שאלת גיוס בני הישיבות המערערת בימים אלה את הקואליציה נדמית לרבים מאתנו "חדשות ישנות", סוג של קונפליקט נצחי שחוזר בלופ מאז כינונה של מדינת ישראל, שרק השחקנים הפוליטיים המנסים לרבע את המעגל משתנים בהתאם לתקופה.
אך ניתן לומר ששאלת הגיוס בגרסתה הנוכחית, קרי, בזמן ממשלת נתניהו ובעידן שהקשר בין הימין לחרדים נעשה כמעט חתונה קתולית, נוגעת בקונפליקט פנים־חרדי שכמו הודחק הרבה שנים: מהי הזהות הפוליטית החרדית בציר שבין ימין לשמאל? הציבור החרדי נע יותר ויותר ימינה, אולם דברי גדולי הדור החרדים משקפים גישה הפוכה.
אבקש להקדיש לכך כמה מחשבות.
השמאל החרדי של הרב לנדו
לפני מספר חודשים פורסמו דבריו של מנהיג דגל התורה, הרב דב לנדו שליט"א, ביחס למצב הבטחוני היום. הדברים נאמרו במהלך שיחה עם רבני ארגון לב שומע, ואת מרבית תשומת הלב תפסו אמירותיו בנוגע לחיילים מבני הציונות הדתית. לדבריו, הם "נהרגים בגלל שאנחנו לא לומדים מספיק… הם נהרגים כי רבותיהם לימדו אותם תורה מעוותת".
דברים חריפים אלה עוררו כעס ותסכול רב בקרב הציבור הדתי. גם חלק גדול מהציבור החרדי חשו אי־נעימות בשל אמירות אלה, במיוחד בזמן מלחמה.
היה די טוב שמושלים כאן הערבים, מצב הכי טוב, הערבים היו מושלים, היו מכבדים אותם, לא מתערבים בהם, מביאים כסף לארץ, הערבים אוהבים כסף
אבל מה שנוגע לענייננו הוא דוקא חלק אחר מדבריו של הרב לנדו באותה השיחה, בו פרש כבדרך אגב השקפה מדינית־פוליטית שעצם הקמת המדינה היתה טעות מבחינה בטחונית. כך התבטא בשיחה (המתומללת), כפי שהתפרסם באתר כיכר השבת בתאריך 7.2.25:
אני לא יודע מה היה קורה בתחילת המדינה אם היו עושים כאן שלטון של או"ם, היה מצב מצוין, יש מכתב מהבריסקר רב מאז, מכתב פוליטי, נגד שרתוק, שרת, מכתב לחוץ לארץ מתש"ח, אפשר בלי מדינה לחיות טוב עם הערבים, אם נלך עוד אחורה אפשר כמו שר' חיים זוננפלד עשה, לכבד את הערבים, היה די טוב שמושלים כאן הערבים, מצב הכי טוב, הערבים היו מושלים, היו מכבדים אותם, לא מתערבים בהם, מביאים כסף לארץ, הערבים אוהבים כסף… המדיניות של ר' חיים זוננפלד, לחיות טוב עם הערבים והערבים כיבדו אותו מאד מאד… זה כבר היסטוריה לפני יותר מתשעים שנה, איך הוא כותב למלך עיראק, יש מכתב שהוא כתב לו, להוד מלכותו, רציתי ללוות אותו, כשהוא חזר לארץ, אבל אצלנו היה יום שבת ואני לא יכול, והוא חותם את עצמו 'עבדך יוסף חיים זוננפלד', אם הערבים היו מקבלים כזה יחס, היה המצב אחרת. גם גרמו שהערבים שונאים אותנו.
ניתן כמובן לפתח דיון על דיוקן של העובדות ההיסטוריות שהרב לנדו מציין. אך לענייננו, מתוך דבריו עולה תפיסה בטחונית שהימנעות ממלחמה וממאבק כוחני עם הערבים היתה מביאה שקט. הקשיים הבטחוניות, לפי גישתו, הן כולן פרי טעות מתגלגלת של הרצון למדינה יהודית עצמאית. שלטון או"ם או אפילו שלטון ערבי שניתן להתחנף אליו היו טובים לנו בהרבה. תפיסה כזו היא נקודת מבט 'שמאלנית' למהדרין, ואף שמאלנית קיצונית. לא רק בהתנחלויות או בגבולות 67 הם מכשול לשלום, אלא עצם קיומה של המדינה. מה שמעניין במיוחד בדבריו של הרב לנדו הוא הצגתה של תפיסה זו כהמשך טבעי לעמדת גדולי ישראל בדורות הקודמים, הרב מבריסק ור' חיים זוננפלד, לאמור: זוהי דעת התורה המקובלת מימים ימימה.
הרב לנדו הוא אפוא חוליה נוספת בשרשרת של גדולי ישראל שהביעו עמדות שניתן להגדירן שמאלניות. ניתן למצוא רבנים אלה לא רק במחוזות הקנאיים של סאטמר ומונקאטש, אלא גם במיינסטרים החרדי
הרב לנדו לא תמך את דבריו בשום טיעון אידאולוגי באותה שיחה. הוא זנח את הנימוק הקלאסי והמתבקש של איסור ההתגרות באומות המשמש מאז ומעולם את המתנגדים לציונות, ובמקום זאת התבסס על נימוק פרקטי־בטחוני. יתכן שכמי שמזוהה עם הצד הליטאי החזונאישניקי, הרב לנדו לא מרשה לעצמו להשתמש בנימוק אידאולוגי שנוצר בבית המדרש של סאטמר, ועל כן הרחיק להביא לחמו ולהשתמש בדוגמאות מהרב זוננפלד כחיזוק לנימוק בטחוני לא אידאולוגי.
הרב לנדו הוא אפוא חוליה נוספת בשרשרת של גדולי ישראל שהביעו עמדות שאפשר להגדירן שמאלניות. ניתן למצוא רבנים אלה לא רק במחוזות הקנאיים של סאטמר ומונקאטש, אלא גם במיינסטרים החרדי. כולם יודעים לספר שהרב עובדיה יוסף צידד עקרונית בהחזרת שטחים תמורת שלום, ועל כך שהרב שך אימץ פומבית את עמדת סאטמר בדבר האיסור להתגרות באומות. במשפחתי ידעו לספר גם על ה"בית ישראל" מגור, שאחרי מלחמת ששת הימים קרא לדודנו הרב ישעיה שיינברגר ז"ל, מפעיליה הבולטים של העדה החרדית, ואמר לו שלדעתו יש להציג עמדה חרדית בעד החזרת השטחים שנכבשו. גם אדמו"רי רוז'ין בתל אביב, שהביעו עמדות ציוניות, אמרו הלל וערכו טיש ביום העצמאות, החזיקו בדעות שמאלניות. כך ה"אהלי יעקב" מהוסיאטין דיבר נגד מחתרות הימין, והרבי מבוהוש התנגד להתיישבות החרדית מעבר לקו הירוק והורה לחסידיו להימנע מלגור בביתר ובעמנואל.
לצד זאת, המציאות בשטח היא שהחרדיות נוטה ימינה. חזק ימינה. דעות הצעירים החרדיים קרובות לשל סמוטריץ' ובן גביר, והברית הפוליטית בין החרדים למפלגות הימין חזקה מאי פעם ושרדה עד עתה מעל שני עשורים ברציפות. נטיה כזו בציבור שחונך להיבדלות ואנטי־ציונות מעוררת תמיהה גדולה. אכן, רבים וטובים כבר עמדו על תופעה זו. ברצוני לתרום גם את זווית הראיה שלי, ולנסות להתחקות אחר הגורמים שתרמו להתפתחות ימניות מדינית־בטחונית זו.
הברית הפוליטית עם הימין
ראשית, מן הראוי לציין בקצרה את נקודות המפנה ההיסטוריות ביחסי החרדים והימין. בעשורים הראשונים של המדינה, כשהשלטון היה נתון בידי השמאל באופן אבסולוטי, שאלות של ימין־שמאל העסיקו פחות את החרדים (בכנסת הראשונה אגודת ישראל אף הצטרפה לממשלת השמאל, והרב יצחק מאיר לוין מאגודת ישראל שימש שר הסעד הראשון של מדינת ישראל). בעידן של העדר חלופה שלטונית, כשהימין בראשות בגין נמצא באופן קבוע באופוזיציה, השאלה הגדולה שהעסיקה את המגזר היתה העמדה שלה כלפי הציונות בכללה.
כיום, אנו זוכרים בעיקר את הקול שהתנגד לציונות בדרגות שונות, למן הימנעות מהשתתפות בבחירות במחוזות הקנאיים ועד לעמדת ההשתתפות המסויגת של אגודת ישראל. אולם נמצאו בציבור החרדי גם עמדות ציוניות ממש, הן אצל חלק מראשי הישיבות הליטאיים והן אצל חלק מהאדמו"רים החסידיים, כמו אדמו"רי רוז'ין שהוזכרו לעיל. בסופו של דבר, המיינסטרים החרדי אימץ את הגישה המתנגדת לציונות ואגודת ישראל ישבה עשרות שנים באופוזיציה.
עם המהפך הפוליטי ב־77 ועליית בגין לשלטון הצטרפה אגודת ישראל לממשלה. כך יצאה לדרך הברית הראשונה בין החרדים לימין. בשנות השמונים הוקמה ש"ס, ונולדה מפלגה חרדית שעם מצביעיה נמנים גם מסורתיים רבים מהפריפריה, תופעה שהפכה את המפלגה לתלויה בקולותיהם של אנשי ימין מובהקים. כמה שנים אחר כך, בשנת 1990, כשעל הפרק עמדה שאלת הצטרפות לממשלת שמאל, נשא הרב שך את "נאום השפנים" המפורסם. הנאום האשים את הקיבוצים השמאלניים בהתרחקות מהיהדות ("במה אתם יהודים?" שאל הרב שך, והמשפט נכנס לפנתיאון הישראלי), סימן את השלב השני של הברית בין החרדים לימין: שנאת השמאל, שנתפס אנטי־דתי, בניגוד לאנשי הימין מכבדי המסורת.
עם הידרדרות המצב הבטחוני אחרי הסכם אוסלו, מדיניות שמאל מדינית־בטחונית הפכה להיות מושג מגונה בעיני הבוחר החרדי הספרדי. כך נותקה גם החוליה האחרונה שקישרה את החרדים לשמאל
ארוע זה היה נקודת מפנה שבה הכריע הרב שך פומבית בין שני ערכים סותרים. מצד אחד, ההסתייגות מהציונות והחשש מהתגרות באומות כיוונו את החרדים לעמדות שמאל; מצד שני, אנשי הימין לא היו סדין אדום מבחינה דתית. במתח שבין הזהות השמאלנית־בטחונית לזהות המסורתית־דתית ניצחה השניה.
דוקא ש"ס, שנחשבת היום (ובצדק) לסמן הימני יותר של המפלגות החרדיות, תמכה בשנות התשעים בממשלת רבין ובהסכמי אוסלו. אולם ניסיון קצר זה של חבירה לשמאל נחל כישלון מוחלט. עם הידרדרות המצב הבטחוני אחרי הסכם אוסלו, מדיניות שמאל מדינית־בטחונית הפכה להיות מושג מגונה בעיני הבוחר החרדי הספרדי. כך נותקה גם החוליה האחרונה שקישרה את החרדים לשמאל, על בסיס תפיסות מדיניות החוששות מהתגרות באומות ומעדיפות שלום על פני שטחים. מאז דומה שהחרדים והימין בלתי ניתנים להפרדה.
כשהחרדים נעשו ימניים
ההזדהות הרגשית שבין החרדים לימין ניתנת להבנה אם מנתחים אותה מזווית הראייה של פוליטיקת הזהויות. בהקשר זה, הימין המזוהה עם הציבור המסורתי נחשב בציבור החרדי קרוב יותר נפשית ורגשית מן השמאל החילוני, המוצג ברחוב החרדי כשונא דת וכגורם מחלן בכוונה תחילה. אולם בתור חלק מהברית המתחזקת עם הימין, אימצו החרדים אט אט גם את תפיסות הביטחון הימניות, בניגוד לדעתם של חלק גדול מגדולי התורה ומנהיגי הציבור.
הידיעה שערבים מבצעים פיגועים ומאיימים על חיינו מולידה רצון פשוט להתפטר מגורמי הסיכון
ניתן לזהות מספר גורמים לאימוץ עקרונות ימניים על ידי הציבור החרדי (עיין גם במאמר של הרב יהושע פפר בנושא). הגורם הראשון הוא הפרקטיות החרדית המפורסמת. הציבור החרדי אינו נזקק להתחכמויות פילוסופיות בבואו לנתח את המצב הבטחוני של מדינת ישראל. הידיעה שערבים מבצעים פיגועים ומאיימים על חיינו מולידה רצון פשוט להתפטר מגורמי הסיכון. חשיבה מורכבת יותר בנושא דורשת דיון מעמיק, היכרות עם המחירים השונים של פעילות בטחונית ושקלול סוגיות אתיות ונורמות משפט בינלאומי. אחרי חשיבה מסוג זה, הכוללת ראייה לטווח הארוך, יש שיגיעו לאותה מסקנה – אך יש שלא. כלומר, 'המושכל הראשון' נמצא בימין.
בציבור החרדי דיונים מעמיקים אלה אינם מתנהלים בדרך שגרה. סיבה אחת לכך היא שאין להם השפעה: החרדים הרי יצביעו בכל מקרה למפלגות החרדיות ויותירו את ההכרעה בענייני מדיניות בידי גדולי הדור. אפילו נציגי המגזר בכנסת אינם מהססים להודות בחוסר ידע בטחוני.
יש שיראו בגישה זו ברכה. על משקל דברי ג'ורג' אורוול, "יש רעיונות כל כך מטופשים, שרק אינטלקטואלים יכולים להאמין בהם", יטענו הם כי דוקא לחרדים אינטואיציה בריאה ביחס לסוגיות רבות, כולל בטחון המדינה, שלא מתעוותת באולמות אקדמיה הדורשים מהם לבקר אותה ולחשב מסלול מחדש.
חברה הרואה את עצמה בתור קולקטיב תופסת גם את הצד השני כקולקטיב אחד גדול, באופן שאין הבחנה בין טובים לבין רעים: יש קולקטיב של אויב שנלחם בקולקטיב שלי
נוסף להיבט הפרקטי, גם התפיסה הקולקטיביסטית של החרדים תורמת לעיצוב עמדות ימניות. החברה החרדית מעולם לא אימצה את מהפכת האינדיבידואציה של העולם המערבי ומקדשת עדיין את הקהילתיות, את השושלתיות, את הקולקטיב. ניתן להבין שחברה הרואה את עצמה קולקטיב תופסת גם את הצד השני כקולקטיב אחד גדול, באופן שאין הבחנה בין טובים לרעים: יש קולקטיב של אויב שנלחם בקולקטיב שלי. יש לציין שגם אויבינו תופסים את המאבק שלהם כמאבק בקולקטיב היהודי, ועל כן מסרבים להכיר במציאות של אינדיבידואל חף מפשע.
אך לצד הרובד הבטחוני, אין ספק כי יש גם מרכיבים אידאולוגיים משמעותיים בימין החרדי, הנוגעים ליחס לארץ ישראל ולהתיישבות בה. ארץ ישראל תופסת משקל כה רב במקורות היהודיים, שמתבקש מכל יהודי שומר תורה ומצוות לראות חשיבות רבה בהיאחזות נרחבת בה. ואולם, בעבר הפחד מהציונות הוליד קנאות והיבדלות שדחקו את הרגש הדתי המתבקש. בזמננו, כשהציונות החילונית איבדה את כוחה הסוחף, מרגישים רבים בקרב הציבור החרדי שניתן לחזור לחיבת ארץ ישראל גלויה מבלי לחשוש לחילון.
התלכדותם של כל הגורמים הללו, ויתכן שגם נוספים, מציפה את יכולתם של הסוציולוגיה העממית והלך הרוח של הרחוב החרדי לגבור אף על אידאולוגיה המנוסחת חד־משמעית בידי גדולי הדור. כך הרצון לחבור לימין המסורתי ולעקרונות של 'ימין מלא' נוסח בן גביר וסמוטריץ' גובר על איסור התגרות באומות, היבדלות מהרעיון הציוני והקריאות בשבחה של מדיניות שמאלנית.
צומת דרכים חדש
אם לפני עשרות שנים עמד הציבור החרדי בפני בחירה קשה, לבחור בשמאל עקב מתינותו המדינית התואמת יותר את התפיסה הגלותית החרדית או להעדיף את החיבור עם המסורתיות של הימין, כעת הוא עומד בפני צומת דרכים חדש שדורש הכרעה.
הימניות שפשתה ברחוב החרדי קיבלה כבר חיים משלה. לא מדובר עוד בהזדהות עם בגין בעל הלב החם ליהדות ועם החילוני המסורתי בפריפריה. חלק גדול מצעירי המגזר הפנימו את כל הערכים שבחבילה הימנית. הם מעריצים את ינון מגל, רוצים להראות לערבים מי בעל הבית, שונאים את בית המשפט, ומרגישים הזדהות מוחלטת עם הימין, אידאולוגית ופוליטית.
המעורבות הרגשית של הצעיר החרדי עם שלטון הימין מעוררת קונפליקט עמוק עם ההיבדלות החרדית. חלקים גדולים מתוך החברה החרדית מרגישים כיום חלק בלתי נפרד מהישראליות הימנית, שהולכת ומתעצבת בחדות בימים אלה. אם בעבר היו אלה לוחמי המחתרות ותנועות הנוער מלאות האידאלים שקרצו לבני הישיבה וגרמו להם לצאת מחוץ לחומות, היום הלהט הימני הוא הפיתוי החדש. אך אם ביחס לפיתויי עבר פיתחו מנהיגי החינוך החרדי מדיניות היבדלות קשוחה, הרי היום כל נסיון היבדלות בתוך קיום הברית הפוליטית ההדוקה עם הימין נעשה משימה זהותית בלתי אפשרית.
דוקא בימים אלה שהזהות הימנית־חרדית מגיעה לרמות כאלה של קונפליקט, לא ייפלא שיש קולות בהנהגה המבקשים לאזן ולהזכיר: "במהותנו," יגידו כשהם פורשים מהממשלה, "אנחנו שמאלנים"
סוגיית הגיוס, שהגיעה בימים אלה לשיא חדש של רתיחה, מבליטה את הקונפליקט ביתר שאת. מצד אחד, הימניות החרדית מגבה את המשך המלחמה, וצעירי המגזר מזדהים עם עמדותיהם הלא מתפשרות של סמוטריץ' ובן גביר. מצד שני, אותם צעירים מלאי להט אינם לוקחים חלק בעצמם במאמצי הלחימה. הפוליטיקאים החרדים יושבים בממשלה, אך משאירים פתקי גיבוי לאחרים שיחליטו בשאלות הקשות. המשחק הזה הדורש 'ללכת עם, להרגיש בלי', מאתגר את כל שכבות המגזר, למן ההנהגה התורנית והפוליטית ועד לצעיר החרדי.
אולי בשל כך, דוקא בימים אלה שהזהות הימנית־חרדית מגיעה לרמות כאלה של קונפליקט, לא ייפלא שיש קולות בהנהגה המבקשים לאזן ולהזכיר: "במהותנו," יגידו כשהם פורשים מהממשלה, "אנחנו שמאלנים."
מה באמת היה קורה אילו היתה מתקבלת הצעתו של ר' חיים זוננפלד, והיה שלטון ערבי בארץ ישראל?
השלכה קטנה אחת עשויה להיות חסימת עלית יהודים לארץ ישראל בשנות העשרים והשלושים (דרישת הערבים הנחרצת בכל אותה תקופה), והשארות משפחת לנדו מהעיר זגייז' שבפולין בפולין, במקום עלותה ארצה בשנת תרצה',
מה שהיה מובילה בסבירות גבוהה להירצחה של אותה משפחה ובכללה להירצחה של ילדה הקטן אפרים דוב.
החלטות קטנות/גדולות. השלחות מרחיקות לכת.
"יודע דעת עליון"
אתה לא יודע שחרדים לומדים הסטוריה מעוותת?
כרגיל, אולי כבוד המורה להיסטוריה ישרה תחכים אותנו באיזה קורטוב של ראיה לדעותיה הקדומות והכוללניות לגבי אותם אלו שהיא כ"כ יודעת מה הם לומדים ומה לא.
כי כמובן שמוסדות החינוך הציוניים יש גם בעלות על ההיסטוריה בנוסף לכל הדברים האחרים עליהם הם השתלטו.
ליוחנן, דווקא פעולות הציונים וההתגרות באו"ה גרמו לבריטים להוציא את הספר הלבן ולהגביל את העליה היהודית.
ואם נתחיל לדבר על פעולות ראשי הציונות באותה תקופה נוראה של גזרת ההשמדה באירופה, נגלה הרבה עובדות כלל לא מחמיאות.
גם אז הם הפקירו את אחיהם למען חזון ההשתלטות על ארה"ק.
השלכות כמובן… מה היה קורה אם הציונות היתה מצליחה להקים מדינה טרום עלית היטלר, יתכן שהנאצים היו משמידים את המדינה הקטנטונת בת חצי מליון יהודים עם "נשק" של כמה מאות רובים, אין לשחק באילו בהיסטוריה. אבל יתכן שהייתה נמנעת שנאת ישראל של קרוב לשני מיליארד מוסלמים שאין לה פתרון כרגע.
ל"לא פשוט"
הספר הלבן של 1939 נבע מניסיון של בריטניה להרגיע את המרד הערבי הגדול ולהבטיח את נאמנות הערבים לפני מלחמת העולם. הערבים קיבלו את ההגבלות על העלייה כוויתור חלקי לדרשותיהם, אבל דרשו יותר – הפסקה מוחלטת של העלייה ולא רק צימצום.
נו, ועכשיו,
מה היה קורה אילו היתה מתקבלת ההצעה לשלטון ערבי בארץ ישראל כבר ב-1925 ?
משפחת לנדו מהעיר זגייז' שבפולין היתה עולה לארץ ישראל, או נרצחת עם כל קהילת זגייז' הי"ד ?
נ.ב. עובדות לא מחמיאות אפשר למצוא בכל מקום ובכל צד.
מי נמלטו בעזרתם של אותם הציונים שאזכרת תוך הבטחת "אך טוב וחסד לנשארים"?
נו ועכשיו??
אם לך ניתנה הנבואה אז תענה אתה…
אני, להבדיל, לא נביא ולא יכול לדעת מה היה קורה אילו… ולכן ההתעסקות הזו מיותרת לגמרי.
במבט קל על ההיסטוריה הקרובה של ארה"ק רואים כמה נזק נעשה מאז לקחו בכוח את השרביט אותם פורקי עול, ולכן האחריות עליהם מאחר שלא שמעו לתוה"ק והלכו בשרירות ליבם עד היום לצערנו.
ולא תעזור ההצטדקות העלובה בסגנון "אם לא אני אז היה יותר גרוע" כי זהו תירוצו של כל מי שנכשל בתפקידו.
בקיצור תחת כל ההבטחות הגרנדיוזיות "פה בארץ חמדת אבות, תתגשמנה כל התקוות, פה נחיה ופה ניצור חיי אושר חיי דרור, וכו'".
קיבלנו שיעבוד כלכלי לחבורת אליטות ועוד חבורת ביריונים שמנסים לדרוס את כל מי שחושב אחרת.
מלחמות פנימיות על שיטת שלטון כפרנית כזו או אחרת.
וכמובן, טרור ומלחמות ללא הפסקה.
טוב, עוד לא אבדה תקוותם להיות "עם חופשי בארצו".
אנחנו לא מחפשים חופש, אלא נכנעים לרצון הבורא והוא זה שיספק לנו את מה שאנו כה מייחלים לו כבר אלפי שנים.
וד"א, ידוע שהציונים גם חיבלו בהשתדלות של יהודים לברוח למדינות העולם כדי להכריח אותם לעלות לארץ, והרבה מהם נהרגו בארה"ק בתש"ח ולפני כן.
את מי אתה מאשים? את ראש הקהילה הוותיקה שחיפש פיתרון שיביא שקט לאזור?
האם הוא זה ששלח יהודים למלחמות?
האם הוא ביצע פיגועים נגד הצבא הבריטי?
אתה מאשים אותו בכך שניסה לפתור בעיות בדיפלומטיה?
מה יצא מהכוחניות הציונית?
גם סכנות איומות וגם שנאה בכל העולם!
לא הרווחנו כלום, רק דמיונות של גאווה לאומית וחילול ה' לצערנו.
ליוחנן, עוד דבר קטן (או שניים)
השתלשלות האירועים בתחילת המאה שעברה עם התקוממות הערבים ודרישתם לעצירת העליה היהודית מראה בבירור שעל המהומות כולל תרפ"ט התחילו בעקבות ההצהרות והמעשים של המתיישבים הציונים ומנהיגיהם.
שעוד בתקופת התורכים הצליחו להרגיז את השליטים המקומיים ע"י הצהרות לאומיות כגון זו של בן יהודה בעיתון הצבי בחנוכה, אז עוד היה כח לחכמים להרגיע את הרוחות.
(נכון שהמדקדקים ימצאו עוד כמה לפני, אך אין כלל מה להשוות מבחינת גודל הצרות, השנאה וההסתה).
כשהתחיל הסחף הגדול כבר א"א היה לעצור את התבערה והיום כבר השנאה כ"כ גדולה שכבר המחבל אינו מבחין כלל ל"ע.
הקב"ה השביע אותנו שלא נעלה בחומה, וכעת מי שהפר שבועה זו הוא האחראי הבלעדי לתוצאות כמה שינסה לטעון שכך היה קורה בלאו הכי, אין טענה זו מצילתו כי אין שום ראיה לכך ושלם ישלם המבעיר את הבעירה…
ובקשר לעובדות "לא מחמיאות", תראה לי מנהיג חרדי אחד או אפילו בעל בית, שאמר משפטים כמו "רק בדם תהיה לנו הארץ" ו "טובה פרה בנהלל ממאה זקנים בלודג'".
אם בגלוי כך כש"כ בסתר ר"ע קסטנר, מה אמרו עליו ומה היה בסופו…
כל מילה פנינה
אני שואל את עצמי כיצד שיקול דעת של אדם שהחברה הליטאית העמידה בראשה יכול להיות כל כך מעוות ומנותק מהמציאות.
שיסתכל בבקשה מסביב, מה קורה הרגע לדרוזים בסוריה, מה קרה לנוצרים ולאשורים וליזידים בעיראק, מה קרה לנוצרים בבית לחם ובבית ג'אלה תחת שלטון הרש"פ. כל אלו מיעוטים שאין להם שום נגיעה לציונות, לא הסתכסכו עם הערבים, והם נרדפו, נשחטו ונאנסו עד צוואר. גורל היהודים היה שונה?
הדברים של הרב לנדו ממש מדהימים במיעוט ידיעתו והבנתו וצריך לקרוא לילד בשמו.
וגם הצורה שהוא דיבר על הנופלים ממש מזעזעת.
עוד "מומחה" שחוץ מלהתלונן לא אומר כלום
נא לכתוב בדרך ארץ על אדם גדול בתורה שחוץ מגדלותו היחודית בתורה האיי קיו שלו עולה על של אשר אלפי מונים.
אפשר בבקשה להעלות את הרמה?
זה לא מוקד תלונות על רבנים או סיוע נפשי
לומר שרצונו של הרב לנדו בשלטון ערבי זו דיעה של השמאל? אין רחוק מזה. השמאל בישראל לא תמך מעולם ולא תומך כעת בשלטון ערבי. גם לומר שלפני עליית בגין לשלטון היה פה שלטון שמאל זה ממש רחוק מן האמת. מפלגת העבודה מעולם לא החזיקה בדיעה שמאלית, ולראיה שהקמת ההתנחלויות הראשונות ביו"ש נעשתה בתמיכתה. נראה שהכותב אימצה את הטענה מבית היוצר של נתניהו, שכל מי שאינו תומך בו הוא שמאל. הציבור החרדי הוא ימני עד ימני מאד בדעותיו, כנראה משום שעם הדת באה השקפה ימנית כמו שקורה אצל הדת"ל. גם למפלגת בן גביר מצביעים גם חרדים. האבסורד הוא שהציבור הוא ימני בדעותיו אך לא מוכן לשרת בצבא. מה הטעם בתמיכה בקואליציה הממשיכה את מלחמת הדמים בעזה אבל להימנע מלהשתתף במלחמה? מסתבר שהכל אפשרי והבושה נעלמה מזמן
השמאלנים קיצוניים וחולי נפש כמו החרדים הקיצוניים במחשבה שערבים יאהבו אותם ויהיה שלום.
הזו "אהבת ישראל" שהיתה הדגל של תלמידי הרב קוק?
כנראה שזה עבר הגהות…
שהחרדים\חרדלים , לפחות לא מעטים מהם, קיצוניים וחולי נפש , רק שאותי צריך עיון יצנזר, וכשיהודית אומרת: "השמאלנים קיצוניים וחולי נפש " , זה לא יצונזר …
ובקשר למאמר, ישנה פיסקה אחת שמתארת את המצב ממש יפה:
"התלכדותם של כל הגורמים הללו, וייתכן גם נוספים שלא נמנו כאן, מציפה את כוחם של הסוציולוגיה העממית והלך הרוח של הרחוב החרדי, שבכוחם לגבור אף על אידיאולוגיה המנוסחת חד-משמעית בידי גדולי הדור. כך הרצון לחבור לימין המסורתי ולעקרונות של 'ימין מלא' נוסח בן גביר וסמוטריץ' גובר על איסור התגרות באומות, היבדלות מהרעיון הציוני והקריאות בשבחה של מדיניות שמאלנית"
זה אומר שתחת ההוראות המדויקות של התוה"ק וגדולי ישראל, נמצאה תורה חדשה שנקראת: "הסוציולוגיה העממית והלך הרוח של הרחוב החרדי".
ע"כ כתוב "ראו את מי אתם מחליפים במי".
זאת תוצאה של בילבול מוחות שמקורו בפוליטיקה כוחנית והתאגדות המפלגות יחד עם העיתונות ואנשי החצרות שיצרו בכוונה תחילה את "הלך הרוח" המדובר.
עד כי נשכחה כמעט לגמרי ההלכה הפשוטה והאמונה הבסיסית בה' ובתורתו.
וכעת מנסים להחזיר את הגלגל אחורה ונראה שיוצרים עוד יותר בלבול.
כי עדיין מפחדים להיות "קנאים" אך לא רוצים להיות לאומיים יתר על המידה כי זה באמת מעורר שאלות קשות.
כמו לאן מועדות פניה של הלאומיות הדתית?
מדינת הלכה?
הרי סנהדרין לא ילך יחד עם בג"ץ
אז אולי ימין "על מלא", מה זה אומר בדיוק?
מלחמות בלתי פוסקות באו"ה ובשמאל?
"מגילת עצמאות" חדשה? בנוסח "בא"י קם העם הימני". נוסח שבועה חדש בכנסת?
זה מה שקורה שנותנים לרגש להשתלט על השכל.
החכם עיניו בראשו שלא להכניס א"ע לכל הדילמות המיותרות האלו כי אף אחת מהן לא משקפת את מה שמצוה אותנו התוה"ק.
זה מה שהרב לנדו מנסה להגיד – לזקנים שלנו היו פתרונות שהדבר הראשון שנבחן היה התאמה לתוה"ק ולשמירה על היהדות לאורך זמן, אך האגרסיביות הציונית, זו שאתם כה מוקסמים ממנה כעת, דרסה את כולם במעשי אלימות ואף רצח דה האן – ללמדך עד איפה דברים מגיעים.
אז כעת הבחירה היא בין דיון ע"ס דיני התוה"ק לבין "הסוציולוגיה העממית והלך הרוח של הרחוב החרדי".
תודה רבה לכותב המאמר על הגילוי הנפלא!
זה מה שקורה שממציאים איסורים חדשים למיניהם של התגרות באומות וכדו' וממציאים תורה חדשה ועוד טוענים שזה התורה הקדושה ועוד לטעון שזה דעתם של כל גדו"י אין לך שקר גדול מזה….
רק השבוע קראנו בפרשה "והיה אשר לא תורישו מהם והיו לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם"
תורה לא לומדים במאמרי השקפה למיניהם
איפה הזכרתי כאן התגרות באומות?
כדאי לצמצם כל ויכוח למקומו ולא להתפזר.
אז אם תורה לא לומדים בעלוני השקפה (למרות שלא ציינתי אחד כזה) וגם לא ישירות מפסוקים בתנ"ך ללא פירושי חז"ל.
אז בבקשה תגיד איפה כן לומדים את הסוגיות הנ"ל.
בטח שלא ב"סוציולוגיה העממית והלך הרוח של הרחוב החרדי".
לדעתי העניין הוא לאו דווקא ימין או שמאל , אלא הגישה של הליטאים שעדיף שקט כדי ללמוד תורה (ובכלל של החרדים כדי להתמקד בשמירת ההלכה ולא להיות תחת שלטון חילוני שרוצה להפוך את העם יהודי לעם ככל העמים ולשם כך לעשות כאן 'כור היתוך' לחינוך העם מחדש. בנוסף יש דעות שאין ל'עלות בחומה' – כלומר אין לכבוש ולהשתלט ולמשול עדיין על הארץ.
ולגבי הרעיון שאפשר לחיות תחת הערבים ולהתחייב להם שלא נתערב או נתפוס צד וכך לחיות בשקט – תקופה מסוימת זה יכול 'לעבוד', אבל מההיסטוריה של הארץ ידועים גם מקרים שזה לא 'עבד' (הרבה לפני הציונות): בזמן כיבוש הארץ מהעותומנים על ידי מוחמד עלי (תקופה של 9 שנים) התרחש מרד הפלחים ב1834. במהלך המרד ערכו המורדים פרעות באוכלוסייה היהודית בארץ (בערי הקודש) שכללו מעשי רצח, שוד ואונס. כאשר כוחות אבראהים פאשא (העותמני) תקפו את חברון – הביס צבא מצרים (של מוחמד עלי) את מורדי חברון (הערבים), ולאחר מכן נהג באלימות קשה וערך טבח בתושבי חברון בעקבות נפילת העיר. כ-500 אזרחים ומורדים נהרגו, בעוד שהצבא המצרי ספג 260 נפגעים.
למרות שהיהודים לא השתתפו במרד, ולמרות הבטחותיו של אבראהים פאשא (העותמני) שאנשי היישוב היהודי בחברון יישארו ללא פגע, הותקפו יהודי חברון. בסך הכל נהרגו 12 יהודים. יהודי חברון התייחסו מאוחר יותר למאורעות כ"יאגמה אל גבירה" ("חורבן גדול").
הערבים תמיד רצחו אותנו גם כשלא היה ה שלטון יהודים הרי מה הם פרעות חברון. ותרפ"ט? לא היה שלטון יהודי אבל ידוע שעשיו תמיד שונא את יעקב ולא משנה מה יעשה.
בנוסף עניין ארץ ישראל הוא מהותי ביהדות ולא ניתן להתעלם ממנו. גם אם נחזיר אותה ונלך לכל רוחות עדיין המוסלמים ישנאו אותנו שנאת רצח.
וכעת רואים למי שעיניים בראשו שהחמאס לומד על מה אנחנו מוותרים ומייד הוא מגדיל את דרישותיו, כך שזה לא משוואה של תיתן תקבל אלא תיתן = תיתן עוד.
מה ז"א "ידוע שעשיו תמיד שונא את יעקב ולא משנה מה יעשה" – מי קבע את זה , אל מה את מבססת את זה ?
אני שואל את עצמי כיצד שיקול דעת של אדם שהחברה הליטאית העמידה בראשה יכול להיות כל כך מעוות ומנותק מהמציאות.
הערבים היו מכבדים אותנו? שיסתכל בבקשה מסביב, מה קורה הרגע לדרוזים בסוריה, מה קרה לנוצרים ולאשורים וליזידים בעיראק, מה קרה לנוצרים בבית לחם ובבית ג'אלה תחת שלטון הרש"פ. כל אלו מיעוטים שאין להם שום נגיעה לציונות, לא הסתכסכו עם הערבים, והם נרדפו, נשחטו ונאנסו עד צוואר. גורל היהודים היה שונה?
אותו מלך עיראק שהגרי"ח זוננפלד כיבד בפנותו אליו כעבדו, היכן הוא קיים כיום? כמה הפיכות עיראק עברה מאז? המשטרים הערביים המלוכניים או הרודניים הם בלתי יציבים, אפילו כאלו שנהנו משלטון רב שנים. וברגע שיש כאוס – הראשונים לסבול הם המיעוטים, יש למישהו ספק איזה כאוס היה מתחולל כאן אם הבריטים היו מעבירים את השלטון לערבים?
העיקרון הוא די פשוט – תפיסות עולם דוגמתיות נוטות להיות מנותקות וקיצוניות. זה לא משנה ליטאים חסידיים משיחיים חרדליים, כשזה מנותק לחלוטין משביב של חשיבה ביקורתית והגיונית, כשזה מבוסס על ציות לאיליטה שכולה נפוטזים טהור או סגידה לאלילי אדם, אז מצד אחד נקבל אנטי ציוניות או א-ציוניות מהסוג הנ"ל (שמוגדר כאן באופן מטעה כ"שמאל"), ומצד שני אולטרה-ציוניות משיחית ברוטב חרד"ל.
שוב, כולנו חכמים, כולנו נביאים…
ובעיקר מדברים באוויר!
מה היה אילו לא היה או כן היה
אין לזה שום משמעות רלוונטית
סתם הנחות וספקולציות כדי לטשטש את העובדות.
שאומרות שכן, הבריטים עזבו בלי להעביר לאף אחד את השלטון.
וכן, היה כאן כאוס רבתי בו נהרגו למעלה מ-6,000 יהודים!
זו לא הנחה מה היה אילו היה וכו'.
זה באמת היה!
ומה זה חשוב מה יהיה בעתיד של אותו שליט?
"תעלא בעידניה סגיד ליה" כרגע השעה משחקת לו.
מה נשאר מאספסינוס קיסר?
3 דברים: שושלת בית דוד, החכמים ביבנה ורבי צדוק. אם ריב"ז היה שמע לך אז גם זה לא היה נשאר.
גם כבוד הפרעזידענט באמעריקא לא בטוח שישאר הרבה זמן, אולי כבר בבחירות הבאות, מי יודע.
ובכל זאת כולם רצים אחריו!
ההכנעה שלנו היא כלפי הבורא וגם הביטחון, ואנחנו כנראה העם היחיד שיודע איך לשרוד בגלות כה ארוכה, דווקא בזכות הפרופיל הנמוך.
אתם פשוט מואסים בכך בגלל תעמולה ציונית ואגו לאומי גרידא.
עוד משהו בקשר למאמר.
עושה רושם, וזו לא פעם ראשונה שאני שומע את זה, שכביכול החזו"א לא אחז מסוגיית ג' השבועות.
אין לזה שום ראיה וגם אין בסיס לכזו הנחה.
מנהיגי האגודה התייחסו לעניין דה פקטו והעדיפו לא להעלות את הנושא אלא לנסות להציל ע"י חיבור פוליטי.
והמחלוקת הכן ידועה היא בנושא הבחירות שבזה גילו דעתם הסטייפלר והרב חיים לא כמו העדה החרדית וסאטמר.
החזו"א לא יצא בהצהרה רשמית גם בנושא זה.
ובקשר לשבועות, ראיתי תשובה של הגר"ח ש"אף שבועה לא בטלה"!
אז לא נראה שיש מחלוקת בנושא אלא כנראה שלא מעוניינים להעלות את זה רשמית להבדיל מסאטמר.
אני מבין שאנשים שנמצאים בבועה של סאטמר יתקשו להבין זאת…
אבל אין צורך להביא ראיה שהחזו"א לא אחז מהאגדתא של ג' השבועות,
יש צורך להביא ראיה שהחזו"א כן אחז מהאגדתא של שלושת השבועות כרלונטית למשהו מעשי..
ודי בזה לחכימא.
אנשים שנמצאים בבועה של מסורת ולימוד תורה באמת יתקשו להבין סוג כזה של ילפותא.
סוגיה שכתובה באופן די ברור בגמרא ומדרשים, עם פירוש של ראשונים ושום התנגדות עד לשלב בו עברו עליהן פורקי העול.
ואני צריך להביא ראיה… האם החזו"א כן אחז מזה או לא – אז ממה הוא אחז? מדעת הרבנות הראשית?
מה כאן עונה להגדרה של "חכימא"?
סתם פלפול רדוד ומגמתי, סתום ונעלם ללא שום ראיה אפילו סברתית שמקורו באינטרס פוליטי.
החזו"א כנראה העדיף לא להגיד דבר שאינו נשמע לכל מי שלהוט אחרי הציונות.
אדמו"ר מסאטמר שילם מחירים ע"כ שפרסם את הדברים אע"פ שהיה בחו"ל כי גם שם פשתה הציונות.
אז כש"כ בארה"ק תחת שליטתם הבלעדית.
החזו"א החליט לא לנהוג כמו ר' עמרם בלוי וסיבותיו עמו.
האדמו"ר מסאטמר לקח את המדרש הזה של שלוש שבועות, ובונה עליו תילי תילים של בנייני השקפה (עד אנשים שנמצאים בבועה של סאטמר רואים אותו כאחד מכמה עקרי האמונה…). כדי להצדיק את שיטותו הרדיקלית מלפני זה.
אנשים שנמצאים בבועה של סאטמר ורואים את המדרש הזה כאחד מיסודות האמונה שעליו נשתת בנינם הרוחני, יתקשו להבין ולהפנים את ה – אין – יחס למדרש הזה בציבור שומר תורה ומצוות שלא נמצא בבועה הזו.
זה פשוט מאוד, אנשים שלא הוצרכו לצדק את שיטתם באמצעות אותו מדרש, פשוט לא ראו צורך להתיחס עליו, ולכל הפחות לא בשונה משאר אלפי מדרשים אחרים בספרות חז"ל.
כל השיח של האם הגדול הזה או אחר "אחז" משלושת השבועות או לא אחז, הוא פשוט שיח שנשמע מנותק למי שסתם גדל בדרכי תורה ומצוות ולא בבועה הנ"ל.
כמובן האדמו"ר מסאטמר שילם מחירים, אבל זה היה מחירים על השקפתו הרדיקלית, לא על המדרש שמצא כ"ראיה" לשיטתו..
מצטער על ה"רדיקליות" אבל לא מכיר כזה מושג " -אין-יחס".
אם יש רלוונטיות למציאות אז אין שום סיבה לא להתייחס.
וזו אינה הפעם הראשונה שאני נתקל בטענה מגוחכת זו.
אתה חושב שלא שאלו ע"כ?
תבדוק מה היו התשובות (של פוסקים ולא של עסקני בחירות למיניהם).
האם כך ענו ב"ה לב"ש, או להיפך?
רק מה, מצאתם שיטה להתחמק מתשובות.
מה רדיקלי בלא להתחבר למסיתים?
תגובתך אינה אלא אוסף של ססמאות ומילות קוד.
לא נראה לי שאם העונש המצוין בגמרא הוא "הנני מתיר את בשרכם כצבאות או כאיילות השדה" – מה שבאמת קרה לצערנו, אז אפשר פשוט לדפדף הלאה בנונשלנטיות ועוד לטעון שמי שכן מתייחס הוא "רדיקלי" ו "חי בבועה".
אולי אתם גדלתם ב"בועה"?
לפי התשובות המתנשאות שחוץ מהתנשאות אין בהן כלום, אז התשובה היא כן.
אין לי ספק, שהגרד"ל שליט"א לא צוטט נכון, או שלא התכוון למה שאמר, או שדבריו הוצאו מהקשרם… ואני אישית משוכנע שהוא מצטער על שאמרם.
כי הרי הדברים אינם תואמים את המציאות, בלשון המעטה!
כיצד הערבים מכבדים יהודים (בפרט יהודיות…), אפילו את אלה שסייעו להם ועמדו לצידם, כבר ראינו בתרפ"ט ובתשפ"ד. את נכונות הערבים לקבל מיעוט יהודי המנסה לעלות לארץ ראינו בהשתוללות המאורגנת שלהם, שהחלה במאורעות 1921 (תוצאה של הצהרת בלפור, אישורה בסנאט האמריקאי ואישורה הגורף בועידת השלום של סן-רמו).
אז פורסם הספר הלבן הראשון, ע"י צ'רציל שר-המושבות.
אבל הבה ניזכר כיצד הערבים מכבדים מיעוטים בכלל, כלומר, איך הם מגרשים-מדכאים-משמידים אותם:
הנוצרים-יוונים באלכסנדריה בשנות ה-1950 והקופטים במצרים בכלל, האשורים בעיראק, הנוצרים בלבנון, הנוצרים בבית-לחם, הכורדים בעיראק, וכעת הדרוזים והעלאווים בסוריה.
(אפשר להוסיף את הטביחות ההדדיות המרוחקות יותר, למשל אלג'יריה ותימן, המדגימות תרבות מכבדת למופת, אבל נסתפק כאן בגישתם המכבדת למיעוטים…).
ובכן, להניח שערבים היו מכבדים יהודים, אשר עולים לארץ ומקימים ישובים וישיבות, זה כמו להניח שהצורר אמין אל-חוסייני היה נפגש עם ה"אמרי אמת" זצ"ל, או עם ר' חיים-עוזר גרודז'נסקי זצ"ל, במקום להיפגש עם ראשי הנאצים…
בעניין חרדים הנוטים ימינה – כנראה תולדה של שכל ישר ושל הבנת המציאות העגומה… אבל צורם ומרתיח, שהצהרותיהם הלוחמניות יוצאות בד"כ מתוך רביצה בפיצריה, בצ'ונטיה, או על מקלדת, ולא הלכה למעשה. יה"ר שנזכה לראות אותם בשותפות לביצוע, לא רק בצעקות מהטריבונה…
עכ"פ אחזור שנית: אין לי ספק, שהגרד"ל שליט"א לא צוטט נכון, או שלא התכוון למה שאמר, או שדבריו הוצאו מהקשרם… ואני משוכנע שהוא מצטער על שאמרם.
עוד "יודע רעת עליון"
אהבתי את ההגדרה: "אין לי ספק, שהגרד"ל שליט"א לא צוטט נכון, או שלא התכוון למה שאמר, או שדבריו הוצאו מהקשרם… ואני משוכנע שהוא מצטער על שאמרם"
מזכיר את הסיפור על השכנה שמבקשת בחזרה את המגהץ שהשאילה: והשואלת אומרת לה: ראשית – לא השאלת לי שום דבר, שנית – כבר החזרתי לך, ושלישית – גם כשהשאלת לי אותו הוא כבר היה שבור.
חוצפה וביזוי רב חשוב
יש משהו שגם החרדים וגם החילונים לא מבינים…
בעם ישראל, אי אפשר להפריד בין התורה ובין העניין הלאומי.
כל מי שלומד תנ"ך בעיניים פקוחות רואה עד כמה זה כך.
גם הלאומיות והציונות החילונית, מתבסס על 3000 שנות לאומיות דתית.
הציר דתי – חילוני והציר ימני – שמאלני הוא בעצם אותו ציר.
לכן, עם הזמן החילונים נהיים יותר שמאלנים והחרדים יותר ימניים.
ורק אתה מבין כי למדת תנ"ך
נכון, א"א להפריד ולכן כל ע"י סובל מההמצאות החדשות של "העניין הלאומי".
מיציאת מצרים עד חורבן בית הראשון
הייתה מלכות ישראל תחת מלכות שמים (למרות התקופות שחטאו ולכן נענשו).
ומאז או ברישיון השליטים מאו"ה כמו כורש
או בגלות עד שיגיע משיח צדקנו ויגאלנו בב"א
כך לפי חז"ל שגם הם ידעו תנ"ך
זאת התורה וכל השאר אשליה
גם לדעתך שיש בעיה למרוד באומות (למותר לציין שלא להזכיר את ההמצאה של התגרות שלא כתובה בשום מקום…)
אז גם בימינו זה ברישיון מלכי האומות כמו כורש שיפה שאתה מציין….
זה! לפי חז"ל והתורה הקדושה! וכל השאר אשליה!
כבר עניתי לך בפעם השניה בתגובה הקודמת שלך על עניין ההתגרות באומות שדווקא אותו לא הזכרתי כאן.
זה שהייתה איזו הצבעה במוסד שהיום המדינה כלל לא מתייחסת אליו ואותה הצבעה לא עניינה את הסביבה הקרובה כאן בשכונה.
התוצאות מדברות בעד עצמן כך שגם כשהיה איזה רצון מאו"ה להתחשב בעם היהודי שסבל מרדיפות מאות שנים, הציונים בזבזו את כל הקרדיט על הקמת מדינתם שמשרתת בעיקר את גאוותם.
וכעת הקרדיט הולך ואוזל, כל הידידים הופכים למתנגדים, והאויבים נשארים בעינם.
זה כלל לא דומה לכורש שהיה שליט בלעדי בכל האזור.
מה גם שהקב"ה פקד את ע"י אחרי 70 שנות גלות בבל כפי שהבטיח וכפי שציינו נביאי התקופה, חגי, זכריה ומלאכי.
מצטער, הציונים הם לא עזרא ונחמיה…
זה לא רלוונטי אם מי שהקים את המדינה זה חגי זכריה ומלאכי או לא
הסוגיה הרלוונטית היא האם הייתה מרידה או לא (שוב לשיטתך כמובן)להבנתי אין לזה שום תוקף הלכתי….
(אגב אני חושב שהתווכחנו על זה פה באתר במאמרים אחרים)
הויכוח הקנאי נגד הקמת המדינה (ועל זה בעצם הויכוח) היה בין היתר שטענו שזה מרידה וזה בעיה עם הג' שבועות
וזה עובדה ממש לא נכונה זה לא היה תוך כדי מרידה שהקמו את המדינה זה שיש לכמה ערבים בעיה עם זה זה לא הופך את זה למרידה באומות
פשוט שלא צריך לבקש אישור מכל אומה ואומה הרעיון הוא שכלל האומות יהיו בעד הרעיון!
(ואגב: נקודה למחשבה מי אמר שאחרי שכבר תמכו והיו בעד הרעיון הזה יש להם זכות להסתייג פתאום ולהטיל הגבלות חדשות?)
זה הכי רלוונטי שיש.
אנחנו מחכים שהקב"ה יפקוד אותנו ולא כ"מ חכמולוגים שלא רוצים לחכות ועוד כמה חכמולוגים שטוענים שאם גודלים פירות, אז זה הסימן שבוודאי הקב"ה בחר באלו שכופרים בו שיביאו את הגאולה.
כשאין נביאים ונסתם החזון אז לא קופצים על כל רעיון!
נחכה בסבלנות עד שנדע בוודאות.
ועיין במהר"ל מפראג שטוען שגם אם יכריחו אותנו או"ה לעלות בחומה אז צריך למסור את הנפש ולחכות באמונה שלימה שרק הקב"ה לבדו יגאל אותנו – אז כש"כ אם אחרי פעולות טרור של מחתרות יהודיות היתה איזו הצבעה שאחרי לחצים של שתדלנים בחו"ל וגם שוחד הצליחו להוציא איזה רוב בהצבעה בארגון שכלל אין לו יכולת לאכוף את החלטותיו זה אומר שהשבועה בטילה?
אל הטרול המכנה את עצמו 'לא פשוט להיות פשוט'
אני צריך להבין: אם אתה חסיד סטמר, כפי שנראה מהקשקושים שלך להצדקת העמדה הקיצונית של ר' יואליש, איך אתה אתה מצליח לכתוב משפט בעברית בלי שבע שגיאות? אני סקרן.
חיים, תדליק את האורות בבקשה.
כי אתה פשוט חשוך וע"כ מעיד סגנון התגובה ששברה את השיא ברדידותה ובקלות הבלתי נסבלת של הליצנות.
אני חושבת שהכותב מערבב פה בין שני דברים לא קשורים בכלל
שמאלנות והתנגדות למדינה ולציונות
זה שני דברים שונים שאין ביניהם שום קשר הכרחי
עובדה היא שיש הרבה קנאים לא קיצוניים שמחזיקים בדעות ימניות (כמוני למשל אבל אני מכירה עוד הרבה) וגם הקנאים הקיצוניים לא באמת מזדהים עם דעות שמאלניות לרוב, גם הרבי מסאטמאר היה נגד קשרים עם אויבים ערבים
כלומר בשורש מתנגדים לעצם הרעיון הציוני והקמת המדינה
אבל כשהמדינה מתקיימת דה פאקטו ואנחנו חיים בה אנחנו מבינים כי הדרך היחידה להתקיים היא ע״י התנהלות בהתאם לתפיסה ימנית
כמובן שהגורם המרכזי להזדהות עם הימין ומה שהיא מייצגת וסלידה מהשמאל היא בגלל החיבור למסורת של הציבור הימני והניתוק ממנה של הציבור השמאלני
אבל מה שכתבת על השטחיות של חרדים שלכן הם ימניים לדעתי זה לא נכון ופוגע, אנחנו כן אנשים מעמיקים ופילוסופיים יעידו הדיונים כאן!
ענין הקולקטיביזם אולי כן נכון אבל זה באמת נכון להתיחס כך כי כמו שציינת גם הצד השני רואה זאת כך
לדעתי הסיבה היא המרחק והדחייה של רעיונות ליברליסטיים שאינם עולים בקנה אחד עם המסורת והתורה ושעליהם מבוססות תפיסות שמאלניות
לדעתי יש לקוות שבאמת מתקופה זו שהם אט אט בידה מסוימת נדחקים לקיר מהבחינות שצויינו במאמר יגרמו לחרדים להבין שמצד אחד אין להם ברירה הם חייבים לקחת אחריות על האירוע ולרצות לנווט ולא רק להגרר (כמובן שזה יגרור הרבה מלחמות אבל לא נראה שיש ברירה אחרת) וכמובן ביחד עם זה לעמוד חזק על עקרונותיהם הדתיות וחלילה לא להתפשר עליהם בכלל! וזה כמובן מגיע מתוך רצון להוביל חלק ולא להיגרר
המצב שלהם היום שהם נגררים בהכרח מולידה פשרות שזה מצב לא טוב!
ובעזרת ה' נעשה ונצליח עד הגאולה השלמה בעזרת ה'
"כך היא גאולתן של ישראל קמעא קמעא"
בהצלחה
זה שאתה שמח שהחרדים להגדרתך "נדחקים לקיר" זה מעורר את השאלה – הלנו אתה אם לצרינו?
אנחנו לא צריכים "להגרר" אלא להוביל את ע"י לחשיבה נכונה ותשובה שבע"ה זה מה שיביא לישועה.