את כוחו של הדמיון גיליתי בשיחות עם סבתא מימי (מרים פפר) ע"ה – ניצולת שואה ששרדה את מחנות הנאצים, עלתה לארץ ישראל, והיתה לאחת מתלמידותיו הקרובות של משה פלדנקרייז וממורי הדרך הבולטים של שיטתו.
סבתא דיברה ללא הרף על כוחו של הדמיון. מבחינתה, חלק עמוק ומהותי מכל תהליך – תהליך של ריפוי, של צמיחה, של עשייה – הוא היכולת לדמיין את התוצאה הרצויה. לא מדובר בדמיון ויזואלי בלבד, אלא בדמיון חי, דינמי, קינסתטי – דמיון שהוא חוויה גופנית שלמה. היא נהגה לומר שהגוף זוכר את מה שהדעת מעזה לדמיין.
בגיל מבוגר, כששברה את עצם הירך, החליטה בניגוד לדעת כל הרופאים, למעט אחד, שלא לעבור ניתוח. הם הזהירו אותה שאם תסרב לא תוכל עוד ללכת. אך היא האמינה אחרת. תוך חודשים ספורים שבה ללכת כרגיל. כששאלתי אותה "איך עשית את זה?" ענתה בפשטות "דמיינתי. מהדמיון באו תנועות קטנטנות, מהתנועות בא האומץ, ומשם לתנועות הגדולות יותר – עד שחזרתי לעצמי."
מאז, הדמיון היה בעיני לא רק תכונה אנושית אלא כוח רוחני – אפשרות לראות את מה שטרם התגשם ולהתקרב אליו מתוך אמונה.
מאז, הדמיון היה בעיני לא רק תכונה אנושית אלא כוח רוחני – אפשרות לראות את מה שטרם התגשם ולהתקרב אליו מתוך אמונה. במאמר זה אבקש לעמוד על מקומו של כוח הדמיון ביהדות, ובעיקר על אחריותנו לרתום את הדמיון אל תחום הקדושה בתקופתנו רוויית הבלבול, חוסר הוודאות והתהפוכות.
בראשית: ציור הקשר המושלם שלפני החטא
הגמרא (נדה ל, ב) מביאה בשם רבי שמלאי תיאור מופלא של מצבו האוטופי של העובר במעי אמו: "ונר דלוק לו על ראשו, וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו… ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, שנאמר: מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני… ומלמדין אותו כל התורה כולה." אלא שכאשר הוא בא לעולם נשכח ממנו הכל: "בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ."
הגמרא מציירת לפנינו רגע פלאי, רגע של שלמות קיומית, של ידיעה מוחלטת ושל קרבה מוחלטת לאלוקים. ומתבקשת השאלה – אם בסופו של דבר אנו שוכחים הכל, מדוע לעבור את החוויה הזו מלכתחילה? ולמה חשוב היה לחז"ל לשתף אותנו בסוד זה של קיומנו העוברי?
מפי הרב שלמה וולבה זצ"ל שמעתי שהסוגיה הזאת מלמדת אותנו יסוד עמוק: קיומו של אותו מצב אידאלי נחקק בנו כציור פנימי, דימוי של שלמות הטמון בתודעתנו העמוקה ביותר. גם אם איננו זוכרים אותו במודע, הוא מלווה אותנו כל חיינו. הוא מגדיר לאן אנו שואפים לחזור – לקרבת אלוקים שניטעה בנו עוד טרם לידתנו, לידיעת התורה שהיא ירושתנו הפנימית, ולראייה בהירה של המציאות, "מסוף העולם ועד סופו".
דימוי זה מעניק השראה ומגדיר יעד: איננו חיים בחלל ריק. יש בנו זיכרון של שלמות שנאבדה, אך נותרה בנו כרמז ותשוקה.
נראה שכך גם יש להבין את הציור הנשגב של גן העדן בראשית ספר בראשית. התורה פותחת את סיפורה בקשר מושלם שבין אדם לקונו – קשר שאין בו חשד וציניות, קשר של אמון טבעי, של קרבה בלתי אמצעית: וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ.
הבגדים, שבעולמנו הם הכרחיים, לא נועדו רק להגן אלא גם להסתיר. הם מחיצה שמבדילה בין האדם לסביבתו – לעתים גם בין האדם לעצמו. קודם החטא לא נדרשה המחיצה הזו, כי לא היה מה להסתיר: האמון היה שלם, הלב פתוח, והאדם חי במצב של תמימות ילדותית, ללא פחד מניצול לרעה או אכזבה.
מצב זה השתנה לחלוטין אחר החטא. עם ידיעת הטוב והרע נולד בעולם גם החשד והמרחק. עורמת הנחש עקרה את היכולת הפשוטה להתהלך חשוף לפני ה', להיות פגיע ללא חשש. אדם וחוה מתכסים בעלי תאנה ומתחבאים מנוכחות ה'. מכאן קצרה הדרך לגירוש מגן עדן: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם… וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן־עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת.
אם כך, אם השער נסגר, לשם מה לספר עליו? מה טעם בתיאור מקום שאין דרך להגיע אליו? התשובה היא, בדרכו של הרב וולבה, שהתיאור נכתב כדי להעניק לאדם ציור של יעד רוחני. הפתח הפיזי לגן עדן ננעל, אך הפתח הרוחני נותר פתוח. הדרך אל עץ החיים מצויה בתורה עצמה: עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר (משלי ג, יח). שלא כמו המבקשים לפרוץ פנימה,[1] אין זו כניסה בדלת הקדמית של הגן, אלא כניסה דרך שער חדש שמתאים למצב האנושי של אחר החטא.
אין דרך 'לחזור' לגן עדן, אך יש דרך להתקדם אליו: דרך התורה, דרך עבודת ה', דרך חיי קדושה בארץ ישראל.
פרשת בראשית איננה אפוא סיפור עבר, אלא ציור מכוון לעתיד. היא קובעת את האידיאל: קשר מלא עם הקב"ה, שממנו נובעים יחסים מתוקנים בין אדם לזולתו ובין אדם לעולמו. אין דרך 'לחזור' לגן עדן, אך יש דרך להתקדם אליו: דרך התורה, דרך עבודת ה', דרך חיי קדושה בארץ ישראל. זהו כוחה של הפרשה הראשונה בתורה – להעניק לאדם ציור נשגב שלפיו ניתן לכוון את המציאות.
דמיון הסוכה ותחילת השנה
גם חג הסוכות מעניק לנו ציור מופלא של דמיון.
התורה אינה מציגה תיאור של ישיבת בני ישראל בסוכות במדבר – לא ממשיות ולא ענני כבוד. רק במצות הסוכה נאמר כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. המצוה מזמינה אותנו לדמיין כיצד נראתה אותה הגנה. לא פלא שמצות "למען ידעו דורותיכם" שנויה במחלוקת יסודית, אם ענני כבוד לדעת רבי אליעזר ואם סוכות ממש לשיטת רבי עקיבא. כך או כך, המצוה דורשת מאתנו לצייר בעין רוחנו את ההגנה שהעניק לנו הקב"ה בשהותנו במדבר ארבעים שנה.
בניגוד לשאר מצוות התורה, מצות סוכה מאפשרת לכל חיינו היומיומיים להתמלא משמעות. לרגע אחד בשנה, מעשינו כולם הופכים קודש.
ישיבת הסוכה עצמה נושאת אופי דמיוני: בתוך גבולותיה הצרים, מעשינו הפשוטים – אכילה, שינה, טיול – הופכים למצוה. בניגוד לשאר מצוות התורה, מצות סוכה מאפשרת לכל חיינו היומיומיים להתמלא משמעות. לרגע אחד בשנה, מעשינו כולם הופכים קודש. במילים אחרות, מצות סוכה מבקשת מאתנו לדמיין מחדש את חיינו – חיים שגם הפשוט והיומיומי נטען בניצוץ של נצח.
ולא רק זאת. הסוכה עושה את חיינו הפרטיים לחלק מסיפור לאומי־עולמי. כולנו יוצאים מגבולות בתינו ויושבים כביכול בסוכה אחת – סוכה שבה יושבים יחד כל שבטי ישראל, בלי המחיצות המבדילות, מחטא אדם הראשון ועד היום, בין אדם לבין שכנו. אפילו שבעים אומות העולם מצטרפות, כפי שמרומז בקרבנות החג.
אין זה מקרה שחג הסוכות הוא זמן שנושא הגאולה העתידית נוכח באופן בולט. ההפטרות שאנו קוראים בו מתארות את אחרית הימים, עת יכירו כל עמי הארץ במלכות ה': וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלַ͏ִם לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְמֶלֶךְ ה' צְ־בָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם (זכריה יד, יז).
בשיאו של החג אנו אומרים פיוטים נדירים, תפילות הושענות שבהן אנו מתפללים על עצמנו ועל הקב"ה יחד: כְּהוֹשַׁעְתָּ גּוֹי וֵא־לֹהִים, דְרוּשִׁים לְיֵשַׁע אֱ־לֹהִים… כְּהוֹשַׁעְתָּ טְבוּעִים בְּצוּל גְּזָרִים, יְקָרְךָ עִמָּם מַעֲבִירִים… כְּהוֹשַׁעְתָּ מַאֲמַר 'וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם', נָקוּב 'וְהוּצֵאתִי אִתְּכֶם'. כביכול, גם ריבונו של עולם ממתין לגאולתו. אנחנו שרים "וַיּוֹשַׁע", והוא עונה "וַיִּוָּשַׁע". שנינו יחדו זקוקים לישועה: אֲנִי וָהוּ הוֹשִׁיעָה נָּא.
כך פותחת לנו הסוכה את השנה: בציור של עולם מתוקן שבו מתאחדים שמים וארץ, אדם ואלוקיו, ישראל והאומות. כמו גן עדן של בראשית, אך במסר של עשייה: עלינו לפעול למען הגשמת הדמיון.
לדמיין מחדש
"ההיגיון יביא אותך מנקודה A ל־B", אמר אלברט איינשטיין. "הדמיון יביא אותך לכל מקום."
שמיני עצרת הסוגר את חג הסוכות הוא יום שאנו אוספים את כל ציורי השנה ומחזירים אותם הביתה. הוא מחבר בין דמיון גן העדן של פרשת בראשית ובין דמיון הסוכה של חג הסוכות – ומזמין אותנו להתחיל את השנה מתוך השראה, מתוך ראייה של האפשרי שמעבר למצוי.
דמיון איננו מצב פסיבי. הדמיון היהודי הוא מנוע של עשייה. עליו להניע אותנו לפעול – למען העם, למען המדינה, למען ערכי התורה הממתינים למימוש. עלינו לצרף את ציורי גן העדן והסוכה אל מציאות ימינו ולפעול, כל אחד בזירתו, למען עתיד גדול.
אמירה זו רלוונטית בכל שנה, אך נדמה שהיא אקטואלית השנה יותר מאי פעם. אנו חיים בזמן היסטורי, כמעט מקראי. האירועים שפקדו אותנו מאז שמחת תורה תשפ"ד – המלחמה, השבי, הכאב, הגבורה, התפילה, השיבה הביתה – מחייבים אותנו לדמיין מחדש את עצמנו כעם. לא דמיון שווא או פנטזיה פוליטית, אלא דמיון אמוני: דמיון של גאולה, דמיון של תיקון כפי שהפיוט מהדהד: תִּתֵּן אַחֲרִית לְעַמֶּךָ, תָּשִׁיב מִקְדָּשׁ לְתוֹכֵנוּ, תְּרוֹמֵם הַר מְרוֹם הָרִים, תְּגַלֶּה קֵץ לִקְנוֹתֵנוּ.
דמיון איננו מצב פסיבי. הדמיון היהודי הוא מנוע של עשייה. עליו להניע אותנו לפעול – למען העם, למען המדינה, למען ערכי התורה הממתינים למימוש. עלינו לצרף את ציורי גן העדן והסוכה אל מציאות ימינו ולפעול, כל אחד בזירתו, למען עתיד גדול.
אנו עומדים בפתחה של שנה חדשה וגורלית לעם ישראל. הלוואי שנדע ליטול את האחריות הכבירה המוטלת עלינו, לשוב ולצייר את החזון הגדול של עם ישראל בארצו – ואף לממשו. כך עשו אבות הציונות, וכך עשו אבות עולם התורה: הם ידעו לדמיין, וידעו לפעול למען הגשמתו. כך גם אנו: עלינו לדמיין מחדש.
[1] השיר "וודסטוק" שהצליח לתמצת את תנועת הצעירים של שנות הששים כולל את המשפט "וחייבים אנחנו למצוא את הדרך לחזור לגן". ראו במאמרי בנושא, גן העדן האבוד: על הניסיון הנואל לחזור לגן עדן (צריך עיון 2022).
המוצר שהדת מוכרת היום הוא התקווה לעתיד לעתיד מזהיר, אוטופי ומופלא, תוך כדי שהיא מציעה דרכי פעולה חברתית-פוליטיות שיובילו בוודאות לאסון וחורבן
מהי ה״דת״ עליה הינך מדבר?
יש מספר רב של דתות ומספר עוד יותר רב של שיטות וזרמים בכל דת. לכתוב ש״הדת״ עושה משהו זה כמו לכתוב ש״האדם״ עושה משהו. תלוי על מי מדובר…
על איזו דת, ועל איזה זרם בתוך הדת, הינך מדבר?
למה שהייתי מגדיר כדת החרדית\חרדלי"ת, או באופן כללי יותר כדת הימין הדתי בישראל, בפרט לאידאולוגיה שממנה נובעת ההתייחסות לאסון שבעה באוקטובר וכל ה"טוב" שהוביל אליו בשנה שלפניו, ושבא בעקבותיו, כ"תקופה של נס". אתם צודקים שדת במובנה הרחב זה למעשה כמעט כל אידאולוגיה שהיא, "דתית" או "חילונית"
עוד דובר של ה"שיטה הרציונלית" או ה"שכל הישר".
להאשים תפיסה ואמונה שלימה בגלל קובץ אמירות שהרגיזו אותך זה בדיוק היפך משכל ישר ורציונליות.
משל לאחד שהמוסכניק רימהו אז הוא לא מתקן יותר את האוטו…
האם החרד"ל הימני מייצג את החרדי?
חרדי ימני זה פיקציה וסוג של קונפליקט פנימי באדם עצמו שוודאי לא מייצג איזו תפיסה שלימה אלא פיסות מפיסות שונות ללא יכולת אמיתית ליישב את הסתירות ביניהן.
החרד"ל זה אותו דבר רק יותר ממוסד.
כעת נשאר לך לבדוק מה התוה"ק באמת מצווה ולנסות להתמודד.
הם משיחייים ואת אנטי-ציוני, לכאורה ההיפך, אבל המשותף הוא אותו זלזלול בחשיבה הגיונית שקושרת סיבה לתוצאה, מוסר, מדע, סטטיסטיקה, דוגמתיות, אינדוקטרינציה חינוכית
פופי היקר
נתחיל מהתחלה
מה משמעות המילה "משיחיים" השגורה בפיכם.
האם הכוונה למי שחושב שהגיעו ימות המשיח או לפחות התחילו אז זו באמת הגדרה מדויקת לאלו שקוראים למצב שלנו היום "אתחלתא דגאולתא" בלי להכנס לנכונות הדברים כי זה ויכוח מעייף.
ואם הכוונה למי שמאמין בביאת המשיח אז גם אנחנו מאמינים בכך מכח י"ג עיקרי אמונה ומצפים ומתפללים ומכוח אמונה זו אנו מיישמים את ההוראה שלא לבצע בעצמנו פעולות המיוחדות לתקופה זו שתגיע בדרך נס כפי שמובטח לנו.
ושוב, למי הבעלות על החשיבה ההגיונית?
האם התרבות שהתפתחה כאן היא הגיונית?
האם חוסר אמונה בבריאת העולם כפי שמסור בידינו מייצג היגיון?
מה יותר פשוט והגיוני ממסורת בת אלפי שנים ומהאמונה שהעולם לא סתם כך נוצר ע"י איזה פיצוץ מסתורי.
איפה בדיוק זלזלתי בכל הרשימה שלך?
מדבריך נראה שאתה הוא זה שמזלזל בחשיבה ההגיונית שלי ובמוסר שאני מאמין בו.
בכל חברה יש תהליך של הכתבת צורת חשיבה, ואם האינדיבידואל מפתח חשיבה ביקורתית כלפי החברה אז לא מחכים לו חיים קלים…
לסיכום, אני לא מזלזל במי שחושב אחרת ממני אלא מנסה להוכיח את מה שאני מאמין בו.
והמניע שלי הוא האמונה ולכן אני מתנגד לשיטה שפועלת ההיפך ממנה ולא פועל סתם מכח רגש אנטיגוניסטי כפי שתיארת.
י"ג עיקרים היא דוגמה – אמונה מסויימת באמונה שהאמונה שהיא מהווה היא אמת שאיננה נינתנת לעירעור, זו הגדרה מעגלית רקורסיבית שאין ממנה מוצא. במקום שתהווה נדבך חשוב בהתפתחות היהדות, שניתן להבין בהקשרים היסטוריים ופילסופיים ולהבין בהקשרים הרלוונטיים לדורנו, היא הפכה בקרב הפונדמנטליזם שגדלת על ברכיו לכלי להפוך אדם לבוט חסר יכולת חשיבה עצמית, ועל כן באופן מצער לא נראה לי שיש איזו אפשרות לדון בנושא באופן מהותי
אני מסכים עם חלק מהדברים
י"ג עקרי אמונה באמת לא ניתנים לערעור.
אך זו לא עוד אמונה או חלק מאמונה או אמונה בתוך אמונה, אלא זו האמונה בעצמה שמחולקת לי"ג עקרים.
אין כאן תהליך או אבות ותולדות כך שזו לא הגדרה מעגלית רקורסיבית אלא סוג של אקסיומה.
זה בעצם תנאי התחלתי ראשוני להצטרף לכלל ישראל.
זה לא קיים לצורך תיעוד היסטורי כלשהו או ככלי לפיתוח המחשבה אלא ככללי בסיס בחשיבה היהודית.
ובטח שלא הופכת את האדם ל"בוט חסר חשיבה עצמית" כהגדרתך הבדיונית משהו…
לכל מערכת חוקים יש מבנה שמגביל את חופש החשיבה והפעולה וזה לא הופך את המאמין לחסר חשיבה.
האם כל מנהיגי ישראל לאורך הדורות היו בוטים חסרי חשיבה ח"ו?
כמובן שזה לא מתקבל על הדעת של רוב העולם שמכיר בערך החשיבה היהודית המסורתית.
זה סתם תיאור דמגוגי לא מבוסס.
על עצם האמונה וודאי שאין מה לדון וזו גם לא מטרת הדיון.
אלא על ההצהרה שלך שהאמונה הדתית שלנו כביכול מנותקת מהיגיון ומחשבה.
ההיגיון והחשיבה הם מה שמביאים את האדם לאמונה מתוך הכרה בכך שיש מנהיג לבירה.
וכשהאדם מחליט להאמין אז הדרך סלולה לאמת והוא מחליט או מנסה להגיע כמה שאפשר עד היעד תו"כ שימוש בכלי חשיבה.
כך שאין כאן זלזול כלשהו בחשיבה אלא פשוט חשיבה מסוג אחר.
וד"א פונדמנטליזם לאו דווקא סותר הנחות או עובדות מדעיות.
במקרה שלנו ישנן תיאוריות או הנחות שסותרות את מה שמקובל בידינו שאותן אנו דוחים.
בקשר לתגובה הראשונה שלך, דווקא הציונות בתחילת דרכה היא זאת שהבטיחה עתיד מזהיר, אוטופי ומופלא,
אך התוצאה היא החורבן החברתי
והביטחון הלא יציב שאנו חווים כעת.
התגשמות התקווה שלהם בצורת ההשתלטות על ארה"ק הפכה את האחרונה היום למקום המסוכן ביותר ליהודים עלי אדמות!
וגרמה בנוסף לשנאה בכל העולם.
אז מי כאן מוכר אשליות הא???
ראשית, אתה אומר בעצמך ש "י"ג עקרי אמונה באמת לא ניתנים לערעור",
אך באופן לוגי מה שלא ניתן לעירעור גם לא ניתן להוכחה (אין גם דרך להוכיח שאין שדים ורוחות ובעצם כל דבר שיעלה על דעתך).
כלומר לאמונתך אין בסיס הגיוני כלל אפילו לשיטתך.
שנית, כל בני האדם מאמינים בדברים שמעבר להגיון, שאינם ניתנים להוכחה אבל השאלה היא האם הם גם סותרים את ההגיןן או לא (בהחלט חלק מהאמונה החרדית\חרדל"ית נוגדת אותו, וקל להביא דוגמאות), איך הגיעו לאותה אמונה ( האם מערכת החינוך בה גדלו איפשרה להם בכלל חשיבה עצמית וביקורתית), וכולי.
ולגבי האמונה שלך בי"ג עיקרים – אני לא כל כך משוכנע כלל שאתה אפילו מבין קצת את ההקשרים ההיסטוריים\פילוסופיים\מוסריים של אותה אמונה, שהיא מן הסתם עולם ומלואו, אך חונכחת להאמין שהאמונה שלך אינה ניתנת לעירעור, ומה האמונה שלך? שהאמונה שלך אינה ניתנת לעירעור, וכך הלאה, וזאת בעצם אמונתך
לא הבנתי את הלוגיקה
אם היה ניתן להוכיח בחוש את מה שאנחנו מאמינים, לא היינו קוראים לזה אמונה.
זה בדיוק הרעיון וההגדרה של אמונה.
אך זה לא אומר כלל שזה לא הגיוני, אתה הוא זה שטוען לחוסר הגיון רק בגלל שאתה לא מצליח להבין אותו.
כבר הסברתי שהבסיס ההגיוני של האמונה הוא ההיגיון הפשוט של אברהם אבינו ע"ה שאין בירה ללא מנהיג.
העולם לא נוצר ללא יוצר, זו טענה הגיונית מאד לדעתי.
והאדם\עולם לא קיים ללא תכלית.
ומקובל בידנו שהבורא בחר בנו ונתן לנו את התורה, שעקרים אלו הם חלק מרכזי בה.
כעת אולי תסביר לי אתה מה ההיגיון והאמונה שלך שמכוחו אתה שולל אותי.
לאלו מסקנות הגעת בזכות החשיבה החופשית והביקורתית, מה תפקידך בעולם והאם אמונה\מוסר ורציונל יכולים להשתנות לפי רוח הזמן.
עד כמה אדם מוכן לדבוק באמונה או תפיסה מסויימת.
עד כמה שאתה מתאמץ לתאר את האמונה שלי כאיזה לופ משולל חשיבה, ע"ס היסוד שמגדיר עיקרים אלו כתנאי בסיס התחלתי כדי להכלל בין ממשיכיה.
אינך מכיר את הענפים שמסתעפים בדרך, המחלוקות והלבטים איך ליישם את יסודות האמונה בעולם ההעלם והבלבול.
והקבלה עם הידיעות על השתלשלות ההשגחה מהבורא לעולם.
אני אישית מעדיף לדבוק באמונה העתיקה שקיבלנו מאשר לחיות בחיפוש מתמיד בין תפיסות עולם שמשתנות לאורך הזמן.
ובטח שהתפיסה המגוחכת שהעולם קיים סתם כך ללא מטרה היא לא אלטרנטיבה.
תקרא לזה פונדמנטליזם מבחינתי, זה לא דבר רע, אנחנו לא ברבאבא שמשנה צורה אלא יש לנו יסודות חזקים שלא משתנים, רק הצורה החיצונית וההתאמה של יסודות אלו למציאות.
לסיכום, הצגתי בפניך את האמונה שלי ככל שיכולתי, כעת אולי תואיל בטובך להציג בפני הקוראים הנכבדים את תפיסת עולמך וההקשרים הפילוסופיים וההיסטוריים שלה.
כדי שאוכל להבין יותר טוב על מה אתה מדבר בדיוק כי עדיין לא ירדתי לסוף דעתך, וחוץ משלילה לא כתבת כלום.
> אם היה ניתן להוכיח בחוש את מה שאנחנו מאמינים, לא היינו קוראים לזה אמונה
אם ניתן לאמר בפשטות שאמונה היא ההכרה בכך שדבר מסויים מתקיים, ברמה שבין הערכה לוודאות, אז טענתך לא הגיונית. יש מליון ואחד טקסטים מדעיים בהם מופיע משפט כמו – בהינתן כך וכך וכך אנחנו מאמינים שכך וכך
> הבסיס ההגיוני של האמונה הוא ההיגיון הפשוט של אברהם אבינו ע"ה שאין בירה ללא מנהיג.
העולם לא נוצר ללא יוצר, זו טענה הגיונית מאד לדעתי.
כן אבל אמונה באברהם אבינו אין לה שום בסיס הסטורי, ולגבי טענת השעון ללא שען – אפשר תמיד לשאול ומי ייצר את השען. אנו רגילים לכך שבחיים לכל תוצאה יש גורם, אבל אם נניח שיש מקור ראשוני, יהא זה אלהים או המפץ הגדול, הבעיה התפיסתית הבסיסית נשארה כשהיתה – המפץ לא ייצר את עצמו כשם שאין בסיס לטענה שאלהים היה קיים "תמיד" (מה זה בכלל "תמיד" ? ), כך שבסופו של דבר זו אמונה בלבד – שהיא אמנם אינה מנוגדת להגיון אבל גם לא נתמכת על ידיו, בניגוד לטענתך.
> אני אישית מעדיף לדבוק באמונה העתיקה שקיבלנו מאשר לחיות בחיפוש מתמיד בין תפיסות עולם שמשתנות לאורך הזמן. ובטח שהתפיסה המגוחכת שהעולם קיים סתם כך ללא מטרה היא לא אלטרנטיבה.
כתבת "אני מעדיף" כלומר אין שום וויכוח, אתה מאמין במה שנוח לך. והתפיסה שלך אינה הגיונית יותר מהאלטרנטיבית כאמור לעיל. קבל את זה שיש דברים שלא נבין.
עוד לא הבנתי מה לא הגיוני, כל דבר שהוא לא בגדר הוכחה מציאותית וחושית גמורה הוא לא בגדר הגיוני?
ומי אמר שאותם טקסטים מדעיים לא הגיוניים?
ההוכחות שלנו מסתכמות בראיות שכך קיבלנו מרבותינו ויש נוסחאות שקיבלנו כדי לוודא זאת.
וזאת מכח האמונה שמשה קיבל תורה בסיני ומסרה ליהושע, יהושע לזקנים וכו'.
שזו הסכמה גורפת בין כל המאמינים ואנחנו מדלגים על הצורך להוכיח אותה.
אע"פ שיטענו גורמים חיצוניים שאינה הגיונית, בכל מקרה היא נשענת על ההנחה ההגיונית של אברהם אבינו שאין בירה ללא מנהיג, או שעון ללא שען כהגדרתך המדויקת.
אברהם אבינו וההכרה הזו שלדעתי מחויבת מצד השכל, קיימת עד היום במלא תפארתה והתנ"ך הוא בסיס היסטורי מספיק אמין בעינינו.
ובקשר לשאלה "מי יצר את השען", עיין בספר "דרך ה'" להרמח"ל שעוסק בתחילה בשאלה זו בדיוק ומסיק שחייב להיות ממציא אחד שקדם לכל המומצאים וז"ל: "כל איש מישראל צריך שיאמין וידע שיש שם מצוי ראשון קדמון ונצחי והוא שהמציא וממציא כל מה שנמצא במציאות והוא האלוה ב״ה", וע"ש בטעמים ובהרחבות בנושא.
איך אפשר להשוות בין הבורא שהוא מקור החכמה לבין איזה פיצוץ נטול סדר ומחשבה שבמקרה יצר עולם כה מורכב ומסודר.
ועיין עוד בחובות הלבבות שמשווה הנחה זו לדיו שנשפכת ע"ג קלף ויוצרת יצירה ספרותית.
אמנם, לא נוכל להבין באמת את האינסופי גם במימד הזמן וגם במימד הכמות וזה גילוי נאות והכרה במוגבלות שכלנו.
וברור שיש לי העדפות אישיות לחיות באמונה מאשר בעולם ריק מהשגחה, אך המניע הראשוני הוא האמונה מכח השכל וכאשר ישנה התנגשות בין האינטרס האישי שלי לאמונה זו, אני מצווה לפעול ע"פ האמונה וההלכה המסורה.
אע"פ שהוכחתי שאמונה הרבה יותר הגיונית מהאלטרנטיבה, עדיין יש דברים שלעולם לא נבין וזה חלק מעניין שכך ברא ה' את העולם – כדי לתת שכר לנבראים.
יש כאן ים של טיעונים לא מדוייקים להבנתי:
>"כל איש מישראל צריך שיאמין וידע שיש שם מצוי ראשון קדמון ונצחי והוא שהמציא וממציא כל מה שנמצא במציאות והוא האלוה"
בדברים שהבאת הרמח"ל מעלה עקרון יסוד בתפיסתו, עקרון שהוא קובע שיש לקבל. הוא לא מביא הוכחה לתקפותו של העקרון.
> ועיין עוד בחובות הלבבות שמשווה הנחה זו לדיו שנשפכת ע"ג קלף ויוצרת יצירה ספרותית.
תודה. אם איני טועה התייחסת ל: "והלא תראה אם ישפך לאדם דיו פתאום על נייר חלק שא"א שיצטייר ממנו עליו כתב מסודר ושיטות נקראות כמו שיהיה בקולמוס. …"
בדיוק. נשאלת השאלה מי יצר את האוחז בקולמוס, השען, או כל אנלוגיה אחרת.
> מכח האמונה שמשה קיבל תורה בסיני ומסרה ליהושע, יהושע לזקנים וכו'. … שזו הסכמה גורפת בין כל המאמינים ואנחנו מדלגים על הצורך להוכיח אותה.
אין שום עדות הסטורית ישירה המלמדת על מעמד הר סיני. הטענה המקובלת היא שהתרחשה העברה בין-דורית מפה לאוזן של עדויותהם של מאות-אלפים ואולי מליונים (בהכללת הנשים והטף).
לפי הטענה, אם המעמד לא היה מתרחש באמת אז לא ניתן היה להשרישו באופן עממי כי שומעי הסיפור היו שואלים: "איך לא שמענו כבר על הסיפור הזה דרך אבותינו, אם הם אכן ראו אותו במו עינהם".
אבל יש כמה כשלים בטענה.
ראשית, ניסים המוניים הם לא דבר ייחודי ליהדות. גם במיתוסים יווניים\רומיים\בודהיסטיים מתוארות התרחשויות ניסיות פילאיות להם עדים קהלים עצומים. אפשר שכהני דת נערצים הפיצו סיפורים מצוצים מהאצבע על ניסים להמונים, ניסים שלדבריהם נשתכחו, והטובים שבסיפורים השתרשו בהדרגה באמונה העממית כשעברו מפה לאוזן.
שנית, כי כדי שסיפור יעבוד אין שום צורך שיהיה מדוייק הסטורית-ביקורתית, אלא שיספק את הצרכים הרגשיים של שומעיו. אפילו בימנו, בעידן הנאורות והמדע, פשוט מאוד למכור תאוריות קונספירציה ופייק דרך קמפיין רגשי בטיק טוק או X, וההמונים "מדלגים על הצורך" לחשוב …
ואנחנו מדברים 3000 שנה אחורה כשלאנשים רגילים היו צלמיות פריון בבתים, ללא דפוס, ללא ידיעת קרוא וכתוב, עם זכרון היסטורי\תיעודי בין-דורי מוגבל מאוד, ובתפיסת מציאות שונה לחלוטין.
שלישית, ברור שהאירועים הניסיים המתוארים בלתי סבירים מבחינה מדעית, ועוד ללא כל עדות אמפירית. היסטורית, מעל מליון אנשים במדבר בסיני של סוף האלף השניה לפנה"ס – זה לא סביר בהניתן מה שידוע על הדמוגרפיה והכלכלה באיזור. אולי היה לסיפור יציאת מצרים ומעמד הר סיני גרעין היסטורי כלשהו, בהקשר של תיאור נדידת שבטים\עמים ממצרים לאיזור ארץ כנען לאורך דורות, כמו שהציעו בעבר, אך מכאן ועד לתיאורים הניסיים הדרך ארוכה.
> כל דבר שהוא לא בגדר הוכחה מציאותית וחושית גמורה הוא לא בגדר הגיוני ?
1. אין ממש דבר כזה: "הוכחה מציאותית וחושית גמורה", כי מציאות החיים היא קאוטית וחסרת וודאות.
הוכחות מבוססות למעשה על בדיקת הסבירות שהשערה\אמונה היא אמת, וככל שזו גבוה יותר כך קל יותר לקבל את ההשערה.
2. ברור שמה שאינו מוכח לא יכול להיות "בגדר הגיוני" (מבוסס על ההגיון), אף אם אינו תמיד בהכרח "בגדר לא הגיוני" (סותר את ההגיון). לדוגמא, זה שאין דרך לשלול קיום רוחות רפאים לא אומר בהאמונה בהם בגדר הגיונית.
> ומי אמר שאותם טקסטים מדעיים לא הגיוניים ?
כבודו הציע שזה מה שאמרתי אף שאמרתי בדיוק את ההיפך – שמקובל להביע בטקסטים מדעיים אמונה בתקפותה של תאוריה מדעית, ושמבחינה הגדרתית זו אמונה לכל דבר ועניין אף שהיא יכולה להיות בעלת בסיס הגיוני.
> אע"פ שהוכחתי שאמונה הרבה יותר הגיונית מהאלטרנטיבה
ראשית, לא נתקלתי באיזו הוכחה בדבריך. שנית, זה יהיה אבסורדי ומופרך להאמין באמונה מסויימת כי היא "הגיונית מהאלטרנטיבה", בלי להוכיח שהיא הגיונית בפני עצמה. שלישית, אין שום חובה לבחור באף אמונה שאין לה בסיס הגיוני, וניתן להישאר עם סימן שאלה, באופן אגנוסטי.
אני לא כתבתי ים של טיעונים אלא מהלך מסודר בשלבים שהמרכזי שבהם הוא שאלת השעון והשען שממנה נגזר כל השאר.
דבר לא מוכח יכול בהחלט להיות הגיוני ולעמוד במבחן הסבירות וההסתברות.
שזו הגדרה יפה, שהוכחה יכולה להסתמך על רמת סבירות והטענה עם רמת הסבירות הגבוהה יותר היא היותר מוכחת.
אז נסכם 3 הנחות היסטוריות בעניין יוצר השען\קולמוס וכד'
1. ההנחה הפגאנית על אלילים שיצרו כ"א חלק מהעולם או את כולו בשותפות.
השאלות המתבקשות:
1.1 מי יצר אותם?
1.2 אם שניהם עובדים ביחד ללא חילוקי דעות למען מטרה משותפת ולא נלחמים אז הם בעצם שייכים לרעיון אחד ומאיפה הגיע רעיון זה
1.3 אם הם נלחמים אחד בשני אז מי קובע את הכללים?
וכן הלאה נשאלות עוד הרבה שאלות ללא מענה
2. ההנחה המודרנית שהעולם נוצר באופן אקראי.
השאלות המתבקשות:
2.1 מממחיעככככחםיעעיעכעי
2.2 אתה לא מבין מה כתבתי?
רעיון חסר כל הגיון בסיסי שהסיבה היחידה להפצתו היא הרצון העז לפרוק עול.
וזה שישנה שאלה מי יצר את מי שיצר את… זה לא סיבה להגיד שאין כלל יוצר ח"ו.
3. ההנחה והאמונה שיוצר אחד קדם לכל היצירה.
עד כמה שלא ניתן לראות אותו בחוש, אין שום אפשרות אחרת ובמבחן הסבירות, יחסית לשתי ההנחות הקודמות, זה הכי מסתבר.
אך הקב"ה רוצה להיטיב עם ברואיו ולתת להם שכר על האמונה, ולכן הסתיר א"ע, נתן לטועים מקום לטעות ויצר אותנו בגוף שפל עם יצר הרע כדי שתהיה לנו עבודה מאתגרת ונרוויח את שכרנו בחסד אך גם בזכות.
ואם יש לך סימן שאלה אז בדיוק זו המטרה שלך לפתור אותו, מה הטעם בחיים אחרת?
"אכול ושתו כי מחר נמות"?
> דבר לא מוכח יכול בהחלט להיות הגיוני ולעמוד במבחן הסבירות וההסתברות.
אתה מבלבל בין "סבירות-עובדתית" ל"סבירות-היפוטטית". מה שאתה מתייחס אליו כעובדות הן למעשה היפוטזות.
ולמה?
"דבר לא מוכח" אינו עובדה, אלא היפוטזה (טענה\השערה). כהיפוטזה (טענה) הוא קביל (הגיוני) אם יש לו היתכנות.
היפוטזה עשויה להתברר כעובדה (כלומר כנתון שניתן לקבל בסבירות מסויימת), רק לאחר שתוכח. לפני כן היא רק היפוטזה (השערה\טענה).
> ההנחה המודרנית שהעולם נוצר באופן אקראי
עצם המשפט חסר הגיון. אתה מבלבל כאן בין המונח "אקראיות" ל"סיבתיות". וגם משפט שכתוב בו "ההנחה המודרנית שהעולם נוצר באופן לא-סיבתי" , לא נכון. שאלת הסיבתיות היא שאלה שהמדע לא דן בה כי לא ניתן לענות לה.
> זה הכי מסתבר
כאמור בפוסטים קודמים, לא הבאת כל "הוכחה" ועצם הלוגיקה שלך אבסורדית וחסרת הגיון.
זה כמו לאמר: "יש מי שמאמינים שאטבי כביסה עפים באוויר, יש המאמינים שהם מרחפים, ויש שהם קופצים. אני קובע שיותר סביר שהם עפים, מסקנה: אטבי כביסה עפים."
> ואם יש לך סימן שאלה אז בדיוק זו המטרה שלך לפתור אותו
ונגיד שהמטרה שלך לפתור את בעיית התמותה, שאנשים לא ימותו, זאת גם מטרה יפה מאוד.
זה שיש לך מטרה זה מצויין, אבל לא הגעת אליה ולא הוכחת דבר, כך שנשארת אם טיעונים לא-אמוניים אלא תכליתיים (עדיף לי כך ומכך) וצדקניים (מי שלא חושב כמוני הוא "פורק עול")
לשיטתך
> לא טענתי להוכחה עובדתית מעולם אלא לטענה הגיונית, אתה יכול לקרוא לה היפותטית.
> לא כתבתי שהנחה זו קשורה דווקא למדע, יותר נכון להגיד שהטוענים כך משתמשים במדע כדי לנסות לבסס הנחות תיאורתיות שהם מעוניינים להפיץ.
וזה באמת חילוק יפה וגילוי חשוב, שהמדע לא עוסק כלל בסיבה אלא מנסה לגלות את הדרך.
> מצטער, אני עדיין חושב שיוצר אחד היא אפשרות יותר סבירה מכמה או כלל לא.
> מעולם לא טענתי שאני יכול להוכיח את עצם הטענה אלא רק את העובדה שהיא הכי הגיונית ומסתברת.
חוץ מזה שזה באמת גם יותר תכליתי.
לגבי ההגדרה של "פורק עול", המציאות היום היא שרוב האוכלוסייה כלל לא יודעת מהו העול ולכן ספק אם הם עונים להגדרה קשה זו.
(לא שזה פוטר אותם מלברר…)
>מעולם לא טענתי שאני יכול להוכיח את עצם הטענה אלא רק את העובדה שהיא הכי הגיונית ומסתברת.
את הטענה שהשען קדם לשעון לא הצלחת להוכיח – אתה מודה בזה בעצמך. אז עכשיו אתה טוען שהוכחת את "העובדה" שהטענה הנ"ל היא "הכי הגיונית ומסתברת".
נעזוב את זה שלטעון שהוכחת הבדלי הסתברות בין היפוטזות כה בסיסיות ועמוקות זה יומרני והזוי, הבעיה היא שה"הוכחה" שלך מבוססת על משפט אחד שכתבת בעבר:
"אין שום אפשרות אחרת ובמבחן הסבירות, יחסית לשתי ההנחות הקודמות, זה הכי מסתבר".
קבעת שזה הכי מסתבר, שאין שום אפשרות אחרת אף שיש ויש, ולא הוכחת דבר.
איזו אפשרות בדיוק?
אתה זה שטוען לחוסר היגיון וכעת אתה מסביר את הטענה שלך.
וההסבר הוא חוסר ההוכחה.
אז אני לא מכיר כזה כלל שמקשר היגיון להוכחות, לא כל דבר מחייב הוכחה כדי לעמוד במבחן הסבירות וההיגיון.
ולכן כל הדיון על ההוכחה לא קשור למה שאתה מנסה לטעון.
ולגופו של עניין הסבירות, השאלה היא למעשה לא איך, אלא כמה.
אז האפשרויות הן לא כ"כ רבות והן:
0, 1 , >1.
וזה מה שהראיתי,
ש-0 לא מסתבר כלל
>1 גם לא מסתבר
1 מסתבר מאד
והאנלוגיה שלך למקלות כביסה מעופפים לא עומדת בכלל באותו קנה מידה.
א. כי ישנן עוד הרבה אפשרויות למה מקלות כביסה עפים או שלא.
ב. זו קצת בושה לאיננטילגנציה של הקוראים להשוות שאלה פילוסופית עמוקה שנידונה כבר אלפי שנים וכתובה באינספור מקומות ובעצם היא הכי מתבקשת למי שתוהה על עצם קיום העולם והמטרה שלו.
למקלות כביסה מעופפים, שזה דבר גם חשוב כשלעצמו, ללא מקלות כביסה היה יותר קשה לכבס ואף אחד לא רוצה שהם יעופו.
> אז אני לא מכיר כזה כלל שמקשר היגיון להוכחות, לא כל דבר מחייב הוכחה כדי לעמוד במבחן
זה נכון כשבוחרים במכולת איזה פיתה לקנות, אבל כמובן שיש כללים מחמירים יותר לגבי השאלות הפילוספיות והאפיסטמיות שעליהן דיברנו. כאמור לעיל – הבעיה שלך שאתה מזלזל בכל מה שאינך מכיר בתחום הצר של דלת אמותך
> אז האפשרויות הן לא כ"כ רבות
לא נכון, יש בהחלט מודלים פילוסופיים ופיזיקליים נוספים, חלקם מתוחכמים למדי.
לדוגמא שהשען והשעון הופיעו יחד, שהשעון הוא חלק מהשען, שהשעון יוצר את השען, וכולי. יש היפוטזה מרתקת שלפיה הזמן חוזר מעגלית – השעון יצר את השען, והשען בתורו יצר את השעון, וכך הלאה.
כל אחת מההיפוזות היא עולם ומלואו של מחשבה, או כאמור בדבריך "שאלה פילוסופית עמוקה שנידונה כבר אלפי שנים", כך שאולי קצת צניעות ולימוד לא יזיקו לך, אם אפשר לאמר בעדינות.
> 0 לא מסתבר … 1 מסתבר מאד
אתה טוען שיש רק שתי אפשרויות – לא נכון (ראה לעיל). אתה טוען שכיוון שלא יתכן ששתיהן נכונות בו זמנית, וכיוון ש"הוכחת" שאחת מהן "מסתברת יותר" מהשניה, זאת אומרת שהשניה היא הנכונה.
נעזוב את זה שאם שתי האפשרויות לא נכונות, זה שאחת "יותר מסתברת" זה חסר משמעות (ראה עניין מקלות הכביסה). סבבה. הבעיה כאן היא ש"ההוכחה" היחסית שלך היא הוכחה באמצעות הצהרה (Proof by Assertion) – הרי לא "הוכחת" כלום, רק הצהרת שהוכחת. בדקתי – לא הבאת שום הוכחה (אפילו לא הוכחה יחסית), אתה סבור אחרת ? בבקשה מה ההוכחה היחסית שלך ?
איפה בדיוק זלזלתי במשהו?
אד הומינם לא יעזור לך.
מה הקשר לפיתה במכולת?
דבר הגיוני צריך לעמוד במבחן הסברא
ומכח הסברא אפשר לקבוע ולהוכיח טענה.
ובמיוחד טענה שמתייחסת לאפשרות הצרה של כמות.
סה"כ מדובר על 3 אפשרויות, שכל המודלים האפשריים משתייכים לאחת מהן.
1. כלום
2. יותר מאחד – שזה כולל את שלל הדוגמאות שהבאת חוץ מאחת
3. אחד- שזה כולל את הדוגמא שהשעון הוא חלק משען (כפי שידוע אצלנו ש"הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו")
אז התיקון הראשון לדבריך הוא שמדובר ב-3.
והשני הוא: איך בדיוק אף אחת לא נכונה?
איזו עוד כמות יכולה להיות, מינוס?
האמונה שלנו שמי שקצת חושב מבין שהיא האפשרות המסתברת ביותר, שהבורא קדם לעולם ויצר אותו שהרי אם יש שניים, אז למה לא 3,4,5…. ומה הקשר ביניהם, מי מנהל את המערכת? (במידה מסוימת זה כמו להגיד כלום)
מעמידה אותנו בפני ההכרה שאיננו יכולים להבין ולתפוס בשכלנו מושגים מעל הזמן והמרחב ללא הגבלת כמות.
אנחנו למעשה מצומצמים בתוך "עולם, נפש, שעה" ללא יכולת אמיתית להבין מושגים מעבר.
ולכן הקושי לקבל את האמונה ללא הבנה, אך למעשה, בלעדיה המציאות היא הרבה יותר מבלבלת כי לאף הסבר אין הוכחה אמפירית, מהסיבה שהזכרתי קודם, שנזכה להאמין מתוך בחירה ורצון.
ומי שבוחר לא לבחור, לא מקל על עצמו כלל אלא רק גוזר על עצמו חיים ללא משמעות.
> "סה"כ מדובר על 3 אפשרויות"
אתה החלטת 3, זה גם לא נכון וזה גם לא עניין כמותי אלא מהותי – כל היפוטזה נושאת בחובה פרדוקסים בלתי פתירים (גם אטאיזם). כל דיון בשאלת מי יצר את החוקים וההוויה המשמשים בעצמם ככלים בהם אנחנו משתמשים לחקר ההוויה, כלומר חקר הכלים בהם אנחנו משתמשים כדי לחקור, הוא בעייתי מראש – לכן הצעתי קצת צניעות.
> "איך בדיוק אף אחת לא נכונה?"
אתה קבעת שאחת חייבת להיות נכונה, מה הבסיס לכך ? (אין לזה בסיס, אין לנו את הכלים לדמיין את כל הדפוסים שנמצאים מחוץ לניסיון האנושי)
> קודם אמרת: "מעולם לא טענתי שאני יכול להוכיח את עצם הטענה [שהעולם נברא ע"י אל] אלא רק את העובדה שהיא הכי הגיונית ומסתברת".
אז שאלתי מה ההוכחה שלך ל"עובדה" זו ?
מה שבסוף יוצא מתשובתך הוא ש"ההוכחה" שלך היא: "האמונה שלנו שמי שקצת חושב מבין שהיא האפשרות המסתברת ביותר" – טענה רקורסיבית\מעגלית – שכויח ! כלומר שההוכחה שלך ל"עובדה" היא שאתה מאמין ב"עובדה" שהאמונה שלך מסתברת יותר.
זה גם מעלה תהיות נוספות:
1) הסתברות יכולה להיות מיוצגת ע"י הערכת סיכויים שטענה מסתברת (נניח בצורת p value למי שמכיר), אז אוקיי: אתה מאמין שהאמונה שלך מסתברת יותר מאחרות פי 1.12, 100, מליארד ? רק לקבל סדרי גודל.
2) אם אתה מאמין שכל אחד "שקצת חושב" יכול להוכיח את אמונתך אז איך זה שלא הבאת כל הוכחה, לא ישירה ולא בעקיפה ?
>"ולכן הקושי לקבל את האמונה ללא הבנה, אך למעשה, בלעדיה המציאות היא הרבה יותר מבלבלת".
ואני "בוחר להאמין" ש 2+22= 3. "בוחרים להאמין" מסיבות תכליתיות (פחות "בילבול", כך התרגלתי וכולי), כשאין הוכחה ישירה או עקיפה למשהו (ובטח שלא מתוך אמונה).
>"ומי שבוחר לא לבחור, לא מקל על עצמו כלל אלא רק גוזר על עצמו חיים ללא משמעות."
זו באמת הססמא האבסורדית ביותר שהצלחת להפיק עד כה
טוב, אתה שוב יורה צרורות לכל הכיוונים.
זו בהחלט שאלה של כמות.
אפס, גדול מאחד או אחד.
לא שאלתי על המהות או על צניעות או שאלה במדעי הסטטיסטיקה.
למה לסבך את זה?
ברור שמישהו יצר את החוקים ולכן הסברא שהוא אחד יותר הגיונית מכל תשובה אחרת.
לא ממש, ניסיתי לעמת אותך עם הסתירות הפנימיות שנובעות מכל משפט שיצא מפיך, עלית על העץ ולא ירדת ממנו, אינך מסוגל להודות אפילו בכשלים שנובעים מצורת המחשבה שלך – יש כאן איזו חוסר כנות בסיסית אבל לא נורא, וזה בסדר . הבנה עצמית היא עניין של זמן, זה עשוי לקחת חודשים או שנים לספוג וללמוד, ויש כאלה שלא ילמדו ולא יבינו לעולם.
שוב, אד הומינם.
איזה עץ?
השאלה הכי פשוטה בעולם, כמה?
בתור מי שטוען שאני מתכחש להיגיון, אתה עונה לשאלה כזו פשוטה בצורה הכי היפותטית כך שיוצא שאתה מסרב להתייחס לשאלה ודבק בהיפוטזות.
וכמו כולם, כשאני שואל שוב את אותה שאלה שטרם ענית עליה (בעצם כבר הודית שאינך יודע), אתה פונה להתקפה אישית וכל מיני תיאורים ע"כ שעליתי על איזה עץ.
לא עליתי על שום עץ, אני סה"כ נאחז באילנות גדולים שהם רבותינו לאורך הדורות כפי הדוגמאות שהבאתי.
ה"כשלים" הם הסירוב שלך להתייחס להסברים ולהמשיך להאחז במה שנראה כסתירה ע"י ציטוטים חלקיים.
למשל:
כשאני כותב שאין הוכחה אלא סברא, אתה שואל מה ההוכחה לסברא זו, תודה רבה, אתה מייצר הפניה מעגלית שמקורה בחוסר הבנה או עיוות הדברים, וממשיך להיצמד לטענה זו.
אז יוצא שאתה הוא זה שמתכחש להגיון סברתי במין טענה משונה של חוסר הוכחה.
איזו הוכחה אתה רוצה?
מה נקרא אצלך הוכחה?
אתה בעצם מתכחש להיגיון הסברתי הפשוט. כי לא הכנסתי את זה למושגים מתמטיים.
אך אתה בעצמך טוען שהשאלה היא היפותטית והכללים לא ידועים.
אז איך אתה יוצא מהלופ?
פשוט טוען שאני עליתי על העץ ומתנהג בחוסר כנות.
כמה פשוט להיות לא פשוט.
מעריך את הנכונות שלך לדון בנושא כה טעון עבורך, אבל טוב זה לא דיון יותר התייאשתי, תהיה לי בריא וחזק
אני גם מעריך את הזמן והמאמץ.
אני יכול להגיד שלמדתי גם כמה דברים אע"פ שלא הסכמתי איתם.
מקווה שגם אתה וכל מי שעוד קרא.
בע"ה שנהייה כולנו בריאים וחזקים עד 120