צריך עיון > סדר שני > תורה וחיים > יהדות ומדע – מוויכוח לדיאלוג

יהדות ומדע – מוויכוח לדיאלוג

תפיסת העולם הפוסטמודרניסטית פותחת צוהר חדש להבנה בין התורה למדע, המאפשר לאדם המאמין לעסוק באופן בטוח במחקר מדעי. עם זאת, יש להיזהר שלא לקחת את ה'אמת' הפוסטמודרנית רחוק מדי.

י"ט חשוון תשפ"א

לצד חכמתם בתורה, גילו חכמינו התמצאות והבנה מעמיקה במספר לא מבוטל של תחומי מדע שונים: אסטרונומיה, רפואה, מתמטיקה ועוד. חלק מדבריהם בנושאים אלו מובאים בתור נתונים עובדתיים גרידא, וחלק כטעמים למצוות, לתקנות או לגזרות. לעתים עומדות אמירות אלה בסתירה לידע מדעי המצוי בידינו כיום. מעבר לסתירות מקומיות ספציפיות, ניתן להבחין אצל חז"ל בגישות ובתפיסות עולם שיוצרות נקודות חיכוך עם גישות מדעיות מקובלות. בין נקודות חיכוך אלה ניתן למצוא את סוגיית גיל העולם והתפתחות המינים, הסברים על מנגנונים של תופעות (דטרמיניזם ואקראיות לעומת תכליתיות והתרחשות נסית), סוגיית גוף ונפש (מטריאליזם לעומת דואליזם ואידאליזם) ובחירה חופשית. מאמר זה עוסק במקרים של אי התאמה בין התפיסה והידע המדעיים המצויים בידנו כיום לבין הידע על אודות הטבע השזור בתוך דברי חכמים.

סתירות אלה עלולות חלילה להחליש או לערער את אמונתנו בדברי חז"ל ובמקורות היהדות בכלל. ואכן, כבר לפני שנים רבות היו חכמינו מודעים לתופעה ולבעייתיות שבה, ואף נקטו דרכים שונות בהתייחסות אליה. ההידרשות לסוגיית התייחסות לשינויים סביבתיים ולהשפעתם אינה אפוא דבר חדש במהותו.

אפשרות ההאזנה לקולות השונים, גם אם הם נראים סותרים, עשויה להעמיק את הבנת העולם שלנו ואף לחזק את עמדתנו האמונית. אם עד כה היה עלינו לספק תשובות חותכות ומידיות, כעת אנו יכולים להתאזר באורך רוח ולא לחשוש מסתירות שטחיות

בעבר רווחה התייחסות לסוגיה כאל משחק סכום אפס: או חז"ל צודקים והמדע טועה, או המדע צודק וחז"ל טועים. היו שנטו להצדיק את המדע בתחומיו השונים – כך רב שרירא גאון,[1] הרמב"ם,[2] רלב"ג,[3] הרש"ר הירש,[4] ובדורנו הרב יונה מרצבך (מראשי ישיבת קול תורה). האחרון אף האשים את המתעקשים להצדיק את חז"ל בכל מחיר בכך שהם דווקא פוגעים באמונה.[5] דרך רכה יותר ליישוב הסתירות היתה פרשנות מחודשת,[6] או טיעוני "השתנות הטבעים".[7] אחרים התעקשו להחזיק בדברי חז"ל כפשוטם, וטענו שאין לסמוך על המדע המודרני כשהוא סותר את דבריהם.[8] גישות אלו תולות את הפער בין היהדות ובין המדע בטעות של אחד הגורמים, בפרשנות שגויה או בשינוי של המציאות.

אולם קיימות גם גישות מתנצחות פחות החותרות לגישור ולהרמוניה בין העמדות. גישות אלו אינן מתיימרות לזקק את האמת הסטטית, אלא להכיל ריבוי דעות וליצור מהן סיפור גדול. עמדה מרככת זו, אף שיש בה כביכול אלמנט מתפשר, חותרת לאמת רחבה ורבת גוונים. היא מונעת התנגחויות בטרם פרצו וכילו אנרגיה מיותרת, ומעקרת מלכתחילה התנצחויות, המטות את תשומת הלב לפרטים ומסיחות את הדעת מן העיקר. לצד זאת, טמונה בה גם סכנה רבה, שאליה אתייחס בהמשך.

דומני שגישות מכילות אלו מאפשרות שיח פורה יותר סביב סוגיות יהדות ומדע, בפחות סימני קריאה ונפנופי אגרופים. אפשרות ההאזנה לקולות השונים, גם אם הם נראים סותרים, עשויה להעמיק את הבנת העולם שלנו ואף לחזק את עמדתנו האמונית. אם עד כה היה עלינו לספק תשובות חותכות ומידיות, כעת אנו יכולים להתאזר באורך רוח ולא לחשוש מסתירות שטחיות. אנו יכולים להניח בצד את השאלה הבינארית "מי צודק – מדע או תורה" – ולתת את הדעת על השאלה איך לחיות בשלום בעולם של ריבוי אמיתות. לאמתו של דבר (אם יורשה לי להתבטא כך בעידן פוסטמודרני), ארון הספרים היהודי, על מדפיו השונים ומגוון ספריו, מיטיב לגולל את סיפורה של היהדות כדת חיה ודינמית, שמאז היווצרה ועד היום נמצאת בשיח בלתי פוסק עם עמדות שונות. כעד דומם ונאמן הוא מספר על קשר מתמיד ורב-גוונים וצורות בין עם ישראל לאלוקיו, ובין דפיו מקופלים התמורות ההלכתיות, עושר הערכים, הצבעוניות ההיסטורית, ואף הגוונים המרובים של היחס בין תורה למדע גופו. את שלל הדעות וים המחלוקות מאירה לפתע האמירה העתיקה (אך הפוסטמודרנית ברוחה): "אלו ואלו דברי אלוקים חיים."

בטרם ניכנס לעובי הקורה, ברצוני להקדיש שורות אחדות ליחס לדברי חז"ל באופן כללי. גדלותם הרוחנית של חכמי התורה אינה מוטלת בספק וסמכותם הדתית אינה עומדת למבחן. ידיעותיהם הנרחבות בכל מקצועות התורה מחייבות אותנו לעמוד מולם בענווה ובהכנעה. אם בעולם המדע אנו עדים להתפתחות ולהתקדמות, ובו כל דור מעמיק את הידע ומזהה טעויות שנעשו בדורות שלפניו, בתהליך מסירת התורה הפוכה המגמה, ואם ראשונים כמלאכים – אנחנו כבני אדם. לפיכך, הדיון במאמר זה יוצא מנקודת הנחה שסמכות חז"ל אינה ניתנת לערעור, תהיה אשר תהיה הגישה שנבחר לאמץ ביחס לסתירות שמצאנו בין דבריהם ובין טענות המדע.

להלן אפרוש גישות מכילות שונות, ולאחר מכן אדון בקצרה בסכנות האורבות לנו מאימוץ שטחי של השקפות פוסטמודרניות.

 

עובדות רוחניות ועובדות מדעיות

גישה פרשנית הרווחת בספרות הקבלה רואה בדברי התורה וחז"ל ידע המתייחס לרובד רוחני גבוה ולא למציאות החומרית. לדוגמא, הרמח"ל כותב שחז"ל השתמשו גם ב"לימודים שהיו מלמדים בדורות ההם אנשי החכמה הטבעית והתכונה" כדי להעביר מסר ערכי, ו"לא יוסיף ולא יגרע אם טעו בזה".[9] באופן קצת שונה מסביר המהר"ל כי חכמים לא התכוונו לדבר על הסיבה הטבעית אלא "מן הסיבה המחייב הטבע".[10] חז"ל מדברים על הסיבות הרוחניות המניעות את הטבע, ולא על התוצאות של פעולות הטבע. דוגמא טובה לכך היא אגדת רבה בר בר חנה, המתארת כביכול סיפור עובדתי על גלים גבוהים באופן לא סביר. נדרשת היכרות עם עולם הקבלה וחלק הסוד שבפרד"ס התורה כדי להבין את העולם הרוחני שאליו היא מתייחסת. העובדה שהמפרשים כלל לא טרחו לעסוק בשאלה אם התיאור שבאגדה אכן התרחש או לא, והתמקדו בפרשנות ברבדים שמחוץ לתיאור העובדתי עצמו, מוכיחה שהם ראו באגדתא פלטפורמה להעברת מסר ערכי או רעיוני, ולא עובדתי.[11]

גישה זו היא חלק מתפיסה רחבה יותר הגורסת שיש להפריד בין תחומי הידע המדעי לדתי. התורה והמדע מדברים במישורים שונים, ועל כן לא תיתכן ביניהם התנגשות או סתירה מהותית. בבסיס גישה זו עומדת ההנחה שמלכתחילה לא ראו חז"ל את עצמם כאנשי מדע אלא כמוסרי התורה

לא רק דברי אגדה ש"מזמינים" פרשנות ברובד רוחני, אלא גם תיאורים של תופעה ביולוגית או פיזיקלית עשויים להתפרש כמגלים עולם תוכן רוחני. דוגמא לכך היא קביעת חז"ל שהזרע מיוצר במוח ועובר דרך חוט השדרה. כיום, לא ניתן לקבל את דבריהם בתור עובדה ביולוגית, אך יתכן שחז"ל לא ניסו לתאר את המציאות, אלא חתרו להדגשת החשיבות של טהרת המחשבה בזמן העיבור, ואת ההשפעה הרוחנית שיש למתרחש בראש על הדור הבא.

גישה זו היא חלק מתפיסה רחבה יותר הגורסת שיש להפריד בין תחומי הידע המדעי לדתי. התורה והמדע מדברים במישורים שונים, ועל כן לא תיתכן ביניהם התנגשות או סתירה מהותית. בבסיס גישה זו עומדת ההנחה שמלכתחילה לא ראו חז"ל את עצמם כאנשי מדע אלא כמוסרי התורה. מתוך כך, גם אמירות הנראות מדעיות אינן אלא דרך להנחלת מסר רוחני. רעיון דומה נשמע בידי הוגים בני זמננו, שאימצו את ההבחנה של מקס ובר בין עובדות לערכים, בין המדע העוסק בשאלת ה"איך" של המציאות לתורה העוסקת בשאלה ה"למה" או בשאלת המשמעות.[12] המדע מדבר על תופעות, ואילו התורה מדברת על המהות. בדומה לכך יש טוענים, ביניהם פרופ' ישעיהו ליבוביץ', שלדברי המקרא וחז"ל אין משמעות בתור טקסטים מדעיים, ואין להם ערך אינפורמטיבי; התורה מציגה בפני האדם דרישה לעבודת הא-ל בלבד.[13]

 

התפיסה האנושית מוגבלת

גישה דומה להבנת הסתירה מדברת על סוגי אמיתות שונות, שחוסר היכולת שלנו ליישב ביניהם מצביעה על מגבלה ביכולת ההשגה שלנו. ניסוח אחד של גישה זו הוא של פרופ' שמואל הוגו ברגמן. טענתו היא שסתירות בין המדע ובין התורה משקפות את מגבלות התפיסה האנושית: אין במסגרת היכולות שלה לתפוס את שניהם.[14] על פי גישה זו, המדע וכתבי הקודש צודקים שניהם, אך הסתירה נובעת מכך שהלוגיקה האמונית והלוגיקה המדעית אינן יכולות להתחבר אצלנו באופן הרמוני. כלומר, אכן ישנה סתירה, והחשיבה המדעית שלנו שאינה מסוגלת להכיל סתירות מתקשה להתמודד אתה. אולם, סתירה זו אין פירושה שיש בהכרח טעות באחת מהעמדות. דווקא ההכרה במוגבלותה של התפיסה האנושית מאפשרת לחיות בשלום עם סתירה מובנית שאינה ניתנת ליישוב.

הסתירה נובעת מכך שהלוגיקה האמונית והלוגיקה המדעית אינן יכולות להתחבר אצלנו באופן הרמוני. כלומר, אכן ישנה סתירה, והחשיבה המדעית שלנו, שאינה מסוגלת להכיל סתירות, מתקשה להתמודד אתה. אולם, סתירה זו אין פירושה שיש בהכרח טעות באחת העמדות

אותו קו, אבל באופן קצת שונה, נוקט הרב יצחק ברויאר. לשיטתו, יש שניות בלתי ניתנת לגישור בין התורה ובין המדע, ומדובר בשני מסלולים מקבילים בדרך להכרת המציאות: התורה היא מעבר להשגתנו ויכולה להיות מתווכת לנו בדרך אובייקטיבית רק באמצעות נבואה, ואילו המציאות נבחנת על ידינו בעזרת החושים ואנו מעבדים אותם כפי הבנתנו באופן סובייקטיבי.[15] ברוח זו מבחין גם הרב הוטנר בין חכמת הגויים המתארת את המציאות (ובשל כך ניתן לתת בה אמון), לבין תורה וקדושה, הנעוצות בהוויה הרוחנית המחוללת את המציאות הפיזית.[16]

גישה שלישית ליישוב הסתירה אינה תולה את החסר בדעתנו וגם לא בחלוקת התחומים, אלא באופן שבו המציאות עצמה מתגלה לנו. כך היא גישתו של הרב קוק למשל: הוא מנסה כדרכו למצוא את ההרמוניה שבין גישות שונות. בנוגע לסתירה שבין סיפור הבריאה לתיאורית האבולוציה, הוא טוען כי מהותה האמתית של הבריאה אינה ניתנת לתיאור מלא: "והיא מסוד הצמצום, ויש בה מסתרי תורה" – ולכן לא תוארה בפרטים אלא בצורה סתומה ובפסוק אחד. הוא תומך בעמדה המאזנת בין המחויבות לתורת אמת לבין ההכרה במוגבלותנו להשיג אמת זו. לשיטתו, כאשר אנו נתקלים בסתירה, ראשית יש "לבנות את ארמון התורה ממעל לה", כלומר לדבוק באמונתנו ללא סייג, לצד קבלת האמירה המדעית, ורק אחר כך להציע טענות אחרות, לפי העניין, לגבי התורה או המדע.[17]

 

אמת כהבניה תרבותית

הגישות האחרונות שהוצגו הן אמנם מתנצחות פחות מאלו הרואות במדע ובתורה מתחרות, אך הסתירות בין תורה למדע עדיין נתפסות בהן כקונפליקט בנוגע ל'אמת'. כדי להתמודד עם קונפליקט זה, עלינו לצמצם את הפרשנות התורנית לתחומים ערכיים ורעיוניים, או להשלים עם העובדה שהקונפליקט בלתי פתיר – אם בגלל מגבלות התפיסה האנושית, אם משום שצפונות הטבע סתומים בפנינו, ואם משום שמדובר במסלולי הכרה מקבילים.

לעומת אלו, גישות ברוח פוסטמודרנית רואות בהכרה האנושית תוצר של שפה ותרבות, ומתוך כך טוענות שלא ניתן לדבר על תפיסת אמת ביחס למציאות ולא על קונפליקט. גם האמיתות המדעיות עצמן, טוענים הפוסטמודרניסטים, אינן אלא מבנים תודעתיים לארגון המציאות.[18]

מתוך מכלול הרעיונות שהפוסטמודרניזם מגלם ומייצג, אתמקד במאמר זה בזווית מרכזית אחת: מות האמת האובייקטיבית. ההתנערות מהאמת האחת והמוחלטת נובעת מתפיסת השפה כמבנה של תמונת המציאות, באין נקודת שיפוט אפריורית לאמת. מתוך כך, לא ניתן להשליך ערך או כלל מוסרי על אדם אחר. בהתאם לתפיסה זו, חל שינוי מתמיד בערכים ובנורמות המקובלים. ערכים ונורמות אינם אלא תוצאה של השפעות חברתיות לפי רוח הזמן. כפי שאזהיר לקמן, אימוץ רדיקלי של עמדה זו מערער את בסיס האמונה. אני מודעת לסכנה זו ואינני מזלזלת בה. עם זאת, דומני שהרוח הפוסטמודרנית נושאת עמה גם בשורה חשובה עבור האמונה, ושווה להקשיב לה.

מתן תורה החל בהורדתה משמים, אולם המשיך בכיוון הפוך, מלמטה למעלה. במערכת גילוי האמת ניתן מקום מרכזי לאדם, כך שגם משמים מסכימים ו'מיישרים קו' עם הנהגתם של חכמי התורה ועם פסקיהם

הדים לתפיסת החידוש המתמיד ניתן למצוא בהגות היהודית של הדורות האחרונים. הרב הוטנר רואה בתורה שבעל פה חלק מתורת ה' שניתנה בכוונת מכוון ליד האדם, על מנת שיטביע בה את חותמו האישי, ומשום כך היא נמצאת בתהליך מתמיד של התחדשות.[19] מאז שתמה תקופת הנבואה בעם ישראל, וההנהגה הרוחנית עברה לתלמידי החכמים אשר עליהם נאמר "חכם עדיף מנביא", ניתן משנה תוקף למעורבותו של האדם בפרשנות התורה, ואחד הביטויים לכך הוא ריבוי המחלוקות והדעות בישראל. מתן תורה החל בהורדתה מן השמים, אולם המשיך בכיוון הפוך – מלמטה למעלה. במערכת גילוי האמת ניתן מקום מרכזי לאדם, כך שגם משמים מסכימים ו'מיישרים קו' עם הנהגתם של חכמי התורה ועם פסקיהם. גישה זו רואה בהשפעת האדם על עיצוב התורה לאורך הדורות מעלה והתקדמות.

הרב קוק (שגישתו היתה במובנים רבים המצע לגישת הרב הוטנר ותלמידיו) הרחיק לכת אף יותר, וטען שהתחדשות התורה היא סוד נצחיותה, ומותר לה לקבל לבוש ופנים אחרות במהלך הדורות. מנקודת מבט זו יש לתפילה "ותן חלקנו בתורתך" מובן עמוק ביותר, הנובע מהבנה שלכל דור יש חלק בתורה בהתאם לגוון הייחודי שלו, ותרומתו מתחברת לחוליות הקודמות ביחס של תוספת חיובית. ברוח זו טען הרב משה שמואל גלזנר, בביאור דברי הירושלמי, שהסיבה לאיסור לכתוב את התורה שבעל פה היא שלא תתקבע כיחידה נוקשה, ובכך תימנע האפשרות של מתן פרשנויות חדשות לכתובים במהלך הדורות:

ומעתה, מי שאינו רוצה לעקם האמת, יגיע להחלטה שמה שנמסר פירוש התורה על פה ונאסר לכתבה, הוא כדי שלא לעשותה קיום לדור דורות, ושלא לקשור ידי חכמי דור ודור לפרש הכתובים כפי הבנתם. כי רק על אופן זה נבין נצחיות התורה, כי שינוי הדורות ודעותיהם מצבם ומעמדם הגשמי והמוסרי, דורשות שינוי דיניהם תקנות ותיקונים. האמת היא שהיא חכמה נפלאה מחכמת התורה שמסרה לחכמי כל דור ודור פירוש התורה, כדי שתהיה התורה חיה עם האומה ומתפתחת עמה, והיא היא נצחיותה.[20]

בספרו "פשוט להאמין" מפתח ד"ר משה רט רעיונות אלו על מנת להתמודד, בין השאר, עם סוגיית הסתירה בין תורה למדע. לדבריו, אין לראות בדת יעד שהושג כבר, אלא דרך שמטרתה להוביל ליעד. בדומה לכל תחום דעת אחר, היהדות יוצאת מהנחות מסוימות (כגון: יש אלוקים ויש דרך לעבוד אותו ולהתחבר אליו), אבל הנחות יסוד אלה הן רק ההתחלה של המחקר בתחום (מיהו האלוקים הזה, למה ברא את העולם, מה תפקידנו בבריאה, מה יהיה אחריה, מה כתוב בתורה ואיך להבין אותה). רט טוען כי להיות "דתי" (מחויב לתורה ולמצוותיה) אין פירושו שהאמת השלמה כבר בכיסך; הדתיות אינה אלא יעד הנותן כיוון למסע. ואכן, היהדות ידועה כדת של לימוד וחקירה מתמדת, של קושיות וחיפוש תשובות, של פרשנות והבנות מתחדשות. באופן זה, תפיסות דתיות אכן הולכות ומשתנות עם הזמן. אין סיבה להציג את היהדות כמבנה מונוליתי אחיד ובלתי משתנה. רט מוחה על כך שכאשר המדע משנה את התיאוריות ואת העמדות שלו כדי להתאימן לממצאים רואים בכך התקדמות וזו מעלתו, ואילו כאשר ההגות היהודית משנה את עמדותיה רואים בכך אפולוגטיקה ומגיבים על כך בזלזול. הלגלוג נובע מתפיסה שהדת מתיימרת לדעת את כל האמת, וכל שינוי בעמדותיה אינו אלא ניסיון להצטדק ולחפות על שגיאותיה כדי להמשיך לשמר את מעמדה כיודעת-כל. אולם, כאשר אנו מבינים כי הדת אינה כה שונה מהמדע, וכי כמוהו אף בה קיים מאמץ מתמיד להשיג מטרות מסוימות, אין כל פגם בכך שהיא מתגוונת בתהליך למידה מתמשך. עם זאת, רט מסתייג מאימוץ רדיקלי של עמדות פוסטמודרניסטיות. אתייחס לכך בהמשך.

באמצעות התודעה הפוסטמודרנית זוכה המאמין לאמונה בוגרת, שלא כמו תמימותו הנאיבית של המאמין הלא-מודע ושלא כמו האמונה המיתממת של המאמין המודרני. בכך הופך האדם למאמין גאה, שאינו נדרש לנהל מלחמת הישרדות עם המדע באמצעות פלפולים אפולוגטיים, או לאטום את אוזניו ולהסתגר

הוגה אחר שהעלה על נס את היתרונות הטמונות בפוסטמודרניזם עבור היהדות (גם אם לא באופן מיוחד ביחס לסוגית דת ומדע) היה הרב שג"ר.[21] הוא ראה בפוסטמודרניזם עמדה פילוסופית הנוחה ליהדות יותר מגישת האמת המדעית המודרנית. לדבריו, התודעה הפוסטמודרנית מעידה על תפיסת מציאות מפוכחת יותר בהשוואה ל"תודעה המודרנית המאוחרת" שקדמה לה. לדבריו, "הנפש חיה במספר עולמות שקשה לשלבם", אך היא אינה ממדרת אותם אלא מנהלת ביניהם "מערכת יחסים סבוכה". האמונה היא הבניה חברתית שהמאמין שלם אתה. באמצעות התודעה הפוסטמודרנית זוכה המאמין לאמונה בוגרת, שלא כמו תמימותו הנאיבית של המאמין הלא-מודע ושלא כמו האמונה המיתממת של המאמין המודרני. בכך נעשה האדם למאמין גאה, שאינו נדרש לנהל מלחמת הישרדות עם המדע באמצעות פלפולים אפולוגטיים, או לאטום את אוזניו ולהסתגר. מתוך גישה זו, מתקבלות הסתירות בין דברי חז"ל למדע כחלק ממערך שלם של חיים עם סתירות שהמאמין חי אתן ומסוגל להכילן.

הנביא מתאר את דבר ה' "כפטיש יפוצץ סלע".[22] בדומה למכת פטיש, המתיזה מגוש הסלע רסיסים רבים בגדלים ובצורות שונים, כך מקבלת התורה שבעים פנים. רסיסי הפירושים הנוצרים ממכת הפטיש מעידים שדבר ה' חזק כסלע, ושכאשר מנסה האדם לבקע ו'לפצח' אותו הוא קולט שבבים בלבד. על תופעה זו נאמר: "אחת דיבר א-להים, שתים זו שמעתי, כי עוז לא-להים הוא." כלומר: העובדה שבדיבור אחד של אלוקים טמונות משמעויות רבות היא דווקא ביטוי לעוזו של אלוקים, ולא לחולשתה של האמונה.

במובאות אלה ניתן לראות את רוח הפוסטמודרניזם, שאינה חוששת מהאמירה שאין אמת אחת, אלא ריבוי פנים, התלוי בזמן ובמקום, בהשפעות התרבותיות השונות ובפעולה האנושית המפרשת את המציאות. מתוך כך, הסתירות שפוגש האדם אינן ממוטטות את עולמו אלא דווקא משמשות חומרי בניין לעולם רעיוני חדש. ואכן, היכולת לחיות בשלום עם ריבוי אמיתות היא מסימני ההיכר של תלמידי חכמים – הם מתנצחים בהלכה כנושאי חרבות, אך "את והב בסופה". גישה המוכנה לקבל את הפסיקות ההלכתיות על כל המחלוקות החריפות ביניהן ואת כל הזוויות ההשקפתיות השזורות בדברי חכמים, ואף למצוא להן הצדקה וסימוכין במקורות, מעידה על כך שאיננו חוששים מסתירות, ואיננו תופסים את האמת באופן מונוליתי.

 

הסכנה שבפוסטמודרניזם שטחי

על אף שכאמור עולה הרוח הפוסטמודרנית בקנה אחד עם ההגות היהודית ויכולה להביא לנו תועלת, אני רואה בעייתיות עצומה בנקיטת גישה פוסטמודרניסטית רדיקלית. להלן אציג את ביקורתו של משה רט בספרו "פשוט להאמין" על גוונים רדיקליים (או שטחיים) של העמדה הפוסטמודרנית, המבטאה יפה את תחושותי בנידון.

ראשית, הטענה הפוסטמודרנית הכוללנית, שכל טענה היא תלוית תרבות, היא עצמה תלוית תרבות ופרי הבניה חברתית, ואינה משקפת את האמת האבסולוטית. משום כך יש לתת לה תוקף מוגבל, ולראות בפוסטמודרניזם תפיסה זמנית המוגבלת לתקופה זו. יש להתמודד עמה, אבל להיזהר מלהתייחס אליה עצמה כאל אמת אבסולוטית.

האמונה ביהדות אינה מחייבת את האמירה שזוהי האמת המוחלטת האחת והיחידה, אבל מכאן אין לקפוץ למסקנה שאין לה עדיפות על כל עמדה אחרת. השכנוע של המאמין עושה את אמונתו לעדיפה על כל האופציות האחרות

שנית, יש להבחין בין הטענה שדעותיו של אדם מושפעות מהתרבות שבה הוא חי (טענה סבירה למדי), לבין הטענה שאף דעה אינה מבטאת את האמת המוחלטת. במעבר מהראשונה לשניה יש קפיצה לוגית. מתוך נטיה לקחת בחשבון את ההשפעה החברתית-תרבותית, בסופו של דבר אנו מעניקים תוקף שווה לכל עמדה שהיא. לא יתכן להעמיד את הטענה שהארץ כדורית מול ההנחה שהיא שטוחה ועומדת על גבי פילים העומדים על צב ענק, כפי שסברו בעבר. לאחר תצלומים ותמיכות מדעיות רבות, יהיה זה אבסורדי לראות את שתי הדעות הללו יחסיות במידה שווה, בלי שום עדיפות לאחת על פני האחרת. דוגמא זו ממחישה את הרעיון שגם אם ידיעותינו נרכשות מתוך השפעה תרבותית מסוימת, אין זה הופך את כולן בהכרח ליחסיות. כשם שהמדע נוקט עמדה ברורה בעקבות מסקנות שהתקבלו על סמך נתונים אמפיריים, כך יש מקום לנקיטת עמדה גם כשמדובר בטענות מטאפיזיות. אני סבורה שטענות מסוימות משכנעות יותר מטענות אחרות, ואף שאני מודעת לקיומן של מחלוקות רבות, אין בכך כדי להצביע בהכרח על כך שלכל הטענות המוצגות יש תוקף לוגי שווה. אני רואה סכנה בהליכה קיצונית ברוח הפוסטמודרניזם ובקבלה של כל עמדה באופן יחסי. הקצנה בכיוון זה עלולה לגרום לאנושות לאבד את אמות המידה שלה, ולהוביל לקריסת החשיבה הביקורתית הייחודית לנו כבני אדם.

כשאנחנו מנסים ליישם תפיסה פוסטמודרנית רדיקלית אנחנו נדרשים להחליט האם היהודי המאמין נדרש לראות ביהדות "אמת מוחלטת אחת ויחידה", או שמא הוא יכול להתייחס אליה רק כאל "עוד דעה לגיטימית" במרחבי הפלורליזם, שאינה עדיפה על כל דעה אחרת. האפשרות השניה, כמובן, מקעקעת את יסודותיה של היהדות ומרוקנת אותה מחשיבותה.

לאור האמור לעיל, רט מגדיר אמונה כתחושת שכנוע. כלומר, השכנוע של המאמין עושה את אמונתו לעדיפה על כל האופציות האחרות. תחושת שכנוע זו אינה בגדר "שחור-לבן", היא מכילה רצף של גוונים: משכנוע עמוק, חוויתי ומחייב ועד השערה אינטואיטיבית בלתי מבוססת. אף שכנראה לא נגיע לאמת חד-משמעית אלא לתובנה מורכבת, עלינו להיות קשובים ל"מה משכנע אותי יותר ומה פחות". יתרה מזו, למרות המוגבלות האנושית וחוסר היכולת להגיע אל "האמת האחת והיחידה", אי אפשר להתחמק מבחירה. אנו מצביעים ברגליים למה שאנו מאמינים, ותיאוריות פילוסופיות הן גם בעלות צד מעשי מאד ואינן נחלתם של הוגים יחידים המטרידים עצמם בדקויות שאין להן השלכה פרקטית.

בסופו של דבר, איננו יכולים לפטור את עצמנו מקבלת אחריות בתואנות פוסטמודרניות אלו ואחרות. להפך: דווקא העמדה המורכבת מחייבת אותנו לבחור. תפיסת העולם של כל אדם מתבטאת בבחירות היומיומיות שלו, ולכן על האדם להיות מסוגל להשתמש באמות המידה שבידו, גם אם אינן חפות מהשפעה תרבותית

בסופו של דבר, איננו יכולים לפטור את עצמנו מקבלת אחריות בתואנות פוסטמודרניות אלו ואחרות. להפך: דווקא העמדה המורכבת מחייבת אותנו לבחור. תפיסת העולם של כל אדם מתבטאת בבחירות היומיומיות שלו, ולכן על האדם להיות מסוגל להשתמש באמות המידה שבידו גם אם אינן חפות מהשפעה תרבותית. גם אם לעולם לא נוכל להיות אובייקטיביים לחלוטין, אנחנו מסוגלים ואף חייבים לקבל הכרעה. ניתן להיות פתוחים לאמיתות שונות, אך עם זאת להפעיל חשיבה ספקנית החותרת לאמץ אמת משכנעת יותר מן האחרות. למעשה, גם מצדדי הפוסטמודרניזם אינם הולכים אתו בפועל 'עד הסוף', ושומרים לעצמם את הזכות לתור אחר אי קטן שבו מולכת האמת. עצם העובדה שהפעילות האינטלקטואלית נמשכת, היא עצמה ביטוי לכך שהפוסטמודרניזם הטוטלי אינו מושל בכיפה.

מה יעלה אם כך בגורלו של הקונפליקט בין תורה ומדע? כאמור, יש לחדול משכנוע אגרסיבי הטוען לאמת אחת ויחידה, אך זוהי רק ההתחלה. מסוכן יהיה אם נישאר רק בתפיסה הפוסטמודרנית שהצעתי כאן. לא ניתן להתעלם מכך שההגות הפוסטמודרנית מאיימת עלינו לא רק כבעלי מזג שמרני-מסורתי, אלא כמאמינים ושוחרי אמת.

אני סבורה שלכל אחת משתי הגישות – המודרניזם והפוסטמודרניזם – יש מה לתרום לשיח. גם בעידן הפוסטמודרני לא ראוי לוותר על חשיבה ביקורתית ועל הטון המשכנע והטוען לצדקתו, ירושת המודרניזם. השימוש בהם, עם זאת, יהיה מדויק יותר בזכות ההתפכחות והרחבת היריעה שהעניק לנו הפוסטמודרניזם. תקוותי שנשכיל לפתח שיח אינטלקטואלי זהיר ומודע, פתוח ומאפשר, ועם זאת חותר לאמת.

 


[1] רב שרירא גאון, אוצר הגאונים, גיטין ס"ח, ב'.

[2] מורה נבוכים ג, יד.

[3] מלחמות ה', מאמר חמישי ח"א פרק נב, הובא בהערות על הרלב"ג, בראשית טו-ד.

[4] המעיין, טבת תשל"ו.

[5] דגלנו, תשל"ו.

[6] בעניין זה ידועים דבריו של הרמב"ם במורה נבוכים ב, כה.

[7] לגבי טיעון זה וגלגוליו השונים, ראה: הרב נריה גוטל, השתנות הטבעים בהלכה.

[8] ראה למשל רבנו בחיי על התורה, ויקרא י"ח כ"ט. ובדורנו, ד"ר רפאל יצחק עציון, "אמת מדעית ואמת דתית", 1995.

[9] מאמר על ההגדות.

[10] באר הגולה, הבאר השישית.

[11] בבא בתרא דף ע"ג. הריטב"א (חידושי הריטב"א, בבא בתרא ע"ג) מציין שמטרת האגדה להמחיש את נפלאות ה' שהים אינו שוטף את העולם. הגאון מוילנא (בספרו על יונה ועל אגדות רבב"ח) מתייחס לאגדה זו כאל משל עמוק על מידת הגאווה שסופה להביא לכעס. גם המהר"ל (באר הגולה, הבאר החמישית) ראה לנכון לפרש את האגדתא כנושאת מסר רעיוני המסביר את הפסוק "יהי רקיע בתוך המים".

[12] ראה למשל את ספרו של הרב יונתן זקס, השותפות הגדולה: הדת, המדע והחיפוש אחר משמעות. ראה בספרו של שלום רוזנברג, תורה ומדע בהגות היהודית החדשה, "תורת התחומים", עמ' 126-89.

[13] ראה למשל ישעיהו ליבוביץ, "המדע ודת ישראל".

[14] ראה על כך אצל רוזנברג, עמ' 145-143, 46-42.

[15] ראה שם עמ', 42-40, 140-137.

[16] פחד יצחק, חנוכה.

[17] ראה על כך רוזנברג, "הסינטזה: גישתו של הראי"ה קוק", עמ' 164-149.

[18] ראה ברונו לאטור, "מעולם לא היינו מודרנים: מסה באנתרופולוגיה סימטרית", תיאוריה וביקורת 25, אביב 2005.

[19] פחד יצחק, חנוכה. גישה זו שורשה בשיטת הרמב"ן. סקירה וניתוח מקיפים של תפיסות על חידוש מתמיד בהגות היהודית לדורותיה ניתן למצוא בספרו של שלום רוזנברג, לא בשמים היא – תורה שבעל פה: מסורת וחידוש, וכן בספרו של יוחנן דוד סילמן, קול גדול ולא יסף: תורת ישראל בין שלמות להשתלמות.

[20] הקדמה לספרו דור רביעי.

[21] כלים שבורים, לוחות ושברי לוחות.

[22] ירמיהו כג. במקור נאמר הפסוק על דברי ה' אל הנביא, אך חז"ל ייחסו אותו לדבר ה' בכללותו.

Photo by Halacious on Unsplash

19 תגובות על “יהדות ומדע – מוויכוח לדיאלוג

  • התפיסה של המדע של כותבת המאמר שטחית. המדע זה דת למהדרין שמצריך אמונה יוקדת באינדוקציה ראה מה כתב הפילוסוף יום בנושא .
    המדע זה גם דת לא רציונלית כי לפי תפיסת המדע המודרני את העולם כעולם נסיבתי לא יכול להיות מדען מתבונן בעולם . קיומו של מדען ותפיסת העולם של המדע זה אוקסימורון מוחלט .
    הדת היהודית היא דת רציונלית שנותן את הפתרון היחידי לקיום התודעה ומתוך כך לבחירה . לא קיים איזה פילוסופיה שמגשרת הין תפיסת העולם של המדע לקיומו של תודעה .
    אין שום מודל מדעי לקיומו של האדם ולכן כל הדיבורים על "קידמה " שהמדע הביא הם דברים בטלים כי כדי להבין אם הכלים המדעים גורמי לקדמה או הפוך לנסיגה תלויים בהבנת קיומו של האדם .
    אדם דתי יכול להסתדר עם אבולוציה ואדם חילוני לא יכול להסתדר עם אבולוציה . מדע לא יכול לעולם לסתור את האמונה כי המדע הוא לא כלי להגיע לאמת כי המדע לא מגלה את האמת ולא יכול לעולם להגיע לאמת הוא רק נותן לאדם כלים להתמודד בעולם . בלי הבנה מהו טוב ומה רע האדם משתמש במדע בדיוק כמו אדם שנוסע 250 קילומטר בשעה עם עינים מכוסות . סופו להתרסק . כדאי מאוד שתעדכני את הידע שלך בפילוסופיה של המדע תמצאי דברים מפתיעים שמנוגדים לגמרי לתפיסה השיטחית מערבית ליברלית .

    • דברים מעניינים, אך המאמר מדבר אודות הדעת האנושית הפופולרית, וזה צורכי ציבור שאין ערוך לנחיצותם!

    • תגובה ליהודי :
      הנזק של חוסר ההבנה של מהו המדע מפיל חללים רבים . אני קורא להם תינוקות שנשבו. אתה מדבר אם אנשים אקדמיים שאין להם מושג ירוק מהו מדע . הם מסתנורים מכל המתמטיקה והנוסחאות חושבים שקים מאחורי זה איזה אמת . כאילו יש כאן אנשים רציונליים ואנשים דתיים לא רציונליים . כאשר המצב בדיוק הפוך לחלוטין .

  • מאמר מרתק, עשיר בידע ובחשיבה, נהניתי מאד גם מהצגת הדרכים המפוכחות לפתרון הקונפליקט בין תורה למדע, שבשונה מהדרכים האפולוגטיות המוכרות אינן מתיימרות לתת תשובה אלא להבהיר שהיחסים בין תורה ומדע מורכבים יותר מיחס ליניארי פשוט שאפשר לענות עליו במחי יד,
    מסכימה מאד עם התרומה של המבט הפוסטמודרני לאדם המאמין המודרני,
    והביקורת על חלק זה גם היא מעולה ומעוררת חשיבה.

    מעניין לחשוב ולדון האם לפי זה כן תיתכן נקודת מפגש בין התורה לבין המדע, האם יש סיכוי לדלות תובנות ולהעשיר את עולם התורה מתוך עולם הטבע והמדע.

    התרשמתי עמוקות ממך, חני, והייתי שמחה ליצור איתך קשר…

  • קראתי בעיון את מאמרה המקיף של חני ראקוב המסטרנטית , המביאה שלל גישות ושיטות לגישור בין מדע ותורה יישר כוח !
    כמי שהתמחתה בפילוסופיה האכסיסטנציאליסטית ומראשונות חוקרות המיגדר , נשאלתי תמיד איך נשארתי מוצקה כ"כ באמונתך , ללא ספיקות .
    כדי לפשט את הענין הגדרתי את השילוב בין תורה למדע בצורה זו :
    דת – בנויה משתי אותיות היא החלטית ואין כניסה לאותיות נוספות
    דעת – נכנסת העין החוקרת המתבוננת וכדו' וזה בסדר
    אולם במידה ונתגלתה סתירה בין השתים מחקתי את הע' מדעת ונשארתי איתנה בדת
    אמונה אינה תלויה בהוכחות , המדע – בנוי על הוכחות וראוי לראות בכל , אצבע אלוקים

    • במחילה מכבודך התפיסה שלך של הדת והמדע קצת ילדותית .
      אמונה מגיעה לאחר ברור רציונלי ממוקד על מהותו של האדם . אם אני מאמין בחיפושית לא נראה לי שזה מקדם אותי החתירה להבנת מקומו של האדם ביקום .
      המדע יכול להיות אך ורק כלי להתמודדות חלקית של האדם בעולם הפיזי בלבד . הפכו אותו לדת למהדרין . התפיסה שהמדע יכול להוביל לאמת או שיש בו משהו מהאמת הוא מוטעה . גם אם המדע יגיע למצב של 100 אחוז יכולת חיזוי של תהליכים למשל בפיזיקה לעולם לא נדע אם זה אמת או שקר . כדאי מאוד לראות בנושא את השר שטייניץ פילוסוף בעבר מדבר בנושא . ולכן כל ה"הוכחות " של המדע הוא בגדר של איזה אומדנא בלבד . לעולם המדע לא הגיע ולא יכול להגיע לאמת אפילו השולית ביותר. חוסר ההבנה הזה של המדע הוא אחד הדברים שגורמים התקררות של אנשים דתיים שנכנסים לאקדמיה בגלל תפיסה ילדותית של המדע .

  • לא אלמן ישראל!
    קראתי ונהניתי מאוד מהידע המקיף, מהניסוח הברור ומהצניעות המבצבצת מכל שורה.
    שירבו חושבים וחושבות כמותך.
    ברשותך, אציג דברים אלה (תוך הזכרת שמך) בפני ידידים ותלמידים.
    בהצלחה לכל אשר תפני!

  • חני, מאמר מושקע לעילא ולעילא, כל הכבוד.
    הצגת היחס בין התורה והמדע כקונפליקט, היא לא מדוייקת.
    לפי התורה, מטרת החיים היא העולם הבא,
    לפי המדע, מטרת החיים היא העולם הזה,
    ולכן המדע מבקש לענות על השאלה, מה צריך לעשות כדי שיהיה יותר טוב בעולם הזה,
    והתורה מבקשת לענות (וגם עונה בפועל) על השאלה, מה צריך לעשות כדי שיהיה יותר טוב בעולם הבא,
    הקונפליקט הוא בגישה הזו ומכאן נובעים כל ההבדלים, התורה והמדע פשוט לא מדברים באותה שפה,
    ***
    הפוסטמודרניזם, דווקא עושה עבודה טובה בניקוי הראש של האנושות,
    הוא מרוקן ממשמעות כל אמת ואמונה שבני אדם מחזיקים,
    ויוצר ואקום, שאליו תיכנס בסופו של דבר האמת האחת והיחידה שקיימת בעולם,
    כמאמר הנביא "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"

    • קו נקודה היקר – "לפי התורה, מטרת החיים היא העולם הבא"

      אם הכוונה שלך עולם הבא = הדור הבא = צאצאיך לדורי דורות. אז אתה צודק. וזה באמת המושג עולם הבא החז"לית.
      אבל אם הכוונה לעולם אחרי המוות?! הטיעון הזה הוא ההוכחה שאסור לסמוך על המדע.
      הרי אייך נכנס הדבר הזה ליהדות, כי המדע של פעם = אפלטון, המציא את השטות הזה. והמונים יהודים האמינו בשטות הזאת כולל הנצרות והאסלם, ולכן החכמים זרמו עם ההמון.
      אבל שהגיע יום הדין ורוח החירות התחילו לנשוף והשחרור מהדתות השקריות הפך לעובדה, אז בטעות גם היהודים עזבו את היהדות בגלל השטות הזה, כי המדע של היום לא יכולה להוכיח את זה.
      כלומר מי שהפך את היהדות תואמת עם המדע של אפלטון, הרס את היהדות תרתי משמע.
      אותו דבר קורה היום שמי שהופך את היהדות תואמת עם המדע של היום, הורס את היהדות תרתי משמע.
      אותו דבר מי שהופך את היהדות לתואמת ללאומניות, הורסת את היהדות תרתי משמע.

    • מקסמן, האם הבנתי נכון שאתה כופר בחיים שלאחר המוות? תצילנה אזניים שכך שומעות, מקווה שתחזור בך כל עוד לא הגעת לשם.
      היהדות אינה צריכה להיות תואמת עם המדע, מכיוון שהיא פרדיגמה שלמה "עגולה" שעומדת בפני עצמה ומספקת תשובות טובות יותר מכל פרדיגמה אחרת,
      דא עקא, שבעוד שהידע המדעי של חכמי התורה מגוייס כולו למענה על השאלה- כיצד להשתמש בעולם הזה כדי להגיע טוב יותר לעולם הבא, (והתשובה הזו, אכן כן משתנה מדור לדור),
      הרי שהידע המדעי של אנשי המדע מגוייס כולו למענה על השאלה- כיצד להשתמש בעולם הזה כדי להספיק לחיות טוב יותר בעולם הזה,
      ולכן אין כאן באמת קונפליקט, אלא יש חלקים במדע שהתורה לא מעניקה להם חשיבות מכיוון שאין להם רלוונטיות לחיי העולם הבא, זה הכול.

    • קו נקודה היקר
      אין כאן רלוונטיות האם אני אישית כופר בחיים אחרי המוות (לספק את הסקרנות אני אומר רק זאת, שאישית נאמן עלי דברי הרמב"ם בתחילת פרק חלק בסנהדרין, שאנו פשוט לא יודעים ואין אצל חכמינו דעה מגובשת בכל נושא שכר ועונש ועיין שם בעיון רב).
      הדיון זה האם אפשר להעמיד את היהדות על השטות הזו. כי אי אפשר להעמיד את היהדות על הרחקת עדיו, על דרך "הרוצה לשקר מרחיק עדיו". השפתי כהן מסביר למה משה רבינו בעשרת הדברות בפרשת ואתחנן אומר לשמור שבת משום יצאת מצרים ולא משום מעשה בראשית, כי יציאת מצרים הם ראו והיו, מה שאין כן מעשה בראשית לא ראו ולא היו ולכן זה מבחינת הרוצה לשקר מרחיק עדיו.
      כלומר אנו רואים שאפי' משה רבינו הבין שאי אפשר להעמיד את התורה על דברים שאפשר לפקפק ועל דברים שאי אפשר להוכיח.

      מה עוד. חשיבתית\פילוסופית\לוגית אם אתה מעמיד את כל התורה על החיים אחרי המוות, לא צריך טעמי המצוות הרי מספיק שהאלוהים יתן מצווה אחת וזה לרקוד טנגו כל היום, ותקבל שכר. כלומר כל המצוות הם שרירותיים בלי מטרה אלא מטרת השכר אחרי המוות. והיות שיש טעמי מצוות ויש הבדל בין המצוות בחשיבותם ובעונשם ובשכרם, זה אומר שיש מטרה לכל מצווה על דרך שכר מצווה מצווה ושכר עבירה עבירה.

      ואם נכון שלכל מצווה יש מטרה בפני עצמה, העושה את המצווה הזאת למען החיים אחרי המוות לא מקבל את התוצאה המבוקשת, ואז לעומק מקבל את עונשי התורה.
      למשל: אם המטרה זה עולם הבא = דור הבא על דרך מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. אז אם הוא טועה לחשוב על עולם הבא של אחרי המוות, הוא לא פועל לכיוון של לזכות ב'מה הוא בחיים אף זרעו בחיים ומקבל את עונש כרת של תורה = נכרת מהעולם במציאות העובדתית.
      אם תעמיק בזה תבין כמה זה אסון לאדם ללכת אחרי החשיבה הזו. הרי אנו רואים שכל אלה שחושבים ככה מקריבים את זרעם על המזבח. הרי הוא מוותר דיי מהר על זרעו לטובת החיים אחרי המוות האישי שלו. לדוגמא: הבן שלו שכב עם אשתו (מקרה יעקב אבינו ובנו ראובן שזה כמובן לא היה – על דרך מי שאומר חטא, טועה – אלא דברי נביאים בלשון הבאי בכדי להעביר לנו מסר תבוני לדורות), האם על עוון כזה, הוא יזרוק את בנו מקהל השם?! זה תלוי לגמרי מהי החשיבה שלך אם החשיבה כמו יעקב אבינו, אז לא תזרוק אותו מקהל השם ( מלמד שלא הוכיחן משה אלא סמוך למיתה. ממי למד, מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה. אמר, ראובן בני, אני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו, כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי.), אבל אם החשיבה שלך היא החיים אחרי המוות, מה הבעיה שהבן ידבק בעשו, אתה בכל מקרה תקבל את שכרך אחרי המוות.
      ועינינו רואות שהורים מוותרים מהר על הילדים שלהם על שטויות ממש (כמו מנהגי שטות של הקהילה והמשפחה), רק בגלל שלא מבינים שהבן הזה, זה החיי נצח שלהם. כלומר הוא הוא העולם הבא שלהם.

      עוד דוגמא: הדתי הלאומי שמקריב את הרווקים והרווקות שלהם על מזבח הלאום לפני שזכו בזרע = רווקים ורווקות. אילו הבינו מהי חיי נצח של תורה, לעולם לא היו עושים שטות שכזה. אבל והיות שהם כנראה מאמינים בחיים אחרי המוות, הם הופכים את הילדים שלהם לקדושים וכו' וכו' ומאבדים את החי הנצח שלהם (לא נכנס עכשיו לעצם חטא של להעביר את בנו למולך שעל כך ההורים חייבים מיתה).
      הטמטום הזה מביא לא רק שהם מקרבים את זרעם למולך, הם גם רוצים לגזול את זרעיהם של החרדים למולך בכפיה מכוח הריבון.
      אתה מבין לאן חשיבה לא נכונה מביא את האדם היראי השם לאבדון ולהיות מקריב את צאצאיו למולך ועוד לנסות לגוזל נפשות של אחיו היהודים?!

      נסכם: כל מי שמעמיד את היהדות על החיים אחרי המוות, לא מחפש טעמי התורה ולא מבין את התורה, ולכן הוא הולך לאבדון בטוח. כלומר כל קללות התורה מקוים בו רח"ל. ועוד לוקח עמו לאבדון הרבה אנשים תמימים ויראי השם.
      ולכן אין כאן שאלה האם אתה כופר בחיים אחרי המוות או לא, אתה יכול להאמין בזה בכיף, אבל שתדע, את התורה ואת היהדות אתה בשום אופן לא מעמיד עליו. כלומר להבין את התורה ולקיים את התורה, אתה חייב להתעלם לגמרי שהיא קיימת.

      יש עוד הרבה לדבר בנושא אבל אני לא רוצה להאריך יותר. אם תרצה אני במייל הזה maxmen111@gmail.com ואפשר להתפלסף עד אין סוף בנושא הזה.

  • קודם כל תודה רבה לך. היה ממש כיף לקרוא מאמר שכולו אינטליגנציה גבוהה.

    לעצם הדיון:
    אין וויכוח ולא יהיה דיאלוג בין היהדות למדע. מהסיבה האחת שהן לא אותו נושא ולא אותו תחום. המדע עוסקת בידע והיהדות עוסקת במעשים. כמובן בכדי לעשות מעשים ולהצליח צריכים את הידע. ולכן היהדות הלכה למעשה צריכה את הידע ורק על פי הידע בהווה נפסקת כל ההלכות. למשל האם לצום בכיפור או לחלל שבת, נפסוק על פי הידע שלנו היום ולא על פי הידע שלנו אתמול. לדוגמא לא נחלל שבת או כיפור על פי פסק הלכתי או קבלי של אתמול, אלא על פי הידע ועל פי הפסק שנסמכת על הידע העכשווי. ולכן תמיד הלכה למעשה המדע על העליונה בתחום הזה של הידע. כלומר שהיהדות צריכה את הידע, היא לא מדפדפת בספרים, אלא הולכת למומחים של היום.

    ולכן לומר שיש וויכוח או דיאלוג בתחום הידע, זה שטות מוחלטת. אין לנו וויכוח עם הידע העכשווי, אנו מאמצים את הידע העכשווי כדבר השם משמים וככה נפסקת ההלכה. אנו יודעים שהידע מתפתחת עם הזמן ולכן צריכים פוסקים חדשים בכל דור ודור.

    כאמור היהדות עוסקת במעשים והמדע עוסקת בידע. וכן בני המשטרים עוסקים במעשים והמדע עוסקת בידע.
    הוויכוח והמחלוקת בין היהדות לבני המשטרים, היא במעשים. ואין כאן שוויון שאפשר לומר יש לנו וויכוח או דיאלוג עם בני המשטרים. כי הם מרוב חוצפתם כופים עלינו ועל היהדות את סמכותם בכוח.
    כל העיסוק של בני המשטרים בוויכוח שהם עושים עמנו כלפי המדע וכלפי האם יש אלוהים או אין רח"ל, באים לדבר אחד והיא לטעון שכפיתם וסמכותם צודקת ומוצדקת. הם רוצים את היהודים הבני חורין ככנועים למולך.

    ולכן שהיהדות מאמצת או לא מאמצת חלק מהידע, היא תמיד אימוץ לטובת האדם. שבני המשטרים מאמצים את הידע, הם תמיד שואפים להשיג עוד ועוד כוח על דרך "ידע = כוח". ולא רק זה, שבני המשטרים אומרים לנו מהי האמת המדעית, אי אפשר לסמוך עליהם שזה באמת האמת המדעית.
    שבני המשטרים רואים את הידע החדש שצמח מהמדע, הם מגייסים אותו למען הישות הדמיונית למען ההון הכלכלי האישי של השרלטן.
    שהיהדות רואה את הידע החדש, היא מגייסת אותו לפרט ולטובתו נטו. ובדיקת "דור ישרים" תוכיח שזה עשורים שיש למדע את הידע ואת היכולת למונע להביא ילדים פגויים רח"ל למשפחה, והנה הבני חורין החרדים מיד גייסו את הבדיקות כחלק בלתי נפרד ממוסד הנישואין. כלומר לא נסגרת שידוך ביהדות החרדית בלי בדיקות דור ישרים.
    עוד דוגמא: תרופה חדשה לחולי סרטן שעולה המון כסף. בני המשטרים לא מכניסים אותו לסל הבריאות ולכן כל חולי הסרטן האלה אצל בני המשטרים ימותו מהמחלה. מה שאין כן חולה חרדי יקבל את התרופה בקהילה.

    אפשר להביא מאות דוגמאות שכאלה, מה עושים בני המשטרים עם הידע החדש של המדע, ומה עושים החרדים עם הידע החדש. מה מקפיץ את החרדי לפעול בעקבות ידע חדש. ולמה זה לא מקפיץ שום אדם אצל בני המשטרים לפעול (בלי הכללה כמובן, הרי תמיד יש כאלה גם אצל בני המשטרים שיש להם את אותו רוח של חירות וחופש ועושים הרבה למען הפרט. אבל זה לא מגיע מהמשטר אלא הפוך, הם גם צריכים להילחם מול שרלטני המשטר כמונו)?! התשובה היא שרק בני חורין יכולים ומרגישים צורך לעקוב אחרי הידע החדש. בני המשטרים הרובוטים, תמיד סומכים על הגננת המשטרי שיפעל לעשות משהו בעקבות הידע החדש. ולמה באמת במשטרים לא מגיבים מהר כמו הבני חורין?! כי להם יש אינטרסים אחרים לגמרי, שיקולים אחרים לגמרי. ראיה אחרת לגמרי, הם רואים ישות דמיוני ולא בחור ובחורה שהולכים לסגור שידוך. מה עוד שתמיד אצל בני המשטרים אחד זורק על השני את האחריות. מה שאין כן אצל בני חורין כל אדם מרגיש אחריות לזולתו משום עריבות קהילתית.

    לסיכום:

    1) הידע המתפתחת זה נתון עובדתית (שקיים ב"ה בעקבות שהמשטרים במאות האחרונות שחררו קצת את העבדות האדם ונתנו לו חופש לחקור. כמובן המשטרים עשו את זה כאינטרס. אבל אנו הבני חורין מרוויחים מיזה ומגיבים מיד ב"ה).
    השאלה מה עושים עם זה אם בכלל עושים משהו.
    התברר שדווקא הבני חורין מנצלים את זה לטובתם ולטובת הזולת מה שאין המשטרים מנצלים את זה לטובת הישות הדמיונית ולטובת ההון של השרלטניים.
    התברר שמבחינת הפרט שזה כל אחד ואחד מאתנו, תמיד הפרט שלנו ער לדברים ומגיב מיד, מה שאין כן בני המשטר ממשיך לראות סדרות ומשחקי כדור רגל\סל.
    ולכן תמיד עדיף לנו להיות מהבני חורין ושצאצאינו יגדלו בו, ולא להיות אצל בני המשטרים עם הגננת שלהם.

    2) בני המשטרים רוצים לגייס את המדע בכדי לשלול מאתנו את חירותינו. כלומר הם רוצים סמכות וריבונות על האדם. ואם אפשר לגייס את המדע לכך, למה לא?!
    וכאן נשאלת השאלה למה חושבים בני המשטרים שאם רק נוכיח שהידע שלנו היום יותר טובה מהידע של חכמינו מאתמול, מיד בני החורין ייכנעו למולך?! מה הקשר?
    למה חושבים בני המשטרים שאם רק נוכיח שאין אלוהים רח"ל, היהודי יוותר על חירותו?!

    ובכן, זה בא להם מבורות מוחלטת ומחוסר ליבה\חינוך יהודי.
    הם חושבים שבני אנוש לא יכולים להתנהל בלי גננת\משטר וסמכות ריבונית, ולכן בוודאי יש לבני חורין איזה סמכות. או סמכות אלוהית או סמכות חכמים. כלומר אם האלוהים הוא הסמכות, אז בואו נוכיח להם שאין אלוהים. ואז הבני חורין יצטרכו לאמץ את ריבונותם וסמכותם ויצטרכו לבקש מהשופט ברק זכות לנשום. כלומר השופט ברק הוא האלוהים שלהם והם רוצים שגם אנו הבני חורין יקבלו אותו כאלוה.
    ואם החכמים שלנו הם הסמכות, אז בואו נוכיח להם שהחכמים שלהם, לא כל כך חכמים.
    ככה חושבים בני המשטרים הבורים והפנאטים. (והבורות הזה קיימת גם באקדמיה ובאוניברסיטאות. ככה שאנו רואים את בורותם בתחום הזה, אנו תמיד מתחילים לפקפק בכל שאר הדברים שיוצא מבית מדרשם. ככה שאפי' נתונים מדעים שלכאורה הן עובדות, אנו אמורים עצמאית לחקור לעומק ולא לתת בהם אימון (הקורונה היא דוגמא מאלפת).
    כלומר חכמי הזמן שלנו, בודקים כל דבר לעומק ולא סומכים בכל מה שיוצא מבית מדרשם אפי' שמדובר במדע. והנה ברווחנו בכפליים)

    ובכן לא צריך כאן בצריך עיון להסביר את זה. שאין סמכות אלוהית ואין סמכות חכמים. יש שוק חופשי מהאל ומהחכמים מעצם העובדה שאין היהודי מקים על עצמו ריבון עם שוטר. כלומר לא האלוהים ולא החכמים הקימו עלינו סמכות ריבונית ושוטר.
    אז מה כן יש לנו?! יש לנו בשוק חכמים והשוק קובע מה לקחת מהם ומה לא. יש בשוק את האלוהים שאומר לנו תמיד "ובחרת בחיים". ואנו בני השוק בוחרים האם לבחור בחיים או לא. וזה מה שמסביר את העובדה שרוב רובם של היהודים לא שומרי תורה ומצוות. כי פשוט אין ריבון ואין שוטר.
    ואם ישאל אותנו בן המשטר, אבל אתה כן מאמין באלוהים?! נענה לו בוודאי, גם אתה מאמין באלוהים, אחרת אייך אתה מדבר אלי?! הרי בשביל לדבר אלי אתה חייב להניח שיש לי את אותו בינה אחדותית כמו שלך יש. כלומר אפי' שפרצופיהם וטביעות האצבעות והדי אן איי שונים, יש משהו שאוניברסלי אצל כל האדם שזה הבינה האחדותית. שמיזה נובע שכל בן אנוש מאמין במתמטיקה ובלוגיקה ועושה מדעים וממציא שפה לדבר בו ולכן אתה מדבר עמי.
    אתה כבן המשטר בוחר באלוהים בשביל הידע = כוח. אנו היהודים בוחרים באלוהים בשביל מוסר וערכים = נבואה.
    אבל אפי' שיש אלוהים, יש לנו כבני חורין בחירה חופשים האם לקבל את דבריו או לא רח"ל. מה שאין כן אתה, אתה כופה על היהודי לקבל את אלוהתך עלי ועוד מביא לי שוטר עם רובה וביא לי את השופט שחושב שאין לי זכות מוקנה לנשום בלעדיו.

    לסיום:

    יש וויכוח אחת ויחידה בין היהודי לבן המשטרים.
    היהודי טוען שאדם בן חורין וחייב כל אדם לומר שכל העולם נברא בשבילו. ולכן שכל העולם שייך לכל אחד בנפרד, צריך לעשות צדק ומשפט וסדר נכון.
    בני המשטרים טוענים שאין חירות האדם, יש ריבון אנושי על האדם והוא מחליט מה נכון ומה לא נכון, הוא מחליט האם מגיע לך משהו או לא. ויש הבדלים בין בני המשטרים בעולם, יש שנותנים יותר חופש וחירות ויש כמו הישראלים שחושבים שהם הם בעצמם אלוהים ועוד סוג אלוהים שכופה את עצמו כמו חזיר ועוד אומר שאין אלוהים אחרים על פניו.

    • אם היית בצד השני היית טוען בערך את אותם טענות כלפי הצד שעכשיו אתה נמצא בו.. קצת ענווה ואהבת ישראל לא תזיק לנו! לא חייבים לשלול את הצד השני, ולא לפחד ממנו. תתמקד במה שטוב אצלך ואל תחשוב שיש לך זאת מכח בחירה ומאמצים. תרגע, זכית במורשת טובה והיא לא תברח לך לשום מקום. כעת, תפקח עיניים ותראה שיש גם לציבורים הנוספים בעם ישראל מעלות גדולות ועצומות. הקדוש ברוך הוא צופה לטובה ולא צופה לרעה! מה נראה לך ששנאת חינם היתה באמת חינם בעיני השונאים, הם חשבו כמוך! מספיק עם זה! כבר אין בזה שום צורך!

    • יהודי היקר

      אני חושב שזה ברור מאליו שיש לכל אחד דעה משלו ואהבת ישראל וכו' וכו'. אבל יש לזה תנאי שאף אחד לא כופה את דעותיו על זולתו. וציינתי כבר בתחילת הדברים והסברתי. שאין שוויון בין הבני חורין לבני המשטרים, כי בני המשטרים באים מכוח הריבון בכפיה. כלומר וויכוח ודיאלוג אפשר בין בני חורין עם שוויון. אבל בני המשטרים מול הבני חורין, הם סתם לייצנים, הם רוצים פשוט רוגע ושקט בשליטתם ושח"ו הבני חורין לא יפקפקו בסמכותם הריבונית.

      לגבי הטיעון שאילו היית או נולדתי במקום אחר הייתי אומר הפוך.
      הכשל הלוגי בטיעון כאן זועק עד השמים. הרי אתה מניח מראש שאין לאדם בחירה ודעותיו נכתבים מראש, אז בשביל מה הדיון כאן? למה אתה מטיף על אהבת ישראל ועל קבלת דעות של אחרים, הרי אין לאדם בחירה?!

      לסיום:
      לעשות פסיכואנליזה על האדם הכותב במקום להתמקד בתוכן הדברים הנכתבים, לא תביא אותך לשום מקום. בדרך כלל עצלנים להעמיק בדברים לעומקם מחפשים את מקור הכותב (אה, הוא ליטאי. אה, הוא חסידי. אה, הוא דתי לאומי. אה, הוא חילוני וכו' וכו') ככה פותרים את עצמם מלהעמיק בדבריו. וזה אגב הסיבה שאני אנונימי בכדי לא לתת לעצלנים את התירוץ הזה.
      אחד מרבותי בשיעורי תורה נהג ככה תמיד, לא לציין מי אומר מה, אלא להעמיד את הדברים כשלעצמן למבחן בפני התלמידים. הפלוס לזה היה שתמיד פיחדנו אולי זה מישהו גדול בתורה ככה שהתעמקנו הרבה בתוכן הדברים שמה תתברר לבסוף כמה קלי דעת היינו בלשפוט את הטיעון בשטחיות.

  • אוסיף נקודה:
    היהדות מבוססת גם על העובדה שאבות אבותינו עמדו בהר סיני וקיבלו את התורה. ורק שם התקבעה האמונה. גם באלוקים וגם במשה. (עיין בדברי הרמב"ם על נביא שקר המתנבא נכונה לגבי העתיד).
    איל אני יודע זאת? כי אבי אמר לי שאביו אמר לו שמה שכתוב בתורה על מעמד הר סיני הוא נכון. ואביו שמע מאביו וכן הלאה….
    אין פה רק נושא של אמת משכנעת וכו' אלא מסורת בן מפי אב שבסופו של דבר היה נוכח במקום.

  • מאמר יפה ונצרך לנבוכים, שמן הסתם יתרבו מאוד בקרוב..
    האלוקים התגלה בהר סיני. ואף לאבינו אברהם. "ולא נאמר עוד אלוהינו למעשה ידינו" אומר הנביא. כל הדיון הסבוך נוגע לדעת האדם ובחירתו. אך התגלות האלוקים לא נבעה מהאדם, כמו שהאדם עצמו לא עשה את עצמו. לכן, דברי התורה הם אמת מוחלטת מצד עצמם ודאי, דהיינו מצד האלוקיות שלהם "וה' אלוקים אמת". אמנם מצידנו יש אכן מקום רב לדיונים אלו, ולשים ככל הניתן את האמת כשייכת אך לאלוקים לבדו ואותנו למחפשי אמת דהיינו דבקים באלוקים. שתי דברות ראשונות שאמר לנו האלוקים בהר סיני חיות וקיימות נצרכות להקשבה וביצוע מתמידים וגוברים. אילו היינו יודעים להקשיב לאנכי ה' אלוקיך ויכולים לקיים את לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני באופן מוחלט הכולל את מעמקי האדם כולם, את זמני ההסטוריה כולם ואת פרטי בני ישראל כולם, או אז כבר היה העולם שלם בגלוי. ומערכת הקיום וההפנמה של שתי דברות אלו גורמות לכל המון וסאון הדיונים של מאמר זה (המיוחד כל כך) ודומיו הקודמים ושיבואו. אכן רצה האלוקים בתהליכים.. ותורת הקבלה מלכתחילה מציגה את העולמות העליונים כך. אין צורך כל הזמן לחפש יישוב דעת בין סתירות. יש בכך מעט מחטאו של האדם הקדמוני. אין בן דוד בא אלא בהסח הדעת. במניין הספירות, לא מונים את הדעת והכתר יחד. או דעת או כתר. וכתר מלכות אנו מבקשים "ובקשו את דוד מלכם". בתהליך של דבקות בין האדם לאלוקים מוכרחים הדברים להתבאר ולבוא באופן של סתירות בדעת, רק כך מתגלה הכתר. אמנם הוא מיישב את מקומו של הדעת גם כן ולכן צריך מאמרים כאלו, אך לא רק. לעצם הסתירה ולמצב העולם ודעותיו כיום יש משמעות אלוקית מדויקת מאוד. הסתירות מזככות את הלב "וליבי חלל בקרבי". נותנות הן תשוקה אל הדבר שעוד לא התגלה "הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה: לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים.. ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם ה' כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכור עוד".

  • הסתירה או הויכוח בין תורה למדע נמצאת בשני מישורים שונים. האחד סתירות בין מדע אמפירי למדע על פי חז"ל כמו גיל העולם ( ביולוגיה ) או סתירות עובדתיות כמו מספר כוכבים ואופן סיבוב כדור הארץ.

    המישור השני היא בשאלה המהותית יותר האם קיים מודל מדעי שמסביר את מכלול הטבע ללא בריאה תכליתית. ותפיסה לפיה היקום הוא תוצאה של נסיבות שבאקראיות ( של מיליארדי שנים) פועלים יחד בהרמוניה. ומהווים הסבר לשאלה הקוסמולוגית.

    בכל מה שנוגע לסתירות בין המדע האמפירי לחז"ל אין במאמר כל חידוש. שכן הדיאלוג שמנסה כותבת המאמר לייצר אינו אלא מונולוג אמוני שבורח מהויכוח האמיתי האם ניתן ליישב את הסתירות ? לייצר יקום מקביל של ספירות קבליות שמסבירות את כוונת חז"ל שלא כפשוטם. אינו דיאלוג אלא עיוות המציאות. שכן לעולם לא נגיע לחקר האמת אם כל צד יסביר שמה שכתב הוא בבחינה מסויימת וכמטאפורה. כמו זו שניסתה לתרץ את השאלה הביולוגית היכן מיוצר הזרע. הרי מדובר במשחקי מילים ריקות מתוכן.

    בנוגע לשאלה המהותית האם קיים מודל שנותן הסבר מניח את הדעת לקיומו של עולם ללא בורא. אכן בשאלה הזו אפשר לייצר דיאלוג שכן גם אם קיים מודל כזה לא מדובר במדע אמפירי. כמו שהאבולוציה היא תאוריה שמגובה בנתונים מדעיים. שכן האבולוציה אכן קיימת בטבע. ומסבירה את רוב התופעות בתוך הטבע. אבל הוכח רק כמודל שפועל בתוך הטבע ולא כסיבה ליצירת הטבע.
    וכאן הויכוח עוסק בשאלה האם אפשר לראות במודל הזה את סיבת עצם הבריאה. וכאן השאלה היא גם פילוסופית ולא רק מדעית. כאן נמצא פתח לדיאלוג. בכל מה שקשור לסתירות בין חז"ל למדע. היהדות המאמינה חייבת לנקוט עמדה ברורה שדברי חז"ל בנושאים אלו אינם חלק מתורה שבעל פה כמסורת מסיני. אלא כדברים שנאמרו על דעת אותו חכם ספציפי. ( כמו עמדת הרש"ר הירש) והמדע הוא זה שצודק. הטעות האמיתית נמצאת בנקודת המוצא שכל הגמרא הם מסורת מתורה שבעל פה. בעוד שהאמת היא שהרבה דברים נאמרו על דעת החכם שאמרו.

    • אין ויכוח בין מדע לדת . ולא יכול להיות ויכוח כזה .
      פשוט אין לאדוני מושג מהו המדע . כאשר אדוני יבין מהו המדע יבין שאין בעיה .
      המדע הוא לא אמת ואין שום דבר שהמדע יכול להגיד זה האמת. ולעולם הוא לא יכול להגיע לאמת . גם אמת פיזיקלית פשוטה .
      המדע זה התאור הכי טוב שאנחנו מסוגלים להגיד על המציאות במגבלה של הכלים והיכולת שלנו להביט במציאות . ולעולם לא נוכל לדעת את המגבלה הזאת .
      המדע זה דת למהדרין . היא דת בלי רציונל כי לפי תפיסת העולם של המדע לא יכול להיות מדען מתבונן בעולם .

  • לא יתכן להעמיד את הטענה שהארץ כדורית מול ההנחה שהיא שטוחה ועומדת על גבי פילים העומדים על צב ענק, כפי שסברו בעבר. לאחר תצלומים ותמיכות מדעיות רבות, יהיה זה אבסורדי לראות את שתי הדעות הללו יחסיות במידה שווה, בלי שום עדיפות לאחת על פני האחרת.

    סליחה חז"ל סברו שהארץ שטוחה….ממתי יש דעה אחת וקבלו אותה ללא עוררין?

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל