צריך עיון > סדר שני > לאומיות ומדינה > למה ישבתם בין המשפתיים

למה ישבתם בין המשפתיים

סירובה של מפלגת "יהדות התורה" לשאת באחריות לבטחונו ולרווחתו של העם היהודי גם כאשר התפקיד מוצע לה פוסלת אותה מלהיות שותפה בממשלה. אין שותפות ללא אחריות.

ה' טבת תשפ"ג

ביום שישי האחרון, כ"ט בכסלו תשפ"ג, פרסם "יתד נאמן" מאמר מערכת נגד הצטרפות "יהדות התורה" אל הקבינט המדיני־בטחוני. במאמר שכותרתו "למה תתראו" שרטט כתב המערכת באופן בהיר את השקפת העולם הפוליטית והמדינית של "דגל התורה", והדגיש כי אף שחברי הכנסת החרדים הם חלק מהממשלה, הם אינם רואים בעצמם אזרחי המדינה ואינם מכירים בריבונותה. חברי הכנסת של "דגל התורה" אינם "'אזרחים של מדינת ישראל' שהממשלה הנבחרת היא הריבון בה" אלא "'אזרחים של ארץ ישראל' שהריבון בה הוא ריבון העולם". בהמשך דבריו הבהיר הכותב את עמדתו ופירט מה הם קווי היסוד של שותפות החרדים בממשלה הנוכחית ומה הם גבולותיה.

ברצוני לפנות מעל במה זו למערכת "יתד נאמן" ולדון ברצינות הראויה בדבריהם. הם העלו שם טענות כבדות משקל, ובעיקר, ניסחו אותן באופן ישיר וללא משוא פנים. באווירה הנוכחית בתקשורת, איני יכול אלא להצדיע להם. העיתון מציג את עמדתו בגלוי ואינו מנסה להסתתר מאחורי מסכות או טענות מניפולטיביות אלו ואחרות. אני מקווה לפיכך שחברי המערכת, או לכל הפחות קוראי עיתון "יתד נאמן", ידונו ברצינות הראויה גם בהשגות שאעלה כלפי הדברים שנאמרו שם.

 

מדוע איננו מכריעים בשאלות מדיניות־בטחוניות?

העמדה הבסיסית שהציג כותב מאמר המערכת היתה שהנציגים החרדים בכנסת אינם מוסמכים לקחת חלק בניהול המדינה. שאלות של ניהול המדינה הן שאלות כבדות משקל, והכרעה בהן צריכה להתקבל על פי התורה. לפיכך, גדולי התורה הם האוטוריטה המוסמכת לכך ולא נבחרי העם בכנסת. גם כאשר החרדים נכנסים אל הממשלה, הם אינם רואים בה "ריבון". הם אינם מייחסים סמכות לקול ההמון ולנבחריו אלא לדעת התורה. משום כך, נציגי המפלגות החרדיות אינם נציגי ההמון שבחר בהם אלא נציגי גדולי התורה, ותפקידם לעשות ככל אשר יורום.

מדוע אפוא לא יפעלו הנציגים החרדים כפי שהם פועלים היום, ויביאו להכרעת גדולי התורה את העניינים העומדים על הפרק בקבינט המדיני־בטחוני? כותב הטור מעלה שאלה זו בצורה ברורה ביותר, אך תשובתו לשאלה אינה נהירה לחלוטין.

הוא מזכיר כי כבר בימיה הראשונים של המדינה שאל הרב גולדוויכט את הרב מבריסק ואת החזו"א, כיצד ננהל את המדינה ביום שהחרדים יהיו רוב. התשובה של הרב מבריסק היתה: "לא נוכל לנהל את המדינה ולקבל את האחריות." אין לנו כיום גדולי תורה בעלי יכולת להכריע בשאלות אלו. הסרוב שלנו לקבל אחריות על המדינה אינו קשור לחילוניות של המדינה אלא לחוסר היכולת שלנו לקבל הכרעה בשאלות כבדות המשקל של ניהול המדינה. אפילו אם יבקשו למנות אותי לשר הפנים ואת הרב אברמסקי לשר הביטחון, אמר הרב מבריסק, נסרב לעשות זאת. התשובה שקיבל הרב גולדוויכט מן החזו"א נושאת טון שונה מעט: "קודם שיתנו לנו להכריע, ואנו נדע להכריע על פי דין תורה." כלומר, בניגוד לרב מבריסק, החזו"א לא שלל על הסף את יכולת גדולי התורה להכריע בשאלות מדיניות־בטחוניות, אלא אמר כי זו הלכתא למשיחא. כשנגיע לגשר נעבור אותו.

לפי שיטת הרב מבריסק, עלינו לסרב להצעה בנימוס ולומר: תודה רבה על האמון, אך איננו כשירים לכך. לפי עמדת החזו"א, לעומת זאת, עלינו לקפוץ על ההזדמנות. הגיעה השעה שגדולי התורה נדרשים לתת תשובות מנומקות לפי דין תורה לשאלות הרות גורל אלו, כדברי החזו"א

כותב הטור מציג שתי עמדות אלו, אך מהסס להסיק מהן מסקנות. לכאורה, במצבנו היום יש נפקא מינא למעשה בין עמדת החזו"א לעמדת הרב מבריסק. כיום מציעים ליהדות החרדית שותפות בדרג הגבוה ביותר של קבלת ההחלטות. לא מדובר בתפקיד סמלי בלבד, שבו יהיו החרדים חותמת גומי על החלטות הממשלה, אלא בחברות בקבינט המדיני־בטחוני. נותנים לגדולי התורה יכולת להכריע, אם רק ירצו. במקרה זה, לפי שיטת הרב מבריסק, עלינו לסרב להצעה בנימוס ולומר: תודה רבה על האמון, אך איננו כשירים לכך. לפי עמדת החזו"א, לעומת זאת, עלינו לקפוץ על ההזדמנות. הגיעה השעה שגדולי התורה נדרשים לתת תשובות מנומקות לפי דין תורה לשאלות הרות גורל אלו, כדברי החזו"א.

אולם, בנקודה זו מתחמק כותב הטור. במקום להסיק את המסקנות הנדרשות, הוא עובר לדון בנושא שאינו ממין הטענה. המסקנה שהוא מוציא מעמדת החזו"א והרב מבריסק היא ש"הם, ראשי השלטון עוכרי הדת, לא מוסמכים להכריע ואי אפשר לסמוך על שיקול דעתם והכרעתם". טענה זו נכונה כמובן, אך היא בבחינת "טענו חיטין והודה לו בשעורים". השאלה לא היתה אם "הם" מוסמכים להכריע, אלא אם אנחנו מוסמכים לכך. המצב הנוכחי הוא ש"הם" מכריעים, נרצה או לא נרצה. כעת, לראשונה מאז קום המדינה, נפתחה לנו, לנאמנים לדרך התורה והמצוות הנשמעים לגדולי התורה, הזדמנות להשפיע. מה עושים כעת?

לאורך רוב הטור הציג הכותב עמדה קוהרנטית. אולם בנקודה זו נראה שמשהו בטיעון שלו כושל. הוא שולל את סמכותם של "ראשי השלטון עוכרי הדת" לקבוע עמדה בשאלות מדיניות ובטחוניות, ומסיק מכך ש"לכן, לדעת רבותינו, אין […] לקבוע בעצמנו עמדה בשאלה של הוצאת אנשים למלחמה". אדרבה, אם אין סמכות לראשי השלטון שאינם נשמעים לגדולי התורה, הרי שזה מחייב אותנו לשאול לדעת גדולי התורה ולהתנהל לפי דבריהם!

אם כותב הטור היה אומר, הגענו לשעה שיש נפקא מינא למעשה בין החזו"א לרב מבריסק, והחלטנו ללכת בגישת הרב מבריסק, היה אפשר לקבל את דבריו. אך הוא מתחמק מלומר זאת. הוא אינו עונה לשאלה שהוא עצמו העלה.

 

החזון איש, הרב מבריסק ורועי לוט

מיד לאחר שלילת השותפות בקבינט מבהיר העיתון את עמדתו לגבי מידת השותפות המותרת עם המדינה, ואומר כי "כל מה שהתירו לנו זה רק להתייצב בעמדות שיש בהן להציל מהארי ומהדוב, מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר". בהמשך מדמה כתב המערכת את כניסת החרדים לממשלה להליכתו של לוט עם אברהם, שהיתה למטרת טובות הנאה חומריות בלבד. לוט הלך עם אברהם רק "מנימוקיו החומריים, לטישת עיניים לירושה", אך לא היתה זאת שותפות אידאולוגית. בדומה ללוט, כותב "יתד נאמן", גם החרדים הולכים עם המדינה עבור טובות הנאה חומריות בלבד, ללא שותפות אידאולוגית.

לוט הלך עם אברהם רק "מנימוקיו החומריים, לטישת עיניים לירושה", אך לא היתה זאת שותפות אידאולוגית. בדומה ללוט, כותב "יתד נאמן", גם החרדים הולכים עם המדינה עבור טובות הנאה חומריות בלבד, ללא שותפות אידאולוגית

העיתון שוכח לציין, כי גם בסוגיית השותפות המותרת עם המדינה נחלקו החזו"א והרב מבריסק. כידוע, הרב מבריסק שלל שותפות כלשהי במדינת ישראל. תלמידיו נמנעים מהצבעה בבחירות, ובהתאמה, מסרבים לקבל טובות הנאה חומריות מהמדינה. זאת לשיטתם, שהשלילה של המדינה היא עקרונית. מכיוון שהם מסרבים לקבל אחריות בכל מחיר, גם אם יוצעו להם התפקידים הבכירים ביותר, הם נמנעים מלקבל טובת הנאה כלשהי מהמדינה. הם מסרבים להשפיע, ולכן מסרבים גם ליהנות מהשפע.

הרב מבריסק סבר שאין מן הראוי שיהודים שומרי מצוות יתעסקו בענייני שלטון, משום שאין לנו די כוח תורני לעשות זאת. לפיכך הוא לא ראה בשותפות של יהודים בשלטון "הצלה מן הארי ומן הדוב". רק אם אתה מאמין שהשלטון ראוי לך, ניתן להתייחס למי שלקח אותו מידך כאל "ארי ודוב". אולם אם אתה מוותר על השלטון, הרי שלקיחה מיד מי שכן אוחז בו אינה "הצלה" אלא "גזלה". היא אכן דומה יותר למעשה רועי לוט, ההולכים עם אברהם אף שאינם רוצים לשאת באחריות המיוחדת שהלה נושא.

בניגוד לכך, עמדתו של החזו"א, שעליה נשענת השותפות החרדית בכנסת, היא שאנו מסוגלים וצריכים להשפיע, אלא שכוחנו דל והמחזיקים במושכות השלטון אינם נשמעים לקול התורה לדאבון לב. לפיכך הורה החזו"א לנסות להשפיע עד היכן שכוחנו מגיע, גם אם יהיה זה רק בבחינת "להציל מן הארי ומן הדוב". החזון איש סבר כי מי שראוי להנהיג את המדינה הם גדולי התורה, ורק מצב עניינים טרגי במיוחד הביא לכך שיהודים המנוערים מתורה ומצוות הם האוחזים במושכות. משום כך הוא ראה בשלטון החילוני גנבה מידם של גדולי התורה.

"יתד נאמן" פוסק כמו הרב מבריסק בכל מה שנוגע לקבלת אחריות. גם כאשר מציעים לנו לנהל את תפקידי הפנים והביטחון, הוא מסרב בתואנה שגדולי התורה של ימינו אינם מוסמכים לפסוק בכך. אולם בכל מה שנוגע להנאה ממנעמי השלטון, הוא מחזיק לפתע בעמדת החזו"א, כביכול מדובר ב"להציל מן הארי ומן הדוב". התוצאה המתקבלת מכך היא אכן רועי לוט

לא החזון איש דימה את היהדות החרדית ללוט. נדמה כי "יתד נאמן" ייצר הכלאה בין שיטת החזו"א לשיטת הרב מבריסק, ומה שהתקבל מכלאים אלו הוא דימוי של נציגי המפלגות החרדיות לרועי לוט הפושטים על שדות לא להם כדי לזכות בירושה של אחרים. "יתד נאמן" פוסק כמו הרב מבריסק בכל מה שנוגע לקבלת אחריות. גם כאשר מציעים לנו לנהל את תפקידי הפנים והביטחון, הוא מסרב בתואנה שגדולי התורה של ימינו אינם מוסמכים לפסוק בכך. אולם בכל מה שנוגע להנאה ממנעמי השלטון, הוא מחזיק לפתע בעמדת החזו"א, כביכול מדובר ב"להציל מן הארי ומן הדוב". התוצאה המתקבלת מכך היא אכן רועי לוט. איננו מעוניינים לקבל אחריות, כדעת הרב מבריסק, אולם אנו מצטרפים אל השלטון, כדעת החזו"א. אין זה אלא שאנו מצטרפים לעגלה רק כדי ליהנות ממנעמי השלטון, על חשבון אחרים.

אך אם אנו רואים בעצמנו לוט, אין להתרעם על כך שתגובת שאר אזרחי המדינה להתנהגותנו היא "היפרד נא מעלי".

 

פוסחים על שני הסעיפים

קשה לבוא בתביעה למערכת "יתד נאמן". מצב העניינים אכן מבלבל מאד. ההשקפה שלאורה גדלנו עוצבה ונוסחה בתנאים אחרים לחלוטין משל היום. הוויכוחים בין החזו"א לרב מבריסק התקיימו בזמן שגם בעל הדמיון הפרוע ביותר לא העלה בדעתו שהחרדים יהיו כאן רוב. שאלתו של הרב גולדוויכט היתה אכן בבחינת "הלכתא למשיחא". מצב העניינים הנוכחי, שמציעים לחרדים להצטרף לקבינט המדיני־בטחוני, תופס אותנו בלתי מוכנים.

אנו יודעים היטב איך להתנהל כאשר רודפים אותנו. אנו מתורגלים למופת למצבי חירום. עוד לפני שהאזעקה מתחילה להישמע, אנו מאורגנים כבר בטור הצועד בסך אל המקלטים. ומשם, מן המקלט, מאחורי השוחות, אנו יודעים להשתמש היטב במערכי ההגנה המשוכללים שלנו, שטיפחנו במשך דורות ארוכים. המצב כעת, שלא די שאיננו נרדפים אלא שהכוח נמצא בידיים שלנו – הוא חלומי ממש. היינו כחולמים.

אנו מסתובבים סהרוריים, לא יודעים אם מדובר בטריק שנועד להפיל אותנו או בהבטחה ממשית. ובעיקר, איננו יודעים מה לעשות בכוח החדש.

בשל כך אנו הולכים חזרה אל הישן ומנסים להיאחז במוכר. פותחים מחדש את החזון איש, אבל דברי החזו"א אינם מתאימים למצב. ובכן, סוגרים את החזון איש והולכים לבריסקער־רב. נו, גם דברי הגרי"ז אינם בדיוק מתאימים. אז מנסים לערבב את החזו"א עם הבריסקער־רב, ומה שיוצא הוא רועי לוט. והיפרד נא מעלי…

האם זה רציני? האם מה שרצו גדולי ישראל הנ"ל הוא לעשות מאתנו רועי לוט? איזו מין גישה רשלנית היא זו? באותו טור נכתב כי שאלות ש"חיי אדם תלויים בהן, שאלות של פיקוח נפש בין חיים למוות" הן שאלות שלא ניתן להכריע בהן כלאחר יד, אלא גדולי התורה צריכים להידרש אליהן ולהוציא בהן משפט לפי דין תורה. האם איננו נמצאים כעת במצב זה, שמונחות לפתחנו שאלות של חיים ומוות? הזמן לענות לשאלה זו הוא עכשו.

"יתד נאמן" מתחמק בצורה לא אלגנטית במיוחד מהשאלה מה נעשה ביום שנהיה רוב. הוא מעדיף להאשים את "ראשי השלטון עוכרי הדת" במקום להודות שאין לו תשובה לשאלה זו

"יתד נאמן" מתחמק בצורה לא אלגנטית במיוחד מהשאלה מה נעשה ביום שנהיה רוב. הוא מעדיף להאשים את "ראשי השלטון עוכרי הדת" במקום להודות שאין לו תשובה לשאלה זו. מי הם אותם "ראשי השלטון עוכרי הדת" שעל ידם נפטר "יתד נאמן" מאחריות? האם חברי הליכוד הם "עוכרי הדת"? חברי מפלגת "הציונות הדתית"? או שמא הוא מתכוון דוקא לחברי מפלגת ש"ס? האויבים הגדולים של הדת, מפלגת מר"צ, לא עברו את אחוז החסימה, וכל שאר המחנה האנטי־דתי מלקק את פצעיו באופוזיציה. על אילו "עוכרי דת" הוא מדבר בדיוק?

אין מנוס מלהודות ש"יתד נאמן" ממחזר טענות ישנות כדי להתחמק מאחריות. הוא מסרב להישיר מבט ולעסוק בשאלות הקשות: מה עמדתנו העקרונית בנושאי ביטחון? מה עמדתנו העקרונית בנושאי כלכלה? מה עמדתנו העקרונית בנושאי פנים? אלו הן שאלות של חיים ומוות ולהכרעות שלנו בהן יש השלכות כבדות משקל. אנו מקבלים החלטות לגבי נושאים אלו. איננו מתגייסים לצבא, וזוהי החלטה בנושא ביטחון. איננו מכוונים את ילדינו לתעסוקה, וזוהי החלטה בנושא כלכלה. אנו לוקחים תקציבים מן המדינה משל היו הם "ארי ודוב", וזוהי החלטה בנושא פנים. אלו בחירות קשות, וקשה לומר שהן בחירה בחיים. אנו מגלגלים עיניים בצדקנות ונתלים בדברי גדולי ישראל שנאמרו בסיטואציה אחרת לחלוטין; מעמידים פנים שאנו מצויים באותו מצב כבימי החזו"א והרב מבריסק, ומתכחשים לכך שבעל כרחנו אנו מקבלים החלטות בנושאי חיים ומוות, שלא על פי דעת תורה.

אבל גם אם "יתד נאמן" ימשיך להתעלם מהמציאות, המציאות לא תעלים פנים ממנו. הרעיון של "היפרד נא מעלי" אינו אפשרי. גם הרעיון של "רועי לוט" אינו בר קיימא. "יתד נאמן" מבקש להציל "מזוטו של ים ושלוליתו של נהר" וזהו אכן דימוי נפלא, כי לפי התנהגות שהוא ממליץ עליה, הקופה הציבורית אכן תהפוך למערבולת מסחררת הבולעת במהירות כל מה שנכנס אליה. אם נמשיך להתנהג כמו ש"יתד נאמן" ממליץ, נגלה מהר מאד שלא נשאר דבר במאורת הארי והדוב. הם הסתלקו והלכו להם, ואנו נשארנו עם הקופה כולה, רק שלדאבון לב לא נותר עוד מה להציל ממנה.

מי ימלא את הקופה כשלא יישארו עוד ארי ודוב? "יתד נאמן" מסרב לענות. מי יגן על המדינה כשלא יהיו כבר ארי ודוב? "יתד נאמן" מסרב לענות.

לא, "יתד נאמן", השאלה אינה "למה תתראו?". השאלה שעלינו לשאול את עצמנו כעת היא "עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים?". איננו יכולים להחזיק בו זמנית גם בעמדת הרב מבריסק וגם בעמדת החזון איש. אם אנו נאמנים לדרך החזון איש, עלינו להתחיל לשאת באחריות. אם אנו נאמנים לדרך הרב מבריסק, עלינו לחדול מלקחת תקציבי מדינה. אי אפשר גם וגם.

Photo by shraga kopstein on Unsplash

28 תגובות על “למה ישבתם בין המשפתיים

  • מנוסח היטב.

    • מאמר מעולה. יישר כח!

  • אפשר גם אפשר והם ימשיכו לעשות זאת כל עוד זה יתאפשר להם.
    לציבור החרדי אין תפיסת עולם בשום נושא שנוגע לחיי אזרח במדינה מודרנית
    חבורת ילדים מפונקים שחיה בגן עדן מערבי ( חוץ מהגזירות האיומות והנוראות על החד פעמי השתיה המתוקה והסלולר)שאין להם מושג כמה עבודה קשה נחוצה כדי להעמיד דבר כזה על הרגליים.

  • מאמר מעולה, המנתח בבהירות את הפסיחה על שתי הסעיפים, או בניסוח בוטה יותר – את הצביעות של האידיאולוגיה החרדית-ליטאית.

  • חזק ממש! היטבת לבטא את המשבר בו נמצאת הפוליטיקה החרדית והחברה כולה.
    אנחנו צריכים מנהיגים ודחוף!

  • לקחת תקציבים אין זה הכרה במדינה ,
    למעלה מחמישים אחוז מההכנסות של כל משפחה בישראל עוברים למדינה במיסים ישירים ועקיפים ובהוצאות על השחיתות השלטונית .
    קצת דוגמאות 17 % מע"מ בכל קניה . בכל טיפול רפואי וכו' . יותר מחמישים אחוז מס על הדלק מה שמשפיע על כל המחירים במשק . שחיתות שלטונית ומשפטית של המדינה החילונית מה שגורם שהמחירים של המוצרים כאן יהיו יקרים בעשרות אחוזים מחו"ל ועוד ועוד.
    מאגרי הגז וכל אוצרות הטבע שיש למדינה האזרח הפשוט לא מקבל מהם מאומה .
    לקחת תקציבים זהו רק החזר מועט למה שנלקח מכל אחד מאיתנו .

  • האם צורת ההתנהלות של המגזר לא גורמת לכם לעזיבת הדרך הזו?
    אני ממש בז לדרך הזאת אבל לצערי הרב אין אלטרנטיבה אם רוצים חיים לפי התורה
    מה באמת הפיתרון? הרי גדולי ישראל תומכים בפוליטיקאים החרדים. אז איפה האמת?
    אני ממש בבלבול עמוק.

    • צריך להישאר ולשנות מבפנים
      אין ברירה אחרת

    • לשנות מהראש הקטן שלנו את המערכת שעוצבה ע"י ענקי עולם זו אחריות כבדה מדי. גם אם למערכת יש חסרונות מי שאמור להוביל את השינוי זה ת"ח גדולים ולא אנשים רגילים.

  • יש כאן טעות במאמר תלמידי הרב מבריסק אינם מתנזרים מתקציבי מדינה, הרב מבריסק לא התנגד לקבל תקציבים מהמדינה באופן גורף, הוא התנגד רק לקבל תקציבים עבור לימוד התורה כדי שלא יהיה להם חלק נחלה וזכות בלימוד התורה שלנו.
    דרך אגב ההתנגדות לקחת תפקיד ביטחוני מדיני לפי שיטת הרב שך שמשום מה נעלמה פה מהמאמר היתה מאד פשוטה אנחנו לא נלחמים ולא שופכים דם יחד איתם אין לנו שום זכות מוסרית לומר להם לעשות זאת עבורינו בוודאי לא לקחת תפקיד בתחום הזה.
    לתשומת לב הקורא הרב אריה מכלוף דרעי

  • וכי החזון איש והרב מבריסק הם גדולי התורה היחידים בעולם? יש עוד הרבה גדולי תורה, שחיוו דעתם והדריכו מה לעשות, בצורה מסודרת ומנומקת!
    אפשר להתווכח, לדון, אבל זו תורה, ואי אפשר להתעלם ממנה!

    • מקובלנו שכל רב שאינו מתיישר עם המפלגה הנכונה, אינו רב, ואף זקן ממרא ייקרא

    • תביא גדולי דור ליטאיים שיגידו אחרת, בבקשה.

  • כמו כן יש לשאול: האם "יתד נאמן" הוא הקובע את האידיאולגיה? או שמא גדולי התורה שבכל דור ודור, ובימינו הרב אדלשטיין? יש לברר אצלם מהי האמת!
    למה להתרגש יותר מדי ממאמר מערכת של יתד נאמן (שאיני יודע מי כתבו, אבל הוא ודאי לא מגדולי הדור, שהרי הם ודאי לא כותבים בעיתונים)? האם כתבי יתד נאמן הם הקובעים את האידאולוגיה של אלפי תלמידי חכמים שיושבים בישיבות?

    • מאז ומתמיד הציבור החרדי כולו פזל למה שאומרים הגדולים הליטאים, ולא זלזל בזה. כשיתד אומר משהו זו כנראה דעת רבי גרשון אדלשטיין.

  • צריך להפסיק לקרוא את העיתון הדמגוגי, אשר מלא בסתירות פנימיות וצביעות, המתקרא יתד נאמן, (הוא אינו נאמן כיון שא"א לסמוך עליו), הוא גם לא שווה יחס, ועד שלא יהיה גדול בישראל שמדבר לציבור דרך פלטפורמה אחרת, ולא דרך העיתון הזה, אנו בבעיה חמורה.
    יישר כח על הכתבה.

  • כל הכתבות והבילבולים הללו נובעים מהתפיסה הזהותית של הציבור החרדי.
    יותר נכון ומיישב את הדעת להזדהות כיהודי שמאמין בתורת משה ובוטח בה' שימשיך להנהיג את עמו וארצו.

    • אה – הא

    • יתד, כמו שאר העיתונות החרדית, נמנעו מאז ומתמיד לדון בתהיות אם הגיע הזמן לנהוג אחרת בסוגיות שעל הפרק, גם אם ברור שהמצב הקיים לא תקין.

      חוסר הדרך הברורה של יתד נאמן בנוגע לחלקו של הציבור החרדי בהנהגת המדינה, היא אופיינית לגישה החרדית בכלל. התחזיות מראות שבעוד 30-40 שנה, שזה ממש פה, החרדים יהיו שליש מהאוכלוסיה.
      הם יהיו חייבים אז להיות שותפים בהכרעות לאומיות וכבר לא יוכלו להטיל אותן על החילונים בלבד.
      איך המדינה תחזיק כלכלה מפותחת כששליש מאזרחיה לא יודעים אנגלית וללא הכשרה? איך יהיו מספיק חיילים בצבא כשרק השליש החילוני יתגייס?
      ובכלל, אם יתממשו תחזיות כלכלנים, המשך השיטה החרדית הנוכחית ידרדר את ישראל למדינת עולם שלישי. מה יש ליתד ולכל ההנהגה בעצם לענות על זה?
      החרדים שהולגים היום ללימודים הם אחוז זניח, והוא לא יספיק כדי לנהל את המדינה כשהחרדים יהיו רוב. ואז יהיה מאוחר מדי להתחיל להכשיר שליש מהאוכלוסיה.
      אבל את יתד זה לא מטריד, והמודיע ודאי לא מודאג.

  • מפתיע לגלות שיש מי שממש קורא את המאמרים האלו ביתד.

  • לכולם! אם כי יכול להיות שהציבור החרדי ב"ה נדרש לחשיבה מחדש, נראה שבפועל דה-פקטו אנחנו מתקדים למצב שבפעול אנחנו לוקחים אחריות. נודה על האמת גם אם המדינה והצבא חילונים הם עדיין לעת עתה השתדלות להגן על העם מפיקוח נפש גשמי, האחריות של גדולי ישראל לא תתעלם מכך, ונראה שהם אכן ינסו לשמר ואף לשפר את המצב של המדינה והצבא, כמובן לאור התורה. נגיע לנהר ונחצה אותו, בס"ד
    נקווה שיגיע משיח קודם

  • מאמר יפה ומנומק!

    יש הרבה מה להרחיב בנושא, אבל הנקודה שאני מוצא אותה מעניינת בעיקר היא הניתוק של כותב המאמר מהציבור. כל מי שעיניו בראשו רואה שלמרות שהציבור החרדי לא מתגייס לצבא, רוב ככל האנשים מוקירים ומעריכים חיילים שמשרתים ובשעת מלחמה או מבצע כולם נרתמים יחד לעזור ולסייע ככל הנדרש. ובכלל השיח של החרדי הממוצע מאד מאד רחוק ממה שכתוב ביתד נאמן.

    ואולי זו דווקא בשורה טובה שהשינוי יבוא מלמטה.

  • כל הכבוד יופי של מאמר בלי להכנס לפרטים מה נכון ומה לא נכון המאמר מדהים

  • הזוי לחשוב כמה סוגיית הזהות האזרחית מעסיקה את טובי המוחות של החרדים, בנתיים ב74 שנים שחלפו מאז ניטשו כאן מחלוקות ההזדהות עם המדינה אנשים בנו ויצרו כאן חיים שלמים , ולא נשארו תקועים בשאלות של סוף שנות ה40 . מגזר ההייטק והמקצועות באקדמיה שתומכות בו יצרו כאן תעשייה עתירת ידע שפותרת את האתגרים הגדולים ביותר של האנושות בבטחון בסיבר ברפואה ובמה לא . תשאלו את החילוני הממוצע האם מטרידה אותו סוגיית הזהות האזרחית שלו ? האם מעסיקה אותו השאלה האם ישראל יותר דמוקרטית או יותר יהודית או גיטו וידו באים כאחד? הוא לא יבין מה אתם רוצים ממנו .
    מה בעצם אני טוען?
    השעמום והבטלה מביאה מוחות מבריקים לדון בשאלות חסרות תכלית ומנסות להשיג מטרות מעורפלות ובלתי מושגות . מה יכול להועיל לאדם יותר מאשר היצירה? למה לא להגיד סליחה טעינו בואו נחנך את הדור הבא לפחות לחיות חיים של יצירה ופריחה . בואו נניח לשאלות הפילוסופיות המעמיסות את העגלה המלאה שלנו עד להתפקע ונציב אתגר להצטיין במדעי החיים בכלכלה ובמדעים המדוייקים . וזאת לצד חיי תורה ושמירת מצוות . כמה אפשר לחפור בשאלת היחס למדינה ? כשהיא בנתיים בזמן שחלף בכלל נהייתה מסגרת טכנית חלולה חפה מכל ערך כלשהו ובקושי יודעת לספק בטחון אישי ושמירה על רכוש . במצבה הנוכחי של המדינה לא רלוונטי אם החרדים רוב או מיעוט כל אחד יכול אם תנתן לו ההזדמנות להצטיין ולחיות חיי יצירה ול חיי בטלה ודיבורים אינסופיים .

  • מאמר מופת. לא פחות

  • מי שרואה עצמו אזרח של ארץ ישראל ולא אזרח של מדינת ישראל – שיכבד ויוותר על האזרחות של מדינת ישראל ויישאר אזרח של ארץ ישראל, ייהנה מתקציביה ויבחר נציגים לפרלמנט שלה.
    ולביטוח לאומי לא צריך לדאוג. הרי "הזן את עולמו" משביע כל דל ומלביש כל אביון

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל