לאחרונה נתקלתי בפוסט משמיץ בפייסבוק: "שלושת הדיברות של החרדיות: לא תתגייס, לא תעבוד, כן תגנוב." ניתן להעמיד את שלוש הטענות על טענה אחת: ההתבדלות משחיתה.
חרדי ממוצע לא יתרגש מהביקורת, שהרי הציבור החרדי מושמץ על ידי הצד החילוני מאז תנועת ההשכלה, ובלי קשר למדינת ישראל, לגיוס או לכלכלה. אך למען האמת הפנימית שלנו, אסור להתעלם מטענות אלו. החובה מוטלת עלינו לבדוק את עצמנו: האם אנו פועלים באופן נכון? מה ניתן לשפר?
מול רוחות ההשכלה והחילון שהחלו לנשוב לפני כמאתיים שנה, העם היהודי התפלג לפלגים שונים. חלק הצטרף למהפכה ועזב את דרך התורה באופן מלא, וכך נוצר המגזר החילוני. חלק הצטרף חלקית למהפכה תוך שימור זהות יהודית תרבותית פולקלוריסטית מסוימת באמצעות קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות. חלק אחר המשיך באופן מוצהר בחיי תורה ומצוות, בשילוב פתיחות ברמות שונות לעולם החיצוני, בין אם בקהילות "תורה עם דרך ארץ" (בסגנון הגרמני, או של אורתודוקסיה המודרנית של ארה"ב) ובין אם בקהילות הציונות הדתית (בתקופה מאוחרת יותר). המגזר החרדי בחר בהתבדלות מלאה: העולם מעבר אחד, החרדים מהעבר השני.
בישראל, מדינה עם תקציבי דת ורווחה, בחירה זו הובילה לסגנון חיים של עוני הנשען על תקציבי ממשלה. זהו מודל שמעודד תמיד, בעולם כולו, רמאות, גנבה וזיוף נתונים מול השלטונות כדי לקבל תקציבים, הנחות וסבסוד
עידוד הישיבה באוהלה של תורה למשך שנים ארוכות יושב על מניע דומה: כך ניתן להמשיך את ההתבדלות ולמנוע את הממשק עם העולם שבחוץ, המתרחש בהכרח במסגרות של תעסוקה כללית, קל וחומר בשרות צבאי. בישראל, מדינה עם תקציבי דת ורווחה, בחירה זו הובילה לסגנון חיים של עוני הנשען על תקציבי ממשלה. זהו מודל שמעודד תמיד, בעולם כולו, רמאות, גנבה וזיוף נתונים מול השלטונות כדי לקבל תקציבים, הנחות וסבסוד. טענות בדבר אי־ההשתתפות בנטל ולקיחת תקציבים הן למעשה קריאה אחת: "אל תתבדלו!"
לדרישה זו משיב הציבור החרדי תשובה אחת: "נתבדל גם נתבדל. התורה היא חיינו." כבר השיב ר' עקיבא לטענות דומות במשל השועל והדגים: כמו שדג אינו יכול לחיות מחוץ למים, כך אין אנו יכולים לחיות ללא התורה. אולם יש להבחין בין יציאה לעבודה לבין שרות צבאי. המסגרת הצבאית היא מסגרת היררכית נוקשה שבה דבר המפקד הוא מעל הכל. בנוסף לכך, גיל השרות הוא שמונה עשרה, שהוא גיל צעיר מאד – המועמדים לשרות הם עדיין בגיל ההתבגרות, שהוא התקופה המשמעותית ביותר לבניית הקומה התורנית של האישיות.
לעומת זאת, יציאה לעבודה לא אמורה ליצור אתגר גדול כל כך, מה עוד שלימוד תורה על חשבון הציבור אינו רצוי, כדברי הרמב"ם החריפים בהלכות תלמוד תורה:
כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים, "כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם". ועוד ציוו ואמרו, "אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן". ועוד ציוו ואמרו, "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות", "וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון". וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות.
ובכל זאת, הציבור החרדי מסליל את הגברים לחיים של תורה, ואת עול הפרנסה הוא מטיל על הנשים, תוך הישענות נרחבת על תרומות, סבסודים ממשלתיים, קצבאות והנחות שונות. יתרה מזו, מנהיגי הציבור אף תומכים בצמצום האפשרות לצאת לעבוד בגיל צעיר, ולכן הנציגים החרדים בכנסת מתנגדים להצעה להוריד את גיל הפטור מגיוס לגיל 21, ולאפשר לצעירים לצאת לעבוד מוקדם יותר.
אילו צעירים חרדים היו יוצאים לעבוד רק במסגרת הקהילה, ברור שההתנגדות היתה קטנה יותר. רוב הציבור החרדי רגיל לכך שלא כולם יושבים ולומדים, ויש רבים העוסקים במקצועות שאינם תורניים: תיווך, טכנאות, תחזוקה ועוד. ההתנגדות המרכזית היא לעבודה בסביבה חילונית, שיש בה סיכון של ספיגת דעות זרות. במאמר זה אבקש לבחון שניים מהאתגרים הרוחניים שבעבודה במסגרת כללית, ולראות איך ניתן להתמודד עמם.
על רוח וגשם
מהן הרוחות הנושבות על האדם שעובר לעבוד בסביבה כללית? ראשית, הוא מושלך לתוך ים של חומריות. זהו ההלם התרבותי החד ביותר של בוגר החינוך החרדי.
צעיר חרדי שחונך לשהות מבוקר עד ערב בעולם הרוח ולמדוד את עצמו ואת סביבתו ברמת החיבור לרוח, נתקל פנים אל פנים בתרבות ההופכת את היוצרות. אין מקום לרוח, אין מקום לשגב, אין מקום לקודש. העולם, אותו עולם שבחוץ, סובב סביב הנאות החיים: אוכל, מסעדות, בירה, יין, הופעות, מוזיקה, סרטים, טלוויזיה, כדורגל, ספורט, טיסות חופשה, מלונות, עיסויים, סמים קלים, ביגוד, אופנה ועוד. המנוע המאפשר את כל זאת הוא הכסף.
זוהי תרבות קוטבית לחלוטין. הצלחה, על פי החינוך התורני, היא היכולת להתגבר על פיתויי העולם הזה. הגיבור הראוי לתהילה הוא "הכובש את יצרו" (אבות ד, א), הרואה בעולם הזה פרוזדור לעולם הבא, ועל כן ממלא את ימיו בתורה, במצוות ובמעשי חסד (על פי אבות ד, טז). מה נפלאים הם דברי החזון איש על "האיש הזוכה לידיעת התורה" ש"הולך בין אנשים ונדמה לאדם הרואה לעיניים כבן אדם, אבל באמת הוא מלאך הגר עם בני תמותה וחי חיי אצילות ומרומם על כל ברכה ותהילה".
תפילתה של אם מול נרות השבת היא "וזכני לגדל בנים ובני בנים […] מאירים את העולם בתורה ומעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא". היא אינה מבקשת שיהיה רופא, טייס, עורך דין, הייטקיסט, מפקד בצבא וכדומה. הילד יראה לעולם למול עיניו את דמויות הוריו מבקשות על גדילתו בתורה ומכוונות אותו להשיג עוד ועוד בעולם הרוח.
אדם חרדי היוצא לעבוד סובל לא פעם מאכזבה: אכזבה עצמית והתנגשות בין הרוח לגשם. הוא עשוי לחוות גם את אכזבתם של היקרים לו: האם אל הנער הזה התפללתי?! ואם הצעד לא מתואם עם בת הזוג, האתגר הוא כפול ומכופל.
בלי עבודה עצמית, מדובר במדרון תלול, כן מי ש"יש לו מנה, רוצה מאתיים". אחרי שמתרגלים לרמת חיים גבוהה, קשה לעצור.
כדי לפצות על האכזבה, וכדי להשיג את המרב במסגרת העבודה החדשה, ישאף הצעיר להוכיח את עצמו. אם כבר עשה את הצעד, לפחות שיחזור הביתה עם שכר משתלם שיצדיק את המהלך. אם בסביבתו הוא 'ירד בדרגה', לפחות שיעלה בדרגה בתחום המימוש העצמי. הוא אכן עשוי להתחיל להרוויח סכומים שלא היה רגיל אליהם: במקום מלגה של אלפיים ש"ח, הוא פתאום מקבל לידיים עשרת אלפים או חמש עשרה אלף ש"ח. והפיתויים מתעצמים ככל שההכנסה גדלה.
בלי עבודה עצמית, מדובר במדרון תלול, כן מי ש"יש לו מנה, רוצה מאתיים". אחרי שמתרגלים לרמת חיים גבוהה, קשה לעצור. אנחנו חיים בעידן של שפע אדיר, כך שמה שהיה עד לא מזמן מותרות ופינוקים נעשה מהר מאד לבסיס שאי אפשר בלעדיו. העולם מציע ללא הרף לקנות עוד ולהגדיל את ההכנסה בהתאם. ועבודת הבורא מה תהא עליה?!
אין לכך פתרונות קלים, שכן הפער בין העולם הרוחני לעולם החומרי יישאר תמיד. כפי שמגדיר הרמח"ל בתחילת "מסילת ישרים": "והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החומריות אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה."
דבריו של הרמח"ל משתקפים בצורת החיים של הציבור החרדי בישראל:
כי כל עניני העולם בין לטוב בין לרע הנה הם נסיונות לאדם, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד כענין שאמר שלמה (משלי ל, ט): "פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה', ופן אורש וגנבתי וכו'". השלוה מצד אחד והיסורין מצד אחד, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור.
אכן, גם העוני וגם העושר הם נסיונות – מצד אחד נסיון העוני, והשחתת המידות הנלווית אליו. מצד אחד נסיון העושר, וההסתאבות הכרוכה בו. המלחמה היא פנים ואחור.
האמנם עגלה ריקה?
לצד אתגר החומריות, יש גם אתגר תרבותי: התגלית כי לעולם בחוץ יש אכן מה להציע. התרבות המערבית איננה רק חומריות. לצד השגשוג החומרי ותרבות הצריכה, היא הביאה בשורות אדירות בתחום המדע והחכמה. חז"ל אף הכירו בכך וקבעו: "חכמה בגויים – תאמין". העולם היהודי צמצם את עצמו לד' אמות של תורה. זה מה שבוגר החינוך התורני מכיר.
אולם בעת האחרונה נפתחו שערי חכמה, והיא זורמת בכמויות אדירות. בוגר החינוך החרדי מגלה פתאום עולם חדש. עולמות ידע ומחקר אקדמיים, מודלים עסקיים סדורים, גישות חשיבה ועוד. החרדי הצעיר שגילה עולם אינו יכול לחזור אחורה ולהחשיב את כל זה כ'דברים בטלים'. ושוב הוא מוצא את עצמו מול תרבות קוטבית.
כשהוא מתחיל לפעול מחוץ לכותלי הקהילה פתאום הוא מגלה שבחור ישיבה מצטיין אינו בהכרח חכם מחוץ לעולם התורה. יש עולמות חכמה שלמים שהוא לא מכיר. וכשהוא יושב ולומד ומתמקצע הוא מגלה עוד ועוד תוכן, עוד תחומי ידע, עולמות עמוסים בחכמה ותבונה
בישיבה, חינכו את הצעיר החרדי שכל מה שאינו תורה הוא בזבוז זמן: לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה (יהושע א, ח). כדי ללמוד חכמה יוונית צריך לצאת ולבדוק אחרי "שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה". מנגד, כשהוא מתחיל לפעול מחוץ לכותלי הקהילה פתאום הוא מגלה שבחור ישיבה מצטיין אינו בהכרח חכם מחוץ לעולם התורה. יש עולמות חכמה שלמים שהוא לא מכיר. וכשהוא יושב ולומד ומתמקצע הוא מגלה עוד ועוד תוכן, עוד תחומי ידע, עולמות עמוסים בחכמה ותבונה. אם הוא סקרן במיוחד, הוא עלול למצוא את עצמו יושב וחורש את ויקיפדיה ובולע ערכים שלמים כאילו לא בא מזון אל פיו מעולם.
חז"ל הכווינו ללמוד חכמה יוונית בשעה שהיא לא יום ולא לילה. יש בכך ביטוי לחוסר הנחת מעיסוק זה, אולם פירוש הדבר הוא גם שאין כאן איסור. ראינו לאורך הדורות חכמים גדולים שעסקו בשלל תחומי החכמה ולא הגבילו את עצמם. הדבר תלוי אפוא במצב הדור והשפעת לימודי החכמה על האדם. בדורנו, יש לאקדמיה השפעה מכריעה על עולם הערכים של האדם. בארה"ב הדברים הקצינו עוד יותר, האקדמיה נעשתה שלוחה חסרת רסן של מגמות פוסט־מודרניסטיות, פרוגרסיביות חסרת מעצורים ופוליטיקת זהויות בלתי אפשרית.
עולמות החכמה התערבבו עם עולמות הזהות והערכים. בעניין זה הדגישו חז"ל הדגישו את ההפך: "תורה בגויים – אל תאמין". צריכת הדעת היא כבר לא עיסוק תמים אלא כלי לעיצוב של תפיסות, ערכי יסוד ואורחות חיים.
האתגר הציבורי הכפול
ניתן לסכם שמסלול החינוך החרדי אינו מכשיר את החניך להתמודד עם העולם הגדול על אתגריו.
הדבר דומה להבדל בין חיית בר לחיה מבויתת. חתול בר יודע להסתובב ברחובות, לצוד יונים ועכברים, לאתר פחי זבל שווים ולחכות שם בזמן. הוא יודע גם לברוח מאנשים ומרכבים. לעומת זאת, חתול שגדל עטוף בחום ואהבה ביתית אינו כשיר לכל זאת, ואם ימצא את עצמו מחוץ לבית הוא ישב ליד הדלת ויילל עד שיכניסו אותו.
החברה החרדית, ויתרה מראש על ההתמודדות עם העולם הגדול. ההתבדלות היא אסטרטגיה מכוונת, המונעת מהחניך החרדי ידע וחכמה מצד אחד, וגישה לכסף גדול מצד שני, כדי לשמר את הטוב והטהור שבעולם התורה. הציונות הדתית שבחרה באסטרטגיה שונה מצליחה פחות בחינוך דור ההמשך לשמירת תורה ומצוות.
האתגר כפול ומכופל. לו היה מדובר בהזנחה ובחוסר שימת לב, קריאה ציבורית לתיקון הנושא היתה עולה עד מהרה. כך היה בתחום המוגנות: הציבור החרדי הכיר בכך שמדובר בנושא חשוב שהוזנח, והתחיל לנקוט צעדי התמודדות. אבל אין מדובר בהזנחה אלא בהשקפת עולם סדורה. מה ניתן אם כן לעשות לנוכח הצורך הברור של שילוב חרדים בתעסוקה?
אם הקריאות לחרדים לצאת לעבוד היו מכוונות למטרה כלכלית בלבד, היה ניתן למצוא הסדרים ופתרונות. אולם לקולות אלו מתלווה נימת ביטול ברורה: "הדת שלכם לא מעניינת אף אחד. תתגייסו וצאו לעבוד!"
הפתרונות המוצעים כרגע מהצד החילוני, בין אם קיצוץ תקציבי אברכים ובין אם הורדת גיל הפטור שמכוון להשתלבות בעבודה בסביבה מערבית, כנראה לא ישיגו את המטרה. הם מעוררים חשש של מלחמת דת ולכן החרדים רק מתבצרים יותר מולם
בהתאם, הציבור החרדי ומנהיגיו חוששים מאג'נדה נסתרת מעבר למטרה הכלכלית. הפתרונות המוצעים כרגע, קיצוץ תקציבי כוללים וישיבות והורדת גיל הפטור, לא ישיגו את המטרה. הם מעוררים תחושה של רדיפת דת וגורמים לחרדים להתבצר יותר.
צריך להמנע ממלחמת דת. קיצוץ תקציבים צריך להיות רוחבי, ברמת שינוי מדיניות הרווחה בישראל, ולא הפסקת תקצוב אברכים וישיבות. הורדת גיל הפטור צריכה להיות מלווה בהקמת עסקים בסביבה חרדית, כך שתעודד יציאת צעירים לעבודה.
לסיכום, אם יש את נפשנו למצוא פתרון לבעיית התעסוקה של החרדים, יש לתת את הדעת על האתגרים המלווים את היציאה לעבודה. הסכנות הנלוות לכך מחזקות את הבדלנות החרדית ואת העוני מבחירה. כיון שההתנגשות בין הערכים לא תיפתר, הצדדים צריכים להחליט אם ברצונם למצוא פתרונות כלכליים שלא מאיימים על התפיסה החרדית – או להנציח את הקיים.
מאמר יפה ומכבד
הלוואי והדברים ישתנו…
לא הבנתי, למה צריך לשנות את מדיניות הרווחה בישראל? לי ברור והגיוני שמדינת ישראל תספק רווחה לנכים וקשי יום. אבל למה זאת אחריות המדינה לממן אברכים?
ברגע שהחברה החרדית תחנך בצורה של טעמי המצווה וערכים ופחות בקטע של התבדלות ע"י אילוף וחקיינות ומהמדינה מותר לגנוב אזי נראה הרבה יותר אנשים המשתלבים שמצליחים לשמור על צביונם החרדי גם אם הוא לא בהכרח עם חליפה וכובע.
וכל עוד המדד יהיה רק חיצוני החרדיות אינה עוסקת בעיקר אלה בטפל.
הכותב כדרכו חד וברור, ומגדיר את הבעיה היטב ובמילים נוקבות.
הבעיה שהמאמר אינו מציע פתרון משמעותי.
20 שנה מנסים למצוא פתרונות כדי לגשר על הפערים בתעסוקת חרדים, שחלקם עזרו וחלקם לא.
מה הכותב מציע שעדיין לא נוסה?
אחרי ההתנהלות בלוויה של ר' אשר דויטש, המאמר נשמע קצת מנותק, במחילה.
אם שני ראשי ישיבה, שהם גם גיסים, רבים בערכאות, הדבןרים על רוח הם חסרי משמעות.
שלא לדבר על מקומות אחרים.
אלא מה, אולי הציניקנים למעלה מאכילים את צאן מרעיתם במעיישלך.
ראשית, לא הייתי משווה את המצב בציבור החרדי לציבור הדתי לאומי – אלו שני עולמות שונים שמחנכים אחרת לגמרי ואי אפשר ללמוד מתוצאות החינוך האחד לשני.
שנית לא לעולם הציבור החרדי יצליח להישאר בעולם מנותק וכבר עכשיו השוליים מתערבבים בעולם הפתוח והשמירה על ההתבדלות בשוליים לא דומה בכלל לשמירה במרכז העולם החרדי. כך שהגיע הזמן לחשוב ולמצוא פתרונות אחרים אחרת החינוך לא יחזיק מעמד וסוף הציבור החרדי להתפצל לשתי חברות : אחת מגודרת ומסוגרת והשניה פתוחה ומשתנה שתיסחוף אחריה צעירים רבים.
אסתי זה נכון
הדתי לאומי נכשל בחינוך שלו לא בגלל שהוא לא מובדל אלא כי מראש אין לו מספיק ערכים תראו לדוגמא את הציבור החרדלי ששם אין יותר נשירה מאשר בציבור החרדי אולי פחות
הם מחנכים על ערכים שורשים ועמוקים ובלי התבדלות קחו אפילו עוד דוגמא את חסידות חב״ד
הם גם פתוחים ולא מתבדלים והולכים לעבוד בחלקם אפילו הולכים לצבא עושים שליחויות בכל העולם וכו׳
ויש אצלם פחות נשירה מאשר בציבור החרדי הכללי כי הם מחנכים בצורה שורשית ואמיתית
כשהשורש נטוע חזק כל הרוחות והשערות לא יכולים לעקור אותו
לגבי מה שכתבת שלא אפשרי לעשות ציבור עשיר ויראה שמיים זה ממש ממש לא נכון
הדוגמא שהבאת מארצות הברית היא אחת מיני רבות כל הדורות בכל המקומות שהיו יהודים היהודים היו עשירים וזה לא הפריע בכלל ליהדות שלהם
אני מסכים שהעיקר תלוי בחוזק הערכים אבל הטענה שהחשיפה לא משפיעה אינה נכונה, היא משפיעה מאד.
לפי הנתונים שראיתי הנשירה בציבור החרד״לי והחב״די גבוהה משמעותית מאשר בציבור החרדי הקלאסי. יתכן שזה בגלל ריבוי בעלי התשובה (אצל חב״ד) או סיבות אחרות, וניתן גם לטעון שנשירה זה לא המדד היחיד, אבל טכנית רצוי לדעת שהתבדלות אכן מועילה למניעת נשירה.
נו באמת
א. עוני מבחירה לא מצדיק הישענות כלכלית ובריאותית על אותם אלו שפועלים בשמם של אותה מערבית שברצוננו להתנתק מהן ולהם אנו בזים ככ, הכותב לא מסביר כיצד הדבר נכון מוסרית וערכית
ב. התרבות החומרית חדרה לציבור החרדי ויעידו הרכבים המסעדות והאירועים שיש כיום במגזר לא זה העניין
ג. האברכים נשארים אברכים משיקולי חברה ומעמד ולא בהכרח ניתוק מהעולם החיצון.
ד הניתוק מהעולם החיצון הוא אנומליה בכל קו מחייב אתה יכול לשמוע לכל ערוץ חדשותי קיים. ההתבדלות המוחלטת היתה נכונה לדור אחרוה כרגע שי התבדלות תרבותית שלא תשתנה גם אם יצאו לעבודה
ה. התרבות המערבית זוכה פה לביקורת אמנם כתובה בשפה עכשווית יותר אבל מהותית לא שונה ממה שנכתב ביתד כשלעצמו אין עם זה בעיה אבל הכותב מתקשה לנסח באותה רהיטות את הבעיות המהותית בתרבות החרדית מפוליטיקה והסדרי שלטון ועד חריגות בניה ותרבות של כל דאלים גבר שלא לדבר מהותית על הרלוונטיות של תורה שמנותקת מהמציאות ותעיד התפיסה הרווחת שאנחנו ממנים את החילונים.
לא הצלחתי להבין מה המטרה בכתבה
הרי גם אם חרדי ילך ללמוד באקדמיה
אין עבודה בכלל…
ירון זליכה ,שר האוצר לשעבר מצהיר את זה במפורש מעל כל במה!
כמה עו"ד למדו באונו ומבוטלים כבר כמה שנים? כמה מתכנתים?
תפסיקו עם הקשקוש הזה,אין מקומות עבודה לכולם!
זאת הסיבה שארה"ב ומדינות אירופה תומכות באזרחים שלהם,
כי הם יודעות שאי אפשר לספק עבודה לכל התושבים,וברגע שיצאו אלפי עובדים מכל מקצוע
ערך המקצוע ירד,והשכר יהיה מינימום של ממש, ואז כל האזרחים יצטרכו סיוע מהממשלה ,ולא ישלמו מיסים,אז מה עשינו בזה?
מענין אותי אם הכותב למד פעם כלכלה או קרא ספר של כלכלה…קל לכתוב
תבדקו נתונים קודם!
ודאי שיש עבודה. הרי המשק בתעסוקה מלאה ואין שום אבטלה. ודאי שאם כולם ילכו ללמוד משפטים אז הם יתקשו למצוא עבודה, מאחר ויש גבול לכמות עורכי הדין הנדרשים. היתרון הוא כמובן רכישת מקצועות מגוונים, ולשם כך יש לאפשר לצעיר החרדי רישת מיומנויות יסוד שיאפשרו לו להתקדם במשהו אחר חוץ מלימודי משפטים במכללה
א. כותב המאמר מייצג בעיקר השקפה ליטאית תורנית. אצל חסידים גם כאן, בישראל, אף פעם לא ראו שום בעיה לצאת לעבוד ואין שום שאיפה לחיות בעוני מרצון.
ב. ערכי תרבות מערבית-נוצרית מנוגדים בתכלית לערכי התורה ושום זרם חרדי לא ניסה להתאים את התורה עליהם אלא להשתמש באותם דברים לפי ערכי התורה ( חסידות, "תורה עם דרך ארץ")
ג. במציאות ציבור החרדי בכלל לא מנותק מסביבתו אלא שיוצר תחליפים המתאימים. עיתונות חרדית מגוונת, זמר ואומנות, תקשורת, שימוש ברשת מסונן, לימודי מקצוע חרדיים, סיפרות ולא רק תורנית לכל הגילאים (עיין בחנות ספרים על המדפים המלאים בכל מיני ספרים), תחומי טיפול רגשי ופסיכולוגי , שפע קולינרי בכל התחומים ועוד.
ד. בכל ציבור בעולם יש חלקים יותר שמרנים ויש פחות .הציבור חרדי לא שונה בהרבה וכל חלק מתאים לעצמו לפי אורח חייו. וכן יש כאלה שרואים ביציאה מהכולל אסון חיים ויש שלא. ציבור מאוד מגוון.
זה נכון שעיקר האתגר לדעת איך להתמודד עם שפע הקיים בכל התחומים ולא להיסחף למחוזות לא ראויים וזה אתגר חינוכי החשוב והקשה. צריך ליצור יותר מקומות עבודה חרדיים וכרגע זה ניראה שכשלנו בזה (אינני מציע איך לעשות את זה מכיוון שאינני בקי בתחום). שאלת חיי הסתפקות במועט של אברכי הכולל היא שאלה מורכבת וראוי לדון עליה במאמר נפרד ומקיף.
הערה באופן כללי. לא צריך לפתוח כל מאמר בשאלה איך אנחנו מגיבים לכל מיני טענות של כאלה ואחרים. הנושא לא איך להתמודד עם טענותיהם אלא מה על פי התורה מוטל עלינו לעשות ומה צריך לתקן בציבור שלנו ללא שום קשר לתביעות של ציבור כזה או אחר. זה המדד לבגרות אמיתית של הציבור (ולא לחפש תירוצים והסברים לאחרים והבטחות להשתפר).
החרדים אימצו מהנוצרים במזרח אירופה הרבה דברים כמו הגייה יחס ליסורים ועוד
מאמר רהוט וברור שמצליח להנגיש חלקים מהמורכבות.
נושא אחד שחסר ולדעתי יטרוף את כל הקלפים (ושבו מתי את מבין מאוד) הוא איך כל עולם הAI והרובוטיקה ישפיע על הציבור כולו.
השפע רק יגבר וב10-20 שנים הבאות תהיה פחות עבודה להיעשות – אולי יווצרו מקצועות חדשים אבל בוודאי שיוחלפו מקצועות רבים כמו עריכת דין , תיכנות ובהמשך גם תחזוקה ועבודת כפיים.
ייתכן שבשלב הזה החברה החילונית דווקא תתקרב לעולם החרדי.
בעולם שכל שאלה או רעיון שיש לך ברפתרון מימוש בשניות או דקות – המוח יתנוון ואנשים יתחילו לצרוך את התשובות בלי להגיע אליהן לבד.
בעולם כזה – היחידים שעדיין יפעילו את המוח כפי שעשו כבר 1500 שנים בלימודי הגמרא יהיו התלמידים במוסדות התורניים (חרדים , וציונות דתית)
לסיכום לפניי שהחברה החרדית תשתנה משמעותית לדעתי כל העולם החילוני ישתנה בצורה כזו שנזדקק לחשב מסלול מחדש.
מדוע הנשים שונות מן הגברים?
כל הלבטים שתיארת כאן הם אמיתיים וכבודם במקומם מונח. אם נשים חרדיות יכולות לעבוד במקומות עבודה חילונים גם גברים יכולים.
מי אמר שמותר לאדם לחיות על חשבון הציבור כי הוא לא מעוניין להתקלקל? מה הגבול?
מי קבע שעל גבר חרדי צריך לשמור בתא לחץ אטום ואישה חרדית נזרקת לעבוד בשפיץ של החילוניות המערבית פרוגרסיבית תעשיית ההייטק?
הכל הוא עניין של הכנה
הרבנים לא רוצים שיצמח להם מעמד של בעלי בתים שעוד חלקם חס וחלילה עלול לצאת די מוצלח ולאיים על מעמד האברכים. ז( עיין מכתב מאליהו חלק ג עמוד357)
אני חייב להוסיף שזה פשוט משעשע. במשך שנים טענו החרדים כי אינם מתגייסים לצבא ורוכשים השכלה מסודרת בגלל לימוד התורה והנה השנה האחרונה קרעה גם את המסיכה הזו.
אנחנו לא עובדים או משרתים בצה״ל כי אנחנו צריכים לשמור על זהות חרדית בעודם שולחים את נשותיהם שמשום מה לא צריכות לשמור על זהות חרדית לעבוד בהייטק.
מאמר יפה
אני למדתי תכנות אצל הרב לייבל (במסגרת שהקים) זאת היתה מעטפת נפלאה ולשמחתי אחר כך עבדתי בסטארטאפ שהיה מעורב חצי חרדים חצי חילונים וזה כמובן התבטא באוירה ככה שאפר למצוא פתרונות (הראיה שבסוף חזרתי ללמוד תורה חצי יום ככה שכנראה משהו בתרבות לא חילחל אליי)