צריך עיון > סדר שני > להפריד את הפמיניזם מהדת

להפריד את הפמיניזם מהדת

whatsapp-image-2017-06-21-at-06-57-18
גרשון פרוש מנהל פרוייקטים לפיתוח תוכנה בחברת סיסקו בירושלים

למרות שיש מקום לתיקונים בלא מעט אספקטים הנוגעים למקומה של האישה בחברה החרדית, הרי שאת מרחב העשייה הדתית יש להחריג כליל מהשיח הפמיניסטי. גם אם יש מקום במקרים מסויימים ל"תיקונים ברוח פמיניסטית של נשים דתיות", הרי שיש סיבות טובות להתנגד ל"פמיניזם דתי" – למגמה של עריכת שינויים בספירה הדתית ברוח השוויון בין המינים.

י"ד כסלו תש"פ
 

בתקופה האחרונה נשמעים קולות של נשים חרדיות המבקשות לבחון מחדש את מקומה של האישה ביהדות בכלל, וביהדות החרדית בפרט. במסגרת זו, נמתחת ביקורת על הדרתן של נשים מעולם התוכן התורני העמוק, על מערכת חינוך המקטינה את קומתה של האישה, על אפליה וחוסר התחשבות, ועל כך שהיחס לאישה הוא אינסטרומנטלי – שכביכול אין לה ערך עצמי, והיא רק "כלי" עבור הגבר למילוי תפקידו בעולם: "עזר כנגדו" ותו לא.

ברקע הדברים עומדת המציאות החברתית שבה יותר ויותר נשים חרדיות יוצאות מגבולות הקהילה, עובדות בתעשייה ובמקצועות חופשיים, לומדות במוסדות אקדמיים ונחשפות לערכי התרבות המערבית הדוגלת בחירות ובשוויון. מנגד, בשובן הביתה, הן מוצאות את עצמן בעולם שבו מקומה של האישה שונה מזה של האיש – בחיי הבית, בחיי הקהילה, ובחיים הציבוריים. אישה כזו חיה בדיסוננס בין העולמות שבהם היא נטועה ומבקשת דרכים לפותרו, או לפחות להקל מעליו.

מנעד הקולות אינו רחב מדי, אבל עדיין ניתן למצוא בו גוונים שונים. יש המבקשות רק לחזק את לימוד התורה של הנשים החרדיות ולפתוח בפניהן שערי תלמוד תורה, כולל בתחומים שנחשבים באופן מסורתי נחלתם של גברים בלבד, על מנת להעמיק את השורשים התורניים שלהן. יש המבקשות שוויון בתחום הפוליטי ודורשות ייצוג של נשים בפוליטיקה החרדית. ויש המבקשות לקדם שוויון רחב יותר, עד כדי שיתוף נשים בבית הכנסת ובהוראת הלכה על ידי נשים. הצד השווה בקולות הללו הוא אימוץ גישה פרשנית גמישה כלפי מאמרי חז"ל והלכות העומדים, לכאורה, בסתירה לעקרונות שוויוניים (לצד הדגשת מאמרים שתומכים, לכאורה, בשוויון), וערעור על גבולות הגזרה שהחברה החרדית משרטטת עבור נשים.

כמעט תמיד עומד הרעיון הפמיניסטי ברקע הקולות הללו. לפעמים הוא עומד בחלון הראווה ולעיתים מוצנע בין השורות, אבל הנוכחות שלו מורגשת היטב. אינני אומר זאת בביקורת. הפמיניזם הוא תנועה חשובה שהביאה הרבה טוב לעולם. כאב לשלש בנות לא הייתי רוצה לראות אותן חיות בעולם שבו הן חסרות זכויות, שבו אין להן יכולת לממש את הכשרונות שלהן ואין להן רשות להחזיק ברכוש.

למרות שיש מקום לתיקונים בלא מעט אספקטים הנוגעים למקומה של האישה בחברה החרדית, הרי שאת מרחב העשייה הדתית יש להחריג כליל מהשיח הפמיניסטי. גם אם יש מקום במקרים מסויימים ל"תיקונים ברוח פמיניסטית של נשים דתיות", הרי שיש סיבות טובות להתנגד ל"פמיניזם דתי"

אולם, כמו הרבה ערכים ורעיונות טובים וראויים אחרים, גם הפמיניזם עשוי לגרום לנזק כאשר הוא הופך לאידיאולוגיה חובקת-כל המשתלטת על השיח, עד שכל נושא, הוויה ונורמה נשקפים מבעד לפריזמה של הפמיניזם. אינני אומר שזה מה שקורה היום בחברה החרדית; נשים חרדיות הקוראות לשינוי במעמד האישה דווקא מדגישות בדרך כלל את ההבדל בינן לבין הפמיניזם הרדיקלי. טענתי היא כי למרות שיש מקום לתיקונים בלא מעט אספקטים הנוגעים למקומה של האישה בחברה החרדית, הרי שאת מרחב העשייה הדתית יש להחריג כליל מהשיח הפמיניסטי. גם אם יש מקום במקרים מסויימים ל"תיקונים ברוח פמיניסטית של נשים דתיות", הרי שיש סיבות טובות להתנגד ל"פמיניזם דתי" – למגמה של עריכת שינויים בספירה הדתית ברוח השוויון בין המינים.

להלן אפרט שמונה סיבות מדוע יש להסתייג מהפמיניזם בספירה הדתית. לפני כן, אבקש לשתף את הקורא במה שהביא אותי להרהר בסוגיה זו ולהוסיף הבהרה נחוצה.

לרוח הפמיניסטית שהחלה לנשב ברחוב החרדי יש נטייה לעצור בפתח בית הכנסת ובשערי השולחן ערוך והמשנה ברורה. אני מברך על נטייה זו, ולצד זאת על תוהה עליה. אני מכיר נשים חרדיות משכילות, בעלות אמביציה גבוהה ויכולת מרשימה, רהוטות, מרשימות ומצליחות בשלל תחומים, נשים שמושפעות מהפמיניזם גם אם הן לא תודינה בכך, ועדיין הן בוחרות להחריג את העשייה הדתית מהשיח הפמיניסטי. מדוע? מה בהשקפת עולמן או במבנה הנפשי שלהן מכוון אותן להמשיך לדבוק במסורות הקיימות? כיצד הן מתמודדות עם הפער שבין מקומן המשני במרחב הדתי לבין מקומן השוויוני בעולם שמחוצה לו? אלו שאלות שטרדו את מחשבתי והביאו אותי להציע נימוקים למה נכון להחריג את הספירה הדתית מהשיח של זכויות ושל שוויון.

ומכאן להבהרה נחוצה: לא לי לדבר מגרונם של אחרים, ועל אחת כמה וכמה מגרונן של נשים. למרות שיש לי דעה בעניין, אני מכיר בכך שכל אחד מהנימוקים שאביא בהמשך נתון לדיון ולוויכוח וכי יש נשים ישרות והגונות, יראות שמיים ובעלות כוונות טובות שיחלקו עליהם ואף יביאו נימוקים שאי אפשר להתעלם מהם לכיוון הנגדי. את הנימוקים שאביא שמעתי אמנם מפי נשים שעמן שוחחתי ושאת קולן שמעתי, אבל אני מודע היטב לכך שיש דעות אחרות, שאין דבר כזה "דעתה של האשה החרדית", וגם אילו היה הרי שאף אחד איננו מוסמך לקבוע מה היא.

למרות האמור, אני סבור שיש בשיקולים ונימוקים שאציג להלן טעם רב, הן כל אחד בנפרד והן בראיית המכלול של כולם יחד; אני מקווה שהם יביאו תועלת גם לדיון הציבורי שמתרחש בנושא, אם על גבי במה זו ואם במחוזות נוספים בשיח בפנימי של הציבור החרדי.

 

סיבה ראשונה: לקחת את הדת ברצינות

יהודי שומר מצוות רואה בתורה, בחלק ההלכה כמו גם בחלק האגדה, ביטוי לרצון הקב"ה בעולם. לענייננו, לצד מרחב פרשנות מסוים, התמונה העולה מתוך המקורות לגבי מקומה של האישה בעולם הוא די ברור. נשים פטורות ממצוות רבות שגברים חייבים בהם; לימוד תורה לנשים לא נתפס בתור תופעה חיובית; נשים אינן מצטרפות למניין; ובאופן כללי נשים נתפסות כשונות מבחינה מהותנית מגברים. המונח שוויון, לפחות במובנים רבים, אינו מופיע בלקסיקון התורני.

הפמיניזם הדתי מתקשה לקבל את תמונת העולם הזו ומתמודד אתה בדרכים שונות. לפעמים נתפסים למאמר חז"ל מסויים או הלכה מסויימת ומפנים אליהם את אור הזרקורים תוך התעלמות או טשטוש התמונה הכוללת. יש גם הקוראות תיגר כלפי מקורות לא שוויוניים בטענה שגברים החזיקו במהלך כל הדורות בגישה למקורות התורניים, והם גם אלו שעיצבו אותם. מכאן עולה הטענה שהתמונה התורנית שנוצרה היא תוצר של העיוות הזה, ושדווקא משום כך יש לחזק את לימוד התורה של נשים על מנת ליצור את מה שהן קוראות "בית מדרש נשי" – לימוד תורני שייתן ביטוי לזווית ראיה תורנית נשית. כך יש גם גישה הרואה בתמונה הכוללת שיקוף סוציולוגי של מעמד האישה בתקופות קדומות, וכי היום, לאחר שמעמד האישה השתנה לחלוטין, יש לבחון מחדש את מקומה של האישה במרחב התורני והדתי.

נשים חרדיות רבות, כמו אבותיהן ובעליהן, לוקחות את ההלכה ברצינות תהומית, מקבלות אותה ואת רוחה כפי שהן קבלו אותה בבית ובבית הספר, ורואות בה חלק גדול ממה שהקב"ה מצפה מהן. הן מקבלות עליהן עול תורה ומצוות גם כאשר קיום חובה הלכתית הוא קשה ומאתגר

אולם רבים אינם מוכנים לקבל את הפרשנויות הללו ורואים בהם מניפולציות ומעשה לוליינות בשירות הפמיניזם. גם לגבי איסור הדלקת אש בשבת היו שטענו שהאיסור נבע מהקושי שבהדלקת האש בדורות קודמים, וכי היום הוא אינו רלוונטי. כך נשמעו טענות מזלזלות לגבי האיוולת שבטבילה במקווה כאשר יש היום אמבטיה הגיינית בכל בית, לגבי שמירת יום טוב שני של גלויות, לגבי שימוש בחשמל בשבת, לגבי איסור אכילת קטניות בפסח ולגבי עוד הלכות רבות. ניסיונות הפרשנות הנועזים, לצד נטילת החירות לשנות את המסורת המקובלת כאשר זו איננה תואמת לנורמות עכשוויות, מתאימים יותר לגישה הקונסרבטיבית, המצהירה נאמנות לרוח ההלכה אך מותירה בידיה את הזכות להתאים אותה לרוח הזמן.[1] הם פחות מתאימים לעולם הדתי, קל וחומר לעולם החרדי.

נשים חרדיות רבות, כמו אבותיהן ובעליהן, לוקחות את ההלכה ברצינות תהומית, מקבלות אותה ואת רוחה כפי שהן קבלו אותה בבית ובבית הספר, ורואות בה חלק גדול ממה שהקב"ה מצפה מהן. הן מקבלות עליהן עול תורה ומצוות גם כאשר קיום חובה הלכתית הוא קשה ומאתגר, ואינן מחפשות דרכים לנטרל את האתגרים הללו. באותה מידה הן מתייחסות גם להלכות אחרות שאינן קשורות למעמד האישה, כגון שבת וכשרות. החברה החרדית בפרט מקיימת אתוס של החמרה בקיום מצוות, ונוטה שלא לחפש הקלות גם כאשר קיום המצוות כרוך בקושי משמעותי.

זוהי סיבה ראשונה להסתייגות מעשייה פמיניסטית בספירה הדתית. אין בה כדי לדחות על הסף כל רעיון פמיניסטי ואף לא כל הצעה מעשית בתחומי הדת – אך יש בה בהחלט כדי הנפת דגל אדום הקורא לבדיקת הרעיון וההצעה: עד כמה הם מתאימים  להלכה ולרוחה, כפי שהם הובנו ועודם מובנים על-פי המסורת המקובלת.

 

סיבה שניה: חשדנות כלפי התרבות המערבית

הפמיניזם, על שלושת גליו, לא הופיע יש מאין אלא צמח על רקע מגמות חברתיות רחבות. הוא אינו מבטא אידיאולוגיה מבודדת, אלא מגיע בחבילה יחד עם עוד מאפיינים רבים של התרבות המערבית.

אמנם לא כל דבר שהביא לנו המערב הוא ב"חזקת רע"; כולנו נהנים מפירותיו. אך עם זאת, אין להכחיש שהתרבות המערבית לא זוכה לנקודות זכות רבות בציבור החרדי. לצד הטוב שיש בליברליזם בדמוקרטיה ובזכויות האדם – הרי שהתרבות המערבית מייצגת גם את פריקת העול, את המתירנות המינית, את הצבת האדם במרכז היקום תוך הסטתו של הא-ל הצידה, את תרבות הנהנתנות ואת ההתפרקות מערכי המוסר והמשפחה.

אין להכחיש שהתרבות המערבית לא זוכה לנקודות זכות רבות בציבור החרדי. לצד הטוב שיש בליברליזם בדמוקרטיה ובזכויות האדם – הרי שהתרבות המערבית מייצגת גם את פריקת העול, את המתירנות המינית, את הצבת האדם במרכז היקום תוך הסטתו של הא-ל הצידה, את תרבות הנהנתנות ואת ההתפרקות מערכי המוסר והמשפחה

אדם חרדי עשוי למצוא את עצמו בדיסוננס, כאשר מצד אחד עומדת הנאמנות שלו לערכי ההלכה והמסורת, ומצד שני עומדת התרבות המערבית ומאתגרת את הערכים הללו. במצב כזה, הוא נזכר בכך שכאשר לוקחים את אותה התרבות לקצה היא אף דורשת הכרה בנישואין חד מיניים, מפקפקת בזכותו לקיים ארועי תרבות בהפרדה מגדרית, ובאופן כללי דורשת לאפשר לכל אדם לעשות ככל העולה על רוחו תוך קידוש רלטביזם מוסרי וערכי. שום ערך אינו קדוש, שום גבול מוסרי איננו קשיח, ותופעות שלפני 50 שנה נחשבו כמוקצות מחמת מיאוס הפכו היום בתרבות המערבית למחוייבי המציאות, עד שכל המהרהר אחריהן מוקע לעמוד הקלון הציבורי.

האדם החרדי נזכר בכל זה ואומר לעצמו שאולי יש משהו בפמיניזם, אולי באמת יש מקום ליתר שוויון. אבל כאשר הוא רואה את פירות הבאושים הצומחים על ענפים אחרים של אותו העץ, הוא מעדיף שלא לאכול ממנו. לא מדובשך ולא מעוקצך.

סיבה שלישית: התמחות

היהדות היא דת של התמחויות. עבודת בית המקדש מוטלת על הכהנים, והתפקידים הנלווים מוטלים על הלוויים. גם אם אדם מישראל רוצה מאד להתקרב לה' על ידי עבודה במקדש, הרי שהוא מנוע מכך באיסור חמור. התפיסה היא שתפקיד ממולא באופן המיטבי כאשר אדם מקדיש את עצמו לשם כך, ושעדיף להטיל את מילוי התפקיד על קבוצה מסויימת שמוכוונת למילוי המשימות הנדרשות.

נשים קשורות יותר מטבען (וארשה לעצמי לא לקבל, לפחות לא באופן מוחלט, את התיאוריה של סימון דה בובואר לפיה "אישה איננה נולדת אישה אלא נעשית אישה") ללידת ילדים, לגידולם ולטיפול בבית, ואינן פנויות לעשייה הדתית באותה אינטנסיביות ובאותה מידה של טוטאליות שהגברים פנויים לה ונדרשים לה.

נשים קשורות יותר מטבען (וארשה לעצמי לא לקבל, לפחות לא באופן מוחלט, את התיאוריה של סימון דה בובואר לפיה "אישה איננה נולדת אישה אלא נעשית אישה") ללידת ילדים, לגידולם ולטיפול בבית, ואינן פנויות לעשייה הדתית באותה אינטנסיביות ובאותה מידה של טוטאליות שהגברים פנויים לה ונדרשים לה

גבר דתי נדרש למשמעת גבוהה. הוא חייב להתפלל 3 תפילות ביום במניין, לקום מוקדם על מנת שלא לאחר זמן קריאת שמע, להשכים לסליחות, ולקבוע עיתים לתורה, לפעמים בסוגיות קשות ומתישות, גם כאשר זה ממש לא מתחשק וממש לא מסתדר בלוח הזמנים שלו. נשים אינן פנויות בדרך כלל באותה מידה להתחייבות כזו, והעשייה הדתית שלהן נושאת לעיתים (שוב, לא בהכרח ולא אצל כולן) אופי בלתי מחייב.

וכאן המקום להדגיש: לא מדובר במגבלה קוגנטיבית או אחרת של נשים לעומת גברים. ברור היום לכולם שלאישה יש יכולות שכליות וארגוניות שוות לאלה של גברים, ויעידו על כך כל הנשים שמחזיקות בעמדות בכירות בכל תחומי החיים. גם אם מבחינה סטטיסטית נשים נמצאות פחות במקומות מסוימים של העולם האקדמי ושל התעסוקה, הדבר אינו נובע בהכרח מנטייה מהותית אלא לעיתים מהתוויות חברתיות ומהעדפתן של נשים רבות להקדיש חלק משמעותי מחייהם לבית ולילדים.

גם לגבי לימוד התורה אל לנו להעלות על הדעת שאשה אינה מסוגלת ללמוד ולהבין ושלימוד תורה על ידי נשים הוא קלקול. הרמב"ם כותב בסוף פרק ד' מהלכות יסודי התורה שאת הוויות אביי ורבא, כלומר כל חלקי התורה הנמצאים לפנינו היום, יכולים לדעת גם איש וגם אשה. גם בהלכות תלמוד תורה אומר הרמב"ם שאשה שלומדת תורה יש לה שכר, ואילו היה מדובר בקלקול לא היה עולה על הדעת שיינתן עליו שכר.

בהמשך דבריו מסביר הרמב"ם בצורה ברורה את ההסתייגות מלימוד תורה של נשים: "צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן". הרמב"ם מדבר על כך שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד. הוא לא אומר שנשים אינן מסוגלות מבחינה שכלית ללמוד, אלא שקשה להן לייחד את דעתן ולהפנות אותה כליל ללימוד תורה, וזאת בגלל שהן עסוקות מטבען בלידת ילדים, בגידולם ובאחריות על משק הבית. גם כאן לא מדובר על כל הנשים אלא על רוב הנשים, ולכן לא ראוי לאדם ללמד את בתו תורה מכיוון שבתור הוראה כללית לא מדובר ברעיון טוב. אישה שלא שייכת לאותו רוב, ויש לה את הפניות ללמוד תורה, הרי שהיא רשאית ללמוד. שום דבר לא מגביל אותה והיא גם מקבלת שכר על כך.

ואנקדוטה קלה לסיום: הייתה זו שעת לילה מאוחרת, אני כבר הייתי אחרי מקלחת, בפיג'מה ובדרך למיטה כאשר נזכרתי שלא התפללתי ערבית. אשקר אם אוסיף את המילים "ללא היסוס", אבל למעשה שבתי, התלבשתי ויצאתי לבית הכנסת. בתי הסתכלה עלי בעיניים מלאות רחמים ואמרה "אני לעולם לא אהיה פמיניסטית…".

 

סיבה רביעית: המדרון החלקלק

בשנת 1818 הכניסו בבית הכנסת בהמבורג את השימוש בעוגב בתפילות השבת. העוגב הופעל על ידי גוי, וההצדקה ההלכתית הייתה שמדובר בשבות דשבות לצורך מצוה. אין פוסק שיחלוק על העיקרון המתיר שבות דשבות לצורך מצווה, ולמרות זאת יצאו חכמי אותו דור חוצץ נגד הכנסת העוגב לבית הכנסת אפילו ביום חול, שלא לדבר על שבת. הסיבה לכך הייתה שהם לא צמצמו את מבטם לבחינת המקרה לגופו אלא הרימו את מבטם וזיהו את המגמה הלוכדת את היהדות בשדה כח המשיכה של התרבות הכללית. אם לא תתנתק ממנה, סברו, היא עתידה להמשך אליה יותר ויותר עד כדי מיזוג ואבדן כליל של הזהות העצמית.

חשש מוגזם מפני המדרון החלקלק עשוי להוות בעצמו מדרון חלקלק, כאשר הוא עלול לחסום כל שינוי וכל תיקון גם כאשר אלה חיוניים ונצרכים. יחד עם זאת, האתוס החרדי מבוסס במידה רבה על משפט שטבע ה"חתם סופר" באותה התקופה: "חדש אסור מן התורה". מדובר באסטרטגיה מהותית: אמנם אין לומר ששום דבר חדש לא מתרחש, אך מערכת ההפעלה הבסיסית של החברה החרדית מכתיבה הצמדות למנהגים ולפרקטיקות מקובלות. שינויים נעשים בזהירות גדולה ולאחר בחינה של גדולי ישראל. כאשר שרה שנירר הובילה בראשית המאה ה-20 שינוי באופן חינוך הבנות בחברה החרדית, קמו גם לה מתנגדים בגלל החידוש וההעזה שברעיון. רק לאחר זמן, ובזהירות רבה, תמכו רוב גדולי ישראל ברעיון של "בית יעקב", מתוך הבנת הצורך האקוטי במוסדות חינוך לבנות, וכיון שראו בשרה שנירר דמות חינוכית יראת שמיים בתכלית.

בחברה הדתית המודרנית מתפתח כבר שנים רבות תהליך פמיניזציה של הדת, החל מהקמת מדרשות ללימוד גמרא ועד לבתי כנסת שוויוניים שבהם נשים משמשות שליחות ציבור ועולות לתורה. אפשר אולי למצוא צידוקים הלכתיים לאישה להתפלל במניין עם טלית ותפילין, לפסוק הלכה, לומר קדיש על אביה, ללמוד גמרא בעיון, לקרוא את המגילה במניין נשים, לדרוש בבית הכנסת בפני הציבור, ולעלות לתורה – אבל האינסטינקטים החרדיים ידחו את הרעיונות הללו לא רק בגלל הבסיס ההלכתי המפוקפק לעיתים, אלא בגלל עצם החידוש והשינוי והחשש ששינוי אחד יגרור אחרים עד שגם ליבת ההלכה תיפגע.

אני מתקשה לראות תסריט שבו לא יתממש חשש המדרון החלקלק. אישה שחשה פגועה כאשר נער בן 13 מצטרף למניין, בעוד אישה שהיא פרופסור לתלמוד איננה מצטרפת, לא תסתפק לאורך זמן בכך שיאפשרו לה להיות שליחת ציבור בקבלת שבת ופסוקי דזמרה, ולהשתתף רק בחלקים שבהם גם ילד קטן יכול להשתתף

למען האמת, אני מתקשה לראות תסריט שבו לא יתממש חשש המדרון החלקלק. אישה שחשה פגועה כאשר נער בן 13 מצטרף למניין, בעוד אישה שהיא פרופסור לתלמוד איננה מצטרפת, לא תסתפק לאורך זמן בכך שיאפשרו לה להיות שליחת ציבור בקבלת שבת ופסוקי דזמרה, ולהשתתף רק בחלקים שבהם גם ילד קטן יכול להשתתף. התנועה הנפשית של החתירה לשוויון, לצד תחושת העלבון האישית והמגזרית, לא תאפשרנה להנציח לאורך זמן את הפשרה בין ההלכה לבין הפמיניזם. הנכונות להגביל את הפמיניזם לגבולות ההלכה אצל חלק מדוברותיו של הפמיניזם הדתי נראה לעיתים יותר כצעד טקטי מאשר מחוייבות אמיתית.

הדגמה מרשימה לחלקלקותו של המדרון ניתן למצוא בחוברת בשם "פמיניזם דתי כתיקון עולם"  שפרסמה לאחרונה תנועת "קולך". בראש החוברת מופיע אמנם ש"נשים וגברים בעלי עמדות פמיניסטיות דתיות מחוייבים באופן מלא לעולם התורה וההלכה". אולם, בהמשך משתנה הטון עד שלקראת סוף החוברת מובא פרק שאינו עוסק בפמיניזם אלא מציג את עמדת התנועה כלפי הקהילה הלהטבי"ת, ובו כתוב בין השאר: "הנורמה שקבעה כי משפחה מורכבת מאבא, אמא וילדים, התערערה, וכיום יש יותר ויותר משפחות 'אחרות' המבקשות להיות חלק מהקהילה הדתית… מי אנחנו שנשפוט מה נכון ומה לא נכון בעיני ה'?" בהמשך מבקשים גם לגלות הבנה ל"זוג חד-מיני המבקש ליצוק קדושה בזוגיות שלו…".

זה כבר לא מדרון חלקלק; זו צניחה חופשית.

 

סיבה חמישית: הדת כשיח של עבודת ה' ולא של זכויות

בביקורת שנכתבה בעיתון הארץ[2] על ספרה של חיותה דויטש: "נחמה: סיפור חייה של נחמה לייבוביץ", ישנה התייחסות לעמדתה של האחורנה כלפי הפמיניזם הדתי:

ליבוביץ היתה אישיות פורצת גבולות, שמימשה את יכולותיה והגיעה להישגים יוצאים מן הכלל. היא עודדה את תלמידותיה להוסיף וללמוד ולהתפתח, כולל השכלה גבוהה בכל מקצועות הקודש. אלא שבמקביל ליבוביץ עצמה תהתה: "מה רוצות הפמיניסטיות? מה הבעיה שלהן?" היא סירבה לתת שיעור ל"נשות הכותל" במעמד הכנסת ספר תורה; לא צרמה לה ההוראה של הרב קוק שנשים לא יצביעו לבחירות מועצת העם; ליבוביץ תמהה על משאלתן של פמיניסטיות להניח תפילין: "אם התפנתה לי שעה קלה בבוקר, האם עלי להניח קוביות שחורות על המצח, דבר שאיני מצווה בו, או לקפוץ לשכני החולה, לקיים מצוות ביקור חולים, שאני מצווה בה ועומדת?"

נחמה ליבוביץ אינה חשודה על צמצום מוחין או חולשת דעת… גם בעיני פמיניסטיות דתיות היא מופת וסמל לאישה דתית בעלת שיעור קומה ותרומה משמעותית להווי ולארון הספרים היהודי. עם זאת, היא הבינה כי המרחב הדתי איננו המקום לניהול מאבקים של זכויות

נחמה ליבוביץ אינה חשודה על צמצום מוחין או חולשת דעת. קשה לומר עליה שהיא "הפנימה את הדיכוי הגברי" וויתרה על הצורך של אישה להביע את עצמה. גם בעיני פמיניסטיות דתיות היא מופת וסמל לאישה דתית בעלת שיעור קומה ותרומה משמעותית להווי ולארון הספרים היהודי. עם זאת, היא הבינה כי המרחב הדתי איננו המקום לניהול מאבקים של זכויות.

יש מה לתקן בחברה החרדית בכל הקשור להתייחסות לנשים, ויכולני לספק רשימה ארוכה של תופעות כאלה; אבל הדת היא הספירה שבה עומד אדם בכניעה בפני בוראו, והשיח שלו הוא סביב השאלה כיצד אני משרת את הבורא וממלא את רצונו, ולא כיצד הדת משרתת את הצרכים שלי. גם אם ישנן נשים דתיות המעוניינות ללחום את מלחמת המינים, הן צריכות לדעתי להניח את העולם הדתי מחוץ לזירה. אל להן להפוך את בית הכנסת ואת ההלכה לזירת קרב סוציולוגית – יש מספיק מרחבים אחרים שבהם ניתן לעשות זאת.

אין בהסתייגות הזו בכדי לשלול מגמה של העמקת התוכן התורני אצל נשים, כמובן.  אלא שיש דרכים להגיע לכך גם ללא ערעור סדרי עולם. עולמות תוכן שלמים, של תנ"ך, מחשבה, מוסר, היסטוריה יהודית ועוד מחכים בחברה החרדית לגואל. ואולי מקום הניחו מן השמיים לנשים להתגדר בו, גם בלי להתחרות עם הגברים על המשבצת של לימוד גמרא בעיון.

סיבה שישית: שמרנות

החברה החרדית היא שמרנית ביסודה ואיננה נלהבת לערוך שינויים במבנים הפנימיים שלה.

התפיסה השמרנית גורסת שתהליכים חברתיים, פרקטיקות, גישות, אתוסים והתנהגויות שהתגבשו לאורך השנים משקפים תבונה קולקטיבית לגבי מה נכון ומה לא, מה מועיל ומה מזיק. לא תמיד אנחנו מבינים את מה שעומד מאחוריהם; תהליכים חברתיים נוטים לפעול בדרכים נפתלות ולקיים יחסי גומלין שקשה להבין אותם ולאמוד את השפעתם, ותוצאותיהם מתגלות לעתים רק לאחר שנים רבות.

אפשר להמשיל זאת למערכת אקולוגית. אדם מגיע למקום חדש ורואה ביצות, זאבים או ציפורים מזיקות, ומתגייס מיד לבער את המזיקים הללו. רק לאחר שנים הוא מגלה את התפקיד שגורמים אלו מילאו ושהכחדתם גרמה נזק רב לאין שיעור ממה שהם גרמו בעצמם. הרעב הגדול בסין בשנות החמישים של המאה הקודמת, רעב שבו מתו למעלה מ-30 מיליון בני אדם, נגרם על ידי שלטון שחצני שחשב שהוא יודע הכל וערך שינויים מהירים בתעשייה ובחקלאות (בין השאר השמידו מאות מליוני ציפורי דרור שהזיקו לחקלאות אך זמן קצר לאחר מכן הגיעה מכת ארבה איומה בהעדר הדרורים שהיו ניזונים מהארבה).

הפמיניזם מופיע לעיתים קרובות מידי בפנים שאינן שמרניות. הוא מדבר על מבני עומק מדכאים ומבקש לערוך שינויים רדיקליים במבנים הללו. האם הוא לוקח בחשבון את ההשלכות הבלתי צפויות שעשויות להיות לכל שינוי? האם הנזק שעלול להגרם משינויים אלה לא יגבר על התועלת שבהם?

אם אני רואה תופעות חברתיות שאינן מוצאות חן בעיני ומבקש לערוך שינויים, באה השמרנות ומבקשת ממני להתאזר בענווה ולדעת שאין ביכולתי לנתח עד תום כיצד השינוי ישפיע. זה לא אומר שאסור לשנות דבר, אבל זה אומר ששינויים צריכים להיעשות בזהירות גדולה על ידי אנשים בעלי תבונה רחבה וניסיון רב. גם אז הם צריכים להיעשות לאט, מתוך מוכנות להעריך מחדש בכל שלב את התוצאות, ומתוך הבנה שמודבר בניסוי שאפשר שיביא לתוצאות בלתי צפויות ובלתי רצויות.[3]

הפמיניזם מופיע לעיתים קרובות מידי בפנים שאינן שמרניות. הוא מדבר על מבני עומק מדכאים ומבקש לערוך שינויים רדיקליים במבנים הללו. האם הוא לוקח בחשבון את ההשלכות הבלתי צפויות שעשויות להיות לכל שינוי? האם הנזק שעלול להגרם משינויים אלה לא יגבר על התועלת שבהם?

התשובה השמרנית לשאלות אלו היא: אין דרך לדעת. תשובה זו מכתיבה מדיניות זהירה מאד. אדם חרדי שהשמרנות טבועה בהשקפת עולמו לא ימהר לאמץ שינויים במבנים מסורתיים. הדברים קל וחומר ביחס לשינויים המתעטרים בכותרת "פמיניזם", רעיון שדרך התפתחותו אינה עולה בקנה אחד עם השקפת העולם השמרנית.

סיבה שביעית: המציאות חזקה יותר מאשר התיאוריה

בדיחה ידועה מספרת על כך ששאלו פעם אדם כיצד מתקבלות החלטות אצלו בבית כאשר הוא ואשתו לא מצליחים להגיע לכלל הסכמה. "פשוט מאד" השיב הבעל. "את ההחלטות הקטנות אשתי לוקחת ואילו אני מחליט את ההחלטות הגדולות והחשובות". "מהן החלטות קטנות?" ביקש להבין השואל. "החלטות קטנות זה למשל היכן לגור, איזו עבודה לקחת, ולאיזה בית ספר לשלוח את הילדים", השיב הבעל. "ומהן אם כן החלטות גדולות?" תמה השואל. "החלטות גדולות הן למשל אם צריך להחזיר שטחים או לא, בכמה אמור הנגיד להעלות את הריבית, ואם צריך להפריט את משק המים בישראל…".

דומני כי עבור נשים חרדיות רבות מעמד האישה ביהדות הוא עניין תיאורטי וערטילאי שאינו משפיע בפועל על אורח חייהן ועל היום-יום שלהן. הן קמות בבוקר, יוצאות לעבודה, מממשות את כישוריהן, מגיעות להישגים, ומוצאות סיפוק אינטלקטואלי וסיפוק רוחני בדרכים שונות. הן מצפות וזוכות למלוא התמיכה והעזרה מהבעל אך עדיין רואות עצמן אחראיות על משק הבית. אם הן מעדיפות להקדיש יותר זמן לתחומים אחרים הן יכולות לבחון יחד עם בן הזוג את גבולות הגזרה ביניהם ו/או להניח חלק מהמשימות לעוזרת בשכר.

עבור נשים חרדיות רבות מעמד האישה ביהדות הוא עניין תיאורטי וערטילאי שאינו משפיע בפועל על אורח חייהן ועל היום-יום שלהן. הן קמות בבוקר, יוצאות לעבודה, מממשות את כישוריהן, מגיעות להישגים, ומוצאות סיפוק אינטלקטואלי וסיפוק רוחני בדרכים שונות

מעבר לכך, הן זוכות לחינוך טוב, מקיף ועשיר, ולומדות תכנים, כלליים ותורניים כאחד, שבחור ישיבה סטנדרטי לא יפגוש לעולם. בפני האישה החרדית עומד עולם שלם של תוכן תורני, הלכה, אגדה, יצירה ורוחניות, ויש לה את הבחירה להחליט מה לעשות עם זמנה הפנוי וכיצד להעשיר את עולמה בלא ההתוויה הברורה של הגברים דווקא ללימוד גמרא. בניגוד לגבר, המחויב במצוות התלויות בזמן (כמו תפילות שלוש פעמים ביום), לאישה החרדית יש יותר שליטה על חייה והיא מוצאת בהם נחת וסיפוק.

לעומת מציאות יומיומית זו, אי-השוויון הוא בעיה תיאורטית: הפטור שלה מחלק מהמצוות, ההלכה שאינה מצטרפת למניין ומאמרי חז"ל שמשתמע מהם עליונות של הגבר. כל אלה פשוט לא מטרידים אותה. אלה "ההחלטות הגדולות" שלא משפיעות על חייה, בעוד "ההחלטות הקטנות" והמשמעותיות נמצאות לחלוטין בידיה.

סיבה שמינית: "דעת תורה"

אחד המאפיינים המשמעותיים של החברה החרדית היא ההקשבה לדעת תורה ולהכוונתם של תלמידי חכמים. יש שיראו בציות לחכמי התורה חיוב גמור מצד "ועשית ככל אשר יורוך", בצירוף גישתו היסודית של החזון איש לפיה אין לחלק בין הוראות בענייני הלכה לבין הוראות בענייני החיים. יש המתאזרים במידת הענווה ואינם סומכים על דעת עצמם בעניינים חשובים בחיים ולכן מעדיפים להעביר את שיקול הדעת ואת ההכרעה לידיהם של אנשים חכמים, מנוסים, יראי שמיים ומעורים בדעת עם הבריות. ההצטופפות סביב הנהגה משותפת מעניקה גם חוסן לחברה קטנה יחסית הנאבקת לשמר את תרבותה ואת אורח חייה מול עולם שמושך בעוצמה לכיוונים אחרים.

הפמיניסטיות ההלכתיות בחברה הדתית-מודרנית אינן מוטרדות יתר על המידה מהתנגדותם של תלמידי חכמים וגדולי תורה לדרך בה הן צועדות. כך מתארת פרופ' תמר רוס את הדרך שבה רואות פמיניסטיות דתיות את התנגדות הממסד הרבני למעשיהן: "[ההתנגדות] אינה אלא אסטרטגיה נוספת שנועדה לשמר את האופי המוכר והנוח של מה שמאז ומתמיד תפקד במועדון גברים סגור".[4] הן רואות בפמיניזם הדתי מהפכה שצריכה לבעבע מלמטה כלפי מעלה, עד שהממסד ההלכתי בעל כרחו יענה אמן.

אדם חרדי ידחה על הסף את ההאשמה כלפי גדולי תורה ומנהיגי ציבור לפיה הם מונעים ממניעים שוביניסטיים. יש בו אמון כלפי הנהגת חכמי התורה, והוא רואה בה אנשים גדולים בעלי ראייה רחבה, דאגה ציבורית גדולה והבנה מעמיקה של תהליכים ומגמות

אדם חרדי ידחה על הסף את ההאשמה כלפי גדולי תורה ומנהיגי ציבור לפיה הם מונעים ממניעים שוביניסטיים. יש בו אמון כלפי הנהגת חכמי התורה, והוא רואה בה אנשים גדולים בעלי ראייה רחבה, דאגה ציבורית גדולה והבנה מעמיקה של תהליכים ומגמות. הכוונה של חכמי הדור משקפת בעיניו את רוח התורה ואת רצון הקב"ה בעולם והוא לא ילך כנגד ההכוונה הזו גם אם היא לא מובנת לו לגמרי ואף כשאינה מוצאת חן בעיניו.

 

דיסוננס אינו מילה גסה

הפמיניזם עשה שירות גדול לעולם. כאמור לעיל, לא הייתי רוצה שבנותי תחיינה בעולם שבו הן משוללות זכויות ולא מסוגלות לממש את הכישורים שהקב"ה חנן אותן בהם. ההתקדמות הטכנולוגית גם שינתה את כמות הזמן שאישה נאלצת להקדיש לבית, ומאפשרת לה היום לממש את עצמה בשלל דרכים. אנו חייבים חוב גדול לפמיניזם ולכל אותן נשים עקשניות שלא ויתרו, שחו נגד הזרם והובילו מהפכה חברתית שאולי אין דומה לה. גם בחברה החרדית חלים שינויים במעמדן של הנשים ומקומן של נשים חרדיות היום שונה לגמרי מזה שלפני 150 שנה. גם אם יש עדיין מקום לשיפורים ותיקונים במעמד האישה החרדית, הרי שהפמיניזם, גם אם לא יוזכר בשמו המפורש, נוכח ומשפיע מאד.

אולם מן העבר השני, מן הטעמים שהוזכרו לעיל וכנראה עוד אחרים שלא הוזכרו, קיימת רתיעה משילובן של נשים בעשייה הדתית ומהשוואת מעמדן לזה של הגברים. מוטיב שחוזר שוב ושוב בדבריהן של נשים המבקשות לערוך שינויים בעולם הדתי הוא הקושי לחיות בדיסוננס כה גדול כאשר ערך השוויון זוכה לנוכחות דומיננטית כל כך בעולם שבחוץ שבו הן שוות ערך לגברים, בעוד בעולם הדתי הן אינן שוות אליהם. האם אין כאן חיים בשקר, חיים בחוסר כנות ואותנטיות? האם אפשר להכיל את הדיסוננס?

אני טוען שאין חובה לפתור את הדיסוננס, והחיים בחובו אינם חיים של שקר.  . מרבית בני אדם משתייכים למעגלים שונים, לעיתים כאלה המייצגים עולמות תוכן שונים לחלוטין, ולומדים לחיות במקביל במעגלים הללו, תוך נקיטת השפה ועולם המושגים של כל אחד מהם בהתאמה. מפקד בכיר בצבא שזורק מרה בפקודיו ושאלפי חיילים רועדים מפניו עשוי להיות רך כקנה בביתו. איש אקדמיה רב-תחומי לא ינסה לפתור בעיות פיזיקליות בעזרת תובנות סוציולוגיות; צייר לא יציע נוסחה מתמטית על מנת לתאר את ציוריו; והדרך שבה אדם מדבר, נוהג ונתפס בעיני אחרים בעבודה שונה מדרך ההתנהלות שלו בבית. לר' חיים הלוי מבריסק, מגדולי ישראל בדורות האחרונים, לא הייתה בעיה ליטול את ידיו של כהן בעל עגלה, והחייט יקבל את עליית מפטיר לפני רב העיר אם הוא קודם לו על פי דין. לא יהיה לכך אף פוצה פה ומצפצף.

מעגלי החיים השונים פועלים על פי כללים שונים, ואנשים מקבלים עובדה זאת בטבעיות ולומדים להתאים את עצמם אל כל אחד מהמעגלים. בני אדם נחונו ביכולת אדפטציה מרשימה. אדם יכול לדבר בכמה שפות ולדעת מתי להשתמש בכל אחת מהן. כן, הוא יכול לנהוג באסרטיביות כלפי שכנו שגרם לו נזק אך ינהג הרבה יותר ברכות אם מישהו ממשפחתו יגרום לו נזק דומה. הרעיון שאדם חייב להיות קוהרנטי לחלוטין בכל מקום, בכל עת, בכל סביבה ובכל מצב הוא במקרה הטוב אשליה ובמקרה הפחות טוב שחצני ומתעלם מטבע האדם. לחיות בדיסוננס הוא חלק מהיותנו בני אדם ולא מחשבים.

את העיקרון הזה ניתן, וצריך לדעתי, ליישם כאשר מדברים על אי השוויון במעגל הדתי. אישה יכולה להיות מנכלי"ת של חברה בורסאית, שופטת מחוזית, מנהלת חברת כח אדם, חברת כנסת או לשאת בכל תפקיד בכיר אחר שבו היא ממצה את כישוריה – ובו זמנית היא יכולה גם לקבל ולהחליט שבמעגל הזה של החיים, במעגל הדתי, היא מנגנת כינור שני.

יתירה מזאת, הניסיון לפתור את הדיסוננס צופן בחובו סכנה חמורה, שכן ישנן מערכות שבהגדרה האחת אינה הולמת את השנייה. התרבות המערבית מציבה מערכת ערכים של זכויות אדם, של חירות ושל שוויון, בעוד היהדות מקיימת שיח של חובות, של שעבוד לרצון הא-ל ושל היררכיה מובנית. הניסיון להשיג קוהרנטיות מלאה בין שני העולמות הללו עתיד לגרום לאחד מן האפשרויות הבאות: או שהוא יעקם ויעקר את המשמעות של החירות והשוויון, ערכים שלא הייתי מוותר עליהם בעד שום הון שבעולם; או שהוא יאנוס את היהדות להכנס לתוך הסד של מושגי העולם המערבי, תוך פגיעה אנושה בהגיון הפנימי שלה. ההבדלים בין המינים ארוגים בכל כך הרבה נימים של היהדות, עד שהניסיון לסלק אותם עתיד להסתיים בפרימת הבגד כולו.

הכרה ביכולת לחיות בתוך מערכות מקבילות, לשמור בכל אחת מהן על האוטנטיות שלה ואת ההיגיון הפנימי שלה, היא הדרך היחידה לדעתי שיכולה להותיר את האדם אזרח מכובד של שני העולמות גם יחד. החתירה לקוהרנטיות ולאימוץ עמדות אחידות בכל תחומי החיים נובעת ממקום טהור של אמת פנימית ורתיעה מפני הונאה עצמית וזיוף. אולם, אימוץ עמדות שונות במעגלי חיים שונים אינו זיוף, אלא שירה הרמונית בכמה קולות. זהו יופיים של החיים האנושיים באשר הם.

 


[1]  ראה לדוגמה את מאמרו של דוד גולינקין, "הלכה לימינו: גישת התנועה המסורתית להלכה". במאמר זה מתאר גולינקין מחוייבות גמישה להלכה לפיה ניתן לשנות אותה כאשר היא איננה תואמת את רוח התקופה. הכלים שבהם משתמשים הרבנים הקונסרבטיביים כוללים בין השאר הסתמכות על דעות יחיד שלא התקבלו להלכה וקביעת הלכה לפי "רוח החוק" ו"מטא הלכה" גם כאשר אלה סותרות את ההלכה הכתובה. פרקטיקות אלו באות לידי ביטוי משמעותי בשיח הפמיניזם הדתי.

[2]  https://www.haaretz.co.il/literature/1.1240996

[3] ראה מאמרו של אלון שלו "על השמרנות: הדרך לטוב האפשרי", השילוח גליון 14.

[4] "ארמון התורה ממעל לה", עמוד 190.

19 תגובות על “להפריד את הפמיניזם מהדת

  • המאמר כתוב בצורה מכבדת ונעימה שעושה חשק לשמוע את הדברים ולדון בהם. תודה!

  • א) אתה חוזר ואומר ש״ הצד השווה בקולות הללו הוא אימוץ גישה פרשנית גמישה כלפי מאמרי חז"ל והלכות העומדים, לכאורה, בסתירה לעקרונות שוויוניים.״ לדוגמא? לענ״ד אין אף תביעה פמיניסטית חרדית העומדת בסתירה עם דברי חז״ל והשו״ע.

    ב) המאמר מלא בהסתייגויות. אחרי כל ההסתייגות, תכלית מה ספציפית אתה מבקר?

    ג) כהיום, הוויכוח על התיאום של חרדיות עם המודרנה הנו וויכוח כמותי, לא איכותי. אף אחד לא יכחיש שהחרדים אימצו ומאמצים נורמות מודרניות כל הזמן. החרדיות של היום שונה פי אלף מהחרדיות של לפני עשרים או שלושים שנה. לכן, כהיום הוויכוח הוא רק על כמות האימוץ של המודרנה ואיך לעשות את זה באופן שאינו מחייב התפשרות על הערכים שלנו. הוויכוח אל ״אם״ לאמץ אותן ערכים, במדה שהן תואמים לרוחו של התורה וההלכה, כבר עבר עליה הכלח.

  • נפלא ביותר!!!
    ר' גרשון מנמק היטב ומשכנע מאד!!

  • מאמר מושלם, בהיר ומוסבר יפה מאד. מאמר שלם ורגיש. מאמר חד ועדין. בכל זאת לי אישית ציער אותי מאד בכמה דברים. אפרט רק בנוגע לסיבה הראשונה שכתוב במאמר.

    בעל המאמר כתב אחרי הכותרת "סיבה ראשונה: לקחת את הדת ברצינות":

    ״הצד השווה בקולות הללו הוא אימוץ גישה פרשנית גמישה כלפי מאמרי חז"ל והלכות העומדים, לכאורה, בסתירה לעקרונות שוויוניים" והגישות הללו "מתאימים יותר לגישה הקונסרבטיבית, המצהירה נאמנות לרוח ההלכה אך מותירה בידיה את הזכות להתאים אותה לרוח הזמן"

    לאמיתו של דבר לא חייב להיות כך כמו שכותב בעל המאמר, ולענ"ד הדברים ממש להפך, כמו שיבואר.
    יש הרבה דברים בחברה החרדית שלנו ובחברה הדתית בכלל שהם לא תוצאה מהמקורות ההלכתיים והתורניים אלא הם תוצאה מתרבות ימי הביניים הכללית. לכן, בעבר, בכלל לא היו עסוקים ומוטרדים בכלל בשאלת מעמד האשה בכמה דברים (כמו לימוד גמרא לנשים, אם כי כתבו פה ושם כמה דברים אבל לא כמו סוגיות אחרות) שהרי גם בחברה הכללית נשים לא עסקו בדברי חכמה ובעיסוקים אינטלקטואלים. אף אחד לא היה טרוד בזה, אף אחד לא שאל בזה, ולכן לא היה צורך להעמיק בסוגיות הללו. הכל היה בבחינת הלכתא למשיחא.

    לכן, מה שעושה הפמיניזם החרדי בימינו זה לא ח"ו לשנות את ההלכה או לנקוט "גישה גמישה כלפי מאמרי חז"ל" ברוח הקונסרבטיביות, אלא עיקר תפקידה של הפמיניזם החרדי זה לשאול את השאלות שפעם לא שאלו. הפמיניזם החרדי לא רוצה לעשות רפורמה הלכתית ולומר שבימינו לא מקבלים את הוראת חז"ל בעניין לימוד תורה לנשים, חס ושלום! אלא הפמיניזם החרדי שואל: האם האמת ההלכתית היא שאשה לא יכולה ללמוד גמרא? האם זאת הלכה פסוקה ממש? פעם לא שאלו ולכן לא היה צורך לעסוק בזה בצורה אינטנסיבית, אבל בדורות האחרונים שואלים והתפקיד שלנו זה לעסוק בסוגיות הללו מבחינה הלכתית טהורה ולברר ביסודיות האם באמת מדובר בהלכה או רק בנוהג תרבותי של ימי הביניים שנשים לא עסקו בענייני חכמה בכלל.

    והנה, מרן הרב עובדיה היה אחד מהפוסקים שנשאל בסוגיא הזאת וירד לפרטי הסוגיא האם מדובר באמת באיסור לימוד גמרא לנשים או לא. אי אפשר לומר על הרב עובדיה שפסק הלכה לפי השיטה הקונסרבטיבית ח"ו. והנה להפתעתנו הוא פסק שלא רק שאין שום איסור שאשה תלמוד גמרא, אלא יש אפילו מצוה [הליכות עולם, חלק ח', עמ' קצד, ד"ה וראיתי], וכן פסק שיש חיוב מדאורייתא לעמוד לפני אישה צעירה תלמידה חכמה [שם], וכן פסק שיש דין סעודת מצווה בבת מצווה ועודד את התופעה [יחוה דעת, חלק ב, סי' כט; יביע אומר חלק ו, או"ח, סי' כט] וכן עודד את התופעה של מנייני נשים לקריאת המגילה [יביע אומר, חלק ח (אורח חיים סוף סימן נו) וז"ל: ולאפוקי ממ"ש בשו"ת משנה הלכות לערער על מנהג הנשים שעושות מנין בפני עצמן לקריאת המגילה שאין לעשות כן וכו', ע"ש, ובמחכ"ת אין דבריו מחוורים, ואדרבה יש לעודד המנהג הנ"ל.] וכן התיר למעשה לערוך מנייני נשים לשמחת תורה עם עליית נשים לתורה ושנשים תרקדו עם הספר תורה במניין שלהן [https://www.youtube.com/watch?v=8NxU8q4FQho&feature=youtu.be&t=155], וכן פסק שבנסיבות מסויימות אשה יכולה להוציא ידי חובה את הקהל כולל הגברים בקריאת התורה ובקריאת המגילה גם בקריאת הטעמים [חזון עובדיה פורים, הלכות מקרא מגילה, עמ' ס, הערה כב ד"ה ודע שביישוב קטן]. וכן התיר לאשה לדרוש בנוכחות גברים הן פנים אל פנים והן דרך שידורי הערוצים [שו"ת מעין אומר חלק יב עמ' קפו; שם עמ' קפח-קפט] וכן פסק שאין שום בעיה שנשים תגישו מועמדות לראש וועד העיירות [שם, חלק יא, עמ' שי].

    עכשיו, לא מדובר בדעת יחיד של מראשוני פרובנס הלא מוכרים, אלא מדובר במרן הרב עובדיה במאה העשרים! ולמה למעשה לא הולכים לפי פסקיו? האם בגלל שדעת תורה או ההלכה אוסרת את הדברים הללו? האם בגלל שרק לפי הגישה הקונסרבטיבית הדברים הללו מותרים? לענ"ד הטענה הזאת שכתב בעל המאמר שבפמיניזם החרדי לא לוקחים את הדת ברצינית לא נכונה בהחלט, אלא ממש להפך!! הן לוקחות את הדת יותר ברצינות ורוצות לדעת את האמת הלכתית!!! לדעת מה זה תורה ומה זה תרבות. אי אפשר לומר שרק על ידי הפרשנות הקונסרבטיבית הדברים הללו מותרים, והראיה הוא אור העולם מרן הרב עובדיה. וכמו שכתב בעל המאמר עצמו בכותרת, חייבים "לקחת את הדת ברצינות" ולא לפסוק מלמעלה ולומר הכל אסור אסור. ושאלות הפמיניזם החרדי מחייב אותנו לקחת את ההלכה ברצינות כמו שלקחה אותה מרן הרב עובדיה (ולא כמו אחרים שדוחים את השאלות בקלות דעת בלי לעיין בכלל)

    מעבר לאמת ההלכתית שיש לעיין בה לעומק וברצינות, אני חושב שהשקפה הלכתית כזאת שדוגל המאמר, תרחיק אנשים רבים מהתורה הן בלב והן במעשה, אבל זאת סוגיה אחרת, אבל גם מצערת.

    איך שיהיה, ב"ה שיש לנו פוסקים כמו מרן הרב עובדיה שלוקחים את הדת ברצינות. הלוואי שנמשיך את דרכו גם בשאלות החדשות שהוא לא נשאל בהן. כמובן, אם רוצים דת רצינית.

    • החברה החרדית צריכה לחתור למקום בו האישה תהיה מרוצה, מכובדת, ושמחה,
      ופחות להתעסק אם מה מותר ומה אסור.

    • תודה רבה על המקורות מהרב עובדיה! משמח לקרוא. גם הרבי מליובאוויטש התיר לימוד גמרא לנשים. הכותב מנסח מאמר בלי לחקור קודם לכן מה עמדת ההלכה אלא רק כותב מהבטן את העמדה החרדית הרווחת

    • הדין של איסור לימוד גמרא לנשים נפסק להלכה בשולחן ערוך וברמב"ם וגם בדורינו אנו כמעט כל גדולי ישראל אסרו את זה (עיינו באגרות משה ח"ד שאוסר לנשים ללמוד גם משנה וגם במוסדות של הרב עובדיה לא מלמדים תושב"ע).
      בסופו של דבר ה"למדניות" הגדולות הן גם האנטי דתיות הגדולות ביותר. תקרא קצת את מאמריהן של "גדולות" הפמיניסטיות ה"דתיות" כמו חנה קהת, מלכה פיוטרקובסקי, רבקה לוביץ ועוד ועוד שממליצות לא להתחתן באמצעות חופה וקידושין, לבטל חלק מהלכות נדה, לבטל את דיני החליצה והממזרות ועוד ידן נטויה…
      ר' משה פיינשטיין בתשובתו המפורסמת (אגרות משה או"ח ד' מט') על ה"נשים השאננות והחשובות" (כך קרא לפמיניסטיות) כותב שמכיוון שהמניעים שלהן אינו יראת שמים (שהרי רואים שהן לא מדקדקות יתר על המידה במצוות ) אלא המניע שלהן הוא התרסה כלפי שמיא שמדוע הן "מקופחות" אז זוהי פשוט אפיקורסות!!!
      לא סתם חז"ל אסרו את הלימוד הזה לנשים כי הוא לא מתאים לאופיין, ואופי האדם לא השתנה.

  • כל המאמר הזוי מבולבל ומלא סתירות ואין שום אפשרות להיות חצי פמיניסטית . דת מדכאת נשים . נקודה

    • בתור אישה דתית וחרתית, אני לא חשה שהדת מדכאת אותי. נכון, ישנם תחומים שאני חוקרת ומנסה להבין מדוע אינני כמעמד הגבר, וכמובן שיש דברים שלא מסתדרים בקו ישר עם הלך הרוח הפמיניסטי. אבל הדת ממש לא מדכאת אותנו כלשונך. מי אתה שתבוא ותגיד שהדת מדכאת נשים. דבר ראשון אתה גבר, כך שמעולם לא תחוש את רגשותיה של האשה ביחס לדת.
      דבר שני לדת יש יחס מיוחד אל האשה ורק אדם שמנסה להבין ולא לבקר יכול להבין שהדת לא נגד האשה אלא פשוט בעלת צורת הסתכלות עמוקה ואמיתית שבאה הרבה לפני כל השגעונות הפמיניסטיים ששיבשו סדרי עולם. כן, גם אני בעלת דעות פמיניסטיות מובהקות, ויחד עם זאת אני חשה שהדת מכילה אותי ונותנת לי את מקומי כאשה. ולא מדכאת אותי בשום צורה. חבל שכך אתה תופס את יחסה של הדת היהודית כלפי האשה, מי שעיוור פה זה אתה, ולא הנשים הדיות "המדוכאות".

  • נפלא ביותר
    אמת לאמיתה שכתובה בצורה מכובדת
    ככל ,אישה תקבל הערכה כנה ואמיתית לפועלה היא תהיה מרוצה
    ולא היה צורך בשינויים מהותיים

  • מאמר נפלא!
    ברור ומסודר יפה!
    יישר כח!

  • מצד אחד אתה איש הייטק שנצמד אל הקידמה ומצד שני אתה נצמד אל דבריי חזל ופסיקתם שבעצם נעשתה לפני אלפי שנים. וזו בעצם הסתירה במאמר המפורט.
    חזל פסקו מה שפסקו אבל חזל לא חזו טלויזיה לא שמעו על סמארט פון לא הכירו מכונית ו…הענין ברור נכון?
    מכאן שיש מקום נרחב להכנס לדברי חזל אם על ידי פוסקי דור בני ימנו ואם על ידי הבנה מה הצורך שיש לעדות החרדיות בימנו.
    אי אפשר לשלול מהדורות החדשים והצעירים את הקידמה למרות שחלק ניכר ממנה עדיין לא פרץ את ״גבולות הגטו״ המחשבתי …החזלי…ואין בכך שום אמירה כנגדם אלא להבהיר את הצורך הרב שנוצר בפתיחת דרך חדשה לדור הדתי חרדי/
    אינני חרדי אך אני איש מסורת שגדל בבית כזה ואהב את התורה בעיקר בגבולת המוסר ואהבת האחר ולא בגלל קיום מצווה כזו או אחרת

    • מה קשורה הקידמה לאופי של האדם, יש דברים שלא מתרימים לאופי של האשה ולכן בורא עולם שהוא זה שיצר אותנו התאים את המצוות לאופי של האדם

  • מאמר יפה ומנומק. יישר כח. עם זאת הכותב נכנס לנושא מידי בעדינות ובכפפות של משי. מה שאי אפשר לומר על הפמיניסטיות שברגע שזה מגיע לאג'נדה שלהן כל הדרכים כשרות.

  • מאמר יפה!
    רציתי רק להאיר נקודה מסויימת:
    אותן נשים שכ"כ משתוקקות ללמוד תורה או להצטרף למנין, זה בגלל רצון להתקרב לה'? מעניין אותי האם גם בהלכות שבת או צניעות הן מדקדקות בהשתוקקות כ"כ גדולה? אולי זה מלמד אותנו על שורש ה"שאיפות הרוחניות" שלהן? זה קצת מזכיר לי את ההוא שמחפש את האתרוג היפה ביותר אבל מגיע לבית כנסת כשהציבור כבר בשמונה עשרה…. ודו"ק.

  • הכל בנוי על השערות שלא קשורות למציאות.
    א. הכותב מציג תמונת מצב של הנשים החרדיות כמאושרות שאין שום דבר שחסר בחייהן, וכל בעיית אי השוויון היא משהו תיאורטי למשועממות, כאילו מה זה משנה לך שכתוב בסידור שלא עשני אישה או שאת פטורה ממצוות שהזמ"ג. על זה אני אומרת, הלוואי אמן מהפה שלך לקדוש ברוך הוא! רק שאין קשר למציאות ואכמ"ל מרוב שהמצב לגמרי הפוך. דוגמא קטנה, רק 23 אחוז מהנשים החרדיות בעלות רישיון נהיגה, למרות שרובן מפרנסות עיקריות וגם צריכות לחזור בזמן לילדים.
    ב. את הפמיניזם הדתי הוא מציג בדוגמא הכי קיצונית שלו מארגונים על הקצה הכי שמאלי של הסקאלה הדתית לאומית. תודה באמת! אפילו בציונות הדתית זה לא מייצג את רוב הפמיניסטיות ההלכתיות. ומה שייך זה לפמיניסטיות חרדיות?
    ג. חבל שב"צריך עיון" דורשים מאמר ארוך עם מילים לועזיות אבל שוכחים לדרוש עיון במקורות. הכותב לא עיין במקורות ההלכתיים של פוסקים חרדים בני זמננו המתירים או אוסרים לנשים לימוד תורה, ולא הבין את הטעמים שלהם. אם היה קצת יותר תורני וקצת יותר "צריך עיון", היה מעיין ומבין שדרישה להעמקה תורנית אצל נשים בזמננו היא גם דעתם של לא מעט פוסקים, למשל הרב עובדיה והרבי מליובאוויטש, ולא "פרשנות גמישה שמאחוריה עומד רעיון פמיניסטי".
    ד. האם הכותב מתנגד גם להקמת בית יעקב? שהרי היא שינתה לגמרי את המעמד הדתי של נשים ביהדות, מכנועות לבעל ונגררות אחריו מבחינה דתית הן הפכו לבעלות דעה דתית בעצמן ודורשות מהבעל ללמוד תורה. אבל החלופה לזה היתה שהן הלכו לגימנסיה והתנצרו. העמקה של הזהות הדתית של נשים היא צורך השעה, אז וגם היום.
    ה. כרגיל וגם נמאס אצל גברים דתיים וחרדיים הכותבים בנושא, תמיד תמיד ההאשמה היא שהמניע של כל דבר הוא פמיניסטי זר-מערבי. כמובן, אותם כותבים לא משערים כלל שייתכן אישה בעלת שאיפות רוחניות ודתיות שרוצה ללמוד תורה/ ליטול לולב/ לרקוד עם ספר תורה לשם שמיים וזהו. אוףףףףףף נמאס כבר לענות על זה.
    אני מזמינה את הכותב הנכבד לעשות גוגל "לימוד תורה לנשים בהלכה" ולקרוא מעט מן החומר התורני הרב שנכתב בנושא, כולל לפתוח גמרא בסוגיה המקורית שבה נאסר על נשים ללמוד תורה. אם היה עושה כן, לא היה נופל להשוואות אוויליות בין התאמת התורה לרוח הזמן נוסח רפורמים שמכניסים עוגב ומבטלים את טהרת הנידה לבין נושא לימוד תורה לנשים שהוא פשוט דיון אחר לגמרי ולא איסור על האישה כלל. (אישה שלמדה תורה יש לה שכר לכולי עלמא ורק על האב אסור ללמדה. אם עוברים על איסור לא ייתכן שכר על כך). ולמה נראה לו הגיוני לקשר בין אישה שרוצה ללמוד הלכות נידה לאלו שרוצות לבטל את האיסור? מי שרוצה לא לשמור מצוות לא ממש יעניין אותה דיונים של חז"ל על כיצד אישה נטמאת. אבל יאללה בא נקשר כל מיני דברים שחוסים תחת השם הכללי פמיניזם והנה יש לנו מאמר.

  • כבר עניתי מקודם למישהו אחר על כך ואענה לך שוב.
    האם אין איסור על האשה ללמוד תורה שבעל פה??? את מצטטת לגבי לימוד תורה שבכתב שבדיעבד זה מותר אבל לא לגבי תורה שבעל פה שאסור גם בדיעבד ואני מצטט מהשולחן ערוך יו"ד רמ"ו סעיף ו "אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל לא כשכר האיש מפני שאינה מצווה ועושה ואע"פ שיש לה שכר צוו חז"ל שלא ילמד אדם את בתו תורה מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות (פי' דבר עבירה) בד"א תורה שבע"פ אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה ואם מלמדה אינו כמלמד' תיפלותן "
    ההלכה אוסרת על לימוד תושב"ע לנשים וכל פלפול לא עוזר בזה. עד כדי כך שהירושלמי קורא לזה זנות.
    הגמרא בסוטה אומרת שגם אם אשה תלמד תורה לא תהיה לה "זכות תורה" והדרך היחידה לקבל את זכות התורה היא לעזור לבעל ללמוד תורה.
    בסופו של דבר ה"למדניות" הגדולות הן גם האנטי דתיות הגדולות ביותר. תקראי קצת את מאמריהן של "גדולות" הפמיניסטיות ה"דתיות" כמו חנה קהת, מלכה פיוטרקובסקי, רבקה לוביץ ועוד ועוד שממליצות לא להתחתן באמצעות חופה וקידושין, לבטל חלק מהלכות נדה, לבטל את דיני החליצה והממזרות ועוד ידן נטויה…
    ר' משה פיינשטיין בתשובתו המפורסמת (אגרות משה או"ח ד' מט') על ה"נשים השאננות והחשובות" (כך קרא לפמיניסטיות) כותב שמכיוון שהמניעים שלהן אינו יראת שמים (שהרי רואים שהן לא מדקדקות יתר על המידה במצוות) אלא המניע שלהן הוא התרסה כלפי שמים שמדוע הן "מקופחות" אז זוהי פשוט אפיקורסות!!!
    לא סתם חז"ל אסרו את הלימוד הזה לנשים כי הוא לא מתאים לאופיין, ואופי האדם לא השתנה.

  • חרדי היום זה מי שאורח החיים שלו מודרך ע"י דעת תורה נקודה. אשה גם אם תלך בלבוש צנוע ותשמור שבת כהבנתה אם היא לא כפופה לדעת לדעת תורה הוא לא חרדית. הן פמיניסטיות דתיות עדין אבל בשום אופן לא חרדיות, יפתח בדורו כשמואל בדורו זו הלכה.

  • אין שום מקום לפמניזם ביהדות!

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל