אין דבר שלם מלב שבור

"בצער רב ובלב כאוב אני משתף אתכם כי בשל נסיבות מסוימות הוחלט לבטל את השידוך… אז לעת עתה אני חוזר לחברי היקרים הרווקים השמחים והמאושרים. עד הפעם הבאה :). מרימים את הראש וממשיכים הלאה בגב זקוף."

כמו כל חברי לשיעור, גם אני הופתעתי לקרוא את ההודעה הזאת של דני (שם בדוי), בחור יקר שאך זה התארס. את ההודעה השאיר בשעת צהריים מוקדמת בקבוצת הצ'אט במייל, וכולנו היינו בהלם. היה זה הבחור השני מהשיעור שלנו ששבר שידוך, והעניין התחיל להלחיץ. אך יותר מתוכן ההודעה, הצורה שדני בחר לבשר לנו את העניין הדהימה את כולנו.

זה החל בשמועה שרצה מספר ימים, המשיך באלפי הסתודדויות, וקיבל תיקוף כשהבחור עצמו נעלם מהישיבה וטס לחו"ל.

המקרה הקודם שבחור שבר שידוך היה שונה לגמרי. הוא החל בשמועה שרצה מספר ימים, המשיך באלפי הסתודדויות, וקיבל תיקוף כשהבחור עצמו נעלם מהישיבה וטס לחו"ל. הוא חזר כעבור שבועיים. לדבר על הנושא בנוכחותו? הס מלהזכיר. ההתנהלות סביבו כללה הליכה על קצות האצבעות והרבה מאד שתיקות מביכות. רק לאחר כחודש הצליח לחזור למצב תקין: לשתף קצת, להתנהג רגיל ואף להתלוצץ קמעה על מה שעבר.

הפעם הכל היה אחרת. דני קיבל מיד תגובות תומכות ומחזקות, בחורים הרגישו בנוח להתקשר אליו ולנחם אותו. דני עצמו הגיע למפגש חברים שהתקיים כעבור כמה ימים. הוא שיתף כאוות נפשו, וענה לשאלות, וקיבל חיבוק מנחם מעשרות חבריו.

איני שופט את גישת ההתמודדות של אי מי. שבירת שידוך היא אירוע קשה. וכשם שפרצופיהם שונים, כך הנפש של כל אחד מגיבה אחרת לאירועים מטלטלים. צורת ההתמודדות תמיד תהיה שונה, ולא בכך אני בא לדון. עם זאת, הדרך של דני לעבור את התקופה היתה יעילה יותר, ולתחושתי אם היא תאומץ, היא עשויה לשבור את הסטיגמה הקשה ביחס לשבורי שידוך במגזר החרדי.

שידוך שבור, אדם שבור?

בתקופה זו שמעתי על כמה וכמה מקרים של זוגות ששברו שידוך. את חלקם הכרתי אישית, ואת חלקם דרך ידידים משותפים. זו היתה כמעט מגפה, כל יום שמעתי על עוד מקרה מצער. רבים מהם נהגו כמו דני ושיתפו את האירוע בפומבי ובצורה פתוחה. אם בצ'אט במייל, אם בקבוצת הוואטסאפ המשותפת, אם דרך הודעות אישיות לחברים ולקרובים. הסיפורים מעט הלחיצו אותי, אבל במדינה רבת האירועים שלנו לא יכולתי להקדיש לכך תשומת לב רבה.

המגמה חלפה אפוא על פני, עד לרגע שקיבלתי הצעת שידוך של בחורה שגם היא שבורת שידוך. פתאום חזרו אלי המחשבות על דני, ושאלות רבות התחילו להתרוצץ במוחי. האם זה בסדר להתקדם עם השידוך? האם נכון להיכנס לקשר עם מישהי שחוותה את החוויה הזו?

מצד אחד, הבנתי שזו חוויה קשה שיכולה להשאיר צלקות. מצד שני, לא הצלחתי להפסיק לחשוב על דני. הסיפור שלו עורר בי כיוון חדש: האם משהו השתנה בו? האם הוא כבר אינו אותו אדם? הרי אני מכיר אותו היטב גם לפני וגם אחרי, וראיתי שהוא לא השתנה מהותית. האם אני יכול להצביע על תכונה שלילית שהתפתחה בו עקב החוויה שעבר? התשובה היתה ברורה.

ההבנה הזו הובילה אותי לחשוב שאולי הבחורה שמציעים לי גם היא כמוהו – אדם חזק שלא נתן לשבירת השידוך לשנות אותו. אמרתי לעצמי: תברר, תשאל, תחקור יסודי יותר משידוך רגיל, אבל בגדול – מה הבעיה? הרי גם הבחורה שדני נפרד ממנה היא בדיוק כמוהו. בחורה רגילה ונורמלית שקצת מיהרה כמותו להחליט במהלך הפגישות. אז מי אמר שהבחורה המוצעת היא לא בדיוק אותו דבר?

אם דני היה מיועד לאחותי או לבת דודתי, האם הייתי חושש משום שהוא שבר שידוך? התשובה שלי היתה "לא" חד־משמעי. הבחירה של דני להתמודד בצורה פתוחה, לשתף אותנו בתהליך שעבר ולהמשיך הלאה בגב זקוף – היא בחירה המוכיחה עוצמה פנימית.

העובדה שדני היה פתוח ושיתף אותנו בחוויותיו היתה מהותית להבנה הזו. כשהוא בחר לדבר על הדברים באופן פתוח ולא להסתיר אותם, הוא עזר לי לראות את הבן אדם שבו, להבין שהחוויה הקשה שעבר לא פגמה בו, אלא להפך – היא רק חיזקה אותו. יתכן כמובן שגם הבחור הקודם שנעלם למשך חודש לא חווה טראומה ואף הוא חזר מהר לעניינים. כאמור, כל אחד מתמודד בדרכו. אבל דרך ההיעלמות וההשתקה מחזקת את הסטיגמה של 'סחורה פגומה', ואילו דרכו של דני תרמה לשבירת הסטיגמה.

דני ודומיו עוזרים לשנות את הלך המחשבה המקובל, ששבירת שידוך היא אירוע טרגי שקשה לקום ממנו. הם מאפשרים לסביבה להבין אין זה אירוע שצריך להסתיר אותו או להתבייש בו, והוא אף עשוי להיות טריגר של חיזוק והתבגרות.

***

ההבנה הזו הכריעה אצלי את הכף. החלטתי להתקדם עם השידוך, ולהתמקד במה שבאמת חשוב – מי היא בתור אדם, ולא מה עבר עליה.

הציבור החרדי מחזיק סטיגמה עמוקה לגבי למי ששובר שידוך. בקרב קהילות מסוימות, בעיקר חסידיות, שבירת שידוך חמורה יותר מגירושין

נדמה שאני לא לבד. הציבור החרדי מחזיק סטיגמה עמוקה לגבי למי ששובר שידוך. בקרב קהילות מסוימות, בעיקר חסידיות, שבירת שידוך חמורה יותר מגירושין. תפיסה זו מעוגנת בדברי הבעש"ט הידועים שכלי חרס שנשבר (כפי שנהוג בתנאים) אין לו תקנה, ואילו כלי זכוכית שנשבר (כפי שנהוג בנישואין) יש לו תקנה. אך עם השנים הולכת הסטיגמה ומתרככת.

אני מקווה ששינוי גישה זה ילך ויתרחב, ושעם הזמן יוכלו שבורי שידוך להתמודד עם החוויה הקשה בצורה בריאה, חזקה ומכובדת, ולהמשיך הלאה בחיים. יש באירוסין מחויבות, ללא ספק, ואין בשבירתם דבר של מה בכך. את התחושה הזו חובה לשמר. עם זאת, חשוב שמי ששבר שידוך יוכל להתקדם הלאה, ומה טוב אם יוכל לעשות זאת, כמילותיו של דני, בגב זקוף.

צילום: BIGSTOCK