"קַבֵּל הָאֱמֶת מִמִּי שֶׁאֲמָרָהּ[1] למדתי מהגאון רבי דב לנדו שלפני שלושים וחמש שנה, כשהוא היה בן חמישים והיה ר"מ בסלבודקא יצא במכתב נגד הרב שך שהיה בן תשעים פלוס וכל גדולי הדור, שהוא מתנגד למהלך. הוא כותב בסוף המכתב, 'ואל תסבירו לי מה זה על ימין שהוא שמאל ובהלכות החדשות של כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ.[2] אני לא ילד.' אז אני אומר לכם, אני לא ילד אני לא נער. אני בן שבעים… ואני אמשיך להגיד את האמת שלי… לשקר אין לו רגלים. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח".[3]
נוסח מחודד זה נאמר על ידי הרב דוד לייבל במענה למתקפה החריפה של מנהיגה הרוחני של תנועת "דגל התורה" הרב דב לנדו על מעורבותו של הנ"ל בכל הנוגע לגיוס בני הישיבות ועל חזונו להקמת פלוגה צה"לית חרדית. הרב לנדו בביקורתו על הרב לייבל גייס בין השאר עקרון "דעת תורה": "בעת האחרונה קם מתריס כנגד זה בטענות כזב ושוא ותולה עצמו בנימוקי כחש ובוקי סריקי, ופועל ביוזמות חמורות ומסוכנות על מנת לשנות את צביון עולם התורה ולמעט לומדי התורה, ומשפיע על שומעיו לסור מהנהגת דעת תורה לחצוב בורות נשברים, ואף מסתייע באלו אשר תכליתם לאבד את היהדות החרדית השם ירחם."[4]
הרב לנדו לא נקב במכתבו בשמו של ה'מתריס' האנונימי, אבל הרב לייבל שאליו מכתב זה מתייחס לא נותר חייב, וטען שההשראה ל'מרד בדעת תורה' קיבל דוקא מהרב לנדו בעצמו.
כדי להבין את תגובת הרב לייבל, חשוב להעמיק מעט בפרשיה המקבילה שאירעה בעת הקמת "דגל התורה" בשנת תשמ"ט.
***
כפי שידוע, הרב אלעזר מנחם מן שך זצ"ל, ראש ישיבת פונביז', פיתח והרים את מה שמכונה בפי החוקרים "דוקטרינת דעת תורה"[5] לרמות חדשות. עם הקמת מפלגה עצמאית חדשה, לצד עתון מפלגתי חדש, זכה הרב שך להגמוניה דתית ופוליטית חסרת תקדים עקב היות המפלגה לשון מאזניים בין ממשלות שמאל וימין. מתוך מעמד זה הוא ביסס את שלטון "דעת תורה" לממדים חסרי תקדים.
בשנת תשמ"ט, ערב הקמת תנועת "דגל התורה", רק מעטים בציבור הליטאי העזו להסתייג מדרכו של הרב שך, אך היו יחידים שניסו לערער על סמכותו בתור כמנהיג הציבור החרדי־ליטאי. אחד מהם היה הרב דב לנדו, אז מראשי ישיבת סלבודקא בבני ברק, שבמשך שנים רבות הקפיד להימנע ממעורבות ציבורית. הוא סבר כי עולם התורה, ובכלל זאת מנהיגיו, צריך להתנהל כגוף א־פוליטי וראה בהקמת מפלגה אשכנזית חרדית חדשה צד מפלג ומיותר המשדר כוחנות ופלגנות. לדעתו זה היה אסון לציבוריות החרדית.
את הלך מחשבתו הסוער של הרב לנדו ניתן ללמוד ממכתב אישי שכתב לרב שמואל דויטש (היום ממנהיגי הפלג הירושלמי, אז תלמיד מקורב של הרב שך). המכתב לא עלה בשום במה ציבורית, אך כעבור שנים הוא פורסם בפורומים השונים באינטרנט המרבים לעסוק בענייני מחלוקת שהממסד החרדי משתדל להצניע. באותו המכתב, מתאריך כ' בכסלו תשמ"ט (חודשים מספר לפני הבחירות לרשויות המקומיות וכחודש לאחר הבחירות הארציות), כותב הרב לנדו מדם לבו ומביע חששות שונים בקשר לבאות: "מערכת הבחירות האחרונה לכנסת שהיתה כאן תהא כשחוק לגבי מה שצפוי – בל אפתח פי לשטן – במערכת הבחירות המעותדת הזו."
הכי מפתיע במכתב הוא קטע שבו מתפלמס הרב לנדו בנימה לוחמנית מלווה בלא מעט ציניות עם טענה היפותטית נגדו על שהוא מעז לסתור את דברי מנהיג הדור ולערער על סמכות "דעת תורה" של הרב שך, כלשונו:
אקווה כי בעקבות הדברים הנ"ל לא יטענו נגדם טענות ידועות ברות המוסכמות והמפורסמות: כגון כבר הורה זקן, או למשל כך דעת תורה, או, אסור להתנגד, אפי' בכי הוא זה, לדעת גדולי הדור, או כל מיני חידושי הלכות שנתחדשו לאחרונה, וגם לא לאחרונה, בסוגיית ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין, וכיוב"ז, ואם בכ"ז יטענו אומר רק זאת בלבד:
כל אותם דברים טובים ונחמדים מוכרים לנו היטב, ומאז ומתמיד. במחילה, לא היום נולדנו, ואיננו נערים וקטנים, לא מבחינת הגיל, ולא מבחינת הכרתנו את הנושאים הללו לא מהיום, ולא מאתמול. ובוודאי שלא עתה יאלפונו דעת ובינה בהם, וכבוד המאלפים במקומם מונח – במה שבוננו אותנו היטב היטב רבותינו הקדושים מצוקי ארץ אשר מימיהם הנאמנים שתינו בצמאון, וממקור תורתם הנשגבה ותבונתם העמוקה והגות לבם הטהור זכינו לשאוב כל חד לפום דילי', ודמותם הקדושה, ואמרותיהם הנשגבים, וקדושת הנהגתם הנפלאים, עוד גם כעת, וכיום עומדים וניצבים כחיים לנגד עינינו, מלהיבים את רוחנו, תוססים ושוקקים בקרבנו, ומנוטים את דרך חיינו, בתורה, באמונה, בקיום מצוות, ובהשקפה תורנית בריאה ומלאה בהירה ויסודית. יבינו זאת כל אלה שלא זכו לקבל זאת!
הרב לנדו מודע, כפי שעולה מתוך הדברים, לשימוש שהרב שך ומפלגתו החדשה עושה בדוקטרינת "דעת תורה", אך טוען לזכות שווה בגישה לאותה "דעת תורה". גם הוא קיבל מרבותיו (הכוונה ככל הנראה לחזון אי"ש), ה"עומדים וניצבים כחיים לנגד עינינו […] ומנוטים את דרך חיינו […] בהשקפה תורנית בריאה ומלאה, בהירה ויסודית". כלומר, היותו צעיר יחסית בשנים מול גדולי הדור, והיותו בלתי מקובל על הציבור (באותן השנים) בתור מנהיג תורני בעל שיעור קומה מקביל לרב שך וחברי המועצת דאז, אינם פוסלים אותו מהבעת עמדה מנוגדת. יש לו "דעת תורה" לא פחות מהם.
***
לכאורה, האנלוגיה שמציג הרב לייבל בין עמדתו לבין עמדת הרב לנדו בשעתו נראית משכנעת. שניהם, כך נדמה, מייצגים קול עצמאי בתוך העולם החרדי־ליטאי, המוכן לאתגר את הסמכות המקובלת ולהציע דרכים חדשות להתמודדות עם אתגרי השעה. אולם מתוך קולות שונים שהושמעו עולות אבחנות בין שני המקרים, ועלינו לבחון את טענות הרב לייבל בזהירות.
ראשית, יש להבין את ההקשר ההיסטורי השונה שבו פעלו שני האישים. הרב לנדו פעל בתקופה שהקמת "דגל התורה" היתה מהלך חדשני ומהפכני בעולם החרדי. זה היה ניסיון ראשון ליצור מפלגה ליטאית עצמאית, נפרדת מאגודת ישראל, והרב לנדו בסך הכל צידד בהמשך הסטטוס־קוו הציבורי בשדרות ההנהגה החרדית של "אגודת ישראל". לעומת זאת, כך ניתן לטעון, הרב לייבל פועל להנהגה מהפכנית ונועזת העומדת במנוגד לקונצנזוס ציבורי כלל חרדי בנושא הגיוס. מול טענה זו, ניתן להעלות את העובדה שבמשך עשרות שנים הצהירו גדולי הדורות שמי שאינו לומד תורה צריך להתגייס. אולם ברור שיש הבדל עצום בין הצהרה זו לבין שיתוף פעולה עם הצבא לקראת הקמת חטיבה חרדית חדשה.
שנית, יש הבדל משמעותי בהיקף ההשפעה של שני המהלכים. התנגדות הרב לנדו לרב שך מתייחסה להקמת מפלגה פוליטית, מהלך שנתפס חילוני במהותו ושלטענתו עלול היה לגרום לביטול תורה רבתי לבני הנוער. לעומת זאת, הרב לייבל מציע שינוי מהותי יותר במסורת החרדית בנוגע לגיוס לצבא, נושא שנוגע לליבת הזהות החרדית ולאורח החיים החרדי. אמנם, הרב לייבל טוען שהוא מציע שילוב בין עולם התורה לשירות צבאי רק ביחס לאותם בני הישיבות שבכל אופן אינם לומדים, אך עדיין מדובר בשינוי משמעותי יותר מבחינת ההשלכות על החברה החרדית.
נקודה שלישית היא עניין הפומביות. מכתבו של הרב לנדו היה אישי ולא פורסם ברבים. למעשה, מי שפרסם אותו היה עסקן חסידי שהתנגד לרב שך, ממניעיו שלו. הרב לנדו עצמו לא חשב לרגע לחלוק ברשות הרבים על הרב שך, והגביל את מעשיו לרשות היחיד. לעומת זאת, הרב לייבל הביע את דעותיו בפומבי ובאופן נחרץ. הוא לא הסתפק בהבעת דעה פרטית, אלא ביקש להוביל שינוי ציבורי רחב, ובכך העמיד את עצמו באופן פומבי בתור אלטרנטיבה רבנית לגדולי הדור המקובלים.
יתרה מזאת, יש לציין כי הרב לנדו, למרות התנגדותו הראשונית, בסופו של דבר כפף את עצמו להנהגת הרב שך והצביע למפלגת "דגל התורה". הוא הסביר זאת במונחים של "ועשית… ככל אשר יורוך". לעומת זאת, הרב לייבל ממשיך בדרכו העצמאית ואינו מראה נכונות לקבל את מרות ההנהגה הרבנית המקובלת בנושא הגיוס.
נקודות אלו מדגישות כי לא ניתן לעשות פעולת העתק־הדבק מתוך מכתב הרב לנדו בשנת תשמ"ט לצעדי הרב לייבל בשנת תשפ"ד. למרות זאת, הסתמכותו של הרב לייבל על מכתב הרב לנדו עדיין תקפה, גם אם לא באופן מלא. יש אמנם הבדלים רלוונטיים, אך היסוד המרכזי העולה מתוך מכתבו של הרב לנדו הוא שאין לאיש מונופול על "דעת תורה". לגיטימי שדמויות תורניות אחרות יסברו אחרת, גם בניגוד למי שהוכתר (על ידי העיתון או בכל תהליך אחר) למנהיג התורני המקובל.
כפי שהראה לאחרונה הרב צבי ברגמן (כשחלק על הרב לנדו בעניין קיום הסכמים פוליטיים),[6] לגיטימי גם שהדעה החולקת תקבל פומבי. והבוחר יבחר.
לצד זאת, כחלק מניתוח האירוע נדמה שראוי לציין נקודות נוספות: בתור תלמידו, אוכל לומר שהרב לייבל דוקא ממשיך את מורשת הרב שך.
***
לצד ביסוס מוסד "דעת תורה" וחיזוקו, הרב שך גם בישר, באופן פרדוקסלי משהו, את האפשרות של גיוון בהנהגה החרדית. הוא היה הראשון שקרא תיגר על הנהגת מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, וקידם עצמאות הנהגתית ומפלגתית לציבור הליטאי. לתפיסתו, הוא אמנם ייצג את ההנהגה של גדולי הדור הקודם, אך מנגד הוא בהחלט נתן לגיטימציה להנהגה חרדית אלטרנטיבית: לא שלטון מועצת גדולי ישראל קולקטיבית, אלא כל קהילה וההנהגה שלו. הרב לייבל, יש לומר, פועל בצורה דומה.
בהקשר הזה אפשר לראות ברב לייבל תמונת ראי של הפלג הירושלמי. בהשראת ההליכה עם אמת בלתי מתפשרת של הרב שך, ובנועזות מרשימה שאף היא המשיכה את מורשתו, הקימו אנשי הפלג הירושלמי מפלגה נפרדת, בתקווה לסחוף את הציבור החרדי־ליטאי אחריה. זה לא קרה כמובן, אך בצעד עצמו אפשר בהחלט לשמוע הדים מתקופת הרב שך. כעת הולך הרב לייבל בדרך דומה, אך בכיוון ההפוך: במקום רדיקליזציה של הסתגרות והקצנה, מקדם הרב לייבל באותה נועזות רדיקליזציה של פתיחות ושילוב. שניהם, למרבה האירוניה, שואבים השראה מאותה מורשת של הרב שך.
יתרה מזו, הטענה שהרב לייבל שואב השראה ממורשתו של הרב שך אינה מסתכמת בנועזות ציבורית. ניתן לומר שגם בהיבט המהותי שואב הרב לייבל השראה מרבו. במכתב ציבורי שפרסם הרב שך בשנת תשל"ט הוא הביע עמדה נחרצת נגד שימוש לרעה בפטור "תורתו אומנותו". הרב שך הדגיש שהפטור נועד רק למי שאכן מקדיש את כל זמנו ללימוד תורה, ולא למי שעוסק בפעילויות אחרות. הרב לייבל, בקוראו לשילוב חרדים בצבא, מפרש את עמדת הרב שך באופן המותאם לפי תפיסתו למציאות העכשווית. הוא טוען שהפטור צריך להיות מוגבל לאותה אליטה של בני תורה הלומדים בישיבה ותורתם אכן אומנותם, כפי שתיאר הרב שך במכתבו.
אפשר כמובן לפרש את מורשתו של הרב שך באופן שונה המנוגד לגישת הרב לייבל. ואולם גישתו בהחלט מעניקה איזון לגישת הפלג הקיצונית, ומאפשרת מרחב בחירה עבור האדם החרדי המחפש את דרך הישר בתוך הנסיבות הייחודיות של ימינו.
***
לסיום, חשוב לזכור כי הרב לייבל אינו פועל בחלל ריק. הוא מייצג קול קיים בציבור החרדי, גם אם הוא אינו תמיד נשמע. רבים בתוך הציבור, כולל רבנים מוכרים וחשובים, נוטים לעמדותיו בשקט, גם אם אינם מסכימים לכל פרט. הרב לייבל נותן ביטוי נחוץ לקול זה, ובכך מאפשר דיון פתוח וכן בסוגיות שלעתים קרובות נדחקות לשוליים.
ואולי השאלה החשובה יותר אינה אם הרב לייבל צודק בכל פרט ופרט של תכניתו, אלא אם החברה החרדית מסוגלת ומוכנה לקיים דיון פתוח ומכבד על עתידה, על האתגרים העומדים בפניה, ועל הדרכים להתמודד אתם. בכך שהרב לייבל מעז להשמיע קול שונה, הוא תורם תרומה משמעותית לעתיד החברה החרדית בישראל ולעתידה של מדינת ישראל בכלל.
[1] הובא בהקדמה לשמונה פרקים להרמב"ם, מיוחס לפילוסוף סוקרטס.
[2] דברים יז, י.
[3] תהלים פה, יב.
[4] מתוך מכתב מתוארך לכ"ג תמוז תשפ"ד שפורסם בעתון המפלגתי של דגל התורה "יתד נאמן", ראו כאן https://www.kikar.co.il/haredim-news/shf3iy.
[5] ראו לדוגמא: בראון, ב' (2011), לקראת דמוקרטיזציה במנהיגות החרדית? דוקטרינת דעת תורה במפנה המאות העשרים והעשרים ואחת. מחקר מדיניות 89. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה. לגישה דיגיטלית למאמר: https://www.idi.org.il/media/3711/pp_89.pdf.
[6] ראו כאן: https://www.kikar.co.il/haredim-news/s0womg
תמונה ראשית: CC BY-SA 4.0.
כתוב היטב. יישר כח!
הערה ברשותך על מסקנת דבריך.
אתה כותב:
"אך היסוד המרכזי העולה מתוך מכתבו של הרב לנדו הוא שאין לאף אחד מונופול על 'דעת תורה'"
לעניות דעתי לא זו היתה כוונת הרב לנדו. לרב לנדו היה מנהיג ומורה דרך, החזון אי"ש זיע"א, ומבחינתו הוא, ורק הוא, היתה 'דעת תורה' אחת ויחידה. מבחינת הרב לנדו וכל שאר תלמידי החזון אי"ש, לא יכולה להיות אישיות אחרת שתהיה דעת תורה. כל האחרים, ראויים ככל שיהיו וגדולים ככל שיהיו, לא זכו להבנה ועומק בתורה ובהשקפה כפי שזכה החזון אי"ש, ולכן אין מקום, מבחינתו ומבחינת כל תלמידי החזון אי"ש, לכינונם של דעות, השקפות, מפלגות, עמותות, מיזמים ושיטות אחרות.
אז כן היה מונופול על דעת תורה, ולמרות פטירתו של החזון איש לפני כ-70 שנים, מה שהשאיר כהוראה הוא דעת תורה, ומה שלא לא. זה אולי נשמע מתנשא למתבונן מן הצד, אך תלמידי החזון אי"ש החשיבו את רבם ל'תנא' במלא מובן המונח. זו דרכם, וזו זכותם.
די כבר עם זה !
כל אחד והרב שלו. התורה אף פעם לא היתה מונופול של אף אחד וטוב שכך, ובטח בתקופת התנאים שאלו ואלו דברי אלוקים חיים.
מספיק עם הדיקטטורה של דעת תורה שבמקרה מתאימה לפוליטיקאים ולעסקנים המסודרים הם ובניהם עם השיטה הקיימת.
זכותם של אנשים גם לסבור שהרבי מחב״ד הוא מלך המשיח ושרבי נחמן מברסלב גדול ממשה רבינו. השאלה היא לא אם יש זכות לחשוב כך אלא האם זה נכון.
מתי בדיוק בתולדות עמנו הנחיתו עסקנים רב, גדול ככל שיהיה, ומה שהוא היה מחליט כולם היו צריכים לציית לו ואם לו אחת דינם למכתבי זעם, חרמות ואלימות?
שלא לדבר על זה שהגדוילים האלו לא רק שלא מטפלים בבעיות של הדור (נוער המתקרא ׳נושר׳ או שסתם מעביר ימיו בבטלה בין כתלי הישיבה, אי התפרנסות של המונים, פדופיליה ועוד ועוד) אלא שאין להם פתרונות חוץ מלא לשנות כלום, וכשמישהו סוף סוף לוקח על עצמו את הטיפול בבעיות, לא רק שלא מכירים לו טובה או לכל הפחות נפגשים איתו פשוט מתנכלים לו ומנסים לחסל אותו!
נכון מאוד!
לקעקע יסוד של אמונת חכמים
מי האיש שיכול לשאת על כתפיו
צודק בכל מילה.
בכנות, למי אין במשפחה ילדים, אחיינים, בני דודים שאין להם מה לעשות בישיבה, ושבינינו יהיה להם הרבה יותר מועיל ללכת לצבא ולקום בבוקר עם משמעת ואולי אפילו ללמוד מקצוע ולעשות משהו מועיל בחיים במקום להתהלך כמו זומבים בלי שום תקווה ועתיד?
ואני לא מדבר על אוסף הבטלנים המפגינים מול לשכות הגיוס, הם ככל הנראה בטלנים בני בטלנים בתורשה וחוץ מלהציק לאחרים אין להם סיפוק בחיים.
יפה כתבת!
אתה צודק!!!! באלף אחוז עם הבעיות אבל זה לא הפתרון כי שמירת הדת והיותו של בן אדם דתי לא נוגעת רק למי שלומד כל היום ובחור טוב מבחינה לימודית. גם מי שפחות מהם ואפילו הנושרים ברמותיהם השונות צריכים והרבה מהם אף רוצים להיות דתיים. ולצערנו הרב מאוד!!! (אני מדגיש בכוונה כי לדעתי לדוגמא עכשיו זה מלחמת מצווה אז זה ממש חבל שבגלל זה אני לא יכול לקיים את המצווה הזאת)הצבא היום הוא לא מקום שמתאים לחרדים!(וגם לא לדתיים בהרבה דברים אבל אנחנו לא מדברים עליהם כרגע) הוא לא מתאים ולא רוצה להתאים את עצמו הם יכולים להקים פלוגות שמותאמות איכשהו לחרדים וגם זה מטיל הרבה הרבה ספק! חוץ מזה יש גם את כל העניין של הרוח היהודית והפרוגרס שהם משקיעים המון!! ועל זה הם לא יוותרו! כך לדוגמא: מי שרוצה להתקדם לקורס של קצינים צריך לחתום על זה שהוא מוותר על זה שהוא בפלוגה דתית ועוד הרבה דוגמאות…וזה החלק המשמעותי כי זה בעצם הנושא של מה האדם יחשוב ובעיקר יהיה בערכים שלהם של דמוקרטיה פרוגרס וכו' אז זה פשוט לא קשור ללומד או לא לומד להיפך אני מעדיף לשלוח בחור חזק לצבא מאשר חלש כי החזק הרבה יותר סיכוי שיחזיק ואולי אפילו לשנות ולהשפיע מה שאין כן בחלש… אז זה פשוט עוול ולשלוח בחורים בדחיפה חזקה לאבדון אמת שיש בזה משהו שאולי ככה זה יהפוך אותו לבן אדם מי שהוא בטלן ומשועמם ולא עושה כלום בחייו אבל למה אתה חושב שזה עדיף שילך לצבא?? בצבא מכניסים לו את כל הרעות החולות האלה בכוח וברחוב שהוא משוטט זה צער גדול אבל זה לתיאבון ולא מכניסים לו למוח כל מיני דעות נוראיות. ובעזרת ה' עוד יותר יכול בקלות לצאת מזה ואם הוא עשה צבא ובאמת השתלב ועלה והתקדם כמה שיכול וממש נהפך לאחד מהם אז זהו ההיפך ככה קבע את חייו!!!
אין ספק שאתה צודק שחייבים לדאוג לאנשים האלה למקום לעבוד או לכל דבר אחר שיכול לעזור אפשר לחשוב על הרבה דוגמאות אבל לשלוח לכזה מקום (ובמיוחד את החלשים!!!) זה להפוך אותם בוודאי בהרבה מהמקרים לגרוע מאוד מאוד!!!!
ואדרבה אני מקווה שכל יראי ה' מכל המגזרים יקומו בדרישה חזקה שזה רצון שלהם שההיפך הם רוצים להיות הצבא והם רוצים להוביל את המערכת וכמובן שהדרישה שלהם שהצבא הוא יהיה צבא דתי במלוא מובן המלה על כל המשתמע מכך. כמובן שיש הרבה לחשוב איך בדיוק ועל מה וכו' אני רק כותב ממש בקצרה את העיקרון.
בעזרת ה' אפשר להרחיב עוד הרבה ולדון… כתבתי בקצרה
אתה דוגמה לבלבול ולעולם ההשקופע שהשתלט על העולם החרדי הישראלי!
האם אתה מבין מהי מלחמת מצווה?
האם אתה מבין מה זה פיקוח נפש?
האם ידוע לך שזה דוחה את כל התורה (וגם את החששות שלך ומה שסיפרו לך על הצבא. אני אישית מכיר אנשים בני עליה ומעלה ששרדו את השירות הצבאי ונשארו כשהיו. ואם החרדים מאבדים הכל כשזה רק מתאפשר להם מה זה אומר עליהם ועל החינוך שלהם?).
האם אתה מבין שכרגע זה מצב של פיקוח נפש ושיש עליך ח-ו-ב-ה ללכת להלחם במקום לשלוח את החילונים קדימה בזמן שאתה שומר על הזהות החרדית שלך מאחורה בזכותם?!?
שום מלחמת מצווה מרידה מתמשכת בקדוש ברוך הוא ונזק לעם ישראל בכל קצוות תבל
קודם כל יישר כח לך וכן לאתר שמאפשר במה לדיון בין האנשים בציבור החרדי שכה חסר.
בנוגע למה שכתבת, משום מה להרבה אנשים נתפס שהרב לייבל מנסה לשנות את הציבור החרדי.ממש לא. המטרה שלו היא לפתוח חטיבה חרדית אמיתית.לא כאילו חרדית ולא לשעבר חרדים.
כבר הוקמה בזכותו קודקוד.ועכשיו הוא מנסה להעביר את זה גם לחיילים קרביים בשטח.
כמו שציינת הרב שך מעולם לא אמר שאסור להתגייס למי שלא לומד כמו שהפלג הירושלמי טוען.להיפך, הוא אמר שמי שלא לומד שיתגייס ולא יהרוס לכל לומדי התורה
הרב לייבל בסך הכל מנסה לפתוח חטיבה לאלה שלא רוצים ללמוד
לאלו שלא רוצים, לאלו שלא מצליחים ובעיקר לאלו שרוצים לתרום, משהו שמשום מה בקהילה שלנו נשמע לגמרי מיותר.
אנחנו הרי לא צריכים לפרנס את משפחותינו אז מה פתאום שנשתתף בהגנה על המדינה?…
ניחוש שלי!!! אם הוא באמת יצליח לקדם דברים דתיים בצבא ובאמת לשמור על כל מי שבא משם דתי הצבא לא באמת ימשיך לקדם כאלה דברים..
נחכה ונראה.
ברור שאני יודע מה זה מלחמת מצווה ואני אגלה לך סוד! לי זה ברור שאנחנו עכשיו במלחמת מצווה! גם של "עזרת ישראל מיד צר" וגם של "מצוות כיבוש ארץ ישראל"
אתה מדבר על בחורים בני עליה ומעלה!! ששרדו! אדרבה בדיוק על זה דברתי שחלשים אסור! לשלוח ואם כבר זה רק את החזקים! בעוד שהדיון היום בציבור הוא הפוך בדיוק. וכן ברור לי שיש שם כאלה שמצליחים להחזיק אני אישית יש לי חברים כאלה וכאלה. (מדבר דווקא על חרדים אצל הציונות דתית הסיפור שונה מכמה בחינות).
פיקוח נפש דוחה את הכל! אבל לא את עצם היותי יהודי!! שבדיוק על זה אני דברתי (אפשר גם להיכנס לדון בכלל על שעת שמד מה זה אומר אבל מעדיף לא להתייחס כרגע והוא הרבה יותר רחב!) אני שואל אותך שאלה? מה כל כך חשוב לצבא החיל חינוך? ושזה דווקא יהיה בשליטה שלהם? האם על כזה דבר אתה חושב שהם יסכימו לוותר שזה יהיה בשליטה החרדית /דתית? כמובן אתם תתגייסו בהמוניכם אבל תהיו כפופים אלינו אנחנו נחליט ולכם לא יהיה זכות להביע דעה.(בדיוק מה שקורה כלפי הציונות דתית לצערי הרב!!)
התלונות שלך על הציבור החרדי יתכן והם נכונות ואף יותר מכך! (לא מכיר אותך אבל אני מאמין שיש לי עוד הרבה ביקורת להביא לך על המגזר)ואדרבה חובה! לשנות את זה. ועוד הרבה דברים אבל מה זה קשור לעניין תכלס' היום הם במצב בעייתי שהם לא יכולים ללכת בגלל חסרונם כמובן! (אם כי אני לא בטוח שגם אם החינוך היה יותר טוב וכו' לא בטוח שזה היה עוזר 100%. עדיין היה קשה תחשוב זה להתמודד מול מערכת) ברור בכל אופן שוודאי זה היה משפיע!
בקשר לשורה האחרונה שכתבת אני מסכים איתך לגמרי זה באמת מצב ממש בעייתי אבל מה אתה רוצה שאני אעשה??
וכבר כמו שאמר אחד מהרבנים (זצ"ל) היותר גדולים שדווקא היה מאלה שלחמו בגיוס החרדים שאמר פעם שזה באמת לא לעניין שהחילונים והכופרים הם אלה שצריכים להגן עלינו ולא אנחנו על עצמנו….(ובאמת אין ספק ברור שבזה יש להם זכויות עצומות)
וואו, שאפו!
אין לי אלא להסיר את הכובע מלפני הכותב.
לא זכור לי מתי ואם בכלל, נתקלתי במאמר כה מאוזן המבליע את השקפתו של הכותב, מבלי שדעתו של הכותב תשתלט על הכתוב.
בל נטעה, לכותב יש עמדה ברורה הנאמרת בנחת – כדברי חכמים.
גילוי נאות,
בשבילכם אני יהודי.
בשבילי אני "אנטישמי", במרכאות או שלא.
אך אני לא כאן בכדי לעורר מהומות.
לכל הנִמְהָרים ואני ביניהם אני אומר: "עוד ימצא לנו המקום והזמן להילחם".
כפי שניתן להבחין איני עושה לעצמי הנחות. ואם יורשה לי, אני מאותם שמאלנים, יימח שמנו, שבאים לעצמם בטענות. וכאשר אנו משתייכים לקבוצה כזו או אחרת, אנו באים בטענות לקבוצה, כי מה הטעם לחנך אחרים ולא את עצמנו?
לכן אגב, רק משום כך יש מי שמוצא לנכון לכנות אותנו "גייס חמישי".
נו, שויין.
אבל אני לא כאן בכדי לדבר על עצמי.
למקרא התגובות שלכם נותרתי פעור פה. לא הנחתי, ולו לרגע, עד כמה הבעיה של הולכי בטל היוצאים מן התלם, כה חמורה אצלכם.
לא הנחתי, כי לא הייתה לי סיבה להניח וגם אם הייתי מניח. לא היו לי מקורות לאמת או לאשש את ההנחה.
כפי שוודאי כבר הבחנתם בדבר, איני שותף "לדעת תורה".
למה?
כי כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנן יודעים את התורה בעל-פה. ואף על פי כן אף אחד מאיתנו אינו הולך בדרכה של תורה.
רגע, לפני שאתם מחליטים לסקול ולרגום אותי באבנים, אומר לפניכם את אשר בפיכם: "ועשית… ככל אשר יורוך". לאמור: בעוד אתם יודעים בעל-פה את התורה, אתם נועים אחר התורה שבעל-פה.
ברם, …
מאידך, אני כן שותף לכנות וגילוי לב.
וכאן תרשו לי בבקשה לצטט את דבריו של המגיב העונה לשם מנחם:
"בכנות, למי אין במשפחה ילדים, אחיינים, בני דודים שאין להם מה לעשות בישיבה, ושבינינו יהיה להם הרבה יותר מועיל ללכת לצבא ולקום בבוקר עם משמעת ואולי אפילו ללמוד מקצוע ולעשות משהו מועיל בחיים במקום להתהלך כמו זומבים בלי שום תקווה ועתיד?"
רבותיי
כן צבא או לא צבא, זוהי שאלה משנית.
השאלה העיקרית היא מה אתם עושים עם אותם הנפשות הרכות בתוך העולם שלכם?
האם להסליל את אותן נפשות רכות, לגדול ולהפוך נפשות אבודות בעולמכם, זהו הפתרון האידיאלי של דעת תורה ו/ או של דעת "ועשית… ככל אשר יורוך"?
כסייפא לדבריי,
רבותי, מדובר בילדיכם-אתם ואם הם אינם מענייניכם-שלכם, מה שווה כל …? (תשלימו את השאלה בעצמכם, כאוות נפשכם)
כל שעשיתי – לא עשיתי אלא מתוך כוונה טובה. ואם חלילה פגעתי, הרני לבקש את סליחתכם.
בברכת שנה טובה
אחר
יש הבדל הרבה יותר גדול, הרב דב לנדא ייצג את כלל תלמידי החזון איש שהיו ברי פלוגתא לרב שך לכולי עלמא.
נ.ב. "אולם ברור שיש הבדל עצום בין הצהרה זו לבין שיתוף פעולה עם הצבא לקראת הקמת חטיבה חרדית חדשה"
ברור למי? עדיף שיתגייסו בלי שיתוף פעולה?!
גם אותי המשפט הזה הקפיץ.
הרי אנחנו אלופים בדיבורים והטפות לכל העולם והצקות האחד לשני.
וברגע שזה מגיע למעשים, אוהו, ׳יש הבדל גדול׳! הרי לא לזה התכוונו, אנחנו חזקים בדיבורים והעיקר לא לשנות כלום ממה שהורו לנו רבותינו מאז ומתמיד (כלומר ה-50 60 שנה האחרונות…).
חוסר דיוק במאמר.
1. ר' דב לנדא פעל במרץ עבור מפלגת דגל התורה הארצית, בכל ערב יצא אוטובוס מהישיבה של בחורים שפעלו למען דגל , אולם בבחירות המוניציפליות לעירית בני ברק סבר ר' דב שאין הצר שווה בנזק, וכלשונו במכתב "מוטב שיהיה ראש עיר גוראי ורב עיר חבדי ובלבד שנשאר בני תורה עדינים" כלומר, הרב סבר שאכן אגודה מושחתת גוזלת את ראשות העיר, וגם הרב לנדא אינו מייצג את תושבי העיר, אך המטרה של גיבוש בני התורה מומשה בפוליטיקה הארצית ולא כדאי להמשיך במחלוקת גם בב"ב למרות חוסר ההגינות של הצד החסידי שהוא מיעוט בעיר.
2. המכתב לענ"ד נשלח לר' שמואל אויערבך. 3. והוא העיקר מגוחכת ההשוואה בין ר' דב שהתזו"א קרא לו "שאגת אריה של קדשים" ור' חיים קנייבסקי קם בכל פעם שראהו מלא קומתו עד שישב. גדלותו בתורה אין לה אח ורע. כיום נחשב גדול הדור ואז נחשב בעיני כל כגדול עצום בכל מקצועות התורה לבין הרב לייבל שהוא כנראה אברך נחמד(אינני מכיר אותו ולא מתוך זלזול אך ההשוואה מופרכת עד גיחוך)
אברך נחמד (לא מתוך זלזול כמובן, חחח).
אז ככה, הרב לנדא (שאגת אריה של קדשים, אחח, איך אנחנו מאוהבים בתארים המפוצצים) פעל במרץ למען דגל התורה, והרב לייבל (האברך הנחמד) ראש כוילל במשך עשרות שנים וכשהוא כבר יצא מהכוילל זה היה כדי להתפרנס, לחתן את ילדיו ולפתוח עוד כוללים ומוסדות מהכסף שלו! (לא מכספים שסוחטים בהסכמים קואליציוניים כדי לתת רק למי לי טוב בעין), אז אכן ההשוואה מופרכת ואפילו מגוחכת…
יש הבדל (עצום!) בין ההצהרה שמי שלא לומד צריך להתגייס (קישקושים בעלמא) לבין הקמת חטיבה חרדית.
נו ברור, הרי כל העולם שלנו בנוי מסיפורים שאנחנו מספרים לעצמינו ולאחרים על העולם המושלם שבנינו (על הגב והמאמץ של ׳ההם׳ מכור ההיתוך) וברגע שזה מתנגש עם המציאות, או שפתאום בזמן מלחמה (מלחמה קיומית שבכל הפילפולים שלנו מצווה להשתתף ולהילחם בה) מתברר שהבטחות צריך לפעמים גם לממש ולקחת אחריות מינימלית, מה אנחנו עושים? כמובן בורחים לגיוועלד הרגיל שלנו ואי לקיחת קמצוץ של אחריות, ואוי ואבוי למי שיסטה מן הקו של ה׳דעס תיירה׳ שכל כך מתאימה לנו!
ברצוני להעלות כאן את דעתי שבעוד עשר שנים אם לא פחות תהיה קבוצה לא קטנה שתתגייס מלכתחילה תעשה שרות מלא תלמד מקצוע ותתפרנס מעבודה פשוט משום שזה בלתי אפשרי אחרת… מעניין יהיה אז להציץ במאמרים ובתגובות שכאן.
אני מסכים איתך שבעוד עשר שנים תצמח קבוצה לא קטנה מהחהרה שלנו שתתגייס לצבא השאלה ניא האם הם עדיין יוגדרו כחרדים?! אתה יודע כל עם ישראל שמר מצוות עד שהחלה ההשכלה…
חבל שיש תגובות פה שלא מכבדים תלמידי חכמים כמו שצריך.
בקיצור אתם מצנזרים גם מאמר חז״ל אם הוא לא בא לכם בטוב…
כמו שנאמר חשיבה והגות חרדית במיטבה!
בלא להיכנס אל עצם נושא הגיוס נעשה פה השוואה קיקיונית הרב לבל שלמדתי אצלו כמה שנים אינו יותר מרמ ממוצע בישיבה לא בהיקף לא ביגיעה ולא בהעמדת תלמידים . אני יודע שתקפצו ותאמרו ששוב יש מונופול על צדיקים וכו אבל אני בטוח שכולם מבינים שיש הגיון של מעמדות כמו שופט אזורי ושופט עליון ואין בית דין מבטל דברי חברו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמניין ומובן לכולם שלא כל מגיד שיעור כללי יחלוק על גדול ישראל.
איך קובעים זאת קשה לומר אני מאמין שעי שלוש דברים
1 הקף יגיעה והעמדת תלמידים נכרת לעיין כל
2 כשגדול בישראל מעריכו וידוע שהרב שך רצה את ר דוב ור הלל זקס במועצת על אף שידע שהם לא חושבים כמוהו
3 באיך נחשב ברחוב וכמה שומעים למוצא פיו כי כך ברא ה שהגדול יבלוט והרבה ליבל עם כל הכבוד ויש לי הרבה כבוד עליו איש מתלמידיו לא יביא את ילדו להתברך אצלו… ולולי שדעתו הייתה שונה תמיד ומושמעת על ידו בכוחות עצומים איש לא היה שומע עליו
א. אני לא יודע מתי למדת אצל הרב לייבל ואיזה תלמידי חכמים פגשת לפני כן, אך בתור אחד שלמד אצל הרבה רבנים חשובים במגזר החרדי ולומד עכשיו אצל הרב לייבל אני יכול להעיד שהוא בין הת"ח הגאונים שפגשתי.
ב. על פי מה החלטת מיהו גדול בישראל?? ולגבי העמדת תלמידים יכול הרב לייבל להיות מאושר על התלמידים הרבים שהקים הן בישיבה שלו ובכוללים וגם עכשיו בישיבות החדשות שלו.
ג. "שגדול בישראל מעריכו" בערך כמו שופט שממנה שופט… ההגמוניה לא משתנה.
ד. אנשים ברחוב אינם שומעים לרב דוב לנדאו מתוך הערכה או היכרות והבנה בגדלותו אלא בגלל שבעיתון יתד נאמן החליטו על היותו גדול הדור. וכן זה נשמע ממש מוזר שיש רב גדול שלא בונה לעצמו חצר ומבקש מהתלמידים שלו להביא את הילדים שלהם לברכות.
אתה תמונת המראה למצב העצוב של הקהילה החרדית בארץ, ׳גדול׳ הוא מי ש׳ידוע׳ (איך ידוע ולמי? לעיתון שהספיד את ההוא שהחדיר את ׳ההשקפה הטהורה׳?) שהרב שך רצה אותו ב׳מועצת׳ (שמתכנסת אחת לארבע שנים כדי להורות על האות הטהורה שעלינו לשלשל לקלפי?).
לא ידוע לי שתלמידי רבי עקיבא איגר, הנודע ביהודה, רבי יהונתן אייבשיץ ועוד המון גדולים לא פחות ׳הביאו את ילדיהם להתברך אצלם׳, מה עושים, שמים את הספרים שלהם בגניזה עד שיבוא איזה ישראל ויספר לנו שהיה רב שקדם להם ב-30 שנה ורצה אותם במועצת?…
תגובה מביכה ברמות!
אצל החרדים ה׳גדול׳ התורן לא נבחר בגלל גדלותו או בגלל שגדול קודם מעריכו (שאם לא כן מדוע חיכו שלושים שנה, הרי הרב שך העריך אותו הלא כן?) אלא פשוט מפני שהוא עבר את גיל 90! לא נראה לי שהרב שטיינמן למשל היה פחות גדול כשהרב שך היה בסביבה ובכל זאת החכי״ם המהוללים שלנו דילגו עליו עד שהגיע לגיל הנכון.
בקשר לברכות זה כבר ממש מביך. בדור שלנו לוקחים את הילדים להתברך אצל באבות שהתעשרו מכספי הציבור ואצל אדמורים שבחיים לא שמעו מהם אפילו ווארט לפרשה, וכאן יש לך רב שמלמד עשרות שנים והקים מוסדות מהכסף הפרטי שלו, אז על מי זה מעיד, עליהם או עליו או אולי על העדר שדומה לך?
תגובה לישראל, ישראל:
הוכר כגדול הדור הליטאי לאחר פטירת הרב אלישיב ב2012. הרב אלישיב היה גדול הדור אחרי פטירת הרב שך ב 2001. הוא לא מונה להיות גדול הדור בגלל שהגיע לגיל 90, אלא בגלל שקודם היה גדול אחר (הרב אלישיב) שהתאים לכך.
המיוחד ברב שטיינמן שהוא הוביל בגישה מתונה, תוך שמירה על אחדות ציבורית ושיקול דעת הלכתי, ולכן נחשב למנהיג מכיל וחכם שפעל למנוע מתחים וקרעים בציבור החרדי.
לא מלחמת מצווה אלא מרידה בקדוש ברוך הוא.
עצם זה שיש במה חרדית לדיון כבר אין צורך להגיב כלום.
ברגע שיש דיון ציבואי פתוח כל העיוותים כבר יסתדרו עם הזמן.
הרב דוד לייבל תותח
אכן. מורדים בקדוש ברוך כל אלה הדורסים ברגל גסה את.תורתו ))ראה בני גד ובני ראובן( ואת מצוותיו,)הצלת ישראל מיד צר ועוד(. אכן, מורדים של ממש, בועטים בטובתו ודורסים רצונו.
כי באמת, מי זה הקב"ה לעומת הגדויילים???
ואו. מאמר מהמם.
אני רק חושב שהסיבה שהרב לנדו יוצא נגדו הוא לא בגלל 'דעת תורה' אלא כי סבור שזהו מהלך שיחסל את הציבור החרדי.
וגם לפני 40 שנה שהוא לא היה 'מרן' היה יוצא נגד דבר שלדעתו הוא חורבן.
בתקופת הקמת מפלגת דגל היתה הגמוניה החסידית במפלגת אגודת ישראל. הרב שך טען ש"בני התורה" אינם מיוצגים במפלגת אגודת ישראל. תפיסת העולם של הליטאים היא לראות בתורה עיקר, בשונה מהחסידויות, ולכן גדולי הדור היו חייבים במה להציג את דעותיהם לגבי התנהלות הציבור הליטאי. היה חשוב והכרחי להקים מועצות גדולי תורה נפרדות ומוסדות נפרדים. וכן בגלל מלחמתו של הרב שך ברבה של חבד, מתוך חשש למשיחיות. מאז שבתאי צבי גדולי ישראל שנכוו ברותחין נזהרו בפושרין, כמו שהיה במחלוקת שבין הרב אייבשיץ לרב עמדין. באגודה לא אהבו את זה וזו עוד סיבה למה היה הכרח להקים מפלגה נפרדת לציבור הליטאי.
הטענה ש:"הקמת מפלגה פוליטית, מהלך שנתפס חילוני במהותו ושלטענתו עלול היה לגרום לביטול תורה רבתי לבני הנוער" מוזרה. הרי היתה כבר מפלגה – אגודת ישראל. האם אגודה לא גרמה לביטול תורה רבתי לבני הנוער? אם הטענה שכשהיתה מפלגה אחת לא היה צריך לעשות קמפיינים- כל הציבור הצביע לאגודה – שוכחים שהיתה כבר 6 שנים קיימת מפלגת שס והספרדים החרדים היו צריכים לבחור בין אגודה לשס.
ודבר נוסף, כמו שבפיקוח נפש פיזי צריך לבטל תורה, אז למען הישרדות עולם התורה ודאי שאם צריך אז מבטלים תורה. עולם התורה היה בסכנה. גדולי הליטאים המעמידו את לימוד התורה כערך עליון. החזון איש בזמנו האמין שרק רבנים בעלי השקפה תורנית עמוקה יכולים לנווט את הציבור ב"ערפל" המוסרי של התקופה. הרב שך רצה לכוון את ההשקפה התורנית בתודעת הציבור הליטאי, להכווין את הציבור דרך הנהגה של גדולי תורה דווקא, במיוחד על רקע האתגרים של הקמת מדינת ישראל והחילון. כל זה היה בסכנה בגלל שלא היתה מפלגה שתייצג את העולם הליטאי, עולם התורה.
אומנם מכתבו של הרב לנדו היה אישי ולא פורסם ברבים אך הוא היה מיועד לאחד הרבנים המקורבים מאוד לרב שך, מתוך מטרה להשפיע, לשנות, נגד דעת התורה של הרב שך. גם אם המכתב לא היה מתפרסם – המסר הנוקב הועבר לרב שך.
ובנוסף , סביר שדעה שלא נאמרה בסוד והיא דעה חולקת, בסופו של דבר תקבל פומבי
לגבי טענת כותב המאמר שהתנגדות הרב לנדו לרב שך התייחסה להקמת מפלגה פוליטית:
הרי סיעת שלומי אמונים שהוקמה על ידי מנחם פרוש, היא סיעה פנים מפלגתית בתוך מפלגת אגודת ישראל. הסיעה פעילה לפרקים כמפלגה נפרדת בבחירות לרשויות המקומיות בישראל. היא הוקמה לקראת הבחירות הפנימיות שנערכו באגודת ישראל בשנת תשל"ו – 1976. ונועדה לייצג את הירושלמים בני היישוב הישן וחלק מן הליטאים בתוך המסגרת המפלגתית של אגודת ישראל.
ובבחירות לאלעד ב 2018 הורה הרב לנדא לבחור בישראל פרוש, נכדו של מנחם פרוש, מקים הסיעה, כראש עיריית אלעד כמועמד שלומי אמונים (ודגל התורה) . אומנם החיבור לדגל התורה מאחד חלקים בעולם החרדי, אך עדיין משאיר בצד את ש"ס (והחסידויות הגדולות : גור, ויז'ניץ ובלז, מאגודת ישראל, שלא שייכות לסיעה).