צריך עיון > סדר שני > חינוך > הנשירה החדשה והמגמה המסוכנת של עולם הישיבות

הנשירה החדשה והמגמה המסוכנת של עולם הישיבות

במקום להכשיר את התלמיד למצוינות תורנית, הישיבה של היום מכשירה אותו לחברות בקהילה החרדית. במצב כזה, לא פלא שבחורים בעלי אפיקים רחבים ושאיפות עצמאיות נוטים לחפש אפיקים חדשים.

כ"ו אייר, תשפ"ד

תופעת הנשירה בעולם הישיבות אינה חדשה. זה שנים רבות אחוזים מסוימים של בחורים עוזבים את הישיבה לאחר שנה או שנתיים ממועד כניסתם. מספר התלמידים המתחילים את "ועד חמישי" לעולם יהיה נמוך יותר מסך הנכנסים לשיעור א'. אין זה נדיר וכלל לא מפתיע. לאחרונה החל הדבר להטריד את ראשי הישיבות. עזיבתם של בחורים בתקופה האחרונה, ובעיקר בהינתן הגילים והיעדים של העוזבים, גרמו לחלקם להתייחס ברצינות לעניין ולחשב מסלול מחדש.

בשורות הבאות אנסה להסביר מה בעולם הישיבות של היום הביא לכך.

***

ברצוני להבהיר בפתח הדברים: באמרי "נשירה" אינני מתכוון ל"ירידה מהדרך". כוונתי לצעירים שיצאו אל עולמות האקדמיה והתעסוקה על שלל גוניהם טרם הנישואין. קרי: נשירה מתוך הישיבה אך לא נשירה מהדת. כלול בכך מעבר למוסדות כמו "מכון לב", "קמפוס שטראוס" ו"מכללת אונו", לצד מגוון תכניות של השלמת בגרויות, שירות אזרחי ואף מסלולים שונים בצה"ל. למקומות אלה מגיעים בחורים הנשארים באותה רמה רוחנית וקהילתית, שלא מצאו מזור לנפשם בהיכלי הישיבות ולא ראו את עתידם בכולל אברכים.

נטישתם של צעירים את עולם הישיבות אולי הכאיבה בעבר, בעיקר לרבנים שהאמינו בתומם שיש מקום לכולם בין כותלי בית המדרש המתרחבים ללא הרף, אך התופעה לא תפסה מאד את תשומת לבה של הנהגת הישיבות. ובצדק. באמת לא כל אחד מתאים למסגרות אלו. תמיד יהיו שייפלטו החוצה, גם בחורים חסודים ושמורים, .

נטישתם של צעירים את עולם הישיבות אולי הכאיבה בעבר, בעיקר לרבנים שהאמינו בתומם שיש מקום לכולם בין כותלי בית המדרש המתרחבים ללא הרף, אך התופעה לא תפסה מאד את תשומת לבה של הנהגת הישיבות. ובצדק

השאלה הגדולה לטעמי היא שאלת הגיל – וכאן התרחש לאחרונה שינוי שראוי להדגיש. עד היום, מרבית ה"נושרים" עזבו את הישיבה בשנים המוקדמות של שהותם בה, כלומר, בגיל 20-19. לאחר שנה או שנתיים של התנסות התבהר להם שאינם מתאימים, ומכאן קצרה הדרך למחוזות חדשים. גם מבין אלה שהגיעו למוסדות דלעיל בתחילת שנות העשרים עשו זאת מתוך תחנת ביניים של "ישיבת אמצע" – ישיבת "חיזוק" כמקובל, ולא הישר מישיבת האם.

מנגד, בחורים ששרדו עד ועד חמישי נטו להישאר במסגרת, בישיבת האם או ב"ישיבות קיבוץ" שונות, עד לנישואיהם. מי שהגיע למעמד של בחור ישיבה בגיל הנישואין, ואולי אפילו התחיל את תקופת השידוכים, לא ימהר לעזוב את ספסלי הישיבה לטובת מוסדות אחרים. אם הגיע עד הלום, סביר להניח שהוא יבחר לסיים את המסלול, תחת המשטור הקהילתי של מוסד השידוכים.

אולם כעת המצב שונה, ותכניות צבאיות ומסלולים של שירות אזרחי הצליחו למשוך אליהם בחורי ישיבות מישיבות הדגל של המגזר, גם מבוגרי ועד חמישי ושישי. עד עתה בחורים אלו היו ממשיכים בתוך מסגרת הישיבה עד נישואיהם – יש שכינו זאת בגסות משהו ה"אקזיט" של בחורי הישיבה הבכירים – ורק לאחר מכן שוקלים יציאה לאפיקים נוספים. אך כאמור הדברים השתנו.

***

מהדיונים הנוקבים המתקיימים בחדרים הסגורים של ראשי הישיבות עולה כי רוב רובם של הבחורים האלה מקורם במשפחות אמריקאיות מהעיר בית שמש או ממשפחות פתוחות יותר – משפחות "מודרניות" המתגוררות בדרך כלל באזור המרכז.

במקום להתמודד עם הבעיה עצמה, עלתה בדיונים פנימיים אפשרות להפסיק כליל בחורים ממשפחות אלה, היות שממילא הם לא "ישרדו" כלשונם במסגרת עד הסוף המיוחל. "אז מה הטעם לקבל אותם מלכתחילה?" תהו בקול ראשי ישיבות אחדים

במשפחות מן הסוג הזה אין רואים בעיה ביציאה לעובדה לאחר החתונה או מתח כלשהו בין חיים חרדיים לבין מעורבות בעולם המעשה. חינוך במשפחה כזו מאפשר לבחור ישיבה בעל תעוזה לקבל החלטה דומה אף טרום נישואיו, ללא שיהיו לכך השלכות מכאיבות. נושא השידוכים אינו מטריד במיוחד את הבחורים האלה. הם מראש מחפשים בחורות המעוניינות בבעל שיצא ללימודים או לעבודה. לא נראה שכל כך אכפת להן מתי בדיוק הוא התחיל.

במקום להתמודד עם הבעיה עצמה, עלתה בדיונים פנימיים אפשרות להפסיק כליל לקבל בחורים ממשפחות אלה, היות שממילא הם לא "ישרדו" כלשונם במסגרת עד הסוף המיוחל. "אז מה הטעם לקבל אותם מלכתחילה?" תהו בקול ראשי ישיבות אחדים.

***

למוסד הישיבה, כפי שאנו מכירים אותו היום, שתי מטרות מובחנות.

המטרה הראשונה היא להיות בית יוצר למצוינות תורנית – הכוללת גדלות לימודית ואנושית. לצורך פיתוח גדלות זו מודגש בישיבה עקרון־על של עצמאות, המתבטא בראש ובראשונה בצורת הלימוד. הפלפול, החידוש, ההתנצחות האין סופית בלמידה בצוותא, בחברותא, הם ה־DNA של פיתוח התורה שבעל פה במוסד הישיבה. היכולת לנתח, לפרש ולברר כל מילה ופסיק בדברי חז"ל ורבותינו הראשונים לא היתה קיימת ללא אופיה המיוחד של הישיבה.

לכל אחד יש חלק ייחודי בתורה. מוסד הישיבה מאפשר לתלמידיו לחפש ולמצוא את מקומם, ואינו מקבל שום דבר כמובן מאליו. על התלמידים להתכחש, לשלול, להתעמת עם הנלמד. לברר כל סוגיה עד שתהיה מובנת להם ומיושבת על לבם. לכל אחד, בלי קשר למוצא, תת־מגזר ואפילו יכולת, מוקנית ההזדמנות לעמול בתורה, לרכוש בה קניין עמוק ומהותי. אמונה זו, המדגישה את עצמאות המחשבה והלימוד, היא הסיבה שלא נהוג לקיים בישיבה בחינות: הבחינה קובעת דפוס וסגנון מסוימים, ואילו הישיבה מושתתת על חירות המחשבה.

לישיבה מטרה שניה, לשמש "תיבת נח". כותלי הישיבה הם חומות הגנה מול רוחות הזמן הסוערות המאיימות על צעירי הצאן. מכאן נובעת הוראתו המפורסמת של מרן הגריא"ל שטיינמן זצ"ל, שאין לסלק בחור מהישיבה, גם אם אינו מונח בלימוד, כל עוד אינו מזיק לאחרים. לצד בית יוצר למצוינות, הישיבה היא גם מעטפת המגנה על בחורים רכים ופגיעים מפני הזאבים הטורפים בחוץ.

במקום להכשיר את התלמיד למצוינות תורנית, הישיבה של היום מכשירה אותו לחברות בקהילה החרדית. במצב זה, לא פלא שבחורים בעלי אופקים רחבים ושאיפות עצמאיות נוטים לחפש אפיקים חדשים

בין שתי המטרות קיים, מטבע הדברים, מתח עמוק. כפי שעלה במאמרים קודמים בבמה זו (כגון כאן). הראשונה מדגישה את העצמאות ונוטה למצוינות, ואילו השניה מדגישה את הכפיפות לנורמות פנימיות ומטפחת את הבינוניות. ראשי הישיבות אמורים למצוא את האיזון הראוי בין שתיהן, אולם הם מתקשים בכך. הסכנות שבחוץ מאיימות מתמיד, הבחורים מצדם פגיעים מתמיד, והמצוינות פינתה את מקומה למטרה המשנית של חיזוק המעמד החרדי־שבטי והגנה מפני המבול שבחוץ.

עונת הרישום לישיבות גדולות, החלה מדי שנה בחודשי הקיץ, מדגישה את התופעה. בחור שנחשב "עצמאי מדי", שאינו מקבל באופן אבסולוטי את מרות צוות המוסד, מכונה "מרדן" בעגה של הרשמים לישיבות. יהיה הבחור למדן וכשרוני ככל שיהיה, הוא לא יצליח להתקבל לישיבות הנחשקות, אם בכלל. הכל חוששים ממרדנים.

במצב אידאלי בחורים מן הסוג הזה אמורים להיות המבוקשים ביותר. אין כמו קורטוב מרדנות כדי לחדד את החשיבה העצמאית, את כוח החידוש, את חוש הביקורת. כיום אותו קורטוב מרדנות חורץ את גורל הבחור. מאחר שהמטרה העיקרית היא הגנה, כל מרדנות נחשבת לסכנה.

במילים אחרות, במקום להכשיר את התלמיד למצוינות תורנית, הישיבה של היום מכשירה אותו לחברות בקהילה החרדית. במצב זה, לא פלא שבחורים בעלי אופקים רחבים ושאיפות עצמאיות נוטים לחפש אפיקים חדשים.

***

ברצוני להדגיש כי המצוקה המתבטאת בעזיבת תלמידים, גם בגילים מבוגרים יותר, אינה נחלתם של מתי מעט. אינספור בחורים מרגישים כבולים ולעתים כבויים. לו רק יכלו, היו מזמן הולכים ומוצאים מזור לנפשם במחוזות חדשים. בפועל, רק בחורים ממשפחות פתוחות אוזרים את האומץ לעשות מעשה – אך המגמה רחבה בהרבה.

כמו הסמינר המכשיר את הבנות לנישואין עם בחור ישיבה, חרטו הישיבות על דגלן את מטרת העל של הכשרת בחורים לנישואין עם בת סמינר. היחס נהיה סימטרי

עם השנים הולכות הישיבות ומתקרבות למוסד המקביל לבנות חרדיות: הסמינר. כמו הסמינר, המכשיר את הבנות לנישואין עם בחור ישיבה, חרטו הישיבות על דגלן את מטרת העל של הכשרת בחורים לנישואין עם בת סמינר. היחס נהיה סימטרי, ושני המוסדות הם לא יותר מעוד תחנה במסע המוגן של האדם החרדי מלידתו ועד חתונתו. סינון התלמידים, מטבע הדברים, קשור יותר לאופי המשפחה מלכשרון הבחור.

ואולם נדמה שמגמה זו עשויה לפגוש בקיר בטון של תלמידי הישיבה עצמם. בחורי ישיבה אינם מבינים כיצד ישיבה צריכה להיראות. הם ניחנים בחושים חדים המבחינים בין בית יוצר למצוינות לבין מיגונית אפרורית והישרדותית. היום כאמור רק מעטים מוכנים לקום ולעשות מעשה. אם המגמה של הישיבות הקדושות לא תשתנה, קיים חשש עמוק שמספר הנושרים יגדל.

 

תמונה: יוסי לוי 461, CC BY-SA 4.0 <https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0>, via Wikimedia Commons

11 תגובות על “הנשירה החדשה והמגמה המסוכנת של עולם הישיבות

  • שתי הערות
    1 אולי הסגירות בעולם הישיבות וה״גיהוץ״ של התלמידים בהם אינו בא ללמד על עצמו בלבד אלא על התופעה בעולם החרדי. אולי זהו סימפטום להסתגרות היתר של הממסד שאותו התלמידים לא. וכנים לקבל ויוצאים ממנו .
    2 עם ישראל נלחם על חייו ממש מול אוייבים רבים קרובים ורחוקים אבל . עולם הישיבות כמנהגו נוהג . האם התלמידים ימשיכו בלימודם או חלילה וחס ילכו ללמוד במכון לב בעוד בני גילם מחרפים נפשם ממש. איך אפשר לעמוד על דם רעך ?
    אתם יודעים מה ? אם כל תלמידי הישיבות היו לומדים מתפללים שרויים בצער ותענית ואומרים תהילים 20 שעות ביום לא יוצאים לחופשת בין הזמנים הייתי מבין שהם באמת מאמינים בדרך שלהם ופועלים על פיה . אבל זה לא המצב לצערנו ומוך לאו אתה שומע הן . עצוב

  • כמה קישקושים במאמר אחד, וואו!
    אין לי כוח להתחיל למנות את כל הטעויות, אבל אמנה כמה מהן:
    1. מרדנות לא מכריחה מצויינות, לא ידוע לי שראשי הישיבות והרמים או פוסקי הלכה היו מרדנים בישיבה, ההיפך הוא הנכון, הם הלכו בתלם והיו ידועים כבר בנערותם כמתמידים.
    2. או שמא זה צריך להיות הראשון, ישיבה היא לא מכללה לתלמוד, לא בית יוצר למצויינות תורנית או כל חניכה שהצמדתה לזה, ישיבה היא בית ועד וחינוך לעובדי ד' שכל מגמתם היא עשיית רצונו ית'.
    3. שמגיע אחרי 2, הדרך של עולם התורה לחנך בחור לבחור בטוב היא על ידי מגננה, לא אפרורית כמו שאתה מתאר, אלא צבעונית חמה ואוהבת, מה לעשות שהעולם בחוץ מפתה ואין אפוטרופוס לשום בחור שלא יעשה שטויות!!!
    4. בחור שמכניסתו לועד א' יודע שבועד חמישי הוא יוצא לעבוד, יש לו פחות דחף להצליח בלימוד, ודוק'

    • נקודה 4 לא נכונה בעליל, ובחורים חוצניקים רבים יוכיחו. להיפך, אם זמנך קצוב תטה לנצל אותו יותר.

    • גם בנוגע לנקודות 2-1, תקרא קצת על הרוח של עולם הישיבות של אירופה, על האווירה בסלבודק, על המרד נגד חימוד המוסר, וכו'. הישיבות מעולם לא נועדו לגדל "יהודים דתיים", כאלה ב"ה תמיד היו רבים בלי קשר לישיבות, וכאשר היו מעטים זה לא היה קשור לישיבו. הישיבה נוצרה כדי לגדל ת"ח נפלאים, גדולי תורה, ועי' בזה בדברי הרב דסלר, וזה פשוט. כאשר מכניסים את כולם לישיבה תחת מנעול ובריח ברור שפוגעים במטרה הבסיסית.

    • לע״ד הכותב הנכבד נועם טועה . אתייחס לסעיף 1 בדבריו.
      אולי המילה מרדנות אינה נעמה לאוזן וללב וכדאי להשתמש.במילה אחרת. אבל המהות היא החשובה. ראו נא בעבר של גדולי ישראל . כל אחד בדורו במחשבתו ובמעשיו לא מרד במובן הטכני אלא בצע שינויים מרחיקי לכת שלא נעמו אז לרבים וטובים. והיום נחשבים לברורים מוסכמים פשיטא כזה .
      נמנה כמה מהם כפרט המעיד על הכלל.
      עזרא הסופר משנה את הכתב של התורה עצמה מכתב עברי מקודש לכתב אשורי – מהפכה חילול הקודש לכאורה.
      רבן יוחנן בן זכאי מפנה עורף לירושלים לבית המקדש ולכהנים ומקים את יבנה ןחכמיה. מהפכה אדירה מעולם של עבודת המקדש לעבודת רוחנית .
      רבי יהודה הנשיא כותב את המשנה בניגוד לאיסור גמור.
      ר שמשון רפאל הירש בהכנסת תורה עם דרך ארץ שינה מהותית את ההתנהגות והחינוך של היהודים בגרמניה
      כלומר כדאי לשאוף לתלמיד חכם שאינו רק בור סוד שאינו מאבד טיפה אלא שיהיה כמעיין הנובע שממנו מתחדשים מחשבות מעשים ורעיונות .חידושים יהיו רק כאשר יש לתמיד חופש לשאול להבין בדרכו שלו ולא כהעתקה של רבותיו

    • לגבי סעיף 1.

      אני ממליץ לך לבדוק קצת נתונים.
      אף אחד מהגדולים באמת לא הלך בתלם של הישיבה בה הוא למד.

      מרדנות לא צריכה להיות שבירת הכלים. היא יכולה להיות גם הליכה בדרך עצמאית ואצל אנשים שיש להם גדולה פנימית זה מחויב לגמרי שכך יהיה. אז הם היו בישיבה אבל למדו כפי שהם רצו ובדרך הייחודית שלהם.

      תבדוק !

    • לעודד היקר
      הבאת מ"מ מצויינים, דא עקא שמה לעשות כרית לעצמך בור, כל הדוגמאות שהבאת הן דוגמאות של דיעבד גמור! עזרא משנה בכדי שיוכלו כולם לקרוא, ריב"ז משנה כי בית המקדש היה בשליטת כוהנים מטעם (נ.ב. לא הוא שינה אלא רק הציל את יבנה, ובאמת הגמ' אומרת שזו הייתה טעות). רבי כתב משניות כי הלימוד בע"פ כבר השתכח. רשר"ה שינה גישה בכדי למנוע סחף לעבר ההשכלה.
      ואם כבר אתה מייקר את אלו ששינו, אז תייקר את ראשי הישיבות שכולם פה טוענים ששינו ממה שהיה לפני מאה שנה, גם הם שינו בעדי להציל מהארי והדוב

  • אין קשקוש יותר גדול מהטענה כי הישיבות דהיום נועדו לשמש כתיבת נוח מהעולם שבחוץ בעוד כל שאדרדר יודע כי ישיבות גדולות באופן כללי הן מוסדות פרוצים לכל רוח בהם בחור יכול לא להופיע לסדרים במשך שנים ואף אחד לא יאמר לו מילה. בחור חרדי יכול להעביר את כל שנות הישיבה גדולה שלו בבטלה מוחלטת ובשיטוט במקומות מפוקפקים יותר או פחות ואין פוצה פה ומצפצף.

  • הבעיה מתחילה שהישיבה לא מעודדת מצוינות ולא מחשבה אלא רק הליכה בתלם

    בנושא הזה יש הרבה מה ללמוד מהישיבות של הדתיים הלאומיים למרות שבסוף החינוך שלהם נכשל… רבנים לא יוצאים משם אבל בני אדם כן יוצאים..
    כולם צריכים ללמוד באותו המסלול ובחור שלא מתחבר לעולם הלמדנות והפלפולים נופל אבל אם היה לו אפשרות ללמוד הלכה למעשה לימוד עם תכלס יכל לצאת ת"ח או אפי' רב
    בישיבות של הדתיים יש כמה מסלולים וכל אחד בוחר את מה שליבו חפץ

    אין שום עבודה על האישיות והגדלות של האדם ולכן לא פעם אפשר לראות בחורים למדים גדולים אך ללא שום מידות

    כשהכל מסתכם בשידוכים ובדירה זה התוצאה

    • "רבנים לא יוצאים משם"…… [מהישיבות של הדתיים לאומיים]

      יש לך את זה ביותר מנותק מהמציאות ?

      אתה אולי בהייטק אבל אתה או מנותק מהמציאות או חרדי מתנשא.

  • כבחור ברמה אינטלקטואלית ואישית ברמה גבוהה שהיה בישיבה ועזב אותה לטובת לימודי מקצוע בישיבה משלבת לימודי קודש ותואר אקדמי אני מסכים אם כל מילה שנאמרה הכותב אפיין תופעה שמתפשטת בצורה נכונה ומדויקת !!וצריך להוסיף שגם המצב שעולם הישיבות נהיה יותר ויותר צו"ל והפחד שעושים מהעולם שבחוץ גורם לבחורים ממשפחות פתוחות שחונכו לפתיחות לעולם לברוח ממקומות כאלה כי זה יוצר לחץ וקיצוניות גבוהה ובחורים ממשפחות צוליות שנושרים מתקלקלים כי לימדו אותם שהעולם בחוץ הוא נוראי ומסוכן והבחור אומר לעצמו שאם יצאתי אז אני מקולקל ובאמת מתקלקל
    זה תופעה שתתרחב יותר ויותר ככל שהישיבות יקצינו יותר ובעולם בחוץ יהיה יותר אפשרויות!

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל