צריך עיון > סדר שני > הבית היהודי > גברים ממיר, נשים מאינטל: על הפער בין בני זוג במשפחות אברכים

גברים ממיר, נשים מאינטל: על הפער בין בני זוג במשפחות אברכים

הפיכת האשה למפרנסת העיקרית אינה משליכה רק על הדימוי העצמי של הגבר אלא גם מייצרת פער משמעותי בין בני הזוג. עולם העבודה של האשה, שבו היא הולכת ומתפתחת, עומד ביחסי זרות עם העולם הביתי שלה, ותהום נפערת בינה לבין אישה.

כ"ח אב תשפ"ב

במאמרה משבר הגבריות של האברך החרדי מצביעה שירה כרמל על השינויים במעמדו של הגבר החרדי. אחוז ניכר מהנשים החרדיות יוצאות לפרנס, בעוד הגבר נשאר ספון בעולמה של תורה. כרמל רואה במציאות זו "חלומה האוטופי של התנועה הפמיניסטית". הגבר מנצח על עבודות הבית, ואילו האשה מבלה שעות ארוכות במקום העבודה. הכינוי העצוב שבחרה הכותבת למצב עניינים זה הוא "עבודת פרך מודל 2020".

בבית האברכי, בפרט אם האשה יצאה לאקדמיה, הולכת ונפערת תהום עמוקה בין הצד הגברי לצד הנשי. פער זה אינו משפיע רק על מעמדו של הגבר החרדי, אלא בעיקר על הקשר בין בני הזוג

דבריה עוררו בי מחשבות רבות. הבנתי כי מעבר לשינוי במעמד האשה בעקבות תפקיד המפרנסת שהוטל עליה, שינוי שניתן להסתכל עליו גם בחיוב, יש כאן גם פער המתרחב והולך בין בני הזוג. בבית האברכי, בפרט אם האשה יצאה לאקדמיה, הולכת ונפערת תהום עמוקה בין הצד הגברי לצד הנשי. פער זה אינו משפיע רק על מעמדו של הגבר החרדי, אלא בעיקר על הקשר בין בני הזוג. הנשים העובדות חיות בעולם אחר משל בעליהן. התהום הפעורה בין העולמות משפיעה דרמטית על התא המשפחתי. בשורות הבאות אתמקד בפער המתרחב והולך בין בני הזוג בעקבות יציאת האשה לעולמות החולין.

אני עצמי גדלתי וחונכתי במוסדות ליטאיים. תפילותי התגשמו וזכיתי בבעל תלמיד חכם. מטבע הדברים, יצאתי לעבוד (במקביל ללידת ילדי ב"ה). במאמר זה אבקש לשתף באתגרים שמציאות חיים זו מזמנת. ויודגש: הדברים נכתבו מתוך התבוננות בחברה שבה אני חיה ובאתגרים המלווים את חברותי, שאף הן זכו להנשא לאברכים ולהקים בתים של תורה.

 

התפתחות תודעה שוויונית

אילו אתגרים מזמנת המציאות שהאשה יוצאת לפרנס והגבר ספון בבית המדרש?

ראשית, יש לעמוד על הפערים בהתפתחות בין הגברים לנשים בקהילתנו. האקדמיה החרדית נתונה בשגשוג. אולם, לפי נתוני שנתון החברה החרדית בישראל לשנת 2020, 67.5% מן הסטודנטים החרדים הלומדים באקדמיה הם נשים.

נשים רבות פונות ללימודים אקדמיים, רובן רק לאחר נישואיהן. אם מתוך כורח המציאות (הן אינן מוצאות עבודה שתפרנס בית של תורה), אם בשל דרישה ספציפית ממקום העבודה (כדי לעבוד באינטל יש צורך בתואר אקדמי. בוגרות סמינרים חרדיים בדרך כלל מתחילות לעבוד ובמקביל משלימות תואר). חלק מן הנשים תפנינה ללימודים אקדמיים מתוך עניין אישי. (וזאת הן תעשינה רק לאחר נישואיהן, אם מחשש שהדבר יפגע בשידוכים, אם בשל ההתנגדות החריפה של הסמינרים, ואם בשל צורך פנימי ללמוד ולקנות דעת.) לא נדיר לפגוש אשה חרדית שלמדה במסלול אנגלית או התעמלות או חינוך מיוחד בסמינר, ולאחר נישואיה רכשה תואר אקדמי מוכר.

האקדמיה משפיעה עלינו. סטודנטית חרדית שנחשפה לרעיונות של שוויון ולשיח אקדמי פמיניסטי אינה אותה בוגרת סמינר שיישרה קו עם הסדרים חברתיים שייעדו לה תפקידים מסורתיים

כיצד משפיעה עובדה זו על המערכת הזוגית בבית פנימה?

האשה החרדית, שספגה חינוך מסורתי מבית, נחשפת כעת למאמרים אקדמיים, לומדת על תאוריות שונות, רוכשת כלים לחשיבה ביקורתית ומרחיבה את השכלתה. הלכה למעשה היא סטודנטית הלומדת למבחנים, קוצרת ציונים, כותבת עבודות ומקבלת פידבק חיובי שאינו כפוף לכללי הקהילה. היא מסיימת קורסים בהצטיינות, עולה שנה, ואף חוגגת את סיום התואר הראשון (ולעתים ממשיכה לתארים מתקדמים).

התפתחות זו של האשה החרדית אינה נותרת אך ורק בתחומי ה"חוץ", במרחבי ה"עבודה". סטודנטית חרדית הנחשפת להשכלה אקדמית כבר אינה אותה בוגרת סמינר. יש לה אפיק הצלחה והתקדמות שאינו נוגע להיותה אשה (בוודאי לא "אשה חרדית"), ודבר זה עצמו, גם בלי לקחת קורס בתאוריה מגדרית, מכניס בה תודעה שוויונית יותר.

סיפרה לי בוגרת מסלול לחינוך מיוחד, בעלת תואר שני בקלינאות תקשורת באוניברסיטה מוכרת, שכאשר שמעה את בעלה לומד עם בנה סוגיות הנוגעות למעמד האשה הרגישה שהיא מתכווצת. תחושות קשות דומות עולות בה גם במפגשים המשפחתיים, כאשר מצפים ממנה ומשאר בנות המשפחה להגיש לשולחן, בעוד הגברים יושבים ונהנים משיחה ערה.

אכן, ובלי להביע בכך עמדה שיפוטית, האקדמיה משפיעה עלינו. סטודנטית חרדית שנחשפה לרעיונות של שוויון ולשיח אקדמי פמיניסטי אינה אותה בוגרת סמינר שיישרה קו עם הסדרים חברתיים שייעדו לה תפקידים מסורתיים.

 

האשה כסמכות

פועל יוצא מהשינוי שחל באשה הוא יחסה לסוגיית הסמכות. אותה סטודנטית מתחילה למצוא את עצמה בעולם התעסוקה. עם השנים היא מתקדמת, מוקנות לה סמכויות שונות, ולעתים היא אחראית על תקציבים רחבים או על היקף עבודה משמעותי. בעבודה היא מאן דאמר. היא מחלקת תפקידים ומאצילה סמכויות; ידה בכל, והיא מבינה בענייני העולם. והנה היא חוזרת למרחב הביתי, שם היא אמורה לשאול לדעתו של בעלה ולבקש עצה מפיו. ומה אם היא חשה שהיא יודעת בעצמה את התשובות, שהיא יודעת מה נכון לעשות במקרה נתון? ומה אם היא מרגישה שאינה זקוקה לעצתו של בעלה בעניינים רפואיים, פיננסיים או חינוכיים?

הפער בין המרחב התעסוקתי שבו פעמים רבות מוקנים לאשה מעמד וכוח לבין ההצטנעות והענווה המצופים ממנה בחינוך המסורתי עשוי אף הוא לזמן אתגר לא פשוט לבית היהודי.

הבעיה שאני מדברת עליה אינה נוגעת לסוגיה המעמדית […] הבעיה היא עצם הפער בין מקום העבודה לבין הבית – בין הפרסונה שלה במקום העבודה לפרסונה שהיא אמורה לאמץ בבית

מדובר באשה טובה, מבית טוב, שלמדה בסמינר מצוין, וחונכה להעניק לבעלה כבוד ולתת לו את מקומו. והנה היא מחזיקה שני תארים. היא קודמה בעבודה. היא אחראית על מספר לא מבוטל של עובדים. הכל סרים למילתה ואף מבקשים את עצתה. והוא, אברך סטנדרטי הממלא את מקומה בבית בשעותיו הפנויות, בין ערמות הכביסה ופיזור הילדים, מצוי בפער התפתחותי ותעסוקתי ניכר. האתגר העומד בפניה אינו פשוט.

חשוב לדייק: הבעיה אינה הסוגיה המעמדית. איני מדברת על אשה המתקוממת במודע נגד סדר הדברים בבית המסורתי. אין לה תרעומת על כך שבעלה עושה קידוש בליל שבת או שהוא פוסק הלכות ומקבל את ההכרעות החינוכיות. הבעיה שלה היא עצם הפער בין מקום העבודה לבין הבית – בין הפרסונה שלה במקום העבודה לפרסונה שהיא אמורה לאמץ בבית.

הציור דלעיל מתאר מקרה אפשרי, אם כי לא מחייב. יש שהאשה מצליחה מאד בעבודתה ובעלה עושה חיל בלימודיו והתקשורת ביניהם נפלאה. שמעתי מרואת חשבון מצליחה כי היא מתייעצת עם בעלה לא אחת לגבי תיקי לקוחות, מתוך הכרה ביכולת הניתוח הנדירה שלו. אין ספק שבתים מפוארים כאלו מקשטים את עם ישראל. אולם מציאות החיים יכולה לזמן גם מקרים אחרים, כפי שתואר לעיל.

 

האשה בעולמות של חולין

מעבר לציר התעסוקתי של האשה ששורשיו באקדמיה, המשכו בתלוש משכורת גבוה וקצהו בהגשמה עצמית, יש לעמוד גם על הפער הדתי-תרבותי בתוככי הבית פנימה.

שגרתו של האברך כוללת לרוב את המרחב הביתי ואת המרחב התורני. אברך רגיל ככלל אינו מחזיק ברשותו טלפון חכם ואינו גולש באתרי חדשות למיניהם. מקורות המידע שלו הם עיתונות חרדית, ולפעמים אף "קווי נייעס" הנפוצים בקהילה.

באיזה אופן משליך המפגש של האשה החרדית עם עולם החילוני על הבית היהודי? אילו אתגרים הוא מזמן לפתחה של זוגיות חרדית, כשהאשה משוטטת בקבוצות וואטסאפ, אתרי אינטרנט וסרטים הוליוודיים, בעוד בעלה ספון בד' אמות של הלכה וקדושה?

לעומת זאת, האשה החרדית מבקרת פעמים רבות במקומות עבודה חילוניים ונפגשת עם קולגות מעולמות שונים על בסיס יומיומי. היא עושה שימוש במחשב, וגם אם הוא מסונן עדיין זולגים אליה נרטיבים שונים. היא נחשפת לאותם הסיפורים מזוויות חיצוניות לקהילה ואף רחוקות מהשקפת עולם יהודית. לעתים היא משוטטת באתרי חדשות, או אפילו נחשפת לסרטוני יו-טיוב שונים. המלצות על סרטים וסדרות עוברות מפה לאוזן, וישקר מי שיטען שרוב הנשים החרדיות אינן מחזיקות טלפונים חכמים.

לא נעים לומר, אבל נשים חרדיות רבות שולטות בתכני תכניות טלוויזיה שונות ויכולות לנהל שיחות מעמיקות על דמויות מפורסמות עם עמיתותיהן לעבודה. אכן, מדובר במציאות שאינה נוחה כלל, אך התכחשות לה הרי היא כעצימת עיניים ממש. אשה חרדית, אשת חבר, מגלה לא פעם ידע והיכרות עם העולם החילוני ברמה שאינה מביישת אשה חילונית ממוצעת.

באיזה אופן משליך המפגש של האשה החרדית עם העולם החילוני על הבית היהודי? אילו אתגרים הוא מזמן לפתחה של זוגיות חרדית, כשהאשה משוטטת בקבוצות וואטסאפ, אתרי אינטרנט וסרטים הוליוודיים, בעוד בעלה ספון בד' אמות של הלכה וקדושה? האם עולמות התוכן שאליהם נחשפת האשה נותרים אחוזתה הבלעדית, או שמא הם זולגים אל תוככי הבית פנימה?

ברור שהדברים הנ"ל אינם משקפים את המקום של כלל הנשים החרדיות, ונשים רבות רחוקות מרחק רב מהמתואר. ועדיין, לא מעט בתים מתמודדים עם האתגר הלא פשוט שמזמן המפגש של האשה החרדית עם העולם החילוני.

 

החלום ושברו

נשים וגברים שזוהי מציאות חייהם ניצבים מול שוקת שבורה. אינני מכוונת אל אותם מקרים קיצוניים המסתיימים בגירושין, חלילה. כוונתי למבקשים לחיות את חלומם לזכות בבית של תורה ולהתפרנס בכבוד, אולם מציאות החיים האכזרית נושאת אותם למחוזות אחרים.

הערוץ העיוני יכול לאפשר שיח מעמיק ומפרה בין בני הזוג – שיח ששטף החיים היומיומי לא תמיד מאפשר או מזמין – וכך לרכך את המתח שבין הפנים לבין החוץ, בין עולמה של האשה לעולמו של הגבר

מציאות זו מזכירה במעט את הבעיה החמורה שעמה התמודד הדור שלפני השואה, דורה של שרה שנירר, מייסדת תנועת בית יעקב. הגב' שנירר ראתה את בנות ישראל נוהות אחר עולמות של השכלה ותרבות גויית, והתורה ולומדיה נותרים בקרן זווית. היא הניפה את הדגל, ובהיותה תופרת לבנות שמלות ביקשה להחדיר בהן אהבת תורה ויראת שמים. כך נולד מפעל ענק שחינך מאות ואלפי תלמידות ברחבי העולם לחיי תורה.

מציאות זו פגשה אז את הבנות טרום נישואיהן. אולם מציאות החיים העכשווית מזמנת פערים בין גברים לנשים דוקא לאחר שנבנו הבתים והוגשם לו החלום. לבתים אלו נולדים ילדים, והם סופגים את הדיסוננס: אמא המטפחת קריירה מפוארת ואבא אברך המסייע בעבודות הבית והשולח את הילדים למקומות לימודיהם.

פתרון אפשרי הוא שישבו בני הזוג יחד ללימוד תורני משותף. לא ספרי מוסר ואגדה, אלא לימוד עיוני מעמיק, שבו יתבטאו חוזקותיו של הגבר. הוא יוכל להוביל את השיח ולהנכיח במרחב הזוגי את אוצרות הרוח שבהם הוא ספוג. הדבר עשוי להגביר את הערכתה של בת זוגו אליו, ואולי אף לצמצם את הפערים הרוחניים שביניהם.

הערוץ העיוני יכול לאפשר שיח מעמיק ומפרה בין בני הזוג – שיח ששטף החיים היומיומי לא תמיד מאפשר או מזמין – וכך לרכך את המתח שבין הפנים לבין החוץ, בין עולמה של האשה לעולמו של הגבר. עצם העלאת הנושאים, גם כשאין פתרון קל לתהיות העולות או למתח הקיים, יכול להביא מזור ומרפא לנפשות המיוסרות בחלום ושברו.

איני יודעת עד כמה מדובר בפתרון ישים או מעשי, אך סבורני שחשוב מאוד להעמיד מראה מול מציאות החיים העכשווית ולהתבונן בה. הלוואי שכל זוג המזהה את עצמו בין השורות ינסה למצוא את האיזון הנכון במארג הזוגי הייחודי, ויצליח לטוות פתרון אינדיבידואלי שיקרב בין בני הזוג וישרה ביניהם אהבה ואחווה, שלום ורעות.

Photo by Hoang Nguyen on Unsplash

45 תגובות על “גברים ממיר, נשים מאינטל: על הפער בין בני זוג במשפחות אברכים

  • שוב מנתחים אותה בעיה מזוויות שונות, ומנסים להציע פתרונות קסם. הרעיון של לימוד משותף יכול תמיד להועיל, לכל זוג, אבל מצב מעוות, שתפח להפליא תוך עשרות שנים, דורש פתרון מהותי – טיפול שורש.
    שורש הבעיה הוא שיש המון אברכים, אשר אינם מתאימים ליום שלם בכולל ולא יפרחו למשרה תורנית משמעותית, ויש שאינם מתאימים כלל לכולל…
    כל אלה היו צריכים ללמוד מקצוע כלשהו ולשלב עבודה בחלק מהיום, או אפילו לעזוב את הכולל, ללמוד מקצוע אקדמי רציני ולצאת לעבוד.

    • המאמר מתייחס לאברכים שכן מתאימים לכולל. אלה שלא מתאימים היא בעיה אחרת.

    • לר' יוחנן —
      אם אלה שעליהם לצאת לעבודה מלאה או חלקית (כלומר, רוב אברכי הכוללים בקהילות החרדיות!) אכן יעשו זאת – הרי הנשארים יהיו אלה הדבקים בתורה באהבה, באמת ולחלוטין. נשותיהם של אלה, והסביבה כולה, יעריצו אותם (בצדק), ויראו זכות להיות עזר כנגדם וליזום איתם שותפות יששכר-זבולון, למרות בורותם בהוויות עולם ההיי-טק ובסרטוני יו-טיוב.

  • כתבה מקצועית ומרתקת.
    עם זאת חסר כאן מאפיין חשוב מאד בחיי האברך. לימוד התורה מפיח רוח חיים ושמחה פנימית שממלא את עולמו ונותן לו עוצמות וסיפוק עצום. ניתן לראות את הפער הזה כשאנשים שאינם שומרים תומ"צ נחשפים לחיי הבית היהודי התורני, הם חשים שיש כאן משהו עמוק, אמיתי ומיוחד מאד.
    הנתון הזה מצטרף לכל הנאמר ומשפיע מאד גם על היחס בין בני הזוג בהתחשב בהערכה של האשה לחיבור הבעל לעולם התוכן העצום של העם היהודי.
    ברור שלימוד משותף יכול לחזק את התחושה הזו.

    • אמרת משהו חשוב. הבריאות הנפשית של מי שלומד תורה ברצינות שווה הכל לבני הזוג ולמשפחה.

    • גם אם הוא מיובש?

    • כמה נוח לחשוב שכל אדם שלא משלנו מסתכל עלינו הוא נפעם, רובם מגיבים אחרת מהכרות אישית…

    • ואוזין ואפרנס יתיכי ליכי כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון.
      ממתי באמת הפכנו למחזי כשיקרא???

  • כמו שכתב יהודי ישראלי, שורש הבעיה מצריך טיפול שורשי ע"י מנהיג בעל שיעור קומה שיהיה מוכן לטפל בבועה בטרם תתפוצץ.
    יש גם ז'אנר חדש המצריך מאמר בפני עצמו שבו בעקבות עבודת האישה שממנה הבית מתפרנס, הגבר לוקח על עצמו את עול הבית וגידול הילדים ואז במקום להיות הגבר המפרנס הוא בטייטל' אברך' כאשר בפועל הוא עוזר הבית. ע"פ הגישה החרדית עדיין זה עדיף מאשר יציאה לעבודה חלילה. אגב' מימוש עצמי' הוא מושג לא קיים בגישה חרדית קלאסית.

    • יציאה לעבודה וחשיפה לעולם מייצרת שאלות על אורח החיים ועל הפער העצום בין היחס בגמרא מול המציאות היומיומית

      הפיתרון לזה הוא שינוי הפורמט!
      איך מה ומי תחליטו לבד כי אף אחד לא יעשה זאת בשבילכם

      נכתב בלשון זכר אך פונה לשני המינים וכולי.

  • ועוד נקודה חשובה.
    הלימוד של האשה ממוקד ומסודר. הלימוד של הגבר הוא נזיל לחלוטין, לא פעם הוא לא עמד בשום מבחן רציני ואינו יודע מעבר לתורות הישיבתיות. האשה קיבלה שיעורי השקפה מסודרים והגבר לא.
    האשה עולה על הגבר בכל פרמטר, והעצה היחידה שיכולים רבנים מסוימים להציע היא שהאשה לא תרוויח יותר מדי.

    • אל דאגה, השינוי יבוא רק מלמטה.

    • כבר אמר הרב יצחק יוסף שליטא, שעל הבחור ללמוד "תורות ישיבתיות" כדי לקבל את דרך הלימוד , ואילו בכולל ללמוד טור וב"י ושולחן ערוך ופוסקים. כך התורה שלו תהיה ממוקדת.

  • כמובן, התגובה הראשונית היא 'אשר יגורנו בא לנו'.
    אבל מאחר והסוסים כבר עזבו את האורווה יש להתייחס למצב הנוכחי.
    המאמר מתאר 2 בעיות.
    הראשונה, בעיית זוגיות. כמובן, בכל מה שנוגע לבעיות זוגיות, המפתח הוא מדות טובות. אשה שהיא בעלת מדות טובות, תוכל בקלות להפריד בין ההתנהלות במקום העבודה לבין ההתנהלות בבית.
    הבעיה השנייה והיא החשיפה לתכנים ודעות. בזה בסופו של דבר מה שמכריע הוא החוסן הפנימי והקשר האמיתי והאמונה בדרך החיים החרדית.
    מאחל לכולם הצלחה באתגרים המיוחדים של דורנו הדור האחרון.

  • אני לא מבין מה המהומה אמורה להיות תפיסה שהבית הוא עד כמה שמעוניינים שערכי הרוח ישלטו אזי המקום לערכי הרוח הוא של הבעל ומשאין כן בהתנהלות של הצלחת החיים אין שום מניעה שהתנהלות זו תוביל האישה כל הבסיס לבעיה היא התפיסה שמובנת מאוד בעיני שהבעל מתגמד נוכח הצלחת אשתו וההצלחה של אשתו אינה ברת קיימא
    בעוד הוא בביתו הדבר לא אמור להיות קיים והיהדות כך נראה ממאמרך אינה מעניקה לאשה את המקום אלא הכנוע
    והשפל אז יש צורך להודיע כאן שהיהדות לא יצרה את מקום האשה לפחות אלא מעמדה בנושאי קיום מצוות רבות הוא לא קיים משום שהיא פחות מחויבת בו ומשום כן בנושאי הדת אין דרישה של כניעה בגלל רעיוניות של האישה אלא בגלל
    ההבט המציאותי שהגבר נושא באחריות עיניני הרוח

  • לדעתי השאלה העיקרית היא ההשפעה על הדור הבא.

    האם הבן של אותה עובדת אינטל כבר ילך לישיבה תיכונית חרדית או שהוא יופנה ללמוד בחדר ובישיבה קטנה מתוך מטרה שיתמודד בתחרות על "הגדול" של הדור הבא?

    הבת שלך לסימנר עם בגרות ואשפרות לתואר ראשון או שתלך לסמינר "נחשב"?

    יתרת הדיון היא שולית לחלוטין.

    • אוי ואבוי. נשים פתאום לא מסתפקות בלהגיש אוכל לשולחן כשהגברים נהנים משיחה ערה. הן מתפתחות וקונות ידע והבעל נשאר במקום. הן מצליחות בהיררכיה בעבודה ומפנימות שהן יכולות גם לנהל ולא רק לציית.
      איך נעצור את התהליך הנוראי הזה??? האם נבין שאי אפשר להשאיר את הגברים בורים בהוויות העולם, משועממים וחסרי סיפוק, זכאים לנשים שישרתו אותם רק מעצם היותם זכרים?
      לא. נבוא בטענות למי שהעניק לנשים את האפשרות ללמוד, לדעת,לעבוד ולמצוא סיפוק. נאשים את מי ש"פתח את עיניהן" להבין שמגיע להן יותר מלהגיש לשולחן כשהגברים מנהלים שיחה ערה.
      בואו נהרוג את השליח. זה בטוח יעזור.

  • ישר כח. לענ"ד המצב הרבה יותר חמור ומדובר בזה שבעצם מתעוררות שאלות שגם אם אשה כזאת או אחרת יכולה להתעלם מהן אין מי שיענה לזו שרוצה תשובה פשוט כי אין אדם כזה . ה"גדוילים" ממחזרים תשובות שכבר לא אומרות דבר רק לאנשים מנותקים מן העולם האמיתי ,פשוט כי הם לא נמצאים שם כמו גנרל שנותן הוראות לחטיבת סוסים בימינו. ישנם מקרים שנוצר לאשה עולם כפול שבמסגרתו היא מסתירה דברים מבעלה. אשתי מכירה מישהי שעושה לצורכי פרנסה קורסים ובעלה איננו יודע מזה והיא לא מספרת בגלל התגובה הצפויה ממנו ומן הסביבה .היא פעם גררה את אשתי ( אנחנו מזרוחניקים) לבילוי שאפילו אני לא אישרתי אז היא מצאה מישהי אחרת הזדעזעתי מזה שכלתו של ראש כולל ידוע מסוגלת לזה ואין מי שיודע ובמקום שחיים כפולים מתחילים רק ה' יודע היכן זה נעצר…

    • רק הערה קטנה – אתם לא "מזרוחניקים".
      אף דתי לאומי לא קורא לעצמו "מזרוחניק", רק חרדים קוראים כך לדתיים לאומיים.
      ואף דתי לאומי (כמעט) לא "מאשר" לאשתו לצאת או לא לצאת לבילוי כלשהו.

  • אכן מתואר כאן במאמר מצב נפוץ של ניגודיות והייתי אף מקצין לסוג של מציאות בלתי אפשרית כביכול של ערבוב בעוצמות חזקות של קודש וחול .
    הייתי מעז ומרשה לעצמי לשאול האם אינכם מבינים שיש כאן משהו במשוואה הזו שאינו נכון?
    ודאי שהמצב הזה הוא הזוי ולדעתי הזוי אף לחלוטין .השאלה איזה צלע במשוואה הזו עובד או פועל לא נכון. אבל לדעתי האישית ודאי שיש צלע כזו .או שהאשה תתפקד ותעבוד בעבודות המסורתיות שלה או שאברך הנכבד יתחיל להפשיל שרוולים ולתפקד כגבר אמיתי בבית שחובת הפרנסה עליו בלי התחמחקויות הלכתיות .

  • בעיה נוספת שאינה מוזכרת היא הרווקות שעובדות באינטל (כמשל)

    בגיל 20 הנערים והנערות החרדים כמה שהם בוגרים הם עדיין ילדים תחת סינר האמא\ישיבה\סמינר

    נערת סמינר ילדותית ומתלהבת מהמפגשים עם החברות והסיפורים על המורות נפגשת עם בחור ישיבה ילדותי שמספר סיפורים על טיולים לצפון… שניהם נפגשים ומדברים על עתיד החיים ומתחתנים וביחד מתבגרים במציאות החיים

    אבל כשנערה יוצאת לעבוד ומבצעת פרוייקטים רציניים ונחשפת לעולם ומרוויחה סכומים יפים היא מתבגרת! יש לה עצמאות כלכלית והיא מתקדמת בעבודה ומשלימה לתואר ופתאום כל בחור ישיבה שמציעים לה נראה ילד שמתלהב משטויות….. כשהן מתבגרות יותר חלקן כבר עוזבות את הבית וגרות עם שותפות.. נוסעות עם חברות לטיולים בחו"ל (יש להן הרבה כסף) וכך נתקעות שנים רבות ברווקות עד שמוצאות בחור שהיה רווק כמה שנים עד שנפלט מהישיבה ולמד עריכת דין ובמקום האברך שעליו חלמו לפני 10 שנים בונות בית של עבודה וכסף

    מה הפתרון?
    לעצור את כל הלימודים? לא!! אין אפשרות כזאת!! יש מעט מאוד משרות הוראה (ולא כל אחת מתאימה להוראה) וכולן תפוסות למקורבים. יוקר המחיה גבוהה וללא משרה מכובדת אין סיכוי לחיות וכ"ש שלא להחזיק בית של תורה

    הפתרון הוא קהילתיות ומסגרות גם לבנות שמחוץ למסגרת… תפתחו עיתון חרדי שכונתי ואולי יש שם שיעור אחד לנשים ע"י הרבנית ציערל ברעל שמיועד לנשים מעל גיל 90… אם יש לבנות קשר לתורה אחרי הסמינר זה מרבניות טיקוק… בכל שכונה צריך להיות פעילות מסודרת ומפגשים חברתיים לכל שכבת גיל ע"מ לשמור בכל גיל ומצב קשר ולקבל קצת רוחניות

    נ.ב את אותה עיצה כתבתי פה לא פעם לגבי חרדים עובדים

    • אתה מכניס בעיה אחרת.בחורי הישיבות הילדותיים שגדלים בערוגות עולם הישיבות.
      זה כבר קשור לפשע החינוכי של ראשי הישיבות

  • ההחלטה לתת לגברים לשבת בכולל וללמוד שמכלילה על כל הגברים ללא (כמעט) יוצא מהכלל גורמת לכל הבעיה הזו לצמוח למדדים לא אנושיים. אם רוב הגברים החרדים היו יוצאים ללמוד מקצוע ולעבוד ומיעוט שהיה נשאר היה יכול להתפרנס בכבוד. אבל החברה החרדית יצרה מפלצת מעוותת ועכשיו צריך להאכיל אותה …הנשים עובדות קשה בבית ובחוץ הגברים מרגישים פחיתות במשפחה והילדים רואים ומפנימים… חכו ותראו מה יקרה לדור הבא.

  • המאמר החשוב הזה מזכיר את הסיפור על הגשר הרעוע שהיה בחלם. מדי פעם היו נופלים ממנו, וחכמי העיר החליטו לבנות בית חולים שם, לטיפול בפצועים, במקום לתקן את הגשר.
    יש עיוות גדול במצב הזה שנשים מפרנסות, נשים מבינות את העולם, נשים מנהלות ומשכילות, ובעליהן בוחרים להתרחק מחיי המעשה ולא לקיים ששת ימים תעבוד.
    חשוב להבין את ההקשר ההסטורי: עד לפני 100-200 שנה הגברים הם שעבדו, פירנסו, היו בקיאים בהוויות העולם ובחלקם גם למדו כל מיני חכמות חיצוניות. נשים היו בבית: כביסות, בישולים, טיפול בילדים וכו', ונשים משכילות היו חריגות. כך היה בעולם בכלל, ללא שינויים משמעותיים מאז ימי חז"ל.
    ואז החלה המהפכה הפמינסטית שהעבירה את הנשים משולי הבית אל המרכז. לא בבת אחת, תהליך ארוך וממושך ורווי מאבקים, [לדוגמה: זכות בחירה לנשים בשוויץ החלה כמדומה רק בשנות ה-70 של המאה ה-20] אך לבסוף זה הצליח, בעולם בכלל ובעולם החרדי בפרט. [ע"ע שרה שנירר ע"ה, שיצרה דרך יהודית אורתודכסית ליישום אותה מהפכה].
    לכאורה, בעיניים תורניות מדובר בהצלחה מבורכת: מאז החטא הקדמון העולם התנהל בהתאם לאמור שם: בזעת אפך תאכל לחם, בעצב תלדי בנים והוא ימשול בך. שני הנושאים הראשונים השתפרו מאוד, והדעת נותנת שכך יתרחש גם בנושא השלישי.
    אך כתוצאה, שומרי תומ"צ מאותגרים: דברים שהיו מובנים מאליהם בעבר הפכו לנטל שמצריך מגננות והסברים. לדוגמה בולטת, אחת מני רבות: עד לפני לא הרבה שנים לא היה שום קושי בהלכה שאומרת שאשה יכולה להיות בין שבעת הקרואים לתורה, אך בפועל לא תעלה מפני 'כבוד הציבור'. לא קול באשה, לא צניעות, אלא כבוד הציבור – זה לא מכובד שאחת כזאת שכל ענינה וידיעותיה מסביב לעיסקי הבית, הא ותו לא, תיחשב בין הקרואים לתורה.
    כיום עלינו להסביר איזו פגיעה בכבוד הציבור יש, אם מנהלת סמינר או עורכת דין או מנהלת לשכה או מפתחת תוכנה תעלה לתורה.
    עם המצב הזה מתמודדים כל שומרי התורה, או מנסים להתמודד. אך הציבור החרדי הרחיק לכת: נשים אינן שוות לגברים, הן תופסות את מקומם! זה מצב שלא היה מעולם, לא בימי חז"ל, לא קודם ולא אח"כ. אפשר לומר שהציבור החרדי עשה מה שגדולי הפמיניסטים יכלו רק לחלום – לא גם נשים אלא רק נשים.
    ברור שעיוות כזה, שאין לו מקור בחז"ל ובראשונים, ייצור קשיים הרבה מעבר לקשיים דלעיל.
    לפיכך, הפיתרון המוצע במאמר, שנשים תלמדנה עם בעליהן, אינו רלבנטי לבעייה. טוב ויפה שנשים תלמדנה עם בעליהן, שני הצדדים עשויים לצאת נשכרים, אך זאת עדיין פצצת זמן מתקתקת, וטוב עשתה כותבת המאמר שהביאה את הדברים לעיון.

  • אני מאוד אוהב את המאמרים האלה שעוסקים בבעיה ידועה ושורשית ומאירים היבטים שונים שלה. הבעיה היא שכל הפתרונות המוצעים הם בבחינת בית חולים ליד הגשר השבור.
    צריך להכיר בזה שהאידיאל הליטאי של חברת הלומדים הוא גשר שבור, אין לו היתכנות כשמדובר באוכלוסיות שהן מעבר ליחידי סגולה וכל ניסיון לבנות לו "בית חולים" מזיק יותר ממה שהוא מתקן.

  • תחת הכותרת המבריקה של המאמר החשוב הזה נחבאת הכותרת: גברים מהמאה ה-19, נשים מהמאה ה-21. עד שמציאות זו לא תופנם, על כל משמעויותיה, המשפחה החרדית המודרנית תמשיך להתייסר. חז"ל וגדולי תורה אמיתיים כמו הרמבם, הכירו לעומק את תפישות העולם והתרבות של העולם שסבב אותם, התמודדו איתן ואף הושפעו מהן. אי אפשר להבין את פיתוח הכלים האנליטיים של ניתוח הטקסט המיקראי על ידי חז"ל בלי להכיר את אופן הלימוד בבתי המדרש של הפילוסופים היוונים, כך גם לגבי התפתחות תפישת העולם הבא של חז"ל. לצערינו, יחס הפילוסופים היוונים והחברה היוונית והרומית לנשים ועבדים היה משפיל ומזעזע. על רקע זה יש להבין, למשל, את המדרשים המתאמצים לגמד את דמותה של דבורה הנביאה. למרבה הצער, אנו חיים בתקופה של ליקוי מאורות וגברים ממיר, שנוסדה ב-1815, ממשיכים באדיקות טראגית לשמר את משנתם המעוותת של היוונים והרומאים בכל הנוגע לנשים, תפישת עולם אשר חדלה להתקיים בעולם הסובב אותנו כיום, מסיבות מאד נכונות וטובות. השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה.

  • היחס לנשים בחברה החרדית צריך להשתנות, אם לא הפיצוץ בין נשים חרדיות לממסד החרדי יבוא ומהר מאד, בעיקר בגלל הסיבה שציינת, שנשים משכילות ועובדות ובעלות דעה בכל תחום, הרבה יותר מאשר הגברים.
    כמה נקודות: למה כל כך קשה להשלים עם המצב כיום שנשים שוות לגברים? הרי כבר בתורה נא' שהאישה יותר נעלית מהגבר ונאלצה לרדת ממעמדה הרם בגלל חטא הדעת, ככל שאנו מתקרבים לתיקון החטא, כך העונש "והוא ימשול.." הולך ופוחת.
    עוד משהו, לגבי עליית נשים לתורה, כבר פסק מאור העולם וגאון הדור, חכם עובדיה יוסף זיע"א, שאין שום מניעה כיום לנשים לעלות לתורה והטעם שבעבר אסרו הוא מכיון שנשים בדרך כלל לא ידעו לקרוא ולכתוב וכאשר אישה שכן ידעה לקרוא הייתה עולה לתורה זה היה מוציא לעז על הגברים שבבית כנסת שאינם יודעים לקרוא, אולם כיום, שכל הנשים יודעות לקרוא אין שום מניעה לעלות לתורה.
    מצורף קישור למעוניינים:
    https://www.youtube.com/watch?v=1-z2qRFAfSg

    ועוד שאלה למה נשים חרדיות לא נבחרות לכנסת? הרי היו מנהיגות יהודיות במשך הדורות. אם הן מפרנסות את הבית מה המניעה לכהן בכנסת?!

    • לא בקיאה מאוד , אבל התמיהה שלי היא למה בכלל המצב מושלך על האישה?
      מרגיש שהיא לא יכולה לצאת טוב בסיטואציה כזאת לא משנה מה.
      למה לא לנתח את דמות הגבר במקום להאשים את האישה שעושה הכל נכון , מרגיש לי כל כך מעוות

  • תחליפו כבר את הביטוי בית של תורה לביטוי בית יהודי ותראו איך הכל מסתדר…
    כל השאר פיטומי מילי בעלמא

  • הדעות באתר מאוד מעניינות ומלמדות הרבה על זרמי עומק.
    מעניין האם בהנהגה יש מישהו שקורא את אמור או חושב לבד את זה (זה לא מסובך) וחושב על הדרך. בהיור סביר – אין. הפרדוכס העצוב הוא שהציבור המונהג ביותר – אין לו הנהגה.

  • עולם הפוך אנחנו רואים. חז"ל ראו את הבית היהודי אחרת לגמרי והכניסו את זה לנוסח הכתובה.
    עומד חתן תחת החופה ומבטיח לרעייתו "ואני אזון ואפרנס… " ואספק לך את כל צרכייך וכו'
    ובפועל ביום שאחרי שולח אותה לעבוד כדי שתפרנס אותו. זהו עיוות שזועק לשמיים.
    מה שהתחיל כפרויקט שימור עולם התורה , התרחב לעיוות קיצוני.

  • כאדם המאמין שהתורה ניתנה לנו מן השמים מידיו של הבורא בהר סיני הרי שהתורה אמורה להיות הדבר הכי גבוה ושיא החכמה, ובאמת הרי התורה מוגדרת כחכמתו של הקב"ה, וא"כ נשאלת כאן שאלה קשה כיצד זה קורה שכאן במפגש בין התורה לעולם החיצון התורה היא המושפלת, הדבר תמוה.
    התשובה לכך באמת נמצאת ברש"י פרשת ואתחנן כשהוא מבאר את הפסוקים "כי היא חכמתכם ובינתכם.. רק השמר לך… פן תשכח את הדברים…" כששוכחים/משמיטים חלק מהתורה אנחנו ניראה עשויים, זאת תוצאה של צנזורה של חלק מהתורה וחלק מאנשי המסורה, זה גורם להוציא את עוצמתה של התורה וחכמתה. והמבין יבין….

    • ניראה עשויים צ"ל כשוטים

  • לא ברורה לי ההתפעלות של נשים חרדיות שרוכשות השכלה, מ"עולם הערכים החילוני".
    אציין שאינני שייכת למגזר החרדי. בשנותי הרבות באוניברסיטה (אני בעלת תואר שלישי) פגשתי מגוון גדול של אנשים, חלקם מקסימים וערכיים באופן אישי, אך "עולם הערכים החילוני", אם בכלל קיים, ממש אינו מרשים. מה גם שהרעיונות העדכניים ששולטים בעולם המערבי כיום, נעים בין סדום ועמורה לדור המבול והפלגה ואמורים להטריד כל בן אנוש ולא רק יהודי.
    לטעמי, הכותבת מערבבת רכישת מקצוע עם מה שהיא מכנה "רכישת השכלה מערבית". האם ישנה איזושהי עסקת חבילה שמחייבת אימוץ של ערכים זרים לשם קבלת תואר?
    אתן רוצות / צריכות לרכוש מקצוע? מצויין.
    מה הקשר לערכי החברה המערבית? מה הקשר בין קלינאות תקשורת או אדריכלות, הנדסה או תכנות ל"פמיניזם", "מגדר" ושאר ירקות?
    איזה צורך יש לאשה משכילה ומקצועית לעקוב אחרי דמויות פיקטיביות או פרובוקטיביות מתכניות טלביזיה מטופשות, כדי להרגיש בעלת ערך ובתוך העניינים?
    באין משנה סדורה ומעוגנת, החשיפה לעולם הגדול והסנוור החומרי, עלולים לשבש את הדעת.
    הלב חומד, המחשבות מתעופפות והאמת עלולה להטשטש.

    • סוף סוף מישהו אומר את האמת.
      במקום כל הפתרונות עד עכשיו אם יש בעיה שהאשה נחשפת לתרבות קלוקלת בלימודים ובעבודה?!
      הפתרון שגם הבעל יצא לעבוד וכך גם הוא ידרדר רוחנית ויהא נושאים משותפים לדון בהם.
      רוצים פמניזם ושוויון למה שרק האשה תשא בעול התרבות החילונית? שהגבר יבוא גם לסבול בעול.
      האם בגלל שהגבר יצא לעבוד האשה תשב בבית ולא תלך לעבוד?
      בדף היומי של לפני יומיים היה כתוב במשנה שהבטלה מביאה לידי שיעמום מפרש רשי שגעון.
      ואחרי זה שואלים מה הבעיה באקדמיה הרבנים הזקנים לא מבינים כלום העולם התקדם.
      אפשר לומר אולי בחריפות קצת לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא כדי להתיר להם עריות.
      הולכים לאקדמיה בשביל לראות עולם להיפתח, הביסלה תרבות.

    • תגובה נפלאה! ישר כוח!
      הכותבת בלבלה כאן כמה נושאים יחד. ראשית, יש להפריד בין אברך שתורתו אומנותו באמת לבין אחד שעובד בתפקיד אברך. אדם שתורתו אומנותו באמת, אמור לחוש סיפוק, גאוות סופרים ושמחה על לימודו ועל עבודת השם שלו. כשהוא אכן חש כך, אין פער אמיתי בינו לאשתו גם אם היא מפתחת קריירה אמיתית ורואה ברכה רבה בעמלה.
      אם הבעל אינו כזה, אז באמת מקומו בכולל כנראה שגוי והוא באמת צריך למצוא דרך להמשיך לעבוד את השם מחוץ לכולל ולמצות את יכולותיו שקיבל משמיים.
      הרוח הנושבת מהמאמר בעיניי דווקא נוגעת לבעיה הפוכה, בה למעשה אשת הקריירה רואה בעבודתה ובעולמה הגשמי משהו בעל ערך רב בהרבה מלימוד התורה של בעלה.
      זו כמובן תופעה נורמלית אם היא חייה בעולם רוחני דל, או לחלופין אם בעלה אינו לומד תורה באופן מעורר הערכה.
      במידה ועולמה הרוחני יציב, אין שום סיבה בעולם לראות סתירה בין הדברים. אכן האשה יכולה לחוש סיפוק וגאווה מההישגים שלה בעולם התעסוקה, בד בבד לחוש הערכה ואולי גם זכות על היותה אשת אברך אמיתי שהוגה בתורה ומוותר על הבלי העולם הזה( שהיא פוגשת בהם).
      אני כותב את הדברים מנקודת מבט של אדם שהלך לאקדמיה ואח"כ להייטק ומשתכר ב"ה מצוין. ועדיין כשאני פוגש חברים, חברותא, וקרובי משפחה שהם אברכים על אמת, אני מקנא בהם ורואה בהם גיבורי כח עושי דברו. זה אנשים שיכלו לוותר על לימודם ולהצליח מצוין בעסקי העולם( אני לא נכנס לדיון אם הם היו עושים זאת בקלות והאם הקושי אולי גרם להם להימנע – דיון ארוך כשלעצמו) וכל זה למרות שרמת השיחה שלי והשפה שלי( גם בעברית) ואפילו התרבות והנימוסים שלי גבוהה בפער ניכר מאד מהם.
      ולכן אינני רואה שום סתירה. כל עוד שיש אמיתיות במה שכל אחד מבני הזוג עושה, כל אחד יכול לכבד ולהעריך את השני על עיסוקיו והצלחותיו.

    • תגובה נפלאה ובהירה
      חכמה בגויים תאמין תורה בגויים אל תאמין

    • מיכל שלום,
      אם אוכל לקבל את כתובת המייל שלך, אשלח לך מאמר שמסביר את הקשר בין השכלה מערבית לאימוץ ערכים חילוניים.
      יש קשר הדוק וכמובן הסברו בצידו.
      מצב עצוב, אולם אינהרנטי לחינוך הבנות החרדיות.

    • אשמח לקבל את המאמר

    • גם אני אשמח
      תודה
      למייל:mynameisyaelcohen@gmail.com

  • בתור הייטקיסטית חייבת לציין שאני מזדהה מאוד עם הנאמר.
    קראתי גם את התגובות ולמרות שסותרות אחת את השניה, יש ברובן גרעין אמת לדעתי.

    לגבי הרווקות ועולם השידוכים במקביל עם העבודה- אז אכן, גם אני אם פעם רציתי בחורים צעירים היום אני מעדיפה גדולים יותר כי רק ככה אפשר לקבל בגרות בימינו, אא להכליל, אבל ככה לרוב זה קורה.

    שנית, ברור שאיאפשר להכריח אנשים ללמוד, אבל החברה בכללי ככ אדוקה, ככ תרבותית לפעמים מאשר דתית שמה שקורה זה פחד, ואנשים מתנהגים בהסתר. [משכילים בהסתר. קונים פלאפונים בהסתר. אם כבר "תופסים" אותם אז הנשים אומרות "בעלי שאל רב" או "היתר מיוחד לצרכי עבודה" ותכלס…]
    אבל החברה לא סתם מתנהגת כך, לא סתם מוסיפה גדרים וסייגים אל מעבר לחוקות התורה, זה הרי "ונשמרתם" רק העניין שאנשים שוכחים שאלו גדרות, ומה שקורה זה תילי תילים של סייגות תרבותיים בלבד! הזוי בעיני!

    מבחינה פמיניסטית, אני לא מגדירה את עצמי ככזו, אבל האמת היא שכמה שאני רוצה בעל ירא שמיים אני ממש לא מוכנה שיהיה לו ברור שאני אשרת אותו, אבשל אכבס וכו.
    עם כמה שמתואר בכתבה אישה שעובדת, והגבר עשוי להוציא את הילדים בבוקר או להחזיר בצהריים, תעשו לי טובה, הגבר החרדי כמעט אפפעם לא מבשל מכבס מקפל מגהץ מקלח מרדים מעורר ומתפקד, תעשו לי טובה.
    ולכן אני חושבת שכדאי וראוי שיהיה יותר שוויון.

    לגבי רכישת השכלה והאם זה אומר גם חיבור לתרבות המערבית- מבחינה לוגית אין קשר אבל המציאות מוכיחה שזה כך, אתה חי עם אנשים. אתה לומד לדבר את שפתם. לחיות את עולמם.
    זה ממש כמו לחיות בשני עולמות במקביל מבחינתי.

    מה שאני חושבת זה שכדאי שכל אחד יעשה את מה שהוא מוצא לנכון בלי פחד, בלי הסתר, בלי קשקושים ובלי חארטות.
    קצת יותר אמת לא תזיק לנו בפרט כאשר אנו צבור "יראי ה".

  • בעיה מוכרת
    מורגשת מאוד בעיני

    יפה שמדברים על זה סוףסוף
    אבל לא חושבת שהפתרון יעיל האמת

    בכלל, זה לא מדויק שהאישה נכנסת לתרבות יותר מהגבר,
    רוב הזוגות שאני מכירה חיים ביחד ולא מסתירים זה את מצבו של זה
    מה שאומר שאם האישה רואה מה שרואה, בעלה מודע לזה ואולי גם רואה יחד איתה.
    אז הוא כן קצת נכנס לעולמה.

    בכל מקרה
    מי שמעריכה תורה לא חושבת שיהיה לה אכפת שבעלה פחות משכיל(ואגב שלא עומד בסתירה בעיני) כי היא והוא בחרו בזה. וזה יפה ומוערך, והם מתאמצים ותורמים בשביל זה, וזוכרים את זה כל הזמן. וההשכלה של האישה בסך הכול לצרכי פרנסה, בכך הכול בשביל שיהיה כסף להמשיך ללמוד תורה , אם מסכלים על זה ככה זה אחרת.

    מה שכן אם לא בחרו בזה, כלומר לא באמת בחרו בזה אזי אויה. באסה. כאב.
    עשו זאת רק כי לא נעים. רק כי הם הבנים של. ומה יגידו.
    ואז אווץ. מה קורה פה. ועולם השקר. והסתר.

    איזה כיף לנו.
    הבה נהיה אנשי אמת.
    פחות מסכות,
    יותר מי אנחנו ומה אנו חושבים לנכון.
    לא אומרת שזה קל, גמני כרגע בצומת הזו. אבל לפחות ננסה…

  • כמדומני,
    שהפיתרון היחיד לכל הבעיות של חיי האברכות,
    החל בבעיות הכלכליות וכלה בבעיות הסוציולוגיות – פסיכולוגיות

    הוא בשילוב הגברים בעולם התעסוקה בחצי משרה,

    אני מדגיש חצי משרה

    הדיכוטמיות הילדותית של או אברך או עובד היא ניסיון ילדותי לחיות את עולם האידאלים בצורה מוחלטת, כאשר אי אפשר להיות תורני בצורה מוחלטת יוצאים לעבוד בצורה מוחלטת, הכל נתפס בצורה קיצונית

    כאשר גם הבעל וגם האשה יעבדו בחצי משרה כל אחד מהם,

    שניהם יהיו ברמה איטנלקטואלית שווה, האשה תוכל להתמקד יותר בצד הנשי שלה, והבעל יוכל להביא את הצדדים הגבריים והרוחניים שלו לידי ביטוי

    גם הצד הכלכלי יבוא על מקומו בשלום,

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל