צריך עיון > סדר שני > לקראת נישואים של שותפות

לקראת נישואים של שותפות

-
מתי הורוביץ שותף ופעיל במיזמים חברתיים לקידום אחריות חברתית תורנית

נישואין במובן בעלות על האישה הם תופעה ההולכת ונעלמת. קללת חווה, "והוא ימשול בך", איבדה הרבה מתוקפה, וההשלכות ניכרות היטב בתוככי הבית היהודי. גם בחברה החרדית, הנישואין בימינו מקבלים אופי של שותפות. אין לראות בכך משהו בעייתי; להיפך, לכך בדיוק התורה מכוונת. 
עלינו להיות מודעים לשינוי זה, ולעדכן בהתאם את ציפיות בני הזוג זה מזה.

ט"ז חשוון תש"פ

אחד מעמודי התווך של הקיום היהודי הוא הבית, הקשר המיוחד שנרקם בין איש לאישה לשם הקמת משפחה. למרות חשיבותו הרבה, ועל אף שחלקים משמעותיים ממשאבי החינוך שלנו מופנים אל טיפוח ערכי הבית, איננו מוצאים כמעט ספרות על קשר הנישואין מבחינה תורנית. שאלות כמו מה טיב הברית שהאיש והאישה כורתים ביניהם במעשה הנישואין, מהם מרכיבי הקשר ובמה הם שונים מקשרים בין-אישים אחרים, או מה בין תפיסתו של קשר הנישואין אצלנו, בחברה התורנית, לבין תפיסתו בחברה הכללית – כל אלה כמעט שאינן נשאלות, בוודאי לא בפירוש.

קשה לטעון שמדובר בסוגיה מובנת מאליה, שאין צורך לדרוש ולחקור בה. בעולם סביבנו מתרחשים שינויים קיצוניים בקשר הנישואין, עד שעצם קיומו עומד בסימן שאלה. כן, ברור לכל מתבונן שקשר הנישואין בחברה שלנו שונה מאד מהקשר המקביל בחברה החילונית. אלא שהחברה שלנו אינה מתקיימת בבועה הסגורה הרמטית לכל השפעה מן החוץ. תפיסות אחרות של חיי נישואין מתחרות עם התפיסה החרדית-תורנית; אם לא נקדים לברר את עמדתנו בנושא, אנו עלולים להילחם מאוחר יותר ומאוחר מדי בהשפעות חיצוניות שיערערו את מודל הנישואין שלנו.

תפיסות אחרות של חיי נישואין מתחרות עם התפיסה החרדית; אם לא נקדים לברר את עמדתנו בנושא, אנו עלולים להילחם מאוחר יותר ומאוחר מדי בהשפעות חיצוניות שיערערו את מודל הנישואין שלנו

במאמר זה ארצה לתאר שלוש גישות אפשריות לקשר הזוגי בין איש ואישה הממוסד באמצעות נישואין. אכנה אותם: מודל הבעלות, מודל הידידות ומודל השותפות. להתרשמותי, מודל הבעלות היה רווח בעולם בעבר, ואילו מודל הידידות רווח בעולם המערבי כיום. מנגד, המודל שאליו מחנכת התורה, שהוא במידה מסוימת המודל הנהוג אצלנו כיום, הוא מודל השותפות. להלן אתאר את המודלים השונים ואאפיין ביחוד את מודל השותפות, הראוי בעיני לקשר הנישואין. אתאר את הדברים באופן מכליל משהו, ואציג "מודלים טהורים", אף שהמציאות עצמה מורכבת הרבה יותר. ברם, אם כי אחמיץ ללא ספק היבטים וניואנסים חשובים של המודלים שאתאר, גם אם הם אינם מתקיימים בטהרתם, דומני שיש תועלת בהעמדה הסכמתית שלהם.

 

מודל הבעלות

במודל הבעלות, דומים הנישואין לפעולה של קניין חפץ. הם מעמידים את האישה ברשותו ולשירותו של הבעל. הרעיון שהאישה נמצאת ברשות הבעל מניח שאישה היא דבר שניתן להיות בעלים עליו. ואכן, ניתן ללמוד מן התורה כי בעבר הרחוק היה מקובל שהאישה "שייכת" בצעירותה לאביה (ראה פרשת הפרת נדרים וכן מכירת אמה עבריה), ולאחר מכן מוסר אותה האב אל בעלותו של מי שמוצא חן בעיניו. כפי שמודגש בדברי חז"ל, באופן הרצוי מעוניין האב בטובת בתו, ולכן הוא מוצא עבורה אדם טוב שיוכל לפרוס עליה כנפיו. לחילופין, הוא מתרצה למוסרה לאדם שביקש אותה ממנו. אך בפועל, במקרים רבים, די היה בריבוי מוהר כדי שהאב "ימכור" את בתו לבעליה החדשים. לבעלות על האישה היתה גם משמעות ממונית: הבעל היה זוכה במעשה ידיה. יתרה מזו, לאישה לא היתה זכות להחזיק בממון פרטי, אלא "מה שקנתה אשה קנה בעלה" (גיטין עז, א). היבט נוסף של יחס הבעלות הוא הנוהג שלגבר יכולה להיות יותר מאשה אחת.

מודל הבעלות אינו מודל הנישואין שהתורה מחנכת אליו, אלא המצב הנתון שממנו היא מנסה לחלץ את האישה. באותה המידה, התורה איננה מעודדת עבדות, אלא פועלת בתוך עולם בעל מצב נתון של עבדות, שהיא מנסה לשנות

בתוך יחס של בעלות, המשמעות של הסכם הנישואין היא שהאישה מועמדת לשירותו של הבעל, בדומה לנכס אנושי אחר – העבד. העסקה שעושה הבעל (הרוכש) עם האישה (הנרכשת) בנישואים היא: "אני אזון ואפרנס אותך, ובתמורה את תשרתי אותי." במה תשרת אותו? כל אחד כפי רצונו. יש שאינו רוצה אישה אלא לבנים, ויש שאינו רוצה אישה אלא ליופי (כדברי המדרש על דור המבול; ראה פירוש רש"י לבראשית ד, יט).

כפי שסיכם הרמב"ם גישה זו, האישה היא ברשות ובשירות בעלה לכל ענין שירצה:

נמצאו כל המלאכות שכל אשה עושה אותן לבעלה חמש מלאכות. טווה ורוחצת פניו ידיו ורגליו ומוזגת את הכוס ומצעת את המטה ועומדת ומשמשת בפניו. [… ואם אין להם משרתת היא גם] מטחנת ומבשלת ואופה ומכבסת ומיניקה ונותנת תבן לפני בהמתו. […] כל אשה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן כופין אותה ועושה אפילו בשוט (רמב"ם אישות, פרק כא, הלכות ז-י).

מאותה הסיבה, הבעל יכול להפר נדרי אשתו, או לתבוע אותה לאישות בכל זמן שירצה. לחילופין, כשאינה מוצאת חן בעיניו, הוא משלח אותה מביתו. באופן כללי, מתוך סדר דברים זה, האישה מושווית לעבד בהרבה עניינים.

מודל הבעלות היה רווח בעולם במקומות שונים לאורך ההיסטוריה. הוא התקיים כמובן לא רק בעולם היהודי, והוא עדיין רווח היום, במידה זו או אחרת, במקומות שאליהם טרם הגיעה בשורת העולם המערבי. עם זאת, אני סבור כי התורה ולקחיה פעלו בתוך עולם שבו היחס לאישה כאל נכס היה מצב נתון. התורה אינה מצווה שאישה תהיה נכס, אלא להפך: היא מנסה לשנות את מעמד האישה ולשפר אותו, אלא שהיא מקבלת בתור מצב נתון את מודל הנישואין הבסיסי שרווח בעולם באותם ימים. במילים אחרות, מודל הבעלות אינו מודל הנישואין שהתורה מחנכת אליו, אלא המצב הנתון שממנו היא מנסה לחלץ את האישה. באותה המידה, התורה איננה מעודדת עבדות, אלא פועלת בתוך עולם בעל מצב נתון של עבדות, שהיא מנסה לשנות.

פרשת בראשית מלמדת אותנו שעל האיש להתייחס אל אשתו כאל "עצם מעצמי ובשר מבשרי", וקובעת שהמצב של "והוא ימשול בך" הוא קללה. בהמשך, מטילה התורה על הגבר לדאוג ל"שארה, כסותה ועונתה", אפילו של שפחה שנקנתה כדרך השפחות (שמות כא, י). כלומר, התורה מוציאה את האישה ממעמד של רכוש סתמי שהאדם יכול לנהוג בו כרצונו. גבר יכול להימכר לעבד, ואילו ביחס לאישה, גם כאשר היא נמכרת, קיים חיוב לנהוג כפי שנוהגים ביחס לסובייקט בעל זכויות. כן נותנת התורה פטור מהצבא ללוקח אישה חדשה, כדי ש"נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח" (דברים כד, ה). הפטור ניתן עבור האישה ולא עבור האיש. כך גם מלאים הנביאים והכתובים ברמזים על יחסי נישואים ראויים, אם ביחס השלילי ללקיחת אישה שניה העולה מדבריהם (כמעט כל הסיפורים על שני נשים בתנ"ך מכילים ממד טרגי הקשור ישירות לריבוי הנשים), ואם בתיאורי אהבה רבים המדמים את הקב"ה לאיש ואת עם ישראל לאישה.

רבנו גרשם, למשל, אסר לחלוטין נשיאת אישה שניה וגירושי אישה בעל כורחה, וכך רומם עוד יותר את מעמד האישה היהודיה. ממקום של בעלות ותלות ברצון הבעל, היא הגיעה למקום שבו קולה ורצונה הולכים ומשתווים לשל הגבר

כן מציבים חז"ל סייגים רבים ליחס הבעלות. הם קובעים למשל כי הנישואין מחייבים מעשה קידושין הנעשה ברצון האישה. בהמשך קבעו את הסכם ה"כתובה", שאינו רק מחייב את האיש לזון ולפרנס את האישה בהיותה תחתיו, אלא אף מונע ממנו "לזרוק אותה" במקרה של פירוק החבילה. הכתובה מקנה זכויות לאישה והופכת אותה מרכוש בלבד ל"פרטנר" גם מבחינה ממונית שפר מעמדה של האישה היהודיה: חז"ל נתנו לאישה את האפשרות להחזיק בממון משל עצמה אם תרצה, והעניקו מעמד הסכמי (התלוי ברצון האישה) לכל זכויות הבעל. כן, חז"ל מורים על יחס של רעות ואהבה, גילה רינה ודיצה שעליו נבנה הבית היהודי, והם מטמיעים יחס זה כבר מתחילת הנישואים, באמצעות חובת המשתה והשמחה בשבע ברכות. בכך מקדמת התורה שבכתב והתורה שבעל פה את המצב העתידי הרמוז בהושע: "והיה ביום ההוא… תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" (הושע ב, יח).

במשך הדורות חלו התפתחויות נוספות בתחום. רבנו גרשום, למשל, אסר לחלוטין נשיאת אישה שניה וגירושי אישה בעל כורחה, וכך רומם עוד יותר את מעמד האישה היהודיה. ממקום של בעלות ותלות ברצון הבעל, היא הגיעה למקום שבו קולה ורצונה הולכים ומשתווים לשל הגבר.

 

מודל הידידות

כעת, במעבר חד, נפנה למודל נישואין שמובנו הוא קשר ידידות.

במודל הידידות נותרת האישה אוטונומית לחלוטין. גם לאחר הנישואין. היא אינה נכנסת לרשותו של הגבר, ואינה עומדת לשירותו. היא לעולם לא תהיה "אשתו" של מישהו, היא תהיה "בת זוגו"; ובמקביל הוא איננו "בעלה" ואף לא "אישהּ" (האיש שלה) אלא בן זוגה. המודל בא לידי ביטוי בכך שנשים רבות לא תבטלנה את שם משפחתן ותאמצנה את שם בעליהן. האישה היא אדם שלם העומד בפני עצמו, והיא נשארת כך אף לאחר נישואיה. אף יהיה לה חשבון בנק משלה, עבודה משלה ומשכורת משלה. אפילו האקט הסמלי של כניסה לבית האיש אינו מתקיים בהכרח. במודל זה, החיים המשותפים אינם מצב שבו האישה חוסה בצלו של הגבר; לעתים דווקא היא המכניסה אותו אל ביתה. במודל הידידות, מקבל הקשר משמעות בעיקר דרך מושגי הגשמה עצמית, וידידות היא חלק מהגשמה זו, ואינו משתמש בהכרח במינוח של מטרות משותפות כמו הקמת משפחה.

קשר הנישואין במודל הזה מבוסס בעיקר על רצון טוב, המתפתח לאורך זמן. אין למעשה צורך לקיים "טקס נישואים", שכן טקס כזה חסר את המשמעות הקניינית של מודל הבעלות, ומשמעותו מאבדת אפוא את תוקפה המחייב. יש לו בעיקר משמעות סמלית, חברתית: הוא מסמל את רצון בני הזוג לפרסם את הקשר הקיים ביניהם. נוסף לכך, יש לנישואין השלכות משפטיות, שכן במדינות רבות יש צורך בנישואין רשמיים על מנת לזכות בהטבות המיועדות לבני זוג המקיימים משק בית משותף. כך יהיו הילדים רשומים על שם שני ההורים, ובני הזוג אף יקבלו קדימות בענייני ירושה, וייהנו מההגנות הקיימות במקרי סכסוך ופרידה. עם זאת, הליכים משפטיים אלו משפיעים רק בעקיפין על אופי הקשר עצמו. בכל מקרה שאינו נוגע ישירות לאחת מן הסוגיות הנזכרות, יכול הזוג לחיות יחד בידידות ללא "נישואים".

אחוזי הגירושים בעולם המערבי והקלות שבה אנשים מקבלים החלטה בנושא, מעמידים בסימן שאלה את יכולת ההישרדות של קשר המבוסס על ידידות גרידא. ידידות שתכליתה היא הטובה האישית של כל אחד מהפרטנרים אינה בהכרח תופעה בת קיימא; יתכן שהיא בהכרח לא בת קיימא

גם לאחר שהחליטו להינשא, שווים שני בני הזוג במודל זה לחלוטין בתהליך: אין מדובר באיש המקדש אישה או מגרש אותה, אלא בבני זוג הבאים יחד בברית הנישואים, מחליפים טבעות זה עם זה, ומתחייבים זה לזה באופן שווה. הן בכניסתם לברית, והן ביציאתם.

בעולם המערבי של ימינו, נדמה שהמודל הדומיננטי בנישואים הוא מודל הידידות. נכון אמנם שקשה למצוא נישואין שהם "ידידות" באופן הטהור של המושג, אך כשאנו מקשיבים לנעימה השלטת בנישואים, אנו שומעים צלילים של הגשמה עצמית באמצעות ידידות. אפיון המודל מאפשר לנו להבין את הרצון של בני זוג "חד-מיניים" להכרה בתור זוג נשוי. וכי מה ההבדל אם מדובר באיש ואישה או בבני אותו המין? הם ידידים, הם מעוניינים לגור יחד ולקבל את הזכויות והחובות של בני זוג. למה לא, בעצם?!

ניתן לתמוך במודל הידידות וניתן להתנגד אליו. עם זאת, דומני שגם אלו שתומכים בו צריכים לתת את דעתם על ההיתכנות שלו לטווח ארוך. אחוזי הגירושים בעולם המערבי והקלות שבה אנשים מקבלים החלטה בנושא, מעמידים בסימן שאלה את יכולת ההישרדות של קשר המבוסס על ידידות גרידא. ידידות שתכליתה היא הטובה האישית של כל אחד מהפרטנרים אינה בהכרח תופעה בת קיימא; יתכן שהיא בהכרח לא בת קיימא. בשלבים הראשונים של הידידות אולי חולמים האוהבים "לחיות יחדיו לנצח", אך בפועל מתברר בדרך כלל שהנצח קצר למדי. הישרדותה של הידידות מתכנסת לבסוף לכדי סטטיסטיקה המנבאת את משך הזמן שברית זו תתקיים (ככל שניתן לקרוא לה "ברית") ואת הסיכויים להפרתה. המספרים, למורת לב האוהבים, אינם משחקים לטובתם. נכון אמנם שהיחס הליברלי לתופעות אלו אינו בהכרח כאל "ירידת הדורות", ויש קולות שדווקא רואים בהן מגמה מבורכת המלמדת על "זכות האשה על עצמה", "חופש הבחירה", או "מימוש עצמי". עם זאת, לא ברור עד היכן יכולה חברה להמשיך ולשגשג ללא משפחות מתפקדות.

 

מודל השותפות

לעומת מודל הידידות, הרואה בנישואין קשר בין שני שלמים שטוב להם בשלמותם בתור יחידים אך נחמד להם להיות יחד (בבחינת "טובים השניים מן האחד"), עומדת ברית השותפות. הגישה של ברית השותפות היא כי קשר הנישואין הופך את בני הזוג ליחידה חדשה. השותפות אינה איגוד אינטרסים עסקי, אלא כריתת ברית המייצרת משהו שלישי וחדש. במובן זה, יש ממד של יצירה בנישואין, ממד שאינו קיים במודל הבעלות וגם לא במודל הידידות. גישה זו מתאפיינת במחויבות הדדית עמוקה (שלא כמו במודל הידידות), אולם שונה מהמחויבות הקיימת במודל הבעלות. מחויבות זו אינה נובעת מיחסים קניינים, אלא מן הברית – כלומר, מרצון הדדי להיכנס להסכם שיאגד אותך בתוך משהו הגדול ממך.

ברית השותפות מבינה כי קשר הנישואין הופך את בני הזוג ליחידה חדשה. השותפות אינה איגוד אינטרסים עסקי, אלא כריתת ברית המייצרת משהו שלישי וחדש

כאמור לעיל, התורה אינה תומכת במודל הבעלות. לדעתי, מודל הנישואין שהתורה מכוונת אליו הוא של השותפות. אם מבינים כי פרשת בראשית מדברת על נישואין, הרי שהתורה קובעת בה כי האיש והאישה מתאחדים על מנת להיות אחד (בראשית ב, כד) – לא שניים החיים יחד. מתוך קריאה זו יש להבין שגם המילים "עזר כנגדו" אין משמעותן שהאישה משרתת את האיש, אלא שבאמצעות הזוגיות נעשית צורת האדם שלמה. כך גם אומרת התורה בתיאור הבריאה הראשון: "ויברא א-להים את האדם בצלמו, בצלם א-לוהים ברא אותו, זכר ונקבה בראם" (שם, א, כז). הדואליות המינית מוצגת בתור חלקים שונים של יחידה אחת ששמה "אדם". האדם הוא יחידה אחת המורכבת מזכר ומנקבה, משותפים, הפרים ורבים יחד, ממלאים את הארץ יחד וכובשים את הארץ יחדו. איש ואישה. הקדימות של האיש לאישה בבריאה אמנם נשארת, והיא אולי המכתיבה את חלוקת התפקידים של "איש דרכו לכבש" (יבמות סה, ב), אך קדימות זו אינה מכתיבה יחס זוגי של בעלות. אדרבה, כאמור לעיל, המצב של "והוא ימשול בך" מתואר בתורה בתור קללה, שבאה על האישה רק בעקבות חטאה.

ברית השותפות היא ברית לטווח ארוך, בדומה לברית שבין הקב"ה לעמו ישראל. השותפים בוראים לעצמם עולם משלהם. הם חיים יחד על מנת לברוא עוד אדם ולגדל אותו יחד. האב מלמדו מוסר, והאם מלמדתו תורה. "שמע בני מוסר אביך ועל תיטוש תורת אמך." שניהם שותפים בבריאת האדם ובגידולו, ושניהם מכוונים את שתילי הזיתים לצמוח לענף חדש מתוך העץ השתול על פלגי מים.

כמו בברית הידידות, גם כאן אין האיש מושל באישה או להיפך. הנישואין אינם נסובים סביב שליטה. הם גם אינם הסכם שהאישה תשב בבית בעוד האיש יגיר את זיעת אפו כדי להביא לחם. זה כמו זה אינו אלא תוצאה של קללת האדם, הגורמת לכך שההיריון וגידול הבנים מצמידים את האישה אל הבית ומוציאים את האיש החוצה להתייגע בזיעת אפו. בימינו חלה הטבה בשני התחומים, ועל כן, כפי שאראה להלן, גם מודל הנישואין בעולם התורני השתנה במידת מה.

 

נישואים בימינו

על אף שהתורה מעודדת כאמור נישואין של שותפות, לאורך חלקים גדולים מההיסטוריה רווח מודל הנישואין של הבעלות – מודל המבוסס על מצע של קללת האדם. נקודת ההתייחסות של התורה היתה המצב הנתון, ורוב ההלכות פועלות בתוך מצב זה (על אף שכאמור, רובן אינן נוהגות היום להלכה).

בימינו, מתרחש לנגד עינינו תהליך מרתק: מודל השותפות הולך ומתחזק בעולם החרדי, והשאריות של מודל הבעלות הולכות ונעלמות

בימינו, מתרחש לנגד עינינו תהליך מרתק: מודל השותפות הולך ומתחזק בעולם החרדי, והשאריות של מודל הבעלות הולכות ונעלמות. התפתחות מודל השותפות נעשית אמנם מתוך אילוצים בשל המתח שבין העולם המסורתי לעולם המודרני, ולא מתוך ניסוח עמדה מחודשת בנושא. באופן הלכתי רשמי נותר המצב אפוא כפי שהיה: מעשי ידיה של האישה לבעלה (על אף שהיא יכולה לומר "איני ניזונת ואיני עושה", מה עוד שלעתים קרובות האישה היא המפרנסת העיקרית; ראה שלחן ערוך, אבן העזר סימן פ, וביחוד דעת הרמ"א, שנוטה בבירור לטובת האישה, כפי מסורת אשכנז); אך מנגד, בעולם החרדי של ימינו, נשים רבות הן המנהלות את חשבון הבנק במשק הבית, והן המחליטות על ההוצאות הכספיות. מצד אחד, האישה מבטלת את שם משפחתה לטובת משפחת בעלה; ומצד שני, גם בין האמונים על הקפדה מחמירה בדין תורה מקובל שהבת מקבלת חלק בירושת משפחתה, שהיא כביכול לא עזבה מעולם (הנהגה שיש לה תקדים כבר בתקנות שו"ם וטוליטולא). בתפקידה המסורתי, מבשלת האישה לבעלה; ואילו בימינו, גילו גברים בעולם החרדי את המטבח ואת היכולת שלהם להגשים את עצמם על ידי בישולים, להנאתם.

העובדה שהשינויים האלה מתרחשים גורמת חרדה שמא יציבות "בנין עדי עד" הולכת ומתערערת. חרדה זו מבליחה על פני השטח בדמות דרשות או קריאות שונות של רבני הדור: האם ראוי שהאישה תשתכר יותר מהאיש? ומה ההיגיון בכך שאשה תצא לעבוד כדי לפרנס את בעלה האברך, והוא בתורו הופך לעקרת בית ועוזר לאשתו שתצא לעבוד בשביל שיהיה אברך?…

להרגשתי, מה שקורה בימינו הוא תהליך מבורך ביסודו, שבו נעלמים השרידים של מודל הבעלות, שלא היה רצוי מעולם בעיני התורה. עם זאת, השינויים המתרחשים מעלים חשש ממין אחר – חשש שאם נשאיר את מלאכת ניסוח היחסים החדשים לכוחות השוק, נקבל מודל של נישואין שאינו רצוי לנו. לכן, אם אנו מאמינים שבכל דור יש לתורה רצון ויכולת לשרטט מודל נישואין המתאים לאותו הזמן, על יושבי בית המדרש לשבת ולנסח את מודל הנישואין המתאים לדור הנוכחי.

מה שקורה בימינו הוא תהליך מבורך ביסודו, שבו נעלמים השרידים של מודל הבעלות, שלא היה רצוי מעולם בעיני התורה. עם זאת, השינויים המתרחשים מעלים חשש ממין אחר – חשש שאם נשאיר את מלאכת ניסוח היחסים החדשים לכוחות השוק, נקבל מודל של נישואין שאינו רצוי לנו

המודל הישן, מודל הבעלות, אינו ניתן לקיום יותר. אולם, לא אילוצי השוק – החוקים המעניקים לאישה את הבעלות על עצמה, והכלים הטכנולוגיים המאפשרים לה להשתחרר מקללתה – הם שצריכים להוביל אותנו לחשיבה מחדש. מה שצריך להנחות אותנו הוא העובדה שהתורה, חז"ל וחכמי הדורות דוחפים אותנו לשם. הם שהגבילו את שלטונו ואת גבורתו של הגבר על אשתו. כעת, בתנאי החיים החדשים, עלינו להמשיך במלאכתם ולנסח את צורת השותפות. להלן, ארצה לתאר בקווים כלליים את האופן שבו אני רואה את מודל השותפות בימינו, ולהצביע על כמה אתגרים במעבר בין מודל הבעלות הישן למודל שיתופי יותר.

 

לדמותה של שותפות

שותפות בין שני אינדיבידואלים היא דבר מורכב, שכמובן לא ניתן לתת לו מתכון אחיד. עם זאת, ברצוני להעיר כמה הערות על שגיאות נפוצות בקשר אליו.

בשותפות בין שני אנשים, יהיה צד אחד תמיד דומיננטי יותר מהאחר. החלטות צריך לקבל, ו"אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד". גם בשותפות הנישואין, ובמיוחד אם השאיפה היא להיות אחד ולהוביל קול אחד ולא שניים, לברוא עולם אחד ולא שניים, כמעט לא יתכן שהאיש והאישה יהיו שווים. יש זוגות שבהם האיש מוביל, ויש זוגות שבהם האישה מובילה. ההובלה יכולה גם להתחלק לפי תחומים, תחום מסוים הוא בסמכותו של בן זוג אחד ובתחום אחר – בן הזוג השני הוא הדומיננטי. אולם, אף שהתיאור הנ"ל הוא בבחינת "מעשים בכל יום", נראה שבתהליך הנישואין החרדי אין הכרה מודעת בכך. יש הנחה, הנשענת כנראה על "מודל הבעלות", שהאיש יהיה הדומיננטי בקשר והוא שיוביל את הבית בכל דבר ועניין (אולי חוץ מבהחלטות "זוטרות" של ענייני בישול ועבודות בית). דא עקא שהמציאות אינה עובדת כך תמיד, ואי ההתאמה בין הציפיות למצב בפועל עלולה לייצר מצוקה מיותרת.

יש הנחה, הנשענת כנראה על "מודל הבעלות", שהאיש יהיה הדומיננטי בקשר והוא שיוביל את הבית בכל דבר ועניין (אולי חוץ מבהחלטות "זוטרות" של ענייני בישול ועבודות בית). דא עקא שהמציאות אינה עובדת כך תמיד, ואי ההתאמה בין הציפיות למצב בפועל עלולה לייצר מצוקה מיותרת

כבר בשלב שבו ניגשים לשידוך, צריך להבנתי לתת את הדעת על מידת הדומיננטיות של כל אחד מבני הזוג. לא תמיד תואמות התכונות הנפשיות של משפיע או מושפע לנתון הביולוגי של זכר ונקבה. כאשר המשודכים תפוסים בקונספציה של גבר – הצד הדומיננטי/משפיע ואשה – הצד המושפע/מקבל, הם עולים על מסלול בעייתי. הזוג צריך לגשת אל ההיכרות מתוך תודעה של יצירת שותפות, על כל המשתמע מכך.

את התחומים שבהם באה לידי ביטוי השותפות בנישואין ניתן לחלק לארבעה רבדים: שותפות של נשמה, של נפש, של גוף – וגם שותפות ממונית. אלו הם מרכיביה של שותפות נישואין בריאה. לדעתי, כדי לייצר נישואין בריאים, יש צורך במודעות לטיב השותפות ולדרישותיה כבר משלב ההיכרות. לצערי, נראה שכיום אין מודעות מספיקה לכך בחברה שלנו.

"שותפות של נשמה" מתבססת על יעד רוחני משותף בחיים. בני הזוג צריכים להסכים ביניהם איך הם רוצים שייראה הבית שלהם. האם הם רוצים להקים בית של לימוד תורה? של גמילות חסדים? של קירוב? של הוראה? של ריבוי ילדים? של אמנות? אם אין בני הזוג מודעים למטרה המשותפת ששניהם מחויבים לה, יהיה קשה להם "לסחוב" לאורך שנים.

"שותפות של נפש" מתייחסת לחיים היומיומיים. חיבור נפשי מתקיים דרך תרבות משותפת ותחומי עניין קרובים. כשיש פער נפשי גדול מדי, בסוף מתכנס כל אחד מבני הזוג בתוך עצמו ובונה לעצמו עולם נפרד. מצבים של חוסר עניין הדדי – לדוגמא, האישה מוצאת את סיפוקה בביטוי אמנותי, ואילו בעלה מהמהם "איזה יופי" שווה נפש, או הגבר אוהב לערוך טיולי שטח ואילו האישה לא רק מסרבת להצטרף אלא אף תוהה על שפיותו – עשויים לבטא או לגרום חוסר חיבור נפשי. כך גם אם אחד מבני הזוג שואב סיפוק גדול מפעילות חברתית, והשני אינו מבין מה הטעם בכך, ו"חבל, את/ה יכול/ה לעבוד בזמן הזה, חסר לנו כסף". קשר כזה אולי אפשרי במודל הבעלות, אך לא במודל השותפות.

כללו של דבר, היכולת של כל אחד מבני הזוג למצוא הבנה והכלה אצל רעהו לנטיות הנפשיות הייחודיות שלו, היא מרכיב מרכזי בשותפות הנישואין. איננו מלאכים, ושותפות המדברת גבוהה גבוהה עשויה ליפול מטה מטה. שותפות רוחנית הנעדרת קשר נפשי אינה שותפות יציבה.

"שותפות של גוף" היא בסיס הקשר הנמוך ביותר, וקשה להניח שמשהו גדול כמו נישואין יכול להחזיק מכוחה בלבד. אפשר להמשיל זאת לתבלין המשביח את טעמו של האוכל. כשהאוכל עשוי מחומרים טובים, עשוי התבלין להשפיע לטוב ולמוטב, אולם כשחומרי הגלם גרועים, אף תבלין לא יועיל. נישואין שכל מהותם היא שותפות של גוף, אינם בני קיימא. אולם, גם אם יש בנישואין שותפות נפש ונשמה, עדיין שותפות הגוף היא מרכיב חשוב (מאד) שלהם. לצערנו, אין מספיק מודעות להיבט זה של השותפות לפני הנישואין. ההתעלמות מהיבט זה מעלה את החשד שמא אנו שבויים עדיין ב"מודל הבעלות", שבו עומדת האישה לרשות בעלה ולשירותו בכל עת שיחפוץ. בפועל, כמובן, איננו חיים במודל זה כלל ועיקר. הזנחת ההכנה לחיים של שותפות גופנית בריאה סוללת את הדרך לכאבי לב מתמשכים. במקרה הטוב באים אלה על תיקונם בזכות למידה אחרי הנישואין; במקרה הפחות טוב הם מחלישים את יסודותיו של הבית הצעיר כבר מראשיתו.

לצערנו, אין מספיק מודעות להיבט זה של השותפות לפני הנישואין. ההתעלמות מהיבט זה מעלה את החשד שמא אנו שבויים עדיין ב"מודל הבעלות", שבו עומדת האישה לרשות בעלה ולשירותו בכל עת שיחפוץ

"שותפות ממונית" היא חלק משמעותי נוסף של חיי הנישואין. בסופו של דבר, כוללים חיי משפחה ניהול כלכלי, יצירת הכנסות, תקציב מושכל, ניהול חשבון בנק, הלוואות, משכנתאות וכדומה. כיום נכנסים בני זוג יחד לשותפות זו ללא כל התכוננות ומודעות. חוסר מודעות זה עלול להוביל לעגמת נפש בהמשך, אם יהיה חוסר התאמה בין הציפיות השונות של בני הזוג באשר להתנהלות הכלכלית. יתרה מזו: כיום, באופן יוצא דופן, הציפיות מהגבר החרדי שתורתו אומנותו הפוכות לחלוטין מהציפיות המקובלות ב"מודל הבעלות". במקום פריסת חסותו הכלכלית על האישה, מצפים מן הגבר להיכנס תחת חסותה של אשתו. גם מצב זה אינו בריא, בוודאי כאשר יש חוסר התאמה בין הציפיות להתנהלות בפועל.

***

הבית היהודי הוא תוצר של מסורת ארוכת שנים ששימרה באופן מופלא עולם מורכב ועשיר. את קיומו הפלאי של העם היהודי, למרות כל התלאות שעברו עליו, ניתן לייחס במידה ניכרת לחוסנו של הבית היהודי. קיומו, הצלחתו ושגשוגו של הבית היהודי הם חיוניים להמשך דרכנו. בדורות אלו, האיום על הבית גדול מתמיד. רוחות זרות מנשבות בעוצמה, ומרעידות את יסודות הבית. מאמר זה ביקש לעורר חשיבה מודעת יותר על יסודות הבית היהודי שאנו מקיימים כיום – יסודות קשר הנישואין שעליו נבנה ביתנו-מבצרנו.

 

73 תגובות על “לקראת נישואים של שותפות

  • מאמר נהדר, ערוך היטב ומנומק. יישר כח.

    • גם מוטי אלון דיבר יפה, ומה יצא ממנו?
      כל הברברת נובעת מאי רצון לנעשה ונשמע

    • איזה כותרת מוזרה.."תם עידן והוא ימשול בך"..איזה בעל היום מושל באשתו?
      מה שקורה היום זה שהאישה היא זאת שמושלת באיש לכן בגלל מה שקורה הקב"ה הביא לנו את הקורונה כדי להחזיר את הכתר לבעל!

  • מאמר אדיר!

    • ואני בכלל לא מתלהבת מהמאמר . הוא כתוב בלבוש שעושה רושם תורני, כזה כאילו, אבל לגמרי מגמתי.
      הוא מתחיל בזה שבבסיס האיש היה בעל של איזה חפץ שקוראים לו אשה.
      אם זה היה כך הוא היה יכול למכור את השערות שחלה או כליה שלה , ואולי שתי כליות שלה. וגם אם היה עשיר גדול היה יכול להשכיר אותה כעובדת , ובודאי שבכל מקרה היא לא היתה זכאית לומר "איני ניזונת ואיני עושה".
      גם הקידושין היו יכולים להיות בקנין חליפין – החלפת טבעות.
      נראה לי ברור שהכל כאן חותר לזוגיות שמשמעותה היא ששנים, כן אשה ואיש, מקיימים כמה זמן יחסים גופניים בעיקר ביניהם .

  • א. מש"כ הכותב הנכבד שלפי ההלכה במודל הבעלות יכול הבעל לתבוע את אשתו לאישות בכל זמן שירצה, לא יודע מה מקורו של הכותב הנכבד אבל בהלכה הדין לא כך כמו שכתב בשו"ת מהרי"ט חלק א סימן ה
    דהא ודאי לא משעבדה ליה בכל שעה אם היא אינה רוצה שלא מצינו מורדת אלא באומרת מאיס עלי או מצערנא ליה אבל אם היא טוענ' בעונה האמורה בתורה הטיילין וכו' נראה דלא כייפי לה שאינה שבויי' חרב להזדקק לו בכל שעה.
    ב. ההגדרה לפי שותפות של גוף איננה יכולה להתקיים נסתרת מדברי הגמרא (שבת קנב, א) הקוראת ליחסים בין הבעל לאשה "משים שלום בבית".

    • מאד מעניין בעיני שתמיד נתלים במהרי"ט המפורסם בדין זה ושוכחים במכוון או לא כמה אחרים חשובים הרמב"ם והמגיד משנה והגר"א ובעל העמק דבר שדוחים דברי המהרי"ט..דומה כי רוח התקופה והפלורליזם הקלוקל בשיתוף הפמניזים החרדי יצרו מעמד פסבדו -הלכתי…

    • בתורה כתוב: "ואל אישך תשקתך והו ימשול בך"
      ואם זה הפוך אז הפוך….
      אל תוציא לעז על בני ישראל.
      אולי בסביבה שלך גובה המשכורת וגודל הרכב קובעים את השליטה.
      כנראה כדאי שתלמדו קודם מהי שליטה ומהי נתינה ואח"כ תנסו להסביר מי שולט ואיך

  • יכולה להתקיים שותפות וידידות בכפיפה אחת.
    לא מבינה למה מדובר בשתי קטגוריות נפרדות.
    ולעניין בעלות:
    כן יש בימינו חרדים שחושבים שאישה היא חפץ, ומתייחסים אליה כאל חפץ בכל המובנים, הגישה הזו עדיין לא פסה מהעולם.
    חבל שבישיבות לא מעבירים קצת שיחות לבחורים בנושא.
    ולעניין בעלים שעוזרים לאישה על מנת שהיא תוכל לפרנס, מה רציתם שהיא גם תעבוד כמו חמורה וגם לא תקבל עזרה מהבעל?
    אם הוא לא מושיט יד בפרנסה לפחות שיתכבד ויעזור בבית, זה הבית שלו כמו שלה באותה מידה. הילדים שלו לא פחות משלה.

    • מה שכתבת שיש חרדים שחושבים…
      יש גם הרבה חילונים/גויים שחושבים אותו דבר… מהיכרות.
      זה לא נושא שקשור לישיבות אלא קשור למידות טובות וכו' או אנושיות [איך שתקראו לזה].
      כי גם יש נשים שחושבות שהבעל הוא חפץ וכו'.

    • וזה לא היה מזיק כלל וכלל אם בסמינרים לבנות היו מלמדות קצת על הערכה לבעל גם כשהוא אינו לומד כל היום.
      כך כשהוא עמל לפרנסתו וקובע עיתים לתורה, שלא ירצה להרגיש נעים יותר ממקום עבודה מאשר בבית שפחות מעריכים אותו.

      רק נקודה למחשבה על עולם הגירושים של היום ושל העתיד…

    • בהצלחה…

  • מתי, נהדר! התחלתי לקרוא ופשוט נמשכתי עד הסוף! (וזה לא היה נראה לי ארוך…) יפה מאוד!

  • נפלא ביותר
    נהנתי בעיקר מהנחת היסוד שלך שהתורה עבדה אם המצב הנתון במטרה לשפר אותו.

    • המאמר מציג בצורה יפה מאוד את הנושא ונהניתי לקרוא אותו. מעניין לראות כי יש גברים חרדים שעוסקים בושאי מגדר ללא פחד ומביאים את זויתה של היהדות.
      אשמח לדעת על מה הכותב מתבסס כשטוען שהתורה לא מכוונת ליחס של בעלות דווקא על האישה, אלא נהגה כפי הלך הרוח בעבר ולכן כיום אין התנגדות תיאורטית ל'מודל שותפות'. ידוע כי התורה היא נצחית ולא משתנה, כיצד ניתן לומר שהיחס אל האשה לפי דעת התורה משתנה לאור השינויים בעולם השקר? היכן ניתן לראות שינויים שנעשו בעולם החיצוני שמשפיעים על צורת הסתכלות יהודית ועוד בנושא משמעותי ומרכזי כמו נישואין?
      בתור אשה, אשמח ביותר לדעת שהתורה מייחסת לי מעמד של אדם ולא כדבר שנמצא בבעלות של, אך ללא מקור מוצק, דברים אלו חסרי בסיס ולא נתנים לאמון.
      אשמח אם תוכלו להאיר את עיניי.

  • אני אישה לבעלי (ולא לאישי) וכמוני יש עוד הרבה – רוב הנשים שאני מכירה רוצות בעל ולא איש,
    אנשים יש הרבה, בעל יש רק אחד,
    והניסיון של כותב המאמר להבין כביכול את נפש האישה ורצונותיה מתבסס על מידע מוטעה שכנראה סופק לו על ידי נשים שמתוך נחיתות שמנסות להתאים עצמן לעולם המודרני בו אישה היא לא "שפחה" אלא שוות ערך לגבר.
    אז צריך להבהיר את המציאות- אישה היא לא גבר, ולא רוצה להיות שווה לגבר,
    היא רוצה בהרבה מהמקרים להיות תחת כנפי בעלה, ממש כך, וסליחה שזה לא תואם את הציפיות של דורנו מהאישה.
    נשים עובדות רבות, מוצלחות ומוכשרות, מלאות ביטחון ועוצמה – עדיין רוצות משהו אחד שפוי בעולם פה וזה בעל,
    לא חבר (יש להן מספיק כאלה), ולא שותף נחמד , אלא בעל בכל מובן ההגדרה הארכאית שלו.
    אז שוב סליחה שאנחנו לא מתאמות את עצמנו לציפיות של היום- אבל זה הטבע שלנו וזה המקום שבו אנחנו רוצות להישאר

    • אבל מצד השני יש גם הרבה גברים בימינו שהם עצמם לא חפצים באשה "ילדה" שתעזור להם בעבודות הבית ובגידול הבנים הקטנים, אלא רוצים אשה עם תוכן, אשה שיש לה עומק פנימי, עולם ומלואו, אשה שיכולה לנהל איתם שיח נפש עמוק, אשה שהם רואים בה אתגר לדעות שלהם עצמם, שיכולים להתווכח על דברים חשובים ברמה, ולצעריהם של אותם גברים הם נמצאים בחברה שמחנכת את הבנות שלהם להיות רק צייתניות בלי שום חוש ביקורת עמוק, ואיך גברים תלמידי חכמים ובעלי עומק יתחתנו עם נשים "ילדותיות" כאלו (ביחס להם)? איך יתקשרו איתם? לענ"ד יש בנישואין הללו שארית גדול של מודל הבעלות, אבל אני לא אוהב את המילה הזאת ונראה לי יותר נכון שהמילה המכונה היא מודל של "הורות" (מלשון אבא של ילדה). אבל המודל הזה של זוג "הורות – ילדה" לא מספיק להרבה גברים החרדים של דורינו, הם רוצים אשה מאתגרת, אשה עם תוכן, אשה שיכולה לדבר איתם שווה בשווה. לא רוצים אשה בתור דבר נחמד וזהו, אלא מחפשים קשר עמוק, קשר אמיתי עם בן אדם בתור שווה להם, קשר של פנים בפנים דיבר איתה. זה מתקיים רק במודל "שותפות-אהבה-ברית עולם".

      ואהבתי מאד מאד את המאמר, מפתח מאד את המחשבה שלנו.

    • יש י להעיר שלא באתי לחלוק על מה שכתבה "אישה לבעל" אלא להוסיף פרט חדש.

      מה שכתבתי לא סותר באמת ובהכרח מה שכתבה "אישה לבעל", כי גם אישה עם תוכן, אישה מאתגרת, אישה עם עומק נפשי, גם אישה כזאת מחפשת הרבה פעמים בעל במובן של גבר שיוביל את המשפחה וגם אותה בכמה מובנים, ולא רק חבר טוב או שותף שווה בשווה. זה ממש נכון ולא סותר. אלא שאני הוספתי דבר אחר, שכמה גברים היום מצפים שאשתו תהיה גם בעלת תוכן ברמה שלו ובעל עומק לפחות בדרגה שלו. וצ"ע קצת.

    • כפי שכתבתי ואני מצטטת "נשים עובדות, מוצלחות ומוכשרות" ולא כתבתי : נשים רדודות, טיפשות, ילדותיות
      לא על אלא דיברתי כי אם על נשים עם עומק, מחשבה וחוש ביקורת עמוק (לעניות דעתי דווקא בחברה החרדית יש חינוך לחוש ביקורת עמוק הרבה יותר מהמגזר הכללי)
      ויש להן מה לומר בהחלט אבל זה לא סותר את העובדה שהן נשים – הן לא צריכות להפוך לגברים בשל כך.
      ואישה בטבעה ומהותה רוצה לקבל בעל שיוביל את הבית ויהווה לה מקום מבטחים מכל העולם שבחוץ
      ומי שמתנגד לכך – מתכחש לטבע האישה.
      ואם כבר צריך יותר לכתוב על כמה הגברים בימינו לא נוטלים אחריות, לא מהווים משענת ולא משמשים כראש המשפחה -אלא כשותפים בדרך כלל פחותי ערך לעומת האישה שעושה היום את רב הדברים- מפרנסת, מגדלת ולוקחת אחריות הן על תחומי החוץ והן על תחומי הפנים.
      מרוב הדיבורים על שוויון שוכחים שבסופו של דבר האישה היא זו שיולדת ומגדלת את הילדים- גם אם בעזרת הבעל
      והיא גם עובדת וגם האחראית בדרך כלל לטיפוח הקשר הזוגי וניהול שוטף של הבית
      אז שוויון אמיתי לעולם לא יהיה רק מה שהתפספס פה זה שהאישה עושה את מה שעשתה מאז ומעולם אבל הגברים שכחו את תפקידם ובנוסף על הציפיות הרגילות שיש לגברים מנשותיהן- היום הם גם מצפים מהן לעוד דברים, כפי שכתבת: שתהא על רמה, חוש ביקורת, לא תמימה וכו'.
      כל אלא הם תירוצים שבאים להשכיח מהגבר את תפקידו האמיתי- להיות בעל וראש משפחה במלוא האחריות והתפקיד

    • לדעתי ההבדל בין מודל ה"בעלות" למודל 'השותפות" לא שייך לנידון האם הבעל מוביל או לא. חלק מהשותפות מבררת איזה נושאים הבעל מוביל בבית ואיזה עניינים האישה קובעת . הכל בהסכמה ומרצון….ואם אופציה לשינויים. מצד שני, מודל הבעלות קובע מראש מי המחליט היחידי, ולא נותן מקום לשינוי ועירור.

    • אמת לאמיתה ,
      תגובה ממש יפה

    • תגובה ענקית, מסכימה עם כל מילה!!!

    • אישה אינה גבר
      אישה היא אישה וזה מספיק והותר.
      האישה אינה צריכה יותר
      אישה אינה צריכה גבר לשום דבר ועניין.
      הגנים בכרומוזומים של האישה ושל הגבר
      אינם זרע. הם בסך הכל שני חצאי/חלקי מתכונים שונים שמטרתם יצירת צאצא בצלמם ודמותם בלבד ועירבובם יוצר מתכון אחד המכוון ליצירת עובר/בצלם ודמות כלאיים מהאישה והזכר. וזה הכל.
      כפי שמתכון להכנת עוגה חלקי או מלא או מעורב אינו מזכה את בעליו בזכויות/בעלות/הורות על העוגה כך גם לבעלי הכרומוזומים אין זכויות/העלויות על העובר. העוגה שייכת למי שהביא את החומרים ואת הכלים ועשה את העבודה וסבל את חום התנור והשלים המלאכה.
      נתחיל בזה שהיום::
      א. במעבדה אפשר לייצר את חצי הגרעין של הכרומוזומים מצד הזכר (מה שנקרא בטיפשות זרע) כך שלא רק שאין לזכר שום זכויות על העובר/ה גם אין כבר שום צורך בזכר בכלל.
      ב. אפשר לקחת מגופה של כל אישה גרעין מושלם ולשתול אותו בתוך תא הביצית עם או בלי מחצית הגרעין המקורי שלה.
      ג. אין אפשרות לברוא עובר ללא שיליה שמתפתחת אך ורק מקרום תא הביצית.
      ג. אין אפשרות להציע את תהליך הבריאה ללא אנרגיה שמספקת מהמיטוכונדריה שנמצאת אך ורק בתא הביצית.
      ד. מעכשיו כל הגוף של האימא מעביר לעובר/ה את כל החומרים שמהם נבנה גוף התינוק/ת
      ה. כל מערכות הגוף של האימא סובלים מחד ממחסור בחומרים ומאידך יש לה הפרה באיזון חומרים והורמונים וכן בצקות שמסננים את בריאותה ואף את חייה.
      ו. היא נושאת משקל ובחילות במשך 9 חודשים.
      ז. הלידה מלווה בכאבים מסכנת את חיי האם.
      ח. האם מניקה ומדינה את העובר
      כל אלה ועוד הרבה מסכים את האימא ההורות והבעלות בלעדיים על הצאצא/את שלה.
      מה מכל אלה עושה הזכר? מלבד רגע ההתחלה? כלום. ברוב המקרים הוא אפילו לא יודע שקרה משהו.
      הזכר לא עשה ולא תרם כלום ליצירת העובר ולא מגיעה לו שום זכות הורות על הילד.
      כל הנ"ל בא להגיד שהזכר לא מחוץ ולא רצוי במחציתה של האישה.
      על עניין הנישואין לסוגיהם כבר לא רלוונטים. ועל הצורך בהשלכה המשפטית של נישואין רשמיים כדי לקבל זכויות מהשלטונות זה ח'ארטה של השלטון הפטריארכלי/רבני/מלך.
      היום הנשים הן השלטון
      משפחה עם הורה (זכר) זה פסה.
      דעתי דבר חשוב. כרומוזום Y הצטמצם לאורך האבולוציה מאלפי גנים לכדי 20-80 גנים היום. באלפי השנים הבאות הצימצום ימשיך עד להעלמות של הכרומוזום Y.
      ובלי כרומוזום Y
      אין זכר (אדם)
      על פני תבל.

    • כל מילה זהב!

    • צודקת

  • מאמר יפהפה. אחד הטובים שיצא לי לקרא בנושא עד כה, אולי אפילו הטוב שבהם. מבוסס, בהיר, אך גם לא מנסה לסגור את כל הפינות, אלא משאיר הרבה פתח למחשבה. יישר כל ותודה!

  • מתי, המאמר מענין ומגדיר את הדברים באופן דוגרי ולא מטאטא מתחת לשטיח כמקובל בדורינו המשועבד לפוליטיקלי קורקט אבל …
    שותפות מועד לפירוק כמעט כמו ידידות, וגם לא בעולם המשפחה תראה ששותפיות לעיתים נדירות מחזיקות מעמד.
    מערכות ציבוריות קהילתיות או כל קבוצה חברתית אחרת מתפקדת טוב יותר כיש הנהגה ויש היררכיה. ומדוע אנו לא רואים שבעולם המודרני ישנם רגשי נחיתות או מחאה על אי שוויון בין מפקדים לחיילים בין מנהלים לעובדים וכדומה מדוע שם ברור שחייב להיות בוס?
    גם במשפחה כמו בכל חברה אם יש היררכיה מוגדרת אז יש שלום ואם יש מעמדות שוים אז יש מריבות

    • זה מאוד מעניין הרצון שלך בהיררכיה מוגדרת,אבל זה כמובן כל זמן שאתה הגבוה בהיררכיה.
      מי קבע שאתה עולה במשהו על אשתך כדי שתהיה אתה המפקד ?
      אם היררכיה אז עד הסוף שכשהאשה מוצלחת יותר היא תהיה השליטה,אבל זה כמדומני אף אישה לא רוצה. אנחנו רוצות שוויון לא שליטה.

  • מאמר יהפהפה מסביר בצורה בהירה ותורנית את השינוי המהותי בבית יהודי שרבים חוששים ממנו ומנסים לדחותו מבלי לנסות להיכנס פנימה וליצוק אותו למסגרת תורנית- הלכתית- יהודית וערכית
    שתתקבל על הזוגות העכשווים המבולבלים בין מודרנה למסורת ואינם יודעים כי יכולים להיות חד הם.

  • אצלנו, ה"סתם דתיים" המודל של שותפות טבעי לגמרי. אצלנו אישית אין חצי חצי בדיוק בכל דבר אלא החלוקה היא בין מה שכל אחד אוהב לעשות או מוכשר בו יותר.למשל בעלי מבשל, עושה קניות, אחראי לענייני הכספים, ואני אחראית על הניקיון והסדר וכל מה שקשור לטיפול בילדים כמו קופת חולים, עניינים של בית ספר וכדו'.

  • העיניין יותר משתנה הנישואים שניים בגילאים מבוגרים יותר איזה מודל שותפות מתאים יותר?

    יהודית

  • מאמר מדהים ומעמיק!
    אני רוצה להוסיף שרבי נחמן כתב בספרים שלו בעניין הזוגיות ובמבנה ההיררכי במתכונתו ההלכתית. שלבעל יש את הזכות לקבוע ולהוביל את הקוו של הבית כמו מלך של חסד שמקשיב לאנשים סביבו ולא כופה עליהם דברים שלא מתאימים להם. והוא כותב שכשהבעל כופה את דעותיו רצונותיו הוא מאבד את הזכות להיות מלך בביתו.

  • מאמר מעניין. כתוב קצת ארוך אבל בצורה בהירה.
    איש ואישה- זכו שכינה ביניהם.
    זכר ונקבה- בראם…
    מכאן רואים:
    האיש והאישה שווים בערכם,
    שונים בתפקידם.
    מצפה לראות סוף סוף עולם מתוקן בו
    איש ואישה שעובדים באותה עבודה כמו מורה, רואה חשבון, עורך דין וכו' ישתכרו אותו סכום!
    מצד שני, אין עניין שאישה תעבוד בתחום פיזי קשה כמו 'רעיון' החיילות הקרביות.
    ושהאיש יעבוד בתחום נשי שהוא לא מסוגל לבצע (כמו מזכירה שעושה 3 פעולות בו-זמנית).
    לכן צריך להתאים את האיש לתפקיד.
    אבל בשום אופן לא לשלם לאישה פחות רק בגלל שהיא אישה. האישה שווה לאיש בערכה.
    בנוסף, אכן צדקו חז"ל שצריך להיות ראש משפחה ולא שני מלכים ימשלו בכתר אחד.
    אך נכון שראש המשפחה (מלך החסד) יוועץ באשתו החכמה.
    אישה שתיתן לבעלה=האיש שלה- את המקום של ראש המשפחה, תוכל לשכנע אותו ביתר קלות לעשות כרצונה.
    כי בסופו של דבר, היא מעוניינת בבעל שינהיג את הבית בתחומים כגון השקפה, חינוך ילדים, אורח חיים. אוי ואבוי לאישה שמגלה כי לבעלה אין עמוד שידרה ואין לו תפיסת עולם מגובשת. כל אישה רוצה להישען על בעלה. זה צורך טבעי בנפש האישה.
    בדורנו, הנשים הן משכילות, לומדות בשיעורי תורה והבעל יכול ללמוד עם אשתו פעם בשבוע את אחד מספרי המוסר או האמונה.
    תודה לה' שאישה לא לומדת גמרא. זה תחום ששייך לגבר בלבד.
    ומדוע? כי מניסיון ראינו, שתפקיד לימוד הגמרא הוא לאמן את שכלו של הגבר להבין שיש מציאות לכאן ולכאן.
    אך בסופו של דבר, הפלא ופלא, ההלכה הפסוקה תמיד יוצאת לפי דעתה של האישה. כך שהאישה מכוונת לדעת תורה/ ההלכה. ולכן אין לאישה צורך ללמוד גמרא. היא כבר יודעת בנפשה פנימה איך לנהוג.
    ובכך באתי להודות לך מתי הורוביץ על המאמר שלך ולמגיבים שלפניי שתרמו לי בתגובותיהם. אשריכם ישראל 🙂

  • מודל התורה הוא המודל הרצוי, אבל לא תמיד הוא מצוי, שהאיש משפיע, והאשה מקבל, שהאשה שייכת לגמרי להבעל, אבל הוא מכבד אותה כמו מלכה, ויותר ממה שמכבד את עצמו, אם הבעל הוא אישיות חסרת חוט שדרה, היא תמשול בו ואז חייו גיהנם, כמו שאמרו חז"ל שלשה חייהם אינם חיים, האיש חייב לפרנס את אשתו ולספק לה את צרכיה, היא לא ספקית צרכיו, אם כי מותר לו לעשות מה שבא לו, כי היא מקנה את עצמה לגמרי כי אם לא אז יש שלה על הקידושין. העולם המודרני אין לו מושג בכלל בשלום בית או בחיי זוגיות, ולכן הכולם הפקר כיום, כי היא רוצה לחיות בשותפות וזה נגד הבריאה וחוקי הבורא שקבע בטבע.

  • מחובתו של הגבר ע"פ דין תורה לפרנס, מחובתה של האישה לגדל את הילדים, ע"פ דין תורה חלוקת התפקדם מאוד ברורה בין בני הזוג.
    כאשר מתגברת האגואיזים של אחד מבני הזוג הוא מטיל את האחריות שלו ע"פ בן הזוג השני.
    הדברים ברורים מה תפקיד הגבר ומה תפקיד האשה כל אחד צריך לעזור לשני אבל לא לקחת את תפקידו של בן הזוג עליו.

  • כיום צריך לחדש שהאיש אינו סמרטוט של אשתו זה לא מובן מאליו

  • מאמר חשוב! ישר כח!! אי אפשר להתעלם מהשינויים הגדולים של תקופתנו בכל תחום ובפרט בתא המשפחתי, וחשוב להתייחס לעניין ולהכין את הילדים בהתאם.
    כיום, נעלם ב"ה המודל של הבעל ה"פרעוני" והשתלטן. נשים בימינו יכבדו רק בעל שמכבד אותן ומאפשר להן לבטא את עצמן גם כן.
    הגמרא כותבת לנו אקסיומה: "אין אישה מוצאת מנוחה אלא בבית בעלה". לאישה יש מנוחת הנפש רק כשהיא בבית בעלה. טבע זה לא נמחק גם בימינו! אלא שבימינו האישה זקוקה לבטא גם את עצמה, ואינה מוכנה יותר להיות ככבשה מובלת אחרי הבעל. כשהבעל מכבד אותה היא מעצמה מכבדת אותו. טבעה הוא לרצות לכבדו! אך לא תסכים לכבדו, אם הוא אינו מכבדה. וזה בשונה מבעבר.

  • תום עידן נעשה ונשמע. זה הכותרת היותר הולמת.
    צריך להבין שתורתינו הקדושה אינה משתנה, גם אם אתה מאד רוצה.

  • הארי זל ומוהרנת מברסלב (ליקוטי הלכות אבן העזר) רואה שאין כיוון לדברים שכתב הכותב ולהיפך כל העניין זה התכללות האישה בגבר\ התכללות והתמתקות הדין והצמצום (אישה) בחסד ובהתפשטות (איש)
    ירח (אישה) ושמש (איש) דין (אישה) וחסד (איש) השגחה (איש) וטבע (אישה).
    זה חלק מהתנועות של האיש והאישה שצריל לעמוד על טיבעם בשביל לבנות בית נכון עד התכללות שלימה לאחד שנזכה…
    ותפקיד הגבר זה להמתיק את אישתו שעוברת מה שעוברת עם לידות וגידול הילדים. היום האדם רחוק מעניינו, מאורו, ומאוצרותיו ,וממילא מיכולתו להמתיק ולהשפיע ובעצם מזכריותו. מה שקורא זה שהרבה מהגברים פועלים בעולם כנוקבא, היינו רצון לקבל וממילא האישה היא משפיעה ונעשית דוכרא היינו זכר, מה שמבלגן הסדר: או שהאיש חצי נקבה וחצי זכר והאישה חצי זכר וחצי נקבה.
    ויש עוד הרבה להאריך בעניין.
    חידלו מלהיות עניים, שובו אל אוצרותיכם ותהיו משתמשים בהם (מעשה משבעת הקבצנים, סיפורי מעשיות לרבי נחמן).

  • דין זה צמצום. היינו, צמצום הדבר והוצאתו מהכח אל נפועל.
    היכולת הולדה קיימת אצל הגבר בכח. כשהוא נושא אישה שהיא בעצם צימצום והוצאה של הכח שקיים בגבר אל הפועל.
    ובכלל כל מציאות האישה זה לריחת השפע המופשט שמביא הבעל ולצמצם אותו להוצאה מעשית לזה העולם ילדים, שהיו אצל הגבר בכח עם החיבור עם אישה יוצאים בעז"ה לפועל לעולם העשייה.
    ואפילו מצרכים מהמכולת היא לוקחת ומורידה את זה לעולם העשייה שיהיה בפועל מזה אוכל לאכול.
    בכלל בחיבור עם אישה הדברים קורים ויוצאים מהכח אל הפועל.

  • המאמר כתוב יפה מאד, אבל הייתי רוצה להעיר כמה הערות.
    ראשית, החלוקה לשלושה סוגים די שרירותית וכמו שהעירו לפניי, וגם הכותב עצמו – מתי הורוביץ – מציין בתחילת דבריו שהחלוקה נועדה לצרכי ההסברה.
    שנית, וכפי שג"כ העירו לפניי, מודל הבעלות כבר לא קיים בדורנו למעשה, ולכן אין צורך לשלול אותו ולדרוש חשיבה מחודשת וכו' כאשר המודל הזה פשוט לא קיים. ואם יש בעלים מעוותים, יש כאלה גם אצל החילונים או הגויים.
    שלישית, החלוקה בין מודל השותפות ומודל הידידות היא מלאכותית למדי. בפרט בדוגמאות שמביא הכותב. גם חילונים דוגלים בזוגיות שיש בה שותפות, וגם חרדים דוגלים בזוגיות שיש בה ידידות. במקום כל המלל עדיף לומר שזוגות שומרי מצוות אמורים להיות אמונים על זוגיות למטרה מקודשת.
    בפועל בימינו אף זוג, כמעט, לא חי בסגנון ה"בעלות" כפי שהכותב מתאר, ובוודאי שאין הצדקה לתלות זאת בתורה הקדושה. זוגיות מעוותת יש גם אצל חילונים או גויים, לא פחות מאלו שומרי המצוות.
    לסיום אני רוצה להעיר שההבדל בין ימינו לתקופת חז"ל לא נובע רק מכך שהתורה כביכול באה להתמודד עם רוח הפרימיטיביות והבערות דאז, אלא שאז הנשים עצמן היו שונות, והדברים ידועים מאד. עם מהלך הדורות הנשים התקדמו – תופעה מבורכת גם בעיני חז"ל, בעיקרה – ומכאן השינויים שנתבקשו בכל דור ודור.

  • ילמדנו רבנו מה עומק הכוונה במילים "שותפות גופנית בריאה" ואני מצטט:
    "שותפות הגוף היא מרכיב חשוב (מאד) שלהם. לצערנו, אין מספיק מודעות להיבט זה של השותפות לפני הנישואין. ההתעלמות מהיבט זה מעלה את החשד שמא אנו שבויים עדיין ב"מודל הבעלות", שבו עומדת האישה לרשות בעלה ולשירותו בכל עת שיחפוץ. בפועל, כמובן, איננו חיים במודל זה כלל ועיקר. הזנחת ההכנה לחיים של שותפות גופנית בריאה סוללת את הדרך לכאבי לב מתמשכים. במקרה הטוב באים אלה על תיקונם בזכות למידה אחרי הנישואין; במקרה הפחות טוב הם מחלישים את יסודותיו של הבית הצעיר כבר מראשיתו."
    האם יש כאן כוונה לחיי אישות לפני הנישואין? איך בדיוק ניתן לבדוק התאמה ל"שותפות גופנית בריאה"?
    הקטע הנ"ל העלה בדמיוני חשדות שמא הכותב משתמש בנושא כפלטפורמה לקידום דברים שלא בדיוק מקובלים, אולי מתוך תיסכול שלו או של חברים שפגש, אבל לא זו הדרך ולא זו העיר.

  • נחמד מאוד לפי המאמר הזה מובן למה יש פחות צורך בעובדים והכל נעשה טכנולוגי ורובוטי כי כנראה הקללה של "בזעת אפיך" הולכת ונתמעטת, ולכן גם ברוך השם כוח התורה גדל מידי יום ויש מלא אברכים שעוסקים בתורה ומפרישים עצמם מהקללה הנוראה הזו של זית אפיך…

  • חחח. תראה כמה שעות בזבזת על "מגילת העצמאות" של האשה. יש לנו תורה והיא נצחית. לא תורה של אריסטו, שבתאי צבי, שפינוזה, או מנדלסון. יש לנו הוראות יצרן ישירות מהבורא.

  • נפלא ממש כל הקללות שנתקללו נחלשו לא רק זו

  • בפשטות,
    גבר לא יבין אישה מעולם.
    גם אחרי כל השותפות שכמובן היא נהדרת, עדיין
    אישה תמיד מרגישה "שהוא ימשול בך".
    את ההרגשה הזו אי אפשר לטשטש, ככה נבראנו,
    וגם לא צריך לטשטש, זה הטוב שלנו.
    תחשבו על זה.

  • שתבינו למה הקופסה של הפיצה מרובעת!
    הפיצה עצמה עגולה!
    ואוכלים אותה משולשים תוכלו להבין תאישה!!!
    עד אז סבלנות.
    ולגביי הכתבה ככה בכמה מילים השתדל
    אין בעולם יותר טוב מזה שכל אחד יודע את מקומו!!!
    תפקידים ברורים ככה הכל עובד!!!
    כמו בכל עסק מצליח!!
    זוגיות מאושרת זה עסק של החיים
    להבין. להקשיב .להשתדל.
    וכמה שפחות להתערב אחד לשני בתפקיד.
    ועם כן להיות חכמים יש תזמון נכון וזה חשוב מאוד.
    ובלי תורה איזה זוגיות יש??
    כולם מסתכלים על כולם פייסבוק וכו..
    איזה אישה יפה לבעלה. צנועה ויפה
    מלך ומלכה .רק עם הוראות יצרן
    התורה המתוקה שלנו

  • המושג נישואין ע"פ דעת התורה, לא השתנה! התורה היא ניצחית, ומה שהיה, הוא שיהיה!
    האם כהיום הזה, יש גברים שיודעים לתת לאשה את מה שהתורה דורשת מהם? האם יש היום נשים שיסכימו להתחתן לפי דעת התורה? – גם לא יודע.
    אלא מאי, הגבר בודק את האופציות שיש לפניו, ועם ההכי טוב שיש, זה מה שהוא עושה. זה מה יש…
    ללכת ולעשות מזה מאמרים כאלו או אחרים, שיכול להיות שזה יתן לגיטימציה לנשים מורדות, צריך להיות ענק כדי לאפשר כזה דבר. ובכלל, גם אם בא נגיד שכן יהיה איזהו פתח לעשות מאמר כזה או אחר, אבל בטח לא מה שיש כאן…

  • המאמר הזה משקף באופן ברור חולניות שהדור הזה איבד את המושג מה זה איש ומה זה אשה.
    צריך לזכור שבלי התורה אנו לא שווים כלום. התורה לא תשתנה לפי דעות כאלה של כותב המאמר או של דעות אחרות ר"ל.
    לגבי נישואין חד מיניים זה פשוט חולי נפש. זה "משכב זכור" וזה נגד התורה. אני לא מבין איך אדם שמצוטט פוסקים יכול לומר דבר כזה.

  • ידידות ושותפות בנישואים זה דבר נפלא .
    אבל כמו בכל עסק חשוב שיהיה מנהל ,ולא שייך שני מנהלים .
    כך גם בבית יש את ניהול הפרנסה הילדים וכו ,
    וצריך שיהיה מנהל אחד ולא שניים ,שהוא הגבר.
    וכמובן שהוא צריך לנהל ,אבל בגישה ידידותית ,ולא רודנית כבעבר.

    לצערינו היום נשים רבות עושות העצמה אישית ,
    ומנסות לתפוס את ניהול הבית בכל המובנים,
    ומורדות בבעליהן,ועושות ככל העולה על רוחן,
    מתוך חשיבה מוטעית שכך הם חשובות יותר ,

    דבר שגורם לגירושין רבים ,
    ולכן לאחרונה אחוזי הגירושין בציבור החרדי יתעצמו ,
    כגודל העצמה האישית שיתעצמה לאחרונה ,

  • שהגבר יעשה את מה שהוא טוב בו וטוב ומתאים למישפחה לאישה עם הרבה נתינה באהבה,והאישה גם למישפחה ולאישה..ועל שניהם לקבל אחד את השני אפילו ברצונות ההפוכים,ופשוט ולחפש איך להשלים אחד את השני שיהיה שלום..כי יותר משהעשיר עושה חסד עם העני,העני עושה חסד עם העשיר..ויותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק..זה האחד וזה התכלית..לשם שמיים..זה כדמותו וכצלמו..וזה זכות וזה שימחה..
    בלי להוריד מהערך של אחד מהשני,רק להוסיף
    לעורר את האהבה עד שתחפץ..וזה קורה

  • מאמר מאוד מענין. יש גם אופי של איש/אישה. קשה לשנות עקשן או קמצן. והלואי שכולם יבנו בית של תורה וויתור.

  • 1 לומר שמצוות התורה הם בלית ברירה למצב נתון מה עם מי שיצר את המצב הנתון הקב"ה שהסתכל באורייתא וברא עלמא איפה ה' בטור הזה?
    2 למה לא לומר על עוד מצוות כך כמו "לא תבערו אש" שזה במצב התנון של אז שהבערת אש הייתה טרחה ולא היה מתקיים רצון ה' "למען ינוח" וכו' אך כיום שהדלקת אור בשבת אינה טרחה ואף משפרת איכות חיים שזה רצון ה' להתענג בשבת אדרבה מצוה להדליק אור בשבת. או במילים אחרת מה בין כותב הטור לרפורמי מצוי?
    3 לומר על קללת חוה שהגיעה לסיומה מניין? מה נראה לך שהתורה זה אגדות האחים גרים או סיפורי אלף לילה ולילה שהמכשפה קללה עד ש…?
    4 מה שפקע זה חרם רבינו גרשום שקבלוהו לזמן ולא התורה שהיא נצחית . אם היה לך מושג ביהדות ובפרט בתורת הסוד על מהותו של הגבר הנותן לעומת האישה המושפעת היית מבין שזה לא נתון לזמן כזה או אחר אלא טבע המושרש בבריאה.
    5 לא רק שאין סתירה בין שותפות לידידות אלא גם לא לבעלות וידידות הרי אהבה ואחוה ושלום ורעות הם ברכות שתקנו חז"ל עוד אז 'בימים החשוכים' שהגבר היה בעל…
    6 האם כיום 'בעידן השותפות' בה הגבר דומיננטי בתחום מסוים והאישה בתחום אחר ראוי שכל אחד ייתן טבעת לשני ויאמר הרי אנו שותפין זה לזה.
    7 אם חז"ל תקנו ברכה 'שלא עשני אישה' אין זה ברירת מחדל וצריך להבין את עומק כוונתם באחריות של הגבר והשפעתו הרוחנית לעולם ולא רק לביתו כמאמרם "אוי לו למי שבנותיו נקבות" ואין זה בתור זלזול לאישה שיכולה להיות מצוינת וטובה ותזכה לחיי עולם הבא יותר מגבר שלא מילא תפקידו אך לא נתנו לה הכלים להשפיע לעולם. כמו כן לא נתנו לה הכלים לפסוק דין ואף לא להעיד עדות כל שכן לא להכריע בעניינים הנוגעים לבית יהודי שהם כל כולם רוחניות כמו שאמר ר' דוד פוברסקי לאשתו, "אפילו ההחלטה אם לאכול בשרי או פתיתים זה רוחני כמה כוח אני צריך היום, האישה יכולה להחליט על גודל הפתיתים" ונראה לך שאתה או אשתך חיים יותר טוב ממה שהם חיו? בחלומות שלך!
    8 מודל השותפות המיושם במלואו בחברה המערבית נכשל ומעידים על כך אחוזי הגירושין והבגידות הנוסקים לשמים, זה נובע מזה שאנשים מתרחקים מרצון הבורא ומעוותים את הטבע דוגמא לזה תוכל למצוא במאמר חז"ל שלא נחשדו ישראל על משכב זכור והיום רח"ל… האם זה אומר שמצוה זו שיכת אף היא רק למצב הנתון של אז שהאווירה הייתה הומופובית?
    9התאמה בין בני זוג לא שייכת לשותפות היא תנאי בסיסי לחיים ללא התנגשויות מיותרות מנטליות רוחניות ותכונתיות.
    10 הרוחות הזרות המאיימות על הבית היהודי הם התרבות המערבית על כל פתיחותה שאתה ודומיך אמונים על טיפוחה בקרב הציבור החרדי שידע לעמוד בפרץ כנגד אותם השקפות מעוותות מבית ומחוץ, של יוונים ושל מתייוונים.
    11 ההבדל המעשי בין בית שבו הגבר 'בעל' ל'שותף' הוא לא אם הגבר יכפה את אשתו לדבר כזה או אחר אף שההלכה מתירה לו (עוד לא שמענו שגם להלכות יש פג תוקף..) שכן אדם עם דרך ארץ וחכמה יודע הכי טוב לכבד את אשתו כמאמרי חז"ל על אף שהוא בעל. ההבדל הוא בגישה ובמעמד הגבר.
    12 השחיקה בקרב הציבור המודרני במעמד הגבר נובע מעבר לחדירת הרוח של תרבות המערב בעיקר מזה שהגבר אינו לומד תורה (היתרון של מצוות עשה שהזמן גרמא לא ממש מספיק למעמד המיוחד) יתכן שכשהאישה בזמננו עוזרת לבעל ללמוד תורה ע"י שלוקחת על עצמה את עול הפרנסה ואת הקללה שאמורה להיות מוטלת עליו בזעת אפך תאכל לחם (שכיום אם הגבר יצא לעבוד בנוסף ללימוד יכולים לחדור גם אליו הרוחות הזרות והוא עלול בעצמו לכתוב טור שטותי כמו זה שקראנו, ואת זה אומרים חכמי דורנו ואם כותב הטור מפקפק בהם יפקפק עד משה רבינו ככתוב במסכת ראש השנה פ"ב משנה ט ) מידה כנגד מידה ה' מקל מעליה את הקללות שלה…

    • יוסי עם 12 הנקודות! כל הכבוד!
      אכן, איננו לומדים את הלקח של "התאמת" התורה ל"עכשיו". מה שהביא להשמדה רוחנית של 90 אחוזים מיהדות אירופה, ולהשמדה גשמית של כמחציתם
      תודה רבה

    • יישר כח על הנחרצות!
      נהניתי.
      נמאס מכל אלו שמחנכים אותנו מחדש…. תורה חדשה תצא מאיתי, רק ממלך המשיח!

  • אף פעם הכוונה והוא ימשול בך לא היית שהוא יהפוך אותה עובדת/שפחה או משהו אחר.
    הכוונה אחרת לגמרי.

    • נכון

  • יפה מאד.

  • אשתי יותר חזקה ממני גופנית ולכן היא השולטת בבית

  • נשמע תורני וכביכול מביא הוכחות לתאוריה, אך אין בו כלל מהאמת.
    ובאם לשיטתך אבקש לשאול / להציע כמה רעיונות להשלמת העניין.
    מדוע בדייטים רק הגבר חושב על לאן לצאת ואף לוקח את הבחורה מהבית ומשלם על היציאה. מדוע שלא יהיה גם דייטים להפך.
    מדוע חובת הבעל לפרנס ולא חובה משותפת.
    למה הבעל "מחזר אחרי אישתו" ואין ציווי הפוך.

    אחרי שנעמיק נבין שכל הסיבה שבנות רוצות שוויון זה רק בגלל שהגברים של היום לא באמת גבריים אלא שתלטנים. והתורה לא רוצה שליטה באישה אלא מוביל ומורה דרך.

    • אביחי!
      כל מה שאמרת מדוייק לגמרי!
      אשה בהחלט רוצה בעל שישפיע ויוביל, אבל!!!! בחכמה ובנועם. כשהדברים נעשים מתוך שתלטנות, זה מצביע על אופי חלש ולא מנהיג. ובזה – כבר אף אשה לא מעוניינת!

  • ..ושהתורה מן השמים ולא תשתנה בשום זמן ח"ו.. (יג' עיקרי האמונה)
    קללת אלוקים לחוה חלה לעולם ובדיוק כמו קללת בצער תלדי בנים שקיימת ותישאר קיימת וכמו שקללת הנחש קיימת על גחונך וכו' ואתה תשופנו עקב
    וידוע שאסתכל באורייתא וברא עלמא ואם בתורה כתוב אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך ממילא נוצרה מציאות כזו בטבע האישה שמשתוקקת לבעלה ולמשילותו בה ובלא זה לא תבוא על סיפוקה.

  • א. הטענה שמצוות התורה הם האידאל לכל תקופה ומצב שגוי. לעיתים רבות התורה משלימה עם המציאות ורק מנסה לרכך אותה, כפי נראה בבירור מדין "אשת יפת תואר"." מתוך הבנה שבזמן מלחמה הרוחות מתלהטות וקיים התעוררות יצרים כללית, הותר לקחת אישה אך עם הגבלות .אין אף פרשן שיטען שהמצב הנכון הוא לקחת אישה זרה ללא רצונה-אך התורה הבינה שללא היתר זה יש חשש למעשים חמורים פי כמהתכך גם בנוגע לחלק מהלכות התורה- השלמה ולא אידאל.

    ב. בנוגע לתגובות שמבקות לומר שהאישה רוצה שישלטו בה ( "אישה לבעלי" ) והמחשבה שעל האישה להיות עצמאית וחזקה נובעת מתפיסה מערבית, אני סבור שקיים בלבול בין אדנות במובן של קבלת החלטות של הגבר, לבין גבר יציב וחזק כפי שכל אישה בריאה חפצה.

    • העניין של אשת יפת תואר הוא יחודי. לא מצאנו על אף מצווה אחרת שחז"ל אמרו לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע

  • גם בזיעת אפיך זה קללה

  • אביב הפמניזם החרדי במיטבו.

  • בינתיים מי ששולט היום זו האשה בגבר זה פשוט.
    ולכן גם לא מאושרים כי כך צינורות השפע בנויים-" והוא יימשול בך" אז לכן הגבר נהיה אשה והאשה מתנהגת כמו גבר כל הזמן אומרת מה לעשות "ואיזהו גבר כשר?כל העושה רצון אשתו"
    מה נותר אם לא לבכות? לצחוק חחח..
    ותמשיכו להרוס בתים בישראל
    וזו דוגמא מאלפת איך תרבות הגויים מחלחלת לעולם התורני

  • שני חברים נוסעים ברכב הנהג מרים טלפון לאישתו עוד חצי שעה אני בבית תדליקי את הדוד שיהיה מים חמים! בי מנתק
    החבר מתפעל כל הכבוד איזה גבר!
    למה מה חשבת שאשטוף כלים עם מים קרים?!

  • אחד קרא את המאמר ,התרגז נכנס הביתה דופק על השולחן ,מי פה הגבר בבית?
    יוצאת הגונזילה מהמטבח מטר וחצי על מטר וחצי, בחצישאגה ,למה מה קרה?!
    "סתם שאלתי… מה אסור לשאול…

  • א.יש ראיה פשוטה שהתורה רואה במודל הבעלות אידיאל שהתורה נותנת לבעל אפשרות לגרש את אשתו באופן חד צדדי אם היחסים היו כשל שני שותפים הפירוק לא היה יכול להעשות באופן חד צדדי ב. התורה מחשיבה את האשה בתור ממון הבעל לפי שיטת חלק מהראשונים וגם לפי הראשונים שחולקים המחלוקת היא רק לגבי סוג הקניין ולא לגבי מהות הקשר (מחלוקת הסמע והטז בסימן קצ בחושן משפט ויש אבני מילואים שדן בזה בסוף הספר ויש גם פני יהושע בקידושין יג ורן בגיטין)ג.הספורנו כותב בתחלת ספר בראשית שחווה נקראת כך כי אחרי שחטאה ירדה למעמד מגדלת ילדים אם כל חי .דבר נוסף רבנו בחיי על בפרשת ויקהל כותב ששבח האשה הוא העיסוק בצרכי הבעל .ודאי שישנם יחסים אסימטריים .

  • איכזבתם, המגזין הזה נפל לקטגורייה של כתב עת ליברלי, יותר מודרני מהתורה.

  • כותב המאמר לא הביא שום סימוכין, לכך שהתורה דיברה על מצב נתון באותה התקופה אך המצב האידיאלי הוא "שותפות" ולא "בעלות",
    יש דין מורד במלכות ואסור להמרות את פי המלך, לו יצויר שהמלך יצא עם דרישות שאינם הגיוניות הציווי יחול גם אז למרות שמצב זה אינו טוב, ודאי שעל פי התורה הגבר צריך להוביל את ביתו ושדעתו תשמע וכלשון הרמב"ם בהלכות אישות שהאישה צריכה "להלך בתאוות ליבו ומרחקת כל מה שישנא ויהיה בעיניה כשר או כמלך"
    אמנם כמו בדוגמא של מלך שודאי שהוראותיו צריכות להיות משיקול טהור של טובת העם וכמו שאמר שמואל לשאול שיהיה עבד לעם הזה, גם בענייננו הגם שבאופן תיאורטי הבעל יכול לנצל את סמכותו בצורה שאינה ראויה אך הסמכות ניתנה בידיו כדי להוביל לטובת ביתו ולא לטובת עצמו
    זה שבעולם המערבי אסור בשום פנים להזכיר את הנהגת האיש את אשתו ומשפחתו לא צריכה לרגש אותנו, התפיסה מערבית ביחס לחיים באופן כללי, היא של הצלחה בשני מרכיבים והם רמת חיים ומעמד חברתי, ממילא הדבר הראשון שניקח בחשבון כשנחליט מי יעשה מה ומי ינהל את מה, היא הצלחה בשני מרכיבים אלו לכל אחד ואחד, ומה פתאום שחצי מהאוכלוסייה תהיה תחת הנהגת החצי השני ובכך יפגום במעמד החברתי של החצי המונהג, מיותר לציין שמעמד חברתי זה הוא אינו מעמד של מהות אלא של זוהר חיצוני
    היהדות רואה את כולנו כחיים פה למען מטרה שהיא לגמרי לא אנחנו וממילא לא מסתכלת איפא מעמדי ישתדרג אלא איפא אני יכול להועיל למען המטרה בצורה המקסימלית
    מי שרוצה להתווכח עם העובדה שאישה זקוקה להובלה מסוימת הוא פונדמנטליסט מערבי, אמא שלי היא מנהלת מוסד שהיא הקימה בעשר אצבעותיה מאפס, לכל הדעות אשה עם יכולות ועדיין היא מאד מעוניינת בהנהגתו של אבי כנ"ל חמותי שתופסת משרה בכירה בעולם החינוך ומודה בזה. פמיניזם היא דת קתולית שכל מי שמערער על נכונותה נדון לסקילה בככר העיר כחשוך שונא נשים
    חבל מאד שכותב המאמר מנסה בכח לתאם את התורה עם התפיסה של העת החדשה, חושבני שלו יציויר שהתורה היתה מטיפה לפמניזם וכותב המאמר היה חי בתקופה של לפני 300 או400 שנה הוא היה מנסה להסביר מה התורה התכוונה ולמה זה לא בדיוק אלא בערך וכו, זה מסוכן מאד לנסות להתאים את התורה לתרבות המקובלת עם ישראל ידע חורבנות גדולים מנסיונות אלו

  • עכשיו אפשר להבין טוב יותר למה כל כך הרבה משפחות מתפרקות, צריך להבין שהקב"ה סידר את העולם לפי תוכנית שלו וברגע שמשנים את התוכנית הכל קורס.
    אז הידד לתומכי ומעודדי הרס התא המשפחתי. בושה

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל