במאמרו על פולמוס ההפלות המתחולל בימים אלו בארה"ב (עמדתנו בפלמוס ההפלות: בעד הקדושה, ט"ו תמוז תשפ"ב), טען הרב פפר כי שגיאה היא להתייחס לוויכוח אך ורק דרך הפריזמה הצרה של גדרי ההלכה. זהו עימות עמוק בין שתי השקפות עולם, שהשלכותיו משתרעות על תחומים רבים של החיים. משום כך קרא הרב פפר להתייצבות בהירה וחד משמעית מאחורי מחנה מתנגדי ההפלות, המכונה מחנה הפרו-לייף.
המסגור של ויכוח ההפלות באופן דיכוטומי למחנות "פרו-לייף" ו"פרו-צ'ויס" אינו משקף את המבט היהודי על הסוגיה. זהו ויכוח פנים-מערבי, אולי אפילו פנים-נוצרי, הזר להשקפה היהודית מכל צדדיו
במאמר זה אבקש להסתייג מהגישה המחנאית. לעניות דעתי, היהדות אינה מחויבת לדיכוטומיה הקוטבית בדיון האמריקאי בשאלה זו. הגישה שלה לסוגיית ההפלות, כמו גם לחיים בכלל, היא איזון עדין בין ערכים שונים והתחשבות בתנאי החיים. דווקא ההיגררות אחר אחד מהצדדים היא לדעתי התגובה הגלותית במקרה זה. במקום לתת לקולה המקורי של התורה לדבר, אנו נסחפים לוויכוח שאיננו צד בו.
לא בחירה ולא רצח
גם אם אנו דוחים על הסף את מה שכינה הרב פפר "גישת הבחירה האינסופית", ואף איננו מכירים ב"זכות האשה על גופה", האינטואיציות שבבסיס התרעומת על הסבל שנגרם לנשים אינן בהכרח זרות לנו. יתרה מזו, כשם שאנו רחוקים מליברליות מוקצנת, אנו רחוקים גם מהמחנה השני, מחנה "זכות החיים", הרואה בהפלה רצח. כמו שכתב הרב פפר, אנו דוחים השקפות נוצריות ואחרות המבחינות בין גוף לנפש והרואות בעובר "נפש" מרגע העיבור, כמעט ללא הבחנה בין שלבי העיבור, ובין עוברים לבין יילודים שכבר יצאו לעולם.
הרב פפר עצמו העלה שיקולים אלו בתור נימוק אפשרי לניטרליות שבחרו לנקוט יהודים רבים, אך טען שאינם מצדיקים את ההימנעות מנקיטת עמדה. היתפסות לגדרי ההלכה מחמיצה את לוז הוויכוח בין העמדות, כתב. את הניטרליות שנקטו ארגונים יהודים הסביר לפיכך בשיקול אחר לגמרי. לדבריו מדובר בנטיה יהודית גלותית. בהיותם גולים חלשים ופגיעים, נמנעים יהודים ככל האפשר מהבעת עמדות חדות כלפי חוץ. האינסטינקט הגלותי גורם ליהודי לרצות 'להיות בסדר עם כולם'.
נגד עמדה זו אבקש לטעון כי דוקא בהיגררות לוויכוח לא לנו, ויכוח שאיננו מזדהים עם אף אחד מצדדיו, אנו מתנהגים באופן גלותי. המסגור של ויכוח ההפלות באופן דיכוטומי למחנות "פרו-לייף" ו"פרו-צ'ויס" אינו משקף את המבט היהודי על הסוגיה. זהו ויכוח פנים-מערבי, אולי אפילו פנים-נוצרי, הזר להשקפה היהודית מכל צדדיו.
מדוע להרכיב אפוא את המשקפיים של כוח ויכולות ולתלות את הניטרליות היהודית בפחד מפני האומות? הניטרליות היהודית יכולה להיות דוקא עמידה גאה ועצמאית ואי היגררות אחר הסביבה
הצדדים הלוחמים בסוגיית ההפלות אינם מניחים מקום לשיקולים עשירים ומורכבים ולהתחשבות עדינה במכלול ערכים. לעתים קרובות נדמה כי זהו מאבק סכום אפס: אם אנו בעד בחירה, הרי שלאשה זכות מוחלטת על גופה, ועל המדינה לסייע לה להרוג את עוברה בחודש התשיעי ללא נימוק נוסף מלבד רצונה החופשי. אם אנו בעד חיים, הרי שעלינו להכריז על "זכות החיים" של העובר, ולעשות הכל כדי למנוע מאשה להפיל את עוברה, ללא התחשבות בנסיבות, גם אם מדובר בילדה בת 10 שהתעברה בשל אונס ונמצאת בראשית ההריון.
מדוע להרכיב אפוא את המשקפיים של כוח ויכולות ולתלות את הניטרליות היהודית בפחד מפני האומות? הניטרליות היהודית יכולה להיות דוקא עמידה גאה ועצמאית ואי היגררות אחר הסביבה. לאורך כל הדורות, בסביבה נוצרית ובסביבה חילונית, שמרו היהודים על עמדה מורכבת, שאינה מבטלת את העולם מצד אחד, אך אינה מתמקדת רק בו מצד שני. החיים היהודיים מתוחים בברית בין שמים לארץ, בין דת ללאום ובין הגדרה טריטוריאלית לזהות קיבוצית, בין רציונליזם ותבונה למיסטיקה ונבואה, בין חסד לדין, בין השתדלות לביטחון, בין בחירה חופשית לגזרה, בין השגחה והתגלות להיסתרות. אנו מאמינים ש"אחת דבר א-להים, שתים זו שמעתי", ואף שזהו דבר שאין הפה יכול לאמרו ואין האוזן יכולה לשמוע – כולם בדיבור אחד נאמרו.
אדרבה, דוקא עמדתו הקיצונית של ר' משה פיינשטיין בענייני הפלות הושפעה על פי הודאתו מתנאי הסביבה הזרה – אילוץ שאפשר לכנותו 'גלותי'. כך הוא כתב בסיום תשובתו הידועה על הפלות שציטט הרב פפר: "כתבתי כל זה לענין פרצה הגדולה בעולם, שהמלכויות בהרבה מדינות התירו להרוג עוברים ובתוכם גם ראשי המדינה במדינת ישראל, וכבר נהרגו עוברין לאין מספר שבזמן הזה הא עוד יש צורך לעשות סייג בתורה."
בשבח המורכבות
כפי שאמר הרב פפר, אין מדובר כאן בשאלת ההפלות לבדה, אלא בגישה לשאלות רבות שכמותה, שאלות תרבותיות שציוויליזציות מתנגשות בהן. ואכן, לעתים קרובות נראה שאנו נוטים לאמץ מחנה הקרוב והתואם יותר לעמדותינו במקום לנסות ולברר עניינית את המשנה המקורית שלנו.
בנקודה זו, דומני כי ההפלות, כמקרה פרדיגמטי, דווקא מייצגות היטב את הפער בין הגישה היהודית לגישות דואליסטיות. כפי שבוודאי יסכים הרב פפר בשבתו כפוסק הלכה, פסיקת הלכה אינה מלאכה של אילוץ המציאות לקבל את העקרונות הדוגמטיים של ההלכה. פסיקת הלכה היא אמנות האיזון בין הרצוי למצוי, המפעילה מערכת שיקולים רחבה והמביאה בחשבון את מכלול השיטות ואת התנאים של הסיטואציה המקומית. השיקולים ההלכתיים הרחבים שמפעיל הדיון ההלכתי בנושא ההפלות משקפים היטב את העובדה שהמחשבה היהודית מסוגלת להכיל צדדים שונים ולדון בהם באופן ענייני.
כל הפלה היא שאלה מורכבת, שיש בה אשה שיש לה שם וסיפור חיים, ולעתים יש בה גם בעל והורים וילדים נוספים. פוסקי הלכה יודעים זאת היטב, והם מתחשבים בכל זאת בבואם להכריע אם מותר לבצע הפלה או לא
ניקח לדוגמא את הרמב"ם, שהרב פפר ציין את עמדתו כדי להוכיח את ההתנגדות הגורפת של ההלכה להפלות.[1] בהלכה אחרת, הנוגעת לשיקולי רווחת האשה המעוברת, כתב הרמב"ם דברים שאינם עולים בקנה אחד עם גישה זו לכאורה:
האשה כל זמן שהיא מניקה את בנה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה יין ודברים שיפין לחלב. פסקו לה מזונות הראויות לה והרי היא מתאוה לאכול יתר או לאכול מאכלות אחרות מפני חלי התאוה שיש לה בבטנה, הרי זו אוכלת משלה כל מה שתרצה, ואין הבעל יכול לעכב ולומר שאם תאכל יתר מדאי או תאכל מאכל רע ימות הולד, מפני שצער גופה קודם.[2]
כדרכה של תורה, רבים הסיגו על דברי הרמב"ם ותמהו על דבריו מטעמים שונים. אולם לענייננו, אפשר לגזור מכאן שתי מסקנות: דעת הרמב"ם, לפחות לפרשנות אחרונים חשובים, שהתחשבות בצער האשה מספיקה לסכן את חיי הוולד. כבר בכך יש ערעור על תפיסה חד ממדית של עמדת ההלכה ושל הרמב"ם בתחום. מסקנה חשובה יותר היא הגישה הכללית. הלא אילו הייתי מציג כשאלה עקרונית מה יותר חשוב, צער גופה של האשה או חייו של הוולד, התשובה היתה ברורה.[3] אלא שההלכה אינה משחק סכום אפס בין ערכים מתחרים. היא מערכת שיקולים מסועפת, המביאה בחשבון ערכים שונים ומאזנת ביניהם בהתאם לסיטואציה.
רק אם רואים בשאלת ההפלות משחק סכום אפס בין שני ערכים, בין ערך הבחירה לערך החיים, יכולה להיווצר חלוקה מחנאית בין גישת הקדושה מכוננת החיים הקדושים לבין גישת החול מחוללת החיים הארציים. אך כאמור, זה לא נכון. כפי שיודע כל פוסק, כל הפלה היא שאלה מורכבת, שיש בה אשה שיש לה שם וסיפור חיים, ולעתים יש בה גם בעל והורים וילדים נוספים. פוסקי הלכה יודעים זאת היטב, והם מתחשבים בכל זאת בבואם להכריע אם מותר לבצע הפלה או לא.
ההימנעות שלנו מהצטרפות למחנות הנצים בארה"ב אינה נובעת אפוא מחנופה לשליטים ומפסיחה אופורטוניסטית על שתי הסעפים. לעתים רחוקות נדרשים אנו להחלטה חד משמעית, לבחירה בין ה' לבין הבעל, ונקראים שלא לפסוח על שתי הסעפים. אך ברוב הזמן, התורה עצמה היא ניסיון למצוא איזון בין ארץ לשמים – בין ערכים מתחרים.
[1] בשולי הגליון אעיר שהרב פפר הציג את עמדת הבסיס בפרשנות לפסיקת הרמב"ם ובתשובת האגרות משה שהריגת העובר נחשבת רציחה, ובצדן יש שיטות מקלות. הצגה זו תמוהה. שיטת הרמב"ם היא הגישה המחודשת שלא נזכרה במשנה ובגמרא. וכפי שכתבו רבי עקיבא איגר, הגר"א ופרשנים נוספים: "תמוה לכאורה, דהא הכא לאו משום רודף אתינן עלה… אלא על כרחך הטעם משום דעובר לא נקרא נפש."[1] גם ר' משה פיינשטיין עצמו, בתשובה שהביא הרב פפר, התקשה והתאמץ בדברי הרמב"ם. עוד יותר לא מחוורת נקיטת שיטת ר' משה פיינשטיין כשיטה עיקרית. מלבד השיטות השונות והמנוגדות שחלקן הובאו באגרות משה שם, יש עוד ראיות רבות לכך שהעמדה המרכזית אינה רואה בעובר נפש לעניין רציחתו. ועל כן יותר מסתבר שהציץ אליעזר אשר הובא כדעה מקלה, הוא ההולך, כעדותו על עצמו, על פי דברי גאוני הדורות. וראו: שטיינברג, אברהם, "הפלה מלאכותית לאור ההלכה" ספר אסיא א, עמ' 124-107. סינקלר, דניאל, "היסוד המשפטי של איסור הפלה במשפט העברי (בהשוואה לשיטות משפט אחרות)" שנתון המשפט העברי, ה, תשל"ח, עמ' 207-177.
[2] אישות פרק כא הלכה יא.
[3] כפי שהתפלא החלקת מחוקק (אבן העזר סימן פ ס"ק כב), "אם לולד ספק סכנה ולה אין סכנה רק צער מהי תיתי דמכח צער תסכן הולד." אולם ראו שם בבית שמואל המוצא בית אב בסוגית העיר והמעיין בנדרים, תקצר היריעה מלעסוק בה אולם אציין שהיא מלמדת הרבה באשר לדברים למעלה.
תודה ר' אליעזר על המאמר, אני שמח מאד על הדיון בנושאים חשובים המשפיעים על חיינו, מה עוד בנושא כה חשוב כמו הסוגיות הערכיות העומדות בבסיס הדיון על הפלות.
אעיר בקצרה: הדגשתי במאמרי כי אין כוונתי לעסוק בשאלה ההלכתית הצרה, שם יש לדון בארוכה ובמקורות רבים על שאלת ההפלות, אלא בסיפור הערכי. אנחנו חיים בעולם שבו המאבק הערכי המתחולל בארה"ב משפיע עלינו ישירות, וחיוני שנביע בו עמדה. העיסוק בערכים אינו "היגררות גלותית" (כפי שאתה כותב) אלא בחירה לנקוט עמדה שדווקא בעברנו הגלותי לא הייתה לנו את הזכות להביע.
באשר לבחירה בצד החיים, אני לא מסכים אתך שאין לנו הזדהות עם הצד הזה, ולהיפך – אנחנו בהחלט מזדהים עם החיים, גם אם אנו לא סבורים שהפלות הם "רצח" כשיטת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל. ראשית, כל הפוסקים מסכימים שיש איסור על הפלות, בלי קשר להגדרתן כ"רצח". אך עמוק מזה, מדובר כאמור בשאלה ערכית השואלת אם אנחנו מזדהים עם קדושה בעולם או שלא, ובזה בוודאי שעלינו להביע את עמדתנו.
נוסף על כך, ההצגה שלך של "מחנה החיים" בארה"ב אף היא אינה מדויקת, ונדמה לי שכל המדינות שבהן יש חוקים נגד הפלות מסייגות את האיסור במקרה של סכנה לאם. חלקם עושים זאת גם במקרה של פגיעה בבריאות ובנפש. כלומר, הם עסוקים באותם ניואנסים כמונו, ובהחלט לא מדובר ב"מאבק סכום אפס" כדבריך – בדוק ומצא.
ויש לחזור על העיקר: מחנה פרו-צ'ויס מקעקע את יסודות הקדושה של עולמנו. למרבית הצער, אנחנו ממש לא חסינים מהלך הרוח העומדת ביסודו, ולהיפך, הוא מזמן חדר לזירתנו – ולכן עלינו לדחותו בתוקף.
רבי יהושע מכובדי
לא טענתי שהעיסוק בערכים הוא גלותי(מה?)
אלא ההיצמדות למחנה.
גם אם מחנה מקעקע את הקדושה, אפשר למצוא בחלק מעמדותיו דברים נכונים
למשל האקטיביזם השיפוטי החריג שהתגלה פה, והדאגה לצער הפרט מול הכלל, וכן הלאה.
ולהיפך, העמדה הקתולית שעלולה לבוא לפה, עלולה לקעקע את יסודות עולמנו בכלל, החול והכול.
הקתוליות בפני עצמה המנותקת מהקפיטליזם האמריקאי מחד ועל רקע הגישה החרדית יכולה לשלוח את כולנו למדבר יהודה…
מה שאמרתי ומה שארצה זה שננסה לקבוע את עמדותינו בעיון שקול ויסודי במקורותינו שלנו, ונקווה לסייעתא דשמיא
לפני כמה שבועות היה סיפור מזעזע באחת ממדינות הדרום בארהב שם ילדה בת 10 נאנסה על ידי מהגר ונכנסה להריון.
המדינה אסרה עליה לבצע הפלה בשבוע 10 והיא נאלצה לעבור את הגבול למדינה שכנה לעבור את ההפלה.
עכשיו יש כבר דיבורים על חקיקה שתאסור על יציאה מגבולות המדינה בהריון כאשר יש חשד שרוצים לבצע הפלה.
עכשיו תחשוב שזאת הייתה אחת משלנו והיו כופים עליה ללדת.
כמה זמן היה עובר לפני שהיינו רואים משלחות שעולות להתחנן לרשויות על חיי הילדה?
מה תעשה אם הימין הדתי יחוקק לפי הדוגמה הנוצרית שאומרת שחיי העובר קודמים לחיי האם ולכן כאשר העובר מסכן את חיי האם חייו קודמים?
פתאום תגלה שהחוק דורש ממך לרצוח את האם לפי ההלכה כדי לשמור על חוקי הנצרות.
ההפרדה בין דת למדינה מאפשרת לכל אדם לחיות לפי עקרונות דתו בעוד שחקיקה דתית בהגדרה תתנגש עם עקרונות דתיים.
האבות המייסדים של האומה האמריקאית שהיו ברובם אדוקים בדתם הבינו את זה לפני 250 שנה ולכן הפרידו בין דת למדינה.
מסכים על כל מילה
על כל פנים יש לדחות בשתי הידים את הרעיון המזויע שהעובר ברחם אימו הוא חלק מגוםה. כמו ציפורניה ושערותיה. רוצה גוזזת אותם רוצה גוזרת אותו צלגזרים
דוקא יש יסוד לרעיון הזה במקורותינו (ירך אמו)
שלום וברכה,
שׂמחתי מאוד לקרוא את שני המאמרים, הן את שלךָ והן של הרב פפר.
חשוב לי להעיר שלמרות שאני מסכים איתך מנקודת המבט הערכית, לעניות דעתי, למעשה יש לצדד בעמדת הרב פפר, וזו מסיבה שונה. "דעמיה ודלא מטעמיה".
לענ"ד, פסק ביהמ"ש העליון "רו נגד וויד" אינו נגד העמדה הנוצרית, העמדה היהודית או עמדה שמרנית כללית של "פרו-לייף". פסק הדין "רו נגד וייד" הוא נגד הדמוקרטיה. נגד סמכות המדינה לקבוע את ערכיה.
הרי עד פסק דין זה, כל מדינה בארה"ב יכלה לחוקק חוקים משלה לגבי הפלות. נכון שרוב המדינות היו שמרניות ואסרו הפלות, אך היו גם מדינות נוספות שהתירו. פסק הדין כפה על כל המדינות בארה"ב ועל כל בתי המשפט בארה"ב להתיישר לעמדה הפרוגרסיבית-שמאלנית, ולכן גם אם 100% מתושבי מדינה מסוימת יהיו נוצרים – יהיה עליהם להתיר הפלות. ביטול פסק הדין בחודש האחרון החזיר למדינות ארה"ב להחליט מה הן ערכיהם. בניגוד למה שמקובל להציג, ביטול פסק הדין אינו כפיית ערכים שמרניים על הציבור, אלא בדיוק להיפך – החזרת הכח לידיהם של נבחרי הציבור.
מבחינה זו, של חשיבות הדמוקרטיה, אנחנו חייבים לעמוד לצדם של השמרנים בארה"ב.
נכון, מבחינת היהדות צורת השלטון האידיאלית אינה בדיוק דמוקרטיה, ויש מה לדון בזה במאמר נפרד. אבל למעשה, כיום דמוקרטיה היא שיטת השילטון הכי פחות גרועה, כנודע. אם ניתן לבתי המשפט העליון את הסמכות להחליט מהם הערכים עליהם מתבססת החברה, רעה ומרה תהיה אחריתנו. אם בארה"ב יכפו על הציבור הנוצרי מסרים פרוגרסיבים, גם כאן בית המשפט העליון ימשיכו לכפות על העם היהודי את מסריו וערכיו.
בכל מקרה, ישר כח ותודה רבה על הדיון המחכים.
שבת שלום!
תודה נריה
דברי טעם
אתה יודע מה יותר גרוע מטירלול פרוגרסיבי?
שלטון דתי נוצרי מלא כולל אינקוויזיציה, פוגרומים וגטאות.
היו לנו אלפי שנים של שלטון נוצרי דתי שאסר הפלות (גם במחיר חיה של האם) העלה הומוסקסואליים על המוקד ביחד עם מכשפות, נשים לא צנועות …אהה וגם יהודים צדיקים שסירבו להכיר במשיחם.
אבל קם לנו דור של יהודים שהתרגל לטוב ולחןםש שהביאו הליברלים ורוצה להחזיר את המשטר הנוצרי הדתי כדי לבער את עוברי העבירה הפרוגרסיבים ולא יודע שאחרי שיגמרו איתם יעברו לטפל בנו.
גבריאל, אני מבין שנחמד לך לחיות בעבר, ויש עוד לא מעט אנשים שמחבקים את התקופות האפלות שלנו, אבל כדאי לך גם להיות מודע למה שקורה בהווה. היום, לא הנוצרים הורגים אותנו אלא המוסלמים – הנוצרים דווקא אוהבי ישראל לרוב, בוודאי בארה"ב – ולא הימנים אנטישמים אלא הפרוגרסיבים, חבריך מבית המדרש הליברלי. לא חכם לעצום עיניים ביחס למה שקורה בעולם.
גבריאל היקר,
כמדומה לי שלא הבנת טוב את דבריי, ואתה מוזמן לקרוא אותם שוב.
בשום מקום לא נקטתי שהעמדה הנוצרית עדיפה מהעמדה הפרוגרסיבית.
הבהרתי בתחילת דבריי שפסק הדין "רו נגד וויד" אינו נגד העמדה הנוצרית. ושהויכוח בין העמדות לא מעניין אותי. מה שהפריע לי זוהי ה כ פ י י ה של הערכים הנוצרים על כלל הציבור.
לשם ההמחשה, אם המקרה היה הפוך. ובפסק הדין היו מורים על כל מדינות אמריקה לאסור הפלות, ואז ביהמ"ש העליון היה מבטל את פסק הדין ומאפשר לכל מדינה לקבוע את חוקיהּ – בוודאי הייתי מסכים לפסק הדין. כי הדיון אינו נצרות מול פרוגרסיביות כאמור.
(יכולתי לכתוב כאן על הפשעים שנעשים בשם הפרוגרסיביות. כמו למשל ביטול חופש הדיבור, ניתוחי כריתת איברים לילדים ולילדות בנות 8 שרוצות לשנות את מינן, הכנסת פושע מין שהזדהה כאשה לכלא נשים, פוליטיקת הזהויות הארורה שמאפשרת ל"פליטים" לאנוס ללא הפרעה בדרום תל-אביב, ועוד היד נטויה… אבל שוב, כאמור, זהו כלל לא הדיון)
נריה ושו"ת. כשכל השקפת עולם ליברלית מקובלת, או כזו שאינה פונדמנטליסטית או שמרנית-קיצונית, מתוייגת כפרוגרסיבית, אז אלו התגובות. פוליטקת הזהויות הידועה שטראפ\ביבי\אורבן\בולסונרו\אראדורן\פוטין\מורבייצקי טיפחו. זה נכון שיש לעולם הליברלי היום בעיה קשה עם גורמי קיצון פרוגרסיביים, רק שלא הייתי ממליץ לשפוך את התינוק עם המים. יש אפילו לכם , ממרום מעמדכם התורני המדומה, עוד דבר אחד או שניים ללמוד על העולם. ראינו לדוגמא שגם בבריטניה, למרות שמדובר במדינה ליברלית ומתורבתת, שג`רמי קורבין ודומיו הפרוגרסיביים לא הגיעו לשום מקום ומפלגתם התפרקה מבפנים בגלל האשמתם באנטישמיות מצד חברי מפלגתם. גם ביידן אינו שייך למחנה הדמוקרטי הפרוגרסיבי. חוץ מזה, מעבר לססמאות, עד כמה באמת נפוצה בעולם המערבי "כריתת איברים לילדים ולילדות בנות 8 שרוצות לשנות את מינן" לשיטתכם ? תהיו קונקרטיים מעבר לכל ססמאות. מה אתם בכלל מבינים בבעיות של זהות מגדרית ולאן היא מובילה אנשים שחברתם משפילה ומדכאת אותם ? הרי להשקפתכם, ברוח ההלכה לפחות, יש להרוג הומוסקסואלים ואם לא להרוג באופן פיזי אז לשלול מהם כל בסיס מוסרי ואישי להתקיים כבני אדם של ממש.
מישהו היקר!
לצערי, גם אתה התמקדת בטפל ובטרימינולוגיה ולא לעיקר מה שרציתי לומר.
אשׂמח לשמוע מה דעתך על כפיית הערכים בפסק הדין "רו-נגד-וויד".
האם סוגיית ההפלות איננה סוגיה ערכית? האם לא התגלה כאן אקטביזם שיפוטי בולט?
אחזור על הראשונות – למרות שבסוגיה הזו אני אכן ליברל יותר מאשר שמרן – לדעתי סוגיה ערכית שכזו צריכה להיקבע בבתי המחוקקים של המדינות השונות, וכל הדיון שאתם מנסים לעורר כאן על "ליברליזם" מול "שמרנות" הוא מיותר ומפספס את העיקר.
אכן, לא דייקתי בלשוני, ולא הייתי צריך להאשים את כל מתנגדי ההפלות ב"פרוגרסיביות". אבל הנקודה העיקרית בעינה עומדת – כאשר אתה מאפשר לקבוצה מסוימת – ויהיו אלא ליברלים, שמרנים, נוצרים או יהודים – להחליט החלטות ערכיות עבור כלל החברה – אתה בעצם מאפשר גם לקבוצות פרוגרסיביות בעתיד להחליט עליך החלטות ולכפות עליך את האג'נדות ואת האידיאולוגיה שלהם.
(ובאשר לשאלתך, עד כמה רחוק הגיע הטרלול הפרוגרסיבי? אתה מוזמן לקרוא למשל את הספר "שיגעון ההמון" של דאגלס מאריי – הומו בעצמו – או למשל לראות את הסרט "what is a women" של מאט וולש. אחד המרואיינים בסרט הוא הורה שנעצר עקב אי-הסכמתו לתת לבתו הקטינה לקבל בלוקרים שיחסמו את ההורמונים שלה. במצעד הגאווה לפני שנתיים העלו ילדה טרנסג'נדרית בגיל 10 (!) לנאום הבמה. אם זה לא מזעזע אותך אז לא יודע מה כן.
ההאשמה כאילו אני כאילו אני רוצה להרוג להטב"ים היא לא יותר מאשר הסתה פרועה. כמו שאני אוהב את אחי החילוני האתאיסט ולא רוצה שיאורע לו שום רע, כך בוודאי שאני לא רוצה להרוג ח"ו את חברי מהישיבה שיצא מהארון לפני כחמש שנים. אלו הכפשות מכלילות שאין לי שמץ של מושׂג איך הגעת אליהם.
אכן, אני מתנגד נחרצות לדברים שאולי אתה תכנה "בסיס מוסרי ואישי להתקיים כבני אדם של ממש". אני מתנגד לכך שלהט"בים ייקנו ילדים שמראש לא יכירו את הוריהם הביולוגיים. אני לא יכול לסבול את הרעיון של מסחר ברחמם של נשים עניות. אני סבור שזה פשע לשכנע ילדים לעשות ניתוחים לשינוי מין.
נכון, בעיות של זהות מגדרית הם בעיות שיוצרות מצבים נפשיים קשים מאוד, שיכולות להוביל אנשים לעברי פי פחת ואף להתאבדויות (בייחוד אם החברה משפילה ומדכאת אותם). וכנראה אפילו שלא תמיד אפשר לטפל בבעיות האלה.
אבל זה כלל לא הנושׂא. וכמו שאמרת – אין לשפוך התינוק עם המים, ואין להצדיק את כל פשעי הפרוגרסיביות על ידי דאגה ליברלית וטובה לסבלם של האנשים האלו.)
בחביבותא.
שלום וברכה נריה, נו באמת, לטעון שהמוטיבציה של הרוב השמרני בבימ"ש העליון בארה"ב היא שמרנות שיפוטית זו תמימות או התממות, כי בפסיקה הקריטית ביותר שלהם בנתיים- "חוק אויר נקי" – הפעילו אקטיביזם שיפוטי יוצא דופן. במקרה זה מה שעשו השופטים היה לרסק את המשילות הפדרלית ברגולציה על זיהום אוויר (לפרטים, ראה קישור לדיון מעניין בסוף). באופן דומה, קבעו לאחרונה שאסור למדינות להגביל נשיאת נשק כבד מהסוג שמשתמשים בו כל שני וחמשי לביצוע טבח בבתי הספר שם (הוספתי גם קישור). וכל זה תוצאה של מחטף מינויים הזוי של מלאך החבלה הנודע שהוביל לרוב של 6 ל 3 לשמרנים בבימ"ש, במנותק ממאזן הכוחות הפוליטי. הרי לפי כל הסקרים גם בקרב המצביעים השמרנים אין רוב מובהק לאיסורי הפלות, וכ 60% מהאמריקאים מתנגדים לאיסורים. ובא נהיה לרגע מציאותיים: ברוב המדינות הדמוקרטיות, בפרט באירופה המערבית, כבר מצאו איזון הגיוני שעובד בסדר בין הדילימות המוסריות המורכבות בנושא וקבעו שהמדינה מתערבת בעניין הפלה רק לאחר כ 3 חודשים. זה פחות או יותר מה שקורה גם בישראל רק שכאן יש גם וועדות שתפקידן לשמש כחותמת גומי. אישית אני מכיר מקרה של חולת סרטן שהיתה צריכה לחכות שבועות שהוועדה המגוחכת תואיל בטובה לחתום בעודה מסכנת את חייה.
קישורים:
https://www.theguardian.com/law/2022/feb/25/supreme-court-west-virgina-epa-nondelegation-doctrine
https://www.reuters.com/world/us/us-supreme-court-orders-lower-courts-reconsider-gun-law-challenges-2022-06-30/
לא ידעתי על התערבותו של בית המשפט ב"חוק אוויר נקי" של אובמה. ואכן, במקרה זה לעניות דעתי זוהי הייתה טעות ואני מתנגד לזה.
לעומת זאת, מהדוגמה השניה שהבאתָ אין ראיה. קשה לקרוא לפסיקת ביהמ"ש העליון על נשיאת כלי נשק "אקטיביזם שיפוטי" כאשר הזכות הזו מעוגנת במפורש בחוקה הרשמית של אמריקה (בניגוד להפלות). דווקא בתי המשפט מהערכאות הנמוכות שניסו להגביל זכות זו – הן מי שלקו באקטיביזם שיפוטי.
אני לא נכנס כאן לשאלה האם החוקה האמריקנית טובה או לא, רק אגיד שהעמדה שלי בזה מעט יותר מורכבת ושעקרונית – הייתי רוצה שבמדינת ישראל יקלו על נשיאת נשק הרבה יותר מהמצב הנוכחי (אם כי אני מסתפק עד כמה).
דווקא סוף התגובה שלךָ, שכתבת שרוב האנשים אכן ליברליים בנושא ההפלות, מוכיח שאין מה לחשוש מביטול פסק דין "רו נגד וויד" (עיין קישור בסוף).
ולגבי מה שקורה בישראל – שוב, זה איננו הדיון אבל מכיוון שהעלת את הנושא אז אני מגיב – לדעתי, גם אם אולי אפשר להוריד את הוועדות – כן צריכה להיות מגבלה כללית שנותנת לנשים זמן להחליט (הרב של "אפרת" סיפר שנשים היו מתקשרות אליו אחרי שהן לקחו את הגלולה הראשונה ושאלו אם הן יכולות לחזור בהן). הפלה היא אינה דבר של מה בכך, וצריך לראות איך עושים רגולציה שתקל על מי שצריכה ושלא תקל מדי על מי שאינה צריכה.
ייש"כ ותודה על הדיון המחכים.
נריה.
קישור:
https://themadad.com/%d7%95%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%99-%d7%91%d7%95%d7%97%d7%a8%d7%99-%d7%a7%d7%a0%d7%96%d7%a1-%d7%93%d7%95%d7%95%d7%a7%d7%90-%d7%94%d7%95%d7%9b%d7%99%d7%97%d7%95-%d7%a9%d7%94%d7%a9%d7%95%d7%a4%d7%98%d7%99/#.YwWt8rcYqNw
תודה על הקישור למאמר. המאמר הזה מציג את הגבלת כוח השיפוט הפדרלי לטובת הכוח המדינתי ע"י השופטים השמרנים, באופן חיובי כהקטנת ריכוזיות, אממה ? בעצם, זה לא כזה פשוט. השופטים השמרנים בבית המשפט העליון שם דוגלים בקונספציה הקרויה Originalism – סוג של פונדמנטליזם שיפוטי שלפיו יש לפרש את החוקה האמריקאית ברוח התקופה בה חוקקה (https://en.wikipedia.org/wiki/Originalism). כחלק מאותה דוקטרינה הם תומכים בהקטנת הרגולציה פדרלית, כשלנגד עיניהם עומדת כסדין אדום מול שור זועם הרפורמה של הנשיא רוזבלט השני (FDR) כחלק מה מחוקי ה"new deal " שלו – שכוללת רגולציה פדרלית מאסיבית. הנקודה היא שאורגינלזים כזה ששואף לריסוק הכוח הפדרלי אינו שמרנות שיפוטית, גם לא ברמת ההגדרה. זו תפיסה רדיקלית שמהווה בעצמה אקטיביזם שיפוטי.
לגבי שאר הדברים – לדעתי לתת לאדון ישראלי ישראלי, מרחוב זבוטינקי קומה ב ברמת גן, החמום המוח גם ככה, נשק זה לא כ"כ מומלץ, ואין צורך להכנס לנשים לוורידים בנושא הפלות וזה גם חוק מטופש שאי אפשר לאכוף אלא רק ייצר בעיות ועיוותים נוספים לאלה שמדינה ישראל בורכה בהם
הצד שלך גלותי, לא נכון הצד שלך..
למה 'גלותי' זה חסרון וטעם לפגם? מי לימד אתכם לחשוב כך?
האמת שזה במקרה וזה לא הטיעון המהותי
אבל גלות זו עונש, תקן אותי אם לא זכרתי נכון.
נו באמת… שנינו יודעים ש'גלותי' כשם גנאי זהו 'חידוש לשוני' של המחפשים לגנות את החרדים לדבר ה'. וזו הקונוטציה הראשונה בה השתמש הכותב הראשון, ובעקבותיו גם מאמר זה.
ואם אכן יש לנו צורך מובנה הנובע מהיותנו 'בני גולה', בהכרח שזה לא נכון? הרי אלו האינסטיקטים שהושרשו בנו במשך אלפי שנות גלות, ואנחנו מאמינים שטרם נחלצנו ממנה באמת, אז אולי באמת טוב שנחשוב 'גלותית' ולא נתערב בויכוח לא לנו?
מצד שני, אני בהחלט מסכים עם גישתך ומזדהה מאוד עם טענתך שנייטרליות היא גופא ה'לבדד ישכון', אלא שמבחינתי החשיבה הגלותית רק מוסיפה טעם לשבח לדבריך,. אלא שהמילה 'גלותית' קפצה לעיניי וצרמה לי.
אמנם הערה צדדית לחלוטין אבל חשובה:
שני הכותבים הנכבדים נקטו כדבר פשוט שחשיבה והתנהגות 'גלותית' היא מגונה, וצריך לאמץ חשיבה והתנהגות של 'עם חופשי בארצנו'. הנני להזכיר לשניהם שלמרות רצונם הרב לראות במדינת ישראל את 'ראשית צמיחת גאולתנו', המציאות היא שאנחנו עדיין בגלות, הן משום שמדינת ישראל לא מתנהלת כלל על פי התורה, והן משום שמדינת ישראל כפופה בכל צורה אפשרית למדינות העולם, בעיקר אירופה וארה"ב. אפשר לדמיין הרבה דברים על עצמאות ויציאה מגלות, ואף לומר הלל ברגש נלהב על תחייתו הלאומית של העם, אבל המציאות ה'גלותית' מכה לנו בפנים…
אמור מעתה: היהודים ה'גלותיים' הם הפרקטיים, הריאליים והמחוברים למציאות. ואילו היהודים ה'גאוליים' וה'חופשיים' חיים בעולם אוטופי משיחי שאינו קיים לעת עתה במציאות המרגיזה.
לאברהם, אם יש לנו אפשרות לצאת מהקושי של הגלות, האם אין ראוי לעשות כן? כאן מדובר בגלות הדעת, גלות התורה, גלות הרוח, אז אין לך אפילו את הבעיה של שלשת השבועות. במחילה, די להתרפקות על הגלות. שנים לא יכולנו להתעסק בשאלות הגדולות של האנושות ושל העם היהודי, הגיע הזמן.
זה בדיוק הענין: שלא הגיע הזמן…
שנים לא יכולנו להתעסק בשאלות הגדולות של האנושות, או יותר נכון התעסקותנו לא היתה רלוונטית למציאות, וגם היום אנחנו במצב הזה. אפשר לדמיין שיצאנו מהגלות, אבל המציאות חזקה מכל דמיון.
מי שמבין מה קורה עכשיו בארצות הברית ובעולם, כולל כאן בארץ, יודע שהמאבק הוא לא הפלות או לא. המאבק האמיתי הוא שמאל פרוגרסיבי אנטי דמוקרטי וסותם פיות מול ימין שמייצג את זכותו של הפרט להשפיע על גורלו. השימוש של השמאל ב"זכויות אדם" הוא דרך צינית להשיג הישגים פוליטיים, לשסות אוכלוסיות זו בזו ולחסל אויבים פוליטיים. השמאל חותר לשלטון ריכוזי, משפטי, ואם אפשר – עולמי. הימין מעדיף את זכויות הפרט, המדינה, בתי הנבחרים (והכנסת).
מי שבאמת כופה זה השמאל, שהכריח למשל ארגונים דתיים לממן אמצעי מניעה לעובדיהם בניגוד לאמונותיהם (אובמה קר), ובקושי החריג כנסיות. כל זה בכפייה אנטי דתית.
האמת היא שהיום בעלי הברית שלנו הם דווקא הנוצרים הדתיים. סקרים הוכיחו שהם הרבה יותר אוהדי יהודים מהשמאל, והם פתוחים יותר לקבל עקרונות דתיים אחרים. השמאל הוא זה שדוגמאטי, כופה, רודני ושתלטן.
כל מה שההחלטה עשתה זה להחזיר את יכולת ההחלטה למדינות. ככל שהכוח יוחזר יותר למדינות, ארצות הברית תחזור להיות שפויה יותר, ימנית יותר, ונתונה פחות לכפייה הפרוגרסיבית המשוגעת והפוגענית הקיימת בה עכשיו (כמו יכולת ההגדרה העצמית, המאפשרת לגבר להיכנס למלתחה של ילדות וההורים המוחים נגדו עוברים על החוק!). ולכן צריך לקדם בברכה כל חוק שמקטין את הריכוזיות ומגביר את יכולת ההשפעה של המדינות ושל הבוחרים, וכל ניצחון של הימין.
ותשכחו מטורקווימדה. אם מישהו מאיים עלינו עכשיו זה הנקווד… כלומר השמאל הקיצוני!
פרונטסטנטים וקתולים ואתיאסתים רבים ביניהם .
למה להרוס להם ?
שיריבו לנצח בכל מקרה לפי ההלכה ולהבדיל בישראל ההכרעה היא שמותר להפיל בחלק מהמקרים ושחלק מהמקרים זה פשע נגד האנושות .