כמעט כלום משלנו. שיעור התעסוקה של גברים חרדים עמד ברבעון הראשון של 2025 על 53.6%, לעומת 86% בקרב גברים יהודים לא־חרדים – פער של יותר מ־30%.[14] ההכנסה הממוצעת של עובד חרדי היא 56% בלבד משל עובד יהודי לא־חרדי.[15] רק ל־5.8% מהגברים החרדים בגיל העבודה יש השכלה אקדמית, ו־90% מהם בעלי השכלה תיכונית לכל היותר.[16] שליש מהמשפחות החרדיות חיות מתחת לקו העוני, ומספר בחורי הישיבות והאברכים עלה בעשור מ־92,500 ל־169,500.[17] ובקופת המדינה התוצאה נמדדת: אנחנו 14% מן האוכלוסיה היהודית בגיל העבודה, ומשלמים רק כ־4% מן המסים הישירים.[18]
בשנתיים האחרונות עשינו ניסוי מבוקר בעצמנו. גדולי הדור מכל החוגים והעדות יצאו למסע התרמה עולמי חסר תקדים כדי להחליף סעיף תקציבי אחד שהמדינה חסמה. גייסנו כ־190 מיליון דולר בשנה. זה נשמע הרבה כסף – עד שמניחים את זה ליד המספר השני: הסבסוד השנתי שאזרחי ישראל מעבירים לחברה החרדית עומד על כ־22 מיליארד שקל.[19] במילים אחרות, כל מה שהעולם החרדי כולו הצליח לגייס בשבילנו בשנה שלמה שווה לשבעה ימי תמיכה של משלם המסים הישראלי. גם אחרי שסופרים כל שקל שחרדי שילם – מס הכנסה, ביטוח לאומי, מע"מ, ארנונה, בלו על דלק – נשאר פער של 22 מיליארד שקל. מי שמדבר על עצמאות כלכלית חרדית מוזמן להסתכל במספר הזה שוב.
מי שמבקש אוטונומיה, צריך למצער להוכיח יכולת להתקיים בכוחות עצמו. הרי אפילו אם נקבל הכרה כיישות עצמאית, אנחנו עצמנו לא נהיה מוכנים לחיות באוטונומיה שלנו. אפילו רשויות שיש בהן חרדים עובדים (כמו בית שמש) נמצאות בסולם הסוציו־אקונומי במדרגה 2 (מתוך 10).[20] בני ברק גם היא באשכול 2, מודיעין עילית וביתר עילית באשכול 1. המשמעות היא שכבר היום, בלי כספים שנלקחים כל יום מאזרחים אחרים וניתנים לנו, הרשויות החרדיות קורסות ברגע כמגדל קלפים.
כל הנתונים האלו מובילים לאבחנה שכדאי שנפנים: אנחנו מיעוט. לא סתם מיעוט – מיעוט חלש. וגרוע מכך, מיעוט חלש שאינו יכול לשרוד ניתוק מחברת הרוב.
הפוליטיקאים שלנו מספרים לנו סיפורים על איזה פתרון שיהיה ניתן להחיל אם רק יהיו להם עוד שני מנדטים. אז זהו, שלא. אין שום פתרון לבעיה הזו, גם עם עוד שבעה מנדטים או חמישה עשר שרים. אם המתגוננים מפנינו לא מצליחים דרך הפוליטיקה, הם פועלים דרך הבג"ץ, ואם לא דרכו, אז דרך הייעוץ המשפטי, ואם לא דרכו, אז דרך האוצר, וגם אם לא דרכו, אז דרך זעם ברחוב. וככל שתחושת האיום גוברת, הכלים נעשים אלימים וקשים יותר.
ואם כבר פוליטיקאים, הנה דוגמא אחת למה שהם מעולם לא עשו, ושהיה משנה את המשחק לגמרי: להילחם על התאמת הצבא. במשך עשרים שנה אפשר היה לשבת יחד עם הציונות הדתית – שנלחמת על זה לבדה – ולדרוש שצבא של מדינה יהודית ייראה כמו צבא של מדינה יהודית. גם בתנאים שהוא מספק ללוחם הדתי והחרדי, וגם בנשמה שלו: צבא שרואה בניצחון מטרה לגיטימית ופועל להשיגה, בלי התיפייפויות ובלי להתנצל על עצם קיומו. מי שהיה נאבק על זה היה משיג שני דברים בבת אחת – צבא שאפשר להתגייס אליו, וברית עם הציבור הכי קרוב אלינו במדינה. במקום זה בחרנו להיאבק על הזכות לא להיות שם בכלל, ונשארנו גם בלי צבא מותאם וגם בלי בעלי ברית. אפילו הם כבר מתחילים להבין שאם הם ימשיכו להגן עלינו – הם ייפלו יחד אתנו לתהום.
"אבל לא ביקשנו מדינה ציונית"
וכאן תבוא הטענה האחרונה: לא רצינו דגל ולא רצינו עצמאות, ואם המדינה קמה נגד רצוננו – מדוע נישא בעולה? התשובה אינה אידאולוגית אלא היסטורית. הדור שלפני קום המדינה חי בדיוק במצב שמייחלים לו היום נטורי קרתא והפלג הירושלמי: יהדות עצומה ומלומדת, עם ישיבות מפוארות ורבנים גדולים מכל מה שיש לנו – ובלי מדינה, בלי צבא, בלי דרכון ובלי מטוס שיבוא לקחת אותה. האסון הגדול ביותר שפקד את עמנו בכל הדורות, שגם השבעה באוקטובר אינו מגרד את קצה הזרת שלו, התרחש שם. הניסוי נערך, התוצאות ידועות. עולם התורה שנשרף באירופה נבנה מחדש דוקא כאן, וצמח מכמה עשרות אלפים לכמיליון וחצי נפש בתוך שמונים שנה – מתחת לכיפת ברזל שלא מימנו ולא איישנו. אפשר לא להאמין בציונות; זו זכותנו ויש לה שורשים רציניים. אי אפשר לא להאמין בציונות, אבל לחיות בתוך המוצר שלה ולומר שאין לנו חלק בחשבון.
אם היינו יכולים להתנתק מכל האזרחים האחרים פה במדינה ולחיות לבדנו, מילא. אבל הרי כבר הוכחנו שלא כך הם פני הדברים. מי שחולם על אוטונומיה מוזמן להסתכל במספרים: אוטונומיה חרדית שתקום היום היא מדינת עולם שלישי: בלי כלכלה, בלי ביטחון, בלי רפואה ובלי תשתיות. אפילו האידאליסטים שבנטורי קרתא במאה שערים לא יסכימו לחיות בה, וודאי לא מעט החרדים שמצליחים להתפרנס ואפילו לשלם מסים. אלו, שגם סולדים מקיצוניות, יברחו ממנה ברגע שיוכלו.
אם היינו יכולים להתנתק מכל האזרחים האחרים פה במדינה ולחיות לבדנו, מילא. אבל הרי כבר הוכחנו שלא כך הם פני הדברים. מי שחולם על אוטונומיה מוזמן להסתכל במספרים: אוטונומיה חרדית שתקום היום היא מדינת עולם שלישי: בלי כלכלה, בלי ביטחון, בלי רפואה ובלי תשתיות. אפילו האידאליסטים שבנטורי קרתא במאה שערים לא יסכימו לחיות בה, וודאי לא מעט החרדים שמצליחים להתפרנס ואפילו לשלם מסים. אלו, שגם סולדים מקיצוניות, יברחו ממנה ברגע שיוכלו.
גם היום, מצב היהודים בפריז, בלונדון ובניו יורק מלמד שיהודי יכול לחיות בחוץ לארץ בעיקר כשיש לו גב של מדינה ריבונית. העולים שנוחתים כאן, ואלו שחוזרים כל שנה – מעידים על כך יותר מכל. אם נפקח את העיניים נגלה שגם בריכוזים החרדיים בחו"ל יש מהלכים מתגוננים נגד החרדים. הרשויות בלונדון, בניו־יורק ובעוד מקומות באירופה כבר מתערבות בלימודי ליבה, והליכים מתנהלים כל העת בנושאים האלה. מבחינת נתונים, הערכות מדברות על 63% מהמשפחות החרדיות בניו־יורק שחיות מתחת לקו העוני (בחברה הכללית שם מדובר על 27%), ו־40% מהמשפחות החרדיות שמקבלות בכל חודש תקציב רווחה לאוכל. וגם שם, ברגע שהתופעה תעבור גבול מסוים, ההתגוננות תגבר. זה טבע העולם. כך שלעבור מדינה הוא לא פתרון אמיתי.
מה שמאפשר לנו לקיים את אורח חיינו החרדי כרגע בתנאים סבירים הם לא כוחנו ולא כשרונותינו, אלא "זבולון" שמינינו לנו. והוא כבר לא רוצה להישאר בתפקיד הזה. לכן, אם לא נפעל כמו עם ישראל לאורך כל הדורות ונגדל "זבולונים" שרוצים ומוכנים לתת את חלקם במקומנו בכלכלה ובבטחון, גם יששכר לא יוכל להמשיך להתקיים. אם לא יהיה קמח, לא תהיה תורה. ככה פשוט.
נדרשת הצהרת כוונות
אין לי מפת דרכים, ולא אעמיד פנים שיש. אבל דבר אחד אני יודע: במצבים כאלה, הצעד הראשון שמייצר שיח אחר הוא הצהרת כוונות. כל אזרח ישראלי, חילוני, מסורתי או דתי־לאומי, שואל את עצמו שאלה אחת פשוטה: מה אתם מתכננים לעשות כשתהיו רוב? איך מדינת ישראל תיראה כשתגדלו עוד יותר?
וזו שאלה לגיטימית. גם אנחנו היינו שואלים אותה על כל קבוצה אחרת שצוברת כח. הבעיה היא שהתשובה שלנו כבר קיימת, ואנחנו לא בחרנו אותה במודע. היא משתמעת מתוך ההצהרות ההזויות שנשמעות מפי חלק מנבחרינו, אלה שאנחנו בעצמנו שולחים לכנסת. ואם דבריהם הם הצהרת הכוונות שלנו, ברור לגמרי מדוע האזרח הישראלי מתגונן. הוא לא מדמיין. הוא מקשיב. הוא שומע את גפני ואת גולדקנופף ומבין הכל.
אנחנו יורים לעצמנו ברגל, לא מפני שאנחנו חיים כחרדים, אלא מפני שמעולם לא חשבנו איך תיראה מדינת ישראל כשאנחנו נהיה רוב, ולא טרחנו לומר בקול ברור מה יקרה למי שאינו חרדי כשהכח יהיה בידינו. אנו זקוקים לאמירה ברורה, מחייבת, מגובה במעשים יום־יומיים, בהצבעה לפוליטיקאים שיוצרים אמון ותחושת בטחון בציבור הכללי, בצמצום בהוצאת סרטונים מקטבים של חצאי משפטים מרבנים. והיא צריכה לבוא לצד גדילה של אחוזי גיוס ליחידות חרדיות שמורות, צמיחה של הכלכלה החרדית ותשלומי מס. כל אלו שווים הרבה יותר מעשרה מנדטים שיהיו בידי המפלגות החרדיות. אלו צעדים שיתחילו להרגיע את שאר העם ולהבהיר שאנחנו כבר מבינים שאנחנו גדולים, ושאנחנו נושאים באחריות בדרכנו.
וזו בדיוק היתה הכוונה של החבר החכם מתחילת המאמר: השאלה היא לא על המדינה אלא עלינו. השאלה שהוא העמיד היא: איך אתם תתמודדו כשכולנו נתגונן מפניכם? כדאי מאד שכולנו יחד נתחיל לחשוב על תשובה טובה, כי אנחנו לא בדרך לשם, אלא כבר שם. המדינה תתמודד, אבל ההתמודדות שלה תהיה דרך התגוננות מפנינו, ואז אנחנו, ורק אנחנו, נהיה בבעיה.
[1] Karl Loewenstein, "Militant Democracy and Fundamental Rights", American Political Science Review, Vol. 31 (1937), parts I–II. המונח נטבע על רקע עליית המשטרים הפשיסטיים באירופה וקריסת רפובליקת ויימאר.
[2] סעיף 7א לחוק־יסוד: הכנסת. שורשי הדוקטרינה בישראל בע"ב 1/65 ירדור נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית, פ"ד יט(3) 365, שם עמד השופט זוסמן על כך שמדינה אינה מחויבת להשלים עם מי שחותר תחת עצם קיומה.
[3] המושג majority tyranny – "עריצות הרוב" – מקורו בכתביהם של אלכסיס דה טוקוויל ("הדמוקרטיה באמריקה", 1835–1840) וג'ון סטיוארט מיל ("על החירות", 1859), ועניינו הסכנה שרוב דמוקרטי ידכא מיעוט באמצעים לגיטימיים לכאורה, בלי לחרוג מן החוק.
[4] שנתון החברה החרדית בישראל 2025, המכון הישראלי לדמוקרטיה (לי כהנר וגלעד מלאך). נכון לסוף 2024 מנתה האוכלוסיה החרדית כ־1,452,000 נפש, כ־14.3% מאוכלוסיית ישראל, עם שיעור פריון של כ־6.5 ילדים לאשה.
[5] תחזיות המכון החרדי למחקרי מדיניות ולמ"ס. יש לציין כי טווח התחזיות רחב: תחזית האמצע של הלמ"ס משנת 2019 העמידה את חלקם של החרדים באוכלוסיה בשנת 2065 על שיעור גבוה יותר. הפער נובע מהנחות שונות לגבי קצב ירידת הפריון ושיעור העזיבה.
[6] מדד החברה הישראלית 2026, המכון למדיניות העם היהודי (JPPI).
[7] יש שישאלו: ומה עם הערבים? גם הם אינם מתגייסים, גם הם מקבלים מן הקופה יותר משהם מכניסים.
ובכן, בצד אחד של המאזן הטענה נכונה ואף יותר מכך: לפי אגף הכלכלן הראשי באוצר, הפשיעה העודפת בחברה הערבית עולה למשק כ־10 מיליארד שקל בשנה. זה עומד לחובתם, ואין להתכחש לזה. אבל בכל שאר הסעיפים אנחנו יוצאים למטה: שיעור התעסוקה של גברים ערבים עמד ב־2024 על 75.1% לעומת 54% אצלנו. כל רופא חמישי בישראל הוא ערבי, וכמעט מחצית מרשיונות הרפואה החדשים ניתנו בשנים האחרונות לבני מיעוטים. ועיקר הדבר: הפשיעה הזאת אינה מדיניות של ציבור אלא כישלון שקרבנותיו הם בראש ובראשונה אזרחים ערבים עצמם. לעומת זאת אי־ההשתלבות שלנו היא בחירה מוצהרת של המיינסטרים.
אבל נניח לרגע שהטענה עומדת, ושאנחנו והערבים באמת אותו דבר. כדאי שנשאל את עצמנו שאלה אחת: האם זה מה שאנחנו רוצים? כי המדינה הזאת כבר יודעת איך היא מתנהלת מול ציבור שהיא רואה בו מיעוט לאומי זר. במעקב, בחשד, ביחידות מיוחדות ובניתוק מתקציבים. היא מדברת עליו בשפה של איום ולא בשפה של שותפות. היא לא שואלת מה הוא צריך אלא איך מנטרלים אותו. מי שדורש שיתייחסו אלינו "כמו לערבים" מבקש בעצם שיתגוננו מפנינו באותם כלים – ואת ההתחלה של זה אנחנו כבר רואים. מי שנהנה מן ההשוואה כדאי שיסתכל לאן היא מובילה, כי היא לא נגמרת בפטור מגיוס. היא נגמרת ביחס שאף נער חרדי נורמלי לא יהיה מוכן לספוג.
[8] בעקבות בג"ץ 6055/23 ואילך נשללה ההשתתפות התקציבית עבור תלמידים החייבים בגיוס. ההיקף השנתי המוערך של הקיצוץ עומד על כ־650 מיליון ש"ח.
[9] בשנת 1948 נכללו בהסדר כ־400 בחורים מתוך כ־600,000 תושבים. כיום מדובר בכ־169,500 לומדים מתוך אוכלוסייה של כ־10 מיליון – שינוי של יותר משני סדרי גודל בשיעור היחסי.
[10] ראש הממשלה דוד בן־גוריון אישר באוקטובר 1948, בעקבות פניית נציגי אגודת ישראל, פטור לכ־400 בחורי ישיבה. באותה עת מנתה אוכלוסיית המדינה כ־600,000 נפש – כלומר כ־0.07% מן האוכלוסיה. ההסדר עוגן פורמלית במכתבו של בן־גוריון מיום 2.1.1951 מכוח סעיף 12 לחוק שירות ביטחון. ראו: המכון הישראלי לדמוקרטיה, "ההיסטוריה של (אי) גיוס החרדים לצה"ל"; פרוטוקול ועדת החוץ והביטחון, אוקטובר 1948.
[11] הודעות דובר צה"ל ודיווחי תקשורת, 2026: היערכות לקליטת מלוא שנתון בני ה־18 החרדים, כ־14,500 איש.
[12] מדד החברה הישראלית 2026, JPPI. הנתון בדבר התנגדות של 79% מן הציבור החרדי מתייחס גם לתרחיש של מסגרות שרות נפרדות ומותאמות.
[13] דיווחי כלכליסט ו־ynet על אישור הסתייגויות בתקציב 2026, בהיקף של כ־790 מיליון ש"ח לישיבות ולמוסדות חרדיים.
[14] מוניטור תעסוקת גברים חרדים, המרכז לחקר הכלכלה החרדית (CECI) על בסיס נתוני למ"ס, רבעון ראשון 2025.
[15] שנתון החברה החרדית בישראל 2025, המכון הישראלי לדמוקרטיה.
[16] נתוני למ"ס והמכון החרדי למחקרי מדיניות: כ־5.8% מן הגברים החרדים בגילי העבודה העיקריים בעלי תואר אקדמי; כ־90% בעלי השכלה תיכונית לכל היותר.
[17] שנתון החברה החרדית בישראל 2025. שיעור המשפחות החרדיות מתחת לקו העוני עומד על כ־33%. מספר תלמידי הישיבות והאברכים עלה מכ־92,500 בשנת תשע"ד לכ־169,500 בשנת תשפ"ד.
[18] המכון הישראלי לדמוקרטיה, "אשר על המס: השתלבות חרדים ותשלומי מסים" (2025): רק 23% מן הגברים החרדים משלמים מס הכנסה, לעומת 62% מן הגברים היהודים הלא־חרדים; החרדים, שהם 14% מן האוכלוסיה היהודית בגילי העבודה, שילמו בשנת 2023 כ־4% מן המסים הישירים.
[19] לפי מחקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה, הסבסוד הבין־מגזרי שמעביר הציבור הלא־חרדי לחברה החרדית עומד על כ־37 מיליארד שקל בשנה. אני לא אשתמש במספר הזה. משה קלמן, במאמרו המצוין "על המיסים ועל המיתוסים: כיצד נולד נרטיב 'הנטל החרדי' ומה הסיפור האמיתי?" שהתפרסם ב"צריך עיון", פירק את המתודולוגיה שמאחורי החישובים האלה בצורה מסודרת ומשכנעת: זקיפה ליניארית של הוצאות ציבוריות כאילו כל נפש נוספת עולה למדינה כמו הראשונה, התעלמות מן העלות השולית האמיתית של תלמיד נוסף בכיתה או נוסע נוסף באוטובוס מלא, וייחוס של מוצרים ציבוריים טהורים לפי מפתח נפשי. קלמן צודק. יותר מזה – הוא צודק גם במקום שהוא עצמו לא הרחיב בו: אם עלות שולית היא אמת המידה, הרי שגם זקיפת שווי ההגנה הבטחונית לפי נפש היא זקיפה מנופחת, שכן מטוס f-35 אינו עולה יותר משום שנולדו לנו עוד ילדים. אז אני מקבל את הביקורת במלואה, ולוקח את הגרסה הזהירה ביותר שהיא מאפשרת: כ־22 מיליארד שקל בשנה. כ־8,000 שקל בשנה מכל משק בית לא־חרדי במדינה.
ואני מקבל גם את מה שקלמן אומר בהמשך, ואולי בעיקר אותו: שהשורש אינו תמריצים שליליים ואינו בחירה בעוני, אלא חסם מבני – "מלכוד הגיוס" שנועל את הגבר החרדי בישיבה עד אמצע שנות העשרים, ופולט אותו לשוק העבודה בגיל עשרים ושש כשהוא כבר אב לשלושה, בלי מקצוע, בלי ותק ובלי אפשרות לעצור שלוש שנים כדי ללמוד.
[20] המדד החברתי־כלכלי של הלמ"ס. גם ירושלים מדורגת באשכול 2 מתוך 10.
וגם כי יחידות חרדיות אינן אורגניות, וחלום הבלהות של הדמוקרטיה הוא להסתמך על מליציות משמרות המהפכה כאלה – למי הנאמנות שלהן נתונה ? איך הן יתקיימו בסביבה אורגנית שיש בה נשים ? וכולי…
הכותב בעצמו מגדיר צבא כזה כ"צבא שרואה בניצחון מטרה לגיטימית ופועל להשיגה, בלי התיפייפויות ובלי להתנצל על עצם קיומו" – משרוקית הכלבים לצבא נטול עכבות מוסריים ושיקולים מדיניים, שאין לו ריבון, אבל בדיוק בגלל שכך הוא וחבריו תופסים את המושג צבא, לא בטוח שישראל הדמוקרטית תאפשר את הקמתו.
בדיוק סביב עולם הססמאות המניפוליטיביות האלו של כביכול "צבא שרואה בניצחון מטרה לגיטימית ופועל להשיגה" (כאילו שזה לא מה שעשה צה"ל עד היום), הכל התפרק בשנים האחרונות. אלו הססמאות שמכרו להמונים בכחש ורמיה (תנו לצה"ל לנצח, הנצחון המוחלט, תקופה של נס), כשהממשלה הובילה את ישראל לטבח היהודים הגדול מאז השואה, למשבר פנימי חסר תקדים (בהתאם לתמונת ה AI ההזויה של צ"ע) ובינלאומי ואסטרטגי הקשים בתולדותיה.
על מה כן שווה להלחם ? לדעתי לא על גיוס, אלא על העניין הכלכלי – זה המנוע, וגם החינוכי – איך לחנך לאזרחות וסטנדרטים מוסריים ראויים, לחשיבה עצמאית, ולאינטגרציה תוך שמירת הזהות מהבית, גם כדי שהזהות העצמית תהיה בלתי תלויה בלאומניות\גזעניות\פונדמנטליזם.
בתור חילוני גמור, אני מאמין בטענות שרשמת.
הציבור החרדי בוחר לחיות חיי תורה על חשבון הציבור החילוני,הילד הקטן גדל והפך למבוגר שדורש יותר.
בתור אב לבת שמסיימת שירות צבאי ,ובן שאמור להתגייס ,אמרתי לבני שאם היו מעבירים את חוק הגיוס בתקופתי לא הייתי מתגייס בכלל ובטול לקרבי..
אני מביט על המציאות בעיניים מפוקחות , אם החרדים שוב יהיו בממשלה ולא יהיה שינוי.
אני לא מתכוןן להמשיך לחיות כאן , יש לי אפשריות והכבלים שחיברו אותי לכאן התרופפו , אני לא מתכוון לחיות במדינה שאני והילדים שלי נחשבים סוג ב.
לצערי אני נוטה להעריך שלא יהיו הרבה תגובות על המאמר המצויין הזה, כי בציבור החרדי לא מקובל להכות על חטא. הכסף שנלקח מהציבור הכללי לטובת המגזר נחשב כ'פרוטות', ואילו החילוני העובד נתפש כעשיר מופלג שאין בעיה כלל להשית עליו את הוצאות החרדים. רק בדבר אחד איני מסכים עם הכותב – לא המגזר החרדי יקרוס, אלא המדינה. זה יקרה לאחר שהחלק ש"מחזיק" את הכלכלה והרפואה יבחר להקים את חייו במקום בו לא נוטלים ממנו את כספו לטובת ציבור ענק שבחר לא לעבוד ולא לפרנס את משפחתיו הגדולות. בישראל כמעט כל המיסים הישירים, כמו מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות משולמים ע"י שני העשירונים העליונים. כשאלו יעזבו ניוותר עם מדינת עולם שלישי
צודק בהחלט, כך גם אומרים עוד חוזים.
יכול להיות שבין העוזבים או אפילו מהראשונים שבהם יהיה חלק ניכר מאותו ציבור חרדי…
בינתיים הציונים ממשיכים להעמיס עוד צרות ומלחמות כדרכם, וממשיכים להתקוטט על עקרונות שמקורם במלחמות כח ושלטון.
אין כאן שום גורם מאחד בין האוכלוסיות השונות, אולי רק הרצון לחיות. כך שאתם מצליחים יפה לפרק את המדינה בעצמכם גם ללא התערבות שלנו.
לא יהיו הרבה תגובות על המאמר הזה, כי הציבור החרדי לא קורא אותו, האתר "צריך עיון" חסום בסינונים החרדים כמו נטפרי ואתרוג, וחלק גדול מהחרדים לא יכול בכלל להיחשף למאמר הזה, החרדים שכן נחשפים הם אלו שבדרך כלל יותר מודרנים ויותר עשויים מלכתחילה להסכים למאמרים כאלו.
בנתיב הוא פתוח.
באמת רוב המגיבים כאן נוטים להסכים עם דעות "מתקדמות".
זה באמת מסובך ולא פשוט ליישם גישה בלתי מתפשרת ובלתי מתחשבת בנסיבות דה פאקטו.
אך זה עדיף עשרות מונים על סתירות אידיאולוגיות וטשטוש גבולות.
יש פה פרטים בסיסיים שאינם נכונים
חמישית מהכנסות המדינה הם ממיסוי ישיר ועקיף על נדל"ן.
מי הציבור במקום הראשון ברכישת נדל"ן בישראל – הציבור החרדי
אני לא אנליסט שאדע לנתח בדיוק את המספרים, אבל הנתונים האלו משנים לחלוטין את המפה
חבל להתרגש מנתונים שמתחזים להיות אובייקטיביים
ליוחנן: או במילים אחרות: מי שמסכים בא לכאן לקרוא ולהתענג על המקום היחיד שבו אפשר לדבר באמת על הסוגיות הבוערות האלו. מי שלא נמצא בתוך זה כלל לא מגיע לכאן… ולא מעניין אותו.
לפעמים אני חושב לעצמי: הרי כתוב שמעל גיל מסוים מותר ללמוד קבלה – כי בגיל הזה האדם כבר מבוגר ומוחו בשל ומוכן לכך. אז למה אנשים, אפילו מבוגרים, לא עוצרים רגע אחד ומתחילים לחשוב? למה לא להתבונן? הרי הדברים זועקים. איפה כל תלמידי החכמים היקרים שלנו? למה הם לא מנסים להתבונן במציאות?
ההכנסות ממיסי נדלן לא קשורות לציבור החרדי אלא על דירות יוקרה מעל מיליון שח לפחות, ונדלן לתעשיה.
נקסט
כותב המאמר כנראה רצה להמחיש את המרחק בין התרבויות ולכן כנראה הכניס את הפריצות הרחובית החילונית כבר התמונת השער.
וזאת אחרי שבמאמר האחרון הוא הפליג לדבר בשם הבעש"ט הקדוש…
אז לא הלך בטוב אז כעת מנסים בדרך הישנה והמוכרת: איומים, הפחדות וזריעת היסטריה. זה בד"כ עובד מצויין לדמגוגיה, פוליטיקאים והביג פארמה.
הוא צודק בדבר אחד, שהשיטה של הפוליטיקאים החרדים למשוך עוד זמן ולייצר עוד תירוצים אינה אלא פתיל השהיה למלחמת התרבות שהתחילה עוד במאה ה-19 ונמשכת עד היום.
אז סה"כ הצליחו למשוך כמה עשרות שנים במסווה של תת תרבות, אך הבעיה היא כזאת:
יהודי מאמין לא יכול להיות פסיבי ואדיש לקלקול כה גדול שפוגע בכל המהות של מה שאנחנו מייצגים בעולם והוא האמונה התמימה בבורא ללא כל השפעות וחשבונות אחרים.
ומשכך, גם אם יצטרף טכנית לקבוצה אחרת שלפי הספר היתה צריכה להיות מנודה ומוחרמת (תבדקו בש"ע מה הדין של מי שעושה עבירות בפרהסיה), הוא לעולם לא ישלים עם השוני.
ולכן החיבור נועד לכישלון.
אז מה הבעיה? גזרות כלכליות?
זה באמת קושי גדול ודורש כוחות ואמונה אך על איסורים א"א להתפשר כמדומני, בטח על איסור כה חמור- להודות ולהצטרף לכת של מינים ואפיקורסים.
כותב המאמר מביא כ"מ דוגמאות קיצוניות שלא עומדות במבחן ההסתברות.
אסון כה גדול כמו שקרה באירופה לא מחייב שזה יקרה שוב דווקא שם.
ואם כבר אז הסיכון הגדול ביותר לאוכלוסייה נמצא דווקא כאן…
ובינתיים בצד השני, חסידויות כמו סאטמר בנו תשתית די מכובדת של תורה וייצוג לאמונה האמיתית ללא שום תלות במדינה הציונית, הפלא ופלא, הם אמנם לא מלקקים דבש וגם להם יש קשיים לא מעטים, אך ממש לא סכנה קיומית כמו שהציונים יצרו.
את כל זה בנה אדמו"ר מאפס אחרי המלחמה, בין השאר בזכות זה שעודד חסידים לצאת לעבודה ולהצליח ובכך הוא וממשיכיו בנו חוט שידרה כלכלי לקהילות.
גם אצלנו אפשר לנסות לאמץ את המודל ולמצוא שבט זבולון שיתן מעצמו באהבה לכבודה של תורה ולא בפנים חמוצות עם מיליון התניות.
וכבר הבטיח לנו הקב"ה ש"לא תשכח מפי זרעו" אז אפשר לסמוך גם ע"כ במקביל לעשייה.
מאמר מזעזע בעיני, שמעיד על הפנמה של ערכי החברה הליברלית החילונית, ואולי גם על אוטו אנטישמיות.
מי שחרד לדבר ה’ יעדיף עשרת מונים חיים שיש בהם אהבת תורה ויראת שמיים במדינת עולם שלישי על פני חיים במדינה מתקדמת בהם אנשים שאינם שומרי מצוות אחראים לחינוך ילדיו עד גיל 21. זה ברמה העקרונית.
ברמה המעשית – אני מסתכלת מסביבי. אנשים חרדים לא נבערים ועניים כמו שמנסים בכל הכח לצייר אותנו. הערכים שלנו שונים ורמת החיים שונה בהתאם, אני בטוחה שככל שהחברה תהיה דתית ברובה יפתחו עוד אפשרויות שסגורות כיום בפני אנשים יראי שמיים ( ראה למשל החוק ללימודי תואר שני בהפרדה). והבוטח בה’ חסד יסובבנו.
גם סאטמר חיים על ענן של הכלכלה הישראלית. בטח כשצריכים דירה שבנו אחרים, מכונית שאחרים דאגו ליבוא, מזון שאחרים מייצרים. הכל באוויר וגם אתם. תקראו תפנימו הוא צודק בכל מילה ועוד בעדינות.
אני צריך ביאור למושג "חיים על ענן של כלכלה", האם זהו מונח מעולם הכלכלה, הטכנולוגיה או מיסטיקה.
אנחנו לא חיים על ענן אלא חלק ממערכת כלכלית המבוססת על תן וקח, סאטמר הקימו תשתית כלכלית בארה"ב ולה עוד סניפים באירופה, אוסטרליה ובארה"ק.
הם למעשה יותר מכניסים כסף לכאן בהשקעותיהם בעולם התורה שכבר מסתכמות בכמה מליארדי דולרים למוסדות לא מתוקצבים כמובן.
גם את בית המדרש בירושלים הם בונים על שטח שקנו בכסף מלא ללא שום הקצאה.
אז ברור שאני קונה תוצרת של מישהו אחר וכך גם הוא מתפרנס, מה הבעיה כאן?
ההבדל הוא שאיני תלוי בתקציבים שלהם ולא צריך לפחד להגיד את האמת.
שהיא:
שהיהדות רק סובלת מהיוזמה המיותרת הזו שטוענת שהיא זו שמחזיקה אותה.
היינו קיימים אלפי שני לפניה ונהיה גם אחריה.
סתם למי שלא יודע אולי, יהודי התפוצות מזרימים סכומים נכבדים לעולם התורה כי הם רוצים בקיומו, למעשה תורה זו תוצרת מבוקשת ובהחלט יכולה להחשב כחלק מתל"ג למי שמודאג כ"כ מחוסר "יצרנות".
גם בארץ אזרחים משלמי מיסים משקיעים מכיסם ונהנים מקיומו, אני אני לא צריך כ"כ להתנצל ע"כ שאני לומד כאשר ישנה אוכלוסיה שמעוניינת בכך.
כמי שלא מצוי בחברה שלך אך מודע לכובד הלחצים הפנימי הקיים שם, מעריך מאד את היושרה ואת המוכנות להסתכל למציאות בעיניים. עצם הכתיבה, עצם הנכונות להתמודד עם השאלות, גם אם הפתרון אינו ידוע או קל- מגביר את תחושת האחדות והשותפות בעול. יישר כוחך
כל הכבוד
אני בהחלט מסכים עם חלק גדול ממה שנכתב כאן, אבל חשוב לי להוסיף שתי נקודות.
האחת, אני אישית אופטימי יותר לגבי העתיד. כשמדברים על מצב שבו נהיה כאן רוב, השאלה המתבקשת היא כיצד ייראה באותה נקודת זמן הציבור החרדי. הרי ככל שציבור גדל, כך הוא גם נעשה מגוון ומורכב יותר. יעיד על כך, למשל, מספר המנדטים החרדיים, שנותר פחות או יותר יציב לאורך שנים רבות, למרות הגידול הטבעי והמשמעותי של הציבור. לפני כ־20 שנה כמעט שלא היו חרדים באקדמיה, ואילו כיום ישנם אלפים רבים של חרדים שלומדים במוסדות אקדמיים ומשתלבים במגוון תחומי חיים וכן הלאה.
לכן, בנקודת הזמן שבה תתרחש כביכול ה״חפיפה״ בין הציבור הכללי לציבור החרדי, אני מאמין שהציבור ישתנה למדי ממה שאנחנו מכירים היום.
הנקודה השנייה היא שלצד ההכרה בכשלים שלנו ובצורך בתיקון, חשוב בעיניי לזכור שבסופו של דבר שני הצדדים צריכים לערוך חשבון נפש. לדוגמה, יש לבחון את התופעה של דחיית עובדים חרדים ממקומות עבודה ומתחומים שונים רק בשל המראה החיצוני שלהם.
אנקדוטה נוספת, מעט פרדוקסלית, בהקשר הכלכלי: העובדה שהציבור החרדי הוא אוכלוסייה ענייה עשויה לתרום, בהיבט מסוים, ליציבות הכלכלית. מדינה זקוקה במידה מסוימת גם לאוכלוסייה בעלת צריכה נמוכה יותר, כדי לסייע בשמירה על יציבות מחירים ואינפלציה נמוכה. (כמובן, זה לא אמור להוות אסטרטגיה כלכלית רצויה שיש לשמרו, אך זו בהחלט נקודה מעניינת למחשבה).
בנימין, יפה אמרת!
מאמר יפה, אך יש בו כמה טעויות.
א. הציבור החרדי מתנהל בצורה הנוכחית בגלל שהוא מיעוט המנסה לשמר את ערכיו ותרבותו בתוך סביבה בעלת תרבות הפוכה לחלוטין. מסיבה זו הציבור החרדי בישראל מתבדל עוד יותר מזה שבחו״ל (בעיקר בכל הנוגע לתעסוקה) – כי יהודים חילוניים מהוים איום גדול יותר מאשר גויים, דווקא מחמת קרבתם.
ככל שהציבור החרדי יהיה גדול יותר, בטוח יותר בעצמו ופחות מאויים, כך התנהלותו תהיה שונה. יקח זמן לשנות דפוסי התנהלות ומחשבה, אך זה יקרה ללא ספק.
ב. הנתונים על החרדים בחו״ל שגויים לחלוטין, משום שהם מסתמכים על ניתוח נתונים המותאם לציבור הכללי בארה״ב ולא לציבור החרדי שמאופיין בדפוסי התנהלות שונים לגמרי. למשל, חישוב רמת העוני משתנה דרסטית כשמדובר במשפחות ברוכות ילדים, למרות שחישוב ההוצאות שונה ממשפחה מעוטת ילדים. כמו כן ההגדרה של ״הסתמכות על סובסידיות ממשלתיות״ מטעה, הן משום שחלק נכבד מזה הוא ביטוח בריאות שבכל מדינה נורמלית נחשב כשירות בסיסי הניתן בשווה לכולם ולא כסבסוד מיוחד, והן משום שהוא מתגמד לעומת הוצאות הענק על חינוך שדווקא מסובסד לשאר האוכלוסיה ולא לציבור החרדי המשלם מכיסו הפרטי, אלא שלא קוראים לזה ״סבסוד״… בנוסף החישוב לפי משק בית אינו נכון כי הוא כולל משפחות צעירות בהן הגבר עדיין לא יצא לעבוד או בתחילת הקריירה, בניגוד למקבילו הגוי שפשוט לא התחתן עדיין אך לא בהכרח מכניס יותר כסף. אם נבדוק נתונים אמיתיים נגלה שההכנסה של החרדי הממוצע בחו״ל גבוהה מזו של הגוי הממוצע, וניתן להיווכח בזאת על ידי בדיקה פשוטה של סוג הבתים, רכבים, בגדים ומסעדות בריכוזים החרדיים. (אגב, הרבה מהבעיות בניתוח הנתונים נכונים גם לישראל)
ג. הטיעון מ״הניסוי שנערך באירופה עם התוצאות הידועות״ הוא מהשקרים התעמולתיים הגדולים ביותר של מדינת ישראל, כשחשיבה ביקורתית בסיסית מבחינה מיד בכזב שבו. אם הנאצים היו נלחמים בצה״ל הם היו מנצחים אותו במהירות, כמו שעשו לצבאות חזקים בהרבה כדוגמת הצבא הצרפתי והסובייטי. גם מאמץ משולב של כמה מעצמות עולמיות הצליח להביס את הנאצים רק אחרי כמה שנים ומליוני הרוגים. מנין נובעת ההנחה השחצנית והמטופשת שצה״ל היה מגן על היהודים מההשמדה הנאצית?
יתירה מזו, המקום הכי מסוכן ליהודים בעולם היום בעולם המערבי היא מדינת ישראל. אם תהיה חלילה השמדה המונית נוספת מירב הסיכויים שהיא תקרה בישראל, אותה זוממים מאות מליונים מוסלמים להשמיד כבר עשרות שנים, ומקדישים לכך הרבה זמן ומאמץ. כמות היהודים שנהרגו בישראל מאז הקמת המדינה גבוהה לאין ערוך מבחו״ל. יש הרבה תועלות שהביאה המדינה ליהודים, אך בטחון הוא לא אחד מהם. בכל הנוגע להבטחה המרכזית של המדינה היא נכשלה בכשלון חרוץ, ולא עוד אלא שהיא הגורם המרכזי לאיומים על יהודים בחו״ל. אז למה חוזרים על השטות הזו שוב ושוב?
האמת היא שאתם עושים לעצמכם הנחה גדולה. הסבסוד שהציבור הלא חרדי מעהיא לציבור החרדי הרבה יותר גבוה. המליארדים שאתם מדברים עליהם הם רק הסכומים הישירים. מה לגבי קופת חולים לילד? אתם האי מקבלים אותה ולא משלמים את חלקכם. מה לגבי בטחון? אתם האי מקבלים אותו ולא משלמים את חלקכם. מה לגבי דירה? אתם מקבלים את כל התשתיות ולא משלמים את חלקכם, וגם הקרקע מתקבלת במחיר מוזל… בסך הכל יוצא שהחרדים גוזלים, בכפיה, את פירות עבודתם של הלא חרדים, בהיקף שצפוי להגיע למיליוני שקלים לכל משק בית לא חרדי. זה בוודאי לא מוסרי, הרי חרדי לא יעז לגזול מחברו פיסה של לחם, אבל כשזה מתרחש דרך מוסדות המדינה החרדי פשוט אינו מודע לכך שזה קורה. מה שבטוח הוא שזה לא בר קיימא. החילונים לא יוכלו לעמוד בזה כאשר האוכלוסייה החרדית תגדל, והתוצאה תהיה שינוי מאסירי ביחס לאוכלוסיה החרדית, או קריסה של המדינה. אין אפשרויות אחרות.
לא הבנתי
חרדים לא משלמים על קופ"ח?
חבל שלא ידעתי מזה וכל החיים שילמתי…
איפה יש דירות בחינם? למה אף אחד לא אמר לי? סתם אני משלם משכתא…
ביטחון? איזה בדיוק? אולי בין מלחמה למלחמה ובין טיל לפיגוע…
ואיזו כפיה? אתה צריך כדור הרגעה, הקרניים שלנו לא כ"כ גדולות…
למגיב עמר, עצוב לומר כמה אתה צודק. לצערי אתה מדייק לגמרי. הפער הכי עצוב בסיפור הזה הוא שרוב הציבור אצלנו פשוט חי בבועה ומחזיק בנרטיב הפוך לחלוטין – בטוחים במיליון אחוזים שהם אלו שמחזיקים את הכלכלה ומפרנסים את החילונים..
מאמר מעניין עם נימוקים שכל חילוני מכיר ומבין וחלק גדול מהחרדים מעדיפים להתעלם מהם. תודה.
גם חילונים לא משלמים באופן ישיר – הם משלמים את הסובסידיות הממשלתיות עבורך ועבור משפחתך וגם עבור משפחתם. אתה לא באמת חושב שה40 שקל חודשיים שלך מכסים את מערכות הבריאות של המדינה… רק בריאות.
כחילוני לגמרי, התומך בעולם התורה כיוון שהיהדות קודמת לישראליות, אני מתקשה לגבש דעה על הנושא המאוד כבד הזה. שכן מצד אחד אני מאוד תומך ברעיון של לימוד התורה ומימון אברכים, ומהצד השני מתקשה להבין מדוע לא יתגייסו אלה שלא לומדים.
ואז מצד אחד מבין שההחשש המוצדק הוא בשל חוסר ההתאמה של המסגרת הצבאית ומצד שני החרדים לא פעלו להתאמה הזאת.
כואב לי כאבם של החרדים על התחושות שיש נגדם בציבור שלי , בני משפחתי ממש שונאים חרדים וזה ממש עגום, אבל אני יכול להבין את הכעס, לאנשים לא קל בחיים בשנים הקשות האלה, והעומס הולך ומכעיס אותם.
לדעתי מה שיקרה זה בשוליים של העולם החרדי תהיה התמוססות עם הזמן, וחלקים מהם יזלגו החילוניות. זה קרה אז באירופה וסביר שיקרה גם פה, ולשמחתנו הם לא יתערבבו עם גויים אלא עמנו היהודים החילונים, והדבר הזה דווקא יחזק את המסורתיות החילונית שהיא ממש ממש חשובה לעם ישראל – שהרי אין תורה בלי קמח, בלי שוטר, בלי חייל.
העם היהודי הוא מופלא בשל היכולת שלו להכיל את כל הרבדים מבלי לתת לחילוניות לאבד את הראש ומבלי לתת לחרדיות להקפיא אותו. בעזרת השם בשורות טובות.
מה הקשר בין שוטר וחייל לבין המושג המדומיין "חילוניות מסורתית"?
מה זה אומר בדיוק?
ואם יש מושג מבולבל ולא ברור אז למה צריך לחזק אותו?
תודה לכותב המאמר, על מתן האפשרות להבין איך כל אחד מהצדדים רואה את הקונפליקט. הדוגמא על הילד שהפך לגבר, אך עדיין לא תורם לבית, היא מאירת עיניים. עם זאת, בכל הדיונים אין דגש על שתי תרומות חשובות של החרדים בתחום גידול האוכלוסין ובלכלת הצריכה הביתית- שני יתרונות עצומים שהופכים לנדירים , במרבית מדינות העולם.
הבנתי שאלפי שנים של מסירות נפש לצורה ואמונה שמקיימת את העולם מסתכמת אצלך בתרומה לגידול אוכלוסין וכלכלת בית, גישה מעניינת…
ל"'פשוט": החרדיות לא קיימת אלפי שנים. יתר על כן – הנוהג של אישה מפרנסת וגבר לומד קיים רק כמה עשרות שנים. הזיהוי בין חרדיות ליהדות הוא חדש עוד יותר
לשלמה
כנראה שאינך מבין מה המשמעות של להיות חרדי.
זה לא מסתכם בלבוש או אוכל או גינונים ונימוסים כאלו ואחרים.
אלא נאמנות בלעדית לתורה ומצוות בלי לערבב עוד אידיאולוגיה כמו ציונות, סוציאליזם, ליברליזם וכו'.
ומשכך, אפשר בהחלט להגיד שהיא כן קיימת מאז שאברהם אבינו גילה את בוראו והחליט על נאמנות בלעדית אליו.
על עניינים אחרים שהתחדשו כמו המנהג שנשים יוצאות לעבוד אפשר עוד לדון ותתפלא שלא כולם מסכימים עם זה
לגבי התאמת הצבא : הכותב בטוח שעל פי היהדות הצבא צריך להיות צבא שחותר לנצחון ואינו כפוף לדעת הקהל בעולם. זו הנחת יסוד רחוקה מהמציאות, ההשקפה החרדית היא שאנו ברמה זו או אחרת של גלות, ודאי שהגאולה טרם הגיעה, ואין לנו רשות לצפצף על אומות העולם. לא בכדי נקרא צהל- צבא הגנה לישראל. הגנה דייקא.
ומכאן, התאמת הצבא אינה פשוטה- אחד יטען כמו הכותב, השני יאמר להיפך- כמו שאמר הרב לנדו בכמה מילים- שהצבא יוצא למשימות מסכנות חיים לא מוצדקות, צריך שיהיה צבא שחותר לשמירת החיים. ויבוא השלישי ויאמר שאנו אדישים לשאלות אלה, העיקר שלא יהיו נשים בבסיס, ויבוא הרביע ויטען שחייבים יחידות חרדיות נפרדות, ויבוא החמישי ויטען כנגו שיחידות אלה יהיו מופלות לרעה ויהיו בשר תותחים. בקיצור, בעיה.
מאמר מצויין ומאיר עיניים. מודה שבתוך כל השיח וההתלהמות והעוינות, לא חשבתי על הכיוון הלוגי והפרקטי הזה.
יש תחושה – ואין לי הסבר לסיבה שלה – שלשני הצדדים אין רצון אמיתי וכנה לפתור את בעיית הגיוס. בדור מוכשר כל כך, שפתר עשרות סוגיות סבוכות, לא נמצאה משום מה הדרך ליצור בסיס צבאי שיעמוד בעקרונות של תורה. זה לא משהו מסובך כל כך, ועם מעט רצון טוב וגישור נכון ניתן להגיע לעמק השווה, אבל נדמה שכל אחד נוטה להחמיר ולהכשיל כל מיזם.
מצד שני, יש בעיה אחת עקרונית עם הצבא, והיא לא נוגעת לעניני נשים וכו'. ביד מי תהיה הסמכות להורות על יציאה למלחמה? מי יכריע על חיי אדם? האם היהדות מעניקה את הסמכות לחרוץ גורל צעירים בידי כוכבי או זהבי או ששאלות כאלה מסורות רק לגדולי ישראל?
את העיגול הזה לא נצליח לרבע לעולם.
בדיוק. ההחלטה על יציאה למלחמה וכד חייבת להיות בידי מי שמנהל את המדינה.
ואשר לשאלתך- כן, היהדות נותנת סמכות זו, כי רק להם את כל המידע הנחוץ לכך. חוץ מזה שאין דרך אחרת.
ובאשר לגדולי ישראל- כבר אמר הרב מבריסק- "אין לנו בט"ז ובש"ך את הכלים לקבל החלטות מעין אלו."
לעדי, איפה ראית כזאת הלכה שלמינים ואפיקורסים יש סמכות של סנהדרין.
לא מכיר כזה דבר אז מזל טוב על התפקיד החדש שלקחת לעצמך והסמכות להסמיך מנהיגים ומלכים, שופטים ושוטרים וכו'
יישר כוח על המאמר החשוב ועל האומץ להסתכל למציאות בעיניים, ובמיוחד על ההכאה על חטא וההבנה שצריך היה מזמן להיאבק לצד בני התורה הציוניים במדינה על הצביון של צה"ל כצבא יהודי כך שלכולם יהיה בו מקום. צורמת וכואבת לי עדיין נימת ההתקרבנות וההתמסכנות כאילו הציבור הסובל הוא דוקא החרדים והציבור הכללי לכאורה עושה עליו "עליהום" בלי סיבה מוצדקת, כאשר המציאות – שמשום מה קשה לחרדים להפנים – היא שמדינת ישראל בסכנה וזקוקה לאלפי לוחמים נוספים כדי לעמוד בכל האתגרים הבטחוניים. כל עוד לא מגיעים אותם לוחמים, הציבור הבאמת סובל הוא אנחנו – המשרתים ובני משפחותיהם שמתפרקים בכל האספקטים ואין מושיע. אבל זה שאנחנו מתפרקים הוא הקטנה בצרותינו לעומת מה שעלול לקרות למדינה אם תוצת אפילו אש קטנה בחבית חומר הנפץ הבטחוני שסובב אותנו. שום תפילה לא תעזור כאשר לא יהיו מספיק חיילים להילחם פיזית.
חרדים באמת תמהים ונבוכים כשמסבירים להם את עובדות החיים הפשוטות. אבל המציאות עדיין קיימת. חרדים לא משלמים את חלקם. כל עובד במדינה משלם אחוז מסויים ממשכורתו לבריאות. חרדים עובדים פחות ומשלמים פחות. לכן הם אכן לא משלמים את חלקם- אפילו בקופת חולים. זה בלי לדבר על כל דבר אחר, כמו בטחון, תחבורה וחינוך. קשה להסביר להם את זה אבל מדובר בגזל, שבוודאי לא היו מוכנים להיות שותפים לו- אבל הם פשוט מכחישים את קיומו.
רק שאת האש מציתים אותם "בני התורה הציוניים"
היי עמר, אני שוב כאן ומוצא את עצמי מסכים איתך לגמרי. כמה אתה מדויק ונוגע בלב ליבו של העניין! וכמה לצערי הציבור היקר שלנו אינו מודע כלל למצב, לא חולם אפילו. אתה רואה לפעמים למדנים עצומים, אבל בסוגיה הזו מדברים כמו עמי ארצים גמורים.
לגבי ה"ניסוי"- ראיה רדודה של מה שהיה.
כיהודי מאמין אתה אמור להבין שהשואה לא היתה תוצאה של ניסוי וטעיה. זו היתה גזירה משמים. ואין שום הוכחה מדעית שמה שהיה יקרה שוב, כשם שאין הוכחה לכיוון ההפוך- שמדינת ישראל תמנע חורבן נוסף.
יש להתמקד במציאות העכשווית, יש מדינה ויש אויבים ויש כלכלה ויש רמת חיים. וכו', וצריך למצוא את הדרך.
לא צריך להיות יהודי מאמין בשביל זה. הגרמנים הביסו את צבאות אירופה במהלומות מחץ מהירות, והיו עושים זאת גם לצה״ל בלי קושי רב. גם היום מספיק שארה״ב תפסיק לעזור לישראל (גם אם לא תלחם נגדה) ואנחנו אבודים.
די עם השחצנות הציונית של ״כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה״, המבוססת על דמיונות ומשאלת לב במקום על המציאות. וזה בלי קשר לאמונה והשגחה. שבעה באוקטובר לא הספיק?
מאמר של יושרה וראיית המציאות, עם ישראל זקוק לאנשים ישרים הנושאים בעול הבטחון והכלכלה עם אחיהם, מקימים יחד את עולם התורה בארץ ישראל, מחזקים את השותפות במדינתינו היקרה שמאפשרת לעם היהודי לפרוח בארצו.
אחד הטיעונים הכי מטופשים הוא הטיעון התנגדתי לציונות לכן אני פטור מחובות אזרחיות אבל אני מוברג בכל מערכות המדינה וחי מקופת הציבור
כן בטח התנגדת לציונות ילדון חרדי בן 20 עם נזלת
האם למישהו זה יראה נורמלי שילד אמריקני יאמר ב2026 אבות אבותי התנגדו למרד המושבות בבריטים במאה ה18 ולכן אני פטור מכל חובה אזרחית בארצות הברית אבל חי על תלושי מזון ביטוח בריאות ממשלתי וביטוח לאומי אמריקני
אדם כזה יתקבל בבוז עמוק כיאה לנצלנים שכמותו
אין שום תרחיש שחרדים עוברים כאיש אחד למדינה אחרת
לעולם המערבי נשבר מהגירה ללא בקרה ובייחוד שהאוכלוסייה החרדית לא יצרנית ולא מתכוונת להיות כזו והשתרשו בה נורמות עמוקות של ניצול ותחמנות של כל הסובב אותה וזלזול בנורמות הכי בסיסיות של חוק או סדר
אף אחד לא מחכה לכם בשום מקום חרדים יקרים שלי ולגויים ממש אבל ממש לא תהיה טיפת סבלנות למזג המופרע שלכם
בהצלחה.
תיקון קטן:
לא התנגדתי, אלא עדיין מתנגד.
כי להבדיל ממך, אני לא ניזון מאופנות חולפות אלא נאמן לשורשים שלי גם אם הם בני אלפי שנים, וגם אם כל העולם יגיד אחרת ויקרא לי ילד קטן עם נזלת ושאר מחמאות.
כך שאין לי סיבה לחזק את מי שעושה לי בעיקר נזק ואם בתוך כך יש איזו תועלת קטנה אז הוא כבר משעבד אותי אליה.
ד"א, יש לך אולי טישיו?
ומי קובע לגבי חובות אזרחיות?
אותם אלו שהשתלטו בכח על ארה"ק הם כעת "בעלי המוסר"?
מה שהופך אותם לאוטוריטה זה אך ורק ההשתלטות הנ"ל ולא שום כח אחר.
אם למיסים וארנוניות, מילא.
אך למסור את הנפש לשיגעונות שלהם?
כדי שיוכלו להיות "עם חופשי בארצנו" כלשונם – מצטער, אנחנו מוסרים את הנפש על מה שאנחנו מצווים וזה לא כולל תמיכה במינות ואפיקורסיות על סטרואידים בחינוך ותרבות.
בינתיים מי שמתמחה בלהרגיז את או"ה אלו אותם יהודים שכל מאוויים היה למצוא חן בעיניהם עד שהיו מוכנים לנטוש את המסורת והאמונה שלהם.
כש"כ "כי ייתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו"
חרדים באמת תמהים ונבוכים כשמסבירים להם את עובדות החיים הפשוטות. אבל המציאות עדיין קיימת. חרדים לא משלמים את חלקם. כל עובד במדינה משלם אחוז מסויים ממשכורתו לבריאות. חרדים עובדים פחות ומשלמים פחות. לכן הם אכן לא משלמים את חלקם- אפילו בקופת חולים. זה בלי לדבר על כל דבר אחר, כמו בטחון, תחבורה וחינוך. קשה להסביר להם את זה אבל מדובר בגזל, שבוודאי לא היו מוכנים להיות שותפים לו- אבל הם פשוט מכחישים את קיומו.
מדבריך אז אני מבין שמי שלא מרוויח מספיק הוא גזלן…
באמת שברת שיא… לא שמעתי תיאוריה כה טפשית בחיי
הגישה שלך סוציאליסטית למהדרין, אבל היא לא הגיונית, כי אי אפשר לחייב אנשים להרויח כמיטב יכולתם, ולכן הסוציאליזם נכשל שוב ושוב.
אדרבה הסוציאליזם, ולא החרדיות, היא הבעיה כאן. אם אזרחי המדינה רוצים לפתור את הבעיה עליהם לשנות את המדיניות לקפיטליסטית באופן שכל אחד משלם על מה שהוא צורך. כל החרדים יצטרכו לממן את עצמם, הם לא יוכלו להתלונן על קיפוח והציבור הכללי לא יוכל להתלונן על נצלנות.
(מה יעשו הישראלים בלי להתלונן? זו בעיה אחרת)
אני חושב שהדוגמה מהשואה אינה טובה ואציג דוגמה אחרת.
לפני תחילת העליות הציוניות והמנדט הבריטי והפריחה הכלכלית שבאה בעקבותיהן חי פה הישוב הישן שהיה קטן עני מוכה מחלות ותלוי לחלוטין בכספי תרומות מחו״ל. בחוגים אלו רווחת הטענה כי אילולא הרגיזו הציונים את הערבים היינו מצליחים למצוא הסדר סביר שהיה מאפשר ליהודים לחיות בשלום תחת שלטון ערבי
טיעון מופרך זה מתעלם ממספר עובדות בלתי ניתנות להכחשה
א. הערביות והאיסלאם הן ציוויליזציה ודת שנמצאות כבר 500 שנה בתהליך חד כיווני של שקיעה וניוון
ב. האיסלאם והערביות סובלות מבעיית אלימות כרונית שפתרונה אינו נראה באופק, אלימות זו אינה מופנית רק כלפי יהודים אלא כלפי כל מי שאינו מוסלמי ובעצם גם כלפי מוסלמים אחרים אפילו בני אותו הפלג באיסלאם.
מיעוטים שאינם מוסלמים נטבחים או נמלטים בהמוניהם מכל שטח השפעה מוסלמי ומי נשאר חי תחת משטר דיכוי וטרור שרדיפות הדת של הציויינים נראות כמו נופש בקריבים לעומתו
ג. כל מדינות ערב שקמו על חורבות האימפריה העות'מנית שאיתם התיימרו אנשי הישוב הישן לעשות שלום הן מדינות כושלות לחלוטין בפונקציות הכי בסיסיות של מדינה וסובלות ממתח דתי שבטי ומעמדי בלתי פוסק טיהורים אתניים ולמעשה חלקן לא באמת מתפקדות כמדינה היום.
אז ההנחה המופרכת שסיעה קטנה של יהודים היתה מצליחה להימלט מכל זה ולא להיטבח באחד מאינספור המלחמות הפנימיות הרדיפות פרצי הקנאות הדתית ההפיכות הצבאיות ומה לא ועוד לצמוח ולשגשג ולהגיע לממדים אליהם הגיע הציבור החרדי בישראל כיום היא מופרכת ברמה של אמונה בחדי קרן.
גם מדינות ערביות שהצליחו לצאת מלופ של נחשלות אלימות וקנאות דתית דוגמת האמירויות או מרוקו הן דיקטטורות חייכניות מאוד עם רמת חיים גבוהה עד שלא מצייתים לכללים שלהן( לחרדים יש נטייה לצפצף על כל מה שזז)
אז שיהיה בהצלחה.
בוא נבדוק את הפירכות שלך אחת לאחת
א. מה זה לשיטתך שקיעה וניוון ואיך זה בדיוק משפיע?
אני רואה את הסעודים והמפרציים בינתיים "שוקעים" בעיקר בכסף וברמת חיים שכאן רק אפשר לחלום עליה, זה מזכיר את האמירה השחצנית והמנותקת על הסעודים למי שזוכר…
אני גם לא רואה את המוסלמים מתקפלים אל מול אמריקה והציונים, לא מנצחים אך גם לא מחוסלים כפי ההצהרות הבומבסטיות של מיסטר פרעזידענט וראשי הציונות.
אולי באמת גדלה קצת כמות החילונים אצלם בדומה לשאר הדתות אך האסלאם ממש לא שוקע אלא מאזן את המשוואה בקיצונית האופיינית לו.
ב. בוא נעשה סדר:
רוב המוסלמים אינם רודפים דתות אחרות בתור עקרון, אפילו האיראנים מאפשרים ליהודים, נוצרים ועוד דתות שאפילו אצלנו אסור לאפשר להם חופש דת.
הם קנאים כלפי מי שמתנגד לדת ולשלטון שלהם.
וכך למעשה רוב המוסלמים למעט האסלאם הסלפי שהנציגים הבולטים שלו הם דעאש שבאמת רודפים עד חורמה כל מי ששונה מהם כולל מוסלמים אחרים.
ד"א- רדיפת הדת של הציונים הנה בעיה נלווית לבעיה הגדולה שהיא עזיבת הדת שלהם וחינוך לכפירה שזה בעצם חילול ש"ש הגדול בהיסטוריה.
ולמה אני צריך לעשות חשבון כמה מדינה כזו או אחרת תחזיק כדי לנסות להסתדר אתם?
אני מנסה להסתדר עם כולם בצורה כזו שאיני מאיים עליהם לא תרבותית ולא צבאית ולא מדינית.
אז ההנחה המבוססת על היסטוריה ארוכה של קהילת די גדולות באיראן, עיראק, סוריה, טורקיה, לבנון, ארה"ק, מצרים, תוניס, סודאן, מרוקו, אלג'יריה, לוב ותימן, היא שכן! היו שם חיים יהודים שהיוו חלק גדול וחשוב מההיסטוריה היהודית והשאירו מורשת מפוארת של גדולי דור כמו רי"ף, רמב"ם, רמב"ן, רבינו בחיי, רבי יוסף קארו, אור החיים, בן איש חי, רש"ש ועוד רשימה ארוכה…
הרי לך קהילות גדולות ומפוארות שנכון שסבלו מצרות ופוגרומים וגם הם שתו מכוס התרעלה של הגלות המרה, אך ממש לא כפי שמתארים בורים ועמי הארצות שיצאו מבתי הלימוד הציוניים שמעצבים את כל ההיסטוריה היהודית כך שתצדיק את קיומם.
וד"א, אם אתה לא יודע אז גם אדם הראשון הקריב חד קרן לפי המדרש.
ומי שיש לו גישה לנתונים היסטוריים וקצת כלים סטטיסטיים מוזמן לבצע בדיקה פשוטה:
כמה גדלו הצרות עם העולם המוסלמי מראשית המאה ה-20 שהיא תחילת הציונות והעליה השנייה החילונית שאז התחילו ההצהרות על מדינה יהודית וההתגרות באו"ה שלא מפסיקה עד היום.
אתם תגלו שכל הקהילות הנ"ל נחרבו כמעט עד היסוד, ואילו בארה"ק התחילה מסכת שפ"ד מתרפ"ט ועד היום עם עשרות אלפי הרוגים.
כל זה קרה בשנות הציונות שטוענת שהיא זו שמצילה ושומרת על ע"י עפ"ל.
מבלי להתייחס לנתונים עצמם
החרדים ובני בריתם הפוליטיים צריכים להבין שמה שמתואר פה הוא שיקוף די עדין של מה שמרגיש ההייטקיסיט החילוני התל אביבי שמשלם עשרות אלפי שח מיסים בשנה ומקבל בהנהגה את כל שנואי נפשו מביבי סמוטריץ ובן גביר ועד דרעי וגולדקנופף.
אני בעבר חשבתי שסתם מנסים להפחיד את יוזמי הרפורמה המשפטית
אבל היום ולאחר שיחות עם אנשים
אני משוכנע שיש סכנה אמיתית של גל הגירה של ה"ניידים"- אנשים שאין להם בעיה להגר כי הם לא חיים משטעלע ולא מעסק מקומי
ולא צריכים לקחת איתם שום דבר חוץ מאת המוח שלהם ואת המחשב.
לא כדאי לנו שהעשירון העליון יעזוב
פשוט לא יהיה איך להחזיק את הביטחון החינוך והרווחה.
לפי האיתותים מגוש השינוי לא מן הנמנע שההייטקיסט התל אביבי יראה בקרוב את גפני דרעי גולדקנוף בממשלת אייזנקוט.
ל"לא פשוט להיות פשוט",
הטענות המביכות שלך רק מוכיחות כמה אתה לא חכם בלשון המעטה.
טענותיך אולי קוהרנטיות אך מנותקות מהמציאות ומכל היגיון מעשי, כמו ילד קטן שלא התבגר.
אני מייעץ לך לקחת את המטוס הראשון ולצאת מהארץ לאחת המדינות שאמרת אולי הם ישמחו לקבל ילד כמוך, נראה איך יתייחסו אליך שם, מקווה שתהנה.
אתה בדיוק מייצג את מה שהציבור החרדי הקיצוני לא מבין וגורם שבגללו יש שנאה כ"כ גדולה כלפיו.
מאחל לך שתתבגר ותבין לבד כמה שטות יש בדבריך, עד שאפילו אין ראוי להתייחס אליהם.
כל טוב ובהצלחה בארץ החדשה
תודה רבה על שלל המחמאות והעצות.
אני אתמקד במשפט היחיד שעזר לי קצת להבין מה אתה מחפש בעצם, וכמוך עוד הרבה שאינם נבהלים להשיב בתוקפנות עוד לפני שבכלל יש להם איזו תשובת משקל או תשובה כלשהי.
ובכן, "היגיון מעשי" זהו שלב שמגיעים אליו אחרי בירור היסודות האידיאולגיים עליהם אנו נשענים ואחרי הגדרת המטרה שלנו.
ולכן כעת אני מתרכז בהגדרת שני אלו, יחד עם הכחשת נרטיבים וסילופים היסטוריים והלכתיים.
אז עוד לא הצעתי בכלל שום פתרון מעשי לבעיות הרבות שהציונות גרמה לנו אלא רק הצבעתי על שורש הבעיה ונתתי דוגמאות של כיווני חשיבה.
מצטער שאין לי בכיס נוסחת קסם למעט תשובה, תפילה וצדקה.
ובכלל, ב"ה יש לכל עדה רבנים ומנהיגים שאם באמת ישאלו אותם בלי לנסות להנדס את התשובה, בע"ה יקבלו גם עצות מעשיות.
ובכלל, מה אני כ"כ מפריע לך עכ"כ שאתה כבר מרגיש שנאה…
אני לא מאיים עליך פוליטית כי אני לא מצביע בכלל, לא מבקש ממך כסף, ולא מנסה להילחם בך או ללחוץ עליך, אלא סתם בן מיעוטים, אחד מיני רבים כאן במדינה שמציג לפניך מראה כפי שאני מבין את הדברים.
אסיים במשפט מתוך ראיון עם רה"מ הציוני שמצטיין ב"חשיבה ופתרונות מעשיים" כדי להדגיש את ההבדל בין ילד קטן, תמהוני וחולמני כמוני לאיש מעשי ובוגר כמוהו.
כשנשאל על חוסר ההצלחה המובטחת בחיסול חמאס ואיראן (אני לא אגיד כישלון כי בכל זאת החלישו אותם בצורה משמעותית) הגיב:
"טוב, לא מחסלים את האסלאם הרדיקלי ביום אחד".
ובכן אותו איש מעשי ובוגר שטוען שהוא ב"שליחות היסטורית", חי בסרט שהוא יחסל את האסלאם הרדיקלי ביום מן הימים.
וכמוהו רוב האוכלוסייה כאן מי מימין ומי משמאל שרק מתווכחים על הדרך אך באמת בטוחים שהם אלו שמצאו את נוסחת הפלא לביטחון, שלום או בסדר הפוך.
אז ד"ל, ומי שלא, יכול להשאר כגולם בתבנית.
ללא פשוט:
קודם מצטער אם פגעתי, אבל אני כן חושב שסגנון החשיבה שלך לא מסתכל על המציאות בעיניים אלא נשאר בחקירות למדניות של בית המדרש, שמנותקות מהמציאות.
למשל, להגיד שהציונות היא אסון שגרם לנו רק צרות, כאשר בפועל אתה חי נהנה ואולי אפילו חולב את עטיני המדינה, שנותנת לך ביטחון (הרבה יותר מאירופה של המאה הקודמת וד"ל), כלכלה מפותחת, חיי נוחות כלליים, בית לעולם היהודי בכל העולם, ובעקבות כך גם עולם התורה פורח ומשגשג – לקרוא לכל זה צרה, לא יודע איך להגדיר זאת, אם לא הסתגרות מקובעות וניתוק. אתה כנראה עדיין תקוע באמירות של רבנים זצ"ל שחיו במאה ה-18 והתנגדו לציונות מפני שחששו ממנה, ולא מסוגל להשתחרר מהם ע"י התבוננות מפוכחת במציאות שבה אתה חי. תוציא את הראש מהחול שבו הוא טמון ותסתכל ימינה ושמאלה. זה מינימום כדי לנהל דיון אמיתי ופורה. ואגב אני לא אומר שלא היו גם נזקים לציונות, אבל במבחן התוצאה, רבה התועלת מהנזק לאין ערוך וצריך להכיר בכך. להציג את הציונות בצורה כזו חד צדדית זה הזוי בעיניי. זו דוגמא אחת מני רבות להלך החשיבה שלך שאני חולק עליו.
יוסף היקר
באווירת הימים הנוראים הבעל"ט:
מחול מחול, מחול.
אני ממש מקווה שיום אחד אתעורר ואגלה שאתה צודק.
אני משתדל לראות את המציאות ולפרש אותה כפי שהתוה"ק מגדירה לנו ולא להציב נתונים במשוואות של נוחות פרקטית ואידיאולוגיות שונות ומשונות שלא שערו אבותנו מעולם.
אחרי שאתה מודה בקוהרנטיות של העובדות שהבאתי, שבינתיים לא כפרת בהן, אז מה כאן לא נכון?
האם אוסף הזכויות שמצאת מכפרות על העבירות?
אולי, אם היה מדובר באמת בעבירות שאתה יכול לתלות ביה"ר, ביודעים ולא יודעים כפי שמלמדים זכות היום על תינוקות שנשבו.
אז בוא נראה במה מדובר:
1. הקמת מדינה יהודית נגד 3 השבועות – בלי להיכנס לדיון בעניין, אני פשוט מוסיף לרשימה אע"פ שאני יודע שיש הרבה שמנסים למצוא כ"מ פטנטים איך להתעלם או לסדר את העניין כפי רצונם, בכל זאת כדאי לציין בשביל ההתחלה.
ובנוסף, התחושה המדומיינת שנוצרה בעקבות כך שכאילו אנו אדוני הארץ ורק לנו הזכות עליה, שנובעת מסימפטום "כוחי ועוצם ידי" אשר הפיל כבר עשרות אלפי חללים.
בינתיים מבחינה היסטורית אין שום ראיה שאם לא הציונות אז היה גרוע יותר, וגם באירופה של היום יש הרבה יותר ביטחון מאירופה של אז, ואף יותר מישראל של היום אם נדייק נטו לפי מניין הרוגים ל"ע.
2. הנקודה שאתה ממזער לגודל של נמלה בלתי מורגשת היא בעצם פיל שקצת קשה להתעלם ממנו והוא המפעל הגדול ביותר בהיסטוריה לקידום כפירה ופריצות נוראה, שרק היום בעוד אנו מדברים, מליוני ילדי ישראל מתחילים את מסעם במערכת החינוך הממלכתית שבעיקר כופרת בעיקר ועוד בכל אחד מ- 13 עקרי אמונה.
ובנוסף מדרבנת לאווירה שהיא בדיוק היפך מקדושת המחנה.
שרק על העניינים האלו התוה"ק מצווה שאסור ללמד שום זכות על מסית ומדיח להבדיל מכל סוגי העבירות האחרות.
גם התירוץ של תינוק שנשבה לא יעזור כאן כי הם הם השובים בעצמם.
כל פיצוי שבעולם ותועלת מכל סוג שהוא לא יטו את הכף לזכות בעניין זה.
זה רק חלק מהרשימה של מה שאני רואה כשאני מרים את הראש מהחול הנעים של מסגרת החיים הנוחים בצל השליטים והצורך להיות חביב הקהל והמיינסטרים.
אתה יכול לחלוק על החשיבה, אך בינתיים העובדות לא הוכחשו.
אני שמח על הנכונות שלך לקיים דיון ולחלוק את ההשגות שלך בצורה עניינית ומקווה שנמשיך כך בע"ה
ללא פשוט
שים לב שהחרגתי את המפרציות מתזת הכישלון הערבית
וחשוב לציין שהעושר המפרצי הוא תוצאה של היות המפרץ האב פיננסי של כל האזור ומשאבי נפט ומטרייה צבאית אמריקנית ולא תוצאה של חדשנות יזמות או כושר המצאה (שאל את עצמך כמה חברות הייטק סעודיות פגשת)
מסלול אזרחות במדינות האלה הוא כמעט בלתי אפשרי למי שלא נמנה על השבטים המרכיבים את האוכלוסייה ותושבות ניתנת רק לעשירים מופלגים שקונים נדל״ן בסכומים עצומים או שמעבירים למדינה פעילות עסקית בשווי משמעותי מאוד
לא משהו ישים עבור חרדי ממוצע.
במדינות אלה מתחת לכל גורדי השחקים והקניונים ישנה מערכת כללים ברורה וחדה מאוד ומי שינסה לעקוף אותה או לתחמן אותה או לקמבן אותה (משהו שחרדים די מתמחים בו) ייתקל באגרוף ברזל
אם לדבריך האיסלאם הוא דת סובלנית וזה רק המטורפים האלה מדאע״ש מדוע מיעוטים שאינם מוסלמים פשוט נעלמים מרחבי המזרח התיכון הרבה לפני דאע״ש או עלית האיסלאם הרדיקלי
מדוע תנועת ההגירה היא תמיד חד כיוונית מהמרחב האיסלאמי אל המערב? מדוע אנו לא פוגשים אירופים או אמריקנים בהמוניהם שמנסים את מזלם בקהיר בירות או טהרן?
מדוע שכונות מוסלמיות באירופה או ארה״ב נהפכות די מהר למקום שאף אדם נורמלי לא מסתובב בהן?
מדוע זה לא קורה בשכונות יהודיות סיניות הודיות או קוריאניות?
ושוב אתה טוען שההתנגדות לדת שלהם היא שמציתה את זעמם אם כך מדוע מהגרים מוסלמים בכל מקום מנסים לאסלם בכח את המרחב שסביבם?
שמתי לב, אך מדוע הפרמטר שלך להצלחה הוא רק יזמות הייטק ופיתוח מדעי?
מה זה עוזר שאנשים בארה"ב חיים מתחת לגשר ובארה"ק טובעים במינוס בבנק ומשכנתאות.
אז נותנים להם קצת צעצועים להרגע.
מה שחשוב באמת הוא רמת החיים ויציבות בטחונית וכלכלית, ומה לעשות שהגמלים בסעודיה חיים פי כמה יותר טוב מאנשים כאן.
בוא נעשה סדר, אני לא הצעתי כזה רעיון לחזור למדינות ערב, אע"פ שהוא לא כזה גרוע כפי שמציגים אותו, בפרט למי שקידמה וחופש מאתגרים אותו מבחינה דתית ומחפש מקום יותר נקי מפריצות, עיוותים מגדריים ושאר מרעין בישין שלצערנו התרגלנו אליהם כרעש רקע מטריד.
הבעיה היא כזאת:
אחרי חורבן הקהילות במדינות ערב, באשמה בלעדית של הציונים שהדליקו את המזה"ת ועדיין ממשיכים במלא הקיטור לפמפם מלחמות, קצת קשה להחזיר את הגלגל אחורנית שוב ולהתחיל להסביר להם את ההבדל בין יהודי לציוני, אני לא רואה את עצמי מעביר שיעורים ב"ויואל משה" באיראן.
כשנתנת הרשות למשחית לחבל, אינו מבחין…
אז תודה רבה לכם על שהחרבתם ציוויליזיה שלימה ומסורת מפוארת, שרפתם את הגשר חזרה ודאגתם שרוב בני אותה מסורת ינטשו אותה לטובת הקידמה המערבית מבית היוצר המשולב של עשיו ובלעם.
וכעת אתם מחזיקים את שארית הפליטה במלכודת אש שיצרתם לכל האוכלוסייה.
ואתה עוד צוחק לי בפנים באמרך "נראה אותך חי שם".
טוב, אני לא משתייך או מזדהה לאלו שקוראים לעצמם "נטורי כרתא" ובכל זאת מנסים לשלב ידיים עם ארגונים רצחניים ולהתסיס נגד בני עמם אצל או"ה.
לא כך קיבלנו מאדמו"ר, אז לא נשאר לי אלא תשובה, תפילה וצדקה.
(וקצת תגובות בצ"ע)
ובקשר לבריחה מהאסלאם.
כבר כתבתי שהם גם סובלים מבעיה של חילוניות, ר"ע המלחמות הפנימיות באיראן, זהו כעת הטרענד החדש כבר מאז ההשכלה באירופה וההתפתחות התרבותית והטכנולוגית בעולם, אנחנו גם נשארנו המעט מן המעט שנאמנים לתוה"ק ולבורא, פשוט כ"א מתמודד לפי המסורת שלו.
העניין אצלנו הוא שאנחנו לא מצווים לחנך את או"ה אלא להסתדר אתם ורק להשפיע בעקיפין.
אך לגבי בני עמינו שסרו מהדרך ישנה חובת מחאה.
ולכן לא תראה מראות בחו"ל כמו כאן.
כותב המאמר מתעלם מהעובדה שיש קהילות חרדיות שחושבות שלימוד התורה שלהן מגן על המדינה לא כמו אלא יותר מאשר לחימה בפועל.
זה לא עונה תשובות שאלותיו.
רק הארה בצד.
המאמר מציב מראה מדייקת ומתריסה.
לכן מובן מאליו, שנציגי החרדיות הקנאית משתדלים לשבור אותה, או לפחות לקשקש עליה את השגותיהם והגיגיהם.
הם ימשיכו לדבוק בהשקפה, אשר אינה מאפשרת מציאות של המוני חיילים ורופאים ורוקחות והייטקיסטים – כולם חרדים בעלי קפילוש, או שטריימל, או שביס או פאה…
ואם לפתע הרוב, שהיה דומם למדי עד המלחמה, מזדעק בצדק, שכבר אין אפשרות להמשיך בגישה הזאת, ונוקט בצעדים השוללים הטבות – עולות זעקות שבר על אנטישמיות וכדומה.
ואם יש רבנים חרדים, כגון הרב דויד לייבל שליט"א, שדוחפים גישה מאוזנת ומציאותית – מנסים לסקול אותם.
אינני יודע אם הכאוס הזה ייפתר ע"י המשיח, או ע"י משבר נורא. אבל הסרבנות הקנאית, המתייצבת בלהט מוטרף לפי הקיצוניים ביותר, ושבגללה אנו מתגעגעים להצעות הקודמות של חוקי גיוס ויציאה לעבודה/אקדמיה, מעודדת את החמרת הכאוס.
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה!
ללא פשוט אתה פשוט אדם פשוט שחושב שהוא לא פשוט אבל האמת שאתה לא סתם פשוט אלא פשוט לא פשוט שיהיה בהצלחה
הרבה מהציבור הקנאי במאה שערים ובית שמש.
אין להם באמת דרך להתקיים כלכלית בלי המדינה.
ולכן חלק גדול מגיעם למקום שהם מזייפים לביטוח לאומי בכל מיני דרכים, וחיים על המדינה הציונית דרך הכסף העצום שזורם לכיסם כל חודש מהביטוח הלאומי.
ואז הם מנסים למכור שהם לא חיים על חשבון המדינה.
מצחיק ועצוב ביחד.
רק אם יעצרו את הכסף של הביטוח הלאומי אולי אז יקרה שינוי.
איך הצלחת לעלות על מזימה בת אלפי שנים…
ז"א שכל התושב"כ והתושב"ע והראיות משם מגמתן היא לקחת ביטוח לאומי…
ואם יפסיקו לתת ביטוח לאומי למי שנראה חרדי, או לא שרת בצבא, או לא למד ליב"ה אז פתרת את הבעיה…
מזל שאת האוויר אתם לא יכולים לעצור, אז יהיה פתרון מושלם לדבריך…