שמחה מתוך ההסתר – השיעור הנצחי של פורים

עיון רוחבי בלוח השנה היהודי מגלה תופעה מעניינת. כל חג מזמין אותנו לחוות רגש כלשהו. ראש השנה מזמין אותנו לחוות את אימת הדין, יום כיפור מזמין אותנו לחוות קדושה והתרוממות. סוכות מזמן אותנו אל היכלות השמחה, חנוכה קורא לנו להלל ולהודות, פסח קורא לנו לחוש תחושת חרות, וט' באב קורא לנו למעט בשמחה ולחוש את הצער על חורבן בית מקדשנו. ופורים? ימי הפורים מזמינים אותנו לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה.

מכאן עולה השאלה: האם אפשרי שכל אחד מישראל, איש איש באשר הוא שם, יחוש אותו רגש בתזמון מדויק? איך יצליח כל יהודי לכוונן את לבו לחוש את הרגש ה'נכון' לאותו מועד?

האם אפשרי שכל אחד מישראל, איש איש באשר הוא שם, יחוש אותו רגש בתזמון מדויק? איך יצליח כל יהודי לכוונן את לבו לחוש את הרגש ה'נכון' לאותו מועד?

ועוד יש לשאול: מה בין שמחת סוכות לשמחת פורים? מהו ההבדל בין שני מועדים אלו אשר מזמנים אותנו לחוש שמחה? האם מדובר בכפילות? או שמא מדובר בשמחות שונות?

בשורות הבאות אנסה להציע זווית חדשה להתבונן על ימי הפורים, על ההזמנה הרגשית הטמונה בהם, ועל האופן שניתן לחבור לדופק היהודי הלאומי בשמחה משותפת.

שמחה תגובתית ושמחה יוזמתית

בנאומה האחרון ערב פטירתה (בכ"ו באדר תרצ"ה) העבירה שרה שנירר לתלמידותיה מסר עמוק ומרגש.

היא הצביעה על תמורה נפשית אצל אסתר המלכה, כפי שמשתקף בסיפור המגילה. בתחילת המגילה מופיעה אסתר בעמדה פסיבית: היא נלקחת לבית אחשוורוש, היא לא מגדת את עמה ואת מולדתה, וגם כאשר מגיע תורה לגשת לפני המלך, לֹא בִקְשָׁה דָּבָר. תנועת נפש של זרימה עם המציאות, ללא יוזמה, ללא בחירה ואפילו ללא התנגדות.

אבל אז מגיע המפנה. נערותיה של אסתר משתפות אותה שמרדכי מתהלך בלבוש שק. אסתר מתחלחלת ושולחת בגדים להלביש את מרדכי. מרדכי מסרב, ושולח לומר לאסתר: קומי ופעלי למען עם ישראל.

תגובתה של אסתר בשלב הזה עדיין תואמת את תנועת הנפש שאנו מזהים בתחילת המגילה. אסתר שולחת את התך ואומרת למרדכי: וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ. אסתר בוחרת בעמדה פסיבית (לא נקראתי – פועל סביל). היא יודעת כי אם תיכנס אל המלך ללא הזמנה, אחת דתה למות. אולם אז מבהיר לה מרדכי: כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת, רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת. אסתר שומעת את הדברים, וקמה ופועלת.

ותִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת. לא נאמר שאסתר לובשת בגדי מלכות, אסתר לובשת מלכות. היא נכנסת לתודעה של מלכות. אסתר מקבלת החלטה פנימית, ועוברת לתנועה של מנהיגות. ודרכה מגלגל הקב"ה את הצלת עם ישראל.

הפסוקים הבאים מתארים את המעבר של אסתר מעמדה פסיבית לעמדה אקטיבית: ותִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת. לא נאמר שאסתר לובשת בגדי מלכות, אסתר לובשת מלכות. היא נכנסת לתודעה של מלכות. אסתר מקבלת החלטה פנימית, ועוברת לתנועה של מנהיגות. והיא זוכה שדרכה מגלגל הקב"ה את הצלת עם ישראל.

יש שתי דרכים לחוות רגשות. הדרך הראשונה היא תגובתית. בא עלינו מאורע שמח – הלב נמלא שמחה. ארוע עצוב – הלב מתכסה בכאב. מישהו הכעיס – אנו כועסים; מישהו האשים – אנו מתביישים. זוהי הדרך הטבעית לנו משחר ילדותנו. כשאמא מצחיקה – התינוק צוחק; כשמישהו מזעיף פנים, הוא פורץ בבכי.

במובן מסוים, השמחה בסוכות היא שמחה תגובתית, שמחה על הקיים. המפרשים מאריכים ונותנים טעמים שונים לשמחת החג בסוכות: זכר לענני הכבוד, שמחת ההיטהרות אחר יום כיפור, שמחה על איסוף התבואה, שמחת ניסוך המים.

כל אלו גורמי שמחה. משמע, מדובר בשמחה תגובתית. שמחת הפורים שונה. ימי הפורים מזמנים אותנו לשמחה אחרת. שמחה תוך כדי חיפוש, התבוננות ויגיעה.

חיפוש גילוי ה' בתוך ההסתרה

במה דברים אמורים?

נאמר בגמרא "אכתי עבדי אחשורוש אנן". ובתרגום: "עדיין עבדי אחשוורוש אנו". כלומר, גלות פרס לא נסתיימה עם ביטול הגזרה. הנס התרחש תוך כדי הגלות. (משום כך אף אין אומרים הלל בפורים). אם כן, מה בכל זאת השמחה הגדולה של ימי הפורים?

יתרה מכך, נאמר במדרש "כל המועדים עתידין ליבטל, וימי הפורים אינן בטלים לעולם". מהו המסר העל־זמני של פורים, אשר למרות חלקיותו הרבה (כיון שאין מדובר בגאולה שלמה) יש בו משמעות נצחית?

התשובה היא: ימי הפורים מלמדים אותנו שמחה שאינה תגובתית. מפורים אנו לומדים על בחירה בשמחה גם במצב של הסתר, של חושך ושל גלות.

ר' יצחק הוטנר ממשיל על כך משל נפלא: על שני אנשים ההולכים בחשכה. האחד מחפש את חברו בחושך באמצעות נר, והשני מגשש באפלה. זה האחרון, כשהוא הולך בחשכה ומחפש, מנסה להקשיב לקולות: אולי ישמע רשרוש המעיד על נוכחות חברו? הוא ישתמש בחוש הריח, בחוש המישוש. הוא יפתח 'ראיית לילה'. כלומר, דרך המאמץ שבחיפוש בחשכה, הוא רוכש יכולות אשר אין לרכוש בדרך אחרת.

סיפור המגילה מתרחש בגלות, באפלה. בניגוד לנסים אחרים בהיסטוריה אשר הביאו לסיום הגלות והונצחו כחגים בלוח השנה היהודי, ימי הפורים מתרחשים בעצם הגלות, בתוך ההסתר. ומענין לגלות ששם, דוקא שם, מקבלת כנסת ישראל את התורה מאהבה.

כאשר אנו עוזבים את העמדה הפסיבית שמגיבה למאורעות, ובוחרים בעמדה אקטיבית שמחפשת את נוכחות ה' בתוך המאורעות, אנו קונים קנייני נצח.

כשעומדים תחת ההר, מול התגלות נסית אדירה, הבחירה מצומצמת בהרבה, בבחינת "כפה עליהם הר כגיגית": וכי יש אפשרות שלא לקבל את התורה כשהיא ניתנת באותות ובמופתים? אבל דוקא כאן, במאורעות הפורים, בתוך גדרי הטבע, עם ישראל מאמץ עמדה אקטיבית, ובוחר לראות בהם את גילוי ה'.

כאשר אנו יוזמים ומחפשים את הקשר עם הקב"ה, ופועלים באופן אקטיבי לגילוי קרבת ה' דוקא בתוך החשכה הגדולה, אנו קונים קנייני נצח. על קניינים אלו נאמר: וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם. מדובר בערכי נצח שיש להם תוקף על־זמני.

ימי הפורים מלמדים אותנו לעמול כדי לזהות את מציאות ה' דוקא בתוך התהליך הבלתי מושלם. דוקא בתוך כאב שאינו פתור, דוקא בתוך הנהגה טבעית מוסתרת. זהו הלימוד הגדול של שמחת פורים. חג הסוכות מלמד אותנו להתחבר לרגש התגובתי ולשמוח ביש. ימי הפורים מלמדים אותנו לזהות את גילויי השכינה העדינים והחלקיים בתוך החשכה. על פורים נאמר "הדר קבלוה מאהבה", שכן גילוי מציאות ה' בתוך ההסתרה מביא לאהבה ולקרבת ה' גדולה, ואין לך שמחה גדולה מזו.

תמונה:  Public domain, via Wikimedia Commons